תלמד אותם היסטוריה :@
פרק מעולה כרגיל ואיך זה לראות תסיפור "חי" סוף סוף
Printable View
תלמד אותם היסטוריה :@
פרק מעולה כרגיל ואיך זה לראות תסיפור "חי" סוף סוף
למה הכוונה? ללמד את מי איזו היסטוריה?
ולראות את הסיפור חי זה טוב, ואפילו יש רגעים שאני חושש שאני אצטרך להמשיך את פרק 35....
[RIGHT][B][FONT=Verdana]Chapter 8: Jaura's Sad Story of The Past[/FONT][/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT][FONT=Verdana][FONT=Verdana]החבורה הספיקה להגיע לפלירנציה. הם לנו שוב באותו פונדק זול והם התכוננו לצאת לדרך.[/FONT][/FONT]
[FONT=Verdana][FONT=Verdana]"אז לוודן גאף אנחנו עדיין לא יכולים, צריך למצוא את ארבעת העיטורים, אבל איך נמצא אותם?" שאל מרטין את עמיתיו.[/FONT][/FONT][FONT=Verdana]
[FONT=Verdana]"בחיי שאני לא זוכרת מאיפה מנהיגיי הקודמים השיגו את זה" אמרה ג'אוורה והיא נסתה להזכר "רק מנהיג אחד נכנס לשמה, כל השאר מתו בקרבות, התשגעו, החלו לשרת את הג'מוזה ואה... כן, איבדו את השפיות שלהם בגלל שנמשכו אליי, ואז הרבה דברים משונים קרו. אבל רק אחד מת במקדש הג'מוזה."[/FONT]
[FONT=Verdana]"טוב אז אני מניח שאין לנו דרך סלולה למציאת העיטורים, אז עלינו לטייל סתם כך. האם נלך מערבה או מזרחה?" שאל מרטין. פלירנציה הייתה בדרום היבשת, ועל כן כל דבר במילא יוביל אותם צפונה. [/FONT]
[FONT=Verdana]"בואו נלך מערבה לכוון הבירה" אמר אנבסיל "אני בטוח שנמצא משהו בבירה". מרטין סקר את פני עמיתיו כדי לראות את תגובותם. ההבעה על פני ברנז הביעה הסכמה בלית ברירה או משהו כזה, ועל פניה של ג'אוורה הייתה דאגה. מרטין פטר את הדאגה הזו בטענה שאין לו הכרות מספקת כדי לקרוא הבעות פנים. אך זו הייתה טעות, והוא אכן הצליח לקרוא דאגה. [/FONT]
[FONT=Verdana]'ביתי, המקום שברחתי ממנו בגיל 15...' חשבה ג'אוורה 'תרגעי ג'אוורה, את עכשיו גדולה וחזקה, זה לא יקרה שוב... זה כמעט קרה המון פעמים, אבל אותה כמעט אותה כמות של מקרי מוות נגרמה כתוצאה מכך.'[/FONT]
[FONT=Verdana]"הכל בסדר?" שאל מרטין את ג'אוורה, כשהוא החליט שלא יפסיד שום דבר אם כן יניח שמדובר בדאגה. [/FONT]
[FONT=Verdana]"כן, כן, אני פשוט גדלתי בבירה, נוקדאורון" אמרה ג'אוורה. מרטין הבין שהוא אכן קרא את ההבעה על פניה לא נכון, והחליט שעליו לנסות להשתפר בתחום זה. החבורה החלה ללכת מערבה. הם יצאו מפלירנציה. הם הלכו בשדות הדביבונים ואחרי שעה וחצי של הליכה הם יצאו משדות הדביבונים.[/FONT]
[FONT=Verdana]"סוף סוף, כמעט השתגעתי מהדביבונים האלה!" אמר אנבסיל[/FONT]
[FONT=Verdana]"להזכירך שלפני יומיים אתה רצית לאכול אותם יותר מכל" אמר מרטין. השניים החלו לצחוק. היצורים שחיו בשדות האלה היו קצת יותר אגרסיביים. היו אלה צבאים עם ראש של חזיר. חלק מהם התקיפו את החבורה ומצאו את מותם. הם הלכו עוד כשעה והם ראו בית.[/FONT]
[FONT=Verdana]"הנה, יש שם בית, למה שלא ניגש אליו?" שאל מרטין.[/FONT]
[FONT=Verdana]"למה לנו?" שאלה ג'אוורה, בחשדנות האופיינית לה.[/FONT]
"כי אם מישהו גר במקום כל כך מרוחק מהעיר אזי שמשהו אצלו אינו כשורה, ואם זה אינו כשורה אז רוב הסיכויים שיש לנו מה לחפש שם, שכן עיתורי וודן גאף אי אפשר למצוא במקומות הגיוניים" אמר מרטין. הוא שוב סקר את פניהים של עמיתיו. אנבסיל מצמץ כתמהָּ על פשר הטיעון המוזר. לברנז הייתה הבעת פקפוק שהעידה כי לא מיהר להשתכנע מהטיעון האי-הסתברותי הזה. ג'אוורה הייתה אדישה. ככל הנראה דבר שנמצא בבית כזה לא יוכל לאיים עליה. הם החלו ללכת לכוון הבית. הם הגיעו לדלת הבית. מרטין דפק עליה. הדלת נפתחה וזקן עמד בפתח הבית.
"מי אתם?" שאל הזקן
"שלום, אני מרטין ואלו חבריי, אנבסיל, ברנז וג'אוורה" מרטין הציג את כולם
"מה מעשיכם כאן, אנשים צעירים?" שאל הזקן
"אנחנו מסתובבים כאן מחפשים מישהוא שיודע משהו על עיטורי וודן גאף, היינו בדרך לנוקדאורון וראינו את ביתך אז קבענו שכנראה יש סיכוי ש..." החל מרטין לשחזר את הטיעון האי-הסתברותי.
"עיטורי וודן גאף הא?" אמר הזקן "ואם אני אומר לך שאני מחזיק באחד?"
"אז אני אבקש אותו" אמר מרטין
"אבל אני לא אביא אותו בלי שתבצע משימה פעוטה בשבילי, האם אתה מסכים לכך?" שאל הזקן.
"כמובן" ענה מרטין
"מעולה, יש לי חבר בנוקדאורון ויש לו קצת חומרים שהוא מביא לי פעם בכמה זמן. אך לאחרונה הוא לא הביא לי אותם. האם תוכל לקפוץ לרגע לנוקדאורון כדי למצוא אותו? תאמר לו שאוֹקְלִיבּוּ מחפש אותו, קוראים לאיש הזה פְּרוּטֶר" אמר הזקן וטרק את הדלת.
"איזה גישה..." אמר ברנז.
"בואו נזוז, אין טעם להתעכב כאן, כבר צהריים!" אמר מרטין והם החלו לזוז. ההליכה לנוקדאורון הייתה ארוכה. הם לא נתקלו בהליכה בשום דבר יותר מיוחד משודדי דרכים, שהיו עלובים. לאחר ארבעה ימים הם הגיעו לנוקדאורון.
