לכודים בזמן-הפרק האחרון

פרק גדול,מחכה להמשך
ואחי הפרקים שלך הופכים למותחים

וואי אספיאון עשית לי היום.
תודה

[u]פרק 13:קרב איתנים! הנמר מופיע![/u]

"אני חייב למצוא את הקמע הזה כבר" אמר לעצמו סילאטון שהוא מציץ מאחורי החצר ורואה שבכניסה יש שומרים עם חרבות ועליו לנטרל אותם.
סילאטון עדיין לא הבין איך הוא שם אבל הוא הבין שהוא הגיע למקום שבו יש קמע .
איך הוא הבין זאת ,על ידי זה שהוא ראה אותנו ,רק בגלל שהיינו שם הוא ידע שעליו למצוא את קמע הנמר העתיק לפנינו.

"איך זה יכול להיות?" חשב לעצמו תאי שהוא חושב על מה שהוא שמע וראה ,אחרי ששמע את יוסין מדבר סינית מסורתית עם שליחים שאמורים להרוג בעוד יומיים את הקיסר ,הלא הוא אביו של יוסין.
תאי היה בשוק והוא שמע שיוסין עומד לחזור חזרה אז הוא ברח ועמד ליד טוני ומיי עדיין המשיכו לדבר ולא שמו לב אל תאי אפילו.
יוסין חזר ואמר:"יופי שחיכיתם" אמר יוסין וחייך .
תאי הביט בו באפלה והבין שהוא אמור לגלות למישהו מחבריו.
יוסין עמד להביא להם תפקיד .
"אתם תישארו פה ותדאגו שהזיקוקים תקינים כולם ,אם לכולם יש פתיל ,אז הם תקינים" אמר.
טוני ומיי פתחו את ארגזי העץ הישנים וראו את הזיקוקים של פעם הם לא הבינו למה חתיכת כץ שמסביבו יש עלה זה זיקוק..
תאי חיכה שיוסין ילך באופן סופי ואמר:"טוני ,מיי אתם לא תאמינו מה גיליתי!! " אמר בלחץ
"מה קרה תאי ? " אתה בסדר?" שאלה מיי
"לא ,אני לא בסדר" אמר תאי "גיליתי משהו חמור ביותר" אמר.
"מה גילית?" שאל טוני.
תאי התחיל לספר להם מה ששמע ,שבעצם יוסין מתכנן להרוג את הקיסר בכדי לזכות בכס המלכות .

"בואו אחריי" אמר שאנג די.
הוא הוביל אותנו למסדרון ארוך ושם היו 6 חדרים ,אחד לכל אחד מאיתנו
שאנג די פשוט אמר לנו להתמקם בחדרים ולקרוא לחברים שלנו ואם נצטרך משהו שנפנה אליו.
נכנסנו לאחד החדרים וראינו מיטה ענקית ומרפסת שבה יש נוף מרהיב להרים .
"יותר שווה להיות קיסר ממלך אה.." אמר דון.
"מצחיקה את ,אמרה מרי."
"צריכים לדעת מה עושים בקשר לארמגדון ואנדרסון הם אמרו לחזור אחרי כל זמן לזמן ההווה כדי שלא נאבד בזמן"
"צודק" הוסיפה מרי.
"אנחנו חייבים לעוף מפה לפני חגיגות ה-700" אמרה דון
"למה" שאלה בתמימות מרי
"שכחת כבר?" שאלה שוב דון
מרי חשבה ועדיין לא הבינה
"בחגיגות אנחנו ניסע שוב בזמן " אמרתי.
"מאיפה לך לדעת?" שאלה מרי
"שמצאנו את האיש ,השמיים נהיו סגולים ,ולפי אנדרסון כשהשמיים סגולים מתרחש מסע בזמן" אמרתי לה .
"אז זה אומר בעצם ש..." התחילה להגיד דון.
"שבחגיגות ה700 זה יקרה שוב" אמרתי.

"אז אנחנו חייבים לשתף את האחרים "אמרה דון
"איפה הם באמת?" שאלה דון.

חהחהחהחהחה צחקו מיי וטוני אחרי ששמעו את הסיפור של תאי.
"מה? זאת האמת!" אמר להם תאי.
הם צחקו עוד קצת וטוני אמר:"למה אתה חושב?"
"כי שמעתי אותם !" ענה לו.
"בטח בטח ,ואני ליידי גאגא" אמרה מיי בציניות.
"אתם לא מאמינים לי אה? הקיסר עומד למות!" צעק תאי
ומיי וטוני חזרו לצחוק.
תאי יצא מהחדר מאחורי הוילון והתחיל לרוץ ולחפש אותנו.
"רגע ..לאן אתה הולך .. לא סיימנו את העבודה" אמרה מיי.

כשאני ,מרי ודון מתקדמים במסדרון הענקי אנחנו עומדים לעבור למסדרון הבא שאנחנו רואים את תאי רץ אלינו ,מחליק ומתנשף.
"מה קרה תאי ? שאלה מרי
תאי המשיך להתנשף שהוא רץ אלינו במהרה וניסה לספר את מה שיש לו.
"יוסין.. הוא ..להרוג...700 .." אמר תאי ולא הבנו.
"מה? מה יוסין?" שאלה דון.
"איפה מיי וטוני?" שאלתי את תאי אחרי שקינאתי בטוני שהלך עם מיי ואולי היה עדיף שאני אלך איתם .
"יוסין..." אמר שוב תאי.
"מה יוסין?" שאלה מרי.
לפתע מהמסדרון נשמעו קולות של צעדים עבים והצל שלו השתקף על הקיר
זה היה שאנג די
"אווו ילדים ,כמה טוב שאתם פה ,אתם לא הולכים לישון?" שאל שאנג די.
"אמממ כן כבר" עניתי לשאנג די שנראה מאוד לחוץ.
שאנג די אמר בקול נאנח " בסדל(בסדר) ,לק(רק) נסו לשמול (לשמור) על השקט בבקשה.
אמר שאנג די ויצא מהמסדרון לכיוון חדרו.
"מה באת להגיד?" שאלה דון את תאי הלחוץ.
"יוסין מתכוון לחסל את שאנג די בחגיגות ה700 " אמר תאי.
מרי צחקה וחשבה שזה מטופש ,דון לא האמינה בהתחלה ואני שאלתי
"מה? איך אתה יודע?"
תאי חיכה ואז ענה לי :"שמעתי את יוסין מדבר עם שני רוצחים שיטפלו בשאנג די"
"אתה בטוח?" שאלתי את תאי בחזרה.
"טוב נו מה?!" התרגז תאי "אין לי שום סיבה לשקר לכם אתם לא מבינים?" אמר תאי והתחיל ללכת.
"רגע תאי " אמרתי לו וניסיתי לעצור אותו אבל הוא הלך ואמר :"עזבו אותי !"

"נמר? נמר?" שאל סילאטון שהוא מחפש את הקמע השני ורוצה לנסות למצוא אותו לפנינו .
למרות שאנחנו לא ידענו בכלל על קיומו של הקמע ושמו במקום זה.
"היי אתה" קול רחוק הגיע וסילאטון נעצר שגבו מופנה אל הגבר ששאל אותו את זה.
סילאטון חיכה קצת ואז הסתובב והראה את פרצופו לאדון.
"מה הינך עושה כאן?" שאל הגבר הסיני מהארמון את סילאטון .
סילאטון חייך ואמר :"אני שליח " אמר ..סילאטון היה חכם באותו רגע הוא אמר זאת כדי להיכנס לארמון ולחפש שם את הקמע.
"שליח? חיכינו לך " אמר הגבר והראה לסילאטון את הדרך אל הארמון...


