פרקים בהמשכים;

קראתי את הפרק.
פתרון מושלם לבעיות שיש עליהם דיון וויכוח.
מזכיר נשכחות. פותר את בעיית מי מנסה להרוג את הינאטה.
מושלם.
התקדמות טובה עם כל אחת מהעלילות.

מצטער על האיחור בפרסום הפרק. מקוה שהפרק יפצה על כך.

פרק 9 (''אשטון'')-
בבטן מרכז הסחר העירוני, ניצב לו גורד שחקים ענק, בעל כארבעים קמות. גורד שחקים זה היה שייך לתאגיד השיווק האמריקאי ''דסטיני''. תאגיד ''דסטיני'' היה בעל שם בינלאומי, ומלבד יפן, היו לו נציגויות גם בארצות האיחוד האירופאי, באוסטרליה, ברוסיה, בישראל ובטורקיה. נציגות החברה ביפן קמה לפני כחודש בלבד, עם בואו של אחד מנשיאי החברה ליפן.
אל תוך בנין התאגיד נכנס בחור צעיר, בשנות ה-20 לחייו, בעל קומה ממוצעת, שיער חום וקוצני, ולבוש בבגדי עסקים. הוא היה בעל מראה אמריקאי למדי. הבחור חלף על פני הלובי של הבנין. פקידת הקבלה שישבה שם, הביטה בו במבט עוין מבעד לעדשות משקפיה. גם מרבית האנשים האחרים שישבו באותו הזמן בלובי, הביטו בו במבט זהה. הוא יכול היה לשמוע את אחד האנשים אומר לחברו ''תראה, אשטון שוב הולך ללקק לבוס.''
הבחור נסה להתעלם מההערות המשפילות כמה שאפשר. הוא הגיע אל פרוזדור המעליות, לחץ על כפתור 'למעלה'', וחכה בסבלנות עד שאחת מהמעליות תפתח. לאחר כחצי דקה נפתחה אחת מהמעליות. מתוך המעלית יצאו גבר ואשה, כשאליהם מתלוה כלב פינצ'ר ננסי. הפינצ'ר הבחין בבחור הצעיר, והחל לנבוח עליו ולחשוף שיניים. הבחור, שמאז ומתמיד לא הסתדר עם כלבים, נסה להתחמק מהכלב הנבחן ולהכנס למעלית, אולם כלב לא הניח לו, קפץ עליו ונשך את קצה חולצתו. הגבר והאשה שיצאו מן המעלית צחקו לנוכח המראה הנלעג. אל המעלית נכנסו כבר כארבעה אנשים, ואחד מהם לחץ על אחד מכפתורי הקומות. ''חכו לי, גם אני רוצה להכנס!'' צעק הבחור תוך כדי שהוא נאבק בכלב הפינצ'ר הקטן. לרוע מזלו, דלת המעלית כבר נסגרה. האשה הרימה את הכלב בשתי ידיה, וחייכה אל הבחור האומלל חיוך של שמחה לאיד. ''אני כל כך מצטערת, אשטון.'' היא אמרה בטון צבוע, והיא ובעלה עזבו את האזור. ''נו טוב. אני מניח שהבוקר אני אשתמש במדרגות...'' חשב אשטון בלבו ונאנח.
כמה עשרות קומות מעל קומת הקרקע של הבנין, במשרד גדול מאד ומרווח, ישב אדם גבה קומה, בסביבות שנות ה-40 לחייו, כשהוא משלב את אצבעותיו זו בזו. נדמה היה כי הוא מחכה לדבר מה.
לאדם זה היו תווי פנים נאים למדי. הוא אמנם לא היה צעיר, אך היה בו חן מסוים. שיערו האדמוני היה ארוך ופרוע, אפו קטן והמבט בעיניו היה קר וחודר. הוא לבש חליפת עסקים שחורה. על שולחנו של האיש היו מפוזרים מסמכים רבים, ובקצה השולחן היה מונח שלט קטן, שעליו כתוב: ''[b][i]צ'רלי סטונהארט: מנכ''ל[/i][/b]''
דפיקה בדלת נשמעה. ''יבוא.'' אמר האיש בנועם ולגם מכוס הקפה שהיתה מונחת על השולחן. דלת המשרד נפתחה באטיות ובהססנות. אל תוך המשרד נכנס אשטון. ''ש..שלום בוס.'' אמר אשטון ברעד ופסע אליו לאט ''אני מתנצל על האחור. לא יכולתי להכנס למעלית בגלל שכלב חסם לי את הדרך, אז המעלית נסגרה, ולכן נאלצתי לעלות במדרגות את כל הקומות האלה, ו..ו..בגלל זה הגעתי לפגישה באחור של חמש עשרה דקות. אני מצטער.''
הבוס קם ממקומו. הוא נראה הרבה יותר גבוה כשעמד על רגליו מאשר כשישב; גובהו היה כשני מטר לפחות. ''זה בסדר, אשטון.'' הוא אמר ברוגע ''אתה יודע שאיני עושה ענין גדול מאחורים.''
הבוס החל להסתובב ברחבי החדר, מבלי לומר מלה. הוא נעצר כאשר הוא עומד מול קיר הזכוכית שבחדרו, שממנו היה נתן להשקיף על כל העיר. ''אתה יודע, מעולם לא חשבתי שיפן יפה כל כך.'' אמר הבוס בזמן שהביט על הנוף ''הבט על זה, אשטון. הסתכל מבעד לחלון. האין זה יפהפה? כל העיר נשקפת אלינו מן החלון. איזה נוף מדהים. אתה מסכים אתי, אשטון?''
''בהחלט, בוס.'' אמר אשטון בחשש. הוא הביט על הבוס ביראה, ללא כל ידיעה מה הוא עלול לעשות. הבוס הסתובב אליו. ''לא, אשטון, אני לא כועס בגלל האחור שלך.'' אמר הבוס בקור רוח ''לא בגלל זה אני כועס.''
''אז מה הענין?'' שאל אשטון. ''הו, אתה יודע מצוין מה הענין.'' אמר הבוס ולקח עוד לגימה מן התה ''אני לא צריך להזכיר לך את זה, אשטון.''
הבוס החל להסתובב סביב אשטון, כשידיו מאחורי גבו. ''אמור לי, אשטון,'' אמר הבוס ''האם עשית את מה שעליך לעשות? האם נפטרת מהילדה?''
אשטון בלע את רוקו. ''לא, בוס.'' הוא אמר כמעט ללא קול.
