-
[quote=smoker;1446690][b]עידן:[/b]
חחח לדמות שלך לא לנער בן 15
-----------
המפלצת ממשיכה להתקדם לעברה וצעדיה מרעידים את האדמה. אתה מביט בה ברוגע ומתכונן לקפוץ הצידה ולתקוע בגרונה את חרבך כמו שרצית, וכשהיא מספיק קרובה אליך אתה זז הצידה ותוקע בה את חרבך, אך החרב לא חודרת את השריון הקשה של המפלצת ואתה מועף אחורה מעוצמת המכה. המפלצת עוצרת את עצמה שוב ומאתרת אותך, מתכוננת לתקוף בפעם השלישית. אתה מביט במפלצת בטשטוש, שוכב על גבך, ואתה מרגיש כאב חד בידך ורואה שהיא קצת נפוחה, כנראה שסדקת עצם. אתה חוזר להביט במפלצת ורואה שהמקום בו ניסית לתקוע את חרבך, הצבע של העור, מכסה את כל גבה של המפלצת עד לזנבה וגם את ראשה, אך לעומת זאת עור בגוון בהיר יותר מכסה את עור בטנה.[/quote]
אני מחכה להזדמנות שלי כדי לקפוץ הצידה ולדקור אותה בגרונה, אך אני נכשל לצערי ומועף לצד. אני מסתכל עלייה וכאב חזק בידע לפתע הורגש. אני מסתכל אל היד, ורואה שהיא מעט מנופחת ומתאר לעצמי שזה סדק ביד. 'באמת? המפלצת העלובה הזו מעיזה בכלל להכאיב לי? מי היא?! מי היא חושבת שהיא, חצופה! אני הולך להרוג אותה לשסף את כולה, ולשתות כל טיפת דם מגופה, לאכול כל חלק בשרי אכיל בגופה מהעין ועד המעיים!!!!' אני חושב לעצמי מעוצבן, כמעט בהתמוטטות עצבים מסתכל אל המפלצת במבט שטוף שנאה ורצון להרגה. אני מסתכל אלייה, סורק את גופה ומגלה כי נקודת התורפה שלה היא בבטן. אני מחכה לזמן המתאים, התכנון שלי הוא שהיא תרוץ לכיווני, אני ארוץ לכיוונה. כאשר היא תקפוץ כדי לתפוס אותי, ולהרוג אותי, אני באותו הזמן החליק והרים את החרב לכיוון הבטן שלך, ובכך ההרוג אותה והזכה במקלחת עגונה. במידה וזה לא יעבוד, אני ייצור מצב שהיא תהיה חייבת לעמוד על שניים, אזרוק עליה חול, או יצור בצורה מסוימת מצב בו אני מדליק אש אשר תפחיד את המפלצת ואני אתקע בה את חרבי. אני חושב שמהירות רבה על תוכנית, ומחייך בסיפוק רגשי, 'זה הסוף שלך חלאה.' אני חושב לעצמי.
-
[B]מייקל:[/B]
"זה לא הוגן להטעות עם מילים!" הוא מתלונן בעצבנות ומתחמק בקלילות מההטעייה שלך. לפתע הוא מפיל את עצמו על הרצפה ושולח את חרבו לכיוון רגליך.
[B]בר:[/B]
"אביר במסדר האש, כל כך חלש? זה מאכזב. חשבתי שאבירים הם יותר חזקים..." הקול נאנח באכזבה, ולפתע גראוליט מתחיל לנהום ומזנק לעברך, בעוד אתה לא מבחין במשהו שמתקרב אליך במהירות מאחורה, מזנק עליך ומפיל אותך לרצפה, מצמיד את ראשך אליך. אתה שומע את גראוליט מייבב בכאב ולא מצליח להבין מה קרה. "רואה? חלש. כמו שאמרתי. אני דייגו, והארון שלי ([url]http://th04.deviantart.net/fs70/PRE/f/2013/004/4/4/_aggron__by_arvalis-d5qfgeh.jpg[/url]) הרגע כיסח את הגראוליט שלך!" הוא צוחק, ומחזק את אחיזתו בידיך ומשנה את מיקום ברכו על גבך. "אתה פשוט עלוב. פתטי. אינסטינקטים נוראיים. יש לך משהו להגיד שיציל אותך?" הוא שואל ברשעות וקולו נוטף בוז.
[B]עמית:[/B]
"בדיוק התכוונתי לשאול אם אוכל להצטרף אליך." הוא מחייך חזרה. "אני בטוח שאם אבוא איתך אפגוש פוקימונים רבים שאוכל לעזור להם, וזה בדיוק מה שאני רוצה. קצת חברה בדרך לא יכולה להזיק." הוא צוחק וקורץ אליך, ואתם עוצרים ליד הפונדק וחואן מוביל את הסוסים לאורווה מאחוריו. אתם מאחסנים את הסוסים ונושאים את אמבריאון לתוך הפונדק. ברגע שאתה נכנס אליו גל של ריחות עוטף אותך. ריחו החזק של האלכוהול גובר על כולם, אך אתה מצליח להריח גם ריח של מאכלים טריים וזיעה. "זה הפונדק הקטן של משפחתי. בוא אחריי." חואן לוחש לתוך אוזנך, ומוביל אותך בתוך ההמולה והחוצה ממנה, אל גרם מדרגות קטן בצד שמאל של הפונדק שעולה למעלה. אתם מטפסים בזריזות ומגיעים למסדרון ארוך מלא חדרים, וחואן פותח את הדלת שמולכם ונכנס לתוך החדר המואר. "כנס, כנס." הוא מזמין אותך פנימה וסוגר אחריך את הדלת. אתם מניחים את אמבריאון על המיטה וחואן נשכב על הרצפה, תוחב את ידו לחריץ בין המיטה לרצפה ומוציא מן קמע מוזר, סוג של תליון, עם אבן כחולה זוהרת באמצעו שמוקפת בפיתול של מתכת כסופה ומבריקה. "זה תליון קסום שמרפא פוקימונים. לכל אחד במשפחה יש כזה." הוא אומר לך, ותולה את התליון על צווארו של אמבריאון. "תוך כמה שעות הוא יירפא. נצטרך להמתין עד שהוא יחלים.." הוא נאנח, ומתיישב על קצה המיטה.
[B]עידן:[/B]
בזמן שאתה חושב על תוכניתך המפלצת מתאוששת מהבלבול שקיבלה אחרי ההתקפה האחרונה שלך ומתחילה להתרחק ממך על מנת לצבור תנופה ולהתנגש בך עם כל משקל גופה, ואולי אפילו למחוץ את גופך השברירי על צד הזירה.
-
ציטוט
"זה לא הוגן להטעות עם מילים!" הוא מתלונן בעצבנות ומתחמק בקלילות מההטעייה שלך. לפתע הוא מפיל את עצמו על הרצפה ושולח את חרבו לכיוון רגליך.
אני קופץ מהר ומנסה לנחות לו על החרב ולעמוד עליה ואז אומר ״ במלחמה אין חוקים זה או שאתה מנצח או שאתה מפסיד אז תיהיה מרוכז.״ ובינתיים חושב ׳ הוא חלש משמאל׳.
-
[quote=smoker;1447940][b]
[b]עידן:[/b]
בזמן שאתה חושב על תוכניתך המפלצת מתאוששת מהבלבול שקיבלה אחרי ההתקפה האחרונה שלך ומתחילה להתרחק ממך על מנת לצבור תנופה ולהתנגש בך עם כל משקל גופה, ואולי אפילו למחוץ את גופך השברירי על צד הזירה.[/quote]
אני אוחז בחרבי האיתנה, ומוכן לכל דבר שהמפלצת המטומטמת הזו רק תעשה. כרגע נצמד לתוכנית הראשית שלי. מחכה שהיא רק תפתח בריצה, ואני אחריה. 'אסור לי לתת לה להישכב עליי, כל צריך להיות תוך כדי תנועה.' אני חושב לעצמי, וזורק מתחיל להוריד את השריון משום שהוא מכביד עליי. אני זורק גם את המגן שנהיה לצערי די מיותר. 'זה רק אני ואת מפלצת מטומטמת!!!' אני חושב בזעם ומתי שהיא מתחילה לרוץ אני מתחיל לרוץ, לפי התכנון הקודם שלי.
-
[quote]עמית:
"בדיוק התכוונתי לשאול אם אוכל להצטרף אליך." הוא מחייך חזרה. "אני בטוח שאם אבוא איתך אפגוש פוקימונים רבים שאוכל לעזור להם, וזה בדיוק מה שאני רוצה. קצת חברה בדרך לא יכולה להזיק." הוא צוחק וקורץ אליך, ואתם עוצרים ליד הפונדק וחואן מוביל את הסוסים לאורווה מאחוריו. אתם מאחסנים את הסוסים ונושאים את אמבריאון לתוך הפונדק. ברגע שאתה נכנס אליו גל של ריחות עוטף אותך. ריחו החזק של האלכוהול גובר על כולם, אך אתה מצליח להריח גם ריח של מאכלים טריים וזיעה. "זה הפונדק הקטן של משפחתי. בוא אחריי." חואן לוחש לתוך אוזנך, ומוביל אותך בתוך ההמולה והחוצה ממנה, אל גרם מדרגות קטן בצד שמאל של הפונדק שעולה למעלה. אתם מטפסים בזריזות ומגיעים למסדרון ארוך מלא חדרים, וחואן פותח את הדלת שמולכם ונכנס לתוך החדר המואר. "כנס, כנס." הוא מזמין אותך פנימה וסוגר אחריך את הדלת. אתם מניחים את אמבריאון על המיטה וחואן נשכב על הרצפה, תוחב את ידו לחריץ בין המיטה לרצפה ומוציא מן קמע מוזר, סוג של תליון, עם אבן כחולה זוהרת באמצעו שמוקפת בפיתול של מתכת כסופה ומבריקה. "זה תליון קסום שמרפא פוקימונים. לכל אחד במשפחה יש כזה." הוא אומר לך, ותולה את התליון על צווארו של אמבריאון. "תוך כמה שעות הוא יירפא. נצטרך להמתין עד שהוא יחלים.." הוא נאנח, ומתיישב על קצה המיטה.[/quote]
"אכפת לך אם אני אנוח קצת?" אשאל אותו "עברתי יותר מידי היום" ואשכב על הרצפה
-
[quote=smoker;1447940][b].
[b]בר:[/b]
"אביר במסדר האש, כל כך חלש? זה מאכזב. חשבתי שאבירים הם יותר חזקים..." הקול נאנח באכזבה, ולפתע גראוליט מתחיל לנהום ומזנק לעברך, בעוד אתה לא מבחין במשהו שמתקרב אליך במהירות מאחורה, מזנק עליך ומפיל אותך לרצפה, מצמיד את ראשך אליך. אתה שומע את גראוליט מייבב בכאב ולא מצליח להבין מה קרה. "רואה? חלש. כמו שאמרתי. אני דייגו, והארון שלי ([url]http://th04.deviantart.net/fs70/pre/f/2013/004/4/4/_aggron__by_arvalis-d5qfgeh.jpg[/url]) הרגע כיסח את הגראוליט שלך!" הוא צוחק, ומחזק את אחיזתו בידיך ומשנה את מיקום ברכו על גבך. "אתה פשוט עלוב. פתטי. אינסטינקטים נוראיים. יש לך משהו להגיד שיציל אותך?" הוא שואל ברשעות וקולו נוטף בוז.
[.[/quote]
"לא אמרתה שאתה רוצה להיות חבר שלי" אני אומר כדי שהוא יוריד מהשמירה שלו ואז אתך לו בעיטה בגב.
'אולי זה קצת לא הוגן לנסות ולרמות אותו אבל הוא התנפל עלי מבלי שום סיבה מוצדק' אצדיק את עצמי כדי להרגיע את מצפוני.
"למה התנפלת עליו בכל מקראה?" אשאל את דייגו "זה לא נראה שאתה ממסדר השמים או האופל אז מה הייתה המטרה שלך" אחזור ואשאל.
-
[B]בר:[/B]
אחלה תגובות, תמשיך ככה~
---------
"לא, אני סתם שיחקתי בך! לא ראית את זה בא, נכון?" הוא מתרברב, ואחיזתו מתרופפת מעט. ברגע שזה קורה אתה הופך את עצמך והודף אותו מעליך. הוא מתגלגל על הרצפה כמה מטרים ונעצר. אתה מתרומם ורואה את גראוליט מעולף על האדמה ופוקימון משוריין קטן ונחוש, ככל הנראה ארון המדובר, עומד לידו ומחכה.
"נכון! אני לא מאף מסדר. אני שונא אבירים. אני וארון לא ממש חזקים מול האבירים אז אנחנו משתמשים בתרגילים כדי לנצח אותם. מאז שעזרתי לארון פעם הוא החליט לעזור לי ואנחנו נהרוג את כל האבירים מכל המסדרים!" הוא אומר בנחישות בזמן שהוא מתיישב על הרצפה ומלטף את ראשו בכאב, במקום שבו נחבט בקרקע.
[B]מייקל:[/B]
התרגיל שלך מצליח ואתה נעמד על חרבו של טוראק ומצמיד אותה לאדמה. "חיכיתי שתעשה את זה!" הוא צוחק, ובתנופה מרים את חרבו כשאתה עליה, ואתה נופל על הרצפה וגופך נחבט בקרקע בחוזקה. טוראק ממהר להצמיד אותך לאדמה ומניח את להב חרבו על גרונך. "אז, הכל הולך במלחמה, לא?" הוא מחייך אליך.
[B]עמית:[/B]
"מבין את זה, תנוח כמה שתרצה. ברגע שהוא יירפא, לאן אנחנו ממשיכים?" הוא שואל אותך בהיסוס. "מה המשימה שנתנו לך? אמרת שאתה ממסדר האופל, לא?" הוא מוסיף בעצבנות ונראה מעט לא בטוח בעצמו כשהוא שואל אותך את הדברים האלה, אולי חושש שתכעס עליו ותסלק אותו.
[B]עידן:[/B]
אתה נעמד מול המפלצת אחרי שהורדת את השריון וזרקת את המגן ומביט בה בנחישות. היא מחזירה לך מבט נוקב ומתחילה לרוץ לכיוונך, מכוונת את הקרן שלה אל ליבך במטרה לשפד אותך.
