המסע המוזר של חיי

פרק נחמד.

הפרק הבא יפורסם עד 5 וחצי-לקוראין נה לענות על השאלון בעמ' 8

כשאני אהיה בבית אני אענה.
אני בבית ספר.

[b]פרק נסיון-מנקודת מבטו של ריי!- ספר הלומוקוס
[/b]

הסתכלתי על ידה של נגה בבהלה מוחלטת, לא הבנתי מה היו הניצוצות האלו, אבל אז קול מוזר וגם קצת מוכר הידהד בראשי ושמעתי ''היא הנבחרת אתה הנבחר''.
לא הבנתי מה היה הקול ההוא כל מהשהבנתי הוא שנגה מולי בוהה בידה באימה, לאחר מכן הכל קרה מהר כל כך עד שאני בקושי זוכר, להקת ההונצ'קרו עפה אלינו, שלושה הונצ'קרואים העמיסו את נגה על גבם בלי להתייחס למחיאותה וכך גם לי, הדבר הבא שאני זוכר הוא שעפנו מעלה ומעלה על גבם של ההונצ'קרואים, ראיתי מתחתיי את כל היער משתרע, זה היה מראה מדהים, להקה של סטארלים עברה לידנו , לחלק מהם היו סרטים ורודים על הראש ,שיערתי שאלה הבנות, אבל אני נישבע לכם שאחת מהן קרצה אליי תוך כדי שריקה.
אחרי זה אני לא זוכר כלום פשוט התעוררתי בחדר שלנו במרכז הפוקימונים ולידי נגה שאמרה ''התעוררתה....''.
עניתי בלי כל מחשבה ''מה זה היה? הניצוצות האלו..'', על הקול בראשי לא סיפרתי, הוא הפחיד אותי.
נגה ענתה לי ''אני..אני...'' , ''אני לא יודעת'' היא השלימה את המשפט במאמץ רב, חשבץי לעצמי שמוטב שאשתוק ואתן לה מעט לנוח ואמרתי ''אני יוצא קצת ליער'', נגה הינהנה אליי ומיד נפלה בשינה עמוקה על המיטה שלה.
יצאתי החוצה אל היער ואמרתי לעצמי ''טוב סמירגל, הרבה זמן לא יצאתה'' והוצאתי מהפוקדור את הסמירגל שלי, פוקימון לבן אשר נראה כמו אומן עם צבע ירוק בקצה זנבו, הוא חייך אליי בהקלה ואמר ''סמיר,סמירגל סמיר'', כמובן שהבנתי מה זה היה, הוא אמר ''סוף סוף... חשבתי שאשאר שם לנצח'', או כה כמעט שחכתי לומר לכם, אני יודע לדבר עם פוקימונים, אני לא יודע למה זה.. פשוט ככה.
אמרתי לסמירגל ''מצטער.. אבל לא ידעתי עם [b]הם[/b] עדיין עוקבים אחרינו'', סמירגל הינהן בהסכמה ואמר ''סמיט,סמירגל סמיר'' כמובן שהוא אמר ''אני מבין... אני מקווה ש[b]הם[/b] איבדו את עיקבותינו, בעיקר אחרי מה שקרה ל..'' ואז השלים את המשפט בקול חלוש ''פיצ'ו'', הרגשתי כאב חד בליבי כאילו נדקרתי בסכין ודמעות החלו לעלות בעייני ולזלוג במורד לחיי, התכופפתי לסמירגל ושמתי יד עם כתפו ואמרתי בקול חלוש ומלא עצב ''הוא שומר עלינו.. משם..'' אמרתי תוך כדי הצבעה על השמים הכחולים, ולרגע אחד נדמה היה לי שאני רואה את פיצ'ו שלי, מעופף שם ומחייך אליי, ופניו נעות כמו בלחישה אומרת ''אני שומר עלייך, אסור לך לבכות עליי, מה שהיה היה'', על פי פניו של סמירגל נראה כי הוא גם ראה זאת, הבטנו אחד בשני בצער רב.
פתאום שמענו צעקה חדה ''ריי?!'' הסתובבתי וראיתי את נגה ומבט מבוהל על פנייה, שאלתי מיד בדאגה ''מה קרה?'' , נגה לא אמרה מילה היא רק הגישה לי ספר חום ישן בעל 12 שקעים בצורות שונות על הכריכה, פתחתי את הספר אבל כלום לא היה כתוב הדפים היו ריקים, נגה אמרה ''תראה'' היא העבירה את ידה על הדף וחצי דף מלא מילים נפרש לפניהם, היא הורידה את היד מהספר והמילים נעלמו כלא היו, אמרתי ''עשי זאת שוב'', תוך כדי היזכרות במילים אשר הידהדו באוזניי ''היא הנבחרת ואתה הנבחר'', נגה שמה את ידה על הספר ושוב הפויעו המילים, עשיתי זאת גם והחצי השני של העמ' הופיעו.
הבטנו אחד בשני בתדהמה והתחלנו לקרא-
''עם אתם רואים את כיתוב זה סימן שאתם הנבחרים החדשים! חיכיתי לכם אני ספר הלוקומוס...''

