Pokemon The Stream of Time 2

היה צפוי שהטוביאס הזה בעצם רשע.. :}

מחכה לפרק הבא. מעניין איזה פוקימון יש שם בתוך הביצה

חחח אתה באמת חושב שזה היה צפוי?!

אני רוצה לציין באופן רשמי שהחלטתי שהעונה תמשיך כרגיל, ולא יתפרסמו כרגע פרקי הכרוניקלס, מהסיבה הפשוטה שהעונה השניה התחילה להתפרסם בדיוק לפני שנה, והגיע הזמן להפסיק למתוח אותה

אז מתי הם יפורסמו?

הסיפור ישוב להתחדשות בפסח, בינתיים תאלצו לחכות עוד קצת :)

חברים, רציתי לשתף אתכם קצת בדברים אישיים עליי....
התחלתי תקופה חדשה בחיים שהביאה אותי למקומות חדשים ושגרה חדשה, לכן נטשתי קצת את הסיפור, לצערי הרב. תקופה בלי הרבה מוזה.
אבל זה חוזר, ואני לא מוותר על היצירה שלי כל כך מהר. לכן, למרות שאמרתי שהספיישלים ידחו, ולמרות שאמרתי שפרק יפורסם במהלך פסח, דברים השתנו ואני חוזר למסלול הרגיל.
הספיישל השני של העונה יפורסם בימים הקרובים, וממש אחריו, פרק נוסף בעלילה הרגילה, של טרי, ויולט ודני! תשארו מחוברים בימים הקרובים :)

[IMG]http://i57.tinypic.com/15zl155.png[/IMG]

"וואו, מחוז ג'וטו" התלהבה יולי כשהציצה מחלון המסוק הנוחת.
"ילדים יקרים, אני מאחלת לכם בהצלחה במשימה... אני מזכירה לכם, אל תחשפו יותר מדי פרטים, תעבדו על הסיפור כיסוי שנתנו לכם... הקדמנו קצת, נצלו את הזמן ותכירו את העיר, כי אתם הולכים לשהות בה בתקופה של מאות שנים אחורה... תכירו את ההסטוריה של המקום, ומורטי ימתין לכם במגדל השרוף בשעה שתיים!" הסבירה סינת'יה.
ארבעת הילדים ירדו מהמסוק וצפו בו ממריא חזרה אל השמיים.
"משימה במחוז ג'וטו, מאות שנים אחורה! אין לכם מושג איזה כיף יהיה לנו!" התלהבה יולי, "הילדים יקנאו בי בבית הספר"
"תחשבו כמה פוקימונים נפגוש פה..." התלהב מת'.
"כמו זה למשל?" שאלה יולי והצביעה על פוקימון חיפושית הרקולס בצבע כחול כהה, עומד על שתי רגליים, ומראשו מזדקרת קרן מוצלבת. הוא מצץ שרף מגזע עץ.
"אני אוהבת אותו!" התלהבה קריס למראהו.
"אספיאון, קרן על חושית!" פקדה מאמנת הקימונו.
"פושעים!!!" צעק נער ג'ינג'י בן גילם של החבורה, "אתם באתם לכאן כדי לפגוע בהו-או ולוגיה!"

בשעה טובה ומוצלחת, הפרק השני של זרם הזמן - כרוניקלס, והחלק הראשון של עלילות ג'וטו העתיקה! שתהיה קריאה מהנה!!!!
כמו כן, עמודי הדמויות התעדכנו

[IMG]http://i59.tinypic.com/eqb680.png[/IMG]

"וואו, מחוז ג'וטו" התלהבה יולי כשהציצה מחלון המסוק הנוחת.יולי היתה נערה צעירה, תלמידה בבית ספר לפוקימונים, שיערה בלונדיני מבריק ועיניה כחולות ועמוקות. יולי אומצה על ידי משפחה מדהימה בעלת ארבע נפשות. הוריה אנשים עשירים חובבי פוקימונים, ולהם שני ילדים נוספים. מייקל, בחור חכם, חובב ספורט ימי ופוקימוני מים, סוכן בעל ידע רב בתחום הטכנולוגי ועובד בחברת דבון במחוז הוון, מחוז הולדתו. אחותו, ילדת הסנדוויץ', קריס, בחורה מוכשרת ביותר, מאמנת פוקימונים עם לשון חריפה. לצידה של יולי ישב מייקל ולידם קריס ומת'. מת' גם הוא היה חלק מהחבורה, חברה הטוב ביותר של קריס. בחור מעט מופנם וקשוח, אבל עם לב זהב. הוא היה מאמן פוקימונים מוכשר ביותר ואינטיליגנט.
"תתכוננו לנחיתה!" נשמעה סינת'יה מתא הטייס, לצידה הטייס של הסוכנות ומריהאנה שלוותה אותם.
סינת'יה היא בכירה בסוכנות מיוחדת הפועלת בעד השלום וכנגד פשעי פוקימונים ברחבי העולם. היא אישה מיוחדת ומרשימה, מאמנת פוקימונים עוצמתית, ומעל לכל, אלופת מחוז סינו. מריהאנה שישבה עימה היא מועמדת להיות סוכנת פוקימונים גם היא, בשל הכישרון שלה. בעבר מריהאנה, שלא מרצונה, היתה חלק מקנוניה נוראית של הפוקימון מיוטו וצוות רוקט המחודשים שפעלו תחתיו. כשמריהאנה חזרה לעצמה, קריס היחידה שלא סלחה לה על מעשיה כלפיה וכלפי חבריה.
"מצוין, שלא נצטרך לשבת עם המשוגעת הזאת יותר" סיננה קריס לעבר מריהאנה, שלא שמעה אותה.
"תפסיקי כבר!!" התעצבן עליה מייקל.
"תראי את אחותך איך היא מתלהבת מהפשטות של הנופים בחוץ, תתעסקי בזה ולא בה" אמר לה מת'.
"הוא צודק לגמרי..." הסכים מייקל.
"לא שאלתי אתכם" זעמה קריס.
המסוק שלהם התקרב לקרקע, הוא חלף על פני קבוצת פוקימוני שפירית שהתעופפו בסמוך אליהם, מעל צמרות עצים בקצה אגם. היו אלה יאנמה, גופם אדום וראשם ירוק, ולהם ארבע כנפיים שקופות שהתעופפו במהירות. גם לקריס היתה יאנמה ממין נקבה. המסוק נחת בקצה יער ירוק בכניסה לעיר אקרוטיק, עיר עתיקה ומיתולוגית. שני בניינים עצומים נראו באופק.
"וואו!!!" התלהבה יולי. מגדל אחד ניצב על גבעה בקצה העיר. חציו שרוף. לצידו עמד, נישא לגובה, מגדל נוסף בעל עיצוב עתיק ויפייפה, זהה לחלוטין למגדל השרוף.
"חברים, שיהיה לכם בהצלחה!" בירכה אותם מריהאנה.
"תודה!" ענה לה מת'.
"ילדים יקרים, אני מאחלת לכם בהצלחה במשימה... אני מזכירה לכם, אל תחשפו יותר מדי פרטים, תעבדו על הסיפור כיסוי שנתנו לכם... הקדמנו קצת, נצלו את הזמן ותכירו את העיר, כי אתם הולכים לשהות בה בתקופה של מאות שנים אחורה... תכירו את ההסטוריה של המקום, ומורטי ימתין לכם במגדל השרוף בשעה שתיים!" הסבירה סינת'יה.
ארבעת הילדים ירדו מהמסוק וצפו בו ממריא חזרה אל השמיים.
"משימה במחוז ג'וטו, מאות שנים אחורה! אין לכם מושג איזה כיף יהיה לנו!" התלהבה יולי, "הילדים יקנאו בי בבית הספר"
"כמובן יולי שהילדים בבית הספר שלך לא ידעו מזה..." הזהיר אותה מייקל.
"סמוך על הילדה, היא כמו כותל בענייני סודות" צחקה קריס וטפחה על שכמה של אחותה הקטנה.
"הלוואי והיה לי זמן לבקר את אבא שלי..." מלמל מת'.
"וואי נכון, שמעתי שהוא נמצא פה" התלהב מייקל.
"כן, הוא החליט לצאת למסע פוקימונים בג'וטו דיי מאוחר, בתור נער הוא ביקר בהרבה מחוזות, אבל כאן לא יצא לו ממש והוא מרגיש חסרון... את הסניזל שלי הוא שלח לי מכאן בתור הפוקימון הראשון שלי"
"וואו! סניזל באמת פוקימון שמקורו בג'וטו" הסביר מייקל.
"מזל שיש לנו בחבורה מישהו משכיל כמוך" צחקה קריס.
"תחשבו כמה פוקימונים נפגוש פה..." התלהב מת'.
"כמו זה למשל?" שאלה יולי והצביעה על פוקימון חיפושית הרקולס בצבע כחול כהה, עומד על שתי רגליים, ומראשו מזדקרת קרן מוצלבת. הוא מצץ שרף מגזע עץ, נוזל מתוק וכתום הדומה לדבש.
"אני אוהבת אותו!" התלהבה קריס למראהו.
**הרקרוס, פוקימון הקרן הבודדת – פוקימון חזק זה משתמש בקרנו על מנת לתקוף את אויביו בבטנם ולהשליך אותם בעזרת כוחו, גם כשהכובד גדול ממנו** בדק מת' אודות הרקרוס בפוקידע, אותה קיבל מדני וטרי.
פוקימון ציפור שעמד על הענף נראה לא שמח במיוחד מהאורחים. הוא צווח לעברם, ואלה התעלמו לחלוטין.
"הם נראים ממש חמודים וידידותיים..." אמרה יולי.
"והם גם חזקים, הם פוקימון חרק ולחימה ואני הולך לתפוס אחד!" הודיע מת'.
"גם אני! אני רוצה לפתח אותו!" אמרה קריס.
"מה פתאום לפתח?! הרקרוס נטול התפתחות..."
"הוא כן! אני נשבעת שראיתי!"
"הוא לא!" התעקש מת', "את טועה..."
"אני אומרת לך שכן!"
"ובכל זאת..." התערב מייקל, "המארקרוו הזה לא נראה חביב במיוחד" נגעל מייקל כשהביט בציפור השחורה דמוית העורב. מבט ערמומי על פניו של המארקרוו.
**מארקרוו, פוקימון האופל – מארקרוו מחביא כל חפץ נוצץ שהוא מוצא במקום סודי. מהפחד ממנו, אנשים מאמינים שמי שנתקל בו בלילה בחושך לוקה בחוסר מזל ומאבד את כל הונו**
"מזל שעכשיו יום ולא לילה..." צחק מת'.
שני מארקרוו נוספים התעופפו מצמרת עץ אחרת ונחתו ליד המארקרוו הנוסף. אחד מהם פרש כנפיו, הצליב אותם ויצר אנרגיה כחולה עשויה אויר חד, בצורת איקס. מתקפת חיתוך האוויר התנגשה בהרקרוס והעיפה אותו מהעץ.
"לא!!" נבהלה קריס.
"קום והלחם בהם!" קרא מת'. הרקרוס התאושש וקם על שתי רגליו.
"הם זועמים עליו שהוא חדר לטריטוריה שלהם..." הסביר מייקל.
קרנו של הרקרוס זהרה באור ירקרק והתארכה, הוא התעופף והטיח אותה במארקרוו התוקף. השניים החלו לצווח ולתקוף אותו עם מקוריהן הצהובות החדות.
"אל תתערבו..." עצר אותם מייקל, כשהשניים שלפו פוקדורים.
"הרקרוס, תן להם בראש..." עודדה אותו קריס.
הרקרוס השתמש שוב במתקפת קרן המגה שלו והעיף מעליו מארקרוו אחד.
מארקרוו נוסף נופף בכנפיו ויצר רוח סגולה מצמררת. המתקפה פגעה בהרקרוס והפילה אותו לקרקע, חלש ביותר.
"זה כל כך לא פייר, אני אעזור לו!" קראה קריס. היא ומת', ללא תיאום, השליכו פוקדורים ריקים לעבר הרקרוס. זה של מת' פגע בהרקרוס, השני, השייך לקריס, פגע במארקרוו.
שני הפוקימונים נשאבו לתוך הכדורים ונפלו על הקרקע.
הפוקדור של קריס עם המארקרוו נדם בכמה שניות.
"הו לא, לא התכוונתי ללכוד אותו..." היא אמרה, תופסת את הפוקדור עם הפוקימון החדש שלה.
הרקרוס יצא מתוך הפוקדור, בכוחות חלושים, הוא תקף שוב בקרן מגה את אחד מהמארקרוו הנוספים ועילף אותו. המארקרוו השני זהר בהילה שחורה והתנגש בכל גופו בהרקרוס, עם מתקפת רדיפה. הרקרוס נפל מעולף על הקרקע.
"מספיק! יאנמה צאי!" קראה קריס והטילה פוקדור באוויר. היאנמה שלה הגיחה החוצה מתוך הפוקדור, פוקימונית השפירית.
"זמזום חרק!" היא פקדה. יאנמה נפנפה בכנפיה במהירות והחלה לזמזם. היא יצרה רעש מעיק שהתבטא באנרגיה אדומה ומעיקה על האוזניים. המתקפה פגעה במארקרוו ועילפה אותו.
"צא פוקדור!" קרא מת' וזרק פוקדור על הרקרוס בשנית.
"זה לא פייר מת'!" התאכזבה קריס.
"קריס, יש לך מארקרוו, תפרגני לו..." התערבה יולי.
קריס שתקה.
הרקרוס נלכד. הפוקדור התעופף לידיו של מת' והוא נישק אותו.
"לא משנה מה, חייבים להגיע למרכז הפוקימונים ולרפא אותו..." הסביר מייקל.
הארבעה נכנסו אל העיר אקרוטיק דרך שער כניסה עתיק, מסוגנן בעיצוב יפני מסורתי. העיר לא היתה גדולה, הבתים בה היו קטנים עשויים מעץ, רובם ללא קומות.
"אקרוטיק! העיר בא העבר נפגש עם ההווה..." אמר מייקל.
"מאיפה אתה יודע הכל?!" שאלה אותו קריס.
"הוא קרא מהשלט קריס..." צחקה יולי והצביעה על שלט עץ שניצב בסמוך עליהם. אנשים רבים התהלכו ברחובות, אזרחים פשוטים.
שני המגדלים, השרוף והעתקו נשאו לגובה בצפון העיר.
הם נתקלו בשני ילדים קטנים משחקים עם אודיש, פוקימון הדשא. גם למת' היתה פעם אודיש, פוקימונית כחולה עם עלים ירוקים הפורצים מראשה. האודיש של מת' התפתחה לגלום ולאחר מכן לבלאסום, אותה מת' החליף עם דני בתמורה לגאלייד שלו.
"סליחה ילדים, איפה מרכז הפוקימונים פה?" שאלה קריס.
"הוא כאן בעיר באחד מהבתים" ענה אחד מהילדים, ילד קטן עם שיער חום.
"אה באמת?" שאלה קריס בלגלוג.
"חבל על הדיבורים..." צקצק מייקל והחל להתהלך בין המבנים, אל מרכז העיר. החבורה הלכה בעקבותיו.

לאחר הליכה וחיפושים של כמה דקות, מרכז הפוקימונים ניצב ממולם, במרכז העיר, ליד הכיכר הראשית במרכזה ניצבה מזרקה גדולה של פוקימון ציפור נדירה. רוכלים נהרו מסביבם וניסו למכור עתיקות, תכשיטים, בגדים ומאכלים מקומיים. העיר היתה תיירותית ומשכה המון מבקרים בשל אופיה העתיק והמיתולוגי. החבורה נכנסה למרכז הפוקימונים שעוצב גם הוא בסגנון עתיק. גגו היה אדום בניגוד לשאר המבנים שהיו בעלי גגות רעפים כחולים.
מאמני פוקימונים ישבו וחיכו בספסלים, אבל לא היה יותר מדי לחץ במקום. מת' ניגש אל האחות שעמדה בדלפק.
"צהריים טובים לכם, אני מבינה שאתם לא מקומיים..."
"צהריים טובים" חייך מייקל.
"לא, אנחנו מטיילים, מאמני פוקימונים" הסביר מת'.
"וובכן, אני מניחה שאתם זקוקים לטיפול בפוקימונים שלכם?" היא שאלה.
"למען האמת, אני זקוק לטיפול בפוקימון אחד, לכדי אותו עכשיו, אחרי קרב מול פוקימונים פראיים"
"כל הכבוד לך, אחראי מאוד מצידך..." חייכה האחות. מת' הגיש לה את הפוקדור.
הארבעה התיישבו על הספה, ממתינים בציפיה להרקרוס שיחלים. יאנמה ריחפה מסביבם בעצבנות.
"בואי אליי נסיכה שלי..." קראה לה המאמנת שלה, קריס. היא ליטפה אותו וסדרה לה את הצעיף שעיטר אותה, אותו היא כרכה סביב צווארה באוויר, ביחד עם ויולט, שאספה את שערות האייפום שלה עם גומייה על מנת להבדיל את שתי הנקבות.
"האמת שגם לסניזל לא יזיק..." אמרה יולי, "הוא קשוח"
מת' בתגובה שחרר לחופשי את הסניזל שלו, השותף הראשון שלו, פוקימון הסמור.
"זה פחות הסטייל שלנו..." חייך אליה מת'.
"שלום..." נשמע קול נשי ונעים. הארבעה הסבו מבטם קדימה. בחורה מקומית עמדה לפניהם וקדה להם קידה. היא היתה לבושה שמלת קימונו מסורתית ושיערה השחור והעבה נאסף בצמה ארוכה.
"אהלן..." חייך מייקל.
"אתם מאמני פוקימונים?" שאלה הבחורה.
"בהחלט" חייכה קריס בחוסר סבלנות.
"מצוין, אני נאוקו, אני מזמינה אתכם לתאטרון הקימונו המקומי, שם אני ואחיותיי מתאמנות למופעים שלנו. נשמח לארח אתכם בקרב פוקימונים כפול" היא אמרה.
קריס קפצה ומת' ביחד איתה. "ברור שנבוא! קרב כפול, אני קריס, זה מת', אנחנו נבוא!"
"מצוין, אתם תהיו חלק מהמופע, תצטרפו אלינו" היא אמרה, "בעוד כחצי שעה"

