אסון הזמן!-פרקים אחרונים בהחלט!

[u][i][b]פרק 9:הביתה[/b][/i][/u]

[b]"אני טס הביתה לארה"ב"[/b] אומר ניק לפקידה שנותנת לו את כרטיסו לאוטובוס.
"תודה רבה" משיב לה ניק
הוא מתחיל לצעוד לעבר תחנת האוטובוס והוא רואה באופק את חברו הטוב טוני
"טוני?" הוא שואל את עצמו הוא מתחיל לרוץ במהירות וכאשר הוא מגיע לאותו בן אדם
הוא מבין שזה לא הוא ואומר לו "אתה לא טוני... " בפרצוף תמים
ניק חוזר לתחנת האוטובוס שבור כולו ממה שקרה לו ומהפעם ההיא שטוני פשוט נדקר למוות
ניק עמד לעלות לאוטובוס ולנסוע לארה"ב לביתו הקודם ושם אולי ישכח מהסיפור
"כרטיס בבקשה" אומר נהג האוטובוס כאשר ניק לא מושיט לא את הכרטיס ורק מסתכל על העצים הירוקים שבחוץ .
האוטובוס נסגר ,הכרטיס בידיים של הנהג וניק מתיישב על אחד המושבים ליד איש מבוגר קצת.
ניק יושב כשידו על ראשו מלטפת את מצחו המזיע והלחוץ
"שוב אני פוגש אותך " אומר המבוגר שליד ניק
ניק שומע את הקול הזה והוא מבין שהוא מכיר אותו אבל הוא לא מבין מאיפה
ניק מרים את ראשו ומביט בו "מי אתה?" הוא אומר
"אני החבר הכי טוב שיכול להיות לך" אומר לו "אני זה אתה"
אומר לו המבוגר לניק ,הוא יושב בפה עמום ולא יודע מה לומר ,הוא רואה את עצמו בעוד 30 שנה לפחות כאשר הוא יושב איתו ועוד מדבר איתו!
"איך?" ניק שואל את המבוגר שהוא בעצם הוא עצמו
ניק המבוגר מחייך ואומר "יש לזה הסבר דיי הגיוני ,ההסבר הוא שאני נמצא איפה שאני צריך להיות.. אתה פה האורח" מסביר המבוגר אבל ניק לא מבין.
עיניו של ניק מתחילות להסתקרן במבטים משונים "מה זאת אומרת אורח?" שואל ניק
"עכשיו השנה 2040 " אומר במהירות ניק המבוגר
"מה?!" שואל את עצמו ניק כאשר הוא לא מבין איך זה הגיוני בכלל אבל הוא פתאום נזכר שהוא מצא את עצמו קונה כרטיס לאוטובוס שאפילו לא התכוון לעלות עליו ,הכול מתחיל להתחבר אליו
ולחזור אליו ,טוני מת ובדיוק אז הוא מצא את עצמו בתחנת אוטובוס וקונה כרטיס.
'משהו מוזר קורה כאן' חשב לעצמו
ניק עשה 1 ועוד 1 והוא מבין בעצם שהוא הגיע לזמן אחר בדיוק לאחר מה שקרה עם טוני וכנראה גם כל חבריו אבל כרגע הוא רואה את עצמו אבל למה?
"מה אני עושה פה ולמה אני רואה אותך?" שואל ניק את עצמו המבוגר
ניק המבוגר לוקח נשימה עמוקה ומביט קרוב לעיניו של ניק ומנסה להסביר לו
"אתה נשלחת לכאן כדי להציל את חברך!" אומר ניק המבוגר
"להציל את טוני? איך?" שואל ישר ניק במהירות כאשר מת כבר לראות את חברו המת
ניק המבוגר אומר לו "קודם כל צריך להחזיר אותך הביתה" אומר "וזה לא בארה"ב "
ממשיך ניק המבוגר
"אז איפה זה?" שואל ניק "ב2009" מסביר שוב המבוגר.
"איך אפשר לחזור לשם בדרך הכי מהירה?" שואל ניק
"בוא נעשה צעד חכם ונרד מהאוטובוס" אומר ניק המבוגר והם יורדים מהאוטובוס.
הם יורדים ליד בית חולים גדול בבניין באמת מפואר והם נכנסים ללובי של בית החולים
"מה אנחנו עושים פה?" שואל ניק את עצמו
"תכף תראה" אומר לו המבוגר "תזכיר לי באיזה שנה אנחנו ?" שואל שוב ניק את המבוגר
"2040" אומר המבוגר לניק
ניק חושב כמה זמן עבר והוא מבין שזה באמת המון זמן
'מעניין אם חברים שלי גם פה' חושב לעצמו
'טוב קדימה ,להציל את טוני!' חושב לעצמו שוב ניק כאשר מחייך חיוך קטן.
המערה של ארמגדון ,ישראל ,2009 ,27 באוקטובר ,השעה 20:00

"נו מתי כבר נוכל להתחיל את מעגל הזמן?" שואל פיס כאשר הוא לא יכול כבר לחכות
תאי ,ארמגדון ,אנדרסון ,מרי ,מיי ודון וכמובן פיס עומדים במערה ומחכים כאשר הזמן יעשה את שלו וניק יחזור לזמן שלו ,מחכים כבר שניק יחזור הביתה.
"תגיד תאי איפה אתה היית? כאילו כל אחד בא ממקום אחר אחרי המוות של טוני איפה היית?" שואלת דון
תאי עומד ומסביר לדון "הייתי באוסטריה כנראה במאה ה-19 כי לא היה שם אף אחד ממש ריק " מסביר לה
"אני גם הייתי איתו שם " מסבירה מרי
"למה איפה את היית?" שואל תאי בחזרה את דון
"ביפן " אומרת דון במילה אחת "אבל לא יודעת באיזו תקופה
פיס מסביר "השנה שבה היית היא 2009 ,היום רק לפני יומיים " אומר פיס כאשר הוא בעצם הוביל אותה ואת מיי אל המערה
"אני גם הייתי עם דון" מסבירה מיי
"מעניין איפה ניק" שואלים את עצמם כולם.
"זה בדיוק הזמן לספר לכם על החבר החדש שלכם" מסביר ארמגדון כאשר משהו עוצר אותו
המכונות שלו התחילו להשתגע ולהתריע על משהו מוזר
"אוי לא!" אומר ארמגדון
"מה קרה?" שואל אנדרסון
"אחד מהם פגש את עצמו " מסביר ארמגדון.

[u][i][b]מלחמת ספרטה ופרס ,שנת 473 לפני הספירה ,גבול פרס עם חצי האי סיני [/b][/i][/u]
שון לבוש בשריון ומחכה כבר למלחמה
המלחמה מתחילה !
צעק שם מישהו מהחיילים וכל החיילים רצים ,חלק עם סוסים וחלק רצים ברגליים
שון ראה את דון ,מרי ,תאי ,ניק ומיי ,וכמובן את טוני
,ופתאום נשמעת צעקה
"לא!" צועק ניק והוא יושב על הרצפה שון מביט באזור הזה ורואה את טוני שוכב על הרצפה מדמם וניק לידו
כל החברים מסביב
סילאטון מגיע וכמעט נותן להם חנית בראש אבל פתאום
כל הילדים נעלמים
"מה זה?!" שואל סילאטון את עצמו ,ושון ההמום כאשר ראה את המקרה
"איך זה הגיוני איפה הם?!" שואל את עצמו
סילאטון מבחין בשון "מי זה?" שואל את עצמו סילאטון הרשע
שון מוריד פרופיל ועושה כאילו לא ראה את המקרה
מלחמת ספרטה ופרס נמשכת וחיילים נופלים שם ונהרגים
שון מתחיל להרוג חיילים אבל במקום לעשות את זה עם חרב הוא מצמיד את ידו לליבם ומקפיא אותם זמנית כך שהוא בעצם לא הרג אותם אלא שיתק אותם זמנית.
"הוא מצוין" אומר לעצמו סילאטון כאשר הוא בצורתו של הקמע ,בצורת חצי בן אדם וחצי סוס והוא מוציא את הקמע מגופו וחוזר לצורתו הרגילה
סילאטון נוגע במצחו של עצמו ואז נעלם
"גם הוא?!" שואל את עצמו שון ,"מעניין אם יש סיכוי שהוא נסע בזמן" אומר לעצמו שון
חייל פרסי מגיע ונותן לשון מכה עם חרבו בקסדה
מההלם של המכה שון מתעלף
כשהוא קם הוא מגלה שהוא חזר הביתה
"מה זה איפה אני?" הוא רואה את אותו היומן שאיתו נסע בזמן והוא מבין שהוא חזר הביתה בדיוק כאשר עמד למות.
"יש לי יותר מדי מזל" אומר לעצמו
שון מקבל הודעה בפלאפון מארמגדון וההודעה אומרת
"כולם מחכים לך ,בוא"
שון יוצא מהבית ,אבל הוא לוקח איתו דבר אחד.. את היומן של מיכאל .
שון יוצא מהבית מחייך למסע חדש עם חברים חדשים שלא פגש!

