שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

''אמ...אוקיי' מלמלתיף 'אני חלק מהנבואה..?' חשבתי, 'לא..אין סיכוי הכוונה היא בטח לנסיכה אחרת או...לדימוי נסיכה' חשבתי בלחץ, נכנסתי אל תוך המערה של רייצ'ל, היא חיכתה לנו שם ''בואו בואו שבו'' רייצ'ל קרה בזמן שנכנסנו, אני ואופק התיישנו על אבנים שטוחות מול רייצ'ל, שמיד התחילה לדבר

בהיתי ברייצ'ל בזמן שדיקלמה את הנבואה שאמרתי לטל נזכרתי בפעם הראשונה שהיא ניבאה לי את הנבואה הזאת
*לפני שנה*
נכנסתי למחנה כירון הופיע מולי "אתה אמור להיות מת אופק" אמר כירון "איזה קבלת פנים מדהימה איפה האורקל?" שאלתי בגבעות למעלה יש מערה היא שם אבל את בטוח שאתה לא צריך לנוח?" הוא שאל "כן אני בטוח" אמרתי ורצתי למערה נכנסתי פנימה והאורקל ישבה שם היתיישבתי מולה
----------------------------------------------------
רייצ'ל קטעה את הזיכרון שלי שקלטה שאני בוהה בה "אופק הכל בסדר?" היא שאלה "אה?" שאלתי וטלטלתי את ראשי "כן הכל בסדר" אמרתי

''אמ...רייצ'ל'' התחלתי לשאול אותה, ''כן, טל?'', היא שאלה, ''למה הכוונה בנסיכה? הכוונה היא אולי לדימוי, לא באמת נסיכה, כאילו את יועת רק דימוי לנסיכה, שהיא כמו נסיכה אבל לא באמת?'' שאלתי את רייצ'ל בתקווה, רייצ'ל הביטה בפני, לא יוגעת למה אבל נראה כאילו היא מנסה לפענח את הבעת פניי, ''נו..?'' שאלתי בחוסר סבלנות

"הכוונה לנסיכה טלוכמו שאני משערת שאופק אמר לך אין הרבה נסיכות שיודעות על זה" רייצ'ל אמרה "רייצ'ל אני צודק בפירוש השורות הראשונות נכון?" שאלתי "לצערי אני לא יודעת ואני מקווה שאתה טועה אני שונאת את החצוי הזה" היא אמרה "איזה חצוי?" שאלה טל "מי?"

''רגע רגע רגע...'' קטעתי את אופק ורייצ'ל, 'הנסיכה טל..זה מידרדר יותר ויותר..' חשבת לעצמי, ''רייצ'ל, את ידועת איזה נסיכה טל? כאילו של מה...שנוכל להביא אותה לפה'' שאלתי את רייצ'ל אחרי שהיא תענה לי אשאל ''עכשיו, לאיזה חצוי התכוונת קודם?''

"הנסיכה טל אני חושבת שאת יודעת למי הכוונה" רייצ'ל אמרה "את הנסיכה טל ממימד אולמטיק ברגע שאופק ראה אותך חוצה את גבולות המחנה הוא ישר רץ לספר לי והחצוי שעליו אנו מדברים ואנחנו רק חושדים שזההוא פרסאוס ג'קסון"

''לא!'' אמלמל, ''לא יכול להיות!'' אומר, ארגיש את הדמעות עולות בעייני, 'אני מפחדת...לא יכול להיות שזו אני..' אחשוב לעצמי, ואברח מהר אל הים שעל יד המחנה, אכנס למערה אשר נמצאת ממזרח לים, ושרק אני יודעת היכן היא מפני שהיא מוסתרת על ידי שיחים ועצים רבים, אשב שם ואבכה מפחד

"טל..." לחשתי "היא חזקה היא תסתדר לבדה" רייצ'ל אמרה לי "לא היינו צריכים לעשות את זה רייצ'ל" אמרתי לה "החצוי החזק ביותר עושה את דרכו הנה ואתה דואג לטל" ריצצ'ל אמרה "שלשה אחים שלי יצאו למשימת התאבדות תאליה אנבת' ופרסי כולם והכל בגלל הנבואה הזאת" אמרתי בכעס רייצ'ל התקרבה אליי ונישקה אותי על הלחי "תמיד תזכור אופק אין לעמוד בדרכו של הגורל"