"סליחה אדוני..." קראה יולי. הארבעה דידו בין הבתים בשכונה המרכזית בעיר, באיזור מרכז הפוקימונים ממנו יצאו קודם לכן.
"תיירים!" התפרץ האדם אליו פנתה יולי, ליצן לבוש חליפת פסים צהובים וסגולים.
"כן, אפשר להגיד..." מלמל מת'.
"באתם לראות את המופע שלי?" שאל הליצן.
"את האמת שלא, אנחנו מחפשים את תיאטרון הקימונו, זה המבנה הזה?" שאלה קריס והצביעה על מבנה עגול עם גג סגול מולם.
"לא, ממש לא, זה מכון העיר!" ענה הליצן.
"ואיפה התיאטרון?" שאלה קריס.
"שם..." הוא הצביע על הכיוון השני.
"תודה, ביי" היא ענתה בחוסר סבלנות. הליכתם היתה מהירה, מהפחד שיאחרו. לבסוף הם מצאו את יעדם.
קריס, מת', יולי ומייקל נכנסו אל מבנה התיאטרון. אישה הדומה לנאוקו בלבוש הקימונו, אך מבוגרת יותר, חיכתה בכניסה ליד סדרן מבוגר, לבוש גם הוא לבוש מסורתי.
"שלום, אני סאקורה, המנהלת האישית של רקדניות הקימונו"
"שלום..." ברכה יולי בביישנות.
"חיכינו לכן, התחלנו את המופע, ומיד אתם עולים להלחם נגדן בקרב כפול" אמרה סאקורה.
האישה הובילה אותם אל אולם גדול, עמוס בקהל צופים. על הבמה בקצה האולם רקדו חמש בנות, כולן זהות בלבוש הקימונו שלהן, ובתסרוקות השחורות.
"מי מהן זו נאוקו?" צחקה קריס.
"הימנית הקיצונית..." ענתה סאקורה מבלי להתאמץ. הבנות ביצעו ריקוד מסורתי לצלילי מוזיקה עתיקה.
"מוזיקה נפלאה..." נענג מייקל.
"מהימים העתיקים של העיר אקרוטיק" חייכה סאקורה. הארבעה צפו במופע לצידה של סאקורה.
כעבור מספר דקות בו הריקוד נגמר, אחת מתוך חמש הבנות צעדה קדימה.
"צהריים טובים קהל נכבד!"
שאגות שמחה וצהלת הקהל נשמעו, מלווים במחיאות כפיים
"אני סאיו, האחות הבוגרת של נערות הקימונו! כמו שידוע לחלקכם, אנחנו אוהבות לפתוח את המופע שלנו בקרב פוקימונים!" אמרה סאיו, "אל המופע שלנו הזמנו היום שני מאמני פוקימונים ממחוז הוון, קריס ומת', הם יעלו אל הבמה מיד והתמודדו מול שתי אחיותיי, נאוקו וזוקי! קבלו את מת' וקריס!"
צהלות נשמעו מסביב.
קריס ומת' דילגו בין המושבים והקהל הבוהה בהם, הם טיפסו על במת העץ בעדינות. שתיים מאחיות הקימונו ירדו מהבמה אל רצפת האולם.
"אני סאיו אהיה השופטת, זהו קרב כפול בו כל מאמן ישתמש בפוקימון אחד שלו! שיהיה לכולכם בהצלחה! הקרב יגמר בו שני הפוקימונים של אותו צד יפסידו בקרב! צאו!"
"צא אמבריאון" קראה זוקי והטילה פוקדור באוויר. פוקימון דמוי שועל פרץ החוצה, אוזניו וזנבו מחודדים, עיניו אדומות וטבעות צהובות כיסו את גופו, על הזנב, על אוזניו ומעל רגליו.
"בהצלחה קריס ומת'" בירכה נאוקו, "צא אספיאון!"
נאוקו שחררה אל הבמה פוקימון דמוי חתול-שועל נוסף. צבעו ורוד, זנבו מפוצל לשניים, ועל מצחו היה קמע אדום קטן וגדול.
**אמבריאון, פוקימון אור הירח – הטבעות על גופו זוהרות באור הירח והוא נטען באנרגיה מסתורית. הוא ממתין בחשיכה המוחלטת לטרף**
**אספיאון, פוקימון השמש – פרוותו מאוד רגישה. הוא יכול לחזות את מזג האוויר ואת מהלכיו של יריבו"
יולי בדקה מידע אודות שני הפוקימונים בפוקידע. אספיאון, ואמבריאון הם הצורות המפותחות של הפוקימון איווי.
"אני מוכן... אמר מת', צא טארטוויג!"
"צא צ'ימצ'אר!" קראה קריס.
פוקימון השימפנזה, מסוג האש יצא החוצה מהפוקדור שלו, בסמוך אליו, טארטוויג, פוקימון צב הגינה מסוג הדשא.
"נראה כי המאמנים הצעירים שהגיעו אלינו מרחוק, הביאו עימם שני פוקימונים נדירים הנפוצים יותר במחוז סינו" אמרה סאיו במיקרופון.
"והם הולכים לתת בראש לשני החתולים האלה! קדימה צ'ימצ'אר, צא במתקפת גלגל אש!" פקדה קריס.
"צ'ימ-צ'אר!" קרא הפוקימון פוקימון האש. הוא החל להסתובב באוויר, הופך עצמו לגלגל של אש, דוהה במהירות לעבר אמבריאון.
"עצור אותו אספיאון" קראה נאוקו, טלקינזיס!"
צ'ימצ'אר התקרב לאמבריאון כשאנרגיה על חושית בלמה אותו והשאירה אותו מרחף באוויר, צמוד לאמבריאון. הלהבות מסביב גופו התנדפו.
"אמבריאון, נצל את זה שהוא לא יוכל להתחמק, כדור צל!"
קריס חייכה כשזוקי בחרה במתקפה הזאת.
"שריטות טארטוויג!" היא פקדה. צ'ימצ'אר ניצל את ההזדמנות ושלף ציפורניים, שורט את יריבו. אמבריאון נפגע, אך לא ספג נזק רציני. הוא עצר את מתקפת כדור הצל.
"טארטוויג, תקוף את אספיאון בלעיסה!" קרא מת'. טארטוויג החל לרוץ במהירות לעבר אספיאון, פוער את פיו חסר השיניים במטרה לנשוך את יריבו.
"הם משתמשים בעיקר במתקפות פיזיות!" אמרה זוקי.
"אספיאון, מתקפת השתקפות!" פקדה נאוקו.
פוקימון החתול העל חושי יצר חומה שקופה כמו זכוכית מלפניו ומלפני אמבריאון. קיר הזכוכית נעלם כלא היה. טארטוויג נתפס על אוזנו הארוכה של אספיאון במתקפת לעיסה. טארטוויג שוחרר מהאחיזה העל חושית ונפל על הבמה.
"איך זה?!" נדהמה קריס כשאספיאון לא נראה כאילו ספג נזק קשה ממתקפת הלעיסה, שהיה לה יתרון סוג על אספיאון. סאיו ששמעה את קריס ענתה על תשובתה אל הקהל.
"מהלך מצוין של מת' וטארטוויג, מתקפת לעיסה שהיתה עלולה לסכן את המשך שהייתו של אספיאון בקרב, לולא מתקפת ההשתקפות שיוצרת קיר שמפחית בחצי מכוחן של מתקפות פיזיות.
"לא טוב... לא טוב בכלל..." לחש מייקל ליולי כשהם צופים בקרב עם הקהל.
"עדין, יש להם סיכוי לנצח עם מתקפות מיוחדות" הסבירה יולי, "למדתי על סוגי מתקפות בבית הספר.
"את צודקת, אבל אני חושש שצ'ימצ'אר יודע רק מתקפת גלגל אש ושריטות, ששתיהן מתקפות פיזיות" הסביר מייקל.
"הו לא, זאת אומרת שצ'ימצ'אר כמעט ולא יועיל בהמשך הקרב, אלא אם כן הוא יצליח לגרום לאספיאון או אמבריאון לקבל כוויה"
"או כמובן עד שמתקפת ההשתקפות תפוג..." הסכים מייקל.
קריס נראתה לחוצה. מת' ניסה לעודד אותה במבטו.
"טארטוויג, צוות כפול!" פקד מת'. טארטוויג הנהן בחיוב למאמנו. הוא זהר באור לבן ומיד פרצו ממנו מספר רב של כפילים.
"קטן עלינו..." מלמלה זוקי.
"צ'ימצ'אר, נצל זאת! גלגל אש!" פקדה קריס.
"טארטוויג, זרע עלוקה!"
צ'ימצ'אר ניתר באוויר לכיוונו של אמבריאון, כשהוא מתגלגל ובוער בלהבות. הוא הצליח לפגוע חזיתית באמבריאון והדף אותו אחורנית. תוך כדי, טארטוויג וכפיליו ירו זרעים כתומים לעבר שני הפוקימונים.
"מהר אמבריאון, מתקפת מהירות!"
פוקימון האופל רץ במהירות בזק על הבמה, התנגש במספר רב של טארטוויג והשמיד אותם, כשהוא פוגע בטארטוויג המקורי והורס את הכפילים שלו.
"מתקפת גלגל האש לא הזיזה לו..." אמרה כריס ביאוש. טארטוויג קם על רגליו, מתאושש מההתנגשות של מתקפת המהירות.
"שימי לב קריס..." חייך מת'. אמבריאון בער לפתע, כוחותיו נחלשו.
"הוא נכבה!!" שמחה קריס. השניים הבחינו בגפנים קטנות שפרצו מתוך זרע העלוקה שפגע באספיאון וחבק אותו. אנרגיה אדומה פרצה ממנו ונשאבה לגופו של טארטוויג, מחזקת אותו לאחר הפגיעה ממתקפת המהירות.
"אל תשמחו כל כך מהר! אנחנו לא סתם רקדניות קימונו, אלא גם מאמנות קימונו חזקות ביותר!" אמרה זוקי בהתלהבות.
"אנחנו צריכים לחשוש?" נדהמה קריס.
"אסור לזלזל באויב..." הסכים מת'.
הטבעות הזהובות על גופו של אמבריאון זהרו. כוויה הופיעה על גופו של טארטוויג והוא בער.
"מה?!?" צעקה קריס.
"זו היכולת המיוחדת של האמבריאון שלי, אם הוא משותק, בוער או מורעל, גם יריבו יספוג את זה! מכיוון שצ'ימצ'אר בעצמו פוקימון אש ולא יכול לקבל כוויה, טארטוויג הוא הקורבן כאן"
"לעזאזל..." זעם מת'.
"וזה לא רק זה!" חייכה נאוקו, "אספיאון, מתקפת מסך אור!"
"מזה חששתי..." נבהל מת'. קיר של אור, זהה למתקפת ההשתקפות הופיעה מלפני פוקימון העל חושי ופוקימון האופל.
"מה עכשיו?" נבהלה קריס.
"עכשיו גם כוחן של מתקפות מיוחדות נחצה"
"הו לא..."
"צ'ימצ'אר, אל תוותר, גלגל אש!"
"טארטוויג, לעיסה!"
פוקימון צב הדשא ופוקימון קוף האש שעטו לעבר יריביהם.
"כדור צל!"
"מתקפת פסיכי!"
כדור צל פגע בגלגל האש והפיל את צ'ימצ'אר על במת העץ, חלש ופצוע. טארטוויג הועף באוויר על ידי מתקפת הפסיכי ולקה בכאב. נוסף לכל, הוא ספג נזק נוסף מהכוויה, ביחד עם אמבריאון. אנרגיה מגופו של אספיאון חיזקה אותו במעט שוב, אך לא מספיק. הוא היה חבול וחלש.
"טארטוויג, ספיגת מגה!" פקד מת'. קרן ירוקה פרצה מהעלה על ראשה של טארטוויג ופגעה באמבריאון, שואב ממנו אנרגיה.
אמבריאון נותר מחוזק בזכות מתקפת מסך האור.
"גלגל אש צ'ימצ'אר!" פקדה קריס.
"אני חוששת שזו היתה טעות בשבילם להשתמש בטארטוויג וצ'ימצ'אר, הם לא מאומנים מספיק והם לא מכירים אותם מספיק כמו את יאנמה וסניזל, או פאנפי וקבוטו..." אמרה יולי.
"אני מסכים איתך" אמר מייקל, "הם היו צריכים להתאמן איתם לפני, לא בקרב כזה... אבל את מוכרחת להודות שהם הצליחו לעשות נזק מסוים והם שורדים יפה בקרב..."
"בזה אין ספק, אבל אני חוששת שזה כבר נגמר" אמרה יולי באכזבה.
צ'ימצ'אר ריחף באוויר בשל מתקפת הטלקינזיס של אספיאון. כדור צל נורה לעברו היישר מכיוון אמבריאון. הוא נפל על הקרקע מעולף לגמרי. טארטוויג שעוד שרד, ניסה לשלוח זרע עלוקה לעבר אמבריאון, אך הוא נפגע ממתקפת הפסיכי של אספיאון, ומצא עצמו מעולף גם הוא.
"המנצחות בקרב הן נאוקו וזוקי, אחיות הקימונו והמארחות!" הכריזה סאיו.
"צ'ימצ'אר, היית נפלא..." אמרה קריס וחייכה.
"גם אתה טארטוויג..." מלמל מת', שומר על "פני פוקר" מבלי להביא רגש, כמו שהיה תמיד. מת' לא היה רגיל להפסיד בקרבות, הוא היה מאמן חזק ביותר.
"מת', קריס, אתם מאמנים מוכשרים, היה העונג להלחם בכם!" חייכה זוקי.
"תודה שנענתם להזמנה!" שמחה נאוקו.
"שמחנו מאוד!" חייכה קריס.
"חזור טארטוויג..." אמר מת' והשיב את פוקימון צב הגינה אל הפוקדור שלו.
"גם אתה צ'ימצ'אר..." אמרה קריס ושלפה את הפוקדור של צ'ימצ'אר. פוקדור נוסף נפל מידה על במת העץ. הפוקדור התנדנד מעט ונפתח. קרן אור פרצה ממנו והפכה לציפור עורב שחורה, מארקרוו.
"מארקרוו, חזור לפוקדור שלך..." אמרה קריס, "זה לא מתאים עכשיו"
מארקרוו התעלם ממנה. הוא זיהה את אספיאון ואמבריאון שבוהים בו. הוא נופף בכנפיו באיום וצווח.
"נראה כי המארקרוו שלך רוצה להלחם!" צחקה סאיו במיקרופון.
"לכדתי אותו בטעות, אני היום ממש קלמזי..." צחקה קריס. מארקרוו פתח את מקורו הצהוב החד, הוא ירה מתקפת פעימת אופל לעבר אספיאון ואמבריאון, ללא התראה. אספיאון נפגע מהמתקפה והתעלף, אמבריאון נפגע אבל שרד וניתר לאחור.
"מארקרוו!!! הרגע ומהר!" צעקה קריס. אמבריאון לא חיכה לפקודה מהמאמנת שלו, והתנגש במארקרוו במתקפת מהירות. מארקרוו נפל על הבמה, נוצות שחורות בודדות נשרו מגופו. הוא התרומם בבושת פנים והביט לעבר הקהל. פוקימונית ורודה שישבה על המאמן הצעיר שלה בשורה הראשונה הביטה בו בסקרנות. הוא צווח וירה לעברה ולעבר הקהל מתקפת פעימת אופל.
"מארקרוו!!! צרחה קריס, "אני כל כך מצטערת!"
"לא בא בחשבון!" נשמעה צעקה מהקהל. מאמן גבוה, בעל שיער בהיר התרומם מכיסאו. פוקימון רוח דמוי שד העשוי גז בצבע סגול ריחף לעברו וקפץ לעבר המתקפה. הוא יצר מסביבו אנרגיה סגולה חזקה ושאב את המתקפה.
"תודה גנגר!" הודה לו מאמנו.
קרן אור אדומה פגעה במארקרוו, והוא נשאב חזרה לפוקדור שלו.
"אני כל כך מצטערת..." התנצלה כריס.
"זה בסדר" אמרה סאיו, "ראינו את היחסים שלך עם צ'ימצ'אר, רואים שאת כן מאמנת טובה ואחראית"

"פעם שלישית גלידה..." צחקה האחות במרכז הפוקימונים, כשלקחה את הפוקדורים של טארטוויג וצ'ימצ'אר הפצועים מהקרב בתאטרון הקימונו.
"זה היה אימון מצוין בשבילם, תפסיקו להתבאס!" כעס מייקל על מת' וקריס המדוכדכים.
"זה לא זה..." אמרה קריס.
"שקר! מת' אתה רגיל לנצח..." צחק מייקל.
"אבל אני, אני מבואסת בגלל התקרית עם מארקרוו, הוא ניסה לפגוע בקהל התמים..." אמרה קריס.
"אף אחד לא כועס עליך, כמו שסאיו אמרה, ראו עליך שאת מאמנת טובה לפי האינטראקציה שיש לך עם צ'ימצ'אר... מארקרוו הזה! או שתשחררי אותו קריס, או שתעבדי איתו על משמעת... בינינו, הוא פוקימון ממש חזק"
דלת מרכז הפוקימונים האוטומטית נפתחה. מאמן צעיר, לבוש חולצה צהובה וכובע כחול נכנס אל אולם הכניסה. שיערו החום התנופף ברוח הקלילה שנכנסה פנימה. הוא החזיק בידו פוקימון ורוד, קטן, דמוי כלב בעל פנים מעט מאיימות.
"קריס...?" שאל הילד.
"אהלן..." היא ענתה, מעט מופתעת.
"אהלן... אני רודי, צפיתי בקרב של ושל מת'" הוא אמר. מת', מייקל ויולי סרקו אותו במבטם, מופתעים.
קריס לא הורידה את עיניה מהפוקימון אותה הוא החזיק. יולי מיהרה לברר אודותיה בפוקידע.
**סנאבול, פוקימון הפיה – מטבעו של סנאבול, הוא מאוד פעיל. סנאבול פוקימון מסוג פיה, טהור. פוקימונים קטנים נרתעים ממבטו המאיים, אך הוא מאמנות ונשים רואות אותו כחמוד במיוחד**
"הוא מדהים!" התלהבה קריס.
"היא, זאת סנדי, הסנאבול שלי" תיקן אותה רודי.
"היא מקסימה, היא מסתכלת עליי!" חייכה קריס.
"כן... טוב... היא מחבבת אותך מאוד! המארקרוו שלך ניסה לתקוף אותה בקרב, כשאז מורטי יצא להגנתה!"
"זה היה מורטי??" נדהם מייקל.
"אוי אני כל כך מצטערת, הוא נלכד בטעות, לא באמת היה לי זמן לחנך אותו, להתחבר אליו!"
"זה בסדר..." אמר רודי, "באתי לכאן לא כי רציתי התנצלות. אני וסנדי חשבנו על זה, אנחנו רוצים לבצע איתך החלפה! סנדי בתמורה למארקרוו שלך!"
"אממ..." הופתעה קריס. היא התלבטה. מצד אחד מארקרוו פוקימון חזק מאוד, מצד שני דרושה עבודה רבה לעבוד איתו. מצד שלישי, סנאבול פוקימונית מקסימה, נקבה, חזקה לא פחות, סוג פיה, סוג מאוד נדיר.
"אני חושב שתלכי על זה" ייעץ מייקל.
"גם אני" הסכימו מת' ויולי.

שעת הפגישה הגיעה, יולי, כריס, מייקל ומת' ישבו על ספסל בקצה העיר, מתחת למבנה השרוף. כמה דקות לפני הם יצאו ממרכז הפוקימונים, עם הפוקדורים של טארטוויג וצ'ימצ'אר המרופאים. מת' החזיק בפוקדור של ההרקרוס החדש שלו, ואילו קריס בפוקדור של סנדי, הסנאבול שהחליפה עם נער מקומי בתמורה למארקרוו.
ההמתנה היתה קצרה, הם התרגשו לפגוש את מורטי והיו מעט לחוצים. לאחר שהוא יעביר להם את מה שרצה, הם יתחילו את משימתם בעבר, בג'וטו העתיקה, לשם סינת'יה שלחה אותם. משימה לא קלה בכלל, כשעליך להעמיד פנים שאתה בא מתקופה מודרנית עתידית, לתקופה חשוכה יותר.
הם זיהו את מורטי מתקרב לעברם מתוך סמטה בעיר. אדם צעיר, פחות או יותר בין גילם של דרו, לאנס וקאסי. שיערו בלונדיני מתנופף, עטוף בסרט סגול. הוא לבש סוויטשירט שחור ועטף סביב צווארו צעיף סגול זהה לסרט על ראשו.
"מייקל, קריס, מת', יולי, צהריים טובים!" בירך אותם מורטי. לצידו ריחף פוקימון הרוח גנגר, בו השתמש כדי לבלום את מתקפת פעימת האופל של מארקרוו קודם לכן בתאטרון הקימונו.
"צהריים טובים מורטי, אנחנו מתרגשים לפגוש אותך" ענה מייקל.
"זה בסדר" הוא צחק, "אין לכם מה להתרגש..."
גנגר התנהג מוזר, הוא הסתובב מסביב ליולי המופתעת, בחן אותה מכל כיוון, ואז בעזרת אנרגיה מסתורית שיצר, קרן אור לבנה פרצה מתוך תיקה של יולי.
"מה זה?!" היא נבהלה. המיסדרווס שלה הגיח החוצה מתוך הפוקדור ללא זימון. גנגר התרגש לראות את מיסדרווס וניסה לחבק אותו. מיסדרווס נבהל והתנדף באוויר, מתחבא מאחורי המאמנת שלו.
"מיס, אל תפחד" צחקה יולי.
"גנגר, אתה מקסים" צחק מורטי, "אין לך מה להתרגש יולי, הגנגר שלי אוהב להראות אהבה לפוקימוני רוח כמוהו. הוא זה שהשתמש בכוחות שלו ושחרר אותו לחופשי מהפוקדור"
"מקסים בעייני" צחקה קריס.
"וובכן, כן... כמו שידוע לכם, אני מורטי, מנהיג מכון הרוחות של העיר אקרוטיק, חוקר המיתולוגיה של ג'וטו. בכנס מיוחד פגשתי בעבר את סינת'יה, חברתכם והבוסית שלכם. בתור חובבת המיתולוגיה של סינו, דרכינו הצטלבו, מכיוון שיש קשר ישיר בין מחוז סינו לג'וטו" הסביר מורטי.
"באמת?" שאל מת'.
"לא סתם להרבה פוקימונים הנפוצים בג'וטו יש התפתחות שנפוצה יותר בסינו... לא סתם קיימים שני מקדשים לפוקימון אנון, אחד פה בג'וטו ואחד בסינו... יש לנו הרבה מה ללמוד, אני מניח שכמה מהתעלומות אתם תגלו היום! שתצטרפו אליי לסיור?" שאל מורטי.