''מצוין.'' חייך הבוס. ''מצוין, פשוט נפלא.'' הוא המשיך בדבריו ''לפעמים אני לא יודע למה אני משלם לך. אני נתתי לך משימה פשוטה, אשטון, משימה פשוטה מאד. היית אמור להרוג ילדה קטנה וחסרת אונים. ילדה אחת בסך הכל. זו לא אמורה להיות משימה קשה. ואתה? אתה נכשל בכך פעם אחר פעם. אמור לי אשטון, מה אני יכול לעשות עם עובד לא יוצלח כמוך?'''
''בוס, אני מתחנן בפניך...'' אמר אשטון בחוסר אונים ''אל תתאכזר אלי. אתה יודע שאני עושה ככל שביכולתי כדי למלא את המשימה שנתת לי. אתה יודע טוב מאד שאני הטמנתי את שתי הפצצות בבית הספר שבו היא לומדת, כפי שאמרת לי-גם בקומה הראשונה וגם בקומה השניה.אבל משום מה, מסבה שאני לא מצליח להבין-הפצצה התפוצצה רק בקומה הראשונה. כאילו מישהו העלים את הפצצה שבקומה השניה. בחיי שאין לי מושג איך זה קרה, בוס!''
''כבר דברנו על זה, ואני נתתי לך עוד הזדמנות.'' אמר הבוס ''ואני מבין שגם בהזדמנות הזאת נכשלת. היית אמור לשרוף את ביתה של הינאטה, כשהיא נמצאת שם-אבל גם את זה לא ידעת לעשות כמו שצריך. אמנם שרפת את הבית-אבל הינאטה בכלל לא היתה בתוך הבית בזמן שזה קרה, חתיכת אדיוט! אתה יודע שאני הייתי צריך, ביחד עם השכנים האחרים, לכבות את השריפה? אתה יודע איזו בושה זו היתה בשבילי?''
''אני..אני מצטער, בוס.'' אמר אשטון והשפיל את ראשו ''נכשלתי, שוב. בבקשה, תן לי עוד הזדמנות! אני לא אאכזב אותך בפעם הזאת!''
''תן לי סבה אחת,'' אמר הבוס ואחז בשתי כתפיו של אשטון ''תן לי סבה אחת לסמוך עליך ולתת לך הזדמנות נוספת. בינתים, אני רק יכול למצוא סבות לפטר אותך ולנשל אותך מכל רכושך. אז למה אתה סבור שעלי לתת לך עוד הזדמנות?''
''על פי הנבואות העתיקות, הילדה חייבת למות.'' אמר אשטון והשתחרר מאחיזתו של הבוס ''עם נבואות אי אפשר להתוכח. אם הנבואה אומרת שהילדה תמות בחודש הזה-זה מה שיהיה.''
''אבל אתה יודע טוב מאד ש[b]אני[/b] לא מאמין בנבואות, נכון אשטון?'' חייך הבוס חיוך עגמומי ''זה הכל קשקוש מוחלט. אין דבר כזה יעוד או גורל. לאדם יש שליטה מלאה על החיים שלו. גם אם בנבואות שלך כתוב שהינאטה צריכה למות, הרי שהינאטה יכולה לפעול על מנת שהנבואה הזאת לא תצא לפועל. ואם הנבואה לא תתגשם, הרי שהנבואה היא קשקוש בלבוש. אתה מבין אותי, אשטון? גבוב של שטויות.''
''אתה טועה.'' בטל אותו אשטון. ''אתה אל תאמר לי שאני טועה!'' דחק אותו הבוס לקיר ''אני [b]אף פעם[/b] לא טועה, אשטון יקירי. כל דבר, [b]כל דבר[/b] שאני אומר, שאני אומר זו אמת לאמיתה, ולך אין שום זכות להתוכח עם זה. האם אתה מבין אותי, אשטון?''
אשטון בלע את רוקו. ''כן, בוס.'' הוא לחש.
''מצוין.'' חייך הבוס וחזר להסתובב סביב החדר ''מצוין. אני שמח שיש בינינו הבנה.''
אשטון יישר את בגדיו, וסרק מחדש את שיערו. ''האם זה אומר שאתה נותן לי עוד הזדמנות, כבודו?'' הוא שאל. ''בגלל שאני אדם רחום-כן.'' השיב הבוס ''אני אתן לך עוד הזדמנות לחסל אותה. עשה את זה ביעילות ובזריזות, מבלי שאף אחד אחר יתפוס אותך בשעת מעשה. זכור, אני לא רוצה שאף אחד יחשוד שאני מעורב בזה.''
אשטון הנהן לאות הסכמה, ועמד לצאת מן המשרד. ''ואל תשכח,'' אמר הבוס לפני יציאתו של אשטון ''אם תכשל הפעם...אני אדאג שתשלח בחזרה לאמריקה, חסר כל גרוש. ואתה יודע טוב מאד שאני לא רק מאיים. אני גם דואג לבצע.''
אשטון יצא מהמשרד מבלי לומר מלה. הבוס נגש אל שולחנו, והוציא ממגירתו תמונה קטנה וממוסגרת. בתמונה נראו ארבעה אנשים שונים, מחייכים חיוך רחב ויושבים על כסאות: הבוס, אשה לא מזוהה, ובינם ישב ילד צעיר; היה זה מייקל, שכנה של הינאטה. ליד שלושתם, מצד שמאל של התמונה, עמד אשטון, כשהוא אוחז בידיו מטאטא.
הבוס הביט בתמונה, ונאנח, הוא החזיר את התמונה למגירה, ולקח לגימה נוספת מכוס הקפה.
בינתים, בביתה של איזומי, ישבה איזומי בחדרה וחשבה על כל מאורעות הימים האחרונים. [color=blue]במיטה שליד מיטתה של איזומי, שכבה הינאטה, כשהיא רדומה ומתהפכת על המיטה מצד אל צד.[/color] היא נזכרה בפצוץ שהיה בבית הספר. היא נזכרה בשריפה שפרצה בביתה של הינאטה. היא נזכרה בפגישה שלה עם מזל, ובכל מה שארע אחר כך. היו לה כל כך הרבה סימני שאלה. כל כך הרבה שאלות לא פתורות.
מי הוא האחראי לפצוץ? מה גרם לשריפה בבית הינאטה? מדוע הינאטה צריכה למות? מה הוא היעוד שהיא צריכה לבצע לפני שהיא מתה? ובכלל, מי מבין הישויות הוא זה שרוצה במותה?
כל השאלות הללו נותרו ללא מענה. איזומי נשכבה על מיטתה, ותוך מספר שניות עצמה את עיניה ונרדמה.