'מה אני עושה... אני פה בוכה, בזמן שגורל העולם תלוי בי ובאיזה חצוי...' חשבתי לעצמי בעודי בוכה, 'לא! אסור לי לבכות, עליי לצאת ומיד אל מחוץ למערה אבל.... עם אני הנסיכה אני..אמורה להתאהב בחצוי... ועם אופק ורייצ'ל צודקים..'' עייני נפערו, ''אני..אמורה להתאהב בפרסאוס ג'קסון!', ''זה לא זמן להיות חלשה, עם זה הגורל שלי, עליי לעקוב אחריו, גורל העולם תולי בי!'' אמלמל לעצמי, אצא מן המערה ואתקדם במהירות אל המערה של רייצ'ל, ברגע שאכנס פנימה ישר אומר ''זה אומר שאני אמורה להתאהב בפרסאוס ג'קסון נכון?''

"כן" אמרתי לטל "אך עלייך להיזהר מאנבת' " אמרתי "אחרי הכל היא חברה שלו, רייצ'ל אני יבוא יותר מאוחר, טל בואי אחריי" אמרתי ויצאתי מהמערה הלכתי לעבר ביתן פוסידון טל נכנסה אחריי "את צריכה להיזהר אנבת' ותאליה איתו הם עכשיו בשאול ליד נהר הסטיקס" אמרתי

''אבל...אני לא מכירה אותו בכלל...'' מלמלתי, ''אני יודע, אבל אין בררה'' השיב לי אופק בקול קר, ''גורל העולם תוליי בך'' הוא המשיך, הוא נתן לי פנינה ואמר לי לנפץ אותה לרגלי ולחשוב על המיקום של פרסאוס ג'קסון, לקחתי את הפנינה וניפצתי אותה לרגליי, תוך כמה רגעים עמדתי מול פרסאוס ג'קסון, תאליה ואנב'ת המופתעים, ''אמ...שלום'' אמר פרסאוס, ''אה..שלום'' השבתי לו חזרה, אנב'ת בניגוד אליו הייתה יותר חשדנית, היא הצמידה סכין לגרוני ושאלה ''מי את ומה את עושה פה?'', ''אני טל ממחנה החצויים, בת דמטר והפייטוס'', השבתי, ''רגע...זה אומר שאת?'' אמרה אנב'ת ונסוגה מעט, ''כן, זה אומר שאני אלה'', השלמתי את משפטה, ''אוקיי...טל.. מה את עושה פה?'' שאל אותי פרסאוס, ''אני פה...'' אמרתי והבטתי מעלה, אל האופק, ''כדי להגשים את הנבואה, שעם לא תתקיים... העולם יושמד..''

חשבתי על נהר הסטיקס והופעתי שם מאחורי פרסי אנבת' תאליה וטל שמתי את ידי על כתפה של תאליה היא הסתובבה "היי אחותי" אמרתי "היי אופק" היא אמרה אופק?" שאלה טל והסתובבה "זה אני" אמרתי וחייכתי לכולם "מה נשמע נסיכה?" שאלתי את טל

'לא! שלא ידעו' חשבתי לעצמי, 'אני לא רוצה שפרסאוס ידע, אני לא רוצה שמישהו ידע שאני נסיכה, ברגע שאנשים מגלים את זה יחסם אליי משתנה, אני אוהבת את היחס שאני מקבלת עכשיו, שאני אחת מהם, ''הכל בסדר אופק, ודיברנו על זה, מספיק עם כינויי החיבה הזה, נסיכה'' אמרתי בתקווה שאופק יבין את הרמז

"אוקיי אוקיי, מה נשמע אחיי? לא ראיתי אתכם זמן רב" קראתי "אתה לא אחי" קרא פרסי "אני אחיך האם לא הבחת בכך בת החכמה?" שאלתי את אנבת' "היד שלך" היא אמרה הפשלתי את שרוולי הסימנים האותיות והפסים נצצו "אתה בן ארבעת האלים" אמרה אנבת' "אכן כן קסמיי מגינים עליכם האם לא שמתם לב שלא נתקלתם במפלצת עד בואכם לשאול אם תיכנסו לגן ההיספירדות יקבלו אתכם בברכה תיכנסו לים ותוכלו לנשום היכנסו לסטיקס ולא יקרה לכם כלום" אמרתי להם

''שוויצר...'' מלמלתי וגילגלתי עיינים, אנב'ת, פרסי ותאליה פרצו בקול גדול, ''המף...'' מלמל אופק, ''תגידו תודה לפחות...'', ''תודה אופק'' עניתי מבעד לצחוק, ''טוב'' אמרתי והתעשטתי על עצמי, ''פרסי, אמב'ת, תאליה מה אתם עושים פה בכלל?''