החמישה נכנסו אל תוך המגדל השרוף. אולם הכניסה היה חשוך, אור מזערי חדר דרך פתחים וחריצים בקירות. הכל היה שרוף, ושבור, עשוי מעץ.
"המקום הזה חברים, היה פעם מקדש לפוקימון הו-או, שמעתם עליו?" שאל מורטי.
"אני שמעתי עליו" הנהן מת'.
"גם אני" הסכים מייקל.
"אני לא..." אמרו יולי וכריס יחדיו.
"הו-או הוא פוקימון נדיר ואגדי שחי כאן במחוז ג'וטו... הוא מסמל את טוב הלב של האדם, ובני האדם שהיו איתו בקשר טוב, בנו לו את המגדל הזה, עליו הוא חי לפני שנים רבות. שודדי פוקימונים שהגיעו למקום ניסו ללכוד אותו. המלחמה גרמה להרס וחורבן ולשריפה במגדל. הו-או ברח ולא חזר. התושבים בנו לו את המגדל שנמצא בסמוך אלינו, שחזור מדויק שהיה אמור להחזיר את הו-או לכאן, אך הוא עדין לא שב" הסביר מורטי, הוא ניגש אל ציור גדול שנתלה על אחד הקירות.
"זה הו-או, פוקימון דמוי פיניקס, פוקימון הקשת" הוא הצביע על ציורו של פוקימון הציפור הגדולה.
"אז אם הבנתי נכון, המטרה שלנו זה למנוע את האסון ולגרום להו-או להשאר?" שאל מייקל.
"בהחלט... אבל זה קצת יותר מורכב... עליכם לזמן ארבעה לוחמים שישימו סוף לטרור, אתם כבר תראו"
"איזה לוחמים???" שאל מת'.
מורטי לא ענה, הוא שלף קופסאת מתכת קטנה וכיוון אותה לעבר הארבעה.
"אנחנו סומכים עליכם!" הוא אמר במסתוריות.

יולי, מייקל, קריס ומת' הרגישו איך הכל מסביבם מתערבל. הם מצאו עצמם עומדים באותו מקום, הרוח שנשבה על פניהם היתה אותה רוח, גם נוף העצים מסביבם. המגדל השרוף עמד מולם, שלם, נישא לגובה, יפה ומפואר. עשרות אנשים עמדו מסביב למגדל ורקדו במעגלים, שרו שיר לא מוכר.
"קחו אותם..." נשמעה לחישה מאחוריהם. אדם גבוה ששיערו ג'ינג'י, לובש גלימה ירוקה עמד מאחוריהם, לצידו שני שומרים, לבושים חליפות מתכתיות. האנשים מסביבם המשיכו לרקוד כרגיל, לא שמו לב למתרחש מסביבם.
"עזבו אותנו!" צעקה כריס.
שני פוקימוני ציפור קטנים שישבו על כתפיהם של השומרים החלו לנפנף בכנפיהן הזעירות. עיניהן זהרו בכחול. היו אלו נטו, פוקימון הציפור העל חושית. גופם עגול וירוק, כנפיהם קטנות ולא מאפשרות להן לעוף. הן שחררו מתקפת היפנוזה, גלים דקים שהרדימו בכמה שניות את מת', קריס, יולי ומייקל.

[B]אירועים מיוחדים: [/B]
*מת' לוכד הרקרוס
*קריס לוכדת בטעות מארקרוו
*קריס מחליפה את מארקרוו בסנאבול

[B]פוקימונים שהופיעו:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/390.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/209.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/198.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/387.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/214.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/200.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/094.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/196.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/197.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/177.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/043.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/198.gif[/IMG]

[IMG]http://oi44.tinypic.com/143pdle.jpg[/IMG]

"אפל פה, שונה..." מלמל דני.
"נוראי פה..." בכתה ויולט.
"עם זאת, מוכר..."
"מוכר?!" שאל טרי.
"כן, כן, אני יודע... הבנתי את הטעות, הכל בסדר..." אמר טוביאס בתמימות, "דיברתי עם סינת'יה, אנחנו נפתור הכל"
עיניו של סלווקינג זהרו באור כחול. הוא התמקד בשומר שעמד ליד הדלת, שסבלאיי עמד לצידו. צרור מפתחות מתכת שהיה מחובר לחגורתו של השומר התנתקו ממקומם והחלו לרחף באוויר.
"תפסיק לבכות חמוד..." אמר השומר לטדיאורסה. פוקימון הדובון הקטן בכה ללא הרף. השומר התכופף להרים את טדיאורסה, אך הבכי תמרורים הפך לחיוך מרושע.

אחלה פרק, מקווה שסנאבול תספק רגעים מצחיקים :}

מקווה מאוד שיצליחו לצאת מהמלכודת שטמנו להם בעבר.

פרק יפה כרגיל, תמשיך ככה זה סיפור מרתק וסוחף אהבתי מאוד.

תודה רבה חבר'ה! הפרק הבא שיפורסם הוא פרק נוסף לפי ספירת הפרקים הרגילה, נדע בדיוק מה קרה לטרי, ויולט ודני

[IMG]http://i41.tinypic.com/2ue73bk.png[/IMG]

קוראים וחברים יקרים, היום הגדול הגיע, היום בו אנחנו ממשיכים את החצי השני של העונה השניה של "פוקימון - זרם הזמן"
כיצד זה בא לידי ביטוי?!
פוסטר חדש לחלק השני של העונה, כולל ספויילרים ושינויים בדמויות

[IMG]http://i60.tinypic.com/1gg28j.png[/IMG]

מה עוד? 15 פרקים חדשים מלאים באקשן ובהפתעות, פרקים שירתקו אתכם למסך, מה שיוביל לסיום העונה וישאיר טעם של עוד לעונה נוספת (ואכן תהיה כזו!)
מלבד 15 הפרקים, יפורסמו פרקים נוספים כחלק מהספין אוף, פוקימון כרוניקלס, שעד כה פורסמו שני פרקים, אחד על מריהאנה, ואחד בג'וטו העתיקה.
אז נתחיל בפרק 41, שתהיה קריאה מהנה!! מקווה שתהנו!

[IMG]http://oi44.tinypic.com/143pdle.jpg[/IMG]

"חתיכת טינופת! שחררו אותנו! יש לכם טעות!!" צרח טרי בזעם, מובל בשרשראות ברזל במסדרון קודר, עשוי קירות אבן אפורים. טרי הוצמד בשרשרת הברזל לויולט, דני, הגנב וגרובייל, אך כולם היו מעולפים. הם ריחפו באוויר למרות העילפון בעזרת מתקפה על חושית, שנוצרה על ידי הפוקימון דאסקלופס, פוקימון הפאנטום, פוקימון רוח שעתיד להתפתח לדאסקנויר, כמו זה השייך לטוביאס. האדם שליווה אותם, היה שומר זוטר, מכוסה כולו ברדס שחור, כך שזהותו נשארה בדויה, בדיוק כמו הגנב, רק שגלימתו היתה צחורה.
"ילד, תסתום את הפה שלך!" הוא צעק.
"אבל אנחנו לא קשורים, אתה לא מבין?!" אמר טרי, הוא כבר היה מיואש, "אין לנו קשר לגנב, אנחנו תפסנו אותו"
"דאסקלופס..." מלמל השומר. דאסקלופס השתמש שוב בכוחו העל חושי. טרי התעלף במקום.

"טוביאס..." מלמל קול מסתורי, לא אנושי.
"מאסטר..." ענה טוביאס, חיוך מרוצה מרוח על פניו. טוביאס עמד בתוך חדר קטן וצר. קירות החדר עשויים אבן. הכל היה חשוך. מול דמותו הגבוהה של טוביאס היתה יציאה למרפסת גדולה. השמיים בחוץ היו אפורים, הרוח לא נשבה. כוכבים בודדים האירו את השמיים באור חיוור. המרפסת היתה עשויה אבן אפורה. על רצפת האבן עמד יצור ענק, פוקימון. הוא נראה כמו דרקון שעמד על ארבע רגליים. גופו כחול כהה, עליו פסים כתומים. במרכז בטנו יהלום אדום, בתוך מה שנראה כמו מסגרת מתכתית. היה זה הפוקימון המיתולוגי, דיאלגה, פוקימון השולט בזמן. יש האומרים שכשהוא נברא, הזמן החל לזרום. הדיאלגה הזה היה שונה, הוא היה אפל, קדום, בהתנהגותו ובמראהו שלא מאפיין דיאלגה רגיל.
"יש לך עדכון בשבילי?" שאל דיאלגה, מביט בטוביאס בעיניים אדומות זעירות.
"כן אדוני, ג'סטין המורד נתפס, עימו נתפס דני ועוד שניים נוספים" אמר טוביאס.
"ידעתי שאפשר לסמוך עליך..." אמר דיאלגה.
"הכל למען מטרתינו הנעלה מאסטר, העולם ישאר כפי שהוא תוכנן להיות, מחוללי הזמן של העבר הוחזרו למקומם הטבעי, אין לך מה לדאוג"
"כמו שצריך... תדאג לחסל את המורדים, שלא יהיו בעיות בהמשך..." אמר דיאלגה.
"כן אדוני... הכל למען עתידנו" מלמל טוביאס. המרפסת ודיאלגה נעלמו. השער שחשף אותם הפך לקיר לבנים מאבן כמו שאר קירות החדר. טוביאס ניגש חזרה לקיר שמאחוריו, ויצא מתוך הדלת. כשסגר אותה, היא נראתה כמו מדף ספרים. הוא עמד בתוך משרד מפואר, שטיח אפור מקיר לקיר, שולחן שחור ומאחוריו כסא כמו של מלך. חדר סמוך וחשוף חשף חדר שינה, משכנו של טוביאס בטירה האפלה.

"אפל פה, שונה..." מלמל דני.
"נוראי פה..." בכתה ויולט.
"עם זאת, מוכר..."
"מוכר?!" שאל טרי.
"אני לא יודע... אולי כמו מה שהרגשנו ביער אטרנה הקפוא..." אמר דני. השלושה עמדו בתוך אולם, ליד ג'סטין הגנב, כבולים בחבלים לעמוד שיש אפור שניצב במרכז האולם. החדר היה אפל. בכניסה לחדר עמדו שני שומרים, לצידם שלושה פוקימוני סבלאיי, פוקימוני הרוח.
"היי!!!" צעק טרי לשומרים, "אפשר לדבר עם האחראי?!"
אחד מהשומרים צחק בצחוק מתגלגל וקר.
"הוא רוצה לדבר עם האחראי..." צחק השומר השני.
"בחור, את דבריך יהיה לך זמן להגיד, ממש לפני הסוף שלך..."
ויולט פרצה בבכי.
"דיי ויו, הם לא יעשו לנו כלום..." עודד אותה דני.
"חתיכות של זוהמה" צעק טרי וניסה להאבק בחבלים. בקצה החדר שכב גרובייל בתוך כלוב מתכת, ללא הכרה. לידו, שולחן אפור מתכתי ועליו שלושה תיקים שהכילו את החפצים והפוקדורים של החבורה.
"אתם חושבים שזה העתיד?" שאל טרי.
"יכול להיות... הדבר האחרון שאני זוכרת זה שתפסנו את הגנב על האי, שדרו, קאסי, לאנס, סטיבן, סינת'יה, כולם הלכו..."
"ונלקחנו דרך שער הזמן, אני חושב שטוביאס עשה טעות! אלה היו כריס, ג'ינה ודרייק ובריאן! נבלות..." אמר טרי.
"אני לא אוהב את האווירה פה בכלל" אמר דני. הוא חש מבולבל, ראשו כאב.
דמעות המשיכו לזלוג במורד לחיה של ויולט. גם כשמריהאנה כלאה אותם במנזר הישן בו היא חיה, לא היתה הרגשה כמו שהשלושה הרגישו עכשיו. כל כך רחוקים מחבריהם, הרגשת חוסר אונים.
"טוביאס אמר שהעתיד יפה, שהגנב רוצה להרוס את העתיד על ידי גניבת מחוללי הזמן, אבל זה לא מרגיש ככה..." אמר טרי בבלבול.
"אולי נכשלנו במשימה? אולי הנבלה הזה שנמצא פה לצידנו הצליח לגרום להרס ושינה את העתיד?" שאל דני.
"הנבלה" לצידם, ג'סטין הגנב, ישן שינה עמוקה תחת עילפון. הוא לא הגיב לדבריהם.
דלת הברזל בכניסה לחדר החלה לשקשק. היא נפתחה לרווחה ובפתחה עמד טוביאס.
"טוביאס!!" צעקה ויולט בהתרגשות.
"איזה מזל שאתה פה, אתה לא מבין... הגענו איתך בטעות לעתיד, חושבים שאנחנו פושעים..." אמר טרי בכעס, אבל מלא תקווה.
השומרים בכניסה צחקו.
"כן, כן, אני יודע... הבנתי את הטעות, הכל בסדר..." אמר טוביאס בתמימות, "דיברתי עם סינת'יה, אנחנו נפתור הכל"
"באמת?" התלהב טרי. הוא הרגיש איך הכל נפתר בשניה. דני לעומת זאת הביט בטוביאס ולא ניתק איתו מבט.
"תראו ילדים, עדכנתי את סינת'יה בדיוק במה שקרה..." אמר טוביאס, "פצצה שהוטמנה על האי השמידה אתכם, ביחד עם כריס, ג'ינה, בריאן, ודרייק..."
"מה זאת אומרת?" שאל דני לפתע, "זה מה שאמרת לה?"
"בוודאי, אחרת היא היתה מחפשת אתכם..."הסביר טוביאס.
"מה האינטרס שלך?! אני לא מבין?" צעק דני.
"שיהיה לכם המשך יום נעים... היום האחרון שלכם בעצם" צחק טוביאס ויצא מהחדר.
"טוביאס חכה רגע!!" צעק טרי.
"הוא סיפר לכולם שאנחנו מתים?!" נדהמה ויולט.
ג'סטין הגנב החל לצחקק מתחת לגלימה, כנראה הוא התעורר כמה דקות לפני מבלי שהשלושה שמו לב לעניין.
"אתם כאלה תמימים..." הוא אמר.
"מה אתה צוחק? אידיוט! בגללך אנחנו כאן..." זעם דני.
"אתם באמת בגללי כאן, אבל אתם טיפשים, כל הזמן הזה האמנתם לטוביאס, בלי לרדת לשורש העניין.
"על מה אתה מדבר?" שאל טרי.
"איך זה יכול להיות? טוביאס, חבר קרוב של סינת'יה, אחת הנשים הכי חזקות והכי אמינות ואמיצות שאנחנו מכירים! הוא כל כך היה נחמד, זה לא מתחבר..." התייפחה ויולט.
"דני..." אמר ג'סטין. הוא התאמץ מעט, הברדס שעל ראשו נפל.
"מי אתה?" שאל דני.
ג'סטין היה בחור יפה תואר, בעל עיניים כחולות ושיער חום מוטה לצד. משהו בו היה מאוד מוכר, גם לדני, גם לטרי, וגם לויולט.
"אתה לא זוכר אותי?" שאל ג'סטין.
"בחיים לא הסתובבתי עם טיפוסים מפוקפקים כמוך..." נבח דני.
"האמת שכן, אתה אולי לא זוכר. נפגשנו פעם בתחרות פוקימונים! היית אטום מדי, לא היה עם מי לדבר, בן אדם שחצן..." אמר ג'סטין. זה מעט הכאיב לדני.
"אל תדאג, הוא התבגר... גם אני לא סבלתי אותו בתקופה הזאת, אבל זה לא באמת משנה..." טרי צחקק.
"אתה בחור מאוד מוכשר, מאוד! רואים שקיבלת השראה ממקום מעניין..." שיבח אותו ג'סטין.
"אוקיי, תודה... מה אתה רוצה?" שאל דני בחוסר נחמדות.
"רציתי לדעת, אתה זוכר את המשפחה שלך דני?"
"אין לי משפחה... לא הכרתי אותם, אני יתום" אמר דני.
"וכל השנים האלה, איפה גדלת?"
"גדלתי בבית יתומים, קיבלתי שם את השותף שלי, וולפיקס..." סיפר דני ונקטע.
"מדהים, פשוט מדהים..." אמר ג'סטין בטון ציני.
"מה?" שאל דני, "מה אתה רוצה?"
"אנחנו חייבים לברוח מפה לפני שהם יחסלו אותנו, והם יעשו את זה! לאנשים בהווה שלי אין מצפון..."
"למה אתה חושב שנעזור לפושע כמוך?" שאל אותו טרי.
"וואו, תכניסו לכם כבר לראש, תפסיקו להיות תמימים... אני לא גנב ולא פושע!"
"איך אתה רוצה שנאמין לך? לכדו אותך בגלל שגרמת לזמן לקפוא, גנבת משהו שאף פושע לא מעז להתעסק איתו" אמרה ויולט.
"תראו, אני באמת רוצה לספר לכם הכל, את כל הסיפור, אבל זה יצטרך להיות כשנצא מפה..." אמר ג'סטין.
"תבין אותנו, קשה לנו לסמוך עליך..." אמר דני, ראשו כאב מאוד.
"מצד שני חבר'ה, הבן אדם שסמכתם עליו עד עכשיו... מסתבר שהוא כלא אתכם בעתיד שלכם, בתקופה אפלה והוא גם רוצה לחסל אתכם למרות שעזרתם לו, זה מספיק?" שאל ג'סטין, בטוח בעצמו.
"יש בזה משהו..." אמרה ויולט.
"אבל תצטרך לפרט לנו כבר עכשיו" התעקש טרי.
"טוב... אני בכל זאת עומד על שלי, אבל דני... אני רואה איך אתה סובל, איך כואב לך הראש, איך אתה מבולבל, איך הכל מוכר לך... אתה לא רואה את הדמיון בינינו דני?! אני ג'סטין, אחיך הגדול... כל מה שזכרת עד עכשיו מחייך, זה שקר אחד גדול!"
דני בלע את רוקו.
"זה נכון?!" שאל טרי.
"הוא משקר?" שאלה ויולט.
דני התקשה למצוא מילים. הוא זכר בראש שלו דברים בודדים, העבר שלו תמיד היה מטושטש. הוא באמת זכר שהוא גדל בבית יתומים בהוון, אבל הזיכרונות היו מטושטשים.
"אתה שיקרת לנו?!" שאל טרי בטון מאיים.
לטרי, ויולט, קריס ומת' אף פעם לא היה ברור מהיכן הגיע דני. הם הכירו אותו בתור מתאם בעל שם מפורסם, היו לו מעריצים. הוא התחבר אליהם וסיפר להם שהוא רב עם חברים ועזב אותם במסע שלהם. הנחיתה שלו בקבוצה לא היתה קלה, במיוחד כי הוא התחבר רק לויולט.
"דני?!" קראה ויולט.
"נו... אני לא יודע!" הוא ענה בלחץ, "אני לא באמת זוכר..."
"אם חושבים על זה... אתם באמת דומים" אמרה ויולט ובחנה כל נקודה בפניהם של ג'סטין ודני. היו להם תווי פנים זהים, מלבד העובדה שג'סטין היה נראה הרבה יותר בוגר ומבוגר מדני.
"זו האמת אח קטן, אנחנו דומים, לא סתם אתה לא זוכר דברים כמו שצריך" התערב ג'סטין.
"אתה עשית לי את זה?" שאל דני.
"חס ושלום"
"בסדר, יש הרבה אנשים שדומים, זה לא אומר כלום..." אמר טרי באטימות.
"לא טרי, יש לי תחושה חזקה הפעם שהוא לא משקר..." עצר אותו דני, "זה גם מסביר לי למה וולפיקס סירב לתקוף אותו! הוא מכיר אותו ואת גרובייל"
"בדיוק!" התלהב ג'סטין.
"אבל אל תתלהב ג'סטין, אין לי שום זיכרון אמיתי ממך. אנחנו נהיה איתך בסיפור הבריחה, אבל אתה חייב לי הרבה תשובות לשאלות" התעקש דני.
"דני שלי... אני אתן לך את כל התשובות לכל השאלות והתעלומות, ואני לא מתכוון לעזוב אותך שוב!" חייך ג'סטין.
"אתם בסדר עם זה חברים?" שאל דני את ויולט וטרי.
"אני חושבת שאין לנו ברירה, במיוחד לאור העובדה שהולכים לחסל אותנו היום!" אמרה ויולט.
קול מוכר הפתיע את הארבעה. קרן של אור פרצה מהשולחן בסמוך לכלוב בו נכלא גרובייל. הפיפלאפ של טרי הגיח החוצה, כפי שנהג לעשות תמיד ללא בקשת מאמנו.
"אתה מלך!" חייך טרי.
"היי, זה לא טוב לנו!" נבהל השומר.
"סבלאיי, מתקפת ענישה!" פקד אחד השומרים. שלושת הסבלאיי התקרבו לפיפלאפ, ידיהם זהרו באור סגול והם התקרבו בחיוך שטני לעבר פיפלאפ. למזלם של החבורה, הפיפלאפ של טרי היה בעל אופי קשוח ואוהב מאוד להלחם. הוא פער את פיו לרווחה וירה סילון של מתקפת מי מלח לעבר השלושה, דוחף אותם אחורה.
"פיפלאפ!" צעק טרי.
"קומו טיפשים!" זעמו שני השומרים. שלושת הסבלאיי קמו על רגליהם. אחד מהם ניתר במהירות לעבר פיפלאפ, וזה התנגד לו באמצעות מקור מקדחה. השניים האחרים התקרבו אליו, ציפורניהם שלופות. הם תקפו אותו בשריטות זעם.
"פיפלאפ, תן להם את כל מה שיש לך!" חימם אותו טרי. פיפלאפ החל לירות מתקפת מי מלח לכל עבר, משפריץ לכל כיוון. פוגע בשומרים, במאמנו וחברים הקשורים, בסבלאיי שמנסים לפגוע בו. הוא הצליח להרחיק אותם ממנו לעת עתה. סילון מים אחד פגע בחפצים שעל השולחן. התיק של ויולט נפל על רצפת האבן. קרן אור פרצה ממנו ואייפום הגיחה החוצה.
"אייפום, תעזרי לפיפלאפ!" צעקה ויולט.
סבלאיי אחד התעלף כשנפגע מסילון מי מלח אחד. אחד מהסבלאיי חבט בו במתקפת ענישה.
"פיפלאפ, צווחה!" קרא טרי.
"לא, שקט טרי..." התערב ג'סטין, "אנחנו לא רוצים ליצור מהומה, אסור שהם יקראו לתגבור, זה יסבך אותנו יותר"
פיפלאפ תקף במקור מקדחה את הסבלאיי. אייפום שלחה לעבר האחרים פעימת מים.
"אל תפחדו להיות אכזריים!" קרא ג'סטין. ויולט עצמה את עיניה. האייפום שלה, שחשה בסכנה, חבטה במתקפת שבירת לבנים בשומר שניסה לצאת החוצה ולקרוא לתגבור. הוא נפל, חבוט, מעולף על הרצפה. בשומר השני טיפל פיפלאפ כאשר נתן במלוא כוחו מתקפת מי מלח שהצמידה אותו לקיר ולא נתנה לו להתנגד. הוא נחנק מהמים והתעלף. סבלאיי אחד התרומם מהרצפה, הוא חבט במתקפת ענישה בפיפלאפ ועילף אותו. אייפום נקמה בפעימת מים ועילפה אותו לגמרי.
"כל הכבוד!" קראה ויולט. שני השומרים ושלושת הסבלאיי שכבו מחוסרי הכרה.
"שחררו אותנו..." אמר טרי. פיפלאפ קם בקושי מהרצפה, הוא צעד לעבר טרי, והשתמש במקור הקידוח שלו, חותך את החבלים. טרי נפל על הרצפה, משוחרר. ביחד הם שחררו את דני, ויולט וג'סטין. אייפום השתמשה בשבירת הלבנים שלה ושברה את הכלוב בו נכלא גרובייל. ג'סטין קפץ עליו בחיבוק.
"טוב, אני בדיוק כמוכם, לא מכיר את הארמון..." אמר ג'סטין. אנחנו צריכים לצאת מפה בלי שישימו לב, ולתקוף את כל מי שיבוא לקראתנו.
"יהיה מאוד קשה להסוות את עצמנו, אבל ניתן את מה שיש לנו" אמרה ויולט ונזכרה איך היא בעצמה התגנבה לתוך מבנה מלא באנשי צוות רוקט, ואיך היא הצליחה לברוח משם, למרות שזה עלה בחייו של אדם נחמד, הפרופסור שעזר לה. היא היתה עסוקה במחשבות ונזכרה שבעצם היא וחבריה שינו את ההסטוריה, ולכן העתיד בו מיוטו שולט בכל מקום השתנה, ואותו פרופסור לא נרצח בסופו של דבר. חיוך עלה על פניה. היא השיבה את אייפום לפוקדור שלה.
"אני בשוונג, בואו נעוף מפה..." היא התלהבה.

