Pokemon - The Stream of Time

תודה רבה, הנה פרק 20, הוא קצת יורד באקשן יחסית לארבעת הפרקים האחרונים, אבל הוא גם לא פחות מעניין, מבטיח לכם שתהנו... זהו חברים, אחריו נשארו רק עוד חמישה פרקים ושני פרקי ספיישל עד לסיום העונה!!!

[IMG]http://i49.tinypic.com/2n1yn9l.png[/IMG]

החבורה ישבה בסלון הבית, על הספות קרם המנוקדות. טדיאורסה הקטן של ויולט רכב על קרוסלת הפוקימונים, על המושב דמוי הפוקימון טוגקיס. הם הזיזו את הספות כך שיהיו מול הספה הגדולה הצמודה לקיר, ליד דלת המטבח, עליה בובות של ילדות, שם עמדו לאנס, קאסי ומייקל.
"אז ככה חברים. את קאסי ומייקל כבר הספקתי לעדכן מקודם, עכשיו אני אספר לכם את הסיפור שלי!" אמר לאנס. הילדים שתקו, הם היו מרותקים ורצו לשמוע מה קרה כל הזמן הזה כשלאנס נעדר.
"ביום בו הגענו למפלי המטאור ונערך הקרב הגדול, דרו נרצח. אני לא זוכר מאז יותר מדי, אני רק זוכר שקפצו עליי אנשי רוקט ועילפו אותי. הם חטפו אותי. התעוררתי בתוך צינוק ישן, אני לא יודע איפה הוא נמצא, רק שהוא היה ממש עתיק והוא היה בסכנת קריסה. הייתי מאוד פצוע וחבול, שמרו עליי שם אנשי רוקט הבנתי שאני נמצא במנזר נטוש שצוות רוקט השתלטו עליו ושהוא נמצא במחוז קנטו, איפה שמיוטו יושב ומנהל את הכל. מריהאנה שמרה עליי, היא והקירליה שלה. היא החזיקה אותי כמו כלב על ארבע, עם רצועה מחוברת לצוואר"
"גם אותנו היא חטפה לשם!" צעק דני.
"כן רק שאותנו היא לקחה לשם רק בזמן קדום יותר!" אמר טרי.
"נכון..." אישרה קאסי.
"אז כן! יום אחד המקום החל לקרוס בגלל פיצוץ שהיה במקום, אני לא ראיתי מה הלך שם"
"מריהאנה דאגה לי, היא לקחה אותי משם! אבל היא רבה עם אנשים! במקום זה לקחו אותי למקום שהכי יכאיב לי, למאורת הדרקון, שם חשבתם שאני נמצא, עיירת מולדתי! כלאו אותי בכלוב זכוכית וזרקו למעמקי האגם. היה לי שם מעט חמצן, אבל השתדלתי לשרוד. מדי פעם היו מעלים אותי חזרה ומעבירים לי אוכל, ג'ינה ובריאן שהיו עושים ביניהם משמרות! אבל כל זה שרד רק שבוע, אחר כך הם כבר הפסיקו להאכיל אותי. הם רצו לתת לי כנראה להחנק ולמות שם, מתחת לפני המים, ולתת לי לצפות בחברי הדרקונים!" הוא עצר. קריס באה לשאול שאלה אבל עצרה עצמה ונתנה ללאנס להמשיך לדבר. "מה שהם לא ידעו זה שהדרקונים באמת חברים שלי... הרי גדלתי שם, שם הכרתי את חברי הטוב ביותר מלבד דרו, הדרגונייט שלי, שנלכד עוד כשהיה דרטיני צעיר. הדרטינים, הדרגוניירים וההורסים ששוכנים באגם שבמערה סייעו לי, הם זכרו אותי ושחו אל המערה התת קרקעית שהיתה מעבר בין מאורת הדרקון למרתף הנסתר של בת דודתי קלייר, מנהיגת מכון העיירה שלי, בלאקת'ורן. אני כבר הייתי על סף מוות, כמעט מתתי מפצעיי, מהרעב ומחנק! קלייר צללה מבלי שאף אחד ידע, על הקינגדרה שלה. היא שברה את כלוב הזכוכית ולקחה אותי אליה למרתף, שם היא טיפלה בי והצילה את חיי. לקח לי חודשיים עד שהרגשתי בריא ושלם. אני חושב שאתם בדיוק התעוררתם. רציתי לעזוב את קלייר ולחזור אליכם, דאגתי לשלומכם. לא ידעתי מה עלה בגורלכם, למרות שקסטו אמר לנו שזה מה שיקרה לנו בקרב. דיברו עליכם בכל עיתון שאתם נעדרים. ראיינו את ההורים שלכם, הם דואגים. קלייר רצתה שאני אשאר עד שארגיש בריא לגמרי. והנה היום, היא העירה אותי בבהילות אחרי שהיא זיהתה את שניכם מנסים להכנס למאורת הדרקון. ואז אחרי שבאנו לסייע לכם, החלטנו שאני צריך לחזור ולהמשיך לסייע לכם להתחזק כדי שנחזור אחורה וניצור היסטוריה חדשה, בה דרו לא נרצח, בה אני לא נחטפתי, בה מייקל לא מאבד את הכרתו, בה הזיכרון שלכם לא נמחק והפוקימונים שלכם נעלמים, בה הארגון שלנו שולח חברים נוספים שיסייעו לנו! יחד ניצור היסטוריה חדשה בה כולנו מאוחדים וצוות רוקט לא ישלוט!"
לאנס סיים את נאומו.
"טוב, אנחנו כמעט מאוחדים..." אמרה קריס.
"וגם זה רק זמני, אנחנו מאוד קרובים ובעלי האהוב מחכה לנו שנציל אותו!" חייכה קאסי ונשמה לרווחה. עוד צעד במה שהיא בנתה הושלם והם סוף סוף התאחדו עם לאנס, החבר הטוב ביותר של בעלה.
"אני רוצה לשמוע מה קרה אתכם בזמן הזה, קאסי לא הספיקה לעדכן אותי..." התעניין לאנס.
"אז התעוררנו יום אחד בבית הזה, לא זכרנו כלום. הכל היה נראה לנו הזוי, כל הבובות האלה, המדרגות... הקרוסלה, מיסטר מיים שחי פה לבד ומתחזק את הבית ומבשל ארוחות גורמה" אמר טרי.
"מצאנו חדר שהחזיר אותנו בזמן ויצאנו להחזיר את הפוקימונים שאבדו לנו, ככה גילינו בעצם עוד רמזים על מנת שיחזור לנו הזיכרון" אמר דני.
"יום אחד מת' מצא את מייקל בבית, הוא לא סיפר לנו שום דבר, אבל ממש אחרי, מייקל פתאום הופיע ושיקר לנו שהוא לא יודע כלום והוא איבד בעצמו את הזיכרון" הסבירה קריס וחייכה לעבר אחיה.
"ובעצם קרה טוויסט כשיצאתי למצוא את הטאורוס שלי ונתקלתי בג'ינה, לא ממש זכרתי אותה אבל היא היתה מוכרת לי מאוד. אחרי כל התקופה הזאת חזר לי הזיכרון..."
"ואז החלטתי סופית להופיע בפני הילדים מה שהשיב אותם למצבם המקורי!" אמרה קאסי.
"יצאנו להשיב את הפוקימונים האחרונים שלנו, כשאז מריהאנה חטפה אותנו! הפוקימונים סייעו לנו והצלחנו לברוח אחרי שנתקלנו שוב במיוטו..."
"וואוו, אז משעמם לא היה לכם אני מבין..." צחק לאנס.
"כמובן שיש עוד דברים קטנים, אני בכיף אספר לך עליהם אם תרצה לאנס..." חייכה קריס שהיתה מעט דלוקה על מאמן הדרקונים.
"כן כמו למשל היום בו פיראטים העיפו אותנו מהבית והיינו לכודים על האי, או מה שקרה לי בבניין חברת סילפ!" התלהבה ויולט.
"אני בטוח שלאנס ישמח לבלות אתכם קצת, אתם משוחררים לבינתיים, אני חייבת לזוז עכשיו..." אמרה קאסי ונעלמה בדלת הקטנה שבין המדפים.

טרי וקריס נכנסו לחדר הוירטואלי עם לאנס, "אני מת לראות את הפוקימונים של כולכם כבר!" התלהב לאנס.
קריס יצרה בעזרת המחשב הגדול של החדר הוירטואלי הדמיה של שטח פתוח מלא בסלעים גדולים. ערפל שרר באוויר.
"אני אתחיל, גלייגר, סוולו, קקנייה!" קרא טרי, הוא זרק שלושה פוקדורים באוויר. "גלייגר התקשחות, כנפי פלדה, זרוע מחט!"
פוקימון העקרב המעופף התרכז, גופו נצץ לכמה שניות. "מתקפת עילפון!"
גלייגר נעלם באוויר בהבזק מהיר, הוא הופיע בהפתעה מאחורי סלע וחבט בו עם זנבו, מנפץ אותו.
כנפיו של סוולו פוקימון הסנונית התעטפו במעטפת מפלדה נוצצת, הוא טס במהירות בזק והטיח את כנפיו בסלע, מנפץ אותו לרסיסים. קקנייה, פוקימון הקקטוס, ניתר והטיח את זרועו שזהרה בצבע ירוק וממנה הזדקרו קוצים חדים בסלע וניפץ אותו גם כן.
"גלייגר, פעימת אופל! סוולו, שסע אווירי! קקנייה, קשר דשא!"
גלייגר פתח את הצבט הימנית שבידו וירה מתוכה טבעות אפלות בצבעי שחור וסגול, הוא ניפץ שני סלעים בקלות. לאנס חייך חיוך מרוצה ושבע רצון.
סוולו התעופף למעלה באווויר, כנפיו זהרו בצבע לבן ומתוכם פרצו תערים דמויי דיסק לבנים העשויים אוויר. הם התנגשו עם סלעים ופוצצו אותם.
עיניו של קקנייה זהרו באור ירוק וגפנים פרצו מהאדמה וריסקו את הסלעים הנותרים.
"מעולה טרי, הפוקימונים שלך התחזקו מאוד ואני מאוד מרוצה ממתקפת פעימת האופל של גלייגר שהתחזקה בצורה מדהימה! מה עם עוד פוקימונים?" שאל לאנס. הוא שלף מזון פוקימונים והאכיל את גלייגר, סוולו וקקנייה.
"מיד תראה גם אותם! אלקיד, טאורוס, סנוראנט!" הכריז טרי ושחרר החוצה אל הזירה את אלקיד פוקימון הילד החשמלי, טאורוס פוקימון השור ואת סנוראנט, פוקימונית הקרח דמוית כובע השלג. טאורוס הסתער על לאנס וליקק את פניו.
"אלקיד בעיטה נמוכה! טאורוס נגיחת זן, סנוראנט, תשתמשי בניב קרח!"
אלקיד טען מתקפת חשמל וירה מתקפת ברק אל עבר הסלעים, אך לא הותיר להם שום נזק.
"בעיטה נמוכה אמרתי!" התעצבן טרי. ראשו של טאורוס ועיניו זהרו באור תכול בוהק, הוא רץ ונגח בסלעים וניפץ אותם. סנוראנט פערה את פיה ושלפה ניבי קרח העשויים אנרגיה בצבע תכלת, היא קפצה באוויר וניפצה את הסלעים, מקפיאה אותם. אלקיד התעשט, רץ לעבר הסלעים ובעט בסלעים כשרגלו זוהרת בלבן. הסלע בו בעט קרס.
"חכה לאנס, זה עוד לא נגמר!" אמר טרי. הוא שלף שלט שחור זעיר ולחץ על אחד הכפתורים. סנוראנט החלה לזהור באור ירוק, גופה החל לגדול והיא הפכה לגלאליי.
"וואוו, ההתפתחות הרב פעמית הזו מדהימה!" נדהם לאנס.
"קדימה, להביור! בזק! קרן קרח!" פקד טרי.
טאורוס נשף מטח של להבות ארוכות לעבר סלע גדול. הסלע התחמם מאוד. אלקיד חיבר את שתי ידיו יחדיו וירה מתוכן מתקפת בזק, כוכבים צהובים שהתמזגו עם הלהביור של טאורוס ועם מתקפת קרן קרח שנוצרה בין שתי קרניה השחורות של גלאליי ונורו גם כן. הסלע התפוצץ משילוב שלושת המתקפות.
"בהחלט מרשים טרי, גלייגר, סוולו, קקנייה, אלקיד, טאורוס וסנוראנט שכרגע היא גלאליי... חשבת על לפתח את אלקיד וקקנייה? הם יהיו מוד שימושיים!"
"אני יודע לאנס, אבל אני לא מזרז את ההתפתחות של הפוקימונים שלי, ברגע שיגיע הרגע שלהם, אז אני אשמח מאוד!" הסביר טרי וטפח על גופם של פוקימון החשמל ופוקימון הקקטוס.
"מה איתך קריס?" שאל לאנס.
"מיד יתחיל הקרב המשולש!" חייכה קריס והקלידה משהו במחשב של החדר הוירטואלי. הזירה הפכה לנמל. השלושה עמדו על מזח לצידם של ששת הפוקימונים של טרי.
"קדימה, יאנמה, פאנפי, פוליווירל!" צעקה קריס והטילה שלושה פוקדורים באוויר, מתוכם הגיחו פוקימונית השפירית, יאנמה, פאנפי, הפילון הקטן ופוליווירל, פוקימון הקרפד.
לפתע פתאום הגיעו מהשמיים שני ציפורים, הם ריחפו מעל המים וצווחו. היו אלה ספירו, פוקימון הדרור וווינגאל פוקימון השחף. גופו של ספירו לבן, כנפיו אדומות וזנבו וראשו חומים מכוסים נוצות.
ווינגאל דמוי השחף לעומתו היה לבן לגמרי, מלבד פס תכול בכל כנף ובקצה זנבו. מקורו היה חום וקצהו שחור.
מתוך המים הגיח פוקימון בונה, בידוף. הוא היה מאוד דומה לביברל של מייקל, מכיוון שהיה התת התפתחות שלו. הוא היה קטן יותר ושיניו וזנבו קטנים יותר.
"למרות ששניהם באוויר אני הולכת להביס אותם מאוד בקלות! ועכשיו פוליווירל, התפתחות!" קראה קריס.

ויולט היתה עייפה ומעט מוטרדת. היא החזיקה את טדיאורסה בין זרועותיה ובחום וצעדה במנהרות הבית, מקווה לא להיתקל בזובאטים החיים שם מהיום הראשון בו הם התעוררו בבית. אמנם היא הצליחה לשחרר את לאנס באותו היום, אבל היא לא שכחה את מה שנאמר לה כמה ימים לפני כשביקרה בחברת סילפ' ונתקלה בהומלס.
"מיוטו, שמעתי עליו, מבטיחה לך שזה זמני אדוני!" היא אמרה לו בביטחון.
"שנים שאנחנו מחכים ליום הזה..." הוא אמר ביאוש, "עכשיו שאני חושב על זה, את מאוד מוכרת לי! אני חושב שראיתי תמונה שלך ושל עוד ארבעה ילדים בעיתון, דווחו שאתם נעדרים, קישרו אתכם לגיבורים שנפלו במאבק נגד מיוטו ותומכיו, אמרו גם שאחרי זמן מסוים של כמה חודשים, בדיוק באמצע הסתיו, הוא מצא אתכם ומאז לא היה ידוע מה עלה בגורלכם, אז זה אומר שאתם חיים?"
"אלוהים ישמור מצא אותנו?" אמרה ויולט. היא נזכרה במשימה שהוטלה עליה, למצוא חפצים חשובים בבניין חברת' סילפ. היא החלה לרוץ אל מרכז העיר וצעקה לעבר הקבצן, "אל תדאג אדוני, אנחנו בריאים ושלמים ובקרוב תראה את האור בקצה המנהרה!"
ויולט הגיעה פנתה בעיקול והגיעה אל דלת כבדה, היא פתחה אותה והגיעה אל אולם גדול. היו שם מדרגות והיא טיפסה אל החדר. קאסי הבחינה בה ופתחה לה את הדלת.
"היי ויולט, באמת שהייתי צריכה אותך, עמדתי לשלוח את מייקל לקרוא לך..." אמרה לה קאסי. מייקל יצא מן החדר וחייך אל ויולט.
"אני גם צריכה לדבר איתך, אני מעט מוטרדת..." הסבירה ויולט.
"אני יודעת, אני מצטערת, שלחתי אותך לשתי משימות שאמנם עברת אותן בהצלחה אבל אני מבינה אם את קצת מפחדת..." אמרה לה קאסי.
"אהה, דווקא זה לא זה... זה קשור, אבל זה משהו אחר..." הסבירה ויולט. היא התיישבה על מיטת החדר.
"תראי, כשהייתי בחברת סילפ', זה היה בעתיד הלא רחוק נכון?" שאלה ויולט.
"נכון, לא הרבה שנים מההווה בו אנחנו נמצאים..."
"וובכן, יצא לי להיתקל בהומלס מסכן ברחוב, הכל היה אפור, הם שלטו בהכל. הוא זיהה אותי ואמר שהופעתי בעיתונים, הוא ידע שפעם הובסנו בקרב והיינו נעדרים, ואחרי כמה חודשים מיוטו מצא אותנו שוב והרג את כולנו!" היא הסבירה.
"אם אני מבינה למה את חותרת ויולט, אז את חושבת שמיוטו עלול להגיע פתאום ולהרוג את כולנו בעת הנוכחית הזאת?" שאלה קאסי, חיוך רחב התפשט על פניה.
"בדיוק! אני מפחדת שהוא יפרוץ לבית ויהרוג אותנו, הרי זה לא סתם מה שההומלס אמר לי, הוא אמר שמצאו אותנו שוב, זה עוד לא קרה, אבל זה כנראה יקרה. עכשיו בכלל שמריהאנה יודעת סופית שאנחנו נמצאים פה בתוך המצוק הזה, אז לכי תדעי..."
"אני מבינה..." חייכה קאסי, "אל תדאגי, באמת שאל תדאגי לזה! אנחנו מוגנים מאוד, סלבי ומיו אחראים על האבטחה ועם כל הכבוד, לכולנו יש פוקימונים חזקים ולאנס איתנו. אם מישהו יבוא עכשיו, אני בשנייה מרימה טלפון וסוכנים מכל רחבי המחוזות שחברים בסוכנות שלנו מגיעים ומסייעים לנו, לא כמו שקרה פעם קודמת בקרב במפלי המטאור!"
"אממ, טוב... אני סומכת עלייך קאסי, אבל אני בכל זאת אהיה בכוננות, לא סומכת על צוות רוקט ומיוטו..." נשמה ויולט.
"כמו שצריך ויולט, לא לסמוך עליהם לרגע! לפני שאת הולכת, אני צריכה אותך למשהו חשוב מחר, משימה קטנה ולא מסוכנת בכלל! הפעם אני ומייקל נהיה איתך, אז תתכונני, אני צריכה שתחממי את הגרון שלך טוב! אנחנו נצא מוקדם בבוקר..." הסבירה קאסי.
"בסדר, אני אלך לישון עכשיו! תודה קאסי, לילה טוב... בוא טדי..." חייכה ויולט ולקחה עימה את טדיאורסה. היא ירדה במדרגות חזרה לאולם, עברה בדלת הכבדה ויצאה אל המנהרות. כעבור עשר דקות היא יצאה בדלת הקרם עם הציור של מיו ויצאה אל הסלון.
"סלבי..." קראה קאסי. פוקימון הפיה הקטן חדל להיות בלתי נראה והופיע בחלל החדר.
"שמעת את ויולט?"
"בהחלט..." ענה לה סלבי.
"אני רוצה שתצא לרחרח קצת, אם ההומלס הזה צודק אנחנו נצטרך לדעת איך להתגונן בהתאם!"
סלבי הצדיע לה ונעלם.

"תני את המכות הסופיות קריס, את קורעת אותם!!!" צעק לאנס, "שפוליראת' יביס את ספירו!"
"אני יודעת! פאנפי תשתמש בכוח עתיק! יאנמה מתקפת כנף! פוליראת' קרן בועות!" פקדה קריס.
"פוליראת' ירה מתוך הספירלה שבבטנו מטחים של בועות תכולות וזוהרות. הן הוטחו בספירו והפילו אותו על הרצפה. פוקימון הדרור ניסה לקום ולתקוף, אך עדיין לא הצליח להתאושש.
פאנפי יצר כדור אור לבן ונוצץ כמו קריסטל והשליך אותו לעבר בידוף. פוקימון הבונה נפגע והתעלף. הוא נפל אל הים חזרה, ממנו הוא יצא קודם.
יאנמה תקפה במתקפת כנף, כששתי כנפיה זוהרות בלבן והטיחה אותן בגופו של פוקימון השחף. זה נפל והתעלף גם הוא.
"פוליראת', סיים את זה בסטירה כפולה!" פקדה קריס. פוקימון הקרפד המפותח הסתער על ספירו המפרפר וסטר לו ברציפות, מה שגרם לעילפון שלו. ההדמיה נכבתה והחדר הוירטואלי חזר לעצמו.
"היית מעולה קריס, באמת! ואני חושב שאם יאנמה ופאנפי יתפתחו אז תהיי כמעט בלתי מנוצחת!" שיבח לאנס.
"תודה לאנס..." חייכה קאסי.
מת' וטרי ששהו בחדר מחאו לה גם כפיים.
"מת' אני רוצה לעבוד איתך גם, נעשה את זה בבוקר... אני חושב שאני צריך לנוח" אמר לאנס, "לילה טוב חברים..."

הבוקר למחרת היה מאוד רגוע בבית. לאנס ישן עד מאוחר בחדרו הישן של דרו. מייקל יצא מן המטבח אל הסלון. "צא הורסי!" הוא קרא. מתוך הפוקדור שזרק לאוויר הגיח סטארמי, פוקימון כוכב הים. הוא הסתובב באוויר ונחת על הרצפה. "אופס, התבלבלתי בפוקדור כנראה..." הוא צחק.
קריס גלשה במגלשה, פאנפי איתה.
"היי מייקל!" היא עצרה, "אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר..."
"כן, בהחלט, לא ממש יצא לנו לדבר לאחרונה..." הוא אמר ושחרר לחופשי את הורסי, פוקימון סוסון הים הקטן.
"תתחדש, הוא מקסים, וגם סטארמי נראה טוב..." היא חייכה.
"תודה אחות, אז מה שלומך?"
"אני בסדר, מתרגשת מהמצב הנוכחי. ואת האמת, שעם כמה שטוב לנו בבית הזה ויש לנו תנאים, אני מתה שזה כבר יגמר! אני מתגעגעת לאמא ואבא, אני מתגעגעת לבית, אני רוצה להמשיך את המסע שלי ולאסוף את שאר התגים בהוון!" היא הסבירה והתיישבה על הכורסא המנוקדת. מייקל התיישב לידה והחזיק בזרועותיו את הורסי. פאנפי וסטארמי שיחקו.
"אני מבין אותך, אני גם רוצה לחזור לעבודה..." הוא ענה. "אני מקווה שאמא ואבא בסדר, אני מפחד אפילו לברר את זה, ובינינו אני יכול לברר את זה בקלות..."
"כן הא? לפחות כשנחזור לאותו יום הכל ישתנה..."
"כן..."
"ואם זה לא ישתנה לטובה? ואם הכל יקרה מחדש?!" תהתה קריס.
"אני מקווה מאוד שלא, לא סתם אנחנו עובדים אתכם שתתחזקו! קאסי עושה את מלוא המאמצים בשביל שזה לא יקרה. היא אמרה לי אתמול שיש לה תוכנית ממש טובה שתיתן לנו תשעים אחוז הצלחה, אבל היא לא רצתה לספר לי מה..."

טרי שכב במיטתו כבר שעה, הוא היה ער אבל לא רצה לקום, הוא פחד להשתעמם מדי.
גלייגר, אלקיד וסנוראנט שכבו בסמוך אליו על המיטה. סוולו נח על החלון המדומה וקקנייה נמנם על השטיח שעל הרצפה. דפיקות נשמעו בדלת.
"מי זה?" שאל טרי בקול והתעצל לפתוח.
"סוולו!!!" קרא פוקימון הסנונית. הוא התעופף אל הדלת ופתח אותה.
"אפשר להכנס טרי?" שאל דני. הוא היה לבוש בפיג'מה, כנראה הוא קם גם לא מזמן.
"כן, כנס..." ענה טרי בקרירות, כנראה לא יכל כבר לסבול את דני.
"מצטער שאני מפריע לך, אני מרגיש באמת לא נעים..." מלמל דני. הוא נכנס באיטיות והתקרב אל מיטתו של טרי.
"אין לך מה..." מלמל טרי.
"לא באמת, אני לא מפסיק לחשוב על מה שאמרת לי לפני כמה ימים!"
"אה זה, טוב..." חייך טרי, "זה בסדר..."
"אתה בטוח?" תהה דני, הוא נראה נבוך.
"ממש לא!" התעצבן טרי וזרק עליו כרית. דני קיבל אותה בפרצוף.
"מצטער..." צחק טרי, "חשבתי שאולי המילים שלי לא עזרו מספיק, אולי הכרית הזאת בפרצוף שלך גם תעזור!"
דני לא יכל שלא לצחוק, אבל הוא גם מעט נעלב.
"טוב אני מצטער, אולי קצת הגזמתי..." אמר טרי והתיישב, "אבל שלא תחשוב שאני לא חושב אחרת, אתה מתנהג לפעמים על הפנים, זה לא יפה!"
דני היה נבוך, הוא נזכר בדיוק במה שקרה אותו יום בו הוא ברח מהבית תחת מתקפת הבלבול, מה שגרם כמעט ללכידתם על ידי מריהאנה.
"אני פה..." הוא אמר, "מצטער חברים, נפל לי האסימון רק מהנפילה על הקרקע, זה היה תחת השפעת קרן הבלבול!" הוא הסביר. מסתבר שהוא עמד שם כל הזמן.
"יופי טיפש, הגיע הזמן שתתחיל לחשוב קצת על טובת הכלל לא רק על עצמך!"
"טרי, זה לא הזמן..." אמרה ויולט.
"לא, זה כן הזמן ויולט, תפסיק כבר עם ההתנהגות הזאת, אתה עסוק כל היום בלמשוך את תשומת הלב של ויולט, מתנהג בדרמטיות, והשיא זה מה שעשית עכשיו, אנחנו פאקינג תקועים עכשיו מחוץ לבית, קאסי הזהירה אותנו לא לעשות את זה כי עוקבים אחרינו! אתה קולט?!" יצא עליו טרי. דני לא אמר כלום, הוא השפיל את מבטו אל החול. יצור קטנטן רץ אליהם מרחוק, חתלתול ורדרד. הוא קפץ אל זרועותיה של ויולט והחליף את מקומו של טדיאורסה שנשאר בבית.

