המסע המוזר של חיי

[b]מי היה מאמין-פרק רגיל-חלק ב'
[/b]
הייתי המומה,כאשר הדמות הבליחה כל הסערות שקטו וכל הלהבות גוועו,מאות אנשים נהרו החוצה מן הבתים והבניינים מעט חוששים,כמה נשים הסתובבו ברחובות בזעקות לילדיהם הקטנים שיצאו לשחק בזמן שאסוני הטבע קרו,בכל מקום היו סימני חריכה ועצים נפולים אפילו ראיתי עץ שממנו ירדו כשישה אנשים מפוחדים.
אבל מה שבאמת הכי משך אותי הייתה אישה בעלת שיער חום שלבשה ברדס ורק כמה קצוות שיער יצאו ממנו,האישה צעקה ''שרה,שרה איפה את שרה מתוקה?!'',הסתובבתי לאחור כדי לקחת אוויר,לנשום ולהרגע אבל שמעתי צווחה איומה ומחרישת אוזניים,הסתובבתי וראיתי את אותה אישה עטויית ברדס צווחת ומצביע לשמים באימה וכך עשו גם כל שאר מאות תושבי העיר,הסתכלתי למעלה בכדי לראות על מה כל המהומה וכמעט התעלפתי,שם במרכז השמים עופף פוקימון חום אימתני בעל ציפורניים ענקיות וכמה נוצות ססגוניות על עורפו,זהיתי אותו משיעורי הטבע,זה היה פירו.
אבל לא הפירו הוא מה שגרם לצווחות ולצרחות אלה סלסלת הקש הצהבהבה שתפוסה ברגליו,ומין הסלסלה נשמעו צווחות תינוק,ניסיתי לראות טוב יותר וראיתי על הסלסלה את האותיות ש.ר.ה חרוטות והבנתי שהתינוקת היא שרה,שאותה אישה עטויית ברדס חיפשה,מיד הבנתי שעליי לעזור,הוצאתי את כל הפוקימונים ובדקתי איזה מתקפות יש לאיווי,''כדור צל,דחיפה,שריטה'' זימזם קולו המתכתי של הפוקדע,''שום דבר שיכול לעזור בהצלת תינוקות..'' מילמלתי,ואז שמעתי משהו חותך את האוויר עד שבגבי עברה צמרמורת הסתכלתי למעלה במהירות וראיתי פוקימון ירוק גדול בעל כנפיים מעויינות ופסים על גופו,על עייניו היו כיסויים שקופים אדומים,הייתי ממש מבולבלת כך שהדבר הראשון שעלה לי לראש היה ''למה פוקימון צריך משקפי שמש?!'',ואז נפל לי האסימון,זה היה פלייגון פוקימון מסוג אדמה ודרקון.
על גבו של הפלייגון רכב איש גבוהה קומה בעל שיער שחור קצוץ וחליפת מעצבים חומה.
הוא רכב אל עבר פירו ואמר בקול גדול ''פלייגון קרן על'',לרגע חשבתי,ואני בטוחה שלא רק אני שהזר מנסה להרוג את התינוקת אבל ראיתי את פלייגון טוען קרן על במהירות עצומה ממה שראיתי איי פעם ויורה טיפה יותר גבוהה מראשו של פירו,פירו נבהל כהוגן ושיחרר את הסלסלה צרחתי יחד עם שאר אנשי העיר,האישה עטויית הברדס כמעט התעלפה אבל אז הפלייגון ורכבו שעטו מטה ומטה והרוכב הזר תפס במהירות את הסלסלה ונחת,שום מחיאות כפיים לא נשמעו,כולם היו המומים מידי.
לאט לאט ובהדרגה נשמעה פה ושם מחיאת כף עד שכולם,כולל אני מחאו מחיאות כפיים סוערות,האישה עטויית הברדס התקרבה ולקחה את הסלסלה,היא הורידה את הברדס וחשפה פנים יפייפיות ועייני דבש מהממות,היא הרימה תינוקת שמנמנה בעלת אותם עיינים ואימצה אותה אל לבה.
הרוכב קד קידה ועלה על גבו של פלייגון ואמר ''שמחתי לעזור להתראות ,נקווה שלא נתראה שוב בנסיבות אלה'' וכך,במילים אלה הוא נעלם כלא היה בשמי השקיעה הכתמתמים,זה נראה כמעט קסום לולא המילה ''הנבחרת'' שהידהדה בראשי....

