-
[quote=dj pon-3;1458459][b]איתי[/b]
[spoiler]לא הצלחתי לחשוב על מה להגיב לך כל הזמן הזה@~@ אבל ממש כבר נמאס לי לשבור את הראש- אני מחרבשת.
ואגב, זה שלא הצלחתי לחשוב לך על תגובה זה בגללי, לא בגללךxd התגובה שלך בסדר. הבעיה הייתה בי, שלא תכננתי יותר מדי><" אני בדרך כלל נוהגת להמציא קטעים לא עלילתיים על המקום, כי אני גם ככה לא זוכרת אותם גם אם אני מתכננת אותם מראש...
~~~
"כן, כן~ כבר התעדכנתי בהכל! אל תדאג, אתה בטוח עם מילי! נחצה את המדבר בצ'יק!" היא מודיעה לאחר שהיא מורה לרייהורן שלה להתחיל להתקדם.
"...וככה אני ולואי הבסנו את פוקימון האבן הענקי!" ווילי מסיימת לספר לך עוד סיפור על איך היא והקיובון שלה, לואי, הביסו פוקימון מתפרע. היא לא הביסה יותר מדי פוקימונים, שלושה בלבד. אבל היא סיפרה כל סיפור חמש פעמים. כבר איבדת את הסבלנות. אתה מתעסק בלבהות בחול האינסופי שמולך, מצדך ומאחוריך. מדי פעם אתה קולט איזה קקטוס קטן וצהבהב. אפילו הקקטוסים נראים חסרי חיים במדבר זה. אתם כבר בדרך יותר מחצי יום, השמיים מתחילים לקבל צבע כתמתם- כמו החול שסביבך. אתה מפהק משיעמום בזמן שווילי מתחילה לספר מחדש את הסיפור על איך שהביסה גליגאר משוגע. 'אני מעדיף שיתקיפו אותנו שודדים או פוקימוני פרא מאשר לשמוע עוד פעם את הסיפורים המשעממים שלה!' מחשבה זו מתעופפת בראשך המשתגע. אתה כל כך קרוב ללהחטיף לה אגרוף, 'למה נשים מדברות כל כך הרבה?!' הקול שלה כל כך מעצבן אותך והחום רק מחמיר את המצב, הראש שלך מתפוצץ. כאב הראש שלך נעלם למספר שניות כאשר ליבך קופץ וכמעט בורח דרך הגרון שלך, אחד הגלגלים של הכרכרה, הגלגל עליו אתה יושב, נתקע בתוך חור באדמה. ואם זה לא מספיק פתאומי כדי להביל אותך, מתווספת לנפילה זאת צעקתו המבוהלת של רייהורן.
"מ-מה?!" גם ווילי נשמעת מבוהלת, לפחות היא הפסיקה לחפור עם הסיפורים המשעממים שלה:"אה! אל תרד מהכרכרה, זאת מלכודת חול! אני אטפל בזה, בדרך כלל רק פוקימון אחד אחראי למלכודות האלו" היא מודיעה, קופצת מהכרכרה ומוציאה מהמושב האחורי חניט ארוך שלהבו מזכיר צלב. [url="http://moe.animecharactersdatabase.com/uploads/chars/5688-988890713.jpg"]קליק[/url]. היא מתקרבת בזהירות אל הגלגל הקדמי בצד שלך, מלטפת את רייהורן בדרכה ומרגיעה אותו מעט. היא מרימה את הנחיט שלה באוויר, מכוונת את הלהב שלו אל כיוון מלכודת החול שלאט לאט מושך לתוכו את הכרכרה עצמה. היא מכניסה בכוח את החינט שלה אל תוך מלכודת החול, מושכת אותו לאחר זמן מה. החניט לא יוצא לבדו מתוך המלכודת, הלהב מושך איתו פוקימון המזכיר בצורתו תנין, צבעו חום כהה הדומה לצבע החול מסביב. הצבע האדום מתווסף לגופו, יוצא מהחור הענקי שנוצר בגבו בצורה נוזלית [img]http://sprites.pokecheck.org/i/552.gif[/img]