המשך בפרק הבא!!!!

בפרק הבא-
מהם הנבחרים?
מה המשימה של נגה וריי?
מי זה [b]הם[/b] שרדפו אחר סמירגל וריי ואפילו הרגו את פיצ'ו?

פרק יפה, אני רואה שכבר החלטת בעצמך.
לגבי נקודת המבט של ריי, השפה פחות עשירה, נראה שאת יותר מהססת להראות איך הוא חושב ועם נגה את יותר פתוחה.
למה?

האמת אני לא בטוחה.. נראה לי שבגלל שנגה בת ו.. טוב גם אני בת קשה לי לראות מנקודת מבטו של ריי, ניסיתי כל הזמן להשתדל לכתוב בזכר ולא בנקבה.... זה קצ יותר קשה לי :(

ולא החלתטי בעצמי זה רק ניסון אז בבקשה לכל הקוראים נא לענות על השאלון

פרק טוב! מצויין הייתי אומר!

תודה רבה :) תוכל לענות על השאלון? (הוא בעמ' הקודם)

[QUOTE=ttrrtte;1247435]האמת אני לא בטוחה.. נראה לי שבגלל שנגה בת ו.. טוב גם אני בת קשה לי לראות מנקודת מבטו של ריי, ניסיתי כל הזמן להשתדל לכתוב בזכר ולא בנקבה.... זה קצ יותר קשה לי :(

ולא החלתטי בעצמי זה רק ניסון אז בבקשה לכל הקוראים נא לענות על השאלון[/QUOTE]

"החלטתי", לא "החלתטי".

ואני אביא לך כמה עצות, אבל זה ישתנה מבן לבן וזה תלוי באישיות שלו.

ריי הציע לנגה להצטרף אליו, אז מין הסתם היא מוצאת חן בעייניו.

דבר שני, קשה לי להסביר בדיוק, אבל שמת יותר מדי דגש על הסרטים הוורודים. אם זה סיםור שמין הסתם לא מספרים בו כל שנייה, אז לא הייתי מתמקד בזה בתור בן, או אפילו מתעלם מהקטע הזה.

בעקבות העצה הראשונה, ואני יודע שאצל בנות זה לא ככה, במקום להתמקד בסרטים הייתי כותב על זה שבמהלך הטיסה הוא התעניין באופן שבו נגה הייתה על ההנצ'רואים. בקיצור, כשאת מדברת המזווית של בן, הוא ישים לב לפרקטי: "עברנו את כל היער, ראינו גם להקה של סטארלי. כל זה היה ממש יפה...".

עשית נכון כשלא כתבת שום דבר שיש בו השוואה של צבעים, בכלל לא כל כך משנה הצבעים.

(דרך אגב, מילים שניגמרות באות ת' לא נכתבות שונה בזכר ובנקבה, למרות שאולי שחכתי יוצאי דופן. "יצאת" "אכלת" "ישנת" וכו'...) "הוצאתי את סמירגול מהכדור שלו (ברור שהסמירגול שלו, ואין צורך לכתוב "שלי"), ראיתי שהוקל לו אחרי השהות בפוכדור..." אין צורך בתיאור, במיוחד כי התיאור דורש צבעים.

בנים לפעמים לא אוהבים להראות רגשות מצד אחד, מצד שני, כשהם מרגישים יותר מידי הם לא שמים לב לפעמים שגם אחרים מרגישים (אולי גם בנות ככה, אני לא יודע, ואז זאת הערה כללית), אז לא הייתי אומר שהוא ראה שהיא מבוהלת, אלה שהוא קפץ. ורק אחרי מעט זמן הייתי כותב שהוא שם לב שהיא מבוהלת.

"שקעים" על הכריכה? תבליטים! "תבליטים בצורות (אולי גאומטירות אולי מופשטות, או מורכבות תשלימי בעצמך)..."

שוב חזרנו להערה הראשונה, כי ניזכרתי בזה רק עכשיו.
"נגה הינהנה אלי ומיד נפלה בשינה עמוקה", אם הוא כן מרגיש כלפיה משהו, אז כל פעם שמדברים עליה זה "צפיתי בה נרדמת ואז הלכתי." לא אכפת שזו שינה עמוקה. שימי לב שגם הרבה פעמים עדיף להגיד ש"ראיתי שהוא..." ולא "הוא עשה, הוא היה", אבל בשאר המקרים זה לפעמים רק עדיף, וכאן זאת חובה!

וכמובן הכי חשוב, אם מישהו מהבנים לא מסכים איתי שיכתוב את זה, כי אני בפירוש [B]לא[/B] מייצג את כל הבנים.

