-
[size="5"]פרק 10:ריצ'רד[/size]
לפעמים אתה לא יודע איך לספוג את הכאב ולפעמים הכאב גדול כדי לספוג אותו וזה מגיע למצב שזה בלתי אפשרי .
יש כאבים כאשר אתה נופל מן האופניים ,זה קרה לי הרבה פעמים ,אתה נופל ומקבל מכה חזקה כאשר העור נחתך ונגרם שפשוף קטן ,
העור שלך ישר מאדים ואתה נבהל ,אתה לא צורח מהכאב של הרגל ,אתה מיילל על זה שאתה רואה פתאום
את הרגל שלך ,שאותה אתה מכיר ,שאתה רואה אותה מדממת ,זה גורם לה להיראות שונה ואכזרי ,אתה מפחד ממה שאתה רואה וזהו הכאב
וזה מה שבעצם מכאיב לך ,לראות את הרגל שלך ,הרגל שלך ,שאתה מכיר שטוחה בצבע נורמלי של עור, פתאום מצוירית
בכתם דם אדום וגדול עם שריטה ענקית ואלוהים יודע מה עוד ,הסיטואציה כואבת ולא המכה .
מדוע אני אומר את כל זה? הכי כאשר אנחנו מתאהבים ,הלב לא באמת נשבר ,אנחנו פשוט מרגישים שזה הסוף ,שאתה לא
רוצה לחיות יותר ,אבל אז אתה רואה שהלב שלך בסדר ,הרי לא היית בחיים ,אם הוא היה נשבר.
לפעמים המטאפורות משתלטות על חיי הרעיוניות שלנו ,זה מה שעושה את זה מאתגר יותר .
ברגע שנעלמתי סבא שלי שם לב שנעלמתי
"תראו קאי נעלם!" אמר רפאל
"בואו אחריו" אומר לוק
הם לא הבינו איך נכנסתי , לוק פשוט השליך את גופו לקיר ורפאל וקייט ראו שהוא נשאב לתוכו אז הם עשו זאת גם .
"קדימה!" קפץ רפאל לתוך הקיר
ומיד אחריו קייט עם זינוק גבוה .
[b]מקום לא ידוע ,שנה לא ידועה ,זמן לא ידוע ,בצד השני של הפתח[/b]
הוא פקח את עיניו בזהירות ,לוק גירד באפו כאשר ראה שפירית על האף שעומדת להיכנס לו לתוך הנחיר
"לא!" צועק לוק והתעורר כאשר נבהל ממה שראה .
"איפה אני ?" שואל את עצמו
לוק מחפש אחר אנשים או זכר למישהו מוכר .
"קאי!" צועק לי
"קאי! רפאל! קייט!" צועק לוק וממשיך לחפש אותנו ביערות
[b]איסלה אלמה ,שנה לא ידועה ,זמן לא ידוע [/b]
"ברוך הבא קאי" אומר לי הבחור
"ברוך הבא לאן?" אני שואל בפליאה
"לאיסלה אלמה"
"איסלה אלמה?" אני שואל את הבחור
"אתה כבר תבין כשתצטרך" אומר לי
"רגע מה שמך ? " אני שואל את הבחור הגבוה עם השיער השחור והוא אומר לי
"סליחה שלא הצגתי את עצמי ,קוראים לי ריצ'רד" אומר לי
ריצ'רד מתחיל להתקדם לכיוון היערות ואומר לי "בוא איתי"
"לאן ?" אני שואל
"למקום מוגן" אומר לי ריצ'רד
[b]מקום לא ידוע ,שנה לא ידועה ,זמן לא ידוע ,בצד השני של הפתח[/b]
רפאל שוכב על שדה קוצים רחב ומתעורר לו בקלות רבה כאשר נזכר איפה הוא היה לפני שנייה
"קאי ? לוק ?" שואל בעדינות רפאל כאשר מתרומם מן האדמה ועובר לעמוד על שני רגליו
"קאי ? לוק ?" שאל שוב רפאל.
רפאל חיפש אחרינו אך לא מצא הוא החליט להמשיך לתוך היערות כאשר פתאום הוא שומע רעשים מן השיח
"מי שם?" הוא שואל
[b]מקום לא ידוע ,שנה לא ידועה ,זמן לא ידוע ,בצד השני של הפתח[/b]
קייט מתעוררת ליד מבנה עשוי אבנים ישנות , אבני כורכר .
המבנה מזכיר לה משהו שקראה עליו אבל היא לא נזכרה במה זה היה בדיוק.