דלת אולם הכליאה בו הארבעה היו קודם נפתחה באיטיות.
ג'סטין הציץ באיטיות על המתרחש. הוא זיהה מסדרון ארוך, אפל. היו שם תאים, מאחוריהם סורגים. חלק מהאנשים היו לבד בתאים שלהם, עצובים, אפורים וממורמרים. בתא אחד זיהה ג'סטין גופה. בקצה המסדרון פטרל שומר לבוש גלימה. הוא לא שם לב לג'סטין.
"מזעזע, אנחנו נמצאים במכלאה..." אמר להם ג'סטין, "יש שם שומר אחד, צריכים להפטר ממנו"
"אני יודעת בדיוק מה אפשר לעשות..." צחקה ויולט ושחררה לחופשי את טדיאורסה, פוקימון הדובון שלה.
"טדי, תשתמש בדמעות המזויפות שלך..." ביקשה ויולט.
טדיאורסה יצא אל המסדרון בשקט. עיניו נעשו רטובות ומעוררות רחמים, והוא החל לבכות בכי תמרורים, רץ לעבר השומר בעל הגלימה.
"תפסיק לבכות חמוד..." אמר השומר לטדיאורסה. פוקימון הדובון הקטן בכה ללא הרף. השומר התכופף להרים את טדיאורסה, אך הבכי תמרורים הפך לחיוך מרושע.
"יהיה בסדר חמוד, מאיפה הגעת?" הוא שאל. טדיאורסה הרים את ידו העדינה באוויר. השומר חשב שהוא מנסה להצביע לכיוון מסוים, אך במקום זאת, צל גדול שחור עטף את ידו הזעירה, והוא הטיח את מתקפת טופר הצל שלו בשומר, שנפל והתעלף. טדיאורסה צחק צחוק מרושע. הארבעה החלו לרוץ במסדרון לכיוון טדיאורסה.
"מדהים אתה, מדהים!" חייכה ויולט והשיבה אותו לפוקדור.
"קדימה, אסור לנו לבזבז זמן, חייבים לברוח מפה לפני שיתפסו אותנו" אמר ג'סטין במעט לחץ.
"מה עם האסירים?" שאל דני.
"יבוא יום והם ישתחררו, אין מה לדאוג..." הרגיע אותם ג'סטין.
הם רצו בהמשך המסדרון והגיעו לדלת אבן.
"אנחנו בעתיד, אבל הכל נראה כמו ימי הביניים..." אמר טרי.
ג'סטין צחק, "כן, מאוד שונה מהעולם שלכם, אני יכול להבין..."

כשפתחו את דלת האבן, הם גילו חדר מדרגות. מדרגות לולייניות עשויות אבן.
"רוצו" אמר ג'סטין, "אל תהססו לתקוף באכזריות אם צריך"
הארבעה, ביחד עם גרובייל החלו לטפס מעלה במדרגות. כשהגיעו לקצה הם הגיעו למעבר שהוביל למסדרון נוסף.
ג'סטין הציץ וזיהה דלת נוספת, עליה עמד שומר ולידו סבלאיי. השומר לבוש הגלימה נראה משועמם.
"נשחק איתו קצת..." לחשה ויולט. היא שחררה לחופשי את הסלווקינג שלה.
"יש שם מישהו?" שאל השומר.
"זה רק אני..." חיקה ג'סטין את אחד השומרים.
"הרבה אומץ יש לך..." לחש טרי לג'סטין.
"תבין כשנצא מפה, במקום כל כך חסר תקווה כמו פה, אין לך שום ברירה אלא להיות אמיץ ולקחת סיכונים, גם ככה אין לך מה להפסיד..."
טרי לא ידע מה לענות, אולי מהפחד לדעת איך העתיד נראה. הוא לא יודע מה באמת מחכה לו בחוץ, הארמון בו הם כלואים מפחיד גם ככה.
"סלווקינג, גנוב לו את המפתחות" פקדה ויולט.
עיניו של סלווקינג זהרו באור כחול. הוא התמקד בשומר שעמד ליד הדלת, שסבלאיי עמד לצידו. צרור מפתחות מתכת שהיה מחובר לחגורתו של השומר התנתקו ממקומם והחלו לרחף באוויר.
"היי! סבלאיי, תפוס אותם!" פקד השומר. סבלאיי ניתר וניסה לתפוס את המפתחות המרחפים. סלווקינג האיץ את הקצב. המפתחות כבר לא ריחפו, הם טסו באוויר ונחתו היישר אל תוך ידיו, חוצות את המעבר בין המסדרון לגרם המדרגות.
סבלאיי רץ במהירות לשם, חושף ציפורניים חדות כתער. הוא חצה את המעבר בעצמו, ולא ציפה לעוף מההדף של מתקפת אקדח המים של סלווקינג שפגעה בו ישירות. הוא הועף על הקיר, וגרובייל קפץ עליו ללא רחמים ותקף אותו ללא הרף במתקפת עלה להב. העלים שהזדקרו מבין ידיו הפכו ארוכים, חדים וזהרו באור ירוק בהיר. גרובייל הטיח בו מכה אחר מכה באכזריות, לא נותן לו את האופציה לתקוף.
"תפסיק, זה אכזרי!" צעקה ויולט. השומר החל לרוץ במעלה המסדרון.
"ויולט, זה לא קרב פוקימונים במכון, תביני שכאן הכל חייב להיות אכזרי, הם תוקפים במטרה להרוג!" התעקש ג'סטין. סלווקינג הבין אותו, הוא חש באפלה שבאוויר. כשהשומר הגיע אליהם וגילה אותם, סלווקינג הרים אותו בעזרת מתקפת הפסיכי. הוא העיף אותו לעבר קיר האבן, ומעוצמת המכה הוא נחבט בראשו והתעלף. ויולט זיהתה את הדם שהחל לזלוג מבין גלימתו, והעדיפה לו להסתכל.
"הוא מת?" היא שאלה ודמעות עלו מתוך עיניה הרגישות.
"אם לא ימצאו אותו בחצי שעה הקרובה, זה יוכל לקרות" ענה ג'סטין. גרובייל שחרר את סבלאיי המעולף.
"בואו נעוף מפה, יש לי הרגשה כאילו מסתכלים עלינו כל הזמן..." אמר דני.
הארבעה המשיכו במסדרון, ועברו בדלת האבן, פותחים אותה בעזרת המפתחות שגנבו לשומר. כשסגרו אחריהם את הדלת, וכשהם כבר בחוץ, יצור מסתורי הגיח מתוך הצללים. הדאסקנויר של טוביאס הביט בהם כל הזמן. הוא לא השמיע הגה, רק יצא משם, כשהוא עובר דרך הקיר עצמו.

טרי, ויולט, דני, ג'סטין וגרובייל רצו במהירות, חוצים מסדרונות אפלים וקירות אבן. למזלם בדרכם מהמרתף בו נכלאו הם לא נתקלו בשום איש. דלת הכניסה המפוארת לארמון של טוביאס נפתחה בקלות. הם יצאו מתוך הארמון השחור, שניצב על צוק.
"אלוהים ישמור!" נבהל טרי.
"נורא, נורא ואיום..." הסכימה ויולט. שמיים אפורים, ערפל שמכסה את הקרקע. עצים מתים, אפורים שצמחו על האדמה הקשה האפורה וחסרת החיים. סלעים מרחפים באוויר.
"כן, זה העתיד, זה העתיד שלכם... ההווה שלי..." אמר ג'סטין, "לחיים האלה אני ודני נולדנו!"
"אני לא נולדתי לחיים האלה!" התעקש דני.
"בסדר, בואו נטוס מפה! אנחנו עוד בשטח של טוביאס..." צעק טרי. הם רצו, בלי מעצורים, בלי להסתכל אחורה לשניה. חוצים את החצר הגדולה, עוברים את שער הכניסה המתנדנד, ומגיעים למדבר מלא סלעים ומערות קטנות.

"לאן הולכים?" שאל טרי.
"חוזרים הביתה, כמובן..." אמר דני.
"לא עדיף שנחכה לבוקר?" שאל טרי. ג'סטין החל לצחוק.
"לא נראה לי שיגיע בוקר..." אמרה ויולט.
"הוא באמת לא יגיע..." אמר ג'סטין, "במקום בו אין זמן, גם אור השמש לא יגיע..."
"קר לי ממש..." היא התייפחה.
"עדיף שנתמקם, עבר עלינו יום קשה..." אמר ג'סטין.
"רק שלא ימצאו אותנו כמובן..." הסכים טרי.
הארבעה מצאו פינה במדבר, מערה קטנה ונטושה שהכילה מקום לארבעתם. היה שקט לגמרי בסביבה, לא נראו בני אדם או פוקימונים.
"וולפיקס, חמם אותנו!" פקד דני ושחרר לחופשי את פוקימון השועל. וולפיקס היה המום לגמרי, הוא זיהה את המקום ממנו הוא בא, בוא הוא נולד.
גרובייל התרגש לראותו לא פחות.
"ברוך שובך וולפיקס, אני שמח שלא תקפת אותי קודם לכן..." אמר ג'סטין וליטף את פרוותו, "אבל אין סיכוי שתצית כאן אש, זה עלול להסגיר אותנו..."
"אתה צודק..." הסכים דני. הוא התפלא מאוד כשוולפיקס ליקק את ידו של ג'סטין, דבר שהוולפיקס שלו לא נהג לעשות בדרך כלל עם אנשים אחרים מלבד מאמנו.
"אתה מאמין?" שאל ג'סטין את אחיו הקטן.
"אני מבולבל וקשה לי להבין את זה, אבל העובדות מראות אחרת לגמרי..." הסכים דני.
"מה עושים עכשיו?" שאל טרי בשעמום.
"אני מציע שננוח שעה, לא יותר, אנחנו צריכים לחזור לעבר, אין לנו ברירה..." אמר ג'סטין.
"טוב שיש דרך לחזור הביתה, אבל מה אתה תעשה בעבר?" שאל טרי.
"אנסה שוב לסיים את המשימה שלי כמובן, לאסוף את כל מחוללי הזמן" אמר ג'סטין.
"תגיד לי אתה נורמלי?! אתה רוצה להשמיד גם את העולם שלנו?" שאלה ויולט.
ג'סטין צחק.
"תבינו, מה שאני עושה נוגד לגמרי את מה שאתם חושבים, אני מנסה לתקן את הזמן" הסביר ג'סטין.
"בהקפאת הזמן, כן, נכון..." הסכים טרי, בציניות.
ג'סטין פיהק, "הבטחתי שאני אסביר לכם הכל, אני גם אקיים... אבל אני חייב לתפוס תנומה קלילה, לפני שממשיכים בדרכינו למעבר הזמן"
לטרי לקח קצת זמן להרדם, שלא לדבר על דני המוטרד לגמרי. ויולט פחדה מאוד, היא כל רגע פקחה את עיניה כדי לראות שאף אחד לא מגיע.

"ויולט!!" נשמעה צעקה. היא פקחה את עיניה. טרי, נאבק באיש עם גלימה, ג'סטין כבר היה כבול וגם דני. אדם גבוה לבוש גלימה התקרב לעבר ויולט. היא קמה במהירות, ליבה פועם במהירות.
"צאו!" קראה ויולט במהירות וזרקה שני פוקדורים באוויר.
סוואבלו, פוקימון הציפור הקטנה הגיחה החוצה, זוהרת בזהב. צ'יקוריטה פוקימון העלה הגיח לצידה. מקורה של סוואבלו זהר והתחדד, היא ניקרה בברוטליות את האיש עם הגלימה. צ'יקוריטה קפץ לעזרתה. וירה לעבר האדם עלי תער חדים שחתכו את גלימתו. הוא קפץ עליו עם גופו והפיל אותו. סוואבלו ריחפה לעבר חבריה הכלואים, היא ניקרה את האדם השני. דאסקלופס ניסה לתקוף אותה באגרוף צל, אך המתקפה לא פגעה בה כי היא היתה מסוג נורמל. היא ניקרה את פוקימון הפאנטום. צ'יקוריטה שלח מתקפת עלי תער ושחרר את החבלים שתפסו את גרובייל. ידיו שוחררו ובמתקפת עלה להב הוא השתחרר לגמרי.
"אתם חוזרים איתנו לארמון!" אמר האיש בעל הגלימה.
"שכח מזה! וולפיקס, סחרור אש!" פקד דני. גלגל האש פגע בדאסקלופס והרחיק אותו מעט.
"רוצו!!!" צעק ג'סטין.
"חזרו..." קראה ויולט והשיבה את סוואבלו ואת צ'יקוריטה לפוקדורים שלהם.
הארבעה, וולפיקס וגרובייל החלו לרוץ במדבר, על צוק גבוה.
טוביאס ודאסקנויר הופיעו ממש מלפניהם, עומדים על סלע.
"מה?!" נדהם טרי.
"ביי..." טוביאס חייך. הפה על בטנו של דאסקנויר נפתח לרווחה וטען אנרגיה שחורה אימתנית. הוא כיוון אותה לעבר האדמה עליה החבורה עמדה. נוצר פיצוץ עז, האדמה התפרקה. החבורה החלה ליפול.
"אין סיכוי שהם ישרדו את זה..." צחק טוביאס ופנה ללכת.

[B]הערות:[/B]
*מתגלה כי דני וג'סטין אחים, ודני הגיע מהעתיד

[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/393.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/199.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/216.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/152.gif[/IMG] [IMG]http://sprites.pokecheck.org/s/333.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/253.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/477.gif[/IMG] [IMG]http://i32.tinypic.com/2zhntyc.png[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/356.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/302.gif[/IMG]

[SIZE=4][B]בפרקים הבאים של פוקימון זרם הזמן:[/B][/SIZE]

[IMG]http://i62.tinypic.com/153qxc8.png[/IMG]

[IMG]http://i58.tinypic.com/akwyvc.png[/IMG]

"הדרך היחידה לחזור לבית שלכם היא לחצות את היער" אמר ג'סטין.
"ומה זה אומר?" שאל דני.
"לחצות את העיר, בית הולדתנו" הסביר ג'סטין, "להתקל באנשים של טוביאס"
טרי ופוקימוניו ישבו מסביב לביצה הכחולה. היא זהרה, עמדה לבקוע.
"אתם לא תשנו את ההסטוריה!!!!" צעק טוביאס בזעם.