[FONT=Verdana]"סוף סוף! כבר חשבתי שלעולם לא נגיע!" אמר אנבסיל. הבירה הייתה מאוד מרשימה. ארמון המלך התנשא שמה לגבהים ובתי האבן הרבים והגדולים שהיו שם היו מרשימים למדי. מרטין נגש לאחד האנשים.[/FONT]
[FONT=Verdana]"תגיד אתה יודע איפה נמצא ביתו של פרוטר?" שאל מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"לך לעזאזל!" ענה לו האיש. [/FONT]
[FONT=Verdana]"ג'אוורה האם כל האנשים הם ככה בעיר מולדתך?" שאל מרטין. ג'אוורה נחרדה מהשאלה. היא רצה ברחובות האלה, היא ברחה. לפני 12 שנה היא ברחה. היו אלו אנשים דוגמת האיש איתו דיבר מרטין, שפשוט בהו בה כאילו הייתה האישה הראשונה שראו בחייהם. "ג'אוורה?", שאל מרטין, כששוב הבחין באותה הבעה שידע שאינה מביעה דאגה. [/FONT]
[FONT=Verdana]"מה? כן, מה שאלת?" אמרה ג'אוורה כשהיא חזרה למציאות מהסיוט שלה מהעבר.[/FONT]
[FONT=Verdana]"האם כל האנשים הם ככה בעיר מולדתך?" שאל מרטין שוב[/FONT]
[FONT=Verdana]"המממ... בערך" אמרה ג'אוורה. מרטין ניסה שוב והתוצאה הייתה זהה, רק שהפעם האיש השיב ב"קפוץ לי!". אחרי נסיונות מרובים מרטין מצא משהו שסיפק לו תשובה. מרטין גילה שהוא למעשה כבר עבר את המקום שבו נמצא פרוטר והם החלו לחזור. הם עברו ליד בית די גדול. ג'אוורה הסתכלה על הבית וראתה זכוכית שנשברה. היא זכרה את הזכוכית הזאת, כי דרכה היא ברחה. ג'אוורה נתקעה והסתכלה על הבית.[/FONT]
[FONT=Verdana]"ג'אוורה הכל בסדר?" שאל הפעם ברנז, שלא ניסה לבצע תרגילים בקריאת הבעות פנים, אלא ניסה לבצע עוד צעד בתכנית האיטית והמתוחכמת שעדיין לא גיבש עד הסוף, אך ידע שמרטתה הסופית היא ג'אוורה.[/FONT]
[FONT=Verdana]"זה.. זה.. ה-בית שלי" ג'אוורה מהרה לאמר את המילים "בית שלי".[/FONT]
[FONT=Verdana]"באמת? אז למה שלא נכנס, אני בטוח שהוריך ישמחו לראות אותך.." אמר מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"אה.. אני לא חושבת שזה יהיה רעיון כל כך טוב..." אמרה ג'אוורה בלחץ[/FONT]
[FONT=Verdana]"ג'אוורה, ספרי מה יש לך. את מתנהגת מוזר מהרגע שבו עמדנו לצאת לכאן" אמר מרטין והסתכל עליה, מודאג מעט. הוא החליט שבסופו של דבר כאן מדובר בהבעת פנים של דאגה. [/FONT]
[FONT=Verdana]"בסדר, אני אספר." אמרה ג'אוורה. הרגע הזה קרה לה בכל קבוצה. כולם תמיד הלכו לנוקדואורון כמו פסיכים.[/FONT]
[FONT=Verdana]"זה קרה לפני 12 שנה, ביום הולדת ה-15 שלי. היה זה הרבה זמן שאמא שלי הבטיחה לי שמשהו גדול יקרה אז. אפשר לאמר שלא חשבתי בדיוק על מה שהיא התכוונה אליו. אפשר בקצרה לאמר שמה שהיא רצתה זה לגרום לי לשכב עם מישהו כדי שאני אוכל להתחתן איתו וזה יהיה ריווחי בשבילה. אני התנגדתי, אבל אז אבא שלי הכה בי והדבר הבא שזכרתי זה שהייתי בחדר שלי עירומה. אז נכנס זה שהיה אמור לשכב איתי. התנגדתי ארוכות, והקרב היה ללא ספק קשה. ככה זה כשמביאים גבר כדי להאבק באותה אישה חלשה שהייתי אז. היו רגעים שחשבתי פשוט להכנע ולתת לו לעשות את מה שרצה, אבל מסיבה שאני הבנתי קיבלתי מספיק כח כדי לעצור אותו ובסופו של דבר הרגתי אותו. ידעתי שאני יותר לא בטוחה בבית ואין לי יותר מה לעשות שם, ולכן ברחתי ליער. שם מצאתי משהו שחשבתי כמקלט, אבל שום דבר לא בטוח. כל חיי אני בורחת מאנשים שמנסים לאנוס אותי. וההורים שלי, איתם הכל התחיל. אלו היו הם שנטעו בי את הסלידה הראשונית הזאת ואחראים לכך. לכן קשה לי להיות בסביבת הבית שלי. זה גורם לי לחשק עז לרצוח מישהו."[/FONT]
[FONT=Verdana]"אה..... סליחה ששאלתי" אמר מרטין, כשכולם היו המומים ומופתעים מעט. אי אפשר היה לטעות בקריאת הבעת פנים זו.[/FONT]
[FONT=Verdana]"טוב אנחנו מבזבזים זמן, בואו נזוז" אמרה ג'אוורה. היא מיהרה לפעול כדי לגרום לדבריה להשכח מהר יותר. הם התקדמו ברחוב והגיעו לביתו של פרוטר. מרטין דפק בלדת. בחור בערך בגיל שלושים פתח את הדלת[/FONT]
[FONT=Verdana]"מי אתם?" הוא שאל[/FONT]
[FONT=Verdana]"אוקליבו חיפש אותך. אתה לא מביא לו את המשלוח שאתה אמור להביא לו זה זמן מה." אמר מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"זה יכול להיות מוסבר" אמר פרוטר.[/FONT]
[FONT=Verdana]"הסבר, אם כן." אמר מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"קצת מחוץ לעיר ישנה מערה. את האספקה שלי אני בדרך כלל לוקח משם. אבל לאחרונה הקריסטלים קמו לתחייה" אמר פורטר[/FONT]
[FONT=Verdana]"קריסטלים שקמו לתחיה? מה זה אמור להביע?" שאל מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"אני לא יודע, נראה לי שאיזה מכשף ארור מתנחל לי שמה, אם תצליחו להרוג את המכשף אז אני אבוא ואשיג את האספקה ואתם תוכלו להעביר אותה לאוקליבו." אמר פרוטר. פשוט וקל ובלתי הגיוני בעליל. הוא צריך להכין משלוח, בשביל זה הוא צריך לכרות קריסטלים. פתאום בא מכשף מחייה את הקריסטלים ומנוע ממנו לעבוד. הגיון צרוף.[/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman][FONT=Verdana][FONT=Verdana][SIZE=2]"הבא אותנו" דרש מרטין. פרוטר יצא מביתו. הוא הוביל אותם אל מחוץ לעיר. הוא ניגש לאחד העצים בעיר וחרט עליו משהו. אז נפתחה דלת באדמה.[/SIZE][/FONT] [/FONT][/FONT][/SIZE][/RIGHT]
[/FONT][FONT=Times New Roman][/spoiler][/FONT]
פרק מעולה ^^
כרגיל :)
עוד מעט מתקרבים לפרקים המתקדמים D:
האמת שאני קצת מאוכזב מהתגובה לפרק הזה, אבל אני מאמין במחר ואפרסם פרק חדש, בתקווה שהעתיד מחר יהא טוב יותר.