[B]לידי:[/B]
את במשחק 3>
--------------
אתת יורדת מסוסך המותש מול שעריו של מסדר השמיים ונוקשת על דלת העץ של המבצר בעזרת ידית המתכת הכבדה המחוברת אליה. הנקישות משמיעות קול עמוק ומהדהד שגורם לך להירתע מעט ביראה. לאחר זמן מועט של המתנה השערים נפתחים לרווחה ואת מוליכה את סוסך דרכם, ומולך מתגלה נוף מעורר יראה של שביל מרוצף שיש ולבן, מסוונר כאור הבוקר, ומצדדיו גנים מטופחים ופורחים, מעוצבים בקפידה, ופסלי אבירים מוצבים לכל אורך הדרך ומוסיפים למראה מעורר ההשתוממות. את מתהלכת באותו שביל וקול נקישות פרסותיו של סוסך על המרצפות משמיע קול חזק שמפר את הדממה השוררת במקום. את מרימה את ראשך למעלה ומולך מתנשא מבצר אימתני וגבוה שמיתמר אל על, שמתחבר בגשר במרום אל המבצר שמאחוריו. את מובילה את סוסך לדלת עץ קטנה יותר, הדלת של המבצר עצמו, ומגלה שהשער דרכו עברת קודם היה השער של החומה המקיפה את המבצר מכל עבריו. את נוקשת קלות על הדלת וממתינה לתשובה, אך את לא מקבלת כל מענה. לפתע סוסך נרתע בבהלה וצוהל בפחד, ואת מסתובבת בהפתעה ולפתע מחווירה כנגד רצונך. את רואה מימינך כלוב ברזל ענק וחלוד, ששערו פתוח, ומחוץ לכלוב, על השביל מולך, עומדת מפלצת שנוהמת עלייך באיום ([url]http://ruth-tay.deviantart.com/art/Houndoom-332907889[/url] - האונדום). קרניים יוצאות מראשה, צבעה שחור וניביה מבהיקים באור השמש, והיא חושפת אותם לעברך ושואגת בזעם. הסוס שלך משתחרר מאחיזתך ודוהר לצד השני של הגן, והמפלצת מתחילה להתקרב לעברך, משחרת לטרף.
-
[quote]עמית:
"מבין את זה, תנוח כמה שתרצה. ברגע שהוא יירפא, לאן אנחנו ממשיכים?" הוא שואל אותך בהיסוס. "מה המשימה שנתנו לך? אמרת שאתה ממסדר האופל, לא?" הוא מוסיף בעצבנות ונראה מעט לא בטוח בעצמו כשהוא שואל אותך את הדברים האלה, אולי חושש שתכעס עליו ותסלק אותו.[/quote]
"אנכנו חוזרים למסדר לבסר על מות מורי" אגיד בעיינים עצומות "אין לי עוד שום משימה" אגיד וארדם
-
[b]עמית:[/b]
אתה יכול להגיד שאתה מנסה להירדם, אתה לא יכול לקבוע שאתה נרדם. לא נורא~
----------------
אתה מרגיש שעיניך נעצמות ונרדם, כלל לא שומע מה חואן מגיב על דבריך. אתה מתעורר משינה נטולת חלומות כשאתה מרגיש משהו מחוספס ורטוב על לחייך. אתה פוקח את עיניך ורואה את אמבריאון מלקק אותך ומביט בך בשמחה. "אה, התעוררת. אמבריאון החלים לגמרי. וזה היה מהיר, אתה צריך להתגאות בו, הוא חזק." אתה שומע את קולו של חואן מאחוריך.
-
[quote=smoker;1448074][b]עמית:[/b]
אתה יכול להגיד שאתה מנסה להירדם, אתה לא יכול לקבוע שאתה נרדם. לא נורא~
----------------
אתה מרגיש שעיניך נעצמות ונרדם, כלל לא שומע מה חואן מגיב על דבריך. אתה מתעורר משינה נטולת חלומות כשאתה מרגיש משהו מחוספס ורטוב על לחייך. אתה פוקח את עיניך ורואה את אמבריאון מלקק אותך ומביט בך בשמחה. "אה, התעוררת. אמבריאון החלים לגמרי. וזה היה מהיר, אתה צריך להתגאות בו, הוא חזק." אתה שומע את קולו של חואן מאחוריך.[/quote]
"מ..מה" אגיד חצי יושן "אהה אמבי מה קורה חמוד?" אשאל מנומנם "תודה לך" אגיד לחואן ואקום "קדימה צריך להגיד לראש המסדר על מות ניקולס" אגיד ואלך למקום שסמנו בוא את הסוסים "תודה לך" אגיד לכל מי שיעבור בדרכי
-
[quote=smoker;1448068][b]בר:[/b]
[b]לידי:[/b]
את במשחק 3>
--------------
אתת יורדת מסוסך המותש מול שעריו של מסדר השמיים ונוקשת על דלת העץ של המבצר בעזרת ידית המתכת הכבדה המחוברת אליה. הנקישות משמיעות קול עמוק ומהדהד שגורם לך להירתע מעט ביראה. לאחר זמן מועט של המתנה השערים נפתחים לרווחה ואת מוליכה את סוסך דרכם, ומולך מתגלה נוף מעורר יראה של שביל מרוצף שיש ולבן, מסוונר כאור הבוקר, ומצדדיו גנים מטופחים ופורחים, מעוצבים בקפידה, ופסלי אבירים מוצבים לכל אורך הדרך ומוסיפים למראה מעורר ההשתוממות. את מתהלכת באותו שביל וקול נקישות פרסותיו של סוסך על המרצפות משמיע קול חזק שמפר את הדממה השוררת במקום. את מרימה את ראשך למעלה ומולך מתנשא מבצר אימתני וגבוה שמיתמר אל על, שמתחבר בגשר במרום אל המבצר שמאחוריו. את מובילה את סוסך לדלת עץ קטנה יותר, הדלת של המבצר עצמו, ומגלה שהשער דרכו עברת קודם היה השער של החומה המקיפה את המבצר מכל עבריו. את נוקשת קלות על הדלת וממתינה לתשובה, אך את לא מקבלת כל מענה. לפתע סוסך נרתע בבהלה וצוהל בפחד, ואת מסתובבת בהפתעה ולפתע מחווירה כנגד רצונך. את רואה מימינך כלוב ברזל ענק וחלוד, ששערו פתוח, ומחוץ לכלוב, על השביל מולך, עומדת מפלצת שנוהמת עלייך באיום ([url]http://ruth-tay.deviantart.com/art/houndoom-332907889[/url] - האונדום). קרניים יוצאות מראשה, צבעה שחור וניביה מבהיקים באור השמש, והיא חושפת אותם לעברך ושואגת בזעם. הסוס שלך משתחרר מאחיזתך ודוהר לצד השני של הגן, והמפלצת מתחילה להתקרב לעברך, משחרת לטרף.[/quote]
אוסום! יש לי סוס! או היה לי סוס. אני עדיין רוצה את הסוס, אפשר לקבל עליו יותר תיאורים אם הוא הולך להיות איתי להרבה זמן?d: אני אוהבת סוסיםd:
אה, ולמה אתה לא מחובר לסקייפ?:(
~~~
אני בולעת את רוקי ומתחילה ללכת אחורה באיטיות, לא עושה צעדים מהירים ופתאומיים מדי כדי לא לגרום למפלצת לקפוץ לעברי. 'סוס טיפשי. בורח ומשאיר אותי כטרף למפלצת הזאת?! חתיכת בהמה מיותרת!' אני מאשימה בזעם בראשי את הסוס התמים במצב חסר המזל הזה. מסתכלת סביב ומחפשת דרך מילות אפשרית. במקרה ולא מצאתי והחיה רצה לעברי או מגיעה אליי אני תופסת אותה בקרניים מהצד, מנסה לעלות על גבה. אני דואגת עדיין להחזיק את הקרניים ולשמור על פרצופה רחוק ממני בעזרתן. הדרך הכי טובה לא להינשך על ידיי חית פרא היא לא להתקרב לשיניים שלה.
-
[quote=smoker;1448068][b]בר:[/b]
אחלה תגובות, תמשיך ככה~
---------
"לא, אני סתם שיחקתי בך! לא ראית את זה בא, נכון?" הוא מתרברב, ואחיזתו מתרופפת מעט. ברגע שזה קורה אתה הופך את עצמך והודף אותו מעליך. הוא מתגלגל על הרצפה כמה מטרים ונעצר. אתה מתרומם ורואה את גראוליט מעולף על האדמה ופוקימון משוריין קטן ונחוש, ככל הנראה ארון המדובר, עומד לידו ומחכה.
"נכון! אני לא מאף מסדר. אני שונא אבירים. אני וארון לא ממש חזקים מול האבירים אז אנחנו משתמשים בתרגילים כדי לנצח אותם. מאז שעזרתי לארון פעם הוא החליט לעזור לי ואנחנו נהרוג את כל האבירים מכל המסדרים!" הוא אומר בנחישות בזמן שהוא מתיישב על הרצפה ומלטף את ראשו בכאב, במקום שבו נחבט בקרקע.
[/quote]
" אבל למה מה האברים אי פעם עשו לך?" אני שואל בעצבנות, "הם חיסלו משהו מקרוביך? אני שואל ונזכר באמי.
"בכל מקראה זה לא משנה אין לי עניין בך, אבל מכיוון שאתה רוצה לחסל אותי וגרמת לגראוליט שלי כאב אני מוכן להילחם!" אני אומר ברצינות ומכין את עצמי לקרב ליד גראוליט המעולף.
-
ציטוט
התרגיל שלך מצליח ואתה נעמד על חרבו של טוראק ומצמיד אותה לאדמה. "חיכיתי שתעשה את זה!" הוא צוחק, ובתנופה מרים את חרבו כשאתה עליה, ואתה נופל על הרצפה וגופך נחבט בקרקע בחוזקה. טוראק ממהר להצמיד אותך לאדמה ומניח את להב חרבו על גרונך. "אז, הכל הולך במלחמה, לא?" הוא מחייך אליך.
נו באמת איך הוא יכול להרים אותי
אני אומר לו ״נכון״ ומטיח את החלק הרחב של החרב שלי בפרצופו בתקווה שסוף סוף המתקפה שלי תפגע בו ואני אתחיל להשתפר
-
[quote=smoker;1448068][b]בר:[/b]
[b]עידן:[/b]
אתה נעמד מול המפלצת אחרי שהורדת את השריון וזרקת את המגן ומביט בה בנחישות. היא מחזירה לך מבט נוקב ומתחילה לרוץ לכיוונך, מכוונת את הקרן שלה אל ליבך במטרה לשפד אותך[/quote]
אני פותח גם כן בריצה לכיוונך וצועק צעקת קרב גדולה. כאשר אני והיא מספיק קרובים ואני יודע שלא יהיה לה שום סיכוי לעצור פתאום או לברוח, אני מחליק ומרים את החרב כלפי מעלה כדי לגרום לכך שאני אחתוך את כל החזה שלה והבטן.
-
תגובה לכל השחקנים! פעם ראשונה במשחק! התגובה הכי ארוכה שיצא לי לעשות. עשיתי גיבוי וגיבוי לגיבוי כי אם זה לא היה נשלח הייתי עוצר את המשחק XD
תיהנו לכם כולכם במשחק. אני מבטיח שאתן את כל כולי, אבל אל תלחצו עליי להגיב, לוקח לי זמן.
[B]לידי:[/B]
Oh well, לכל אזרח אמור להיות סוס, כדי לברוח ממפלצת או לעבור את המרחקים העצומים של העולם, ואני הנחתי שכשזייפת את מותך לקחת לעצמך סוס ופינקתי אותך בכזה. למרות שהוא כנראה ייהרג בשלב מסוים~ אם קראת את נושא המשחק, את תגלי שזה בעצם רפידאש שאולף לדהור בלבד ולכן לא יודע מתקפות ><"
--------------
את מתחילה להתרחק מהמפלצת באיטיות, בלי תנועות פתאומיות, וזה מצליח. נראה שהמפלצת נרגעת והיא מתיישבת ולא תוקפת אותך. את ממשיכה ללכת אחורה אבל לפתע מועדת ונופלת על המרצפות הקשות. המפלצת חושפת את ניביה ונוהמת ובזריזות קמה ורצה לעברך, לשונה מתנופפת ברוח וריר נופל ממנה על המרצפות בזמן שהיא מגבירה את מהירותה לעברך ופוערת את פיה לרווחה. את מבינה שאת לא תספיקי לקום בזמן וגם להתגלגל כדי לנסות להתחמק לא יעזור, וחייך כבר מתחילים לעבור כנגד עינייך, כשאת מבחינה בתזוזה בשמיים, ומשהו מתנגש בעוצמה במפלצת והיא מתגלגלת על המרצפות ושוברת אותן, מועפת אחורה כמה מטרים לפני שהיא נעצרת. את רואה ציפור חומה ענקית עם נוצות צהובות ואדומות שיוצאות מראשה וזנב נוצות מפואר בולמת את תעופתה עם כנפיה הגדולות, שדוחפות אוויר רב ומשאירות אותה באוויר. מאותה מפלצת מעופפת קופץ אדם צעיר בשריון אבירים מלא, כסוף ומבריק, עם חרב גדולה תלויה על גבו באלכסון. הוא ממהר אלייך ומקים אותך על רגלייך. "שלום. אני מצטער על הבלאגן. אני ארתוריוס, אבל את יכולה לקרוא לי גם ארתור, או ארטי. אני אביר במסדר השמיים, שהמבצר שאת נמצאת בו כרגע שייך לו, והוקם בשנת... טוב, זה לא משנה! אני מתנצל על החוויה העגומה שעברת, לא חשבתי שהוא יצליח להשתחרר. לכדנו אותו אחרי שהרגנו את שותפו האביר. הם היו ממסדר האופל. בתחילת הקרב לא חשבתי שאנצח, כי פידג'יוטו שלי נשרף בכנפו הימנית מלהביור ו... טוב, גם זה לא משנה! את בסדר? נפגעת?" הוא לא עוצר לשטף דיבורו לרגע ולמרות שמדי פעם מבטו נהיה חולמני במקצת את רואה את הדאגה בעיניו, וגם מצליחה לבחון אותו טוב יותר. עיניו כחולות ועמוקות כים, שיערו השחור הארוך אסוף בזנב סוס ונח על צווארו, אפו ישר במקצת, לחייו חיוורות ומצחו רטוב מזיעה. את יכולה לראות את תצורת השריון ולהבין שגופו שרירי ובנוי היטב, אך את מבחינה בצלקת ארוכה חותכת באלכסון את לחיו השמאלית מלמעלה למטה. "את בסדר?" הוא שואל שוב, מנער אותך קצת כדי לוודא שאת לא בהלם.