[IMG]http://i40.tinypic.com/5ppqo2.png[/IMG]

פרק נוסף של פוקימון כרוניקלס יפורסם בקרוב, בפרק הפוקימונים של החבורה שנשארו בחדר הטבע יוצאים להרפתקאה חדשה, כדי לפגוש את לוקסריי מהעונה הראשונה, אך מכיוון שההסטוריה השתנתה, לוקסריי לא זוכר את חברו הטוב מגמר ואת אלקטבאז

וואי השארת במתח! פרק נהדר כרגיל :)

[QUOTE=totodile;1469306]וואי השארת במתח! פרק נהדר כרגיל :)[/QUOTE]

בהחלט מתח גדול. מחכה במתח לפרק הבא :}

[IMG]http://i58.tinypic.com/8zld3p.png[/IMG]

"אבל אדוני..." אמר האדם שמתחת לגלימה השחורה.
"תזכיר לי את שמך..." אמר טוביאס.
"השם שלי ברוק אדוני" ענה האדם.
"כן ברוק, מה לא היה ברור לך?" שאל טוביאס, צועד בשטח ארמונו, מתקדם לצד הדאסקנויר שלו ולצד שני עוזריו.
"אני לא שואל כי אני מתערב, אני רק מתעניין בתוכניותיו של האדון, אם לא יהיה אכפת לו לשתף כמובן..."
"ברוק, שאל את שאלתך, אני לא אוהב התחנפויות" ענה טוביאס. דאסקנויר נעץ מבט כועס בברוק.
"קיבלנו ממך הוראה מפורשת לא לפגוע בהם, אלא להשיב אותם לארמון..." אמר ברוק, "תהיתי מדוע בכל זאת חיסלת אותם לבסוף"
"התכנון היה שאני אחסל אותם בעצמי בארמון... לא סמכתי עליכם שתביאו אותם אליי, ואת האמת שצדקתי, אתה מבין? כבר הגעתי בעצמי ודאגתי לזה... הם התרסקו, לא היה גאוני יותר מזה..."
"הבנתי אדוני" בלע את רוקו ברוק ופתח את דלת הארמון, "אני בטוח שהם לא שרדו"
"אין שום ספק" חייך טוביאס.

"היה לנו מזל, מזל גדול..." אמר ג'סטין, מחבק את דני בחוזקה.
"זה היה, מפחיד..." הודה טרי, "לא הרגשתי ככה עד עכשיו, ההרגשה שאני עומד למות"
"עוד כואב לי כל הגוף" רעדה ויולט.
"זה נגמר, לבינתיים! טרי, אתה גאון" חייך ג'סטין, מתחמם סביב המדורה אותה יצר הוולפיקס של דני, בתוך מערה נטושה וחשוכה.
"הפעם לא ימצאו אותנו?" שאל דני את אחיו. גרובייל הנהן בשלילה.
"נוכל לישון כמו שצריך ולהתחזק, טוביאס בטוח שאנחנו מתים, ככה שלא יחפשו אותנו בינתיים" הסביר ג'סטין.

[I]"ביי..." טוביאס חייך. הפה על בטנו של דאסקנויר נפתח לרווחה וטען אנרגיה שחורה אימתנית. הוא כיוון אותה לעבר האדמה עליה החבורה עמדה, בקצה של הצוק הגבוה. נוצר פיצוץ עז, האדמה התפרקה. החבורה החלה ליפול במהירות.
"טרי!!" צעקה ויולט, נחבלת מהסלעים, רואה אותה ואת חבריה מדרדרים במדרון.
הארבעה הצליחו בקושי לתפוס בסלעים בולטים בצוק.
גרובייל תקע את עלה הלהב שלו בתוך הסלע ותמך בג'סטין.
וולפיקס החל להדרדר.
"וולפיקס!!" צעק דני, הוא פעל במהירות, השיב אותו לפוקדור שלו ותחב אותו לכיס.
ויולט החלה להרגיש שהיא מדרדרת, כוח המשיכה היה חזק מהם, והסלע בו אחזה התנתק.
"גלייגר!" צעק טרי ושחרר במהירות את פוקימון העקרב המעופף שלו. גלייגר פרץ החוצה מהפוקדור והתעופף לעבר ויולט, תפס אותה ועזר לה להתרומם. היא היתה כבדה לו, אבל היא הצליחה להתמך חזרה בסלעים הבולטים מהצוק.
"מהר!! חייבים לפעול!" צעק ג'סטין, הוא הרגיש איך הוא מאבד את אחיזתו.
"גלייגר, תיצור מכתש באדמה למטה, ויולט, תשתמשי בפעימת המים של אייפום! מהר!!!" צעק לה טרי.
גלייגר הנהן בראשו, הוא התעופף באוויר לעבר הקרקע, יורה פעימת אופל חזקה לעבר האדמה מתחתיהם, ועוד אחת. נוצר פיצוץ שכתש את האדמה ויצר בתוכה בור.
"עוד גלייגר!!!" צעק טרי.
"צאי אייפום!!" קראה ויולט, "פעימת מים!"
אייפום הגיחה החוצה, היא דילגה בזכות היכולות האקרובטיות שלה על הסלעים במדרון של הצוק וקפצה על גלייגר.
"לא!!!!" צעק ג'סטין, הוא דני וגרובייל איבדו את אחיזתם והחלו להתרסק.
אייפום ירתה במהירות מתקפת פעימות מים לעבר הבור, יוצרת בריכה.
"מה אתם עושים?!" נשמע קולו של טוביאס, מביט מעליהם מקצה הצוק, מזהה בזוית העין את טרי וויולט נתמכים בקיר.
"קפוץ לי מטומטם!" צעק טרי. טוביאס צחק צחוק מרושע. דאסקנויר ירה לעברו ולעבר ויולט מתקפת כדור צל. נוצר פיצוץ, הקיר קרס, טרי וויולט נפלו, נחבלים מהאבנים.
טוביאס צחק והלך משם, בטוח שג'סטין ודני כבר התרסקו ומתו. הוא לא ראה באמת מה קרה למטה, איך ויולט וטרי, מעולפים אומנם ופצועים קשה, נופלים עמוק לתוך בריכת מים שיצרה אייפום בעזרתו של גלייגר.[/I]

"רק לבינתיים?!" שאל טרי.
"הצלחנו בקלות לברוח מהארמון של טוביאס, בטוחים שאנחנו מתים, אבל יש לנו עוד להגיע לעיר שלי, שאותה נצטרך לחצות... יש שם אנשים, אנחנו מבוקשים, לפחות אני ודני... העתיד האפל הוא לא מה שאתם חושבים, טוביאס שולט בכולם, מסוכן לצאת החוצה" הסביר ג'סטין, "גם האנשים הפשוטים ימכרו אותנו"
"הסיטואציה מוכרת..." אמר טרי ונזכר בביקורו באחוזת הפוקימונים בעבר הרחוק, באי סיניבר, בה הוא מצא את הקקנייה שלו והוזהר על ידי חסר בית על עוצר בחוץ, בשליטת צוות רוקט.

[I]"מי שם? המשטרה?!" נשמע קול אדם מגרם המדרגות.
"לא, ממש לא!" אמרה קריס.
"סתם ילדים שנקלעו לפה במקרה, זה הבית שלך?" שאל טרי.
"כן... אף פעם לא היה פה כזה רעש, מה עשיתם? הוא שאל והתקדם מעט קדימה כך שהאור של מתקפת היום השמשי חשפה את זהותו. הוא היה "הומלס" חסר בית, לבוש בבגדים קרועים ומטונפים.
"טוב אדוני, אנחנו רוצים לצאת מפה, לא רצינו להפריע..." ביקשה קריס.
"בבקשה, אבל אני לא ממליץ לכם, יש עוצר בחוץ, אם יתפסו אתכם תהיו בצרות וזה לא נעים, תאמינו לי!"
"אבל אנחנו רוצים לחזור חזרה לבית, הדלת שהיתה פה נעלמה..."
"איזה בית?"
"הבית שנמצא סמוך למקום הזה, אתה יודע, הבית הענקי עם המגלשה והמדרגות פסנתר..."
"אתה בסדר ילד?" שאל ההומלס.
"הוא סתם מתלוצץ, אבל בכל מקרה אדוני, איפה אנחנו?!" שאלה קריס.
"אוקיי, אני מבין שאתם לא מפה כנראה... אתם נמצאים באחוזת הפוקימונים הישנה, על האי סיניבר בקנטו" [/I]

"לגמרי מוכרת..." הסכימה ויולט, שחדרה לבניין חברת סילפ בהסטוריה אחרת, בה מיוטו שלט בכל המחוזות באותו איזור.

[I]ויולט עמדה מול בניין חברת סילפ בעיר ספרון. הבניין היה גבוה ומרשים. שני אנשי רוקט עמדו בכניסה, בודקים כל בן אדם אשר נכנס אל תוך המבנה.
"צאי אייפום!" פקדה ויולט והטילה פוקדור באוויר. אייפום נחתה על כתפה של ויולט.
"טוב, אנחנו נצטרך לנטרל את שני השומרים בפנים, טדיאורסה, גם אתה תעזור לנו..." הסבירה ויולט. שני הפוקימונים הנהנו בהסכמה.
לפני שהספיקו לעשות משהו, ניסה אדם רעול פנים לפרוץ את המבנה. אחד מאנשי הרוקט הוציא מתוך פוקדור, פוקימון רוח בצבע סגול, דמוי עננת גז. שתי ידיו ריחפו באוויר בסמוך לגופו, האנטר. שתי מתקפות כדור צל נשלחו אל האיש והוא עולף.
"טוב, אני מניחה שהתוכניות צריכות להשתנות, אסור לנו למשוך תשומת לב..." אמרה ויולט והחזירה את אייפום אל הפוקדור שלה.[/I]

"כן, אני מבין אתכם, הייתי אידיוט" חייך דני בעצב. הוא נזכר ביום בו ברח מהבית של דרו למרות האיסור של קאסי, מה שהוביל למציאתם על ידי מריהאנה.

[I]"היי מה נראה לך שאני אתן לך לצאת לבד? קאסי לא מרשה לנו לצאת מכאן בכלל!" התעצבן טרי וקפץ בעקבותיה של ויולט דרך דלת החירום, היישר אל האי. השניים נחתו על החול הזהוב, בסמוך לסלע הענקי ששימש כביתם. השמש כבר הספיקה לשקוע וחושך שרר בחוץ, גם לא היתה יותר מדי תאורה, כמעט ולא ראו את הירח. "דני!" צעקה ויולט.
"אני פה..." הוא אמר, "מצטער חברים, נפל לי האסימון רק מהנפילה על הקרקע, זה היה תחת השפעת קרן הבלבול!" הוא הסביר. מסתבר שהוא עמד שם כל הזמן.
"יופי טיפש, הגיע הזמן שתתחיל לחשוב קצת על טובת הכלל לא רק על עצמך!"
משהו באווירה השתנה, התקרר. נטיפים של ברד החלו לרדת אט, אט מהשמיים השחורים ונספגו בחול הזהוב. האווירה נהיית קרירה. עיניים אדומות נגלו מסביבם, אך מפאת החושך הם לא זיהו את הדמויות.
"הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה..." נשמע קול נשי מבין הצללים[/I]

"אני מת לשמוע מה עבר עליך בכל הזמן הזה..." אמר ג'סטין.
"אממ..." מלמל דני.
"אני חושבת שמגיע ל-נ-ו הסבר יותר מפרט" התעקשה ויולט.
"כן, באמת הגיע הזמן שנבין מה קורה כאן, לא סתם ברחנו איתך" אמר טרי.
"כן, טוב, אתם צודקים! ובכל זאת ראיתם שלא נטשתי אתכם..." אמר ג'סטין.
"למה העולם שלנו קפא? למה העתיד נראה ככה? למה חזרת לגנוב את המחוללים ועשית בלגן אבל בעצם אתה טוען שמה שעשית היה טוב?! למה טוביאס רוצה להרוג אותנו ואותך?" שאל טרי.
"אז ככה, העתיד האפל שלכם, ההווה שלי, נקרא 'היקום המשותק' וכשמו כן הוא..." אמר ג'סטין, "הכל התחיל בתקופת הזמן שלכם, במקום שנקרא "מגדל הזמן", מקום עתיק ממנו זורם הזמן ברחבי היקום, שם הפוקימון דיאלגה נמצא, שמעתם עליו?"
"למדנו קצת על דיאלגה ופאלקיה, דיאלגה שולט בזמן ופאלקיה במרחב..." אמרה ויולט.
"נכון מאוד..." אמר ג'סטין.
"אבל למדנו גם על פסגת החנית, בעבר היה נסיון ללכוד את השניים שם"
"זה לא מדויק..." הסביר ג'סטין, "בפסגת החנית שעל הר קורונט, נבראו דיאלגה ופאלקיה, והמקום קדוש כי ניתן לזמן אותם שם מתוך המימדים שלהם, אך לא רק... מגדל הזמן נמצא כאן, ביקום שלנו, אך מיקומו לא ידוע..."
"אני עדין לא הבנתי, דיאלגה חי במימד משלו אבל גם במגדל הזמן?" שאל טרי, מבולבל לגמרי.
"אז זהו, שאין לי הסבר לעניין, נסתרות דרכי העולם..." אמר ג'סטין.
"אוקיי... אז מה בעצם קרה?" שאלה ויולט.
"מה שקרה, זה שמגדל הזמן קרס... ההידרדרות קרתה בתקופתכם, מה שגרם לשיבושים בזמן, ומה שהוביל לטרגדיה הסופית, קיפאון מוחלט ושיתוק של היקום. התוצאה של העניין היא מה שאתם רואים עכשיו... עולם אפל, עולם בו קפוא, אין זמן, השמש אף פעם לא באה, אין בוקר, אין אור, אין חום ואהבה. בני האדם מתוסכלים, וגם הפוקימונים..."
"זה נוראי, הכל כאן אפור, וישן..." אמרה ויולט והביטה סביב, נזכרת בנוף הנוראי שראתה מסביב.
"ומה קרה לדיאלגה אחרי שהזמן נעצר?" שאל דני.
"דיאלגה, שהזמן בו הוא שולט נעצר, השתגע, הוא הפך לדיאלגה קדום, דיאלגה אפל, דיאלגה שמניעיו השתנו. הוא השולט כאן בכדור הארץ, אכול זעם רוע ושיגעון, חסר רחמים..."
"אני יכולה להבין למה הוא משתגע, אבל עדין לא הבנתי איך מחוללי הזמן קשורים" התבלבלה ויולט.
"מחוללי הזמן הטמונים ברחבי מחוז סינו בעבר, הלא הוא מחוז הולדתי, שלי ושל דני, הושמדו מעצמם לאחר קריסת מגדל הזמן..." אמר ג'סטין ונקטע על ידי אחיו.
"אנחנו נמצאים במחוז סינו?" שאל דני.
"כן אחי הקטן, אני ואתה נולדנו לזוועות האלה, על האדמה המתה הזאת שהיתה פעם מחוז סינו, היום כבר אין לזה משמעות, רק עולם עצום של צללים..." הסביר ג'סטין.
"אני חושבת שאני מתחילה לעשות אחד ועוד אחד..." אמרה ויולט.
"באמת?" שאל טרי.
"בגלל זה חזרת לעבר, כדי לגנוב את מחוללי הזמן שלנו מהעבר על מנת להציל את העתיד שלכם!" אמרה ויולט.
"ויולט, את מתקדמת מאוד, אבל אין שום הגיון במה שאמרת" צחק ג'סטין.
"למה אתה חושב?" שאל טרי והשתכנע.
"אתם עדין חשדנים... אם אני אגנוב את המחוללים מהעבר שטוף האור שלכם, איך העתיד יוכל להיות ורוד אצלנו כשלכם לא יהיה זמן?" שאל ג'סטין.
דני, טרי וויולט לא ענו, הם הניחו שהוא צודק.
"האמת היא שחזרתי לעבר כדי לאסוף את חמשת מחוללי הזמן, על מנת להניחם במגדל הזמן. כוחם עתיד לעצור את קריסתו ולשנות את ההסטוריה, ליצור הסטוריה חלופית לעתיד האפל בו אני חי..." הוא אמר.
"ודיאלגה שהשתגע לא מרוצה מהעניין..." הוסיף דני.
"זה חוזר אליך דני?!" נדהם ג'סטין.
"האמת שלא, פשוט הסקתי את העניין, זה הגיוני..." אמר דני.
"הבנתי..." התאכזב ג'סטין שזכרונו של אחיו לא חוזר, "ובכל זאת, אתה צודק... לדיאלגה זה הפריע, הרי הוא השתנה, הוא שולט בעולם הצללים הזה, הוא השמיד את כל האנשים שמרדו בשלטונו, שהיה להם אכפת מהעולם, כת של אנשים להם הוריי המנוחים היו שייכים לפני שנרצחו, שאני ואחי הצעיר דני נשבענו לנקום את נקמתם, לחזור לעבר ולהציל את העולם הזה! לכן דיאלגה הכתיר מתחתיו יצור אנושי, אחד חלש, מהאזרחים הפשוטים והמסכנים שחיים כאן... הוא נתן לו כתר, נתן לו את האופציה לשלוט במחוז ולנהל את עולם הצללים, ושלח אותו לעבר על מנת לעצור אותי מלשנות את ההסטוריה"
"טוביאס!!" נדהמו ויולט, טרי ודני.
"וכשהוא שיטה בכולכם, גרם לכם לחשוב שאני לא בסדר, התחבר לאחת הנשים הכי חזקות שהכרתי בחיי, סינת'יה, ויצר בריתות עם אנשים שכולכם מכירים, כמו כריס, בריאן, דרייק וג'ינה, הוא הצליח להחזיר אותי לעתיד, ויחד איתו חטף את אחי התמים שלא זוכר שום דבר, שלא ידע שגם הוא חזר לעבר יחד איתי כדי להציל את עולמינו. יחד עם שנינו הוא לקח גם אתכם, שני החברים הצמודים של דני, שהתערבו לנו בעבודה. ידעתם יותר מדי, הוא לא יכל לקחת איתו רק את דני..."
"אני בשוק!" אמר טרי.
"היינו כל כך אטומים" הסכימה ויולט.
"אני עדין לא מעכל..." אמר דני.
"לגיטימי שלא תעכלו, הוא נתן משחק משובח, טוביאס הזה..." אמר ג'סטין.