הפעם לא יהיה בפרק הבא.... שאיר אתכם במתח :) 7 תגובות פרק :)

וואו! אני אוהב את פלייגון! אחלה פרק! כי פלייגון נמצא שם! כל פרק שיש בו פלייגון הוא פרק טוב!
ועכשיו לדעה פחות פלייגונית:
אחרי הפסיקים, את לא עושה רווח. צריך לעשות. (כמו שאת רואה במשפט עצמו)
כשאת מפרטת על המתקפות של איווי את צריכה לעשות ככה-
בדקתי איזה מתקפות יש לאיווי[b]:[/b] "כדור צל, דחיפה ושריטה"
ולא-
בדקתי איזה מתקפות יש לאיווי,"כדור צל,דחיפה,שריטה"

את רואה את ההבדל?

כן,תודה רבה אני אשתדל לשים לב :) עוד תגובות? 5לפרק הבא

פרקים נחמדים אבל כל פרק במקום אחר לא בדיוק הבנתי מה קשורים האנשים, מאיפה הם הגיעו?

היה רשום בפרק הקודם שהיא ראתה את בנייני העיר מרחוק אבל אז היא סתטה הצידה ופגשה את מנהיגי רוחות הטבע,אז היא הייתה קרובה ותבתחילת הפרק הזה בחלק א' היה רשום שהיא ראתה את קצוות הבנייםנים והגיעה

סבבה.
פרקים טובים.
העלילה מתקדמת יפה ורוחות הטבע הם רעיון ממש טוב.
הם כאילו משנים את כל השקפת העולם.
שאולי כל אדם או פוקימון שפגעת בו הוא בעצם רוח טבע עוצמתית.

אולי... חח 3 תגובות פרק

סיפור יפה אני מגיב כדי לעקוב

סבבי עוד 2 תגובות פרק

את יודעת, לא כל יום, ובטח שלא נגמר עדיין יום אחד בסיפור שלך בין שני איוונטים, את צריכה לפגוש משהו מדהים.
אפשר גם להוסיף שנינות והומור, אולי גם קרב קטן, לפרק בלי התרחשות מיוחדת ולהפוך אותו לפרק מדהים.

כלומר? חשבתי כאילו כדי להעלות את רמת הסיפור כל פרק להשאיר במטח כאילו אתה מתכוון להפסיק עם זה?

[QUOTE=ttrrtte;1245111]כלומר? חשבתי כאילו כדי להעלות את רמת הסיפור כל פרק להשאיר במטח כאילו אתה מתכוון להפסיק עם זה?[/QUOTE]

לא, שבכל פרק יש איזה שהוא מפגש סופר מרגש, ולא צריך כל כך הרבה.

אוקיי בסדר הבנתי :) כאילו פרקים רגילים של תפיסת פפוקימונים,קרבות וכאלה :)

