שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

הרגשתי נוזל חמים בגופי, הדם ניקז מן החזה שלי אך ידעתי, ידעתי שלא אמות, ידעתי בגלל הסוד שלי והסוד של סופי.
נפלתי, העמדתי פני מתה, או]ק התרחק ממני בעודוד צוחק צחוק מרושע, קמתי במהירות והרמתי את חרבי מן הרצפה\ ''יו הו'' אמרתי ואופק הסתובב בתדהמה, לפני שהספיק לעשות משו דקרתי אותו ביד ''זה על זה שלא נתת לי למות'', דקרתי אותו שוב ברגל ואומרתי ''זה על זה שניסית להרוג אותי'', ולבסוף כאשר הוא כבר שכב על הארץ ואני מעליו כאשר חוד חרבי מכוונת אל לבו ''וזה.....כי אתה בוגד באלים'', ונעצתי את חרבי בלבו

חייכתי "למה אתה מחייך?" שאלה טל "בגלל זה" אמרתי והושטתי יד הצידה והעפתי עלייה סופה של חול "ובגלל זה" אמרתי והעפתי עלייה טורנדו "אני יכול לעזור לך להגן על סופי מי שהיא לא תיהיה בכוחי אבל את לא רוצה אז..." אמרתי והרמתי את החרב "תמותי" אמרתי ונעצתי את החרב בלב שלה ובבטן שיספתי לה את הגרון והלכתי משם משאיר את טל מאחור

יצאתי מאחורי האבן אשר מאחוריה הסתתרתי וזחלתי אל עבר השיכפול שיצרתי לעצמי ושלטתי בוא, ניסיתי לגרום לו להרים את היד אך ללא הצלחה, ''הלך לי השיבוט..'' חשבתי לעצמי ואמרתי ''היי אופק'' המבט שעל פניו כאשר ראה אותי בריאה ושלמה בלי שני דקירות בלב אחת בבטן וגרון משוסף, ''למה? למה אתה עושה את זה?'' שרלתי במטרה למשוך זמן

"תגידי לי מי זאת סופי אחריי שאגיד לך למה אני עושה את זה?" שאלתי את טל "כן אני יגיד לך" היא אמרה תיעלתי את כוחו של היפריון ואוקיינוס בשביל ליצור איריס-נט "איריס אלת הקשת בענן תראי לי את האולימפוס לפניי שבוע בחדר הכס" אמרתי וחדר הכס נגלה מולנו.
אני ואבי זאוס ישבנו שם "אבא תן לי ללכת זה לא מגיע לי" אמרתי והצבעתי על אזיקים שכובלים אותי "זה עונש העל כך שניסית להרוס את הכס" אמר זאוס בזעם "לא רציתי זה אורנוס הוא מכריח אותי" אמרתי לו "שקרן אורנוס מת" אמר זאוס והאיריס נט התפוגג
"עכשיו את מבינה למה?" שאלתי את טל

''ניסית להרוס את הכס, הגיע לך יותא מזה הוא נהג בך ברחמנות, הוא לא היה חכול לפטור אותך מעונש, איך הוא היה נראה בעיני השאר?ובאבא?'', ''חוץ מזה'' הוספתי ''שיקרתי לעולם לא אגלה לבוגד כמוך מי זאת סופי, בחיים לא תשכח מזה!'' את המילים האחרונות אמרתי כמעט בצרחה,

דמעות ננצו בעייני "את לא הקשבת טל אורנוס מכריח אותי לעשות את זה" אמרתי לטל "שקרן אורנוס מת בדיוק כמו שאבא שלך אמר קורונוס קצץ אותו לחתיכות" צעקה טל "מה שתגידי" אמרתי ועזבתי את המקום בבכי