ווילי מצחקקת ומשחררת את החניט שלה בעזרת בעיטה בגופה של הפוקימון:"קרוקורוק... עוד סיפור לאוסף הסיפורים שלי! אני כל כך אמיצה~" היא מודיעה ומוציאה מתפחת מכיסה, הופכת את החניט שלה ומתחילה לנקות את הלהב מהדם:"בטח עדיין לא סיפרתי לך על הפעם שהבסתי אוסף של סאנדילים, אה?" היא סיפרה לך. היא שוב פעם הולכת לחזור על הסיפור הזה... היא לא עשתה כלום, רק נתנה לרייהורן שלה לבעוט בכולם כי לחוסר מזלם של הסאנדילים הם לא היו במקום נוח לחפירה. זה הכל רק עניין של מזל... אבל משו מה היא עדיין גאה בסיפור הזה. אתה יוצא ממצב ההתעלמות שלך בחוסר ברירה לצעקותיו של רייהורן. אתה מתכוון לשאול את ווילי מה עכשיו קורה כשאתה שם לב- היא איננה! לפני שנייה היא עמדה ממש מולך על חול המדבר, מנקה את החניט שלה ומברברת לך על שטויות טיפשיות ופתאום היא איננה...? אתה בודק את המושב לידך, את המושב מאחוריך. שום דבר. למרות שלארוויטאר וקיובון נראים לחוצים מאוד. אתה חוזר לבחון את המקום בו לפני רגע עמדה ווילי. רק רייהורן מקפץ במקום ומנסה להשתחרר מהכרכרה בכל כוחו תוך כדי שהוא מתחיל לאט לאט לשקוע אל תוך החול. יחד איתו גם קצה הלהב של החניט של ווילי, ממש כבר כמעט נעלם לגמריי אל תוך האדמה.[/spoiler]
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]"טפלו אתם במקרה הזה. המשימה שלכם הכי פחות דחופה לביצוע כרגע. אני מאריכה לכם את המשימה לעד שתסיימו את העניין עם הנערה הזאת" עונה המפקדת לעדכונכם. אתם שוב במשרדה של המפקדת, עומדים בכניסה אליו עם דלת פתוחה ומקשיבים לפקודותיה לאחר שהבאתם לה את הפוקימונים שכבר לכדתם. נשארו לכם ללכוד עוד שני פוקימוני חשמל.
"בגלל שאנחנו לא בטוחים אם היא באמת מרגלת או סתם אזרחית עם בעיה שכלית לא נוכל ישר לעצור אותה. לכן המשימה שלכם היא כזאת: תישארו צמודים אליה ותנסו למצוא מידע עליה. שמה, משפחתה, מקום מגוריה... כל מני דברים קטנים כאלו. בשום פנים ואופן אל תעזבו אותה לבדה עד שתהיו בטוחים שהיא אזרחית וכמובן תמצאו את המשפחה שלה. או, אם חס וחלילה היא מרגלת- תביאו אותה לכאן מיד! האם זה ברור?"
"כן המפקדת!" מיקאדו ממהר להודיע.[/spoiler]
[b]עמית[/b]
[spoiler]"שמי הוא רובי. בנו של נורמאן, אולי שמעת עליי. אני המתאם הטוב ביותר בכל הואן! למרות שאת זה כבר בטח ניחשת, הפוקימונים שלי הרי נראים מדהים!" הוא מחמיא לעצמו, אתה לא ממש מסתכל עליו או על הפוקימון שלו. מבטך שקוע בעץ, בזכות זה אתה יכול לזהות נוצה שחורה נופלת באיטיות מצמרת העץ, לאט לאט מתקרבת יותר ויותר אל האדמה.[/spoiler][/quote]
״ואתה גם ממש עניו״ אמלמל לעצמי בשקט ״מעולם לא שמעתי עליך״ אגיד לו ואביט בנוצה ״אנכנו והואן במלחמה לכן אם הייתי במקומך לא הייתי משביץ בזה שאתה משם אחרת יאסרו אותך על ריגול״ אסביר לו וארים את הנוצה ״היא יודעת שאנכנו פה״ אלחש לו ואחפש את מקור הנוצה מהעץ ״אנכנו צרכים להרוג את היצור ״ אגיד ואזכר במשימה ׳ואז לשחוט את הראש׳ אחשוב ואבלע רוק מגועל ״מוכן?״ אשאל את רובי
-
[b]עמית[/b]
[spoiler]"מלחמה?! ברצינות? לא שמעתי על זה... ובדיוק תכננתי לנסות את מזלי בתחרויות הסרטים שבסינו..." הוא נשמע מאוכזב. אתה תופס את הנוצה לפני שהיא מספיקה לפגוע באדמה, נוצה קשה ומכוערת בצבע שחור חזק.