וואוו.... ח''ח על התגובה חח...

קשה לי לכתוב מנקודט מבא של בן.. ניראה לי אז אני ינסה שלו ובבקשה נא לענות על השאלות התשובות חשובות לי לפרק הבא ואני רוצה לפרסם אותו עד שבת

[QUOTE=ttrrtte;1247447]וואוו.... ח''ח על התגובה חח...

קשה לי לכתוב מנקודט מבא של בן.. ניראה לי אז אני ינסה שלו ובבקשה נא לענות על השאלות התשובות חשובות לי לפרק הבא ואני רוצה לפרסם אותו עד שבת[/QUOTE]

אני יכול לעזור לך אם תרצי.
ושימי לב שערכתי את התגובה. (אולי שמת לב, התגובה הערוכה היא עם אנטרים)

כה ראיתי...:)ואני מעדיפה לכתוב את הסיפור לבד כי אני מפרמת פרק ברגע שאני מסיימת אותו, כאילו אני ממציאה על המקום ומפרסמת אין לי סבלנות (זאת האישיות שלי .:) ) לחכות עד שישלחו לי ה''פ עם התיקונים :(

בכל מקרה תודה על ההרצאה

[QUOTE=ttrrtte;1247456]כה ראיתי...:)ואני מעדיפה לכתוב את הסיפור לבד כי אני מפרמת פרק ברגע שאני מסיימת אותו, כאילו אני ממציאה על המקום ומפרסמת אין לי סבלנות (זאת האישיות שלי .:) ) לחכות עד שישלחו לי ה''פ עם התיקונים :(

בכל מקרה תודה על ההרצאה[/QUOTE]

אמרתי שרק אם תרצי.
אם יש לך שאלה ספציפית אני אשמח לעזור.
ושימי לב שבמבט מיותר מצד אחד יש לפעמים קטע שהבן מבחין יותר בבת (יותר נכון כל הזמן), והבת לפעמים לא שמה לב לזה (ולפעמים גם הבן שלא שם לב להתייחסות לא מבין איך היא מרגישה כלפיו, בזמן שבנות לא חושבות על זה בכלל). בנות יכולות להיות כל כך אכזריות לפעמים! (אבל זה באמת בלי כוונה, כל אחד מבין שהן לא שמות לב. אז חזרנו שוב לשאלה "למה היא לא שמה לב אלי? כנראה שהיא לא מעוניינת" וכו).
אבל למה אני חופר ככה. עוד יחשבו שאני באמת עצוב עכשיו ושיש לי ניסיון כל כך מפותח בזה (מה שלא יהיה נכון).
שיט! סטרתי את עצמי :punch:

חח... :o זה בטח כאב


עכשיו-

נא לענות בבקשהההה על השאלחן בפרק הבא הם הולכים **** ואני צריכה שתענו על השאלון...:(

[QUOTE=ttrrtte;1247463]חח... :o זה בטח כאב


עכשיו-

נא לענות בבקשהההה על השאלחן בפרק הבא הם הולכים **** ואני צריכה שתענו על השאלון...:([/QUOTE]

הם הולכים ל[SPOILER]*****ו** ****י******* *****ד*****[/SPOILER] אני מקווה שזה לא ברור מדי... :)

[QUOTE=ttrrtte;1247287]כל קוראי הסיפור מא למלות את השאלון הבא למען כמה שינויים שני רוצה לעשות

1.מה דעתכם על הסיפור? אם לא היייתי אוהב אותו לא הייתי קורא אוותו :) או שהייתי קורא והיית יודעת שאני לא אוהב.:big_wink:

2.האם לדעתכם צריך לעשות ספיישלים נוספים? עם כן על מה? זה באמת לא משנה, ספיישל הוא חלק מהעלילה המקורית, וזה נתון לשיקול דעתך. 0ואם קשה לך להחליט זאת בעייתך המוחלטת...:nose_pick:)

3.האם כדאי לעשות חלק מהפרקים מנקודת מבטו של ריי? כן, במיוחד אם את רוצה שהוא יבחין בדברים שנגה לא תבחין בהם (כמו שרצית (כי זה סיפור של בת) שיראו את הקטע של החברות, אז נגה הבחינה בלאוובדיסק'ס).

4.מה לדעתכם צריך לשפר בסיפור? את כל התזכותו החוזרות והנשנות על על "אתם הנבחרים", לא צריך (לדעתי) להזכיר את זה יותר מפעם אחת, ובלי דיונים על זה בין הדמויות, כי אין להם על מה לדון בזה, ואז להביא משהוא שיסביר להם על זה.

5.בהמשך נגה וריי יתפסו עוד פוקימון, איזה פוקימון אתם רוצים שזה יהיה-

א.פוניטה
ב.צ'יקוריטה
ג.פיצ'ו (וכה זה יגרום לדרמות מצד ריי)

פוניטה, היא ממש מגניבה, ולא ממש אכפת לי מזה שריי יהיה בדרמות, מספיק נתת את זה עוד קודם. (אבל יש לי תחושה שאת כן נותה לצד מסויים...:doubt::big_wink: ואני אשלח לך על זה ה"פ כי אני לא רוצה להרוס לאחרים אם אני צודק).

