Glaria Soa

[B][COLOR="Red"][SIZE="6"]פרק י"ט: קסם.
[/SIZE][/COLOR][/B]

"שימו לב תלמידים יקרים!" הכריזה גב' לנגר בקול. היא עמדה כמה מטרים קדימה מהם, פניה לכיוונם. "אתם ודאי הבחנתם שכשזנבכם בחוץ יש לכם חוש שלא הכרתם לפני. אלפים מסוגלים לנתח את מזג האוויר ולחשב מרחקים. כל פעם לפני שאנחנו ממריאים אנחנו צריכים לחשב את מזג האוויר לצורכי בטיחות. בגלאריה סאה מזג האוויר עומד יציב על שמונה עשרה מעלות. לפעמים מזג האוויר משתנה ויש להיות ערניים לזה. הדרך לחשב את מזג האוויר היא על ידי הושטת אצבע קדימה וריכוז. יש למצוץ את קצה האצבע קודם."
גב' לנגר הושיטה את האצבע שלה קדימה לאחר שהכניסה אותה בזריזות אל פיה. טומי זקף גבה. הוא הרי הכיר את השיטה הזו כבר שנים, בלי כל קשר לגלאריה סאה ולעצם היותו אלף.
"מזג האוויר כעת עומד על שמונה עשרה מעלות, רוח קלה צפונית ואין הרבה עננים בשמיים. מושלם." אמרה גב' לנגר לאחר כמה דקות בודדות. "אני כבר רואה את המבטים שלכם, אתם כבר מכירים את השיטה וזה נראה לכם מגוחך? זה משום שבני אדם מרבים לראות אותנו עושים זאת והם חושבים שגם הם יכולים. ברור שזה אמונה כוזבת. קדימה. להתחיל לתרגל. אני משנה את מזג האוויר באזור בשביל הדקות הקרובות."
טומי ניסה. אך כל מה שהוא הרגיש זה בדיוק אותו דבר כמו שהיה רגיל להרגיש בעבר. קור מדגדג באצבעותיו. הוא כן היה ער לחוש לא מוסבר בראשו שיש לו אפשרות לנחש את מזג האוויר. אבל ברגעים אלו הוא לא יכל באמת להרגיש מה הוא מזג האוויר.
ניסיון נוסף הוביל לכישלון וטומי החל להתעייף.
'טומי אתה רוצה שאגלה לך?' קרץ לעברו כספיון. 'הגוף שלי יכול לזהות את מזג האוויר בקלות.'
'לא, תודה.' ענה טומי. 'אני יכול להסתדר לבד.'
"גב' לנגר!" אמרה לפתע הלן ברנדפילד. "אני הצלחתי. קוראים לי הלן ברנדפילד!"
"הלן יקירה." אמרה גב' לנגר "מה הוא מזג האוויר כרגע? הסבירי כיצד הגעת לתוצאה."
"מזג האוויר כעת עומד על שמונה מעלות ורוח דרומית חזקה. לא נצפו עננים." אמרה הלן. "כשהגשתי את האצבע קדימה פתאום עלתה בתודעה שלי הבנה שמזג האוויר קר. אני יכולה לתאר לעצמי שמדובר בשמונה מעלות אך אני לא יכולה להסביר איך. את הרוח הדרומית חשפתי על ידי הזזת האוזניים שלי. ובעזרת עיניי ראיתי שאין עננים באזור."
"עבודה מעולה הלן." החמיאה גב' לנגר. "תלמידים המשיכו לתרגל. אני רוצה שתכתבו את התיאור הזה בדיוק. זכרו שיש להרחיב על שלושת הממצאים החשובים לפני תעופה."
השעה הייתה שלוש וחצי והלימודים הסתיימו. טומי יצא לעבר האולם הגדול כשראה שהשולחנות היו עמוסים באוכל בשרי מלא בכל טוב. תבניות ענק הפיצו ריח בישול וסלטים ישבו על צלחות כבדות. הוא ראה את דיוויס יושב על השולחן של השנה הראשונה והצטרף אליו. הוא היה רעב. הוא בחר צלחת והעמיס עליה תפוחי אדמה במרינדה ונתח בשר ברוטב. הוא ישב בדממה והחל לאכול, כשכספיון רבץ בין רגליו של טומי בדממה.
'אתה יודע שאתה יכול ללכת לאכול עם שאר הדמונים כן?' אמר טומי לכספיון תוך כדי שהוא תחב תפוח אדמה גדול במיוחד לפיו. 'אתה לא חייב להיתקע כאן.'
'אני לא מצליח להבין מה קרה לך טומי, אבל אני בהחלט מרגיש לא רצוי.' ענה כספיון. הוא פרס כנפיים ועף במהירות ויצא מהאולם. 'אני אחזור כשתקרא לי, עד אז אני אשאר בחדר.' נשמע קולו של כספיון בראשו.
'ביי!' אמר טומי בכעס. הוא היה כה עצוב מההחלטה שלקח. הוא אהב את כספיון וידע שהוא רוצה לשהות במחיצתו, אבל חלומו שב לנגד עיניו שוב ושוב. טומי ידע שאם כספיון יפנה נגדו לא יהיה לו סיכוי!
הוא זכר את הרגע שהוא פגש את כספיון ועד כמה חשוב היה לו לרכוש אותו. כמה נחמד הוא היה אליו וכמה חוויות היו להם ביחד. דמעות עלו בעיניו של טומי והיה לו קשה לעכל את המעשה שהוא הולך לעשות.
"מה יש לך?" אמר דיוויס בפה מלא בקישוא ממולא אורז ובשר טחון. "מה הפרצוף הזה עכשיו?!"
"אני מעדיף לשמור את זה לעצמי." אמר טומי בתגובה. הוא כבר לא היה רעב. הוא הדף את צלחתו, קם, ועזב את האולם. מותיר את דיוויס מאחור.
"אז כבר לא בא לך עליי הא?" פלט לפתע דיוויס "אתה מוכן להסביר לי מה עשיתי? למה אתה זורק חברות של כל כך הרבה שנים?"
"דיוויס." טומי הסתובב לכיוונו באיטיות. "אין דבר כזה חברות, קלוט את זה. אבל זה בלי קשר בכלל לא קשור אלייך. לא כל דבר קשור אלייך."
"משהו מוזר עובר עליך ואני אין לי כוח לזה..." ענה דיוויס בכעס. "תעשה מה שבראש שלך."
טומי יצא מהאולם בשקט, מותיר את דייויס זועם לבדו. הוא הציץ בשעונו, היה לו הרבה זמן לחכות עד לזמן המפגש שלו עם ג'סיקה. הוא יצא לסיבוב ארוך בחצר בית הספר, תלמידים רבים הסתובבו סביב. קוסמים שוחחו עם קוסמים ואלפים עם אלפים. טומי לא ראה קשר כלשהו בין קוסמים לאלפים מהרגע שהגיע לבית הספר. מחשבותיו נדדו שוב לעבר כספיון. הוא לא הפסיק לחשוב עליו, הוא רצה להתייעץ עם ג'סיקה מה לעשות. הוא חש את פעימות ליבו והרגשה משתקת פשטה בו כל פעם שהוא זכר את החוויות שהיו לו עם כספיון.
טומי הרים את עיניו וגילה שהשמש ירדה לחלוטין. הוא הציץ בשעונו וגילה שנותרו לו עשרים דקות לפגוש את ג'סיקה. הוא המתין ליד המזרקה. הרחבה כבר לא הייתה עמוסה תלמידים. החושך שירד הבריח אותם לחדריהם. רוח קרירה הציקה לטומי. הוא ניסה לתרגל את מה שלמד בקורס תעופה, אך ללא הועיל. לא היה לו מושג מה השלבים.
"לך לחדר שלך." נשמע לפתע קול לא נחמד במיוחד "מחשיך."
"זה בסדר." ענה טומי מבלי להביט בתלמיד שפנה אליו "אני מחכה לחברה."
"חברה הא?" ענה הקול בקור, כוח לא מוסבר גרם לטומי להרים את ראשו ולחץ חזק יישר את גבו. "מה גורם לך לחשוב שהיא חברה שלך?"
חמישה תלמידים עמדו מולו קרוב. התלמיד שדיבר אליו היה גבוה ורחב כתפיים, שיער כחול ארוך ועיניו היו מאופרות. הארבעה האחרים נראו מפחידים לא פחות. שרביט ארוך בצבע שחור הופנה כלפי חזהו של טומי.
"שלא תעז אפילו לחשוב על לקרוא לדמון שלך. אני אפוצץ לך את המוח." הוסיף הקוסם. "תזכור את השם שלי טומי, קוראים לי ג'רמי סולף. ואם אראה אותך פעם נוספת מתקרב לג'סיקה אתה תמצא את עצמך בצרות."
טומי היה מבועת. לא היה לו מושג מה הם רוצים ממנו. "ג'סיקה ואני חברים כבר שנים! לא עשיתי לך שום דבר רע!"
אגרוף הוטח בעורפו של טומי. הוא נשך את לשונו וכמעט התעלף. "אתה וג'סיקה לא חברים אידיוט. אין דבר כזה חברות בין אלפים לקוסמים. אל תקשיב לפרופ' כרוסאובר האשמאי הזה."
טומי נפל על ברכיו. ידיו תמכו בו מלהתרסק והפוני הארוך שלו הסתיר את עיניו. הוא ידע שאין דבר כזה חברות, אבל הוא ידע שבינו לבין ג'סיקה יש משהו אחר.
הקוסמים בזו לו וירקו עליו, איש לא היה בחצר כדי למנוע זאת. "תתרחק ממנה. תזכור את זה."
טומי לא הביט בהם. מבטו היה תקוע ברצפה. הוא מעולם לא עבר השפלה שכזו בעבר, הוא הרגיש שלא נותר לו אף אחד בעולם. הוא הרגיש איך כל הגב שלו כואב.
"מה אתם חושבים שאתם עושים?!" נשמע לפתע קול מוכר. "השתגעתם לגמרי?!"
"ג'סיקה!" הופתע ג'רמי. "תתרחקי. זה לא עניינך!"
"אתם פוגעים בחבר שלי, זה ענייני ועוד איך! רוח מלחשת שירה מלטפת אנא הראי לי איך את כחול השיער את הודפת!" קראה ג'סיקה. כדור הבדולח שלה ריחף מעליה. הוא בהק באור ירוק בוהק ורוח חזקה נשבה לעבר ג'רמי. הוא נדחף לאחור.
"קור מקפיא עצמות יחולל נפלאות, הוא יבוא ויוכיח פה מגבלות. כלוב קסום החוסם הכל שוב ישוב!" לחש ג'רמי. השרביט שלו בהק באור לבן בוהק ונטיפי קרח כלאו את ג'סיקה. הנטיפים התרחבו עד שהפכו למעין קוביית קרח ענקית.
"תן לה לצאת!" קרא טומי. "כח האנרגיה הטמו..." אגרוף נוסף הונחת ישירות על פניו. "אתה לא תעז. תכסיסי האלפים העלובים שלך מתגמדים לכוחות הקסם שלי!"
טומי התרסק על הרצפה. הוא נגע בפניו. הלחי הימני שלו היה נפוח וכואב. זה ייאש אותו לחלוטין. הדמעות שהיו בעיניו החלו לזלוג בזרם שוטף. הוא ידע שעליו לעשות הכל כדי להציל את ג'סיקה אבל אין לו שום דרך לעשות כלום.
"אמרנו לך לא להתראות איתה. מה אתה מגן עליה?" צרח ג'רמי. הוא הרים את רגלו ובעט בבטנו של טומי בכל הכח. "תכננת לשקר ולהיפגש איתה מאוחר יותר מה?"
כאב עצום פילח את ביטנו של טומי. "איי!" טומי צרח. הוא לא הצליח לנשום לשניות ספורות. בעיטה נוספת לא איחרה לבוא. "מספיק!" הוא התחנן. בשארית כוחותיו הוא בעט בג'רמי בברך.
"אני אהרוג אותך אלף טיפש!" זעם ג'רמי. "אתה לא מגן על קוסמת, אתה עלוב! היא חזקה ממך! אתה כמו ג'וק שרק מתכנן שאמחץ אותו!"
צווחה חזקה ומוכרת שברה את דממת הלילה. כספיון טס במהירות לעבר ג'רמי והדף אותו קדימה. צווח פעם נוספת ומעיף את ג'רמי וחבריו לאחור.
'אתה בסדר טומי?' שאל כספיון ונעמד מולו. מגונן עליו. 'מי אלו?'
'תתרחק מהאזור כספיון, אתה לא צריך להגן עליי, לא קראתי לך!' הגיב טומי.
'שוב עם ההתנהגות הזאת טומי? אני לא עשיתי לך שום דבר רע! אין לי מושג מדוע אתה קר אליי כל כך!' קרא כספיון בתוך ראשו של טומי. 'אבל לא משנה מה תגיד. אני לא משאיר חבר מאחור. אני חולק נשמה יחד עם ילד טוב לב ואמיץ שיעשה הכל למען חבריו ולכן אני פשוט לא יכול לעזוב!'
"התחלת עם תכסיסי האלפים הטיפשיים שלך?" צחק ג'רמי והצביע על כספיון. "מה נראה לך שהמכוער הזה יכול לעשות לי?"
כספיון זעם. הוא צווח בעוצמה וג'רמי צעד כמה פסיעות לאחור מגן ורדרד מגן עליו. טומי הספיק בזמן הקצר שהרוויח להזדקף. הוא לא הצליח להבין מדוע כספיון עמד להילחם לצדו ולא תקף אותו. לדברי מנהל בית הספר הדמון רק יחפש הזדמנות להפיל את האלף. במקרה כזה אין סיכוי שהקרב לטובתו.
"זהו?" צחק ג'רמי והוציא קלף מכיסו. "בוא אני אראה לך מה מפלצת לחש מסוגלת לעשות!"
"מפלצת לחש?" שאל טומי בתדהמה. על זה הוא עוד לא שמע.
"צחוק מרושע מתגלגל בדממה,
צל כהה מסתיר את השממה.
קור, קור, עמוד עד לשד עצמותך,
את הפחד והבדידות הפוך למשכנותיך.
בוא אליי סיוט של מיני רבים,
בוא אליי, מלך העקרבים!" לחש ג'רמי והניף את שרביטו לפני הקלף שריחף באוויר בסיבובים עדינים. "מפלצת לחש בת שישה שורות לחש. בוא נראה אותך עכשיו ג'וק!"
הקלף גדל וגדל עד שהפך למעין עקרב כתום מיוזע ומפריש ריר. טומי יכל לחשוב בטעות שמדובר בדמון אבל הילה שחורה אפלה הקיפה את העקרב. לעקרב גם לא היו פנים בכלל.
"מלך העקרבים, תחסל את הדמון הזה! אל תסתפק בלעלף אותו!" קרא ג'רמי בקול. העקרב היה מהיר בצורה על טבעית, הוא הניע את שמונת רגליו וחבט בכספיון בזנבו, כספיון התרסק בקרקע בעוצמה והתגלגל כמה מטרים. זנבו של מלך העקרבים החל לבהוק באור סגול. טומי ידע היטב מה זה אומר. כספיון לא יעמוד במכת רעל נוספת, הוא רק החלים מאחת.