"תתפוס אתה את הפוקימון, יש לך פוקימון קרח. הפוקימונים שלי לא נלחמים! תגמור עם זה כבר כדי שאוכל לצאת מהיער הזה ואולי סוף כל סוף תהיה לי קליטה! אני חייב לברר את מה שאמרת על המלחמה! אני מקווה מאוד בשבילך שאתה לא צוחק איתי!"[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1458459][b]
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]"טפלו אתם במקרה הזה. המשימה שלכם הכי פחות דחופה לביצוע כרגע. אני מאריכה לכם את המשימה לעד שתסיימו את העניין עם הנערה הזאת" עונה המפקדת לעדכונכם. אתם שוב במשרדה של המפקדת, עומדים בכניסה אליו עם דלת פתוחה ומקשיבים לפקודותיה לאחר שהבאתם לה את הפוקימונים שכבר לכדתם. נשארו לכם ללכוד עוד שני פוקימוני חשמל.
"בגלל שאנחנו לא בטוחים אם היא באמת מרגלת או סתם אזרחית עם בעיה שכלית לא נוכל ישר לעצור אותה. לכן המשימה שלכם היא כזאת: תישארו צמודים אליה ותנסו למצוא מידע עליה. שמה, משפחתה, מקום מגוריה... כל מני דברים קטנים כאלו. בשום פנים ואופן אל תעזבו אותה לבדה עד שתהיו בטוחים שהיא אזרחית וכמובן תמצאו את המשפחה שלה. או, אם חס וחלילה היא מרגלת- תביאו אותה לכאן מיד! האם זה ברור?"
"כן המפקדת!" מיקאדו ממהר להודיע.[/spoiler]
[/spoiler][/quote]
"כן המפקדת!" אני קורא כאשר דעותיי על העובדה שהיא החליטה לשלוח אותנו למשימה כבר רצות בראשי.
'אוף, למה דווקא אותנו? באתי לצבא בשביל להילחם, לעבוד, לא בשביל לתחקר אנשים שרוטים.' מחשבות כאלו ואחרות רצות בראשי בזמן שאני ומיקאדו מתקדמים בחזרה לבית החולים.
-
[quote=dj pon-3;1458463][b]עמית[/b]
[spoiler]"מלחמה?! ברצינות? לא שמעתי על זה... ובדיוק תכננתי לנסות את מזלי בתחרויות הסרטים שבסינו..." הוא נשמע מאוכזב. אתה תופס את הנוצה לפני שהיא מספיקה לפגוע באדמה, נוצה קשה ומכוערת בצבע שחור חזק.