"הם במסע חיפושים" אמרתי לטל והבטתי בה בצער "אני חייב ללכת" אמרתי להם ורצתי עד שיצאתי מנקודת המבט שלהם וחשבתי על המערה של רייצ'ל הופעתי שם מאחורי רייצ'ל "היי רייצ'ל אמרתי היא הסתובבה "אתה צריך להפסיק לעשות את זה" היא אמרה "מצטער" אמרתי והסתכלתי על הרצפה "מי היה כאן?" שאלתי "כירון" היא ענתה "מה הוא רצה?" שאלתי

''אז..'' שאלתי את פרסי, אנב'ת ותאליה, ''אז...'' הם אמרו, ''אמרת משהו על נבואה?'' שאלה אנב'ת, ''אה...כה'' מלמלתי וסיפרתי להם את הנבואה רק שהשמטתי את המשפטים הכוללים את המילה נסיכה, ''אומ..אוקיי מה את חושבת שזה אומר?'' שאל אותי פרסי, ''יש לי רעיון'' אמרתי, הוצאתי כמה פנינים מכיסי ונתתי לכל אחד והורתי להם איך להשתמש בהם, תוך דקות ספורות היינו במערה של רייצ'ל עם רייצ'ל ואופק, ''אופק,מה משמעות הנבואה?'' שאל אופק ומלמל את הנבואה, אופק שם לב לשורות שהשמטתי, אמרתי ללא קול ''אז תספר להם בבקשה''

"לכו מכאן!" צעקתי עליהם "לא רוצה" אמר פרסי נקשתי באצבעותיי הם נעלמו "איפה הם עכשיו אופק?" שאלה רייצ'ל "הם יצאו לביקור קטן אצל הדוד האדס" אמרתי לרייצ'ל דמעות עלו בעייני רייצ'ל חיבקה אותי הפנתי לה את ראשי "אופק אתה מתעצבן מהר יותר ככל שהנבואה מתקדמת אתה בסדר?" שאלה רייצ'ל בחשש "אני אוהב אותך רייצ'ל" אמרתי לה "גם אני אותך אופק, כדאי שתלך לישון" היא אמרה ונשכבתי אלייה

''אופק...'' מלמלתי, 'לאן הוא שלח אותנו...' חשבתי לעצמי, ברגע שהרחתי את הריח אשר שרר באוויר מיד ידעתי, ''שלום האדס...'' מלמלתי, ''אומ...שלום נסיכה'' החזיר האדס בזלזול, פרסי שאל ''ככה קורא לך אופק בתור שם חיבה נכון?'', למשמע שאלתו הרים האדס גבה, ואז נראה כי קלט מה ארע, ''אז....לא סיפרת להם נכון?'' הוא שאל אותי בהתגרות, ''לא סיפרת לנו מה?'' שאלה תאליה, הסמקתי עד שורשי שערותיי, ''כלום'' מלמלתי, ''אולי במקרה.. השמטת כמה שורות מהנבואה נסיכה?'' שאל האדס בחיוך רשע, פרסי אנב'ת ותאליה הסתכלו בי המומים, ''על מה הוא..?'', ''אה...'' קטע אותם האדס, הוא אמר את הנסואה בשלמותה, ''טל פה לפנייכם, היא נסיכת מימד אולמטיק, עם היא רק תרצה היא יכולה להתכווץ לצורתה המקורית- רוח טבע, פיה עם נדייק, 'מה?!'' שאלו יחד כל השלושה פה אחד בהפתעה, ''ביי ביי'' אמר האדס ושלושה כלבי שאול התנפלו לעברינו, הוצאתי את הסכין, ''לא!'' עצרה אותי מיד אנב'ת, את נסיכה, את חלק גדול מהנבואה! אסור לך להיפגע'' היא אמרה,''ידעתי!יידעתי שזה מה שיקרה וזאת הסיבה אשר בגלל לא אמרתי כלום!'', שניתי צורתי וצורתי המקורית-
[IMG]http://www.flower-fairies-pictures.co.uk/_images/flowerfairies/twg/Narcissus-t.jpg[/IMG]