[B]קאי:[/B]
"אנוביס! את עוד תאחרי לטקס הסיום שלך! זה לא מכובד! תתארגני כבר, עצלנית! את אישה, את אמורה להיות חרוצה, לא לרבוץ במיטה כל היום!" את שומעת צעקות רמות שמכוונות אלייך ולפני שאת מספיקה לפקוח את עינייך ולקום מהמיטה מצליף בראשך חפץ מחוספס שמרעיד את ראשך מעט מעוצמת הפגיעה. "זאת הייתה המגבת שלי. תקבלי עוד מכה כזאת אם תמשיכי לרבוץ במיטה יותר משתי דקות!" שאג עליך קול נשי אך קשוח, ואת מבינה שזאת לאנה, מנהלת אגף המתמחים של מסדר האש. "לב האבן", זהו כינוייה. "זוזי!!!!" היא צורחת עלייך, ואת קופצת מהמיטה בבהלה ורצה לבית המרחץ לשטוף את פנייך כדי להתעורר. את מתלבשת מהר בעוד לאנה צועקת עלייך, כלל לא שמה לב לכל שאר הדברים שמתרחשים בחדר השינה של המתלמדים. את מסיימת להתארגן והיא מפנה אותך מהחדר באלימות ואת נזרקת למסדרון הראשי של המבצר. אחד המתלמדים מוציא מפיו שטף של קללות ולא שם לב כי את עומדת מולו. אתם מתנגשים ושניכם נופלים על הרצפה. את מתרומת בזריזות ואותו מתלמד משפשף את גשר אפו ומפנה את קללותיו אלייך, כשהוא מבין שאת אישה ומתחיל להסמיק ולגמגם דברים לא ברורים. לפני שאת מספיקה להגיב יד אוחזת בזרועך ולוקחת אותך הצידה. את שמה לב שזהו החונך שלך, ארצ'י. "יקירתי, זה הזמן. הטקס כבר התחיל ואת צריכה להיות שם, עוד מעט תקבלי את הפוקימון הראשון שלך.. בחיי, היה כיף לחנוך אותך. אני שמח שהיית המתלמדת שלי. ועכשיו, אין זמן לבזבז! בואי נלך!" הוא אומר לך במהירות ועם חיוך קטן על פניו מריץ אותך במורד המסדרון עד שאתם יוצאים אל החצר הגדולה שבמרכזה במה ענקית שיועדה רק בשביל הטקס הזה. הכיסאות עומדים בשורות מולה ואת מבחינה בתור של מתלמדים מחכים לקריאת שמם כדי לעלות ולבחור את הפוקימון שלהם. ארצ'י הקשיש דוחף אותך לתור ונעלם מעינייך. את ממתינה בהתרגשות והמתלמדים עולים והולכים, ולבסוף מגיע השם שלך ואת נקראת אל הבמה, מלווה בקריאות שמחה מצד קהל האבירים. את שמה לב לארצ'י מנופף לך לשלום בחיוך גדול וגאווה בעיניו. את עולה לבמה ואביר זקן בשריון זהוב וחרב אדומה בחגורתו פונה אלייך ברשמיות: "אנוביס, יקירתי. הגעת לרגע המרגש הזה. הנערה היחידה שסיימה את ההתלמדות במסדר שלנו, ועוד בהצטיינות. אני בטוח שארצ'י הישיש גאה בך. אם כן, זהו השותף החדש שלך." הוא אומר בחיוך, ומחווה בידו על פוקימון עכבר קטן, בטנו לבנה וגבו כחול ולהבות בוערות עליו ומכסות את כל גבו ([url]http://th02.deviantart.net/fs71/PRE/f/2013/180/1/a/_typhlosion__by_arvalis-d6b9etq.jpg[/url]). "זהו עכבר האש, סינדקוויל. במהלך האילוף שלו גילינו שכדי להילחם הוא יכול לדחוף את היריב בעוצמה עם משקל גופו (Tackle), לזוז במהירות (Quick Attack), לירוק גחלים לוהטות מפיו (Ember) ולפלוט מפיו עשן שחור שמסתיר את שדה הראייה של האויב (SmokeScreen). אני מאחל לך הרבה הצלחה." הוא חותם את דבריו בצהלה והאבירים מוחאים לך כפיים שוב בזמן שאת יורדת מהבמה עם סינדקוויל צמוד לרגלך. ידיו החסונות של ארצ'י עוטפות אותך בחיבוק חם ואוהב והוא מביט בך בדאגה. "את תהיי בסדר? אני בטוח שתהיי. עכשיו הזמן להלביש אותך." הוא מחייך, לוקח אותך לחדרו שבקצה המסדרון של המבצר ושם הוא מלביש אותך בשריון אבירים כסוף ומבריק, נותן לך מגן וחרב שלהבה אדום כאש. "אלה הם הנשקים שלך. הם והשותף שלך יצילו אותך פעמים רבות. שמרי עליהם ותשתמשי בהם בחוכמה." הוא אומר לך ברשמיות, ומוביל אותך אל האורווה. אתם עולים על סוסים ומתחילים לדהור לכיוון היער. "אנחנו הולכים ליער, שם תהיה המשימה הראשונה שלך כאבירה מן המניין. אני יודע שתצליחי." הוא אומר לך בזמן הדהירה, ואתם ממשיכים לרכוב בשתיקה עד שאתם עוצרים בקרחת יער באמצע היער, כשעצים עומדים זקופים מכל עבריכם ונמשכים עד האופק מכל כיוון. "אני עוזב אותך כאן. את תצטרכי להסתדר בעצמך ביער ולהצליח לצאת ממנו בחיים ולחזור למבצר. בדרך תיתקלי במפלצת ותערכי את הקרב הראשון שלך. אני יודע שתהיי בסדר. דרך צלחה, יקירה." ובמילים אלה הוא עולה על סוסו ודוהר אחורה, אל המקום ממנו באתם, משאיר אותך עם סינדקוויל שיושב על ברכייך ואת הסוס עליו את רוכבת.
[B]עמית:[/B]
"אמבי מיילל בשמחה ויורד מהמיטה, נצמד לרגל שלך כשאתה קם ומודה לחואן. "אין בעיה, שמח לעזור. אנחנו נצטרך את הקמע הזה במסע שלנו, לא?" הוא צוחק, ותוחב את התליון לכיסו אחרי שהוא מוריד אותו מצווארו של אמבריאון. אתם יורדים למטה בזמן שאתה ממלמל "תודה לך" לכל מי שאתה רואה. "אנשים בוהים בך!" חואן מצחקק מאחוריך, ואתם ממשיכים, יוצאים מהפונדק ואתה מופתע לגלות שהסוסים שלך מוכנים לתזוזה כולל צידה לדרך שמועמסת על תיקים שמחוברים לאוכפים שלכם. "ביקשתי מאבא שלי להכין הכל למסע שלנו. הוא תומך ביציאה שלי למסע הזה, הוא תמיד אהב פוקימונים. הוא גם נתן לי משהו נחמד שהוא אמר לי להביא גם לך!" הוא אומר בהתרגשות, מוציא משהו מנצנץ מכיסו וזורק אותו לעברך. אתה אוחז בפריט ומגלה שזה תליון נוסף, הפעם עם אבן ירוקה באמצעו. "עם זה אתה יכול ללכוד פוקימונים. אבל לא עכשיו. אחרי שנגיע למסדר שלך תראה אותו לאבירים שם והם כבר יסבירו לך, אני כבר יודע להשתמש בזה באופן אינטואיטיבי..." הוא ממלמל באנחה. "אני מניח שאתה לא מבין. לא נורא. יש לי גם עוד פריט עזר, שגם אותו אראה לך כשיגיע הזמן. אתה רואה? יש לי ערך טוב בשבילך..." הוא מוסיף, ואתה קולט את חוסר הביטחון משתקף מעיניו. לאחר חילופי דברים אלה אתם מתחילים לדהור, ואתם דוהרים כך זמן מה עד שאתה רואה משהו מנצנץ באופק. "זה... זה מישור הקרח! פנינו בפנייה לא נכונה!" אומר חואן בהפתעה, ואתם ממשיכים לדהור עוד קצת ומגיעים לצוק. אתה מסתכל קדימה ורואה שמתחת לצוק ועד האופק מתמשכת רצפת קרח ענקית שלא נגמרת. אתה גם מבחין בתזוזות בקרח ומניח שאלה מפלצות קרח, פוקימונים שידועים באכזריות שלהם אותה הם חייבים לפתח כדי לשרוד בתנאים הקשים שקיימים פה. "מה עושים?" הוא שואל אותך בבהלה, וניכר שהוא מתחיל לאבד את עשתונותיו ולא בטוח מה לעשות הלאה.
[B]בר:[/B]
"כן.. האבירים הרגו את.." הוא פותח, ואז סוגר את פיו בחוזקה ומנדנד את ראשו בשלילה. "אני לא עומד לגלות לך! הבטחתי שלא! ואני אלחם בך, אחד על אחד, כמו אביר אמיתי!" הוא אומר בנחישות וקם על רגליו, ואתה סוף סוף יכול לבחון אותו מקרוב. שיערו קצוץ קצר וקוצני בצבע שחור כלילה, עיניו ירוקות בהירות ומביעות זעם שכנראה נובע מחוויות עבר. גופו בנוי היטב ושרירי, אך פניו מכוסות צלקות קטנות שנראות כמו חתכי ציפורניים. אפו נשרי במקצת, סנטרו מורם בגאווה שנשארה לו וגופו מביע דריכות וחדור מטרה. הוא שולף את חרבו, נעמד בעמידת מוצא ומביט בך בזלזול. "אני אכסח אותך בלי בעיה. אני מבטיח שאספוד לך היטב." הוא צוחק בלגלוג, ומסתער עליך, מרים את חרבו אל על במטרה להנחית אותה על ראשך ולפצח אותו לשניים.
[B]מייקל:[/B]
הוא חזק, הוא פשוט דחף את החרב כלפי מעלה ולא שמרת על שיווי משקל ונפלת. עיקרון פשוט, כוח הכבידה שיחק לטובתו נגיד~ זה מהלך ידוע.
----------------
אתה מצליח לתקוף אותו בהפתעה והחלק השטוח של חרבך נמחץ על פניו ומעיף אותו מעליך. הוא עוצר את עצמו ומנסה לקום אך אתה רואה שידו האוחזת בחרב מכאיבה לו והוא מחליף את היד בה הוא משתמש. "יפה, יפה. לא צפיתי את זה. עכשיו יש לך סיכוי." הוא מחייך אליך וחושף את שיניו, מביט בך בנחישות ומסתער עליך, מרים את חרבו בצורה אופקית כדי לשסף את אזור מותניך עם חרבו, מהלך שקשה לחסום ודורש מיומנות רבה, כך שאתה מתחיל לשער כמה חזק הוא בסייף.
[B]עידן:[/B]
אתה רץ לכיוונה והיא לכיוונך, ואתם מתנגשים האחד בשני. החרב שלך מחליקה לתוך בטנה ודם רב יוצא מהפצע הגדול, שאתה ממשיך להגדיל בעזרת תנועות של היד שלך. אך לפתע אתה מרגיש כאב עז בכתפך ורואה שהקרן הגדולה של המפלצת שיפדה את כתפך השמאלית. אתה מרגיש רטיבות באזור ומבין שדם מתחיל לזרום מהפצע. אתם נשארים באותה פוזיציה עד שהמפלצת מאבדת את כוח החיים שלה ומתרסקת על האדמה, ללא רוח חיים. הקרן שלה נשברת וחצי ממנה עדיין תקוע בתוך כתפך, ואתה מועד ונשען על ברך אחת בתשישות כדי לא להתרסק על האדמה.
"בראבו, בראבו! קרב מצוין! עוד לא ראיתי מישהו שניצח את נידוקינג, ועוד הרג אותו! אתה המתלמד הכי מיומן שראיתי..." אתה שומע את קולה של האישה שפגשת קודם, והיא מתקרבת אליך מאחד השערים עם חיוך מרוח על פניה. "קרב מדהים. מגיע לך לנוח.." היא ממלמלת, ואתה מתחיל לאבד את ההכרה ומתמוטט לתוך זרועותיה.
אתה מתעורר במיטה עם סדינים לבנים, עטוף בשמיכה לבנה. אתה מביט לעבר כתפך, משתדל לא להזיז אותה, ורואה שהיא חבושה בתחבושת נקייה ושהדם עצר מלזרום. אתה רואה גם שידך הסדוקה עטופה בחומר אפור קשיח שכנראה ימנע ממנה להיסדק יותר. אתה מרים את מבטך ורואה את פרצופה של האישה בדיוק מעליך, כמה מילימטרים מעל ראשך. "איך אתה מרגיש?" היא שואלת בדאגה, ומניחה יד קרירה על מצחך. "אין חום. אתה תבריא במהירות. בשבילי, נכון?" היא מצחקקת, ואתה לא יכול שלא להתמוגג מקול צחוקה. "למה באת לפה? למה אתה רוצה להיות מתלמד במסדר השמיים?" היא שואלת בקול מלאכי, ומחייכת אליך בנועם.
-
[quote=smoker;1448303]תגובה לכל השחקנים! פעם ראשונה במשחק! התגובה הכי ארוכה שיצא לי לעשות. עשיתי גיבוי וגיבוי לגיבוי כי אם זה לא היה נשלח הייתי עוצר את המשחק xd
תיהנו לכם כולכם במשחק. אני מבטיח שאתן את כל כולי, אבל אל תלחצו עליי להגיב, לוקח לי זמן.
---------------------------------------
[b]בר:[/b]
"כן.. האבירים הרגו את.." הוא פותח, ואז סוגר את פיו בחוזקה ומנדנד את ראשו בשלילה. "אני לא עומד לגלות לך! הבטחתי שלא! ואני אלחם בך, אחד על אחד, כמו אביר אמיתי!" הוא אומר בנחישות וקם על רגליו, ואתה סוף סוף יכול לבחון אותו מקרוב. שיערו קצוץ קצר וקוצני בצבע שחור כלילה, עיניו ירוקות בהירות ומביעות זעם שכנראה נובע מחוויות עבר. גופו בנוי היטב ושרירי, אך פניו מכוסות צלקות קטנות שנראות כמו חתכי ציפורניים. אפו נשרי במקצת, סנטרו מורם בגאווה שנשארה לו וגופו מביע דריכות וחדור מטרה. הוא שולף את חרבו, נעמד בעמידת מוצא ומביט בך בזלזול. "אני אכסח אותך בלי בעיה. אני מבטיח שאספוד לך היטב." הוא צוחק בלגלוג, ומסתער עליך, מרים את חרבו אל על במטרה להנחית אותה על ראשך ולפצח אותו לשניים.
[/quote]
כך כמה זמן שתרצה, אני לא ממהר, ובכל מקראה האיכות עדיפה על הכמות והמשחק איכותי מאוד.
----------------------------------------------------------------------
'כמה מוזר אני מרגיש הזדהות עמוקה כל כך עם אדם שמנסה להרוג אותי' אני מהרהר בליבי בעודי מרים את חרבי כדי לעצור את חרבו של דייגו.
"צלקות קטנות ומעניינות יש לך על הפנים ממש כמו של ציפור" אומר לדייגו ברוגע עפ"י שכל דבר הקשור בציפורים מחליא אותי מאז ראיתי את הנוצות השחרות- אדומות המוגעלות בדם אמי, "נראה שמסדר השמיים לא חירם על מי שהוא לא הרג והיה קרוב עליו או שזה היה בכלל מסדר האופל עם ציפורי השטן האומות שהם" אמשיך ואומר לדייגו כדי לבלבל אותו עם דברי.
"בכל מקראה זה ממש לא משנה לי כי יש לי מטרה" אומר בקול והרים את חרבי כדי לפגוע בו "אני צריך לנקום במסדר האופל לא משנה מה עומד לי בדרך!."
-
[QUOTE=Smoker;1448303]תגובה לכל השחקנים! פעם ראשונה במשחק! התגובה הכי ארוכה שיצא לי לעשות. עשיתי גיבוי וגיבוי לגיבוי כי אם זה לא היה נשלח הייתי עוצר את המשחק XD
תיהנו לכם כולכם במשחק. אני מבטיח שאתן את כל כולי, אבל אל תלחצו עליי להגיב, לוקח לי זמן.