"רפאל? סבא?" שואלת ומחפשת תוך כדי גם את ליאו שאבד כבר לפני יממה .
קייט מתקדמת לעבר היערות ולפתע שומעת רעשים מפחידים
"מי זה?" שואלת קייט ולוקחת אולר קטלני מכיסה ומכוונת לאווויר
"תזדהה !" אומרת
"מי שם?" שואל קול מן השיח , קול מוכר
"זאת קייט" אומרת קייט ומזדהה בפני הקול המוכר
קייט מגיחה ורפאל מוצא אותה
"קייט!" אומר רפאל באושר
"נורא הבהלת אותי ילדונת" אומר רפאל ונותן לה חיבוק
"גם אתה אותי" אומרת קייט וצוחקת
[b]"איסלה אלמה" ,שנת 2012 ,30 ביוני [/b]
"אז תגיד ,איפה אנחנו?" אני שואל את ריצ'רד בסקרנות והוא כרגיל ענה לי
"באיסלה אלמה" .
"ואין לך מה לדאוג ,למרות שהסבים שלכם רצו להיכנס למצרים העתיקה ,התוכניות שלהם השתנו". אומר ריצ'רד
"מה זאת אומרת ? באיזו שנה אנחנו? חזרנו בזמן?" אני שואל
"לא , אתה נמצא בשלושים ליוני בשנת אלפיים ושתיים עשרה " אומר לי ריצ'רד
"אה אני הגעתי מהתאריך הזה" אני אומר לו
"נכון " עונה לי
"כל הדבר הזה מוזר לי , לאן אנחנו הולכים? ." אני שואל את ריצ'רד
"למקום מוגן" אומר לי שוב את אותו הדבר
[b]מקום לא ידוע ,שנה לא ידועה ,זמן לא ידוע ,בצד השני של הפתח[/b]
"קאי !" צועק לוק וממשיך לחפש ביערות כאשר לפתע מבחין באור
לוק מתחיל לרוץ לכיוון שעומד לפניו והוא מגיע ורואה ים
"מה ?" שואל את עצמו
"אנחנו על יבשה!" אומר לוק כאשר עומד בהלם על החום
"אתה לא על יבשה , אתה על אי " אומר לו קול מוזר ולא מוכר
המשך יבוא...
-
וואי פרק טוב!
הכי אהבתי את זה שכול הזמן החלפתה זה בעצם גורם לפרק להיות יותר מיסתורי ויש שאלות כמו
הם באותו מקום? הם במקום של קאי? מי זה ריצרד? ועוד כמה
מחתחתה אותי אם ריצרד וה"מקום המוגן שלו "והאיש המוזר מחכה לפרק הבא!
-
-
-
-
מתי הפרק הבא,ומתי אתה ממשיך את אסון הטבע?
-
[QUOTE=Yuma Tsukumo;1061149]מתי הפרק הבא,ומתי אתה ממשיך את אסון הטבע?[/QUOTE]
הפרק הבא עוד כמה דקות .
אסון הטבע ימשיך בפסח בעזרת ה' .
-
[size="3"]פרק 11:המקלט[/size]
לפעמים אנו לא מוכנים למצופה ,הדברים הגדולים שקוראים לנו ,קוראים ממש במקרה ,ללא ידיעה ,אבל מה שאנחנו לא יודעים ,שהם אמורים לקרות
,אמורים להיות בדיוק בזמן כלשהו ,במקום כלשהו ,לאנשים מסוימים , והם חייבים לקרות אחרת הם לא חיים.
יש דברים שאי אפשר לחזות ,וחבל ,כי אם זה היה אפשרי ,העולם היה מקום הרבה יותר טוב והרבה יותר שקט ..
כנראה העולם בנוי על פי יצור אחד ,חזק נורא ,שיכול לעשות מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה ,אלוהים .
[b][i][u]איסלה אלמה ,שנת 2012 ,ה30 ליוני ,ליד שפת החוף [/u][/i][/b]
לא ניתן להסביר את המראה הזה ,אך תמיד ליד איים של האוקינוס ישנם מים כל כך יפים , מי ים אגדיים שנראים כאילו אם תיכנס לתוכם ,תעבור גאולה
ותנקה את כל החטאים שלך , חבל שזה לא ככה.