"אני באמת מצטער טרי, לא חשבתי שאני ככה... אני כנראה רגיל לקבל יותר מדי תשומת לב וזה דפק לי את המוח..."
"יכול להיות, אני לא כזה מעודכן, אבל אתה שחקן מפורסם לא?" שאל טרי.
"האמת שכן, אולי התהילה עלתה לי קצת לראש..."
"יופי, אז תחזור לעצמך! זה לא המצב! בחרת להצטרף אלינו, אז תהיה חבר של כולנו, לא רק של ויולט. אנחנו כרגע תקועים בבית הזה ואנחנו בסכנה, גם המשפחות שלנו! אנחנו צריכים לשתף פעולה ולא לריב. מצטער שאני אומר לך את האמת, אבל אתה מעצבן אותי! אתה בלתי נסבל וכולם חושבים ככה..."
"אתה מאוד פוגע אתה יודע טרי?" צחק דני, "אבל אני אוהב אותך, אתה לא מפחד להגיד את מה שאתה חושב, ואתה צודק!"
טרי צחק, הוא היה מעט נבוך כמו דני. "הכי חשוב להיות אמיתי. שלא תחשוב דני, תמיד רציתי להתקרב אליך, תשאל את ויולט! אתה לא נתת לאף אחד להתקרב אליך, רק התעלקת על ויולט..."
"אני מצטער, לא שמתי לב לכלום, באמת! סולח לי?"
"אממ, אני אשתדל!"
השניים לחצו יד.

"ראית את ויולט במקרה?" שאלה קריס את אחיה.
"לא, לא ראיתי אותה כל היום, גם לא את קאסי או לאנס..." אמר מייקל.
במפתיע נפתחה הדלת של מיו, לאנס עבר בה.
"בוקר טוב חברים! שמעתי אתכם מדברים! אני סתם ישנתי עד מאוחר" בירך אותם לאנס
"בוקר טוב..." ענו השניים.
"קאסי תגיע בדקות הקרובות, היו לה מספר סידורים..." הסביר לאנס והתיישב בסמוך אליהם. קריס מעט התרגשה.
"אני צריכה התייעצות קלה אתכם" אמרה קריס וניסתה למשוך מעט תשומת לב.
"כן יקירה..." חייך לאנס.
בשלושה ימים הראשונים שלנו פה בבית, אני ודני חזרנו אחורה בזמן בכמעט מאה שנה, הגענו לספינת פיראטים שנמצאת ליד מחוז הוון. היו שם פיראטים זוועתיים, הם גם חדרו לנו לבית..."
"כן, קאסי סיפרה שהיא לא התערבה בכוונה אבל שבסוף נפתרתם מהם..." הסכים מייקל.
"לקפטן המכוער שלהם, היתה בת קטנה, מדהימה, יולנדה. הוא סיפר לי שאמא שלה מתה, אבל אני מזועזעת מהעובדה שהיא נשארה איתם וחיה ככה, אני חייבת לברר מה עלה בגורלה, היא לא היתה צריכה לגור שם בכלל!" הסבירה קריס.
"קריס יקירה, זה מה שהגורל קבע לה, אסור לנו להתערב בדברים האלה..." הסביר לאנס, "אבל אני מבין למה את חותרת, אנחנו עוד נדבר על זה!" חייך אליה לאנס. מייקל חייך גם וחיבק את אחותו.
רעש הצלפה נשמע. מיו וויולט נחתו בסלון בהפתעה. ויולט נראתה עייפה ביותר.
"ויולט!" נבהלה קריס. היא רצה אליה וחיבקה אותה.
"אני בסדר, אני בסדר, רק קצת עייפה..." היא אמרה בקול מעט צרוד.
"מה קרה לקול שלך?" שאל מייקל.
"להתייצב בסלון חברים!" נשמע קולה של קאסי ברחבי הבית.
"קאסי מיד תסביר לכם, שבו..." ענה לאנס. ויולט התיישבה בסמוך לקריס ומייקל על הספה המנוקדת. טרי, דני ומת' ירדו במדרגות הפסנתר והתיישבו על הספות.
"אוקיי כולם פה נכון?" שאל לאנס.
קאסי הגיחה מתוך דלתו של מיו, סלבי מרחף לצידה ואיתם חבר חדש.
"וואי!" נדהם מייקל.
"הוא אמיתי?" תהה מת' וחייך חיוך מסתורי.
לצידם של מיו וסלבי ריחף פוקימון אגדי קטן. גופו היה דמוי יצור אנושי, לבן, עם גוף, ידיים ורגליים. עיניו קטנות ושחורות. הוא היה מעט ביישן ולא הוציא מילה מפיו. שני סרטים צהובים יצאו מתוך גבו, ועל ראשו היה מונח "כובע" דמוי כוכב בצבע צהוב, ובשלושת קצוותיו, סרטים בצבע טורקיז.
"חברים, תכירו את ג'יראצ'י, פוקימון המשאלה!" אמרה קאסי והציגה את הפוקימון לכולם.
"ג'יראצ'י לא סתם כאן, הוא אחת מהתוכניות הכי קטלניות שהיו לי עם מיו וסלבי! הוא ילווה אותנו למסע שלנו, בכוחו להגשים שלוש משאלות למען מי שזקוק לו, כשבסופן הוא יחזור לשנתו..."
"כדאי שתקבלו אותו יפה, כי התאמצתי מאוד בשביל שהוא התעורר!" אמרה ויולט בציניות.
"מה זאת אומרת?" שאל דני.
"ויולט ואני השכמנו קום הבוקר, אל מקום נסתר בהרים של הוון, שם ג'יראצ'י ישן עמוק בתוך מטאור ממנו הוא הגיע מן החלל. על מנת להעיר אותו, הוא היה צריך לשמוע שירה עם קול טהור ונדיר, כמו זה של חברתכן ויולט"
"זה בסדר, לא התאמצתי יותר מדי..." אמרה ויולט בציניות, כשקולה נשמע טרוד ועייף מהרגיל.
יושבי הסלון התפוצצו מצחוק.
"תותחית!" אמר טרי.
"ג'יראצ'י, תודה שהסכמת להצטרף אלינו, אתה יודע שזה למטרה טובה!"
ג'יראצ'י חייך, הוא לא הוסיף מילה, אבל קד קידה.
"תודה ג'יראצ'י!" אמרו כולם.

[B]פוקימונים שהופיעו: [/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/385.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/277.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/331.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/239.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/128.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/361.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/362.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/216.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/231.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/061.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/062.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/121.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/116.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/021.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/278.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/399.gif[/IMG]

אדיר!
טוב הבנתי את זה שג'יראצ'י הצתרף אליהם מהספויילר אבל עדיין אדיר
ואתה צודק להפרק הזה אין הרבה אקשן והוא עדיין מותח ומעניין
מחכה, בקוצר רוח, לפרק הבא

שמח שנהנת לקרוא, הנה ספויילר לפרק הבא:

[IMG]http://i45.tinypic.com/3ekd4.png[/IMG]
"גלייגר!" קראו ויולט וטרי. גלייגר וטדיאורסה פרצו החוצה גם הם והצטרפו אל הקהל.
"בהצלחה דני!" צחק מייקל.
"בהצלחה מייקל..." נישק דני את הפוקדור שלו, "צא שלדר!"
"סטארמי!" קראו השניים.
ענני הגשם נמוגו עם סיומה של מתקפת ריקוד הגשם. טאורוס בטש ברצפת הדשא ויצר רעידה חזקה. פוליווירל נפל על הקרקע מותש ביותר. "נסה לתקוף אותו עם סטירה כפולה!"
קראה קריס. פוליווירל קיפץ לעבר טאורוס.
"התגוננות!" פקד מת'. מגבי הושיט את ידיו לפנים כמו חומה. בועת מגן ירוקה החלה להקיף אותו. המים פגעו במתקפת ההתגוננות והתנפצו לכל עבר. מגבי נותר עומד על דשא הזירה ללא כל פגע.
"זו לא חוכמה..." אמרה ויולט.

פרק חדש לא יפורסם עד שלא יהיו עוד שלוש תגובות נוספות של אנשים שלא הגיבו, מבאס אותי לפרסם פרקים בשביל תגובה מבן אדם אחד, אני משקיע המון מזמני הפנוי בשביל הנושא בפורום הזה

סיפור יפה מאוד יש לך כישרון בכתיבה

חבל על הזמן של סיפור!יש לך אוצר ביד!זה ממכר ברמות!!!
פעם אחת אפילו הוצאתי את הטלפון בזמן שיעור תנ"ך וקראתי את הפרק{פרק 16 אם אני זוכר נכון}...

תודה על התגובות החמות, ניתן לכם עוד הזדמנות עם פרק חדש ומיוחד! :]

[IMG]http://i50.tinypic.com/2gw5kit.png[/IMG]

"המתמודדים אשר יתחרו זה בזה בסיבוב השני הם!" הכריז לאנס. על המסך הגדול החל להופיע תרשים ולהציג את פרצופיהם של המתמודדים השונים שעלו לשלב השני ומול מי הם ילחמו.

[I]לילה קודם לכן[/I]

מייקל, לאנס וקאסי ישבו מול מרקע המחשב בחדרה של קאסי.
ג'יראצ'י, מיו וסלבי ריחפו באוויר ושיחקו אחד עם השני.
קאסי היתה זאת שדיברה. "ויולט היתה מדהימה, המבצע הצליח כמו שאתם רואים. ג'יראצ'י ישאר איתנו עד למשאלה האחרונה שנבקש ממנו! אני חושבת שיש רק שני דברים עיקריים שאני חושבת שצריך לבקש ממנו, זה הצלחה בקרב והבסת מיוטו. הדבר השני הוא שישנה את ההסטוריה וימנע את המוות של דרו בכל דרך אפשרית, הרי אי אפשר לדעת באמת מה הגורל טומן לנו בפח, ואם נמנע את זה שמיוטו ירצח אותו, יכול להיות שמלכודת מוות אחרת תפיל את בעלי!" הסבירה קאסי.
"את צודקת, אני חושב שאלה הדברים העיקריים שאנחנו צריכים להשתמש בהם. אם יהיה לכם רעיון למשאלה שלישית, תציעו!" השלים אותה לאנס.
"יפה לאנס, עכשיו תורך, יש לך משהו להוסיף?"
"האמת שכן! עבדתי אתמול עם טרי וקריס בחדר הוירטואלי והיום אחר הצהריים גם עם מת'! הם מדהימים והם השתפרו מאוד. כואב לי עליהם שהם נעולים כאן..." הסביר לאנס.
"קריס בעצמה סיפרה לי שהיא מתה לחזור למסע שלה כבר..." הוסיף מייקל.
"אין ספק, אני מבינה אותם!" הסכימה קאסי.
"חשבתי על רעיון מעניין, אני רוצה ליצור טורניר קרבות בחדר הוירטואלי, בו כל אחד ילחם עם הפוקימון שלו, כשלבסוף המנצח יזכה בפרס אישי ממני ואפילו בהזדמנות להלחם איתי! אני זקוק לשיתוף הפעולה שלכם על מנת שמספר המשתתפים יהיה שווה!" הציע לאנס.
"זה מעולה! רעיון פנטסטי, מבחינתי תתחיל מחר בבוקר כבר!" צהלה קאסי.

בוקר הטורניר הגיע, חמשת הילדים נכנסו אל החדר הוירטואלי, שהיה שונה מכפי שהיה רגיל להיות. הילדים מצאו עצמם באיצטדיון שנראה כמו ליגת פוקימונים. הקהל היה הומה אדם, כמובן שוירטואלי. שני מסכים ענקיים ניצבו בשני צידי האיצטדיון. במת השופטים ניצבה על המגרש, קרוב לזירת הדשא שהיתה שם. לאנס, קאסי, מיו, סלבי וג'יראצ'י היו על הבמה.
"מתמודדים, אנא שבו!" קרא לאנס במיקרופון. ספסלים לבנים הופיעו על המגרש וחמשת הילדים הנרגשים ומייקל התיישבו עליהם.
"אני מכריז על פתיחת טורניר ניב הדרקון!" קרא לאנס.
פסלי אבן דמויי ראש דרקון ענקיים ניצבו בארבעת קצוות המגרש וירקו אש.
"איזה כיף!" התרגש טרי.
"רעיון מדהים, אני הכי ברבאק עכשיו מאז שאני זוכרת את עצמי!" התלהבה קריס.
"הטורניר יערך ביום וחצי הקרובים, כשבו יהיו ארבעה סיבובים. בסיבוב הראשון יתקיימו שלושת קרבות הפתיחה, אשר מהם, שלושת המאמנים שינצחו יעלו לסיבוב השני, חצי הגמר, שם קאסי תצטרף!" הסביר לאנס.
"למה זה ככה?" שאל דני.
"כי מבחינה של שווה בשווה, חסר מתמודד ואני חושב שזה דיי הוגן שקאסי תצטרף אלינו לסיבוב השני, יש לה הרבה יותר ניסיון והיא גם ככה היתה מנצחת בסיבוב הראשון" הסביר מת'.
"אם אתה אומר..." נאנחה ויולט.
"בסיבוב השלישי, קרב הגמר, יתמודדו שני המאמנים ששרדו את התחרות אחד מול השני, כשהמנצח מביניהם יזכה בשני פרסים אדירים באופן אישי ממני, האחד, פוקימון דרקון נדיר שיהווה תוספת מדהימה לשישיות שלכם, וגם העונג להלחם נגדי בקרב של שישה על שישה, או תלוי כמה פוקימונים אתם מחזיקים בידיכם. תאמינו לי שזה לא קורה לאף אחד שלא מגיע אל הליגה ומביס את ארבעת חברי האליט פור!"
"וואוו, נשמע מדהים, רק חבל שרק לטרי יש שישה פוקימונים!" אמרה קריס.
"בסדר, גם ככה אין לאף אחד מאיתנו סיכוי לנצח מאמן כמו לאנס..." אמר דני.
"עזבו אתכם שטויות, הפוקימון דרקון הזה שווה הרבה יותר!" התרגש טרי.
"חוק נוסף, אין להשתמש בצ'יפים של ההתפתחות הרב פעמית!"
נשמעו לחשושים מאוכזבים מהמתמודדים.
"מיד תוכלו לראות מי יתמודד מול מי בסיבוב הראשון!" נאם לאנס. על המסך הופיע תרשים שהציג ריבועים עם תמונות של ששת המתמודדים, טרי, ויולט, דני, קריס, מת ומייקל. הריבועים התערבבו והציגו סופית את מערך הקרבות.

[IMG]http://i50.tinypic.com/4lg5zm.png[/IMG]

"היי דני, אני נגדך בסיבוב הראשון!" חייך מייקל ולחץ את ידו.
"יהיה לי העונג, מעניין מי ילחם נגדי בסיבוב השני!" צחק דני.
"עפת על עצמך נראה לי..." צחקה קריס כששמעה אותו.
"היי קריס, אני נגדך!" אמר טרי.
"אני אפסיד, בדוק!" התאכזבה ויולט כשראתה שהיא מתמודדת מול מת'.
"פשוט תאמיני בעצמך..." חייך אליה מת'.
לאנס פנה אל המיקרופון, "הקרב בין דני למייקל יתחיל מיד!"

[IMG]http://i46.tinypic.com/2ywsupj.png[/IMG]

דני ומייקל ניגשו אל זירת הדשא. המתמודדים התיישבו בין הקהל הוירטואלי בפינה עם זווית קרובה. סלבי, מיו וג'יראצ'י התעופפו לעברם כדי לעודד איתם בקרב.
"היי, למה שלא תצטרפו אליהם?" תהתה קאסי. היא זרקה שלושה פוקדורים באוויר, מתוכם הגיחו מיסטר מיים, סקיטי ודיטו.
"אני עוד לא יודעת במי מכם אני אשתמש, אבל בינתיים תוכלו לעודד בקרב עם השאר..." אמרה להם קאסי בחיוך. מיו הפעיל כוח על חושי ושיגר את שלושת הפוקימונים שיגיעו כדי לעודד בספסלי המתחרים.
"טדיאורסה, צא החוצה!"
"גלייגר!" קראו ויולט וטרי. גלייגר וטדיאורסה פרצו החוצה גם הם והצטרפו אל הקהל.
"בהצלחה דני!" צחק מייקל.
"בהצלחה מייקל..." נישק דני את הפוקדור שלו, "צא שלדר!"
"סטארמי!" קראו השניים.
שלדר, פוקימון הקונכיה פרץ החוצה מהפוקדור שלו אל זירת הדשא הירוקה. סטארמי כוכב הים הסגול הגיח גם הוא.
"קרב אחד על אחד, צאו!" קרא לאנס.

[IMG]http://i49.tinypic.com/w2os9w.png[/IMG]

"סטארמי, צא במתקפת כדור ג'ירו!" פקד מייקל. סטארמי שהיה פוקימון מאוד מהיר החל להסתובב במהירות כשהוא מרחף באוויר, וקצוותיו זוהרות באור כסוף-כחלחל.
"נסה להתחמק במתקפת סיבוב מהיר שלדר!" פקד דני. שלדר החל להסתובב במקומו ועף באוויר בניסיון להתחמק. סטארמי שהיה מהיר הרבה יותר ממנו הצליח לגבור על שלדר והתנגש בו. שלדר נפל על הקרקע לאחר שספג נזק רב.
"שלדר, קרן זוהר קוטבית!" פקד דני במהירות. שלדר ירה משתי הקרניים המזדקרות מהכונכיה שלו, קרן בשלל צבעי הקשת. "כדור ג'ירו!" פקד שוב מייקל. סטארמי הסתובב שוב במהירות. קרן הזוהר הקוטבית התנגשה בו והתפרצה לצדדים, מתפוצצת כמו זיקוקים. סטארמי פגע שוב בשלדר עם כדור הג'ירו.
"לעזאזל, שלדר, נסה מערבולת!" פקד דני.
סטארמי נחת על הזירה והמתין להתקפה. מכיוון שלא היו לסטארמי פנים, לא היה ברור מה ההבעה שלו ומה הוא מרגיש.
שלדר יצר מערבולת של מים. הוא זרק אותה לכיוון סטארמי.
"מתקפת הסוואה!" פקד מייקל בחיוך. סטארמי הפך לירוק ונעלם בין הדשא שבזירה.
"מדהים מייקל!" אמר לאנס במיקרופון, "סטארמי השתמש במתקפת ההסוואה ועכשיו הוא גם שינה את סוגו ממים ועל חושי לדשא!"
"נכון מאוד, ככה שגם מתקפות המים של שלדר מאבדות כמעט כל יתרון שיש להם על סטארמי, לא שכבר היה..." חייך מייקל. דני חייך אליו בחזרה.
"עשית טעות גדולה מייקל, אל תשכח ששלדר הוא פוקימון מסוג קרח מלבד מים, עכשיו סטארמי איבד את היתרון שהיה לו על מתקפות קרח כשהיה פוקימון מסוג מים..." צחק דני, "שלדר, תקוף בשברי קרח את הזירה ונסה לפגוע בסטארמי..."
שלדר ירה מתוך פיו חתיכות של קרח, בגודל של אבנים קטנות. הוא ירה אותם אל כל חלקי הזירה, עד אשר פגע במשהו מוצק. סטארמי נפגע והועף באוויר. גופו הסגול היה כעת ירוק כמו הדשא, אך האבן האדומה שבמרכז גופו הסגירה אותו.
"קרן זוהר קוטבית!" צעק דני.
"מתקפת פסיכי!" פקד מייקל בתגובה. שלדר ירה קרן צבעונית נוספת מתוך הקרניים המזדקרות מהכונכיה. סטארמי זהר באור סגלגל. הוא הסיט את הקרן בעזרת הכוח העל חושי של מתקפת הפסיכי חזרה אל שלדר.
"סיבוב מהיר!" פקד דני. שלדר הסתובב במהירות במקומו ופיזר את הקרן לכל כיוון. הוא נחת חזרה על הקרקע.
"מתקפת גלישה!" פקד מייקל. סטארמי זהר באוורה בצבע תכלת. הוא יצר גל של מים עליו הוא גלש וניסה לשטוף את שלדר.
"תתחמק משם עם סיבוב מהיר!" פקד דני. שלדר ריחף באוויר כשהוא מסתובב במהירות והתחמק מהמים השוטפים את הקרקע.
"כדור ג'ירו!"
שלדר ניסה להתנגש בסטארמי ולהפתיע אותו, אך סטארמי טס באוויר במהירות כשקצוותיו זוהרות שוב באור תכלת אפור. שני הפוקימונים התנגשו חזיתית ונחתו על הקרקע, מתנשפים ורועדים קלות.
"סיים את זה עם כדור ג'ירו נוסף!" פקד מייקל. סטארמי הסתובב שוב במהירות וניסה להתנגש בשלדר.
"קרן זוהר קוטבית מטווח אפס!" פקד דני. שלדר טען קרן צבעונית נוספת. ברגע שסטארמי היה קרוב אליו בטווח אפסי הוא שלח את הקרן והיא התפוצצה, מעיפה את שני הפוקימונים לרחוק. סטארמי ספג נזק קשה. הוא ניסה להתרומם חזרה. לאט, לאט הוא הצליח ועמד שוב על ארבע קצוותיו. שלדר לעומתו ניסה להפעיל כוח, אך הוא קרס והתעלף.
"שלדר אינו יכול להלחם, המנצחים בקרב הם מייקל וסטארמי!" הכריז לאנס. החברים בקהל והפוקימונים שאגו בשמחה.
"כל הכבוד דני..." חייך מייקל, "נתת פאייט רציני וגם הוכחתי לך שלמרות שסטארמי הפך לפוקימון מסוג דשא הוא עדיין ניצח את שלדר ואת מתקפות הקרח"
השניים לחצו ידיים. דני התבאס מעט על ההפסד אבל הוא לקח בחשבון שהיעוד שלו לנצח בתחרויות פוקימונים ולא בקרבות. הוא ירד מהזירה בכבוד וחזר להתיישב בספסלים עם מייקל והשאר.
"אנחנו מיד נתחיל את הקרב השני בסיבוב הראשון של התחרות! מת' וויולט מתבקשים להגיע אל זירת הקרב!" קרא לאנס.

[IMG]http://i49.tinypic.com/2a2mn4.png[/IMG]

"בהצלחה לכם, במיוחד לך ויו..." צחק טרי.
"תודה חבר, קריס תשמרי על טדי?" שאלה ויולט.
"בוודאי!" חייכה קריס וחיבקה את הטדיאורסה של ויולט.
השניים עלו אל הזירה.
"אל תדאגי ויולט, תילחמי בשביל הכיף, לא בשביל הניצחון!" עודד אותה מת'. הוא שלף פוקדור בידו.
"אתה צודק, תודה!" חייכה ויולט והתלבטה במי לבחור, אייפום או סלוופוק.
מת' הטיל פוקדור ושחרר לזירה את מגבי, פוקימון ילד האש.
"קדימה אייפום!" הכריזה ויולט ושחררה לזירה את הפוקימונית האהובה עליה. הקופיפה הסגולה שחררה את גומיית השיער שאספה קצוות השיער שעל ראשה, אלה שויולט שמה לה, ואגרפה את זנבה.
"הקרב השני, מגבי נגד אייפום! צאו!" הכריז לאנס.