[B]לידי:[/B]
Oh well, לכל אזרח אמור להיות סוס, כדי לברוח ממפלצת או לעבור את המרחקים העצומים של העולם, ואני הנחתי שכשזייפת את מותך לקחת לעצמך סוס ופינקתי אותך בכזה. למרות שהוא כנראה ייהרג בשלב מסוים~ אם קראת את נושא המשחק, את תגלי שזה בעצם רפידאש שאולף לדהור בלבד ולכן לא יודע מתקפות ><"
--------------
את מתחילה להתרחק מהמפלצת באיטיות, בלי תנועות פתאומיות, וזה מצליח. נראה שהמפלצת נרגעת והיא מתיישבת ולא תוקפת אותך. את ממשיכה ללכת אחורה אבל לפתע מועדת ונופלת על המרצפות הקשות. המפלצת חושפת את ניביה ונוהמת ובזריזות קמה ורצה לעברך, לשונה מתנופפת ברוח וריר נופל ממנה על המרצפות בזמן שהיא מגבירה את מהירותה לעברך ופוערת את פיה לרווחה. את מבינה שאת לא תספיקי לקום בזמן וגם להתגלגל כדי לנסות להתחמק לא יעזור, וחייך כבר מתחילים לעבור כנגד עינייך, כשאת מבחינה בתזוזה בשמיים, ומשהו מתנגש בעוצמה במפלצת והיא מתגלגלת על המרצפות ושוברת אותן, מועפת אחורה כמה מטרים לפני שהיא נעצרת. את רואה ציפור חומה ענקית עם נוצות צהובות ואדומות שיוצאות מראשה וזנב נוצות מפואר בולמת את תעופתה עם כנפיה הגדולות, שדוחפות אוויר רב ומשאירות אותה באוויר. מאותה מפלצת מעופפת קופץ אדם צעיר בשריון אבירים מלא, כסוף ומבריק, עם חרב גדולה תלויה על גבו באלכסון. הוא ממהר אלייך ומקים אותך על רגלייך. "שלום. אני מצטער על הבלאגן. אני ארתוריוס, אבל את יכולה לקרוא לי גם ארתור, או ארטי. אני אביר במסדר השמיים, שהמבצר שאת נמצאת בו כרגע שייך לו, והוקם בשנת... טוב, זה לא משנה! אני מתנצל על החוויה העגומה שעברת, לא חשבתי שהוא יצליח להשתחרר. לכדנו אותו אחרי שהרגנו את שותפו האביר. הם היו ממסדר האופל. בתחילת הקרב לא חשבתי שאנצח, כי פידג'יוטו שלי נשרף בכנפו הימנית מלהביור ו... טוב, גם זה לא משנה! את בסדר? נפגעת?" הוא לא עוצר לשטף דיבורו לרגע ולמרות שמדי פעם מבטו נהיה חולמני במקצת את רואה את הדאגה בעיניו, וגם מצליחה לבחון אותו טוב יותר. עיניו כחולות ועמוקות כים, שיערו השחור הארוך אסוף בזנב סוס ונח על צווארו, אפו ישר במקצת, לחייו חיוורות ומצחו רטוב מזיעה. את יכולה לראות את תצורת השריון ולהבין שגופו שרירי ובנוי היטב, אך את מבחינה בצלקת ארוכה חותכת באלכסון את לחיו השמאלית מלמעלה למטה. "את בסדר?" הוא שואל שוב, מנער אותך קצת כדי לוודא שאת לא בהלם.
[/QUOTE]
אמם.... כל כך הרבה מידע@~@ שוכחים קצת. בכל מקרה, ראפידש זה סוס לבן אז נהה
אה, ואיכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס איכס
~~~
"tch" אני לוקחת צעד אחד אחורה כדי להתרחק ממנו, אני לא אוהבת אותו. הוא מדבר מהר מדי, הוא נלהב מדי והוא מגעיל מדי. השיער שלו ארוך מדי ולמה הוא מזיע כל כך?! הכל מעצבן אותי בו. "אני בסדר" אני עונה לו בקרירות, שומרת בתוכי את החשק לצעוק עליו. אני נושמת נשימה עמוקה ומשחררת אותה באיטיות, מנסה להרגיע את עצמי בצורה הזו. ליבי עדיין כואב מהפחד מהפוקימון הנוראי, יכול להיות שאם האיש לא היה מגיע הוא כבר היה מפסיק לפעום. אני כמובן שלא אומרת זאת בקול רם.
"הגעתי לכאן כדי להפוך לאבירת שמיים או מה שזה לא יהיה, פשוט תגיד לי לאן אני צריכה ללכת ומה לעשות" אני מוסיפה באותו טון, לא טורחת להסתכל עליו לאורך כל המשפט ומתחילה להסתכל סביב לבדוק האם הסוס שלי לא ברח עוד יותר. חרא סוס אבל אני עדיין צריכה אותו.
-
[quote=smoker;1448303]תגובה לכל השחקנים! פעם ראשונה במשחק! התגובה הכי ארוכה שיצא לי לעשות. עשיתי גיבוי וגיבוי לגיבוי כי אם זה לא היה נשלח הייתי עוצר את המשחק xd
תיהנו לכם כולכם במשחק. אני מבטיח שאתן את כל כולי, אבל אל תלחצו עליי להגיב, לוקח לי זמן.
[b]קאי:[/b]
"אנוביס! את עוד תאחרי לטקס הסיום שלך! זה לא מכובד! תתארגני כבר, עצלנית! את אישה, את אמורה להיות חרוצה, לא לרבוץ במיטה כל היום!" את שומעת צעקות רמות שמכוונות אלייך ולפני שאת מספיקה לפקוח את עינייך ולקום מהמיטה מצליף בראשך חפץ מחוספס שמרעיד את ראשך מעט מעוצמת הפגיעה. "זאת הייתה המגבת שלי. תקבלי עוד מכה כזאת אם תמשיכי לרבוץ במיטה יותר משתי דקות!" שאג עליך קול נשי אך קשוח, ואת מבינה שזאת לאנה, מנהלת אגף המתמחים של מסדר האש. "לב האבן", זהו כינוייה. "זוזי!!!!" היא צורחת עלייך, ואת קופצת מהמיטה בבהלה ורצה לבית המרחץ לשטוף את פנייך כדי להתעורר. את מתלבשת מהר בעוד לאנה צועקת עלייך, כלל לא שמה לב לכל שאר הדברים שמתרחשים בחדר השינה של המתלמדים. את מסיימת להתארגן והיא מפנה אותך מהחדר באלימות ואת נזרקת למסדרון הראשי של המבצר. אחד המתלמדים מוציא מפיו שטף של קללות ולא שם לב כי את עומדת מולו. אתם מתנגשים ושניכם נופלים על הרצפה. את מתרומת בזריזות ואותו מתלמד משפשף את גשר אפו ומפנה את קללותיו אלייך, כשהוא מבין שאת אישה ומתחיל להסמיק ולגמגם דברים לא ברורים. לפני שאת מספיקה להגיב יד אוחזת בזרועך ולוקחת אותך הצידה. את שמה לב שזהו החונך שלך, ארצ'י. "יקירתי, זה הזמן. הטקס כבר התחיל ואת צריכה להיות שם, עוד מעט תקבלי את הפוקימון הראשון שלך.. בחיי, היה כיף לחנוך אותך. אני שמח שהיית המתלמדת שלי. ועכשיו, אין זמן לבזבז! בואי נלך!" הוא אומר לך במהירות ועם חיוך קטן על פניו מריץ אותך במורד המסדרון עד שאתם יוצאים אל החצר הגדולה שבמרכזה במה ענקית שיועדה רק בשביל הטקס הזה. הכיסאות עומדים בשורות מולה ואת מבחינה בתור של מתלמדים מחכים לקריאת שמם כדי לעלות ולבחור את הפוקימון שלהם. ארצ'י הקשיש דוחף אותך לתור ונעלם מעינייך. את ממתינה בהתרגשות והמתלמדים עולים והולכים, ולבסוף מגיע השם שלך ואת נקראת אל הבמה, מלווה בקריאות שמחה מצד קהל האבירים. את שמה לב לארצ'י מנופף לך לשלום בחיוך גדול וגאווה בעיניו. את עולה לבמה ואביר זקן בשריון זהוב וחרב אדומה בחגורתו פונה אלייך ברשמיות: "אנוביס, יקירתי. הגעת לרגע המרגש הזה. הנערה היחידה שסיימה את ההתלמדות במסדר שלנו, ועוד בהצטיינות. אני בטוח שארצ'י הישיש גאה בך. אם כן, זהו השותף החדש שלך." הוא אומר בחיוך, ומחווה בידו על פוקימון עכבר קטן, בטנו לבנה וגבו כחול ולהבות בוערות עליו ומכסות את כל גבו ([url]http://th02.deviantart.net/fs71/pre/f/2013/180/1/a/_typhlosion__by_arvalis-d6b9etq.jpg[/url]). "זהו עכבר האש, סינדקוויל. במהלך האילוף שלו גילינו שכדי להילחם הוא יכול לדחוף את היריב בעוצמה עם משקל גופו (tackle), לזוז במהירות (quick attack), לירוק גחלים לוהטות מפיו (ember) ולפלוט מפיו עשן שחור שמסתיר את שדה הראייה של האויב (smokescreen). אני מאחל לך הרבה הצלחה." הוא חותם את דבריו בצהלה והאבירים מוחאים לך כפיים שוב בזמן שאת יורדת מהבמה עם סינדקוויל צמוד לרגלך. ידיו החסונות של ארצ'י עוטפות אותך בחיבוק חם ואוהב והוא מביט בך בדאגה. "את תהיי בסדר? אני בטוח שתהיי. עכשיו הזמן להלביש אותך." הוא מחייך, לוקח אותך לחדרו שבקצה המסדרון של המבצר ושם הוא מלביש אותך בשריון אבירים כסוף ומבריק, נותן לך מגן וחרב שלהבה אדום כאש. "אלה הם הנשקים שלך. הם והשותף שלך יצילו אותך פעמים רבות. שמרי עליהם ותשתמשי בהם בחוכמה." הוא אומר לך ברשמיות, ומוביל אותך אל האורווה. אתם עולים על סוסים ומתחילים לדהור לכיוון היער. "אנחנו הולכים ליער, שם תהיה המשימה הראשונה שלך כאבירה מן המניין. אני יודע שתצליחי." הוא אומר לך בזמן הדהירה, ואתם ממשיכים לרכוב בשתיקה עד שאתם עוצרים בקרחת יער באמצע היער, כשעצים עומדים זקופים מכל עבריכם ונמשכים עד האופק מכל כיוון. "אני עוזב אותך כאן. את תצטרכי להסתדר בעצמך ביער ולהצליח לצאת ממנו בחיים ולחזור למבצר. בדרך תיתקלי במפלצת ותערכי את הקרב הראשון שלך. אני יודע שתהיי בסדר. דרך צלחה, יקירה." ובמילים אלה הוא עולה על סוסו ודוהר אחורה, אל המקום ממנו באתם, משאיר אותך עם סינדקוויל שיושב על ברכייך ואת הסוס עליו את רוכבת.
[/quote]
אני מביטה למטה על סינדקוויל שיושב על הברכיים שלי ואני מחייכת אליו קלות, לקחתי נשימה ארוכה ונשפתי אותה החוצה באיטיות. 'והנה התחיל המסע החדש שלי' חשבתי לעצמי ואז נקשתי עם הרגליים שלי בצדי הגוף של הסוס כדי שהוא יתחיל לזוז. חייכתי לעצמי בשמחה קלה, כי ידעתי שאני עשיתי את זה, עברתי את זה. ועכשו אני יכולה להתחיל את החיים שלי, במסדר, אם הפוקימון שלי, החבר הראשון שלי אחרי הרבה זמן. כאשר הסוס התחיל לדהור לכיוון היער אני החזקתי עם יד אחת את סינדקוויל שלא יפול במקרה מהסוס, כשהסוס נכנס ליער הריח של היער פגש אותי. נעצרתי קרוב לכניסה והסתכלתי מסביב, לא ידעתי למה לצפות אבל יכולתי לצפות רק לטוב ביותר מעכשו הלאה.
-
ציטוט
אתה מצליח לתקוף אותו בהפתעה והחלק השטוח של חרבך נמחץ על פניו ומעיף אותו מעליך. הוא עוצר את עצמו ומנסה לקום אך אתה רואה שידו האוחזת בחרב מכאיבה לו והוא מחליף את היד בה הוא משתמש. "יפה, יפה. לא צפיתי את זה. עכשיו יש לך סיכוי." הוא מחייך אליך וחושף את שיניו, מביט בך בנחישות ומסתער עליך, מרים את חרבו בצורה אופקית כדי לשסף את אזור מותניך עם חרבו, מהלך שקשה לחסום ודורש מיומנות רבה, כך שאתה מתחיל לשער כמה חזק הוא בסייף.
אני חושב לעצמי ׳הוא ממש טוב בסייף אבל עכשיו הוא עם היד החלשה שלו ננסה שוב את המהלך ממקודם׳ ואז אני נשכב על הרצפה במהירות ומכוון את החרב בצורה אנכית בין רגליו ככה שלא יוכל לקפוץ או לזוז וממש קשה להגן נגד זה כי זה בא מלמטה ואז אחשוב לעצמי ׳ אני כבר עייף אני מקווה שהקרב הזה כבר יגמר אבל אני צריך להשאר מרוכז ולא לתת לו לראות שאני עייף.
-
[quote]עמית:
"אמבי מיילל בשמחה ויורד מהמיטה, נצמד לרגל שלך כשאתה קם ומודה לחואן. "אין בעיה, שמח לעזור. אנחנו נצטרך את הקמע הזה במסע שלנו, לא?" הוא צוחק, ותוחב את התליון לכיסו אחרי שהוא מוריד אותו מצווארו של אמבריאון. אתם יורדים למטה בזמן שאתה ממלמל "תודה לך" לכל מי שאתה רואה. "אנשים בוהים בך!" חואן מצחקק מאחוריך, ואתם ממשיכים, יוצאים מהפונדק ואתה מופתע לגלות שהסוסים שלך מוכנים לתזוזה כולל צידה לדרך שמועמסת על תיקים שמחוברים לאוכפים שלכם. "ביקשתי מאבא שלי להכין הכל למסע שלנו. הוא תומך ביציאה שלי למסע הזה, הוא תמיד אהב פוקימונים. הוא גם נתן לי משהו נחמד שהוא אמר לי להביא גם לך!" הוא אומר בהתרגשות, מוציא משהו מנצנץ מכיסו וזורק אותו לעברך. אתה אוחז בפריט ומגלה שזה תליון נוסף, הפעם עם אבן ירוקה באמצעו. "עם זה אתה יכול ללכוד פוקימונים. אבל לא עכשיו. אחרי שנגיע למסדר שלך תראה אותו לאבירים שם והם כבר יסבירו לך, אני כבר יודע להשתמש בזה באופן אינטואיטיבי..." הוא ממלמל באנחה. "אני מניח שאתה לא מבין. לא נורא. יש לי גם עוד פריט עזר, שגם אותו אראה לך כשיגיע הזמן. אתה רואה? יש לי ערך טוב בשבילך..." הוא מוסיף, ואתה קולט את חוסר הביטחון משתקף מעיניו. לאחר חילופי דברים אלה אתם מתחילים לדהור, ואתם דוהרים כך זמן מה עד שאתה רואה משהו מנצנץ באופק. "זה... זה מישור הקרח! פנינו בפנייה לא נכונה!" אומר חואן בהפתעה, ואתם ממשיכים לדהור עוד קצת ומגיעים לצוק. אתה מסתכל קדימה ורואה שמתחת לצוק ועד האופק מתמשכת רצפת קרח ענקית שלא נגמרת. אתה גם מבחין בתזוזות בקרח ומניח שאלה מפלצות קרח, פוקימונים שידועים באכזריות שלהם אותה הם חייבים לפתח כדי לשרוד בתנאים הקשים שקיימים פה. "מה עושים?" הוא שואל אותך בבהלה, וניכר שהוא מתחיל לאבד את עשתונותיו ולא בטוח מה לעשות הלאה.[/quote]
"מה אתה אומר על לברוח כל עוד אתה יכול?!" אציע בפניקה "הספיקו לי מספיק קרבות לכל היום המזורגג הזה!" אצעק "קדימה!" אגיד בפחד ואדהר חזרה למקום ממנו בנו
-
[quote=smoker;1448303]
[b]עידן:[/b]
אתה רץ לכיוונה והיא לכיוונך, ואתם מתנגשים האחד בשני. החרב שלך מחליקה לתוך בטנה ודם רב יוצא מהפצע הגדול, שאתה ממשיך להגדיל בעזרת תנועות של היד שלך. אך לפתע אתה מרגיש כאב עז בכתפך ורואה שהקרן הגדולה של המפלצת שיפדה את כתפך השמאלית. אתה מרגיש רטיבות באזור ומבין שדם מתחיל לזרום מהפצע. אתם נשארים באותה פוזיציה עד שהמפלצת מאבדת את כוח החיים שלה ומתרסקת על האדמה, ללא רוח חיים. הקרן שלה נשברת וחצי ממנה עדיין תקוע בתוך כתפך, ואתה מועד ונשען על ברך אחת בתשישות כדי לא להתרסק על האדמה.
