שרשור לי למאי ולטל - Sao

"תודה רבה!" אמרתי לכולם. "וואה~! תראו את זה!" אמרתי בהתלהבות והבטתי על המסור החשמלי הזהוב עם הפסים האדומים והשחורים. "הוא נראה חזק!" אמרתי והפעלתי אותו לכמה דקות בכדי להתנסות איתו.
"תודה רבה!" פניתי לריינה-סאן, והיא אמרה לי "זה בסדר, אתה הרווחת את זה!" בחיוך. חייכתי אליה בחזרה.
"א-אמ.. מי אתה?" אמרתי ופניתי לקורדובה בבישנות, והבטתי על הדרקון הגדול שלו בפליאה. לפתע, נכנסו גילדה שבגדיה היו שיריונות כחולים. האיש בעל השיריון הגדול ביותר עמד במרכז, שערו היה אפור ומבטו ערמומי. "הנחשים הכחולים.." מלמל אחד מחיילי האבירים השחורים.
"הנחשים הכחולים?" אמרתי בתהייה והבטתי בהם.
"אתם בוודאי האבירים השחורים," אמר האיש עם השיריון הגדול.
"נעים להכיר אתכם, אנחנו הנחשים הכחולים," אמר ולחץ את ידה
של ריינה.
----------------------------------------
'אני מריח עוד אבק שריפה' אמרתי 'ובשר חרוך'.
הדלת נפתחה וממנה יצאו הגילדה של סקיפאל, הפעם הרבה יותר.
"או קיי, ככה" אמרתי "אני נשאר פה, אתם בורחים כדי לחיות". "אתה לא יכול לנצח אותם לבד, אנחנו נשארים כבוד--" ריין אמרה אבל קטעתי אותה "נראה לך שאת יכולה? או שהם? או שאני? אין סיכוי בכל מקרה, אני פה רק כדי לקנות זמן, לכו מפה". "אני לא" היא החלה לומר אבל בעטתי אותה אל הדלת, כל חברי הגילדה שלה והנחשים הכחולים בדקו אם היא בסדר והדלת נסגרה מאחוריהם.
"אז עם מי אני מתחיל?" שאלתי שכל ה900 קפצו עלי.

''אוף! הקורדובה הזה אנחנו חזקים בדיוק כמוהו נוכל לעזור'' אמרתי בעצבים וסגרי את ידיי לאגרופים.
שישפתי את צד גופי שכאב מעט מהבעיטה, היא לא הייתה חזקה והורידה לי רק אחד חיים.
''קדימה אבירים בואו נלך!'' צעקתי וכולם הסתובבו ''אמ..אבלל המפקדת עם..אמ...הוא יישאר שם...הוא.אמ..ימות'' מלמל A22 במבוכה ''אל תדאג הוא יהיה בסדר הוא קרודובה'' השבתי בחיוך.
התחלנו ללכת אל מחוץ לצינוק, קורדובה דחף אותי ואת כל השאר לצידו האחר של הצינוק כלומר היינו בקומה הבאה.
''המפקדת! יש כאן שחקן!'' צעק לפתע A4 ''מה? איך זה יכול להיות אנחנו הראשונים שהגענו לכאן'' אמרתי בתדהמה, על צד הדרך ישבה ילדה קטנה בעלת שיער ג'ינג'י ארוך היו לה עיניים כחולות והיא לבשה שמלה פשוטה 'איך לעזאזל ילדה כל כך קטנה הגיע הנה?' חשבתי בתדהמה, היא לא נראה בת יותר מחמש או שש.
''הכל בסדר חמודה?'' ניגשתי אליה והסרתי את המסכה גם A22 עשה כך אך לא הגבתי לו על זה ''אמא? אבא?'' שאלה הילד הקטנה בעודה עדיין בוכה