"קאי !" צועק לוק וממשיך לחפש ביערות כאשר לפתע מבחין באור שמגיע משפת החוף אל עבר יער סבוך העצים
לוק מתחיל לרוץ לכיוון שעומד לפניו והוא מגיע ורואה את הים
"מה ?" שואל את עצמו לוק כאשר מופתע מאוד
"אנחנו על יבשה!" אומר לעצמו לוק כאשר עומד בהלם על החוף
"אתה לא על יבשה , אתה על אי " אומר לו קול מוזר ולא מוכר
לוק מסתובב בעדינות ורואה מאחוריו בחור גבוה יחסית מנופח משרירים שיער שחור וקצר ועיניים שחורות עמוקות
שנראות כי יודעות הרבה העיניים הללו.
"מי אתה ?" שואל לוק
"הזהות שלי לא חשובה " אומר הבחור
"מה שמך ?" שואל הבחור את לוק המופתע
"שמי לוק " אומר לו בנחישות
"נעים לי מאוד לוק " אומר הבחור ומגיע ללחוץ את ידו
לוק לוחץ את ידו של הבחור ומרגיש את חוזקת ידו ,כאשר הוא צעיר וחסון ובעל גוף של מתאגרף ..
"אמרת מקודם שאני על אי" אומר לוק ומחכה להמשך של ההסבר
"אנחנו באמת על אי ,אתה עומד עכשיו במקום שקוראים לו איסלה אלמה" אומר לו הבחור
"איסלה אלמה?" שואל לוק
"זה בספרדית" אומר
"מה זה אומר ? מה התרגום?" שואל לוק
"האי סול"
"האי סול?" שואל לוק
"כן , ציפית למשהו אחר ?" שואל הבחור ומחייך חצי חיוך
"למה סול ?" שואל לוק
הבחור ניסה להראות כמתחמק ואמר ללוק
"קדימה בוא איתי "
"לאן?" שואל לוק
"למקום בטוח ומוגן" אומר לו הבחור ומתחיל לצעוד..
[b][i][u]האי סול ,שנת 2012 ,ה30 ליוני ,שעת תחילת הערב ,קרחת היער [/u][/i][/b]
ריצ'רד הוא בן אדם מוזר ,אנחנו הולכים כבר כמעט שלוש שעות ברגל ובעייפות הזאת והוא לא הוציא מילה אחת כל הדרך ,כאילו הוא לא צריך לדבר
ואני חושב לעצמי אולי יש לו צרות על הראש שעליהם הוא חושב ...
"הכל בסדר ריצ'רד?" אני שואל אותו
"הכל נהדר" אומר לי
"אז למה אתה לא מדבר ושותק כל כך הרבה זמן?" אני שואל אותו שוב
"לפעמים השתיקה לא מוכיחה את מצב הרוח ,כשאין משהו הכרחי וחשוב להגיד כדאי לשתוק ולא לדבר " אומר ריצ'רד
"למה לא לדבר?" אני שואל אותו
"תנסה זאת ,תדבר רק כשאתה חייב ,הנה ,כמו עכשיו כשפנית אליי הייתי מוכרח לענות לך" אומר ריצ'רד
"אז בגלל שלא פניתי אלייך אתה לא דיברת?" אני שואל אותו
"כן " אמר ריצ'רד וחייך
"מתי מגיעים ?" אני שואל אותו וכבר מתחיל לאבד את הסבלנות שלי
"כבר הגענו" אומר לי ריצ'רד ומניף את ידו כאשר אני רואה עמק קטן מתחתינו שבו נמצא מקום מחייה גדול של אנשים ,ויש שם עשרות אנשים שחיים שם
בשגרתם .
