חברים וקוראים יקרים, ברצוני להכריז על שני ספיישלים מיוחדים שיפורסמו בקרוב, לאחר סיום העונה!
[IMG]http://i45.tinypic.com/milfp.png[/IMG]
[IMG]http://i47.tinypic.com/307rngj.png[/IMG]
Printable View
חברים וקוראים יקרים, ברצוני להכריז על שני ספיישלים מיוחדים שיפורסמו בקרוב, לאחר סיום העונה!
[IMG]http://i45.tinypic.com/milfp.png[/IMG]
[IMG]http://i47.tinypic.com/307rngj.png[/IMG]
נשמע טוב
מעניין אותי איך תשלב את זה בעלילה, אולי גייוס שלהם כדי שיעזרו או משהו דומה
והספיישל של אלקיד יהיה כמו מה שהיה בדירת המסתור עם הלוקריו ופוקימוני העשב?
אני יכול לדמיין את הספיישל של אלאקיד חחח אבל באמת כל הכבוד על ההשקעה זה באמת מעניין ומותח (זה לא יפה שאתה מותח אותנו ככה:()
כן רועי, בדיוק כמו אותו פרק. זה עובד על אותו העיקרון, והתכוונת לוקסריי, לא לוקאריו. אני רק יכול להגיד שזה עובד כמו הסרטים האמיתיים של פוקימון. יש את הסרטון הקצר שהוא רק עם הפוקימונים ואחריו יהיה ספיישל שיחולק לשניים והוא כמו הסרט. הוא לא שייך לעלילה המרכזית
כן,התכוונתי ללקסריי
נשמע מעניין ואת שני הספישלים האלו אתה תפרסם בשבועיים הקרובים?
אני לא סגור על זה, או בשבועיים הקרובים פלוס מינוס, או אחרי שהעונה תגמר, אני מכוון לסוף העונה.
אז מה תעשה בינתיים בשבועיים הקרובים
כי אמרת שאתה לא תפרסם פרק בזמן הקרוב
כן בזמן הקרוב, אבל לא בתדירות של פרק בשבוע כמו שהיה עד עכשיו. הפרק הבא יפורסם כנראה בשבת הבאה. בגלל זה בינתיים פרסמתי לכם את ההצצות לספיישלים העתידיים, כדי לא להשאיר הכל יבש. אל תדאג :]
כמו שאמרתי, הפרק הבא יגיע בשבת הבאה, אל תדאגו, זה יטוס! בינתיים, נחשפו שני שמות פרקים חדשים והנה הצצה אליהם, תגידו לי אם זה נשמע שווה!
[IMG]http://i49.tinypic.com/2mqqgr5.png[/IMG]
"אתה, אתה ידעת על זה כל הזמן! שיקרת לי!!" התעצבנה קריס והצביעה באשמה על אחיה הגדול.
"הירגעי קריס, מייקל לא אשם בכלום, אני הכרחתי אותו לשקר לכם..." גוננה עליו קאסי. היא לקחה נשימה עמוקה והחלה לספר את הסיפור.
"ומה עם שאר הפוקימונים שלנו קאסי?" שאל דני.
"קירליה, קרן על יקירתי!" פקדה האישה. קירליה פערה את פיה וירתה קרן עוצמתית בצבע ורוד אל שלדר, ווינפמבל ואל דני וטרי שריחפו באוויר בעזרת הכוח העל חושי של קירליה.
[IMG]http://i49.tinypic.com/mvn8sz.png[/IMG]
"האחיינית של גילי..." מיהר גורג' לענות. הוא ניגש אל הדלת הנוספת שהיתה מתכתית, והעביר בה כרטיס מגנטי. היא נפתחה לרווחה והשלושה מיהרו להכנס.
"האחיינית הא?" מלמל איש צוות הרוקט ולחץ על כפתור אדום חירום גדול שניצב על אחד מהשולחנות שניצבו שם.
"ויולט, מה חשבת לעצמך להגיע לבניין הומה צוות רוקט בימים אלה כשאת וחברייך מבוקשים מספר אחת?" שאל האדם.
"איך זיהיתם אותי?!" נבהלה ויולט.
שני הפוקימונים הוירטואלים שלחו כדורים צהובים המוקפים בהילה חשמלית. המתקפות התנגשו אחת בשנייה והתפוצצו. אחד מהכדורים החשמליים של פוריגון פגע בתקרה והפיל נברשת על איש רוקט.
"בוגד!!!" צעק אחד מאנשי רוקט על ג'ורג'.
מעניין ומותח
פרק שבע עשרה נשמע יותר טוב (או לפחות מהקטעים שהבאת)
נ"ב: בהחלט שווה לחכות!!!
אחי אתה ממשיך?
כבר אמרתי יותר מפעם אחת, פרק ביום שבת...
חחח יצא לך חרוז. :-)
טוב, לאחרים להיות תקיף הוא מת על הסיפור שלך! וגם אני!יאללה פרק!!
וואו!וואו!וואו!
קראתי פרק 9 עד האחרון פרק 15 [אם אני זוכר נכון],ואני חייב להגיד שאתה ריתקת אותי ברמות שאין להבין!!!
אם יהיו בחירות למנהל פורום ספרות החדש,תהיה בטוח שאבחר בך!!!
תודה רבה, אין לי מילים כמה אני מעריך את התגובות החמות! :]
מחר סוף סוף יפורסם פרק 16!!
v v
הרגע לו חיכינו, פרק 16!!!!
[IMG]http://i50.tinypic.com/2cdg7c5.png[/IMG]
הדלת האדומה בסלון נפתחה לרווחה. קאסי יצאה מתוכה, כשסלבי ומיו מרחפים בסמוך אליה. ויולט, דני, קריס וטרי היו בשוק. היא חייכה אל מייקל, ואחר כך היא קרצה למת'.
מת' חייך אליה חזרה.
"קאסי!!" השתנק טרי. קריס, דני וויולט היו מעט מבולבלים.
קריס החלה לצחוק. היא הרגישה כאילו עשן שחור וסמיך יוצא מתוך מוחה ומפנה מקום לכל זיכרון שהיה לה, אותו היא לא זכרה.
"אז זו היית את כל הזמן הזה, מה?"
"מה חשבתם? שאחרי הכישלון בקרב שבמפלי המטאור אני אעזוב אתכם...?" שאלה קאסי.
"לא, לא, ברור שלא... כואב לי הראש בטירוף, אני לא מבינה מה הולך פה...." ענתה לה ויולט ואחזה במצחה.
"אני חושבת שאנחנו חייבים לכם הסברים, הרבה, כדאי שתשבו!" היא אמרה, מתיישבת על הכורסא. הילדים התיישבו מולה, מול מייקל ומול מיו וסלבי, נרגשים, מבולבלים. פוקימוניהם הוחזרו לפוקדור.
"אתה, אתה ידעת על זה כל הזמן! שיקרת לי!!" התעצבנה קריס והצביעה באשמה על אחיה הגדול.
"הירגעי קריס, מייקל לא אשם בכלום, אני הכרחתי אותו לשקר לכם..." גוננה עליו קאסי. היא לקחה נשימה עמוקה והחלה לספר את הסיפור.
"אחרי אותו קרב במפלי המטאור, בו הפסדנו, חברים רבים שלנו לא הגיעו לעזור לנו. היינו בעיקר לאנס, דרו, אני, מייקל וחמשתיכם, עם עזרה ממש קטנה. לא ציפינו שהוא יגיע לשם בכבודו ובעצמו, לא ציפינו שנצטרך להגיע יותר מהכמות שהיינו. לא הצלחנו לעמוד בכוחו של מיוטו! ואז קרה דבר שלא ציפינו לו. מייקל נפגע מכדור צל, התעלף. דרו נרצח, לאנס נלקח בשבי. ואתם! אתם נפגעתם מוחית ע''י מיוטו והוא גרם לזיכרון שלכם להישכח מנקודה מסוימת ומשותפת לחמשתכם ובעזרת כוח לא ידוע, שאני חושדת שהוא קשור לשליטה שלו בפוקימון השולט בזמן, הוא שלח את הפוקימונים שלכם ברחבי הזמן, ופיזר אותם. הדבר הראשון שמיו עשה זה להגן עליכם, והוא לקח אתכם לכאן, לבית המבטחים של דרו"
הילדים הקשיבו בדריכות לסיפורה של קאסי.
"הייתם שקועים בתרדמת, ידענו שמוחכם נפגע והעדפנו להשאיר אתכם בחדר האפור ההוא עד שתתעוררו לבדכם. לא רצינו להתערב. מייקל היה גם הוא בתרדמת, אך העדפנו להשאיר אותו בנפרד מכם, בכדי שלא להעמיס עליכם. העדפנו שתזכרו רק את כל אחד מחמשת החברים שלכם איתם יצאתם למסע ברחבי הוון.
"איך זה יתכן שכל אחד מהפוקימונים ההתחלתיים שלנו לא נעלם גם הוא בזמן?" שאל דני ואחז חזק בפוקדור של וולפיקס.
"אף אחד לא אמר שהם לא אבדו בזמן..." התערב סלבי.
"תראו. המטרה היתה לגרום לכם להחזיר את הזיכרון שלכם כמה שיותר מהר, אבל כמה שיותר בטוח. היינו חייבים שיהיה לכם זיכרון אחד כשתחזרו, וזה את הפוקימונים ההתחלתיים שלכם. לכן, אספנו אותם במהירות בזמן, בעזרת סלבי ותוכנה מיוחדת הנקראת זרם הזמן שפיתח מייקל בעזרתו של סלבי, מה שעזר לנו לבנות בשלמות את חדר הזמן. אספנו אותם בשבילכם והבאנו לכם אותם כדי שתקומו והם יהיו אתכם. את שאר הפוקימונים שלכם רצינו שאתם תאספו בעצמכם, כדי שתחזרו לעצמכם ושכל פעם יחזור אליכם משהו בזיכרון ובכך לאט, לאט תשלימו את הפאזל ותזכרו בהכל!"
"וזה בהחלט עבד, ג'ינה שעובדת עם צוות רוקט גרמה לטרי להזכר בהכל, אותה הוא פגש כשיצא להביא את הטאורוס שלו. מת' הסקרן שיצא לטייל בבית ומצא את מייקל ישן, נזכר גם הוא בהכל!" הסביר מיו.
"ומייקל? אחרי שתפסתי את מת' משוטט בחדר בו מייקל ישן, הכרחתי אותו לא לספר לכם כלום. וגם אחר כך החלטתי להעיר את מייקל בעצמו ולהכניס אותו לתמונה כדי שיכנס לכם עוד רמז ענקי לתעלומה. אצל כל אחד זה עובד אחרת, מת' כשראה אותו נזכר בהכל אבל לכם זה היה חשוד, אבל לא מספיק! אני מניחה שהיום כשראיתם אותי, את מיו וסלבי הכל חזר אליכם, נכון?" שאלה קאסי וסרקה בעיניה את כל החמישה. הם הנהנו אליה.
"גם כשפגשתי את קקנייה לראשונה, נזכרתי באיך שתפסתי אותו. גם ויולט היתה שם, זה גרם לי להבין שבאמת הייתי במסע לפני וזה לא סתם!" הסביר טרי.
"בבקשה..." הסכימה קאסי.
"אני לא מאמין שדרו נרצח! איפה לאנס?" הצטער טרי.
"לאנס נלקח בשבי, אבל אל תדאגו זה זמני ביותר... ולגבי בעלי, יש לי תוכנית! הרי זאת היתה המטרה שלי כל הזמן. רוצים לשמוע?"
"ברור!" אמר דני.
"כל המטרה שלי מלבד להחזיר אתכם למצב שהייתם בו, היתה כמובן לחזור יום לפני הקרב במפלי המטאור, רק שהפעם נהיה חזקים יותר, מתוחכמים יותר, עם צוות של פוקימונים טובים יותר. נשנה את ההיסטוריה, נציל את דרו ולאנס, נביס את מיוטו ונשחרר את השליטה שלו במחוז קנטו וסינו, וכמובן, נמנע מהם למצוא את האבן של הוון..."
"אז בעצם הם מצאו אותה?" שאל מת'.
"לצערי הרב כן, והם שולטים עכשיו גם במחוז שלכם, גם בראסטבורו איפה שרובכם גרים, בהורים שלכם, בכולם! חסרה להם רק השליטה בג'וטו והם שולטים בארבעת המחוזות המרכזיים של האיזור!"
"מיוטו טיפש או מה? הוא לא מפחד שמישהו יחזור אחורה בזמן וינסה לשנות את התוכניות? במיוחד כשסלבי חבר בצד שלנו..." שאלה קריס.
"מיוטו לא מעלה בדעתו שהיינו מוכנים כל כך מראש, שהיה לנו הכל בבית הזה, שתכננתי להחזיר אתכם למצב שלכם ושאז נחזור ונשנה את כל מה שהוא בנה. הוא הרי חושב שאנחנו במחתרת עכשיו, אחרי שלאנס אצלו, דרו נהרג ואני- רק אישה..."
"אישה שבנתה אימפריה..." חייך מייקל.
"ומה עם שאר הפוקימונים שלנו קאסי?" שאל דני.
"אני צריכה להחזיר לך את הבלספראוט שלך, הוא כבר התפתח לווינפמבל. ובאשר אליך טרי, הסוולו שלך בסדר, הוא גם למד מתקפה חדשה. אבל אני חושבת שרק אתה תוכל להשלים איתו בעצמך!" היא הסבירה, והביאה לשניהם את הפוקדורים של ווינפמבל וסוולו, "לגבי הפוקימונים שחסרים לכולכם, קירליה, פוליווירל, סלוופוק, גלום, סנוראנט- אתם תצאו לחפש אותם בקרוב, כמה שיותר מהר, בלי מריחות. גם אין לי אינטרס לעכב אתכם!"
"ומה אז קאסי?" שאל טרי.
"תתאמנו קצת, יש לי עוד תוכניות על מנת שנהיה יותר חזקים הפעם!" היא אמרה.
"טוב, בסדר..." אמר דני.
"וכמובן, הדבר הכי חשוב! אם לא התעדכנתם, כשטרי חזר היום להשיב את טאורוס, הוא נתקל בג'ינה, אני מקווה שאתם זוכרים אותה. הוא לא זיהה אותה בהתחלה, אבל היא ניסתה להסתנן אל הבית. זה אומר שאין שום יציאה מהבית דרך הדלתות, זה ברור?! אנחנו במצב מסוכן! מיוטו גילה את מקום המחבוא שלנו והוא מנסה ללכוד אותנו! אין מצב כזה, אין מצב... בשביל זה נבנה עבורכם החדר הוירטואלי"
"בסדר..." מלמלו כולם.
"גם אתה מת'!" הדגישה קאסי. כולם צחקקו ומת' חייך.
"משוחררים, אם אתם צריכים אותי- חפשו אותי דרך המנהרות. אני חושבת שמיימי הכין לנו ארוחת צהריים מאוד נחמדה..." היא אמרה תוך כדי שהריחה ניחוחות מעניינים ופנתה אל המטבח. כולם הלכו אחריה. פוקימון הפנטומימה עמד שם וערך את השולחן בעזרת המתקפות העל חושיות שלו.
"תגידי קאסי, למי מיסטר מיים שייך באמת?" שאל דני.
"מה זאת אומרת?"
"כשהיינו אצלך בדירה הוא לא היה קיים..."
"היה, בתוך פוקדור..." צחקה קריס.
החבורה נכנסה אל המטבח והתיישבה מסביב לשולחן. מיסטר מיים עמל במטבח על סעודה חגיגית. נראה כי הוא שמח גם הוא מהעובדה שלילדים חזר הזיכרון. עכשיו קאסי, המאמנת שלו יכולה להסתובב חופשי בבית ולא צריכה להיות נעולה בתוך החדר הזה שלה.
"אז תגידי, קאסי..." לעס טרי, "את יכולה להסביר לנו מה זה הבית הזה בעצם ואיך זה שהוא נבנה בשבילנו ככה מראש?"
"הבית הזה אמור להיות הבית שאני ודרו היינו אמורים לעבור לגור בו. הוא נבנה בתוך צוק חלול על האי הזה בצמוד למחוז הוון כדי שיהיה מבודד ומרוחק. סיבה נוספת שהוא נבנה כאן היא שאני ודרו שנינו חברים בסוכנות הזאת ואנחנו מסומנים. קנינו אותו מהסוכנות. עד עכשיו איש לא גילה את מקום הימצאו של הבית..." קאסי אמרה זאת מעט בחוסר ביטחון, מכיוון שרק היום בבוקר התגלה פולש שהסתובב על האי.
"הוא מדהים!! העיצוב שלו והכל..." התלהבה ויולט.
"כן, לדרו היה דמיון קצת מיוחד, היתה לו הרבה השראה. הוא לא רצה משהו רגיל. והוא קיווה שהילדים שיהיו לנו יוכלו להנות ממנו כמה שיותר. כשהכרנו אתכם לראשונה הבנו שאנחנו לא לבד במאבק. הלכנו לבקר את קסטו, פוקימון הגורל. הוא גילה לנו שחמשתיכם לוקחים חלק במאבק. הוא גם סיפר שתוצאות הקרב הגורלי לא יהיו טובות. ידענו שאנחנו נקבל כאפה רצינית, לא כמו שציפינו. אבל בואו נגיד שידענו קצת מראש שנצטרך לבנות לכם חדרים משלכם בבית הזה. לא סתם גם מיקמנו את החדרים האישיים שלנו רחוק יותר מכם, עמוק בתוק הסלע, בחלקים הלא בנויים, אותם אתם מכירים כמנהרות של הבית!"
"אז זה אומר שידעתם מראש שהפסדנו במאבק!" אמר מת' בנחישות.