[RIGHT][B]Chapter 9: The Cave of the Living Crystals[/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT]החמישה עברו בדלת והם הגיעו למערה.
"אוקיי אז זה הסיפור" אמר פרוטר "אני מביא מכאן קריסטלים ומכין מהם כל מיני דברים וזה המשלוח שלי לאוקליבו. עכשיו נתקלתי בבעיה קטנה. לאחרונה הקריסטלים אמרו לי שאין ברצונם להלקח, ושאין זה מגרה אותם. אני הותקפתי הלם. אתם בטח יכולים להבין, אף פעם לא נתקלתי בקריסטל מדבר. ניסיתי לקחת את הקריסטלים בכח אבל הם התארכו ושרטו אותי. אחד מהם אפילו חנק אותי. אני לא יודע מה קורה ולכן אני לא טורח לקחת את הקריסטלים. מה דעתכם שאתם תנסו?"
"מה לעזאזל..." אמר מרטין. הם הסתובבו שמה. מרטין ניגש לקריסטל. הוא שם את פטישו בצד והחל למשוך את הקריסטל.
"מה אתה עושה, נבלה חסרת בינה?!" שאל אותו הקריסטל. "טוב לי ככה, אני לא רוצה שיקחו אותי מפה, עכשיו תתחפף!" מרטין מוכה ההלם עזב את הקריסטל והרים את פטישו. הוא הכה בקריסטל. הקריסטל התארך ודחף את מרטין אחורה. בצד השני של המערה קריסטל אחר התארך ושניהם עמדו לשפד את מרטין. אך מרטין לא ישב בחיבוק ידיים. הוא הניף את פטישו והסתובב והקריסטלים נסוגו.
"כן, אני מסכים שזה מוזר..." אמר מרטין "טוב, בואו נתקדם, אולי נמצא משהו בהמשך" אמר מרטין.
"אני אתלווה אליכם" אמר פרוטר. החמישה הלכו במערה. "אני בחיים לא הלכתי כל כך רחוק, בדרך כלל הקריסטלים מקדימה היו מספיק". הם לפתע ראו מן מקדש העשוי מקריסטל.
"האם ידעת שבמערה החמודה שלך יש מקדש?" שאלה ג'אוורה
"כן, זה לא נראה טבעי במיוחד" הוסיף ברנז.
"אמרתי, לעולם לא הגעתי כל כך רחוק ולכן איני יודע מאומה על המשך המערה" אמר פרוטר.
"משהו מוזר, איך זה שלא חשוך כאן?" שאל מרטין
"כן שמתי לב לזה רק עכשיו" הוסיף אנבסיל. הם התקדמו לפתח המקדש. לפתע אחד הקריסטלים שהרכיב את המקדש התארך והתקדם לכוון פרוטר.
"פרוטר!" צעק מרטין. הוא השליך את הפטיש בצורה מסובבת על הקריסטל המתקרב. הפטיש פגע בקריסטל ועף הצידה.
"פצצת קסם!" אמר אנבסיל. הכדורים הורודים פגעו בקריסטל אבל הקריסטל לא הושפע. ברנז ירה שני חצים שעפו הצידה וג'אוורה לא טרחה לנסות. הקריסטל תפס את פרוטר.
"הצילו!" צעק פרוטר. הקריסטל לקח אותו למקדש והשליך אותו לשם.
"חייבים להכנס ולהציל אותו!" אמר מרטין, אחרת לא יוכלו לקבת את עיטור הוודן-גאף. הם רצו ונכנסו למקדש. לפתע שני גושי קריסטל התייצבו מולם.
"אתם לא עוברים!" אמר הקריסטל הראשון
"אנחנו נעצור אותכם!" אמר הקריסטל השני. פשוט כך. קריסטל עף מהמקדש, חטף בן אדם, ועכשיו שני קריסטלים מתכוונים לעצור ארבעה בני אדם בכניסה למקדש.
"עוד נראה" אמר מרטין. הקריסטל הראשון התארך והחל לעוף בנסיון ללכוד את החבורה.
"מכת קרח!" אמר אנבסיל. גוש הקרח פגע בקריסטל וביטל את ההתקפתו. מרטין הסתער והחל להכות בקריסטל השני. הקריסטל השני קפץ והתחמק מהמכות. מרטין הכה בקריסטל שהיה על האדמה אבל הקריסטל קפץ על הפטיש.
"פספסת" אמר הקריסטל. הוא התארך ולכד את מרטין. הקריסטל הראשון התחמק מהמכות של השאר.
"אחי, בוא לכאן, קשה לי להתחמק משלושתם!" אמר הקריסטל הראשון וחציו של ברנז פגע בו.
"חכה אחי, אני אוכל אחד מהם, עוד מעט אני אצטרף אליך, חכה שניה" אמר הקריסטל השני. המילה "אוכל" נשמעה מעט מוזר באוזני השלושה, אך הם לא הניחו על זה את הדעת יתר על המידה. היו להם די צרות.
"מרטין!" אמר אנבסיל והוא רץ לקריסטל השני. הוא השתמש במכת קרח ואז בפצצת קסם והקריסטל הרפה ממרטין. מרטין היה מסוחרר ונפל על האדמה, כשהוא לא ממש מודע למה שקורה סביבו. הקריסטל השני קפץ וחתך את אנבסיל. הקריסטל הראשון חטף עוד שני חצים מברנז ואז הוא החל לבכות. ג'אוורה לא הגיבה למפגן הרגש הזה, והשתמשה בפצצת השנסווי. היא וברנז ביחד השמידו את הקריסטל הראשון ואז שלושתם יחד השמידו את השני. (הרי מרטין שכוב על הרצפה, ומבולבל). מרטין קם באותו הרגע והתרכז במה שסביבו.
"הם חזקים, אנחנו צריכים להזהר מהם!" אמר מרטין שהתאושש. דיבר מי שכמעט "נאכל" בידי הקריסטלים האלו. השאר כמובן לא היו צריכים את פיסת המידע הזו, שהם היו אלו שנלחמו אחרי הכל. הם החלו לרוץ במסדרונות ונתקלו בכמה קריסטלים. הם השמידו אותם. לבסוף הגיעו לחדר שהיה כולו מכוסה קריסטלים. כול ההשתקפויות בלבלו את מרטין והוא התעלף. אנבסיל לקח אותו.
"לכמות כזו של השתקפויות יש נטייה להשפיע עליו לרעה.." אמר אנבסיל, בנימה אקדמית משהו. "אני אקח אותו ואעיר כשנצא מהחדר"
"יש כאן מעבר בחדר הזה, הוא פשוט מוסתר בגלל ההשתקפויות" אמרה ג'אוורה. "ברנז תירה חץ".