"מה זה המקום הזה?" אני שואל אותו
"זה המקלט"
[b][u][i]האי סול ,שנת 2012 ,ה30 ליוני ,קצה היער המזרחי , שעות הערב המוקדמות[/i][/u][/b]
"אני לא מוצאת כלום" אומרת קייט כאשר חוזרת מהיער ואומרת לרפאל שלא מצאה אוכל כלל
"בסדר, אז לא נוכל פירות יער היום" אומר וצוחק מבדיחתו
"יש לי בתיק קופסאות שימורים" אומר רפאל ומציע לקייט
"תביא ,כאילו יש לי ברירה" אומרת קייט בחיוך עצוב כאשר רפאל מביט בה ומבחין שהיא נשברת
"קייט מה קרה מתוקה?" שואל רפאל
"זה סבא שלי , אם לא נמצא אותו?" שואלת
"ברור שנמצא אותו" אומר רפאל ומעודד אותה
"איך אתה כל כך בטוח?" שואלת קייט
"אני פשוט יודע" אומר רפאל
"אז מה את רוצה , אפונה או תירס ?" שואל רפאל ושניהם צוחקים
[b][i][u]האי סול ,שנת 2012 ,ה30 ליוני ,על שפת החוף [/u][/i][/b]
"למה אנחנו הולכים כל כך הרבה בלי הפסקה?" שואל לוק את הבחור
"כדי שנגיע בזמן לארוחת הערב" אומר הבחור וצוחק
"נו באמת, זה לא פייר " אומר לוק ונעצר , מטיל את ידיו על החול ונשכב עליו גמור מעייפות
"קדימה לוק ,תנסה עוד קצת" אומר לו הבחור
"זה לא פייר בכלל" אומר לוק
"מה לא פייר?" שואל הבחור
"איבדתי את חבריי ,ועכשיו אני נמצא פה ,אין לי מושג לאן אני הולך ,ואני אפילו לא יודע איך קוראים לך!" אומר לוק בזעם
"את חברים שלך אתה תמצא " אומר הבחור ומתחיל להרגיע את לוק
"אנחנו הולכים לכיוון מקום מוגן ובטוח ששמו 'המקלט' " אומר הבחור
"מספיק לך ?" שואל הבחור בחיוך וקם , ממשיך לצעוד "בוא " אומר ללוק
"רגע ,אבל איך קוראים לך ?" שואל לוק
הבחור עוצר ומסובב את ראשו בעדינות ואומר ללוק
"ריצ'רד".
[b]המשך יבוא...[/b]
-
איך שני ריצ'רד באותו מקום,אותו שנה?!
-
[QUOTE=Yuma Tsukumo;1061207]איך שני ריצ'רד באותו מקום,אותו שנה?![/QUOTE]
זאת שאלת הפרק.. ואולי שאלת הסיפור שתתגלה התשובה בפרק הבא..
ריצ'רד נמצא עם קאי והם ממשיכים לעבר המקלט כאשר לוק מוצא בחור שמוביל אותו למקלט
"למקום בטוח ומוגן".
לבסוף מתברר שהוא ריצ'רד.
אז כן ,הם באותה שנה ,הם על האי ,אבל איך יש שני ריצ'רד ?
תצטרכו לחכות ולראות
-
פרק יפה! פרק מאוד יפה ומסקרן!
אבל זה נורא הזכיר לי פעם פרק אווטאר אם בא סינג סה שבו הכול נשלט תחת מישהו כזה שאומר שהכול בסדר ויש מלא אנשים אותו דבר מי שראה יבין
אבל בקיצור פרק יפה!
-
תודה רבה סיגל
מה את חושבת על עניין ריצ'רד ?
-
וואוו!
איזה מתח!
אבל אני פתרתי את הבעיה-
כמו שיש כמה אנשים שקוראים להם עומר בפורום,כך גם יש כמה ריצ'ארד-פשוט ביותר.
אפשרות שנייה ויותר רלוונטית לסיפור-
יש כמה ריצ'רדים(האיש ריצ'ארד) באי.
-
עמית ,שני התיאוריות שלך מעניינות.
נחכה ונראה בפרק הבא איזו מהם היא הנכונה
-
[QUOTE=ErWiN 其他;1062198]עמית ,שני התיאוריות שלך מעניינות.
נחכה ונראה בפרק הבא איזו מהם היא הנכונה[/QUOTE]
*שתי תאוריות..
אני רואה שאתה אוהב מאוד את התיאוריות שלי..
אולי אני אהיה הבטא שלך XD.
-
בגלל שהתיאוריות שלך גורמות לי לרצות לבלבל ולמתוח אתכם עוד יותר ..
-
-
בקרוב , אין לי יום מדויק .
-
[quote]בגלל שאני יוצא לטיול אני אפרסם פרק לפני זה D:
תהנו D:[/quote]
[size="5"]פרק 12 : אוקספורד[/size]
בעולם החי , ישנם דברים מדהימים ,דברים עוצרי נשימה שיכולים לגרום לנו לשאול "מאין הם מגיעים?"
שאלות שאולי אין להן תשובה ברורה או חד משמעית אך הן שאלות חשובות שהתשובה אליהם צריכה להגיע בהקדם ,ולא הסקרנות תהרוג אותנו .
דוגמא לדבר מדהים , הוא "תאומים" .
כשעובר נולד הוא הופך להיות תינוק ,אחרי התפתחות ותהליך שלם בתוך בטנה של האם.