מול ריין הופיע מסך גדול "המבוקשים מתו! ולכן הפרס ליציאה הולך ל12 אנשים מאושרים מסקייפול!" הופיעו על המסך עוד 12 תמונות של אנשים שיצאו באושר מהמשחק. "זה הכל, תמשיכו להנות".
זמן קצר לאחר מכן הגיעו הגילדה של סקייפול אליהם. "לא חשבתם שאני אתן לכישרון כזה לברוח?" המנהיג אמר "הקודם מת כי הוא הרג לנו 100 ולא יכולנו להחזיק אותו אבל אין ברירה, יש לך בחירה מנהיגה, או שאת מצטרפת אלינו בתור סגנית, או שכל הגילדה שלך מתה, אל תתנגדי כי אין לך סיכוי". היא הסתכלה בעצב על החברים שלה ובחרה את הבחירה היחידה שלא התאבדות. "אני מסכימה בעצב" ריין אמרה והלכה עם סקייפול
-------------------------------------------------------
מצאתי את עצמי בחדר לבן, מולי עומד הפוך ג'ון, הרגשתי בחילה, אני ההפוך פה. "כאן זה גן עדן או גהינום?" שאלתי בציניות. "פה זה רשת שיצרתי לתפוס אחד ממכם, אתה הגעת וזכית בפרס, אני הולך ואתה חוזר למשחק. אבל לפני זה" הוא אמר והתהפך כמוני, "צריך לדאוג שלא יזהו אותך, תרים את הצמיד." התהפכתי למטה והרמתי אותו, היה רשום עליו admin case. הוא נשבר והתפרק ל3 חרבות שחדות משני צדדי הלהב, והיה בקצה של כל קת מעגל עם מקום לאצבע. "זה הנשק החדש שלך" ג'ון אמר, ונתן לי מסיכה "זה אמור להחזיק קצת, תתתפרע, החלפתי לך את הסקילים לחרמש והחנית בbladesurge, זה אומר לעזור לך יופי עם הנשק הזה".
הכנסתי את החרבות לנדן, אחת במותן שמאל, אחת על הכתף לאורך הגב, ואחת לרוחבו של הגב דרך המותן הימנית.
"תפיל אותם אלוף" הוא אמר והרקע הפך מלבן לשחור, עם אלגוריתם (0,1) שרצים לאורך הקירות. קמתי ביער עם החפצים החדשים, בנוסף השם שלי בצג שונה, 'archangel' כמה אירוני.
-----------------------------------------------
"פה זה המשרד שלך" הסביר הפקיד הוא היה בקומה העליונה של בניין שחור באמצע יער ששמרו עליו אנשים בכל קומה. ריין התיישבה במשרד החדש שלה והתבוננה בצד של המסך שצילם את הכניסה למקום. נכנס לשמה אדם בברדס, הוא זרק חרב על השומרים ועוד אחד על השומר בהמשך המעבר ותפס אותם בריצה, הוא הכניס תוך כדי סיבוב את אחת החרבות לנדן והמשיך לכיוון המעלית, הוא פתח אותה עם החרב ודחף את המעלית למעלה עם היד.פתאום נשמע קול של מתכת מתנגשת במתכת, והדלת המאובטחת בקומה של ריין למעלית החלה לאבד את העמידות, ומהר.

''אני חייבת לברוח מפה אבל עם אני יעשה זאת..'' התחלתי לומר לעצמי ''ביפפפ'' נשמע קול ציפצצוף והודעה הופיע מולי
''המפקדת
אנחנו האבירים השחורים אל תדאגי לנו אנחנו בסדר ומחכים לחזרתך, בינתיים אנחנו מנסים לצבור כח ולהשיג כסף במשימות קטנות שלא יבליטו אותנו
נתראה בקרוב
979904''
נשמתי לרווחה המספר היה הקוד שבחרנו למקרה שניפרד-שלא נוטעה על ידי האוייב.
לפתע אבן נזרקה על חלוני, הסתובבתי בבהלה והבטתי למטה

הדלת נהרסה והאיש בברדס יצא החוצה ותקף את ריין, היא עצרה אותו עם המגן אבל המכה העיפה אותה דרך החלון 10 קומות מעל הרצפה, היא ראתה מתחתיה את האבירים השחורים, שנראים מופתעים שהיא קפצה ככה מהחלון (או שכך הם חשבו). האיש בברדס תפס אותה ותלה אותה על החלון "תחכי לי שנייה לפני שאני לוקח אותך מפה יש לי משו לעשות" הוא אמר והסתובב
--------------------------------
"בכל מקרה" אמרתי לפקיד המבוהל, הכניסה שלי לבניין הייתה מרשימה מאוד וזה היה מספיק כדי להביל אותו "תגיד לבוס שלך" הוספתי והורדתי את המסיכה "שבאתי לרדוף אותו מהגיהנום, ושאני לא חוזר לשם בלעדיי". הוא היה המום וברח. שמתי שוב את המסיכה וחזרתי לריין.
"חזרתי" אמרתי לריין ותפסתי את היד שלה, הרמתי אותה מהחלון והיא העיפה אותי למטה, תפסתי ביד שלה ונתלתי מעל החלון. "אז את תרימי אותי או שתפילי אותי למטה". היא נראתה נחושה והחליטה להפיל אותי. "אין בחירה אז" אמרתי והפלתי אותה יחד איתי.
תפסתי אותה בעטתי בקיר הרחק מהאבירים השחורים, שניסו לרדוף אחרינו אבל הייתי יותר מהיר מהם. עצרתי ליד אגם בצד השני בכלל של הבניין, והם המשיכו באותו כיוון אז היה בסדר.
"איך זה לעבוד בשביל Skyfall?" שאלתי אותה