ברנז ציית לה וירה חץ. החץ פגע בקריסטל ונחת במקום כלשהו לפניהם. "קדימה לשם" פקדה ג'אוורה. הם הלכו לכוון החץ. הם בצעו את אותו התהליך מספר פעמים עד שיצאו מהחדר.
"כל הכבוד ג'אוורה!" אמר ברנז בחמימות. הוא שוב הרגיש את החמימות כלפיה, שהזכירה לו שהוא בן אדם וככזה הוא מושפע מכוחות לא הגיוניים. אנבסיל ניער בחזקה את מרטין והוא התעורר.
"מרטין, מרטין, מתי תדע לא להתעלף כשאתה רואה יותר מחמישה מרטינים ברגע נתון?" שאל אנבסיל. מרטין לא הגיב וקם.
"אז איך יצאנו משם?" שאל מרטין, לאט לאט נזכר איפה הוא.
"ג'אוורה מצאה פתרון חביב ביותר" אמר ברנז, ושוב גל של רגשות אנושיים להחליא הציפו אותו.
'ג'אוורה הא?' הוא חשב. לפתע לבו החלם להלום בפראות, וגם הוא נתקף רגשות אנושיים מאוד 'חזיז ורעם, איך לא שמתי לב לכך קודם?!'. הוא הביט לעבר המראה היפה והמושך מאוד של ג'אוורה והוא הכריח את עצמו להרגע. תכסיס זה צלח לו, לפחות בינתיים. הוא ידע שייתכן והרגשות האנושיים להחליא יתקפו אותו בעתיד. "עבודה טובה, בואו נזוז" אמר לבסוף. הם המשיכו והרגו עוד כמה קריסטלים. לבסוף הגיעו לחדר בו ראו את פרוטר תלוי על קיר כשקריסטלים תקועים ברגלים ובידי. הוא היה עירום. עמדו מולו כמה קריסטלים ובן-אדם.
"אז, אתה התעללת בקריסטלים? אתה התעללת בהם! השחטת אותם! עינית אותם!" אמר האיש. ממבט ראשון, קל והחומר היה לחשוב שהאיש לוקה בנפשו, שכן הוא התעלל באדם חסר ישע בגין התעללות בקריסטלים.
"אני מצט-טער" אמר פרוטר בפחד
"אתה מצטער?! זה מה שיש לך לאמר אחרי שהרגת בחוסר לב מוחלט את הקריסטלים?! אתה עינית אותם ועכשיו אתה מעונה!" האיש יצר בדרך פלא כדור מים וגוש קרח ושלח אותם על פרוטר. פרוטר הרגיש גל קור מצמרר. אנבסיל הבין שמדובר במכשף. הוא לא ידע איזה סוג של מכשף, אך הוא היה מוכן להכל.
"ברנז אני צריך עזרה..." אמר מרטין לברנז. "אני זורק את הפטיש שלי על המטורף שיהיה מוכן לתת את חייו למען זכויות הקריסטלים ואתה יורה חצים אל הקריסטלים שקושרים את פרוטר לקיר, בסדר?" הסביר מרטין את התכנית לברנז.
"בסדר, אבל אם גם אני אגמור כמו פרוטר זה על אחריותך"
"למעשה, כל זה הוא כבר על אחריותי מהרגע שהסכמת להצטרף אליי". העיר מרטין "צא!". ברנז ירה את חציו. החצים העיפו את הקריסטלים מידי של פרוטר ואז הוא שחרר את רגליו. הוא נחת על האדמה. האיש הביט בפליאה ואז הוא ראה שפטיש עף אליו במהירות. הוא שם את ידו מלפניו והפטיש נעצר באוויר. האיש ביצע תנועה בידיו והפטיש עף הצידה.
"אז מי אתם? עוד הורגי קריסטלים?" שאל האיש.
"לא, אנחנו סתם חבורה של אנשים "אמר מרטין.
"אנשים, אתה אומר?" הרהר האיש במחשבה המשונה הזו. "ובכן, קריסטלים, תפסו אותם!"
"כן אדוני המושיע!" אמרו הקרסטלים והתנפלו על החבורה. אחרי מאבק הקריסטלים נופצו.
"עכשיו תורך!" אמר מרטין. הוא רץ אל המכשף, זינק והניף את הפטיש שלו כדי להלום בו. המכשף שלח את ידיו קדימה, ומרטין נהדף אחורה, והפיל את הפטיש. מרטין קם,ורץ להביא את הפטיש אבל המכשף כל הזמן הזיז את הפטיש למקום אחר עם כוחותיו. מרטין ויתר והלך להרביץ למכשף. אבל המכשף תפס את אגרופיו וזרק אותו הצידה. ג'אוורה רצה כשהיא מתכוונת לעשות פצצת שנסווי. המכשף התשגר למקום אחר. ואז הקרחון של מכת הקרח הופיע מעל ראשו. להבות התלקחו סביב המכשף, ונוצר פיצוץ אדיר שהתיך את הקרחון שיצר אנבסיל. ג'אוורה רצה כדי לתקוף אותו שוב. המכשף שאב אוויר ואז נשב אוויר ירוק מפיו. ג'אוורה, התעלמה מהאוויר המשונה הזה, והמשיכה קדימה. המכשף הכין קרחון בידו ועצר בו את הסכין של ג'אוורה. בידו השנייה הכין חנית חשמלית והשליך אותה על ג'אוורה. ג'אוורה עפה אחורה היא קמה אבל היא התקשתה לנשום.
'מה זה? אני בקושי יכולה לנשום' חשבה ג'אוורה. היא הרגישה חלושה מאוד, ובדיוק באותו רגע בו הבינה שהיה זה רעל, היא התעלפה.
'גוש בשר מרקיב! איך הוא מעז לפגוע בג'אוורה!' רתח ברנז. ' אבל אני לא יכול לאמר את זה בקול רם, אחרי הכל'.
"ארור אחד, זה סופך!" העביר ברנז את מחשבותיו לשפה פשוטה, וירה שתי חצים. המכשף יצר להבה בידיו ואז הכין מזה קשת בוערת. הוא ירה חץ ששרף את חציו של ברנז. ברנז לא וויתר. הוא רץ קדימה כשהקשת שלו מונפת והוא התכוון להכות אותו. המכשף שוב יצר סביבו פיצוץ, שממנו נפגע קשות וכמעט ולא יכל לנוע.
"אנבסיל, רק אנחנו נשארנו" אמר מרטין, בדאגה משהו. מרטין יצא באגרוף מורם למכשף. המכשף הניף את ידיו קדימה ולפתע מרטין האט. הוא הלך לאט מאוד. המכשף ביצע חנית ברק וחשמל את מרטין. מרטין צנח ארצה באפיסת כוחות.