עפתי במהירות כאשר דמעות בעייני אל מחוץ לשאול, התיישבתי בפינה חשוכה בא ידעתי כי לא ימצאו אותי, וישבתי לי לבד

עצמתי עיינים "טל" אמרתי "אופק לך אלייה" אמרה לי רייצ'ל "היא חייבת להבין" אמרה "טוב אני הולך" אמרתי וחשבתי על טל הופעתי לידה "טל הכל בסדר?" שאלתי אותה "אופק איך מצאת אותי?" היא שאלה "לפניי זה אני מעדיף שתחזרי לצורה האנושית" אמרתי לה והיא חזרה להיראות כמו טל "אני רואה הכל אני כמו אפולו רק שאפולו רואה רק מה שלמעלה אני רואה הכל כל היקום" אמרתי כתשובה לשאלתה "ידעתי שככה הם יתנהגו אם הם ידעו את האמת" היא התלוננה "הם טיפשים הם לא מקשיבים לנבואה פרסי הוא לא החצוי החזק מכולם רייצ'ל רצתה לעבוד עלייך אני לא חצוי כמו שאת יודעת החצוי החזק מכולם יכול להיות שזה באמת פרסי אני עדיין מהרהר בכך בואי צריך לעזור לאחיי" אמרתי לה היא החזיקה בידי וחשבתי על הצינוק בשאול והופענו בתא של פרסי אנבת' ותאליה

''אומ...יש משהו שאתם רוצים לומר אהמאנב'תאהמ?'' שאלתי, אנב'ת גלגלה עיינים, ''אבל...!'', מלמלה אנב'ת, ''זה לא הזמן ולא המקום!'' עצר אותנו אופק, ''טל..'' הוא אמר, ''ב'סדר..'' מלמלתי, הוצאתי את הסכין שלי וחתכתי במהירות את סורגי הכלוב, ''מה...איך?!'' שאלה תאליה, ''אני חזקה..פשוט מאוד'' מלמלתי כתגובה, אופק שיגר את כולנו החזרה למחנה, ''נו אנב'ת..יש לך משהו לומר לי?'' שאלתי אותה, ''אבל..!'' היא התחילה לומר שוב

"אנבת'" אמרתי בקול תוקפני "טוב סליחה שאמרתי שצריך לשמור עלייך וכאלה אני יכולה ללכת?" שאלה אותי "חופשייה,תאליה אני ידבר איתך אחר כך תישארי במחנה" אמרתי לה "אבל אני צריכה לל-" היא התחילה לומר אך קטעתי אותה "תישארי במחנה פרסי וטל אחריי" אמרתי להם והלכתי לעבר המערה של רייצ'ל "פרסי אחרייך" אמרתי לו הוא נכנס "טל" אמרתי היא נכנסה "ועכשיו תורי" מלמלתי ונכנסתי פרסי וטל ישבו מול רייצ'ל "אופק בוא שב לידי" אמרה טל הלכתי לעבר רייצ'ל והתיישבתי לידה מצטער טל אך אסור לי לשבת לידכם" אמרתי "הבאתי אתכם לכאן כדי שרייצ'ל תספר לכם על הנבואה שניכם כלולים בה" הסברתי "רייצ'ל תתחילי" סיימתי ורייצ'ל התחילה לדבר

רייצ'ל סיפרה את הנבואה, ולאחר מכן פיענחה אותה משפט משפט, שהיא הגיע לחלק ההתאהבות הסמקתי עד ''כלות הנשמה'' כפי שאומרים, מאותו רגע שבור רייצ'ל אמרה זאת פרסי לא הפסיק לנעוץ בי מבטים, חלקם מובכים כמוני] חלקם לא יכולתי לפענח, זה נראה כמו נצח, לשבת שם ולשמוע את רייצ'ל מדברת על הנבואה, ובואותו זמן לסבול את המבטים של פרסי, כאשר רייצ'ל סיימה, היא אמרה ''שאלות?'', ופרסי מיד התחיל לשאול