6.מה חשבתי על השאלון הזה Xd-
א.משעמם..
ב.יפה שאני מתחשבת בדעת הקוראים בנוגע לעלילה
ג.סתם כדי להעביר את הזמן

טובה בשביל טל שלא מצליחה להחליט.
[/QUOTE]

חח... שאלון נחמד... הפרק הבא מחר בערב או מחרתיים כי מחר לאחותי יש יום הולדת

יפה אבל איפה ההמשך?

בפרק הבא....

הודעה לכולם- אני פותחת סיפור חדש בעל אותו שם רק שהוא יהיה על פרסי ג'קסון, אבל אני ימשיך להפעיל גם את זה בקרוב אצרף פה קישור לסיפור הנוסף

כמה דברים-הסיפור על פרסי ג'קסון יצא, קישור בחתימה

פרק חדש-
''עם אתם רואים את כיתוב זה סימן שאתם הנבחרים החדשים! חיכיתי לכם אני ספר הלוקומוס, אני ידריך אתכם במציאת 12 אבני הכוח- יהלום,פנינה,ברקת,רובי,ספיר,איזמרגד,קריסטל, תרשיש,ברק,אש,מים, ועשב.
בכל פעם שתמצאו אבן גוח עליכם לשים אותה בתבליט (ראיתה, שיניתי!) שעל הכריכה שלי, את אבני הכוח תמצאו בעזרתי בכל פעם ששתקרבו לאבן כוח אזהר''

ידה של נגה רעדה בלי סוף מפחד ותמה וכך גם ידו של ריי, נגה הרימה את מבטה אל ריי ועיניהם הצטלבו, ובלי קו או מילים הם ניהלו שיחה שהלכה בערך ככה-
ריי-''ראית את זה?''
נגה-''אול חלמנו?w'
ריי-''זה היה אמיתי''
נגה-''אימהל'ה''
ובאמירה משמחת זו נגמרה שיחת העיינים, ריי לקח בעדינות את הספר ליידיו ואמר ''הלוואי שהוא היה יותר קטן, איך ניקח אותו?'', ובאותו רגע התיל הספר להתכווץ ולהתכווץ עד שהיה בגודל של גרגר אורז, הסתכלתי המומה על הספר הקטנטן ואמרתי ''תן לי אותו בבקשה'', ריי העביר לי את הספר ואז שלפתי תליון שהיה קשור בחוט לצווארי, פתחתי אותו ולרגע אחד חשבתי שריי ראה מה בפנים, אבל למזלי הוא לא, הכנסתי את הספר פנימה ואמרתי מעט ברגש ''בוא נמשיך''
אני וריי הלכנו יחד במעלה הר ענקי, בעצם הוא היה בגובה שלוש מטר בערך, אבל צהריים בשיא החום... באמת למי יש כוח לזה?!...
אני וריי עלינו בגבעה עד שהגענו לצד השני באנחת רווחה, משום מה היה לי ממש חם והרגשתי כאילו אני עולה באש, הסתובבתי והבנתי מה קרה, לאורך כל הדרך עקבו אחרי ואחרי ריי זוג פוניטה קטנטנים שהשתמשו בלהביור לאוויר , ממש מאחורינו ולכן היה לנו כל כך חם, אמרתי לריי ''מוכן?'', הוא הינהן בהסכמה ואמר ''סמירגל צא'', לפניי עמד פוקימון לבן שנראה כצייר עם זנב שנראה כמו מיכחול עם צבע ירוק, התלהבתי ואמרתי ''זה סמירגל!'' ריי הנהן ואמר ''קדימה, עוד היום'', הוצאתי את בלה ואמרתי ''הוא פוקימון אש, אבל את יכולה! צאי עכשיו באבקת רעל'', ריי לידי אמר לסמירגל לתקוף אבל לא שמעתי במה, בלה יצאה אל עבר אחד הפוניטה כאשר ניצוצות מאבקת הרעל מאחורייה מותירים שובל, פוניטה הקטן שכנראה מעולם לא נלחם ממש התלהב ופשוט היישב ועשה עייני כלבלב בציפייה, ברגע שבלה פגעה בוא באבקת הרעל התחיל פוניטה הקטן לצרוח ולבכות, וכאשר הסתכלתי הצידה ראיתי את סמירגל פוגע בפוניטה השני בעזרצ שריטה שגם התחיל ליילל בקול.
לא ידעתי מה לעשות, לדבר כזה לא ציפיתי, לבסוף הוצאתי פוקדור וזרקתי, אבל להבה כתומה ורושפת עצרה את הפוקדור, הסתכלתי הצידה וראיתי ראפרישאד שנראה גדול בהרבה מזוג הפוניטה הקטנטנים ולפתע הבנתי, היא אמא שלהם הם תינוקות, תקפתי את התינוקות ועכשיו האמא.. למזלי ריי קלט בדיוק בזמן את מה שאני הבנתי וברחנו משם בריצה מהירה אבל... נראה שגורי הפוניטה עקבו אחרינו יחד עם אימם, הם התקרבו אלינו ואמא שלהם נעה בנו מבט של ''קרב''

בפרק הבא-
האם הפונייטות יהיו של ריי ונגה?
מי הוא שון?
למה כולם קוראים לנגה וריי ''השלופים''?