או! איה! אוייוה!" " צעק ביינתים בחדר האימונים שלו יוסין כאשר הוא מתאמן בכוחותיו ,יוסין אמנם לא ציין זאת אבל הוא חזק מאוד ,אף אחד לא יכול להסביר זאת אבל הוא נולד פגום ,אבל בצורה טובה ,יוסין יכול להפריש אנרגיה סולרית מגופו ולכוון אותה אל היריב.
ובכך יש סיכון להילחם נגדו... זה מה שתאי רצה לעשות באותו הרגע

"יוסין! יוסין!" צעק תאי ברחבי ארמון הקיסר...
הוא מחפש אותו כדי ללמד אותו לקח ,תאי נאנח ונשען על הקיר ,מול עיניו של תאי נמצא פסל של נמר .
הוא שם ידו על ראשו של הפסל ולפתע חור באדמה ,תאי נופל למנהרה מתחת האדמה ומגיע לחדר חשוך.
"איה!" הוא אומר לעצמו כאשר הוא נפל על הטוסיק אחרי תאוצה כזאת במנהרה .
הוא חיפש סביבו היכן הוא נמצא אבל הוא לא מצא ,הדבר היחיד שהוא ראה הוא ביתן זכוכית ובתוכו נמצאת אבן עתיקה יפת תואר .
עיניו של תאי נצצו באותו רגע הוא ראה את עיני חתול הפרא בוהות בו..

תאי רצה לשלוח ידו אל הקמע ,כאשר קול מהחושך מגיע אליו ואומר לו:"שלא תעז לגעת בזה!"

מי זה היה?
האם תאי יצליח לעצור את יוסין?
את כל זה נדע בפרק הבא:
[u]פרק 14: הקיסר נגד הנמר![/u]

וואווו!!!
יש לך בפרק הזה עלילה מצוינת ,המיקום ,הפיסוק והדמויות מגיעות בדיוק בזמן
כנראה היית צריך כמה פרקים כדי להתרענן אבל עכשיו אתה בסדר גמור
הפרק הזה מאוד יפה.
מחכה לפרק הבא בקוצר רוח

פרק טוב!
זה ממשיך להיות מותח!
ר שתדע אני נכנס לפורום רק כדי לקרוא את הסיפור שלך!

ירין תודה אחי!
אני יודע שאתה נכנס רק בשביל זה אבל אל תפרוש בבקשה
:)
תחשוב על זה שוב .
ושוב תודה
עוד תגובות

טוב קראתי את ההקדמה והפרק הראשון, ואני חייב להגיד שאתה זקוק להרבה שיפורים בעלילה ובהגיון והמון שיפורים בפיסוק וכתיבה.
אתה מפספס נקודות בסוף משפט, ואם אתה כבר שם אז לא במקום הנכון. הפסיקים גם לא במקומות נכונים. אין גרשיים במקומות שצריך, ובקיצור הרבה בלאגן וקשה לקרוא.
ההתחלה של פרק 1 הייתה נחמדה(שוב, הפיסוק נוראי), תאורים בסדר, עלילה בסדר, אבל הכל נהיה מוזר. לא הבנתי כל כך על מה זה מדבר. וגם העלילה קצת לא הגיונית, הפסקת לתאר את המחשבות שלו, למה שילדים בכיתה י' יקבלו כל כך הרבה אומץ ויחליטו לנסות לעצור שודד שאם הוא שדד מקום כלשהו כנראה שיש לו נשק. אתה חייב לחשוב על דברים כאלה.

עכשיו עשית פה טעות נוראית. הסיפור מסופר מנקודת מבט של הדמות הראשית("מספר גיבור"), ואז היא נעלמת ויש דו שיח בין טוני לשוטר, שהגיבור בחיים לא ראה ושמע, איך זה יכול להיות?

בוא אני אתן לך קצת הסבר על סוגי מספרים:

מספר גיבור - מספר שהדמות הראשית מספרת את הסיפור, היא יכולה לספר רק מה שהיא רואה ושומעת, היא מתארת מחשבות רק של עצמה, או על פי שפת גוף של אנשים אחרים, היא לא יודעת הכל והיא מופתעת בדיוק כמו הקוראים.

מספר כל יודע - זה מספר שמספר את הסיפור מנקודת מבט של אלוהים, הוא מתאר את המחשבות של כולם, הוא יכול להיות בכל רגע בכל מקום בעולם ולספר מה קורה שם.

מספר עד - הסוג הזה של המספר הוא לא נפוץ במיוחד, זה מספר שנמצא בתוך עלילה אבל הוא לא דמות ראשית. יש לו פחות או יותר את אותם חוקים כמו של המספר גיבור.



מקווה שעזרתי, בהצלחה.

לפי דעתי הפרק מצוין,המשך כך!

קופרמן -הגיבור היה שם הרי ,הוא התחבא בפתח הביוב.
ולגבי העלילה ,תן לי להחליט מה הם עושים ומה הם לא עושים .. סך הכל תודה
אספיאון =תודה אחי

[quote][i]Originally posted by MegaSceptile[/i]@Dec 3 2009, 09:25 PM
[b] קופרמן -הגיבור היה שם הרי ,הוא התחבא בפתח הביוב.
ולגבי העלילה ,תן לי להחליט מה הם עושים ומה הם לא עושים .. סך הכל תודה
אספיאון =תודה אחי [/b][/quote]
לא אמרתי לך מה לעשות בעלילה, פשוט אמרתי לך על מה אתה צריך להסביר. היית צריך לפרט את המחשבות שלו על איך הוא עשה את השיקולים של להחליט פתאום להיות בנות הפווארפאף ולהלחם בפשע.
תן למישהו שלמד על זה קצת להחליט מה נכון ומה לא..

מאה אחוז אחי...
אני לקחתי את התגובה שלך ואני אנסה לתקן מה שאני יוכל.
את הסיפור של "למה" הוא בעצם עשה את זה בפרק ה-1
אני שומר לאמצע הסיפור שיופיע פרק מיוחד על זה..
זה מה שכיף בלכתוב סיפורים על הזמן

[quote][i]Originally posted by MegaSceptile[/i]@Dec 3 2009, 09:45 PM
[b] מאה אחוז אחי...
אני לקחתי את התגובה שלך ואני אנסה לתקן מה שאני יוכל.
את הסיפור של "למה" הוא בעצם עשה את זה בפרק ה-1
אני שומר לאמצע הסיפור שיופיע פרק מיוחד על זה..
זה מה שכיף בלכתוב סיפורים על הזמן [/b][/quote]
כן אבל זה לא חוכמה להמציא תשובות באמצע הסיפור, תחשוב על זה מהתחלה. כל פעם שיעירו לך משהו התירוץ של יהיה "אני אסביר את זה בהמשך", זה אולי נראה נוח אבל כשתכתוב דברים אחרים זה לא יעבוד.

אוקיי
תודה קופרמן עזרת לי מאוד.
אשמח אם לא נהפוך את זה לנושא ספאמי
תודה

[u]פרק 14:הקיסר נגד הנמר![/u]

"שלא תעז לגעת בזה!" הגיע הקול מרחוק מהחושך וכאשר הוא מתקרב תאי רואה את סילאטון מחייך אליו.
"סילאטון!? " תאי היה בהלם שהוא ראה אותו.
"הפתעה..." אמר סילאטון .
"אתה גם הגעת לכאן?" שאל תאי והתחיל לדבר עם סילאטון.
"לצערי כן ,משהו בכם שיבש את כל הזמן ,המכונות שלכן יכולות להסיע אותנו בזמן ,מתי שהן רק ירצו " אמר סילאטון.
"באמת?" שאל תאיצ'י .
"כן .. אתה מדבר כאן עם דוקטור זמן .. אני מבין בדברים האלה " אמר "ועכשיו זוז מהקמע שלי" אמר סילאטון.
"אין מצב!" אמר תאי.
סילאטון הסתכל עליו ותאי היה בתנוחת לחימה נורא משונה והוא נראה כאילו עומד להילחם נגד סילאטון .
סילאטון אמנם לא הבין שתאי זקוק לקמע רק מסיבה אחת ,לעצור את יוסין.
לסילאטון זה לא היה אכפת ,מצידו ששאנג די היה מת ,המטרה של סילאטון היא להשיג את הקמעות .

