פוקימון- מסע בסימן בויזל

אה ומתי יצא הפרק הבא??

אני לא יודע מתי אני אפרסם אותו בדיוק.
מי שרוצה: תשלחו לי בה"פ את מי אתם מעדיפים שבו ישתמש דארן, קיובון או דיג'טריו?
יכול להיות שאני אתחשב בזה. :wink:
קדימה, עוד תגובות. אין מישהו שעוד לא הגיב אבל קרא את הפרקים?
שיגיב.

[QUOTE=dav5000;855427]אני לא יודע מתי אני אפרסם אותו בדיוק.
מי שרוצה: תשלחו לי בה"פ את מי אתם מעדיפים שבו ישתמש דארן, קיובון או דיג'טריו?
יכול להיות שאני אתחשב בזה. :wink:
קדימה, עוד תגובות. אין מישהו שעוד לא הגיב אבל קרא את הפרקים?
שיגיב.[/QUOTE]

יש כאלה שקוראים אבל הם לא משתמשים רשומים ואין להם כוח לפתוח חשבון...

אני מתכוון לרשומים.
את מי אתם מעדיפים: קיובון או דיג'טריו?

עריכה: אני מקווה שזה בסדר שעשיתי כאן דאבל פוסט,
פשוט לא שמתי לב שאני זה שהגיב אחרון.(אני מתכוון להודעה הבאה)

קדימה.
אני עובר ישירות לפרק הבא.