"כמו שאת אנבת', היא לא תתעצבן?" הוא שאל "אופק כבר דיבר איתי על זה עתידה גם קשור בנבואה הזאת" אמרה רייצ'ל "עוד שאלות?" שאלה רייצ'ל "כן הגיל שלי זה הגיל שבו אמורים להתחתן במימד אולטימטיק זה לא תהיה לי בעיה להתהאב בפרסי?" שאלה טל "זה לא יפריע טל שהנבואה תסתיים תוכלי לחזור לכוכב שלך ולחיות את החיים שיהיו לך" אמרה רייצ'ל "החוצה" אמרתי לשתיהם אמרתי אבל-" החוצה עכשיו" אמרתי להם

''אוף..., בסד'ר..'' מלמלתי וגילגלתי עיינים, יצאתי החוצה, אך כאשר יצאתי הפחתי לצורת הפיה ועפתי לחדר מבלי שאופק ראה והתיישבתי בפינה חשוכה, קיוויתי ששמלתי הלבנה תשתלב ולא תחשוף אותי, התמקמתי לי בנוחות וצוטטי לשיחה של אופק, החלטתי שעליי לדעת ה-כל, והתחלתי לחשוב על מימד הבית שלי תוך כדי האזנה

"מאזינים לנו" אמרתי לרייצ'ל "אופק לא צריך" הושטתי לה את ידי היא תפשה בה חשבתי עלביתן הרה והופענו שם "היא צריכה ללמוד אופק היא עדיין צעירה" אנחנו מדברים על אלה רייצ'ל אלה מעצבנת" אמרתי לה "אופק אתה מתעצבן יותר מדי נתראה בארוחת הערב" היא אמרה ויצאתי נקשתי באצבעותיי הביתן התנקה מעצמו ושולחנות וכמה מיטות הופיעו אורות בקעו מנרות שנדלקו למעלה שכבתי על מיטה אחת ועצמתיי את עייני

''אוף...'' צלצלתי שהבנתי שאופק קלט אותי, ''אני לא אוהבת את פרסי! אני לא מכירה אותו בכלל, הוא צריך להיות עם אנב'ת! לאאיתי..'' רטנתי, הלכתי לארוחת הערב, התיישבתי בשולחן של ביתן דמטר והתחלתי לאכול, נעצתי באופק מבטים כל הארוחה וגם בפרסי ובאנב'ת, ניסיי לגלות רמזים סמויים אך ללא הצלחה

כל הארוחה השקפתי אל עבר המערה של רייצ'ל "היא אמרה שהיא תיפגש איתי כאן" מילמלתי מישהוא יצא מהמערה זאת הייתה רייצ'ל "סוף סוף" מלמלתי היא רצה לעברי בנתיים כולם קמו והלכו לעבר הביתנים רייצ'ל היתיישבה ליידי "מזל טוב אופק" היא אמרה "מה?" שאלתי אותך היום היומולדת שלך לא?" שאלה "אה כן" אמרתי "תודה" אמרתי "יש לי משהו להביא לך מתנה אבל זה במערה אני יביא לך מחר, היא אמרה הסתכלתי עלייה היא הסתכלה עליי בחזרה ואז היא נישקה אותי נשקה אמיתית על השפתיים "הגיע הזמן" לחש לי אבי זאוס בראשי "דרך אגב אפולו רוצה להיפגש איתך" הוא לחש וקולו נדם "סוף-סוף" אמרה טל האורות נפתחו טל הובילה את המצוטטים נקשתי באצבעותי החניכים נעלמו האורות נסגרו השענתי את ראשי על רייצ'ל ועצמתי את עייני בסך הכל היום הכי טוב שהיה לי

אשכב במיטת הביתן שלי, ''אני חייבת לשאוף קצת אוויר..'' אחשוב ואשתנה לצורת הפיה שלי, אתחיל לעוף ולפתע אראה נרקיסים, ''נרקיסים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!'' אצרח בלחש בהתרגשות אדיה, מפני שאחרי הכל לא ראיתי נרקיסים מאז הגעתי למחנה, ואחרי הכל אני פיית הנרקיסים, אתיישב לי על אחד הנרקיסים, לאחר שאשאוף מעט אוויר צח, אחזור לביתן שלי ואלך לישון (שוכחת שאני בצורת פיה, שאר הביתן לא יודע כלום עליי כנסיכה)