"היי איפה הייתם?" שאל מיי כאשר היא וטוני הגיעו לחלקה שלהם בארמון איפה שנמצאים החדרים.
"ראיתם את תאי במקרה?" שאלתי אותם.
"אל תשאל ,הוא מוזר מאוד " אמר טוני .
"טוני ..בוא רגע אני צריך לדבר איתך לבד " אמרתי לטוני ולקחתי אותו לפינה .
"מה יש ניק?" שאל אותי טוני וחיכה שאתחיל במה שרציתי להגיד.
"תאי.. הוא דובר אמת" אמרתי .
טוני צחק צחוק חזק וכמעט גרם לאחרים לשמוע אותנו.
"נו מה? עכשיו גם אתה?" שאל טוני.
"אני אומר לך שהוא רציני!" אמרתי לטוני .. טוני הביט בי ושאל :"אבל למה שהוא יעשה את זה? זה הבן שלו. " אמר.
"אני לא יודע ,אבל אנחנו חייבים לעצור אותו " אמרתי.
"בוא נעשה את זה מחר בבוקר ,אני גמור " אמר טוני בתשישות וניסה להתחמק.
"לא!" אמרתי לו ."אם תשים לב אנחנו כאן כבר 8 שעות בערך ,וזה הזמן שאנחנו ערים ,אנחנו חייבים למצוא את הקמע מהר!" אמרתי לטוני.
"בסדר..מחר בבוקר? אפשר? " שוב ניסה טוני להתחמק מלמלא את המשימה שלנו .
"לא... אתה יודע מה.. לך לישון " התעצבנתי על טוני באותו רגע ,לא על זה שהוא עייף .על זה שהוא מגיע ככה עם מיי כאילו כלום ,ולי אין שום סיכוי איתה.

"אני חייב את הקמע הזה סילאטון" התחנן תאי אל סילאטון וביקש ממנו את הקמע.
סילאטון הבין שזה מצב דחוף ,אף פעם לא חשבתי שהבן אדם הזה ,הרשע וכל מה שארמגדון ואנדרסון תיארו לנו יעשה דבר כזה.
"קח אותו " אמר סילאטון .
"מה?!" שאל תאי בפליאה ולא הבין למה סילאטון עושה זאת ..
"תודה!" אמר תאי לסילאטון ,תאי הושיט את ידו לעבר הקמע ושם אותה בכיס.
"שנצא מכאן?" שאל סילאטון וחייך קלות.

"לעזאזל איפה תאי?" שאלתי בכעס .
"הוא כבר יבוא ,בוא נלך לישון " אמרה דון.
"לא ! את לא מבינה!" צעקתי על דון והתחלתי לרוץ.

"תאי!" צעקתי במסדרון השני ,ולפתע אני רואה את סילאטון.
"סילאטון!? " שאלתי .
ואז ראיתי שאחריו יוצא תאי והוא נראה דווקא בסדר .
"מה קורה כאן?" אני שואל את תאי.
"סילאטון החליט לוותר לי על הקמע כדי שאוכל לעצור את יוסין מלחסל את שאנג די"
אמר תאי בשמחה.
ואז הבנתי שהוא דובר אמת ,אם הוא עד כדי כך ניסה להשיג את האבן אז זה אומר שהוא לא יתאמץ לשווא.

ביינתים יוסין הקשיב לנו..
הוא הבין שהוא חייב להרוג את שאנג די עכשיו ולא ,הוא יכשל במשימתו.
הוא נכנס לחדר הקיסר ושם הוא קושר את אביו ביחד עם עוד שני אנשים
"קחו אותו לחצר ! אנחנו נתלה אותו!" אמר יוסין וצחק.
אביו התעורר ומצא את עצמו בחצר "מה קורה כאן יוסין?" שאל שאנג די ושאנג די מוצא את עצמו עם חבל מסביב לצוואר.
"יוסין?!" שאל שאנג די וכנראה ברגע זה הוא בעצם הבין מה יוסין מתכוון לעשות עכשיו.

"מה אנחנו עוד עושים כאן?!" שאלתי
"בואו ונלך לעצור אותו!" צעקתי ורצנו אני ,תאי וסילאטון.

"שום דבר לצערי לא יציל אותך שאנג די " אמר יוסין .
יוסין עמד לתת הוראה לחסל את שאנג די ולתלות אותו אבל באותו רגע..
"עצור יוסין!" אמר תאי.
"אתם שוב!" אמר יוסין והבין שעלינו עליו והרסנו לו את החיסול.
סילאטון נתן הנפה עם היד והפיל את שני העוזרים של יוסין על הרצפה וגרם להם להתעלף.
"וואו " אמר יוסין.
"כנראה שתצטרכו לחסל אותי קודם.. " אמר וצחק .
יוסין נראה מתרכז ופתאום אנו רואים אותו עף ,בעזרת אנרגיה של הטבע הוא עף ,לא כזה גובה אמנם אבל מספיק כדי לצבור אנרגיה שתשמיד אותנו.

"זה הזמן!" אמרתי לתאי.
תאי שלף את הקמע מהכיס ושוב עיני החתול הפראי הביטו בעיניים של תאי כאשר תאי כבר מת להשתמש בו ,הוא שם אותו על היד בצורה מאוזנת וכך הקמע נכנס פתאום לתוך עורו של תאי.
תאי עלה לשמיים ,את ההרגשה אני לא יכול לספר לכם.. אבל כאשר אני רואה אותו הוא עולה למעלה והפעם לא כמו טוני הוא מתחיל לפרכס מוזר ואז צומחות לו ציפורניים ,שיער גבי מטורף וארוך בצבע כתום ...
ואחרי זה כאשר השינוי הושלם ראינו אותו . אני וסילאטון הבטנו ביופי של הלוחם החדש..

"היי מה קורה כאן?" הגיעו בריצה כל שאר חברינו
טוני הגיע וראה את תאי "זה זה ,אמר פעמים וגמגם ,זה תאי? " שאל.
"כן .. והוא עומד להציל את שאנג די מלמות" אמרתי אחרי שאני כועס על כל השאר.
"תאי! כל הכבוד!" צעקנו לו כולם מלמטה כאשר תאי עף ואומר :"עכשיו אני אלקטרו!"
כמו טוני ,שהוא טורנדו ,לתאי יש שם חדש וקוראים לו אלקטרו .
"הוא דומה לנמר " אמרה דון.
"זה הקמע שלו " הסביר סילאטון.



יוסין הרים את ידו למעלה והכין כדור אנרגיה מוזר שהכיל בתוכו חומר נפץ .
יוסין הרים את ידו ושיגר על אלקטרו בחוזקה ,אך לפני שקרה לאלקטרו משהו הוא הכין מתקפת נגד ובה הוא משתמש בזרם חשמלי חזק .
"כדור ברק!" צועק אלקטרו ומעיף את הכדור אל כדור האנרגיה של יוסין ושני הכדורים מתפוצצים זה בזה .
שני הכדורים לא רק התפוצצו אלא הם גם גרמו לזרם זמן חדש להיפתח.
ושוב השמיים נהיו סגולים ...
"מה קורה כאן?" שאל יוסין.
"להתראות עד הפעם הבאה יוסין " אמר אלקטרו ליוסין וחייך.
זרם הזמן הגדול של המערבולת שאב את כולנו פנימה ..
כנראה ששאנג די ניצל ,אבל אנחנו לא יכולים להוכיח זאת.