[SIZE="7"][COLOR="Silver"]המשך יבוא...
[/COLOR][/SIZE]

כספיון D:::::
סוף סוף רואים את הקוסמים בפעולה.
פרק מעולה.

אמרתי לך כבר את דעתי :x

מדהים! פרק מעולה

שלושה פרקים אחרונים, נהדרים.

וואאה אקשן!!

מעניין איך הקרב הזה יגמר D:

נוווו מתי הפרק הבא

[COLOR="Red"][B][SIZE="6"]פרק כ': מלך העקרבים!
[/SIZE][/B][/COLOR]

"אתה מבין טומי?" שאל ג'רמי בקול שקט. "מלך העקרבים תמיד יתקוף הרבה יותר חזק ממה שהדרקון המכוער שלך יהיה מסוגל לתקוף. עקיצה קטנה מהזנב והוא משותק לשארית חייו העלובים."
'כספיון עוף מפה!' נלחץ טומי. 'אני אהיה בסדר, אני אגבר עליו, לך מפה!'
'אני לא זז מפה. אני הבנתי מה הוא אמר ואני מוכן להתמודד עם התוצאות.' ענה כספיון.
'כספיון אין לי שום כדור אנרגיה לתת לך! אתה יודע את זה נכון?' אמר טומי. אך כספיון פרס כנפיים ועף במהירות גבוה. לרגע טומי חשב שהוא אכן עזב, אך ההתרסקות האדירה שקרתה שנייה לאחר מכן הוכיחה אותו על טעותו. כספיון התרסק ישירות במלך העקרבים ועף שוב גבוה לשמיים.
"יתוש. זה לא מזיז לעקרב שלי." קרא ג'רמי.
טומי הביט בכספיון. הוא המשיך להתנגש במלוא העוצמה בעקרב ולא נח לרגע. הוא הוכיח לטומי כי הוא לא מעוניין להזיק לו בשום אופן. בכל התנגשות כזאת טומי ידע שהיחיד שניזוק זה כספיון עצמו. משהו בכיסו החל להכאיב לו, זה היה חם. הוא בדק את כיסו ומצא את הטבעת שלו. הוא ענד אותה והביט בכספיון.
רגש חזק מאוד עטף אותו וגרם לגופו לרעוד, לקח לטומי מספר שניות להבין מהו הרגש הזה בדיוק. היה זה הזעם, התסכול והרצון לנקמה ולהגן על כספיון, ההכרה בטיפשותו ובפחדנותו, באנוכיות שלו. כל זה התרכז יחד לרגש אחד משכר.
הטבעת בהקה באור כתום. בדיוק כפי שבהקה באולם הגדול. טומי הפך את ידו וכתור אנרגיה כתום ועגול ריחף בעדינות. אוושה עדינה בידרה את שערותיו של טומי, מה שהעיד על עוצמתו של הכדור. טומי לא ידע מהיכן הגיעה האנרגיה הזו אך הוא ידע שעליו לעזור לכספיון ולג'סיקה. הוא לא ידע מה יקרה לכספיון במידה והוא ייתן לו את הכדור הזה אבל ללא ספק מדובר בתקוותם האחרונה.
טומי הכניס את כדור האנרגיה אל חזהו מבלי לחשוב פעמיים. עיניו נעצמו. דממה. הוא הרגיש שלווה ורוגע. כאילו כל מכותיו כבר לא כאבו לו. כאילו כרגע הוא נמצא בחדרו בבית. להבה בערה בו. הוא הרגיש את החום והעוצמה שבכעס שלו. הוא נתן לזה לסחוף אותו למקום מאוד מרגיע ומחושב.
טומי פקח עיניים. כספיון עמד לצדו ועורו הכסוף בהק באור כסוף בגוונים אדומים. כספיון בער מחום כמו לבה רותחת עד שהרצפה תחתיו העלתה אדים. גם טומי עצמו רתח. שיערו הבלונדיני הפך אדום ועוצב כמו להבה מלחשת. טומי זכר את ההרגשה הזאת, כשרכש את כדור האנרגיה של קורי הפחד.
"מה זה השטויות האלה?" קרא ג'רמי בכעס. הוא נראה לחוץ מעט. "אני משביע את החול האוויר והים והשמיים, השרביט יירה סילון של מים!"
טומי זז במהירות מדהימה הצידה, כשסילון מים רב עוצמה חלף בדיוק במקום שבו הוא עמד. העקרב החל להתקרב לעברם במהירות וכספיון זינק לאוויר, טומי קפץ ישירות לעבר ג'רמי והנחית בפניו אגרוף. ג'רמי הועף כמה מטרים אחורה והתרסק. הוא הזדקף וירה סילון מים נוסף משרביטו. טומי זינק במהירות וחמק, מושיט את כף ידו קדימה משחרר קיטור רב עוצמה של אש. האש פגעה בקרקע ולא כבתה.
"תתרחק ממני ג'רמי, אל תתעסק איתי או עם חבריי." הוא אמר בכעס. כספיון צווח בעוצמה ולהביור עצום עטף את העקרב. מלך העקרבים החל לעקוץ את עצמו שוב ושוב עד שנעלם. ג'רמי וחבריו נעלמו מהעין כשהעשן התפזר. טומי עדיין זעם נורא, זה נגמר מהר מדי לטעמו. הוא ירד על ברכיו וחבט בעוצמה בקרקע. הוא החל לבכות שוב. החוויה הלחיצה אותו מאוד והטיפשות שלו, התמימות שלו, גרמה לו לרצות להתפטר מהחבר הכי טוב שלו.
כספיון חיכך את גופו בכלוב שבו ג'סיקה הייתה כלואה. היא יצאה משם במהירות ורצה לעבר טומי. הוא עדיין היה נסער, אז היא פשוט עמדה לצדו וחיכתה שהוא יירגע. לאחר כמה דקות הפוני הבלונדיני כיסה את עיניו של טומי. כספיון עף במהירות לעבר טומי והתחכך בטומי.
'אני מצטער כספיון. אני ממש מצטער!' בכה טומי. 'אני טעיתי לגביך, האמנתי למנהל בית הספר שייעץ לי שאתה מסוכן לי!'
'הכל בסדר.' ענה כספיון, הוא הזכיר לטומי כלב מפוחד. 'אני מצטער שהרגזתי אותך והדאגתי אותך.'
"אני מצטערת עד עמקי נשמתי." אמרה ג'סיקה. קולה היה גבוה ורעד קל ניכר בו. "אני לא חלמתי שזה מה שיקרה!"
"מה הכוונה, לא ידעת שזה מה שיקרה?" שאל טומי והביט בעיניה. "ידעת על כל זה?"
"לא!" נבהלה ג'סיקה. "ג'רמי שאל אותי עליך, אמרתי לו שאנחנו חברים טובים והוא היה נראה בסדר. הוא תלמיד שנה שנייה והוא מאוד חזק, אני בהלם שבכלל ניצחת אותו."
"אני לא ניצחתי אותו, אני גרמתי לו להמתין קצת עד לפעם הבאה. אני בטוח שאנחנו עוד נשמע ממנו." אמר טומי. "מה שאני לא מצליח להבין זה מאיפה האנרגיה הכתומה הזאת הגיעה, לא זכור לי שרכשתי שום דבר."
'זאת האנרגיה שלך!' אמר כספיון. 'אני יודע שלאלפים יש יכולת להשתמש באנרגיה של האישיות שלהם.'
'האנרגיה האישית שלי?' שאל טומי, הוא התיישב על דופן המזרקה הגדולה. 'זאת אומרת שאני יכול להשתמש באנרגיה שלי בדיוק כמו שאני משתמש באנרגיה של דמון?'
'אני מניח...' אמר כספיון. הוא רבץ בכבדות והתנשף. טומי התקרב אליו וראה שגופו סבל מחתכים עמוקים. הוא היה צריך טיפול רפואי לאלו.
"בוא ניקח את כספיון למרפאה." אמרה ג'סיקה וכדור הבדולח שריחף לידה בהק באור ורדרד. ג'סיקה לחשה משהו לא ברור ושלפה מתיק היד שלה שיקוי צהבהב. היא תחבה את השיקוי לפיו של כספיון וליטפה את ראשו בעדינות. הגרון של טומי צרב לרגע. הוא ידע שכספיון לא נהנה מהשיקוי אך הוא לא התנגד לו. "תגיד טומי, אני יכולה לשאול אותך שאלה?"
"כן, רק בואי נתחיל ללכת לכיוון מרפאה." אמר טומי, פניו כאבו מאוד ועינו הימנית כמעט והוסתרה לחלוטין מאחורי לחי נפוח במיוחד, כל גופו כאב מהבעיטות והאגרופים שחטף. "אני מקווה שהם יוכלו לעזור לכספיון."
"למה לא קראת לכספיון מההתחלה? למה התעכבת מלזמן אותו וכשהוא הגיע, למה צעקת עליו?" אמרה ג'סיקה בקול מהורהר.
"זה כבר לא משנה האמת, כרגע מה שמשנה זה שאני יודע ששום דבר בעולם לא יגרום לי להתנתק מכספיון." אמר טומי. הם נכנסו לבניין ונכנסו לאולם הגדול. ג'סיקה הובילה אותם לעבר הכיסא של פרופ' כרוסאובר. כדור הבדולח שלה זרח והכיסא הוסט על צירו, פותח בפניהם את הפרוזדור הצר. טומי הבחין בדלת עם סימן של עיגול אדום וצלב לבן, הוא הניח שמדובר במרפאה ונכנס פנימה. חדר קטן שהדיף ריח חריף של תרופות נגלה לפניהם. אחות צעירה למראה נגשה אליהם, עורה היה כהה וזנב כחול כהה נגלה מבעד לחלוק הלבן והארוך שהיא לבשה. על שערה השחור כובע קטן ולבן ועיניה היו כחולות ועדינות. על יד האחות בערך בגובה ברכיה הייתה מה שפחות או יותר נראתה כמו דמון. הדמון הייתה נראית כבתולת ים בעלת סנפיר כחול.
"בקש מהדרקון הזעיר שלך לשכב על המיטה." אמרה האחות, קולה העמוק הרגיע את טומי. כספיון הושכב על מיטה לבנה שעמדה ליד דלת הכניסה. "בבקשה ממך גברת צעירה, המתיני בחוץ."
ג'סיקה עזבה את החדר והמתינה בחוץ. האחות טיפלה בכספיון וחבשה אותו, מורחת כל מיני משחות ולוחשת כל מיני נוסחאות. לפתע התחבושות נבלעו בתוך גופו של כספיון והוא הרים את ראשו בעייפות.
"הדמון שלך בסדר גמור. הוא פשוט מותש." אמרה האחות. "חשוב מאוד שתוריד לו את התחבושות הפנימיות שלו מחר בבוקר, בקש מאחד המדריכים או המורים שיעשו זאת למענך. עד אז, הוא פשוט צריך לישון. הימנע מכל פעילות איתו."
"תודה רבה האחות..." אמר טומי, מתעכב למצוא את שמה.
"ספסטיים." אמרה האחות בחיוך. היא הייתה כה יפה, חיוכה מלא השיניים כמעט והפנט את טומי. "שמחתי לעזור. תמיד תוכל לבקר. אגב על פניך יש מספר חבלות יבשות. הייתי ממליצה לך לשים על זה קרח."
טומי הובך, הוא יכל להישבע שפניו האדימו. "אה זה?" הוא קרא בביישנות. "זה שום דבר!"
כספיון הביט על טומי ושיחק עם גבותיו בהתגרות, עם חיוך עדין שרק טומי יכל לראות.
"בכל אופן, אני אזוז לי!" אמר טומי, הוא תפס את זנבו של כספיון והחל לרוץ, גורר את כספיון על פרצופו. "זה לא שאני יושן בשעה כזאת או משהו כזה, אבל צריך להשכיב את טומי לישון... כאילו את כספיון... כאילו את הדרקון הזעיר... כאילו כי הוא עייף וכאלה..."
'חמודה הא?' צחק כספיון והתעופף מעל טומי. 'אני יכול להרגיש את הלב שלך משתולל. גם הדמון שלה הייתה חמודה מאוד.
טומי נכנס לחדר שלו ונכנס למיטתו. עייף וכואב את פצעיו. כספיו נכנס תחת מיטתו של טומי ועצם את עיניו. טומי הביט לעבר מיטתו של דיוויס. השעה המאוחרת הצדיקה את העובדה שהוא כבר ישן עמוק.
טומי הביט על השידה הקטנה שעל יד מיטתו. מכתב קטן הונח שם. טומי קרע את המעטפה והחל לקרוא.
[B][I]"טומי היקר,
אני מקווה שאתה נהנה בבית הספר והכל מתנהל כשורה. יש לי אישור לבוא ולבקר אותך בקרוב. תתכונן היטב לבואי, כי אנחנו הולכים להילחם.
שלך, רוג'ר."[/I][/B]