[IMG]http://i45.tinypic.com/zuksh2.png[/IMG]

'מזל שאייפום יודעת מתקפת מים!' חשבה לעצמה ויולט, "קדימה אייפום, פעימת מים!"
אייפום יצרה כדור כחול בתוך זנבה, היא זרקה אותו אל כיוון מגבי. בזמן התנופה שצבר הכדור הוא הפך לגל שוצף של מים.
"התגוננות!" פקד מת'. מגבי הושיט את ידיו לפנים כמו חומה. בועת מגן ירוקה החלה להקיף אותו. המים פגעו במתקפת ההתגוננות והתנפצו לכל עבר. מגבי נותר עומד על דשא הזירה ללא כל פגע.
"זו לא חוכמה..." אמרה ויולט.
"זה חוקי לכל דבר, אני לא רואה מה לא בסדר בזה..." ענה לה מת'.
"אויש נו, קדימה אייפום...!"
"מגבי, אגרוף דינאמי!" קטע מת' את ויולט. זרועו הקטנה של מגבי זהרה באור אדמדם. הוא רץ בספיד והפתיע את אייפום, פגע בה והיא נפלה על הקרקע.
"אייפום!" נבהלה ויולט. אייפום התאוששה במהירות. למזלה של ויולט, ההתקפה לא גרמה לה לבלבול, כמו בדרך כלל.
"פעימת מים אייפום!"
"זנב ברזל!"
אייפום השליכה כדור מים נוסף. לפני שהכדור הספיק להפוך לגל של מים, מגבי הצליף בו חזרה לאחור בעזרת זנבו שהתעטף במעטפת ברזל כסופה. הכדור חזר אל אייפום ושטף אותה במים.
'אם אני רק אצליח לפגוע בו פעם אחת עם פעימת מים, יש לי סיכוי להביס אותו. נהמה לא תועיל כאן כי זה לא יעזור להוריד לו את ההגנה, והתזת בוץ פחות קריטית כשהיא מורידה לו את הדיוק...'
"פעימת..." נקטעה שוב ויולט.
"מסך עשן!" מגבי שחרר מפיו צרור של עשן שחור וסמיך שכיסה את הזירה.
"אייפום, נסי לירות פעימת מים בתקווה שהיא תפזר את העשן!" פקדה ויולט במהירות.
להביור נורה מפיו של מגבי ושרף את זירת הדשא. אייפום צווחה מבין הלהבות והעשן הכבד.
"אני יודעת, ניתור!"
אייפום השתמשה בזנבה כקפיץ, ניתרה גבוה באוויר וירתה פעימת מים ששטפה את הזירה וכיבתה את הלהבות. ויולט קיוותה בכל ליבה שמגבי נפגע מהמים שהגיעו מלמעלה, אך האכזבה הופיעה כאשר מגבי עמד זקוף בתוך בועת ההתגוננות הירוקה שהגנה עליו מהנזק. אייפום התכוננה לבצע נחיתה ולפגוע חזיתית במגבי, אך זה הצליף בה עם זנב ברזל, העיף אותה על הדשא השרוף והיא התעלפה.
"אייפום לא יכולה להלחם, המנצחים בקרב השני עם מת' ומגבי!" קרא לאנס. צווחות נשמעו מהקהל הוירטואלי. ויולט השיבה את אייפום אל הפוקדור שלה וחזרה אל חבריה שבספסלי העידוד.
"אל תתייחסי להפסד, היית מדהימה, גם אייפום!" עודד אותה טרי. דני, קריס ומייקל הסכימו איתו.
"תודה חברים! מת' היית נהדר!" שיבחה ויולט את מת' שהצטרף אליהם.
"תודה" הוא אמר בביישנות, מחזיק את הפוקדור של מגבי.
"חברים, אנחנו נצא להפסקה קצרה של חצי שעה ונמשיך לקרב האחרון להיום, הקרב בין טרי לקריס! אל תישארו אדישים, כי רק אחד מכם יזכה בפרסים הנחשקים של הטורניר!" הכריז לאנס.
הקהל הוירטואלי שמילא את המושבים נעלם כלא היה. הדשא השרוף הפך לדשא חדש, צעיר רענן וירוק כמו מקודם.

החבורה ישבה במטבח ואכלה ארוחת צהריים מהירה שאלתר מיסטר מיים. "אוף אבל למה זה הקרב האחרון להיום?" התלונן טרי.
"נתחיל מזה שהטורניר נועד לאמן אתכם ולהעביר לכם את הזמן בכיף, שוב דבר לא יועיל אם נסיים את זה ביום אחד, תאמינו לי שהמתח יעשה את שלו..." הסביר לאנס.
"מעבר לזה שיש עוד משהו שאני לא יכולה לספר לכם כרגע, שבגללו אנחנו נמשוך קצת את הטורניר" הסבירה קאסי. הילדים שתקו.
"לאנס, תוכל לבוא איתי רגע לסלון? אני צריכה להתייעץ איתך לגבי משהו..." שאלה קאסי.
"בטח..." חייך לאנס ונטש את הארוחה שלו. הוא וקאסי יצאו אל סלון הבית.
"לפני כמה ימים ויולט סיפרה לי שהיא פגשה הומלס בעתיד. הוא זיהה אותה מהעיתון וסיפר לה שהוא שמע שמיוטו מצא אותנו ונהרגנו" סיפרה קאסי.
"אוקיי, מה זה אומר?"
"זה אומר שאם בעתיד ניהרג, זה יקרה פה כשנהיה בבית, בימים הקרובים, הרי אנחנו אמורים לעזוב את הבית בימים הקרובים!" היא הסבירה.
"איך את סומכת על זה?"
"שלחתי את סלבי, ומסתבר שההומלס צדק. הוא סיפר לי שמיוטו יהיה פה מחרתיים!"
"מחרתיים?"
"כן!"
"זה אומר שנצטרך להתכונן להגנה חזקה ואפילו לתקיפה!" חשב לאנס.
"לא, לא, אתה טועה לאנס, ההסטוריה קבעה שנהרג ביום הזה, אז זה יקרה גם אם ננסה להתגונן!"
"זאת אומרת שהפתרון היחיד שלנו הוא לנצל את ההזדמנות הזאת ולחזור אל העבר, למתי שתכננו כבר לחזור! כמה חודשים אחורה..."

קריס סיימה את ארוחתה, "אז מייקל ומת' בטוח עלו לסיבוב הבא..."
"וזה אומר קריס שאו אני או את נעלה גם!" חייך טרי.
"עכשיו הבנתי! ובגלל שחסר מישהו אז קאסי אוטומטית עולה לסיבוב הבא והיא תלחם באחד מאיתנו..." נפל לקריס האסימון.
"בדיוק אחות!" חייך מייקל. הצלחת שלו ריחפה אל תוך המטבח בעזרת הכוח העל חושי של מיסטר מיים.
לאנס וקאסי נכנסו חזרה אל המטבח. "קדימה חברים, אנחנו רוצים להמשיך ולקיים את הקרב בין טרי לקריס!" הודיעה קאסי. החבורה סיימה לאכול ועזבה את המטבח, חזרה לחדר הוירטואלי להמשך הטורניר.
לאנס עצר את קריס במסדרון, לפני המדרגות לקומה השלישית. היא הופתעה והיתה מעט נבוכה ונרגשת.
"קריס, חשבתי על מה שביקשת!"
"בקשר ל...? אה נזכרתי!" היא התאפסה על עצמה. לאנס צחק.
"אני אגלה לך סוד קטן, הזמן שלנו פה קצוב. לא תהיה עוד הזדמנות! היום בלילה, בחצות, תפגשי אותי כאן, אני אבוא עם סלבי. אם את רוצה את יכולה לבוא עם מייקל. אבל שזה ישאר ביניכם, רצוי שלא ידעו על זה!"
"לאנס, תודה רבה!" התרגשה קריס. היא רצה במעלה המדרגות.

[IMG]http://i45.tinypic.com/svgljl.png[/IMG]

"טרי קריס, שיהיה המון בהצלחה!" הכריז לאנס בכריזה באצטדיון. שני המאמנים עמדו בזירת הדשא והחזיקו פוקדור אחד, כל אחד מהם. החיוך עוד לא ירד מפניה של קריס.
"פוליווירל, בוא ננצח את הקרב הזה!" קראה קריס ושחררה אל הזירה את פוקימון הצפרדע הכחול. פוליווירל חבט בשתי אגרופים המכוסים בכפפות לבנות.
"צא טאורוס!" חייך טרי. פוקימון השור פרץ אל הזירה ובטש באדמה.
"אוי לא..." נבהל דני. טאורוס קלט אותנו והחל לרוץ לכיוונו על מנת ללקק אותו.
"היי טאורוס, חזור לכאן!" צעק טרי. טאורוס התאפס על עצמו וחזר על הזירה לאחר שהתנפל על דני ולאחר שהחבורה התאפסה על עצמה מהצחוקים המתגלגלים שנגרמו להם מהסיטואציה המשעשעת.
"פוליווירל נגד טאורוס, צאו!" הכריז לאנס.

[IMG]http://i45.tinypic.com/s2a041.png[/IMG]

"טאורוס, מתקפת משיכה!" פתח טרי. טאורוס קרץ בעינו הימנית. מטח של לבבות זוהרים נוצרו מסביבו וריחפו לעבר פוליווירל. קריס צחקה ולא נתנה פקודה לפוליווירל. הלבבות הקיפו את פוליווירל אבל כלום לא קרה.
"מה? בסך הכל וידאתי שהוא באמת זכר..." הגן על עצמו טרי.
"אויש נו..." אמרה קריס וגלגלה עיניים, "פוליווירל תתחיל עם ריקוד גשם!"
פוליווירל הושיט את זרועותיו לאוויר ויצר כדור כחלחל, אותו הוא ירה אל תקרת השמיים. עננים אפורים החלו לכסות את הזירה וגשם החל לטפטף לאט ולהתחזק.
"אז מתקפות המים שלך יהיו חזקות יותר? אז? טאורוס צא במתקפת נגיחת זן!"
ראשו של טאורוס החל לזהור בכחול. הוא החל לדהור לכיוון פוליווירל.
"עצור אותו עם קרן בועות!" צעקה קריס. פוליווירל החל לירות מטחים של בועות תכולות לעבר טאורוס ולמנוע את התקפתו.

קירליה נחתה על החול הזהוב בסמוך לצוק הגדול בו התגוררו הילדים. היא הביטה סביבה, מלבד רחש גלי הים לא היה משהו חשוד באיזור. היא השתמשה בחושיה החדים ולא זיהתה שום דבר חריג. מיד אחרי היא השתמשה בטלפורט ונעלמה. שתי דקות אחרי היא הופיעה שוב, הפעם לצידה מריהאנה המאמנת שלה ודמות מוכרת, אותו צייד פוקימונים שניסה ללכוד את זאפדוס בעיר סרוליין, דרייק.
"את בטוחה שאין כאן כלום קירליה?" שאלה מריהאנה. קירליה הנידה בראשה בחיוב.
"יש להם בטוח מערכת מעקב..." אמר דרייק.
"ונראה לך באמת שאני מפחדת?" צחקה מריהאנה. דרייק לא ענה. קירליה החלה לירות קרניים על חושיות על הבית. הקרניים פגעו בבועה בלתי נראית שספגה אותן והתחזקה.
"אני אעזור גם! צאו סידוט!" קרא דרייק והטיל שני פוקדורים באוויר, מתוכם נפלטו שני פוקימונים זהים, סידוט, דמויי בלוט.
"סידוט, קליע זרעים!"
אחד מהסידוט החל לירות מפיו מטחים של זרעים קטנים, מוקפים בהילה ירוקה, בליווי מתקפתה של קירליה. הזרעים והקרן העל חושית נספגו במגן הבית.
"סידוט, פיצוץ!"
סידוט ניתר והתקרב אל בועת המגן. הוא החל להתרכז ולהתאמץ, אנרגיה כתומה התמקדה במרכז גופו. הוא לפתע זהר באור לבן והכל סביבו התפוצץ. חול ואבק עפו לכל כיוון. חריץ קל נפער במגן, אך נסגר אוטומטית. דרייק קלט זאת וניסה להסתער עליו, אך כשנגע במגן הוא התחשמל ונפל.
"כמעט!!!" הוא צרח וזרק פוקדור נוסף באוויר. טנגלה, תת ההתפתחות של טאנגרואת' הגיח מהפוקדור. הוא היה קטן, עומד על שתי רגליים אדומות. גופו השחור הוסתר על ידי גפנים מסובכים בצבע כחול.
"תשתמש בגפנים שלך כדי לעזור לי למעלה!" קרא דרייק. טנגלה שלח שני גפנים ארוכים שניסו לטפס מעלה את פסגת המצוק, אך אורכם היה קצר מדי.
"עזוב אותך, עשינו את שלנו, ניתן את הדין והחשבון למיוטו!" אמרה מריהאנה. דרייק הניד בראשו בחיוב, הוא השיב את שלושת הפוקימונים שלו את הפוקדורים וקירליה שיגרה אותו ואת מריהאנה משם.
באותה העת, המסכים בחדרה של קאסי הציגו את המתרחש בחוץ, אך היא נכחה בחדר הוירטואלי.

ענני הגשם נמוגו עם סיומה של מתקפת ריקוד הגשם. טאורוס בטש ברצפת הדשא ויצר רעידה חזקה. פוליווירל נפל על הקרקע מותש ביותר. "נסה לתקוף אותו עם סטירה כפולה!"
קראה קריס. פוליווירל קיפץ לעבר טאורוס.
"להביור!"
פוקימון השור נשף להבות צורמות ישירות לעבר הקרפד. פוליווירל נפגע ונפל מעולף על הקרקע.
"פוליווירל לא יכול להלחם! המנצחים בסיבוב השלישי הם טרי וטאורוס!"
צווחות רמות נשמעו מסביב, מהקהל הוירטואלי וגם משאר המתחרים, קאסי מייקל ולאנס.
"זה בסדר, פוליווירל היית מדהים, גם אתה טרי! שיהיה לכם בהצלחה!" חייכה קריס, היא ירדה מהבמה.
"סיימנו יום מדהים וסיבוב מדליק של קרבות, מחר אנחנו נמשיך לחצי הגמר!" כרז לאנס.
"אני מזכיר, הזוכה הגדול שיביס את כל המתחרים בתחרות ניב הדרקון יזכה בפוקימון דרקון ובהזדמנות להלחם מולי, אלוף ליגת קנטו וג'וטו!" התפאר לאנס מה שגרם לחבורה לצחוק.
"המתמודדים אשר יתחרו זה בזה בסיבוב השני הם!" הכריז לאנס. על המסך הגדול החל להופיע תרשים ולהציג את פרצופיהם של המתמודדים השונים שעלו לשלב השני ומול מי הם ילחמו. הכל קרה כל כך מהר.
"טרי נגד מייקל והקרב השני יהיה מת' מול קאסי! בהצלחה לכם מתמודדים!"

[IMG]http://i50.tinypic.com/e61shg.png[/IMG]

אותו לילה בחצות התייצב מייקל עם ביברל מחוץ לחדר של קאסי. קאסי יצאה החוצה מן החדר ובירכה את אחיה בברכת לילה טוב.
"מוכנה?" שאל מייקל.
"בהחלט!" היא חייכה.
"נראה לי שהיא יותר מתרגשת..." צחק לאנס שהגיעה מהקומה למעלה בליווי סלבי. קריס חייכה.
"אני מוכרח להדגיש זאת שוב, אף אחד לא אמור לדעת שיצאנו מהבית ועוד למטרה שלא קשורה למאבק שלנו, זה ברור?"
"כן לאנס!" ענו מייקל וקריס כאחד, אז קדימה, לחדר הזמן..."

למחרת בבוקר נפתחו קרבות חצי הגמר בחדר הוירטואלי.
"בוקר טוב לכם מתמודדים, מיד נתחיל בקרב הראשון. הפעם הקרבות יתקיימו על זירת המים!" כרז לאנס. הזירה שעליה צמח דשא פראי נמוגה, במקומה הופיעה בריכת שחייה גדולה.

[IMG]http://i46.tinypic.com/148hm6v.png[/IMG]

המתמודדים בקרב הראשון הם טרי נגד מייקל! אתם יכולים להתחיל!" קרא לאנס.
"קדימה הורסי, צא!" קרא מייקל ושחרר אל האוויר את פוקימון סוסון הים התכול.
"סוולו בוא ונראה להם מי חזק יותר!" קרא טרי והטיל כדור באוויר. סוולו יצא מהפוקדור והחל לרחף סביב הזירה.
"בוא נתחיל! שסע אווירי!"

[B]פוקימונים שהופיעו:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/385.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/277.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/128.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/216.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/090.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/061.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/240.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/400.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/121.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/116.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/122.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/300.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/132.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/281.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/273.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/114.gif[/IMG]

[B]ספויילר לפרק הבא:[/B]

[IMG]http://i46.tinypic.com/69e22p.png[/IMG]

"סוולו אתה ציפור, הוא בסך הכל דג ואתה תביס אותו בקלות!" צחק טרי, "שסע אוויר!"
סוולו ירה לעבר סידרה סכיני אוויר נוספים.
"הוא לא סתם דג טרי, הוא דרקון! צלול, פעימת דרקון!" קרא מייקל.
סידרה צלל אל תוך המים. סכיני האוויר התנגשו בבריכה והתיזו מים לכל עבר.
"מתקפת עילפון!" צעק מת'. ברגע שאלקיד התקרב על מנת לבעוט בסניזל, הסמור נעלם במקום. הוא הופיע מאחורי אלקיד שחיפש אותו, והותקל על ידי בעיטה מצד סניזל. פוקימון החשמל נפל על הקרקע החולית.

מה נסגר?!?!!?

כהרגלך,חתיכת פרק שחבל על הזמן....
אתה צריך להבין שאם אנשים לא מגיבים הסבירות הכי גבוהה שהפרקים שלך כל כך מדהימים שלאף אחד אין מילים...

פרק מדהים.
ואם לשפוט לפי הספויילר, אפשר להניח שהורסי התפתח? :}

חחחח תודה, אני מבין, אבל תבינו שבלי תגובות אני לא יודע אם מישהו בכלל קרא את זה ואם יש לי צורך לפרסם פרק נוסף.
וכנראה שהוא יתפתח, כן :]

היי, מצטער שלא הגבתי קודם
אני בטיול לתאילנד אז אני לא אגיב הרבה
לפרק-
אתה כותב נהדר כרגיל
באמת התרגשתי במהלך הקרבות, מזמן לא היה קרב אחד על אחד בסיפור שלך

וואי תודה, וזה בסדר גמור, העיקר שתהנה!!
ובהחלט אתה צודק ואני חושב שאתה יכול לראות שיפור עצום מהקרב האחרון שהיה אחד על אחד ואם אני לא טועה זה היה בפרק 6, של דני נגד טרי. גם בשני הפרקים הבאים יהיו קרבות אחד על אחד.
צפו לפרק הבא ביום שני הקרוב, בשעות הערב :]

[IMG]http://i46.tinypic.com/69e22p.jpg[/IMG]

"קדימה הורסי, צא!" קרא מייקל ושחרר אל האוויר את פוקימון סוסון הים התכול.
"סוולו בוא ונראה להם מי חזק יותר!" קרא טרי והטיל כדור באוויר. סוולו יצא מהפוקדור והחל לרחף סביב הזירה.

[IMG]http://i45.tinypic.com/343g8w5.png[/IMG]

"בוא נתחיל! שסע אווירי!" פקד טרי. סוולו פרש את כנפיו שהחלו לזהור באור תכול, מתוכן נורו סכינים חדות דמויות גלגל שיניים העשויות אוויר.
"הורסי לא!" נבהל מייקל שלא הספיק להגיב. הורסי נפגע מהמתקפה וספג נזק רב.
טרי צחק בגאווה, "אין עליך סוולו!"
פוקימון הציפור נחת על ראשו של טרי.
"בוא לא נהיה שאננים, צא במתקפת ניקור!"
"הורסי, מי מלח!"
סוולו החל לצבור תאוצה, מקורו החל לזהור בלבן ולגדול בהתאם להתקפה. הורסי ירה מפיו הגלילי מטח של זרם מים מלוחים.
"תאבק בהם סוולו!" קרא טרי. סוולו התנגש עם סילון המים ונאבק בהם, חוצה אותם כמו ים סוף. הוא התקדם אט אט ופגע עם מקורו בגופו של הורסי. "לא הורסי!"
הורסי שקע אל תוך בריכת השחייה.
"האם כבר יש לנו מנצח שיעלה לגמר הטורניר?!" שאל לאנס את הקהל.
הילדים נראו מופתעים שטרי הביס כל כך מהר את מייקל ואפילו קריס מחתה על כך שהוא הביס גם אותה וגם את אחיה. אך לפתע אור זוהר מילא את הבריכה. הורסי עלה חזרה אל פני המים, כשהוא זוהר באור לבן תכלכל בוהק. הוא החל לגדול מעט. כנפיו הקטנות הפכו לכנפיים גדולות יותר וקוצניות. פיו התארך, מבטו נעשה קשוח ורציני יותר. הקשקשים על בטנו התחדדו.
"הורסי שלי התפתח!" התלהב מייקל.
"ואיזו תפנית מדהימה!! הורסי התפתח לסידרה ונראה כי הוא שב אל הקרב קשוח הרבה יותר!" התלהב לאנס.
"סוולו אתה ציפור, הוא בסך הכל דג ואתה תביס אותו בקלות!" צחק טרי, "שסע אוויר!"
סוולו ירה לעבר סידרה סכיני אוויר נוספים.
"הוא לא סתם דג טרי, הוא דרקון! צלול, פעימת דרקון!" קרא מייקל.
סידרה צלל אל תוך המים. סכיני האוויר התנגשו בבריכה והתיזו מים לכל עבר. סידרה קפץ אל המים וירה כדור בצבע טורקיז הישר לעבר סוולו. סוולו נפגע. הוא התעשט על עצמו במהירות.
"תזהר פעם הבאה, כנפי פלדה!" פקד טרי. כנפיו של סוולו התעטפו מתכת מבריקה.
"מתקפת מפל!"
עיניו של סידרה זהרו באור תכול. הוא החל לרכוב על גל מים גבוה כעמוד, והתנגש עם סוולו במתקפתו. שני הפוקימונים ניזוקו ונרתעו אחורנית.
"סידרה צלול ותפתיע אותו! פקד מייקל. סידרה צלל אל מעמקי הבריכה.
"שסע אווירי, אל המים!" פקד טרי. סוולו ירה גלגלי שיניים אוויריים נוספים אל הבריכה. המים געשו והשפריצו לכל כיוון. סידרה התקשה לשחות במים הגועשים, הוא צף חזרה אל פני המים.
"ניקור!"
"פעימת דרקון!"
מקורו של סוולו זהר בשנית וגדל, הוא טס לכיוון סידרה. פוקימון הדרקון ירה כדור ירוק נוסף לעבר סוולו. פוקימון הסנונית היה קרוב אליו, הוא ניקר את פעימת הדרקון והמתקפה התפוצצה. עשן סמיך מילא את הזירה.
"אני מקווה שסידרה שרד..." התפללה קריס. ביברל שישב לידה בעמדת המתחרים המעודדים הנהן בהסכמה.
"ויש לנו מנצח!" הכריז לאנס כשהעשן התפזר. גופו של סידרה צף מעולף על בריכת המים. סוולו, מרופט ומלוכלך כולו התעופף באוויר וצווח בקריאת ניצחון.
"בוא אליי חבר!" קרא טרי. סוולו ביצע נחיתה היישר לזרועותיו של טרי, בחיבוק מוחץ.
"היית גדול, עשינו את זה!" שמח טרי..
"המתמודד הראשון שעולה אל הגמר הוא טרי וסוולו!" הכריז לאנס.
צווחות נשמעו מהקהל הוירטואלי והקהל האמיתי. טרי ומייקל לחצו ידיים והשיבו את סידרה וסוולו לכדורים שלהם. הם ירדו מהזירה וישבו בספסל המתחרים. "קחו לכם כמה דקות של הפסקה והקרב הגדול בין מת' לקאסי יתחיל"

כעבור עשר דקות, לא חמש כמו שלאנס ציפה, התיישבו סופית המתחרים והמפסידים בעמדת המעודדים, עימם טדיאורסה, וולפיקס, קירליה, ביברל, סלבי, מיו וג'יראצ'י. לאנס היה הפעם לבדו על בימת השופטים. הוא נרגש מאוד לראות את קאסי חברתו הקרובה עומדת בקצה זירת המים מול מת', שעלה לסיבוב השני לאחר שהביס את ויולט בסיבוב הראשון. מפאת חוסר שוויון מספרי בין המתמודדים, קאסי קיבלה את הכבוד הראוי להכנס היישר אל הסיבוב השני של הטורניר, ובצורה אקראית היא ומת' יערכו בינם את הקרב.

[IMG]http://i45.tinypic.com/2e2hvl2.png[/IMG]

"בטח היא תשתמש בסקיטי..." חשב לעצמו מת', "ובכל זאת אני חושב שכדאי שאשתמש בקבוטו, צריך לנצל את זירת המים..." הוא אמר והכין פוקדור באוויר.
"מת', הפוקר פייס שלך לא מטרידות אותי!" צעקה לו קאסי בחיוך מהקצה השני של הזירה.
"זה בסדר, גם לא זה שאת בוגרת ממני בכמה שנים ויש לך יותר ניסיון עם פוקימונים..." השיב לה מת'. קאסי צחקה.
"מיד נראה מי מאיתנו יותר טוב..." היא ענתה.
"אתם יכולים להתחיל!" הכריז לאנס.
"בסדר קבוטו, צא החוצה!" קרא מת' והשליך את הפוקדור אל בריכת המים. הכדור נחת על פני המים ונפתח, כשקרן של אור לבנה נפלטה ממנו הישר אל מעמקי הבריכה. קבוטו נוצר עמוק בפנים. הוא עלה חזרה אל פני המים.
"זה לא מפתיע אותי, למרות שציפיתי שתשתמש בסניזל..." אמרה קאסי.
"אז טעית כנראה, כי אני חושב שקבוטו יעשה עבודה טובה מול סקיטי..."
"אני מתפלאת על בחור אינטליגנט כמוך, ציפיתי שיש לי פוקימונים נוספים מלבד סקיטי, אבל בכל זאת, אל תצפה לשום הנחה בקרב הזה! מיד תופתע לגלות שהטבח של הבית הוא גם פוקימון חזק ביותר!" צחקקה קאסי, היא הטילה פוקדור באוויר. מיסטר מיים יצא ממנו, הפעם הוא לא לבש סינר.
"נכון, מיסטר מיים באמת אחד מהפוקימונים שיש לקאסי, שאלתי אותה על זה פעם..." הסכימה קריס.
"בחירה טובה..." חייך מת' לקאסי.
"הסיבוב השני מתחיל! מת' וקבוטו נגד קאסי ומיסטר מיים! צאו!" הכריז לאנס.