[u][i][b]2040 ,ישראל ,בית חולים ,26 באוקטובר ,השעה 14:00[/b][/i][/u]

ניק והוא המבוגר הגיעו לקומה 11 בבית החולים הם ממשיכים ללכת במהירות במסדרון ארוך מאוד ופתאום נתקלים באחד הרופאים
"סליחה דוקטור " אומר ניק וממשיך
"חכה ניק!" צועק לו המבוגר ,"מצאנו את מי שהיינו צריכים" אומר.
ניק מבחין ברופא הזה ומציג את עצמו "שלום שמי ניק" אומר ניק
"שלום.. שמי כריסטופר אנדרסון" .

[b]בפרק הבא:
מחזירים חבר![/b]

ואוו מענין מאוד!!

מחכה לפרק הבא.

תודה אלכס
שמח שאהבת

מגניב,העלילה ממש מעניינת

תודה אוהד
שמח שאהבת

עוד תגובות בבקשה!

[u][i][b]פרק 10:מחזירים חבר! [/b][/i][/u]

[u]ישראל ,שנת 2040 ,בית החולים[/u]

ניק והוא המבוגר ממשיכים לטייל במסדרונות בית החולים עד שהם פוגשים ברופא
שמו של הרופא הוא כריסטופר אנדרסון כך הוא מציג את עצמו
ניק מבין שיש לו קשר מסוים לסטיוארט אנדרסון.
"אנדרסון?" שואל ניק בצורה מוזרה .."כן למה .יש בעיה?" שואל בחזרה כריסטופר
ניק מתפלא מאוד אבל הוא שותק
הוא נותן למבוגר לעשות את הסידורים שהיה צריך.
"ארמגדון פה?" שואל ניק המבוגר את כריס.
לא ידוע לאיזה זמן בדיוק הם נמצאים ,אבל זו התקופה שבה ארמגדון היה בבית החולים ושינה את פניו.
"הוא איננו" מסביר כריס.
"שיט.." אומר ניק המבוגר כאשר הוא מחפש דרך אחרת לשגר אותי חזרה בזמן.
"מה קרה?" שואל שוב כריס כאשר הוא חושב שיוכל לעזור
"אני צריך לחזור במהירות האפשרית לשנת 2009 " אני מסביר לו כאשר למבוגר נתקע הקול.
כריס ישר מבין מה הבעיה
הוא מוביל את שני הניק לחדר נוסף במסדרון ונועל אחריו את הדלת ,החדר נורא חשוך ולא רואים כלום
לפתע נדלק האור.. אנחנו רואים שם מין אופניים כאלה ישנות..
"אלה האופניים שלי!" אני אומר וצועק בשמחה אחרי שנהרסו
"אכן כן.. זאת המכונת זמן שבנית" אומר כריס
"אני אפילו לא אשאל מאיפה ,איך ולמה ,אבל תודה" אומר ניק
"מה אני צריך לעשות?" שואל ניק
כריס מסביר לו ומכוון את השעון של האופניים לתאריך והשעה המדויקת
"נסיעה טובה" אומר כריסטופר
לפני שניק נסע הוא קם מהאופניים ולחץ את ידו של עצמו
ולפתע... ניק המבוגר נעלם.
"מה זה?! איפה הוא?!" שואל
כריס מבחין בבעיה שקרתה והוא אומר "ההיסטוריה תיקנה את עצמה ,הגורל חזר להיות כמו שצריך ,אתה הולך לחפש את 10 הקמעות עם חבריך ולנסות לגבור על סילאטון!" אומר כריס בעידוד
"רגע... אבל זה אומר.. שבעתיד אני מת?" שואל ניק
"מה שצריך לקרות יקרה" אומר כריס ולוחץ על הכפתור של האופניים ודוחף את ניק לאופניים
שער הזמן נפתח וניק משתגר משם
"היה שלום " אומר כריס ומנופף בידו.

[u]ישראל ,2009 ,27 באוקטובר ,השעה 21:00 בערב ,מחוץ למערה של ארמגדון[/u]

שון עומד ליד המערה ומתרגש להיכנס
ילד בן 17 עומד לעשות פה היסטוריה ולנסות להציל את העולם ,לפני שהגיע למערה שון חשב על כך והחליט לשמור את כוחו בסוד ביינתים עד שיזדקק לכוחו איי פעם.
"כולם שם קטנים ממני" אומר שון בעצבים קלים
"אבל זה רק שנה ,שיהיה" אומר שון ודופק בדלת המערה
הדלת נפתחת לאט והאור שמוקרן ממנה יוצא לעבר עיניו של שון שלא מסתנוור ומנסה להיראות קשוח כמה שיותר ,הוא עומד שם ורואה את ארבעת הילדים ,אנדרסון ,פיס וארמגדון כאשר כולם עומדים עם פניו אליו
"שלום" אומר שון.
"שלום שון ,חיכינו לך" אומר ארמגדון ומחייך
"תכירו ילדים....זה שון ,החבר החדש שלכם במסע הזה" מסביר ארמגדון
"במקום טוני?" שואלת מיי הפגועה מעט
"לא מה פתאום " אומר אנדרסון ישירות
"אנחנו צריכים אותו ... כדי להחזיר את טוני לקו הזמן " מסביר אנדרסון
"מעגל הזמן" משלים אותו שון.
וכולם מתחילים להכיר את שון ולדבר איתו ולאט לאט מתחברים אליו
"מה עכשיו?" שואל תאי את ארמגדון
"מחכים לניק" מסביר

[b]"אוי לא! זה הולך להיות רע!"[/b] צועק ניק כאשר הוא נמצא בשמיים מסובב את דבשות האופניים בלי ברירה
מכונת הזמן שיגרה אותו קצת גבוה יותר ממה שציפה
"לעזאזל !" צועק כאשר מתקרב לעצים ,ומתרסק
הוא מוצא את עצמו שוכב באמצע היער הקרוב למערה ,כאשר הוא קם והוא בסדר.
"אני לא הולך לשבת בימים הקרובים " אומר וצוחק עם עצמו
הוא מתקדם במהירות האפשרית לעבר המערה והוא עומד מולה
לא ידוע לו מה יפגוש בפנים או את מי.
הוא נכנס ,והוא אוהב את אותו האור המוקרן על פניו כאשר הוא נכנס הוא רואה את כולם
"ניק!" צועקים ביחד כולם וישר רצים אליו ונותנים לו יד רווחה וחיבוק גדול
"אם הייתי יודע שככה זה יהיה " אומר ניק כאשר נחנק מהחיבוקים
"ניגש לעניין ילדים ,אין זמן" אומר ארמגדון
"אסון הזמן הזה.. פשוט אסון" אומר תאי וכולם אחריו צוחקים
האווירה הייתה טובה..החברים ידעו שהם עומדים להחזיר את חברם לחיים אחרי המון זמן שלא ראו אותו
ניק מבחין בשון ולא מבין מי הילד הזה ,שון בוהה בניק מרחוק ומבין למי כולם ציפו.
"שלום... מי אתה?" שואל ניק ומתקרב אל שון ולוחץ את ידו
"אני שון ,נעים מאוד "
"אני ניק " אומר ניק
"אני יודע אני יודע" אומר שון והולך לאמצע החדר במערה ועומד עם כולם כאשר כולם מחזיקים ידיים
דון עומדת ליד שון ומחזיקה את ידו ומחייכת ,קשר מוזר נוצר בין השניים.
"אז בואו נסביר לכם" אומר ארמגדון ואנדרסון תופס את מקומו
"אז ככה ,ניק יעמוד באמצע המעגל ... ואתם עם כל הכוח שלכם ,והאנרגיה המיוחדת שלכם תשגרו אותו לחלל הזמן ,מקום שבו ניק יחכה ויידע כבר מה לעשות לבדו" אומר אנדרסון
"מה זאת אומרת? מה אני אמור לעשות?" שואל ניק
"פשוט תחכה שם" אומר אנדרסון
לאחר מכן אתם תחשבו על השנה 473 לפני הספירה ,ספרטה... ושם בעצם תינתן הזדמנות החזרה לחיים בזמן בלי להשמיד איזה יקום מקביל ,מובן?" אומר אנדרסון בהסבר והחברים כולם מוכנים.