"בראבו, בראבו! קרב מצוין! עוד לא ראיתי מישהו שניצח את נידוקינג, ועוד הרג אותו! אתה המתלמד הכי מיומן שראיתי..." אתה שומע את קולה של האישה שפגשת קודם, והיא מתקרבת אליך מאחד השערים עם חיוך מרוח על פניה. "קרב מדהים. מגיע לך לנוח.." היא ממלמלת, ואתה מתחיל לאבד את ההכרה ומתמוטט לתוך זרועותיה.
אתה מתעורר במיטה עם סדינים לבנים, עטוף בשמיכה לבנה. אתה מביט לעבר כתפך, משתדל לא להזיז אותה, ורואה שהיא חבושה בתחבושת נקייה ושהדם עצר מלזרום. אתה רואה גם שידך הסדוקה עטופה בחומר אפור קשיח שכנראה ימנע ממנה להיסדק יותר. אתה מרים את מבטך ורואה את פרצופה של האישה בדיוק מעליך, כמה מילימטרים מעל ראשך. "איך אתה מרגיש?" היא שואלת בדאגה, ומניחה יד קרירה על מצחך. "אין חום. אתה תבריא במהירות. בשבילי, נכון?" היא מצחקקת, ואתה לא יכול שלא להתמוגג מקול צחוקה. "למה באת לפה? למה אתה רוצה להיות מתלמד במסדר השמיים?" היא שואלת בקול מלאכי, ומחייכת אליך בנועם.[/quote]
'הצלחתי, יש!' אני חושב לעצמי, שמח מהניצחון עד שלפתע כאב חד תוקף את כתפי. "לעזאזל!" אני נאנח בכאב ומסתכל על הקרן שתקוע בזרועי, "איך את מעיזה? חתיכת מפלצת מטומטמת!" אני צורח על המפלצת, בזעם מרגיש איך כבודי נרמס בגלל שהמפלצת העלובה הזו, המשחק ילדים הזו הצליחה לחדור את ההגנה שלי שתכננתי כל-כך טוב. 'טיפש! הכל בגללך, אידיוט! אם לא הייתה מוריד את השריון שניצחון הזה היה מושלם!' אני צועק על עצמי כועס, ומתוסכל בגלל שהמפלצת הזו הצליחה לפצוע אותי ולפגוע בשלמות גופי. המפלצת מתמוטטת, וכאב חד שוב תקף את כתפי - הקרן נשברה סוף כל סוף, אבל הכאב רק החמיר. דם מתחיל לזרום מחוץ לגופי. 'אני נשבע שאני אהרוג את האישה המטומטמת הזו!' אני חושב לעצמי יודע בדיוק מי אשם, 'היא הכניסה אותי לכל החרא הזה!!!!' אני צורח בלבי בזעם מוכן לשחוט אותה כן ועכשיו. פתאום קולה נשמע, והיא ממלמלת כמה דברים שאני לא רוצה לדעת ולא מקשיב לשיט ממה שיש למטומטמת הזו לומר. "אוי, סתמי כבר מטומטמת." אני ממלמל לעצמי ומאבד הכרה. אני מתעורר בתוך מיטה שדי נורא להפתעתי הרבה (ימי הביניים, אחרי הכל) ודי לא מתעסק בפרטים בחדר, כל מה שמעניין אותי זה שאני בסדר. אני מיד בוחן את גופי לא מתעניין במה שסביבי ושם לב לכך שכתפי השמאלית חבושה, ואפילו שם לב לכך שגם ידי חבושה 'לעזאזל! אני הולך להרוג אותם, להרוג את כולם! חבורה של מרגיזים מטומטמים, חסרי כל כבוד!!!! מי הם חושבים שהם שהם יכולים לפצוע אותי ולהשים אותי בחדר מכוער שכזה!' אני חושב לעצמי בזעם, מאדים מעצבים ומאגרף את זרועי. 'אני הולך לשסף את גרונותיהם של כל אחד ואחד מהאבירים במקום המזורגג הזה, ולהשתין על כולם!' אני חושב לעצמי מתכנן מה אני הולך לעשות לאבירים העלובים האלה. אני מרים את מבטי מעצמי, וטורח להסתכל על החדר ואל פרצופי ניגלת האישה המטומטמת, "את חתי..." אני ממלמל, אבל אז חושב לעצמי שאם אני אקלל את המטומטמת הזו, אז היא או תהרוג אותי או תעיף אותי מכל המדרגות, ואני רוצה להיות אביר, אז כדי שאני אשמור על כבוד בסיסי. "אני בסדר... מה אם המפלצת?" אני שואל בתמימות, מסתיר את השנאה שיש לי כלפייה. "בשבילך אני אעשה כל מה שתרצי." אני אומר לך, ומחייך כמו אידיוט, 'פסיכית, נראה לה שאני אבריא בשבילה, יש לה מזל שיש לה צחוק מקסים כי אם לא הייתי מכניס לה כרית נוצות בראש.' אני חושב לעצמי ומחייך אלייה, מנסה להיות כמה שיותר נחמד. "אני רוצה להיות אביר, זה לא ברור? אני רוצה להשיג כמה שיותר כוסיות." אני אומר ומצחקק מעט, כמובן משקר לה ולא אומר את הסיבה האמתית.
-
אם תמשיכו להשקיע ככה בתגובות שלכם בסוף שלי ייראו גרועות ><"
אל תתייחסו זה מעולה ככה! P:
[B]בר:[/B]
תבורך~
----------
"איך אתה... אתה לא אמור... תהיה בשקט! זה לא עניינך! אני אחסל אותך, לא משנה מה המטרה שלך, כי גם אתה אביר!" הוא אומר בזעם בזמן ריצתו, וחרבותיכם מתנגשות בקול צלצול מתכתי. אתה בולם את התקפתו והודף אותו אחורה בגסות והוא עוצר את עצמו ומביט בך בהערכה מחודשת. "יש לך הרבה כוח. אבל זה לא יעזור לך!" הוא קורא בכעס ומתחיל לדקור אותך במהירות, אבחות קצרות ומהירות לכיוון פניך ובטנך.
[B]DJ:[/B]
רפידאש זה סוס לבן וזה כל מה שיש לתאר אותו~
ואני מניח שאהבת את השותף ששמתי לך? D:
--------------------
אחרי שראיתי אותך עם הנחישות שלך מול המפלצת הזאת... אני הופך אותך למתלמדת שלי!" הוא אומר בשמחה. "זה גם כדי שאוכל להיות איתך יותר זמן, אבל לא משנה.." הוא מוסיף במלמול חרישי שאת בקושי שומעת. "בואי אחריי ואתן לך את השותף החדש שלך. אני צריך שתהיי שליחה. את תעבירי מידע אל האבירים שיצאו להילחם במסדר האש על משטח הקרח. גיליתי מידע חדש - חולייה של אבירים ממסדר האופל תתקוף ממזרח את שתי קבוצות האבירים כדי לחסל אותן. את צריכה להעביר את ההודעה הזאת. משטח הקרח הוא בדיוק מאחורינו, אבל תצטרכי למצוא את דרכך בו כי הוא גדול ומסוכן... אני הייתי אמור להיות השליח, אבל פידג'יוטו לא במצב טוב מבחינה בריאותית והוא צריך לנוח קצת ועדיף שאת תעשי את זה... אני אטפל בכל הניירת וכל מה שצריך כדי לדאוג שתהפכי למתלמדת אצלנו.." הוא מוציא מפיו שטף נוסף של משפטים שאת משתדלת לקלוט את כולו עד הסוף. "אני אביא ארבעה פוקימונים ותחליטי את מי את מעדיפה." הוא מחליט עם עצמו בלחישה, שגם אותה את כמעט ולא שומעת, והוא נעלם בתוך המבצר. הוא חוזר אחרי כמה דקות עם ארבעה כלובים בידיו. באחד מהם יצור חום קטן עם ראש גדול, גדול בהרבה מגופו ([url]http://th08.deviantart.net/fs71/PRE/f/2013/120/8/3/_flygon__by_arvalis-d63mpy6.jpg[/url] - טארפינץ'). בשני ציפור שחורה קטנה, עם נוצות רבות מרוכזות בראשה ([url]http://th09.deviantart.net/fs71/PRE/f/2012/351/8/a/_honchkrow__by_arvalis-d5ocnkp.jpg[/url] - מורקראו). בשלישי פרפר גדול וצבעוני ([url]http://fc08.deviantart.net/fs71/f/2011/240/e/6/e67561da02215714441e3fe1458df793-d480wik.jpg[/url] - באטרפרי). וברביעי, ציפור לבנה קטנה עם ביצה מחוברת לבטנה ([url]http://fc02.deviantart.net/fs71/f/2013/045/2/a/2a8d43faa1b51ed1d044c61ce79c6f5a-d5uxfp9.jpg[/url] - טוגפי). "במי תבחרי?" הוא שואל בהתרגשות, ונראה מתלהב יותר ממך לגבי העניין.
[B]קאי:[/B]
סינדקוויל קופץ מברכייך אל האדמה ומביט בך בציפייה, לא בטוח מה תעשו מכאן. סוסך בוטש באדמה בחוסר מנוחה והכל נראה שקט, עד שלפתע את שומעת רעש של צעדים מעומק היער, מתקרב לעברך. סינדקוויל נצמד לרגליו של הסוס בפחד והסוס צוהל בבהלה.
[B]מייקל:[/B]
אתה נצמד לרצפה ובכך מתחמק מאבחת חרבו, משלח את חרבך לעבר אזור חלציו והוא בולם אותה במאמץ עם חרבו, שמועפת מידיו רחוק ונתקעת באדמה מאחוריו. הוא נופל על הקרקע ואתה מצמיד את חרבך לגרונו. "טוב, טוב, ניצחת. קרב טוב." הוא נאנח באכזבה. "ועכשיו, קרב פוקימונים. סייטר שלי מול צ'ארמנדר שלך. מה דעתך?" הוא שואל בנחישות, כנראה מתכוון לנצח אותך לפחות בדבר אחד.
[B]עמית:[/B]
אתה לא בורח כל כך בקלות X3
------------
"אני מסכים, בוא נזוז." חואן ממלמל, ומתחיל לדהור אחריך, כשלפתע סוסו מחליק ושניהם נופלים למשטח הקרח. רעש החבטה שלהם גורם לך להסתובב ואתה רואה שסוסו של חואן שבר את רגלו בנפילה. חואן קם במאמץ ומשפשף את גבו בכאב. "אנחנו לא נצליח לטפס.. גם אם אנטוש את הסוס, הצוק אנכי מדי. לא אצליח. תתרחק אתה, אני אסתדר..." הוא צועק לעברך בייאוש.
[B]עידן:[/B]
אתה בימי הביניים, לא אומרים כוסיות XDD
--------------
היא מצחקקת שוב. "המפלצת מתה, אתה ניצחת. ואתה גם מסכים להבריא בשבילי, זה טוב. אם אתה רוצה להיות אביר, אז אני הופכת אותך למתלמד שלי. אני גם אתן לך משימה עכשיו. ושותף. אתה תעביר בשבילי הודעות, כי אני לא יכולה להעביר אותן, יש לי דברים חשובים יותר לעשות... רק תגיד לי לפני, מה הסיבה האמיתית לכך שאתה רוצה להיות אביר? אבירים לא מצליחים להשיג בחורות, האבירים שנואים בכל מקום. אם כן, למה אתה רוצה להפוך לאחד כזה, שכולם מתרחקים ממנו?" היא שואלת בתוכחה.
-
[quote=smoker;1448417]אם תמשיכו להשקיע ככה בתגובות שלכם בסוף שלי ייראו גרועות ><"
אל תתייחסו זה מעולה ככה! P:
[b]עידן:[/b]
אתה בימי הביניים, לא אומרים כוסיות xdd
--------------
היא מצחקקת שוב. "המפלצת מתה, אתה ניצחת. ואתה גם מסכים להבריא בשבילי, זה טוב. אם אתה רוצה להיות אביר, אז אני הופכת אותך למתלמד שלי. אני גם אתן לך משימה עכשיו. ושותף. אתה תעביר בשבילי הודעות, כי אני לא יכולה להעביר אותן, יש לי דברים חשובים יותר לעשות... רק תגיד לי לפני, מה הסיבה האמיתית לכך שאתה רוצה להיות אביר? אבירים לא מצליחים להשיג בחורות, האבירים שנואים בכל מקום. אם כן, למה אתה רוצה להפוך לאחד כזה, שכולם מתרחקים ממנו?" היא שואלת בתוכחה.[/quote]
אוי תפסיק, התגובות שלך מעולות - במת"ים שלי הכל גרוע... :'(
טוב שלושה מת"ים שונים, אני מבין את עצמי.
~~~
אז איך אומרים, "חרבות"? אני יודע! "דרקוניות"! פ'חחחחחח
~~~~~~
אני מסתכל אל עינייה הבוהקות ונאנח קצת, 'חצופה, נראה לה שאני הולך לזיז את התחת שלי בשביל לעביר מברקים והודעות, זו חוצפה. אני רוצה להרוג מפלצות, להשליט טרור ואימה בכל מקום שאני הולך שיכירו את מרטין קונר הגדול!' אני חושב לעצמי בזעם למה שהיא אומרת, אך לא מראה זאת כלפי חוץ נאנח בשנית ומחייך, "מה זה היה כל-כך שקוף שאני לא רוצה בחורות באמת?" אני אומר בגיחוח קטן ומגרד את ראשי במבוכה, "פשוט, אח שלי היה אביר, ארלנד קונר - את בטח מכירה אותו. הוא היה במסדר האש, לצערי לא ממש אהבתי את המסדר הזה אז באתי לפה. אני סוג של רוצה להמשיך את המורשת של אחי שנהרג בצורה טרגית, ואני רוצה להמשיך את המורשת שלו." אני אומר אל האבירה, כמובן מספר לה רק חצי מהסיפור ולא אומר לה את המטרה האמתית שלי שלא תחשוב שאני לגמרי פסיכופת. "אז תגידי לי את, מה דרקונית יפהפה כמוך עושה בתור אבירה? חשבתי שנשים לא יכולות להיות אבירות." אני אומר סקרנות ותהיה מנסה לפתח סוג של קשר רגשי קטן ביני לבין האבירה, "מה שמך בכלל?" שאני מוסיף, ומסתכל עלייה בעיניים גדולות ושוב בוחן את גופה, לא מתבייש להיסתכל על אזורים מוצנעים גם לפנייה.