[IMG]http://i50.tinypic.com/1zwnnrm.png[/IMG]

"קבוטו צא בסילון אקווה!" פקד מת'. פוקימון המאובן התעטף בגל של מים וטס לעבר מיסטר מיים.
"מיימי, מתקפת עלים קסומים!" פקדה קאסי.
מיסטר מיים הושיט זרועותיו קדימה, עלי תער זוהרים בשלל צבעים נוצרו באוויר ונשלחו אל עבר קבוטו השועט, "תשלוט בהם עם מתקפת פסיכי!"
מיסטר מיים שלט בעלים בעזרת המתקפה העל חושית וכיוון אותם שיחבטו בגופו של קבוטו ויעצרו את ההתקפה.
"צלול אל המים!" נלחץ מת'. קבוטו נחת בתוך הבריכה והתיז מים לכל עבר.
"הוא יהיה חייב למצוא טכניקה, לקאסי ומיסטר מיים יש יתרון עצום על קבוטו..." אמר מייקל. טרי ודני הנהנו בהסכמה.
"קדימה מת'!" צעקה קריס.
"הוצא את קבוטו מהבריכה..." חייכה קאסי. מיסטר מיים השתמש שוב במתקפת פסיכי. קבוטו נפלט מתוך המים אל האוויר.
"שלח יריית בוץ!"
קבוטו פעל במהירות, הוא ירה מפיו כדורי בוץ סמיכים, ומיסטר מיים לא הספיק להגיב, מלבד לשחרר מאחיזתו בקבוטו. כדורי הבוץ פגעו בו.
"מיימי!" זעקה קאסי, אך לשווא. המתקפה לא גרמה לו נזק רב, אך האטה אותו.
"סילון אקווה!"
קבוטו שנפל למים התעטף שוב בנחשול וטס במהירות על מנת להתנגש במיסטר מיים.
"מחסום!" פקדה קאסי. מיסטר מים יצר מלפניו קיר מעט שקוף וכחלחל. סילון האקווה חדר דרכו, אך חצה את כוח ההתקפה בחצי ממה שהיא היתה אמורה להשפיע. מיסטר מיים הועף מעט אחורה.
"לא טוב בכלל..." מלמל לעצמו מת', שידע שקבוטו יודע רק מתקפת יריית בוץ שלא מועילה יותר מדי ומתקפת סילון אקווה שכרגע כוחה הופחת בחצי.
"מתקפות פיזיות מאבדות את מלוא כוחן בגלל מתקפת המחסום של מיסטר מיים!" הסביר לאנס בכריזה וחידד לקהל את המהלך האחרון שבוצע בקרב.
"קבוטו, תקוף את מיסטר מיים במתקפה אחרת!" אמר מת'. הוא אמר זאת במעט מבוכה מכיוון שלא ידע אם קבוטו יודע מתקפות נוספות. מהלך זה לא אפיין את מת' בכלל, מכיוון שהיה מאוד מחושב.
קבוטו ניתר באוויר מתוך המים, הוא ירה חומצה נוזלית סגולה לעבר מיסטר מיים. המחסום לא השפיעה על המתקפה מכיוון שהיא לא היתה מתקפה פיזית. מתקפת הרעל נספגה במיסטר מיים. גופו נהיה מעט סגול.
"הוא מורעל!!!" התרגש מת'.
"לא, מיימי!" נדהמה קאסי. מיסטר מיים צווח בכאב כשהרעל הותיר לו נזק, "עלים קסומים!"
קבוטו הותקף על ידי מטח של עלים, הוא נפל אל המים, כמעט מעולף לגמרי.
"מתקפת העלים הקסומים הותירה לקבוטו נזק רב, האם זה סופו למרות שמת' הצליח לעלות כמה שלבים יחסית לתחילת הקרב?" תהה לאנס במיקרופון.
"מיסטר מיים, בוא נסיים את הקרב הזה, תשתמש בהיפנוזה, הוא מהיר מדי בשביל שנביס אותו בקלות!" פקדה קאסי.
"היא לא פראיירית..." צחק טרי.
"בכלל לא..." הסכימה ויולט.
מיסטר מיים הרים את קבוטו באוויר עם מתקפת פסיכי, גרם לו לרחף בדיוק מולו, ואז שלח גלים על חושיים. קבוטו נרדם.
"לא קבוטו! תילחם בזה!" צעק מת'. קבוטו לא נע ולא ניסה להיאבק במתקפה ששלטה בו.
"סיים עם עלים קסומים!" הכריזה קאסי. מיסטר מיים החל לייצר עלים נוספים.
"לא קבוטו!!! תתקוף!" צעק מת'.
קבוטו המשיך לישון, אך מעטפת של מים הקיפה את גופו והוא התנגש במיסטר מיים למרות השינה העמוקה. ההתקפה לא הזיזה יותר מדי למיסטר מיים בגלל המחסום, אך הוא עצר אותו מלתקוף בעלים קסומים.
"איך עשית את זה קבוטו?!" תהה מת'. קבוטו המשיך לישון.
"קבוטו השתמש במתקפת דיבור מתוך שינה, מה שגרם לו לתקוף תוך כדי חלום, מדהים!" צחק לאנס.
"עלים קסומים!" פקדה קאסי.
"תקוף מתוך שינה!" פקד מת'.
קבוטו ירה מטחי בוץ שהתנגשו בעלים הקסומים ויצרו פיצוץ ביניהם.
"תקוף!"
סילון אקווה נוסף פגע במיסטר מיים בלי שיספיק להתנגד. הוא ניזוק מעט מהרעל, שוב.
"סיים איתו!"
"תקוף!" צעק מת' בתקווה אחרונה לפוקימון הישן שלו.
קבוטו התעטף בהילה כתומה.
"מה הולך פה?!" תהה מת'.
סלעים גדולים החלו ליפול מהשמיים, כמו גשם, אל עבר מיסטר מים. מיסטר מיים ניסה לפוצץ אחד מהם עם עלים קסומים, אבל סלע אחר נפל עליו מאחור.
"מפולת סלעים, לא להאמין!" נדהם מת'.
קבוטו התעורר תוך כדי ההתקפה.
"מיסטר מיים!" צרחה קאסי. היה זה מאוחר מדי, מיסטר מיים נפגע קשות והוא נפל מעולף אל המים.
"מיסטר מיים לא יכול להילחם! המנצחים בקרב והעולים לסיבוב הגמר הם מת' וקבוטו!"
קאסי ומת' החזירו את הפוקימונים לכדורים וירדו מהזירה.
"אתה מאמן מדהים, הבנתי לבד שלא ידעת על כל המתקפות האלה שקבוטו יודע, והצלחת בכל זאת לנצח את מיימי שלי, ראית שלא ניסית לרחם עליך לרגע..." לחצה קאסי את ידו של מת'.
"ראיתי כן! נהנתי מכל רגע, תודה קאסי. אשמח אם לא תדברי על זה יותר מדי שחצי מהקרב היה אלתור..."
"אל תדאג! יאללה תצטרף לחברים שלך, עוד מעט אתה מתמודד מול טרי!" חייכה אליו קאסי וניגשה אל הבימה עליה עמד לאנס.
"חברים יקרים, בעוד כחצי שעה יתחיל סיבוב הגמר, בו יתמודדו טרי ומת' אחד נגד השני במטרה להפוך לאלופי טורניר הדרקון! בינתיים תהנו ממנוחה קלה וארוחת צהריים!"


אחר הצהרים הגיע, האווירה היתה מתוחה. מת' וטרי עמדו כל אחד בשני קצוות הזירה החדשה, זירת החול והסלעים.
"חברים, קרב הגמר של גביע הדרקון- בסופו המנצח יזכה בפוקימון דרקון נדיר ובהזדמנות מפז להתמודד מולי- אלוף ליגת קנטו וג'וטו!" נאם לאנס.
הקהל מחא כפיים בהתלהבות.
"טרי, מת', אתם מוכנים? זה עדיין קרב של אחד על אחד!"

[IMG]http://i45.tinypic.com/zjuyag.png[/IMG]

"מוכנים בהחלט..." קרא טרי ואחז בפוקדור בידו.
מת' הניד בראשו, הוא התרגש לא פחות מטרי.
"קדימה סניזל, צא!"
"אלקיד!"
פוקימון הילד החשמלי נפלט מהפוקדור שלו, מולו עמד סניזל, פוקימון הסמור.

[IMG]http://i45.tinypic.com/301jxwx.png[/IMG]

"אלקיד, מכת ברק!" צעק טרי. אלקיד שחרר מגופו זרם חזק ומחשמל לעבר סניזל. סניזל ניתר באוויר והתחמק, מתחבא מאחורי סלע.
"תקוף אותו בקרן קרח!" פקד מת'.
'המהלך שהשתמשה בו קאסי יכול לעזור לי, אני יכול לצמצם את מתקפותיו של סניזל למתקפות פיזיות בלבד...' חשב לעצמו טרי, "אלקיד תשתמש במתקפת מסך אור!"
אלקיד הושיט את ידיו לפנים, בועת מגן צהובה שחציה שקופה הופיעה מלפניו ונעלמה מיד אחרי. קרן הקרח שירה סניזל לעבר אלקיד התקרבה אליו ופגעה במסך האור שהופיעה שוב. היא חדרה את הבועה, פגעה באלקיד, אבל לא הותירה לו נזק רב.
"טרי השתמש בטכניקה דומה למהלך אותו ביצעה קאסי בקרב הקודם, הוא פקד על אלקיד להשתמש במסך אור שחוצה את כוחה של מתקפה מהסוג המיוחד, הפוך ממתקפת המחסום שחוצה כוח של מתקפה פיזית!" הסביר לאנס.
"זה בסדר, המתקפה הזאת פגה בשלב מסוים, וחוץ מזה שלסניזל יש מתקפות פיזיות נוספות שיכולות להביס...." אמר לעצמו מת'.
"אלקיד, תקוף את סניזל בבעיטה נמוכה!" פקד טרי. אלקיד רץ לעבר סניזל ודילג בין הסלעים.
"מתקפת עילפון!" צעק מת'. ברגע שאלקיד התקרב על מנת לבעוט בסניזל, הסמור נעלם במקום. הוא הופיע מאחורי אלקיד שחיפש אותו, והותקל על ידי בעיטה מצד סניזל. פוקימון החשמל נפל על הקרקע החולית.
"אלקיד, בזק!" צעק טרי. כוכבים צהובים נוצרו בין ידיו של אלקיד, הם עפו באוויר ורדפו אחרי סניזל, פוגעים בו. סניזל ניסה להתחמק אך ללא הועיל.
"סניזל, רוח קרירה!"
רוח קפואה מלווה בשברי ברד וחלקיקי שלג נשבה מתוך פיו של סניזל. אלקיד לא התאמץ להתחמק מהמתקפה, כי כשהרוח התקרבה אליו, הופיע שוב מסך האור שיצר קודם והחליש את ההתקפה. קטע הרצפה המצומצם עליו עמד אלקיד מעט קפא. אלקיד ניסה לזוז משם אבל החליק ונפל, מעט בהשפלה.
"מכת ברק!!!!" התעצבן טרי. אלקיד התאפס על עצמו, הוא טען זרמים בגופו ופרק מתוכו מכת ברק עוצמתית בכל רחבי הזירה. סניזל ניסה להתחמק, לשווא. הוא התחשמל וניזוק.
"קרן קרח!" פקד מת'.
"מה הוא עושה?!" תהה מייקל. טרי צחק כשמסך האור שוב הקיף את אלקיד.
"על הקרקע..." חייך מת'. סניזל גרם לרצפה להפוך לקפואה. אלקיד החליק ונפל שוב. "גלוש לכיוונו, שריטות זעם!"
סניזל החל לגלוש בזריזות ובקלילות על הקרח. הוא הגיע לאלקיד שלא הצליח לשלוט בעצמו כשהרצפה קפואה. סניזל החל לתקוף אותו בשריטות זעם ולא חדל.
"חשמל אותו אלקיד!" צעק טרי.
"סניזל, תתחמק!"
סניזל ביצע סלטה באוויר והתחבא מאחורי סלע. אלקיד ניפץ את הסלע בעזרת החשמל וסניזל החליק משם לסלע אחר.
"מתקפת עילפון" לחש מת'. סניזל נעלם ממקומו. אלקיד תר אחריו.
"תשתמש במכת ברק בלי סוף!" צעק טרי. אלקיד החל לשחרר זרמים בכל כוחו, מבלי מנוח.
סניזל הופיע משום מקום, תקף אותו, התחשמל ונפל. אלקיד התעייף, הוא נפגע למרות הכל גם מהמתקפה של אלקיד. "קרן קרח סניזל! עכשיו זה האות!" פקד מת'. סניזל טען בפיו מתקפת קרן קרח עוצמתית ושלח אותה לעבר אלקיד. מסך האור הופיע שוב מסביב לאלקיד, והתנפץ לרסיסים.
"לא. זמן המתקפה פג!" נבהל טרי. הקרן פגעה באלקיד והקפיאה את זרועו.
"בזק אלקיד!"
אלקיד שלח מטח של כוכבים זוהרים וחדים כתער לעבר סניזל.
"הגנה" פקד מת'. סניזל עטף עצמו במתקפת הגנה, בועה ירוקה שבלמה את מתקפת הבזק, "קרן קרח סניזל!" "מכת ברק אלקיד!"
שתי המתקפות יצרו פיצוץ עז. עשן סמיך כיסה את הזירה. כשהעשן התפזר, הסלעים שהיו שם נראו מרוסקים, שכבות הקרח נמסו, סניזל עמד שם, מתנשם, אך שורד ואילו אלקיד, מותש, זרוק על הקרקע חסר אנרגיות להמשיך.
"אלקיד לא יכול להילחם! המנצח בטורניר ניב הדרקון, מת' וסניזל!!!" צרח לאנס בהתלהבות. טרי לחץ את ידו של מת', השיב את אלקיד לפוקדור וחזר למקומו ביציע המתמודדים שכבר נפלו בשלב התחרות. זיקוקים מדומים נורו אל האוויר בשלל צבעים. הזירה ההרוסה הפכה לבימה גדולה ויפה. פסלי הדרקון רשפו אש כחולה ומדהימה, אור היום בשמיים הפכו שחורים כלילה.
מת' עלה על הבימה ונעמד לצידם של לאנס, קאסי ושלושת הפוקימונים שריחפו מעליהם, מיו, סלבי וג'יראצ'י. לאנס שחרר לחופשי את הפוקימון דרגונייט, דרקון אצילי בצבע צהוב-כתמתם.
"מת', הבסת שלושה מיריבך בטורניר שלי, לחמת בעוז ולכן הינך מוכתר כאלוף טורניר ניב הדרקון!" הכריז לאנס. הקהל הוירטואלי והקהל האמיתי שאג בקריאות עידוד וצהלות.

[IMG]http://i47.tinypic.com/2e4esee.png[/IMG]

"כמו שהובטח לך לראשונה, הינך זוכה בפוקימון חדש..." אמר לאנס. הוא שלף מכיס גלימתו פוקדור קטן, לחץ על הכפתור הלבן העגול שבמרכזו. הפוקדור גדל לצורתו המקורית. "זה שלך, דרטיני..." הוא חייך. מת' חייך חיוך מרוצה ולא הרבה במילים. הוא הטיל את הפוקדור באוויר, ממנו פרצה קרן אור שהפכה לפוקימון הדרקון, דרטיני. הוא נראה כמו נחש מים, בצבע כחול, לא מפותח במיוחד. במרכז מצחו נצץ קמע לבן.
"הפרס השני שלך יהיה קרב מולי, הוא יתקיים מחר בעשר בבוקר בדיוק, קרב ארבעה על ארבעה! זה יהיה אחלה של אימון בשבילך..." חייך לאנס.
"תודה לאנס, קאסי" חייך מת' במעט נביכות.
"זהו זה חברים, זה היה טורניר מוצלח ביותר, אך ברצוני לבשר לכם משהו..." אמרה קאסי. הילדים הקשיבו לה בדריכות.
"אני רוצה שתתחילו לארוז, למרות שאין לכם יותר מדי מה..."
"מה זאת אומרת?" שאלה קריס.
"אנחנו עוזבים ביומיים הקרובים..."

"כוחותינו לא הצליחו לפרוץ את הבית אדוני, ככל הנראה מיו מגן על הבית עם כוחו שלו ועם סלבי!" אמרה ג'ינה. היא עמדה בחצי מעגל לצידו של דריק, בריאן ומריהאנה מול מיוטו, אדונם, בתוך מערה חשוכה.
"הבנתי אתכם..." הוא מלמל בטלפתיה, "זה אומר שאין לנו זמן לבזבז, אנחנו נפרוץ את הבית הזה בעוד כמה שעות, בכל מחיר!"

[B]פוקימונים שהופיעו:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/150.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/385.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/277.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/239.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/216.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/281.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/140.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/147.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/400.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/116.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/117.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/122.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/149.gif[/IMG]

[IMG]http://i47.tinypic.com/2hdp11i.png[/IMG]

"גייראדוס, משאבת הידרו!"
דרקון המים פער את פיו הגדול וירה מטח עצום של מים, כמו נחשול. גלום נפגעה וספגה נזק רציני למרות שהיא חזקה מול סוג המים. "ספיגת ג'יגה גלום!" גופה של גלום זהר באורה ירוקה.
מיוטו נראה אכול זעם. עיניו זהרו באור אדום. הילה שחורה פרצה ממנו, והוא החל לירות קרניים שחורות מתוך ידיו, מפוצץ את מגני המתכת לרסיסים. כוחותיו התעצמו, הוא התרכז ומיקד את האנרגיה שלו.
"הכל טוב ויפה..." צחק קסטו, "אבל אתם מתגרים יותר מדי בכוחות הזמן..."
"למה אתה חושב קסטו?" התפרצה לפתע קריס.
"אתם יודעים מה קרה לדרו. גם אם תקדימו תרופה למכה ותצפו את המתקפה שתרצח את דרו, ההסטוריה תמצא דרך לתקן את עצמה..."

אוקיי חברים, שתי תגובות שלכם ויפורסם הפרק הבא, פרק 23, כשלאחריו יפורסם הספיישל הראשון, ורק אחריו יפורסמו שני הפרקים הנוספים, פרק 24+25 בספיישל מיוחד שיסגור את העונה!
אני מוכרח לציין שהעונה השנייה מתחילה להכתב, ואני יכול להבטיח לכם שהיא תהיה מדהימה!!
אז פה אני צריך עזרתכם בשני דברים:
1. תגיבו לי על מנת שאני אקבל מכם חיזוק ואדע שבאמת יש מי שקורא
2. לראשונה אני נותן לכם הקוראים בתור גורם חיצוני להיות מעורבים בסיפור! תנו שמות של פוקימונים שהייתם רוצים שיכנסו לשישיות של הילדים בעונה הבאה, והציעו לי דמויות שאולי אף יזכו להכנס לסיפור בתור דמויות אורחות או קבועות!!

מת על הסיפור הזה!!!!!!

וכדאי שתכניס באגון למת'.
יהיה מצחיק לראות את האגו של מת' ושל באגון מתפוצצים,זה קורע לראות את מת' מנסה לשבור את האגו שלו ולהתיידד עם באגון...

וואו הרבה זמן לא הייתי כאן והסיפור השתפר ברמות!!! הוא באמת סיפור תותח!
לגבי הרעיון: תוסיף עוד פוקימונים לבנות כי לדעתי יש להם קצת מידי
ועוד משהו- לדעתי הרעיון של ההתפתחות עם מכשירים קצת הרס כדי שתפתח אותם לגמרי כבר בלי המכשירים

תודה חברים, לגבי בגון, אני כבר יכול להגיד שזה לא יקרה מסיבה מסוימת שאותה תגלו בהמשך.
יאיר, אל תדאג לגבי המעט פוקימונים, אבל בגלל זה ביקשתי שמות של פוקימונים ספציפיים

לויולט סקיטי או צ'יקוריטה (או שניהם!) ולקריס אני עוד אחשוב...

סקיטי יש כבר לקאסי, חוץ מזה שאני לא רוצה שתציעו לי איזה פוקימון לאיזו דמות, אלא פוקימונים בכללי שאתם רוצים שיהיו כחלק מהשישיות, סתם נגיד יאיר אתה אוהב את הפוקימון אוקטילרי, אז יש סיכוי שלאחד מהם יהיה אותו בעונה החדשה, הבנת?

ניתן רוצה שמורקרו וגיבל או אחת ההתפתחויות שלהם יופיעו

לגבי הפרק
אהבתי מאוד
דיי ציפיתי שמת׳ וטרי ילחמו בגמר אבל דווקא חשבתי שטרי ינצח

תהיה התייחסות למה שביקשת, מבטיח לך, אפילו בעונה הזאת וגם בעונה הבאה :]
ואתה צודק, אבל בגלל שזה כל כך צפוי, אף אחד לא הבטיח שזה מה שיקרה. טרי מאמן חזק, מת' הרבה יותר

וכמובן בגלל שאתם שפיצים!

[IMG]http://i48.tinypic.com/keup80.png[/IMG]

בעוד דקות ספורות יתחיל הקרב בין מת' המאמן הצעיר, לבין לאנס, אלוף ליגת קנטו וג'וטו. מת' היה נרגש ביותר. הוא ישב בתוך כוך מסתורי ואפל בתוך מנהרות הבית, שם לא יוכלו למצוא אותו. חמישה פוקדורים היו פרושים לפניו על הרצפה והוא תהה במי מבין החמישה ישתמש בקרב.
טרי, ויולט, קריס ודני חיכו בקומה השלישית, מחוץ לדלת החדר הוירטואלי אותו הכין לאנס כבר לפני, לקראת הקרב.
"אני מתגעגע מאוד למשפחה שלי כן, אבל אני מוכרח להודות שקצת עצוב לי לעזוב..." אמר טרי.
"אני מבינה את ההרגשה, כואב לי ממש על ההורים שלי, גם אני וגם מייקל נעלמנו להם, אבל התרגלתי לחיות בבית הזה. לא חסר לנו פה כלום, אנחנו אפילו מתאמנים ומממשים את חלומותינו..." אמרה קריס.
"הטורניר היה מוצלח ומהנה, החדר הוירטואלי הוא המצאה גאונית, אבל לא קריס, זה לא נכון. אנחנו תקועים. כל כך הרבה זמן לא הרגשתי את האדרנלין הזה של לעמוד על במת תחרות ולבצע מהלך מדהים בשיתוף פעולה עם הוולפיקס שלי..." התאכזב דני.
"או ההתרגשות שמציפה אותך כשמנהיג המכון דוחף את התג אותו הרווחת ביושר בקרב, היישר אל תוך כף ידך..." פנטז טרי.
"יש לנו חלומות ועלינו להגשים אותם, לא ככה?" שאלה ויולט.
"נכון, אבל מעבר לזה יש לכם גם עולם להציל!" קטעה אותם קאסי שהגיחה מהמדרגות ביחד עם מייקל ולאנס.
"מישהו ראה את מת'?" שאל לאנס.
"אני חושבת שהוא דיי מתרגש לאנס..." צחקה ויולט, "בצדק..."
קאסי פתחה את דלת החדר הוירטואלי וכולם נכנסו אחריה. הפעם האיצטדיון הפך לאולם.
"זו הדמיה מקורית של האולם בו אני נלחם מול מתמודדים. האולם היה רחב, מצופה כולו בזהב טהור. שטיח כחול כהה הוביל מטה במדרגות אל זירת הקרב.
מסביב לזירה, כמו ביציע, התיישבו כולם על כני זהב מיוחדים, כשמתחתם רצפת זכוכית המכסה בריכת מים תכלכלה. את הזירה האירו לפידים בוערים, היוצאים מפיהם של פסלי ראשי דרקונים, כמו בהדמיית האצטדיון.
מת' נכנס אל החדר, נרגש. הוא ירד במדרגות. כולם הביטו בו בתדהמה ושתקו. הוא נעמד מול לאנס בזירה.
"אל תדאג, אתה לא תנצח אותי, אבל כל זה בשביל ההתנסות וכמובן בשביל הספורט!" חייך לאנס בשביל לשבור את הקרח.
"אני בטוח, אבל אני אשתדל להנות!" חייך מת' חזרה. הילדים ומייקל מחאו כפיים.

[IMG]http://i45.tinypic.com/eplpcg.jpg[/IMG]

"קרב ארבעה על ארבעה, אני מזכירה לך מת' שאין שימוש במזרזי התפתחות! לשני הצדדים מותר להחליף פוקימונים באמצע. שיהיה לכם בהצלחה!" שפטה קאסי, "צאו!"
"אני אתחיל עם גייראדוס, צא!" קרא לאנס והטיל פוקדור באוויר, ממנו יצא פוקימון דרקון המים הגדול. הוא היה שונה מהרגיל, קשקשיו היו אדומים ולא כחולים כמו בדרך כלל. גייראדוס שאג בחוזקה והצליף עם זנבו בקרקע.
"פוקימון מים, לכן בתור התחלה אני אבחר בגלום!" קרא מת' ושחרר את פוקימונית הפרח.