"זה מורכב... ההסטוריה נקבעה מראש, אף אחד לא אמר שאי אפשר לשנות את ההסטוריה!" אמרה קאסי וחייכה לסלבי. מת' הנהן בהבנה, "לא סתם שלחנו אתכם לחלץ אותו מידי בריאן הזקן. הבנו שאנחנו חייבים שיתוף פעולה מצידו, היינו צריכים שליטה בזמן"
"אז זה לא כזה מסובך, פשוט צריכים לחזור ולתקן את כל הטעויות שקרו!" התלהבה ויולט.
"נכון, בגלל זה אני לא ממהרת שנחזור כל כך מהר. תהיו חייבים להתחזק מספיק בשביל שתוכלו להביס את מיוטו! הפעם נהיו מתוגברים יותר טוב"
הילדים סיימו לאכול. קאסי קמה מהכיסא לפנות את כליה. הם נחטפו מידיה על ידי כוחו העל חושי של מיסטר מיים.
"מצטערת מיימי..."
טרי וויולט ישבו בחדרה של ויולט, על מיטת האפריון המעוטרת בוילונות הורודים. ויולט שרה לטרי ואייפום בלדה ישנה שאהבה.
"את בזבוז, יש לך קול כל כך מדהים ואת גם יכולה לנצל אותו להופעות בתחרויות. את צריכה פוקימון שיודע לשיר..." אמר טרי בנועם. אייפום הנהנה בהסכמה.
"אממ, תודה, יש בזה משהו... רק שכרגע שקצת בעייתי! סלוופוק חסר..." היא ענתה.
"את יודעת, היום כשמצאתי את טאורוס נתקלתי שוב בג'ינה!"
"כן, כמו שקאסי סיפרה... איך לא זיהית אותה בהתחלה?"
"היא היתה מוכרת לי מאוד! אבל לא ידעתי בדיוק מאיפה. אלקיד וגלייגר ניסו לתקוף אותה, הם זכרו הכל!" סיפר טרי.
"וואי... פוסטמה! כל הכבוד להם!" התלהבה ויולט.
"את הפוסטמה שלי, לא היא, חוצפנית! זה הכינוי שלך!" צחק טרי.
"שתוק" היא נתנה לו צ'פחה על העורף.
דני דפק בדלת. אייפום קפצה מהמיטה ומיהרה לפתוח אותה.
"היי לכם, ויו אפשר לדבר איתך?" הוא שאל.
"אתה לא רואה שאנחנו מדברים?" התפרץ טרי.
"בסדר, אתם לא יכולים לדבר אחר כך? יש לי משהו חשוב לדבר איתה עליו..." הסביר עצמו דני.
"היי!" התלהבה ויולט. על שידת המיטה שלה נחה הביצה בתוך כלי גדול. היא החלה לזהור באור לבן ולהתנדנד. ויולט מיהרה לשאת אותה בין ידיה.
"וואי! מזל טוב!" התלהב דני.
הביצה החלה לשנות את צורתה כשהיא בוהקת עוד יותר באור לבן ומסנוור. במקום הביצה העגולה, נתמך בתוך ידיה של ויולט פוקימון דובי קטן בצבע חום, על ראשו ירח לבן גדול.
"טדיאורסה..." ילל הפוקימון. הוא החל לבכות.
"שש, אמא ויולט אוהבת אותך!" אמר דני בקול חמוד. ויולט חיבקה אותו בחום.
הוא חדל לבכות וליקק את ויולט. דני חטף אותו מידיה וטדיאורסה החל לבכות שוב. הוא שרט את פניו של דני, וטרי וויולט התפוצצו מצחוק.
"נדבר אחר כך, אין לי כוח אליו... מזל טוב!" לחש טרי לויולט וברח מהחדר.
טרי שאל את עצמו מה לעשות. הוא עמד במסדרון של חדרי השינה. האם הוא ילך לחדר? ילך לבקר את קאסי בחדרה? בשביל זה הוא צריך את מת' שיסביר לו איך הולכים במנהרות. ואז הוא הבין מה הוא צריך לעשות. הוא המשיך במסדרון וחצה את המעבר הקשתי, דילג על המקלחת ועל חדר הזמן וטיפס במדרגות אל החדר השלישי ונכנס אל החדר הוירטואלי. החדר לא היה בשימוש באותו רגע, לכן טרי עמד על הבמה. עכשיו נפל לו האסימון. צללית הפוקימון שעל המסך הגדול בכלל לא שייכת לפוקימון אגדי. היא שייכת לרוזרייד, הפוקימון הראשי והכי אהוב על דרו.
"סוולו!" אמר טרי וזרק את הפוקדור באוויר. פוקימון הסנונית הגיח החוצה בהתלהבות. הוא הביט סביבו. הוא הופתע לראות את החדר הוירטואלי ואת טרי, אחרי שלא ראה אותו המון זמן. הוא גם לא מיהר לחזור אל הפוקדור, או לכסות את פניו עם כנפיו.
"אני מצטער, באמת..." אמר טרי. סוולו לא ניסה להגיד כלום, הוא רק הביט בו. נראה כי עבודה עם קאסי במשך כל הזמן הזה עשתה בו איזה שינוי וריככה אותו. הוא הסכים להקשיב לטרי.
"אני הייתי צעיר, רק התחלנו את המסע, הפחד שלי מנחשים עשה לי טראומה ובאמת שניסיתי סוולו!"
"סוולו..." הוא ענה לו בתגובה והנהן עם ראשו.
"האם תסכים שננסה לעבוד על זה? הבנתי גם שלמדת מתקפה חדשה..."
"סוולו..." הוא ענה בחיוב.
"צור הדמיה!" אמר טרי בחיוך. החדר נהיה ג'ונגל סבוך.
"אתה מוכן?" שאל אותו טרי ונהיה דרוך.
מתוך אחד הענפים קפץ לעבר סוולו פוקימון ארוך. היה זה ארבוק, פוקימון הקוברה. גופו היה ארוך וסגול.
"סוולו, עוף משם!" נבהל טרי. סוולו פרש כנפיו והתעופף במהירות כדי להתחמק מארבוק.
"תשתמש בניקור!" פקד טרי. הוא רעד מפחד.
"תירגע טרי זה רק נחש!" אמרה קריס. היא ומת' נכנסו אל החדר מבלי שטרי שם לב.
המקור של סוולו זהר והוא הטיח אותו בגופו של ארבוק. ארבוק הועף מעט אחורה ובתגובה החל לירות עוקצי רעל לעבר הציפור.
"נסה להתחמק, שסע אווירי!" פקד טרי. הוא השתדל להימנע וליצור קשר עין ישיר עם ארבוק.
"מילא הוא היה אמיתי, הוא רק הדמיה טרי!" עודד אותו מת'. סוולו התעופף במהירות בין העצים, מתחמק ממתקפת עוקץ הרעל. הוא נופף בכנפו ויצר סכין חדה העשויה אוויר, והטיח אותה בארבוק. ארבוק נפל על הקרקע. הוא לא נכנע והשתמש בחפירה.
"סוולו, תהיה דרוך, תתעופף מעלה כדי שארבוק לא יצליח לפגוע בך!" פקד טרי. סוולו ריחף באוויר, מנסה לחוש בתזוזה מתחת לאדמה. ארבוק קפץ במפתיע, מנסה להתקיל את סוולו, והוא אכן הצליח. סוולו נפל על האדמה וארבוק החל להתעטף מסביב לגופו של הציפור.
"טרי עשה משהו!" צעקה לו ויולט. היא נכנסה אל החדר עם דני, טדיאורסה נאחז בזרועותיה.
"סולו, ניקור!" אמר טרי. משהו בו התרכך, אולי זה ההתאמצות שלו לא לחזור על טעויות העבר, או שאולי זה התמיכה מצד ארבעת חבריו הטובים.
מקורו של סוולו זהר באור לבן, הוא החל לנקר בזעם את ארבוק. הנחש החל לשחרר מאחיזתו, הוא נסוג אחורנית ועזב את ארבוק לחופשי. סוולו התעופף גבוה בקריאות עידוד, ולבסוף השלים את הקרב במתקפת כנפי מתכת. כנפיו התעטפו מעטפת מברזל, הוא הטיח אותן בגופו של ארבוק ועילף אותו. ההדמיה התמוססה, גם ארבוק נמוג וגם זירת הג'ונגל. סוולו עשה סלטה באוויר ונחת הישר על טרי, מחבק אותו בעזרת כנפיו. "סוולו..." טרי צחק וחיבק אותו בחזרה.
קאסי הציצה במצלמות האבטחה על החדר הוירטואלי. היא ראתה את חיבוק ה"שולם" בין סוולו לטרי וחייכה חיוך קטן ומרוצה. היא חשה מעט הקלה. מיו חייך אליה חזרה.
"נו אז אולי יש לנו מעט תקווה עכשיו?" הוא שאל אותה.
"יש הקלה, אבל יש לנו עוד עבודה קשה בדרך כדי להחזיר את דרו"
שבוע שלם חלף מאז אותו היום בו קאסי נגלתה אל הילדים. סוף כל סוף התשובות לכל השאלות שלהם התגלו. מלבד אימונים בחדר הוירטואלי, הילדים לא היו עושים משהו מיוחד. האווירה בבית נהייתה מעט מתוחה. הבית היה אטום, הילדים לא זכו לראות אור יום כבר הרבה זמן. במיוחד דני שכבר שבועות לא יצא לטיול ברחבי הזמן. הגעגועים לפוקימונים החסרים שיגע את הילדים. ויולט לא הפסיקה לדבר על הסלוופוק שלה. קריס כבר השתוקקה למצוא את הפוליווירל שלה. מדי פעם גם נוצרו ויכוחים קטנים בין הילדים. קריס וטרי התווכחו שעה שלמה על עניין כה מטופש לדעתו של מת'. טרי היה עצבני ומתוח מאוד בגלל דני. הוא לא היה יכול לסבול את העניין שדעתה של ויולט מוסחת על ידי דני.
מדי פעם הילדים היו מבקרים את קאסי בחדרה. קאסי גם היתה נעלמת מדי פעם עם סלבי ומיו. היא היתה מוטרדת לא פחות, וגם מייקל. מערכת "זרם הזמן" התקלקלה וסלבי לא הצליח לאתר את הפוקימונים האחרונים של החבורה, לכן גם חדר הזמן לא היה בשימוש כל כך הרבה זמן יחסית.
אותו ערב התאמן דני עם ויולט בחדר הוירטואלי. וולפיקס ניסה לבצע להטוטי אש. ויולט שיתפה פעולה עם אייפום. הפוקימונית הקופיפה ביצעה מתקפת ניתור מושלמת, הישר אל תוך סחרור האש שוולפיקס שלח אל האוויר.
"אייפום!" נבהלה ויולט, טדיאורסה נמחץ בין זרועותיה. אייפום ביצעה תנועה לא נכונה ונחתה על וולפיקס המסכן. פוקימון השועל הפסיק את מתקפת האש וירה ללא הפסק קרני בלבול שפגעו בקירות ובאייפום ובדני. ויולט הספיקה לברוח והצילה אותה ואת טדיאורסה מהמתקפה.
"הכל בסדר?" היא שאלה את אייפום ודני ועזרה להם לקום על רגליהם, "חזרי אייפום..."
"כן, אני בסדר, נראה לי..." הוא מלמל, משיב את וולפיקס לפוקדור שלו גם.
"אייפום פישלה, את צריכה לעבוד איתה דחוף על מתקפת הניתור שלא יקרה עוד אסון בסופו של דבר..." תקף דני את ויולט.
"היי זה לא יפה איך שאתה מדבר! פעם הבאה תחנך את הוולפיקס שלך שלא יתקוף בחזרה! מי ישמע כבר מה קרה? אז אייפום החליקה ונפלה עליו, היא לא כזאת כבדה..." החזירה לו ויולט.
"טוב עזבי, אין לי כוח לזה כבר, אני משתגע! דיי, אני הולך מכאן, הפסטיבל הגדול של הוון מחכה לי... תמסרי ד''ש לכולם, תגידי לקאסי ששמחתי להכיר אותה ואת בעלה ומאחל לכם בהצלחה במאבק. לא הייתי צריך להכנס לזה מההתחלה!" הוא אמר והחל לחצות את החדר.
"מה אתה מדבר שטויות? לאן אתה הולך דני?!" צעקה ויולט. דני לא ענה, הוא ירד במדרגות, לא חיכה לאף אחד וגלש במגלשה הישר אל הסלון. מיסטר מיים ניקה אבק שהצטבר על קרוסלת הפוקימונים, מבריק את הכיסא דמוי הפוקימון קינגדרה.
"מה יש ויולט?" שאל אותה טרי כשהבחין בה אובדת עצות.
"דני, הוא ברח. חייבים להשיג אותו לפני שהוא יצא אל האי..." היא הסבירה בלחץ והחלה לרדת במדרגות הפסנתר.
"מצטער ויולט, אבל זה לא ממש מעניין אותי..."
"שקרן, בוא איתי!" היא גררה אותו. השניים עקבו אחרי דני אל תוך המנהרות, הם רצו אחריו, בין הפיתולים, ותוך כמה דקות הגיעו אל חדרה של קאסי. הדלת היתה פתוחה לרווחה. אף אחד לא היה שם, מלבד דני שבדיוק קפץ מתוך דלת החירום היחידה בבית שלא היתה חסומה ומוגנת.
"לעזאזל! קאסי באמת אמרה לנו שזאת הדלת היחידה שפתוחה, אפילו אלה שבחדרים שלנו בחיים לא יפתחו עכשיו!" אמרה ויולט.
"מאיפה זה נפל עליו?" תהה טרי בקול.
"אני יודעת, זאת קרן הבלבול של הוולפיקס שלו, היא פגעה בו והוא התחיל להשתגע, הוא דיבר אליי לא יפה, ואמר שנמאס לו להיות כלוא פה, ופשוט הלך בדרמטיות..."
"הוא שחקן לא?" צחק טרי.
"טוב זה לא מצחיק, אתה בא?" היא שאלה ברצינות.
"שילך, גם ככה הוא לא קשור אלינו באמת..." אמר טרי והתכונן לעשות אחורה פנה.
"טוב אז אני הולכת, לבד!" היא אמרה ולא חיכתה לאף אחד.
"היי מה נראה לך שאני אתן לך לצאת לבד? קאסי לא מרשה לנו לצאת מכאן בכלל!" התעצבן טרי וקפץ בעקבותיה של ויולט דרך דלת החירום, היישר אל האי. השניים נחתו על החול הזהוב, בסמוך לסלע הענקי ששימש כביתם. השמש כבר הספיקה לשקוע וחושך שרר בחוץ, גם לא היתה יותר מדי תאורה, כמעט ולא ראו את הירח. "דני!" צעקה ויולט.
"אני פה..." הוא אמר, "מצטער חברים, נפל לי האסימון רק מהנפילה על הקרקע, זה היה תחת השפעת קרן הבלבול!" הוא הסביר. מסתבר שהוא עמד שם כל הזמן.
"יופי טיפש, הגיע הזמן שתתחיל לחשוב קצת על טובת הכלל לא רק על עצמך!"
"טרי, זה לא הזמן..." אמרה ויולט.
"לא, זה כן הזמן ויולט, תפסיק כבר עם ההתנהגות הזאת, אתה עסוק כל היום בלמשוך את תשומת הלב של ויולט, מתנהג בדרמטיות, והשיא זה מה שעשית עכשיו, אנחנו פאקינג תקועים עכשיו מחוץ לבית, קאסי הזהירה אותנו לא לעשות את זה כי עוקבים אחרינו! אתה קולט?!" יצא עליו טרי. דני לא אמר כלום, הוא השפיל את מבטו אל החול. יצור קטנטן רץ אליהם מרחוק, חתלתול ורדרד. הוא קפץ אל זרועותיה של ויולט והחליף את מקומו של טדיאורסה שנשאר בבית.
"סקיטי!! לא ראינו אותך המון זמן!" היא אמרה וליטפה את הסקיטי של קאסי, אותו היא שמה למשמר על הבית.
משהו באווירה השתנה, התקרר. נטיפים של ברד החלו לרדת אט, אט מהשמיים השחורים ונספגו בחול הזהוב. האווירה נהיית קרירה. עיניים אדומות נגלו מסביבם, אך מפאת החושך הם לא זיהו את הדמויות.
"הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה..." נשמע קול נשי מבין הצללים. הדמויות בעלות העיניים האדומות החלו להתקדם לאט אל עבר השלושה. הן נחשפו כפוקימון קירליה, כמו זה השייך לדני, אך הוא היה שונה. הקירליה נעלמו, נשארה רק אחת מהן, המקורית. מבין האפלה קפצה אישה בעלת שיער אדום בוהק, לא כמו האדום הג'ינג'י של ג'ינה. היא לבשה שמלה שחורה עם מחשוף והחזיקה בידיה פוקימונית תינוקת, סמוצ'אם, מסוג על חושי וקרח, זאת שיצרה את מתקפת הברד.
"קירליה, את יודעת מה לעשות!" היא אמרה בחיוך זדוני. הפוקימונית החלה להשתמש במתקפה על חושית. עיניה זהרו באור כחול, וכך גם גופם של שלושת הילדים. הם הורמו לאוויר, ללא יכולת שליטה בגופם.
"ילדה טיפשה, אין לי צורך בך!" היא אמרה. ויולט נזרקה אל החול והתעלפה. האישה צחקה צחוק קריר. הפוקדורים של הילדים נשאבו מתוך כיסיהם אל עבר ידיה של האישה.
"נתחיל בשלל כמובן!"
"היי עזבי אותנו ותחזירי לנו את הפוקימונים שלנו!" צעק טרי.