''הם לעולם לט מתים....רק כלואים'' נשמע קולה של סופי בראשי, ''ךמה את מתכוונת?'' שאלתי, ''דברי איתו אולי הוא יוכל לעזור לנו בדבר'', ''את צודקת'' השבתי, ''אתה לא חייב לעשות מה שאוראנוס אומר לך ואתה יודע את זה'' צעקתי לאופק, ''תמיד תוכל להתנגד''!'' המשכתי במילותיי

"לא אני לא יכול להתנגד הוא שולט בי אני רואה חזיונות והוא מופיע בחלומות שלי אני בלתי מנוצח ואת לא יכולה לעצור אותי" אמרתי לה "אופק אני יספר לך מי זאת סופי אם תבטיח לעזור לה" אמר טל "טוב אני יעזור תתחילי לספר" אמרתי והיא נאנחה ואז התחילה לספר ...

שיט מבוי סתום לי!
_______________________________________
''היא בת דודה שלי, בינינו שורר טלקניסס, '' ואז מילותיי נקטעו כאשר עיניו של אופק נעשו ריקניות, הוא הרים את ידו ואמר בתנועה מאיימת ''אני הוא אוראנוס, מלך השמים, היכנעי עכשיו או שתושמדי'' , ''לעולם לא אכנע!'' אמרתי בעוז תוך כדי הכנת חרבי למתקפה, ''חה! לא תנצחי אותי בצעצוע הזה!'' אמר לי אוראנוס דרך גופו של אופק, הדבר הבא שקרא היה שאוראנוס תקע בליבי במהירות בזק חרב ארד שמיימי מהמשובחות שבמשובחים, ידעתי שזה הסוף שום נקטר ושום אמברוסיה לא יעזרו לי, אמרתי ''אופק....אתה יכול לגבור עליו, ההקרבה שלי תיתן לך כח'' ואז לבי נדם והעולם נותר בידי חצוי אחד ויחיד שגופו נשלט בידדי אוראנוס....

"לא..." מלמלתי"לא!" צעקתי דמות הופיעה לידי "אפולו" אמרתי "אכן כן אופק זמנה של טל למות עדיין לא הגיע באתי לרפות אותה" אמר אפולו "אך זמנה קרוב וכך גם החלטתך תזכור מה שסיידי אמרה לך תמיד" אמרו החווה בידו טל נרפאה ופתחה את עייניה אפולו נעלם "מה קרה פה?" שאלה סיפרתי לה על השיחה שלי עם אפולו "מה זה אומר שזמני הגיעה?" שאלה "אני אף פעם לא מבין את אפולו וגם אם הייתי מבין אין לי מושג" אמרתי

לפתע עייני אורו, ''חכה'' אמרתי לאופק, 'סופי,סופי עני לי' אמרתי במחשבותיי לסופי, ''כן?'' ענה לי קולה של סופי, ''זה הזמן'' עניתי לה, קולה של סופי נשמע עתה מהול בפחד והתרגשות ''אני באה'', 'אוי....זה יכאב...' חשבתי לעצמי, וסופי יצאה דרך מחשבותיי לאיפה שהייתי, ''היי סופי..'' מלמלתי בעודי ראשי פועם בחוזקה, מולי עמדה סופי בת -דודתי בת השמונה, השיער השחור שלה היה מפוזר על גבה והיא הייתה לבושה בפיג'מת דובוני אכפת לי,'''סורי שהוצאתי אותך מהמיטה..'' ''בסר..'' היא אמה בפיהוק\ כל אותו זמן אופק עמד שם ובהה המום

"אז את סופי המפורסמת" אמרתי לסופי "לא מי שחשבתי טל" התקפלתי מכאב "אופק?" שאלה טל "תברחו מהר הוא משתלט עליי" אמרתי לטל הם רצו משם בשיא המהירות עד שהם נעלמו אורנוס הופיע מולי "זה לא מה שרצית פעם להרוג אותן" הוא אמר פעם רציתי עכשיו לא" אמרתי "אז תסבול בייסוריים נוראים לעולם" אמר אורנוס וצרחתי