"תתפוס אתה את הפוקימון, יש לך פוקימון קרח. הפוקימונים שלי לא נלחמים! תגמור עם זה כבר כדי שאוכל לצאת מהיער הזה ואולי סוף כל סוף תהיה לי קליטה! אני חייב לברר את מה שאמרת על המלחמה! אני מקווה מאוד בשבילך שאתה לא צוחק איתי!"[/spoiler][/quote]
אכניס את הנוצה לכיס ׳מזכרת מהמשימה הראשונה׳ אחשוב אך אז אזכר במה שרובי אמר לי על זה שהוא מתאם ״אהה סליחה על הבורות״ אגיד וארגיש טיפש ״אבל מה זה מתאם?״ אשאל ואביט ברובי ״והסרטים היחידים שאני מכיר זה סירטי כבוד על לחימה בצבא״ אגיד לו מאט מבולבל ״ומקבלים אותם רק יוצאי מלחמה ואתה אפילו לא מהמחוז הזה!״ אסביר לו ״לכן בטוח לא תקבל סרט כבוד״ אגיד ״ומה זה קליטה?״ אשאל אותו ואתכיל לבדוק כל פריט על הבן אדם שמולי כדי להבין מי הוא או מה הוא ״זה עוד אחד מהמחשירים המוזרים האלה שלך?״ אשאל ממש מבולבל
-
מה אתם אומרים על איוונט קטן עם פרסים מגניבים? כצ'ופאר על זה שאין לי הרבה זמן למ"ת הזה?
כמובן, בנוסף לפרס הקטן הזה: [url]http://www.youtube.com/watch?v=sWoFVj5uYpk[/url]
[B]סנפאי[/B]
[SPOILER]אתה חוזר יחד עם מיקאדו אל בית החולים(לול, כתבתי בטעות מרכז הפוקימונים בהתחלה), שם אתם נכנסים אל החדר עם הנערה. בחדר יש עוד מספר חולים, אבל כל אחד עסוק בעצמו והם לא ממש חשובים כדי שאתאר אותם בדיוק מדויק יחד עם צורת החדר. בית חולים, לבן ומסכן כזה.
"היי, קיוויתי לראות אתכם שוב! רציתי להודות לכם על מה שעשיתם בשבילי!" אומרת הנערה לאחר שהיא רואה את שניכם נכנסים דרך הדלת, המיטה עליה היא שוכבת לא רחוקה מהכניסה, מעט שמאלה מכיוון הדלת. המיטה עצמה עליה הנערה שוכבת נמוכה יחסית ובצע אפור. המצאים שלה גם כן אפרפרים. זה יוצר מראה דיי עגום, לא שאפשר לצפות יותר מדי למיטה לנערה בלי כסף. היא לא שוכבת לגמריי, ראשה מוגבה בעזרת שתי כריות(כאן נשמתי פירורים של לחם :שיעול: ) מה שנותן לה את האפשרות להסתכל למיקאדו בעיניים כאשר הוא מתיישב על הכיסא הקטן שליד המיטה שלה. אתה נאלץ לעמוד. (שיעול)
"לפי מה שהאחות סיפרה לנו, נולדת בהואן, נכון?" מיקאדו מתחיל בשאלות.
"אה... כן. בעיירה ליטלרוט. אבא שלי הוא פרופסור בירץ', בטח שמעתם עליו?" היא עונה לשאלתו.
"אף פעם לא שמעתי עליו..." עונה לה מיקאדו, נשמע לא ממש בטוח בעצמו. הוא עובר להסתכל עליך. אתה מניד את ראשך לשלילה כסימן לכך שגם אתה אף פעם לא שמעת שם זה.
"טוב... אולי הוא לא מפורסם כפי שחשבתי..." הנערה ממלמלת בשקט, אתה יכול לשמוע את האכזבה בקולה.
"דיברנו עם האחות לפני שנכנסנו לכאן, היא אמרה שאת חופשיה ללכת. לכן כבר עכשיו אנחנו הולכים להתארגן ליציאה לעיירת ליטלרוט ונקח אותך הביתה" מודיע מיקאדו, אכן דיברתם עם האחות לפני שהגעתם לכאן. הנערה כרגע אמורה להיות בסדר גמור וקיבלתם ממנה את האישור לקחת אותה מבית החולים.
"אה, רגע! אני עדיין לא יכולה לחזור הביתה, אני צריכה למצוא את רובי והפוקימונים שלי!" הנערה מתיישבת על ישבנה, מפסיקה להישען על הכריות:"אני לא יכולה סתם לחזור הביתה ולנטוש אותם במקום המדברי הזה!"