בחלומי הייתי בגנו של האדס "אני אקצור את נשמתו" הוא אמר החלום הטשטש לפתע נשמעו צרחות התעוררתי הצרחות נשמעו מביתן דמטר רצתי לעבר הביתן טל נכנסה לשם בצורת הפיה שלה "אני יוציא אותה תירגעו" אמרתי לבני דמטר ומשכתי את טל החוצה "טל תהפכי לבת אנוש" אמרתי לה

''מה..?'' מלמלתי, הבטתי על עצמי, ''אופסיס..'' אמרתי בהסמקה ושיניתי צורה, חזרתי לביתן ואמרתי ''אל תדאגו, הפיה נלכדה והיא תחזור לבית הגידול המקורי שלה'', ''פיו...'' מלמלו כל ילדי הביתן שלי, 'אומ.. אני הולכת לראות אותם בצורה אחרת אחרי שניסו למעוך אותי עם מחברת...' חשבתי לעצמי, ''טוב אופק מה עכשיו?'' שאלתי אותו

״עכשיו יש לך יום אחד לנוח לפני שאנחנו יוצאים״ אמרתי לטל ויצאתי מהביתן קראתי במחשבותיי לסופי וסיידי הלכתי למצוא את תאליה מצאתי אותה בביתן זאוס היא הביטה בפסל של אבינו,זאוס ״אל תדאגי הוא יהיה בסדר״ אמרתי לה ״מאיפה לך לדעת?, אתה לא יודע כלום עליו״ היא צעקה עליי ״אני מצפה לפגוש אותו לפניי שנצא למסע וגם את כלולה בו אבל את תיהיי בסדר״ אמרתי

''יום חופש...'' מלמלתי, ''אני כל כך הולכת לנצל את זה בשדה הנרקיסים!'' אמלמל, הלכתי אל שדה הנרקיסים ושיניתי צורתי לפיה בלי שראו אותי והתיישבתי על אחד הנרקיסים, התחלתי לטייל ביניהם ולטפל בנבולים שבניהם, שתלתי כמה זרעים חדשים ועוד, ''המף..'.' מלמלתי ברגיע בזמן שנשכבתי על אחד הנרקיסים מיוסעת אחרי הרבה עבודה, ונרדמתי.

"טוב חזרה לעבודה" אמרתי ויצאתי החוצה אל עבר המערה של רייצ'ל נכנסתי למערה רייצ'ל ישבה שם ובידה הייתה קשת מזהב ואשפת חיצים עם חיצים מזהב היא הושיטה לי את הקשת ואשפת החיצים "תודה רייצ'ל" אמרתי רייצ'ל פתחה את עייניה הם נצנצו באור של הנרות "זה לקח קצת זמן אבל הצלחתי לך תתאמן בנתיים" היא אמרה ויצאתי החוצה עדיין מתפעל ממתנתי