שמעתי את צרחתו של אופק, ''סופ...'' קראתי לבת דודתי בשם החיבה שלה, ''זה כואב'' אני יודעת, אך אין לנו בררה, עצמתי את עייני בחוזקה וכך גם סופי, ''תחזיקי חזק!'' אמרתי בזמן שנשאבנו אל מימד אחר, מימד שבוא רק הרוע שלוט, עולם לא מאוזן.
''חייבים להשמיד את הקשר!'', צרחתי בזמן שסופי ניסתה להשאיר אותנו מחוברות, ''הנה הוא!'' צרחתי, ''אוי לא זה...'' אמרה סופי, ''כן, זה חפץ שחור'', אמרתי, ''תה ידעת על זה?!'' היא שאלה אותי בהלם, ''כן ידעתי שזה חפץ שחור ולא לבן'', ''את יודעת מה חקרה ב רגע שתגעי בוא נכון?'' היא שאלה אותי, ''מצטערת סופ, אני אוהבת אותך, הגיע שעתי ללכת, תשמרי עליו בשבילי טוב?'', עיניה של סופי הוצפו דמעות ''לא! את לא יכולה למות!'' סופי אמרה בעודה בוכה, ''הכל יהיה בסדר סופ, רק תזכרי ולעולם אל תשכחי-
Όσο υπάρχει ελπίδα στην καρδιά, η πίστη σας του αδαείς κόσμο

''לא אשכח, לעולם לא אשכח!'' השיבה לי סופי, ואז נגעתי בחפץ השחור ומתתי

סופי חזרה למימד הרגיל, עמדה מול אופק ובידה החפץ השחור, ''Όσο υπάρχει ελπίδα στην καρδιά, η πίστη σας του αδαείς κόσμο
'' היא אמרה, חזרה על דבריי ויצאה לקרב

"לא סופי אל תתקפי אותו" צעקתי אלייה אור סגול העלים את אורנוס ועצר את סופי "מה קרה פה?" שאלה סופי "אני לא מאמין" אמרתי והסתובבתי סיידי הופיעה מולי "איך הגעת לפה?" שאלתי אותה "התאמנתי והצלחתי איפה טל?" שאלה לא ראיתי אותה סופי איפה טל?" שאלתי אותה

(עכשיו אני מדברת מנק' סופר רואה כל כי הדמות שלי מתה)
סופי הסתכלה אל אופק וסיידי, דמעות עלו בעייניה היפות והעדינות, והיא אמרה ברעד ''היא נגעה בחפץ השחור במטרה להביס את אורנוס, היא ידעה מה הסיכונים, אך היא בכל זאת נגעה בוא'' אמרה סופי

"היא לא מתה" אמרתי וסיפרתי לסופי וסיידי על השיחה שלי עם אפולו "אפולו אמר שזמנה של טל קרוב אבל שלי יותר אני הולך להאדס להחזיר את טל מהמתים" אמרתי "אופק לא אסור להתערב בעיניים האלה" אמרה לי סיידי "זה לא מעניין אותי" אמרתי והתחלתי ללכת

''היא לא שם...'' אמרה סופי, ''היא ידעה את הסיכונים...'' היא חזרה שוב על דבריה, ''היא פה, או לפחות הנשמה שלה'' היא אמרה והצביע על חפץ השחור, ''לא ניתן להחזיר אותה בשום דרך, ברגע שמישהו שנכנס לחפץ השחורף הוא כלוא שם לעד עד שמשתמשים באנרגייה הנשמה שלו, במקרה הזה טל הקריבה את עצמה בכדי שתוכלו להביא את אוראנוס''