''די נחמד אני משערת'' השבתי בחיוך.
''היי... תגידי ריין אני צריך לשאול אותך משהו'' אמר לי לפתע קורדובה.
''מה?'' שאלתי בסקרנות, קורדובה הסמיק בפעם הראשונה מאז פגשתי אותו.
''אמ..את מבינה תהיתי עם את רוצה אולי..אמ.. את מבינה זה רק מבחינה אסטרטגית אמ..'' הוא מלמל ללא הפסקה.
''נו...?'' שאלתי מתאפקת שלא לצחוק למראה קורדובה המבולבל ''אמ..תהיתי עם את רוצה אמ...'' ''נו כבר חח'' צחקתי.
הוא נשם נשימה עמוקה וכרע ברך, הוא חיטט בחפצים שלו ושלף קופסא קטנה סגולה

"מה אתה עושה למנהיגה שלנו" שמעתי מאחורה, 'זה היה זריז' חשבתי וקמתי, החזרתי את הקופסא לחפצים. "זה לא משנה, אתם לא יכולים לעשות כלום בנידון" אמרתי, אלה היו גילדה סקייפול שוב. "נדבר במקום אחר" אמרתי לריין תפסתי אותה ביד והתחלתי לרוץ, שמה פגשתי את האבירים השחורים. "לאן אתה חושב שאתה לוקח אותה" אחד מהם אמר 'זה היה הרבה יותר זריז ממה שחשבתי, לא לדבר על העיקוף'. "לשם" אמרתי והצבעתי על הכיוון הצדדי והתחלתי לרוץ, גם שמה פגשנו מסקייפול, ובכיוון האחרון מהאבירים השחורים. "אני מניח שלא הייתם נותנים לנו לעבור" אמרתי להם. "היית מת" כנראה הסגן של ריין מהאבירים השחורים השיב. "תיזהר במה שאתה אומר, כבר הרגו אותי פעם אחת" השבתי לו, זה נתן לי שנייה של פתיחה בין החלשים יותר מהגילדה של סקייפול, שמתי על ריין על הכתף תוך כדי קולות מחאה ועברתי דרך הפרצה והמשכתי לרוץ. "תתחבאי יש לי רעיון" אמרתי לריין ושמתי אותה מאחורי סלע שחזרתי חזרה לאבירים השחורים וסקייפול. הרצתי אותם בעיקוף, לבד זה היה הרבה יותר מהיר. הצלחתי לנער אותם וחזרתי לריין. שמה חיכה הפקיד מסקייפול שהוא מחזיק אותה עם סכין על הצוואר. "אני הורג פה את שניכם" הוא אמר לי וכיוון אלי חרב. "מילים אחרונות?". "אם 900 לא הצליחו להרוג אותי גם אתה לא" העפתי לו את הסכין והחרב מהיד. "אני מעדיף לא להיות אדום ותמסור לבוס שלך שאני בא אליו" אמרתי ובעטתי בו עם העצם בראש, הוא עף כמה מטרים טובים והתעלף. "בכל מקרה" אמרתי לריין, הוצאתי את הקופסא וכרעתי שוב על הברך.

קורדובה פתח את הקופסא ומיד הסמיק, בתוך הקופסא שכנה טבעת כסופה עם יהלום מעוצב בצורת לב.
''ה...ה..תינשאי לי?'' הוא אמר בגמגום, כאילו הרגע חשף צד שמעולם לא ראיתי בו.
מעדתי אורה ממידת ההפתעה שלפתע מסך הופיע עליי ''כן\לא'' היה כתוב בו במסגרת לב.
''אמ..קורדובה אני לא יודעת מה לומר'' אמרתי בהסמקה ונעמדתי שוב.
הבטתי בקורדובה ואמרתי ''אני....