"הפוקימונים שלך...? את גם חלק מצבא הואן?" מיקאדו נשמע מעט מבולבל. אותך זה פחות מפתיע, המקום היחידי שאפשר למצוא אנשים מוזרים כמוהה זה רק בצבא. השאלה היא איזה צבא?
"צבא הואן...? לא... אני סתם מאמנת פוקימונים... אבל כבר הבסתי את כל מאמני המכון שבהואן! אני והפוקימונים שלי עברנו הרבה ביחד! אני באמת מודה לכם על הרצון הטוב והכל, אבל אני לא הולכת לחזור הביתה בלי למצוא לפני את רובי והפוקימונים שלי!" מיקאדו מסתכל עליך, הוא נראה מבולבל. בדיוק כמוך, גם אתה לא ממש מבין על מה הילדה הזאת מקשקשת. מה ההבדל בין 'מאמן פוקימונים' ל'חייל בצבא'? ומה זה 'מאמני מכון'? אף פעם לא שמעת על זה.
"אין לכם מושג על מה אני מדברת, נכון?" היא שואלת את שניכם לאחר מספר שניות של שקט מביך. אתה ומיקאדו מנידים את ראשכם לשלילה בחוסר ביטחון. כתגובה לכך היא נאנחת אנחה קולנית:"אהה... התחלתי לחשוד כשהאחות אמרה שהואן מדבר אחד גדול מלא בהרי געש... אבל זה פשוט בלתי יאומן... למרות שאם זה נכון, זה יסביר את כל הדברים המוזרים שקורה כאן..." היא לוקחת הפסקה של חצי דקה, אין לך מה לומר. זה נראה שגם למיקאדו אין מה לומר, שניכם לא ממש מבינים על מה היא מקשקשת. האם הבעיה המוחית שנגרמה לה בגלל השמש החזקה חמורה יותר ממה שחשבתם? האם היא מלכתחילה נולדה מוזרה כזאת? או שהיא פשוט בכלל לא יכולה להסביר את עצמה בדרך ברורה?
"תגידו, מה השנה עכשיו?" היא שואלת בתום חצי הדקה. קולה מעט רועד בשאלה זו, אתה יכול לראות את האימה על פניה. מיקאדו האחד שעונה לה:"ה-16 ביולי, 1905... למה?" (סתם בחרתי מספר שנראה לי מגניב ומספיק ישן שגם זה יהיה בעבר וגם אחרי המלחמה הטבע יספיק להפוך לאיך שהוא אמור להיות בהווה של עולם הפוקימונים~).
"לעזאזל!!!!" הנערה צורחת כתגובה לתשובה של מיקאדו, היא מסתובבת אל קצה המיטה הצמוד לקיר ומרביצה לקיר הלבן באגרופה. היא חוזרת על המעשה עם האגרוף השני ולאחר מכן פעם נוספת עם אגרופה הראשון. היא מכינה את המכה הרביעית כשאתה תופס את ידיה ועוצר אותה מלשבור את קיר בית החולים, היא כבר הצליחה לסדוק אותה.
"מה הבעיה שלך?!" מיקאדו נשמע המום. אתה נאבק בנערה שעד עכשיו היית בטוח שסתם חלשה ועדינה, להפתעתך היא חזקה במיוחד ואתה צריך להתאמץ בלעצור אותה מלהשחיט את קיר בית החולים וכמובן גם מלפגוע בעצמה. "לעזאזל!!! לעזאזל!!! לעזאזל!!! זה לא קורה לי!!!" הנערה צורחת תוך כדי שהיא מנסה לבעוט בך. כרגע כל בית החולים מסתכל עליכם. אתה שומע את אחת האחיות פונה אל מיקאדו בחשש:"מה קורה כאן?! מה עשיתם?!"