"תשתמשי באנרגייה הזאת עליי סופי" אמרתי לה "אני לא יכולה טל אמרה לי לשמור עלייך" היא אמרה " אני לא בן תמותה, חצוי או אל רגיל זה לא יפגע בי" " זה לא ייתכן" היא אמרה "את רוצה להחזיר את טל או לא תגידי" אמרתי לה "אני רוצה תשתמשי עכשיו" היא הסתכלה בי בחשש אך תקעה את הסכין בגופי ראיתי את חיי חולפים לנגד עייני 'אתה החזק מכולם נועדת לשרוד' חשבתי לעצמי והוצאתי את הלהב מגופי "טוב אני הולך לבקר את דוד האדס" אמרתי והתחלתי ללכת

''אמ.... זה לא החזיר אותה...'' אומרת סופי, ''זה יפעל רק על מי שטל רוצה שזה יפעל, וזה על אוראנוס, ברגע שהסכין השחורה תינעץ בו, הוא ישקע בתרדמה ל1000 שנים, וטל עדיין לא תחזור'' אומרת סופי, אתה הולך לבקר את דודך. ''למה באת לפה אחיין?'' שאל האדס שאתה ניצב מולו

"תחזיר אותה" אמרתי לו "אני חושב שאחיינית שלה הסבירה לך את ההשלכות של ההחלטה של טל" הוא אמר "אני לא התכוונתי אליה" אמרתי לו "התכוונתי לאמא שלי האמא האמתית לא אתנה" אמרתי לו האדס נרתע "מאיפה גילית עלייה?" שאל אותי "אני לא צריך שתגיד לי יש לי מקורות"

''ולמה לי לעשות זאת אופק?'', היא ידעה בדיוק מה עלול, לא, היא ידעה בדיוק מה יקרה עם תעשה את זה, היא עכשיו בשדות אליסיום, והיא לא תצא, כמה גיבורים כבר ניסו להשיב אנשים מהמתים אופק? וכמה כבר הצליחו?'' שאל אותך דודך, ועל פי פנו נראה כי הוא רציני

"היא לא שם אתה כלאת אותה בממלכתך על הכס שכאלא אותה בפעם הראשונה על הכס שבנה הפייסטוס, היא תמיד אמרה לי שאני יהיה היחיד בילדיה שאני יהיה אלופה האחד והיחיד" אמרתי לו "אתה ידעת שיום אחד אני יגלה ויבוא לשחרר אותה [b]אבא[/b] אתה ידעת" אמרתי ודמעות עלו בעייני האדס רתח מזעם 'ידעתי שלא כדאי להזכיר את זה'

האדס לקח את החרב שלו ואמר ''מצטער אחיין או בן או איך שלא תרצה שאקרא לך, אבל היא נשארת פה'' אמר לך אביך, ''כן כן'' מלמלת בזמן שהתחמקת מן החרב, אביך שרק וצבא שלדים הקיף אותך

"זה לא יעזור אני לא פגיע כל עוד היא שומרת עליי בברכותיה" אמרתי להאדס "היא תיפול לאדמה וגאיה תבלע אותה" האדס צעק "בוגד" אמרתי דקרתי את האוייבים שיספתי והנפתי לא משנה מה עשיתי עלכל שלד שהרגתי נוסף עוד אחד התרכזתי באדמה ככל שיכולתי אבנים יקרות הופיעו מכל עבר פלטינה נחושת יהלום... "הייזל וניקו נתנו לי יכולות של פלוטו" אמרתי לאבי "המוות והממון."

אביך חייך, ''השכחת כי לי היכולת לבטל ברכות אלו?'' הוא הניף את ידו והרגשת את הברכות וההגנות הולכות מעלייך,''לא!'' התנשפת, ''כן...'' אמר אביך בשמחה, ''להתראות אופק בן גאיה'' הוא אמר ותקע בליבך את חרבו הגדולה, הרגשת את הדם החמים זולג על חזך ''זה הסוף...'' מלמלת