תכלס התקדמנו ב2 תגובות במשו שיכולו לעשות בשורה אחת Wp
-----------------
"כן או לא" שאלתי שוב. "כן" היא אמרה ולחצה על כן. נישקתי אותה. "בכל מקרה בואי נלך" אמרתי "אני לא רוצה עוד 50 אנשים קופצים עלי" אמרתי והשתגרנו לעיר הקרובה. "לפני שעושים משו אחר יש לנו בעיה רצינית" אמרתי שחזרנו לעיר. "את בסקייפול לפי מה שהבנתי נגד רצונך, יש למישו שמה דרך לעקוב אחרייך?".
"לא היא ענתה. "יופי" אמרתי בשמחה, "לבינתיים בואי נשיג פה מקום לישון, די מתתי לפני כמה זמן אז אין לי בית.
"נכון" היא אמרה "איך זה שאתה לא מת?".
"ג'ון הציל אותי" אמרתי "הוא לא רע כמו שאת חושבת שהוא. פשוט עבדו עליו אז הוא ניסה להציל את עצמו ובסוף לא הצליח, אבל לא חשוב, בואי נמצא מקום להישאר בו".

''אני לא יכולה'' אמרתי בצער.
''הגילדה?'' הוא שאל והנהנתי, ''בסדר'' הוא אמר ונאנח, ואז נעלם אל בין הצללים, הטבעת עדיין בהקה באור קלוש על האצבע שלי.
לבשתי את הכפפות שלי ורצתי חזרה לאבירים השחורים ''עשיתם את זה?'' שאלתי ''כן'' הם ענו ''עוד כמה זמן?'' שאלתי שוב ''5 ד'' ענה לי A3 ''בסדר רוצו!'' צעקתי וכולנו רצנו הרחק מן גילדת סקייפול, התרחקנו בדיוק מספיק כדי לא להיפגע מהפיצוץ אבל כדי לראות אותו במלא עוצמתו, בניין הגילדה התפוצץ לרסיסים ''יפה מאוד חברים בואו!'' צעקתי

"יש לך הודעה" ראיתי בתיבת דואר, "מראש גילדה סקייפול".
"ראיתי את זה שביקשת להילחם נגדי, הקרב יהיה בעוד יום יש לנו משו לטפל בו, במזל הפרס יהיה גבוה, בהצלחה".
'זה אומר אימון' חשבתי והלכתי לכיוון הצינוק הקרוב. יש לי יום אחד להמציא שיטת לחימה שאף אחד לא ניסה, זה לא פשוט.
עברתי את הקטנים בלי בעיה והגעתי אל הבוס, זה היה לוחם ברברי עם חרב גדולה, בערך בגובה שלי אולי יותר. "זה אולי צירוף המקרים כמעט הכי חיובי שהיה לי מאז שנכנסתי שלפתי את החרב שלעל מותן ימין והחזקתי אותה מהעיגול בכת עם האצבע, והשענתי אותה על הגב, זרקתי את החרב בצורה מאוזנת ורצתי עם 2 החרבות האחרות שלופות, הוא הדף את החרב השלישית ואז עצר את המכה שלי, החרב התחילה ליפול ושברתי את ההגנה שלו עם 2 החרבות, וזרקתי אותם למעלה, תפסתי את החרב השלישית וחתכתי אותו בחזה, דחפתי אותו לאחור עם הכתף מחשש למתקפת נגד ותפסתי את החרבות חזרה, חיברתי אותן עם העיגולים בצורת שוריקאן משולש:

זרקתי את השוריקאן על הברברי והוא הדף אותו עם החרב רצתי אליו ותפסתי את אחת החרבות עצרתי לו את המתקפת נגד ובעטתי בו עם רגל ימין בראש, הוא עצר עם החלק העבה של החרב, העפתי לו את החרב הצידה תוך כדי סיבוב ובעטתי בו עם העקב של רגל שמאל בראש, הוא עף 3 מטרים הצידה ונפל על הצד.
"אימון טוב" מרתי לעצמי ותקעתי בו את 3 החרבות, הוא מת והמשכתי לקומה הבאה

מזל''ט
_______
''מה..מה קורה כאן?!'' צעקתי, משהו מוזר החל לקרות.
זה היה כאילו העולם מתפורר, כל השחקנים שעמדו באזור שלי החלו לזהור ולצעוק ''מה..מה קורה כאן?!'' כולם צעקו בזמן שהעולם בו חיינו בשנה האחרונה החל להתפורר מול עינינו- הבתים שרכשנו, החפצים שהשגנו, כלי הנשק בהם נלחמנו הכל התפורר.
לפתע מצאתי את עצמי בחדר אפור ''ברוכים הבאים להרשמה ל[b]מ[/b]רו'' ''מה לעז..?'' התחלתי לומר.
''שם?'' שאלה המערכת ''ריין'' עניתי בבלבול ''מין.?'' ''נקבה'' עניתי שוב, שלוש דמויות דמויות אלף הופיעו מולי כל אחת בלבוש שונה-כחול, ירוק ושחור ''שבט?'' שאל הקול נגעתי בדמות הירוקה.
''יום נעים, בהצלחה במרו'' אמר הקול והעולם השתנה