הכל בפרק הבא!

פרק נחמד, היו כמה טעויות:
כשפונים בפעלים בזמן עבר לזכר כמו אכלת, כתבת, פתחת, לא מוסיפים את האות 'ה'.
תסתכלי בספוילר:
[spoiler]היה לך זמן לכתוב פרק חדש, אבל לא להחליף איתי?! חוצפה[/spoiler]

אמ.. טוב אתה מבין.... ....אה.. חשבתי שהיום הולדת של אחותי מוקדם יותר.... רוצה עכשיו..? עם כה דבר איתי בה''פ

פרקים טובים ומסתורים.
העלילה בנויה טוב למרות שהקטע הזה:
ריי-''ראית את זה?''
נגה-''אול חלמנו?w'
ריי-''זה היה אמיתי''
נגה-''אימהל'ה''

אף פעם לא עושים, אני חושב שאתיודעת את זה כבר, לא?

אה...אמ.. אופסי :)

[QUOTE=ttrrtte;1247843]כמה דברים-הסיפור על פרסי ג'קסון יצא, קישור בחתימה

(ראיתה, שיניתי!)

התיל הספר

ואז שלפתי תליון שהיה קשור בחוט לצווארי, פתחתי אותו ולרגע אחד חשבתי שריי ראה מה בפנים, אבל למזלי הוא לא,

לאורך כל הדרך עקבו אחרי ואחרי ריי זוג פוניטה קטנטנים שהשתמשו בלהביור לאוויר , ממש מאחורינו ולכן היה לנו כל כך חם,

ממש התלהב ופשוט היישב ועשה עייני כלבלב בציפייה, ברגע שבלה פגעה בוא באבקת הרעל התחיל פוניטה הקטן לצרוח ולבכות,
[/QUOTE]

שכחת שלא מסיימים םועל שנגמר באות ת' עם האות ה' בסוף גם לבנים?
התחיל, שגיאת מקלדת.
למה אנחנו לא שמענו על התליון הזה קודם?
למה לא שמת שם נקודה?
התיישב, כתבת היישב. שוב שגיאת הקלדה.
עכשיו לביקורת, היה פרק מעולה.

[b]עכשיו[/b] לביקורת Xd חח.. אני יעשדה את הבא מחר

[b]הקרב והכוח
[/b]
הוצאתי את ווידל ואמרתי לל ''ווידל , קוי רעל עכשיו!'', ווידל יצא בקוצי רעל סגולים אל עבר ראפדישאר שהתחמקה מכולם חוץ מאחד קטן שפגע בבטנה, היא צעקה בכאב אבל התאוששה ושיגרה להביור חזק אל עבר ווידל, צעקתי ''וויד תתחמק ואז ירי חוט!'', ווידל זז הצידה בדקה התשעים הוא הוא הוציא חוטים מפיו אבל היהבזה משהו מוזר, החוטים יצאו מפיו אבל הוא שיגר אום כלפי מעלה והחוטים נחתו עליו, הוא זהר בלבן ופתאום במקום הווידל המוכר שלי עמד מולי פוקימון פקעת צהוב, ''קאקונה, המפותח של ווידל'', זימזם הפוקדע מכיסי, ממש התרגשתי מההתפתחות של ווידל ואמרתי ''קאקונה התקשחות ואז קוצי רעל!'', ווידל בהק לרגע ואזהשתמש בקוצי רעל חזקים אל עבר רפדישאר שלא שמה לב ,נפגעה והתעלפה, גוריה התקרבו אליה ואז יא קמה בתשישות ודחפה את גוריה לכיוונינו,אני וריי הבנו את הרמז, לקחת את הגורים, התקרבי אל הפוניטה הנמוך יותר,הוא לא היה רגיל היו לו להבות כחולות במקום כתומות וכך גם לאחיו, אני וריי לקחנו פוקדורים ו...תפסנו את הפונייטות.
אני וריי המשכנו בדריכינו ופתאום שמענו רחש מהעצים, התקרבנו ושמענו שני אנשיפ מדברים-
איש אחד - ''כן, פה הפעם נתפוס אותם!''
איש שתיים-''מה השם שוב?''
איש אחד- ''נגה וריי''
איש שתיים-''אוקיי''

אני וריי הסתכלנו אחד על השני במבטים המומים ובזמן זה ריי דרך בטעות על ענף

איש אחד-''שמעתה את זה?!''
איש שתיים-''אולי זה הם!''