[b]כולם מחזיקים ידיים במעגל וניק באמצע המעגל מוריד את ראשו למטה ומתרכז[/b]
חושב על אותו הזמן עם טוני ושהוא עומד לראות אותו שוב.
"קדימה ילדים... אנחנו עומדים להחזיר חבר!" צועק ניק באמצע המעגל וכולם חוזרים אחריו
"חבר!"
וביינתים ארמגדון חושב לעצמו
"אני מקווה שזה יעבוד....
בכל זאת ... מעגל זמן"

[i][b]בפרק הבא:פרק 11:מעגל הזמן![/b][/i]

סוף סוף יראו את טוני (:
פרק יפה מאוד

תודה רבה ניב שמח שאהבת.
עוד תגובות בבקשה.

מגניב
וואי איזה מתח

תודה אוהד.

[u][i][b]פרק 11:מעגל הזמן![/b][/i][/u]

כולם נמצאים אחוזי ידיים בזמן שניק באמצע המעגל מתרכז
רגע אחד היה שם ורגע אחד כאילו נעלם
הוא פוקח את עיניו ומביט סביבו "מה זה איפה אני ?" הוא שואל בתמימות
כאשר הוא מבחין שמסביבו אין כלום ,יש חלל ריק וכאילו הוא נמצא שם מסיבה לא ידועה הוא מחכה לדבר שהוא עצמו לא יודע מה הוא.
"התגעגעת אליי?" נשמע קול באופק ,בחושך המצוי הזה שנמצא שם באותו מקום וכאשר ניק מסובב את גופו הוא קולט את חברו מחייך אליו בשערו הבלונדיני המשתקף בהחזר אור משונה
"טוני..." ממלמל ניק המיואש כבר מהחיפושים ונראה כאילו באמת התגעגע אל חברו
ניק מתקרב אל טוני ומנסה לחבק אותו אך הוא לא מצליח
"מה קורה כאן?" שואל ניק
טוני עומד ומביט במבט מושפל בעיניו של ניק ואומר לו
" אחי.. אני מת ..שכחת?" מסביר טוני
"אבל... אבל..." אומר ניק בהמשכיות מסוימת ולא מבין למה זה קורה
"עד שאני לא חוזר לחיים אני לא אוכל לגעת בך " מסביר
"אבל מה זה אז המקום הזה?!" שואל בעצבנות ניק
טוני מחייך קלות ואומר לו "המקום הזה .. הוא מקום בין מוות לחיים ,מקום שבו מגיעים אליו רק אנשים מיוחדים בעלי כוחות או אנרגיות מסוימות " אומר טוני
"אז למה אתה פה?" שואל ניק
"אני פה כי לא הייתי אמור למות ... המוות שלי נעשה על ידי טעות בהיסטוריה שלנו,ולכן אני לא מת .. משהו בין חצי מת אפשר לומר " אומר טוני בקול בטוח בעצמו
"ברגע זה ,אתה היחיד עם האנרגיה הדרושה כדי להציל אותי" אומר טוני שוב ולא נותן לניק לדבר כאשר ניק עוד המום .
"רק אני?" שואל ניק בקול חושש
"טוני נוגע בשערו ומניח ידו על כתפו השמאלית של ניק "רק אתה חבר ,רק אתה"
טוני נעלם .
"טוני ?! טוני?" מתחיל לשאול ניק ולחפש אותו כאשר הוא יודע שהוא לא יחזור
"למה אני מחכה... יש לי משימה !" אומר ניק ואז מוצא את עצמו בימי המלחמה העתיקה בין פרס לספרטה.
___________________________________________________________________
[b]וביינתים במערה של ארמגדון הרחק מאיפה שניק נמצא[/b]
"מעניין אם הוא הגיע לשם " אומר תאי
"נקווה לטוב " אומרת דון כאשר מחייכת אל שון קלות והוא אליה
"אני חייבת לראות את טוני כבר!" אומרת מיי
"באמת.. מה קרה שם ביניכם?" שואלת מרי בפתאומיות כאשר מיי לא נראית כמוכנה לענות
"אני חושבת שאני אוהבת אותו " אומרת מיי בקול מתבייש קצת כאשר ארמגדון אביו של טוני מחייך.
"הם עוד לא יודעים נכון?" שואל אנדרסון את ארמגדון כאשר לוחש באוזנו
"לא... הם ידעו בקרוב" אומר .
"מתי אתה מספר לטוני?" שואל אנדרסון
"אני עוד לא יודע" אומר שוב ארמגדון כאשר מחכה לראות למה יתפתחו הדברים של הילדים.
פיס מצטרף לשיחתם והשלושה מדברים .
אף אחד מהם לא יודע מה יקרה ומתי ,והשאלה הכי גדולה שאף אחד לא יוכל להסביר.. למה.
________________________________________________________________
הרחק משם בתוך מדבר עמוק חולות ,ושמש משקיפה רק אליו ,פניו מכוסות ברפש מגעיל ומוזר
כאשר הוא קם הוא צועק "לעזאזל!"
סילאטון מנקה את פניו ורואה את השמש ומקומו בו הוא נמצא
"איך הגעתי לכאן?" שואל את עצמו כאשר גלימתו קרועה למחצה ושרוול חולצתו מלוכלך בדם.
הוא נוגע בידו הימנית ומרגיש חתך דיי גדול
"אחח" צועק בקול חלש לגמרי כאשר חובש את הפצע
ביינתים סילאטון חושב לעצמו איך הגיע למקום הזה הרי הוא נסע בזמן למקום אחר ולזמן אחר.
"לא הגיוני" אומר.
"חייב להיות כאן משהו שהפריע לי באמצע הנסיעה " אומר וחושב מה זה יכול להיות.
"יש רק סימן אחד שיכול לגרום לי לשיבוש בנסיעה .... " הוא חושב ומחשב את כל התנאים
"מעגל הזמן" הוא אומר לעצמו
"הם מנסים להחזיר את הילד" אומר לעצמו שוב
"רעיון טוב יש לארמגדון ..." חושב לעצמו סילאטון
"ניתן להם הזדמנות להחזיר אותו ... במילא הוא לא הפריע לי " אומר .
"ביינתים יש לי קמע אחד!"
"להם יש שתיים כאשר הילד יחזור לחיים"
"עכשיו נותר רק לחכות"

[b]"ספרטה!!" [/b]
"ספרטה!!"
"יחי הרפובליקה ,זכות החופש ,כידון הדם ,עוצמת הירח! תחי ספרטה!"
"תחי ספרטה!"
באמצע הכיכר הגדולה בספרטה נמצא ניק כאשר הגיע למלחמת ספרטה ופרס והצבא הספרטני צועק את ההמנון שלהם לפני התחלת מלחמה.
"מאיפה להתחיל לחפש?" שואל את עצמו
לפתע ניק מבחין בחבריו המציצים מהחור של הדלת של אותה בקתה ליד הכיכר
"שיט .. הם יראו אותי " אומר לעצמו ומתחבא
הוא מוצא גלימה ישנה כזאת בצבע חום ולובש אותה על עצמו ,הוא שם על ראשו את הכובע שיש בגלימה הזאת ,ניק מתקרב אל הקהל ומשתלב איתם
הוא מרכין את ראשו כדי שלא יזהו אותו.
דון יוצאת מהר מן הבקתה וניק מתחיל לחשוש שהם עלו עליו
אבל לפתע דון מגיע אל ניק שחושבת שהוא זקן ושואלת אותו "סליחה אדוני .. באיזה שנה אנחנו ?" שואלת דון וניק חייב לענות לה ,הוא עושה קול ,ומשתעל כמה פעמים כדי להישמע מבוגר
אבל לפתע דון אומרת לעצמה "איזו טיפשה אני... לפני הספירה הם לא ידעו שזה לפני הספירה " אומרת לעצמה ואומרת "לא משנה תודה רבה לך" וחוזרת לחבריה
"פיווו ,זה היה קרוב " אומר לעצמו ניק
ניק מחכה כמה שעות עד שליאונידס לוקח את החבורה ומלביש אותם בחליפות משוריינות
ניק מבין שהוא צריך למהר וגונב חרב מאחד האבירים בכיכר מבלי שישים לב
סילאטון מתקיף את החבורה ואותו פרסי רץ אל טוני אבל לפתע... מופיע מולו חרב קשוחה
זה ניק!
"זה היה קרוב!" אומר טוני ומכה את הפרסי והורג אותו
"תודה" אומר טוני לניק כאשר לא יודע שזה הוא בעצם
"אל תודה לי ,תחזור הביתה !" אומר ניק ולפתע נעלם ניק מהמקום.
"למה הוא התכוון ?" שאל את עצמו טוני
ניק משוגר אל המקום שממנו הגיע מקודם
"טוני? טוני?" שואל פעמיים ניק כאשר מופיע טוני מולו
"שלום חבר!" אומר בשמחה גדולה
ניק רץ לחבק אותו ונעצר... הוא חושש שלא יוכל לגעת בחברו הטוב
ניק מנסה ומצליח! השניים מתחבקים ולוחצים ידיים
"ידעתי שתצליח!" אומר טוני לניק
"תודה חבר! עכשיו.. בוא הביתה! יש לנו משימה להשלים!" אומר ניק ושניהם נעלמים מהמקום ההוא.