כשפקחה איזומי את עיניה, היא מצאה את עצמה בשום מקום. כלומר, היא לא היתה בשום מקום. כל מה שהיא ראתה היה רקע לבן, וזהו. לא רצפה, לא תקרה, לא קירות, לא שמיים, רק לבן. אולם, כל זה לא הטריד את איזומי כלל. למעשה, היא ידעה שהיא רק חולמת חלום.
איזומי החלה ללכת בחלל הלבן, ונעצרה לאחר מספר צעדים. היא ראתה , במרחק רחוק ממנה, אדם, ולפי העמידה שלו נראה היה כי הוא מחכה לה. על אף המרחק שלו ממנה, איזומי יכלה לראות אותו בבהירות; גבוה, שיער בלונדיני אסוף בקוקו, לא היה מקום לטעויות-היה זה מזל. תוך מאית שניה הגיע מזל אל איזומי. ''שלום, אילומה.'' הוא אמר בקולו המרגיע. ''אני יודע שיש לך הרבה שאלות בנוגע למה שספרתי לך, אז הנה אני כאן, מוכן לענות לך על הכל.''
איזומי צחקקה. ''אתה ממש זריז, אה?'' היא שאלה ''רק חשבתי על זה קצת בחדר שלי, וכבר אתה מופיע מאמצע שום מקום בשביל לענות על השאלות שלי. ממש שירות מהיר יש לך.''
''אילומה, אל תהיי מגוחכת...'' חייך מזל ''במימד שלנו, אין דבר כזה זמן. אין דבר כזה מהיר או איטי. את שמת לב איך הגעתי אלייך ממרחק כזה רחוק תוך פחות משניה? זה לא בגלל שאני אצן מצטיין. זה בגלל שאין זמן במקום הזה.''
''טוב, בסדר, שיהיה...''אמרה איזומי וגרדה בשיערה ''בבית הספר אני לומדת מספיק על חוקי הטבע בעולם שלנו. אני ממש לא צריכה ללמוד גם על חוקי הטבע בעולם [b]שלכם[/b].''
''אני בטוח שלא.'' אמר מזל ושלב את ידיו ''בכל מקרה, אילומה, אני כאן בשביל לענות לך על הכל. טוב, לא בדיוק על הכל...רק על מה שאת צריכה לדעת.''
''מה זאת אומרת רק מה שאני צריכה לדעת?'' שאלה איזומי בחשדנות ''אתה מתכוון להסתיר ממני דברים? אני לא מוכנה שיהיו סודות בינינו!''
''אני מצטער, טמטום לא תרשה לי לגלות לך מעבר למה שאת צריכה לדעת.'' אמר מזל ''אני אספר לך רק את הדברים החיוניים. בנוגע לשאר הדברים, או שתחקרי אותם בעצמך או שלעולם לא תדעי. אני לא אוכל לספר לך מי אחראי לפצוץ בבית הספר שלכם, או לשריפה בבית של הינאטה. לא אוכל לענות לך מדוע הינאטה נועדה למות. אבל אני כן אוכל לענות לך על השאלות האחרות.''
איזומי הביטה בו בסקרנות. דבריו ללא ספק הלהיבו אותה. ''הוא בהחלט יודע כל מחשבה שלי,'' חשבה איזומי בלבה ''זה..זה מדהים.''
''אם את קוראת לי מדהים, את צריכה לפגוש את אקראיות בהזדמנות.'' חייך מזל [color=blue]''הוא מטורף לחלוטין. השטויות שהוא יכול לעשות לפעמים[/color]...''
''כבר פגשתי אותו.'' תקנה אותו איזומי. ''מה, בפעם ההיא? זו לא באמת היתה פגישה.'' נענע מזל בראשו ''את לא מכירה את אקראיות טוב כפי שאני מכיר אותו. את מכירה רק צד אחד באשיות שלו...טוב, אני חושב שסטינו קצת מהנושא. אז בחזרה לענינים שלנו...הגיע הזמן שאספר לך עוד קצת מידע.''
מזל הסתובב סביב איזומי. ''על פי הנבואה העתיקה, להינאטה יש תפקיד בעולם הזה. ומיד לאחר סיום התפקיד הזה-היא מתה.'' ספר מזל ''על כל הנבואות אחראית ישות בשם יעוד, שספרתי לך עליה בפגישה הקודמת בינינו. יעוד היא זו שקובעת מה [b]אמור[/b] להתרחש בעולם, וכל זה כתוב בנבואות שלה. יעוד מצפה שכל הנבואות שלה תתגשמנה, ללא יוצא מן הכלל. ועל כן, לא היתה שום מניעה לכך שהינאטה תמות מיד לאחר שסיימה את התפקיד שלה. המוות היה אמור להתרחש מזמן.''
''רק רגע.'' עצרה אותו איזומי ''אתה מבלבל אותי. מה זאת אומרת היא היתה אמורה למות מזמן? הרי רק מקודם אמרת שהיא אמורה למות רק לאחר סיום תפקידה בעולם.''
''הינאטה כבר בצעה את התפקיד שלה, יקירתי.'' חייך מזל. ''ל..למה אתה מתכוון?'' נבהלה איזומי ''איזה תפקיד היה לה?''
''אמצי את המח שלך קצת, אילומה, את ילדה חכמה.'' אמר מזל ''את יודעת בדיוק איזה תפקיד היה לה, את היית נוכחת שם כשזה קרה.''
איזומי אמצה את מוחה ונסתה להבין על מה מזל מדבר, אולם, לא היה לה כל קצה חוט. מזל נאנח. ''התפקיד של הינאטה בעולם הזה,'' הסביר מזל ''היה לספר לך את החלום אותו היא חלמה בלילה, חלום הדלת הנפתחת. את נזכרת עכשיו?''
איזומי עצמה את עיניה. היא זכרה את הכל. היא זכרה את אותו יום טראומטי, בו הינאטה ספרה לה על חלומה בהפסקה שלפני שעור ספרות. מה קרה דקות ספורות לאחר מכן? הפצוץ. אותו פצוץ שמטריד אותה כל כך הרבה לאחרונה. האם בגלל אותו פצוץ, היא כבר שכחה מהחלום של הינאטה? האם החלום הזה והפצוץ, שניהם היו צירופי מקרים, או שמא...?
''לא, הם לא היו צירופי מקרים.'' ענה מזל ''אם תעשי אחת ועוד אחת, אני מניח שתביני למה. הפצוץ הזה, שהתרחש בבית הספר שלכם, נועד להשמיד את הינאטה, וזאת רק משום שהיא סיימה את תפקידה בעולם, כשספרה לך על החלום שחלמה. זה כלל וכלל לא מקרי.''