"שקט! שני גברים מטופשים, אתם לא שווים שום דבר!" היא סיננה מבין שפתיה העבות והאדומות. סמוצ'אם נישקה את האוויר. שפתיים אדומות וזוהרות שנוצרו באוויר נשלחו אל עבר טרי והרדימו אותו.
"עזרו לי!" מלמל דני לעצמו ביאוש.
"חברותיי היקרות, הגיע הזמן לקחת אותם למיוטו!" חייכה האישה. שתי קרניים לבנות פרצו מתוך כיסיה של האישה והבהילו אותה. הקרניים פגעו בקרקע החולית וגיבשו צורה של שני פוקימונים- שלדר וווינפמבל.
"מה זה?! מרד?!" צחקה האישה.
ווינפמבל החל לירות עלי תער לכיוון האישה, קירליה וסמוצ'אם.
סמוצ'אם פיזרה אותם לכל כיוון במתקפת בלבול. "כל הכבוד ילדונת שלי!" חייכה האישה.
שלדר החל לירות קרן זוהר קוטבית אליהן. קירליה ירתה בתגובה קרן על חושית. שתי הקרניים התנגשו והתפוצצו.
"קירליה, קרן על יקירתי!" פקדה האישה. קירליה פערה את פיה וירתה קרן עוצמתית בצבע ורוד אל שלדר, ווינפמבל ואל דני וטרי שריחפו באוויר בעזרת הכוח העל חושי של קירליה.
"לא!!" צעק דני. ויולט התעוררה מהצעקה. מחסום בצבע ירוק הופיעה וחסם את הקרן. סלבי ריחף שם והגן עליהם. הפוקדורים שהיו בכיסה של האישה ריחפו חזרה אל הבעלים המקוריים שלהם.
מיו התאמץ בכוח המחשבה שלו, שיגר משם בטלפורט את הפולשת ואז לקח עימו את הילדים.
הילדים נחתו בחדרה של קאסי בליווים של סלבי, מיו, שלדר, סקיטי ווינפמבל.
קאסי עמדה שם משולבת ידיים. מת', קריס ומייקל עמדו שם גם הם.
"הסגרתם אותנו למריהאנה, המלחמה נפתחת בשנית!" אמרה קאסי בטון נוזף.
[B]פוקימונים שהופיעו:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/277.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/216.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/090.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/070.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/122.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/300.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/281.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/238.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/024.gif[/IMG]
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*הביצה של ויולט בוקעת לטדיאורסה [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/dungeon2_sprites/216.png[/IMG]
*טרי וסוולו [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/dungeon2_sprites/277.png[/IMG] משלימים
*דני מקבל את הבלספראוט [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/dungeon2_sprites/069.png[/IMG] שלו ומגלה שהוא התפתח לוויפינבל [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/dungeon2_sprites/070.png[/IMG]
יפה!! בואנה זה חתיכת תפנית בעלילה...
יאללה עוד פרק,אחי!
אתה כותב באופן מוטרף,אתה יכול לעשות מזה כסף אחי!!!
רק עכשיו קראתי את הפרק בגלל שעשיתי הפסקה קצרה מהפרום אז מצטער על העיקוב בתגובה
על הפרק-
כרגיל אתה כותב כמו מקצוען, פרק נהדר ומתי ההפרק הבא
תודה חבר'ה, אמרתי לכם שהיה שווה לכם לחכות, פרק חדש ביום ראשון ומבטיח לכם שהוא יותר טוב...
[IMG]http://i47.tinypic.com/4r6k5l.jpg[/IMG]
רוח הזמן נשבה בפניה העדינות של ויולט. הרוח לא היתה חמה וגם לא קרה, אבל היתה לה תחושה מוזרה ובלתי ניתנת להסבר. אורות מרצדים של כחול, ורוד וירוק סנוורו את עיניה הבהירות. לפתע הכל התבהר. האורות המסנוורים נמוגו. ויולט מצאה עצמה בסמטה אפלה, בין שני בניינים גבוהים, כמו גורדי שחקים. היתה זו שעת צהריים, אך השמיים כוסו עננים אפורים והאווירה היתה מאוד מדכאת.
"העיר ספרון הא?" אמרה ויולט לטדיאורסה פוקימון הדובון הקטן, אותו היא אחזה בידיה. ויולט נבהלה כשהבחינה בקבצן מביט בה, נשען על קיר הבניין ויושב על מזרון אפור ומרופט.
"מה ילדה יפה כמוך עושה פה לבדך?" הוא שאל אותה. ויולט ראתה אותו בטשטוש, בין הצללים. היא לא ידעה איך להגיב, וגמגמה. "למה זה מעניין אותך?"
"לא כל כך בטוח למישהי כמוך להסתובב כך לבד מחוץ לבית, לא כשאנשי רוקט מסתובבים בכל מקום..."
"אני לא מפה, אני לא יודעת מה קורה כאן..." היא אמרה לו.
"הביטי!" הוא הצביע גבוה אל מרכז העיר. פסל עצום בגודל גורד שחקים נישא מעלה. הפסל עוצב בדמותו של מיוטו.
"פוקימון חזק ביותר שולט במחוזינו!"
"מיוטו, שמעתי עליו, מבטיחה לך שזה זמני אדוני!" היא אמרה לו בבטחון.
"שנים שאנחנו מחכים ליום הזה..." הוא אמר ביאוש, "עכשיו שאני חושב על זה, את מאוד מוכרת לי! אני חושב שראיתי תמונה שלך ושל עוד ארבעה ילדים בעיתון, דווחו שאתם נעדרים, קישרו אתכם לגיבורים שנפלו במאבק נגד מיוטו ותומכיו, אמרו גם שאחרי זמן מסוים של כמה חודשים, בדיוק באמצע הסתיו, הוא מצא אתכם ומאז לא היה ידוע מה עלה בגורלכם, אז זה אומר שאתם חיים?"
"אלוהים ישמור מצא אותנו?" אמרה ויולט. היא נזכרה במשימה שהוטלה עליה, למצוא חפצים חשובים בבניין חברת' סילפ. היא החלה לרוץ אל מרכז העיר וצעקה לעבר הקבצן, "אל תדאג אדוני, אנחנו בריאים ושלמים ובקרוב תראה את האור בקצה המנהרה!"
-שעה לפני-
היה זה בוקר רגיל בבית שעל האי.
"דיי אני לא כועסת!" צעקה קאסי על דני, "זה היה קורה במוקדם או במאוחר..."
דני התנצל בלי סוף והחל לעצבן את קאסי. השניים עמדו בסלון והתווכחו. קריס עזרה למיסטר מיים לנקות אבק בין המדפים.
"קאסי!" קרא מייקל. הוא הופיע ביניהם, בליוויו של סלבי וקול נפץ שהבהיל את יושבי הסלון. "הצלחתי לתקן את זרם הזמן!" הוא אמר בחיוך קורן.
"מעולה, אנחנו לא מבזבזים יותר זמן! דני, קריס, תתכוננו ליציאה!"
"קרן קרח סניזל!" פקד מת' על פוקימון הסמור. השניים התאמנו בחדר הוירטואלי. הזירה היתה דמוית היכל קרב, כמו אולם של מכון. מת' השתמש באפשרות מיוחדת שאפשרה המערכת הוירטואלית, בה הפוקימון יכול להתאמן וללמוד מתקפות חדשות בעזרת מדריך וירטואלי, לא כמו בדרך כלל, כאשר הילדים היו בוחרים זירה אקראית ונלחמים מול פוקימונים אקראיים. במקביל למת' וסניזל, עמד על הזירה פוקימון עגול כמו כדור, בצבע תכלת. היה זה הפוקימון ספיל, פוקימון כלב ים צעיר.
ספיל פער את פיו לרווחה, הוא יצר כדור מלפני פיו, כחלחל וזוהר. מתוך הכדור פרצו מספר קרניים תכולות ופגעו במטרות עגולות ואדומות שריחפו באוויר.
"קדימה סניזל!" זרז אותו מת'.
סניזל יצר גם הוא כדור בצבע תכלת. הכדור התנפץ והותיר את סניזל קפוא בתוך קרחון.
"מת'! מזל טוב על המתקפה החדשה של סניזל, קאסי קוראת לכולנו למטה..." נכנסה ויולט אל החדר.
"תודה ויולט, אנחנו עוד מתאמנים!"
ויולט ומת' הצטרפו אל דני, קריס וטרי שהמתינו בסלון. "קאסי, אני מתנצלת שוב!" אמרה ויולט.
"אני מבינה ויולט, אני מאוד מאוכזבת אבל זה בסדר, ניקח את החיסרון הזה כיתרון..." ענתה קאסי, "היום חברים, הצלחנו לתקן את תוכנת "זרם הזמן" מה שאומר שעוד היום, עכשיו, אתם הולכים לחלץ את חבריכם מהזמנים השונים אליהם הם נעלמו!"
"פוליווירל!! התגעגעתי אל הבחור!" חייכה קאסי.
"סנוראנט היקרה..."
"קירליה!!!" נלהב דני.
"סלוופוק...!!!!!!!!!!!" צהלה ויולט.
"המצב איתך קצת שונה ויולט, לפני סלוופוק יש לי משימה מיוחדת בשבילך!"
ויולט עמדה מול בניין חברת סילפ בעיר ספרון. הבניין היה גבוה ומרשים. שני אנשי רוקט עמדו בכניסה, בודקים כל בן אדם אשר נכנס אל תוך המבנה.
"צאי אייפום!" פקדה ויולט והטילה פוקדור באוויר. אייפום נחתה על כתפה של ויולט.
"טוב, אנחנו נצטרך לנטרל את שני השומרים בפנים, טדיאורסה, גם אתה תעזור לנו..." הסבירה ויולט. שני הפוקימונים הנהנו בהסכמה.
לפני שהספיקו לעשות משהו, ניסה אדם רעול פנים לפרוץ את המבנה. אחד מאנשי הרוקט הוציא מתוך פוקדור, פוקימון רוח בצבע סגול, דמוי עננת גז. שתי ידיו ריחפו באוויר בסמוך לגופו, האנטר. שתי מתקפות כדור צל נשלחו אל האיש והוא עולף.
"טוב, אני מניחה שהתוכניות צריכות להשתנות, אסור לנו למשוך תשומת לב..." אמרה ויולט והחזירה את אייפום אל הפוקדור שלה.
ויולט נזכרה בפוקדור שנתנה לה קאסי לפני שיצאה אל המשימה. קאסי אמרה שהפוקימון יהיה מאוד שימושי לפריצה לבניין החברה.
"פוקדור צא!" קראה ויולט. הפוקדור הוטל באוויר. קרן בהירה פרצה ממנו והפכה לפוקימון. לפני שויולט הצליחה להבין מי הפוקימון, הפוקימון הפך לטדיאורסה, זהה לשלה.
"טדי-אורסה" אמר הטדיאורסה של ויולט. הטדיאורסה של קאסי חזר אחריו. הוא רץ בין הרגליים של ויולט, ולפני שהיא הספיקה להסתובב ולראות אותו, הוא הפך אליה. ויולט נתקפה הלם לראות העתק מדויק שלה בוהה בה.
ויולט המזויפת זהרה והפכה ליצור קטן וורוד שנראה כמו מסטיק, או גוש של גומי.
"דיטו..." אמר הפוקימון. עיניו היו זעירות, כמו שתי נקודות קטנות.
"דיטו, הפוקימון החקיין הא? הבנתי את קאסי, היא נתנה לי פוקימון שיכול לשנות את צורתו, מאוד חכם!" אמרה ויולט.
ויולט, שהחזיקה בידיה את טדיאורסה ודיטו, הלכה והתחבאה מאחורי בניין החברה, איפה שמוקמה חניית העובדים. היא המתינה כמה דקות וראתה את מנכ''לית החברה מגיעה, חונה עם רכב אדום. היא יצאה מהמכונית, ונעלה את האוטו. שיערה היה חום וארוך, אסוף בקוקו ועיניים חומות. היא הזכירה מעט ציפור.
"צאי אייפום, ניתור וצווחה!" פקדה ויולט. אייפום פרצה מהפוקדור וניתרה גבוה לאוויר. היא נחתה על ראשה של המנכל''ית והבהילה אותה. היא השתמשה בצווחה ועלפה אותה. ויולט דאגה להחביא אותה טוב, טוב.
"דיטו, תורך!" אמרה ויולט. דיטו שינה את צורתו והפך להעתק מדויק של המנכל''ית. "נעמיד פנים שאני אחיינית שלה..." הסכימה ויולט.
השתיים חזרו אל כניסת הבניין.
"בוקר טוב גילי..." אמרו שני אנשי הרוקט. דיטו חייך במסתוריות.
"היי גילי, מי הילדה שאיתך?" שאל אחד האנשים בחשד.
"זו האחיינית שלי..." נשמע קול מדיטו. ויולט לא הבינה כיצד דיטו דיבר. היא הבחינה בזוג עיניים כחולות עמוקות שהיו שייכות למיו.
'הבנתי...' היא חייכה.
ויולט, דיטו, טדיאורסה ומיו המרחף בסמוך אליהם נכנסו אל אולם הכניסה של בניין החברה. ויולט לא היתה לבד, אך מצד שני מי שהקיפו אותה היו רק פוקימונים. האולם היה מפואר מאוד, לפחות עד ליום בו עלה מיוטו לשלטון במחוז. רצפת שיש מבריקה, שני דלפקים מאחוריהם עומדים שני גברים ומשוחחים בטלפון או עם לקוחות הממתינים בתור לשירות. קירות מכוסים שטיח מקיר לקיר בצבע ארגמן, אך מאובק. נברשות קריסטל נתלו מהתקרה והאירו בעמעום את האולם האפל. פסל של מיוטו ניצב במרכז האולם ואנשי רוקט שמסתובבים באיזור. היתה שם גם מעלית וכמה דלתות שהובילו לחדרים באולם הכניסה.
"בוקר טוב גילי!" בירכו כמה אנשים את דיטו. ויולט מעט נלחצה שיעלו עליהן.
'למעלית' אמר לה מיו בטלפתיה. הם צעדו אל המעלית והיא בדיוק נפתחה.
"גילי, יופי שהגעת, אני אשמח להציג לך את ההתקדמות שלנו!" אמר אדם מבוגר שעמד בפתח המעלית. הוא לבש חלוק לבן. שיערו היה בהיר גם והוא הרכיב משקפיים.
"בוקר טוב..." אמר מיו במקום דיטו.
"מי הילדה המקסימה הזאת?" הוא שאל.
"אני אחיינית של גילי, היא רצתה להראות לי מה אתם מפתחים פה בחברה" ענתה ויולט מיד.
"אחיינית? חשבתי שאת בת יחידה גילי..." הופתע המדען.
עיניו של מיו התגלו לפתע באוויר. הן זהרו באור סגלגל ושינו משהו בזכרונו של המדען.
"וובכן..." אמר המדען והעביר כרטיס מגנטי במתקן מיוחד שניצב על קיר המעלית. היא החלה לנוע כלפי הקומות העליונות. ויולט נאנחה. כל הסיפור הזה היה מסוכן מדי.
"הגענו!" אמר המדען.
"שמו הוא ג'ורג', הצלחתי לחקור את זה עמוק בנבכי התת מודע שלו..." אמר מיוטו בטלפתיה לויולט.
"טדיאורסה אתה בסדר?" ליטפה ויולט את פוקימון הדובון. הוא הנהן בראשו וחייך חיוך שמח.
המסדרון של הקומה היה מעט חשוך. היו שם עשרות דלתות. "ובכן, אני ארצה להציג לך שוב את פוריגון, הצלחנו ליצור עוד כאלה!" אמר ג'ורג' המדען. ויולט ודיטו נכנסו בעקבות אחת הדלתות הראשונות. היתה שם מעבדה. ויולט בקושי הצליחה לנחש מה כל המכשירים שניצבו שם, אבל אקווריום עגול וגדול שניצב במרכז החדר משך את תשומת ליבה. היה שם יצור, פוקימון, שנראה כמו הכלאה של ברווז, רק שגופו נראה כאילו הורכב מלגו. לגופו היו צלעות. צבעו היה ורוד, ומקורו ורגליו בצבע טורקיז.
"מרתק..." אמר מיו כאילו מתוך גופו של דיטו שהתחזה לגילי מנכ"לית החברה, "מה עוד תוכל להציג לנו ג'ורג'?"
"את מאיץ החלקיקים כבר ראית?"
"משעמם אותי, אני אשמח לראות דברים מעניינים יותר הקשורים בפוקימונים..."
"כן, אני גם רוצה!" הוסיפה ויולט.
"אנחנו מייצרים כרגע משחקים למחשב, בהם יוכלו לשחק ילדים קטנים שהם צעירים מדי לצאת למסע פוקימונים. שם הם יוכלו לצאת למסע בעצמם וללכוד פוקימונים משלהם, הכל וירטואלי. אפילו את מנהיגי המכון הכנסנו לשם..."
"נחמד, צפיתי בקדימון למשחק, שלחו לי למייל..." אמר מיו, "מה עוד?"
"על הצ'יפים שמעת?" שאל ג'ורג'.
"כן! אשמח לראות אותם!" התלהב מיו. ג'ורג' לא אמר מילה נוספת. הוא הוביל אותם חזרה החוצה אל המסדרון ונכנס בדלת נוספת. החדר היה זהה לחדר הקודם, מלבד דלת נוספת שהיתה שם. "שלום גילי!" בירך אדם לבוש מדי צוות רוקט את דיטו. "מי הילדה המקסימה?" שאל האיש.
"האחיינית של גילי..." מיהר גורג' לענות. הוא ניגש אל הדלת הנוספת שהיתה מתכתית, והעביר בה כרטיס מגנטי. היא נפתחה לרווחה והשלושה מיהרו להכנס.