[size="5"]פרק7- קרב המכון הראשון[/size]
"התחילו" רעם קולו של השופט בכל הזירה. "זה בדיוק הזמן להלחם, צא עכשיו, דיג'טריו" דרארן זרק את הפוקדור לאויר, מן קרן אור אדום יצאה ממנו וכשפגעה באדמה צורתה השתנתה ורגע לאחר מכן, עמד שם דיג'טריו. "בסדר גמור" אמרתי "זמן קרב, בוויזל" בוויזל יצא מהפוקדור, הוא נראה מופתע לפתע אבל אז התעשת והסתכל על דיג'טריו "זה אומנם הקרב השני שלי מול מאמן, אבל עם שיתוף פעולה אנחנו ננצח" אמרתי לו הוא הנהן בהסכמה.
"יש לך בטחון עצמי רב" חייך דארן "זה מצוין למאמנים מתחילים. עכשיו דיג'טריו, נתחיל עם סטירת בוץ" דיג'טריו 'החליק' לכיוון בוויזל במהירות ואז נעצר מהאדמה עלו שני גושי בוץ והכו בבוויזל. "קפוץ לאחור ואז אקדח מיים" אמרתי לבוויזל. בוויזל קפץ לאחור ואז שוב, הפעם קדימה. הוא התחיל לנחות לכיוונו של דיג'טריו שנראה קצת מפוחד. כשבוויזל התקרב אליו הוא פתח את פיו וירה אקדח מים שפגע ישירות בדיג'טריו. "תחפור" פקד דארן. דיג'טריו נכנס לתוך האדמה בדיוק כשבוויזל נחת. בוויזל הסתכל סביבו בפליאה. "אני לא יודע מה לעשות" חשבתי לעצמי בלחץ "איפה נעלם הדיג'טריו הזה. פתאום ראיתי את בוויזל מתעופף לעברי. הוא התרסק על אחד הסלעים ויכולתי לראות את דיג'טריו עומד לפניו בכעס.
*******************
לא הבנתי לאן נעלמו שלשת הפוקימונים המוזרים האלה, ופתאום הרגשתי משהו דוחף אותי מלמטה בחזקה.
לפני שהתרסקתי על אחד הסלעים, הספקתי לראות אותם מסתכלים עלי בכעס. אני משער שלא יצא לכם אף פעם להתרסק על סלע שעשוי מאבן קשה במיוחד במהירות אדירה, אני מציע לא לנסות. הרגשתי כאבים עצומים בגב,
בקושי התרוממתי והצלחתי לראות את שלשתם מתקדמים לעברי מסתובבים סביב עצמם. שמעתי את ארווין צועק "מהר, בום על קולי". לא ידעתי מאיפה הגיע אלי הכוח הזה אבל לפתע פתאום הוא עבר בעצמותי מסביבי עלה מין גל מים, קפצתי וירדתי במהירות לעבר שלשת הפוקימונים, נתקלתי בהם והעפתי אותם על הסלע, שהתנפץ לרסיסים.גל הכוח שעבר בי, נעלם כלא היה.
*******************
"זה סילון אקווה" קראתי בשימחה לאחר שראיתי את המתקפה שבוויזל תקף בעזרתה את דיג'טריו. "אז הפוקימון שלך למד סילון אקווה?" שאל דארן "כנראה שכן" עניתי "בוא ננסה את שוב, סילון אקווה" בוויזל הסתכל עלי, לא מבין מה אני רוצה ממנו. "תעשה שוב את המתקפה שעשית עכשיו" ניסיתי להסביר לו. הוא ניסה ליצור סביבו את הגל אבל ללא הצלחה. "מה קורה פה?" שאלתי. "אני בהחלט לא יודע, זה כנראה קשור לכך שהוא פוקימון מגה, מתקפות שהוא לא יודע מופעלות מידי פעם כנראה כשהוא שרוי בצרה" אמר דארן "זה הזמן להמשיך, דיג'טריו כוח ארץ" דיג'טריו זהר באדום "תפריע לו" צעקתי לבוויזל "בום על-קולי" בוויזל קפץ ושלח בום על קולי. המתקפה פגעה בדיג'טריו אבל זה כנראה היה מאוחר מידי, סילוני לבה חזקים עלו מהאדמה. אבל אז קרה משהו מדהים, בוויזל נחת על האדמה מתחמק בקפיצות גבוהות מכל סילון לבה, ואז נחת ליד דיג'טריו ושלח אקדח מים מדויק. דיג'טריו התעופף לאחור, והתעלף. סילוני הלבה פסקו לפתע. "יש" צקעתי ורצתי אל בוויזל. הסתכלתי עליו, הוא היה נראה כאילו ראה או שמע משהו מוזר.
**********************
בוויזל שמע את זה. הוא שמע כאילו האדמה, הסלעים והצמחים לוחשים אליו "סכנה, מהר, תברח". בוויזל ניסה להתנער אבל זה המשיך, הוא הציץ בחשדנות לכל עבר אבל לא ראה כלום. הוא נשם עמוקות והסתובב מנסה להתעלם מהקולות.
[i]היכנשהוא במחוז ביסאשו, המפקדה החדשה של צוות רוקט[/i]
באולם גדול, מול מחשבים מתוחכמים, מסכים משוכללים ומקרופוני שידור ישבו/עמדו יותר מ100 אנשי צוות רוקט, חלקם עבדו מול המחשבים והמסכים, חלקם ישבו ליד מיקרופוני השידור, וחלקם עברו בין הקבוצות העובדות ופיקחו על העבודה.שני מפקחים שוחחו בינהם"מאז שג'ובאני הודח, הכל טוב יותר","נכון" ענה השני. הם נפרדו לכיוונים שונים. מול 3 מחשבים ו2 מסכים עבדו 5 אנשי צוות רוקט, צוות עובד Da3. לפתע פתאום פרצה מפיהם קריאה "יש, מצאנו משהו" שני מפקחים קפצו לעברם כנשוכי נחש והסתכלו על המסכים, שם הופיעה תמונה ברורה של בוויזל בעל פס כחול מנצנץ על המצוף, וקולו של דארן נשמע בברור "לא ידעת שהבוויזל שלך הוא המגה בוויזל?". המפקח הראשי פסע לעברם, כל האולם נשתתק. הוא הסתכל על המסך ואז חייך. "אני בטוח שהבוסים ישמחו לשמוע" הוא אמר לצוות. ואז פנה אל אחד השדרנים "דאג שהמידע יגיע לבוסים" ואז פקד "המשיכו בעבודה, אתם יודעים מה המטרה הגדולה שלנו". תוך כמה שניות קול ההקלדות והצפצופים חזר להישמע.

וואו פרק מדהים מצפה להמשך!!!!!!!!!!!!!!!!!

פרק מותח!!!
פרק טוב!!!
פרק מצויין!!!
פרק... בוייזלי?..

פרק מצויין!!:)
אתה עושה את הסיפור הזה ממש מותח!
יש לי בקשה קטנה.... גם אם לא יהיו לך הרבה קוראים, אתה יכול בכל זאת להמשיך? כי אני ממש אוהב את הסיפור הזה...

