סיפור- "החולם"

[QUOTE=ErWiN.W;1008990]תודה רבה לכולכם D:
דרך אגב ,זה לא שון מהעתיד ..[/QUOTE]

אוף..
כ"כ ציפיתי לזה..

וואי פרק ענק!
בכלל אחד הסיפורים הכי טובים בפורום!
מתי הפרק הבא???

פרק יפה
אז על הפרק הזה היה השיר?

[quote=הרוח המתמטקאית;1009395]פרק יפה
אז על הפרק הזה היה השיר?[/quote]

לאא... השיר הזה הוא שיר ישן ולא קשור לתוכן של הסיפור.
אך בקרוב אם זה מעניין מישהו אני יוציא שיר שמסופר על "החולם"

פרק מעולה ומותח.
אבל דבר אחד מפריע לי, הוא מקבל גלולה מאדם ברחוב שהוא לא מכיר (לפחות אף פעם לא דיבר איתו וכדומה) והוא מחליט לבלוע אותה?
איזה הגיון דפוק גרם לו לעשות את זה...?

[QUOTE=NiGhtShiFt;1010365]פרק מעולה ומותח.
אבל דבר אחד מפריע לי, הוא מקבל גלולה מאדם ברחוב שהוא לא מכיר (לפחות אף פעם לא דיבר איתו וכדומה) והוא מחליט לבלוע אותה?
איזה הגיון דפוק גרם לו לעשות את זה...?[/QUOTE]

שמע,דברים מוזרים עוברים על שון
הוא מיוחד והוא יודע את זה .
הוא לא היה לוקח את זה אילו דוקטור קליימן לא היה מבין בתחום ואילו הבחור לא היה "שון".

[size="4"][b][i][u]פרק 4:דה ז'ה וו[/u][/i][/b][/size]

מכירים את זה ? את התחושה הזאת שאתם כבר הייתם במקום מסוים ?
לתחושה הזאת קוראים דה ז'ה וו.המילה הזו לקוחה מצרפתית ופירושה הוא "כבר נראה" או "כבר היה ".
התחושה הזו,גורמת לך אי נעימות ושלל מחשבות ודילמות האם באמת זה קרה לך פעם?
ישנם אנשים,שטוענים שהם כבר ראו את המחזות שהם ראו כבר בעבר, והם טוענים שיכול להיות שהם חלמו על כך והם חווים את החלום.
זה נכון, אך לא מדויק, הדה ז'ה וו הוא לא סוג של חיזיון אלא הוא מתאר לנו את מה שאנחנו רואים.
המוח שלנו, האנושי, לפעמים מתקשה לזהות גורמים מסוימים או חלקיקי זכרונות, הדבר הזה גורם לנו את התחושה שכבר עברנו את זה פעם, אך אנחנו בעצם עוברים את זה בהווה ,ממש עכשיו, ברגע זה .
אך האם כשאתם מגיעים למקום כלשהו.. אתם לא מרגישים כאילו.. אתם מכירים את המקום הזה.. כאילו שהייעוד שלכם שייך למקום הזה, זו תחושה של דה ז'ה וו.