-
ציטוט
אתה נצמד לרצפה ובכך מתחמק מאבחת חרבו, משלח את חרבך לעבר אזור חלציו והוא בולם אותה במאמץ עם חרבו, שמועפת מידיו רחוק ונתקעת באדמה מאחוריו. הוא נופל על הקרקע ואתה מצמיד את חרבך לגרונו. "טוב, טוב, ניצחת. קרב טוב." הוא נאנח באכזבה. "ועכשיו, קרב פוקימונים. סייטר שלי מול צ'ארמנדר שלך. מה דעתך?" הוא שואל בנחישות, כנראה מתכוון לנצח אותך לפחות בדבר אחד.
אני אחשוב לעצמי ׳יש וואו זה היה קרב קשה מאוד אם לא הייתה לי הכשרה של אביר לא הייתי מצליח לנצח אותו הוא ממש טוב ומגיע לו להצטרף למסדר האש ממש בקושי נצחתי אותו.׳ ואני אני אצעק בקול רם ״ קדימה צ׳רמנדר נחסל אותם יסייר גם עשוי מעשב ולמרות שאתה עייף וקצת מהזנב שלך חסר אתה עדיין אביר במסדר האש ואף אחד לא יכול לנצח אותך בייחוד לא אם הוא מעש והוא לא אביר אז בוא נקרע לסייטר הזה את הצורה וככה נאמן אותו ומחזק אותו כי לומדים מטעויות״ ואז אני אומר ״ קדימה צ׳רמנדר מסך עשן ואז שריטה.״
-
[quote=smoker;1448417]אם תמשיכו להשקיע ככה בתגובות שלכם בסוף שלי ייראו גרועות ><"
אל תתייחסו זה מעולה ככה! P:
[b]dj:[/b]
רפידאש זה סוס לבן וזה כל מה שיש לתאר אותו~
ואני מניח שאהבת את השותף ששמתי לך? D:
--------------------
אחרי שראיתי אותך עם הנחישות שלך מול המפלצת הזאת... אני הופך אותך למתלמדת שלי!" הוא אומר בשמחה. "זה גם כדי שאוכל להיות איתך יותר זמן, אבל לא משנה.." הוא מוסיף במלמול חרישי שאת בקושי שומעת. "בואי אחריי ואתן לך את השותף החדש שלך. אני צריך שתהיי שליחה. את תעבירי מידע אל האבירים שיצאו להילחם במסדר האש על משטח הקרח. גיליתי מידע חדש - חולייה של אבירים ממסדר האופל תתקוף ממזרח את שתי קבוצות האבירים כדי לחסל אותן. את צריכה להעביר את ההודעה הזאת. משטח הקרח הוא בדיוק מאחורינו, אבל תצטרכי למצוא את דרכך בו כי הוא גדול ומסוכן... אני הייתי אמור להיות השליח, אבל פידג'יוטו לא במצב טוב מבחינה בריאותית והוא צריך לנוח קצת ועדיף שאת תעשי את זה... אני אטפל בכל הניירת וכל מה שצריך כדי לדאוג שתהפכי למתלמדת אצלנו.." הוא מוציא מפיו שטף נוסף של משפטים שאת משתדלת לקלוט את כולו עד הסוף. "אני אביא ארבעה פוקימונים ותחליטי את מי את מעדיפה." הוא מחליט עם עצמו בלחישה, שגם אותה את כמעט ולא שומעת, והוא נעלם בתוך המבצר. הוא חוזר אחרי כמה דקות עם ארבעה כלובים בידיו. באחד מהם יצור חום קטן עם ראש גדול, גדול בהרבה מגופו ([url]http://th08.deviantart.net/fs71/pre/f/2013/120/8/3/_flygon__by_arvalis-d63mpy6.jpg[/url] - טארפינץ'). בשני ציפור שחורה קטנה, עם נוצות רבות מרוכזות בראשה ([url]http://th09.deviantart.net/fs71/pre/f/2012/351/8/a/_honchkrow__by_arvalis-d5ocnkp.jpg[/url] - מורקראו). בשלישי פרפר גדול וצבעוני ([url]http://fc08.deviantart.net/fs71/f/2011/240/e/6/e67561da02215714441e3fe1458df793-d480wik.jpg[/url] - באטרפרי). וברביעי, ציפור לבנה קטנה עם ביצה מחוברת לבטנה ([url]http://fc02.deviantart.net/fs71/f/2013/045/2/a/2a8d43faa1b51ed1d044c61ce79c6f5a-d5uxfp9.jpg[/url] - טוגפי). "במי תבחרי?" הוא שואל בהתרגשות, ונראה מתלהב יותר ממך לגבי העניין.
[/quote]
'איזה אושר...' אני חושבת לעצמי כשהוא אומר לי שאני הולכת להיות המתלמדת שלו. להיות תחת מישהו כמוהו... 'עד כמה ירדת, אליסיה...' אני נאנחת כאשר משפט זה עובר בראשי. 'הבנאדם מדבר מהר מדי, אצטרך לבקש ממנו שירשום לי את כל מה שאמר לפני שאלך...' מחשבה זו עוברת בראשי כשהוא עובר לחפור לי על המשימה. הוא כרגיל, מדבר מהר מדי. לפחות לא אצטרך להישאר במקום ואוכל להמשיך לנדוד- הדבר האחרון שחסר לי זה שאחד מהאבירים שכאן יזהה אותי כאליסיה.
לאחר שהוא נעלם אני מנסה להיזכר במה שאמר לפני שהלך, משהו על ללכת ולהעביר משהו למישהו במקום אחר. נשמע פשוט- במיוחד אם הוא יתן לי מפלצת אחת שאוכל לנצל. 'לא אמורה להיות בעיה' אני חושבת לעצמי שנייה לפני שהוא חוזר, מתחרטת על זה ברגע שאני רואה את ארבעת המפלצות השונות ובולעת את מי הקיבה המנסים לברוח מבטני.
"ב-במי אבחר...?" אני מאבדת מעט את הטון הקריר שלי למראה ארבעת המפלצות המכוערות האלו. כל אחד מגעילה יותר מהשנייה. 'החרק זה לא. ברור שלא' אני פוסלת קודם כל את היצור המכוער ביותר. מנסה להתעלם מהקיום שלו בזמן שאני בוחנת את שלושת האחרות. 'הציפור הלבנה נראת קצת יותר חמודה מהאחרים... אבל מה זה הדבר הכתום שעל הבטן שלה...?' אני עוברת לבחון את הציפור הלבנה. מסתכלת על הבטן שלה בגועל:'למה זה צריך להיות שם...? מה זה בכלל עושה?' אני תוהה לעצמי, אולי זה משהו שמחזק אותו...? 'אולי זה בעצם איך שהוא אוכל אחרים?' הרעיון הבא עולה לי יחד עם תמונה של הבטן הכתומה שלו נפתחת לשתיים ובולעת אותי. זה מספיק בשבילי כדי לפסול גם את הפוקימון הזה. אני עוברת להסתכל על הציפור האפורה והלטאה החומה. נראים הכי פחות מגעילית מכל הארבעה. 'איך הלטאה הזאת קשורה לתעופה...? תמיד חשבתי שיהיו כאן רק פוקימונים שיכולים לעוף' אני מתחילה לבחון את פוקימון הלטאה, מסתכלת עליך ומחפשת אולי כנפיים קטנות או איזה טיל קטן. 'רגע... הם אמורים להפוך בשלב מסוים לגדולים יותר, לא?' אני מזכרת במידע קטן שפעם שמעתי על פוקימונים. צורתם אמורה להשתנות ככל שהם מתחזקים, לא? זה בטח אומר שהלטאה הזאת עוד תגדל ואם היא נמצאת מסתדר התעופה כמובן שהיא הופכת לסוג של ציפור... 'או אולי דרקון!' מחשבה זאת טיפה מרגשת אותי. דרקון... זה מגניב. בהחלט מגניב! 'אני חייבת!!!' לרגע אני מרגישה שאני חייבת לקחת לעצמי את היצור הקטן הזה, לי ולא לאחר מגיע דרקון. אני היא אליסיה! אני צריכה את הדרקון הזה. לי ורק לי מגיע את הטוב ביותר.
"אני מניחה שאקח את הדבר הזה" אני מצביעה על הלטאה החומה. חוזרת לטוני הקריר והמשועמם. הוא לא צריך לדעת שאני מתרגשת מהעניין. "הוא לא הולך להתנפל עליי או משהו אם תוציא אותו, נכון?" אני ממהר לשאול לפני שהוא עונה לבחירתי, אם אני בכלל מספיקה(xd), נזכרת בפעם האחרונה שראיתי פוקימון מחוץ לכלוב.
-
[quote=smoker;1448417]אם תמשיכו להשקיע ככה בתגובות שלכם בסוף שלי ייראו גרועות ><"
אל תתייחסו זה מעולה ככה! P:
[b]קאי:[/b]
סינדקוויל קופץ מברכייך אל האדמה ומביט בך בציפייה, לא בטוח מה תעשו מכאן. סוסך בוטש באדמה בחוסר מנוחה והכל נראה שקט, עד שלפתע את שומעת רעש של צעדים מעומק היער, מתקרב לעברך. סינדקוויל נצמד לרגליו של הסוס בפחד והסוס צוהל בבהלה.
[/quote]
אני יורדת מהסוס שלי ומתקופפת לסינדקוויל, "היי חבר קטן, אל תפחד, אנחנו נהייה צוות נהדר, אני ואתה חברים עכשו, עד הסוף" אני אומרת לו ומעבירה את היד שלי על הראש שלו.
לא רציתי שהוא יפחד מי משהו, כי אני צריכה שהוא יהיה מרוכז ויבטח ביא, שאנחנו נבטח אחד בשני.
אני נעמדת חזרה על הרגליים שלי ומביטה מסביב, מחכה לראות מה יצוץ אלי, מול מה אני צריכה להתמודד עכשו.
-
[quote]עמית:
אתה לא בורח כל כך בקלות x3
------------
"אני מסכים, בוא נזוז." חואן ממלמל, ומתחיל לדהור אחריך, כשלפתע סוסו מחליק ושניהם נופלים למשטח הקרח. רעש החבטה שלהם גורם לך להסתובב ואתה רואה שסוסו של חואן שבר את רגלו בנפילה. חואן קם במאמץ ומשפשף את גבו בכאב. "אנחנו לא נצליח לטפס.. גם אם אנטוש את הסוס, הצוק אנכי מדי. לא אצליח. תתרחק אתה, אני אסתדר..." הוא צועק לעברך בייאוש.
[/quote]
אני עומד למות )): שוב ))):
----------------------------------
"נראה לך" אצעק "אני לא עוזב אותך" אגיד בביטחון שלא יקרא כלום "חכה" אגיד ואבדוק מה יש עלי וסביבי
-
[quote=smoker;1448417]אם תמשיכו להשקיע ככה בתגובות שלכם בסוף שלי ייראו גרועות ><"
אל תתייחסו זה מעולה ככה! P:
[b]בר:[/b]
תבורך~
----------
"איך אתה... אתה לא אמור... תהיה בשקט! זה לא עניינך! אני אחסל אותך, לא משנה מה המטרה שלך, כי גם אתה אביר!" הוא אומר בזעם בזמן ריצתו, וחרבותיכם מתנגשות בקול צלצול מתכתי. אתה בולם את התקפתו והודף אותו אחורה בגסות והוא עוצר את עצמו ומביט בך בהערכה מחודשת. "יש לך הרבה כוח. אבל זה לא יעזור לך!" הוא קורא בכעס ומתחיל לדקור אותך במהירות, אבחות קצרות ומהירות לכיוון פניך ובטנך.
[/quote]
" אתה ממש מהיר" אומר לו בעודי מנסה להתחמק מהדקירות המהירות שלו.
'אני לא יוכל להחזיק מעמד עוד הרבה בקצב הזה' אחשוב לעצמי ואתחיל להתנשף, 'אני צריך לחקות לזמן המתאים ואז לתקוף' אמשיך בלומר לעצמי וכאשר דייגו בין דקירה ולבין דקירה אני אתן מכה עם חרבי במהירות לכיוון גרונו את לא אשסע אותה.
"דייגו אני לא מבין למה אתה רוצה להרוג אותי אבל אני ממש לא רוצה להרוג אותך, וזה לא מעניין אותי עם אבירים פעם פגעו במישהו יקר לך יש לי מטרה להפיל את מסדר האופל ואני לא רוצה להרוג א אחד אחר חוץ מהאברים שלהם." אומר לו בסמכותיות כאשר חרבי על סף נגיעה בגרונו.
-
[B]עידן:[/B]
המפ, מספר המ"תים שאתה מנהל אמור להשפיע על מספר התגובות שלך, לא על האיכות שלהן P:
דרקוניות? באמת? תגיד יפהפיות, אני יודע... אה! "מה פרי בשל כמוך עושה פה?" אהא~!
-------------------
"ארלנד... אני זוכרת אותו. יצא לי להילחם בו פעם. יריב ראוי... היה לי קשה, הצלחתי לברוח בעור שיניי. הוא ידע להילחם טוב, ממש טוב. לא ידעתי שהוא נהרג..." היא ממלמלת לשמע דבריך ושותקת כשאתה ממשיך. "נשים יכולות להיות אבירות במסדר השמיים. המנהיגה שלנו כיום היא אישה. זה המסדר היחיד שמקבל נשים, לכן אני נמצאת בו." היא משיבה לך, ומסמיקה מעט כשאתה מביט באזוריה המוצנעים. "אם כך, קח לך יום להחלים. אתה בנוי טוב, אני בטוחה שאתה כבר יכול לעמוד, גם אם במעט כאב. קח לך את הזמן להכיר את המבצר קצת, או שתחזור לנוח. מחר נתחיל בהכנות ליציאתך." היא נאנחת בכבדות ויוצאת מהחדר, סוגרת אחריה את הדלת בשקט.
[B]מייקל:[/B]
"נאום יפה, אבל זה לא מה שיעזור לך לנצח!" הוא אומר לך בזלזול מזויף. "סייטר, תצא מהעשן עם מתקפה מהירה (Quick Attack), לפני שהוא יספיק לפגוע בך, ואז תתקוף אותו עם חיתוך פראי (Fury Cutter)!" הוא מורה לסייטר בחיוך קטן. צ'ארמנדר יורק עשן שחור מפיו שמכסה את רוב השטח. העשן סמיך מדי ואתה לא יכול לראות מה קורה בשדה הקרב. לפתע אתה מבחין בסייטר יוצא מהעשן בזריזות ונעמד מחוץ לטווח שלו, ממתין לצ'ארמנדר שייצא. זה נראה שצ'ארמנדר עדיין מחפש את סייטר בתוך העשן, ואתה לא רואה אותו יוצא החוצה.