כן בוויזל שולט צודק כדי לך להמשיך, ואם אתה רוצה, אני אפילו יכול להשים את הלינק לסיפור שלך בחתימה שלי!
רק שלא תעזוב!

פרק מעולה

תודה רבה על התגבות.
אני אמשיך, למרות הכול. :wink:
מי שרוצה יכול ואפילו מוזמן לשים את הלינק של הסיפור בחתימה
ותכתבו:כנסו לסיפור של DAV5000
מסע בסימן בוויזל (על המילים האלה יהיה הלינק).

אוקיי הוספתי את הלינק מקודם אבל לא כתבתי את השם שלך <.< אז אני ישים עוד שנייה..

תודה שהוספת לחתימה.
אני מקווה שזה ישפיע.
מי רוצה פרק 8?

אני!

גם אני!

תוציא אותווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!

אני חושב שיש מספיק תגובות. וגם אני רוצה
להתקדם עם הפרקים אבל אני רוצה שמישהו נוסף יגיב
כדי שהפרקים לא יהיו צמודים מדי :wink:
אם מישהו נוסף יגיב בזמן הקרוב תקבלו פרק.

תחשוב שאני מישהו אחר ותוציא אותו מהארון למרות שהוא מתביש וצריך עידוד

בסדר. נכנעתי.
כרגע אני לא יכול לכתוב את הפרק
חכו בשקט ותקבלו אותו כנראה מחר.

אוףףףףףףףף......
אני מת כבר שהוא יבוא!!!!!!!!!!!!!

סליחה שלא הגבתי..... אני! חחח:)
אני הוספתי לינד די מזמן...

הנה הפרק ה-8.
מתנה לכבוד זה שהשעה 5:45. סתם. :wink:

[SIZE="5"]פרק8- הנבחר הראשון[/SIZE]
דארן פסע לעבי כשעל פניו חיוך. שני הפוקימונים שלנו כבר היו בפוקדורים. "ידעתי שזה יהיה קרב יפה" הוא אמר ולאחר שהיה קצרה הוסיף "כח ארץ היא המתקפה החזקה ביותר שיש לאחד מן הפוקימונים שלי". הוא הסתובב,
העוזר שלו ניגש אליו ומסר לו תיבה קטנה מברזל צבוע בנחושת. דארן הסתובב אלי בחזרה, כל גופי רעד מהתרגשות, "אני מעניק לך בזאת את תג המכון של העיר אורלבורן" הוא אמר בקול חגיגי "תג המדבר" באומרו את המילים האלו הוא פתח את התיבה. השמש כמעט שקעה, בתאורת הזירה ראיתי את התג היפה. הוא היה בצורת משושה, בצבע חול המדבריות ועליו כתמים מרובעים בצבעי הסלעים. לקחתי את התג בהתרגשות. "התג הראשון הוא שלנו" לחשתי לפוקדורים שלי. הכנסתי את התג למקומו בקופסת התגים שלי. דארן פנה אלי ואמר "לפוקימון מגה שלך יש פוטנציאל עצום" הוא חייך "בעיקר בגלל העובדה הפעוטה שהוא פוקימון מגה" הודיתי לו ויצאתי מהמכון. השמים כבר היו שחורים, תאורת הרחובות דלקה, מיהרתי להגיע אל מרכז הפוקימונים.
********************
[I]למחרת ביער בצפון המחוז[/I]
"תן לי לתת לפושעים הקטנים האלה את גמולם" זעם סטראפטור על לוקסיו "הם לא פושעים" ענה לוקסיו,מזעיף את פניו "וגם אם כן, תרחם עליהם הם קטנים". הוא הפציר בסטראפטור. "לא" צעק סטראפטור והבהיל שני נידורנים שעברו ליד. סטראפטור התרומם, כנפיו הפכו כסופות והוא צלל לעבר לוקסיו. "אתה התחלת" סינן לוקסיו. זנבו שינה את צבעו לכסף והוא זינק וחבט בעזרת זנבו בכנפו הימנית של סטראפטור. סטראפטור הסתחרר מהמכה החזקה ונפל על האדמה. "אתה עוד תשלם, שוויצר" אמר סטראפטור והתחיל לעוף בצליעה לתוך היער. השינקסים הקטנים כבר ברחו. לוקסיו נשם וחשב לעצמו "גם אני לא מבין את זה. הסטראפטור הזה היה יכול לגמור אותי, איך ניצחתי אותו" הוא הסתכל על רגליו, הן היו ירוקות זוהרות לא תכולות כמו של שאר הלוקסיואים. "מה קורה כאן?" הוא המשיך למלמל לא שם לב לאגדי שעף מעליו.
"יש לנו נבחר ראשון" צהל סלבי בליבו הוא השתמש בכוחותיו העל חושיים כדי לסמן את הלוקסיו מגה שמתחתיו בסימן שרק אגדיים יוכלו לזהות. "ככה נדע איפה הוא" חשב סלבי "וכשנצטרך אותו נוכל לקרוא לו". הוא עלה מעל היער באושר אבל אז צדו עיניו משהו על ראש אחד העצים. הוא התקרב למקום וראה סטראפטור,מורקרו,פירו ועוד כמה מעופפים מדברים בניהם, הוא גם שם לב שהסטראפטור פצוע בכנפו הימנית. "אני שונא את המחשמלים הגאוותנים האלה" רטן בכעס סטראפטור "הלוקסיו החצוף הזה הוא השלישי שפוגע בי"."יש לך מזל שרק שלוש" העיר מורקרו "בי פגעו יותר". "אני מציע לסיים אם זה אחת ולתמיד" אמר פירו "אנחנו ביער מספיק מעופפים, אפשר..." את ההמשך סלבי כבר לא שמע, הוא הבין לאן זה מגיע. פניו חוורו "היהלום של המעופפים". הוא חשב בדאגה. ואז נעלם בסופת עלים שנראתה בכל היער.
[I]היכנשהוא במחוז ביסאשו, המפקדה החדשה של צוות רוקט[/I]
רוד ישב מול המחשב הנייד המשוכלל שלו. 'עקבות לביקור של סלבי במקום נראו ביער הקרוב'.'התגלה סטרלי מגה באזור היער'.'האונדור מוזר נראה במדבר'. אלה חלק מהעדכונים שהיו כתובים בהודעות שלחו אליו אנשיו."אין משהו נורמלי יותר?" הוא רטן "האונדור, תודה רבה באמת.כנ"ל סטרלי. עקבות של סלבי, ממש עוזר". "מה אתה רוצה" ענתה אליו דאס מהחדר הצמוד שהכניסה היחידה אליו היתה מחדר העבודה שלהם. "ככה זה צוות רוקט, תמיד...".
"רגע אחד" קטע אותה רוד בהתרגשות, הוא קרא את המידע שהופיע לפניו "בוויזל מגה אותר בידיו של מאמן צעיר הנמצא כרגע בעיר אורלבורן"."נו באמת." היא אמרה בביטול "בטח עוד אחד שמנסה להרשים"."לא,לא,לא" הוא ענה בביטחון "תקשיבי" הוא לחץ על כפתור וקולו של דארן נשמע בחדר העבודה [I]"לא ידעת שהבוויזל שלך הוא המגה בוויזל?"[/I]. דאס יצאה מהחדון כשאספיאון ואמבריאון מתחכחים ברגליה. "תביא לי לראות" היא התכופפה אל המחשב הנייד והסתכלה על התמונה "נכון" היא אמרה בפליאה מהולה באושר מרושע "סוף סוף סחורה נורמלית".
היא הסתכלה על רוד. "תוריד את החיוך המטופש הזה" היא פקדה עליו. הוא נאנח "את חייבת להיות כזאת? קדימה צריך לתכנן, תני לי לעבוד" דאס פנתה בחזרה אל החדרון הקטן ורוד התחיל לבדוק צוותים, את מי כדאי לשלוח למשימה?.

בהחלט סיפור טוב.

ראשית, הרעיון של השינויים בזויות המספרים נורא טוב. הרעיון מכניס מתח לסיפור, וגורם לך להרגיש כאילו אתה צופה ב"סרט מתח" כלשהו. כל הכבוד על המחשבה הנכונה.

שנית, הרעיון של פוקימון "מגה" הוא רעיון שנותן לסיפור ייחודיות. לא בכל סיפור תמצא פוקימון חשוב מאוד מבחינה עלילתית שהוא לא פוקימון חזק מלכתחילה או אגדי נדיר ביותר. כל הכבוד גם על רעיון זה.

ולבסוף,ארווין, הדמות הראשית בסיפור. ארווין אכן דמות יצירתית ומושקעת. הוא מגלה אכפתיות לפוקימונים שלו, והוא סוף סוף זכה בתג הראשון שלו. לדעתי, עוד צפויה לו התפתחות גדולה.