ובגלל שאלה היו שתי תגובות אזאני יפרסם אץ הפרק הבא עד 10

[b]שותף ויריב כאחד או לא?
[/b]המילה ''הנבחרת'' עדיין הידהדה בראשי אבל ניסיתי להתעלם,הלכתי למרכז הפוקימונים הקרוב ולקחתי מהאחות ג'וי מפתח לחדר,עליתי במדרגות מרכז הפוקימון בתהייה מי היה האיש המוזר ההוא ואיך ידע להגיע בדיוק למקום בוא הייתה כל המהומה.
הגעתי לחדר ונרדמתי ישר השינה שלי הייתה רצופת סיוטים על שרפות ורוחות חזקות בכל מקום,התעוררתי לפחות חמש פעמים מיוזעת כולי,בפעם השישית ידעתי שאין טעם לנסות ולכן קמתי לאימון לילי.
יצאתי החוצה יחד עם כל הפוקימונים שלי אל היער הקרוב לאחר כחצי שעת הליכה מצאתי קרחת יעק קטנה ומושלמת לאימונים,התכוננתי להתאמן אבל אז שמעתי קול מאחוריי שאומר ''גם את לא הצלחת להרדם?רוצה קרב?'',הסתובבתי לאט לאט וראיתי ילד בין גילי בעל שיער בלונדיני ועייני תכלת בורקות מיד הינהנתי ואמרתי ''שלום לי קוראים נגה,בטח שאני רוצה ואיך קורים לך?'' שאלתי תוך כדי מחשבה עם איזה פוקימון עליי להילחם,הילד אמר ''שלום נגה לי קוראים ריי מוכנה?'' הוא אמר כאשר הוא מכין פוקדור בידו,ראיתי את הנחישות בעייניו ומיד הבנתי שמצאתי לי ירב,אמרתי ''ברור!'' בהתרגשות רבה והוצאתי את אודיש לזירה,בניגוד לאחרים ריי לא אמר מילה על העובדה שיש לי אודיש להפך,הוא אמר ''אני אוהב את אודיש זה יהיה אתגר'' הוא אמר בטון ענייני,הוא זרק את הפוקדור שלו ואמר ''צא לני'' הפוקדור נח על הריצפה וממנו יצאה דמות אדומה שגדלה מעט,אבל לא יותר מידי לרגע חשבתי שאודיש פשוט נעמד מול הפוקדור אבל אז הבנתי,לריי גם יש אודיש,ממש שמחתי שהבנתי שאני לא היחידה שאוהבת פוקימוני עשב.
ריי אמר בחיוך ''לני קדימה עלי תער!'', הסתכלתי על אודיש שמעט פחד ואמרתי ''אודיש אל תדאג קדימה צא מיד בעלי תער!'',עלי התער של אודיש יצאו אל עבר עלי התער של לני,מיד ראיתי שעלי התער של לני חזקים בהרבה מעלי התער של לני וכמון שצדקתי,עלי התער של לני מעכו את עלי התער של אודיש כמו זבוב והמשיכו בדרכם בלי להחסיר אפילו בעלה אחד.
צעקתי ''אודיש תתחמקי הצידה ואז תנסי להשתמש בספיגה'',ידעתי שלאודיש אין כל כך ניסיון בקרבות וללמוד מתקפה חדשה כבר עכשיו,כמעט ואין סיכויאבל משהו אמר לי שהיא תצליח.
אודיש קפצה הצידה והתחמקה כמעט מכל עלי התער אבל אחד מהם פגע בא,אודיש ניסה להתעלם מהכאב הרב שאחז בוא וניסה ספיגה לרגע אחד הוא זהב באור ירוק אך האור דעך ונעלם במהירות כשם הופיע,במקום לצחוק ריי אמר ''יפה מאוד לאודיש שלך יש אומץ'' ואז הוסיף ''לני ספיגה!'',לני זהר באור ירוק הרבה יותר חזק מאורו של אודיש,לא ראיתי שום דבר קורה אבל שהסתכלתי על אודיש ראיתי שהוא נחלש מרגע לרגע,ליבי נקרע למראה אודיש המתפתל מכאב על הקרקע ומיד אמרתי בלחש ''אודיש,קום בבקשה אתה יכול לעשות את זה,אתה יכול לנצח'',כמו על פי סימן קם אודיש על רגליו בכוחות אחרונים והתחיל לזהור בירוק,לא ראיתי כלום חשבתי שזאת עוד ספיגה שנכשלת אבל שהסתכלתי אל עבר לני ראיתי שזאת ממש לא ספיגה שנכשלת,לני היה שכוב על הקרקע והתפתל מכאב,ריי אמר משהו אבל לא שמעתי אותו,כי רק צילצולי השמחה נשמעו באוזניי,כשהסתכלתי על לני הבנתי מיד מה ריי אמר,לני זהר באור צהוב,הוא הישתמש בסינטזה מיד הבנתי על פי כך שהצבע חזר ללחייו,מיד אמרתי במבט מופתע ''ריי, עכשיו לילה איך הוא עושה את זה?'',ריי רק הצביע לשמיים וראיתי את הזריחה,ואמרתי ''אודיש מסה גם אתה!'',אודיש ניסה להתרכז בשמש אבל הצליח לספוג אולי קמצוץ כוח,ריי צעק מהצד השני של קרחת היער ''אודיש עלי תער'',עלי התער הפתיעו אותי ואת אודיש כאחד,ואודיש נפגע והתעלף.
רציתי לבכות אבל ריי אמר ''יש לאודיש שלך פונטציאל אדיר וגם לך,תרצי להצטרף למסע שלי?''

בפרק הבא-
האם נגה תסכים להצעתו של ריי?
אתם מחליטים! תכתבו תגובה על הפרק ומה אתם חושבים היא תסכים או לא הרוב קובע!

הפרק יפה מאוד ואני אומר שהיא תסכים.