"ה-ה-ה-הכל ב-ב-ב-ב-בסד-דר! אנ-נ-נ-נ-נחנו נ-נ-נ-נטפל ב-ב-ב-בזה!" הוא עונה לה, כולו לחוץ. אתה תופס את שתי ידיה, מעביר אותן אל מאחורי גבה ומושך בכוח. "אוו! אוו! אוו!!!" היא ממשיכה לצעוק, הפעם מכאב שנגרם לה מהתנוחה הזו. מהר מאוד היא מוותר ומפסיקה לזוז ולצעוק, אתה מחכה מספר שניות ומשחרר מעט את האחיזה כך שלא יכאב לה אבל עדין שלא תהיה חופשיה.
"מ-מ-מ-מה נעשה יאמאנאשי-סאן?!" מיקאדו עדיין לא ממש נרגע.[/SPOILER]
[B]עמית[/B]
[SPOILER]תקרא לאיתי ותעשה כבר את המשימה.
~~~
אתה מכניס את הנוצה שלך לכיס בזמן שרובי מכניס את פוקימון הכלב שלו לתוך הפוכדור הצבעוני שלו. הוא עושה זאת מהר מאוד, עושה רושם שהפוכדור כבר היה פתוח, הוא נפתח בשנייה ומכניס את הפוקימון לתוכו. לאחר מכן זה נראה שרובי אפילו לא טורח את לנעול את הפוכדור לאחר הכנסת הפוקימון לתוכו. עושה רושם שהוא מאוד סומך על הפוקימונים שלו. "לא סרטי כבוד... טוב, אפשר לקרוא לזה גם סרטי כבוד! כל פוקימון בעל סרט כזה נחשב לפוקימון איכותי מאוד!" הוא עונה לשאלתך, מצחקק בגאווה לעצמו:"חבל שסינו לא מתגאה בתחרויות הסרטים יותר! צריך שכל העולם יהיה מודע אליו! אפילו אתה יכול לנסות להשתתף בתחרות כזאת, הספיל שלך נראה לא רע! עם קצת יותר אימונים וטיפוחים אני בטוח שהוא יוכל להגיע אפילו למקום הראשון!" הוא מוסיף מחמאה על פיל שלך:"אה, כן, שאלת מה זה. אסביר לך בצורה שיהיה לך קל להבין: תחרויות סרט הם בעצם תחרויות בהם בוחנים לך את היופי של הפוקימון! כמה יפה ומושקע הפוקימון עצמו ואיך הוא יכול להשתמש בהתקפות שלו בצורה הכי אלגנטית! יש חמישה סוגי תחרויות סרט: יופי, מגניבות, חמידות, חכמה וקשיחות. אני השגתי את כל סוגי הסרטים של כל סוג תחרות! הפוקימונים שלי הם המוכשרים בעולם!"[/SPOILER]
-
[quote=dj pon-3;1459119]מה אתם אומרים על איוונט קטן עם פרסים מגניבים? כצ'ופאר על זה שאין לי הרבה זמן למ"ת הזה?
כמובן, בנוסף לפרס הקטן הזה: [url]http://www.youtube.com/watch?v=swofvj5uypk[/url]
[b]עמית[/b]
[spoiler]תקרא לאיתי ותעשה כבר את המשימה.