[IMG]http://sprites.pokecheck.org/i/123.gif[/IMG] [COLOR="Red"]30[/COLOR]/[COLOR="Blue"]30[/COLOR]
VS
[COLOR="Red"]30[/COLOR]/[COLOR="Blue"]30[/COLOR] [IMG]http://sprites.pokecheck.org/b/004.gif[/IMG]
[B]לידי:[/B]
אני פשוט נהניתי לקרוא איך הדמות שלך פסלה פוקימונים XDD
-------------
"הוא מאולף, הוא לא יתנפל עלייך!" הוא צוחק למשמע דברייך המפוחדים, ופותח את הכלוב בזהירות. "זה טארפינץ'. הוא יכול לתקוף את יריבו בנשיכה (Bite), להתגנב מאחוריו ולהכות בו בחוזקה (Faint Attack), להעיף חול על אויבו כך שיתקשה לראות ולכוון (Sand Attack) והוא יכול לחפור מערכת של בורות מתחת לאדמה ולתקוף את האויב מתוך האדמה (Dig)", הוא אומר לך, וטארפינץ', הוא הלטאה החומה, קופץ אל האדמה ונצמד לרגלך, מחכך בה את ראשו הענקי, שמשקלו אמור להפיל אותו לקרקע. את תוהה כמה כוח הוא צריך כדי להחזיק את ראשו באוויר, אבל התהייה נעלמת כשהמאסטר החדש שלך פונה אלייך שוב. "אני רוצה שתעבירי הודעה בשבילי. מסדר השמיים יושב ממש אחרי משטח הקרח הגדול, שמשתרע לאורך קילומטרים. יחידת ההתקפה שלנו נמצאת על קו הגבול של האדמה עם משטח הקרח, אולי קצת אחריו. אני רוצה שתעבירי להם את ההודעה הזאת: 'אנא נטשו את שדה הקרב וחזרו חזרה אחורה כנסיגה טקטית, צבאות האויב מתכננים להקיף אתכם משני הצדדים ולטפל אחד בשני אחרי שיחסלו אתכם. אם כי העוינות ביניהם לא נעלמה ומידע זה נובע מהשערות בלבד וחסר ביסוס אמיתי, אנו מעדיפים בדרג הרם שלא לסכן אתכם לשווא ושתחזרו הביתה בשלום לפני שיהיו אבדות. על החתום, וונג, מנהיגת מסדר השמיים'". הוא מסיים את דבריו, אומר את ההודעה קצת יותר לאט, אולי כדי להתחשב במוחך הקטן, ופותח את פיו שוב. "זה בסדר אם את לא מבינה את הדברים, זאת השפה הגבוהה שהקצינים מדברים בה. רק תעבירי את ההודעה, זה חשוב. חיי אבירים תלויים במהירות בה תעשי זאת. האבירים שלנו מאוד גאוותניים, ולכן תנסי להיות מבוישת כלפיהם, שלא יחשבו שאנחנו מרחמים עליהם או מזלזלים בכוחם. דרך צלחה!" הוא אומר לך בחיוך, עולה על הציפור הענקית שלו והיא חצי מדדה חצי עפה אל מעבר למבצר, את לא רואה לאן. את מסתובבת לעבר השער ורואה שהוא נפתח לאיטו, כמו רומז לך לעבור דרכו. טארפינץ' מתגרד על רגלך ונראה שאנן לגבי הדברים.
[B]קאי:[/B]
אולי עדיף שתתחבאי או לפחות תתכנני אסטרטגיית קרב. לעמוד בשטח פתוח ולחכות מסכן אותך~
------------------
את מתרוממת לאחד שהתכופפת לסינדקוויל ושניהם בוהים במתח ביער, באזור בו נשמעו הרעשים, ומנסים לפענח מי עשה אותם. את מבחינה בצל מתחיל לנוע לעברכם, הוא נראה גדול ומאיים ואת לא יכולה שלא להירתע אחורה. אך לפתע יוצא מתוך היער שועל חום קטן עם זנב פרוותי ומבט שאנן בעיניו ([url]http://th07.deviantart.net/fs70/PRE/f/2012/337/7/b/_eevee__by_arvalis-d5mzfqy.jpg[/url] - איווי). השועל מביט בכם בזלזול וממשיך להתקדם אל תוך קרחת היער באיטיות, מתעלם מכם לחלוטין.
[B]עמית:[/B]
אני לא אהרוג אותך, רק אגרום לך ללכת לאן שאני רוצה שתלך P:
-----------
אתה בוחן את סביבתך ורואה שאתה נמצא במישור שטוח וחסר חיים, למעט שיח או שניים לצד הדרך, ולא יכול שלא לשחרר אנחה בלתי רצונית מפיך. "אני אחצה את משטח הקרח... אני לא בטוח מה יש בצידו השני, אבל זה הפיתרון היחיד. אתה תחזור למסדר שלך, אני אסתדר." אתה שומע את קולו החלוש של חואן מלמטה.
[B]בר:[/B]
אתה מצליח להתחמק מדקירותיו בזריזות ומנסה לשסף את גרונו. הוא נרתע לאחור, מועד, ונופל על גבו בשנית. "לעזאזל עם חוסר שיווי המשקל שלי! שוב הוא מכשיל אותי..." הוא מסנן בכעס עצמי. "אז אתה גם זריז. יופי, הבסת אותי. אתה מרוצה? אתה יכול להרוג אותי. לא משנה מה אתה אומר, אני יודע שאתה רוצה. אתם האבירים רק רוצים להרוג. אחד את השני או פוקימונים, זה לא משנה. תמיד להרוג..." הוא ממלמל לעברך בייאוש.
-
[quote=smoker;1452476]
[b]לידי:[/b]
אני פשוט נהניתי לקרוא איך הדמות שלך פסלה פוקימונים xdd
-------------
"הוא מאולף, הוא לא יתנפל עלייך!" הוא צוחק למשמע דברייך המפוחדים, ופותח את הכלוב בזהירות. "זה טארפינץ'. הוא יכול לתקוף את יריבו בנשיכה (bite), להתגנב מאחוריו ולהכות בו בחוזקה (faint attack), להעיף חול על אויבו כך שיתקשה לראות ולכוון (sand attack) והוא יכול לחפור מערכת של בורות מתחת לאדמה ולתקוף את האויב מתוך האדמה (dig)", הוא אומר לך, וטארפינץ', הוא הלטאה החומה, קופץ אל האדמה ונצמד לרגלך, מחכך בה את ראשו הענקי, שמשקלו אמור להפיל אותו לקרקע. את תוהה כמה כוח הוא צריך כדי להחזיק את ראשו באוויר, אבל התהייה נעלמת כשהמאסטר החדש שלך פונה אלייך שוב. "אני רוצה שתעבירי הודעה בשבילי. מסדר השמיים יושב ממש אחרי משטח הקרח הגדול, שמשתרע לאורך קילומטרים. יחידת ההתקפה שלנו נמצאת על קו הגבול של האדמה עם משטח הקרח, אולי קצת אחריו. אני רוצה שתעבירי להם את ההודעה הזאת: 'אנא נטשו את שדה הקרב וחזרו חזרה אחורה כנסיגה טקטית, צבאות האויב מתכננים להקיף אתכם משני הצדדים ולטפל אחד בשני אחרי שיחסלו אתכם. אם כי העוינות ביניהם לא נעלמה ומידע זה נובע מהשערות בלבד וחסר ביסוס אמיתי, אנו מעדיפים בדרג הרם שלא לסכן אתכם לשווא ושתחזרו הביתה בשלום לפני שיהיו אבדות. על החתום, וונג, מנהיגת מסדר השמיים'". הוא מסיים את דבריו, אומר את ההודעה קצת יותר לאט, אולי כדי להתחשב במוחך הקטן, ופותח את פיו שוב. "זה בסדר אם את לא מבינה את הדברים, זאת השפה הגבוהה שהקצינים מדברים בה. רק תעבירי את ההודעה, זה חשוב. חיי אבירים תלויים במהירות בה תעשי זאת. האבירים שלנו מאוד גאוותניים, ולכן תנסי להיות מבוישת כלפיהם, שלא יחשבו שאנחנו מרחמים עליהם או מזלזלים בכוחם. דרך צלחה!" הוא אומר לך בחיוך, עולה על הציפור הענקית שלו והיא חצי מדדה חצי עפה אל מעבר למבצר, את לא רואה לאן. את מסתובבת לעבר השער ורואה שהוא נפתח לאיטו, כמו רומז לך לעבור דרכו. טארפינץ' מתגרד על רגלך ונראה שאנן לגבי הדברים.[/quote]
'לא מבינה את הדברים... מי הוא חושב שאני, ילדת כפר בורה?!' אני נעלבת מהזלזול שלו ביכולות השכליות שלי, אך לא אומרת דבר. אני מחכה בשקט עד שילך ובועטת בלטאה הנדבקת אליי. תוך כדי שאני משננת לעצמי שוב ושוב את המשפט שאני צריכה להעביר אני ניגשת אל הסוס שלי, בודקת שהוא כבר רגוע ומושכת אותו אל כיוון איפה שעמדתי קודם. אם הוא עדיין לחוץ אני קודם מרגיעה אותו ואז מושכת אותו. אני מרימה את הלטאה הקטנה מאיפה שהשארתי אותה או מאיפה שהיא התהלכה לה בזמן שלקחתי את הסוס ומניחה אותה על ראשו. לאחר מכן אני מטפסת בעצמי על הסוס, מכוונת אותו אל היציאה מהמקום, אל הכיוון אליו כיוונו אותי ללכת. עדיין ממלמלת לעצמי את המשפט שאני צריכה להעביר.
-
[quote]עמית:
אני לא אהרוג אותך, רק אגרום לך ללכת לאן שאני רוצה שתלך p:
-----------
אתה בוחן את סביבתך ורואה שאתה נמצא במישור שטוח וחסר חיים, למעט שיח או שניים לצד הדרך, ולא יכול שלא לשחרר אנחה בלתי רצונית מפיך. "אני אחצה את משטח הקרח... אני לא בטוח מה יש בצידו השני, אבל זה הפיתרון היחיד. אתה תחזור למסדר שלך, אני אסתדר." אתה שומע את קולו החלוש של חואן מלמטה.[/quote]
"אני לא עוזב אותך!" אצעק חזרה אבדוק מה הגובה של הצלע שאני אליה ואחשוב אם אני אקפוץ למטה מה יקרא לי או לאמבריאון
-
[quote]
[b]קאי:[/b]
אולי עדיף שתתחבאי או לפחות תתכנני אסטרטגיית קרב. לעמוד בשטח פתוח ולחכות מסכן אותך~
------------------
את מתרוממת לאחד שהתכופפת לסינדקוויל ושניהם בוהים במתח ביער, באזור בו נשמעו הרעשים, ומנסים לפענח מי עשה אותם. את מבחינה בצל מתחיל לנוע לעברכם, הוא נראה גדול ומאיים ואת לא יכולה שלא להירתע אחורה. אך לפתע יוצא מתוך היער שועל חום קטן עם זנב פרוותי ומבט שאנן בעיניו ([url]http://th07.deviantart.net/fs70/pre/f/2012/337/7/b/_eevee__by_arvalis-d5mzfqy.jpg[/url] - איווי). השועל מביט בכם בזלזול וממשיך להתקדם אל תוך קרחת היער באיטיות, מתעלם מכם לחלוטין.
[/quote]
אני מביטה באיווי כמה שניות ואז מחייכת לעצמי, 'כמה שמתאים לי, אני רק יוצאת למסע שלי וכבר אני כמעט חוטפת התקף לב ע"י יצור קטן כל כך' אני חושבת לעצמי ומביטה למטה אל סינדקוויל.
"טוב חבוב קטן, אנחנו צריכים הריי לצאת מפה כדי לסיים את המשימה הזאת, אז מה דעתך שנצא לדרך? ובדרך נחזק אותך?" אני שואלת אותו קלות וממשיכה לחייך אליו.
-
[quote=smoker;1452476][b]
[b]בר:[/b]
אתה מצליח להתחמק מדקירותיו בזריזות ומנסה לשסף את גרונו. הוא נרתע לאחור, מועד, ונופל על גבו בשנית. "לעזאזל עם חוסר שיווי המשקל שלי! שוב הוא מכשיל אותי..." הוא מסנן בכעס עצמי. "אז אתה גם זריז. יופי, הבסת אותי. אתה מרוצה? אתה יכול להרוג אותי. לא משנה מה אתה אומר, אני יודע שאתה רוצה. אתם האבירים רק רוצים להרוג. אחד את השני או פוקימונים, זה לא משנה. תמיד להרוג..." הוא ממלמל לעברך בייאוש.[/quote]
"אני אף פעם לא אמרתי שאני רוצה להרוג אותך, בסך הכל התגוננתי מההתקפה שלך אבל אם אתה כל כך רוצה למות אז הינה לך." אני אומר בקרירות והוריד את חרבי לאדמה ממש ליד ראשו.
"סתם צחקתי" אני אומר ואתחיל לצחוק באכזריות מעוטה, 'אוף אני לא רוצה להרוג אותו אין לו שום קשר עלי וחבל לי להרוג חפים מפשע, אבל אני חייב לראות שאני שולט במצב.'
'ומה אם ארון שלו הוא לא הולך לתקוף אחרי כל הבעלים שלו במצב נואש והוא כבר עילף מזמן את גראווליט' אמשיך ולחשוב ולסרוק את השטח כדי לראות אם המצב מבויים וארון מוכן למתקפת פתע לכיווני.
-
[b]קאי:[/b]
נתתי לך הזדמנות להתחמק ולא עשית את זה xd
------------
סינדקוויל מביט בך בהסכמה ומתחיל לדשדש חזרה לעבר הסוס, כשלפתע הוא דורך על זרד קטן ורעש הפיצוח נשמע בכל היער. השועל החום מסתובב אליכם עם זעם בעיניו שלא ברור איך הופיע, פוער את פיו וחושך ניבים מפחידים ומתחיל לרוץ לעברכם, פותח את פיו לרווחה במטרה לנשוך אחד מכם. זה נראה שהוא נוטה לכיוונו של סינדקוול המבוהל, שמתכווץ ככדור במקומו לאחר שהוא מבחין בהסתערותו המבהילה של השועל.