"מה קורה כאן?" שאלה דון שהתעוררה על ערימת חציר
"איפה אנחנו ? " שאל תאי.
"מרי פתחה את הדלת מעץ של הצריף ושמענו צבא שלם וגדול צועק :
"תחי ספרטה!"


פרק 15:עיר עתיקה ! עיר מדינה!

ואאאהה פרק מעולה!!!

מחכה לפרק הבאה D:

תודה אלכס
אני מבקש עוד תגובות

כן על זה אני מדבר!יחי ספרטה!חוץ מזה פרק ענק!

תודה אספיאון

עוד תגובות כי הפרק היה קשה :P

הפרק מצויין!
אני לא מסכים עם זה שרק מה שגיבור שומע צריך לכתוב..זה מטופש..
שמא אני עוזב את הפוורם וזה סופי, רק שתדע..אבל כמוב אכנס מידי שבוע לקרוא את הפרק שלך!
גם אהבתי את הקטע שבכל זמן אויב אחר+סילטון!
מחכה לפרק הבא!

תודה ירין !
חבל שעזבת ,אבל תמשיך להתעדכן..

אתה מאוד יצירתי ומלא דימיון וזה ניכר בסיפור. אני קראתי רק את פרק 14 ולכן בעיות תוכן אני לא אומר כי כנראה התשובות נמצאות בפרקים הקודמים.
סיפור מורכב בעיקר משני דברים:
עלילה- שאצלך היא מצויינת. יש רעיון מקורי, אקשן, יחסים, מתח והמשכיות
ויש כתיבה- שאצלך לדעתי הכתיבה זקוקה לשיפור רב. אני ארחיב.

תיאורים- לתיאורים יש שני תפקידים עיקריים לדעתי. הראשון להציג תמונה לקורא, להמחיש לו מה קורה בסיפור והשניה והלא פחות חשובה היא להעביר תחושות לקורא שעוזרות להבין יותר לעומק כל דמות ועוזר להזדהות או לא להזדהות בכל מיני מצבים. בסיפור שלך התיאורים די טכניים ולעיתים לא מוסיפים דבר. לדוגמא:

[quote][b]אתה גם הגעת לכאן?" שאל תאי [u][b]והתחיל לדבר עם סילאטון[/b][/u].[/b][/quote] לא צריך לכתוב שהוא התחיל לדבר עם סילאטון, זה מובן מאליו. לעומת זאת מה שלא מובן מאליו זה איך טאי מרגיש מזה שסילאטון הגיע לכאן.

גם טעויות הקלדה יש כמה (קצת האמת) אבל כדאי לתקן. לדוגמא:
[quote][b]היי איפה הייתם?" [b][u]שאל[/u][/b] מיי [/b][/quote] אמור להיות שאלה

סימני פיסוק! חסר לך בהמון מקומות (בעיקר כשאנשים מסיימים לדבר) לדוגמא: [quote][b]"בוא נעשה את זה מחר בבוקר ,אני גמור " אמר טוני בתשישות... [/b][/quote] בדוגמא יש גם טעות בשימוש סימני פיסוק, הפסיק לא מתאים. אמורה להיות שם נקודה כיוון שלכל אחד מהמשפטים יש רעיון מובן ויכול לעמוד בפני עצמו. אין צורך בפסיק. וגם חסרה נקודה אחרי "אני גמור"
בכללי הסיפור טכני מדי לטעמי. הייתי רוצה לראות יותר תיאורים של מה הדמות מרגישה/חושבת/מגיבה ופחות תיאורים טכניים ודלים כגון: שאל, אמר, הריע וכו'.

יש לי עוד כמה הערות אבל אני אדבר עליהם כבר בפרק הבא אם הם יופיעו שם.

אני אקרא את הפרק הבא!
באמת סיפור מקורי ומעניין רק צריך לשפר את צורת הכתיבה.
בהצלחה!

תודה רוב.
אני אשתדל מאוד עם סימני הפיסוק כי זו דיי בעיה אצלי בהקלדה מהירה
אנסה לשפר את זה בפרקים הבאים.

תודה.

אחי מתי הפרק הבא?

אני רוצה את תגובתו של מואדיב' ואז אני אפרסם

הפרק החדש מצוין
יש לו עלילה טובה וזה מותח
אבל כמו שאמרו הפיסוק לא משהו ,מצפה ממך לשיפור
ומחכה לפרק הבא

תודה רבה
אנסה להשתפר
מחר אפרסם את הפרק הבא..

[u]פרק 15: עיר עתיקה ! עיר מדינה![/u]


מרי ניגשה אל אותה דלת שהייתה עשויה מעץ ,בתוך הצריף עצמו היה המון קש וריח של סוסים ,כולנו היינו מאוד מבולבלים לאן הגענו ואת סילאטון לא ראינו שוב.
מרי ניגשה אל הדלת ופתחה אותה .אור חזק מאוד נכנס פנימה ,הדלת אמנם לא הייתה כל כך פתוחה אלא מספיק כדי שנוכל להציץ לבחוץ.
מה שראינו היה צבא שלם ,שריונים ,חרבות ,קסדות ,סוסים וחיילים ,מישהו שעמד על ערימת חציר דיבר וכולם הריעו לו.
"מה קורה כאן?" שאל טוני כאשר הוא קם מרצפה הקשה ומשפשף את גבו הכואב.
"תחי ספרטה!" הגיעו צעקות מבחוץ וכל הצבא הריעה לבחור שכנראה היה שר הצבא שלהם או המלך .
"היי אני יודעת מי זה" אמרה דון והצביע על האיש שצעק לצבא.
"מה? מאיפה את יודעת?" חקרה אותה אחותה מיי.
"קראתי על זה" השיבה דון.
"אז מי זה? " שאל תאי אחרי ששמע את הויכוח של האחיות .
"זה ליאונידס הראשון" אמרה דון.
כולנו לא הבנו מה היא רוצה ,כנראה לא הקשבנו בשיעורי היסטוריה
"ליאו מה?" שאלה מיי שהכי מבולבלת מכל הסיפור.
"ליאונידס הראשון "חזרה ואמרה דון שוב כאשר היא ממשיכה להסביר "ליאונידס הראשון היה מלך ספרטה ושלט במלחמה הגדולה של ספרטה נגד פרס " אמרה דון.
"היה?" שאלה מרי באי ידיעה.
"רגע ,אז זה אומר שאנחנו .." התחיל להגיד תאי ונעצר
"אנחנו ממש נסענו אחורנית בזמן ... אנחנו ב473 לפני הספירה " אמרה דון
כולנו היינו עם הפיות פתוחות ולא הבנו איך הגיוני שעבר כל כך הרבה זמן ,מקו העתיד עברנו חזרה לעבר..
"473 לפני הספירה ,וואו" אמרתי בהתרגשות .
לפתע שמענו את ליאונידס מדבר שוב והוא אמר :"קסרסאס לא יעצור אותנו!"
והצבא ההמון צעקו :"תחי ספרטה!" והניפו את חרבם
בהמון בלט בעיקר מבוגר אחד ,הוא עמד בקהל ולבש בגד ארוך כמו של ועתיק,
היה מוזר לראות שהוא היחיד בלי שריון.
"רגע.." אמר טוני "איפה סילאטון?" שאל.
"אין לי מושג" אמר תאי .
"כנראה שהוא שוב באזור אחר בזמן הזה " אמרתי.
היה שקט כזה פתאום שכחנו לרגע מה בעצם קרה לתאי בקרב נגד יוסין להצלת הקיסר
תאי היה שקט ,הוא לא אמר יותר מדי והוציא את הקמע מהכיס ,הקמע נראה בדיוק אותו דבר
ועכשיו תאי וטוני הם אלה בעצם שיכולים לעזור לנו.