שני האנשים התקדמו לעברינו ונעמדו מולינו, ראינו אותם במלואם, לאיש הראשון היה שיער חום עם עייני דבש והוא לבש חליפה שחורה עם ציורי ברקים ואיקסים וכך היה גם השני.
שני האנשים הסתכלו עלינו ושאלו ''מה שמכם ילדים?'' בקול מאיים, גימגמתי ואמרי '' נועה ורון'', האנשים גילגלו עיינים ופנו לדרכם, הפ נעצרו כאשר אחד מהם קיבל הודעת טקסט, הייתי מאחוריו ולכן ראיתי את ההודעה, לא הצלחתי לקרא אותה אבל ראיתי תמונה שלי ושל ריי, כמו על פי אות שניהם הסתובבו ואמרו ''הנבחרים בואו נתפוס אותם!''

עוד פרק יפה מאוד.
שימי לב לצורך בפיסוק נכון (שלא שמת).
[quote]כמו על פי אות שניהם הסתובבו ואמרו ''הנבחרים בואו נתפוס אותם!'' [/quote]
והטקסט של הדיבור לא כל כך מובן ככה.
תיקון:
[quote]"הנבחרים, (פסיק) בואו נתפוס אותם!"[/quote]

אני מצטער להגיד אבל הפרק היה ירידה משמעותית ברמת הכתיבה שלך, עוד פעם עשית שיחה של:
איש אחד-
איש שתיים-
וכו' והפרק היה קצר מאוד ועוד משהו, לא יכולת להזכיר שגורי הפוניטה זוהרים שהפ פגשו אותם?

רציתי שזאת תהיה הפתעה לסוף :) וסורי כואב לי הראש כמו לא יודעת ויש לי שיעול ממש מעצבן.. אני לא מרוכזת בכלל...

טוב אז זו לא אשמתך, אני מאמין שאם היית מרוכזת היית כותבת יותר טוב

למרות שכואב לך הראש הפרק קצר מאוד.
וגם, מה הסיכוי שיהיו שם שני פוניטות זוהרות? למה הם לא תפסו את הראפדיש? שוב עשית שיחה לא טובה.... איך לעזאזל ווידל ניצח ראפידש? למה יש לנגה וריי בערך אותם פוקימונים....

קודם כל לצערי הרב אני חולה מתה עם כאב ראש עצום אבל ממש השקעתי בפרק הזה-

[B]כוח מתגלה, יונתן והשאר
[/B]שני האנשים הסתובבו אליי ואל ריי, אחד מהם אמר ''סוף סוף מצאנו אותכם, הנבחרים!'' ושניהם עטו הבעת שמחה ואושר, ואז הם הוציאו פוקדורים שחורים בעלי סימני רונות אדומים עליהם ואמרו ''אמפריציה ולוקאריציה צאו!'' , מתוך הפוקדורים יצאו שני פוקימונים הראשון נראה כמו אמפרוס אבל.. שונה, הוא היה בגובה שלושה מטר לפחות ובצבעי אדום-שחור, על גבו היו קוצים אדומים איימתניים, השני נראה כמו לוקסיו אבל גם בסביבות גובה שלושה מטרים והוא גם היה בצבעי אדום-שחור עם רוצים אדומים על גבו, האנשים צחקו ואמרו ''תכירו, המוטציות של הצוות'' ואז הוסיפו ''אז.. אתם באים בשקט או לא? אני אתן לכם רמז התשובה הנכונה היא לבוא בשקט'', לא עניתי, רק הוצאתי את בלה ואמרתי כמעט בלי קול '' עלי תער, עכשיו!'', ריי הוציא את לני ואמר לו את אותו הדבר, צפינו בלני ובלה מותיאים עלי תער מראשיהם ובעלים המתקדמים אל המוטציות, האנשים אמרו ''אתם בחרתם בזה, המוטציות פועלות על דעת עצמן.. תהנו'' , עלי התער התקרבו יותר ויותר אבל אמפרציטה השתמש במכת ברק מוזרה, מכת הברק הייתה שחורה וחיסלה בלי בעיה את עלי התער של בלה, לוקטציה חסם בקלות את עלי התער של לני גם במכת ברק אבל במכת ברק אדומה כדם.