[SIZE="7"]
[COLOR="Silver"]המשך יבוא...
[/COLOR][/SIZE]

[COLOR="Red"][B][SIZE="6"]פרק כ"א: חברות נוספת עומדת במבחן. קרב בין חברים!
[/SIZE][/B][/COLOR]

קרב עם רוג'ר. טומי יכל רק לדמיין לעצמו. הוא התעורר למחרת כשראשו עדיין טרוד בחלומות שרדפו אותו כל הלילה. הוא ידע שרוג'ר חזק ולא הייתה לו כל כוונה לנצח את רוג'ר. הוא פשוט רצה ללמוד מרוג'ר עוד ועוד דברים. לאחר שתלמידי שנה ראשונה אכלו ארוחת בוקר באולם, טומי מיהר לכיתתו. דיוויס עדיין היה חמוץ פנים והתעלם בטומי. טומי ידע שהוא פגע בדיוויס והוא הרגיש רע מאוד בנוגע לזה.
הם נכנסו לכיתה וישבו במקומותיהם. אף תלמיד לא הביא איתו את הדמון שלו היום, על כן טומי לא דאג כי כספיון נשאר בחדר כדי לאגור כוחות. הלוח שבקדמת הכתה הכריז "חישוב משקל."
גב' שטינברגר נכנסה לכתה והחלה ללמד. הם למדו סיסמאות ונוסחאות מסובכות שעוזרות לחשבן את משקל הקופסא שגב' שטינברגר הציבה במרכז הכתה. למעשה, היכולת להעמיד את המשקל חשובה מאוד לאלף. לעיתים קרובות אלף נדרש לחשב מה הוא הולך לרכוש או במקביל להשמיד, שימוש ביותר מדי כוח עלול להזיק לתהליך.
"הדרך הנכונה לחישוב משקל היא על ידי חישוב הגובה והרוחב. חישוב ההיקף חשוב מאוד כדי לקבל תמונת מצב. פתרו למשל את התרגיל הבא." אמרה גב' שטינברגר ותרגיל מתמטי הופיע על הלוח. טומי חשב שהוא ידע לפתור את התרגיל, על כן הוא הוציא מקלמרו עט והחל לפתור אותו.
"שימו לב שהתוצאה היא למעשה משקלו של השולחן שעליו הספרים שלכם. אני רוצה שלאחר שתחשבנו את המשקל שלו שתנסו לרכוש את האנרגיה שלו. שולחן מסוג זה, לא יירכש אם לא חישבתם את משקלו נכון."
טומי הביט בשולחן שמולו. התוצאה שיצאה לו לא התאימה בשום אופן למשקלו של השולחן הזה. הוא ניסה לפתור את התרגיל שוב ושוב.
"קדימה תלמידים!" קראה גב' שטינברגר. "חצי שעה עברה ועדיין אף אחד לא פתר נכון את התרגיל!"
ככל שהזמן עבר תלמידים החלו לנסות ולרכוש את השולחן שלהם. יש שניפצו את השולחן שלהם לרסיסים בעוד שהאחרים פשוט קיללו מתסכול למראה השולחן האדיש. טומי נעמד מול השולחן והתרכז. רוחבו וגובהו נראו לו נכונים. ההיקף היה נכון, לא היה לו ספק בכלל. הוא לא הצליח להבין מדוע התוצאה של התרגיל שלו לא יוצאת הגיונית. לפתע זה היכה בו. הוא החליט להיפטר מהאפסים שנותרו מחישוב התרגיל כך שהמשקל נראה לו פחות או יותר הגיוני.
"כח האנרגיה הטמון בשולחן, אני מצווה עליך בזכות שליטתי," קרא טומי והרים את ידו למעלה. "השתחרר!"
טומי הביט בשולחן. הוא הרגיש שהוא יודע בדיוק מה משקלו. בתגובה השולחן התפורר לאבק דק. טומי כבר החל לחשוב שטעה, ככל הנראה הפעיל יותר מדי כח. כדור אנרגיה עגול ריחף מתוך האבקה שנשאבה תוכו כמעט מיד. כדור האנרגיה ריחף בעדינות ממתין לטומי להושיט את ידי קדימה.
"טומי ברייקסטון!" קראה גב' שטינברגר, היא נגשה לעברו והביאה לו כרטיס בצבע ירוק. "עבודה מעולה! אתה התלמיד המצטיין להיום! שים לב, אם אין לך כפפה, אין צורך לשמור את כדור האנרגיה הזה. כדורי אנרגיה שלא נוצרים מדמונים לרוב אינם רבי עוצמה. כדור האנרגיה הזה לרוב יהפוך את הדמון שלך לעץ, מה שימנע ממנו להיפגע מחשמל. זה כדור הגנתי.
בכל מקרה. אני מביאה לך כרטיס שיאפשר לך לקבל כדור אנרגיה אחד בחינם מהחנות בבית הספר. שמור על הכרטיס הזה היטב, רכישת כדור אנרגיה מחנות אומנם מפתה, אבל הכרטיס הזה הוא חד פעמי."
טומי השליך את כדור האנרגיה לרצפה, והשולחן הופיע מיד. הוא נראה חדש ונקי הרבה יותר ממה שהיה. במהלך הרבע שעה האחרונה התלמידים המשיכו לנסות לרכוש את השולחן שלהם, יש שהצליחו ויש שנכשלו. אלו שנכשלו נתבקשו לתרגל את זה בחדריהם.
טומי יצא להפסקת צהריים. הוא טייל ברחבת בית הספר ונשם אוויר לרווחה. הוא הכיר את דיוויס טוב מאוד. הרבה לפני שהכיר את גלאריה סאה. הוא עקשן ועצבני. הדרך היחידה שהוא הכיר היא על ידי שיחה טובה. הוא זכר שפעם היה להם ויכוח על משחק מסוים. דיוויס עזב את הבית בעצבים ולקח לטומי יומיים לפייס אותו.
טומי הבחין בו, יושב בספסל שבחצר ליד המזרקה. מטרים ספורים ממקום המפגש של טומי עם ג'רמי הקוסם. דיוויס ישב שם עם שולחן שכנראה גרר מהכיתה ופיסת דף. הוא ניסה לחשב את המשקל של השולחן.
"דיוויס, אני יכול לדבר איתך?" שאל טומי. הלב שלו פעם במהירות. הוא שונא לעמוד במצבים כאלה, זה הרגיש לו כאילו הוא עומד מול אח שלו, לאחר שנתפס עושה מעשה רע כלשהו.
"מה יש לך לדבר איתי טומי?" אמר דיוויס בשקט. ממשיך לשרטט בעפרונו את גובהו של השולחן. "הבהרת את הנקודה שלך. חברות זה לא דבר ערכי. כל מה שעשינו לאחרונה זה לא היה ערכי. אני כל הזמן מרגיש שאתה מרוחק ממני מאז שהגענו למקום המחורבן הזה, אתה מתעלם ממני ומתעסק עם כספיון כל היום. יש לך כל מיני פגישות עם אנשים ונעלם שעות על גבי שעות בעוד שאני יושב פה בלי להבין בכלל מה הולך סביבי. בקושי הצלחתי לעכל בכלל שההורים שלי הם בכלל לא ההורים שלי בזמן שאני יושב פה ומחשב שולחנות כמו איזה משועמם."
"דיוויס, אני לא נעלמתי לשום מקום!" ענה טומי. "אולי הייתי מרוכז בעצמי אבל זה רק בגלל שזה פשוט לא מצליח לי. אני אתמול כמעט נהרגתי ולא יכולתי לעשות שום דבר בנוגע לזה. אתמול נתבקשתי לדבר עם המנהל ואני בכלל לא יודע מה קורה סביבי שוב."
"שים לב טומי," אמר דיוויס וזרק את הדף והעיפרון על השולחן ונעמד. "אני מדבר איתך על הבעיות שלי ושוב אתה מדבר על עצמך. שוב אתה מרוכז בעצמך ובצרותך. אתה פשוט מעצבן אותי! אתה לא רואה אף אחד חוץ מעצמך!"
"דיוויס, מה אתה מדבר שטויות?" צעק טומי. דיוויס כבר החל להרגיז אותו. אין לו שום זכות להתנשא מעליו ולהטיף לו מוסר כאילו הוא מושלם. "איך זה שאני אגואיסט שאני מספר לך על הצרות שלי בזמן שאתה מבכיין פה שעה הופך אותך לקורבן קדוש?"
"מבכיין?" דיוויס ממש זעם. "ג'ימבו, צרחן זהוב שיעשה הכל בשבילי, בוא ותעמוד בקרב לצידי!" קולו נשמע ברחבי החצר. הם עמדו להילחם כאן ועכשיו. "השתגר!"
אור כחול התרסק על הקרקע וג'ימבו נופף בכנפיו. הוא היה נראה מבולבל מעט כשראה שיריבו הוא טומי. דיוויס נראה נחוש. כזהו דיוויס. הנחישות והכעס שלו מביאים אותו למעשים פזיזים. טומי שאף אוויר באיטיות ושיחרר. הוא יילחם נגדו אם זה מה שהוא רוצה.
"חשבתם אולי לקרוא למשגיח?" צעק תלמיד בוגר. "קרבות בבית הספר מנוהלות רק בנוכחות משגיח. אלפים תלמידי שנה ראשונה מורשים להילחם רק באמצעות הדמון שלהם. הקרב ייפסק כשדמון אחד לא יוכל להזדקף ולהילחם. האם לשניכם יש כדור אנרגיה כרגע?"
טומי נד בראשו, כך גם דיוויס. "ובכן, אין כדורי אנרגיה שמורשים להתערב בקרב. זה יהיה קרב נגד הדמונים בלבד. אתם יכולים להתחיל!"
"כספיון, דרקון זעיר כסוף אשר נמצא תמיד לצידי, בוא ותעזור לי להילחם!" צרח טומי. ידו הימנית הושטתה מעלה וירדה באיטיות כלפי מטה. "השתגר!" כספיון זינק קדימה מתוך האור הכחול שהתרסק על הקרקע. הוא הביט בג'ימבו ונעצר לרגע.
'מה קורה פה טומי?' שאל כספיון בקול לחוץ 'מדוע אנחנו עומדים להילחם נגד החבר הכי טוב שלך?'
'דיוויס רוצה להילחם. הוא כועס עליי. אני מניח שזה מגיע לי.' ענה טומי. כספיון לא היה צריך יותר מזה, הוא כרע ברך קדמית וחייך חיוך עדין. 'חוץ מזה, זה הולך להיות כיף.'
הקרב התנהל בדממה. כספיון וג'ימבו צווחו אחד על השני ואז המריאו ואוויר. טומי הביט מעלה וראה את הסנפירים הבוהקים שלו. כספיון דלק אחרי ג'ימבו שניסה לתעתע את כספיון בצלילה מהירה לאוויר, כמעט מתרסק לרצפה. כספיון התקשה לשנות נתיב בזמן והתרסק בעוצמה בקרקע.
'כספיון אתה בסדר?' שאל טומי בלחץ. ג'ימבו פשוט היה מהיר. 'אל תרדוף אחריו, אתה סתם מבזבז כוחות.'
'אני בסדר גמור' ענה כספיון. 'ג'ימבו ניתן לניחוש.'
ג'ימבו החליט לתקוף. הוא עף ישירות לעבר כספיון שהמריא לאוויר. כספיון יכל לדחוף בעזרת כנפיו את הרוח, דבר שגרם לו לגמוע מטרים במהירות. גופו הזעיר אפשר לו לנוע בחופשיות באוויר. ג'ימבו צווח פעם נוספת אך כספיון חמק בקלילות.
הקרב החל לחזור על עצמו פעמים רבות. שני הדמונים יכלו לעוף בקלילות ופשוט חמקו מהמתקפות. כספיון אמר קודם שג'ימבו ניתן לניחוש, אך מה למעשה מבדיל אותו מכספיון, לכאורה כספיון ניתן לניחוש בדיוק באותה צורה.
'כספיון, שים לב למזרקה, כנס למים.' טומי החל לאלתר. הוא הניח שהנוצות של ג'ימבו יכבידו עליו במידה ויספגו במים. ג'ימבו עף אחרי כספיון שצלל למים ובמקום להיכנס למים הוא פשוט צווח. מים הותזו בנפץ. כספיון לא נראה מחוץ למים לאחר הפיצוץ. 'אל תדאג טומי, אני בסדר. תראה מודאג. סמוך עליי.'
טומי עטה על פיו מבט דואג.
"תן לו לטבוע טומי." לחש דיוויס. "לא אכפת לך ממנו, לא תעשה שום דבר כדי להציל אותו?"
"אני סומך על כספיון." קרא טומי. "הכל יהיה בסדר!"
'עכשיו!' קראו כספיון וטומי יחד. כספיון זינק מעלה וחבט בזנבו ויצר פיצוץ. ככל הנראה כמו שניפץ סלעים ביום שבו טומי רכש אותו. ג'ימבו המופתע צלל היישר אל תוך המים. הוא נופף בכנפיו והמריא, אך הוא היה ספוג מים.
כספיון עף במהירות לעבר ג'ימבו וצווח לעברו. ג'ימבו התרסק על הקרקע והשתפשף מספר שניות. הוא נותר על הקרקע ללא תנועה.
"הקרב מסתיים. המנצח הוא ט..." הרים השופט את ידו והכריז.
"חכה רגע!" קרא דיוויס. "הקרב עוד לא נגמר! ג'ימבו עוד לא הוכנע!"
טומי הביט לעבר ג'ימבו במבט מופתע. הוא הזדקף באיטיות וניער את נוצותיו. הוא צרח ומעין בום על קולי נשמע. הוא פרס כנפיים והסתער על כספיון ושרט אותו בפניו בעזרת רגליו. כספיון צווח אל תוך אוזנו של ג'ימבו וגרם לעלפונו המידי. הפעם לא נותר מקום לספק. טומי ניצח.
"המנצח הוא טומי!" קרא השופט במהירות והחל לעזוב את המקום. "נקודת קרב ניתנה לך בתוקף סמכותי כמשגיח."
דיוויס נפל על ברכיו ומבט כנוע כבש את פניו. הוא החל לבכות. טומי הביט בו, הוא הניח שהוא החל סוף כל סוף להתמודד עם הדברים שהוא צריך להתמודד. האדישות המעצבנת והקלילות שהוא היה שרוי בהם נטשו אותו סוף סוף. הוא הרגיש שהוא חייב להעניק לדיוויס את ההרגשה שההפסד הזה היה הדבר הנכון בשבילו.
"שמע דיוויס." אמר טומי וניגש אליו, כספיון נחת ליד ג'ימבו והחל ללקק את פניו. "אני יצאתי אידיוט אתמול, הצורה שדיברתי אליך הייתה מתנשאת ודוחה. חברות של שנים לא זורקים לפח, גם אם המושג חברות לא ברור כל כך. דיוויס, אני באמת מצטער על הצורה שדיברתי אליך. אני רואה שקשה לך בבית הספר בדיוק כמו שקשה לי. אתה לא חייב להתמודד עם זה לבד מהיום והלאה. בוא נשכח מהכל."
דיוויס הביט בטומי. טומי הכיר את המבט הזה, הוא כבר מזמן שמט את השנאה והכעס. הוא ידע שדיוויס מפוחד ועצוב, הוא ידע שההתמודדות שלו שונה משל דיוויס. הוא הבטיח לעצמו להיות יותר קשוב לצרכי חבריו מעתה.