"נו, אז עכשיו זה רק אתה. האם אתה חושב שמכשף ברמה נמוכה כמוכה יצליח להביס מכשף עליון כמוני?" אמר המכשף
"לא" אמר אנבסיל. המכשף הזה השתמש בסוגי קסמים גם מכשפי אש ורעל וגם בסוגי קסמים של קרח וברקים. סימן שהוא היה מאותם קוסמים שניסו ללמוד הכל. החסרון שלו, אם כך, הוא ידיעה שטחית בלבד של הקסמים.
"אז למה את לא נכנע?" שאל המכשף
"כי לא בא לי, למה מה קרה?" אמר אנבסיל.
"טוב מאוד, אז אני אהרוג אותך" המכשף השתמש בחץ אש. אנבסיל השתגר. המכשף השתגר אחריו והכין חנית ברק. אנבסיל ירה מכת קרח אבל חנית הברק פוצצה את הקרחון ופנתה לכוון אנבסיל שברח שוב. המכשף ירה את האוויר הרעיל. אנבסיל נזהר והתרחק משם. המכשף ירה הרבה קרחונים חדים לעבר אנבסיל. אנבסיל ירט אותם עם פצצת קסם וירה פצצת קסם למכשף. המכשף השתמש פצצת קסם משל עצמו. אנבסיל השתגר ליד המכשף ורצה להביא לו אגרוף. המכשף התכוון לנשוב רעל, אך אנבסיל הבין זאת וברח. הוא ירה חמש מכות קרח אחת אחרי השניה ואחר כך עבר לפצצת קסם. המכשף ביצע פיצוץ אך נפגע מפצצות הקסם. הקרב המשיך כשאנבסיל כל הזמן בורח ולפעמים תוקף, אבל התקפותיו נחסמו. לרגע הוא תהה, איפה פרוטר. הוא הביט סביבו ולא ראה אותו. בסדר אנבסיל, קודם כל תדאג שאתה עדיין חי, הרהר לעצמו. אנבסיל השתגר שוב והמכשף השתגר מאחוריו. הוא תפס אותו.
"כעת לא תוכל לברוח" אמר המכשף. המכשף ביצע פיצוץ ואנבסיל נכווה קשה. באותו הזמן, פרוטר מצא את בגדיו במקדש. הוא הוציא שקיק שהייתה בו אבקה שחורה.
"מצוין, אני מקווה שאני לא מאחר" הוא החל לרוץ לכוון חדר העינויים של המכשף. אנבסיל נכווה שוב ושוב ועמד למות. פרוטר הגיע. "למה שלא תשרוף אותי קודם?" שאל פרוטר
"בשמחה, מענה קריסטלים!" אמר המכשף. הוא זרק את אנבסיל על הרצפה והוא יצר חץ אש וירה אותו על פרוטר. פרוטר זרק את שקיק האבקה השחורה.
הייתה דממה במשך שבריר שנייה, ואחריה צליל נפץ חזק במיוחד שהרעיד את המקדש.
פיצוץ ענקי נוצר. הפיצוץ התפשט בצורה כדורית, ולכן כמעט ולא פגע באנבסיל, שהיה מוטל על הקרקע רחוק דיו ממוקד הפיצוץ. המכשף, עם זאת, לא חלק את אותו מזל, ובשרו נחרך קשות והוא מת במקום. לפתע מקדש הקריסטלים החל לעלות באוויר והוא עמד להתפרק. מרטין וברנז חזרו לחושיהים. פרוטר הסביר להם מה קרה וכולם רצו לפנות את המקדש. קסם הקריסטלים החיים הוסר. [/RIGHT]
[RIGHT]ג'אוורה ואנבסיל רופאו. פרוטר הכין את המשלוח.
"תודה פרוטר, אנחנו כעת נביא את זה לאוקליבו" אמר מרטין. הם החלו ללכת.
'כשנסיים עם אוקליבו, נצטרך לחשוב מה לעשות הלאה' חשב מרטין 'לא נראה לי שיש עוד עיטורים ביבשת הזו.'
וכעבור ארבעה ימים הם חזרו לאוקילבו וקבלו את העטור הראשון.[/RIGHT]
[/spoiler]
אני חייב להגיד שזה היה פרק הזוי בהחלט
קודם כל קריסטלים מדברים לשלטון!
הפרק היה ארוך מתמיד אבל הסוף היה היה קצר מידי
"וכעבור ארבעה ימים הם חזרו לאוקילבו וקבלו את העטור הראשון."
מרחת את הקטעים שיכלת לקצר והקיצרת את הקטעים שהיית צריך להאריך
והדבר הכי הזוי זה שלפעמים אתה מדבר בשפה גבוה ולפעמים בסלנג דפוק Xd
כהרגלי אני מאריך איפה שיש טעם, ומקצר איפה שאין כל כך הרבה תוכן. לא ראיתי כל כך ערך באיך שהם קיבלו את העיטור עצמו, שאחרי הכל הוא פשוט חפץ, וחשבתי שהקרב יעניין הרבה יותר.
ואני מודה שאופן הדיבור נהיה יותר פסיכי ולא יציב עם הזמן. אני מניח שאתה מתכוון לזה שהם מדברים כמו שצריך ואז פתאום אנבסיל אומר משהו בסגנון "כי לא בא לי למה מה קרה". הסיבות לכך הן די הומוריות, שכן אני משתדל מאוד לעשות את הסיפור אקראי בצורה משעשעת.
כמובן שאת הטקסטים של המספר אני משתדל תמיד לכתוב באותה רמה, אבל אצל הדמויות משלב לשוני אחר יכול להיות במכוון כדי להביע משהו (למשל, אנשים בבירה הם אנשים רגזניים ואנוכיים שמקללים כל אחד שמבקש מהם עזרה, ניתן לראות בכך ביקורת חברתית (כמו בכל יצירה בספרות)), או, כאמור, לצורך בידורי.
תודה על התגובה הרצינית ומביעת העניין.
עוד צעד אחד אופטימי שלי. אני אפרסם פרק כעת, אבל אם לא יהיו שתי תגובות לפחות (לפי מה שהגדרתי כתגובה בהודעה הראשונה), לא יהיה עוד פרק.
[RIGHT][B]Chapter 10: The Mid-Way Robbery, Who is going to Defeat Marshmallow? Part 1[/B][/RIGHT]
[spoiler]
החבורה נפרדה לשלום מאוקליבו.
[RIGHT]"אז מה תוכניותך עכשיו?" שאלה ג'אוורה.
"ובכן, אני חושב שאין עוד עיטורי וודן גאף ביבשת הזאתי. אולי כדאי לנו לנוע הלאה. אבל אני מעדיף לעבור דרך כל היבשת, וניסע ליבשת אוזאטסו.הנמל שממנו אפשר לצאת לשם נמצא במזרח. אבל נראה לי שכדאי שנלך בדרך הארוכה יותר, נקיף את היבשת, כדי לודוא שלא פספסנו כלום. מהי דעתכם?" שאל מרטין לדעת שותפיו. לא הייתה התנגדות מרובה במיוחד, שהרי איש מביניהם לא מיהר לשום מקום, והארבעה יצאו לדרך. הם הלכו במשך חמישה חודשים (עוד קפיצת זמן חסרת הגיון?) והם הגיעו למדבר.