שם:קווין
מראה:שיער בלונדיני,שרירי,עיניים כחולות.שזוף.
גיל:15
רקע:י"ב
בן של:שושלת קצת מסובכת-אימו היא ביתו של אגאר,אל הים,והוא עצמו בן אודין.
הערות:הוא חצוי נורדי

~~~~~~~

"רק עוד קצת..." אמרתי לעצמי והמשכתי לרוץ,תשוש כמעט לחלוטין. מאחורי,רדף אחריי צבא של מפלצות-בערך 20 נימירין שחורים וענקיים,שטפריהם החדים הבהיקו באור השמש,חמישה מאן-סקלאנגנים ירוקים שזחלו על הגבעה,ראשם הנחשי מבהיק באור השמש. היו שם גם כמה חצאי ענקי אש,חרבות הלהבה שלהם בידיהם והם מכונים לחסל אותי.לפתע,נפלתי על הדשא.המפלצות כמעט הגיעו אליי.אבל קמתי מהר,ושלפתי את חרבי,מאגקראפט. להב הפלדה האסגארדית נצץ ונראה נרגש. הנפתי אותה באוויר בשאריות כוחותיי,ואז נעצתי אותה בחוזקה בקרקע באומרי "זיטראן!" בקול גדול. ברגע שהחרב ננעצה באדמה נוצר סדק שהפיל הרבה מפלצות. הם נשאבו בתוך הסדק,והסדק נחתם ונעלם.מאושר מהניצחון,החזרתי את רחבי לכיסי והיא מעצמה הפכה לקובייה הונגרית."זה היה חתיכת קרב." אמרתי לעצמי,והתעלפתי מתשישות.

כעבור חצי שעה התעוררתי בחדר לבן. שכבתי על מיטה לבנה ורכה.ומעליי הי פוסטר של יצור מהמיתולוגיה היוונית.נדמה לי ששמם סאטירים."איפה אני?" מילמלתי לעצמי.

המשכתי לישון, לא שמתי לב בכלל לזמן אשר עבר, מסביבי שמעתי מידי פעם חצויים נרגשים עוברים, אומרים משהו על חצוי מנורווגיה ניראה לי, אבל התעלמתי, לא אכפת לי מנורווגיה, רק רציתי לנצל את היום עד תומו, חזרתי לישון בנינוחות, ללא כל הפרעות, בתקווה שאוכל לישון כך כל היום.

רצתי לעבר עץ האורן שהגעתי סיידי וסופי הגיעו התנשמתי בכבדות "מה רצית אופק?" שאלה סיידי "שתיכן אחריי אמרתי ורצתי לחפש את היא ישבה בשדה נרקיסים בצורת הפיה שלה "טל מצאתי את החצוי החזק מכולם" אמרתי לה היא הפכה לבת אנוש "איפה?" שאלה "במרפאה אחריי" אמרתי ורצנו לעבר המרפאה פתחתי את הדלת החצוי שכב על המיטה הראשונה "טל הכירי את החצוי החזק מכולם"

''אומ...'' מלמלתי, על מיטת החולים ישב חצוי בעל שיער בלונדיני, הוא היה שרירי ושזוף ובעל עיניים כחולות, לאחר שקיבל הסבר מן הסאיטרים לגבי מקום הימצאו, ביקשתי מאופק לצאת, הוא יצא לבקשתי, החצוי עדיין לא ראה אותי, ''שלום, לי קוראים טל'' הצגתי את עצמי לפניו, ''אומ..שלום טל, אני קווין, איפה אני נמצא לעזעזל?!'', ''במחנה החצויים'' השבתי, ''אתה יודע בן של מי אתה?'' שאלתי

"על מה את מדברת?" שאל קווין את טל הבטתי בטל היא הסתכלה והבינה את משמעות המבט לספר לו "סיידי סופי החוצה אני יבוא עוד מעט" אמרתי הם יצאו החוצה טל הסבירה לקווין על המיתולוגיה היווונית על זה שהאלים קיימים יצאתי החוצה למטווח החץ וקשת בדרך ירתי בדברים כמו ביתן ארס בעיקר ביתן ארטמיס "היא תסלח לי זה היה בטעות אני לא אפגע בביתן של אחותי סתם" מלמלתי לעצמי ואז שמעתי צעקה

[QUOTE=Percy Jackson;1287197]"על מה את מדברת?" שאל קווין את טל הבטתי בטל היא הסתכלה והבינה את משמעות המבט לספר לו "סיידי סופי החוצה אני יבוא עוד מעט" אמרתי הם יצאו החוצה טל הסבירה לקווין על המיתולוגיה היווונית על זה שהאלים קיימים יצאתי החוצה למטווח החץ וקשת בדרך ירתי בדברים כמו ביתן ארס בעיקר ביתן ארטמיס "היא תסלח לי זה היה בטעות אני לא אפגע בביתן של אחותי סתם" מלמלתי לעצמי ואז שמעתי צעקה[/QUOTE]

"אז זהו." אמרתי לטל אחרי שהיא הסבירה לי על כל האלים היוונים."יש עוד משהו.תקראי לאופק." אמרתי בטון רציני. אופק הגיע בריצה,ואחריו כירון ומר ד',זאת אומרת,דיוניסוס."אני צריך לספר לכם משהו גדול. האמת היא..שאני אל חצוי יווני,אבל אני חצוי." אמרתי בטון רציני.דיוניסוס נראה מבולבל."זה לא הגיוני,איך אתה חצוי אם אתה לא יווני?" הוא שאל בתימהון. תאמינו לי,זה ממש לא קל להפתיע אל."אבי הוא לא אל שנמצא באולימפוס.הוא נמצא במישור קיום אחר. וגם אני נלחם במפלצות אחרות.ראיתם את המפלצות שרדפו אחריי במעלה הגבעה? בכאלה אני נלחם כל הזמן. האמת היא...שאני חצוי נורדי,בנו של אודין." אמרתי בטון רציני.