אני מחכה לפרק הבא.

פרק מאוד טוב! ההתחלה שדיברת על לוקסיו עם הסלבי, זה היה מגניב! חשבתי שהולך לקרות משהו מוזר בפרק הזה!!!
פרק מאוד טוב מחכה לבא! D:

פרק טוב!!! איך אתה מצליח לחשוב על דברים כאלה?!?!
מסכן בוויזל... ירדפו אחריו:) תגיד, יהיה המשך לקרב בין המעופפים לחשמליים?

וואי עכשיו ממש ממש ממש אני במתח!אתה חייב להמשיך פרק מעלף!!!!!!!

luffy: תודה רבה על התגובה, אשמח אם תסכים להוסיף לחתימתך
את הלינק לסיפור שלי למרות שגם לך יש סיפור.
buizel שולט: יש לי כבר בראש חלקים מהמשך הסיפור למרות שהם
יקרו כנראה בעוד זמן רב. ולגבי הניחוש שלך: יכול להיות שזה יקרה,
אתה תראה בהמשך.
לשניים האחרים: תודה רבה על התגובות. ואני מבקש לא להתעלף/ליפול מהכיסא
כשקוראים את הסיפור שלי. :wink:

מי רוצה עוד פרק?

אני!!!!!!!!!!!!!!!!!

וואו קראתי את כל הפרקים!
ממש יפה D:
מתי פרק' 9?.. D=

נתווספה קוראת לרשימת הקוראים. :wink:
הפרק כנראה יהיה מחר או מחרתיים.

למה לא היום????

היום אני לא יכול.
מי עוד רוצה פרק?

[QUOTE=dav5000;876241]היום אני לא יכול.
מי עוד רוצה פרק?[/QUOTE]

אני!

עוד פרק! עוד פרק! נו דיי אני חייבת שתשים עוד פרק זה מותח!

[quote=סיגל123;876855]עוד פרק! עוד פרק! נו דיי אני חייבת שתשים עוד פרק זה מותח![/quote]

אני אומר אותו דבר

יאללה עוד פרק, מחכים כולם כבר הרבה זמן ^^

קדימה תביא עוד אחד!!!:)

דיי באמת תביא עוד אחד!

יאלה עוד פרק!
אפילו החתולה שלי במתח!
היא יושבת לי על המקלדת ומתסתכלת על המסך מחכה לפרק 9 ו10 ולאוכל טוב נו אני יאכיל אותה

אני ממש מצטער, אבל יש פה דאבל פוסט וזה אסור, קראי חוקים בבקשה.
אני רק מזהיר הפעם, כי זאת פעם ראשונה. אך נא להיזהר.

ברוכה הבאה לפורום ספרות, מוזמנת לקרוא גם עוד סיפורים.

טוב, זה פעם ראשונה שכ"ך הרבה רוצים פרק בבת אחת :wink:
אז קבלו במחיאות כפיים את...