"האחיינית הא?" מלמל איש צוות הרוקט ולחץ על כפתור אדום חירום גדול שניצב על אחד מהשולחנות שניצבו שם.
החדר הנוסף לא היה גדול במיוחד. הוא היה עגול וחשוך יחסית. אורות כחולים האירו אותו בעמעום. היו שם רק מדפים, מדפים עצומים מהרצפה עד התקרה שמילאו את כל החדר. הם היו ממוספרים, כל מדף. על המדפים ניצבו חפצים, שונים ומגוונים. על אחד מהם ניצבו מספר פוקדורים שחצים העליון היה בצבע סגול ועליו כתובית של האות "אם". "אלה כדורי המאסטר, הם יתפסו כל פוקימון ללא כל קושי, גם את הנדירים ביותר" הסביר ג'ורג' לויולט, "החברה שלנו יצרה אותם לפני שנים ובכל העולם קונים אותם מאיתנו..."
ויולט חייכה מתוך הסקרנות. היא לא ציפתה שתגיע אל יעדה כל כך מהר.
באחד המדפים, מספר "חמישים וארבע" ניצבה קופסא מרובעת ושקופה. היא הכילה כמות גדושה של צ'יפים קטנים מתכתיים. לידה ניצבה קופסא נוספת מלאה במכשירים בגודל של מכשירים סלולריים קטנים ודקים.
"אלה הצ'יפים של ההתפתחות!" הכריז ג'ורג' בגאווה.
"וואוו!" אמר מיו מתוך דיטו.
"מניחים אותם על פוקימון שמסוגל להתפתח. הם נצמדים אליו ובלחיצת כפתור של השלטים האלה, הפוקימון מתפתח! אבל מה שמיוחד בצ'יפים האלה, הוא שכשהקרב נגמר או שהפוקימון נפגע באופן קריטי, הוא חוזר לצורה המקורית שלו... משמע ההתפתחות הזאת זמנית ולא קבועה!"
"אהבתי את הרעיון, זה אומר שאפשר להשתמש בכל הפוטנציאל של הפוקימון כאשר הוא מתפתח, רק בלי להכריח אותו להתפתח ככה שהוא חוזר לעצמו. אהבתי את הרעיון, באמת לא הייתי רוצה שהאייפום שלי תתפתח כל כך מהר, אני אוהבת אותה כך!" הסבירה ויולט.
"לכן הצלחנו להמציא את זה, למקרים כאלה..." אמר ג'ורג'.
"מדהים, מדהים מה שבני אדם מסוגלים לעשות בעזרת הטכנולוגיה!" אמר מיו בשם גילי.
גילי המנכ''לית חייכה לג'ורג'. היא זהרה לפתע באור בוהק לבן והפכה חזרה לדיטו.
"מה זה? מה הולך פה?!" הופתע ג'ורג'. הוא שפשף את עיניו, מופתע, מבולבל וחסר אונים.
"אני מצטערת!" התנצלה ויולט. מיו נגלה בחדר, קודם עיני התינוק הגדולות, התכולות והעמוקות שלו, ואחריהן כל הגוף הורוד והצנום. הוא הביט בעיניו של ג'ורג' ועיניו זהרו באור סגול. הבחור המבוגר עצם את עיניו ונפל לתרדמת על רצפת השיש. ויולט פתחה את קופסת הצ'יפים ולקחה ממנה חופן, ובכך גם מהשלטים שהפעילו אותם.
"ויולט, אני אקח את אלה לקאסי, עדיף שלא תצרי תשומת לב מיותרת. חכי לי מחוץ לבניין!" אמר מיו המרחף באוויר והשתגר משם עם השלל ועם סלבי שהגיע כדי להחזיר אותו בזמן.
ויולט נלחצה, היא היתה לבד בתוך בניין עמוס בתומכי צוות רוקט. רק אייפום, טדיאורסה ודיטו איתה. היא לקחה עוד צ'יפים ספייר ושלט, ובזהירות היא יצאה מתוך החדר אל תוך המעבדה. האדם שהיה שם קודם כבר עזב. היא צריכה לחצות את המסדרון חזרה אל המעלית, לרדת אל קומת הכניסה, להגיע אל הדלת הראשית מבלי ליצור קשר עם אף אדם ששוהה שם ולצאת החוצה, מרגיש דיי פשוט. "דיטו, לבש את צורתה של גילי שוב!" פקדה ויולט. הגוש הורוד שהזכיר מסטיק זהר בלבן והפך שוב לגילי, המנכ''לית של חברת סילפ'.
השתיים יצאו מהמעבדה וחצו את המסדרון. לא היה שם שום אדם, שקט מופתי. "השקט הזה מטריד מדי..." מלמלה ויולט, ליבה פעם בחוזקה. טדיאורסה שאותו היא אחזה בזרועותיה נראה טרוד גם הוא. דיטו הביע מבט אדיש דרך פניה המזויפות של גילי.
הם נכנסו אל המעלית.
"אנחנו צריכים כרטיס מגנטי?!" שאלה ויולט את דיטו בציפייה שיענה לה. היא לחצה על כפתור הקומה הראשונה, אך המעלית לא נעה. "אוי נוווו" היא התמרמרה. דיטו הרים את ידה של גילי ושינה את צורת כף היד למשהו מרובע ושטוח מאוד, כמו כרטיס מגנטי. הוא העביר אותה במתקן המגנטי המיוחד והמעלית החלה לנוע כלפי מטה.
ויולט צחקה בהקלה, "הרי זה ברור שזה חרטא, זה לא באמת עובד על איזה קוד שהכרטיס מעביר..."
אמנם היה מוקדם מדי לחוש הקלה. המעלית עצרה בקומת הכניסה והדלתות הכבדות נפתחו לרווחה. שוב שקט. ויולט צעדה באיטיות אל אולם הכניסה.
"הפתעה!" צעק אחד האנשים. האיש לבש חליפה שחורה וכובע שחור, מדי צוות רוקט. הוא החזיק פוקדור בידו. אנשים דומים נצמדו אליו.
"ויולט, מה חשבת לעצמך להגיע לבניין הומה צוות רוקט בימים אלה כשאת וחברייך מבוקשים מספר אחת?" שאל האדם.
"איך זיהיתם אותי?!" נבהלה ויולט.
"זה הם!! הם תקפו אותי!!!" צעקה אישה מבין האנשים, ויולט זיהית מיד מי האישה, הלא היא גילי מנכ''לית החברה האמיתית.
ויולט נכנסה להלם וחרדה, אך השתדלה להביע אדישות למצב. היא מוקפת בעובדי החברה ובשניים עשר אנשי רוקט. התקווה היחידה שלה היא שעובדי החברה לא משתפים איתם פעולה כמו שאנשי רוקט חושקים בלכידתה.
"מה את מחפשת פה ילדה?!" שאל אחד מאנשי הרוקט, "איפה שאר החברים שלך?"
"זה ממש לא עניינכם, עכשיו ברשותכם אני צריכה ללכת!" הגיבה ויולט, אך הרגליים שלה לא הצליחו להגיב ולנוע.
"אין בעיה, מיוטו ישמח לפגוש אותך!"
ויולט שלפה את הפוקדור של אייפום.
"היא רוצה קרב פוקימונים, אין בעיה!" אמר אחד מהרוקטים. הוא שלף פוקדור גם הוא, בדומה לשניים עשר האחרים. הם הטילו את הכדורים באוויר ושחררו לחופשי שניים עשר האנטרים, פוקימוני הרוח שנראו כמו עננת גז סגולה.
"כדורי צל!" פקדו הרוקטים.
"צאי אייפום!" פקדה ויולט, סטירת בוץ!"
הקופיפה הסגולה פרצה החוצה מהפוקדור שלה וירתה מטחים של כדורי בוץ. כדורי הצל גברו על הבוץ. חלקם התפוצצו, אך רובם עוד היו בדרכם לפגוע בויולט, באייפום, טדיאורסה ובגילי המזוייפת. ויולט התכופפה והגנה על טדיאורסה הקטן. אייפום ביצעה סלטה ונפגעה מכדור הצל, אך לא קרה לה שום דבר מכיוון שמתקפות מסוג רוח לא משפיעות על פוקימונים מסוג רגיל. וכך גם דיטו שנפגע גם הוא, אך לא קרה לא כלום. הוא מעט הועף אחורנית וחזר לצורתו המקורית.
"איך תתמודדו מול שלושה מתקפות של פעימת אופל?! אני חושב שמולן שלושת הפוקימונים הרגילים שלך לא יוכלו להתגונן!" צחק איש הרוקט. שלושה מההאנטרים הצמידו את כפות ידיהם המרחפות באוויר ויצרו כדור העשוי וטבעות שחורות וסגולות, אותן הם שלחו אל עבר ויולט והפוקימונים שלה.
"אייפום, פעימת מים! דיטו, שינוי צורה!" פקדה ויולט. אייפום שלחה במהירות שלושה כדורים בצבע כחול בהיר. הכדורים נשלחו לעבר פעימות האופל והפכו לגל גדול של מים. עובדי החברה ברחו מתוך המבנה, דרך הדלתות הצדדיות או מדלת הכניסה. דיטו לבש צורה של האנטר.
נוצרו פיצוצים קלים ועשן. מתוך העשן שהפריע לראייה, ויולט הבחינה בהאנטר הדבוק לה לפרצוף, באופן מטריד. היא צרחה בבהלה, האנטר שלף לשון ורודה וארוכה מפיו וצחק צחוק מטריד. הוא התכוון ללקק את ויולט. טדיאורסה קפץ מזרועותיה ונתלה לו על הלשון. האנטר צרח. טדיאורסה שלף גם הוא את לשונו וליקק את האנטר.
"תותח!" היא צחקה בהקלה. מתקפת הליקוק שביצע טדיאורסה השפיעה על האנטר ושיתקה אותו. גלים של חשמל הופיעו על גופו והוא נדף משם חזרה אל מאמנו.
שלושת ההאנטרים שידעו לבצע את מתקפת פעימת האופל שלחו מתקפות זהות נוספות. דיטו הלובש צורה של האנטר חיקה אותם ושלח גם הוא פעימה אחת. אייפום שלחה גם היא פעימת מים. המעלית נפתחה ומתוכה הגיח ג'ורג' המדען. בסמוך אליו ריחפו שני פוריגונים. "תותח אנרגיה!"
שני הפוקימונים הוירטואלים שלחו כדורים צהובים המוקפים בהילה חשמלית. המתקפות התנגשו אחת בשנייה והתפוצצו. אחד מהכדורים החשמליים של פוריגון פגע בתקרה והפיל נברשת על איש רוקט.
"בוגד!!!" צעק אחד מאנשי רוקט על ג'ורג'.
"ויולט, אמנם תקפת אותי מקודם, אבל תדעי לך שאני תומך בך! נמאס מהשלטון של מיוטו!" אמר ג'ורג'. ויולט היתה נבוכה.
ההאנטרים החלו לירות פצצות רפש, כדורי צל ופעימות אופל. ויולט הופתעה ולא הספיקה להגיב. מיו הופיע מלפניה וחסם את ההתקפות במתקפת התגוננות, כאשר מגן ירוק הקיף אותם.
"ויולט, צאי מהבניין, אני אחכה לך בחוץ!" אמר מיו. הוא שלח גל של אנרגיה על חושית שהרעידה את החדר והפילה את האנשים על הרצפה.
"אבל..." היא נקטעה.
"אנחנו נהיה בסדר, אל תדאגי!" אמר לה מיו. ג'ורג' חייך אליה וסימן לה לרוץ.
ויולט החזירה את דיטו אל הפוקדור שלו. היא החלה לרוץ בין מלכודות אנשי הרוקט אל כיוון היציאה, טדיאורסה בידה ואייפום על ראשה. "את לא הולכת לשום מקום!" צעק איש רוקט שהחל להתרומם על רגליו וניסה לתפוס בקרסולה על מנת להפילה. טדיאורסה קפץ מתוך זרועותיה ותקף בשריטות את האיש, מתיר אותו מדמם מפניו. כובעו השחור נפל על הרצפה והוא צרח מכאבים. ויולט המשיכה לרוץ, טדיאורסה עימה. האנטר הפתיע אותה מלפנים. פוריגון שלח תותח אנרגיה היישר אל פניו והוא התחשמל וניזוק קשות. ויולט הצליחה להגיע אל דלת הכניסה. אך לפני שהיא יצאה החוצה היא הספיקה לראות את מיו ושני הפוריגונים עוד מתעמתים עם ההאונטרים היחידים שנשארו.
ויולט רצה על מדרגות השיש ודרכה על רצפת האספלט של הרחוב הראשי בעיר ספרון.
"עשינו את זה חברים, עשינו את זה!" היא צעקה וחיבקה את אייפום וטדיאורסה. אייפום נדהמה כאשר קלטה דמות המביטה בהם. ויולט הסתובבה. בכניסה לאחת הסמטאות ישב על הרצפה בסמוך לשני פחי זבל ענקיים סלוופוק, הסלוופוק שלה. פוקימון הלוטרה הורוד והשמנמן לא הפסיק לבהות בה. הוא היה נראה מעט פצוע ומרופט. היו עליו כתמים שחורים של לכלוך שהצטבר. "סלוופוק!" התרגשה ויולט. היא רצה אליו. רעש של יריית אקדח הקפיץ אותו בעוד היא רצה. היא הסתובבה וזיהתה את מקור הרעש, בניין חברת סילפ. כולה תקווה שהכל בסדר שם.
"איך הגעת לפה??" היא שאלה את הפוקימון הורוד ותפסה את הפוקדור של סלוופוק שהופיע משום מקום באוויר. רעש כמו הצלפת שוט נשמע כאשר הפוקימון קירליה הופיע משום מקום. "קירליה? אז גם דני פה?!" התרגשה ויולט. "קיר-ליה!" חייך הקירליה של דני. החיוך המקסים של הפוקימון הפך לחיוך שטני מלא זדון.
"קיר-ליה!" אמר קירליה. הוא השתמש בטלפורט ושיגר משם את ויולט והפוקימונים שלה.
במערבולת של תוהו ובהו, הרגישה ויולט איך היא נוחתת על רצפת אבן קרה. היא היתה בתוך חדר חשוך וקריר. הפוקימונים שלה לא היו איתה. "ויולט...?" נשמעה לחישה. ויולט ראתה ארבע דמויות. אחת מהן מרחפת באוויר בעזרת כוח על חושי, קריס. שלושת הבנים, טרי, דני ומת' עומדים על ארבע כמו כלבים כשהילה על חושית מקיפה אותם, ורצועות קשורות לצוואר שלהם ומחוברות לקיר.
"מה אתם עושים כאן?" נבהלה ויולט.
"ויו, הקירליה שפגשת, זה לא הקירליה שלי..." הסביר דני.
צחוק נשי וקר נשמע. ויולט ראתה שהם בתוך תא עם סורגים. מאחורי הסורגים, בתוך מסדרון המואר על ידי לפיד, עמדה מריהאנה, שיערה האדום ועורה הכהה מוארים על ידי להבת הלפיד. לידה עמדה הקירליה שלה.
[B]פוקימונים שהופיעו:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/079.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/216.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/132.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/122.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/281.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/093.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/137.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/363.gif[/IMG]
[B]אירועים מיוחדים: [/B]
*ויולט משיגה את הצ'יפים המיוחדים להתפתחות
*ויולט מוצאת את הסלוופוק שלה
פרק פשוט מושלם, יופי של גיוון בעלילה
ולגבי הארועים המיוחדים ויולט מצאה גם את הסלוופוק שלה לא?
תודה רבה רבה :]
אתה צודק, עדכנתי את זה. אגב, הפרק הזה והפרק הבא אלה שני הפרקים שאני הכי אוהב, באמת!
זה באמת היה אחד הפרקים הכי טובים אם לא הכי טוב
מתי הפרק הבא?
מידי שישי.
הפרק הבא יגיע ביום שלישי\רביעי.
מתי שאני בבית אני מפרסם פרק, זה בערך פעם בשבוע, לא בשישי קבוע. מצטער שזה ככה, הסיפור לא ארוך ואני כן רוצה למתוח אתכם ולהאריך את העונה, אני לא רוצה שזה יגמר מהר ואז תחכו עד שאני אסיים לכתוב כל פעם פרק.
מעבר לפרק ביום רביעי, תזכו לקבל הצצה קטנה לפרק האחרון לעונה, [b]פרק 25- הסטוריה חדשה[/b]
ויש כבר תאריך לספיישלים שפרסמתי את הפוסטרים שלהם, ב-4.9!
יש למה לחכות :]
[IMG]http://i48.tinypic.com/ncf3ls.png[/IMG]
מיו וסלבי נחתו על מיטתה של קאסי. קאסי הלכה סחור סחור במעגלים בחדר, מבולבלת. הסקיטי שלה מחקה אותה ורץ סביב זנבו. מייקל ישב מול המחשב והתעמת עם תוכנת "זרם הזמן".
"אני לא מבינה את זה, לא מצליחה להבין!" היא צעקה. מיו וסלבי נראו עצובים ומבולבלים גם הם.
"קאסי, עכשיו גם ויולט!" אמר מיו במעט פחד.
"איך?! איך היא חמקה לכם בין הידיים?! מייקל, אתה מוצא משהו?" היא התעצבנה.
"אני מבין אותך קאסי, לרגע אחד עזבתי אותה והיא פשוט נעלמה..." הסביר מיו.
במערבולת של תוהו ובהו, הרגישה ויולט איך היא נוחתת על רצפת אבן קרה. היא היתה בתוך חדר חשוך וקריר. הפוקימונים שלה לא היו איתה. "ויולט...?" נשמעה לחישה. ויולט ראתה ארבע דמויות. אחת מהן מרחפת באוויר בעזרת כוח על חושי, קריס. שלושת הבנים, טרי, דני ומת' עומדים על ארבע כמו כלבים כשהילה על חושית מקיפה אותם, ורצועות קשורות לצוואר שלהם ומחוברות לקיר.