[SIZE="7"]
[COLOR="Silver"]המשך יבוא...
[/COLOR][/SIZE]

אמרתי לך מה דעתי על הקרב הזה :@

פרקים מעולים.
התלונה היחידה שלי היא שנאלצתי לקרא את שני אלא כשאני צריך בכלל ללכת לישון מוקדם היום.

אדם אתה סופר אדיר אני מעריץ שלךעוד מהרפתקאותיו של צארמנדר משהו כזה אם אני זוכר נכון :)
אם לא היה לזה דמיון יחסית גדול להארי פוטר היתי מציעה לך לעשותמזה ספר(אתה אדם מבוגר ונראה לי שיש לך אמצעים לזה)אאוליבאמת תתחיל לכתוב ספר
ולמה זה מזכיר לי מונסונו הקהקטעל ההשתגרות והזימון של החיות?(אם אתה יודע מה זה בכלל)

פרקים יפים מאוד. אהבתי.

אחי תמשיך תסיפור אני מת לקרור תהמשך

מתי כבר יהיה הפרק הבא? אני טס לחו"ל עוד מעט, ואני רוצה לקרוא עוד מהסיפור הנהדר הזה.

[COLOR="Red"][SIZE="6"][B]פרק כ"ב: משפחה. זה הכל.[/B][/SIZE][/COLOR]


השבועות חלפו במהירות וככל שהזמן חלף טומי נחשף יותר ויותר לעולם שאליו השתייך. הוא למד על כדורי האנרגיה השונים ועל עולם הפירות והירקות המיוחדים, היכולת המופלאה שלהם לרפא או להוסיף יכולות לדמון הותירו בטומי רושם. הוא המשיך לתרגל את שיקול מזג האוויר ונראה שהוא קצת מתקשה עם זה. כשהוא הושיט את אצבעו קדימה, כל מה שהרגיש היה למעשה משב קל בציפורן. הם החלו ללמוד חישוב מסלול מחדש. מסתבר, ששוכני אנרגיה מסוגלים לבנות מסלול שלם של עשייה ולעשות את הכל ללא חשיבה. למעשה, אם בן אנוש רגיל יכול לצעוד בצורה מתוך אינסטינקט, אלפים מסוגלים לעשות מספר פעולות רצופות מתוך אינסטינקט. חשוב לדעת לחשבן את המסלול של התרגילים וכל זה דורש ריכוז רב.
טומי זכה לאמונו של דיוויס שוב. הם הרבו לטייל בהפסקות יחד ולצחוק על כל מיני שטויות. כספיון וג'ימבו הרבו להילחם מתוך ידידות ובכבוד.
ערב אחד טומי עמד להיכנס לישון. הוא ודיוויס ישבו ושוחחו על השיעורים ועל כל מיני דברים שהצחיקו אותם. חבריהם לדירה כבר החלו להרגיש בנוח להיכנס לחדר שלהם, תודות לאבזור של דיוויס. החדר שלהם היה היחיד עם מקרר קטן ועם מכונת שוקו חם. מערכת סטראו השמיעה את הלהקה מועדפת על דיוויס, 'הכוחניים מלונדון' באופן תדיר בשעות הללו. טומי פיזם לעצמו את מילות השיר האהוב עליו ולגם מהכוס שלו בזמן שכספיון נגס בעצם שמנה שנותרה למעשה מעוף גדול שטומי הצליח להבריח למענו.
"טומי?" נשמע קול מוכר מבעד למוזיקה העוצמתית שהרעידה את החדר. טומי הרגיש שמשהו טיפס על גבו ונעמד על ראשו. היה זה גלום של רוג'ר.
"רוג'ר!" קרא טומי הוא קם מהמיטה ונעל את נעלי הבית הרכות שלו. הוא כל כך שמח לראות את אחיו. הוא קפץ עליו וחיבק אותו חיבוק אמיץ. דיוויס מיהר להנמיך את המוזיקה. "התגעגעתי כל כך!"
"תירגע, אתה עושה לעצמך בושות." אמר רוג'ר, אך טומי ראה עד כמה רוג'ר התגעגע. דמעות עמדו בעיניו. "בוא נצא לסיבוב, מה אתה אומר? השעה היא שבע ויש עוד שעתיים עד לכיבוי אורות."
"חכה לי רגע!" קפץ טומי והחל להתפשט. הוא לבש את חולצת בית הספר ואת מכנסיו, הוא נעל את נעלי הספורט שלו וגמע את השוקו שכבר הספיק להתקרר. "אני מוכן!"
"אתה מוכן כבר יא מפונק?" עקץ רוג'ר. "חייב להחליף בגדים? טוב שלא נכנסת גם למקלחת."
"תסתום את הפה!" צרח טומי והחטיף אגרוף על כתפו הימנית, רוג'ר כמובן חסם את האגרוף בכף ידו. "אתה יודע טוב מאוד שאסור לי לטייל עם פיג'מה ברחבי בית הספר! זה חוק!"
"גם מפונק וגם חננה. מעולה." צחק רוג'ר. "בוא נצא כבר לפני שתחליט גם ללבוש גרביים ירוקות." דיוויס נחנק מצחוק.
הם יצאו לעבר חצר בית הספר. תלמידים בוגרים טיילו סביב על הארץ וריחפו בשמיים. טומי שאף את הקור הלילי. "אני מאוד אוהב את גלאריה סאה. זה מדהים!"
"מה שלומך?" שאל רוג'ר. הוא הביט בטומי באותו מבט מרגיע ותומך. רוג'ר לא היה צריך להרחיב יותר. הוא פגע ישירות במטרה. ג'רמי ומלך העקרבים, המריבה עם דיוויס, הניתוק מכספיון ונסתרות הזנב הכסוף. הכל עלה לו בעת ובעונה אחת. הוא החל לבכות באופן מידי. "טומי אתה ילד רגיש, זה חשוב לבטא את הרגשות ולתת לדמעות דרור. אתה לא חייב לספר לי את כל מה שעבר עליך, אבל אני רק רוצה שתדע שאני יודע שאתה מוכשר ומיוחד. אתה כרגע רק התחלת, אבל אתה עוד תגלה הרבה אודותיך ואודות גלאריה סאה."
"רוג'ר." אמר טומי ומחה דמעה. "מה באמת קרה לאבא?"
רוג'ר הביט בטומי בהפתעה. טומי לא תכנן לשאול את השאלה, אך היא פשוט חמקה החוצה. רוג'ר נראה מופתע, כאילו לא חשב שטומי ישאל אותו את השאלה הזאת מעולם. הוא עצם עיניים וחייך באיטיות.
"רוג'ר, אני מצטער." חזר בו טומי. הוא כנראה עבר גבול. מה בכלל חשוב לו לדעת מה קרה לאבא שלו, זה קרה ונגמר. "לא התכוונתי,"
"זה בסדר טומי." קטע אותו רוג'ר ופקח את עיניו. "אבל אני לא מתכוון לענות לך על השאלה הזאת עכשיו. זה יבוא יום אחד, אך כרגע אתה עדיין לא מוכן. הדבר הראשון שאתה צריך לדעת לגבי שוכני אנרגיה הוא ששום דבר לא מגיע בפזיזות. אל תשכח שלקח לך שלוש עשרה שנה להיות אלף בכלל."
טומי הביט בקרקע. נלחם בכל הכוח בדמעותיו. הוא נפגע מתשובתו של רוג'ר אם כי ידע שזה לטובתו. הוא בלע במאמץ רב את גוש העלבון וחייך. "הבטחת לי קרב רוג'ר."
"הבטחתי לך מה?" שאל רוג'ר בהפתעה.
"הבטחת לי קרב." חייך טומי ואגרף את כפות ידיו. "אני רוצה שנילחם כאן ועכשיו. שלחת לי מכתב לפני כמה שבועות והבטחת לי שנילחם!"
"אני רואה שאתה נחוש להילחם אח קטן." חייך רוג'ר והביט לקרקע. רוג'ר היה בחור קשוח ללא כל ספק, אבל בתוך כל המעטפת הקשוחה הסתתר לו אח גדול חם ואוהב. "אנחנו צריכים משגיח!"
טומי הביט סביב. קבוצת תלמידים בוגרים למראה עברו בשביל הסמוך. "אנחנו צריכים משגיח! מישהו יכול להשגיח על הקרב?"
"רוג'ר ברייקסטון?" נשמע קולו של אחד מהם. הוא עזב את הקבוצה ורץ לעבר רוג'ר. "מה אתה עושה בבית הספר? קוראים לי ג'ייד כאריסטו. אני תלמיד שנה חמישית ומדריך! הייתי שנה ראשונה כשסיימת את הלימודים!"
"יופי. אם אתה מדריך, בוא ותשפוט את הקרב שיתקיים בינינו." אמר רוג'ר באדישות. טומי הכיר את אחיו, הוא תמיד היה אדיש לסובבים אותו. "תעשה שזה יהיה קרב בין דמונים עם התערבות של כדור אנרגיה אחד."
"אבל רוג'ר, התלמיד הזה רק בשנה הראשונה ללימודים. אלף ברמה שלך לא צריך לבזבז אנרגיות על מכוער כזה, תן לי לטפל בו במקום." אמר ג'ייד בחנפנות. ג'ייד היה תלמיד שמנמן ושחום, שיער שחור ומתולתל ואחת השיניים הקדמיות שלו הייתה חצויה. "אני מוכן להילחם נגדו אפילו בלי שום כדור אנרגיה."
"ג'ייד. אתה תשפוט, אנחנו נילחם." חזר רוג'ר בשקט. "ותשמור על הפה שלך, שאני לא אחליט בטעות לקנח איתך אחר כך."
"אוקיי." אמר ג'ייד בקול מפוחד. הוא נעמד במרכז והרים את ידו הימנית. "הקרב ינוהל רק בין הדמונים. אין לתקוף את האלף היריב בשום צורה. כדור אנרגיה אחד מורשה להתערב בקרב. הקרב ייפסק כשדמון אחד לא יוכל להילחם או להגן על עצמו."
"רוג'ר!" נזכר לפתע טומי. "אין לי כדור אנרגיה בכלל! אני לא יכול לשלוט בטבעת עדיין."
"אני לא חשבתי על הטבעת בשום צורה." הרים רוג'ר את כף ידו בצורת כדור. "אמא שלחה לך משלוח קטן."
"אמא?" קרא ג'ייד בפחד. "אתם אחים?!"
"טומי," אמר רוג'ר וכדור אנרגיה כסוף ולבן ריחף באוויר לכיוון טומי. "שכחת בבית את הכדור הזה. ניב מנוקד." טומי הושיט יד קדימה והכדור נשאב אל תוך ידו. רוג'ר הושיט ידיים לצדדים והקרקע של הרחבה נסדקה. הקרב עמד להתחיל.