[u]ישראל ,14 באוקטובר ,המערה של ארמגדון[/u]

ארמגדון ואנדרסון נראו שלווים ,עבר כבר חודש מאז שנסענו והם עדיין לא קלטו שאנחנו מטיילים בזמן בלי השגחה ,ואולי אפילו יכולים להרוס משהו ,אבל בדיוק בזמן ,הם גילו שאנו זקוקים לעזרה
"מעניין מה עם הילדים" אמר סטיוארט כאשר הוא שותה כוס תה.
"הם בסדר כנראה " אמר ארמגדון
דלת המערה נפתחה ,נראה כאילו אנדרסון וארמגדון חיכו למישהו ,אבל מי זה?


"שלום שלום " אמר פיס כאשר הוא נכנס דרך הדלת
"ברוך הבא פיס" אמר ארמגדון כאשר הוא לוחץ את ידו של פיס וישר הם עוברים לחיבוק בין חברים וותיקים.
אנדרסון לא הרגיש שייך במיוחד אבל הוא שמח לפגוש את המוח השני סביב המשימה הזו.
"נעים לי מאוד מר פיס " אמר אנדרסון .
"שמי סטיוארט .. סטיוארט אנדרסון" אמר סטיוארט וחץ ידו של פיס.
פיס התבונן באופן מוזר בסטיוארט ואמר :"אני מכיר אותך מאיפה שהוא?" שאל פיס .
"לא שידוע לי " ענה לו אנדרסון.
"אתה מכיר אותו חלקית " אמר ארמגדון
ארמגדון אמר את זה אבל הוא גם לא בדיוק התכוון לזה.
"למה אתה מתכוון?" הפעם אנדרסון שאל את זה .
"אתה מכיר את הבן שלו " אמר ארמגדון לפיס.
פיס היה קצת המום מכל העניין והוא התבונן בסטיוארט שוב ואז זיהה במי מדובר.
"אה.. נכון!" אמר בהתרגשות פיס.
"מה נכון? הבן שלי?" היו לאנדרסון המון שאלות שבאופן מפתיע הוא שאל את כולם ביחד.
"אתה כבר תדע בבוא העת" אמר ארמגדון.
"אז .. מה שלום הילדים? יש התקדמות?" שאל פיס
"לפי הממירים שלנו אנחנו רואים שהם עדיין לא השיגו אף קמע "
אמר אנדרסון לפיס.
"ולפי איזה ממירים אתם יודעים זאת?" שאל שאלה נוספת פיס כאשר ארמגדון הצביע על המסך ואנדרסון הסביר "הממירים של מכונות הזמן שלהם " אמר.
פיס הבין שאולי קרה משהו ,איך הוא הבין זאת? כאשר הממירים מחוברים למכונות הזמן ,ומכונות הזמן יכולות להיות מנותקות אחרי תקלה ,מה שהחיישנים של ארמגדון יקבלו ,זה את החיישנים של המכונות עוד לפני הפיצוץ ,זה אומר שהילדים בסכנה...
"סטיוארט לך תביא את הכלים!" אמר ארמגדון בלחץ.
"מה קרה מה עושים?" שאל אנדרסון
"מה עושים? בונים מכונת זמן ונוסעים" אמר ארמגדון והם התחילו לבנות מכונה.

[u]יוון ,ספרטה ,473 לפני הספירה ,הנאום[/u]

ליאונידס פתח את פיו והחל לדבר שוב :"היום ! קסרכסס! ימות! " אמרה שלושה מילים באיטיות משונה.
"מי זה קסרכסס?" שאלה מיי .
דון לא חיכתה וענתה לה :"קסרכסס היה מלך פרס בזמנים ההם ,במקרה עכשיו הוא מלך פרס כי חזרנו בזמן."
סיימה את דבריה דון.
אנו רואים את האיש שלבוש מוזר בקהל ,ולפתע הוא מסתכל לכיוון שלנו ,העיניים שלו ממש היו עלינו ,ופתאום הבעת הפנים שלו השתנתה.
"אוי לא " אמרה מרי וסימנה לנו לברוח.
האיש התקרב ונכנס פנימה .
הוא נעל אחריו את הדלת. הוא הביט בנו מוזר כאילו שאנחנו חייזרים
"ממתי אתם?" הוא שאל.
"אנחנו .. מאירופה הצפונית. " אמר תאי בגמגום.
"רגע.. " אמרה דון.
"מה קרה דון?" שאלתי.
"הוא לא שאל איפה... הוא שאל ממתי אתם?" אמרה דון
האיש חייך קלות ואמר :"אז... ממתי אתם?" שאל שוב.

'כנראה הוא יודע דברים עלינו ועל מי אנחנו ,באותו רגע הייתי בטוח שאולי אנדרסון וארמגדון שלחו אותו או משהו כזה ,אז האפשרות שלי הייתה להאמין לו.' חשבתי לעצמי בראש.
טוני רצה לענות לו אבל לא ידענו אם זה מסוכן מדי.
"אנחנו מ-2009 " אמר טוני.
הזקן עמד בביטחון כשידיו מאחורי הגב הוא חייך ואמר:"תנו לי לנחש... אנדרסון שלח אתכם?"
שאל הזקן.
"מאיפה אתה יודע? " החזירה לו בשאלה מיי.
"כריסטופר אנדרסון ... אני חייב לו את חיי" אמר שוב האיש.
"עוד פעם כריסטופר?" שאלה מרי.
הבנו שיש עוד אנדרסון ,אבל אולי יש לו קשר לאנדרסון שלנו.
הזקן נראה בטוח בעצמו וכאילו שהוא יכול לעזור לנו
דפיקה בדלת העץ מבחוץ נחתה בנו פתאום :"תפתחו את הדלת!" הגיעה צעקה.
"שיט! הם מצאו אותנו!" צעקה מיי .
"בואו אחריי " אמר הזקן והוביל אותנו אל מקום מתחת האדמה שנמצא בתוך הצריף.
הוא הוביל אותנו ככה כמה דקות עד שהגענו למקום מסוים.
"מה זה המקום הזה?" שאל תאי.
"אני יודע מה זה המקום הזה!" אמר טוני.
"מה זה?" שאלתי.
"זה מתקני עינויים ! ראיתי את זה בטלוויזיה!" אמר טוני.
לרגע הבנתי משהו שאולי הייתי צריך להבין מקודם.
הסתובבתי לאט אל הכיוון של הזקן וראיתי אותו צוחק קלילות
הבנתי שמהמתקן הזה אנחנו לא נצא ...

[b]בפרק הבא:פרק 16 :קרב חרבות ! מכירת עתיקות[/b]

אחי פרק מצוין
יש לי הרגשה שדון תקבל את הקמע השלישי

פרק מעניין! סוף מותח! שוב העלילה מעולה אבל הכתיבה למרות שהשתפרב צריכה עוד עבודה רבה!

תיאורים! הם נשארו אצלך במקום של אמר, שאל, הריע וכו' ולא עלו מדרגה ומעבירים תחושה של מקום או רגש.

הניסוחים שלך לפעמים מסובכים מדי. לדוגמא: [quote][b]בתוך הצריף עצמו היה המון קש וריח של סוסים ,כולנו היינו מאוד מבולבלים לאן הגענו [u]ואת סילאטון לא ראינו שוב.[/u]
[/b][/quote] המידע קצת מפוזר. חילוק למשפטים קצרים יותר היה עוזר במקום שימוש חוזר בפסיקים וו' החיבור.

טעות הקלדה:
[quote][b]שאל טוני כאשר הוא קם מרצפה הקשה [/b][/quote]רצפה הקשה= הרצפה הקשה או רצפה קשה לא יכול להיות שילוב של השניים.
[quote][b]אמר סטיוארט [u]וחץ ידו [/u]של פיס[/b][/quote] וחץ ידו= ולחץ את ידו
טעויות הקלדה ניתן למזער ע"י קריאת הפרק שוב לפני פרסומו.