[b]"מעניין אם הוא הצליח" אומרת מיי [/b]
"הוא בטוח הצליח.. זה ניק!" אומרת דון ומעודדת את אחותה
"אז ספר לנו קצת על עצמך שון" אומר תאי ומנסה לברר מה הוא בעצם
"אני שון... אני לא יודע מי הם הוריי אבל גידל אותי אבי ששמו פול ,בשבילי הוא תמיד יהיה אבא
ואני בן 17 אין לי יותר מדי לספר על עצמי" אומר
"וואו סיפור מוזר" אומרת מרי
"למה מוזר?" שואל שון את מרי כאשר הוא יודע שהוא מכיר אותה מאיפה שהוא אבל לא יודע מאיפה
"את נורא יפה..." אומר שון למרי כאשר היא מחייכת ומצחקקת קצת
"תודה.. " היא אומרת ומסבירה את עצמה
"זה סיפור דיי מוזר אני חושבת ששמעתי אותו פעם" אומרת
"אולי ראית את זה באיזה סרט " אומר תאי
"אולי"

[b]לפתע דפיקה בדלת המערה [/b]
"יש פה מקום לעוד אחד?" שואל טוני ומתבדח
כאשר כולם רצים אליו וצועקים :"טוני!" ומחבקים אותו

[b]זוהי בעצם כוחה של החברות[/b]
אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה
הרי אין לך חיים בלי החברים ... החברים משקפים את חבריהם וחבריהם ,שים לב אבל אחד מהם זה אתה.
ככה נוצרה האנושות ,ככה היא בנויה כיום ,וככה היא תיבנה בעתיד

[i][b]בפרק הבא:
פרק 12:כאילו כלום![/b][/i]

טוני חזר!!!
פרק יפה ומיוחד (:

תודה ניב שמח שאהבת

וואוווו פרק משגע!!!

מחכה לפרק הבא =]

פרק ע-נ-ק-י!!!!!!!!!!!!!!!
וואו אני לא מאמין שטוני חוזר!!!!!!!!!!!!!

סבבה
תודה רבה לכם שמח שאהבתם

מתי הפרק הבא

אני מבקש לא לשאול את זה .זה סתם ספאם.
הפרק הבא ייצא כאשר יהיה לי כוח להוציא אותו.

[u][i][b]פרק 12:כאילו כלום![/b][/i][/u]

[b]"טוני!"[/b] כולם צועקים וקופצים על המסכן שהרגע חזר מעולם אחר לעולם שלהם
"כמה שהתגעגענו חבר!" אומר תאי
"טוב שחזרת” ממשיכה מרי
"כל הכבוד ניק!" מצדיעה דון בשמחה ומחבקת את טוני
"טוני..." היחידה שאומרת באמת מה שהיא מרגישה
היא מתקרבת וטוני מתקרב אליה ,השניים מצמידים את פיהם ומתנשקים כאילו כלום.
החברים מסתכלים עליהם ואפילו ארמגדון היה מאושר כשראה את בנו מוצא אהבה ממשימה שיכולה להיגמר רע.
"ילדים ,אני צריך אתכם " אומר ארמגדון ומושיב את כולם
טוני ומיי מחייכים אחד לשני ושמחים שמצאו זה את זה .
ניק קצת קינא בו ,הרי ניק היה קצת דלוק על מיי אבל הפסיד את מה שציפה לו באמת ,רק חבל שעכשיו זה קצת מאוחר מדי.
"המשימה שלכם התחילה להתבצע בצורה טובה " אומר אנדרסון כאשר ארמגדון ממשיך אותו ופיס יושב ומקשיב לכולם.
"מצאתם שני קמעות ,אחד אצל תאי " אומר ארמגדון
ותאי מרים את הקמע
"קמע הנמר " אומר אנדרסון ומופתע מרק לראות את הקמע העתיק שציפה לראותו ,"לקמע הזה יש כוחות חשמליים ,והוא יתן למשתמש בו כוחות ברק וסופה " אומר אנדרסון
ארמגדון ממשיך "וכמובן קמע הנשר " אומר וטוני מרים את ידו עם הקמע
"לגיבור שלי קוראים הוריקן ,והוא יכול לשלוט על הרוח" אומר טוני
"אתה צודק בהחלט ,קמע הנשר המפורסם סוף סוף מופיע " אומר אנדרסון בפליאה.
טוני ותאי מחזירים את הקמעות לכיסים ואנדרסון שואל שאלה את תאי
"איך קוראים לגיבור שלך ?" שואל סטיוארט את תאי
תאי מחכה ועונה לו "אלקטרו ,קוראים לו אלקטרו " כך הוא אומר לו.
כולם מחייכים ומחכים להוראות הבאות של ארמגדון ואנדרסון ,אבל לא יכול להיות שהם ימשיכו כאילו כלום.
"קודם כל אני רוצה להגיד כל הכבוד לניק! שהצליח להחזיר את טוני לתחייה " אומר אנדרסון וכולם מוחאים כפיים וניק מצטנע ואומר "העיקר הכוונה " אומר
ואז ארמגדון אומר :"טוני .. תכיר את שון " אומר ומציג את הילד החדש בחבורה
"שימו לב ילדים שון יצטרף אליכם למסע ויתלווה אליכם עד סופו" אומר .
שון מחייך ואומר "שלום טוני ,נחמד להכיר אותך" אומר לו
"תודה שון ,גם אותך" אומר טוני וקם ולוחץ את ידו.
"ילדים.. המשימה הבאה שלכם תהיה בקו זמן מאוד מעניין ,אבל הוא גם מאוד מסובך " אומר אנדרסון ומסביר לילדים כל מה שיצטרכו לדעת.
"אתם עומדים לנסוע לימי הביניים ,זאת תקופה ששם מאוד קשה להסתגל ,ואם אני לא טועה ,אתם אמורים למצוא שם את קמע הארמדיל" אומר אנדרסון
"ארמדיל?" שואל תאי
"ארמדיל זאת חיה כמו חפרפרת רק יותר גדולה " אומר אנדרסון ומסביר להם
הוא ממשיך להסביר להם ולספר על התקופה אבל ניק שיושב לבד ,מביט בדון היפה מחייכת אל שון כמה פעמים שהם יושבים זה ליד זה.
"הכוח של הארמדיל לא ידוע לי ולכן תצטרכו לגלות אותו כבר שם " אומר אנדרסון ואומר שוב
"בתקופה הזאת שאתם נשלחים אליה ,יש שליט שנקרא ווילאם ,אם תקראו לו רק וויליאם ,ישימו אתכם בצינוק או בכלא ,וכמה ימים לאחר מכן יתלו אתכם" אומר אנדרסון.
"וואו זה מסוכן" אומרת דון.
"אז איך צריך לקרוא לו ?" שואל שון
"הדוכס ווילאם " אומר אנדרסון "או אדוני הדוכס" .
"זה מובן?" שואל אנדרסון את כולם וכולם מהנהנים בראשם לחיוב.
"מעולה.אתם תקבלו בגדים שמתאימים לתקופה ותצאו לדרך " אומר ארמגדון.
"אבל אני בטוח שאתם רוצים להתקלח ולישון ,אז ארגנו לכם חדרים במערה ,מחר על הבוקר תוכלו כבר לצאת לדרך !" אומר פיס בשמחה גדולה.
"מעולה!" אומרת מיי וכאשר היא רצה היא אומרת
"ראשונה במקלחת!" וצועקת חזק ובצחוק.
"קדימה! לכו לישון כדי שמחר בבוקר תהיו כשירים למשימה!" אומר אנדרסון ומזרז אותם.
הילדים הולכים לחלקה שלהם ומתארגנים לשינה .
"נקווה שיהיה טוב יותר בימי הביניים " אומר פיס
"לאיזו שנה אנחנו שולחים אותם?" שואל פיס
ארמגדון חושב לאן ומביט באנדרסון שנראה חושב על תאריך מדויק
"הקמע נמצא לא רחוק מהמאה ה14 ,אז לדעתי אנחנו צריכים לשלוח אותם לשנת 1402 ,זאת השנה שהדוכס ווילאם עלה לשלוט על העיר טופיקה " אומר אנדרסון.
"העיר טופיקה?" שואל פיס בגחגוך .
"סבא.." אומר תאי לפיס
"מה קרה תאיצ'י?" שואל פיס את תאי שנראה מוטרד
"סתם .. רציתי להגיד לך לילה טוב " אומר תאי ומחבק את סבו
"לילה טוב תאיצ'י ,תישן טוב" אומר .
תאי יוצא משם ואנדרסון אומר
"תגידו .. לדעתכם.. ניק יהיה בסדר בסוף ?" שואל אנדרסון
ארמגדון חושב לעצמו בראש ועושה פרצוף חמוץ מאוד כאשר יודע מה עתידו של ניק לעשות אבל לא חושב שכדאי שיידע מזה.
"הוא יהיה בסדר בסוף ,שים לב שזה תלוי הרבה בחבריו " אומר ארמגדון
"מעניין איזה קמע הוא ימצא " אומר פיס וחושב
"ניק לא צריך קמע" צוחק אנדרסון ביחד עם ארמגדון כאשר פיס לא מבין על מה מדובר
"מה .? למה לא?"
"אתה כבר תדע הכול במוקדם או במאוחר " אומרים לו ומכבים את האור והולכים לישון שלושתם.