איזומי הביטה עליו במבט מבועת. פתאום הכל מתחבר לה בראש. ''אז אם ככה...'' אמרה איזומי ''הינאטה היתה המטרה של הפצצה. אבל בכל זאת, הפצצה לא הרגה את הינאטה. הפצוץ בכלל היה בקומה הראשונה, והינאטה ואני למדנו בקומה השניה. איך הפצצה הזאת היתה אמורה להרוג את הינאטה?''
''את ילדה מאד פקחית, אילומה.'' חייך מזל ''למעשה, בבית הספר הוטמנו שתי פצצות, גם בקומה הראשונה וגם בשניה...אלא שהפצצה שבקומה השניה לא התפוצצה כלל וכלל. למה היא לא התפוצצה, את שואלת? ובכן, כל זאת הודות לחברנו היקר, אקראיות.''
''אקראיות?!'' נדהמה איזומי ''הזקן המטורף הזה? למה שהוא ירצה להציל את הינאטה?''
''את כבר שכחת את כל מה שספרתי לך בפגישה הקודמת?'' שאל מזל ''הרי כבר הסברתי לך, שיעוד ואקראיות הם אויבים מושבעים, ואם יעוד החליטה שהינאטה צריכה למות...הרי שאקראיות יעשה הכל על מנת למנוע את זה. גם אם זה אומר להגיע אל העולם שלכם ולנטרל את הפצצה. את צודקת, הוא באמת מטורף לחלוטין. אסור לאף אחת מחמש הישויות להופיע בצורה גשמית בעולם שלכם. אקראיות עשה זאת, ובכך הוא הפר את כל הסדר ששרר עד כה.''
''אולי יש לך איזשהו רושם מוטעה על אקראיות,'' אמרה איזומי ''אך האמן לי, הוא כלל וכלל לא מנסה להציל את הינאטה. נהפוך הוא-הוא מנסה לפגוע בה! [color=blue]כשיוקי ואני פגשנו אותו-הוא כמעט חסל גם אותנו![/color]''
''אקראיות נתון למצבי רוח קצוניים.'' הסביר מזל ''[color=blue]אולי בפגישה הזאת נוצר אצלך הרושם שהוא מתכוון לחסל אתכם, אבל אקראיות לא עושה דברים כאלה. מה הוא כן עושה? מדבר, מדבר יותר מדי. הוא לא היה צריך לומר לכם את הדברים האלה.[/color]''
[color=blue]''אתה מגונן על אקראיות קצת יותר מדי.'' העירה אילומה ''מה הקשר בין שניכם?''[/color]
[color=blue]מזל גרד בשיערו. ''טוב, זה קצת מביך...'' הוא חייך ''האמת היא שאקראיות ואני מסוגלים להתחבר ולהתפרק באופן ספונטני. אני לא אוהב לעשות את זה, אבל אקראיות...הוא מאד אוהב לעשות את זה, כנראה זה משעשע אותו, המשוגע הזה. בכל אוופן, בזכות ההתחברות הזאת, שנינו מכירים אחד את השני טוב יותר, ומעריכים אחד את השני. ממש מקודם בצענו התחברות לגוף אחד, ואז התפרקנו שוב.''[/color]
איזומי הביטה עליו במבט מבולבל. '''לא משנה...'' נאנח מזל ''ידעתי שלא תביני את זה.''
[color=blue]''אני צריכה להבין משהו...'' שאלה איזומי ''כיצד מזל מתכוונת לחסל את הינאטה, מה המזימה שלה?''[/color]
''את מבינה, אילומה,'' השיב מזל ''אמנם חמש הישויות הן אלה הקובעות מה יתרחש בעולם, אך למעשה-בני האדם הם אלה שמוציאים את התכניות האלה לפועל. יעוד היא לא זו שהטמינה את הפצצות בבית הספר, אלא בני אדם, בשר ודם, הם אלו שהטמינו אותן-מבלי לדעת שהם למעשה שליחים של יעוד. כך בנוגע לשריפה שפרצה בביתה של הינאטה. יעוד לא הציתה את הבית, אלא בני האדם הם אלו שבצעו את השריפה, בהתאם לתכניתה של יעוד. [color=blue]חוץ מבני האדם, יש עוד ישות המנסה לחסל את הינאטה-וזהו פולגור, זקן מטורף שיוצר ברקים. לא הרבה ידוע לי עליו, אני רק יודע שהוא עובד בשתוף פעולה עם יעוד. זהו אותו זקן שעמד לשלוח להינאטה מכתב שטני שהיה אמור להרוג אותה...לולא עצרו אותו בזמן[/color].''
''רגע אחד, אתה רוצה לומר לי שיש בני אדם שמנסים לרצוח את הינאטה?'' נדהמה איזומי ''אתה מוכרח לגלות לי מיד מי הם!''
''אילומה, כבר אמרתי לך מההתחלה שאני לא אענה לך על כל השאלות.'' הבהיר מזל ''ולצערי, על השאלה הזאת לא אענה לך. את תגלי את התשובה לבד, בעצמך-או שלא תגלי אותה לעולם.''
''זה לא הוגן.'' שלבה איזומי את ידיה בכעס. ''החיים לא הוגנים, יקירתי.'' חייך מזל ''אם היתה ישות בשם הגינות, הייתי מבקש ממנה שתעשה את החיים שלך הוגנים יותר. בכל אופן, בואי נחזור לסיפור שלנו. אקראיות מנסה בכל דרך אפשרית להציל את חייה של הינאטה, ואילו יעוד-עושה בדיוק את ההפך. היא עושה ככל שביכולתה על מנת לחסל את הינאטה באופן סופי. ומההיכרות רבת השנים שלי עם יעוד, אני יודע טוב מאד עד כמה היא נחושה. אני חושב שכדאי לשתף אותך בתכנית של יעוד.''
''אני עדין מתקשה להאמין שיעוד היא באמת כפי שאתה מתאר אותה.'' אמרה איזומי ''אולי הכל זה אי הבנה אחת גדולה, ויעוד בכלל לא רוצה להרוג את הינאטה? אולי בעצם אקראיות הוא הרוצח כאן, ואתה פשוט תמים מדי בשביל להפנים את זה?''