טעויות לשוניות:
[quote][b]הגיעו צעקות מבחוץ וכל הצבא [u]הריעה[/u] [/b][/quote] צבא זה זכר לכן הריע ולא הריעה.
[quote][b]אמרה דון ו[u]הצביע[/u] על [/b][/quote] לעומת זאת דון היא כן נקבה ולכן צריך להיות הצביעה ולא הצביע.
[quote][b]כולנו היינו עם הפיות [u]פתוחות[/u] [/b][/quote] פיות זה רבים של פה ולא של פיה ולכן זה זכר וצריך להיות כתוב פתוחים ולא פתוחות.
[quote][b]ליאונידס פתח את פיו והחל לדבר שוב :"היום ! קסרכסס! ימות! " [u]אמרה[/u] שלושה מילים [/b][/quote] הוא זכר! אז אמר ולא אמרה.

שוב יש מלא משפטים שחסרים בהם סימני פיסוק. בנוסף, אתה יורד שורה בהמון מקומות שלא צריך. יורדים שורה בסוף פסקה או בדיאלוג כשאדם שונה מדבר, לא יורדים שורה בסוף כל משפט.

[quote][b]ישראל ,14 באוקטובר ,המערה של ארמגדון [/b][/quote]
בסיפור כמו שלך כדאי לכתוב שנה ולא רק תאריך חלקי

[quote][b]כאשר הממירים מחוברים למכונות הזמן ,ומכונות הזמן יכולות להיות מנותקות אחרי תקלה ,מה שהחיישנים של ארמגדון יקבלו ,זה את החיישנים של המכונות עוד לפני הפיצוץ ,זה אומר שהילדים בסכנה...
[/b][/quote] לא הבנתי. מנוסח מסובך מדי.

[quote][b][u]'[/u]כנראה הוא יודע דברים עלינו ועל מי אנחנו ,באותו רגע הייתי בטוח שאולי אנדרסון וארמגדון שלחו אותו או משהו כזה ,אז האפשרות שלי הייתה להאמין לו.[u]'[/u] [u]חשבתי לעצמי בראש[/u].
[/b][/quote] רב הפרק מדובר דרך המחשבות של הדמות לכן אין צורך לשים את המחשבות במרכאות ולהוסיף "חשבתי לעצמי בראש". כל עוד זה בלי מרכאות זה ברור שהדמות רק חושבת את זה.

אתה מתרברב לפעמים יותר מדי. אני אסביר דרך דוגמא: [quote][b]"אני יודע מה זה המקום הזה!" אמר טוני.
"מה זה?" שאלתי.
"זה מתקני עינויים ! ראיתי את זה בטלוויזיה!" אמר טוני.
[/b][/quote]
לא צריך לומר שהוא יודע מה זה ואז שמישהו ישאל מה ורק אז הוא יענה. הרבה יותר פשוט ונוח שבמקרה הזה טוני יגיד ישר "זה מתקן עינויים! ראיתי את זה בטלויזיה!" השאלות "מה אתה יודע?" "מה זה?" וכו' הם שאלות מייגעות וכדאי להמנע מהם.

יש לי עוד הערות רבות למען האמת אבל קצת התעייפתי לרשום
אני מקווה שזה ברור שכל ההערות הן כדי לעזור לשפר את הסיפור ולא להוריד מערכו או מערכך
אני חוזר ואומר שאני חושב שיש לך דימיון מפותח מאוד! פשוט תנסה לנסח את עצמך יותר טוב.
בהצלחה בהמשך!
רוב

תודה רוב
אני אקח את ההערות שלך לטובה

פרק מצויין!
אני מסכים עם הדברים של רוב (לא רק עם טעויות הקלדה)
אני מציע שתערוך הגעה אחרי שאתה גומר לכתוב- זה יעזור.
מחכה לפרק הבא!

תודה דינגו
אני נוסע עכשיו ל4 ימים אני אנסה לכתוב את הפרק היום ולפרסם לפני שאני נוסע

[u]פרק 16:קרב חרבות!מכירת עתיקות![/u]

"זה מתקן עינויים!" אמר טוני
"אז.. כל הכבוד!" אמר הזקן הזה שהוא פתאום נראה מאיים.
וכולנו היינו בהלם מוחלט ולא ידענו בדיוק מה לעשות ,טוני הוציא את הקמע קצת מכיסו ביינתים.
הזקן נראה יותר ויותר מפחיד מרגע לרגע הוא לקח את הזרוע של מיי ומשך אותה
"איה " היא צעקה מהמשיכה החזקה שהוא נתן לה
"עזוב אותה!" צעק טוני
טוני הוציא את הקמע ונהפך להוריקן!
כאשר צורתו החדשה יותר חזקה הוא אומר :"כדאי מאוד שתעזוב אותה!" סיים את דבריו כמו גיבור מהסרטים.

[u]ישראל ,2009 ,30 באוקטובר ,המערה של ארמגדון[/u]

"למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?" שאל פיס את ארמגדון כאשר הוא לא עוזר ל ולאנדרסון כלל כי אין לו ידע בזה.
"החלקים פה קשים להרכבה" הסביר סטיוארט.
"אז מה אנחנו עומדים לעשות? לנסוע בזמן?" שאל פיס.
"ככל הנראה ..." אמר ארמגדון
"אתה יודע מה אמור לקרות אם אנחנו ניסע ,זה הגורל שלנו" אמר ארמגדון .
אנדרסון לא הבין כלום ממה שהם אמרו והוא המשיך לבנות את המכונה כך שהיא תצא הכי בטוחה בעולם
אנדרסון הרי אוהב את הכול ישר וכמו שצריך ואין מצב שהמכונה תיהרס... ככה לפחות הוא חושב


"אני אמרתי לך לעזוב אותה!" אמר הוריקן שהוא מאיים
תאי לא הפך לאלקטרו ,הוא לא הצליח ,כנראה היה עייף מדי.
ידעתי שאני אמור לעשות משהו ויצאתי קדימה ,באתי אל הזקן ואמרתי לו :"תעזוב אותה או שזה יהיה הסוף שלך" למרבה ההפתעה הזקן ציית לי ושחרר אותה.
הוא נראה כאילו הוא תחת השפעה של היפנוזה או משהו.
"מה קורה כאן?" נכנס אדם עם חליפה של חייל
"זה ,זה ליאונידס הראשון!" אמרה דון והתרגשה ,נראה כאילו רק היא התרגשה.
הזקן נעלם כאילו הוא לא היה שם בכלל.
"מי אתם?" שאל ליאונידס
האפשרות הרעה ביותר שיכולנו להגיד היא שאנחנו מצבא האויב ,הפרסים ואז היינו מתים בטוח אבל דון ידעה מה להגיד והיא אמרה :"אנחנו מצבא מוקדון !" אמרה.
"אתם מצבא מוקדון?" שאל ליאונידס ונראה כאילו הוא לא מאמין לנו
"כן!" אמרנו כולנו בבת אחת.
"אין מצב " אמר ליאונידס אבל הוא הרגיש שמשהו מסריח והוא חייב לבדוק את זה.
"בואו אחריי" אמר .
טוני חזר לצורתו הנורמאלית והתחיל להתחבק עם מיי כאשר היא נורא מבוהלת.
ליאונידס לקח אותנו למין כיכר יפה כזה עם עוד שיירה של חיילים והוא קרא למישהו להביא לנו חרבות ומגנים "סיזיפוס! הבא להם שריון וחרב!" אמר .
"אוי לא " לחשה מרי .
דון יצאה כמו גיבורה מקדימה ואמרה :"אם ברצונך לבדוק אותנו אדוני ,בדוק אותי ,אני הלוחם הכי טוב אצלנו" אמרה.
"מה היא עושה?" התפלא תאי.
"אל תדאגו ,היא הייתה בחוג סייף " אמרה מיי.
חייל אחד נכנס והלביש על דון את המדים של הצבא.
זה היה נורא כבד בשביל דון ,פעם ראשונה שהיא מרגישה מה זה באמת מלחמה אמיתית .
ליאונידס חשש מעט אבל טוב ליבו היה גדול ,הוא הכניס את הלוחם הממוצע שלו ואמר :"זה מורקאס ,הלוחם הכי טוב שלי .." אמר ושיקר כמובן.מה שהוא לא ידע שכנראה שהשקר הזה יעלה לו ביוקר ,או יותר נכון להגיד... לנו.