[b]"לילה טוב כולם!"[/b] אומר שון וצועק ממיטתו
"לילה טוב!" עונים לו כמה ביחד
ניק יושב מחוץ למערה ומביט בירח ,לפתע הוא רואה משהו זז בשמיים
"כוכב נופל?" שואל את עצמו ניק
הכוכב יוצר שביל מוזר מאוד ,וניק מזהה שזוהי בעצם כתובת כוכבים מוזרה
"כתוב שם משהו" אומר לעצמו כאשר מנסה לראות מה כתוב
הוא משתדל לראות ופתאום רואה שכתוב בשמיים ,בשביל כוכבים משהו שמוקדש רק לו
"בהצלחה ניק ,[b]צומת היסודות[/b] "
כך כתוב שם וניק לא מבין מה זה.
אבל הוא הולך לישון כשהוא יודע שלמחרת הוא עומד להציל את העולם ביחד עם חבריו.

"לילה טוב כולם!" אומר ניק ונכנס לישון.
"לילה טוב " אומרים.

[b]בפרק הבא:
פרק 13:אדוני הדוכס![/b]

פרק מעניין
קמע האמרדיל מעניין איזה כוח יש לו
והסוף ממש מותח צומת היסודות מעניין מה זה
ומעניין מה החיות שיש להם קמע

מגניב...בטח אלמנט אדמה חח מחכה לפרק הבא =]

צומת היסודות?
פרק יפה וקליל (:

תודה רבה לכולם
אני מוכן להבטיח לכם שהפרקים הבאים באמת יותר מעניינים ממה שהיה עד עכשיו

מגניב
שם מעניין,קמע הארמדיל
גם מעניין מי יקבל אותו

[u][i][b]פרק 13:אדוני הדוכס![/b][/i][/u]

[b]"בוקר טוב!"[/b] צועקת בקול מעצבן מרי כאשר מעירה את כולם משנתם לקראת המשימה שיש להם היום.
כולם התארגנו במהירות והיו מוכנים ,הם לבשו את הבגדים החדשים שלהם כאשר עומדים לחזור אחורה בזמן הבגדים שלהם לא יתאימו .כולם עומדים בחדר המרכזי במערה ומחכים כאשר אנדרסון נכנס ואומר להם
"בואו אחריי למכונת הזמן" אומר להם והולך
כולם אחריו כאשר הוא אומר "תזכרו יש לכם את השעון ... לחיצה אחת קטנה אמורה להחזיר אתכם לזמן הזה בדיוק" אומר אנדרסון.
ופותח את מכונת הזמן
ארמגדון נפרד מכולם ופיס מחבק את תאי כאשר נפרד ממנו ומאחל לו בהצלחה
כולם נכנסים למכונת הזמן שאנדרסון בנה והוא מכוון את השנה ואומר להם
"אתם נוסעים ל1402 " אומר להם
וכולם מהנהנים בראשם במכונה הצפופה והוא אומר להם בפעם האחרונה
"בהצלחה חברים " אומר להם כאשר נעלמים פתאום מהמכונה.
"זהו זה " אמר ארמגדון
"עכשיו הקמע השלישי יהיה אצל הילדים ,צריך לזכור שיש גם לסילאטון קמע ,קמע חצי סוס" אומר ארמגדון.
"צודק" אומר פיס.

[i][b]איפה שהוא באירופה ,1402 ,השעה 11 בבוקר.[/b][/i]

חבורת ילדים משום מקום מופיע פתאום כך באמצע כיכר העיר ,העיר נראית כמו בנוית חומה ,ובעצם החומה הזאת היא ביתו של הדוכס ,ארמון ליתר דיוק.
החברים מגיעים לשם ובוהים בכל מקום שיכולים ,בוחנים את המקום כאשר הראשון שפולט ראשון מעשה הוא לא אחר מאשר שון שמראה יכולת מנהיגות
"אנחנו צריכים למצוא את הקמע הזה כמה שיותר מהר" אומר שון
"מן הסתם .. אבל איך" עונה לו ניק בזלזול או קנאה
"אחת שתיים!"
"אחת שתיים!" מגיעים שיירה של אבירים ביחד עם איש שלבוש כמו ליצן
"חה חה חה " צוחקת מיי
"מה מצחיק?" שואלת דון
"תראי מה הוא לובש" אומרת מיי ומסבירה
"זה הדוכס יא סתומה" אומרת לה דון
"הדוכס לבוש כמו ליצן?" שואלת את עצמה מיי
"ככה זה פה" אומרת דון.
"אחת שתיים!" חוזרים כל האבירים כאשר הדוכס עומד מאחוריהם
וכול האנשים שבכיכר מריעים לכבודו
"הדוכס! יחי הדוכס!" צועקים כולם .
"תודה רבה לכם נתיניי הנאמנים ,זה הוא כבר השבוע הרביעי שאני מכהן כדוכס ולכן הערב יהיה משתה לכל תושבי העיר!" צועק הדוכס ואחריו כל התושבים מריעים .. בכל זאת חודש לדוכס ווילאם.
החברים מסתכלים בצורה מוזרה כאשר הדוכס שואל אותם
"אתכם אני עדיין לא מכיר" אומר במבט חושד
"אממ כן .. אנחנו חדשים כאן " אומר תאי
"ברוכים הבאים לעיר טופיקה" אומר אביר אחד שעומד ליד הדוכס
"תודה רבה" אומרת דון
אבל הדוכס עדיין חושד והוא שואל שאלות
"מאיפה אתם?" שואל את הילדים כאשר לא יודעים מה לענות לו בדיוק
"אנחנו מאלכסנדריה!" צועק טוני כאשר כולם בשקט כבר זמן רב ואף אחד לא הוציא מילה
"אלכסנדריה?!" שואלים את עצמם כול האבירים והדוכס בהלם מוחלט
"חתיכת דרך עשיתם לפה!" אומר הדוכס
"כן.. ככה זה שיש לך מוטיבציה!" אומר ניק ומנסה לעזור לטוני שהחברים לא יהרגו אותו אחרי זה.
הדוכס עומד ובוהה קצת אבל לאחר מכן אומר :"תנו להם מקום לישון ,אוכל וכל מה שיצטרכו " אומר הדוכס ונעלם משם עם אביריו כאשר אחד האבירים הלך לארגן את הכול.
כולם מסתכלים על טוני ודון שואלת "אלכסנדריה?!"
"נו כן לא היה לי משהו אחר בראש " אומר
"נו באמת ... זה במצרים!" אומרת דון.
"בחיים הוא לא יאמין שאנחנו משם " אומר שון
"עובדה שהוא האמין " אומר ניק ומתקיל את שון בניגודיות.
"טוב לפחות הרווחנו משתה היום בערב!" אומר תאי ומנסה להוציא את כולם מהלחץ שלהם.
"חייבים למצוא את הקמע הזה כמה שיותר מהר!" אומר שון וכולם מתפצלים ומחפשים ואפילו שואלים אנשים ברחוב.


"נו באמת! ככה הם חושבים שהם ימצאו את זה?"
בפינה בעיר עומד לו סילאטון ומגרד את גלימתו שלבש במיוחד לתקופה הזאת
"הקמע הזה אמור להיות בארמון לפי מה שידוע לי ,כל העתיקות נמצאות שם" אומר סילאטון לעצמו "זה הולך להיות שלי" אומר.