''קודם כל, אני רוצה שתביני שאף אחד מהישויות הוא לא רשע או רוצח.'' הבהיר מזל ''יעוד עושה את כל מה שהיא עושה, רק משום שהיא רוצה שהנבואה שלה תתממש. היא לא עושה את זה מתוך שנאה כלפי הינאטה. עכשיו הקשיבי...יעוד יודעת יפה מאד כיצד להתל באנשים. ההופעה החצונית שלה מאד מבלבלת-היא יפהפיה, היא זוהרת, היא מחייכת חיוך קורן. כל בן אדם שרואה אותה, מסוגל לחשוב כי היא כולה טוהר וטוב לב. אלא שזה כלל וכלל לא ככה. יעוד רחוקה מלהיות כזו, היא יכולה להיות מאד ערמומית ומאד זדונית בשביל לדאוג שהנבואות שלה תתקיימנה. אולם, בזכות המראה החצוני המטעה שלה-אנשים טועים לחשוב שהיא תמימה ולא מזיקה. וכך היא מהתלת בהם.''
''נשמע כאילו גם אתה לא מסתדר אתה במיוחד.'' אמרה איזומי. ''טוב...בואי נאמר שהבחורה הזאת יכולה לפעמים להוציא אותי מדעתי.'' ענה מזל תשובה עמומה ''עכשיו..על מה דברנו? אה, כן, התכנית של יעוד. את מבינה, אקראיות הוא זה שעומד כרגע בין יעוד לבין התגשמות הנבואה שלה. אם אקראיות לא יהיה בסביבה-לא יהיה אף אחד שימנע את המוות של הינאטה. יעוד יודעת זאת, ומבינה שבכדי לחסל את הינאטה, היא צריכה קודם כל להפטר מאקראיות. את בטח רוצה לשאול כיצד דבר כזה יתכן? כיצד נתן להפטר מאחת הישויות? הרי הישויות הן בסיסיות בעולם שלנו. ובכן, כפי שאת זוכרת, אקראיות בצע טעות חמורה. הוא הופיע על פני העולם שלכם, הוא הפר את האזון. ולכן, הוא צריך להענש על כך. יעוד שואפת להביא את אקראיות למשפט בפני הבנה וטמטום. שם, יגזר גזר דינו. צפוי עונש חמור מאד לישות אשר מפרה את אחד הצוים שהתחייבנו אליהם. אם אקראיות יעמוד למשפט-הרי שאלף השנים הבאות בעולם שלכם, תהיינה ללא אקראיות. וכאשר לא יהיה אקראיות-הרי שדבר לא ימנע את המוות של הינאטה. יעוד כעת משקיעה את כל המאמצים בשביל ללכוד את אקראיות ולהביאו למשפט. לדעתי, קרוב לודאי שהיא תבקש מהמלאך שלה, מיקארו, לעזור לה בכך. יעוד שולחת את המלאך שלה, אז אני שולח את המלאכית שלי.''
איזומי הסתכלה עליו בחוסר הבנה. ''אילומה, אני מבקש ממך שתגני על אקראיות.'' אמר מזל בטון רציני ''אסור לתת ליעוד ללכוד אותו. אם יעוד תלכוד אותו, הרי שזה יהיה הסוף של חברתך הינאטה. זה ברור לך, אילומה?''
''אני לא מבינה, מזל...'' אמרה איזומי ''מדוע אתה כל כך רוצה להגן על הינאטה? הרי זה התפקיד של אקראיות...לא שלך!''
''בואי נאמר שהחלטתי להעניק להינאטה קצת מזל.'' קרץ לה מזל ''והיות שאת מלאכית המזל שלי, התפקיד שלך הוא לדאוג שהמזל יוענק להינאטה. עכשיו זה ברור לך קצת יותר?''
איזומי חייכה חיוך רחב. משום מה, באותו הרגע, מזל נראה לה נחמד ואדיב יותר מתמיד. אבל איזומי לא ידעה מה גרם לשינוי הפתאומי הזה.
''עוד דבר שחשוב שאני אומר לך, לפני שאת מתעוררת.'' אמר לפתע מזל ''אני רוצה שאת וחברייך תפסיקו להכנס לספריה ולחקור על חמש הישויות.זה ממש לא מקובל עלי, וגם לא על הבנה או טמטום. אני מניח שכבר ראית מה קרה לבן האדם שנסה לספר לכם יותר מדי אינפורמציה, נכון? אם כך, הפסיקו לחקור. אני כבר עניתי על מרבית השאלות שלך, אז אין סבה שתחפשי תשובות נוספות במקומות מפוקפקים. כעת הגיע זמנך לצאת מכאן.''
איזומי הרגישה סחרחורת, והתעלפה. כשהתעוררה, מצאה את עצמה שוכבת במיטתה.
באותו הזמן, באחד מהרחובות הנדחים והמעופשים ביותר בעיר, הלך גבר הלבוש בבגדי עור קרועים ובלוים. הוא חבש כובע בלשים שהסתיר את כל פניו, וידיו היו בתוך כיסי מעילו. הליכתו היתה כפופה ומהירה, והוא לא הביט לצדדים או לאחור בעת הליכתו.
הופעתו המשונה של האיש משכה את עיניהם של הקבצנים שקבצו נדבות ברחוב. בכל זאת, לא בכל יום רואים ברנש מסתורי כזה מהלך ברחובות. גם אם מדובר באחד הרחובות העניים של יפן.
האיש נכנס לסמטה שהיתה בפינת הרחוב. נראה שהאיש ידע לאיזו סמטה הוא נכנס, ולא נכנס אליה בטעות, משום שהוא הלך בה בבטחון מלא.
האיש נתקל בטעות בפח אשפה והפיל אותו. מתוך הפח יצאו שלושה חתולים, רזים וכחושים, ונמלטו מן הסמטה.
''אתה לא מסתדר עם בעלי חיים במיוחד...'' נשמע קול נשי ''נכון, אשטון?''
האיש הסיר את כובעו, וכעת היה נתן לראות בבירור מי הוא; היה זה אשטון. מול אשטון עמדה אשה כבת עשרים, לבושה בטוניקה לבנה, בעלת שיער בלונד ארוך, פנים עגלגלות ועיניים כחולות כמו הים, היא חייכה אליו חיוך זדוני וחשפה שיניים חדות ומפלצתיות. עננה שחורה וחשוכה היתה סביב כל גופה.
''טוב לראות אותך שוב, יעוד.'' חייך אשטון.