"בדבר אחד אתה טועה אבא" אמרתי לו "אני לא בן גאיה אני בן הרה" אמרתי "היחיד בילדיה בני התמותה איזה אידיוט אני" הוא מלמל כמעט לעצמו והוצאתי את החרב מליבי הפצע כבר התחיל להיסגר הדם נעלם הרגשתי כעס וצעקתי צעקת קרב אחרונה "בשם הרה!" והסתערתי לקרב

''חמוד'' גיחך אביך, ''חמוד אבל מעצבן'', הוא הדף אותך בהנפת אצבע, פשוט כמשמעו, ''חמוד, מעצבן וחי באשליות'' המשיך אביך במשפטו, ''חמוד, מעצבן, חי באשליות ולא יודע את האמת שבסיפור לידתו'', הוא המשיך, ''סתום!'' צעקת ושוב תקפת, 6אביך הניף ידו והיית לפתע מוקף בועה, זיהית את הבועה הזאת וידעת שלשעה הבאה אין לך כל דרך להימלט, עד שתתפוצץ מעצמה, בעוד שעה, אביך ציחקק ושוב אמר בהמשך ''חמוד, מעצבן, חי באשליות, לא יודע את האמת שבסיפור לידתו ותמים''...

"אני יודע יותר טוב ממך דוד האדס" אמרתי והחוותי בידי הבועה נעלמה התרוממתי באווויר והבועה נעלמה "אני בן ארבעת האלים:פוסידון זאוס אתנה והרה.!" צעקתי והפשלתי את שרוולי היו שם ארבעה סימנים:מרכה עיט קלשון וטבעת . 10 קווים והאותיות
[center][size="4"][b]s.p.q.r[/b][/size][/center]
"אני קוטל מלך הענקים פופיריון במלחמת הענקים הראשונה פריאטור הליגיון השניים-עשר פולימנטה מקים מחנה החצויים ומחנה יופיטר אביהם של רמולוס ורמוס!" צעקתי "אני כפיתי על גאיה ואורנוס לישון לפניי 500 שנה, ומי אתה האדס שתעצור אותי מלשחרר את אימי?" שאלתי

''טוב טוב'' אז אל תאמין למה שיש לדודך הזקן לומר, ''עם אתה לא רוצה לדעת מי היא אמך הנוספת לא חייב'' אומר דודך בקול נעלב, ''צאי'' אמר דודך, ולפנייך נעמדה טל, אך היה בא משהו שונה, שערה, אשר היה בלונדיני עד עתה, נהפך שחור, עייניה הכחולות נהפחו סגולות, ובגדיה היו שחורים, והכי גרוע- הילה שחורה הקיפה אותה, ''צאי!'' אמר האדס וטל השחורה התקרבה אלייך עם חרב גדולה בידה

טל שיספה התרוממתי באוויר "אופס פספסת" אמרתי לה בחיוך היא העיפה את חרבה למעלה עפתי הצידה "שוב פספסת" היא קפצה באוויר ושיספה במהירות אדירה הילה סגולה אפה אותי וחסמה את טל "אופס שוב פספסת" אמרתי כדור הילה סגולה חזר אל טל עיינה חזרו כחולות שערה חזר בלונדיני והחולצה הפכה לחולצה כתומה של המחנה ומכנסי ג'ינס "מה קורה פה?" שאל האדס בעצבנות והסתכל על סופי וסיידי שבדיוק נכנסו