"המ! אנחנו מתקדמים לא רע! נשאר לנו לעיר הנמל פחות ממה שעברנו. עוד מעט נסע להרטר!" אמר ברנז בהתלהבות יבשה שכזו. לפתע הם ראו מרכבה במדבר. רוכב המרכבה ראה אותם והתקרב.
"אני יכול להביא לכם טרמפ ממש בזול, אפילו אמרו עליי שאני הכי זול במקצוע!" אמר הרוכב.
"בכמה?" שאל מרטין. הרוכב פירט בפניהם מחירים לכמה מקומות. "טוב זה באמת נראה זול, למה שלא נעלה?"
"נגיד" אמר ברנז
"בשמחה למה לא?" אמר אנבסיל. ג'אוורה נמנעה מלהגיב. זה נראה חשוד בעיניה, אך כך גם הייתה העובדה שהיא יצור אנושי שמהרהר בדברים מסוג זה, ואם אין היא מתלוננת על הדבר השני, למה לה להתלונן על הראשון?
"הו, גבירותיי ורבותיי, מטעמי בטיחות יש להשאיר את כל הנשקים שלכם בתיבה הזאת ועליכם לשבת מאחורה" אמר הרוכב. זה היה נשמע הגיוני להם, וארבעתם שמו את הנשקים בתיבה, בעוד שרוכב הכרכרה הביט בנשקיהם בזלזול קל. הם התיישבו בכרכרה על משטח שהיה שם. הם החלו לסוע.
"נפל בחלקינו מזל רב! נגיע ככה לנמל המזרחי מהר מכפי שחשבנו!" אמר מרטין בשמחה. כולם נראו מעט מעודדים יותר.
"מרמלדה, אתה יכול לפעול עכשיו!" אמר הרוכב, בצורה שבאופן ראשוני לא נראתה קשורה לשום דבר. לוח העץ שעליו הפכו ישב לבן אדם שפלט מפיו גז צהוב, שמוטט את כל הארבעה באופן מידי והם נרדמו.
"קדימה מרשמלו, בוא נבדוק מה יש עליהם" אמר מרמלדה.
"כן מרמלדה, בא אני מיד" אמר הנהג, שכפי שהיה אפשר לנחש, קוראים לו מרשמלו. הוא ניגש למקום שבו הם ישבו. הוא חיטט בחפציהם. "קצת כסף, ציוד למסע, ומה זה... הו! עיטור וודן גאף! בהון יכולים אנו למכור אחד כזה! מרמלדה, מזל לנו יש! כמדומני."
"הידד מרשמלו! בוא ניגש למחנה, נשליך אותם לבור ונברח, אני יכול להשיג את מרציפן וסוכרזית בשבילך" אמר מרמלדה.
"כן, אם הם נוכל להיות, ולוודן גאף להסתנן נוכל, לצור קשר עם הג'מוזה נוכל, לך תדע, נקבל אנחנו אולי כסף של שדים! זה נהדר. טוב קדימה שמור עליהם כאן אני אסיע אותנו למחבוא" אמר מרשמלו. הוא היה מאוד מרוצה מהנאום שלו, אף על פי שרוב בני האדם בעלי שכל שפוי המצוי בין גבולות גולגולותיהם לא יתקרבו לג'מוזה בתמורה לשום הון שבעולם. היו אגדות רבות על בני אדם שעשו זאת בימי קדם; רובם נבגדו על ידי הג'מוזה ומצאו את מותם.
"כן אדוני" אמר מרמלדה והתיישב לידם. מרשמלו חזר קדימה ואמר לסוסים לזוז. הם המשיכו לנוע. כעבור מספר שעות הם הגיעו למחבוא. הארבעה הושלכו לכלא והפעם נכבלו בברזל (שימו לב, הרעים משתדרגים, מיכל עלוב, כבולים בחוטים, כבולים בברזל! הריעו לרעים! (או שלא, תעשו מה שבא לכם)). רגליהם ומרפקיהם חוברו לקיר והם היו במעין תנוחת צליבה כזו, וכל בגדיהם העליונים נלקחו מהם. מרמלדה ניגש לאחד האנשים במחבוא.
"קינדר-בואנו, השג לי מיד את מרציפן וסוכרזית, אנחנו יכולים להתעשר ובגדול ואנחנו חייבים את עזרתם" אמר מרמלדה.
"מר מרמלדה, אין לנו שמץ של מושג היכן למצוא את מר מרציפן ואת מר סוכרזית, הם יכו...." החל לאמר קינדר בואנו
"קינדר בואנו, תקשיב לי היטב. או שאתה מוצא אותם עכשיו, או שכל איבריך הפנימיים יבותרו, ותהיה תלוי בחתיכות כמזכרות נהדרות בחדרו של מרשמלו." אמר מרמלדה.
"כמובן מר מרמלדה" אמר קינדר בואנו והלך מיד בבהלה.
ג'אוורה התעוררה ראשונה. היא מיד הרגישה שאין לה את הבגדים שלה.
'לעזאזל, עוד סוטים אנסים מכוערים' חשבה ג'אוורה 'טוב, לא לגמרי' חשבה, נוכח העובדה שבכל זאת הייתה לבושה בדבר מה. ג'אוורה לא חשבה שכדאי לה להעיר את האחרים. אחרי הכל לא יכלה היא לגעת בדבר בגלל הדרך בה קשרו אותה. היא לא יכלה ולצעוק, זה מסוכן מדי. לאט לאט כל השאר התעוררו. הם התסכלו סביבם ורצו לדבר אבל ג'אוורה כל הזמן השתיקה אותם. כעבור כמה זמן נכנס לחדר מרשמלו.
"שלום לכם ידידי, אני הוא הנהג שלכם, מרשמלו, בחיי כל כך נחמד לראות שרציתם להתארח במחבוא שלי!" אמר מרשמלו, מלא שמחת חיים ומרץ.
"כמובן!" החל לאמר מרטין "אתה הנוכל ההוא... זה שהכפר שלי הזהיר שהוא מתחזה לאישה ומנסה ככה לשדוד אנשים, לפני... שבע שנים!"
"הו... מזה הרווחתי הרבה, חייב אני לציין" אמר מרשמלו "נחמד ששמי מוכר פה, אני מוריד בפניכם את הכובע!" מרשמלו החל לצחוקץ
"ומתי, הגבר-אישה הזה או זו, ישחרר או תשחרר אותנו?" שאלה ג'אוורה. מרשמלו ניגש אליה.
"איזה אישה מקסימה" אמר. הוא העביר את ידו מאחורי אחת המותניים שלה למותן הרחוקה יותר ומישש את עורה כאילו ניסה להעריך את טיב הסחורה. ג'אוורה התאמצה מעט, נשכה את כתפו. מרשמלו הכה בידו השנייה בצווארה של ג'אוורה והיא התעלפה. "חצופה, אך אם נאלף אותה מספיק, נקבל תמורה הוגנת בסופו של דבר..."
ברנז עמד לעוף אליו ולהוריד לו את הראש, אם כמובן הוא לא היה קשור, ואם היה לו עם מה להוריד את הראש.