[COLOR="Silver"][SIZE="7"][B]המשך יבוא...[/B][/SIZE][/COLOR]

פרק מעולה (:
אבל יש כמה משפטים שרמה של השפה יורדת וזה חבל אני חושב שכדי לשמור על רמה קבועה...

אם אתה מתכוון לצורת הדיבור שלהם זה נורמלי בספרות.
לעיתים צורת הדיבור של הדמויות רדוד ב עוד צורת הדיבור של הספר נשאר גבוה.

פרק טוב

מעולה!!!
רק כתבת בהתחלה "זה היה רלום של רוג'ר" במקום "קולו".

אחי פרק אדיר תמשיךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

אני אמשיך. עכשיו יש לי זמן לכתוב.

[B][COLOR="Red"][SIZE="6"]פרק כ"ג: שיתוף פעולה! הטיפ של רוג'ר![/SIZE][/COLOR][/B]

טומי הביט לרגע לעבר רוג'ר. כל מה שהוא ידע זה שרוג'ר הוא האלף הכי חזק שהוא מכיר. הוא הכיר את רוג'ר היטב. הוא לא סובל להפסיד בקרב.
גלום זינק קדימה והנעץ מבט חמוד בטומי. הוא עדיין לא הצליח להבין איך וכיצד הוא הולך להילחם נגד הדבר החמוד הזה. הוא הזכיר לטומי מעין חתול בעל עיניים נוצצות.
"כספיון, דרקון כסוף זעיר שתמיד נמצא לצידי, בוא ותעזור לי בקרב!" קרא טומי בפיסוק רגליים כשידו הימנית מונפת גבוה לאוויר. "השתגר!"
האור הכחול והמוכר התרסק בעוצמה בקרקע. כספיון פרץ קדימה ופרס כנפיים. הוא המריא מעלה לשמיי הלילה. 'כספיון, אנחנו הולכים להילחם נגד רוג'ר. אני מקווה שאתה מוכן לזה.' שיגר טומי לכספיון.
'אני אלחם נגד כל מי שתגיד לי להילחם נגדו.' הגיב כספיון את התגובה הצפויה שלו. דמון נאמן שכמותו.
'אני כבר ראיתי את גלום נלחם בעבר. הוא שולט באש בצורה מושלמת ורבת עוצמה.' טומי המשיך לתקשר איתו. רוג'ר עמד מבלי לעשות דבר באותו הזמן, מה שהוכיח לטומי שכעת הוא משוחח עם גלום בדיוק כמוהו.
גלום לא המתין יותר מדי. הוא זינק קדימה במהירות מרשימה וצבר תנופה לעבר כספיון. טומי ידע שאין לו להתנחם בעובדה שגלום לא מסוגל לעוף. העולם הזה כבר הוכיח לו שכל דבר עשוי להשתנות. עם זאת הוא תמיד ניצח את כל מי שסביבו כך שהוא לא דאג יותר מדי. הוא הניח שיוכל להוות אתגר לרוג'ר, שרק עמד שם וחייך לעצמו. עיניו עטו צל שכיסה אותם לחלוטין.
'כספיון תתכונן לעברו!' קרא טומי בלחץ. הוא החליט להגן על עצמו במקום לתקוף. כדור אנרגיה בוהק נורה במהירות לעבר גלום וכנפיים צחורות בקעו מגופו. הוא התארך וטפח לגודל של גירית. פרוותו הלבנה עוטרה בפסים חומים ועיניו בהקו באור כחלחל. טומי ידע שעליו להתרכז. הוא הביט קדימה לעבר רוג'ר וראה שרוג'ר בכלל לא היה שם. הוא כנראה עף למעלה לקראת הקרב האווירי הזה.
'כספיון דווח לי מה קורה!' פקד טומי בלחץ. אולי היה עליו לחכות לפחות עד שהיה לומד לעוף באוויר. כספיון הוטח בעוצמה בקרקע וטומי הבחין בחתכים העמוקים שליד כנפיו. גלום נחת במהירות על ידו והחל לנופף בכנפיו בפראות. מערבולת רוח ענקית נוצרה וכספיון נכלא בתוכה.
"אתה מבין טומי," אמר רוג'ר ונחת במהירות. "אתה צריך תמיד לשמור על הדמון שלך קרוב אלייך. אחרת אתה תאבד שליטה. אני מבין שאתה סומך על כספיון כדי להצליח בקרב. יש לך בהחלט דמון חזק מאוד. עם זאת, אתה לא תוכל לנצח אותי בשום אופן, כל עוד אתה לא תשתתף בקרב!"
"אבל אני לא יודע לעוף כמוך!" כעס טומי. ברור שהיה עף למעלה אילו רק היה יכול. "אני לא יכול להתערב בקרב כשאני לא יכול לראות אותו!"
"מי אמר שכספיון צריך לעוף?" שאל רוג'ר בחיוך. "אתה תמיד מסתמך על הדברים המובנים מאליו. זה לא אתה שניצחת עד עכשיו, זה היה כספיון. הגיע הזמן שתבין שבלעדי האלף, דמון חסר תועלת!"
כספיון הזדקף באיטיות. מבטו היה מרוכז והוא לקח נשימה עמוקה. הוא פרס כנפיים ועף מעלה במהירות.
'לא כספיון!' קרא טומי בבהלה. 'זה בדיוק מה שהוא רוצה שתעשה, בלעדיי אין לך סיכוי!'
'אבל אני חסר תועלת בלי הכנפיים שלי!' ענה כספיון. 'אני לא יכול להילחם על האדמה ככה!'
'תרד חזרה למטה!' קרא טומי. ידו בהקה וכדור אנרגיה לבנבן ריחף מעליה באיטיות. משהו בכדור האנרגיה הזה שידר לטומי שהכל יהיה בסדר. טומי יכל לשמוע את כנפיו של כספיון מאחוריי אוזניו ובמהירות שלח יד מהירה לעבר כספיון. כדור האנרגיה הוטח לעברו של כספיון ועורו הכסוף הפך לבן. רגליו האחוריות וזנבו הפכו מוצקים יותר וכנפיו נעלמו אל תוך גופו. טומי חש את החום שבקע מגופו של כספיון וחייך.
'כספיון תקוף בכל הכוח!' פקד טומי. משתדל להתערב כמה שיותר בקרב, בדיוק כמו שרוג'ר אמר לו. כספיון ירה מפיו להביור מהיר ולבן. האש שבקעה מפיו הייתה כה חזקה, עד שיצאה בצורה מסוחררת ועגולה כבורג. גלום נופף בכנפיו והלהבה המסוחררת נשאבה אל תוך מערבולת רוח. המערבולת הפכה למערבולת אש רבת עוצמה והסתחררה במהירות. יורה גיצים לכל עבר.
'כספיון זאת ההזדמנות שלנו!' קרא טומי. התוכנית שלו הייתה פשוטה למדי. 'כספיון, מערבולת האש הסתחררה לצד ימין. שנה את כיוון המערבולת ותוכל להתקרב לעבר גלום!'
כספיון זינק קדימה והשתמש באותה התקפה שגרמה לו לרסק סלעים. מה שגרם לו להיעלם אל תוך המערבולת. כדור האנרגיה גרם לו להיות עמיד לאש באופן מוחלט ורגליו המחוזקות שיפרו מאוד את המהירות שלו. מסתבר שלכספיון הייתה יכולת לשאוב את האש דרך הפה. הוא שאב את כל המערבולת במהירות וירה לעבר גלום את כל התכולה בעוצמה. גלום לא הספיק להתחמק והוא ספג את המכה בעוצמה. טומי היה משוכנע שבזה הקרה הסתיים אך רוג'ר פשוט עמד שם ולא עשה דבר.
גלום הזדקף במהירות ונופף בכנפיו פעם נוספת, רוח עוצמתית פגעה בכספיון והעיפה אותה לאחור. כספיון נעמד כמעט מיד וירה מפיו אש פעם נוספת. גלום כבר לא טרח להמתין וטס במהירות לעבר השמיים.
"אתה שוכח דבר נוסף." אמר רוג'ר והביט בטומי. "אתה חייב להיות מקורי. התקפה חוזרת ונשנית כבר נעשית משעממת. עלייך להקפיד על התקפה שונה בכל פעם שמגיע תורך."
גלום נחת במלוא העוצמה היישר אל תוך ראשו של כספיון. כספיון קרס על הקרקע וטומי הרגיש את חזהו. הוא הרגיש שאין לו אוויר. גלום הקפיד לתקוף מרחוק כל הזמן, כך שלא משנה כמה כספיון היה מהיר, הוא תמיד חשב צעד אחד קדימה. בשל המרחק הרב שגלום תמיד הקפיד לשמור.
כדור האנרגיה שכספיון השתמש היה רב עוצמה. טומי לא הצליח להבין מדוע הוא לא יכול להביס את גלום.
"זאת בדיוק הבעיה שלך." צחק רוג'ר. זה הרגיש כאילו הוא קרא את מחשבותיו. "אתה תמיד מסתמך על דברים שמסביבך במקום לנצל את הכוחות שטמונים בתוכך. אתה תמיד מתרברב על יכולותיו של כספיון ומתפאר בכדורי האנרגיה שברשותך, אבל אף פעם לא מתמקד ביכולותיך כאלף!"
"אבל אני לא יכול לעשות כלום בקרב!" קרא טומי בבלבול. "תסביר לי למה אתה מתכוון! מה אני כבר יכול לעשות בקרב הזה, מה אני יכול לעשות אם אסור לי להתערב!"
"אתה מעורב גם אם תרצה וגם אם לא. אתה לא חייב להתערב פיזית בקרב, כל מה שעליך לעשות זה להכווין את הדמון שלך בדרך שאתה רוצה! הפיקוד שלך יגרום לדמון להרגיש מוגן." אמר רוג'ר וסימן לגלום להמתין. כספיון נעמד שוב וגופו רעד מכעס. "אני יודע שאתה סומך על הדמון שלך ומאמין ביכולותיו. ברור לי שאתה לא עושה את זה מתוך כוונה רעב או עצלנות. אבל אתה לא חושב שמגיע לדמון שלך לסמוך עלייך מעט ולא שכל הזמן אתה תסתמך עליו? לא חשבת שאולי הדמון שלך מאבד את היכולות שלו לפעמים וכל מה שהוא רוצה זה לקבל תמיכה ממך? עליך לתת לדמון שלך את ההרגשה שאתה שולט בקרב ויודע כיצד להתנהל. תקפיד לחייך ושמור על שלווה. כל הדברים האלה מעניקים לדמון שלך כוחות עצומים אפילו מבלי שתתערב בקרב.
בנוסף לכל הדברים שהסברתי לך עד עכשיו, יש לך יכולת לעזור לדמון שלך מבלי לתקוף באופן ישיר את היריב שלך. אתה אומנם לא יכול בקרב הזה לתקוף אותי או את הדמון שלי, אך אתה יכול להפריע לדמון שלי ולשלב את הכוחות שלך. אני מכיר אלף שמסוגל לגרום ליריב עייפות ואלפים חמודה אחת יכולה לגרום ליריבה להתבלבל. לכל אלף יש יכולות רבים, בדיוק כמו שבני האדם יכולים להשתמש באלמנטים של פחד או הומור. תמיד תחשבן כיצד אתה תהיה מסוגל להתערב בקרב גם מבלי להתערב פיזית.
ברגעים אלו ממש, על ידי זה שאני מדבר איתך, יכולתי לגרום לגלום לסיים את הקרב הזה בזמן שאני אפקוד עליו לתקוף. אישית אני לא אעשה זאת, לא לך בכל אופן, אבל כל הדרכים מותרים כל עוד אינם עוברים על החוקים המוסכמים מראש בתחילת כל קרב."
כספיון המשיך להביט ברוג'ר בכעס. טומי בהחלט הבין את ההרגשה. לא ייתכן שאחיו הגדול ליגיע לבית הספר ויביס אותו בצורה חסרת רחמים שכזו. הוא כל כך חזק שכל מה שטומי יעשה פשוט יהיה חסר תועלת. גלום הביט לעבר כספיון ולא הסיט את מבטו לרגע. ברור היה לטומי שרוג'ר מנהל את הקרב בצורה כזאת בעיקר כי הוא מנסה ללמד אותו דברים חדשים. דברים שיגרמו לו לסייע לכספיון.
הטבעת בידו של טומי החלה להתחמם. טומי זכר שהשימוש בטבעת נאסר בקרב הזה, בעיקר משום שהוא כבר השתמש בכדור אנרגיה אחד. לפתע הבזיק לטומי רעיון. רעיון מקורי. הוא היה חייב להיות מדויק וממש לרמות את עצמו.
"זה כל מה שיש לך להגיד זה כמה אני לא טוב וכמה אני חלש!" צרח טומי, הטבעת שעל ידו בהקה באור חזק. "נמאסת עליי! אתה תמיד מאשים אותי ומזלזל בי! אני לא מתכוון לוותר, אני הולך לנצח אותך!"
הוא הרים את ידו בעלת הטבעת ופתח את כף ידו בכל הכוח, כשכדור אנרגיה כתום ומוכר הופיע מעליה. טומי הבין כיצד להשיג את כדור האנרגיה הזה. כל מה שעליך לעשות זה לכעוס. כדור האנרגיה ריחף בשלווה מעל לכף היד וכל תנודה קלה שלו הביאה עמה אוושה עוצמתית.
"אסור לך לצרף כדור אנרגיה לקרב!" קרא ג'ייד. הוא הרים את ידו לאוויר בכוונה לפסול את טומי.
"זה לא משנה לי, נמאס לי מצורת ההתנהלות שלך רוג'ר!" קרא טומי בקול רם. הוא ממש רתח מזעם. "אתה כל הזמן מבקר אותי ומזלזל בי! מהרגע הראשון שגיליתי שאני אלף אתה מתנהל בצורה מוזרה וזה נראה כאילו שאתה נהנה לרדת עליי!"
גלום נעמד ולא נע ממקומו. "טומי, אתה יודע שזה לא נכון!" אמר רוג'ר. "אמרתי לך את כל זה רק בשביל ללמד אותך, לא התכוונתי לפגוע בך! כל המהלך שלי היה כדי לגרום לך להרגיש הרבה יותר טוב! זאת הסיבה שאנחנו נלחמים כרגע! זכור שאתה ביקשת את הקרב!"
"ביקשתי את הקרב כדי להוכיח לך שאני מסוגל לנצח אותך, אבל אתה תמיד חייב לבוא ולהרוס את הכל! תמיד חייב להיות רוג'ר ברייקסטון שכל העולם מכיר אותו, שהמשגיחים מפחדים ממנו!" צרח טומי ודמעות החלו לזלוג מעיניו, בעודו מצביע על טומי המשגיח, שעיניו לא זעו מרוג'ר במבט מעריץ. "אני הולך להראות לך מהו הכוח האמיתי שלי, אני אראה לך שבכל מצב אני תמיד מנצח! אני הרבה יותר חזק ממך!"
"אל תשתמש בכדור האנרגיה, טומי!" קרא רוג'ר בעדינות. נראה שהוא ממש חישב לפרוש מהקרב. "אם אתה מעוניין להפסיק את הקרב, בוא נפסיק אותו עכשיו!"
'עכשיו זה הזמן המתאים.' שידר טומי במהירות לעבר כספיון. רוג'ר הרים את ראשו לאוויר כאילו קלט את השיחה בין טומי לכספיון, אך לפני שהספיק להגיד משהו כספיון כבר ירה אש עוצמתית ומסובבת מעל ראשו של גלום שדעתו הוסחה. הלהבה בלעה לחלוטין את גלום ועוצמת ההתקפה גרמה לאדמה להיסדק פעם נוספת. טומי עמד שם, וחייך בעוד כדור האנרגיה הכתום נבלע חזרה אל כף ידו, כשהטבעת הפסיקה לבהוק.
גלום הושפע מאוד מההתקפה. הוא שכב על בטנו ורעד. עיניו היו עצומות וכנפו השמאלית עוד המשיכה להישרף בעדינות. הוא כולו היה מכוסה בשכבת אפר כהה ונראה כאילו הוא בדיוק יצא ממכרה פחם.
הקרב נראה כאילו הוא הגיע לסיומו. לא נראה שגלום יוכל לעמוד מההתקפה הזאת. רוג'ר הביט בעיניו של טומי בהלם. הוא פשוט לא ידע מה לומר.