[IMG]http://i47.tinypic.com/ne6pzo.jpg[/IMG]

"צאי גלום, ריקוד עלי כותרת!" פקד מת'. גלום החלה להסתובב סביב עצמה במהירות, בעוד עלי כותרת ורודים מקיפים אותה ונשלחים לעבר דרקון המים העצום.
"טוויסטר!" פקד לאנס. גייראדוס סובב את זנבו במהירות ויצר סופת טורנדו. הרוח השיבה חזרה את עלי הכותרת אל גלום. גלום עפה וגופה התנגש בקיר הזירה. מת' נבהל מעט. "גלום, אור ירח!" פקד מת'. גלום זהרה באור לבן, ירח לבן גדול ומדומה הופיע בתקרת החדר. גלום שאבה ממנו אנרגיה והתרפאה מהנזק של מתקפת הטוויסטר ומתקפת ריקוד עלי הכותרת שלה עצמה.
"גייראדוס, משאבת הידרו!"
דרקון המים פער את פיו הגדול וירה מטח עצום של מים, כמו נחשול. גלום נפגעה וספגה נזק רציני למרות שהיא חזקה מול סוג המים. "ספיגת ג'יגה גלום!" גופה של גלום זהר באורה ירוקה. שתי קרניים ירוקות נפלטו מתוכה והקיפו את גייראדוס, שואבים ממנו אנרגיה.
"משאבת הידרו!" פקד לאנס. זרם נוסף של מים נשלח מפיו של גייראדוס והביס סופית את גלום.
"חזרי גלום..." ; "חזור גייראדוס!" אמרו השניים והשיבו את שני הפוקימונים חזרה אל הפוקדורים.
"צא צ'ארמיליון!"
"קבוטו!"

[IMG]http://i48.tinypic.com/2a0kw0w.png[/IMG]

פוקימון המאובן יצא מהפוקדור, מולו עמד פוקימון לטאה בצבע כתום, עומד על שתיים. היו לו טופרים חדים ובקצה זנבו הארוך בערה להבת אש. "להביור צ'ארמיליון!" ציווה לאנס. צ'ארמיליון פער את פיו וירה שובל של להבור חזקות וצורבות. "קבוטו, סילון אקווה!"
קבוטו התעטף במעטפת של גל מים, הוא תפס תאוצה והתנגש עם מתקפת הלהביור, דוחק אותן אל צ'ארמיליון חזרה.
"כל הכבוד מת'!" צעקה קריס מהקהל.
"צ'ארמליון, טופרי דרקון!" פקד לאנס. ציפורניו של צ'ארמיליון זהרו בצבע סגול וגדלו במספר מימדים. הוא הטיח אותן בקבוטו. קבוטו ספג נזק קשה.
"מפולת סלעים!" אמר מת'. סלעים גדולים החלו ליפול מהתקרה.
"צ'ארמיליון, טופרי דרקון!"
פוקימון הלטאה ניסה להאבק בסלעים ולפוצץ אותם עם ציפורניו. מהירותו של קבוטו וקצב הסלעים לא היו שווים לצ'ארמיליון והוא לא עמד במתקפה, לכן הוא התעלף.
"המנצח בסיבוב הוא קבוטו!" הכריזה קאסי.
"דיי!!!" התרגש מת', כנראה שהוא לא האמין בעצמו מספיק.
"אני לא מאמין שהוא הצליח להביס פוקימון של לאנס, באמת שלא, ואני תופס מאוד ממנו..." נדהם טרי.
"כל הכבוד מת', אבל צ'ארמליון הוא פוקימון חדש שלי שעוד לא התפתח לצורתו האחרונה, עכשיו תזכה להכיר את הפוקימון הכי חזק שלי, קדימה דרגונייט!" חייך לאנס. הוא הטיל פוקדור בודד באוויר ושחרר לאוויר החדר את הדרקון המוכר שלו, הגדול והכתום. מת' הזעיף פניו.
"יריית בוץ קבוטו!" פוקימון המאובן ירה מפיו מטח של כדורי בוץ לעבר דרגונייט.
"מתקפת רעם!"
גופו של דרגונייט נטען בזרמים חשמליים עצומים, הוא שחרר אותם לעבר קבוטו. מתקפת הבוץ התמוססה לחלקיקים, וכאשר הברק העצום פגע בקבוטו, הוא התעלף מידית. תלתלי עשן עלו מתוך גופו.
"הו לא, חזור..." התייאש מת', "קדימה מגבי!" הוא קרא ושחרר מהפוקדור את ילד האש.

[IMG]http://i48.tinypic.com/28u6z68.png[/IMG]

"דרגונייט, פעימת דרקון!" פקד לאנס.
"זנב ברזל!" פקד מת'. דרגונייט ירק מתוך פיו, כמו תותח, כדור בצבע טורקיז זוהר. זנבו הקטן של מגבי התכסה מעטפת ברזל. הוא הטיח את זנבו בכדור. הכדור התפוצץ. מגבי ספג את הנזק ונפגע מהמתקפה למרות שתכנן להרוס אותה. הוא ניסה לקום ולהתאושש, אך נפל מעולף.
"מה?!?" נבהל מת'.
"איך כל כך מהר?" תהתה ויולט.
"זה לא מגבי, זה דרגונייט..." צחק לאנס.
"חזור מגבי, צא סניזל!" קרא מת', "קרן קרח!"
פיצוץ נשמע לפתע. "אמאל'ה, מה זה?" נבהל דני.
"ויולט, אני רוצה שתראי משהו..." אמרה קאסי מעט בלחץ. האולם הגדול נעלם, החבורה עמדה שוב בחדר הוירטואלי. אזעקה החלה להישמע בכל רחבי הבית ומצלמות האבטחה הופנו כולן למקור הפיצוץ. המסך הגדול מאחורי במת החדר הציג מסך מפוצל, מחוץ לבית הגדול.
"לא!!!" צרחה ויולט. מיוטו ריחף באוויר ונאבק עם בועת מגן סגולה שהקיפה את הצוק הגדול שהכיל את הבית.
"את צדקת בכל מה שאמרת ויולט, כלומר אותו הומלס. זאת ההזדמנות שלנו חברים! אספו את הדברים שלכם עכשיו, אנחנו חוזרים הביתה!" הכריזה קאסי.
"מה?! עכשיו?"
"אין זמן להסביר, קדימה! ניפגש עוד חמש דקות ליד דלת הזמן! נסביר לכם הכל אחר כך..." צעק לאנס והשיב את דרגונייט לפוקדור שלו.
"מיו, סלבי, ג'יראצ'י, נסו לעכב את מיוטו!" פקדה קאסי. שלושת הפוקימונים המרחפים באוויר נעלמו בהבזק של אור ורעש הצלפה. הילדים רצו מטה בהיסטריה במדרגות אל חדריהם. אזעקת חירום נשמעה בין כל כותלי הבית. קאסי, לאנס ומייקל רצו במנהרות אל חדרה של קאסי. המסכים בחדרה הציגו להם את דמותו האיתנה של מיוטו. הוא עמד זקוף, מרחף באוויר מול הצוק הגדול, הילה שחורה מקיפה אותו. הוא החל לירות סכינים כחולות לעבר הבית, מתקפת חיתוך על חושי. הן התנגשו במגן שהקיף את הבית ולא הזיזו לו.
"מזל שביררתי קודם עם סלבי, אחרת לא היינו מוכנים בחיים!" אמרה קאסי, מעט לחוצה. "כל הכבוד לויולט על העירנות שלה..." אמר מייקל. הוא צרב קבצים מהמחשב של קאסי אל דיסקים וחשב לעצמו 'יש פה כמה דברים שאני חושב שיהיו שימושיים, כשנחזור אחורה בשביל לשנות את ההסטוריה הם כבר לא יהיו עדכניים.

מיו, גיראצ'י וסלבי השתגרו אל מחוץ לבית, בתוך בועת המגן שיצר מיו. "ג'יראצ'י, אני חושב שכדאי שתשאר בלתי נראה!" אמר סלבי.
"הוא צודק, עדיף שמיוטו לא ידע שאתה משתף איתנו פעולה!" הבהיר מיו. ג'יראצ'י הנהן בהסכמה, דמותו נעלמה. חיתוך על חושי התנגש בדיוק במקום בו ריחפו השלושה. מיוטו עמד צמוד אליהם, בסמוך לבועה.
"אתם חצופים, אני אנקום הפעם, מבטיח לכם שלא תישארו בחיים!" התרגז מיוטו. הוא ירה קרן על עוצמתית מפיו. הקרן פגעה בבועה ויצרה בה חור. "לא מיוטו, זה לא יקרה בחיים!"
התעצבן מיו. הוא השתמש בכוח על חושי, סלבי וג'יראצ'י סייעו לו וכיסו את החור בשכבת הגנה נוספת.
"חברים, המגן שלנו הוא זמני... מיוטו חזק והוא יצליח לפרוץ את החומה. העיקר שנעכב אותו עד שכולם יהיו מוכנים!" הסביר מיו בטלפתיה לחבריו.
"אני אוסיף הגנה!" חייך סלבי. עיניו זהרו באור ירוק. קיסוסים וענפים ירוקים ועבים פרצו מהקרקע, מסביב לבית שבצוק. הקיסוסים החלו להתאבק עם מיוטו. את חלקם הוא פיצץ עם כדורי צל. "למה אתם מחכים? עזרו לי!" התעצבן מיוטו. ג'ינה, בריאן ודריק שעמדו על הקרקע החולית בסמוך לצוק, התעוררו מהחלום בהם הם שקעו, כשמפו במיוטו מתעמת עם ההגנות הכבדות של שלושת הפוקימונים האגדיים.
"חתוך את הגפנים האלה!" צווח דריק.
"שרוף אותם לכדי עפר!" חייך ברשעות בריאן.
"אתם יודעים מה לעשות יפים שלי!" התלהבה ג'ינה. שלושת העבדים של מיוטו זרקו ארבעה פוקדורים באוויר. הברלום של דריק, פוקימון הפטרייה מסוג דשא ולוחם החל לחתוך את הגפנים עם מתקפת אס שמיים. גפן עבה נאחזה בו וחנקה אותו. באטרפרי וביוטיפלאיי, הפרפרים של ג'ינה, תקפו במתקפת רוח ומתקפת רוח כסופה. הגפנים והקיסוסים תפסו גם אותם. "הו לא, פרפרים יפים שלי!"
בריאן שחרר את ראמפרדוס, פוקימון הדינוזאור. הוא החל לירות מתקפות להביור לכל כיוון ושרף את הגפנים. ביוטיפליי, באטרפרי וברלום הצליחו להשתחרר בקושי לאחר שכמעט נפגעו מהלהביור. לאט, לאט, בעיקר בעזרת האש, הצליחו מיוטו ועוזריו לגבור על מחסום הצמחים. ג'יראצ'י חייך חיוך ניצחון. גושי פלדה חדים, כמו נטיפים פרצו מהקרקע והגנו על הבית.
"לעזאזל איתם, איך הם עושים את זה?" תהה מיוטו.

קאסי, לאנס ומייקל עמדו בסלון. הם הביטו בעיצוב המיוחד שלו, בקרוסלת הפוקימונים, בבובות ובצבע הכחול שמיים שנצבע על הקירות. "זאת היתה בהחלט תקופה קשה, אבל לא מתחרטת על שנייה..." אמרה קאסי.
"הגיע הזמן לשנות את ההסטוריה קאסי..." חייך לאנס. הוא ומייקל משכו אותה מעלה, אל מדרגות הפסנתר. פיצוץ נשמע מבחוץ והרעיד את הבית.
"קדימה..." צעק לאנס. השלושה רצו במדרגות. חמשת הילדים כבר עמדו בכניסה לדלת הזמן, סלבי עימם. "בדקתם שכל הפוקימונים אתכם? חפצים יקרים?" שאל לאנס. הילדים הנרגשים הנהנו בהסכמה. סלבי נראה מרוכז מאוד לפתע.
"מיו וג'יראצ'י מיד יגיעו לכאן..." הוא אמר.
מיו וג'יראצ'י נתנו את שאריות כוחותיהם. הם השתגרו אל תוך הבית. "קדימה, הולכים להציל את העולם!" אמר לאנס. דלת חדר הזמן נפתחה בפעם האחרונה, אחד אחד הם החלו לקפוץ לתוכה, בעוד סלבי נשאר אחרון, מפעיל אותה עם כוחות הטיול בזמן שלו.

מיוטו נראה אכול זעם. עיניו זהרו באור אדום. הילה שחורה פרצה ממנו, והוא החל לירות קרניים שחורות מתוך ידיו, מפוצץ את מגני המתכת לרסיסים. כוחותיו התעצמו, הוא התרכז ומיקד את האנרגיה שלו. בועת ההגנה הפכה כתומה וברורה יותר. לפתע היא התפוצצה לרסיסים, כמו שברי זכוכית. הבית כבר לא היה מוגן. מיוטו חייך חיוך ניצחון, "מלחמה!" הוא אמר. כדורי צל נשלחו ממנו לתוך הבית. הצוק החל להתפוצץ. שני הפרפרים, ברלום וראמפרדוס תקפו כמוהו. הצוק החל להיסדק, הבית קרס, כמויות של אבק יצאו ממנו. שריפה החלה לדלוק במקום.
"סביר להניח שהם אינם, אני בספק גם אם הם הצליחו לשרוד..." חייך מיוטו.
הבית בו גרו הילדים כמעט שלושה חודשים, נהרס, כאילו לפני כמה דקות הם לא ניהלו שם טורניר, כאילו הם לא ישנו שם, אכלו, התקלחו, רבו, צחקו, שיחקו, כאבו, כעסו וניהלו שגרת חיים.

דלת הזמן נסגרה. במערבולות של צבע וקול, מצאו עצמם שמונת האנשים, מיו, ג'יראצ'י וסלבי על חוף ים, היתה זו שעת לילה, חצות. "אנחנו על חופו של האי דיופורד..." אמרה קריס, "בדיוק פה תפסתי את..." היא נקטעה. מתוך כיסה פרץ פאנפי, פוקימון הפילון התכול. הוא הריח את אוויר הים וזיהה את מקום הולדתו.
"נכון, הרבה זמן לא היינו פה ילדון..." היא חייכה אליו.
"ובכן, מה עכשיו?" תהה טרי.
"רק מחר יקרה מה שצריך לקרות, בינתיים אנחנו צריכים להשתלב עם ההסטוריה, זאת אומרת, למצוא את הכפילים שלנו מהעבר ולהתמזג איתם, על מנת שנשתקע פה!" התעקש לאנס.
"אוקיי, איפה אנחנו מוצאים אותם?" שאלה ויולט.
"לאנס, אתה זוכר? אני, אתה ודרו ביקרנו אצל קסטו!" התלהבה קאסי. היא כל כך התרגשה.
"קדימה, למחוז ג'וטו..." חייך לאנס. סלבי התרכז. הוא לקח את כולם עימו במערבולות נוספות של צבע וקול.

החמישה נחתו בתוך יער סבוך וחשוך.
"הגענו..." התרגשה קאסי.
"אבל ממש חשוך פה..." רעדה ויולט.
"אל תפחדי, אנחנו כולנו בטוחים פה!" הרגיע אותה מייקל.
"נארגן לנו מעט תאורה, וולפיקס!" אמר דני ושחרר את פוקימון השועל לחופשי. "תיצור סחרור אש באוויר!" פקד דני. וולפיקס ירה מפיו מערבולת אש דקיקה. דני הרים ענף עבה מהקרקע והדליק את הענף.
"בשום אופן לא, אנחנו עלולים לייצר תשומת לב מיותרת!" נבחה קאסי. סלבי הפך את הלפיד הבוער לפרח גדול. קריס וטרי צחקקו למראהו של דני מחזיק בפרח. הוא השליך אותו על הרצפה. רעש נשמע מבין קבוצת שיחים. הם רעדו קלות.
"אמרתי לכם!" לחשה קאסי. מתוך השיח הגיח פוקימון עכבר קטן וסגול, רטטה. הוא ברח משם.
"מזלינו שזה רק רטטה..." אמר מייקל. הם החלו לצעוד מעט, בעלייה. "לאן אנחנו הולכים?" שאל דני.
"תכף תראו..." ענה לאנס. הם הגיעו לקצה העצים, מאחוריהם הם גילו שהם על צוק גדול, שמתחתיו עמק, המשך של היער. היתה שם ירידה מעט תלולה. "זה פה, תיזהרו..." לחשה קאסי. הם ירדו בזהירות, וגילו מצדם פתח של מערה. אור חלש בקע משם.
"אני שומעת את עצמי!!!!!" צעקה לפתע קאסי. היא החלה לרוץ, כולם בעקבותיה.
היא נכנסה לפתח המערה ונעצרה נשימתה. קסטו עמד שם, מסתורי להפליא, כנפיו מקופלות. מולו עמדו לאנס, קאסי, ולא אחר מאשר דרו. הוא היה גבוה, יפה טוהר, שיערו שחור בהיר בגוון מעט ירקרק. השלושה הופתעו לראות את קאסי. הם היו בהלם גם הם והחזיקו שלושה פוקדורים בידיהם, על מנת להלחם ולהתגונן מפני אויבים.
"מי את?! למה את נראית כמוני?" תקפה קאסי של העבר.
"אני קאסי, קאסי מהעתיד!"
"שקר!!" צעק דרו. צחוק חזק נשמע. קסטו צחק, לא הפסיק לצחוק. לאנס נכנס גם הוא אל המערה, אחריו חמשת הילדים, מיו, ג'יראצ'י, מייקל וסלבי.
"מה הולך פה?!" צעק לאנס מהעבר.
"הם הגיעו מהעתיד..." אמר קסטו. לאנס וקאסי הישנים הרימו גבה, אבל הם סמכו על קסטו, "קדימה סלבי..."
"צודק קסטו..." ענה סלבי, הוא זהר בהילה ירוקה. שני ההעתקים של קאסי ולאנס מהעבר נעלמו. הם נמוגו באוויר, כאילו היו רק אשליה ולא בשר ודם.
"מה הולך פה?!" תהה דרו. קאסי כבר לא עמדה בזה. היא קפצה על דרו, עטפה אותו בחיבוק אוהב ולא הניחה לו. שוהיי החדר לא יכלו להתערב, הם הביטו בשמיים. קאסי החלה לנשק את בעלה. דרו היה עדיין מבולבל, אבל נישק אותה.
"כמה זמן חיכיתי לרגע הזה, אתה לא מבין בכלל כמה..." התרגשה קאסי. היא ליטפה את פני בעלה, לא מעכלת עוד שהיא רואה אותו, נוגעת בו ומדברת איתו אחרי שלפני חצי שנה הוא נהרג לה מול העיניים. היה זה דבר נדיר ולא ברור.
"דרו..." אמר קסטו בטלפתיה.
"כן..." ענה דרו, עדיין מבולבל כהוגן.
"אתה זוכר מה סיפרתי לך עכשיו עם לאנס וקאסי?" שאל קסטו.
"ובכן, כן, סיפרת לנו מה הולך לקרות, סיפרת שאני הולך למות, שלאנס יחטף, שמייקל יאבד את הכרתו, שהילדים יאבדו את זכרונם, שקאסי תחביא אותם בבית שלי..." הסביר דרו. ניצוץ קטן ניצת במוחו, "רגע..." הוא תהה. כולם בהו בו וחייכו.
"מה שאתה חושב זה נכון..." חייך לאנס.
"אז בעצם, כל מה שסיפרת קרה, כולכם הצלחתם להתאחד ופשוט חזרתם אחורה בזמן?"
"בדיוק בעלי היקר, שישה חודשים של המתנה, של תוכניות והתחמקויות מתחת לאף של מיוטו, והצלחנו, הצלחנו להגיע ליום הזה שוב, לנסות לשנות את ההסטוריה..." הסבירה קאסי. היא חיבקה אותו חזק.
"קשה לי לעכל שאתם כבר חוויתם את מה שקרה, שסבלתם את כל זה ובעצם אתם נמצאים בעבר שלכם..." הוא אמר.
"זה קשה לתפוס את זה חבר, אבל זה לא אמור לשנות לך שום דבר, כי מבחינתנו כל מה שקרה שייך בעצם לעבר, לא לעתיד. היסטוריה שקרית שרק חישלה אותנו, הרי העתיד שלנו אמור להיראות אחרת ולא טרגי כמו שהיה קודם..." אמר לאנס. הוא חייך וחיבק את חברו הטוב לאחר שלא ראה אותו חצי שנה. מבחינת דרו אמנם זה היה שונה, מכיוון שרק לפני דקות ספורות הוא עמד שם עוד עם קאסי ולאנס של העבר.
"הכל טוב ויפה..." צחק קסטו, "אבל אתם מתגרים יותר מדי בכוחות הזמן..."
"למה אתה חושב קסטו?" התפרצה לפתע קריס.
"אתם יודעים מה קרה לדרו. גם אם תקדימו תרופה למכה ותצפו את המתקפה שתרצח את דרו, ההסטוריה תמצא דרך לתקן את עצמה. במקרים של מוות הדברים אחרת, זה לא כמו כוס שנשברה. אם דרו לא אמור להתקיים אחרי אותו יום של הקרב שלכם, אז הוא לא יתקיים, סה טו" הבהיר קסטו.
"אני לא טיפשה קסטו... בשביל זה נמצאים איתנו כמה חברים קטנים עם כוחות גדולים..." חייכה קאסי. סלבי, פוקימון עם כוחות הזמן ריחף בחדר, לידו מיו, עם קרבת דיאנאיי למיוטו ולידם יצור ביישן, אחד שיכול להגשים כל משאלה. יחדיו הם מפתח לניצחון.
"טיפשה את בטוח לא, אז מה את מתכננת לעשות?" צחק פתאום קסטו.
"ג'יראצ'י פה כדי להגשים לנו שלוש משאלות לפני שהוא חוזר לתרדמת, ככה הוא וסלבי ישנו את ההסטוריה וימנעו את נפילתו של דרו ואת נצחונו של מיוטו... אנחנו נחזור מחר לקרב, נמנע ממיוטו להשיג את אבן הוון ונביס אותו..." הסביר לאנס.
"אתם גאונים, את גאונה..." חייך דרו.
קסטו הלך סחור סחור בחדר. "אתם יודעים שהאבנים האלה מורכבים מחפצים אחרים, נכון?" שאל קסטו.
"כן, ידוע שאלה לא בדיוק אבנים, אלא יותר משל לשליטה ביבשות, אבל זה מה שמיוטו רוצה נכון? עם מה שהוא השיג הוא דיי שולט בקנטו, סינו ובעתיד גם ישלוט בהוון אחרי הקרב..."
"אלה רק שמועות, הוא שולט כי הוא מחזיק בצוות רוקט, זה הכל..." הסביר קסטו.
"ידוע, טוב חברים, כדאי שנלך לישון, כי מחר היום הגורלי ואנחנו עוד צריכים למצוא את הכפילים שלכם..." אמר לאנס. מיו, סלבי וג'יראצ'י הפעילו אנרגיה על חושית ושיגרו משם את כולם חזרה להוון, אל דירת המסתור הישנה של קאסי.

[B]פוקימונים שהופיעו:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/150.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/385.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/231.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/044.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/240.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/140.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/149.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bws/130.png[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/005.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/012.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/267.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/409.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/286.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/178.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/019.gif[/IMG]

חברים נשארו רק עוד שני פרקים לעונה הראשונה!!! כפי שאתם רואים נוצר טוויסט נוסף בעלילה שאני בטוח שחיכיתם לו. אני רוצה לספר לכם, כמו שציינתי קודם, שספויילר לפרק 24 לא יפורסם הפעם, אלא רק אחרי הפרק הבא שיפורסם, וזה הספיישל הראשון! זהו פרק קצר, דומה לסרטוני פיקאצ'ו הקצרים. ספיישל לא ארוך במיוחד, עם עלילה קצרה, והנה ההצצה:

[IMG]http://i45.tinypic.com/milfp.png[/IMG]

"קדימה...." אמר גלייגר. ששת הפוקימונים החלו להתקדם. שתי הבנות, סנוראנט וגלום קפצו אל המים. יאנמה וגלייגר ריחפו מעל המים.
"קדימה קקנייה..." דחף מגבי את פוקימון הקקטוס.
"אתם משחקים מלוכלך? אין בעיה!" נזפה גלום. היא החלה להסתובב במהירות וירתה עלי כותרת ורודים לעבר באנט.
דאסקאל השתמש במתקפת בערה וירה להבות קטנות של אש סגולה ששרפה את עלי הכותרת.
וולפיקס חפר באדמה והתיז אדמה על האש, לצידה של אייפום שירתה פעימת מים.

ווואאאווווו1!!!!!!!!!

פרק מדהים כהרגלך,אין מה להגיד...

ואו איזה פרק!!
אני ממש מחכה לסוף העונה ולספיישל :p

חחחח תודה, אכן יש מה לצפות!

ולכבוד החג!!!