לא התייאשתי ואמרתי ''בלה ולני עלים קסומים!'' אמרנו יחד, בלה ולני הוציאו עלי תער זוהרים באלפי צבעים סגול,צהוב,ירוק כתום.. אשר התקרבו אל המוטציות אשר חסמו את ההתקפות שוב בלי בעיה בעזרת ברקים קטנים, אני וריי הרגשנו אובדי עצות, ולא ידענו מה לעשות, שני האנשים צחקו בקול ונהנו מהמחזה, ואז זעם אדיר השתלט עליי מחשבות רבות השתלטו עליי, הרגשתי כעס על האנשים האלו, על כך שאני דווקא הנבחרת, שאליי הם נטפלים בסך הכל רציתי להיות מאמנת רגילה עם שותף רגיל, הרגשתי בכוח מוזר כלשהו עולה במעלה גופי ואז יצא ממני נתז מים גדול אשר בקושי הזיז את המוטציות אבל בהחלט הפתיע את כולם, את בלה ולני, המוטציות, אותי ואת ריי וגם את האנשים שהפסיקו לצחוק בקול ואמרו ''תפסיקי מיד! את לא מבינה שאין לך סיכוי נגד צוות נובחר?!'', לא הקשבתי אני עדיין הייתי המומה בכדי להגיב, שמעתי קול מאחוריי אומר ''הגענו'', אני וריי הסתובבנו וגילינו שאנחנו מוקפים בחברי צוות נובחר, ושה''הגענו'', הייתה הכוונה לשהתגבורת של צוות נובחר הגיעה.

לפני שהספקנו להגיב נזרקה מעליי ומעל ריי רשת זהובה ענקית, וכשלושים באלבאזורים היו מחוברים לרשת בחבלים, שמעתי מעליי קול ''עכשיו!'', ואבקת שינה התפזרה עלינו מכל עבר, הדבר האחרון ששמעתי היה קולו של ריי צורח ''נגה!''.

****************************************************
[b]במקום אחר אי שם ליד העיר סאנידיי[/b]

''אז הם סוף סוף נחשפו...'' אמר ג'וני אשר עטה כעט ברדס שחור שהסתיר את פניו , ''כן זה היה שוווה את ההמתנה יש להם הרבה מה ללמוד ולהבין, לא קל להיות הנבחרים''
אמרה שרה שגם לבשה על ראשה ברדס שהסתיר את פניה, אבל לא הצליח להסתיר את עייני הלילך הסוערות שלה, ג'וני ושרה יצאו מהחדר הירוק עם דוגמת הדשא על הקירות ועם הטריקו והצ'יקוריטה אשר ישנו יחד בסלסילה, אל עבר בסיס צוות נובחר, שרה אנחה ואמרה ''זה הזמן שהם יחזרו למקום שבוא הכל התחיל''....

*************************************************
[b]בבסיס של צוות נובחר[/b]
התעוררתי בתא מוזר בצבע אדום, סגור ללא כל דלת או חלון כאשר אני קשורה לכיסא שחור וקשיח, עוד כיסא היה מחובר לשלי ובוא ישב ריי עדיין מעולף ומאפו ירדו זרזיפי דם אדמוים ''ריי!'' צרחתי בפחד גדול ודאגה.. וכמו על פי אות הופיעו שני אנשים לבושי מדי צוות נובחר שאמרו ''תסתמי..'', הם הצליפו על גבי בעזרת שוט ועליו להבות מרקדות ושקעתי בעילפון וכאב...

אני חושבת שהתעוררתי כמה פעמים אבל אני לא ממש זוכרת מזה משהו, כשהתעוררתי סוף סוף סופית ראיתי את ריי לידי נאבק בכביליו....

לפתע שמעתי קול, אחד קירות התא שלנו נשברה וראיתי מאחורייה ילד בעל שיער חום שאמר ''אני יונתן, אני צריך להביא אותכם אליהם'', ''אל מי?!''ב שאלתי אבל הוא לא ענה, יונתן שיחרר אותנו אבל אז נשמע אזעקה וכחצי מצוות נובחר עמדו מולינו...

פרק נחמד.
בכל מקרה לנגה ולריי יש כמעט את אותם פוקימונים, זה ממש מוציא את החשק לקרוא. אין התעניינות, הדמויות אותו הדבר, וגם בפרק שכתבת מנקודת המבט של ריי הוא התנהג בדיוק כמו נגה.
כמה שאת חולה, במידה והיית חולה כך שהרמה שלך תרד משמעותית, כבר לא היית כותבת. לכן, תשפרי את זה. זה לא הגיוני שהם יתנהגו אותו הדבר, יהיו להם אותם פוקימונים בערך והם ילחמו באותה שיטה בדיוק.

פרק סביר.
גם לדעתי תכתבי כשתרגישי יותר טוב, כולם מיבינים ויתחשבו בך.

אני משתעממת בבית :( אני מפסידה את הגיחה! חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן..:( אבל אני תקועה בבית...
כתיבה עוזרת לי להעביר את הזמן

הפרק יפה, אבל הוא באמת פחות טוב, וגם כמה שזה נשמע מוזר, זה נהיה לא מעניין כל כך.
רואים שהשקעת, יש לך שתי שגיאות בסך הכל, אבל העלילה לא מתקדמת כל כך, ובאמת אם את עושה מסע של שניים, שזה יראה כמו מסע של שניים.