טוביאס המחוייך בחיוך ניצחון, לבוש בכותונת שינה, סידר את הכרית במיטת חדר השינה שלו.
"דאסקנויר..." הוא קרא בחצי פיהוק.
פוקימון הפאנטום בעל העין האחת מסוג הרוח הופיע משום מקום.
"תצטרף אליי?" שאל אותו מאמנו.
דאסקנויר הנהן, "דאסק-נויר..."
טוביאס יצא מתוך חדר השינה אל לשכתו וניגש את מדף הספרים. הוא דחף את המדף וחשף את אותו מעבר סודי אל החדר בו הוא דיבר עם פאלקיה.
קיר הלבנים הצר מולו נעלם, חושף יציאה אל מרפסת האבן הגדולה. טוביאס ודאסקנויר צעדו וחצו את המרפסת. דיאלגה הקדום, מלא ברוע, עמד בקצה והביט לשמיים האפורים.
"טוביאס..." מלמל דיאלגה, מסתובב בכל גופו העצום והכחול, מביט בעיניו העגולות האדומות הקטנות. הם עמדו על מגדל גבוה, מגדל הזמן, אך המגדל היה שבור והרוס.
"מאסטר דיאלגה, המורדים חוסלו, וידאתי את זה בעצמי, ראיתי אותם במו עיניי מתרסקים באחד מהצוקים מחוץ לארמון שלי..." הודיע טוביאס.
"מצוין טוביאס, ידעתי שאתה האדם היחיד שיצליח להביא את תוכניותיי להצלחה..." ענה דיאלגה.
"ואני אמשיך למלא את כל הוראותיך..."
"האנשים תחתיך לא מספיק חזקים אם הם נכשלו בשמירה" אמר דיאלגה.
"אני אטפל בזה מאסטר! הכי חשוב שנפטרנו מהמורדים, שהזמן עדין קפוא"

"בוקר טוב..." ברכה ויולט בעייפות ופיהקה.
"בוקר מקסים, השמש זורחת..." אמר טרי בציניות. השמיים בחוץ היו עדין אפורים, קרני שמש לא חדרו את העננים.
"ישנו המון, ישנו הרבה..." אמר ג'סטין.
"אני מת מרעב" אמר טרי והניח את ידו על בטנו.
"הכי חשוב שישנו טוב וצברנו קצת אנרגיות, ושלא נתפסנו" אמר דני ופתח את תיקו, שולף מעט מזון פוקימונים, מאכיל את וולפיקס וגרובייל.
"יש לי קצת אוכל שנשאר..." אמרה ויולט ושלפה כריכים מתיקה, "זה לא כל כך טרי..."
"למי אכפת" אמר טרי והתנפל על האוכל.
אחרי דקות בהם הארבעה אכלו מעט ומילאו את קיבתם, הם החליטו לצאת.
"מה אנחנו עושים עכשיו?" שאלה ויולט את ג'סטין.
"צריכים לחזור הביתה" אמר טרי.
"הדרך היחידה לחזור לבית שלכם היא לחצות את היער" הסביר ג'סטין, "למצוא את סלבי ואת שער הזמן שיחזירו אותנו לתקופה שלכם, אנחנו צריכים להשיב את מחוללי הזמן למקומם במגדל הזמן"
"ומה זה אומר?" שאל דני.
"לחצות את העיר, בית הולדתנו" הסביר ג'סטין, "להיתקל באנשים של טוביאס"
"אין לנו ברירה..." אמר דני ביאוש.
"וכל מי שינסה לעבור אותנו, תפגעו בו, תהיו אכזריים, אל תפחדו! אם נשנה את ההסטוריה האנשים פה לא יסבלו יותר..." הסביר להם ג'סטין.

ג'סטין, גרובייל, דני, וולפיקס, טרי וויולט עמדו על גבעה קטנה אפורה והשקיפו על כניסה לעיר.
"זאת העיר אטרנה?" שאל דני.
"היתה אטרנה, כן... לא מוכרת לך?" שאל ג'סטין.
"לא... אפילו לא קצת... אמרתי לך... מאמין לך ג'סטין, הכל הגיוני ומתחבר, אבל מה שאני זוכר הם חיי במחוז הוון, תמיד..." התעקש דני.
העיר מולם היתה קטנה, בגודל של כפר. הבתים היו קטנים ונראו כמו חורבות.
"הייתי בטוח שהעתיד יהיה מלא בטכנולוגיה..." אמר טרי.
"אין טכנולוגיה, הכל נראה פה כמו בעבר... אתה לא שם לב שאפילו בפוקדורים אנחנו לא משתמשים?" צחק ג'סטין.
"שמתי לב, לא סתם גרובייל בחוץ כל הזמן..." הסכים טרי.
"אז מה אנחנו עושים עכשיו?" שאלה ויולט.
"אנחנו צריכים להגיע לבית של קישה..." אמר ג'סטין, "קישה זו בת זוגתי... היא חיה כאן בעיר הבעיה היא שהבית שלה נמצא ממש במרכז"
"ואיך עושים את זה בלי להיתפס?" שאל דני.
"קודם כל, אני אפטר מזה..." אמר ג'סטין ופשט מעליו את הגלימה הלבנה הארוכה. הוא לבש מכנסיים כחולים וגופייה לבנה.
"עכשיו בכלל רואים את הדמיון ביניכם" צחקה ויולט. דני וג'סטין נראו דומים כאחים, מתמיד.
"ג'סטין, גרובייל תמיד חופשי, זאת אומרת שהוא יסגיר אותך באמת..." הסביר טרי.
"נכון, נכון, מה שאומר שאחד מכם ילווה לי פוקדור..." הסביר ג'סטין, "דני, תכניס את וולפיקס"
דני עשה לפי בקשת אחיו, הוא השיב את וולפיקס לפוקדור שלו ונתן לו פוקדור ריק.
"מוכן גרובייל?" שאל ג'סטין.
"גרוו" ענה פוקימון הזיקית. ג'סטין זרק לעברו פוקדור, גרובייל נתפס.
"מצוין!" אמר ג'סטין והרים את הפוקדור מהרצפה.
"יש לך רעיון מה עושים עכשיו?" שאל טרי.
"את האמת שלא, אבל, נו, נקווה לטוב..." הוא אמר והוביל אותם אל הכניסה לעיר.
"אוי" קפצה ויולט. היא דרכה על אבן חומה והרימה אותה. על האבן חייך אליה פרצוף.
"מה קרה פוסטמה?" שאל טרי.
"תפסיק עם הפוסטמה הזה! סתם דרכתי על אבן..." היא אמרה והשליכה את האבן מדרכה.

הארבעה התהלכו במהירות בין האנשים, מנסים לא לעצור ולא למשוך תשומת לב. ג'סטין הוביל אותם אל הבית.
"ג'סטין!! דני!!" נשמעה צעקה. אישה מבוגרת זיהתה אותם.
"גלוריה, ששש...." ענה לה ג'סטין. היא עשתה פרצוף מבין והמשיכה בדרכה.
"שיט!" נבהל דני. הוא זיהה שני אנשים עם גלימות, שלושה פוקימוני סבלאיי לידם.
"הם נמצאים קרוב לבית..." אמר ג'סטין והוביל את השלושה שאחריו לפינה בה יכלו להסתתר.
"כלומר, צריך הסחה?" שאל דני.
"כן, משהו שיבריח אותם..." הסביר ג'סטין.
"אין שום בעיה, צאי בלאסום" אמר דני והטיל פוקדור באוויר. בלאסום פרצה מתוך הפוקדור, רוקדת את הריקוד המסורתי שלה באושר. היא עצרה במקומה באכזבה.
"בלה?"
"כן בלאסום, זה לא הבית, אין כאן שמש..." הסביר לה דני והרגיש כאב לב להסביר לה את הסיטואציה, "אבל נוכל לשנות את זה, תעזרי לנו?"
"בלה!" היא אמרה בנחישות ואגרפה את היד הזעירה שלה.
"אני צריך שתירי פצצת זרע הכי רחוק שתוכלי!" הסביר לה דני.
"בלה!" היא ענתה, פוערת את פיה ויוצרת זרע גדול זוהר באור ירוק. היא ירתה אותו רחוק מהם, מאחורי אחד הבתים.
כשהזרע נחת על הקרקע, נוצר פיצוץ. נשמעו צעקות.
"זה הצליח!" אמר דני בשמחה.
שומר אחד רץ לעבר הפיצוץ.
"אני ראיתי מאיפה זה מגיע" צעק השני והחל להתקדם לעברם של החבורה.
"לא נכון! אין סיכוי!" נדהם ג'סטין מחוסר המזל.
"ג'סטין, דני, אתם גנובים?! בואו לפה..." נשמע קול גברי מאחוריהם. ג'סטין הסתובב. הוא זיהה אדם בעל שיער חום קצוץ ועיניים חומות.
"רוקי!" התלהב ג'סטין, "בואו מהר!"
"מי זה?" שאל טרי.
"אני אסביר לכם תכף..." אמר ג'סטין. הארבעה קפצו בעקבות רוקי לתוך בור.
הם מצאו עצמם בתוך מנהרה באדמה. עששיות קטנות פוזרו בפנים והפיצו אור.
ארבעה פוקימונים קטנים וחומים שיצאו מתוך האדמה הזיזו כמה לבנים כשנשאו אותם על ראשם וכיסו את הפתח.
"הצלת אותנו! איך ידעת?!" שאל ג'סטין וחיבק את חברו הטוב.
"לא ידעתי, במקרה מצאתי אתכם, אבל אני רואה שהצלתי אתכם!" צחק רוקי.
"מצוין! וממש גאוני איך שהרחבת את מערכת המנהרות..." צחק ג'סטין.
"כן, הכל בזכות דיגלט ודאגטריו חייך רוקי. ארבעת הפוקימונים התגלו כדיגלט, פוקימון החפרפרת. ראשו ארוך וחום ופרצופו קטן עם אף אדום גדול. דאגטריו, הצורה המפותחת, נראה כמו דיגלט, רק שהוא נוצר משלושה דיגלט מחוברים.
"מדהים!" אמרה ויולט.
**דיגלט, פוקימון החפרפרת – עורו דק מאוד. הוא לא אוהב להיחשף לאור השמש, ולכן ניזון משורשי צמחים מתחת לאדמה**
**דאגטריו, פוקימון החפרפרת – הצורה המפותחת של דיגלט. דאגטריו חזק מאוד. בקרב, הוא חופר מתחת לאויבו ומפתיע אותו מנתיב אליו הוא לא מצפה**
"ילדים, תכירו, רוקי הוא החבר הטוב ביותר שלי, גם הוא חלק מהמאבק... רוקי, אלה ויולט וטרי, חברים של דני מהעבר..."
"מה זו הקופסא הזו?" התלהב רוקי כשראה את הפוקידע.
"עזוב אותך, זו טכנולוגיה, משהו שאין לנו כבר בהווה, עדיף בלי זה..." צחק ג'סטין.
"דני, מה שלומך?!" חיבק רוקי את דני.
"אני... בסדר..." אמר דני, מבולבל.
"אל תתאמץ, הוא לא זוכר אותך!" אמר ג'סטין באכזבה.
"מה זאת אומרת?!" שאל רוקי.
"אני אסביר לך הכל עוד מעט! אין לנו זמן לבזבז!"
"זמן..." צחקה ויולט.
"כן הא..." צחק ג'סטין, "רוקי, אני צריך להגיע ליער האפל ולמצוא את סלבי!"
"אין שום בעיה, יש לי מנהרה במיוחד לשם..."
"אבל לפני הכל, אני צריך לראות את קישה!" התעקש ג'סטין.
"אין שום בעיה, קדימה..."

החבורה ישבה בסלון בית קטן. וילונות כיסו את החלונות של הבית. קישה, ארוסתו של ג'סטין ישבה מחובקת עם אהובה וחיטאה את הפצעים על פניו.
"אני לא מאמינה עדין למה שקורה כאן..." היא אמרה, דמעות זולגות בעיניה. היא לא הפסיקה להסתכל על דני, "דני, אין לך מושג כמה היינו קרובים אני ואתה, ואתה לא זוכר אותי... וזה שכמעט שנה עברה מאז שעזבתם את הבית... אני שמחה לראות שאתם חיים, אחרי שאין לנו שום דרך לתקשר..." היא בכתה. קישה היתה יפה, שיערה שחור וארוך, עיניה בהירות. היא לבשה שמלה לבנה.
מאחוריהם, בלאסום שיחקה עם הפוקימונית של קישה, סאנפלורה. סאנפלורה היתה פוקימונית דמוית חמנייה. היא היתה ירוקה, כשראשה פרח צהוב גדול דמוי שמש ועליו פניה.
"עצוב לי לראות פוקימוני דשא כאן, כשאין להם שמש..." אמרה ויולט.
"היא לא נראית אותו דבר, ראיתי פעם סאנפלורה..." אמר טרי. הסאנפלורה הזאת היתה בעלת גוון אפור יותר, גוון מת.
"ומה עשית שנה ג'סטין? בכל הזמן הזה לפני שטוביאס הנבלה תפס אתכם?" שאלה קישה.
"הסתובבתי, ניסיתי לעקוב אחרי דני, אבל פתאום הוא נעלם לי לתקופה. חקרתי את מחוללי הזמן, עד שמצאתי את מיקומם. לקחתי את הראשון ואז ראיתי שוב את דני, ואז את טוביאס" הסביר ג'סטין.
"הכי חשוב שאתם בסדר, זה הכי חשוב!" היא אמרה, "טרי, ויולט, תודה לכם שהייתם עם דני לאורך כל הזמן הזה..."
"טוב, תראי, זה לא היה קל" אמר טרי. יושבי החדר צחקו.
"ועכשיו?" שאל רוקי.
"ויולט וטרי צריכים לחזור לתקופתם, הם לא אמורים להיות פה... אני ודני נחזור לעבר ונעשה את מה שהיינו צריכים לעשות שוב, הפעם נאחד כוחות!" הסביר ג'סטין.
"אתה גיבור!" היא נישקה אותו.
"סאנ-סאנפלורה!" אמרה פוקימונית הפרח.
"התגעגענו לכולכם, לגרובייל, לוולפיקס..."
"שנלך?" שאל ג'סטין את הילדים.
"כן!" אמר דני.

הארבעה מצאו עצמם בתוך זמן קצר יוצאים מתוך האדמה אל תוך יער אפל. העצים היו קפואים, כמו ביער אטרנה בהווה שלהם, אותו הם הספיקו לראות. רוקי נפרד מהם וחזר למנהרות שלו.
"אוקיי..." אמר ג'סטין וצעד עם הארבעה עמוק לתוך היער, "אני מקווה שלא תפסו את סלבי..."
הארבעה מצאו עצמם בקרחת יער אפלה,
"סלבי!" קרא ג'סטין.
"יש סיכוי כזה?" שאל טרי.
"בהחלט, היא עזרה לי פעם קודמת..." אמר טרי.
אבן קטנה עם פרצוף מחייך דילגה לעברם.
"אני מכיר את האבן הזאת..." אמר טרי.
"גם לי היא מוכרת..." הסכים דני.
"זו האבן שזרקתי מקודם!" נבהלה ויולט.

[I]"אתה מתכוון לזו?" שאל דני והחזיק בידו אבן בצורה ריבועית בצבע חום, עליה מצויר פרצוף פשוט שכלל שתי נקודות לעיניים וקו שסימן פה.
"הו לא..." התרגש סוון.
האבן בידו של דני החלה לרעוש, הוא נבהל והטיל אותה באוויר. פוקימון רוח מאיים החל לצאת מתוך האבן. הוא היה עגול, סגול ובתוכו עיגולים ירוקים. פרצופו היה אפל, מאיים, והוא צחק ברוע טהור.
"הזהרתי אתכם, זה ספיריטומב, מלכודת שהוצבה כאן! ספיריטומב הוא פוקימון רוח ואופל כמו הסבלאיי שבכוונה לכדתי" הסביר סוון.
ספיריטומב צחק, הוא התאמץ ומשב של רוח סגלגלה ומדכאת החל לנשוב בחדר ולהזיק לפוקימונים שנכחו בחוץ.
"מתקפת רוח מבשרת רעות..." אמר סוון, חש ברע.[/I]

"אני וטרי כבר נתקלנו באבן העתיקה הזו... זה ספיריטומב!" נבהל דני.
"ואני גם יודע למי הוא שייך..." אמר ג'סטין בסבר פנים כעוס. הוא שחרר לחופשי את גרובייל. רוחו של ספיריטומב פרצה מתוך האבן.
"אהלן..." אמר בחור שהגיח מבין העצים.
"סיניסטר..." כעס ג'סטין. בחור גבוה ובהיר עם שיער שחור מקורזל עמד מולם, הוא נראה מרושע.
"מי זה?" שאל טרי.
"הוא עובד עם טוביאס..."
"נכון! אני מסתובב באיזור כבר הרבה זמן, מחכה לרמז, מנסה לתפוס את סלבי... כששמעתי שחזרתם ונהרגתם, עשיתי טיול קטן! ואז למרבה מזלכם פגשתי אתכם בכניסה לעיר!" הסביר סיניסטר.
"ומה אתה רוצה?!" שאל ג'סטין.
"לעצור אתכם עד שטוביאס יגיע לכאן עם עוזריו!" צחק סיניסטר.
"רק תנסה..." אמר ג'סטין בזעם, "איפה סלבי?"
"כבר מזמן תפסנו אותה!" חייך סיניסטר.
הארבעה הבחינו בשער זמן בעץ כמה מטרים מהם, כמו זה ממנו הם הגיעו אל העבר.
"אתה חתיכת זבל אנושי..." צעק עליו טרי.
"וואו... איזה פה יש לך ילד!" צחק סיניסטר. ספיריטומב יצר מתקפת כדור צל לעבר טרי. גרובייל קפץ להגנתו וספג את המתקפה.
"תפסתם אותי?!" נשמע צחוק.
"היי!" חייך ג'סטין. משום מקום, הופיעה סלבי. היא היתה זהה לסלבי אותו הכירו טרי, ויולט וטרי, אך גוון גופה היה ורדרד, ולפי ההתייחסות אליה, היא היתה נקבה. קולה היה דק ועדין, כמו של פיה.
סיניסטר נראה כעוס.
"שבני אנוש והפוקימונים שלהם יתפסו אותי?! אתה לא מתבייש?" היא צחקה שוב.
"נעים לפגוש אותך שוב" חייך ג'סטין.
"גם אותך ג'סטין, וגם אותך גרובייל!" היא קרצה לפוקימון השממית ועזרה לו לקום.
"מספיק עם השטויות, ספיריטומב, תפוס אותם!" צעק סיניסטר.
ספיריטומב יצר מתקפת רוח מבשרת רעות, רוח סגולה קטלנית שנשבה והכאיבה לכל הסובבים.
"צא טוטודייל!" פקד דני והטיל את הפוקדור של פוקימון התנין הכחול. טוטודייל יצא החוצה וניתר באוויר, זנבו התעטף במערבולת של מים זורמים, והוא הטיח אותו בספיריטומב, עוצר את המתקפה.
"עצרו הכל!" נשמעה צעקה. ארבעה אנשים לבושים גלימות שחורות, מלווים בסבלאיי הגיעו אליהם בריצה. טוביאס רץ אחריהם עם דאסקנויר.
"אתם לא תשנו את ההסטוריה!!!!" צעק טוביאס בזעם.

[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/216.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/182.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/158.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/253.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/477.gif[/IMG] [IMG]http://i32.tinypic.com/2zhntyc.png[/IMG] [IMG]http://veekun.com/dex/media/pokemon/main-sprites/black-white/shiny/251.png[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/192.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/050.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/051.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/442.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/302.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/093.gif[/IMG]

ספויילר לפרק שיפורסם שבוע הבא

[IMG]http://i57.tinypic.com/2i6fhfr.png[/IMG]

שאגה עצומה נשמעה. דיאלגה הופיע גם הוא ביער. השאגה היתה חזקה כל כך שהם הרגישו רעידות. היהלום הכתום במרכז גופו של דיאלגה זהר.
טרי ופוקימוניו ישבו מסביב לביצה הכחולה. היא זהרה, עמדה לבקוע.

[B]פוקימונים שצפויים להופיע בפרק:[/B]
ריולו, אוניקס, דילאגה

פרק גדול! מחכה בקוצר רוח לפרקים הבאים :}

ענק! כל הכבוד על ההשקעה!

תודה קוראים יקרים, אני שמח לראות שאתם נהנים ומגיבים באופן קבוע!
מה אתם רוצים שיבוא קודם? פרק חדש או פרק נוסף של כרוניקלס?

[QUOTE=Eipam;1469529]תודה קוראים יקרים, אני שמח לראות שאתם נהנים ומגיבים באופן קבוע!
מה אתם רוצים שיבוא קודם? פרק חדש או פרק נוסף של כרוניקלס?[/QUOTE]

אני יודע? תפתיע אותי :}

חברים, סוף סוף קיבלנו קצת אתנחתא מהמצב הנוראי שהיה בארץ, ואנחנו חוזרים לשגרה!
בשישי יפורסם הפרק הבא בעלילה, "חיים חדשים"
וכמו באנימה של פוקימון, אני אוהב לשחרר לכם כותרות פרקים חדשים לפרקים עתידיים שיגיעו, אז הנה:

[IMG]http://i61.tinypic.com/289frpx.png[/IMG]

[IMG]http://i59.tinypic.com/119td2s.png[/IMG]

עלילות הפרקים אינן ידועות, יש לכם השערות?