''מה? אני..ב...טירה של האדס?''מלמלתי כאשר הסתכלתי סביבי, ''אני....מתה מן הסתם... באמת... למה דוד האדס שם אותי דווקא בתור שלד-משרת בטירה שלו'' הסכלתי למטה בציפייה למצא את גופי, או ליתר דיוק את שלדי, לבוש מדי השאול.
אבל לא, לבשתי בגדי מחנה רגילים, וגם זכרתי מי אני, ''אוקיי מוזר'' חשבתי לעצמי, הרמתי את ראשי אל כס המלכות שם עמד האדס מביט בי במעין נזיפה, ''אמ..דוד האדס? אני..לא אמורה להיות מתה כרגע?'', ''אהיית אבל הנודניק הזה שיחרר אותך מהפרקה!'' הוא אמר והצביע על אופק, ''אופק!'' אמרתי בשמחה למראהו, ''רגע רגע.... דוד האדס.. עשית ממני אמפרקה?!'' הזדעקתי, לחיו של האדס האדימו, הן מבושה והן מזעם, ''כן! אז מה? את יודעת טוב מאוד שאת...'' , ''לא!'' חשסמתי את מיליותיו, לא רציתי שאופק ידע על העובדה שיש לי דם כחול, לא רציתי שידע על קיום המימד ממנו באתי, המימד בוא נולדתי- מימד האולמטיק, לא רציתי שידע שאני בת למלך ולמלכה של האולמטיק, לא רציתי שידע שעם רק ארצה אוכל להקפיא כל אחד במבטי, שעם שיערי יחתך אמות, שעם רק ארים את ידי- כל הסובבים אותי יהופנטו, כוחי נוצל בעבר לרעה, הוכרחתי להשמש בוא באולמטיק כנגד רצוני, ותכן ברחתי.

"עצרי במקומך טל" אמרתי לה טל עצרה "אמרתי לך סופי שאפשר סיידי קחי אתם למחנה" אמרתי לה סיידי הנהנה והחזיקה בהם הן נעלמו "עכשיו דוד האדס בידיוק עמדת להגיד לי מי אימי הנוספת" אמרתי באגביות "בחיים לא אגיד לך" הוא צעק עליי חייכתי "חמוד אבל אני חושש שאין לך ברירה אלה להגיד לי" אמרתי החוותי בידי וכיסא הופיע האדס התיישב וניסה לקום החזקתי אותו דבוק לשם בכוח רצוני וצחקתי על נסיונתיו לקום

''אחיין...'' מלמל האדס, ''דוד..'' מלמל אופק בחיוך מרושע.
''קח את זה!'' מלמל אופק בצעקה חירשית ותקע את חרבו בבטן דודו
''אחחיי!'' צרח האדס מזעם ומכאב
''טוב הבסת אותי בקרב הוגן, אגלה לך את זה''
''אתה הבן של..''

"עצור" קטעתי את דבריו דודי רחש נשמע ואז שריקה רמה וצורמת חשבתי על מחנה החצויים ואז הופעתי בו רצתי לעבר המערה של רייצ'ל בכניסה למערה היה וילון סגול עם לפידים בצדדים הצצתי דרך הוילון רייצ'ל ישבה שם "רייצ'ל קראת לי?" שאלתי אותה "כן אופק קראתי לך בא שב לידי" היא אמרה "אני חושש שהוא לא יצליח לשרוד את מסע החיפושים הזה" אמרתי לה "הוא ישרוד הוא חזק ממה שנראה" היא אמרה לי השענתי עלייה את ראשי "אני יודע שזה מוזר אבל זה הגורל רייצ'ל את מכל האנשים צריכה להבין את זה את זוכרת את הנבואה" אמרתי לה "כן אני זוכרת" היא אמרה בקול קודר "אני יוצא לחפש את טל" אמרתי לה 'בהתחלה ביתן דמטר' אמרתי והלכתי לעבר הביתן

שכבתי במיטת הביתן שלי, דמטר, ובכיתי, כל כך הרבה עבר עליי במהלך היומיים האחרונים-מתתי, וחזרתי לחיים שוב מתתי ושוב חזרתי לחיים, האדס הפך אותי לאמפריקה, אופק שונא אותי ומה לא.
''טל!, טל!'' שמעתי קול רל ומוכר, ''אופק?'' מלמלתי, הרגשתי יד מנחמת על הכתף שלי, הסתובבתי, וראיתי אותו, אופק עמד מולי ושם יד מנחמ על כתפי, בדיוק כמו פעם, לפני שהתחיל להתנהג מוזר כל כך, ''או..אופק..'' מלמלתי, הוא מחה את דמעותיי והתקרב אליי, לרגע חששתי שמט יתקע סכין בגבי, לא ידעתי עם הוא הישתחרר כבר מההשפעה, אך נתתי לו להקרב.