בתוך צריף אחר ,קם לו סילאטון ופרצופו מרוח בבוץ סוסים.
"קש! אני שונא קש!" אמר סילאטון.
הוא יצא החוצה ועם בגדיו הוא דיי השתלב שם הוא ראה אותנו עומדים ואת דון מוכנה לקרב
"מה לעזאז.." הוא התחיל לומר.

הקרב אמור היה להתחיל ,דון הרימה את החרב בקושי ,כי היא הייתה נורא כבדה
המגן היה יותר כבד.
מישהו הכריז :"היכונו לקרב! עמוד קרב! מצב קרב! צא!"
כמו הקריאות של פעם ,כך זה היה כשמישהו עמד לבצע קרב אימונים.
הקרב התחיל ונראה כאילו דון מתסדרת מצוין עם החרב היא מרימה את החרב מלאה ופתאום החרב של מורקאס נפלה לרצפה והיא הכניעה אותו כשהיא מכוונת את החרב על פרצופו.
היה שקט בכיכר נראה כאילו ליאונידס כועס.
הוא עמד על בלוק האבנים שהיה שם וצעק :"תחי ספרטה!"
כל החיילים חזרו אחריו :"תחי! ספרטה!"
אנחנו גם הרגשנו קצת שייכים אז כל השישה צעקנו ביחד :"תחי ספרטה!"
וכולם צחקנו.
ליאונידס התקרב אלינו ודיבר אל דון.
"אני אשמח מאוד אם תצטרפו לצבא שלנו נגד פרס!" אמר.
"אנחנו לא ממש... " התחילה להגיד מרי אבל עצרו אותה.
"אנחנו נעשה זאת " אמר טוני
"מצוין!" אמר ליאונידס ודיבר עם מישהו שיארגן לכולנו שריון.
"מה אתה עושה ?!" שאל תאי
"תחשבו על זה.. אולי נמצא את הקמע ככה " אמר טוני.
כולנו חשבנו על זה כמה שניות וזה עדיין נראה לי לפחות רעיון רע .
אבל כולם היו איתו ,וכך זה נגמר הסיפור הזה .. אנחנו הולכים להילחם נגד פרס!


"הם הסכימו?!" שאל לעצמו בפליאה סילאטון
פתאום יד לוקחת אותו ומושכת אותו אחורנית ,הוא לקח אותו לסמטה חשוכה
"מי אתה?" שאל סילאטון .
זה היה אותו הזקן שחטף אותנו.. הוא אמר :
"אתה יכול לקרוא לי קסרכסס!"

אתם מבינים? הזקן הזה בעצם היה מרגל ,הוא לא באמת זקן! ,זה מלך פרס בכבודו ובעצמו שהגיע לספרטה לשמוע על סודות הלחימה שלנו.. מה הוא רוצה מסילאטון?
נקווה שסילאטון לא יסכים לכך.. כי לדעתי קסרכסס רוצה שהוא יצטרף לצבא פרס.

בפרק הבא:
פרק 17:מלחמה !אנחנו הקורבנות!

האמת שאני כותב את הפרק הראשון לסיפור שלי ברגע זה אז ההודעה הזאת לא תהיה מפורטת כמו האחרות.
קודם כל הכתיבה השתפרה המון! עדיין יש המון בעיות איתה אבל היא משתפרת מפרק לפרק וזה העיקר.
יש לי בעיה גדולה עם הפרק הזה שהוא לא נותן מתח. דוגמאות הם: שהזקן נראה מאיים אז טוני הוציא את הקמע קצת מכיסו (זה ברור שהוא ישתמש בקמע עוד רגע ויביס אותו), שליאונידס שלח את הכביכול לוחם הכי טוב ואז אתה אומר ישר שזה לא הלוחם הכי טוב (זה מוריד את המתח אם דון תוכל לנצח כי זה נותן לנו ישר את מה שיקרה, שדון תצליח לנצח.) והמקום שבו הרגת את המתח לדעתי זה שגילית שהזקן הוא מלך פרס. אם היית משאיר את זה לזמן שבו הדמויות הראשיות פוגשות את מלך פרס ומבינות שזה הזקן זה היה הרבה יותר נכון מאשר לומר לנו במין סוג של "נ.ב הזקן הוא מלך פרס".
כל הקטע של הסוף עם ה"אתם מבינים?" נראה לי לא במקום. אבל זאת בחירה שלך.
הפרקים הקודמים נגמרו במתח מסויים והפרק הזה לא ממש...

מחכה לפרק הבא!
מקווה שהוא יהיה לא צפוי! בהצלחה!
רוב

אני יודע רוב
הרסתי את המתח בגלל לחץ בזמן
מחר אני נוסע ל4 ימים
אז אני רציתי לצ'פר אתכם בפרק אחרון לפני שאני נוסע
בדרך כלל אני כותב פרק אחד 6 שעות כדי שהוא ייצא טוב
בכל זאת תודה

פרק טוב אחי למרות שיודעים כבר מי יקבל את הקמע השלישי

תודה לך אספיאון
כמה שזה "ידוע" תמיד יש דברים מוזרים ומתח

אני מסכים עם רוב..לא נורא תנסה למתוח אותי יותר..חח
טוב מקווה שתפרסם בקרוב

[quote][i]Originally posted by Dingo[/i]@Dec 17 2009, 04:30 PM
[b] אני מסכים עם רוב..לא נורא תנסה למתוח אותי יותר..חח
טוב מקווה שתפרסם בקרוב [/b][/quote]
me too

[u]פרק 17:מלחמה !אנחנו הקורבנות![/u]

[u]ישראל ,המערה של ארמגדון ,1 בדצמבר ,2009 [/u]

"הכול כבר מוכן לנסיעה שלנו?" שאל פיס את ארמגדון שחזר מההכנות
"הכול מוכן" ענה סטיוארט אנדרסון ולבש את הבגדים שלו.
"לאן נוסעים?" שאל פיס
"אתה בטח מתכוון למתי " אמר ארמגדון
"אה נכון ,מתי?" חזר ואמר שוב פיס שהתבלבל
"אנחנו נוסעים בדיוק לאן שהילדים נמצאים ,רק שאנחנו נגיע יומיים לפניהם" אמר אנדרסון
"מדוע יומיים לפניהם?" שאל פיס
"אנחנו צריכים זמן להתכונן ולהסתגל למקום ולהכין את המיקום למשימה שלהם ,זה יקל עליהם"
אמר ארמגדון.

[u]גבול ספרטה ,473 לפני הספירה ,הכנה למלחמה[/u]

ליאונידס עמד על הכיכר והכריז :"היום! אנחנו יוצאים למלחמה!
הרגע שבו אנחנו נדע סוף כל סוף למה אנחנו כאן ,לנצח את פרס!" אמר ליאונידס
שכל חייליו צועקים :"תחי ספרטה!"
הרגע הזה היה מרגש בשבילנו ,עמדנו לצאת למלחמה עתיקה מאוד ,המלחמה הזאת כתובה בספרי ההיסטוריה ואנחנו פשוט נמצאים על הדפים שלה כדמויות ,אין מה להגיד ,התרגשנו כולנו .