"אוקיי, מרשמלו, מתי אתה תשחרר אותנו ומה אתה רוצה לעשות איתנו?" שאל מרטין וניסה לשמור על נימת כבוד במילותיו.
"אני אשחרר אותכם אחרי שיהיה לי יותר ממליון זהב. מה אני אעשה אתכם? כלום! אני, עמיתי מרמלדה שישבתם עליו ממקודם, ושני חברים אחרים נתחזה להיות אתם. מכיוון שיש לכם עיטור וודן גאף אחד, אני אצטרך להשיג עוד שלושה. אז אני אכנס לוודן גאף. אני אלך לג'מוזה. אני אומר לו שאני נמצא מבחוץ ואני יכול לשרת אותו בתמורה לקצת כסף. אחרי שאני ארוויח מספיק אצל הג'מוזה אני אחזור אליכם ואשחרר אותכם. כמובן שכל רכושכם ימכר ואני ארוויח קצת כסף מהדברים חסרי הערך שלכם" אמר מרשמלו
"לעזאזל, זה מאוד נהדר כשהג'מוזה כבר חטף אותנו!" אמר ברנז. הוא לא ידע מדוע סיפר מידע זה, אך קשה לבני האדם להפגין שיקול דעת במצבים שכאלה.
"תודה על המידע, עכשיו יש סיכוי שאני אתעשר מהר יותר" אמר מרשמלו וצחקק. הוא לא ידע איך זה בדיוק עזר לו, אבל עצם העובדה שברנז סיפר את זה כעובדה שמזיקה לו, באופן מידי זה התפרש כעובדה שתועיל למרשמלו. "ארמממ, עוד שאלות, משהו?" לאף אחד לא הייתה שאלה. כולם היו כעוסים. הם לא יכלו לצאת מפה, כלומר הם ישארו ככה עד סוף ימיהם. וכך, מסעו של מרטין נגמר. אבל רק רגע, בכותרת כתוב במפורש שזה רק Part 1, ולכן אני חייב להמשיך לכתוב... (אתם, כמובן, לא חייבים לעשות שום דבר!)[/RIGHT]
[RIGHT]קינדר בואנו מצא את מרציפן וסוכרזית תוך ארבעה ימים. מרמלדה אמר לו שזה טוב שהוא הצליח למצוא אותם אחרת, קינדר בואנו כבר היה יודע מה יהיה העתיד של כל איבריו הפנימיים. מרשמלו, מרמלדה, מרציפן וסוכרזית החלו את תהליך ההפיכת הזהות. הם חקרו את הרביעייה וקבלו מושג על איך שהם צריכים להיות. כל יום, אחרי התחקור, מרטין נסה לשמור על כושר. הוא ניסה להתמתח למעלה, למרות שהוא לא יכול היה כי רגליו היו קשורות לרצפה.
מדי יום, עינו אותם. שפכו עליהם מים קרים, שרטו את גופם חשמלו אותם אחרי ששפכו עליהם מים קרים ודברים מלאי כאב אלו ואחרים.
"רבותיי וגברותיי, עוד מעט נגמור ללמוד אותכם ואז אתם תמשיכו להתענות כאן, ואנחנו נצא מפה ונסתובב חופשי!" אמר מרשמלו והלך. הוא אהב לגרום לכלואים שלו להרגיש רע.
"ג'אוורה, את אומרת שזה יהיה חכם מחר להרוג את המענים?" שאלה מרטין את ג'אוורה באחד הלילות לאחר מכן.
"אם אתה יכול" אמרה ג'אוורה. ניכר בה שהיא לא הייתה במצב טוב. כמעט כל אנשיו של מרשמלו ניסו להערך את טיב גופה של ג'אוורה, אך הם מעולם לא הגיעו להסכמה, ונאלצו לבצע בדיקות שוב ושוב ושוב. גם העינויים שהם עברו לא היו נחמדים במיוחד. ג'אוורה משום מה עדיין לא הבינה למה מרשמלו לא נתן את ההוראה לאנוס אותה. מכל בחינה שהיא, היא הייתה מרוצה מכך. למחרת בבוקר היה העינוי היומי.
אחד מהאנשים שקראו לו כרמית, ועוד משהו שקראו לו עוגתאוסם הגיעו כדי לענות אותם. עוגתאוסם נשא דלי מים קרים וכרמית החזיק מגילה שהיה ברק עליה.
"בוקר טוב!" אמר כרמית "איזה בוקר נפלא לעינויים. קדימה עוגתאוסם!" עוגתאוסם שפך על כולם את המים הקרים. ולאחר מכן כרמית לחש משהו ואז יצא ברק מהמגילה וכולם התחשמלו.
"אז, גמרתם?" שאל מרטין "או שיש לכם עוד, כי חשמול אחרי מים קרים כבר ממש ממש משעמם!" מרטין חייך. לא היה לו מושג מה לעזאזל הוא מתכוון לעשות אבל הוא היה חייב להלחם, ולעולם לא לוותר.*
"תביא את הסכין" פקד כרמית על עוגתאוסם. כרמית היה נראה מאוד זעוף כתוצאה מכך שלא מעריכים את העבודה שלו כראוי. עוגתאוסם הביא סכין עם שלושה להבים. כרמית לקח את הסכין והלך אל מרטין. מרטין נעמד על קצות אצבעותיו. הוא שלח את ידיו קדימה ככל האפשר. נאחז בסכין עם ידו השניה תמך בידו הראשונה. לאחר מאבק קצר, למרבה ההפתעה, מרטין ניצח.
"זה מה שקורה כשאתה סוכריית וניל, קרמל, או מה שלא תהיה! אתה מגעיל!" אמר מרטין. עוגתאוסם וכרמית קפצו עליו אבל הוא שרט אותם עם הסכין ובזמן שהם התאוששו הוא תקף את הקיר שמאחוריו. הקיר לא היה ברזלי. כך מרטין שחרר את ידיו ואז גם את רגליו. הוא חתך את ידיהם של כרמית ועוגתאוסם ושם את הגפיים החתוכות בתוך הפיות שלהם. מזרקות מרהיבות של דם זרמו מתוך הזרועות שלהם.
"זה לא העינוי המושלם, אבל זה אמור לעבוד" אמר מרטין, והביט על יצירת האומנות שלו. מרטין שחרר את חבריו. "בואו נזוז!". הם החלו לרוץ אחרי מרטין. "אני מקווה שהדרך ליציאה נמצאית תהיה איפה שאנחנו רצים!"
"המשפט שלך לא מוזר קצת?" שאל ברנז, שנחה עליו הרוח להעתסק בענייני תחביר.
"זה משנה?" שאל מרטין
"לא" ענה ברנז. בדרך הם פגשו כמה מענים והם הרגו אותם. מרמלדה ראה את זה. הוא דיווח למרשמלו.
"תשיג מיד את מילקי, במבה, ביסלי וצ'יפס!" אמר מרשמלו
"כן מרשמלו!" מרמלדה קרא להם.