הקטע הזה שאתה מגלה שפורסמו מלא פרקים בזמן שלא התחברת....
וחוץ מזה, אחלה סיפור! עלילה מעולה! ניסוח יפה ומובן! פרקים מסקרנים! מקווה שתמשיך ועל תפסיק!
וחוץ מזה, האם גלייגר, אייפום וולפיקס יתפתחו מתי שהוא?

תודה רבה ירון! אני מתנצל על ההבטחות, אבל האיחור מוצדק! הפרק עתיד להתפרסם בימים הקרובים...
לגבי השאלה שלך בנוגע לגלייגר, אייפום וולפיקס, אני לא מתכוון לגלות, אבל צפויות הפתעות נוספות בעונה הזאת! :)

[IMG]http://i57.tinypic.com/2i6fhfr.png[/IMG]

"רוח מבשרת רעות!" פקד סיניסטר. ספיריטומב צחק צחוק אפל. רוח סגלגלה החלה לנשוב מסביבם.
"תתכופפו!" צעק טרי. הארבעה התכופפו וניסו להתחמק ממתקפת הרוח.
"תתקפו אותם! שלא יתקרבו לשער הזמן!" צעק טוביאס.
"עזבו אותם!" צעקה סלבי. היא ריחפה בין הילדים לבין טוטודייל וגרובייל ויצרה בועת מגן ירוקה וענקית.
"מתקפת ההגנה שלי לא תשרוד הרבה זמן..." היא אמרה.
"זה בסדר, תוכלי להחזיר אותנו לעבר, לתחילת החודש הראשון של האביב באותה שנה של ההידרדרות בזמן?" שאל ג'סטין.
"הכוחות שלי קטנים מדי, דיאלגה שולט בהכל... אתם תוכלו לחזור לאותה תקופה אם תצליחו כולם להגיע לשער הזמן שמאחורינו..." הסבירה סלבי, "כל עוד לא יפגעו בכם!"
דני קפץ. סבלאיי קפץ מאחוריו וניסה עם ציפורניו לשבור את המגן שיצרה סלבי.
דני השיב את טוטודייל לפוקדור שלו.
שאגה עצומה נשמעה. דיאלגה הופיע גם הוא ביער. השאגה היתה חזקה כל כך שהם הרגישו רעידות. היהלום הכתום במרכז גופו של דיאלגה זהר.
"הוא סוגר את שער הזמן! אני אגרום לכם לטייל במרחב ואשגר אתכם צמוד לשער, תקפצו לשם כמה שיותר מהר!" אמרה סלבי.
"מה איתך?! לא תבואי איתנו? הם יתפסו אותך!" דאגה ויולט.
"אל תדאגי יקירה, אני קטנה וזריזה מדי בשבילם, הם לא יצליחו בחיים..." צחקה סלבי, "להתראות אהוב שלי" היא חייכה וקרצה לגרובייל. גרובייל הסמיק.
פיצוץ עצום נשמע, כשאנרגיה שחורה ואפלה שבקעה מבטנו של דאסקנויר השמידה את בועת המגן הירוקה של סלבי. עד שסיניסטר, השומרים, טוביאס ודיאלגה שמו לב, ג'סטין ושלושת הנערים עמדו ליד שער הזמן שהחל להסגר ולהצטמצם.
"אתם לא הולכים לשום מקום!!" צעק טוביאס.
אך היה זה מאוחר מדי. טרי, ויולט ודני כבר הספיקו לקפוץ דרך השער. ג'סטין צחק בלגלוג לעברם. גרובייל עוד עמד על הקרקע וירה מתקפת סופת עלים שפגעה בכולם. הוא קפץ יחד עם מאמנו, והשער נסגר.
דיאלגה זעם, הוא שאג שאגה חזקה שנשמעה בכל רחבי המחוז.

טרי פקח את עיניו, הכל היה חשוך מסביבו.
"איפה אני?" הוא שאל בלחישה.
"טרי?! הכל בסדר?" נשמעה ויולט.
"הכל מצוין! ג'סטין, דני, גרובייל... אתם פה?!"
"גרוו..." לחש פוקימון הלטאה.
"אנחנו בסדר..." ענו ג'סטין ודני.
"אם הצלחנו, למה הכל פה אפל כמו קודם?" שאל טרי.
"אאוץ'!!" צעקה ויולט.
"מה קרה??" צעק דני.
"נתקלתי במשהו... זה מרגיש כמו מכסחת דשא..." ענתה ויולט.
אור חלש נדלק בחדר, אור שבקע מנורה התלויה בתקרה של חדר.
"אנחנו במן מחסן..." אמר טרי שהדליק את האור עם מתג.
"זה אומר שיש כאן טכנולוגיה..." נרגעה ויולט.
ג'סטין זיהה דלת ופתח אותה, אחרי שדילג מעל מגרפה ארוכה. הדלת נפתחה. הארבעה היו נרגשים ביותר. קרן של אור שמש חדרה אל המחסן. הארבעה רצו, מדלגים על החפצים המאובקים הזרוקים במחסן.
הם יצאו החוצה, מראה כזה לא ראו במשך ארבעים ושמונה שעות. שדה ירוק יפייפה ופסטורלי, מתחת לשמים כחולים וצלולים. קרני שמש חמימות הציפו את השטח הפתוח.
הם אכן היו קודם לכן בתוך מחסן. איכרים עבדו בשדה את האדמה, מסביבם פוקימונים צחורים דמויי סוסי פוני קטנים אכלו את העשבים. פלומות השיער שלהם היו להבות וגם זנבותיהם.
"חם לי! נעים לי!" צרח טרי מאושר.
"מואר לי!!" התרגשה ויולט.
"טוב להיות שוב בעבר..." שמח ג'סטין.
"זה פוניטה, לא?" שאלה ויולט.
"מיד נבדוק..." אמר דני ושלף את מכשיר הפוקידע שקיבל מרוואן.
**פוניטה, פוקימון סוס האש – רגליו מתפתחות ונהיות חזקות בזמן שהוא גור והוא עוקב אחרי הוריו. הוא רץ בשדות ובהרים במשך כל היממה**
"אכן זהו פוניטה" חייכה ויולט.
"מרגש לראות שוב חיים אמיתיים..." אמר דני.
"כן..." הסכים ג'סטין, "החיים בעתיד שלכם נוראיים, אנשים חסרי חיים, חלקם אפילו פועלים ברשעות, כי המצב מביא אותם למקום כזה"
"זה רק נותן לנו את הדחף להלחם עד הסוף בסיטואציה הזאת, כי מגיע לאנשים בעתיד חיים אמיתיים" אמר טרי.
"אני מסכים איתך..." חייך ג'סטין.
"אני לא מבינה משהו..." אמרה ויולט, "למה אנחנו לא משתפים את הסוכנות בכל הסיפור? יהיה לנו גיבוי מלא, נוכל לזרז תהליכים ולאסוף את מחוללי הזמן במהירות בלי ליצור פאניקה"
"את צודקת ויולט, אמנם, אנשים לא מודעים למחוללים... לשתף את הסוכנות יכול להיות יעיל, אבל מסוכן לא פחות... עם כל הכבוד לסוכנים המוכשרים של סינת'יה, אנחנו מתעסקים עם טוביאס שפועל תחת גיבוי מלא של דיאלגה!" הסביר ג'סטין.
"אני מבינה..." אמרה ויולט.
"מה שיותר גרוע זה שיש לנו חיסרון עצום... טוביאס מכיר את סינת'יה, הוא ביקר במקומות סודיים של הסוכנות שלה... היה אצלכם בבית, הכיר אתכם, יודע עליכם המון! זה מסוכן..."
"מעניין איפה אנחנו נמצאים..." אמר דני. עיירה קטנה שהשתלבה בנוף השדות ניצבה מולם. בתים קטנים וכפריים פוזרו מסביב.

"העיירה סולסיאון..." אמר דני והציץ במכשיר הסלולארי שלו, "איזה כיף שהם חזרו לעבוד שחזרנו לכאן"
"מצוין, אנחנו גם בזמן בשנה המתאימה ובתאריך המתאים, בדיוק יומיים מהיום בו נחטפנו לעתיד" אמר טרי בנחת.
"סולסיאון לא רחוקה מיער אטרנה, זה טוב... ועכשיו, תכבו את המכשירים..." אמר ג'סטין.
"למה?!" שאל טרי.
"כדי שלא ימצאו אותנו, אסור שידעו שאנחנו פה, סיכמנו את זה..." הסביר ג'סטין.
"הוא צודק..." הסכימה ויולט. הארבעה נכנסו למרכז הפוקימונים של העיירה. מעט מאמנים שהו שם.
"אתם בסדר?!" נבהלה האחות למראה המרופט והמלוכלך שלהם. הם נראו פצועים ותשושים.
"כן, אפשר להגיד" אמרה ויולט.
"זה מרכז פוקימונים, אבל אני חוששת שאתם נשארים פה גם..." היא התעקשה.
"זה בסדר אחות... אבדנו ביער ולא היתה לנו מפה, המכשירים הניידים שלנו לא עבדו, ואז הצלחנו להגיע לכאן סוף, סוף..." שיקר ג'סטין.
"אני מבינה, הפוקימונים שלכם זקוקים לטיפול גם?" היא שאלה.
"כן, וגם יש לי ביצת פוקימונים שמצאתי, אני חושש שגם היא צריכה בדיקה" אמר טרי ושלף מתוך תיקו את הביצה הכחולה והמסתורית שמצא על אי הברזל. הוא העביר בזהירות לאחות את הפוקדורים של גלייגר, קקנייה, פיפלאפ וקווילבה.
"ויולט ודני שלפו גם הם פוקדורים והניחו על שני מגשים כל אחד את הפוקדורים שלהם. ויולט הניחה חמישה פוקדורים, יותר משל חבריה דני וטרי, שהכילו בתוכם את אייפום, סלווקינג, טדיאורסה, צ'יקוריטה וסוואבלו. דני הניח את שלושת הפוקדורים שהכילו את וולפיקס, בלאסום וטוטודייל.
"אני אעדיף שבינתיים תעביר את גרובייל לפוקדור שלו, יהיה לי יותר נוח" אמרה האחות.
"מצטער, גרובייל לא טיפוס של מקומות סגורים" ענה ג'סטין בחיוך.
"טוב, אנחנו נסתדר גם ככה..." הסכימה האחות, "בואו איתי!" היא צעקה.
הארבעה הסתכלו אחד על השני בתדהמה. האחות הכניסה אותם דרך דלפק הקבלה אל פנים המרכז, למסדרון מואר באורות ניאון וחדרים. עציצים עיטרו את המסדרון.
אחת הדלתות היתה פתוחה לרווחה בקצה המסדרון, והחבורה נכנסה עם האחות.
היו שם מספר מיטות טיפולים, מכשירים שהחבורה לא הכירה, ומדפים מלאים בבקבוקים קטנים וציוד רפואי. על אחת המיטות ישב פוקימון בצבע חום, דמוי ארנב.
"איזה חמוד!!" התלהב דני למראה הפוקימון.
"חמודה, הבניארי הזו נקבה..." תיקנה אותו האחות.
**בניארי, פוקימון הארנב – כשהוא חש סכנה, אוזניו נעמדות. בלילות קרים, הוא ישן כשראשו מוצמד לפרוותו** בדק דני בפוקידע.
"היא שייכת לך?" שאלה ויולט את האחות.
"למען האמת היא לא שייכת לאף אחד..." ענתה האחות והניחה את הפוקדורים של החבורה בתוך מכשיר.
"אז?" שאלה ויולט והתקרבה לפוקימונית הארנבה במטרה ללטף אותה. אוזניה של בניארי נמתחו, פניה זעופות. היא שילבה ידיים והפנתה גב לויולט.
"בניארי ננטשה על ידי המאמן שלה לאחרונה" הסבירה האחות, לוקחת צמר גפן וטובלת אותו בחומר חיטוי.
"איי!!!" צרח טרי כאשר האחות ניקתה שריטה על פניו בעזרת הצמר גפן.
"אני מצטערת! האפיני!!!" צעקה האחות.
"אז בגלל זה היא אנטי..." הנהן דני.
"תראו, בניארי הזו ננטשה כבר על ידי מספר מאמנים... היא לא מסתדרת איתם, מיואשת מהם!"
"איך זה הגיוני?" שאלה ויולט.
"היא בניארי מיוחדת, יש לה ציפיות מסוימות מהמאמנים שלה... בינתיים היא פה איתי במרכז, עוזרת לי עם פוקימונים פצועים..."
פוקימונית קטנה, עגולה וורודה נכנסה אל החדר דרך הדלת הפתוחה. היא חייכה ושמחה לראות את החבורה.
"זו האפיני, היא עוזרת לי כאן בטיפול הפוקימונים הפצועים..."
"הא-פיני!" חייכה הפוקימונית.
**האפיני, פוקימונית בית הבובות – האפיני פוקימונית מסוג רגיל. היא מחזיקה בכיס בבטנה אבן עגולה ולבנה ושומרת עליה. מראה השיער שלה חשוב לה מאוד**
"וואוו!!!" התרגשה ויולט מהפוקימונית הנוספת שהצטרפה אליהן. האפיני היתה מאוד זריזה, היא הצטרפה לאחות וחיטאה את פצעיהם של טרי, ויולט, דני וג'סטין.
"תירגע טרי!" חייך ג'סטין. האפיני ניקתה את פצעיו עם צמר גפן. טרי רעד, הזיע וצרח בעקבות כל מגע של חומר החיטוי עם פצע או שריטה.
"בניארי, רוצה לעזור לנו?" שאלה האחות.
בניארי זעפה את פניה. היא ניתרה מהמיטה בקלילות ונחתה על הרצפה, מתקרבת לספסלים עליהם יושבים הארבעה.
"לא תגלו לי מה קרה לכם?" שאלה האחות.
"באמת ששום דבר..." ענה ג'סטין בשם הארבעה, "אבדנו ביער והידרדרנו מצוק" שיקר ג'סטין.
בניארי התקרבה בזהירות לדני כשבידה פד עם חומר מחטא. היא חששה מעט כשדני הניח את ידו עליה וליטף אותה, ומעט הסמיקה.
"אני חושבת שהיא מחבבת אותך קצת..." אמרה האחות.
"מצוין, אם את אומרת שקשה לה להתחבר..." צחק דני.

הארבעה אכלו ארוחה מפנקת במרכז הפוקימונים והתאוששו מהטראומה שעברה עליהם בעתיד האפל.
"אנחנו עוזבים, חייבים למהר ליער אטרנה..." התעקש ג'סטין כאשר טרי ביקש להשאר שם ללילה.
"אין מה לעשות..." הסכימה ויולט עם ג'סטין, "או שאנחנו בזה או שלא..."
"אתם הרי יודעים שאני אבוא..." צחק טרי.
"יופי, אידיוט!" חייך דני.
"אידיוט... כן..." הנהן טרי, "להזכיר לך מי זה שתמיד מתלונן ולא סגור על עצמו?!"
"אין צורך, כבר עשיתי חשבון נפש עם עצמי..." חייך דני בנבוכות.
"אז הכל בסדר" טפח טרי על כתפו.
טרי התלבט, ולבסוף פנה לג'סטין.
"כן טרי..." הוא שאל.
"רציתי לבקש ממך משהו, אני מעוניין להלחם נגדך"
בניארי צפתה בהם בסתר, אוזניה מזדקרות בזמן שהיא מתרכזת וסורקת אחרי תנועות שלהם.
"להלחם בי?!"
"לבצע קרב פוקימונים מול גרובייל, הרבה זמן לא נלחמתי בקרב רשמי..." הסביר עצמו טרי.
"האמת שזה יכול להיות מעניין, אם יהיה לנו זמן בהמשך..."
"אנחנו נעצור לישון הלילה בטבע לא? גרובייל מאומן כל כך טוב, אני יותר מחושק לבדוק את יכולותיו בקרב!" התעקש טרי.
"אממ, הבנתי אותך... לא נראה לי שתהיה בעיה עם זה!" הסכים ג'סטין בחיוך.
"ג'פרי, בני, טריי, מירנדה!" נשמע קול בכריזה של המרכז.
"בואו..." אמר ג'סטין.
"אבל לא קראו לנו!" אמרה ויולט, "קוראים לי מירנדה?"
"אני וטרי נתנו את השמות שלנו קודם לאחות, החלטנו להשתמש בשמות בדויים..." הסביר ג'סטין. טרי ודני צחקקו ללא הרף.
"אוקיי, אני מבינה, דני זה בני, ג'פרי וג'סטין עוד יכול להיות נחמד. טרי וטריי זה אותן אותיות! אבל מה הקשר ויולט למירנדה?!?" זעמה ויולט בזמן שהארבעה יצאו מחדר האוכל אל הדלפק שבאולם המרכזי במרכז.
"יש לך פרצוף של מירנדה, אל תכעסי..." צחק דני.
"אוף אני שונאת אתכם"
"מירנדה..." פנתה אליה האחות, "אייפום וכל השאר בריאים ושלמים..." היא אמרה והגישה לה את חמשת הפוקדורים, כשגרובייל מקפץ מעל הדלפק לעבר חברו ג'סטין. דני וטרי לקחו גם את הפוקדורים שלהם. האפיני ישבה על הדלפק בליווי שלושה האפיני נוספות.
"אנחנו מודים לך על כל העזרה!" החבורה הודתה לאחות והם יצאו מהמרכז חזרה אל העיירה.