[COLOR="Silver"][B][SIZE="7"]המשך יבוא...[/SIZE][/B][/COLOR]

רעיון יפה. אבל אתה לא חושב שזה לא כל כך יפה להלחיץ ככה את רוג'ר?

חסר לך.

יפה מאוד

[COLOR="Red"][SIZE="6"][B]פרק כ"ד: משחקי רגשות![/B][/SIZE][/COLOR]


"אני ממש האמנתי לך. אתה ממש דיברת בכנות. פעלת בדיוק כמו שהסברתי לך. ובכל זאת, התנהגת כמו פחדן. עשית תרגיל מלוכלך." אמר רוג'ר. הוא כבר נטש את העמידה היהירה והמלכותית שלו. פניו השלווים עטו זיעה קרה ועיניו רשפו אש. הוא זעם מכעס. "איך אתה לא מתבייש להגיד שאני הגעתי לכאן כדי לקבל כבוד מהמשגיחים או מהמורים! איך אתה לא מתבייש להגיד לי שכל הסיבה שרצית להילחם מולי זה כדי להוכיח שאתה יותר טוב?!"
גלום נעמד באיטיות. עינו השמאלית הייתה עצומה וגופו רעד. ניכר שמאמציו להזדקף היו עצומים.
"מתי תלמד שמשפחה זה דבר מאוחד?" צרח רוג'ר. "אני הולך לסיים את הקרב הזה."
"אז אתה רוצה להגיד לי שאתה משתפן?!" קרא טומי וניקה את מכנסיו מאבק. הוא המשיך להסתיר את רגשותיו האמתיות. הוא היה משוכנע שהכל משחק מלוכלך כדי לתקוף אותו בחזרה. "אני ממש לא מפחד ממך ואני לא לוקח את דבריי בחזרה. אתה תמיד מדבר בגדול. מה אתה כבר מסוגל לעשות כדי לנצח אותי, אני כבר מספיק חזק כדי לנצח קוסם. אתה תמיד מנסה להסביר לי מה לעשות, אבל נראה שכבר אין לך מה להציע."
'טומי למה אתה מדבר אליו בצורה כזאת?!' צרח כספיון בראשו של טומי. 'זה רוג'ר!'
"אני ממש לא משתפן. אני לעולם לא נוטש קרב." לחש רוג'ר. גלום זינק לעבר גרונו של כספיון במהירות ובמכה אחת חזקה היישר לתוך גרונו עילף אותו. טומי אחז את גרונו הכואב ועיניו נפערו בהלם. הוא הפסיד.
"אתה באמת חשבת שתוכל להביס אותי? נראה לך שבאתי כדי להשוויץ?" לחש רוג'ר והפנה לטומי את גבו בזמן שגלום חזר לצורתו המקורית. "באתי כדי ללמד אותך טכניקות חדשות. באתי כי אכפת לי ממך. באתי כי אין לך אבא שיעשה את זה בשבילך, בדיוק כמו שלי לא היה אבא שיעשה את זה בשבילי. באתי לתת לך מה שלי מעולם לא היה או יהיה. תמיכה." הוא החל לצעוד לעבר השער הגדול. "אני הולך. אני לא חושב שאחזור לבקר. אכזבת אותי אח קטן. אני מניח שאני כבר לא צריך להסביר לך למה רבת עם כספיון ודיוויס."
טומי קרס על ברכיו בכבדות. כספיון עדיין שכב לצדו מעולף. הוא לא חלם שהקרב יסתיים בצורה שכזאת. לפתע הכל היכה בו. מה לעזאזל הוא חשב לעצמו כשהוא דיבר לאחיו הגדול בצורה שכזו. למה הוא תמיד חשב שאחיו מעוניין לאתגר אותו או שבכלל השווה אותו לכוחותיו?
טומי ישב שם שעות. ג'ייד כבר מזמן עזב בעודו פולט משהו על זה שהוא שמח שאחיו עדיין לא התפקח להיות אלף. הוא ממש שגה. הוא תפס את מצחו ומשך את הפוני הבלונדיני שלו בכל הכוח. איך נתן לרגשותיו דרור בצורה שכזו. הוא מעולם לא התבטא בצורה כזאת בפני איש. אף פעם לא הביע את הרגשות האמיתיים שנטמנו היטב בליבו. הוא נזכר בכל האנשים שהיו סביבו ותמיד רצה להגיד להם דבר מה ומעולם לא ביטא את זה. מעולם לא אמר שלדעתו פרופסור קירווי הוא אדם עצלן שמתעצל להגיע ללמד או שדוד וולהוט הוא שרלטן זקן שצריך כבר מזמן לסגור את הביתן שלו בשוק. ובכלל כל שיכון פאלצוויט בעיניו היה מקום עני ומלוכלך.
טומי היכה על מצחו פעם נוספת. אגרופו הוטח בקרקע בכל הכוח והוא צעק, מנסה להתנער. מה קורה לו? למה כל המחשבות הללו צפות מעלה?
יד קרירה הונחה על כתפו. היה זה פרופסור כרוסאובר. טומי הזדקף מיד ומחה את דמעותיו. "טומי מה אתה עושה מחוץ למעונות?"
"אח שלי הגיע לבקר." ענה טומי מבלי לפרט.
"אני רואה שהוא העניק לך ולדמון שלך מסג' איכותי." התלוצץ פרופ' כרוסאובר. מעיף מבט לעבר כספיון המעולף, שעדיין היה תחת ההשפעה של הכדור של הניב המנוקד. "אני גם רואה שאתה נשארת עם הדרקון הזעיר."
"אני הצלחתי להשתלט על הרגשות שלי." ענה טומי. "אני כבר לא צריך להתפטר ממנו."
"האומנם? שולט על הרגשות שלך?" שאל פרופ' כרוסאובר בגבה מורמת. טומי ידע שפרופ' כרוסאובר שמע את השיחה בינו לבין רוג'ר.
"פרופסור, אין לזה שום קשר לכספיון, הוא עצמו אמר לי שאסור לי לדבר לרוג'ר בצורה כזאת." אמר טומי וניסה לנקות את כספיון, שהחל לחזור לצורה המקורית שלו באיטיות. "כספיון נאמן לי ומעשיו הוכיחו לי תמיד שהוא לא ינסה לגבור עליי."
"אני מבין." אמר פרופ' כרוסאובר. "האמת היא שתמיד ידעתי זאת."
"תמיד ידעת זאת?!" שאל טומי בפליאה. "מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שתמיד ידעתי שלא כספיון הוא שגורם לך לאבד שליטה על רגשותיך." ענה פרופ' כרוסאובר בחיוך. "עם זאת, היה עליי לתת לך להבין זאת לבד. הקשר שלכם מתבסס בעיקר על רגשות. אתה תלמד עוד המון על היכולות שלך ושל כספיון. עם זאת, עליך להיזהר. היכולת שלך לשחק עם רגשותיך עלולה לפגוע בקרובים לך ובעיקר עלולה לפגוע בך, טומי."
"אני בכלל לא מבין למה רוג'ר נפגע כל כך. הוא אמר לי שכל הדרכים כשרות כל עוד הן לא נאסרו בחוקי הקרב." אמר טומי. "כספיון נלחם היטב ועם זאת רוג'ר הוריד אותו במכה אחת בלבד!"
"כספיון אומנם פעל היטב, אך רוג'ר הינו אלף בוגר ומיומן. הוא מכיר טכניקות מורכבות שיידרשו ממך לסיים את כל שש שנות הלימוד בבית הספר כדי להכיר אותן. אתה בקושי לומד פה חודשיים בעוד הוא סיים את לימודיו לפני שש שנים. למה כבר ציפית?" שאל פרופ' כרוסאובר והחל להתרחק לכיוון הבניין השמאלי. טומי עדיין לא ביקר בבניין השמאלי בבית הספר. הוא השיב את מבטו לעבר הקרקע והדמעות צפו שוב. פרופ' כרוסאובר בחר להתעלם מהשאלה הראשונה. סביל להניח שהוא ציפה מטומי לגלות את התשובה בכוחות עצמו.
השעות הבאות עברו בעצלתיים. השמש הפציעה בעדינות בשמיי גלאריה סאה, וממש במרכז חצר בית הספר, נער בן שלוש עשרה ודרקון כסוף זעיר היו מכורבלים. מחפשים מקלט מהקור.
טומי לקח נשימה עמוקה והזדקף. מנקה את בגדיו מהאבק. כספיון המריא לעבר הקומה העליונה בבניין האמצעי של בית הספר. שם נמצאת האכסניה של הדמונים. הוא יקבל מקלחת טובה וטיפול בפצעיו. טומי לקח נשימה נוספת אל ריאותיו ונשף אותה באיטיות. נותן לה למלא אותו באנרגיות חיוביות.
משהו חייב להשתנות בהתנהגות שלו. משהו שגוי מתרחש שם בתוך הראש שלו. מה גורם לו לחצות גבולות אדומים או לפגוע בנקודות רגישות?
טומי היה מוטרד במשך רוב שעות הבוקר. גם בארוחת הבוקר הוא פשוט ישב מבלי לשוחח עם אף אחד. למזלו דיוויס לא ירד לארוחת הבוקר, כך שאין לו מה להיות מוטרד מלפגוע בו. תלמידים אחריו שוחחו איתו והוא ענה להם בקצרה. משתדל מאוד שלא לפגוע בהם גם.
טומי הביט לימינו. מספר כסאות ממנו ישב אנג'ל. תלמיד בן כיתתו שהרבה להתאמן ולאתגר כל תלמיד לקרב. עד כה לא יצא לטומי להילחם איתו, עם זאת, הוא ממש לא היה במצב רוח להילחם עם אף אחד כרגע. עד כה תמיד חשב שהוא יכול לנצח כל תלמיד בשנה ראשונה. כעת הכל נראה כל כך שונה.
הם נכנסו לשיעור הראשון שלהם להיום. טומי הציץ במערכת שלו וגילה שהשיעור הראשון היום הוא "מידע מקיף על כדורי האנרגיה". הוא הזדרז לעבר חדרו וחיפש את הספר "מידע מקיף על כדורי אנרגיה לשנה ראשונה" כשמצא אותו הוא עזב את החדר ורץ במהירות לעבר הכיתה שלו. הוא הרגיש כאילו כל היום שלו מתקדם בהילוך איטי. הוא היה עייף מאוד וגופו כאב. גב' שטינברגר חיכתה בכיתה ולגמה מהספל תה שלידה. היא נראתה עסוקה. היא כתבה על דף בכתב צפוף ושרטטה כל מיני ציורים לא ברורים.
הוא החליט להישאר בכיתה ולחכות לכולם. לא התחשק לו לשוחח עם אף אחד במיוחד. הוא התיישב במקומו בכתה ופלט ציוץ קל של כאב. הוא הרגיש חלש וכאוב.
"אדון ברייקסטון?" נשמע קולה של גב' שטינברגר. "מה שלום התלמיד שלי?"
"אני בסדר גב' שטינברגר. פשוט עייף מאוד." ענה טומי בכנות. הוא הוציא מחברת ריקה והחל לקשקש על העמוד הראשון של המחברת בעפרון. הוא צייר כדורי אנרגיה וניסה לצייר את כספיון. הוא תמיד היה גרוע בציור. מעולם לא היה הצד החזק שלו. כשהבין שכספיון נראה יותר כמו כבשה מאשר דרקון הוא סגר את המחברת והרכין ראש. גב' שטינברגר שה לעבודתה והכתה הייתה שקטה.
לאחר כמה דקות הכיתה החלה להתמלא בתלמידי שנה ראשונה. כולם מפטפטים בקול ומספרים בדיחות. הוא לא ראה סיבה להתלוצץ. הוא הביט לעבר אנג'ל שכהרגלו שלח לו מבט בוחן. לפתע אנג'ל התקרב לעברו ולחש לו. "תתכונן. אנחנו הולכים להילחם בהפסקה."
הוא היה נשמע נחוש למדי. כזה היה אנג'ל. מההיכרות של טומי איתו, הוא מחליט על קרב ומקבל אותו. אין יותר מדי דיונים. יודעי דבר מספרים שהוא עבר אימונים רציניים ואף נשלח למשימות מסוכנות ממש לפני שהגיע לבית הספר. אולי לא ניתן יהיה לסרב להזמנה שכזו.