הגעתי למקום אחר.. מקום יותר מסתורי, הצבע של המקום, האפור הבהוי חסר הצבע שגרם לי בחילה וקצת פחד, המקום הזה גרם לי לתהות מה אני בעצם רוצה מעצמי ומה קורה פה, האם זה ייגמר מתישהו, תחושה של אי סיפוק ואי הבנה עברה בראשי עד שראיתי איפה אני נמצא . הייתי בטוח שאני הוזה
מצאתי את עצמי עומד לבדי בבית קברות.לרגע גירד לי נורא בכתף, דבר שקורא לי כשאני בלחץ
"מה זה ? מה קורה פה?" אני שואל את עצמי בקול רם
"דוקטור קליימן!" אני צועק.ומנסה לחכות לתשובה.
רגע אחד הייתי בחדרו של הדוקטור ועכשיו אני בבית קברות, הדבר האחרון שעשיתי הוא לבלוע את הגלולה, הדבר שכנראה, סביר להניח הביא אותי למקום הזה.
מבלי לדעת מה קורה ניסיתי רק לקבל תשובות לשאלות הרבות שהיו לי, שום דבר לא עניין אותי חוץ מדבר אחד,למה דווקא אני,מדוע מכל האנשים בעולם זה חייב להיות אני, המיוחד .
לרגע אחד, נשבה רוח קרירה ומפחידה ששרקה חזק בבית הקברות ועשתה את המקום הזה למפחיד עוד יותר.
'אני לא רוצה להיות פה!' אני חושב לעצמי ומתחיל לרעוד ...
לפתע אני שומע רעש מוזר, רעש של נעליים שמתקרבות במהירות לכיווני
אני רואה בחור נמוך קומה, מעיל חום ארוך מקיף אותו והוא בעל שיער קצר וחום .בלחי הימנית שלו יש צלקת שמדלגת מעל העיניים שלו וחותכת לו את הגבה.
דקה שלמה של שקט עברה בינינו והוא ביחד עם קולו הצרוד אומר לי
"מה אתה עושה פה ?" שואל אותי
"מה ?" אני עונה לו בשוק ומנסה להבין ולחבר את כל האירועים שקורים לי בדקות האחרונות
"זמנך עוד לא הגיע, יש לך לפחות עוד כמה ימים" אומר לי
"עוד כמה ימים למה? איך קוראים לך ?" אני שואל את הבחור
הבחור לא מגיב ונשאר עם פרצוף עיקש ורציני
"שמי לא כזה חשוב כרגע, אך בכל מקרה אתה יכול לקרוא לי דאד."
"דאד?" אני שואל בתמיהה ומתפלא מהשם המוזר שלו
"דאד.. זה שמי, אתה שאלת ,אני עניתי, סוף פסוק" אומר ומזרז את הדיבור שלו .
"אוקיי.. אני מניח שאתה יודע למה אני פה " אני אומר לו
"אין לי מושג מה אתה עושה פה " אומר דאד
"מה זאת אומרת ?" אני שואל
"יש לך זמן " אומר לי דאד
"זמן למה? מה אמור לקרות?" אני שואל
"ידעתי שהוא יעשה את זה בסופו של דבר , אמרתי לו לא להביא לך את הגלולה אבל הוא חייב!" אומר דאד
ומתחיל להתעצבן, באותו רגע ידעתי שאני מכיר אותו אך לא ידעתי מאיפה.
יש דברים, שאתה פשוט יודע שיקרו לך בעתיד,גם לתופעה הזו יש שם , קוראים לזה "פרסק וו "
המשמעות של המושג הזה הוא "כמעט ונראה".דבר שהייתה צריך לראות ולעשות ,חמק ממך ולא הספקת לעשות אותו ולבצע אותו.

דאד מתחיל להשתולל ולמשוך בשיערותיו ולקלל קצת ..
"ארור תהיה !" אומר לי
"מה עשיתי ?" אני שואל אותו
"עזוב... במילא לא תבין" אומר לי דאד
"עכשיו, אני יכול להחזיר אותך, אבל אני לא אחראי למה שתראה " אומר לי
"בסדר.. רק תן לחזור" אני אומר לו
הוא מקיש בידיו פעמיים ומוחא כפיים ואני נעלם משם ומוצא את עצמי במרכז העיר ..
אני פוקח את עיניי ומוצא את עצמי באמצע הרחוב ומביט בכביש,אני רואה את עצמי מתהלך לי ואני שומע צפירות חזקות של משאית 12 טון ענקית, שמגיע ומורידה את גופו על הרצפה בחוזקה. המשאית עוצרת כמה מטרים מהפגיעה, אני שוכב מכוסה בדם, שוב אני רואה את המחזה הזה לפניי, תחושת דה ז'ה וו ?כן!
אני עוצם את עיניי ומקווה שזה רק חלום ואני מדמיין אני פוקח את עיניי ורואה את עצמי בחדר
"שון? הכל בסדר?" שואל אותי דוקטור קליימן.

[b]המשך יבוא..[/b]

וואוו!
מפחיד..
נראלי שהבית קברות הזה זה בעצם גן עדן או משו כזה..

חחח אני אוהב את התגובות שלך מאוד, כי אני אוהב שהקוראים נסחפים גם לאחר הקריאה וזה גורם להם נקודה למחשבה.
תודה רבה לך על התגובה.
אשמח לעוד תגובות

יש לי הרגשה מה זה אומר "יש לך עוד כמה ימים".
פרק מוזר.
תן לי לנחש דאד הוא בעצם אבא של שון?

אתה יודע שאני לא יענה לך על השאלה D:

פרק טוב!אהבתי..מאוד מותח ומהנה..תודה רבה!

[quote=ErWiN.W;1011754]אתה יודע שאני לא יענה לך על השאלה D:[/quote]
הוא כן אבא שלו ידעתי

קראתי עכשייו את שלשת הפרקים האחרונים.
אחי, אתה כותב מדהים.
אחד הסיפורים היפים בפורום.

אולי בעצם הבית קברות זה המקום שהוא יגיע אליו..
כיאלו הוא עומד למות ולהגיע לבית קברות (מן הסתם)
ועכשיו הוא צריך לשנות את זה ככה שהוא לא ימות או משהו..