[SIZE="4"]פרק9- מחלוקות[/SIZE]
ישבתי בחדרי במרכז הפוקימונים, מסתכל על התג הראשון שלי המנצנץ באור השמש. "קדימה" התנערתי "צריך להתקדם, העיר ווינדליף מחכה לנו". ארזתי את הדברים שלי "למה אני חייב להיות כזה מבולגן?" שאלתי את עצמי בקול לא שם לב שהדלת פתוחה. "צריך עזרה?" שמעתי קול מהדלת. הסתכלתי לשם האחות ג'וי עמדה שם, הסמקתי מבושה. "א...א... לא תודה זה בסדר" אמרתי במהירות "בסדר גמור" היא אמרה ואז הלכה. קפצתי על הדלת וסגרתי אותה. נשמתי לרווחה "מזל שזו הייתה ההאחות ג'וי" אמרתי "אני שונא ששומעים אותי מדבר לעצמי, אתה יודע איזה בושות זה?" המשכתי להסביר לעצמי. סיימתי לארוז וירדתי לקומת הכניסה, הודיתי לאחות ויצאתי אל אור השמש. לאחר כמה דקות כבר הייתי בדרך המובילה לעיר ווינדליף. זה היה שדה גדול, ופה ושם היו כמה עצים. הסתכלתי סביב בסקרנות ואז משך את ליבי פוקימון. זה היה חתול אפור חמוד עם זנב מסולסל כקפיץ.
לאחר כמה שניות כבר ידעתי (בעזרת הפוקדע, כמובן) שזה גלמיאו. "בסדר גלמיאו, אתה שלי. צא עכשיו צ'ימצ'אר" קוף האש החמוד שלי יצא מהפוקדור.
"אוקיי צ'ימצ'א..." אמרתי אבל צ'ימצ'אר, בלי להסתכל עלי בכלל טיפס על עץ והחל לאכול פרי כתמתם שהיה על העץ. "צ'ימצ'אר?" שאלתי אותו בפליאה "מה אתה עושה שם? בא לכאן מיד" צ'ימצ'אר הסתכל עלי בזעף ואז המשיך לאכול. "נו" אמרתי, כבר בכעס "אתה בא?" צ'ימצ'אר פיהק ולא ענה. "בסדר גמור, אז טאילו יעשה את העבודה" הסתובבתי לעבר המקום שבו ישב גלמיאו ושם, ללא פחד ובלי היסוס עמד, כלום. פשוט שום דבר. "מה?" כמעט צעקתי. פניתי אל צ'ימצ'אר "יכולנו לתפוס אותו, כנס לפוקדור מיד" החזרתי אותו בכעס. "מה הוא חושב לעצמו?" שאלתי את עצמי במחשבה והמשכתי לעבר העיר.
******************************
"מה הוא חושב לעצמו?" חשבתי בכעס "אני הפוקימון ההתחלתי שלו ולמרות זאת הוא השתמש בבוויזל החדש הזה להילחם נגד מנהל המכון הראשון שלנו" הייתי בתוך הפוקדור. "נו צ'ימצ'אר , באמת" שמעתי את קולו של טאילו "זו סיבה? הרי הוא עוד ישתמש בך הרבה. אני הפוקימון הראשון שהוא תפס ואין לי שום התרעמות על בוויזל"."אתה לא דוגמה" הטחתי בו בכעס "אתה הרי מעופף קטן חמוד. שנולד בטבע והתרגל לכל הדברים האלה".הוא ניסה לענות "ואתה לא..." אבל חתכתי את דבריו "אתה גם יודע שבקרוב תהיה החזק בחבורה, הרי אתה מרגיש שאתה עומד להתפתח לא? ברגע שזה יקרה אתה תהיה עדיף. וגם המגה הזה" סתמתי את אוזני, לא מקשיב להמשך דבריו של טאילו.
****************************
"זה מה שהוא חושב עלי?" הייתי בפוקדור, התעורתי קצת לפני שהם התחילו לדבר אבל עשיתי את עצמי עדיין ישן. למרות שאני יודע שלא יפה לצותת, לא היתה ברירה."לא" אמרתי לעצמי בתקיפות "אסור לך לשנוא אותו בגלל זה, אנחנו חבורה וצריך לכבד אחד את השני". משהו בתוכי ניסה להתווכח "תראה מה הוא חושב עליך" ניערתי מעלי את המחשבה הזאת. "זה יעבור לו, אל תדאג" הנחתי את ראשי, מנסה להרדם מחדש.
******************************
[I]ביער ה"שקט" בצפון המחוז[/I]
"זאת טעות גדולה, אני אומר לכם" אמר הוטהוט בלהט. סטראפטור,מורקרו פירו ועוד כשלשה מעופפים הסתכלו עליו בזלזול."תהיה בבקשה בשקט, קטנצ'יק. אף אחד לא ביקש לדעת את דעתך" אמר פירו. "בכל זאת" המשיך הוטהוט "אסור לפתוח מלחמה נגד החשמליים". "ומי אתה שתגיד לי?" שאל סטראפטור. הוא קרב את מקורו אל הוטהוט "אף אחד לא ביקש את דעתך, אתה לא מבין?" וכשסיים לומר את המילים האלה העיף את הוטהוט מראש העץ בנקישת מקור חזקה. "היי, זה לא יפה" אמרה טוגטיק אחת. "את גם רוצה?" שאל סטראפטור באיום. "לא" היא אמרה "אני עוברת לצידו של הוטהוט". "אין בעייה" קרא אחריה מורקרו "את בכל מקרה לא שייכת לכאן". היא התעופפה לעבר הוטהוט הפגוע, נושכת את שפתה בעלבון.