ביינתים הילדים ממשיכים לחפש וניק מוצא זקנה אחת ושואל אותה
"האם את יודעת אם יש פה קמעות באזור?" שואל ניק את הזקנה
"קמעות?" חוזרת על המילה הזקנה
"יש פה חנות עתיקות תיכנס ותברר" אומרת ונעלמת משם במהירות.
ניק נכנס אל תוך החנות כאשר הוא נכנס יש קול של פעמון שמצלצל ,ואז הדלת נסגרת .
החנות נראית מאוד מאובקת וחשוכה ואין בה כמעט חפצים
"יש כאן מישהו?" שואל ניק כאשר הוא מחפש את עצמו בתוך החנות
"כן.. איך אוכל לעזור?" שואל איש מוזר ומחייך שיוצא מהחדר האחורי.
"אני צריך לראות קמעות" אומר בנימוס ניק ומחפש את הקמעות בחנות
"יש לי כמה קמעות שתצטרך " הוא אומר ומציג לפניו סט שלם של קמעות עתיקות אבל לא בדיוק מה שניק זקוק לו ברגע זה.
"אממ אני צריך משהו יותר בסיסי ,קמע עם ציור של ארמדיל יש לך כזה?" אומר ושואל ניק כאשר מפרט על מה שמחפש
"מה אמרת?" שואל שוב המוכר
"קמע עם ציור של ארמדיל" אומר ניק
"מי אתה?!" חוקר פתאום האיש כאשר כנראה עלה על ניק
"שמי ניקולס ואני מאלכסנדריה" אומר ניק ומזייף את דמותו
"שמע בני ,אין פה מה שאתה מחפש ,אבל אם אני הייתי אתה ,לא הייתי מתעניין בקמע המסוים הזה יותר מדי ,הוא מסוכן" אומר המוכר
"על מה אתה מדבר?" שואל את עצמו ניק ושואל בקול רם את המוכר
"אני יודע בדיוק מה הקמע הזה עושה ,יש בודדים שהם מאותו סוג שלו ,אבל הקמע הזה ספציפית לא יכול להיכנס ולהתמזג עם אדם שהוא לב טהור ,אלא רק עם הרשע המוחלט " אומר המוכר
"אני לא מבין מה הכוונה" אומר ניק
"מה שאני רוצה להגיד זה שכאשר הקמע מתמזג עם הרוע ,הכול יהיה בסדר, אבל כאשר הוא מתמזג עם לב טהור וטוב ,הוא יהפוך אותו לשטן בכבודו ובעצמו" אומר.
"אני חושב שאני מבין " אומר ניק ואומר למוכר "תודה לך עזרת לי מאוד"
ניק יוצא מן החנות ואז נזכר ששכח בפנים את השעון שלו .כאשר ניק נכנס ,המוכר נעלם מן החנות ,ביחד איתו כל העתיקות אבל רק השעון נשאר על הדלפק מחכה לניק כאשר הוא לוקח אותו ולובש אותו.
"מוזר מאוד" אומר ניק ויוצא
הוא מבין שזוהי מלכודת .והקמע הזה בעצם צריך להיות של סילאטון ולא של אף אחד מהילדים ולא .. דבר רע מאוד יקרה .
כאשר ניק יוצא מן החנות הוא רואה את שמה של החנות מתנוסס מעל החנות והוא רואה בעצם ששמה של החנות הוא "צומת היסודות".

סילאטון רואה את ניק עומד ובוהה בגלופה של החנות ולאחר מכן הוא מחייך ואומר לדמות חשוכה ומסתורית "יש לך עבודה לעשות... אני מזכיר לך .. הוא היחיד שעלה על זה.. הוא עלה על המלכודת"

[b]בפרק הבא:
פרק 14:מלכודת. [/b]

פרק מותח ומעניין
עוד פעם צומת היסודות מה זה?
מה זאת אומרת קמע חצי סוס מה הקמע שיש לסילאטון הוא מחולק?
מעניין מי זאת הדמות שדיברה עם סילאטון?
מחכה לפרק הבא

על כמה שאלות אני כן יכול לענות לך
1.צומת היסודות זה שמה של החנות עתיקות בימי הביניים שאליה ניק נכנס

2.קמע חצי סוס זה אומר חצי סוס חצי בן אדם ,כאשר במקום ראש של סוס יש גוף של בן אדם ,אתה בטוח מכיר את זה ממיתולוגיות.

3.הדמות שדיברה עם סילאטון ...אחחח כמה שבא לי להגיד לך אבל אני לא יכול תתעזר בסבלנות.

תודה רבה לך תמשיך לקרוא ולהנות

קראתי כמה פרקים ראשונים ואני אמשיך מחר עוד,
סיפור מאוד יפה מעניין, אהבתי P:

תודה רבה לך
ברוך הבא למועדון הקוראים של הסיפור

[u][i][b]פרק 14:מלכודת![/b][/i][/u]
[b]
"הוא היחיד שעלה על המלכודת"[/b] אומר סילאטון כאשר הוא מדבר עם מישהו רעול פנים ואז הוא עונה לו "אני כבר חוטף אותו " אומר
האיש רעול הפנים נחשף ,הוא יוצא אל האור ופתאום כשמוריד את הכובע אחד התושבים מזהה אותו והוא אומר "אדוני הדוכס!סליחה שנתקלתי בך " אומר התושב לדוכס שבעצם עוזר לסילאטון.
"זה בסדר המשך לדרכך" אומר לו ווילאם הדוכס
ניק מתבונן בשם של החנות והוא בטוח ששמה את זה פעם ,כאשר הוא מתבונן בשלט שרשום עליו "צומת היסודות" הוא שומע מאחוריו קול "בהצלחה ניק" ולאחר מכן אותו אחד מביא לו מכה בכתף ומעלף את ניק
ווילאם סוחב את ניק אל עבר מחסן נטוש בעיר טופיקה וקושר אותו שם ,המטרה של ווילאם היא להביא את הילדים אל עבר הקמע.. מה שהם לא יודעים שהקמע הוא על צווארו של ווילאם.
"כדאי מאוד שיתחילו לחשוד" אומר ווילאם לעצמו ויוצא מן המחסן כאשר ניק קשור מעולף על הרצפה.