"מה אתם עושים כאן?" נבהלה ויולט.
"ויו, הקירליה שפגשת, זה לא הקירליה שלי..." הסביר דני.
צחוק נשי וקר נשמע. ויולט ראתה שהם בתוך תא עם סורגים. מאחורי הסורגים, בתוך מסדרון המואר על ידי לפיד, עמדה מריהאנה, שיערה האדום ועורה הכהה מוארים על ידי להבת הלפיד. לידה עמדה הקירליה שלה.
"קירליה, את יודעת מה לעשות עם הבחורה החדשה..." אמרה מריהאנה.
"קיר-ליה!"
עיניה של קירליה זהרו באור סגול, ויולט הוקפה גם היא בהילה סגולה והיא נתלתה באוויר.
יותר סביב צווארו והוא כמעט נחנק.
"נגמרו משחקי הזמן ומשחקי המחבואים! אתם שלי עכשיו, ג'ינה נכשלה, דרייק וגם בריאן. מיוטו בקרוב יגיע ויקח אתכם איתו!" צחקה מריהאנה. היא הלכה משם. הילדים יכלו לשמוע את נקישות העקבים שלה על רצפת האבן. ואז הם הצליחו לשמוע שער מתכת שנסגר ואיתו שרשרת ברזל המתהדקת בעזרת כוחותיה העל חושיים של הקירליה של מריהאנה.
"טוב, מה עכשיו? ולמה אתם הבנים ככה?" שאלה ויולט.
"איך ככה?" שאל מת' בציניות.
"כמו כלבים, על ארבע..." מלמלה ויולט.
קריס התפוצצה מצחוק, "מריהאנה הזאת היא בחורה מיוחדת, היא גם פמיניסטית והיא גם מאוד מינית..."
"אוי היא מזעזעת, איפה התמימות של פעם??" התלוננה ויולט.
"לי זה לא מפריע שהיא משווה אותי לכלב או לעבד שלה... מה שמפריע לי אלה הכאבים, נמאס לי לעמוד על ארבע!" התלונן דני.
חמשת הילדים צחקו.
מריהאנה טיפסה על מדרגות האבן ועלתה מן המרתף. היא היתה בתור מנזר ישן מאוד, במיקום לא ידוע. היא הגיעה אל מסדרון חשוך וארוך. על קירות האבן נתלו דגלים אדומים ודיוקנאות של אבירים ומלכים חשובים. היא חלפה על פני חליפת שריון של אביר עם חרב בידו שנצבה סמוך לדלת עץ ופתחה אותה. קירליה התהלכה אחריה. השתיים הגיעו אל תוך אולם כניסה מפואר. דלת הכניסה היתה עשויה עץ אלון עתיק וכבד. היו שם מדרגות שהובילו לקומות העליונות של המנזר, אך מריהאנה פנתה דווקא אל דלת עץ באולם הכניסה. הדלת נפתחה בעזרת כוחה העל חושי של קירליה והיא צעדה פנימה, אל תוך טרקלין קטן שהכיל שתי דלתות נוספות. היה שם גלובוס גדול שהציג את האולם וכסא מרופד ומאובק. מריהאנה פתחה את אחת הדלתות ונכנסה לחדר חשוך וחנוק שהואר על ידי שתי עששיות.
היו שם מדפי ספרים שכיסו את רב הקירות, שולחן עבודה עתיק ועליו פיסות קלפים, עטי נוצה, וקסתות דיו.
על הרצפה ניצב ארגז קטן מעץ בתוכו מספר פוקדורים, ובסמוך אליו, כלוב קטן ועגול כמו כדור ובתוכו גוש של פרווה- הטדיאורסה של ויולט.
הדובון הקטנטן הבחין במריהאנה. הוא הביט בה בעיניו העמוקות והחל לבכות ולילל.
"שקט!" היא נבחה. בכיו גבר והיא צחקה. "אתה מקסים, אבל יש לי משימה ואני חייבת לעמוד בה..." היא הראתה מעט סימני התרככות.
"סמוצ'אם, תארחי חברה לבחור!" אמרה מריהאנה ושחררה מתוך הפוקדור את הפוקימונית העל חושית הקטנה, דמוית הילדה. סמוצ'אם היתה קטנה, היה לה שיער בלונדיני, וגוף סגלגל. שפתיה היו גדולות וורודות והיתה לה חמידות שקשה לעמוד בפניה. מריהאנה עזבה את החדר. היא עמדה שוב בטרקלין בו ניצב הגלובוס ותהתה לרגע.
"קנגסקאן, עמדי על המשמר!" היא פקדה והטילה פוקדור באוויר. מתוך הכדור הגיחה פוקימונית גדולה דמוית קנגורו. בבטנה היה כיס בתוכו היא שמרה את הצאצא שלה.
"איך היה במשימה שלך ויולט?" שאל טרי.
"היה מאוד מלחיץ, אבל הכל הלך חלק כמעט. רק בסוף הצליחו לעלות עלינו... העיקר שהצלחנו לקחת את מה שרצינו! אבל אז תקפו אותנו, מיו חזר להגן עליי, ברחתי החוצה ואז חיכתה לי מלכודת- סלוופוק שלי וקירליה, שמסתבר שהיא של מריהאנה!" הסבירה ויולט.
"זה בדיוק מה שקרה לנו, מצאתי את פוליווירל פצוע ליד מזרקה באיזה פארק בג'וטו. קירליה הגיעה וחשבתי שהיא הקירליה של דני. מסתבר שלא..." הסבירה קריס. דמעות עלו בעיניה.
"סנוראנט, הייתי כל כך קרוב עליה!"
"אתם חושבים שגם לצד של מיוטו יש כוחות של שליטה בזמן? הרי הם הצליחו להגיע לכל מקום..." שאל דני.
"כנראה שכן! ואם תשאלו אותי, זה לא סתם שמייקל ניסה לתקן את זרם הזמן, מישהו פרץ לתוכנה ואני בטוח שככה הם הצליחו לאתר את המיקום שלנו..." ענה מת'.
"הם מצליחים לעקוב אחרינו גם כשאנחנו מטיילים בזמן סלבי! משהו פה לא נשמע לי הגיוני!" התעצבנה קאסי.
"אני חושב שזה קשור לדיאלגה קאסי..." הסביר לה מייקל.
"מה זאת אומרת?" ריחף סלבי מסביבם.
"מיוטו שולט בסינו עכשיו, אולי הוא משתמש בכוחות הזמן של דיאלגה?"
"זה אפשרי, נכון... אבל בכל זאת, אני תוהה איך אנחנו מחלצים אותם עכשיו!"
טדיאורסה פרץ בבכי חסר אונים. הוא התגעגע לויולט והרגיש בודד.
"למה אתה בוכה טדי?" שאלה אותו סמוצ'אם הקטנה.
"כי שמו אותי בכלוב הזה ואני רוצה את אמא שלי!" הוא ענה לה והמשיך לבכות.
"אני בטוחה שאמא שלי תוכל לעזור לך. היא שמה אותי לשמור עליך עד שתוכל לפגוש את אמא שלך..." ענתה סמוצ'אם בתמימות. טדיאורסה עדיין המשיך לבכות.
"דיי טדי..."
"טדיאורסה הקטן שלי! הוא בטח משתגע עכשיו, הוא אפילו לא בתוך פוקדור!" החלה לבכות ויולט.
"אוף!!! נמאס לי מהכבלים האלה!" התעמת טרי. הוא ניסה לקום על רגליו, אך הכוח העל חושי של קירליה הקשה עליו ורק הכאיב לו יותר. מבעד לסורגים עמדה מריהאנה וצחקקה.
"אל תדאג, זה לא יכאב להרבה זמן, הבוס שלי תכף יגיע ויקח אתכם מפה.
"מיוטו בדרכו לכאן?" שאל מת'.
"ובכן, ברור, הרי לא סתם אתם כלואים פה!" ענתה מריהאנה.
"הגיע הזמן שיגיע, יש לנו חשבון לא קטן לסגור איתו!" ענתה קריס, זעם בעיניה.
"מעולה, אז תפגשי אותו היום!" חייכה מריהאנה, "אגב ויולט, המדען ההוא שניסה לעזור לך בבניין חברת סילפ', הוא נורה. אולי חייו היו ניצלים אם הוא לא היה מתערב..."
"מה?! ידעתי ששמעתי יריית אקדח..."
מריהאנה השתגרה משם ביחד עם קירליה.
"אני לא מאמינה, עוד אדם חף מפשע..." התייפחה ויולט.
"את יודעת ויולט, אני חושב שזה יתרון שטדיאורסה לא בתוך פוקדור!" אמר מת'.
"דיי טדי, איך אני יכולה לעזור לך?" שאלה סמוצ'אם.
"אני רוצה לראות את אחד מהחברים שלי..." ענה לה טדיאורסה.
"אין בעיה!" היא הסכימה בתמימות. סמוצ'אם השתמשה בכוחה הכל חושי והרימה פוקדור רנדומלי באוויר. היא ניערה אותו. הפוקדור נפל על רצפת האבן הקרה ואז נפתח לרווחה. קרן לבנה פרצה מתוכו והפכה לפוקימון- יאנמה.
פוקימונית השפירית הביטה סביבה בבלבול.
"מה הולך פה?" היא שאלה.
"יאנמה!! אנחנו חייבים לחזור למאמנים שלנו..." הסביר לה טדיאורסה.
"טדי, איפה קריס?"
"מריהאנה חטפה את כולם, חייבים לעשות משהו!"
"אין בעיה..." היא ענתה. יאנמה התעופפה בחדר ושלחה גל סופרסוניק ישירות לפניה של סמוצ'אם. התינוקת הקטנה נפלה על הרצפה, ספק מהופנטת ספק מעולפת.
"היא בסך הכל רצתה לעזור!" אמר לה טדי.
"לא נורא, היא עדיין שייכת לאויב. איך גרמת לה לשחרר אותי?" תהתה יאנמה.
"בעיקר בעזרת מתקפת הדמעות המזויפות. חוץ מזה שיש לה לב טוב, היא דיי תמימה..." הסביר טדיאורסה. יאנמה צחקקה.
"טוב, קודם כל בוא נפרוץ את הדלת..." יאנמה ניסתה לדחוף את הדלת בגופה, אך היא נחבלה ולא גרמה לה להיפתח. היא שלחה מתקפת זמזום חרק. הגלים האדומים לא הזיזו לדלת כלל. "טוב, טדי, תורך!" אמרה יאנמה. היא פרצה את הכלוב בקלות בעזרת מתקפת הזמזום חרק. טדיאורסה יצא משם. ציפורניו התחדדו וזהרו בזוהר לבן. הוא הטיח אותן בדלת, אך זה לא עזר.
"טוב, נצטרך עזרה נוספת..." אמרה יאנמה. היא שלחה זמזום חרק נוסף לעבר הארגז עץ. הוא נפל על הרצפה והפוקדורים שהיו בו התפזרו. שניים מהם נפתחו מעוצמת הנפילה.
וולפיקס וגלייגר פרצו החוצה.
"נשבע לכם שאני אפוצץ אותה!" התעצבן גלייגר, "טרי והשאר בסדר?!"
"אל תדאג גלייגר, אנחנו צריכים לפרוץ את הדלת הזאת וככה נגיע אליהם!" לקחה יאנמה פיקוד.
סלבי חזר אל החדר של קאסי.
"שום מקום, אין שום דרך למצוא אותם..." הוא אמר ביאוש.
"דווקא יש!" חייך מייקל בהברקה, "קאסי, השעון שהבאנו לדני בעבר, הוא עדיין עונד אותו למיטב ידיעתי!!"
"אבל הם נמצאים בזמן אחר, זה לא יעזור..." התייאשה קאסי. היא נשכבה על מיטתה ופיהקה.
"סלבי, אני חושבת שתצטרך לחזור בזמן ולמנוע את החטיפות פשוט..." היא מלמלה.
סלבי הצדיעה לה והתכונן לשיגור.
"לא, לא צריך!" עצר אותו מייקל. הוא חיטט במחשב, שילב את התוכנה שמתריעה מאיפה השעון מצפצף אל תוכנת זרם הזמן.
"לא, מייקל, אתה גאון!!!!!" קפצה קאסי. היא נישקה את לחיו מספר פעמים.
"סחרור אש!" פרץ וולפיקס. הוא התיישב על שש זנבותיו ונשף מערבולת של אש שהוטחה בדלת האבן. הדלת התחממה מהלהבות. "אקדח מים!" אמר סלוופוק באדישות שיצא קודם לכן מהפוקדור. הוא חשב לעצמו, מעט התרכז ואז ירה סילון של מים צלולים אל דלת האבן החמה. אדים עלו ממנה. יאנמה הטיחה עצמה בדלת שוב. טדיאורסה ניסה מתקפת שריטות. גלייגר ירה פעימת אופל שהתחזקה בצורה מדהימה ונהייתה כמעט מדויקת. הדלת לא זזה.
"אממ, סלוופוק, אני חושב ששכחת משהו קטן..." צחק גלייגר. יאנמה קרצה לו והבינה ממה גלייגר צוחק.
"מה?" שאל סלוופוק באדישות.
"מתקפת פסיכי..." מלמל וולפיקס בהתנשאות.
"אה..." פיהק סלוופוק. עיניו זהרו באור כחול. הדלת הכבדה נפתחה בקלילות מותירה אחריה שובל קל של אבק.
"קדימה, בואו נצא מכאן!" אמר גלייגר. הוא ויאנמה תפסו את הארגז עם הפוקדורים וניסו להרים אותו. טדיאורסה, סלוופוק ווולפיקס רצו החוצה בעקבותיהם.
"זה... כבד... אני לא יכולה יותר!"
יאנמה שמטה את אחיזתה. גלייגר נפל עם הארגז על הרצפה.
"סלוופוק...?" תהה וולפיקס.
"אה, כן..." נזכר סלוופוק. הוא נשא את הארגז באוויר בעזרת הכוח העל חושי שלו. החבורה יצאה החוצה מן החדר. טדיאורסה שרץ נתקל בגופה הגדול של קנגסקאן.
"לא כל כך מהר חברים..." עצרה אותם הפוקימונית, "מריהאנה אמרה לי לשמור שלא תצאו מכאן.
"עם כל הכבוד למריהאנה, מקומנו, לא כאן..." ענתה לה יאנמה. כנפיה זהרו בזוהר תכול ובהיר, היא הצליבה אותן בצורת איקס ושלחה סכין אוויר חדה לעבר קנגסקאן.
"יאנמה תתחדשי על החיתוך אוויר! אחלה של מתקפה..." חייך גלייגר לעמיתתו.
"יש לך את זה ביותר חצוף?" שאלה קנגסקאן. הזרועה שלה זהרה בלבן והיא הטיחה את מתקפת אגרוף המגה בחיתוך האוויר והרסה אותה. יאנמה צחקה.
"בטח נראה לך את צוחקת..." התעצבנה קנגסקאן.
"בטח את אומרת לי בטח, זה משפט שלי...! זמזום חרק..." התעצבנה יאנמה. היא שלחה גלים אדומים של זמזום חרק. קנגסקאן השתגעה מהרעש ונראה היה כי המתקפה משפיעה גם על שאר הפוקימונים שנכחו בחדר, בעיקר לסלוופוק. ארגז הפוקדורים נפל ופוליווירל פרץ מתוך הפוקדורים שלו החוצה. הוא היה קרפד כחול ועגול, עם עיניים גדולות, שתי זרועות ועליהן כפפות אגרוף לבנות ועיגול לבן במרכז בטנו ובו ספירלה בצבע שחור.
"פוליווירל התגעגעתי אליך בחור!"
"פוקימונית מנסה לתקוף את הפוקימונים של המאמנת שלי ושל חברים שלה? לא יקרה בחיים!" הוא אמר באצילות וירה מתקפת קרן בועות- שלל של בועות תכולות וזוהרות שהתנפצו על גופה של קנגסקאן. היא הגנה על הצאצאית שלה שישבה בתוך כיסה.
"פה זה נגמר!" היא אמרה. גופה זהר באוורה אדומה וכך גם עיניה והיא החלה לרוץ לעבר פוליווירל, לבעוט בו, לחבוט ולהתאגרף. פוליווירל ניסה לסייע לעצמו עם מתקפות סטירה כפולה, אך קנגסקאן היתה חזקה ממנו.
"עזבי אותו!" התערב גלייגר. הוא עף אליה וניסה לדקור אותה עם זנבו, אך הוא עף על הרצפה פצוע. פוליווירל נפל מעולף על הרצפה.
משום מקום הגיע מריהאנה. "חצופים, מה אתם עושים לפוקימונית שלי?!" היא התעצבנה, "תירגעי, זה לא יעזור!" צעקה מריהאנה לקנגסקאן. אך הפוקימונית היתה שקועה עמוק במתקפת השערורייה, והיא נותרה מבולבלת.
יאנמה השתמשה בזמזום חרק ועצרה אותה. היא התיישבה על הרצפה במוזרות.
"אתם יכולים ללכת חברים..." אמרה מריהאנה. הפוקימונים נותנו מבולבלים. סלוופוק הרים את הפוקדורים חזרה בעזרת המתקפה העל חושית והם יצאו מתוך החדר.
"תותח!" צחק טדיאורסה וחייך למריהאנה.
"כן, אני ממש טוב בזה... חוץ ממך אף אחד לא שם לב" ענתה מריהאנה, שברגע שינתה את צורתה והפכה לדיטו. הפוקימונים חזרו לאולם הכניסה ותהו איפה מאמניהם.