תודה
---------------
"אז הקומה הזאת זה משחק אחר" חשבתי לעצמי "לפחות יש לי פה את אותם סקילים, איך שהוא קרב פנים אל פנים עלה ב3 אבל לא משנה".מצאתי את עצמי בעיר של המתחילים כנראה כי היו פה הרבה מאוד שחקנים.
"זה דילג על ההרשמה כי אני מתתי אז בטח יחשבו שאני זר, כדאי לדאוג לזה" חשבתי ושמתי את הברדס. "כרגע כדאי שאני אמצא את ריין, אני לא אוהב את ההתפתחות הזאת". עברתי ברשימת חברים במטרה למצוא אותה אבל לשווא. 'עכשיו צריך לחכות שיודיעו על המשחק הזה' חשבתי והלכתי למשבאה.

אל תגלה מי אני כל כך מהר
_____________________
כל רשימת החברים התאפסה ונחרדתי לגלות ששם המשתמש שלי שונה אקראית מ''ריין'' ל''קוקו''.
''טוב..קורדובה בחיים לא ימצא אותי בקצב הזה אפילו המראה שלי שונה'' מילמלתי לעצמי ולהפתעתי גיליתי כי השבט שבחרתי הוא שבט ''קוסמים'', קניתי בגדים חמודים ורודים שתאמו את שערי הורוד החדש וגיליתי שיש בידי שרביט:
[IMG]http://i279.photobucket.com/albums/kk141/goldn_scales/Anime/914ebadd15fe1870513e080a56fd3eb6.jpg[/IMG]

''נו..טוב'' חשבתי לעצמי שלפתע מסך נפתח מולי ''ברוכים הבאים למרו, כמו סאו לפניו תצטרכו לשרוד כאן עד שתגיעו לקומה ה100 האחרונה, יש כאן שלושה שבאים:
שבט הצפון-שבט של קוסמים, חבריו בעלי היכולת להשתמש בקסמים בדרגות שונות
שבט הדרום-שבט של לוחמים, משתמשים בדרך כלל בחרבות וחניתות
שבט המזרח-שבט ''מתנקשים'', משתמשים בדרך כלל בסכינים קטנותף חדות ומורעלות'''

סבבה
--------
"אהבתי את היכולות החדשות" חשבתי בעוד אני עובר על הרשימה של הדברים שנוספו אלי. "לפחות יש לי אס בשרוול, כדאי לבינתיים שאני אתקדם". בדקתי במפה וגיליתי שאני בדרום. התחלתי ללכת לכיוון הקומה הבאה וראיתי שמספרה הוא 1. 'כל הדרך אחורה' חשבתי 'טוב עם ההתקדמות בsao לא מפתיע שהעבירו אותנו חזרה'. נכנסתי אל הצינוק וניקיתי בצורה קשה יותר מהקודמים. "הם גם הקשו, זה בכלל לא טוב". הבוס היה מעין כלב על 2 עם פצצות, והקרב היה קשה, לא יכולתי להשתמש ב3 חרבות כי הוא פיצץ את כל האזור ולא יכולתי לחשב את התזוזה שלהם, אבל עדיין ניצחתי. בקומה הבאה היו רק 3 אנשים מsao, והם נראו נורא עצובים. "לא לדאוג" אמרתי להם "עשיתם את זה פעם אחת אתם יכולים לעשות את זה עוד 100".

''אומ..אולי סה רק לטובה'' חשבתי לעצמי בוחנת את עצמי במראה.
''קומה 2 נפתחה'' נשמעה ההודעה ''או יופי'' חשבתי לעצמי בחיוך.
יחד עם שאר האנשים שנהרו לעבר קומה 2 גם אני הלכתי בשמחה לכיוונה.
שהגעתי סרקתי את הקומה-כל הקומה הייתה מכוסה מרוודים על מרוודים של פרחים מדהימים בכל הצבעים.
פיניתי לסמטה קטנה ודי חשוכה בשביל לסרוק אותה שלפתע הרגשתי סכין על צווארי
''אל תזוזי [b]ריין''[/b] אמר קול 'ריין!? מי זה איך הוא יודע מי אני?'' חשבתי בבהלה ''אני הוא יוצר המשחק מרו, את היית בין השחקנים המובילים,. מנהיגת האבירים השחורים נכון?'' הוא שאל ''ומה אם כן?'' שאלתי בלי לחשוב.