[b]המשך יבוא...[/b]

וואו זה קצת ארוך
קצת יותר מדי והיה לי קשה לקרוא את זה
אבל זה סבבה ,שמתי לב ששוב השתמשת בדמות חדשה ,קצת ממשיך את מה שאני עשיתי

סך הכל אין לך המון טעויות אולי רק כמה טעויות הקלדה.
שים לב.

פרק טוב .

9/10

פרק חביב...
אין מה להעיר על ניסוח או שגיאות...
טוב מאוד.

פרק יפה, רק חבל שיצא באיחור כי עכשיו זה מקשה עלי.
רק בעיה אחת, הוא ממש ממש ארוך וקשה לקרוא כל-כך הרבה.
יפה מאוד 9.5/10

[quote][i]Originally posted by Konoha Shinobi[/i]@Feb 22 2010, 05:53 PM
[b] פרק יפה, רק חבל שיצא באיחור כי עכשיו זה מקשה עלי.
רק בעיה אחת, הוא ממש ממש ארוך וקשה לקרוא כל-כך הרבה.
יפה מאוד 9.5/10 [/b][/quote]
כן....מצטער בקשר לזה, במשך כמה ימים היה לי מחסום כתיבה, ורק לקראת הסוף הצלחתי סוף סוף לכתוב את הפרק.
אתה חושב שתצליח לפרסם את הפרק עד שישי?

[quote][i]Originally posted by Konoha Shinobi[/i]@Feb 22 2010, 02:53 PM
[b] פרק יפה, רק חבל שיצא באיחור כי עכשיו זה מקשה עלי.
רק בעיה אחת, הוא ממש ממש ארוך וקשה לקרוא כל-כך הרבה.
יפה מאוד 9.5/10 [/b][/quote]
הוא קיבל אישור לפרסם ביומיים איחור...
אם יש לך בעיה עם ההגשה בתאריך, דבר איתי בפרטי.

[quote][i]Originally posted by נדובי ההגי[/i]@Feb 22 2010, 09:39 PM
[b] כן....מצטער בקשר לזה, במשך כמה ימים היה לי מחסום כתיבה, ורק לקראת הסוף הצלחתי סוף סוף לכתוב את הפרק.
אתה חושב שתצליח לפרסם את הפרק עד שישי? [/b][/quote]
כמעט סיימתי את הפרק, אני במצב הפוך משלך, עודף השראה, ככה שלא הייתה בעיה.
למרות שהוא יצא רק שני עמודים בוורד עד עכשיו

נהניתי מצורת כתיבתך, אולם יש מספר נקודות הדורשות התייחסות, חלקן אינן יותר מדקדוקי עניות, אולם חלקן מהותיות ולכן, שים לב:

1. לא ממש הבנתי מי הוא הבוס. האם הוא טאי וו, אשר צוין בפרק 7, או מישהו אחר?
2. לפי דעתי היה עליך להמשיך את הפרק הקודם מאירועי הספריה, ולא ישר לעבור לסצנה בה איזומי לבדה בלי הינאטה ויוקי. כמו כן, לא ייתכן שאיזומי עזבה את הינאטה, שכן משימתה הייתה להגן על מזלה עד לקבלת הוראה אחרת ממזל.
3. מזל הפך לחלק מאקראיות ולכן, לא ייתכן שבא אל איזומי וסיפר לה את אשר סיפר.
4. אשטון אינו אמריקאי, הוא רק בא מאמריקה, למרות שלטעות מינורית זו מצטרף גם הפרק הקודם, אשר טוען שמייקל אמריקאי.
5. כיצד ייתכן שהצתת ביתה של הינאטה נעשתה על ידי אשטון אם ידוע שהיא תוצר פעולותיו של "הזקן עם הברקים"?
6. אקראיות [u][b]אינו[/b][/u] הזקן עם הברקים!
7. כדאי להפריד טקסטים של דמויות שונות לשורות נפרדות, כיוון שכאשר כל הקטעים ברצף הדבר יוצר מידה מסוימת של בלבול מעיק כל פעם שיש לבדוק איזו דמות אמרה מה.
8. אין זה הגיוני שכלב פינצ'ר ננסי קפץ על אשטון ונשך את חולצתו, שכן כלב פינצ'ר, אפילו אם אינו ננסי, לא מסוגל להגיע לחולצתו ובדרך כלל לא ינשוך בן אדם בכל מקרה.
9. [u][b]אקראיות אינו אויב מושבע של ייעוד[/b][/u] ומעשיו [u][b]אינם קשורים[/b][/u] בכל דרך שהיא ליריבות ביניהן. היריבות ביניהן [u][b]נובעת[/b][/u] מההפרשים בין דרך קבלת ההחלטות של ייעוד לזו של אקראיות ומכך שהחלטותיהם אינן תמיד עולות בקנה אחד אחת עם השנייה.
10. הערה קטנה: להזכירך, מזל חושב, כמו שאר הישויות, שהוא העליון והבכיר ולכן, מותר לו לעשות את כל העולה על רוחו. לפיכך, אין זה הגיוני שיהלל את אקראיות על פניו ויתחשב ברצונות ובחוקים של טמטום.
11. במידה וייעוד מנצלת אנשים בעזרת המראה שלה כמתואר בפרק, אזי היא לבטח לא תציג את עצמה כייעוד בפני אשטון, אלא תפתה אותו בעזרת תכסיסים ותחבולות למיניהן, במקום לתת לו את שמה ואת תפקידה.
12. ייעוד [u][b]אינה[/b][/u] מנסה להרוג את הינאטה, אלא להציל אותה. ניכר שלא הבנת את הקונפליקט שהתעורר בין פרקים 6 ו-7 ופתרונו בפרק 8.