[IMG]http://i45.tinypic.com/2rynhie.jpg[/IMG]

היה זה לילה קריר. רוח קרירה נשבה באחו הפתוח שבמחוז הוון. שישה ילדים ישנו את שנת הלילה שלהם באחו, לצידם הפוקימונים שלהם, במחנה קטן עם אוהלים שהם הקימו בזמן מסעם ברחבי מחוז הוון. נחל קטן זרם ממש לצידם. אחד מהפוקימונים של אחד הילדים ששמו טרי, היה חסר מעש ולא הצליח להירדם, כמו תמיד, הוא היה מלא אנרגיה. אלקיד היה פוקימון מסוג חשמל, גופו היה צהוב ועליו פסים שחורים. אוזניו נראו כמו שני פסים של שקעים חשמליים, דרכם הוא קלט אנרגיה חשמלית. אלקיד החליט שנמאס לו לנסות בכוח להירדם, הוא קם על רגליו והסתובב במחנה. רעש של תעופה הקפיץ אותו. הוא הביט גבוה לשמיים והבחין בשני גופים גדולים טסים במהירות מעליהם. שני פוקימונים, דמויי מטוסים.צוואריהם לבנים, אך גוף האחד אדום והשני כחול. הם טסו במהירות מעל המחנה ונעלמו באופק. "וואו" נדהם אלקיד. הוא החליט לצאת להסתובב קצת באיזור עד שיתעייף וירדם. אלקיד התקדם לעבר הנחל ורכן על מנת לשתות. המים הצלולים זרמו במהירות רבה.
"היי אלקיד!" קרא פוקימון. אלקיד הסתובב לאחור, הוא הבחין בגלום של מת' שקראה לו. גלום היתה פוקימון מסוג דשא. היא היתה נמוכה, גופה עגול וכחול עם גפיים וראשה פרח אדום סגור בפקעת. אלקיד הופתע לראותה, הוא החליק אל תוך המים.
"היי!! היזהר!" קראה גלום. היא רצה במהירות לעברו, שולחת יד קצרה ומנסה לעזור לחברה.
"אני לא מצליח!!!" צעק אלקיד. גלום איבדה את כוחה, אחיזתה התנתקה והיא נפלה על הדשא. אלקיד מצא עצמו נסחף בזרם הנחל.
"אלקיד!!!!" זעקה גלום.
"אני אהיה בסדר!!!!" צעק אלקיד.
גלום חזרה מאוכזבת אל המחנה. "היי, גלייגר, אני חייבת לקבל עזרה!"
גלייגר, פוקימון העקרב המעופף של טרי התעורר בבהלה. הוא תר סביבו והבחין בחסר. "הבנתי אותך גלום, אלקיד שוב הלך לאיבוד?" שאל גלייגר.
"כן..." צחקה גלום.
"באמת טוב שאנחנו צוחקים..." נשמע קולה של יאנמה שהתעוררה עקב ההתרחשות. היא פרשה כנפיה והחלה לרחף באוויר.
"חברים, משימת הצלה נוספת על הפרק!!" קרא גלייגר.
"אוי נו באמת אלקיד..." התלוננה סנוראנט שהצטרפה.
"מי עוד איתנו?" שאל גלייגר. מגבי הגיע, דרוך ומוכן. המגבי של מת' היה החבר הכי טוב של האלקיד של טרי.
"אני אבוא אתכם..." נשמע קולו של ביברל. ביברל היה פוקימון דמוי בונה מסוג נורמלי ומים, הוא היה הפוקימון של מייקל אחיה של כריס שהצטרף לילדים אותו הלילה. הוא נהג להיות המבוגר האחראי.
"מה קורה פה?" שאל קקנייה, חצי רדום.
"שום דבר, רק שאתה בא איתנו למצוא את אלקיד..." הודיע גלייגר לקקנייה.
"אני חייב? המקום הזה מסוכן בלילה שמעתי..." נבהל קקנייה.
"שום דבר לא מסוכן, אתה איתנו, הדבר המסוכן היחידי שיכול לקרות זה מה שאני אעשה לך אם לא תבוא!!" איים גלייגר ושיחק בצבתותיו.
"בסדר, ביברל שמור עליי!"
"אני כאן ילדון..." ענה לו ביברל.
"עוד מישהו?" קראה יאנמה. לא נשמע שום קול, שאר הפוקימונים כנראה ישנו.
"לאן הוא הלך?" שאלה סנוראנט.
"הוא נפל מקודם לנחל, אני מניחה שהוא לא הספיק להתרחק..." הסבירה גלום.
"אז שנלך?" שאל ביברל.
"קדימה...." אמר גלייגר. ששת הפוקימונים החלו להתקדם. שתי הבנות, סנוראנט וגלום קפצו אל המים. יאנמה וגלייגר ריחפו מעל המים.
"קדימה קקנייה..." דחף מגבי את פוקימון הקקטוס. ביברל קפץ אחרון כשוידא שכולם ישנים. החמישה נסחפו עם הזרם, כאשר יאנמה וגלייגר מרחפים אחריהם. הנחל זרם במהירות והם נסחפו בעיכול כלפי מטה, כמו במגלשה.
"אההה!!!" צרח קקנייה.
"תירגע..." צרחה עליו יאנמה בחזרה. הנחל הסתיים בפלג קטן. החמישה נפלו אל המים השוצפים.
"שחו ליבשה!" הנהיג גלייגר. ביברל שהיה מומחה בשחייה עזר למגבי, גלום, סנוראנט וקקנייה להגיע אל קצה המים. הם טיפסו בזריזות ודרכו על האדמה היבשה. מגבי התנשם והתנשף, המים הסבו לו נזק מסוים.
"הכל בסדר מגבי?" שאלה סנוראנט.
"אכן כן, אני אהיה בסדר, צריך למצוא את אלקיד!" אמר מגבי.
"אין צורך להתאמץ..." צחקה גלום. ברק חזק נורה אל השמיים, לא רחוק מהם.
"קדימה..." צעק גלייגר. שבעת הפוקימונים החלו לרוץ בעקבות הברק. הם חלפו על פני עצים ושיחים עד שהגיעו אל מקור הברק.
"היי חבר'ה!" חייך אלקיד.
"אלקיד, מה קרה לעזאזל?" שאל מגבי. הם הגיעו לקרחת יער, ליד מגבי עמדו ארבעה פוקימונים נוספים.
"אלקיד רק ניסה לעזור לנו..." אמר אחד מהם, הוא היה פוקימון דמוי חזרזיר, צבעו סגול ובמקום רגליים היה לו קפיץ עליו הוא ניתר.
"אני ספוינק..." הוא הציג עצמו, אך משהו בו היה עצוב.
"מה קרה לו?" שאלה גלום.
"מישהו גנב לו את הפנינה שלו, בהתחלה חשבנו שזה אלקיד" אמרה אחת מהפוקימונים הנוספים, היא היתה פוקימונית דמוית אפרוח, נוצות הזדקרו מראשה והיא היתה כתומה.
"אני טורצ'יק, זה מאדקיפ וזה טריקו..." היא הציגה את שני חבריה שעמדו לצידה. מאדקיפ היה פוקימון מסוג מים, דמוי דג ביצות, עורו כחול והוא עמד על ארבע גפיו. טריקו לעומתו היה פוקימון מסוג דשא, הוא עמד על שתי רגליו, גופו וזנבו הגדול היו ירוקים ובטנו אדומה. הוא עמד בשילוב ידיים.
"היי..." הוא אמר.
"אלקיד, אתה מוכן להפסיק לעשות שטויות?!" שאלה יאנמה.
"לא הצלחתי להירדם..." התלונן אלקיד.
"זה לא חשוב עכשיו, אני חושב שכדאי שנסייע לספוינק להחזיר את הפנינה שלו ממי שאלה לא יהיו שגנבו לו אותה..." אמר גלייגר.
"אנחנו נספיק לשוב לפני הבוקר?" שאל קקנייה.
"אל תדאג קקנייה, נחזור כמה שיותר מהר לפני שטרי יתעורר..." אמרה סנוראנט.
"אנחנו נשמח לקבל מכם עזרה!" חייך מאדקיפ.
חבורת הפוקימונים החלה לצעוד באיטיות ביער. החושך הפחיד מעט את קקנייה וכל תזוזת של שיח הקפיצה אותו. ספוינק הודה מאוד לחבורת הפוקימונים של הילדים ששמחו לעזור להם.
"אם תשאלו אותי אנחנו סתם מסתובבים פה בין העצים..." אמר טריקו במסתוריות.
"מה זאת אומרת טריקו?" שאלה טורצ'יק.
"אני כמעט בטוח שאני יודע מי האשמים..." הוא אמר.
"מי אלה?" שאלו אלקיד וגלייגר.
"אני חושב שאלה פוקימוני הרוח..."
"אני חושב שאתה צודק..." אמר מאדקיפ.
"פוקימוני רוח?" שאלה יאנמה.
"אלה ארבעה פוקימוני רוח שחיים פה ביער, בהנהגתו של באנט..." אמרה טורצ'יק.
"בדרך כלל אף אחד לא מתעסק איתם, אני חושב שאני אצטרך למצוא לי פנינה חדשה!"
"לא, בשום אופן לא!" צעקה גלום, "אל תחוש מאויים, בשביל זה אנחנו פה!"
"אני מודה לכם מאוד, אתם לא מבינים כמה..." שמח ספוינק, הוא נראה רגוע יותר.
"קח אותנו לשם טריקו..." אמר גלייגר.
"הם מתחבאים בתוך מערה לא רחוק מכאן בכלל..." הוא אמר והתחיל לצעוד. החבורה הלכה אחריו בין סבכי העצים והשיחים. ההליכה לא לקחה יותר משלוש דקות.
החבורה עמדה לפני כניסה של מערה קטנה בין הצמחים הפראיים של היער. צחוקים מרושעים נשמעו מבפנים. קקנייה החל לרעוד. יאנמה צחקה עליו, אבל ביברל השתיק אותה. השאר חששו בעצמם.
"את אמיצה יאנמה, זה טוב..." אמר טריקו.
לפתע עין אדומה הופיעה משום מקום, בודדה, מרחפת באוויר.
"אמא!!!!" צרח קקנייה, הוא יצר כדור אדום באוויר, מתקפת יום שמשי שהאירה את האיזור.
צחוק מטורף נשמע מכיוון העין.
"דאסקאל..." לחשה טורצ'יק.
"אידיוט..." סיננה יאנמה.
"לגמרי..." אמרה סנוראנט, היא יצרה כדור תכול בתוך פיה שהתפצל לקרניים קפואות של קרן הקרח. הקרניים פגעו בעין. העין הפכה לפוקימון דאסקאל, פוקימון מסוג רוח. גופו אפור, פרצופו דמוי שלד ובתוכו עין אחת אדומה.
"היי..." הוא התעצבן, "אתם אלה שפלשתם לכאן..."
"תחזירו את מה שלקחתם!" צעק ספוינק.
"על מה אתם מדברים?" נשמעו קולות נוספים. בסמוך לדאסקאל הופיעו שני פוקימונים זהים, שמם שאפט. גופם קטן ואפור, לא מפותח במיוחד, ללא גפיים. על ראשם קרן ועיניהם תכולות, צהובות וסגולות. הם נראו כמו בובות פלסטלינה.
"אתם יודעים בדיוק על מה אנחנו מדברים!" צעקו ביברל, גלום וגלייגר יחדיו.
"האמת שלא..." השניים נראו תמימים למדי.
פנינה עגולה ובוהקת, ורדרדה, הופיעה באוויר וריחפה מסביבם.
"הנה היא, שקרנים..." צעק מאדקיפ.
ספוינק ניסה לקפץ על הקפיץ שלו ולתפוס אותה, ללא הצלחה.
"היי!!" הוא צעק.
שלושת פוקימוני הרוח החלו לצחוק צחוק מרושע.
הצורה המפותחת של שאפט, באנט, הופיע באוויר כשהוא זה שמחזיק את הפנינה. הוא היה מפותח יותר בעל גפיים, אפור, עיניו אדומות, פיו סגור בריצ'רץ'.
"הפנינה הזאת מעבירה לנו את הזמן בכיף, תאמינו לי שאנחנו נהנים לשחק איתה מסירות...." אבל באנט. הוא זרק את הפנינה לדאסקאל. דאסקאל בעט בפנינה לאחד מהשאפט והוא תפס אותה עם כוח על חושי.
"מספיק!" צעק קקנייה. גפנים של דשא נשלחו מהאדמה ואחזו בפנינה.
ספוינק השתמש בכוחו העל חושי והניע את הפנינה חזרה לראשו.
"ומה עכשיו נעשה?!" החל לבכות שאפט.
"אל תדאג, אנחנו נמצא מה לעשות..." ענה באנט, "נשחק עם כדורים אחרים...."
כדור צל נוצר בידיו, הוא שלח אותו לעבר ספוינק.
"היי!" צעק גלייגר. הוא פתח את אחת מצבתותיו וירה עוקצי רעל לעבר כדור הצל. המתקפות התפוצצו.
"אתם משחקים מלוכלך? אין בעיה!" נזפה גלום. היא החלה להסתובב במהירות וירתה עלי כותרת ורודים לעבר באנט.
דאסקאל השתמש במתקפת בערה וירה להבות קטנות של אש סגולה ששרפה את עלי הכותרת.
כדור צל נוסף נשלח מכיוון באנט.
"לא יקרה!" התעצבנה יאנמה, היא ירתה זמזום חרק. גלים אדומים נשלחו מתוך כנפיה ופוצצו את כדור הצל.
ארבעת הפוקימונים הפכו לצללים והחלו לטוס במהירות בין העצים במתקפת התגנבות צל ולנסות לפגוע בפוקימונים.
טריקו חבט בשאפט עם זנבו. מאדקיפ ירה אקדח מים והעיף אחד משם.
"קדימה חבר..." אמר אלקיד למגבי. השניים הנהנו ביחד וירו מתקפת חשמל ולהביור לכל עבר על מנת לפגוע ברוחות. אחד מהברקים של אלקיד פספס ופגע בענף של עץ, הוא גרם לניצוצות להתלקח.
סנוראנט קפצה כשניבים בולטים יוצאים מפיה, היא נגסה במתקפת לעיסה באחד מהשאפט והותירה לו נזק רב.
"כל הכבוד!" אמר לה גלייגר.
העץ בו פגע אלקיד החל להתלקח ואחד מהענפים הבוערים נפל וכמעט פגע בבאנט לולא הוא ברח.
"תראו מה עשיתם ליער!" צרח דאסקאל. השריפה החלה להתפשט. פוקימוני הציפור שישנו על העץ עפו משם רחוק.
"מה עושים?!" שאלה טורצ'יק בלחץ.
"אין לנו ברירה, חייבים לאחד כוחות!" אמר דאסקאל.
מאדקיפ וביברל החלו לירות אקדחי מים ולנסות להשתלט על השריפה, בעוד היא ממשיכה להתפשט.
פוקימוני הרוחות תפסו אדמה והחלו לזרוק לעבר השריפה, אך לא היתה לכך תועלת רבה.
גלייגר השתמש בהתגנבות סלעים, וירה זרעי אבנים על האש, אך זה לא עזר בכלום.
אלקיד ומגבי סייעו לרוחות עם אדמה, מכיוון שמתקפותיהם לא יועילו לכבות את האש.
סנוראנט ניסה לירות קרחי קרח, אך אלה נמסו.
"אלקיד, אולי מסך האור שלך יעזור..." אמרה גלום.
"נכון!" הנהן אלקיד. הוא יצר חומת אור מצד אחד של השריפה, מה שמנע את התפשטותה לצד אחד.
"איפה יאנמה?!" צעק ביברל.
"יאנמה!!!" קראה סנוראנט. שום קול לא נשמע, יאנמה נעדרה.
"אני מקווה שהיא לא נלכדה בשריפה..." אמר גלייגר, טרוד.
ספוינק נאבק עם השריפה במתקפה על חושית, אך זה לא עזר במיוחד.
ביברל ומאדקיפ נחלשו והפסיקו עם מתקפות המים שלהם.
"מישהו ביקש סיוע?!" נשמע קול מוכר.
גלייגר התרגש למדי. מבין העצים ניתרה אייפום, היא ירתה כדורי בוץ לעבר האש. פוליווירל הגיע בריצה והחל לירות קרן בועות, מה שנתן לגיטימציה לביברל ולמאדקיפ להמשיך עם אקדחי המים לכיבוי השריפה.
"אני לא מאמין שבאתם!" שמח גלייגר.
"חברים נוספים..." הסביר קקנייה לטריקו.
יאנמה הגיעה בריחוף עם השאר. וולפיקס רץ מתחתיה, עם פאנפי ובלספראוט.
"היי חברה!"
"מה נשמע?" צחק פאנפי. הוא זהר באור לבן והשתמש בכוח עתיק. סלעים גדולים נוצרו ונפלו על האש.
"מצוין..." אמר באנט שהאש כמעט והגיעה למערה שלו.
ביברל עצר את אקדח המים והשתמש בגלישה. הוא נתן פוש גדול עם גל מים שכיבה חלק ממנה.
וולפיקס חפר באדמה והתיז אדמה על האש, לצידה של אייפום שירתה פעימת מים.
"בלספראוט, לא..." עצרה אותו גלום מלירות חומצה רעילה שעלולה להצית מחדש אש.
"היי תראו!" נדהם ספוינק. אלקיד זיהה את ההפתעה. מהשמיים הגיעו בתעופה שני פוקימונים ענקיים, דרקונים, האחד כחול ואחד אדום, אותם ראה אלקיד ובגללם הוא נפל לנחל שסחף אותו אל היער ואל ספוינק, טריקו, מאדקיפ וטורצ'יק. הם נחתו על הקרקע, בסמוך לפוקימונים ולאש.
"אנחנו לטיאוס ולטיאס..." הם אמרו. כוחם העל חושי העוצמתי כיבה בשניות את השריפה.
"עליכם לחיות בשלום ביער..." אמר לטיאוס.
"צודקים..." אמר מאדקיפ.
"לא הייתי מסכים לכך לולא המערה שלי כמעט נשרפה..." אמר באנט.
"זה עצוב שאתם מתנהגים ככה..." אמרה לטיאס.
השמש החלה לעלות.
"מצטערים חברים, אנחנו חייבים ללכת לפני שהמאמנים שלנו יתעוררו...." אמר גלייגר.
"שמחנו לעזור לך ספוינק, והיה נעים להכיר אתכם..." הוסיף אלקיד.
פוקימוני החבורה החלו לרוץ ולהעלם בין סבכי העצים.
"תודה לכם!!" צעק ספוינק, מבלי שהספיק להיפרד מהם כמו שצריך.
"מעניין מאיפה הגיעה חבורת הפוקימונים הזאת, אבל אין ספק שהם עזרו לנו היום, לשני הצדדים...." אמר דאסקאל.

[B]-יום לאחר מכן-[/B]

"מסור לי!!!" צעק באנט. הוא תפס בשתי ידיו כדור עגול העשוי מדשא ועשבים ואז השליך אותו לעבר שאפט. זה תפס אותו באוויר בעזרת הכוח העל חושי שלו. הוא זרק אותו לעבר טריקו. טריקו חבט בכדור עם זנבו. מאדקיפ העיף את הכדור ממנו עם אקדח מים לעבר דאסקאל ודאסקאל זרק אותו לעבר ספוינק. ספוינק נגח בו עם ראשו ועם הפנינה.
הפוקימונים צחקו.

[B]פוקימונים שהופיעו:[/B]

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/331.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/239.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/361.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/069.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/231.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/061.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/044.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/240.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/400.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/252.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/255.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/258.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/325.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/355.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/353.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/354.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/380.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/381.gif[/IMG]

וספויילר לפרק לפני האחרון!

[IMG]http://i50.tinypic.com/4gj5i0.jpg[/IMG]

פוקימון כחלחל, דמוי עכביש דילג על המים בצורה מדהימה. "סרסקיט, עכביש המים! באדוו, קליע זרעים!" פקד דרו. באדוו החל לירות לעבר האגם מתקפת קליע זרעים. מים עפו לכל עבר, סרסקיט הסתחרר. הוא ירה קרן בועות לעבר באדו.
"כן, טוב, אז אם לא שמעת עליי, אני מיו, פוקימון אגדי ונדיר כמו שבני האדם אומרים, ואני לא כזה חלש ונפוץ יחסית לפוקימונים אחרים. הם רצו אותי אז לא שיתפתי פעולה, אבל מדענים שלהם יצרו העתק שלי, חזק יותר, והם הצליחו, כי הוא פועל למענם בצורה עיוורת, רק שהוא עוד טיפש והוא מתעסק בלמחוק אותי כי הוא לא מסוגל להתמודד עם העובדה שאני המקור שלו. הוא צמא לכוח כי ככה חינכו אותו..." הסביר מיו. דרו הקשיב בקפידה.
"אין לנו מה לפחד, כי כרגע הקרב הזה צריך להתחיל לפי אירועי ההסטוריה..." אמרה קאסי.
פלייגון ודרגונייט ריחפו באוויר מסביב לחבורה.
"אני רוצה גם לעזור..." אמר טרי, הוא שחרר לחופשי את סנוראנט.

חזרתי:)
הפרק ממש טוב ומותח לומרות שציפיתי שהקרב יחתך באמצע

לגבי הפרק האחרון עם אלקיד
רעיון נחמד והפסקה נחמדה בעלילה
רק דבר אחד לא הבנתי- מתי זה קורה?

זה קורה לפני הקרב עם מיוטו, לפני שהם מגיעים אל הבית, כשהם עוד במסע שלהם. אל תנסה להתמקד יותר מדי בזמן שזה קרה, זה בדיוק כמו ב-Pikachu Shorts שלא ידוע באמת מתי זה קרה, סתם קצת להראות את היחסים בין הפוקימונים

עוד פרק ועוד וואו!!!
יאללה תסיים את העונה ואז עונה 2!!!![
יאללללהההה!!!!

מחכה כבר לפרק האחרון.מעניין איזה סיום תעשה אז.(אני יודע שהפרק הבא הוא לפני האחרון)

הפרק הבא יפורסם ביום שני כנראה, או בשלישי! :]
אני כבר יכול להגיד שהסיום הוא פתוח, כדי להשאיר לכם הרבה טעם של עוד

[IMG]http://i50.tinypic.com/4gj5i0.jpg[/IMG]

"אני עוד לא מעכל שאנחנו נמצאים במקום שלא היינו, אתם מבינים? מבחינת ההסטוריה כל מה שקרה לנו על האי עוד לא קרה ואולי גם לא יקרה אם הכל ילך כמו שמתוכנן..." אמר טרי לשלושת פוקימוניו, גלייגר, קקנייה וסנוראנט ששיחקו בסמוך אליו. הוא שכב על ספת הסלון בדירת המסתור של קאסי. מסביבו ישנו ארבעת חבריו, מת', ויולט, דני וקריס. היתה זו שעת בוקר, שמונה וחצי בבוקר. כולם היו כל כך עייפים ולא מיהרו לקום, למרות שהתרגשו ממעמד היום הזה. קאסי היתה גמורה, אותו לילה היא בקושי נרדמה מההתרגשות של האיחוד עם בעלה דרו. הוא וקאסי השלימו פערים, למרות שמבחינתו הם לא נפרדו מעולם, אבל בכל זאת שמח לשמוע בדיוק מה קרה בכל הזמן הזה אחרי היום בו הוא היה אמור להירצח. איך היא עברה לגור בביתו בצוק אותו הוא קנה מהסוכנות. בית שהכיל חדרי שינה רבים ומפוארים, מנהרות מסתוריות, חדר ממוחשב, חדר זמן, סלון גדול ומדהים בעיצובו, מקלחת מיוחדת במינה. הוא שמע איך היא ומיסטר מיים ניהלו את הבית, ביחד עם מיו וסלבי בזמן שחמשת הילדים ומייקל ישנו בתרדמת. איך הילדים התעוררו והחלו לצאת, מבולבלים לגמרי בחיפושים אחר הפוקימונים שלהם שאבדו ברחבי הזמן. איך הכל השתנה כאשר מת' גילה את מייקל, הזיכרון של הילדים החל לחזור לאט, לאט. איך בגלל ג'ינה שניסתה להסתנן לבית בעקבות טרי, גרמה לכך שזכרונו ישוב ובעקבות כך היא החליטה להתגלות אליהם בעצמה עם מיו וסלבי ובכך זכרונם חזר. היא סיפרה לו שאחרי שכל זה קרה מריהאנה ניסתה לתקוף אותם בבית אבל נכשלה הודות לסלבי ומיו. כמה ימים אחרי הילדים נשלחו למצוא את הפוקימונים האחרונים שלהם וויולט נשלחה לפני להשיג את הצ'יפים של ההתפתחות. משם הילדים נחטפו על ידי מריהאנה לצינוק ישן ורק בזכות השעון שדני קיבל הם הצליחו לאתר אותם, להציל אותם ולהשיב אותם להווה. היא לא שכחה איך ויולט ומת' הצילו את לאנס שהיה כלוא במאורת הדרקון, ואיך נראה האיחוד ביניהם. על כך שהוא קיים טורניר מוצלח כדי לאמן את הילדים. היא כמובן הכירה לדרו את ג'יראצ'י וסיפרה לו איך היא וויולט הצליחו להעיר אותו בעזרת קולה הטהור של קאסי. אחרי כל זה הם החליטו לחזור, אחרי שמיוטו ניסה סופית לתקוף אותם חזיתית, והנה הם כאן, בעבר, מנסים להשתלב בו.