קסרכסס? שאל את עצמו סילאטון בפליאה
"אתה מלך פרס?" שאל .
"אכן כן" ענה לו בחזרה
"אז.. מה אתה רוצה ממני ?" שאל סילאטון כאילו שלא ידע את התשובה
"אני רוצה ממך דבר אחד קטן " אמר קסרכסס "שתצטרף לצבא פרס ותילחם למען הניצחון!" אמר.
סילאטון אכן צחק והוא לא האמין לבקשה של קסרכסס
לפתע קסרכסס הוציא משהו מכיסו ,זה היה קטן ונוצץ ,היה טבוע עליו ציור של סוס
"זהו קמע הפרש" אמר קסרכסס "אתה בטח מחפש אותו " אמר שוב והשלים את דבריו הקודמים
סילאטון היה בשוק גמור הוא פשוט הסתכל על קסרכסס ולא האמין מאיפה הוא יודע כל כך הרבה עליו
הוא הבין שאם הוא רוצה את הקמע הזה ,הוא יצטרך להשמיד את הילדים במלחמה
והפעם זה לא עומד להיות נוח .

כולנו התלבשנו בחרבות ומגנים ,חליפות ברזל ענקיות שהגנו וכיסו את ראשינו
הקסדה עצמה שקלה כמו כל משקל גופנו ,המטרה שלנו הייתה שלא יעלו עלינו כמובן אז התנהגנו באופן טבעי
היחידה שזה לא הפריע לה הייתה דון.
ליאונידס אמר:"כל החיילים משוחררים "
הם התחילו להתפנות ואז הוא המשיך ואמר :"חוץ ממך" אמר והצביע על דון
"תישארי איתי כאן" אמר.
כולנו לא רצינו להשאיר את דון לבד ,במיוחד לא אני ,אסור להשאיר חברים מאחור ,לכו ותדעו מה יקרה.
דון הסכימה להישאר ,היא סימנה לנו שאנו יכולים ללכת.
ליאונידס התחיל לדבר איתה ברצינות רבה ,כבר לא שמענו מה הוא אמר לה אבל דון נראתה כאילו זה גורלי.



"אעשה זאת" אמר סילאטון לקסרכסס
"ככה חשבתי " חייך ואמר קסרכסס
"כעת בוא איתי " הפנה קסרכסס את סילאטון לבוא אחריו .

[u]ישראל ,המערה של סילאטון ,1 בדצמבר ,2009 ,השעה 23:54[/u]

ההכנות האחרונות לנסיעה המשולשת התחילה ,לקח לאנדרסון וארמגדון חודש כמעט לבנות את המכונה ,כאשר הם נזכרו שלטוני ולי היה רק שבוע ועמדנו בזמנים.
"יצאנו לדרך?" שאל פיס
"כן!" אמר אנדרסון והפעיל את מנגנון השיגור שהם עומדים וסופרים
10.. 9..8.. 7.. 6.... 5.... 4... 3... 2... 1..
~המערה של ארמגדון נותרה ריקה ~

"מעניין מה הוא אומר לה " אמרה בקול רם מרי שביינתים סידרה על עצמה את השריון .
"בטוח זה משהו לגבי מחר " אמר טוני
"מה יש מחר?" שאלה מיי
"מה את חושבת?! " התעצבן תאי "המלחמה" אמר.
דון חזרה אלינו וחייכה כאשר שאלנו אותה :"נו! מה הוא אמר?"
היא אמרה :"סתם משהו " וישבה וסידרה את נעלי הלחימה שהיו מורכבות מבד.
הסתכלתי על דון וחשבתי על מה הם דיברו ,זה הדבר היחיד בכל המסע של הבנתי וחיכיתי לדעת.

[u]ישראל ,העיר ירושלים ,1 בינואר ,1994 השעה 14:00 בצהריים[/u]

העיר העתיקה ,ירושלים ,רחובות מלאים במכירות ,תיירים שלא מפסיקים להגיע
בתקופה הזאת של העיר היא הייתה מלאה באויבים ,ילדים כבר התחילו לפתח את עצמם יותר ואת דמיונם להעשיר ,הזמן הזה הוא הזמן שבו בעצם הכול התחיל ,רק ילד אחד מכל הילדים שברחו מהלא נודע הבינו את משמעות הדבר והתחילו להעביר את זה הלאה .בתוך בית קטן עם משמעות היסטורית קדומה נמצא ילד
"מיכאל! בוא לשולחן! " אמר שרה.
"רגע אימא! אני באמצע" אמר מיכאל
מיכאל ילד מאוד נבון ,אמנם הוא הכין כל הזמן שיעורי בית ואהב את זה ,אבל הפעם כשאימו חושבת שהוא יושב ומכין שיעורים הוא עושה משהו קצת אחר.
הוא אהב לקרוא לזה "יומן ".
"נו מיכאל! האוכל מתקרר!" עוד הערה של אימו שרה הגיעה וקראה לו לבוא
"לא עכשיו ,אני רוצה לסיים" אמר מיכאל שהיה שקדן בעבודתו
אימו התקרבה לחדר ושאלה :"נו... מה אתה עושה פה?" הגיעה לפתח החדר ושאלה אותו.
מיכאל הסתיר את עבודתו ואמר :"כלום"
אימו החשדנית אמרה :"מיכאל.. מה אתה מסתיר עוד פעם?"
אבל הוא כמו תמיד ,פנים של ילד בן 12 יכולות לעשות הרבה להורים ,במיוחד התחמנים בין הילדים
"כלום ,אני כבר בא אימא" אמר
האימא חייכה ואמרה :"יש לך שתי דקות" והלכה
מיכאל התחיל לסיים את המחקר שלו ,כילד בן 12 בלי הרבה חברים הוא יודע מתי הוא יכול להרשות לעצמו לאחר ומתי לא ,הוא סיים לכתוב את היומן וסגר אותו ,שם אותו על השידה ויצא .
על היומן היה כתוב :"הפראי החופשי " ,כך הוא קרא ליומנו.
מיכאל יצא ואימו סוף כל סוף נרגע שהוא הגיע לשולחן
מיכאל מעולם לא למד לא להחביא אותו ,כך שלא יחשדו ,הדבר החכם הזה הביא לגורלנו להיות משמעותי .

[u]ספרטה ,473 לפני הספירה ,יציאה למלחמה [/u]

"קדימה!" אמר ליאונידס ששחרר את צבאו על סוסים וכאלה שרצים עם החרבות
"אההההה! " הגיעו שאגות ענק מכל הצבא
ממול ראינו את צבא פרס ,נורא פחדנו אבל דון עודדה אותנו ואמרה :"שנראה להם מאיפה באנו?" והתחילה לרוץ.
צבא פרס הגדול הגיעה לצבא ספרטה הקטן וקרב החרבות הגדול התחיל
ראינו את דון נאבקת עם איזה חייל גדול ועם חרבו ,היא נתנה לו איזה בעיטה בין הרגליים ואחר כך שמה לו את החרב בגב.
הסתכלנו זה על זה והתחלנו לרוץ
תאי רץ רק עם סכין ,הוא התחיל להרביץ לכל מיני חיילים ,מרי ומיי חייכו שניהם ורצו לעזור
אני וטוני התחלנו לרוץ לכיוון הצבא השואג ולא ראינו 3 חיילים מאחורינו
הם התקרבו ובאו אלינו עם החרבות ,לא יכולתי לזוז מרוב פחד
שלושתם דפקו בטוני בעיטות ונעצו בו 2 חרבות בבטן ,והוא התחיל לגסוס
אני כמעט בטוח שכל הצבא שמע אותי..
הצעקה הכי גדולה שצעקתי בחיי הייתה :"לא!!!!!!!!"


[b]בפרק הבא: פרק 18:חבר אחד פחות!
שימו לב! הפרק הבא הוא הפרק האחרון במערכה הראשונה של הסיפור שלי :)
[/b]