למעשה, אני דיי מאוכזב, כיוון שיכולת ההתבטאות שלך מרשימה יחסית, אולם לא ניכר בפרק שלך שבכלל קראת את פרק 8, למעט ציון הספריה והצעיר שנדרס על ידי מזל בשיחה. יתר על כן, העצמת את הסתירות שנבעו מפרק 7 וכעת נוצרו סתירות רבות לעלילה הקודמת לפרק שלך.
הייתי רוצה להגיד שאהבתי את הפרק, אך יש יותר מדי סתירות שנבעו מהפרק שלך מכדי שאוכל לחיות עמו בשלום.

אם להוסיף ולחזק טענה שהועלתה על ידי מר. ריו, אף לא אחת מהישויות לא מנסה להרוג את הינאטה, ומי שרוצה להרוג אותה הוא דבר אחר שאינו חלק מהם.
אקראיות לא מנסה להרוג את הינאטה:
טענה זו טריוויאלית, ונובעת מכך שהוא פגש אותה פעמיים ולא עשה דבר נגדה, ומזה שבפרקים האחרונים הוא מצטייר כמי שמגן עליה (במובן הרחב)
ייעוד אינה מנסה להרוג את הינאטה:
מיקארו הפך למלאך ייעוד מהרצון להגן על הינאטה, והוא גם כפוף לרצונותיה של ייעוד. אם רצונותיה של ייעוד הם להרוג את הינאטה, אז מיקארו יהיה חייב להגן ולהרוג אותה בעת ובעונה אחת, מה שלא אפשרי, ולכן ייעוד לא יכולה להרוג אותו.
מזל אינו מנסה במובן הצר להרוג את הינאטה:
דבר זה נובע מכך שהוא לא מחליט, מהעובדה שהוא נבלע באקראיות, ומהפרק שלך מזה שהוא בחר להגן עליה
טמטום והבנה לא מנסים להרוג את הינאטה:
דבר זה נובע מכך שהם לא הופיעו בסיפור במובן הצר, ולכן הם לא חשובים.
מסקנה:
זקן הברקים אינו אף אחד מהישויות והוא מנסה להרוג את הינאטה.

ראשית כל, אני מודה לכם על תשומת לבכם לדברים אלו. זה מראה שבאמת קראתם את הפרק, וחשוב לכם שהוא יהיה תואם לעלילת הסיפור.

אז קודם כל אני אענה לשאלות הקטנות יותר:
הבוס הוא אינו טאי וו. שמו של הבוס הוא צ'רלי סטונהרט, כפי שהיה כתוב על השולחן שלו. בכוונה לא ציינתי יור מדי פרטים עליו, בשביל להגדיל את המסתורין סביבו. אולי כמה פרטים שהזכרתי לגביו יכולים להיות רמזים בשבילכם לזהותו, כמו למשל העובדה שהוא עבר מארצות הברית לאחרונה, ושיש לו תמונה משותפת עם מייקל.
איפה מצוין שאשטון ומייקל אינם אמריקאים? כתוב שהם עברו ליפן מארצות הברית, אבל לא מצוין שהם ממוצא יפני במקור.
לא מצוין בפרק 6 מי הצית את ביתה של הינאטה.
כלב הפינצ'ר הננסי הגיע אל ''קצה חולצתו של אשטון'', שזה לגובה של קצת פחות ממטר. מנסיון שלי עם כלבי פנצ'ר למיניהם, אני יודע שהם מאד תקפניים, למרות גודלם הזעיר, והם לא יהססו לנשוך כל מי שנתפס בעיניהם כמאיים.

ועכשיו בקשר לישויות:
אני רוצה להבהיר שהיה לי מאד קשה להתחבר לעלילה הכללית של הסיפור. היא מאד מסובכת לטעמי, וקשה להבין אותה עד הסוף. לקח לי הרבה זמן לכתוב את פרק 9 בגלל שהייתי צריך לחשוב איך אני ממשיך את העלילה מנקודה זו, וזה לא היה פשוט לי.
אני אישית לא אוהב את כל הרעיון של הישויות, ואני הייתי שמח אם לא היו כותבים ע הישויות לכתחילה. הן מאפילות על דמוה של הינאטה, שהיתה אמורה להיות הדמות הראשית בסיפור, ובאופן כלליהופכות את העלילה למסובכת וקשה להבנה.
אז אני מתנצל מראש אם היו כמה סתירות במלך הפרק. אני מבקש מכם שתנסו, על אף הסתירות, לא לבטל את עלילת הפרק שלי, אלא להתיחס אליה כ''מוסיה אינפורמציה שלא סופרה בפרקים הקודמים'',גם אם האינפורמציה הזאת יכולה לסתור כמה דברים (כמו פרקי א' וב' בספר בראשית, שלפי הפרשנות הבקורתית כל אחד מהם נלקח ממקורות שונים, אך לפי הפרשנות המסורתית, ''כל אחד מוסיף על השני'').
בנוגע לזקן עם הברקים: בהתחלה היו לי הרבה לבטים לגביו. תכננתי שהוא יהיה העוזר שלהבוס, במקום שטון. דבר אחד תקע אותי, וזה העובדה שבסוף פק 4 היתה התיחסות לאקראיות כאל הזקן עם הברקים:
[quote][b]"אי אפשר!! קוביות המשחק שלי לא מרשות לכם." אמר אקראיות. ברגע הזה הייתה רעידה קלה. "אוי לא... אסור לי להיות כאן...." אקראיות חזר על עקבותיו ונעלם משם.
"רגע... מה איתנו?!" צעקה הינאטה
"זה הזקן עם המכתב! זה שפגשתי ממקודם! הוא אמר משהו על שימוש חוזר!" אמר יוקי.[/b][/quote]
אלמלא הקטע הספיציפי הזה, הייתי מתיחס לזקן עם הברקים כאל דמות בפני עצמה, ולא כאל אקראיות, אבל חששתי ש[b]זו[/b] תהיה הסתירה הגדלה ביותר בסיפור. אז עכשיו אני אערוך א הקטעים בפרק שלי שמתיחסים לאקראיות כאל הזקן עם הברקים.