[I]הכל התחיל לפני שש שנים. דרו, נער צעיר מהעיר העתיקה לארוס החל את מסע הפוקימונים שלו במחוז הוון האקזוטי. מחוז הוון הוא מחוז גדול, מוקף באוקיינוס, מלא בחופים ופוקימונים טרופיים. דרו היה אז בן שבע עשרה. באדוו, להיום רוזרייד, היה הפוקימון הראשון איתו יצא דרו למסע. סיפורו של דרו מתחיל מהיום בו לכד את הפוקימון השני שלו.
"חייבים להגדיל את המשפחה שלנו באדוו..." אמר דרו לפוקימון שלו. באדוו היה פוקימון מסוג דשא, פוקימון קטן וירוק דמוי ניצן. "בא-דוו" הסכים הפוקימון. השניים הקימו מחנה קטן ביער ליד העיירה לארוס, בקצה של אגם קטן. דרו הבחין במספר של פוקימוני מים שוחים באגם. הוא נדלק על פוקימון בצבע כחול, שעל ראשו צמח מים. "פוקימון שהוא גם צמח וגם מים, יכולה להיות תוספת אדירה למשפחה שלנו! באדוו צא במתקפת קליע זרעים!" פקד דרו. באדוו החל לירות מטח של זרעים צהובים מפיו. לוטד התנגד למתקפה וירה גם הוא קליע זרעים. המתקפות התנגשו ולא הזיקו לאף אחד מהצדדים. לוטד החל לירות אקדח מים והעיף את באדו על עץ. לוטד צלל אל תוך האגם. "אוי נו באמת! הוא ברח, ננסה פוקימון אחר!" אמר דרו. פוקימון כחלחל, דמוי עכביש דילג על המים בצורה מדהימה. "סרסקיט, עכביש המים! באדוו, קליע זרעים!" פקד דרו. באדוו החל לירות לעבר האגם מתקפת קליע זרעים. מים עפו לכל עבר, סרסקיט הסתחרר. הוא ירה קרן בועות לעבר באדו.
"פוצץ אותן!" באדו נתן בכל כוחו יריות של זרעים שפוצצו את הבועות.
"אבקת שיתוק!" באדוו שחרר עננה של אבקת צהובה וקטלנית. סרסקיט שתקף במתקפת מהירות והתקרב לבאדוו, שאף את האבקה והשתתק. באדו שאב את האנרגיה של סרסקיט במתקפת ספיגה. סרסקיט ספג נזק קריטי. "קדימה פוקדור!" הכריז דרו וזרק פוקדור חדש, היישר מהחנות. הוא דייק בזריקה. הפוקדור נפתח ושאב לתוכו את סרסקיט. הפוקדור התנדנד במשך כמה שניות ונדם.
"סרסקיט שלנו!!" שמח דרו. הוא הניף את באדוו הקטן באוויר ואת הפוקדור שהכיל את הפוקימון החדש שלו.
"זה היה מרשים דרו..." נשמע קול נשי. דרו נדהם, הוא הבחין בנערה בעלת שיער חום גולש וגלי. "היי, קאסי, נכון? אהבת?" דרו היה נבוך. קאסי, להיום אשתו, היתה ילידת העיר לארוס. הם לא ממש הכירו, רק היו מכרים מאותו בית ספר למאמנים מתחילים.
"כן, זה מאוד יפה, גם אני ומיים ג'וניור כאן, מנסים למצוא שותף חדש לצוות..." היא אמרה והציגה את השותף שלה, פוקימון על חושי קטן, דמוי ליצן. הוא היה חמוד בצורה מדהימה וחיקה כל תנועה של המאמנת שלו, קאסי. "כבר השגת את התג הראשון שלך?" היא שאלה. "שלילי, עוד לא, בדרך... מה איתך?"
"אני לא מאמנת, אני מתאמת, התמודדתי בתחרות הראשונה בעיר, אבל הפסדתי במקום רביעי... אני לא דואגת, יש לי מספיק זמן להתאמן!" היא אמרה וחייכה.

מספר חודשים לאחר מכן, דרו כבר זכה בתגים רבים, יותר ממה שהיה צריך, במהלך מסעו בהוון. הוא שהה יומיים בעיירה פסיפידלוג, עיר צפה באמצע הים, משם היה אמור לעלות על מעבורת שתיקח אותו אל העיר אוורגרנד, שם יתמודד בליגת הפוקימונים. נותר לו להמתין יום נוסף, לכן הוא החליט לטייל באיזור. על המפה שלו הוא הבחין באי לא רחוק משם, עליו שוהה מגדל ישן, עצום בגובהו, עליו נח פוקימון אגדי מסתורי. דרו החליט לחקור את המקום כי האמין שמסע הפוקימונים שלו לא יסתכם רק בקרבות, תגים ותפיסות, אלא גם בלהכיר את מחוזו לעומק ולהכיר סוגים וזנים של פוקימונים.
"סליחה אדוני, עד כמה רחוק מפה מגדל השמיים?" שאל דרו אדם מבוגר שעמד מחוץ לביתו והשקיף על נוף הים.
"לא רחוק, לא רחוק בכלל, אם תנוע צפונה מכאן, תוך חמש דקות תוכל כבר להבחין בו..." ענה לו הזקן.
"תודה!" חייך דרו. הוא רץ, הגיע לקצה המיים ושלף שני פוקדורים. "אני זקוק לעזרתכם מכיוון שאין לי פוקימון ששוחה ואין מעבורת שתיקח אותי לשם!" אמר דרו והטיל שני פוקדורים באוויר, מתוכם הגיחו שני פוקימונים מעופפים, האחד מאסקיוריין, פוקימון הפרפר, ההתפתחות של סרסקיט והשני, ויברווה, פוקימון דרקון המזכיר מעט חרק מעופף. שניהם לא היו גדולים מספיק כדי שדרו יעלה עליהם, אבל כל זרוע שלו אחזה ברגליו של ויברווה ומאסקיוריין. הם החלו לרחף באוויר, ואז עפו, מעל פני המים לעבר האי הקטן. דרו הרגיש כמו בסקי מים. הוא הרגיש את רסיסי המים המלוחים והבריזה של הים מתנפצת לו בפנים. אחרי חמש דקות של תעופה הוא ראה מולו את מגדל השמיים. מגדל עתיק עשוי אבנים זהובות. "שנתכונן לנחיתה?" שאל דרו. שני הפוקימונים המעופפים החלו להאט ולרדת בגובהם. תוך דקה מצא עצמו דרו על האי. הוא נחת על שתי רגליו והשיב את שני הפוקימונים לפוקדורים שלהם.
"וואו..." התלהב דרו. הוא החליט להכנס אל המבנה. שתי דמויות נעות על פני הים הסבו את תשומת ליבו. היו אלה שני פוקימוני דרקון, מזכירים נחשים במבנה גופם. הם היו תכולים, קרן לבנה הזדקרה ממצחיהם. "אלה דרגונייר!"[/I]

טרי כבר התלבש. חבריו קמו לאט. מייקל ולאנס כבר הסתובבו בבית, מוכנים גם הם. "נזכרתי!!!" צעק לפתע טרי, דבר שהעיר את השאר יותר מהר. "זוכרים? הסתובבנו ליד ורנרדוף, התאמנו ואז ג'ינה הכריחה אותי להלחם בה!" התלהב טרי.
"צודק, אני ודני ביצענו מהלכים לתחרויות, קאסי דרו ולאנס באו לאסוף אותנו..." אמרה ויולט.
"עשינו טעות חברים, שינינו את ההסטוריה..." מלמל מת', אך למרות זאת כולם הקשיבו לו.
"מה זאת אומרת מת'?" שאלה קריס בהתעניינות. קאסי ודרו הצטרפו אל הסלון.
"כל זה קרה, אבל שינינו את העבר, קאסי לאנס ודרו כבר לא יגיעו להציל אותנו, הם כבר לא קיימים, הפכנו אותם לקאסי דרו ולאנס מהווה והעתיד..." הוא השיב.
"אתה צודק, אבל כל זה לא משנה, כי אנחנו יודעים מה קרה ואיפה הייתם ואנחנו בכל זאת נבוא..." אמר לאנס, "או לפחות דרו וקאסי! לי ולמייקל יש דברים לעשות!" אמר לאנס.

[I]ככל שהדרגוניירים התקדמו אל האי, דרו הצליח לזהות שתי דמויות רוכבות עליהן, נער ונערה. שיערו של הגבר אדום, שיערה האסוף של הנערה כחלחל. דרו החליט להתחבא. הוא טמן עצמו מאחורי שיח מספיק רחב.
"אני מתרגש!" אמר הנער.
"גם אני, דוד יתרגש גם מאוד לראות תמונה אמיתית של ראייקוזה..." אמרה הנערה. "חזרו..." אמרו השניים והשיבו את הדרקונים לכדורים שלהם.
"שומע את זה?" קפצה הנערה. היא הסתכלה ישירות אל השיחים, היו לה חושים חדים.
דרו הבין שמיקומו הוסגר וחשף את עצמו.
"אל תדאגו, התחבאתי רק כי חששתי מכם!" הוא אמר.
"הבהלת אותנו, מי אתה?" שאל הנער.
"אני דרו, מאמן פוקימונים מהעיר לארוס, מי אתם?" שאל דרו.
"לארוס זה פה בהוון נכון? אני לאנס, מאמן פוקימוני דרקון, זאת 'קלייר בת דודתי, גם היא מאמנת פוקימוני דרקון, שנינו באים מהעיירה בלאקת'ורן במחוז ג'וטו!"
"מה המצב?" חייכה קלייר.
"אז מה מעשייך פה, דרו?" שאל לאנס.
דרו שלף קופסת מתכת עגולה מכיסו, הוא פתח אותה לרווחה והציג שמונה תגי מכון צבעוניים ומבריקים. "אני בדרכי אל ליגת הוון, בינתיים החלטתי לטייל קצת באיזור, היום הגעתי לחפש את ראייקוזה" הסביר דרו.
"וואי יפה, אנחנו לא עורכים פה מסע איסוף תגים, אנחנו סתם מחפשים פוקימוני דרקון שונים ונדירים ומצלמים אותם לדוד הזקן שלנו!" הסבירה קלייר.
"אה מעניין, אמרתם שאתם מאמנים לא?" שאל דרו.
"נכון, אבל אפשר להגיד שכרגע סיימנו..." אמר לאנס, הוא שלף שתי קופסאות תגים וגם קלייר והציגו לדרו.
"אחד מהם ממחוז קנטו ואחד מג'וטו, לאנס ניצח במקום ראשון בליגת קנטו וג'וטו והוא בשלבי בחינות להיות חלק מארבעת האלופים, אותי מעוניינים להציב בתור מנהיגת מכון העיירה שלי ולהחליף את אבי המנוח..." הסבירה קלייר.
"וואוו, אז אתם בטח מאוד חזקים, שיהיה הרבה בהצלחה חברים!" חייך דרו.
"שיהיה בהצלחה בליגת הוון, אתה מוזמן לבוא לבקר!" אמר לאנס.
"עשיתם לי חשק, אני בטוח שאבוא!"
"מי יודע, אולי תילחם מולי בהמשך ותתמודד מולי על תואר האלוף!" צחק לאנס.
"אני אשתדל..." צחק דרו.
"תצטרף אלינו למצוא את ראייקוזה?" חייכה קלייר.
"בטח, בואו!" התלהב דרו מהמעמד. השלושה נכנסו אל המגדל. הוא הזכיר מבפנים מערה. הרצפה היתה מלאה בחול ומדרגות מאבן הובילו לקומות הבאות. לפתע נשמע רעש ורעידה קלה של המגדל. הם שמעו נהמה עצומה של דרקון.
"זה בטח הוא!" צעק לאנס. הם החליטו לא לטפס ויצאו חזרה החוצה. בפסגת המגדל הם ראו פוקימון דרקון עצום בגודלו, בצבע ירוק. הוא החל לרחף באוויר, גופו ארוך כמו של נחש.
"וואהוו, זה הוא!!!" צרחה קלייר. היא הוציאה מצלמה מתיקה והחלה לשחק עם הפוקוס. "צלמי!!" התלהב לאנס, "שיראו גם את המגדל!"
ראייקוזה ריחף מספר שניות באוויר, לבסוף הוא צבר תאוצה וטס היישר אל השמיים ונעלם באופק.

שנה לאחר מכן, דרו סיים בהצלחה במקום שני בליגת הוון. זה לא הספיק לו, הוא החליט לבקר במחוז קנטו לפי הצעתו של לאנס וקלייר שפגש לפני שנה במהלך מסעו. הוא זכה בתג מכון הרעל בעיר פיושה ותכנן משם לשוט לאי סיניבר כדי לנצח בקרב המכון האחרון שלו. בדרכו לשם עצר על אי. היה שם ג'ונגל טרופי עצום.
"הוא פה, מסתתר, אני מרגיש אותו!" לחש פוקימון. חמישה אנשים שלבשו מדים שחורים הקיפו את הפוקימון. היה זה מיוטו.
"איפה הוא?" שאל אחד מאנשי הרוקט.
"צא החוצה מיו, הלחם כמו פוקימון אמיתי!" זעם מיוטו.
"אני לפחות פוקימון אמיתי..." נשמע צחקוק מבין עצי הג'ונגל. מיו חשף עצמו. הוא השתעשע מהבדיחה האחרונה שלו.
"אני פוקימון אמיתי, שיפור של המקור העלוב שלי וחזק הרבה יותר ממנו!" זעם מיוטו, הוא טען מתקפת כדור צל.
"תקפו אותו!" צרח מיוטו. חמשת אנשי הרוקט זרקו חמישה פוקדורים באוויר, מתוכם נפלטו שלושה זובאטים ושני גולבאטים, פוקימוני העטלף. הם החלו לעוף אחריו. הוא נטרל אותם כששלח אליהם מתקפות תותח זרם. כדור צל הפתיע את מיו ופגע בו ישירות. הוא נפל על הרצפה, מלא עשן. "אני אביס אותך!" צחק מיוטו וציווה על פוקימוני העטלף לסייע לו. הם החלו להקיף את מיו ולנשוך אותו.
"עצרו ומיד!" צרח דרו. הוא הגיע בטיסה על פוקימון דרקון, הפלייגון שלו שהתפתח מויברווה. פוקימון דרקון ירקרק וגדול. הוא ירה מתקפת סופת חול מפיו והרחיק את העטלפים מגופו הקטן של מיו.
"אל תתערב, אידיוט!" צעק מיוטו. בכוח על חושי הוא הסיט את פלייגון ודרו מדרכם אל צמרת של עץ.
מיו ריחף חזרה באוויר. הוא ירה מתקפת קרן סולרית על ידי טעינת אנרגיה מהשמש ישירות לעבר מיוטו. מיוטו רק צחקק והסיט את הקרן אל פלייגון ששהה על העץ. פוקימון הדרקון התאושש וגם דרו. הם עפו חזרה אל הקרקע. מיוטו טען בפיו קרן על, ושחרר אותה, עוצמתית ובוהקת. מיו ירה קרן על ופלייגון סייע לו עם זעם דרקון. קרן העל גברה על שתי המתקפות והתפוצצה. מיו ופלייגון הובסו, דרו נפצע גם הוא מהפיצוץ. "חזור, פלייגון..." השתעל דרו. הוא השיב את פוקימון הדרקון לפוקדור ותפס את מיו כשהוא אוחז בו בזרועותיו ומצמיד אותו לגופו.
"מה אתה עושה?!" צרח מיוטו. הוא שלח את העטלפים. דרו החל לרוץ בשארית כוחותיו כשחמשת העטלפים רודפים אחריו ויורים לכיוונו מתקפות של עוקצי רעל.
דרו נפגע מהגולבאטים והזובאטים. מיו המעולף נפל מידיו. העטלפים עפו אל מיו וניסו לתקוף אותו. דרו צרח והגן עליו בגופו כשהעטלפים מסתערים עליו, נושכים אותו ומרעילים אותו.
"עזבו אותו!" צרח דרו. הוא ניסה לזרוק פוקדור. מיוטו הגיע לשם, צוחק. "בן אנוש טיפש..."
"אתה הטיפש!" צעק עליו דרו. הרעל זרם בעורקיו ועלה לו החום. הוא ניסה להאבק בעטלפים ונכשל. מיו התעורר לפתע. הוא עצם את עיניו ושיגר אותו ואת דרו משם. השניים נחתו על חוף ים. "תודה שהצלת אותי... אני חייב לך הרבה!" אמר מיו.
"על לא דבר..." מלמל דרו, הוא היה מטושטש.
"כמובן, שכחתי!" אמר מיו. הוא עצם את עיניו. גופו זהר במן הילה מסתורית שזהרה בכל צבעי הקשת. גופו של דרו זהר גם הוא בהילה בצבע טורקיז. הרעל שזרם בדמו נמוג ודרו התעורר לגמרי, מלא אנרגיה.
"תודה לך, זה המקסימום שיכולתי לעשות!" אמר מיו.
"זה בסדר, אני לא צריך יותר מזה..." אמר דרו.
"תוכל להסביר לי איך אתה מדבר אם אתה פוקימון, ומי היה הפוקימון הזה ולמה הוא תקף אותך?" הציף דרו בשאלות.
"אני מיו, אני לא באמת מדבר, אני מדבר בטלפתיה ולכן אתה מצליח להבין אותי! מיוטו הזה, הוא שיבוט שנוצר ממני על ידי צוות רוקט. הם מצאו שערה שלי ובעזרת הדיאנאיי שלה הם יצרו העתק שלי, יותר חזק..."
"למה הם עשו את זה? למה דווקא ממך?" התעניין דרו. מיו צחק.
"הם רוצים כוח הצוות הזה..."
"כן, שמעתי עליהם, אחד ניסה לשדוד אותי אבל קרעתי אותו והוא ברח לעזאזל..." הסביר דרו.
"כן, טוב, אז אם לא שמעת עליי, אני מיו, פוקימון אגדי ונדיר כמו שבני האדם אומרים, ואני לא כזה חלש ונפוץ יחסית לפוקימונים אחרים. הם רצו אותי אז לא שיתפתי פעולה, אבל מדענים שלהם יצרו העתק שלי, חזק יותר, והם הצליחו, כי הוא פועל למענם בצורה עיוורת, רק שהוא עוד טיפש והוא מתעסק בלמחוק אותי כי הוא לא מסוגל להתמודד עם העובדה שאני המקור שלו. הוא צמא לכוח כי ככה חינכו אותו..." הסביר מיו. דרו הקשיב בקפידה.
"אז זה אומר שאתה לא בטוח כל כך?" שאל דרו.
"נכון, הוא מחפש אותי ויש לו את הכוח כמו שראית..." חייך מיו. הוא הרים מספר חפצים מכיסו של דרו בכוח על חושי, "אבל מצאתי את מי שישמור עליי ומי שאני אשמור עליו לזמן הקרוב!" פוקדור בודד התנגש בגופו של מיו. מיו נכנס לתוכו ונלכד.

דרו עמד בקצה זירת הקרב באצטדיון ליגת אינדיגו של מחוז קנטו. הוא הגיע לגמר, ויתחרה על המקום הראשון. היה זה הסיבוב האחרון בקרב, דרו נלחם עם הרוזליה שלו שהתפתח מבאדו. הוא לא היה גדול, נראה כמו זר פרחים כששתי ידיו נגמרות בורדים, אחד אדום ואחד כחול. רוזליה דילג והתחמק מסלע גדול שנזרק לעברו. באורך פלא הסלע דילג עליו ועף חזרה אל יריבו, פוקימון חייתי וגדול בעל שתי קרניים שעומד על שתיים, גופו מצופה במתכת קשיחה, אגרון.
"מיו אני יודע שזה אתה... תן לי לעשות את זה בעצמי..." לחש דרו כשגילה שהוא הסיט את מתקפתו של אגרון. הוא חש במיו מרחף לידו, בלתי נראה. מיו רק צחקק.
"סיים את זה רוזליה, קרן סולרית!" צעק דרו. רוזליה הצמיד את שתי ורדיו, הוא טען אנרגיה מהשמש וירה קרן עוצמתית ומסנוורת, עוביה היה רחב יותר מהרגיל, ודרו הבין שמיו ירה קרן סולרית גם הוא ביחד עם רוזליה. אגרון שהיה איטי מאוד לא הצליח להתחמק. הוא נפל מעולף לגמרי על הרצפה, אחרי הקרב הקשה הזה.
"המנצח בליגת אינדיגו, דרו מהעיר לארוס!" הכריז השופט. זיקוקים נורו לשמיים. דרו היה נרגש, הוא עשה זאת בכוחות עצמו, כמעט.

שבוע לאחר מכן, מצא עצמו דרו מאותגר לקרב על ידי רביעיית האליט. הוא הצליח להביס אותם בקרבות נועזים, הפעם הסכים שמיו יעזור לו, כי שאיפתו היתה להלחם מול אלוף קנטו שגם היה אלוף ג'וטו, לאנס מאמן הדרקונים אותו פגש שנה לפני. הוא נכנס אל האולם, האולם היה רחב, מצופה כולו בזהב טהור. שטיח כחול כהה הוביל מטה במדרגות אל זירת הקרב. מסביב לזירה, כמו ביציע, היו כני זהב מיוחדים, כשמתחתם רצפת זכוכית המכסה בריכת מים תכלכלה. את הזירה האירו לפידים בוערים, היוצאים מפיהם של פסלי ראשי דרקונים. "דרו, חיכיתי לך, אני גאה בך על שהגעת להתמודד מולי! באמת שידעתי שאתה תגיע, אבל אני לא מתכוון לעשות לך הנחות!" חייך לאנס. מיו נגלה בחדר, הוא שמע על לאנס ובטח בו.
"וואו אני לא מאמין, זה מיו!!" נדלק לאנס.
"כן, אני שומר עליו מפני מיוטו, בטח שמעת עליו ועל צוות רוקט..." הסביר דרו.
לאנס החל לצחוק, צחוק מתגלגל. "אתה לא מעודכן הא? צוות רוקט נפלו. כמה ילדים הצליחו ללמד את מיוטו מהי אהבה אמיתית בין פוקימונים לבני אדם. הוא הבין את טעותו ועזב את צוות רוקט. למזלינו הרב, הצלחנו לעצור אותם, הם נותרו ללא מנהיג... אסרנו אותו, ג'ובאני!"
"איזה ג'ובאני?" שאל דרו. מיו חש הקלה, דרו הבין שזמנו של מיו לעזוב.
"כן, מנהיג מכון ורידיאן!" הדגיש לאנס.
"ראיתי שמשהו בו מסריח, רציתי להלחם מולו אבל הוא לא הסכים כי לא היו לי תגים בכלל..." הסביר דרו.
"דרו, יש לי משהו לספר לך, נשב על איזה משקה בסוף הקרב!" הדגיש לאנס, הוא שלף פוקדור וזרק אותו באוויר. הגייראדוס האדום שלו יצא לחופשי בזירה. "קדימה מאסקיוריין!"
[/I]