'קומה 5 נפתחה' שמעתי קול בזמן שהצינוק נפתח עברה בסה"כ שעתיים מאז שעברתי לקומה 2, "השיטה החדשה לעבור את הבוסים הרבה יותר נעימה" חשבתי בעוד אני נכנס לצינוק "מעניין כמה קומות יעבור עד שאני אגיע לבוס שלא מתפוגג מכך שאני מוציא אותו מהדלת, או עד שיסגרו, לפחות אני מעסיק את היוצר מלהרוס דברים". השיטה הייתה פשוטה אבל גאונית, עמדתי במקום שהדלת לא נסגרה אבל בתוך החדר, הבוס שהתקפתי אותו עם החרב מרחוק החליט להתקרב והוצאתי אותו בכח החוצה, המחשב זיהה שאין בוס ונתן לי להתקדם. עברתי את הבוס באותה שיטה והגעתי לעיר חדשה שנראתה כמו מימי רומא. 'הצינוק סגור' היה רשום בגדול בעיר. "אז אני אחזור לקומה 2, אני לא מאמין שמישו הגיע יותר רחוק מזה" אמרתי לעצמי וירדתי לשם בחזרה.

לא ראיתי את פניו אך הרגשתי חיוך מתפשט על פניו של האיש האוחז בסכין.
האיש שרק שריקה קצרה הנשמעה כשריקת ינשוף והרבה מהסכין ''לן! קראתי בשמחה וחיבקתי את ידידי משכבר ימים, לן ואני נפגשנו בסאו, במשחק הקודם אך הוא מת, באשמתי.
''אני כל כך שמחה שאתה חי!'' צעקתי וחיבקתי אותו והוא חיבק אותי חזרה.
ללן היו כנפיים ירוקות בהירות והוא לבש בגד ירוק-כתום ''אז...'' הוא התחיל לומר ''לן אני כל כך מצטערת! זו הייתה אשמתי עם הייתי מסתכלת אז לא היית ..'' הוא קטע את דבריי ''אני בסדר עכשיו'' הוא אמר וחייך ''וואוו'' הוא אמר למראה הטבעת שעל אצבעי והסמקתי ''מי בר המזל?'' הוא שאל ''סתם.. נישואים מתוך אינטרסים אסטרטגיים'' מילמלתי בהסמקה ''כן בטח אז למה את נראת כמו עגבנייה?'' הוא שאל והרים גבה, בגובה בעטתי ברגלו והוא החל מקפץ על רגל אחת בכאב ''כמו בימים הטובים אה?'' הוא שאל

"אתה מוקף, אין לך סיכוי" שמעתי מאחורי וראיתי בסביבות 18 אנשים עומדים מסביבי עם נשקים שלופים. "ולמה זה?" שאלתי. "כי חטפת את המנהיגה שלנו" אחד מהם אמר בעצבנות. "ואתם מניחים שיש לי מושג איפה היא, מצטער. אבל היא נעלמה. עכשיו תסלחו לי יש לי משו חשוב לעשות" השבתי והתחלתי להתקדם. האיש שהתקדמתי אליו זז טיפה קדימה בפחד שניסה להסתיר. "אנחנו 17 ואתה 1, אל תנסה לעשות משו מצחיק" הוא אמר בפחד 'אני לא כזה מפחיד' חשבתי "אהבתי את החשיבה, אבל אין לי עסק איתכם" אמרתי והתחלתי לרוץ קדימה. האיש ניסה לדקור אותי אבל לשווא הדפתי אותו ובבעיטה נמוכה הפלתי אותו על הרצפה בלי לעצור והמשכתי לרוץ שכולם רדפו אחרי. הגעתי לצומת T והתחלתי לפנות ימינה, זרקתי את הבדרס לאחור כך שיסתיר את הכיוון שאני פונה אליו ושיניתי כיוון לשמאל. אחרי בערך עוד 3 פניות עצרתי והתיישבתי על הרצפה. "יותר מידי אנשים שונאים אותי" אמרתי לעצמי "אני צריך למצוא עוד אנשים שלא". "כמונו?" שמעתי מאחורי.