תהליך ארוך ומסובך שיכול ליצור זעזוע קל אצל האימא אבל תאומים היא תופעה לא נדירה בימינו .
לתאומים לא אותם תכונות ,לרוב הם נראים אותו דבר ,ויש להם תכונות משותפות בחיצוניות , אך בפנימיות אף אחד לא יכול לדעת עליהם כלום והם שונים
[b][u]האי סול ,שנת 2012 ,ה30 ליוני ,על שפת החוף , שעות הערב [/u][/b]
"רגע ,אבל איך קוראים לך ?" שואל לוק
הבחור עוצר ומסובב את ראשו בעדינות ואומר ללוק
"ריצ'רד" עונה הבחור ללוק ומחייך קלות
"ריצ'רד?" שואל לוק
"כן ,ציפית לשם אחר ?" שואל את לוק כבדיחה
"לא זה סתם , עזוב" אומר לוק וקם מן החול ומתנער
"בוא נקים מחנה ,הלילה כבר הגיע ואני רוצה שננוח" אומר ריצ'רד ללוק
"אין בעיה" אומר לוק ושמח לשמוע את החדשות הללו
[b][u]אנגליה,שנת 1999 ,ה14 במאי ,אורנבריסטת אוקספורד -פלאשבק[/u][/b]
במקום שבו התלמידים הכי גאונים נמצאים , אורנברסיטת אוקספורד ,כל תלמיד והמומחיות שלו ,מגיע ומעשיר את הידע שלו
"ריצ'רד!" צועק סקוט מאחד מסדרונות בית הספר כאשר רץ ונתקל באחד התלמידות ומפיל לעצמו את כל המחברות
"שיט ! שיט!" צועק סקוט כאשר מרים את כל ניירותיו
ריצ'רד ממהר אליו ומחייך "מה החיפזון הזה?" שואל ריצ'רד את סקוט
סקוט היה בחור בלונדיני עם עיניים ירוקות ,בחור יפה תואר, בתיכון הוא היה נורא פופולארי והיה חלק מ"החברה" אבל הוא עבר ללימודים אינטנסיביים
והחל ללמוד בצורה עדוקה סביב השעון .
באורנברסיטה הכיר סקוט את ריצ'רד , ששניהם חברים טובים .
"מה החיפזון הזה?" שואל ריצ'רד את סקוט
סקוט מתנשף כמה פעמים ואומר "אני צריך ממך עזרה בספרדית" אומר סקוט ומראה פרצוף של רחמים
"במה תצטרך עזרה?" שואל ריצ'רד
"אתה היחיד שיודע את השפה בכל בית הספר" אומר סקוט
"בשביל זה אתה לומד ספרדית סקוט" אומר לו ריצ'רד
"אני לומד בדיוק כמו עוד מאה תלמידים באוקספורד!" אומר סקוט
ריצ'רד מראה פני היסוס
"אתה היחיד שיודע את השפה ללא השיעורים הללו" אומר סקוט
"אני יודע קצת יותר מרק ספרדית" אומר ריצ'רד
"אני יודע שאתה גאון שפות , אני זקוק לעזרתך חבר" אומר סקוט
ריצ'רד חושב קצת ואז אומר "בתנאי אחד"
"מה , אני אעשה הכל?" שואל סקוט
"הערב ,אני בוחר במה צופים בטלוויזיה" אומר ריצ'רד כאשר השניים מתקדמים לכיתת התגבורים וצוחקים
ריצ'רד וסקוט הם שותפים לחדר, הם עושים כמעט הכל ביחד ,בזמן האחרון בתקופת ההשתלמויות והמבחנים , הם פחות או יותר לא מבלים כמו
שעשו ביחד בעבר .
[b][u]האי סול ,שנת 2012 ,ה30 ליוני ,שעת לילה ,המקלט [/u][/b]
"כבר הגענו" אומר לי ריצ'רד ומניף את ידו כאשר אני רואה עמק קטן מתחתינו שבו נמצא מקום מחייה גדול של אנשים ,ויש שם עשרות אנשים שחיים שם
בשגרתם .
"מה זה המקום הזה?" אני שואל אותו
"זה המקלט" אומר לי ריצ'רד
"המקלט? למה הוא משמש?" אני שואל אותו בסקרנות רבה כאשר מגרד באפי
"כמו שהוא נשמע לך ,המקום המוגן והבטוח" אומר לי ריצ'רד ומחייך
"עכשיו בוא אחריי" אומר לי ומתחיל לרדת את הירידה התלולה לעבר העמק , המקום שלו הוא קורא המקלט , המקום המוגן והבטוח שאליו הלכתי
במשך שעות של הליכה , ועכשיו האמת הולכת להיחשף.