"אני מרגיש אותם..." מלמל לפתע סלוופוק, הוא החל לצעוד לעבר הירידה למרתף.
בחדר הנטוש בו אופסנו הפוקימונים קודם לכן, התאוששה סמוצ'אם. "איפה טדי?" היא תהתה. אוורה לבנה עטפה את גופה, היא החלה לגדול והתפתחה לג'ינקס. גופה היה גדול יותר ושמנמן, עורה סגול. שפתיה היו עדיין בולטות וורודות ושיערה הבלונדיני התארך.
"חייבים לעשות משהו..." אמר טרי וחבט ברצפת האבן באגרוף.
"היי!" קפץ דני. רעש שרשראות הברזל נשמע מהכניסה לצינוק. הדלת נפתחה לרווחה. הילדים היו בשוק טוטאלי כאשר ראו ארגז פוקדורים טס באוויר מוקף בהילה על חושית, אחריו מגיעים סלוופוק, דיטו, טדיאורסה, וולפיקס ופוליווירל ומעליהם מרחפים גלייגר ויאנמה.
"תותחים!!!" צרחה קריס בהתרגשות.
"טדי איזה מזל שאתה בסדר!!!" צהלה ויולט, "שחרר אותנו סלוופוק יקירי!"
סלוופוק התאמץ מעט. הארגז נפל על הרצפה שוב. הכוח העל חושי נדם ושתי הבנות נפלו על הקרקע. שלושת הבנים ניסו לעמוד על רגליהם, אך השרשראות שנקשרו לצוואריהם הפריעו. פוליווירל פרץ את סורגי המתכת באגרוף מגה. יאנמה קרעה את השרשראות עם מתקפת חיתוך אוויר. ויולט היתה הראשונה שרצה והרימה את טדיאורסה. היא חיבקה את סלוופוק.
"וולפיקס!! נסיך!" חיבק דני את הפוקימון שלו.
המאמנים אספו את הפוקדורים שלהם. ויולט השיבה את דיטו לפוקדור של קאסי.
"יש לי משהו להביא לכם, אלה צ'יפים שמאפשרים התפתחות רב פעמית! בסוף הקרב הפוקימונים חוזרים לצורה המקורית שלהם..." אמרה ויולט והוציאה מכיסה חמישה צ'יפים מתכתיים קטנים וחילקה אותם לחמשת המאמנים.
"אז זה מה ששלחו אותך להביא נכון?" שאל מת'.
"כן!"
"וולפיקס אתה מעוניין להתפתח?" שאל דני. פוקימון השועל הנהן בשלילה.
"אני מציעה שניתן אותם לפוקימונים האחרונים שלא זכינו לפגוש אותם!" הציעה קריס והניחה צ'יפ על צווארו של פוליווירל.
מת', טרי ודני שחררו את סנוראנט, גלום וקירליה והניחו עליהם גם צ'יפ. ויולט הניחה גם על צווארו השמנמן והורוד של סלוופוק.
רעש נפץ נשמע ומריהאנה הופיעה עם הקירליה, קנגסקאן והג'ינקס החדשה שלה.
"איזה מפגש איחוד מרגש..." צחקקה מריהאנה, "רק שזה לא יעזור לכם! בנות שלי, תקפו אותם!"
"לא!" צעקה ויולט. היא שלפה במהירות את השלט השחור ולחצה על כפתור.
חמשת הפוקימונים שאבדו בזמן החלו להתעוות ולרטוט בצורה מוזרה. אחד מהפוקדורים של דני רטט וקרן אור פרצה ממנו והתמזגה עם סלוופוק. הפוקימונים זהרו בהילה ירוקה. צורותיהם השתנו.
סנוראנט הפכה עגולה יותר, היא הפכה לפוקימון גלאליי, דמוית כדור שלג עם פנים כעוסות ושתי קרניים שחורות וחדות המזדקרות מתוך ראשה. סלוופוק נעמד על שתי רגליו ומעט גדל. השלדר של דני נצמד לזנבו והפך עגול, השניים הפכו לסלווברו.
קירליה גבה והפך לגארדיובר. פוליווירל נהיה שרירי יותר והפך לפוליראת', ואילו גלום גדלה מעט וגופה הכחול התעצם, הפקעת האדומה על ראשה הפך לפרח אדום גדול וכעת היא נקראה ווילפלום.
קנגסקאן שלחה מתקפת מכת ברק, ג'ינקס כדור צל וקירליה, חיתוך על חושי. ווילפלום קפצה וספגה את המתקפה החשמלית. גלאליי שלח קרן קרח שהתנגשה עם כדור הצל ויצרה פיצוץ. גארדיובר שלח עלים קסומים ואיתם השמיד את החיתוך העל חושי.
"עצרו את המלחמה הזאת!" נשמע קול מקפיא. כל הנוכחים בחדר, הילדים, הפוקימונים ומריהאנה נתלו באוויר בכוח על חושי. מתוך הצללים הופיע לא אחר מאשר מיוטו.
"אל תבזבזו את הזמן על המלחמה הזאת, הגורל שלכם כבר נחתם היום, זה לבוא איתי. תשאירו את הפוקימונים מלאים באנרגיה..." הוא אמר ובהינף אצבע הפוקימונים נשאבו לתוך הפוקדורים שלהם, גם אלה של מריהאנה. טדיאורסה נדבק לזרועותיה של ויולט.
"חי בסרט שנבוא איתך..." אמרה קריס.
"מה נראה לך?" שאל טרי.
"אז אתם טרי וקריס החצופים של החבורה?" תהה מיוטו והפך אותם על ראשם. סלבי הגיח גם הוא מהצללים, מיו, מייקל וקאסי הגיעו עימם.
"הצלחנו למצוא אותם!" התלהב מייקל.
"מיוטו, נתחיל בזה ששום גורל לא נחתם, ושנית, שחרר אותם!" הכריז סלבי.
זעם התמלא בעיניו של מיוטו כאשר ראה את מיו.
"הרבה זמן לא נפגשנו, נדמה לי שאנחנו צריכים לסיים את הקרב!" אמר מיוטו וטען מתקפת כדור צל בכף ידו. מיו חיקה אותו וטען מתקפה דומה.
"שכח מזה..." אמר מיו, "אנחנו לא נשארים כאן..." הוא אמר. מיוטו שלח את מתקפת כדור הצל לעבר מיו. מיו שלח בתגובה כדור צל ושתי המתקפות התפוצצו. המנזר רעד ואבק התפזר מקירות האבן. סלבי פעל במהירות ולקח עימו את הילדים, קאסי ומייקל חזרה אל הבית בהווה.
"לאאא!!!!!" צרח מיוטו בכעס. הוא טען מתקפת קרן על. קרן עבה ובוהקת בצבע ורוד נשלחה אל מיו. הקרן פגעה בו ומיו נפל על הקרקע. סלבי הופיע שוב בחדר. הוא הצדיע למיוטו ואז לקח את מיו הפצוע חזרה לסלון הבית של דרו.
[B]פוקימונים שהופיעו:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/150.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/361.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/362.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/079.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/080.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/216.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/281.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/282.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/061.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/062.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/044.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/045.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/300.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/132.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/281.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/238.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/124.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/115.gif[/IMG]
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*הילדים מחזירים אליהם את הפוקימונים האחרונים ואף מפתחים אותם לראשונה בעזרת הצ'יפים
שהחיינו! עבר זמן...אבל פרק ממש יפה עם עלילה מפתיעה!
תודה רבה, והנה כמו שהבטחתי, הצצה לפרק האחרון! [b]פרק 25- הסטוריה חדשה[/b]
"נסו להתחמק!" זעקה ויולט באימה.
כדור אנרגיה ירוק הגיח מלפניהם אשר נגלה כסלבי. הוא ספג את מתקפות האבנים והגן על הפוקימונים "בריאן, יש לנו כמה חשבונות לסגור..." זעם סלבי. הוא השתמש בסופת עלים ושלח סופה של רוח ועלים ירוקים חדים כתער לעבר בריאן ופוקימוניו.
מיוטו צחק, הוא סובב את מבטו חזרה לקירות המערה. אבן ירוקה הופיעה באוויר מולו. "אולי האבן של סינו תסייע לי למצוא את האבן של הוון..." אמר מיוטו. מיו הפעיל כוח על חושי על האבן, הוא חטף אותה אליו.
"איך אתה מעז?! החזר לי אותה!" צרח מיוטו.
"לא יקרה!" צעק מיו, אבל לפני שהוא הספיק לעשות משהו, קרן על עוצמתית נשלחה לעברו.
פרק טוב ומותח
מחכה לפרק הבא
מדריכי הדמויות והפרקים התעדכנו. פרסמתי לכם הצצה לפרק האחרון ולא טרחתם להגיב, נעלבתי =\ (סתם לא באמת)
כמו כן, הספויילר לפרק הבא:
[IMG]http://i50.tinypic.com/1g4wsl.png[/IMG]
"יריית בוץ!" "סטירת בוץ!" פקדו השניים. אייפום וקבוטו שלחו מטחים של כדורי בוץ לעבר איש הרוקט. הוא נבהל וניסה להתחמק מהם. אחד פגע בו בראשו והוא נפל על הקרקע. כדורים נוספים פגעו בו. "אייפום, פעימת מים!" פקדה ויולט. אייפום ניתרה אל האוויר וזרק כדור מים כחול שהפך לגל של מים. קבוטו הקדים אותה. הוא התנגש חזיתית עם סילון אקווה באיש הרוקט ועילף אותו.
"אז הוא באמת ברח! זה לאנס, מה חשבנו לעצמינו שהוא יחכה שיחלצו אותו?" אמרה ויולט.
"צודקת... מה עכשיו? נכשלנו, איפה נמצא אותו עכשיו...?" תהה מת'. הוא וויולט השיבו את סלוופוק וקבוטו לכדורים שלהם וטיפסו חזרה אל הקרקע מתוך המים.
"לאנס!!!" צרחה ויולט בתדהמה.
"איך לעזאזל?!" נבהל בריאן. קראדילי ירה את הקרן הסולרית שלו ופגע באייפום, היא התעלפה. נוצר פיצוץ קל ואבנים קטנות עפו לכל כיוון.
"סיפור ארוך חברים, שמח לראות שאתם בסדר..." ענה לאנס ועלה על האדמה.
מה יהיה מה היובש הזה?
מצטער על התגובה הקצרה ממקודם הייתי עייף
לגבי הספוילר
[spoiler][size="4"]אדיר, לאנס חוזר אליהם. מחכה לקרוא את הפרק[/size][/spoiler]
[IMG]http://i50.tinypic.com/2e2084m.png[/IMG]
קריס סירקה את שיערה החום מול המראה במקלחת. ויולט יצאה אחריה לבושה וירדה במדרגות העץ מתוך בריכת המקלחת. אדי מים חמים התפשטו בכל החדר.
"כמה לכלוך הצטבר מהיום הזה..." מלמלה קריס.
"הצינוק הזה, שלא לדבר על מה שעברתי בעיר ספרון!" הוסיפה ויולט.
"כל הכבוד לנו, עכשיו אבל אני עייפה מאוד..." פיהקה קריס, "איפה טדיאורסה?"
"העברתי אותו לפוקדור, במקרים מסוימים אני כן אעדיף שהוא יהיה שם..." הסבירה ויולט, "אני יורדת לשתות תה ואחר כך אני פורשת לישון, את באה?"
"כן, אני תכף מצטרפת אלייך..." ענתה קריס. היא אספה את שיערה לצמה בזמן שויולט עזבה את החדר וירדה במדרגות הפסנתר אל הסלון.
"אם דרו היה רואה איך מתנהל הבית בדיוק כמו שהוא חלם שיהיה, הוא היה מאוד מרוצה..." אמרה קאסי. היא הסתובבה בסלון, מלטפת את הבובות שעל ארון המדפים.
"מאוד מרשים, יש פה משהו קסום ומיוחד" ענה מייקל, "אל תתחמקי קאסי, מה איתו?"
"לא מתחמקת, אנחנו לא יכולים לחכות יותר, עוקבים אחרינו ואנחנו צריכים לעשות את זה בזריזות, ככה שעד שנחזור לאותו הקרב הגדול לא יהיו יותר נסיעות בזמן!"
ויולט בדיוק הגיעה מהמקלחת ונתקלה בהם.
"ויולט, אני מאוד גאה בך על ההצלחה בתוכנית הצ'יפים, באמת כל הכבוד" בירכה אותה קאסי.
"תודה, אני עוד קצת בשוק ממה שקרה עם המדען הזה..." הצטערה ויולט.
"זה אמור להוכיח לך שמי מתנגד או בוגד במיוטו, גורלו להיענש על פי האידיאולוגיה שלו" הסביר לה מייקל.
"הוא מפחיד מיוטו, בדרך כלל לא רואים אותו, אני לא מאמינה שנתקלנו בו היום!"
"גם אני מתפלאת שהוא הגיע, אבל בקשר למדען, אל תדאגי, המקרה היה בהווה, אל תשכחי שאנחנו אמורים עוד לחזור אחורה, לפני שמיוטו הביס אותנו ולפני שהוא החל לשלוט סופית בקנטו, הוון וסינו" עודדה אותה קאסי.
"אני מקווה שיהיה בסדר..." מלמלה ויולט ופנתה אל המטבח.
"לילה טוב!" בירכה קאסי את מייקל וויולט. היא פתחה לרווחה את הדלת בארון המדפים והזדחלה דרכה אל המנהרות, שם ממוקם חדרה.
"יש לה את זה ביותר רחוק?" צחקה קריס שבדיוק דילגה בין מדרגות הפסנתר וראתה את קאסי הולכת לחדרה.
"אם תשאלי אותי, זה דווקא דיי מגניב הרעיון, אבל אל תשכחו שהיא בכוונה מיקמה את עצמה רחוק כי היא ידעה בזכות קסטו שתאבדו את הזיכרון, היא העדיפה להתחבא מכם... גם החדר שישנתי בו לפני שהתעוררתי היה של דרו, גם הוא היה עמוק בפנים" הסביר מייקל.
"הבית הזה מלא מסתורין, אני בטוח שיש בו עוד הרבה מה לגלות..." אמר מת' כאשר בדיוק יצא מהמטבח ונתקל בקריס, מייקל וויולט.
"הכל דרו וקאסי בנו?" שאלה ויולט.
"האמת שלא, הבנתי שדרו שהיה מאוד עשיר, קנה את הבית הזה מהארגון שאליו הוא ולאנס שייכים, זאת אומרת, זה שגם אני וקאסי שייכים אליו. הם השתמשו בו למקום מסתור או מפקדה זמנית, אבל לא היה להם שימוש אז הם מכרו אותו לדרו שחיפש בית נסתר. החדר הוירטואלי, זה לא דרו בנה מן הסתם, הוא היה קיים, רק שכל עיצוב הבית עבר שיפוצים. יש פה עוד מלא חדרים ומנהרות שאתם לא יכולים לדמיין בכלל. כל הסלע הענקי הזה מכיל את כל הבית!" הסביר מייקל.
מת' הקשיב בדריכות לכל מילה, תולדות הבית עניינו אותו מאוד.
"אחי, אני אומרת שנלך לישון..." פיהקה קריס וויתרה על התה, מייקל עלה איתה חזרה אל הקומה העליונה ואל חדרי השינה.
בוקר, הילדים התעוררו בחדריהם והתכוננו לבוקר שגרתי בבית, של אימונים בחדר הוירטואלי. סוף כל סוף הם השלימו חלק גדול במסעם מאז הגיעו לבית החלומות של דרו, הם מצאו את כל הפוקימונים שלהם, אותם שלח מיוטו בזמן. קריס וטרי שוחחו במסדרון על מה שקרה יום קודם. דני בדיוק נכנס למקלחת כדי לשטוף את פניו מקורי השינה.
רעם חזק של כריזה נשמע בין חדרי הבית. "ויולט ומת', תתייצבו בסלון..." נשמע קולה של קאסי. דלת חדרה של ויולט נפתח בפתאומיות והפתיע את טרי וקריס. "בהצלחה..." מלמל טרי בחוסר וודאות. מת' הגיח מתוך המעבר הקשתי, אחרי שיצא מהחדר הוירטואלי. ויולט גלשה במגלשה ומת' דילג בין מדרגות הפסנתר אל הסלון.
קאסי בדיוק יצאה מתוך דלת המובילה אל המנהרות ונכנסה אל הסלון. "בואו לחדר הויטואלי..." היא הובילה חזרה למעלה, אל הקומה השלישית, שם ניצבת הדלת לחדר הויטואלי.
"ויולט, לאור הצלחתך במשימה הקודמת, ומת', לאור הפוטנציאל שאני רואה בך כרגע כמאמן הכי חזק מבין חמשתיכם, אני שולחת אתכם למשימה הכמעט אחרונה שלנו..." הסבירה קאסי.
ניצוץ נדלק בעיניו של מת'. "לאנס?" הוא שאל.
"בהחלט... הפעם המשימה תהיה קצת שונה! אין חדר זמן, אין מסעות בזמן, לא שנתיים קדימה, לא מאה שנה אחורה! במיוחד אחרי מה שקרה אתמול ובמיוחד אחרי שמריהאנה חטפה אתכם שלושים וחמש שנה אחורה למנזר ישן ואם לא היה לדני את השעון לא היינו מאתרים אתכם... אתם פשוט תשוגרו, כאן, בהווה!" היא אמרה.
"אוקיי..." אמר מת'.