[COLOR="Silver"][SIZE="7"][B]המשך יבוא...[/B][/SIZE][/COLOR]

לא יודע מי זה האנג'ל הזה אבל הוא נשמע חתיך.

[YOUTUBE]-vlIxxHQsmw[/YOUTUBE]

פרק נהדר!
אתה לא חושב שזה מוזר שאני המגיב העיקרי בסיפור שלך ואני בכלל לא נמצא כמעט בפורום הזה.
בכל מקרה, זה כבר לא דומה בקווים הכללים להארי פוטר והסיפור עצמו מעולה.

[B][COLOR="Red"][SIZE="6"]פרק כ"ה: קרב נטול שנאה!
[/SIZE][/COLOR][/B]

"אז כמו שהסברנו בתחילת השיעור, כדורי שדה תמיד יהיו יעילים יותר כשהם נשלחים היישר לעבר הזירה, מוסיפים אנרגיה מסוימת שיכולה להועיל לדמון שלך או להכביד לדמון היריב. תמיד זכרו שהעיתוי הנכון להשתמש בכדורי שדה הוא בתחילת הקרב. חבל להתעכב עליהם... טומי!"
טומי נבהל ופקח את עיניו. הוא הביט סביב בלחץ, עטוף זיעה קרה וכאבים בכל גופו. הוא היה בכיתתו ובידו עדיין אחז עיפרון מול מחברת שעמודה הראשון היה משורבט ומקושקש. "כן גב' שטינברגר!" מלמל בעייפות.
"תוכל בבקשה להגיד לי איזה כדורי שדה יתאימו לדמון שמשתמש במתקפות אש?" שאלה גב' שטינברגר על מנת לבחון אותו ולהעמיד אותו במקומו.
"אני מניח ששום כדור שדה לא יועיל לדמון שמשתמש באש כי שדה חלש לאש. לא תהיה תועלת, זה פשוט יישרף." ענה טומי בערפול. כל הכתה החלה לצחוק. זה העיר את טומי לגמרי.
"טומי אתה בכלל יודע מה זה כדור שדה?" שאלה גב' שטינברגר.
"זה כדור שעוזר בקרב, טומי!" לחש דיוויס אל תוך אוזנו של טומי. גב' שטינברגר ראתה זאת אך לא נראה שזה מפריע לה בכלל. טומי אכן לא הבין מה דיוויס רצה ממנו ולכן בחר לשתוק.
"אני נרדמתי המורה." ענה טומי בראש שמוט. הוא הצטער. הוא ידע שהחמיץ חומר חשוב. הכתה התפקעה מצחוק פעם נוספת.
"שקט כולם." אמרה גב' שטינברגר ובכך הכתה השתתקה מיד. הכל למדו שלא כדאי להתעסק איתה. העבריין בהחלט ייענש. "אני מודה לך על הכנות שלך. עם זאת, לא ארשה שתלמידים בכיתתי יצנחו לעולם החלומות. אני מזהירה אותך כעת שפעם הבאה שזה יקרה אתה תיאלץ להשלים את השיעור בזמנך החופשי."
טומי אכן התנצל והתנער. הוא המשיך להקשיב לשיעור ולמד שכדורי שדה שיתאימו לדמון שמשתמש בקרבות אש הינם כדורים שמעכבים את הדמון היריב ומאטים אותו. לא יעיל לשלב קרח ואש שכן הקרח לא עמיד באש. היתרון בשימוש התקפות אש הוא המהירות של ההתקפה והעוצמה. עם זאת לא ניתן לדייק וכן התוקף עלול להינזק מהמתקפה. על כן הדיוק וההגנה נמוכים מאוד. ישנם כדורים נלווים שמחזקים את הדיוק.
טומי נהנה מאוד ללמוד על מתקפות האש ומצא בהם עניין רב. בעיקר משום שהטבעת שלו מפעילה התקפות אש. הוא החל לכתוב במחברת שלו נקודות חשובות שהבין במהלך השיעור והשתדל שלא לחשוב על אנג'ל. בסופו של דבר לא אכפת לו לנסות להילחם מולו לאחר השיעור.
הצלצול נשמע ברקע וגב' שטינברגר חייכה לעבר תלמידיה. "השיעור הסתיים תלמידים. צאו להפסקה בת חצי שעה. לאחר מכן גב' לנגר תיקח אתכם. שמעתי שהיום תלמדו לעלות מהקרקע ולרחף. לא מרגש?"
התלמידים הנהנו ומלמלו בהסכמה ומיהרו להתפנות מהכיתה. טומי נזכר שאכן גב' לנגר דרשה מכולם לדעת לנתח את מזג האוויר בצורה נכונה. למעשה טומי היה מבין הבודדים שעדיין לא למדו כיצד לעשות זאת. הוא פשוט לא הצליח להרגיש שום דבר באצבע שלו. טומי הביט לאחור וראה את אנג'ל יושב במקומו ומחייך.
"טומי, מוכן לקרב?" שאל אנג'ל בשקט. "אתה מבין הבודדים שעדיין לא אותגרו לקרב. שמעתי שגם אתה כסוף זנב, זה אומר שיש לנו משהו במשותף."
טומי הסתובב במהירות והביט לעבר זנבו של אנג'ל. הוא אכן היה כסוף בדיוק כמו הזנב שלו. עד כה טומי חשב שמדובר בזנב נדיר במיוחד. "אנג'ל אני רוצה לדבר איתך לפני שנילחם." אמר טומי.
אנג'ל התרומם מהכיסא והתמתח. הוא צעד לעבר טומי באיטיות וסובב את הכיסא של השולחן שלפני טומי והתיישב מולו. "כן, טומי. על מה אתה רוצה לדבר?"
"אני רוצה לשאול אותך. למה אתה מאתגר את כל השכבה לקרבות? מה אתה מנסה להשיג בזה?" שאל טומי בלחש. "אתה חושב שאתה הכי חזק?"
"אני לא חושב שאני הכי חזק." ענה אנג'ל. "אני פשוט אוסף נקודות קרב כדי להיכנס לתחרות. זה חשוב לי. עד כה יש לי עשר נקודות קרב יותר ממך, שזה אומר שיש לי שלוש עשרה נקודות קרב."
טומי הספיק להילחם נגד דיוויס והלן וגם נגד תלמיד שנה שנייה בשם גרגורי ריין שהשוויץ שהוא הכי חזק בשכבה שלו. טומי אתגר אותו והשפיל אותו מול כל השכבה שלו. הוא לא חלם שיש תלמיד בבית הספר שיש לו כבר כל כך הרבה נקודות קרב. טומי תהה היכן היה במשך כל הזמן הזה.
"אני אלחם איתך בתנאי." אמר טומי. רוח קרב נשבה בו. הוא אומנם היה מותש מעייפות, אך הוא היה חייב להיכנס לתחרות הזו אף הוא. להוכיח שהוא עומד בבית הספר בזכות עצמו ולא בזכות אביו או אחיו. "אני רוצה שתזכור שאני לא נלחם בך כי אני שונא אותך או משהו כזה, אני לא רוצה לגרום לך להבין שאנחנו אויבים. פגעתי בכל כך הרבה אנשים סביבי ואני לא מעוניין לעשות זאת שוב. אני רואה בך כחבר ולכן אני מבקש שנלחם בצורה ידידותית בלבד."
"טומי, אני לא נלחם נגד אנשים שאני שונא. אני נלחם נגד אנשים שאני מעריך. צפיתי בקרב שלך עם אחיך אתמול בלילה מחדרי. הוא אומנם כיסח לך את הצורה, אבל אתה עמדת מולו ולא פחדת. על אף שידעת שהוא חזק ממך." אמר אנג'ל ושילב את ידיו. "אני חושב שאתה משוויץ יותר מדי וחושב שהשמש זורחת לך מהתחת, עם זאת, אני משוכנע שאתה יריב ראוי. לכן, אני רוצה להילחם בך."
"אתה חושב שהחצי שעה הזאת תספיק לנו?" שאל טומי בחיוך. הוא כבר התרגש לקראת הקרב. למעשה, אנג'ל גרם לו להרגיש כל כך טוב עם עצמו, שהוא העריך אותו יותר ויותר.
"תספיק לנו?" צחק אנג'ל. "אני לרוב מנצח את היריבים שלי בחמש דקות. אותך אני אביס בעשר."
טומי צחק בקול. הוא אהב את ההומור של אנג'ל. הם עזבו את הכיתה ורצו בזריזות לקומה הראשונה, שם, בפרוזדור ליד האולם הגדול, היה קיים אולם של קרבות. טומי כבר נלחם באולם הזה נגד הלן ברנדפילד. האולם היה מלא זירות קרב עמוסים באלפים וקוסמים שנלחמו אחד בשני בזמן ההפסקה.
תלמיד שנה שישית עבר לידם במקרה וזיהה שהם מחפשים זירה ריקה. "בואו איתי, יש לי זירה מושלמת לשני אלפים!" קרא המדריך. "אני אשפוט!"
הם עקבו אחריו וגילו שזירה צדדית הייתה פנויה. טומי טיפס קדימה וחייך לעבר אנג'ל. היה בו משהו נחוש ואמיץ. גופו היה אתלטי ונראה שהוא מכיר קרבות הרבה לפני שגילה שהוא אלף.
"הקרב יהיה בין הדמונים בלבד, שכן אסור להתערב בקרב בשנה ראשונה!" קרא המשגיח במבטא ספרדי עגלגל. "שמי חואן ממרסס ואני אשפוט אתכם היום. יש לכם עשרים דקות לסיים את הקרב הזה. כדור אנרגיה אחד מורשה להתערב בקרב!"
לטומי לא היה שום כדור אנרגיה. אך הוא ידע שהוא כבר די שולט בטבעת שלו. כדור האנרגיה של האישיות שלו תתאים בהחלט בקרב. על אף שאסור לו להתערב בקרב, כספיון יחוזק מאוד אם יוכל להשתמש בכדור האנרגיה הזה.
"כספיון, דרקון זעיר כסוף אשר תמיד יעשה כבקשתי, בוא ותעזור לי לנצח בקרב!" קרא טומי בקול רם. "השתגר!" אור כחול התרסק בזירה. ברגע שכספיון הגיח, כיפה כחלחלה שקופה למחצה כיסתה את הזירה. טומי הביט במהירות לעבר המשגיח וראה שהוא זה שיצר אותה. ככל הנראה למנוע מכספיון לחמוק יותר מדי מההתקפות.
"פאנג, אראן צחור מגניב ומהיר שתמיד מנצח, עלה לזירה להילחם!" קרא אנג'ל והושיט את ידו הימנית לאוויר. "השתגר!"
אור כחול התרסק על הזירה ועיניו של טומי התרחבו. זאב צחור פרווה. כפשוטו. הביט בטומי במבט זועם. צמרמורת עברה בגופו של טומי. הפסים הכחולים המרהיבים שעל גופו של פאנג בהקו מרוב שפרוותו של פאנג הייתה מטופחת. 'טומי, אל תפחד! אנחנו ננצח!' שיגר כספיון אל תוך מוחו של טומי ועורר את מחשבתו של טומי. פאנג היה נראה כמו דמון משולב בכדור אנרגיה לכשעצמו. הוא היה נראה חזק בהרבה מכל דמון שטומי הכיר. העוצמה פשוט נדפה ממנו.
'כספיון, אין לאן לברוח!' קרא טומי בתוך הראש. יותר משכנע את עצמו מאשר את כספיון. 'אנחנו נצטרך להילחם בבחור.'
'חזק וברור!' קרא כספיון בתוך ראשו של טומי. כספיון היה חסר כל פחד. נראה כאילו כל היום חיכה לקרב הזה ולא נשמעה טיפת אנחה לאחר שנלחם נגד רוג'ר. 'אני מלא אנרגיות טומי, אל תדאג לגביי. תן לי רק להזכיר לך מספר עובדות. פאנג הזה הוא דמון שמשתמש בהתקפות קרח רבות עוצמה עד שנוצר מכל ההתקפה חשמל. הוא מהיר מאוד בזכות ארבעת רגליו החזקות ובזכות התקפות הקרח החזקות שלו. אני יכול לגבור עליו בעזרת אש. קרח נמס מאש והתקפותיו כמעט חסרות השפעה על דמונים ששולטים באש, הבעיה היא...'
'שאתה עדיין לא שולט באש.' השלים טומי. 'זה בסדר, אנחנו נגיע לזה. כרגע, עלינו להשתלט על המהירות שלו בעזרת תעופה.'
ואז זה פשוט קרה. פאנג היה כה מהיר, שכספיון בכלל לא הספיק לפרוס כנף שלפתע הוטח בכל הכוח לאחור. כספיון לא ויתר וברגע שפאנג עמד לתקוף פעם נוספת הוא זינק מעלה וחמק. קרן קרח רבת עוצמה שיספה את האוויר לעבר כספיון שחמק במהירות. כשזה מגיע לאוויר, ידע טומי, כספיון אכן הפגין מהירות מסחררת.
טומי ניתח את המצב. פאנג הוכיח שהוא מסוגל להשתמש בהתקפות קרח רבות עוצמה. עד כה בכל שילוב של התקפות בקרב רק מגביר את המהירות של פאנג. הוא החל להדביק את מהירותו של כספיון בכל קרן קרח שירה באופן רנדומלי באזור. נראה שפאנג בכלל לא מעוניין לפגוע בכספיון כי אם רק לירות את קרני הקרח לכל עבר. מה היה הסוד של אנג'ל, את זה הוא עוד לא פענח.
הזירה החלה להיות קרירה למדי וזה הכביד על טומי לחשוב. לפתע זה היכה בו. הוא הבין בדיוק מה אנג'ל מתכנן. ככל שקרני הקרח יתגברו מהירותו של פאנג תעלה משום מה.
"זה חסר תועלת." אמר אנג'ל לטומי. "ככל שפאנג ימשיך לתקוף בקרן קרח, מהירותו תגבר. בסופו של דבר, משחק התופסת הזה יסתיים."
טומי היה משוכנע שיש דרך לפענח את הקרב הזה. יש פה איזשהו תכסיס. כספיון כמעט פגע בכיפה הכחלחלה שברגע האחרון שינה כיוון לעבר הרצפה וצנח במהירות. פאנג כבר חיכה לו למטה וזינק קדימה עם שיניים חשופות.
'כספיון צווחה!' פקד טומי בזמן. כספיון צווח בכל הכח היישר אל תוך פיו של פאנג פעור העיניים. פאנג לא בזבז זמן ומיד תפס בצווארו של כספיון וסובב במהירות את כספיון על צירו. הכאב אפף את צווארו של טומי והוא צרח. כשטומי ראה את כספיון מושלך לעבר הרצפה הוא כבר הניח שהקרב הסתיים.
טומי פער את עיניו בהלם מוחלט כשהבחין בכספיון שוכב שם בנחת. מביט בחיוך בפאנג. כאילו לא נחלץ משיניו של פאנג רק לפני רגע. כאילו לא עבר קרב מתיש לפני כמה שעות נגד גלום.
'חיפשת את נקודת התורפה של פאנג, לא?' שאל כספיון. 'זה אומנם עלה לי בגפי, אבל נדמה לי שמצאתי בשבילך את הטריק שחיפשת טומי. אני יודע איך להביס את פאנג.'