החבורה הלכה במסדרונות המחבוא ולפתע הם ראו ארבעה לוחמים בדרך אליהם. מרטין התכונן. גם אנשי הממתקים הייתה מגוונת. צ'יפס היה לוחם שהשתמש בגרזן, ביסלי היה קשת, במבה היה מכשף ומילקי, היה מתנקש שהשתמש בסכינים קטנים שהוא זרק.
"מוכנים לקרב האמיתי?" שאל מילקי.[/RIGHT]
*סיבה (אם תרצו לקרוא לזה כך) תופיע בספיישל שעליו דיברתי בפרק 2 (אליו אנחנו כבר מאוד קרובים!)
[RIGHT]הערה: אם תקראו את פרק זה, ואז את פרק אחד, או בסדר הפוך, לא תתקשו לאמת שיש ירידה [B]דרמטית[/B] בשפיות.[/RIGHT]
[/spoiler]
יחי ממלכת הממתקים !
פרק הזוי לגמרי יותר מידי קפיצות זמן (עוד הפעם Xd)
וכמובן איך לא עוד אנשים הזוים חדשים D:
היה גם קטע מוזר שהלך ככה "הוא ראה דווח" זה נראה קצת מוזר ואפשר להוציא יותר 3:
המממ יש קפיצה אחת של חמש חודשים שבהם לא קורה כלום, וקפיצה של כמות זמן לא מוגדרת שגם בה לא קורה שום דבר משמעותי. (מתחקרים אותם).
הקטע שבו מרטין משתחרר מהעינוי שלהם זרק אותי הפעם מהכיסא. אני הופתעתי מעד כמה הייתי מחורפן כשכתבתי את זה.
ואתה צודק כשאתה אומר שהייתי יכול להוסיף שם משהו. לא חשבתי על זה. הייתי בטח יכול לשנות את זה ל-
"מרמלדה ראה את אותם רצים ומבצעים מהומות במחבוא. אך מכיוון שמרשמלו הוא האל האדיר לו כולם כפופים, לא הייתה לו סמכות להביע דעה ולנקוט פעולה. אי לכך, הוא הלך לדווח למרשמלו כדי לשמוע את דעתו בעניין."
[QUOTE=LordAbizi;1225106]המממ יש קפיצה אחת של חמש חודשים שבהם לא קורה כלום, וקפיצה של כמות זמן לא מוגדרת שגם בה לא קורה שום דבר משמעותי. (מתחקרים אותם).
הקטע שבו מרטין משתחרר מהעינוי שלהם זרק אותי הפעם מהכיסא. אני הופתעתי מעד כמה הייתי מחורפן כשכתבתי את זה.
ואתה צודק כשאתה אומר שהייתי יכול להוסיף שם משהו. לא חשבתי על זה. הייתי בטח יכול לשנות את זה ל-
"מרמלדה ראה את אותם רצים ומבצעים מהומות במחבוא. אך מכיוון שמרשמלו הוא האל האדיר לו כולם כפופים, לא הייתה לו סמכות להביע דעה ולנקוט פעולה. אי לכך, הוא הלך לדווח למרשמלו כדי לשמוע את דעתו בעניין."[/QUOTE]
גם איך הוא בדיוק היה אמור לדקור אותם אם הוא קשור לקיר XD
תארתי בדיוק איך הם היו קשורים: כל אחד היה צמוד לקיר, כשרגליו ומרפקיו מחוברים במעין חצי אזיק/צמיד מתכתי לקיר. עדיין אפשר קצת למתוח את הגוף קדימה בקצת. אם נוסיף לזה את האורך של הסכין, ואת העובדה שכרמית ועוגתאוסם הם צמד מפגרים, נקבל בקלות שהם יכולים להדקר על ידי מרטין.
הא אה !
אז זה לא שמרטין הוא סופר מן זה פשוט שכרמית ועוגתאוסם יותר מטומטמים מנעל D:
אפשר לנסח את זה כך. (אך שלא תשגה באשליות, מרטין כן יגיע בסופו של דבר לרמות על-טבעיות של כוח, או לפחות, כח של גיבור אנימה ממוצע).
אני עדיין מצפה לתגובות של עוד בני אדם.
אוקיי, קראתי את הפרק הראשון ואני רוצה להגיד שזה היה פרק נחמד מאוד.
אתה מתאר את המקום קשוח מאוד, כמו בית ספר ללוחמים, כך צריך להיות ואתה עושה את זה טוב.
הקרבות מתוארים בצורה יפה מאוד, בפירוט ואפשר לדמיין את הקרב בראש.
והדבר שהכי אהבתי בפרק, שלא נתת למרטין להיות מוביל מחבריו. אם הוא היה מוביל, זה היה יוצר את הדמות רדודה.
הכתיבה שלך יפה ורואים את הרצינות שלך בקשר לזה.
אבל, יש פרטים שלא אהבתי:
-זה התחיל בפתאומיות בבית הספר, לא מובן איך הם הגיעו.
-אתה משתמש בשפה גבוהה מאוד ולא תמיד אנשים יבינו את העניין. ודבר שאני ממליץ לשים דגש שלעולם לא לדבר בשפה גבוהה בדיבורים. אנחנו לא במאה ה-19 וגם הסיפור שלך לא. אז, אם אתה נוטה ושמתי לב שאתה אוהב לדבר בשפה גבוהה, תוריד קצת את רמת השפה שלך בסיפורים.
[QUOTE=Dia;1229767]אוקיי, קראתי את הפרק הראשון ואני רוצה להגיד שזה היה פרק נחמד מאוד.
אתה מתאר את המקום קשוח מאוד, כמו בית ספר ללוחמים, כך צריך להיות ואתה עושה את זה טוב.
הקרבות מתוארים בצורה יפה מאוד, בפירוט ואפשר לדמיין את הקרב בראש.
והדבר שהכי אהבתי בפרק, שלא נתת למרטין להיות מוביל מחבריו. אם הוא היה מוביל, זה היה יוצר את הדמות רדודה.
הכתיבה שלך יפה ורואים את הרצינות שלך בקשר לזה.
אבל, יש פרטים שלא אהבתי:
-זה התחיל בפתאומיות בבית הספר, לא מובן איך הם הגיעו.
-אתה משתמש בשפה גבוהה מאוד ולא תמיד אנשים יבינו את העניין. ודבר שאני ממליץ לשים דגש שלעולם לא לדבר בשפה גבוהה בדיבורים. אנחנו לא במאה ה-19 וגם הסיפור שלך לא. אז, אם אתה נוטה ושמתי לב שאתה אוהב לדבר בשפה גבוהה, תוריד קצת את רמת השפה שלך בסיפורים.[/QUOTE]
-אף סיפור לא מתחיל מלידתו של הגיבור אלה מהנקודה של התחלת העלילה אם אני לא טועה אביזי הסביר שהוא יעשה סיפור צדדי לתקופת בית הספר ומה שהיה לפניי (תקן אותי עם אני טועה 3:)
-שתקרא את הפרקים המתקדמים יותר תראה את שינוי השפה הקיצוני שיש בדיבור של הדמויות לפעמים (שאגב דבר פנטסטי והזוי XD)
והוא כן צריך לשמור על השפה הגבוה זה יחודי לסיפור ומעניין במיוחד.