אנו יורדים באיטיות ומגיעים לכפר ,אני רואה שם אנשים שחיים בשגרתם ,ילדים ששומעים סיפור סביב מדורה , כאשר זקן אחד מספר להם אותו
"ואז האריה קפץ על הזברה ,וטרף אותה !" מספר הזקן
"אימאל'ה! אימאל'ה!" צועקים הילדים מרוב פחד ומתחבקים כאשר מפחדים מן הסיפור
"מת'יו בחייך , אל תספר להם את הסיפור הזה!" אומר ריצ'רד וטופח למת'יו על השכם.
"נו באמת ,הם אוהבים את הסיפורים שלי" אומר מת'יו וצוחק צחוק של זקנים
"וזה נראה לי הספיק" אומר אחד הילדים והולך לישון כאשר כל הילדים אחריו .
"נו אז מה היה כל כך דחוף שעזבת את המקלט?" שואל מת'יו כאשר נוגע ומלטף את זקנו הלבן והארוך
ריצ'רד מצביע עליי ואומר "מצאתי אותו" אומר למת'יו.
מת'יו מסתובב ורואה אותי , הוא מסתכל עליי כאילו הוא ראה רוח רפאים ,מעולם לא הביטו בי ככה ,הרגשתי קצת מאוים אבל מצד שני , הרגשתי בטוח.
[b]אנגליה,שנת 2000 ,ה20 בינואר ,אורנבריסטת אוקספורד -פלאשבק[/b]
"והוא רץ עם הכדור ,הוא עובר עוד שחקן ,השוער לא יכול לעצור אותו ! וזה גול!!!" שדרן הטלוויזיה קרע את קולו כאשר צעק אחרי שראו את המהלך
המדהים של דיווויד בקהאם עם הכדור ,במשחק הגמר של מנצ'סטר יונייטד נגד קבוצה יריבה.
ריצ'רד וסקוט קפצו מאושר ,שניהם שמחו שהמשחק הזה נגמר לטובת מנצ'סטר.
"משחק ענק!" צועק סקוט בחדר כאשר מתלהב ומחזיק את בקבוק הבירה ביד הימנית
"מהלך ענקי" אומר ריצ'רד כאשר מסכים עם סקוט
"סוף סוף נגמרה תקופת המבחנים אה?" שואל סקוט
"כן אני ממש שמח שזה נגמר" אומר ריצ'רד ומפצח גרעינים
"בא לי שנחגוג את זה איך שהוא" אומר סקוט
"מה שניסע להירגע?" שואל ריצ'רד
"כן , בא לי להשתחרר קצת" אומר סקוט
"לאן ניסע?" שואל ריצ'רד
"בוא ניסע למצרים" אומר סקוט
[b]המשך יבוא...[/b]
-
פרק טוב,אבל יש לך בעיה בהקדמה:
תאומים לא חושבים ומרגישים אותו דבר,אני אח תאום ואני ואחותי אף פעם לא חושבים אותו דבר,אני חושב מה שבנים חושבים והיא..אין לי מושג..
כנ"ל גם לגבי ההרגשות.
תתקן כי זה [b]ממש[/b] לא נכון.
-
רציתי לכתוב כמה שהם דומים במראה אך שונים באופי
חחח
תיקנתי
-
פרק נחמד,עדיין לא הבנתי איך יש 2 ריצ'רד
-
-
קצת מאוכזבת מהפרק והרבה מופתעת
הפתעתה אותי חשבתי משהו אחד ונראה לי שאתה עושה משהו אחר
למה יש לי הרגשה של שכפולים או משהו כזה? או סתם רובוטים שמשתלטים על המקום ?!xd
בקיצור פרק יפה מחכה להבא :)
-
חח תיאוריה מעניינת .
אבל זה לא זה.
-
עוד פעם אתה מעתיק מהאי,הפעם מבלו?
-
-
את העיניים של הכפילים,מה אז איך יש שני ריצ'רד באותו מקום,אותו זמן?
-
כבר אמרתי לך שזה יתברר לך בקרוב .
-
-
-
[b][i][u]פרק 13:פעמיים[/u][/i][/b]
לפעמים ישנם מקרים שפעם אחת לא מספיקה ,אז יש את הפעם השנייה .