[COLOR="Silver"][SIZE="7"][B]המשך יבוא...[/B][/SIZE][/COLOR]

הוא מהיר וחזק והוא זאב והוא גם מהיר ):

פרק טוב. רק שזה נראה כאילו איבדת אוריאנטציה בסיפור.

עבר מעל חודש ):

[SIZE="6"][B][COLOR="Red"]פרק כ"ו: יריב ראוי.[/COLOR][/B]
[/SIZE]
טומי הביט בכספיון. הוא פשוט לא האמין למראה עיניו. הוא נעמד על שתי רגליו האחוריות וניתר בקלילות לאוויר. הוא ריחף מספר שניות לפני שהמשיך לדבר.
'אני הבנתי מה גורם לפאנג להשיג אותי עם כל קרן קרח שהוא יורה.' אמר כספיון בקול רגוע. 'טומי, פאנג לא הופך להיות מהיר יותר כלל וכלל! כל קרן קרח שפאנג יורה גורמת לי להיות איטי יותר. כשתקפתי את פאנג בצרחה עליתי גבוה לאוויר מהר ככל שיכולתי ולקחתי איתי אבן קטנה. ממש לפני שטסתי לכיוונו זרקתי את האבן. מעולם לא קרה מצב שאבן נופלת הייתה מהירה ממני. הפעם האבן נפלה על פאנג לפני שהגעתי ותקפתי. עשיתי זאת רק כדי לגלות את הפרט הזה.'
'כספיון, זה נשמע חכם והכל, אבל איך לעזאזל זה יעזור לנו עכשיו?!' קרא טומי בראשו של כספיון. 'יש לנו חמש דקות לסיים את הקרב הזה, את הזמן הוא לא מסוגל להאט!'
'טומי, תחשוב על זה! הוא חושב שהוא מהיר יותר בכל קרן קרח שהוא מייצר!' אמר כספיון. 'אני לא חושב שהוא עצמו יודע שזה לא קשור למהירות שלו בכלל! אם רק נצליח לגרום לו לעשות צעד שיכשיל אותו מבלי שאתעכב בגלל ההתקפה שלו.'
'אתה חושב שאם הוא יעוף אחריך הוא ייכשל?' שאל טומי. הוא הניח שאם יגרום לפאנג לעוף אחריו בדרך כלשהי הוא יוכל לעכב אותו ולהחליש אותו. 'מה גורם לך לחשוב שאתה תהיה מסוגל לעוף יותר מהר ממנו, אחרי הכל האפקט שלו מעכב אותך מלשלוט על מהירות התעופה שלך!'
'אולי,' אמר כספיון. הוא היה נשמע בטוח ביותר. 'אבל דבר אחד הוא לא יכול לקחת ממני, את השליטה שלי בתעופה שלי. אני יכול לחמוק מהקרקע בכל זמן. התאמנתי על זה בזמן האחרון מיד לאחר שנפלתי במלכודת של ג'ימבו.'
טומי נזכר בקרב של כספיון נגד ג'ימבו של דיוויס. כספיון דלק אחרי ג'ימבו וצלל במהירות לקרקע. ג'ימבו חמק ברגע האחרון וגרם לכספיון להתרסק.
'לא זכור לי שהיה נזק יותר מדי רציני שם, כספיון.' אמר טומי. 'מה גורם לך לחשוב שבעזרת זה החמש דקות הללו יגרמו למהפך?'
'העניין הוא שהפעם, אני ממש לא מתכוון לברוח.' אמר כספיון. 'אני הולך להתרסק ביחד איתו!'
'על מה לכל הרוחות אתה מדבר?!' קרא טומי בבהלה. כספיון לא יעמוד במכה כזאת פעם נוספת. 'אתה תפסיד!'
'צפה ולמד!' קרא כספיון בקול נחוש. 'אל תדאג לי טומי, התאמנתי על התכסיס הזה כבר המון זמן, אני כבר מת לנסות אותו בקרב!'
כספיון הגביה עוף, מקפיד ששום התקפה מצד פאנג לא תפגע בו. פאנג מצדו ירה קרני קרח לכל עבר, ממשיך לנסות ולדכא את המהירות של כספיון, אומנם כספיון היה נחוש לגרום לפאנג לעלות על פני הקרקע. כספיון החליט לעשות צעד פזיז למדי וצנח במהירות ממש סמוך לניביו של פאנג.
פאנג עצר לרגע. טומי חשש לרגע שאנג'ל כבר עלה על התכסיס אך בו ברגע שפאנג זינק במהירות לגובה על מנת לשטח את כספיון הוא כבר ידע שזה בידיים שלו. כספיון המשיך לצלול במהירות לעבר הקרקע, הוא פשוט נפל, מה שלמעשה ביטל את האפקט של פאנג. פאנג צלל מיד אחריו, משוכנע שבזכות מהירותו הוא ישיג את כספיון שנייה לפני שיתרסק על הקרקע. פאנג כבר לא היה נמצא בתנוחה שיוכל למנוע את ההתרסקות באמצעות גפיו. באותו שבריר שנייה כספיון פקח את עיניו והביט בטומי, הוא ידע שהתרגיל הולך לעבוד. כספיון פרס כנפיים לצדדים וחמק במהירות מהקרקע על ידי שאחז בפאנג והפך אותו לעבר הקרקע. הרצפה רעדה תחת רגליו של אנג'ל והוא הרגיש את הדופק שלו בכפות ידיו, קצות רגליו עקצצו בעצבנות.
כספיון לא בזבז זמן ושיגר צרחה רבת עוצמה במטווח אפס לעבר פאנג ששכב בפיסוק עברים על הקרקע. כספיון הזדרז לתפוס מרחק מפאנג ולעמוד מספר מטרים ממנו.
טומי הביט לעבר אנג'ל. נראה היה כי אנג'ל הבין את משמעות המהלך האחרון כך שאם פאנג לא יוצא מהמרוץ ברגעים אלו פירושו של דבר שכספיון פשוט הפסיד בקרב.
מספר שניות שבהן פאנג שהה מעולף על הרצפה הוכיחו לטומי כי מדובר בניצחון. טומי לא האמין שהוא באמת ניצח את הקרב הזה. השופט אכן אימת את העובדה הזאת בכך שהכריז על נקודת הקרב שזכה. אנג'ל ניגש לעבר טומי ולחץ את ידו בחום, הוא בהחלט לא נראה פגוע או כעוס בגלל שהפסיד בקרב. טומי ממש התרשם מהתנהגותו.
הם הזדרזו לעבר הכתה לאחר שטומי ביקש מכספיון לחזור לחדר. הם רצו במהירות חזרה לכתה כשגב' לנגר כבר הייתה באמצע נאום חוצב להבות על זהירות בזמן התעופה. טומי הסתדר בשורה שחיכתה לצאת לעבר חצר בית הספר.
"איחרתם, טומי ואנג'ל." אמרה גב' לנגר בכעס, קוטעת את רצף דבריה. "היום כל מי שהכין את שיעורי הבית שלו יעלה לאויר, אני לא מוכנה לקחת תלמידים שמתנהגים בטיפשות. תגידו לי עכשיו אם אתם מתכוונים להתנהג בחוסר אחריות ואני כבר אדאג שלא תמריאו בשנה הקרובה!"
טומי ואנג'ל הביטו בקרקע. גב' לנגר הייתה אישה טובה, אך כשהיא כעסה היא יכלה להגיע לטונים גבוהים מאוד, והשן במרכז בוללת השיניים שלה רטטה באופן מעורר גיחוך כל פעם שהרימה את קולה. טומי התאפק נורא שלא לצחוק, החברות החדשה שלו עם אנג'ל מצאה חן בעיניו, הוא היה מצחיק וחכם ותמיד הרבה להראות לטומי כי הוא אכן יריב ראוי לו.

[SIZE="7"][B][COLOR="Silver"]המשך יבוא...
[/COLOR][/B][/SIZE]

בתכלס אם הוא היה נופל הייתי תוקף אותו בעוד קרן קרח.

בעצתך, קראתי את הפרק הראשון ואני חייב לציין שזה באמת כתוב בצורה יוצאת דופן. מעצם קריאתו אני מרגיש את העברית שלי משתפרת.
גם העלילה מצוינת, ואני מתכוון לקרוא גם את הפרקים הנוספים.

ראשית, תודה על המחמאה. הסיפור הזה יקר לליבי שכן הוא המצאה מקורית. העולם, היכולות והאנשים כולם לי הם. אני השתפרתי המון בכתיבה שלי מפרק לפרק. היתי הרבה יותר צעיר בפרקים הראשונים וכתיבה היתה זרה לי.

אני מחכה לשמוע את דעתך על יתר הפרקים. ברוך הבא לפורום, אתה מוצא חן בעיני.

מה עם המשך?

באמת שאני לוקח אותו במכות.