יעוד [b]כן[/b] מנסה להרוג את הינאטה, כפי שצוין רבות במהלך הסיפור. דבר ה יכול להיות סתירה, משום שיוד עצמה טענה לא פעם ולא פעמיים שהיא רוצה להגן על הינאטה. אז יך בכל זאת אפשר ליישב את שתי הטענות המנגודות הללו? אז כמו שהבנתם בפרק 9, מזל היא דמות מאד ערמומית ודו פרצופית, היא יודעת לשקר מצוין בכדי להשיג את מטרותיח. כך היא שקרה למייקל, והציגה את עצמה כמי שכל מטרתה היא להגן על הינאטה, וזאת בכדי לרכוש את אמונו של מייקל. ואכן נראה שזה הצליח לה, כי עובדה שמייקל הסכים להפוך למלאך היעוד שלה, מבלי לדעת שמעצם היותו העוזר של יעוד, הוא דוקא מהוה [b][color=red]סכנה[/color][/b] עבר הינאטה. בסך הכל מייקל הוא דמות די אומללה, שמולכת שולל על די יעוד והמזימות השטניות שלה.
בנוגע ליעוד ולאשטון, יעוד לא צריכה לפתות את אשטון בעזרת תכסיסים ותחבולות,אולי מעצם העובדה שאשטון,בנגוד למייקל, שול לחסל את הינאטה, בדיוק כמו יעוד. ועל כן, היא יכולה להתגלות בפניו בצורה האמתית והדוחה שלה.
יעוד ואקראיות הם בהחלט לא יריבים מושבעים מעצם היותם יריבים, לא, כפי שציין ריו, בגלל חלוקי הדעות התכופים בין שניהם. אני מתנצל אם בפרק נוצר רושם אחר.
פרק 9 מגלה לנו עוד כמה צדדים באשיותן של הישויות. הישויות הן ממש כמו בני האדם במובנים מסוימים. מתקימות בין הישויות מערכות יחסים. קחו לדוגמה את מזל: הוא מחבב את אקראיות ומתעב את יעוד.
החוקים הם לא של טמטום, אלא אלה הם חוקים ונורמות המוסכמים על כל חמש הישויות.
בנוגע להשתלבות של מזל עם אקראיות: השלוב, שהתקים בפרק 8, הסתים במהלך פרק 9, ולכן אקראיות חזר להיות אקראיות ומזל חזר להיות מזל, אך לא מצוין מה גרם להתפצלות. מה שנקרא-''אשאיר זאת לדמיונכם הפרוע''...

לקחתי את ההערות שלכם לתשומת לבי. אני עכשיו עורך כמה שינוים בפרק 9, בהתאם להערות שלכם. השינוים בפרק יסומנו בצבע כחול.

עכשיו עוד משהו: יש לי בעיה גדולה עם התאריך 26.3, היות ויש לי בגרות באותו זמן.
מישהו מוכן להתחלף אתי בתאריך כתיבת הפרק?

"זקן הברקים" שאתם מכנים למעשה היא ישות אחרת.
אם אני לא טועה בפרק ארבע כתוב עליו משהו שהוא איזו רוח רעה שהשתחררה.
הוא מי שמנסה להרוג את הינטאה באמת.
אקראיות וייעוד רבים על מה שיקרה אחרי שהינטאה תסיים את התפקיד שלה.
אבל בגלל שזקן הברקים עוד לא הושמד, סביר להניח שלהינטאה יש עוד תפקיד בעולם ומזל שיקר.
למה שישקר? כי אקראיות התאחד עם מזל וכאילו שולט בו. זו כנראה הסיבה שמזל לפתע התחיל להיות אנטי-ייעוד כי אקראיות מנסה להסיט את איזומי.
זה נראה לי ההסבר הגיוני ביותר לכל הבלאגן שנוצר כאן.
בכל אופן, פרק טוב.

יש לי רק בעיה אחת עם כל עניין הההצגה של הישויות שנוצרת בכל הפרקים. הישויות הן ישויות מסטיות שנוצרו על מנת לאפשר את קיום חמשת העולמות, כפי שנאמר במספר פרקים בצורה זו או אחרת, ומכך נובע שלא יכול להיות שהישויות הן טובות או רעות כי האינטרס היחיד שלהן הוא קיום העולם האישי שלהן וההשפעה על שאר העולמות כטוב בעיניהן וע"פ אינסטיקנטים וכוחות לפי תפקידיהן. הנבואות של יעוד, הקוביות של אקראיות, הכוחות של מזל, והבנה וטמטום שלא ידוע עליהם כלום.

אני מסכים אתך בנוגע לזה. גם מזל אמר בעצמו במהלך הפרק:
[quote][b]''קודם כל, אני רוצה שתביני שאף אחד מהישויות הוא לא רשע או רוצח.'' הבהיר מזל ''יעוד עושה את כל מה שהיא עושה, רק משום שהיא רוצה שהנבואה שלה תתממש. היא לא עושה את זה מתוך שנאה כלפי הינאטה.[/b][/quote]
אם כי...קשה שלא להתיחס ליעוד בתור דמות רעה אחרי כל הדברים שהיא עושה.

מזל ממש לא שקר להינאטה, כי אין לו כל מניע לשקר לה בענין הזה. ועובדה שבסיום הפרק אנחנו מגלים שיעוד היא כן דו פרצופית-היא מופיעה בפני אשטון בפניה האמתיות, עם שיניים חדות, עשן שחור וכל זה.
עוד מעט אני אערוך את הפרק, ואז יהיה פחות בלבול בנושא.

נ.ב
יש מישהו שמוכן להתחלף אתי בתאריך כתיבת הפרקים?

אל תערוך, תשאיר ככה כי הבא אחריך כבר כתב פרק וזה ישנה את הפרק שלו.
הכול ניתן לשינוי, אולי יעוד שהצגת היא בכלל לא יעוד? (רמז עבה למה שהייתי רוצה שיהיה בפרק הבא)