טרי יצא לעבוד על מתקפת פעימת האופל של גלייגר בסיועה של סנוראנט, וקריס ומת' ערכו ביניהם קרב בין גלום לפוליווירל.
טרי השיב את שני הפוקימונים שלו אל הפוקדורים שלהם ברגע שסיים. הוא שב אל העיירה כדי לפגוש במת' וקריס. משום מקום קפצה אליו דמות.
"ג'ינה!" נבהל טרי, "מה את רוצה ממני?!"
"אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת שאתה לבד ולהביס אותך!" היא אמרה בנחישות.
"על מה את מדברת? אין לי זמן לזה!" התחמק טרי וניסה ללכת. ג'ינה לא פחדה ורצה אחריו, חוסמת את דרכו.
"יש בך הרבה פוטנציאל, הלחם בי טרי!" היא חזרה על דבריה. טרי לא אמר מילה, נראה כי הוא התייאש. הוא שלף פוקדור.
"קרב כפול!" היא אמרה ושחררה את שני הפרפרים האהובים שלה, ביוטיפלאיי ובאטרפרי.
"טאורוס, סנוראנט!" פקד טרי וזרק לאוויר שני פוקדורים, מתוכם יצא פוקימון השור ופוקימונית כובע השלג.
"באטרפרי, קרן איתות! ביוטיפלאיי, רוח כסופה!" ציוותה ג'ינה.
"סנוראנט, ניב קרח! טאורוס, מתקפת משיכה!" פקד טרי.
סנוראנט יצרה לעצמה ניבים תכולים העשויים קרח ותכננה לנשוך איתם את באטרפרי. טאורוס לפני כן הספיק לשלוח לבבות מיוחדים שפגעו בשני הפרפרים, אך במקום להכאיב להם, הם גרמו לביוטיפלאיי להתאהב בטאורוס כי היתה נקבה, ולבאטרפרי לא קרה כלום כי הוא היה זכר. ביוטיפלאיי שלחה את הרוח הכסופה לעבר סנוראנט והספיקה לפגוע בה לפני שהיא הספיקה לפגוע בבאטרפרי. באטרפרי שלח קרן איתות אך טאורוס דהר משם במהירות והתחמק.
"להביור!" ציווה טרי. להבות של אש פרצו מתוך לועו של פוקימון השור לעבר הביוטיפלאיי של ג'ינה. הפרפרית ריחפה באוויר ולא התנגדה כתוצאה ממתקפת המשיכה.
ג'ינה ניסתה להגיד משהו, אך באטרפרי טס להגנתה ללא פקודה נוספת. הוא ריחף מלפניה ויצר בועת מגן ירוקה שהגנה על השניים מהלהביור ופיזרה אותו לצדדים.
"אאוץ'!" צרחה ג'ינה בהפתעה ונפלה על הרצפה.
"קרן קרח סנוראנט!"
"עצרי את הקרב ביוטיפלאיי!" נאנקה ג'ינה ולחצה על זרועה בכאב. ביוטיפלאיי השתמשה במתקפת בלבול והסיטה את קרן הקרח לעבר עץ. הקרן התנגשה בו והוא קפא.
"לפני שתגידי שאת חייבת ללכת, אנחנו נעצור אותך!" הופיע טרי משום מקום, אלקיד עימו. פוקימון החשמל ירה מתח דק של חשמל שפוצץ את רימון העשן שהיא שלפה מכיסה לחתיכות.
"הפעם זה לא יעזור לך ג'ינה" צחק מת'. הוא היה גאה בעצמו, מגבי צעד לצידו.
"טרי, אם אתה כאן, אז מה אתה עושה גם כאן?!" נבהלה ג'ינה. טרי של העבר לא עיכל שום דבר הוא הביט בהלם טוטאלי מההעתק שלו.
"אז ככה ג'ינה, הגענו לכאן מהעתיד הלא רחוק על מנת לשנות את ההסטוריה, אז הפעם את לא תברחי אחרי שהתחלת ככה את הקרב הזה, גם אם מיוטו מצא את האבן של הוון" צחק טרי.
"איך אתם יודעים? מי אתם?!" היא הופתעה.
"טרי, תשאיר את זה לנו..." קרץ טרי לעצמו. "אלקיד, מתקפת ברק!"
"מגבי, להביור!" פקד מת'. גל חשמלי ואש צורמת נורו לעבר שני הפרפרים המרחפים. באטרפרי יצר בועת מגן ירוקה והגן על עצמו ועל ביוטיפלאיי כמו מקודם.
"איזה לא גבר, ממש פחדן!" צחק טרי על באטרפרי, "טוב נו מה ציפיתי מפרפר..."
"שלא תעז לדבר ככה על באטרפרי שלי! תקוף אותו בקרן איתות!" באטרפרי ירה מפיו קרן ירוקה. "תתחמק, מתקפת בזק!" פקד טרי.
"ביוטיפלאיי, רוח כסופה!" פקדה שוב ג'ינה. אלקיד ירה כוכבים צהובים וחדים מתוך כף ידו. הן פגעו בפוקימון הפרפר והסיטו אותו הצידה. אלקיד ניתר באוויר והתחמק מקרן האיתות. מגבי לא הצליח להתחמק, כשרוח כסופה נשבה עליו וכלאה אותו בה. "שלח להביור!" פקד מת'.
"בלבול!" פקדה ג'ינה. מגבי ירה להביור מפיו, אך ביוטיפלאיי שלטה בו והסיטה אותו אל אלקיד שלא הצליח לברוח. הוא נפל על הקרקע, מעט מותש. "תקפו!"
ביוטיפלאיי תקף את מגבי ברוח כסופה. באטרפרי שהיה מהיר, התנגש במגבי עם מתקפת אס אווירי. הוא נפל גם הוא מעולף.
"שאתערב?" זרם טרי של העבר.
"זה בסדר..." חייך מת'. הוא לא ציפה ששני הפוקימונים יתחילו לזרוח באור לבן ובוהק. מגבי ואלקיד קמו על רגליהם, גופם החל לשנות צורה ולגבוה.
"הם מתפתחים!" צרח טרי. כשהזוהר נעלם מהם, שוהיי המקום גילו בפניהם גרסאות בוגרות וגדולות יותר, מגמר ואלקטבאז.
"וואוו!!!" צרח טרי מאושר.
"מכת ברק אלקטבאז!" ; "מתקפת להביור מגמר!"
שני הפרפרים נפלו מעולפים על האדמה. ג'ינה השיבה אותם במהירות לפוקדור. "תנו לי ללכת!" היא צווחה. טאורוס, סנוראנט, אלקטבאז ומגמר הקיפו אותה. היא זרקה רימון עשן נוסף ונעלמה.
"אין עליך אלקיד, זאת אומרת אלקטבאז!" חיבק טרי את הפוקימון החזק שלו בחוזקה. אלקטבאז חשמל אותו מכיוון שטרי חנק אותו, כפי שהיה עושה לגלייגר. מת' לחץ את ידו עם של מגמר.
"מי אתם?!" שאל טרי של העבר.
"אממ..." גמגם טרי. בטיסה מהשמיים הגיעו שני דרקונים, פלייגון ודרגונייט, עליהם רכובים לאנס ודרו כמו בימים הטובים. בהבזק מהיר וקול נפץ הופיעו גם קאסי, מייקל, שלושת הפוקימונים האגדיים, ויולט, דני וקריס.
"היי, תתחדשו!" חייך מייקל כשהבחין במגמר ואלקטבאז.
"סלבי!" הכריזה קאסי. סלבי הצדיעה לקאסי. הוא העלים מאותה ההסטוריה את טרי של העבר ואת טאורוס וסנוראנט.
"זהו, אספנו את כולם! אני גאה בכם על ההתפתחות של אלקיד ומגבי, זה יועיל לנו בקרב!" בירכה אותם קאסי.

[I]לאנס הביס בקרב מוחץ את דרו. השניים נהנו מאוד מהקרב והתחברו. היה ביניהם הרבה במשותף והם יצאו לבלות אותו ערב ברמת אינדיגו, איזור התיירות של הליגה. הם ישבו בבר קטן ואינטימי כדי שלא יטרידו אותם, מכיוון שהיו מוכרים לכולם.
"אז רגע, שאני אבין, התקבלת לאחרונה לסוכנות סודית שנלחמת ברוע או משהו כזה?" לגם דרו מהמשקה שלו.
"מתעסקת בפשיעה כנגד פוקימונים, מונעת אסונות ואחראית למפלתה האחרונה של צוות רוקט..." הסביר לאנס.
"ואתה מעוניין שאני גם אצטרף כי אתה רואה בי פוטנציאל?" תהה דרו.
"בהחלט! קלטתי אותך, אפשר לסמוך עליך! בהזדמנות הראשונה שלחתי הודעה לבוס שלי והוא בדק פרטים אודותיך. יש להם גישה להכל, כל מקור מידע אפשרי עם טכנולוגיה סופר מתקדמת!" התלהב לאנס.
"אני, אני לא בטוח אם אני מתאים. השאיפות שלי שונות..."
"עזוב אותך, זה לא סותר. אני אמנם בסוכנות אבל אתה רואה שאני עדיין מכהן כאלוף של שתי מחוזות. זה תפור עליך! חוץ מזה, אתה מחזיק סודות גדולים עם מיו, ששמרת עליו, מיוטו סימן אותך אחרי שברחת לו עם מיו"
"יש בזה משהו..." התלבט דרו.
"איפה הוא אגב?" שאל לאנס.
"שחררתי אותו אחרי הקרב שלנו, הוא ואני הסכמנו שמקומו לא בפוקדור..." הסביר דרו בעצב, הוא נקשר למיו מאוד.
"הבנתי, אל תדאג. מה אתה מתכנן לעשות עכשיו?"
"טוב, אני מאוד רוצה לטייל במחוז ג'וטו ולמרות שהוא קרוב מאוד לקנטו, אני מעדיף לחזור הביתה להוון לבקר את ההורים שלי שלא ראיתי המון זמן. המסע שלי בקנטו היה ארוך ואני מתגעגע... אני אקח חודש של מנוחה ואחזור לפה."
"מעולה! אני בדיוק נוסע להוון בעוד שלושה ימים, יש לי משימה סודית לחקור. יש צוותים מרושעים בשם אקווה ומגמה שמנסים להעיר את הפוקימונים האגדיים גראודון וקיוגר... תצטרף אליי, אני אעקוב אחריהם בשלב הראשון של התוכנית. הבוס שלי סומך עליי... אם תאהב, תצטרף! כדאי לך, יש גם אחלה משכורת, זה יעזור לך לחיים ואפילו תוכל לפרוש בגיל מוקדם ותהיה מפוצץ בכסף!" התלהב לאנס.
"יודע מה, בסדר! מי זה הבוס שלך, או הבעלים, למה אתה מחסיר פרטים?"
"אז זהו שאני לא ממש יודע, זה כל כך סודי שאתה לא מתאר לעצמך!"

כעבור יומיים יצאו השניים, דרו ולאנס אל נמל התעופה של מחוז קנטו. הם טסו אל מחוז הוון ועקבו אחר שני צוותים מרושעים, מגמה ואקווה. הם גילו שהם מנסים להשיג שני חפצים מסתוריים שיעוררו את גראודון וקיוגר, הפוקימונים האגדיים של מחוז הוון שיצרו בבריאה את הים והיבשה והיו יריבים. שני החפצים היו הכדור האדום והכדור הכחול, אותם הצליחו לגנוב הצוותים. דרו התרגש מאוד מהמעמד ונהנה מעסקי הבילוש עם לאנס. הוא התקבל בהצלחה לסוכנות לאחר שזומן למבחנים והוטל עליו ועל לאנס לצאת למשימה הגדולה ולעצור את הקרב הגדול בין השניים. הוא ולאנס זכרו היכן עליהם למצוא את ראייקוזה ששולט באוויר, אשר רק הוא יוכל לעצור את הקרב.
כעבור שבועיים והצלחה במשימה, חזרו השניים לביתו של דרו והתארחו שם, על מנת לנפוש מעט, לפני שדרו יעזוב את האיזור שוב ויצטרף לקורס שיקבל אותו רשמית לסוכנות המסתורית של לאנס. השניים נכנסו למרכז הפוקימונים העירוני והמתינו לקבלת הפוקימונים שלהם מריפוי.
"אני ממש אוהבת את הפוקימונים שהבאתם לנו, נראה כי הם התאמצו מאוד לאחרונה!" הסבירה האחות המקומית שטיפלה בהם.
"בהחלט, הם עברו מאמצים לא קלים, אבל זה שווה את זה..." חייך לאנס. דרו ולאנס המתינו על הכורסא הרחבה בחדר ההמתנה המפואר של המרכז. כעבור רבע שעה של המתנה, הגיחה האחות עם עגלה, עליה נחו שניים עשר פוקדורים.
"לאנס, דרו, הם בריאים ושלמים!" היא חייכה.
"תודה לך אחות" חייך דרו בחזרה. הוא הרים פוקדור בידו וגם לאנס ושחררו את השניים לחופשי. דרגונייט פוקימון הדרקון הגיח החוצה ושאג. הוא ליטף את בטנו. רוזרייד הגיח גם הוא, אחרי שהתפתח בעזרת אבן זוהר.
"זה באמת הוא!" התלהבה אישה. קולה נשמע מאחורי דלפק הקבלה של האחות ג'וי. דרו זיהה את קאסי, ידידה מוכרת שלו מילדותם. לצידה של קאסי עמד המיסטר מיים שלה שהתפתח ממיים ג'וניור. "חיכיתי ליום בו אפגוש אותך שוב דרו, שמעתי לאיזה מעמד הגעת" אמרה קאסי וחיבקה את דרו בברכת שלום.
"קאסי, איזה כבוד, מה שלומך? מה את עושה כאן?"
"אני סתם, עוזרת קצת לחברתי הטובה ג'וי..."
"נחמד, למה לא? תכירי את לאנס, חבר טוב. לאנס זו קאסי, חברת ילדות ומתאמת פוקימונים..."
"נעים מאוד קאסי" חייך לאנס.
"נעים מאוד לאנס, כמובן ששמעתי עליך הרבה!" היא חייכה, "אתה טועה דרו, אני כבר מזמן לא מתאמת, פרשתי אחרי הפסטיבל הגדול של הוון, אני עכשיו עומדת לסיים לימודים"
דרו היה נבוך, הוא נדלק על קאסי שנראתה הרבה יותר טוב מבעבר.
לאנס חייך בנבזות, הוא ראה את הקליק בין דרו לקאסי ועצם המחשבה על כך שקאסי מלומדת נתנה לו רעיון, רעיון שקשור לסוכנות בו עבד.

חצי שנה עברה, דרו וקאסי התאהבו והתארסו. קאסי סיימה את לימודיה והצטרפה לסוכנות. יחדיו פעלו השלושה וסיכלו מזימות רבות ופשעים כנגד פוקימונים. בוקר אחד, דרו ישן במיטתו לצידה של קאסי בדירתם. רעש של הצלפה הקפיץ את דרו מתוך שינה. הוא פקח את עיניו בבהלה והבחין בזוג עיניים כחולות, ילדותיות ועמוקות מביטות בו.
"מיו!" לחש דרו, מה מעשייך כאן?" שאל דרו בהפתעה. מיו נראה מרופט ומלוכלך.
"אתה חייב לעזור לי דרו, מיוטו חזר, הוא הרבה יותר חזק ומאיים והוא שב לרדוף אחריי. משהו קרה לו, הוא מחפש אחרי אבני המחוזות..." [/I]

החבורה עמדה מול מערה גדולה מערבה לעיירה פולארבור. בעבר הם כבר היו שם וזכרו את מה שקרה, אבל הפעם היתה להם תחושה שדברים ישתנו. אנשי רוקט הקיפו את הכניסה למערה.
"אין לנו ברירה אלא לפרוץ בכוח לשם..." אמר דרו.
"אין לנו מה לפחד, כי כרגע הקרב הזה צריך להתחיל לפי אירועי ההסטוריה..." אמרה קאסי.
פלייגון ודרגונייט ריחפו באוויר מסביב לחבורה.
"אני רוצה גם לעזור..." אמר טרי, הוא שחרר לחופשי את סנוראנט.
"גם אנחנו נשמח..." אמרה כריס, היא שחררה את פוליווירל. פוקימון הקרפד קמץ את אגרופיו. מת' שחרר את מגמר, ויולט את אייפום ודני את קירליה. "קדימה..." התלהבה ויולט והתענגה על לחיצה בכפתור על השלט. קירליה, סנוראנט ופוליווירל החלו לזהור באור ירוק. צורתם השתנתה והם התפתחו לגארדיובר, גלאליי ופוליראת'.
החבורה התקדמה אל הכניסה מבלי לשמור על שקט, הם לא רצו להסתתר.
"גארדיובר, עלים קסומים!" פקד דני. גארדיובר החל לירות עלי תער חדים, מוקפים בהילה צבעונית כמו קשת. אנשי הרוקט הופתעו מהתוקפים וניסו להתחמק מהעלים. הם שלפו פוקדורים. "אייפום, פעימת מים!" ; "פוליווירל, קרן בועות!"
אייפום יצרה כדור מים מתוך זנבה וחבטה בו לכיוון אנשי הרוקט. מטח של בועות נורה לעבר אנשי הרוקט. הכדור התפוצץ והפך לגל מים שוצף ששטף את הרוקטים, הפיל אותם מרגליהם ומנע מהם לקרוא לפוקימונים שלהם מתוך הפוקדורים.
"קרני על!" פקדו דרו ולאנס. פלייגון ודרגונייט החלו לירות קרניים עוצמתיות שיצרו פיצוצים ועשן והסחו את תשומת ליבם של הרוקטים הרטובים עד לשד עצמותיהם.
"רוצו!" קראה קאסי. החבורה החלה לרוץ בין אנשי הרוקט לעבר הכניסה.
"אתם לא נכנסים לשום מקום!" צעקו שני אנשי רוקט. מגמר וגלאלי החלו לירות קרני קרח ולהביור לכל עבר בזמן שהחבורה נכנסת אל המערה.
"עשינו את זה!" צרחה קאסי בשמחה.
"כמו בימים הטובים, אבל זה לא מספיק..." אמר טרי. הם הביטו מסביבם. המערה היתה עצומה.
היתה זו שעת אחר הצהריים. מערת מפלי המטאור היתה יצירת טבע מדהימה. המקום היה מערה מסתורית ובתוכה מפלי מים מרהיבים, חולות זהובים ורכים, מכתשים שנוצרו ממטאורים שנפלו שם בעבר והמוני פוקימוני בר מיוחדים ומסתוריים, שמפלי המטאור שימשו להם כבית. פנסים דמויי עששיות ניתלו בכל מקום ונראה כי אנשי רוקט הציפו את המקום בחפירות וחיפושים אחרי האבן. לא נראה כי הם משכו תשומת לב יותר מדי.
"שאף אחד לא יזוז!" צרח לאנס. קולו הדהד בין קירות המערה. "אתם עצורים על ידי החוק, הקנוניה שלכם לא תעזור הפעם!" הוא הוסיף. כל המבטים הופנו אליהם. נשמעו מספר צחקוקים בחדר המערה.
מי אמר את זה?" נשמע קול נשי. ג'ינה הגיעה למרכז החדר, לצידה בריאן הזקן ואדם נוסף שזוהה על ידי ויולט, טרי, מת' ומייקל.
"דרייק, אז אתה לא סתם צייד!!!" צעק טרי.
"נכון, אני צייד פוקימונים שעובד אצל מיוטו, אמנם כשהגעתם לסרוליין למצוא את אלקיד והכרתם אותי כשניסיתי ללכוד את זאפדוס לא ידעתם שאני עובד תחתיו" צחק דרייק.
"איך הוא יודע עלינו?!" שאלה קריס.
"הוא לא יודע יותר מדי, הוא לא חושב שהגענו מהעתיד. זה מה שקרה שחזרנו לשם ושינינו את ההסטוריה..." הסביר מת'.
"אני שמחה שאתם שמחים לפגוש את דרייק, אבל מקומכם לא פה, גברתם עליי קודם, אבל אני מציעה שתלכו, מיוטו עומד להגיע. אנחנו המון ואנחנו נצליח לשלוט במחוז הוון!" היא אמרה ברוע, למרות שנשמעה בקולה חנינה קלה"
"מה פתאום את מציעה להם שיברחו? טיפשה!" צעק בריאן ושלף שלושה פוקדורים.
"תירגעו, אתם לא מפחידים אותנו סבאל'ה" ענה לאנס וקריס צחקקה. פוליראת' נעמד מלפניה וגונן עליה הוא ירה קרן בועות באוויר כאות אזהרה.
"איזה שומר ראש..." ג'ינה נחרה בבוז.
"שופי זאתי, למה הפרפרים שלך יותר טובים מכשפה?" התעצבנה קריס.
"תירגעי ילדה, היא לא שווה את זה..." הרגיעה אותה מייקל.
בריאן חשף את זרועו. היה עליה קעקוע שחור ולא ברור. הוא לחץ בשתי אצבעותיו.
"לא, חכה!!" צעק דרייק.
"מאוחר מדי!" חייך בריאן בנבזות. הילה שחורה שררה בחדר. אש הלפידים דעכה. רוח קרירה נשבה, ובקול הצלפה הופיעה דמות במרכז החדר. היה זה מיוטו, מאיים מתמיד, רותח מזעם. עיניו בהקו באור אדום. הוא מתח את גופו הגדול הסגול.
"מצאתם את האבן?" הוא שאל בקול קר.
"שלילי אדוני, אבל תראה מה יש לנו כאן..." לקח פיקוד בריאן והצביע על לאנס, קאסי, דרו, סלבי, מיו, ג'יראצ'י, חמשת הילדים, מייקל, דרגונייט, פלייגון, פוליראת', גארדיובר, גלאליי, מגמר ואייפום.
"אה, אלה אתם, כרגיל מגיעים כדי לסכל לי את התוכניות, רק שהפעם זה לא יקרה, גם אם אתם מאוחדים מתמיד וגם אם יש עמכם שלושה פוקימוני פיות קטנים וחמודים שכוחי מתעלה על שלהם בהרבה, נכון מיו? אתה חווית על בשרך מספר תבוסות מולי..." צחק מיוטו.
"אף פעם לא הפסדתי לך, תמיד היה שם מי שיושיט לי יד. היום, סוף סוף, אני ניצב מולך פנים אל פנים, הגיע הזמן שניישב את היריבות בינינו לעד..." הכריז מיו.
"חמוד, חושב שיש לך איזה שהוא סיכוי נכון?" צחק מיוטו.
"ועוד איך יש לנו סיכוי אדון נכבד, פוקימון!" צעקה קאסי בגבורה.
"שלום לך..." חייך מיוטו. הוא הרים את קאסי בעזרת אנרגיה על חושית באוויר, "כמה אומץ בבחורה אחת..."
"עזוב אותה!" צרח דרו. הוא רץ לעבר מיוטו וחבט בו. מיוטו נרתע מעט אחורנית ושחרר את אחיזתו מקאסי. היא נפלה על דרו ששכב על הרצפה.
"אני בסדר, יכלת להיהרג וכל מה שבנינו בכל הזמן הזה היה נהרס אם הוא היה רוצח אותך שוב כמו בפעם הקודמת..." לחשה לו קאסי.
"ובכן חברים יקרים, אתם מבזבזים לי זמן יקר ערך, אנחנו פה לא סתם ואני לא מתכוון לבזבז את זה עליכם, היו שלום!" הוא אמר. ג'ינה, דרייק ובריאן התקדמו מלפניו. עשרות אנשי רוקט החלו להתקדם בצעדים דרוכים ולהקיף את החבורה.
"שלפו פוקדורים!" אמר טרי.
"מה זה יעזור בדיוק?" צרח דני, כשכל איש רוקט שלף שני פוקדורים בעצמו והיו שם מינימום חמישים כאלה, לא כולל דרייק, ג'ינה ובריאן שהחזיקו שלושה כל אחד בידיו. מיוטו צחק צחוק מרושע וריחף אל תוך מפל גדול בצד החדר. הוא חדר את המים ובעבר בתוכם, ככל הנראה מאחוריו היה חדר נוסף במערה.
מתקרת המערה קפצו גבר ואישה, האחת כהה בעלת שיער אדום, מריהאנה, השני, נער צעיר, כהה עור גם הוא בעל שיער קצוץ שחור. הם הצטרפו לג'ינה, בריאן ודרייק ושלפו שלושה פוקדורים כל אחד מהם גם.
"מה הלאה?!" חששה ויולט ושלפה את הפוקדורים של טדיאורסה וסלוופוק.
"מה חשבתם שהפעם ניגש לא מוכנים? מה עשינו בזה אם כך?" צחקה קאסי. פיצוץ נשמע מכיוון הכניסה למערה. כעשרים גברים ונשים לבושי מדים שחורים ומסיכות שחורות שמסתירות חצי פנים הגיעו לחדר בצעדים דרוכים עם חיוכים על פניהם. הילדים חשבו שאלה צוות רוקט, אבל נדהמו לגלות שקאסי, דרו ולאנס מאושרים לראותם, את הסוכנים איתם הם עובדים.
אחד מהם, בעל שיער תכול מתנפנף והשני בעל שיער אפור קוצני נופפו לשלום לחבורה. הם הפשיטו את מדיהם והתגלו כסטיבן, אלוף מחוז הוון לשעבר והשני, וואלאס, האלוף הנוכחי. "מה קורה ילדים?" קרץ סטיבן לחבורה.
"היי זה סטיבן!" התרגשה ויולט.
אישה נוספת נכנסה אל החדר, שיערה בלונדיני ארוך, חלק וגולש. היא היתה אישה גבוהה, מרשימה ומדהימה ביופייה, עורה צחור ושמלתה שחורה.
"מי זו?" התלהב טרי.
"סינת'יה, אלופת מחוז סינו, גם היא סוכנת בכירה אצלנו, מאמנת מאוד חזקה..." הסביר דרו.
פוקדורים רבים נשלפו מידיהם של הסוכנים, נראה כי הפעם עתיד הקרב ישתנה. קאסי עדיין היתה מוטרדת, היא קיוותה בליבה שתוכניתה תעבוד עם ג'יראצ'י ושלאנס לא יחטף, הילדים לא יאבדו את זכרונם, מייקל לא התעלף, מיוטו יאבד את כוחו והכי חשוב, שדרו לא ימות בקרב.

[B]פוקימונים שהופיעו:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/150.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/385.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/331.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/239.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/125.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/128.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/361.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/362.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/281.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/282.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/061.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/062.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/240.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/126.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/406.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/315.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/407.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/283.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/284.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/329.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/330.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/148.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/149.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bws/130.png[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/439.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/122.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/012.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/267.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/384.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/041.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/042.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/270.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/306.gif[/IMG]

[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*האלקיד של טרי מתפתח לאלקטבאז
*המגבי של מת' מתפתח למגמר
*רצף הזמן מסתדר והילדים ניצבים מול מיוטו ועוזריו בקרב המכריע שישנה את ההסטוריה

בעקבות אירועי הפרק האחרון, העמודים הראשיים התעדכנו בהתפתחויות החדשות של אלקיד ומגבי, וגם הקישור לפרק, ואיך אפשר בלי ספויילר לפרק האחרון לעונה? :]

[IMG]http://i49.tinypic.com/24b0ktj.png[/IMG]

"פעימת אופל!"
גלייגר ירה מתקפת פעימת אופל, האנטר נפל מעולף על הרצפה. גנגר שהגיע בשביל להתערב ברח משם.
"הגיע הזמן שנסיים את זה סופית!" אמר מיו. הוא התעטף באנרגיה בצבע ורוד. מיוטו חייך, גופו התעטף אנרגיה כחולה. השניים החלו להתנגש ולהיאבק.
ראמפרדוס תפס בידו את מאסקיוריין. הוא, קראדילי ואומסטר הקיפו את סקיטי הקטן.
"סקיטי!!" חששה קאסי.
"עכשיו וולפיקס!" פקד דני. וולפיקס הגיח מתוך האדמה במתקפת חפירה. הוא העיף את אומסטר משם, ואז מיהר ותקף את קראדילי בסחרור אש.
""גלאליי, קרן קרח! סוולו, שסע אווירי!" פקד טרי. סוולו החל לירות גלגלי שיניים עשויי לחץ אוויר מתוך כנפיו, גלאליי ירתה קרן קרח בוהקת מבין שתי קרניה השחורות. באטרפרי וביוטיפליי התחמקו בתעופה, ומות'ים יצר מתקפת סופה בעזרת כנפיו ושלח אותה לעבר קקנייה.
"הגש לי את האבן מיו..." אמרה מריהאנה. היא התקדמה לעברם של "החברה הטובים", פוסעת על רצפת המערה כשנקישות המגפיים שלה מהדהדות ברחבי האולם.
מיו צחקק, "תשכחי מזה..."

פרק ממש טוב
לא יכולתי להפסיק לקרוא או להוריד את העיניים מהמסך
מחכה לפרק הבא:d

תודה רועי :]
איך הספויילר לפרק האחרון? נראה טוב?