~~~
אתה מכניס את הנוצה שלך לכיס בזמן שרובי מכניס את פוקימון הכלב שלו לתוך הפוכדור הצבעוני שלו. הוא עושה זאת מהר מאוד, עושה רושם שהפוכדור כבר היה פתוח, הוא נפתח בשנייה ומכניס את הפוקימון לתוכו. לאחר מכן זה נראה שרובי אפילו לא טורח את לנעול את הפוכדור לאחר הכנסת הפוקימון לתוכו. עושה רושם שהוא מאוד סומך על הפוקימונים שלו. "לא סרטי כבוד... טוב, אפשר לקרוא לזה גם סרטי כבוד! כל פוקימון בעל סרט כזה נחשב לפוקימון איכותי מאוד!" הוא עונה לשאלתך, מצחקק בגאווה לעצמו:"חבל שסינו לא מתגאה בתחרויות הסרטים יותר! צריך שכל העולם יהיה מודע אליו! אפילו אתה יכול לנסות להשתתף בתחרות כזאת, הספיל שלך נראה לא רע! עם קצת יותר אימונים וטיפוחים אני בטוח שהוא יוכל להגיע אפילו למקום הראשון!" הוא מוסיף מחמאה על פיל שלך:"אה, כן, שאלת מה זה. אסביר לך בצורה שיהיה לך קל להבין: תחרויות סרט הם בעצם תחרויות בהם בוחנים לך את היופי של הפוקימון! כמה יפה ומושקע הפוקימון עצמו ואיך הוא יכול להשתמש בהתקפות שלו בצורה הכי אלגנטית! יש חמישה סוגי תחרויות סרט: יופי, מגניבות, חמידות, חכמה וקשיחות. אני השגתי את כל סוגי הסרטים של כל סוג תחרות! הפוקימונים שלי הם המוכשרים בעולם!"[/spoiler][/quote]
פרס ):
------------------
"עדיין" אגיד ואחפש את הציפור שוב "אין לי מוסג מה זה, עכשיו יש לי ציפור לשחוט" אגיד נגעל אך לא הרבה 'אתה מסוגל' אחשוב לעצמי אביט בעץ שממנו נפלה הנוצה "ספיל" אגיד ברוגע ובנחת ואפנה לפוקימון לי שידוע גם בשמו פיל "תשתמש בדחיפה על העץ הזה" אגיד ואצביע על העץ שממנו אני חושב שנפלה הנוצה "אחרי הדחיפה אני רוצה שתשמש בצעקה" אסביר לו את התוכנית שלי "ואז שאתה תראה את הציפור השחורה מתעופפת בשמים מפחד אני רוצה שתכוון אבקת שלג לכנפיים שלה" אגיד לו "אבל הרבה אבקה, אנכנו רוצים שהיא לא תוכל לעוף יותר ותצנח" אגיד לו מכווה שהוא הבין "צא!" אגיד לו ואביט בוא מבצע את התוכנית שלי
-
[b]עמית[/b]
[spoiler]אתה לא יכול לראות את הציפור, הצמרת גבוהה מדי. אתה מספר לספיל על התוכנית שלך, ספיל קופץ מידך ופוגע בעץ עם גופו. מספר עלים נופלים על האדמה יחד עם ספיל. "קה! קה!" אתה יכול לשמוע קולות מהעץ, הן לא נשמעות רחוקות כל כך אבל אתה עדין לא יכול לראות את הפוקימון. מצד שני, זה לא נשמע כאילו הקולות מתרחקים או קולות כנפיים. הפוקימון עדיין נוכח. "פי!!!" ספיל צועק אל כיוון הצמרת. "קה! קה!" הוא מקבל מיד לאחר מכן תשובה, עדיין אתה לא שומע קולות תעופה, זה נשמע שהציפור לא זזה ממקומה.[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1459135][b]עמית[/b]
[spoiler]אתה לא יכול לראות את הציפור, הצמרת גבוהה מדי. אתה מספר לספיל על התוכנית שלך, ספיל קופץ מידך ופוגע בעץ עם גופו. מספר עלים נופלים על האדמה יחד עם ספיל. "קה! קה!" אתה יכול לשמוע קולות מהעץ, הן לא נשמעות רחוקות כל כך אבל אתה עדין לא יכול לראות את הפוקימון. מצד שני, זה לא נשמע כאילו הקולות מתרחקים או קולות כנפיים. הפוקימון עדיין נוכח. "פי!!!" ספיל צועק אל כיוון הצמרת. "קה! קה!" הוא מקבל מיד לאחר מכן תשובה, עדיין אתה לא שומע קולות תעופה, זה נשמע שהציפור לא זזה ממקומה.[/spoiler][/quote]
"שיט" אקלל בשקט "הוא נמצא בצמרת" אחשוב בקול "לא אני ולא ספיל יכולים להגיע אליו" אגיד "אני יודע!" אשמח על הרעיון שלפתע צץ במוחי הענק "ספיל תשתמש באבקת שלג על הצמת איפה שהציפור" אגיד לכדור הכול שלצידי שבמקרא הוא הפוקימון שלי "ככה היא תהיה חייבת לרדת" אגיד "ואם היא מתחילה לעוף תקפיא לה את הכנפיים עם האבקה שלך" אגיד לו "קדימה!"