[b]"טוב אני לא מוצא את זה"[/b] אומר שון וחוזר לכיכר כאשר מגיע לשם ורואה את כולם מחכים לו ,כולם חוץ מניק.
"טוב אנחנו לא מצאנו" אומרת מיי בשם כולם
כאשר כולם מחכים ששון יגיד איך היה לו "גרוע עזבו " אומר שון
הילדים חושבים איפה לחפש ופתאום דון שמה לב שמישהו חסר
"איפה ניק?" שואלת ולאף אחד אין תשובה
"כנראה עוד מחפש" אומרת מיי
"טוב נו שיהיה" אומרת דון כאשר מוותרת ופתאום עולה לה לראש רעיון
"אני יודעת... אולי זה יכול להיות פה באחת החנויות בכיכר!" אומרת דון כאשר צועקת קצת עם קולה השמח
"וואי רעיון טוב!" אומר שון
"בואו לפה יש פה חנות סמלים ודברים כאלה" אומרת מרי וקוראת לכולם לבוא אחריה כאשר הם נכנסים לחנות ורואים שהיא ריקה.
"מה זה.. אין פה כלום" אומר תאי
"מוזר" אומר טוני
כאשר הם יוצאים מהחנות ושון מבחין בשם של החנות
"צומת היסודות ,איזה שם מוזר" אומר לכולם
"נכון .. הוא באמת קצת מוזר" כאשר הם מתחילים ללכת ופתאום נעצרים ,מסתכלים זה על זה ואומרים "בינגו!"
החברים הבינו שליסודות יש משמעות כרגע ,הרי למערה של ארמגדון צריך סיסמה כשנכנסים צריך לומר "אלמנט" כדי להיכנס ואלמנט זה יסוד באנגלית
"אולי זאת המערה של ארמגדון בעבר" אומר תאי
"זה חייב להיות זה " אומרת דון ומתקרבת לדלת
היא מתקרבת ועומדת מול הדלת ואומרת "אלמנט"
כאשר שום דבר לא קורה ,שום דלת לא נפתחת ושום דבר לא קורה.
"טוב נו לפחות ניסינו" אומרת מיי כאשר מתחילה ללכת
"רגע שנייה" אומר שון ונוגע בידית של הדלת ופותח את הדלת כאשר הפעמון בפנים רועש כאשר הם נכנסים
ופתאום החנות לא ריקה ,יש שם כדים מוזרים ,צמידים ,שרשראות וקמעות
"אפשר לעזור לכם?" שואל המוכר.
"מה זה הרגע לא היה פה אף אחד" אומר תאי
"כל הכבוד דון!" משבח שון את דון על זה שהיא עלתה על הרעיון.
"תודה אבל זה שום דבר" מצטנעת דון.
"במה אפשר לעזור באמת שיש לי המון עבודה לעשות היום ואתם רק מעכבים אותי " אומר המוכר כאשר מנסה לזרז את השירות
"אנחנו צריכים קמע אם יש לך פה " אומר טוני
"קמע? איזה סוג של קמע?" שואל המוכר
"אנחנו צריכים קמע שמצויר עליו ארמדיל " אומר טוני
"עוד פעם..." אומר המוכר כאשר הילדים שומעים אותו רוטן קצת מכעס והוא אומר "מצטער.. אין לי כזה" אומר.
"טוב תודה בכל זאת" אומרת מרי וכולם יוצאים מן החנות
"הילדים של היום" אומר המוכר ונכנס שוב לחדרו האחורי .
"טוב לפחות ניסינו חבר'ה" אומר תאי ומנסה לעודד את החבורה
"זה חייב להיות שם . הרי הסיסמה פעלה..." אומרת דון המבואסת
ופתאום ניגש אליהם הדוכס ווילאם עם לבושו המצחיק כאשר הוא מגיע בשמחה ושואל את החבורה "נו קיבלתם את כל מה שהייתם צריכים?" שואל ווילאם
"כן תודה רבה לך אדוני הדוכס" אומר שון
"אני מרוצה מאוד " אומר הדוכס כד כידה קלה וזז לדרכו
"ראיתם את זה?" שאל שון כאשר הבחין רק הוא במשהו שנראה כמו תליון שתלוי על הצוואר של הדוכס
"מה זה היה?" שאלה דון "שנייה" אומר שון וקורא לדוכס
"אדוני הדוכס!" צועק לו ועוצר אותו
"כן..." אומר הדוכס כאשר מחכה
"מה זה מה שיש לך על צווארך ?" שואל שון וכולם מבחינים בתליון שעליו נמצא הציור של הארמדיל ,והם אכן הבחינו בקמע.
"זה ... זה .." אומרת מיי
"מה זה?" שאל הדוכס כאשר הוא סקרן בכאילו כדי שהילדים יוכלו את הפיתיון
"זה סתם קמע של סבתא שלי קיבלתי בירושה" אומר ווילאם בגאווה כאשר הילדים מביטים בזה ושון מנסה לגעת
"אפשר לגעת בזה שנייה?" שואל שון .
"בטח שאפשר .." אומר ווילאם ומחייך כי כאשר שון יגע בקמע ... הוא יהפוך למכונת הרג במסווה של מפלצת אימתנית
"קדימה תיגע" אומר ווילאם כאשר שון מקרב לאט את ידו וכמעט נוגע בקמע וביינתים סילאטון מרחוק רואה את המתרחש ומחייך ומבין שכאשר זה יקרה ,הילדים ישמידו את עצמם ולסילאטון יהיה עוד זמן להשיג את שאר הקמעות שהילדים לא ימצאו אותם לפניו.
שון מתקרב אל הקמע ופתאום נשמעת צעקה מרחוק "עצור!" צועק ניק כאשר מופיע ומפנה שאלה אל הדוכס בחיוך רחב וגיבורי.

[b]"חשבת שתוכל להיפטר ממני?"[/b]

[b]בפרק הבא:
היומן של מיכאל! חלק א'! [/b]

פרק מגניב ויפה (:

תודה ניב.
יש לך הערות ? משהו לגבי העלילה?

כן,עכשיו שאני חושב על זה,אתה יכול להוסיף קצת סימני פיסוק,ולא הבנתי את הסוף,איזה שאלה הוא מפנה אל הדוכס?

הדוכס עומד לפתות את שון ולגרום לו להפוך לרשע האולטימטיבי איך שיגע בקמע
ניק כבר יודע את זה והוא משתחרר מסיבה שלא ידועה ביינתים ומגיע למקום הוא מפנה לדוכס שאלה
"חשבת שתוכל להיפטר ממני?" שבעצם הדוכס חטף אותו וקשר אותו.

מקווה שהבנת עכשיו.
אם כן תגיב שהבנתץ

כן,עכשי זה באמת מובן לי,תודה (:

סבבה ניב תודה אחי .

פרק טוב

מיאו פרק מצויין!

מחכה לפרק הבא =]

תודה תודה תודה

[b]שימו לב הפרק הבא הוא לקט של קטעים מפרקים שונים מהספר כולו ,הפרק מסביר המון על המשך המסע ,קריאה מהנה.[/b]

[u][i][b]פרק 15:היומן של מיכאל!חלק א'![/b][/i][/u]

[i][u]ישראל ,העיר ירושלים ,1 בינואר ,1994 השעה 14:00 בצהריים[/u][/i]

העיר העתיקה ,ירושלים ,רחובות מלאים במכירות ,תיירים שלא מפסיקים להגיע
בתקופה הזאת של העיר היא הייתה מלאה באויבים ,ילדים כבר התחילו לפתח את עצמם יותר ואת דמיונם להעשיר ,הזמן הזה הוא הזמן שבו בעצם הכול התחיל ,רק ילד אחד מכל הילדים שברחו מהלא נודע הבינו את משמעות הדבר והתחילו להעביר את זה הלאה .בתוך בית קטן עם משמעות היסטורית קדומה נמצא ילד
"מיכאל! בוא לשולחן! " אמרה שרה אימו של מיכאל.
"רגע אימא! אני באמצע" אמר מיכאל
מיכאל ילד מאוד נבון ,אמנם הוא הכין כל הזמן שיעורי בית ואהב את זה ,אבל הפעם כשאימו חושבת שהוא יושב ומכין שיעורים הוא עושה משהו קצת אחר.
הוא אהב לקרוא לזה "יומן ".
"נו מיכאל! האוכל מתקרר!" עוד הערה של אימו שרה הגיעה וקראה לו לבוא
"לא עכשיו ,אני רוצה לסיים" אמר מיכאל שהיה שקדן בעבודתו
אימו התקרבה לחדר ושאלה :"נו... מה אתה עושה פה?" הגיעה לפתח החדר ושאלה אותו.
מיכאל הסתיר את עבודתו ואמר :"כלום"
אימו החשדנית אמרה :"מיכאל.. מה אתה מסתיר עוד פעם?"
אבל הוא כמו תמיד ,פנים של ילד בן 12 יכולות לעשות הרבה להורים ,במיוחד התחמנים בין הילדים
"כלום ,אני כבר בא אימא" אמר
האימא חייכה ואמרה :"יש לך שתי דקות" והלכה
מיכאל התחיל לסיים את המחקר שלו ,כילד בן 12 בלי הרבה חברים הוא יודע מתי הוא יכול להרשות לעצמו לאחר ומתי לא ,הוא סיים לכתוב את היומן וסגר אותו ,שם אותו על השידה ויצא .
על היומן היה כתוב :"הפראי החופשי " ,כך הוא קרא ליומנו.
מיכאל יצא ואימו סוף כל סוף נרגע שהוא הגיע לשולחן
מיכאל מעולם לא למד לא להחביא אותו ,כך שלא יחשדו ,הדבר החכם הזה הביא לגורלנו להיות משמעותי .כאשר מיכאל בעצמו לא יודע שהיומן שלו ישנה את פני ההיסטוריה והזמן.
ישראל ,2014 ,ירושלים ,שכונה קטנה ,הבית הקדום של מיכאל ,התאריך 27 בדצמבר ,השעה 20:00 בערב.