אוקיי אני טשתדל לשנות את התנהגותו של ריי אני מקווהשאחלים מהר :)

[b]יונתן וחברות או לא?
[/b]
חצי צוות נובחר הקיף אותנו, עמדו שם לפחות כחמש מאות איש, עם פוקדורים שלופים, לעברינו התקדם איש שמנמן נמוך קומה עם שיער חום ועייני ענבר בורקות, הדבר הראשון דעלה בראשי היה 'כמה ג'ל הוא שם...', יש לי אישיות כזאת לחשוב על דברים מטומטמים במצבים הכי לא טובים ולא מתאימים שיש.
האיש התקרב אלינו ואמר ''אני מנהיג צוות נובחר, אתם בטח יודעים למה אתם פה נכון?'', רציתי לענות אבל ריי ענה במקומי, ''בטח שאנחנו יודעים, אנחנו פה כי הצוות האידיוטי שלך תפס אותנו והביא אותנו לפה בלי שום סיבה'', האיש ציחקק ואמר ''קרוב, אבל לא, אתם פה כי אתם הנבחרים ו... טוב אתם חייבים למות מיד או שתהרסו לנו הכל'', הוא נקש באצבעו וכל החיילים זרקו את הפוקדורים שלהם לאוויר, היו שם יותר פוקימונים משיכולתי לספור וכולם היו שונים וגדולים, ראיתי שם פאצ'יריסו, פיקאצ'ו, ראיצ'ו, אלקטוויר ומי לא... אבל מה שהיה מוזר הוא שחצי מהמעגל שהיה בצד שלי הוציא רק פוקימוני חשמל, אבל הצד שהיה קרוב יותר לריי הוציא רק פוקימוני אבן, ראיתי שם ג'אודודים, לאודדים, ראפייריאורים ומה לא, מנהיג צוות נובחר, שכמובן ברוב טובו לא סיפר לנו את שמו נקש באצבעותיו ואמר ''עכשיו'' בקול דרמטי, כל פוקימוני החשמל השתמשו עליי במכת ברק איימתנית וכל פוקימוני האבן השתמשו בזריקת אבנים על ריי, הרגשתי את החשמל עובר בגופי הסתכלתי על ריי וראיתי בעייניו רק פחד, יונתן היה בצד מעולף וכבול, כנראה עשו לו את זה כאשר לא שמנו לב, חשבתי לעצמי 'עם אני כבר הולכת למות כדי שאומר לו', ובלי קול אמרתי לריי ''אני אוהבת אותך'', ריי התסכל אל עייני ואמר ''גם אני'', הוצפתי אושר וחיכיתי לסוף המר, החשמל המשיך לעלות בגופי והרגשתי אותו מעקצץ מתחת ללבי 'זה הסוף' הבנתי, הסתכלתי על ריי בפעם האחרונה ראיתי את העצב והפחד בעייניו ומשהו הציף אותי בשנאה, הרגשתי שנאה על למה הצוות הזה מתעלל דווקא בנו, דווקא עכשיו שריי הודה שהוא אוהב אותי, וקרה דבר מוזר, כמו שקרה כאשר שצוות נובחר ניסה לתפוס אותנו,אבל הפעם חזק יותר, מגופי יצאו שני נחשולי מים ענקיים בצורת נחשים, נחשולי המים התקרבו במהירות אל צוות נובחר וכולם עפו, הסתכלתי על ריי אבל בעיינים שלו לא ראיתי מה שהיה קודם, הפעם הייתה שם שנאה וזעם, הבנתי שהוא חושב על אותם דברים שאניחשבתי ופתאום יצאו ממנו שני נחשולי אוויר בצורת נחשים, ניסיתי להתעצבן שוב, הבנתי שרק כך אני יכולה לשלוט בנחשולי המים, חשבתי על האיש נמוך הקומה וכמובן שממני יצאו גם שני נחשולי מים נחשיים, רק שהפעם אחד נחשולי המים ממני ואחד מנחשולי האוויר של ריי הצטלבו ויחד הפילו חצי מהאנשים שהקיפו אותנו, וכך קרה גם עם שני הנחשולים הנוספים, בלי להסס אני וריי רצנו בכל כוחותינו אל היציאה מהבסיס, לא ממש ידענו לאן ללכת אבל מסתבר שלריי יש חוש כיוון לא רע בכלל, תוך כחצי שעה מצאנו את עצמינו במרחק של כחצי קילומטר מהבסיס, ריי אמר לי ''לא שחכנו משהו?'', לא הבנתי על מה הוא דיבר אבל אז ההבנה נפלה עליי ''יונתן, שלכנו את יונתן!''....

בפרק הבא-
מה ריי ונגה יעשו?
מה יעלה בגורלו של יונתן?

פרק ממש יפה! זה חלק א'?