[b]בר:[/b]
תכננתי להשתמש בזה נגדך, אבל הבנת שגם הארון במערכה לפני שהספקתי. כל הכבוד, קבל צל"ש ממני~
---------
הוא מתכווץ בפחד כשאתה מוריד את חרבך ועוצם את עיניו בחרדה. הוא פוקח אותן לאחר כמה שניות ורואה שלא הרגת אותו, והוא מתרומם בכאב לישיבה. "אתה... חסת על חיי. אתה מקבל את כבודי. ארון, אל תתקוף." הוא נאנח, ולפתע אתה רואה את הארון מדשדש לעבר אדונו, אחרי שהופיע מאחוריך במרחק מטרים אחדים ממך. "אם כך, אני חב לך את חיי. אם אתה אביר, אז אלך עם זה עד הסוף. עד אשר אציל אותך ממוות או אפרע את החוב בדרך אחרת, אני אעקוב אחריך לאן שלא תלך. זה בסדר מצידך? אני וארון יכולים להגן על עצמנו ולהילחם. ויש לי סיכוי הרבה יותר גדול לחסל אבירים ממסדר האופל איתך, אני מניח. אז מה דעתך?" הוא שואל אותך, כמעט בתחנונים, ונראה כי השלים עם העובדה שהוא ילווה אותך במסעך גם הוא אינו רוצה בזה בכל ליבו. "תזכור שיש לך רק תועלת מלצרף אותנו. נעמוד בקצב שלך. אני רק רוצה להתחזק..." הוא ממלמל בחולשה, משאיר לך את הבחירה מה לעשות בו. הארון שלו מתיישב לידו ומביט בך בעיניים גדולות, ממתין למוצא פיך, גם אם הוא אינו מבין בדיוק מה אתה אומר זה נראה שהוא מצפה למה שתגיד.
[b]עמית:[/b]
כל הכבוד, הייתי שובר לך יד או רגל בקפיצה אם לא היית בודק את זה, גם אתה מקבל צל"ש ממני~
-----------
"ת-תודה..." הוא ממלמל באנחה. אתה בודק את הצוק ורואה שהוא אנכי, חסר בליטות כמעט, ושגובהו הוא לא יותר מכמה מטרים, כך שלא תיפגע אם תקפוץ ותבלום את עצמך בגלגול. וכמובן שאמבריאון יוכל להסתדר עם גובה כזה.
[b]לידי:[/b]
את בועטת בלטאה כדי שתרד מרגלך והיא מועפת כמה מטרים הצידה, מנערת את ראשה וחוזרת אלייך, כמו שחרב חוזרת לנדנה. את לוקחת אותה אל הסוס והוא רגוע ולא נאבק בך כשאת מרימה את הלטאה ומניחה אותה על ראשו, לא בעדינות רבה. את עולה על הסוס בזריזות ומתחילה בדהירה קלה לעבר השער המרכזי שנפתח למענך. תוך כדי שאת חוזרת על המשפט ומשננת אותו כמנטרה, את יוצאת מהשער ופונה אל השביל המוביל אל האופק הלבן, שם נמצא משטח הקרח. לאחר דהירה מאומצת של חצי יום את מגיעה ויורדת מסוסך התשוש. מול משתרע משטח קרח שומם וחסר חיים שנמשך לכל כיוון. את לא מבחינה בצבא שלכם או בכל צבא אחר.
-
[quote=smoker;1452722][b]קאי:[/b]
נתתי לך הזדמנות להתחמק ולא עשית את זה xd
------------
סינדקוויל מביט בך בהסכמה ומתחיל לדשדש חזרה לעבר הסוס, כשלפתע הוא דורך על זרד קטן ורעש הפיצוח נשמע בכל היער. השועל החום מסתובב אליכם עם זעם בעיניו שלא ברור איך הופיע, פוער את פיו וחושך ניבים מפחידים ומתחיל לרוץ לעברכם, פותח את פיו לרווחה במטרה לנשוך אחד מכם. זה נראה שהוא נוטה לכיוונו של סינדקוול המבוהל, שמתכווץ ככדור במקומו לאחר שהוא מבחין בהסתערותו המבהילה של השועל.
[/quote]
"סינדקוויל, קדימה אנחנו יכולים לעשות את זה ביחד!" אני צועקת לעברו ואז זזה טיפה אחורה, "תנסה להתחמק מהנשיכה שלו ולתת לו דחיפה" אני אומרת ומביטה אל הכדור הקטן שהיה על האדמה, שהיה בעצם סינדקוויל.
-
[quote=smoker;1452722][b]
[b]בר:[/b]
תכננתי להשתמש בזה נגדך, אבל הבנת שגם הארון במערכה לפני שהספקתי. כל הכבוד, קבל צל"ש ממני~
---------
הוא מתכווץ בפחד כשאתה מוריד את חרבך ועוצם את עיניו בחרדה. הוא פוקח אותן לאחר כמה שניות ורואה שלא הרגת אותו, והוא מתרומם בכאב לישיבה. "אתה... חסת על חיי. אתה מקבל את כבודי. ארון, אל תתקוף." הוא נאנח, ולפתע אתה רואה את הארון מדשדש לעבר אדונו, אחרי שהופיע מאחוריך במרחק מטרים אחדים ממך. "אם כך, אני חב לך את חיי. אם אתה אביר, אז אלך עם זה עד הסוף. עד אשר אציל אותך ממוות או אפרע את החוב בדרך אחרת, אני אעקוב אחריך לאן שלא תלך. זה בסדר מצידך? אני וארון יכולים להגן על עצמנו ולהילחם. ויש לי סיכוי הרבה יותר גדול לחסל אבירים ממסדר האופל איתך, אני מניח. אז מה דעתך?" הוא שואל אותך, כמעט בתחנונים, ונראה כי השלים עם העובדה שהוא ילווה אותך במסעך גם הוא אינו רוצה בזה בכל ליבו. "תזכור שיש לך רק תועלת מלצרף אותנו. נעמוד בקצב שלך. אני רק רוצה להתחזק..." הוא ממלמל בחולשה, משאיר לך את הבחירה מה לעשות בו. הארון שלו מתיישב לידו ומביט בך בעיניים גדולות, ממתין למוצא פיך, גם אם הוא אינו מבין בדיוק מה אתה אומר זה נראה שהוא מצפה למה שתגיד.
[/quote]
'אך נו מה אני יעשה עכשיו, לפני רגע הוא רצה לחסל אותי ועכשיו הוא רוצה לחבור עלי, נו טוב אני מניח שלא יכול לצאת מזה כל רע אחרי הכל הוא די חזק וארון שלו הביס את גראוליט בקלות.' הרהר בזמן שהוא ממתין.
"אני מניח שאתה יכול לחבור לעלי ולגראוליט עד שתגיש שהתרתה את חובותיך עלי,אבל אני רוצה לשמוע על העבר שלך אתה יכול לראות את זה בתור עונש על כך שפגעת בגראוליט." אומר לו ברצינות ובקירורת כדי שיבין שאין לו דרך מנוסה מהשאלה.
-
[QUOTE=Smoker;1452476][B]עידן:[/B]
המפ, מספר המ"תים שאתה מנהל אמור להשפיע על מספר התגובות שלך, לא על האיכות שלהן P:
דרקוניות? באמת? תגיד יפהפיות, אני יודע... אה! "מה פרי בשל כמוך עושה פה?" אהא~!
-------------------
"ארלנד... אני זוכרת אותו. יצא לי להילחם בו פעם. יריב ראוי... היה לי קשה, הצלחתי לברוח בעור שיניי. הוא ידע להילחם טוב, ממש טוב. לא ידעתי שהוא נהרג..." היא ממלמלת לשמע דבריך ושותקת כשאתה ממשיך. "נשים יכולות להיות אבירות במסדר השמיים. המנהיגה שלנו כיום היא אישה. זה המסדר היחיד שמקבל נשים, לכן אני נמצאת בו." היא משיבה לך, ומסמיקה מעט כשאתה מביט באזוריה המוצנעים. "אם כך, קח לך יום להחלים. אתה בנוי טוב, אני בטוחה שאתה כבר יכול לעמוד, גם אם במעט כאב. קח לך את הזמן להכיר את המבצר קצת, או שתחזור לנוח. מחר נתחיל בהכנות ליציאתך." היא נאנחת בכבדות ויוצאת מהחדר, סוגרת אחריה את הדלת בשקט.
[/QUOTE]
עדיין התגובות שלי גרועות, ואתה לא מגיב, אז אני מתעצבן.:punch:
~~~~~~
'יופי, היא הכירה את אח שלי, ועוד לחמה מולו... איך הוא לא הרג אותה כבר אז? היה חוסך לי ברבורי יתר.' אני רוטן מעט כלפי פנים ומחייך ומשתדל להיות מנומס כלפי חוץ. "כן, הוא נהרג והחלטתי להמשיך את דרכו." אני אומר לך ומשפיל את מבטי לעודד הזדהות ורחמים שלה כלפי ואולי אפילו להרוויח רכיבה קטנה. 'מנהיגה נשית, פ'חחח... אני כבר מתנצל על זה שהצטרפתי אל המסדר המעפן הזה. לתת לנשים מקום להיות אבירות זה כמו לתת לגברים ללבוש שמלה ולהיות נסיכות...' אני אומר לעצמי מצחקק מעט לאור הבדיחה הקטנה שלי, 'היא גם נראת טוב, חזה נחמד, אחוריים נפלאים, האישה האידיאלית. שהיא תהיה אבירה? היא בטח טיפשה מידי בשביל לשרת גברים כמו אחותי...' אני חושב לעצמי ומגחח מעט בנפשי מביט בגופה ונדהם לגלות שבחורה כזו לובשת שריון אבירים. 'כן, מה שתגידי. אני לא נשאר בחדר העלוב הזה דקה, הוא לא מספיק כתוב בשבילי.' אני אומר ומרגיש חלחלה כאשר אני מסתכל על פנים החדר ומנסה לקום ממיטתי ולצאת, כדי לעקוב אחרי האישה.
-
ציטוט
"נאום יפה, אבל זה לא מה שיעזור לך לנצח!" הוא אומר לך בזלזול מזויף. "סייטר, תצא מהעשן עם מתקפה מהירה (Quick Attack), לפני שהוא יספיק לפגוע בך, ואז תתקוף אותו עם חיתוך פראי (Fury Cutter)!" הוא מורה לסייטר בחיוך קטן. צ'ארמנדר יורק עשן שחור מפיו שמכסה את רוב השטח. העשן סמיך מדי ואתה לא יכול לראות מה קורה בשדה הקרב. לפתע אתה מבחין בסייטר יוצא מהעשן בזריזות ונעמד מחוץ לטווח שלו, ממתין לצ'ארמנדר שייצא. זה נראה שצ'ארמנדר עדיין מחפש את סייטר בתוך העשן, ואתה לא רואה אותו יוצא החוצה.
אני אומר לצרמנדר לעשות גחלת ותוך כדי להסתובב במקום וככה לפזר את העשן וגם אולי לפגוע בסייטר ואני קורא לזה סחרור לוהט ״צ׳רמנדר סחרור לוהט ואז גלגול לימין וריצה לעבר סייטר וכשאתה מגיע אליו עוד גחלת כמה שיותר מדויק וגילגול לשמאל צא צא צא״
אתה יכול להזכיר לי בבקשה מה המתקפות שלי?
-
[quote]עמית:
כל הכבוד, הייתי שובר לך יד או רגל בקפיצה אם לא היית בודק את זה, גם אתה מקבל צל"ש ממני~
-----------
"ת-תודה..." הוא ממלמל באנחה. אתה בודק את הצוק ורואה שהוא אנכי, חסר בליטות כמעט, ושגובהו הוא לא יותר מכמה מטרים, כך שלא תיפגע אם תקפוץ ותבלום את עצמך בגלגול. וכמובן שאמבריאון יוכל להסתדר עם גובה כזה.[/quote]
אנסה לקפוץ מבלי לפצוע אותי "קדימה אמבי" אצעק לפוקימון שלי "אתה בסדר?" אשאל את ---- (אני כבר לא זוכר איך קוראים לו xd) ואבדוק אותו שלא שבר כלום "קדימה צריך לברוח מהחור הזה" אגיד ואחפס דרך כלשהי
-
טוב שחקנים יקרים, אני ממש מצטער על הפגרה הארוכה, נפל עליי עומס בכל מיני תחומים ולא היה לי זמן למחשב... אפצה אתכם בתגובות רבות מעכשיו~
עמית:
חואן, גם אני שוכח לפעמים xd
--------
אתה ואמבריאון קופצים למטה. אמבריאון מתגלגל באוויר ונוחת על רגליו ללא בעיות, ואתה מתגלגל על האדמה ונעצר בכאב. חואן רץ אליך מיד בזמן שאתה קם ובודק שלא שברת כלום. "אתה בסדר? היית צריך ללכת... הבנתי איפה אנחנו. זה מישור הקרח. אגם קפוא שנמצא בתוך מכתש... יש 3 יציאות ממנו. האחת מובילה לשטח של מסדר האש, השנייה לשטח נייטרלי והשלישית לשטח של מסדר השמיים. חוץ מזה שיש פה פוקימונים פראיים כמובן, שהם כנראה מסוכנים. אל תשכח שזה מישור קרח ממש ממש גדול שייקח לנו ימים לחצות, מה גם שאני לא בטוח באיזה כיוון היציאה לשטח הנייטרלי ואנחנו עלולים להיקלע לשטח של מסדר אחר בטעות..." חואן ממלמל ללא עצירות לנשימה בין המשפטים, ואתה מצליח במאמץ לקלוט את רוב דבריו בזמן שאתה מחפש לשווא אחר דרך לטפס למעלה.
בר:
נחמד, ניצחת P:
------------------
"אם כך, אספר לך..." הוא נאנח. "חייתי בכפר קטן על דרך המלכה. חייתי חיים שקטים ונעימים עד שבגיל 13, זה קרה. סוסים שועטים, צעקות, זעקות כאב ואבחות חרב, זה מה שאני זוכר. שלושת המסדרים ניהלו קרב עקוב מדם והשתמשו גם בכפר שלי כחלק מזירת הקרב. הם הרסו את הכפר ורצחו עשרות חסרי ישע, כולל משפחתי, אחיי, אחיותיי, הוריי... כולם נשחטו על ידי האבירים והפוקימונים שלהם. הכפר הושמד והאבירים עזבו, ממשיכים בהתנצחויות הבלתי פוסקות שלהם. אני ברחתי ליער ולכן ניצלתי. נותרתי לבד בעולם, היחיד ששרד את הטבח. נדדתי זמן רב, עד שראיתי קבוצת אבירים מתעללת בארון. הפתעתי אותם והרגתי אותם, זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגתי. ארון החליט להצטרף אליי בנדודיי ואני נשבעתי לרצוח את כל האבירים. זה הסיפור שלי." הוא מסיים בעצב.
קאי:
סינדקוויל מצליח להתחמק בגלגול בזריזות מפתיעה אך השועל ממשיך בתנופתו ולא עוצר. סינדקוויל לא מעז לנסות לתקוף ונשאר בתנוחת המגננה שלו. השועל מבין שפספס, הוא נעצר במרחק כמה מטרים ממנו ומסתער בשנית, חסר פחד.
עידן:
אתה קם במאמץ ונעמד בכאב. הכאב לא נורא כל כך שתודה בו ותישכב חזרה ואתה מבין שתוכל לעמוד בו, גם אם הוא מציק במקצת. אתה עוקב אחרי האבירה ופותח את הדלת, שמובילה למסדרון ארוך שבצידו השמאלי דלתות נוספות ובצידו הימני גרם מדרגות ארוך ותלול שמוביל למעלה, לקומה העליונה. אתה מספיק להבחין בה נעלמת בסוף גרם המדרגות, אבל לא בטוח שתצליח לעלות את המדרגות, ואולי קצת מסקרן לבדוק מה מסתתר מאחורי הדלתות הנוספות.