[b]באותה שנה הטלוויזיה הייתה בסדר[/b] ,התוכניות התחילו לשעמם מזמן אבל תוכניות הספורט לעולם לא ישעממו את קרב האוהדים "
"בן סהר נכנס לרחבה מקבל מסירה מגולאסה וזה .. גול!!!!" אומר השדרן בטלוויזיה כאשר בבית משפחת ג'ונסון לא פחות רועש מהרעש שעושים החברים של אבא שלו
שון אמנם לא אוהב כל כך כדורגל אבל הוא לא רע בזה ,כל פעם שיש משחק ועוד של המונדיאל אבא שלו מזמין חברים והם רואים זאת ביחד ,ותמיד זה רועש ככה ? כן ,לצער שון.
"שון.. אתה יכול להביא לי את המאפרה בבקשה ?" מבקש אביו של שון כאשר שון כבר מיואש ואין לו מה לעשות גם ככה הוא ניגש ונותן להם את המאפרה "
שון הוא כבר לא ילד ,אלא אם כן אפשר לקרוא לילד שמתגייס עוד חצי שנה ילד
הוא שחור עיניים ויש לו שיער שחור ארוך שמגיע עד לכתפיים ,הוא לעיתים אוסף את השיער שלו כקוקו
וכך הוא אוהב אותו יותר ,שון בחור מבוקש בבית הספר בקרב הבנות ולכן הוא לא מרבה לצאת מהבית כי בטוח יחכו לו למטה איזה 3 בנות עם מצלמות של הנייד מחכות לתפוס אותי יוצא מהבית
ותבינו . הוא לא מפורסם או משהו כזה ,רק פעם אחת הוא הציל את המנהל מלהיחנק ,רק לצערו זה היה מול כל הבית הספר!
"איזה משחק מרשים " אמר השדרן
"6:3 לישראל ומי חשב שהם ינצחו כך את ספרד אחרי כל כך הרבה חוסר תקווה עושה זאת המאמן ובגדול" אומר השדרן שוב
"6:3?" שואל שון את אבא שלו וחבריו
אבא שלו הבין שהוא מתפלא ואמר :"אני גם התפלאתי שון אבל כן ישראל ניצחה את ספרד במונדיאל "
זאת המונדיאל הראשון שעשו בישראל וגם ישראל ניצחה את ספרד במשחק הזה ,מי חשב ששנת 2014 תהיה כל כך עצומה מבחינת כדורגל ,שון היה מאושר למרות שהוא לא אוהד אף אחת מהמדינות הנלחמות אבל הוא סתם היה שמח עם כולם
שון נכנס לחדרו החשוך ומתיישב מול שולחן הכתיבה הוא פותח את הספר שלו ששמו "הפראי החופשי " שמצא למטה במרתף
הוא פותח את הספר ורואה את מה שכתוב :"נכתב על ידי מיכאל בשנת 1994 "
"לפני 20 שנה?" שואל את עצמו ולא מבין מאיפה זה הגיע בכלל
הוא סוגר את הספר ויוצא מחדרו
אבל כשהוא יוצא הוא מגיע למקום אחר ,הבית שלו השתנה ,ואבא שלו נעלם מהבית
הבית עצמו היה שונה הוא בוחן אותו כאשר הוא לא מבין לאן הגיע
הוא בודק בלוח השנה ורואה שרשום עליו את השנה 1994
בית ישן ,הרצפה עוד נקייה מהסעודה האחרונה שהמשפחה הרחוקה עשתה שם ,הכול נמצא במקומו וכאשר כמות הוילונות בבית לא מפסיקה וגורמת לבית להיראות מעט חשוך ואפל
בבית קר מרוב הצל שיש בו ,שון אוחז בידיו ואוחז סביב כתפיו הקפואות
אחרי שהוא רואה את לוח השנה שבו רשום "1994" הוא לא יכול להתנהג כרגיל
הוא יצא מחדרו ומחפש נפש חיה נוספת בבית אך הוא לא מוצא הוא מנסה למצוא את אבא שלו ואת חברים של אביו אבל הם נעלמו מהסלון
הכול נראה דומה אך עם זאת כל כך שונה וישן
"איפה אני לעזאזל!?" רטן שון שהוא בועט בספה מעור הישנה ורגלו כאבה מעט מהבעיטה שלו
הוא מביט בשעון שנמצא קצת מעל הטלוויזיה הקטנה עם האנטנה הענקית עליה וליד יש את השידה
הוא ניגש אל השידה ומחפש דברים שיכולים לעזור לו ,כך הוא שון ,הוא לא יוותר עד הרגע האחרון ועד שהוא ימצא מה שהוא מחפש.
שון מחפש את הדבר שיעזור לו למצוא את מה שהוא מחפש
אחרי חיפוש מעמיק הוא מבין שהוא לא ימצא כלום בתוך הבית ,שון מחליט לצאת מהבית .
היציאה גם דמתה לו ,זה היה ממש הבניין שלו וגם השכונה שלו אבל זה לא היה אותו הזמן
הוא מתחיל ללכת ברחוב כדי שיוכל לזהות מישהו שהוא מכיר ,רק שהפעם הוא יהיה יותר צעיר ב20 שנה
הוא לא מצא אף אחד ,שון ראה את המכולת שליד ביתו ששם הוא מכיר את המוכר
המוכר יצחק אפילו מכנה אותו בשם חיבה "יושקה" קורא לשון יצחק המוכר
שון רץ והוא עומד בכניסה למכולת ובוחן את המקום ומחפש את יצחק
הוא לא רואה שם את יצחק ולכן יוצא משם
לשון בלט משהו בעינו ,הוא ראה איש שמסתכל עליו אבל איך ששון קלט אותו בעינו האיש הסתובב והמשיך ללכת לכיוון הנגדי
האיש לבש מעיל ארוך וכובע ,הוא לבש משקפיים שכיסה את פניו וצעיף שכיסה את פרצופו התחתון.
למרות שזה היה קיץ לראות בן אדם לבוש במעיל ארוך כל כך זה דיי מוזר
שון המשיך להביט בו והתחיל לעקוב אחריו
האיש הסתובב אחורנית ואחרי שהוא קלט ששון מביט בו ועוקב אחריו האיש נעצר ,וכך מאחורה גם שון .
האיש נעצר פוזל מעט אחורנית כדי לראות איפה שון ממוקם והאם יוכל ..לברוח!
האיש התחיל לרוץ ,שון הבין שהוא קשור איכשהו לסיפור שלו ולכן רץ אחריו
שון ממשיך לרוץ אחריו והאיש ממשיך לפנייה הקרובה שפונה לתחנת אוטובוס ,האוטובוס בדיוק הגיע והוא עמד לעלות ,שון היה מאחוריו בכמה מטרים
אך פספס את האוטובוס ואת האיש ,האיש עלה לאוטובוס והאוטובוס התחיל לנסוע.
שון לא יכול לתת לאיש לברוח ,הוא ההזדמנות היחידה שלו לדעת מה הוא עושה בזמן אחר.
שון מתחיל לרוץ בסמטאות ולקצר את הדרך ,האוטובוס עובר מול עיניו של שון
שון מתחיל לרוץ ,הוא ממש קרוב לגב האוטובוס ,שון לא מוותר הוא קופץ על האוטובוס !
שון מחזיק מאחורה בחוזקה
הוא לא נותן לעצמו ליפול ועולה למעלה ,על גג האוטובוס הלא יציב שכל שנייה נותן פנייה הרסנית שיכולה לסיים את הסיפור בשביל שון .
הוא לא מוותר הוא חייב לדבר עם האיש הזה! הדרך היחידה לצאת מהזמן הזה הוא האיש
שון זוחל לקדמת האוטובוס שרק ציפורניו מחזיקות אותו הוא מגיע לקדמת האוטובוס
ודופק לנהג כמה פעמים
הנהג רואה את זה וכמובן מעט ,הוא עוצר
שון יורד מן הגג ורואה את האיש שכבר ירד מהאוטובוס ממשיך לרוץ
שון רץ אחריו ואומר לנהג "תודה " בחיוך
המרדף הזה נמשך זמן רב מדי ,האיש לא עוצר הוא מביט אחורה כל הזמן ולא נעצר
האיש פונה ,שון אחריו ,האיש לא יודע לאן רץ אלא סתם רץ
ואחריו ילד בן 17 שעוד את בחינת ה2000 מטר שלו הוא לא עשה אפילו
הריצה ממשיכה והופה!
האיש הגיע לדרך חסומה שבה הוא לא יכול לעבור קדימה יותר
הוא מחפש דרך אך לא מוצא שון מתקדם אליו מתנשף ואומר :"אני צריך אותך בבקשה תעצור!"
אומר והאיש מסתובב קצת ,ופתאום שולח אגרוף לכיוון פרצופו של שון אך הוא פספס
במקום זאת שון תפס את ידו של האיש וסיבב אותה האיש זעק "אח!!" מרוב כאבים
"תעצור אמרתי לך!" אומר שון ומשכיב אותו על ערימת קרטונים ומוריד את צעיפו ,כובעו ומשקפיו
מתחת התחפושת הוא רואה בן אדם רגיל ,קצת מבוגר עם צלקת על פניו
שון בחן בו את המראה שלו ולא יכול להוציא מפיו מילה .
האיש הביט בו ואמר "תשחרר אותי "
מתוך כיס מעילו של האיש בצבץ מכשיר קשר קטן
שון שלף אותו ושלח תדר של עזרה כפי שלמד בהכנה לצבא שעשו לו בבית הספר
מכשיר הקשר הגיב ומתוכו מישהו אמר "כן ארמגדון אני יכול לעזור?"

[b]בפרק הבא:
פרק 16:היומן של מיכאל !חלק ב' [/b]