אני זוכר כשהייתי צעיר יותר ,ניסיתי לעשן בפעם הראשונה סיגריה ,ניסיתי ונחנקתי ,השתעלתי כמו בן אדם שחולה סרטן כבר שנים רבות
הרגשתי באותו רגע חרטה גדולה על כך שעישנתי ,אבל זה עבר מהר מאוד כי זה קרה גם בפעם השנייה.
הפעם השנייה הרבה יותר משחררת ,הרגשה קלה ויותר כיפית ,הרגשה כאילו זה היה אמור לקרות פעמיים.
כיום אני לא נוגע בזה ,וידעתי שכדי שלא אהיה סקרן יותר לעולם בנושא , אצטרך לנסות , וכך אדע האם אני רוצה להתחיל או לא.
[b][i][u]אנגליה,שנת 2000 ,ה20 בינואר ,אורנבריסטת אוקספורד -פלאשבק[/u][/i][/b]
"בא לי שנחגוג את זה איך שהוא" אומר סקוט
"מה שניסע להירגע?" שואל ריצ'רד
"כן , בא לי להשתחרר קצת" אומר סקוט
"לאן ניסע?" שואל ריצ'רד
"בוא ניסע למצרים" אומר סקוט
"למצרים?" שואל ריצ'רד בפליאה ולא מבין מדוע דווקא לשם
"כן נו , בוא ניקח איתנו עוד כמה אנשים ונלך" אומר סקוט בחיוך
בימים ההם ריצ'רד וסקוט היו בני 24 בלבד כשהחליטו לצאת למסע הזה ,הם החליטו לקחת איתם חברים מהאורנברסיטה .
[b][i][u]אנגליה,שנת 2000 ,ה21 בינואר ,אורנבריסטת אוקספורד -פלאשבק[/u][/i][/b]
"אז את מי ניקח?" שואל ריצ'רד
"יש את הבחורה היפה הזאת בשנה הראשונה שלה" אומר סקוט
"ההיא עם העיניים היפות?" שואל ריצ'רד
"כן" אומר סקוט
"איך קוראים לה?" שואל ריצ'רד
"נראה לי ששמה זואי" אומר סקוט ושניהם מחפשים אותה ברחבי אוקספורד
זואי הייתה בחורה עם גובה ממוצע ,יפיפייה ובעלת עיניים מיוחדות בצבע כחול כאשר היא עצמה בעלת שיער חום ,דבר נדיר ביותר כאשר אף אחד
ממשפחתה לא נושא עיניים כחולות.
"זואי!" סקוט כאשר רואה אותה בלובי ורץ אליה
ריצ'רד מייד אחריו .
"כן?" שואלת בחיוך
"שבוע הבא יש לנו את חופשת הסמסטר שלנו ,אני וריצ'רד יוצאים לחופשת מחקר" אומר סקוט
"באמת? איפה ?" שואלת
"במצרים" אומר ריצ'רד
"מצרים? וואוו" אומרת זואי
סקוט הביט בה וגרם לה תחושה של מחשבה והתלבטות ,לא עבר זמן רב והיא השתכנעה
"טוב אני באה" אומרת ושניהם צוחקים ושמחים שהיא מצטרפת ,זואי הייתה אז בת 18 בלבד.
[b][i][u]אנגליה,שנת 2000 ,ה21 בינואר ,אורנבריסטת אוקספורד -פלאשבק[/u][/i][/b]
אחרי שזואי הסכימה השניים לא ויתרו וחיפשו איתם שותפים לנסיעה
"נראה לך שהוא ירצה לבוא?" שואל ריצ'רד את סקוט
"אפשר לנסות ,אני לא יודע מה יגיד" אומר סקוט
סקוט דופק על הדלת של השכן שלהם לחדר כאשר על הידית רשום "לא להפריע "
"מי שם?" שואל מהחדר
"אלה סקוט וריצ'רד" אומר ריצ'רד
"רגע" אומר השכן שלהם
"מה שלומך מת'יו?" שואלים השניים את מת'יו ,שכנם לחדר .
"שלומי טוב" אומר להם מת'יו
"אנחנו רוצים להציע לך הצעה שלא תוכל לסרב לה " אומר סקוט ומחייך כאשר תוך רגעים ספורים לא היה למת'יו מה להגיד חוץ מלהסכים
מת'יו היה אז בן 22 בלבד.