כשהם הולכים כבר שעות בטבע לכיוון העיר אטרנה אחרי שיצאו מהעיירה סולסיאון, השמש החלה לשקוע והערב הגיע.
במשך ההליכה הם לא דיברו הרבה כי הרגישו תשושים.
"השתדלתי לא להגיד כלום ג'סטין, אבל מספיק, אין לי כוחות..." התלונן דני על כאבים ברגליו.
ג'סטין הציץ במפה וחישב לפי מאפייני הנוף את מיקומם, מערבה להם ניצב, עצום בגודלו, הר קורונט שמסביבו הוקם המחוז.
"אני מניח שאתם צודקים, הלכנו מספיק ואנחנו צריכים לישון! נקים מחנה..."
"מתי נגיע?" שאל טרי.
"אנחנו ממש קרובים לעיירה סלסטיק, נגיע לשם מחר בבוקר אם נקום מוקדם. אם נעמוד ביעד שהצבתי לנו, מחר בשעות הלילה כבר נהיה בעיר אטרנה אחרי שנחצה את הר קורונט..."
"וואו, אתה מאוד חכם ומוכשר!" אמרה ויולט בהערצה.
"באתי מעתיד ללא טכנולוגיה, מעבר לזה שאני מכיר את האיזור גם מתקופת העתיד..." הוא הסביר.
"אז מעולה, איפה נישן?" שאל דני.
"אנחנו נמצאים ממש ליד איזור הררי, יש שם מערות קטנות שאני כבר מכיר, רק חמש דקות של הליכה מהיער הזה.
"ואז נילחם?!" שאל טרי.
"ואז נלחם!"
"ילד חופר..." התייאשה ויולט.
הארבעה צעדו עוד קצת ויצאו מאיזור מוקף עצים לעבר איזור עם גבעות וסלעים שהיה לא רחוק מההר. צמחייה היתה גם שם. בורות גדולים היו באדמה, כנראה פוקימונים יצרו אותם. צמוד אליהם, זרם נהר.
"אז במי חשבת להשתמש?" שאלה ויולט את טרי.
"בקווילבה כמובן..." ענה לה טרי ושלף את הפוקדור של פוקימון הנמייה שקיבל בפסטיבל ג'וטו והתפתח בקרב מול ניקי וליל.
"שנתחיל?" שאל ג'סטין.
"נתחיל!" חייך טרי, שבע רצון מהקרב העתידי בו חשק. גרובייל ניצב בזירת הדשא, ממתין לאויבו. דני עמד מאחורי ג'סטין אחיו.
"צא קווילבה!" קרא טרי והטיל את הפוקדור שכבר החזיק. קווילבה פרץ החוצה מהפוקדור שלו וניצב מול גרובייל.
"כמובן..." חייך ג'סטין.
"ידעת שאני אשתמש בקווילבה?" הופתע טרי.
"לא, אבל בהחלט ציפיתי שתבחר להשתמש מול גרובייל בפוקימון שיש לו יתרון סוג, כמו פוקימון אש, חרק, מעופף או קרח..." צחק ג'סטין, "לא תמיד זה יעזור לך! נדרשת גם טכניקה"
"יש משהו בדבריו..." לחשה ויולט, "תהיה בטוח שגרובייל והוא מאוד מאומנים ומיומנים בתחום, אל תשכח מאיפה הם הגיעו"
"ויולט, את אמורה לעודד אותי לא לבאס אותי!" צעק עליה טרי.
"אל תצעק עליי, מטומטם!" היא תקפה חזרה.
טרי צחק על מנת לשבור את הקרח, "קדימה קווילבה, גחלת!"
"גרובייל, תתחיל במתקפת מהירות!" פקד ג'סטין. גרובייל צבר תאוצה והחל לרוץ מסביב בזירה, מבלבל את קווילבה ומתחמק מניצוצות האש שנורו לעברו.
"תמשיך עם הגחלת!" אמר טרי. גרובייל לא נח, הוא המשיך לרוץ. קווילבה נותר במקומו, פוער את פיו ויורה ניצוצות אש לעבר הגוף הירוק שנע במהירות.
"אני חושש שזה לא יעזור לך" צחק ג'סטין.
"תקוף אותו גרובייל!" פקד ג'סטין. גרובייל שעט לעברו של קווילבה.
"מצוין! מתקפת בזק!" קרא טרי. קווילבה ירה מטח של כוכבים צהובים זוהרים מלווים בניצוצות מאירים. מתקפת הבזק לעולם לא מחטיאה, והכוכבים שעטו במהירות בזק לעבר גרובייל ובלמו אותו. הוא ספג נזק קליל וקווילבה עצר את מתקפת המהירות.
"מהלך יפה טרי!" הסכים ג'סטין. דני הנהן בהסכמה, "אבל זה לא מספיק! מתקפת כדור אנרגיה!"
גרובייל פער את פיו ויצר כדור ירוק זוהר, הוא שלח אותו לעבר פוקימון האש.
"תתחמק!" צעק טרי. קווילבה ניסה לנתר, אך לפני שהספיק, מתקפתו של פוקימון הדשא פגעה בו והתפוצצה. קווילבה קם על רגליו והתאושש במהירות.
"מתקפת עלה להב!"
"התפרצות!" פקד טרי במהירות. גרובייל היה זריז ממנו, הוא הטיח את העלה החד שהזדקר מידו בקווילבה במהירות והתרחק.
קווילבה ספג נזק וקרס. הוא התאמץ ונעמד שוב על רגליו.
"דרושה טקטיקה ולא רק יתרון סוגים ברור..." חייך ג'סטין, "אבל קרב מעניין!"
"אל תדאג, עוד לא נתנו את הכל!" הסכים טרי.
"עלה להב!" פקד שוב ג'סטין.
גרובייל הניף שוב את ידו, העלים המזדקרים מזרועו הפכו לחרב חדה ירוקה.
"מסך עשן!" קרא טרי, "התחמק!"
קווילבה פער את פיו והדיף עשן שחור סמיך שכיסה את כל הזירה. גרובייל נראה מבולבל לגמרי, הוא יצא מהעשן בחיפוש אחר קווילבה.
"התפרצות!!" קרא טרי. מתוך הזירה המכוסה עשן פרצו להבות צורמות כמו התפרצות מלוע הר געש.
גרובייל היה זריז מאוד, הוא ניתר והתחמק ממתקפת הלהבות הקטלנית.
"וואו!!" נדהמו ויולט ודני.
"אתם מדהימים, הוא ממש מהיר" פרגן טרי, "יותר חזק מכל המאמנים שהקטלניים שכבר הספקנו להלחם מולם..."
"גם אתה מאוד חזק טרי, קרב מעניין ביותר" הודעה לו ג'סטין.
גרובייל יצא במתקפת מהירות והתנגש בקווילבה, מפזר את העשן לגמרי.
"בלימה!" צעק ג'סטין. קווילבה שנפל על הקרקע הועף אחורנית כשגרובייל חבט בו עם זרועותיו.
"התפרצות!" פקד טרי בתגובה. קווילבה התכופף מעט וירה מתקפת התפרצות לוהטת נוספת מתוך הלהבות על גבו. גרובייל ניסה להתחמק ונפגע באופן חלקי, הוא מעד ונפל. המתקפה נורתה לעבר גבעה סמוכה אליהם. שאגה עצומה נשמעה.
"מה זה היה?!" שאל דני.
"אני לא יודע, גרובייל עלה להב!" פקד שוב ג'סטין, מתעלם מהרעש המחריד. גרובייל ניתר לאוויר, מכוון את חרב העלה שלו לעבר קווילבה.
"מסך עשן!" פקד טרי בשנית. קווילבה שחרר לזירה מתקפת עשן שחור נוספת שהפריעה לראייתו של גרובייל.
"בזק!" אמר טרי בחיוך. כוכבים צהובים זוהרים נורו לכל מקום ורדפו אחרי גרובייל, פוגעים בו ללא הרף בלי יכולת לתת לו להתחמק.
"טקטיקה מעולה!" אמר ג'סטין בחיוך.
שאגה עוצמתית נוספת נשמעה.
"אמא!!!" צעקה ויולט.
"בוא נסיים את זה קווילבה, תפתיע את גרובייל עם מתקפת התפרצות!"
קווילבה קפץ מתוך העשן אל האוויר הפתוח, מכוון את גבו בשיפוע לעבר גרובייל ויורה מתקפת התפרצות.
"גרובייל!!" צעק ג'סטין.
גרובייל נעלם כשהוא נכנס לזירת העשן החנוקה, מתחמק מהמתקפה. הוא ניתר למעלה לעבר קווילבה, חובט בו עם עלה להב ומפיל אותו אל הקרקע.
"קווילבה, גחלת!" צעק טרי.
האיזור החל לרעוד.
העשן החל להתפזר. גרובייל עמד נישא, כמעט ללא פגע, מעל קווילבה המעולף.
"ניצחנו!" חייך ג'סטין.
"אתם לא מרגישים מה קורה פה?!" שאל דני והחל לחשוש.
"קווילבה, חזור!" קרא טרי במעט תחושת אכזבה והשיב את פוקימון האש לפוקדור.
יצור ענק החל לזחול לעברם ולשאוג.
"מה זה?!?!" שאלה ויולט באימה.
"זה כנראה פוקימון שמתקפת ההתפרצות של קווילבה פגעה בו!" אמר ג'סטין.
"אז זה רע?!" שאל טרי. מולם הם ראו פוקימון ענקי וארוך, צבעו אפור, מורכב כולו מאבנים, כמו שרשרת. קרן ארוכה הזדקרה ממצחו.
**אוניקס, פוקימון נחש האבן – הוא חי לרב מתחת לאדמה, והמנהרות שהוא יוצר כשהוא חופר משמשות בית לדיגלט**
"ככל הנראה מתקפת ההתפרצות פגעה בו והרגיזה אותו!" הסביר ג'סטין. אוניקס שאג בעוצמה. הוא הצליף עם זנבו באוויר והחל לרשוף מפיו נשימת דרקון לעבר החבורה.
"תזהרו!" צעק טרי והתחמק מהמתקפה. הוא שלף פוקדור ושחרר את הפיפלאפ שלו.
פוקימון הפינגווין פרץ החוצה, מנופף באגרופיו מול אוניקס העצום.
"טרי, עדיף שנברח ולא נתעסק איתו!" קראה ויולט, נסוגה לאחור ביחד עם ג'סטין ודני.
"פיפלאפ, מי מלח!" פקד טרי. פוקימון הפינגווין פתח את מקורו לרווחה וירה סילון של מים תכולים בוהקים. אוניקס הגיב למתקפה עם נשימת דרקון עוצמתית. הוא שאף ויצר סלע גדול באוויר, מפנה אותו לטרי ופיפלאפ.
"גרובייל!" צעק ג'סטין.
פוקימון הלטאה ניתר בזריזות, יצר כדור אנרגיה ושלח אותו כנגד הסלע, מפוצץ אותו לחתיכות.
"הוא זועם, כל מה שיש לנו לעשות זה לתת לו להרגע!" צעק דני לטרי. אוניקס הניף את זנבו והצליף בטרי ובפיפלאפ, מעיף אותם לעבר הנהר.
"לא! לא טוב!" צעק טרי, מרגיש איך זרימת המים סוחפת אותו ואת פוקימון המים שלו.
"טרי!!!" צעקה ויולט, קופצת הציגה ומתחמקת ממתקפת סלע נוספת שהושלכה לעברה ולעבר ג'סטין ודני.
"תברחו! אני ופיפלאפ נסתדר!" הוא זעק, כואב עוד מההצלפה של אוניקס.
"טרי, מחר בבוקר נפגש!" צעק ג'סטין.
החבורה החלה לרוץ ולברוח מאוניקס, חזרה אל תוך היער.
"איך אנחנו משאירים אותו שם?!" צעקה ויולט.
"הוא יסתדר, אין לך מה לדאוג!" ניסה להרגיע אותה ג'סטין.

פיפלאפ ניסה להלחם בזרם. הוא הגיע בשחייה לעבר מאמנו המתנשף בקושי ונאחז בו.
"בבקשה פיפלאפ, חייבים להגיע ליבשה..." לחש טרי. פיפלאפ התאמץ מאוד, ובשל אופיו הקשוח הוא דחף את טרי איתו לעבר שפת הנהר הזורם.
"הצלחתי" אמר טרי בקושי כשידו אוחזת בקרקע. פיפלאפ דחף אותו אל האדמה, עוזר לו למשות מתוך המים לגמרי.
"קר..." הוא רעד ועזר לפיפלאפ לצאת גם כן, "אני ספוג לגמרי..."
"פיפ-לאפ" צייץ הפוקימון שלו.
"בוא נמצא לנו מכסה, אנחנו הולכים להעביר את הלילה שלנו לבד..." אמר לו טרי. הם דילגו על הגבעות. המקום ממנו הגיעו לא היה רחוק במיוחד, אבל להגיע אליו יהיה קשה מפני שעליהם לחצות את הנהר ומפני שכבר החשיך.
טרי ופיפלאפ איתרו מכסה בתוך פתח מערה קטנה באיזור ההררי.
טרי נשען על אחד הסלעים וחיבק את פיפלאפ.
"הו לא, הביצה!" חשב טרי ומיהר לחטט בתיקו, שולף משם את ביצת הפוקימונים הכחולה שטופלה רק אותו יום בבוקר במרכז הפוקימונים.
"האחות אמרה שהביצה תקינה ויצאה מכלל סכנה... מקווה שהמים לא הזיקו לה..." אמר טרי במעט חשש. היא החלה לזהור, וחזרה לעצמה.
"פיפ, פיפ-לאפ!" צייץ פיפלאפ והניף את ידיו.
"אתה ככל הנראה צודק..." אמר טרי. הוא שלף את הביצה מתוך מתקן הזכוכית בו היא היתה, ואז שלף פוקדור.
"קווילבה, תיצור לנו מדורה!" הוא קרא. פוקימון הנמייה פרץ החוצה, תשוש עוד מהקרב נגד גרובייל.
קווילבה השתמש בעדינות בגחלת שלו והצית אש, לידה הוא הניח את הביצה שתתחמם.
"קווילבה, פיפלאפ..." שמח טרי, הוא שלף שני פוקדורים נוספים, "אנחנו הולכים להעביר את הלילה הזה יחד!"
מתוך שני הפוקדורים הנוספים של טרי, פרצו גלייגר וקקנייה, שני הפוקימונים שמלווים אותו עוד מתחילת מסעו כמאמן. גלייגר, הפוקימון הראשון שלו, הכיר את טרי בספארי בהוון. את קקנייה לכד טרי במדבר במהלך המסע. את פיפלאפ וקווילבה קיבל לא מזמן, אבל הספיק לחוות איתם מעט חוויות כשהסתובב בסינו והסתובב בעתיד האפל.
טרי שיחק עם ארבעת פוקימוניו והתחמם איתם מסביב למדורה הקטנה שהצית קווילבה בשבילם.
ביצת הפוקימונים שמצא על אי הברזל זהרה שוב, אבל חזרה לעצמה דיי מהר.
"גליי!!" שמח גלייגר. טרי חיבק אותו בחוזקה, עד הרגע בו גלייגר דקר אותו עם זנבו.
טרי צחק כי היה רגיל למחוץ את הפוקימון הראשון שלו.
"חבר'ה, אני חושב שעומד להצטרף אלינו חבר חדש, שעומד לבקוע מהביצה" אמר טרי בהתרגשות כשהביצה זהרה בקצב אחיד יותר.
קווילבה שהבין עניין, התקרב לביצה וניסה לחמם אותה עם חום גופו המאפיין פוקימון מסוג אש.
"היי!! זה בהחלט עוזר!" התרגש טרי. הביצה הבהבה באור בוהק ומסנוור. קקנייה התקרב לקווילבה במעט חשש מהאש שלו. גלייגר ופיפלאפ חיקו את השניים והקיפו את הביצה על מנת להעביר לה מעט מחום הגוף שלהם.
במשך כמה דקות הם ישבו מסביב לביצה. טרי נהנה גם בלי להגיד שום דבר, הוא היה עייף מאוד, אבל הסיטואציה ריגשה אותו, הבילוי המשותף בחיק הטבע עם הפוקימונים שלו ועם פוקימון חדש שעומד לבקוע.
הביצה הפיצה אור חזק ובוהק ומיד שינתה את צורה האליפסית וגיבשה מראה חדש. מול טרי, גלייגר, קקנייה, פיפלאפ וקווילבה עמד פוקימון נמוך. חזותו הזכירה מן כלב מהלך על שני רגליים. צבעו הבסיסי כחול, ומסביב לעיניו האדומות ואוזניו צמחה פרווה שחורה.
"ריולו..." התרגש טרי, "הצורה הבסיסית של לוקאריו"
ריולו התינוק שתק, הוא סרק את חבריו החדשים.

השמש החלה לזרוח והבוקר הגיע. היתה זו שעה יחסית מוקדמת.
"אתם רואים את הלהבות האלה?!" שאל דני, צועד בזהירות אחרי ויולט וג'סטין כשמטח של אש נורה לשמיים לא רחוק מעליהם על קצה של ההר.
"כן! זה טרי!" התלהבה ויולט כשזיהתה את פעימת של גלייגר מתנגשת עם כדור האנרגיה של קקנייה, כשאחריה הגיע סילון מים מפיפלאפ.
"היי אני כאן!!" צעק טרי כשראה את השלושה מזהים אותו ניצב על הסלעים לצד פוקימוניו.
"אמרתי לכם שהוא בסדר, בחור קשוח טרי!" חייך ג'סטין והוביל אחריו את ויולט ודני, כשהם מטפסים על הסלעים, מצטרפים לטרי להמשך ההליכה, כשהעיירה סלסטיק קרובה אליהם במרחק של שעתיים.

[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/331.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/393.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/156.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/447.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/158.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/253.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/477.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/393.gif[/IMG] [IMG]http://veekun.com/dex/media/pokemon/main-sprites/black-white/shiny/251.png[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/442.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/302.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/440.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/077.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/427.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/095.gif[/IMG]

[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*ריולו בוקע מתוך הביצה של טרי

פרק ממש יפה, מעט שגיאות הקלדה אבל זה לא כל כך מפריע... ריולו~! ריולו~!

אין מילים, פשוט ענק!

יש לי הודעה מצערת, אבל הכל תלוי איך מסתכלים על זה...
החלטתי להקפיא את פרוייקט הכרוניקלס!
עד כה פורסמו שני פרקי ספיישל, האחד שעוסק במריהאנה, והשני עוסק בתחילת המשימה של מת', קריס, יולי ומייקל בג'וטו!
סיפורם של הילדים בג'וטו לא יסופר, מהסיבה הפשוטה שהוא היה אמור להתפרש על פני ארבעה פרקים וההתעסקות בו משבשת לי את ההתמקדות והיחס לעלילה המרכזית.
מה שכן אני יכול לספר, זה שכשהסיפור שלהם יגמר והם יחזרו לעלילת הפרקים, הם יחזרו עם הפתעות (כמו התפיסה של סנאבול והרקרוס). מעבר לכך, יפורסם ספיישל נוסף וחשוב הקשור במריהאנה, לאנס וסינת'יה, ואולי צפויות עוד הפתעות!
פרקים חדשים יגיעו ממש בקרוב :)

ממתין בקוצר רוח :}

היי חברים, אשמח לדעת אם נשארו כאן אנשים שקראו את הסיפור ומעוניינים שאמשיך לפרסם פרקים. עברה שנה מאז פרסמתי את הפרק האחרון ואני מאוד רוצה לחזור לעדכן, אז שתפו אותי :)
אין קהילת אוהבי פוקימון גדולה אצלנו בישראל ואני תמיד אשמח למצוא במה ליצירות שלי

אני מוכן להתחיל ולקרוא, אם תוכל לתקצר את מה שהיה עד עכשיו

אני נשארתי, שמח לראות שחזרת.

צ'אריזרד, מצטער אבל העלילה כל כך גדולה ומסובכת שלתקצר כמעט שתי עונות תהיה בעיה, אבל אתה יותר ממוזמן לקרוא ולהסחף עם העלילה, מבטיח לך שתהנה :)
עמית, אני ממש שמח לשמוע! הפרק יגיע בימים הקרובים! :)

[IMG]http://i58.tinypic.com/2aigd8x.png[/IMG]

לאור התחדשות הסיפורים נערכו שינויים, וזה הפוסטר החדש!!
פרק חדש בימים הקרובים :)

לא יכולה כבר לחכות!

הצצות לפרקים הבאים של החצי השני של העונה השנייה של "פוקימון - זרם הזמן"

[IMG]http://i61.tinypic.com/289frpx.png[/IMG] [IMG]http://i59.tinypic.com/119td2s.png[/IMG] [IMG]http://i62.tinypic.com/2nsrwy1.png[/IMG]

"הכל בגלל הויכוחים שלך עם דני וויולט?" שאל ג'סטין בפיהוק.
"אפשר להגיד..." ענה טרי בחוסר סבלנות והרים את ריולו אל זרועותיו.
"אתם חייבים להרגע, זה לא הזמן להתחיל לריב. מהבוקר אתם רק עוקצים ומתווכחים על שטויות" הסביר ג'סטין.
"תתבייש לך טרי!" זעמה ויולט.
"וינומאת', מתקפת בלבול!" פקדה ג'ינה על פוקימון פרפר העש הסגול.
סינת'יה החלה לצחוק, צחוק מתגלגל שנשמע קצת מטורף.
'למה היא צוחקת?' תהתה קאסי.
"אנחנו כל כך טיפשים שזה לא להאמין!! האמת היתה לנו מתחת לאף כל הזמן!" אמרה סינת'יה ולא ניתקה את מבטה עם סלבי שריחף בחדר.
"את כל כך טיפשה איגי, מזל שהגעתי לסייע לך! ארבוק, בפקודתו של טוביאס, אף אחד לא יניח את ידו על מחולל הזמן של ביצת פסטוריה כל עוד אני חיה!!!" צעקה האישה המסתורית כהת העור בעלת השיער הסגול.
"כלבה" סיננה ניקי, מתאפקת שלא לחשוף עצמה ולצאת מהמחבוא שמאחורי השיח.
"טוטודייל, סיים את העניין!!!!!!" צרח דני.

מתרגשים?!?!

מתרגשיםםם

אני לא הכי זוכרת מה היה אבל יש לי תחושה-זיכרון שאהבתי את ריולו
*יעשה קריאה מחודשת בסופש*

וואוו, כל הרבה זמן...
Eipam חשבתי שפרשת, לא?
בכל מקרה אין מאושר ממני שאתה מחייה את הסיפור.
מה שמזכיר לי לחזור קצת על הפרקים האחרונים.