"המודיעין שלנו אומר שהוא נמצא כרגע במאורת הדרקון..." אמרה קאסי ועל המסך הגדול שבחדר הוירטואלי הופיעה תמונה של כניסה למערה שכדי להגיע אליה צריך לחצות אגם קטן. "מאורת הדרקון שוכנת בעיירה בלאקת'ורן בג'וטו, מקום הולדתו של לאנס, שם גם מתגוררת בת דודתו מנהיגת מכון הדרקונים, קלייר, ובתור מאורת הדרקון עצמה, זקן שבט הדרקונים שהוא דודם שנפטר לא מזמן לאחר שגורש מביתו. אומרים שלאנס כלוא בתוך כלוב זכוכית, אך כל אלה הן שמועות.
"קאסי, איך יתכן שהוא שורד שם כל כך הרבה זמן? שהוא לא ברח או משהו? שלא פגעו בו?"
"אני מניחה שהעניין לא היה מושתק אם הוא היה נפגע ואם הוא היה בורח, הוא כבר היה יודע איפה למצוא אותנו, אתם לא חושבים?"
"צודקת. זה לא מסוכן שנלך לשם לבד? בטח יש עליהם שמירות מטורפות..." הסכימה ויולט.
"מצד שני אם תלכו כולכם, אתם תמשכו יותר תשומת לב ואסור לנו לקחת את הסיכון. חוץ מזה שאתם יכולים לסמוך עלינו שאתם מגובים היטב!"
מת' חייך. ויולט מעט חששה.
"באמת שאין לכם מה לדאוג, תגיעו לסלון בעוד חצי שעה ומיו יקח אתכם!"
כעבור חצי שעה נפרדו הילדים מחבריהם ומהבית ושוגרו בטלפורט על ידי מיו אל מחוז ג'וטו, אל העיירה בלאקת'ורן. עיירה שלווה הדומה לעיירה מהגוני, שם ביקר טרי זמן לא רב לפני על מנת למצוא את הטאורוס שלו, רק שכל זה קרה בזמן אחר. הפעם המשימה קרתה בהווה. בעיירה היו בתים קטנים עם גגות ירוקים. מעט מאוד אנשים התהלכו מחוץ לבתיהם, שלווים אך מעט חוששים. מחוז ג'וטו הוא המחוז היחידי בו עוד לא נעשתה הפיכה על ידי צוות רוקט ומיוטו, כמעט. במרחק לא רחוק מהעיירה, ממש בקצהה, ניצבה מערה גדולה שכדי להכנס אליה מת' וויולט נאלצו לחצות אגם.
"טוב, ויולט, זו לא בעיה לחצות את האגם הזה..." אמר מת' כשהוא וויולט עמדו על אבני השפה של האגם, "צא קבוטו!" הוא קרא ושחרר לחופשי את הפוקימון המאובן. קבוטו נחת על הקרקע.
"זה רעיון טוב מת', אני חוששת שסלוופוק לא יהיה מספיק מהיר ומסוגל לחצות אותו ולעזור לי..." התאכזבה ויולט.
"קבוטו, תשתמש בסילון אקווה וקח אותי אל קצה האגם. אחר כך תחזור וקח איתך את ויולט!" פקד מת'. קבוטו התעטף בגל של מים כשמת' אוחז בו. השניים טסו מעל פני המים במהירות הבזק. קבוטו חזר ולקח עימו גם את ויולט שצרחה בפחד.
"אוף נרטבתי קצת מרסיסי המים..." התלוננה ויולט. מת' רק העלה גיחוך.
הכניסה היתה קרובה ביותר. איש צוות רוקט עמד בכניסה ותצפת, הוא עוד לא הבחין בשניים. ויולט ומת' נאלצו לטפס על כמה סלעים, קבוטו אחריהם וגם אייפום, אותה הוציאה ויולט ברגע שחצתה את האגם.
"יריית בוץ!" "סטירת בוץ!" פקדו השניים. אייפום וקבוטו שלחו מטחים של כדורי בוץ לעבר איש הרוקט. הוא נבהל וניסה להתחמק מהם. אחד פגע בו בראשו והוא נפל על הקרקע. כדורים נוספים פגעו בו. "אייפום, פעימת מים!" פקדה ויולט. אייפום ניתרה אל האוויר וזרקה כדור מים כחול שהפך לגל של מים. קבוטו הקדים אותה. הוא התנגש חזיתית עם סילון אקווה באיש הרוקט ועילף אותו.
"אסור לבזבז זמן, בואי נסיים עם זה מהר!" צעק לה מת'. השניים רצו וחלפו על פני הגופה המעולפת, נכנסים אל מאורת הדרקון. ויולט חשבה שלתקוף את הבן אדם ישירות עם סילון האקווה של קבוטו היה מעט אכזרי, אבל מת' חשב שזה לגיטימי לפגוע כך בהם אחרי מה שהם עשו לדרו, לאנס, מייקל, לג'ורג' המדען ולעוד תושבים חפים מפשע.
המערה היתה גדולה, כמו שהיא נראתה בתמונות בחדר הוירטואלי. קירותיה אפורים, אך השתקפות המים הצלולים הותירה עליהם אור כחלחל בהיר.
"יש כאן אווירה מסתורית, בטח גם עשרות פוקימוני דרקון נדירים..." מלמל מת'.
"טוב, אני חושבת שכדאי שנצלול לפני שישימו לב אלינו, נבדוק אם הוא באמת כלוא בתוך כלוב זכוכית..." אמרה ויולט, כל רחש קטן הקפיץ אותה.
"חכי, בואי נשלח את קבוטו..." אמר מת'. הפוקימון המאובן והשחור, מכוסה השריון החום קפץ אל האגם השקט. הוא צלל מטה, מניע את רגליו הצהובות הזעירות.
אישה בת שנות העשרים המאוחרות, גבוהה ובעלת שיער בצבע תכלת, פתחה את דלת ביתה, מכון העיר בלאקת'ורן. היא לבשה גלימה כחולה ודילגה במדרגות אל מרתף חשוך. קלייר מנהיגת מכון הדרקונים הדליקה את האור. היה זה חדר צר, מדפי ספרים ניתלו מהרצפה עד התקרה. היה שם גם שולחן קפה מעץ, מאובק כולו. קלייר חיטטה באחד מארונות המדפים, היא שלפה ספר אדום ועליו ציור של פוקימון דרקון עתיק. מאחוריו, על קיר העץ של הארון ניתלה כפתור אדום. קלייר לחצה עליו בעדינות ולקחה צעד אחורה. ארון המדפים נפתח לרווחה. היא נכנסה אל החדר. היה זה חדר חמים, שטיח מקיר לקיר בצבע כחול כיסה את הרצפה. היתה שם טלוויזיה, ספה כחולה, שולחן קטן ועליו אגרטל עם פרחים ורודים. דלת קטנה הובילה אל השירותים והמקלחת. היתה שם גם מיטת עץ יחידה מכוסה בסדינים לבנים. הקירות היו מאבן, קירות של מערה. "לאנס! קום!" צעקה קלייר.
קבוטו עלה חזרה על פני המים. הוא התרגש מאוד וסימן למת' שמצא משהו.
"כל הכבוד קבוטו!" אמר מת', "בואי נלך לראות!" הוא אמר לויולט.
"חזרי אייפום! צא סלוופוק!" פקדה ויולט. פוקימון הלוטרה הורוד פרץ החוצה באדישות. הוא בהה בנקודה בקיר. "תתאפס על עצמך!" הוא סטרה לו קלות. סלוופוק יצא מהריחפון וקפץ אל המים. ויולט תפסה בגופו וצללה עימו למטה. מת' וקבוטו צללו גם הם. הקרקעית היתה מעט רחוקה אבל הם השתדלו להחזיק מעמד ללא חמצן. מסביבם שחו פוקימוני דרקון נדירים, דרטיני- פוקימוני דרקון ארוכים דמויי נחשים, עם גוף בצבע תכלת, אף עגול, אוזניים וקמע בין העיניים בצבע לבן. ויולט ניסתה להגיד משהו, במקום זה יצאו מפיה בועות. הם צללו עוד כלפי מטה והגיעו לקרקעית, כשקבוטו מוביל אותם.
על הקרקעית החולית הם הבחינו בשברי זכוכית גדולים.
ויולט נחנקה, החוסר בחמצן החל להשפיע עליה. היא החלה לשחרר את התנגדותה לכוח הכבידה והחלה לצוף לאט, לאט למעלה. אך המהירות לא עזרה לה. מת' החל להרגיש גם הוא ברע וניסה לדחוף אותה ואת ויולט. קבוטו השתמש בסילון מים ודחף את מת' למעלה במהירות. סלוופוק גם הוא השתמש במתקפת פסיכי והקפיץ את ויולט חזרה אל פני המים.
"וואי!!" היא השתעלה ונהנתה מהאוויר שחזר לחדור אל ריאותיה. מת' השתעל גם הוא.
"אז הוא באמת ברח! זה לאנס, מה חשבנו לעצמינו שהוא יחכה שיחלצו אותו?" אמרה ויולט.
"צודקת... מה עכשיו? נכשלנו, איפה נמצא אותו עכשיו...?" תהה מת'. הוא וויולט השיבו את סלוופוק וקבוטו לכדורים שלהם וטיפסו חזרה אל הקרקע מתוך המים.
"הנה הם!" נשמעה צעקה של גבר מרחוק. ארבע דמויות רצו אליהם.
"מה הולך פה?" נבהלה ויולט. שני אנשי רוקט היו בדרכם אליהם, לצידם, שתי דמויות שאותם זיהה מת' כבריאן וג'ינה.
"הם כאן!! אחרי שלא ראיתי אותם חודשים!!" התלהב בריאן, אותו באמת ראו הילדים לאחרונה בקרב במפלי המטאור.
"אני פגשתי את טרי לא מזמן בריאן, כשהוא חזר אחורה בעשרים שנה... סלבי ומיו לכדו אותי במימד זמן, אבל הודות לאדון שלנו, הצלחתי להשתחרר!" הסבירה ג'ינה.
"חבל שתאלצי לחזור לשם ג'ינה..." סינן מת'.
"איזה אומץ יש לך ילד!" היא צחקקה.
"גם הרבה אומץ היה להם לבוא לפה ולנסות לשחרר את מת', אבל אני חוששת שהפעם לא תצליחו להתחמק מאיתנו!" חייך בריאן. הוא שלף פוקדור מכיסו.
"וזה על זה שתקפתם אותי קודם!" אמר איש הרוקט שבגדיו היו ספוגים ממים ובוץ ממתקפותיהם של אייפום וקבוטו.
"צא קרובאט!" קרא האיש. הוא זרק פוקדור באוויר ממנו יצא פוקימון עטלף קטן, עיניו צהובות ומאיימות. גופו וארבע כנפיו בצבע סגול וכחול כהה, אותן הוא הניע במהירות בזק. קרובאט הוא ההתפתחות של זובאט וגולבאט.
"אני אעזור לך חבר..." אמר איש הרוקט השני והטיל פוקדור נוסף באוויר, ממנו הוא שחרר את אריאדוס, פוקימון עכביש גדול וצורתו המפותחת של ספינראק. גופו וראשו בצבע אדום. על אחוריו סמיילי בצבע שחור. צבתותיו וקרנו לבנות ורגליו צבועות בפסים של צהוב וסגול.
"קראדילי!" "מות'ים!" קראו בריאן וג'ינה כאחד.
מתוך הפוקדורים שלהם הגיח פוקימון הצמח העתיק המוכר של בריאן ופוקימון פרפר בצבע שחור עם עיניים כתומות וכנפיים צהובות וכתומות.
"תקפו אותם!"
לאנס שכב במיטתו ונשען על הכרית הלבנה. קלייר ישבה לצידו על כיסא עץ.
"ויולט ומת' אם אני לא טועה, הבחנתי בהם נכנסים אל תוך מאורת הדרקון, הם באו להציל אותך!" סיפרה קלייר בהיסטריה.
"מה?! את רצינית?!"
"כן!! אני מפחדת, יש שם אנשי רוקט כל הזמן, הם עושים ביניהם תורנויות שמירה עליך, זה ממש מסוכן..."
"אנחנו חייבים ללכת לסייע להם, זה ברור לך?" שאל לאנס וקם ממיטתו.
"אתה מבין אבל שאם אתה עכשיו חושף את עצמך, אז כל הכל נגמר..." הסבירה קלייר ודמעות החלו לזלוג מעיניה.
"אין ברירה קלייר, דיי, ישבתי כאן חודשים מבלי לעשות שום דבר, הם צריכים אותי, הם זקוקים לי במאבק הזה, קאסי. הכי בעולם אני מתגעגע לדרו, החבר הכי טוב שהיה לי, בן אדם נדיר! אני מודה לך על כל הזמן הזה שהסתרת אותי כאן, אבל אני חייב ללכת, אין לי ברירה..." הסביר לה לאנס ולבש את בגדיו.
"זה בסדר, אני אבוא איתך..." היא אמרה קצת בעצב, אחרי שטיפלה בו בכל הזמן הזה שהילדים היו לכודים בבית של דרו בשינה וגם אחרי שהתעוררו ולא ידעו מה קורה איתם.
"בת דודה יקרה, אני כל כך מודה לך!" הוא חיבק אותה חזק ובחום, "רק טוב יצא מזה, אנחנו נחזור אחורה בזמן, נציל את העולם מהשלטון של מיוטו, נציל את דרו, נציל את דוד שלנו, הצער הוא זה שהרג אותו. הוא יגור שוב במערה ותוכלי לבקר אותו כל יום, כמו פעם וגם אני אתפנה..." הוא אמר. היא החלה לבכות בקול. במשך דקה היתה ביניהם שתיקה. קלייר התעשתה ופתחה את אחת הדלתות שהיתה בחדר.
"אין לי פוקימונים ואני לא יודע איפה הם..." אמר לאנס, "בטח צוות רוקט דאג להחרים אותם ברגע שהם חטפו אותי..."
"זה בסדר..." אמרה קלייר ונתנה לבן דודה לאנס פוקדור. הם עברו בדלת הנוספת שהיתה בחדר והגיעו לתוך חדר במערה תת קרקעית קטנה. היתה זאת כניסה נוספת ותת קרקעית למאורת הדרקון. ממש בקצה היתה בריכת מים, אגם. "מזל שיש לנו גישה נוספת להכנס, דרך המקום הזה חילצתי אותך בעבר מתחת לעין של צוות רוקט..." הסבירה קלייר, היא הטילה פוקדור באוויר וגם דרו. מתוך הפוקדורים הגיחו שני פוקימוני דרקון, דרגונייר, הצורה המפותחת של דרטיני והתת התפתחות של דרגונייט. דרגונייר היה דומה מאוד לדרטיני, הוא היה ארוך וגדול יותר. במקום קמע לבן על מצחו צמחה לו קרן. בצווארו ובקצה זנבו ניצבו פנינים כחולים. מהפוקדור השני פרץ פוקימון דרקון נוסף, דמוי סוס ים, קינגדרה, כמו הבובה בקרוסלה שבסלון בית החלומות של דרו. גופו וקשקשיו תכולים, בטנו צהובה.
"ארבעה על שניים, אין בעיה!" חייך מת' ולא נראה מוטרד כלל. "סניזל, גלום!" הוא הטיל שני כדורים באוויר, מתוכם הגיחו פוקימון הסמור ופוקימונית הפרח.
"אייפום, סלוופוק!" קראה ויולט ושחררה שוב את הקופיפה ואת הלוטרה.
"כל כך הרבה זמן עבר ועוד לא פיתחתם את הפוקימונים האלה? פשוט בדיחה, אתם מצפים לנצח ארבעה פוקימונים מפותחים עם אלה?" צחקה ג'ינה והצביעה על קראדילי, מות'ים, קרובאט ואריאדוס.
"אנחנו לא צריכים שהפוקימונים שלנו יתפתחו בשביל להביס אתכם, חוץ מזה, מי אמר שהם לא יתחזקו ואי אפשר לפתח אותם עכשיו?" חייכה ויולט ושלפה מכיסה שלט שחור. היא לחצה על כפתור. גלום זהרה בלבן ובאורה ירוקה. היא החלה לגדול והפרח על ראשה נפתח, היא הפכה לווילפלום. על המסך בשלט הופיעה תמונה של אבן עלה.
"איזו חוצפה! איפה השגתם את זה?" התעצבנה ג'ינה.
"הם גנבו את זה מחברת סילפ', בעתיד, לא שמעת? מריהאנה קפצה אליהם וחטפה את ויולט משם, והם הצליחו לברוח להם!" הסביר בריאן.
"תקרא למיוטו!" צרחה ג'ינה.
"ממש לא, פעם קודמת שזימנו אותנו על הגשר בהוון והם ברחו, נענשתי על זה! לא הפעם, עד שנשתלט עליהם סופית!"
"תשכחו מזה..." צחקה ויולט, היא כיוונה את השלט על סלוופוק. הצ'יפ שעליו בהק באור אדום. על המסך של השלט נותרה תמונה של סימן שאלה וסלוופוק לא שינה את צורתו.
ג'ינה ובריאן התפוצצו מצחוק.
"זאת הגרסא הראשונית של ההתפתחות הרב פעמית. היא מפתחת רק פוקימונים שמתפתחים בצורה טבעית או דרך אבן מים, אבן אש, אבן עלה, אבן ירח ואבן ברק. סלוופוק יכול להתפתח רק בעזרת שלדר לסלווברו או לסלווקינג עם שלדר וסלע המלך, ואם אין כאן כזה, אז זה לא יקרה..." הסבירה ג'ינה בנימה של זלזול.
"בסדר, זה לא משנה! ווילפלום, ריקוד עלי כותרת! סניזל, רוח קרירה!" תקף מת'. ווילפלום שלחה מהפרח שעל ראשה עלי כותרת ורודים עם משב קליל של רוח. העלים פגעו באריאדוס. "ניב אש!" קרובאט הספיק להתחמק מהם בעזרת מהירותו והוא שלף ניבי אש בוערים וטס כדי לפצוע את ווילפלום. "פעימת מים אייפום!"