ליטפתי את ראשה של טל "את צריכה לנוח אבל אני צריך להראות לך משהו" אמרתי ושלפתי את חרבי טל נרתעה הארד הזהב והפלדה נצצו באור השמש שמתי אותה על ביטנה של טל טל נגעה בלהב "איפה קיבלת את החרב הזאת?" שאלה "קיבלתי לפני 262 שנה בערך קיבלתי אותה מבנג'מין פרנקלין" אמרתי "אתה זקן מאד אה?" היא שאלה צחקתי "אני עתיק כמו האלים אני קשור לנבואה שהאורקל נתנה אני בן ארבעת האלים אתנה פוסידון זאוס והרה ולדבריי דוד האדס אני בן של עוד אשה אחת" סיכמתי

''חח..טוב אני טל, בת שלוש-עשרה, בת דמטר ובת הפייטוס, אני די חזקה לגילי, הנשק שלי זו חרב הארד השמיימי המוזהבת שלי, יש לי קורות חיים הרבה פחות מסובכים משלך'' אמרתי לאופק בחיוך, הוא חייך חזרה, ''אז מה עושים עכשיו?'' שאלתי

"עכשיו הולכים לרייצ'ל בואי" אמרתי לה "למה הולכים לרייצ'ל?" היא שאלה "את צריכה לשמוע את הנבואה" אמרתי "איזה נבואה?" שאלה טל "את תשמעי אותה בואי כבר" דחקתי בטל "אני לא זזה עד שתגיד לי את הנבואה" היא אמרה לי
"[SIZE="3"][FONT="Garamond"]בן ארבעת האלים והאורקל יפגשו
יחדיו גורלותיהם יתנגשו
הנסיכה והחצוי החזק מכולם יתהאבו
להב משולש יחרוץ גורלות
הנסיכה והאל האורקל והחצוי יפגשו[/FONT][/SIZE]
ואת גורל האולימפוס ואת גורל העולם יחרצו" אמרתי לטל "זאת הנבואה את באה?"

''חכה!'' מלמלתי, צריך לפענח קודם כל את הנבואה!

"בן ארבעת האלים והאורקל יפגשו- ארבעה אלים והאורקל יפגשו, אני חושבת
יחדיו גורלותיהם יתנגשו
הנסיכה והחצוי החזק מכולם יתהאבו- נסיכה כלשהי וחצוי הכי חזק יתאהבו
להב משולש יחרוץ גורלות- חרב בעלת שלוד להבים תחרוץ גורלות
הנסיכה והאל האורקל והחצוי יפגשו - הנסיכה ומשהו אורקל וגם החצוי יפגשו
ואת גורל האולימפוס ואת גורל העולם יחרצו" -והדבר יחרוץ את עולם האולימפוס

אתחיל לפענח את הנבואה, ''אויש בואי'' אמר אופק ומשך אותי לכיוון המערה של רייצ'ל

"אם את רוצה לפענח את הנבואה כדאי לחשוב מי הנסיכה והחצוי אני בן ארבעת האלים האורקל זאת רייצ'ל והלהב זה החרב שלי" אמרתי לטל "החצוי" היא מלמלה "אני מכיר הרבה חצויים עדיין לא פגשתי את החזק מכולם את כולם ניצחתי בשניות" אמרתי לטל "הנסיכה" היא אמרה "לא ראיתי במסעותיי נסיכות שיודעות על כל זה" אמקתי והחוותי בידי על המחנה "אולי חוץ מ... לא אין סיכוי" אמרתי ועמדתי עם טל מול המערה של רייצ'ל "אחרייך" אמרתי לטל