[b][i][u]האי סול ,שנת 2012 ,ה30 ליוני ,שעת לילה ,המקלט [/u][/i][/b]
הוא היה נראה זקן כל כך ,כאילו נותרו לו עוד כמה דקות בודדות לחיות וזה הכל ,זה היה נראה ממש רע אבל ניסיתי להתנהג כרגיל
"נו אז מה היה כל כך דחוף שעזבת את המקלט?" שואל מת'יו כאשר נוגע ומלטף את זקנו הלבן והארוך
ריצ'רד מצביע עליי ואומר "מצאתי אותו" אומר למת'יו.
מת'יו מסתובב ורואה אותי , הוא מסתכל עליי כאילו הוא ראה רוח רפאים ,מעולם לא הביטו בי ככה ,הרגשתי קצת מאוים אבל מצד שני , הרגשתי בטוח.
"שלום לך מה שמך?" שואל אותי מת'יו במבט חוקר בעיניו המקומטות
"שמי קאי" אני אומר ומציג את עצמי
ריצ'רד ומת'יו ישבו ליד המדורה ואמרו לי "שב ונשוחח" .
ישבתי כמובן מתוך נימוס בלבד ,והם החלו לשאול אותי שאלות
"איך הגעת הנה?" שואל אותי מת'יו
"הגעתי ביחד עם שני חברים שלי ששמם קייט ולוק , ביחד עם סבא רפאל וחבר של סבא ששמו ליאו" אני אומר לו
"לשם מה הגעתם?" שואל ריצ'רד
"הגענו כדי לטייל ,לחוות " אני אומר
"איך מצאתם את הפתח?" שואל אותי מת'יו
"ברחנו מהמפלצת.." אני מנסה לומר והשניים כבר הבינו מה קרה.
"בן כמה אתה?" שואל אותי מת'יו
"אני עוד מעט בן 18" אני אומר להם
השניים מביטים זה בזה ומבינים משהו חשוב ,דבר שאני לא יודע עליו , ומי יודע בכלל אם אני אדע .
הייתי חייב לשאול גם משהו ,כדי להרגיע את עצמי
"בני כמה אתם?" אני שואל
ריצ'רד מביט בי ואומר "אני בן 36" בחיוך
ומת'יו שנראה זקן , בגיל אכזרי אומר "אני בן 70".
[b]המשך יבוא...[/b]
[i]שאלות הפרק:
איך עברו 12 שנה ,ומת'יו שהגיע בן 22 , הפך לבן 70?
איפה סקוט על האיסלה אלמה?
ואיך יש שני ריצ'רדים?
את כל זה תגלו בפרק הבא![/i]
-
למה אתה שואל את מה שאנחנו חייבים לשאול?
בכל מקרה פרק יפה ומסקרן,מחכה בקוצר רוח לפרק הבא..
-
לחסוך מכם את השאלות D:
תודה רבהd:
-
קראתי בנתיים עד פרק 10 כי אני דיי עייף סיפר נחמד אהבתי את המוטיב החוזר של הזמן ובכללי זה מגניב כזה סיפורים על זמן, בכ"מ לא הכל מושלם ובגלל זה יש גם תגובות בונות יש רק דבר אחד שבאמת הפריע לי במיוחד, אני לא יודע איך להסביר את זה ממש אבל הדמויות שבנית בסיפור עד עכשיו הן דמויות שטוחות בלי רבדים בלי עומק או פרטים מעניינים קשה לי להסביר את זה תקרא את הפרקים ותראה חסר רגש עומק הכל [b]טכני[/b] חוץ מזה לא מצאתי עוד בעיות אבל בסה"כ סיפור טוב אני אמשיך לקרוא לבינתיים =]
-
תודה רבה לך מור D:
אני מבין על מה אתה מדבר.
-
-
תודה רבה אשמח לעוד תגובות
-
קראתי עד פרק 13 והדבקתי את הקצב!
ורק שתדע שכל השאלות שעלו בראש שלי כתבת בסוף פרק 13 במיוחד מה שמטריד אותי זה איך עברו רק 12 שנה ומתיו בן 70? מחכה בקוצר רוח לפרק הבא
ד"א היה משהו שיחסית משך אותי בפרק 12, כתבת שמתיו סיפר סיפור [b]לילדים קטנים [/b]שכביכול הם תושבי המקום ולא הגיעו לאי דרך הפתח או חקירה כלשהי כמו סקוט רצי'רד קאי וכו' מה שאומר שאפשר להגיע אל המקום לא רק דרך הפתח? וריצ'רד הזה נראלי קצת חשוד, שתיהם למרות שהם עזרו לקאי וללוק
-
מה שקרה למת'יו -הוא גם מה שקרה לריצ'רד .
המבין יבין .