סניזל שלח רוח קרירה והצליח לפגוע בקראדילי שהיה מאוד איטי. פוקימון הצמח ניזוק מעט. קרובאט נעץ את הניבים הבוערים בווילפלום והסב לה נזק קל. גל של מים נשלח מאייפום והתנפץ על קרובאט וקירר את הכוויה שנגרמה לווילפלום.
"מות'ים, סופה!" פקדה ג'ינה. הפרפר החל לנפנף את כנפיו וליצור סופה של רוח שפגעה בסלוופוק האדיש. סניזל קפץ והתחמק מהסופה, כך גם אייפום.
"קראדילי, כדור אנרגיה על סניזל!" פקד בריאן.
"אריאדוס, רשת עכביש!"
כדור אנרגיה נשלח לעבר סניזל, הוא קפץ והתחמק מאחד, אבל שני נשלח אליו והתפוצץ עליו, והוא נפל על הקרקע.
אריאדוס שלח רשת של קורים אותם הוא טווה. הרשת נדבקה לגופה של אייפום. היא ניסתה להתחמק ולא הצליחה. "סלוופוק, אקדח מים על מות'ים!" פקדה ויולט. פוקימון העש התחמק מסילון המים שנשלח אליו.
"קרובאט, ניב רעל על ווילפלום!" פקד איש הרוקט.
סניזל קפץ ושחרר את אייפום מהקורים. קרובאט עף לכיוון ווילפלום.
"אבקת שיתוק!" צעק מת'. ווילפלום שחררה עננה של אבקת כתומה. קרובאט שאף אותה. גלים של חשמל עברו בגופו והוא נמנע מלתקוף.
"אייפום, יריית בוץ!" פקדה ויולט. הקופיפה הסגולה ירתה מטחים של כדורי בוץ מקצה זנבה לעבר הפוקימונים.
"אריאדוס, בלבול!" צעק האיש רוקט. כדורי הבוץ נתפסו בכוח על חושי וריחפו באוויר, חוזרים אחורה אל אייפום וסלוופוק ופוגעים בהם.
"סלוופוק, מתקפת פסיכי על אריאדוס!" צעקה ויולט.
"קראדילי, חומצה!" פקד בריאן,
"מות'ים, קרן על חושית!"
סניזל קפץ והתחמק מחומצה סגולה ורעילה שניתזה לעברו. הקרן העל חושית של מות'ים פגעה בו אך לא השפיעה עליו כי הוא מסוג אופל.
ווילפלום שלחה עלי כותרת והם פגעו בקראדילי. סניזל ירה קרן קרח לעבר מות'ים אך פספס.
סלוופוק הרים את אריאדוס באוויר במתקפת פסיכי. "אל תוותר לו, תשתמש בפסיכי גם!" צעק איש הרוקט. השניים החלו להאבק במתקפות העל חושיות בקרב מוחות.
"סניזל, תשתמש במתקפת מהירות כדי לפגוע ישירות במות'ים..." פקד מת'.
"עזוב את הפרפר שלי!" צעקה ג'ינה, "סופה!"
סניזל צבר תאוצה ורץ במהירות בזק לעבר מות'ים, אך הפרפר נופף בכנפיו בחוזקה ויצר רוח חזקה איתה סניזל נאבק. לבסוף הוא נפל על הרצפה כשמתקפתו נוטרלה.
"קרובאט, עוקץ רעל!" צעק איש הרוקט. העטלף הצליח למרות השיתוק לשלוח מטחים של מחטים סגולים לעבר ווילפלום. היא נפגעה והפכה למורעלת.
"לא טוב, לא טוב בכלל..." נלחץ מת'.
"תן לו בראש סלוופוק!" צעקה ויולט. סלוופוק נראה סובל, גופו החל להתרומם באוויר גם מההתקפה של אריאדוס. השניים הכאיבו חזק אחד לשני מהמתקפות העל חושיות.
"אייפום, ניתור!" פקדה ויולט.
"מתקפת עילפון!" פקד מת' וחייך.
סניזל נעלם ממקומו. אייפום ניתרה גבוה בחלל המערה בעזרת זנבה ששימש לה כקפיץ.
בריאן היה בטוח שהיא תנחת על קראדילי שלא יכל לזוז ממקומו כל כך מהר. אך אייפום נחתה על אריאדוס ופגעה בו חזיתית. סניזל הופיע באוויר לפתע וחבט במות'ים.
"לא, פרפר שלי!" נבהלה ג'ינה.
סניזל נפל על הקרקע אחרי שאייפום תקפה את אריאדוס והפריעה לו במתקפת הפסיכי.
אריאדוס התעלף סופית אחרי שלא עמד בלחץ של מתקפת הפסיכי. סלוופוק חזר לעצמו והתעלף גם הוא.
"היית גדול חבר!" אמרה ויולט והשיבה את סלוופוק לפוקדור, כמו איש הרוקט שהשיב את אריאדוס.
"למה אתה לא מתערב?" צעקה ג'ינה על בריאן.
"ששש, אל תפריעי לקרב להמשיך כמו שהוא..." ענה לה בריאן.
"מות'ים, נשיכת חרק!" התעצבנה ג'ינה. פוקימון הפרפר נעץ שיניים בוהקות באור ירוק בגופו של סניזל והותירה לו נזק רב בשל יתרון הסוג.
"קרובאט, ניב אש על ווילפלום!" צעק איש הרוקט.
"אייפום עצרי אותו!" פרצה ויולט. אייפום ניתרה שוב לאוויר. גלים סטטים לבנים הופיעו מסביב לזנב היד שלה, היא הטיחה את מתקפת שבירת הלבנה החדשה שלמדה על קרובאט ועצרה אותו מלתקוף את ווילפלום. קרובאט הוטח על הקרקע אבל שרד את ההתקפה.
"מות'ים סופה על ווילפלום!"
"קרובאט, ניב רעל על ווילפלום!"
"קראדילי, חומצה על ווילפלום!" פקדו שלושת החבר'ה הרעים.
"מה נהיה?" התעצבן מת'.
ווילפלום ניסתה להתחמק ממתקפת הסופה שתקפה אותה אך זה היה מאוחר מדי. סניזל ירה קרן קרח כנגד החומצה והמתקפות התפוצצו. אייפום יירטה את קרובאט עם פעימת מים. קרובאט עצר את התקפתו והתחמק.
ווילפלום התעלפה ממתקפת הסופה והפכה בחזרה לגלום. "חזרי..." אמר מת' ונשף באכזבה, משיב את גלום לפוקדור.
"סניזל, קרן קרח!"
"אייפום, צווחה!"
אייפום פערה את פיה ויצרה צווחה מעיקה שצמררה את כל הפוקימונים והחלישה אותם. סניזל הצליח להתנער מהמצב וירה קרן קרח, פגע בול במות'ים ועילף אותו.
"אין מצב!!!!" התעצבנה ג'ינה והשיבה את מות'ים. היא הוציאה שני פוקדורים נוספים.
"חכי, אל תהרסי את הקרב..." אמר לה בריאן.
"קראדילי, קרן סולרית!" פקד בריאן.
רעש מאחוריהם נשמע. מערבולת נוצרה בתוך האגם. מתוך המים עלו לאנס וקלייר רכובים על דרגונייר וקינגדרה.
"לאנס!!!" צרחה ויולט בתדהמה.
"איך לעזאזל?!" נבהל בריאן. קראדילי ירה את הקרן הסולרית שלו ופגע באייפום, היא התעלפה. נוצר פיצוץ קל ואבנים קטנות עפו לכל כיוון.
"סיפור ארוך חברים, שמח לראות שאתם בסדר..." ענה לאנס ועלה על האדמה.
עיניים תכולות הופיעו באוויר, עיני התינוק של מיו. הוא חשף עצמו. שישה פוקדורים הופיעו מסביבו באוויר ושוגרו לעבר לאנס.
"לקחנו אותם ברגע האחרון, הם שלך שוב!" חייך מיו.
"תודה מיו! ותודה בת דודה על דרגונייר, אבל הפוקימונים האהובים שלי שלא ראיתי זמן רב צריכים לתת שואוו עכשיו!" אמר לאנס בבוז לעבר ג'ינה, בריאן ואנשי הרוקט.
"תשכח מזה!" אמר בריאן, הוא שלף שלושה פוקדורים נוספים כמו ג'ינה.
"דרגונייט, גייראדוס!" הקדים אותם לאנס. מתוך הפוקדורים שלו פרצו דרגונייט המוכר שלו, וגייראדוס, פוקימון דרקון המים. אך הוא היה שונה מהרגיל, גופו היה אדום ולא כחול. הוא היה גייראדוס זוהר.
"קרן על!" פקד לאנס. שני הפוקימונים החלו לטעון קרן ורודה בתוך פיהם.
הדבר האחרון שויולט ומת' הספיקו לראות זה את ג'ינה מטילה משהו באוויר, מלווה בעשן שחור סמיך. כשהעשן התפזר, נעלמו אנשי הרוקט ופוקימוניהם.
"היי, הם לקחו את אייפום וסניזל!!" נבהלה ויולט. היא חיפשה מסביב ולא מצאה את אייפום ולא את סניזל.
"אל תדאגי ויולט..." חייכה קלייר ונקשה באצבעה. דרגונייר, דרגונייט, קינגדרה וגייראדוס החלו לסייר במערה.
"אתה חייב לספר לנו מה קרה לך..." אמר מיו למת'.
"אל תדאג..." נקטע לאנס. נשמעו פיצוצים וקולות של הד. ארבעת הדרקונים שבו לבסוף.
אייפום וסניזל מעולפים, רכובים על גופו העצום של גייראדוס. דרגונייט טס אליהם בתעופה, מחזיק עצם בלתי מזוהה בין ידיו, משהו שחור.
"אייפום!" פרצה ויולט. היא ליטפה את גייראדוס ותפסה בזרועותיה את הקופיפה הסגולה. מת' לקח את סניזל באדישות, חיבק אותו והשיב אותו לפוקדור.
"גייראדוס זרק את גופת איש הצוות רוקט על הקרקע..."
"הוא כנראה נפגע ממפולת סלעים או משהו ונהרג..." אמר מיו. דרגונייר הנהן בחיוב.
"צריך לקבור אותו..." אמר לאנס.
"איזה לקבור, השתגעת? אני זורקת את הזבל הזה במים, שהגופה שלו תירקב שם ויאכל אותו דרטיני! לא מגיע שום כבוד של קבורה לנבלות האלה שהרגו את חבר שלך ואת דוד שלנו! אני עוד צריכה ללכת לבית שלו במאורה ולחלץ משם דברים חשובים, אם צוות רוקט לא דאג להרים משם הכל..." התעצבנה קלייר. מת' וויולט צחקו. לאנס ומיו צחקו גם הם.
"טוב, אז עכשיו אפשר לעוף מפה כבר?" שאלה ויולט.
"כן כמובן, רק יש לי משהו קטן לעשות..." אמר לאנס וקפץ אל המים.
"מה לעזאזל?" תהה מת'.
לאנס צלל, הוא חזר כעבור חצי דקה כשפוקימון קטן בידו. היה זה הורסי, פוקימון סוסון הים. הוא היה דומה מאוד להתפתחות שלו קינגדרה, רק קטן ופחות מאיים. לאנס לא התאמץ יותר מדי, הוא שלף פוקדור כחול מכיסו, הקיש איתו על ראשו של הורסי ולכד אותו.
לאנס, קלייר, מיו, מת' וויולט ישבו בחדר המסתור של לאנס במכון של קלייר.
"אני לא ארחיב לכם יותר מדי עכשיו, אני אצטרך לספר הכל לקאסי, מייקל ולשאר החברים שלכם..." הסביר לאנס.
"אנחנו מיד נעזוב חברים!" אמר מיו למת' וויולט.
"קלייר, אני רוצה שתבואי איתנו..." אמר לאנס.
"מה פתאום? למה?" שאלה קלייר.
"הם יודעים עכשיו שאני הצלתי אותך והם ינסו ללכוד אותך! כבר לא בטוח בשום מקום בחוץ!" הסביר לה לאנס.
"לאנס יקירי, אני ממש לא מפחדת, נראה את האחד שינסה לעשות לי משהו! חוץ מזה, אני לא אהרוס את ההזדמנות למאמני הפוקימונים שעוד מסתובבים בחוץ ורוצים לאתגר אותי לקרב, ממש לא! אני אהיה בסדר..." היא אמרה. לאנס הבין שאין לו יותר מדי ברירה.
השלושה נחתו במטבח, בליווי מיו. "חברים, הוא כאן!" צעקה ויולט בהתרגשות. דלת המטבח נפתחה במהירות. קאסי פרצה פנימה והתנפלה על לאנס בחיבוק עצום.
"אני כל כך מתרגשת, אני לא מאמינה שאתה סוף סוף חזרת אלינו!" היא אמרה בהתרגשות.
"קאסי יקירה, אני גם כל כך שמח לראות שאתם בסדר!" הוא אמר לה בחום וליטף את שיערה. דני, טרי, קריס ומייקל נכנסו אל המטבח בחיוך רחב והקלה. טרי החל למחוא כפיים, כולם אחריו.
"ברוך השב לאנס!" הסמיקה קריס.
מייקל ניגש אליו לאחר שקאסי שחררה ממנו את האחיזה. הוא חיבק אותו גם.
"מייקל יא אח..." הוא אמר, חיטט בכיסו ודחף לו ליד פוקדור מזערי, "הבטחתי לך פוקימון דרקון שהוא גם מסוג מים!"
מיוטו הגיע בבהילות למאורת הדרקון וצלל אל מעמקי האגם. הוא הבחין ברסיסי כלוב הזכוכית. זעם התמלא בעיניו, אפילו מעט חשש. לאנס ברח לו מתחת לעיניים ועוד אחרי שמשרתיו נכשלו, הוא הצליח להתאחד עם האנשים שהיו אמורים להביס אותו ואת האימפריה שהוא בנה. למרות שהוא הצליח, הוא עדיין חושש שהם יצליחו הפעם.
"לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" הוא זעם. מי האגם פרצו מממוקם והציפו את כל המערה.
[B]פוקימונים שהופיעו:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/150.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/079.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/140.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/044.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/045.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/149.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bws/130.png[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/414.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/346.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/230.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/168.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/169.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/147.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/148.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/116.gif[/IMG]
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*החבורה מתאחדת עם לאנס
*לאנס לוכד הורסי ונותן אותו למייקל
*אייפום לומדת מתקפת שבירת לבנים
פרק אחרון נהדר
סוגר קצוות פתוחים ומשאיר טעם של עוד
אבל הייתי מצפה שויולט תתלהב קצת מכך שאייפום למדה מתקפה חדשה
בכל מקרה מתי תפרסם את העונה הבאה?
תודה רועי.
זה לא הפרק האחרון לעונה, זה הספוילר שפרסמתי לפני כמה ימים לפרק האחרון:
[B]פרק 25- הסטוריה חדשה[/B]
"נסו להתחמק!" זעקה ויולט באימה.
כדור אנרגיה ירוק הגיח מלפניהם אשר נגלה כסלבי. הוא ספג את מתקפות האבנים והגן על הפוקימונים "בריאן, יש לנו כמה חשבונות לסגור..." זעם סלבי. הוא השתמש בסופת עלים ושלח סופה של רוח ועלים ירוקים חדים כתער לעבר בריאן ופוקימוניו.
מיוטו צחק, הוא סובב את מבטו חזרה לקירות המערה. אבן ירוקה הופיעה באוויר מולו. "אולי האבן של סינו תסייע לי למצוא את האבן של הוון..." אמר מיוטו. מיו הפעיל כוח על חושי על האבן, הוא חטף אותה אליו.
"איך אתה מעז?! החזר לי אותה!" צרח מיוטו.
"לא יקרה!" צעק מיו, אבל לפני שהוא הספיק לעשות משהו, קרן על עוצמתית נשלחה לעברו.
אבל כמו כן, הנה ספויילר לפרק הבא שיגיע בשבוע הבא. הפרק הזה יהיה קצת יותר רגוע משאר הפרקים שהיו בחצי השני של העונה, האקשן קצת ירד.
[IMG]http://i48.tinypic.com/27yv3lx.png[/IMG]
"וובכן, יצא לי להיתקל בהומלס מסכן ברחוב, הכל היה אפור, הם שלטו בהכל. הוא זיהה אותי ואמר שהופעתי בעיתונים, הוא ידע שפעם הובסנו בקרב והיינו נעדרים, ואחרי כמה חודשים מיוטו מצא אותנו שוב והרג את כולנו!" הסבירה ויולט.
"אם אני מבינה למה את חותרת ויולט, אז את חושבת שמיוטו עלול להגיע פתאום ולהרוג את כולנו בעת הנוכחית הזאת?" שאלה קאסי, חיוך רחב התפשט על פניה.
"תותחית!" אמר טרי.
"ג'יראצ'י, תודה שהסכמת להצטרף אלינו, אתה יודע שזה למטרה טובה!"
ג'יראצ'י חייך, הוא לא הוסיף מילה, אבל קד קידה.
"פוליראת' ירה מתוך הספירלה שבבטנו מטחים של בועות תכולות וזוהרות. הן הוטחו בספירו והפילו אותו על הרצפה. פוקימון הדרור ניסה לקום ולתקוף, אך עדיין לא הצליח להתאושש.
פרסמת אותו? כנראה שפיספסתי
וגם הספוילר לפרק הבא נשמע טוב
כן, כמה ימים לפני....
תודה :]
הפרקים האחרונים היו מצויינים
ממתין בלי סבלנות לפרקים הבאים :p