-
[b]עמית[/b]
[spoiler]"רגע..." רובי עוצר אותך לאחר שאתה מסיים להסביר לספיל את הרעיון שלך. הוא כבר נושם נשימה עמוקה ומוכן לשחרר את אבקשת השלג שלו. הוא נעצר למשמע קולו של רובי, פוזל אליך עם עיניו הגדולות ומחכה לסימן ממך, האם להתיחס לרובי או לא?
"אתה בטוח שזה רעיון טוב? הפוקימון מספיק גבוה עד כדי כך שהוא לא נראה... אם תקפיא את הצמרת הוא פשוט יוכל לעוף גבוה יותר ולברוח לגמריי... כשהעצים מסתירים ספיל שלך לא יוכל לראות איפה הפוקימון ולאן לכוון..."[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1460106][b]עמית[/b]
[spoiler]"רגע..." רובי עוצר אותך לאחר שאתה מסיים להסביר לספיל את הרעיון שלך. הוא כבר נושם נשימה עמוקה ומוכן לשחרר את אבקשת השלג שלו. הוא נעצר למשמע קולו של רובי, פוזל אליך עם עיניו הגדולות ומחכה לסימן ממך, האם להתיחס לרובי או לא?
"אתה בטוח שזה רעיון טוב? הפוקימון מספיק גבוה עד כדי כך שהוא לא נראה... אם תקפיא את הצמרת הוא פשוט יוכל לעוף גבוה יותר ולברוח לגמריי... כשהעצים מסתירים ספיל שלך לא יוכל לראות איפה הפוקימון ולאן לכוון..."[/spoiler][/quote]
'אני שונא שהוא צודק' אחשוב 'מי הוא בכלל' אחשוד בו ואסקור אותו במבטי לחפש כל דבר שנראה חשוד "צודק" אגיד בחוסר רצון "ספיל תעצור" אגיד לו ואחשוב על רעיון אחר לתקוף "אז מה אתה חושב לעשות?" אשאל את רובי 'אדון מוצלח' אחשוב בזילזול
-
[B]עמית[/B]
[SPOILER]הוא בכללי נראה בנאדם חשוד אחד גדול, הוא לבוש בצורה מוזרה, הוא בעל פוקימון לא מהמחוז הזה, הוא מרגיש את עצמו מעליך למרות שאתה חייל בתפקיד... בהחלט בנאדם חשוד ואפילו מעצבן.
ספיל עוצר את התקפתו כפקודתך. מסתכל עליך בעיניו בגדולות ומחכה לפקודה הבאה שלך, מוציא את לשונו הקטנה והורדרדה אל מחוץ לפיו.
"מה אני חושב לעשות...? אמם..." הוא חוזר על שאלתך ונוגע עם ידו הימנית בסנטרו, חושב. "הדבר הכי טוב שלדעתי כדאי לעשות זה לשלוח פוקימון תעופה או פוקימון שיכול לטפס להפיל את הפוקימון לאדמה. למרות שכאן אתה מסתכן שלא תוכל לראות מה קורה לפוקימון שלך וכך לא תוכל לעזור לו אם הוא יכלא לקרב מסוכן. מצד שני, רורו שלי כן מסוגלת לטפל בעניין הזה" הוא ממלמל לעצמו בקול רם מספר שניות לאחר שהוא מתחיל את החשיבה שלו, חושב בקול רם במילים אחרות. הוא מוציא פוכדור אדום לבן מכיסו, כמו הפוכדורים שראית אצלו קודם. הוא פותח את הפוכדור במהירות ומתוכו משתחרר הפוקימון העל חושי שראית קודם לכן- רורו, איך שרובי קורא לה.
"רורו, תפילי את המוקרוו לאדמה כדי שהספיל הזה יוכל להילחם נגדו" מורה רובי, רורו נעלמת. "תתכונן" מודיע לך רובי. שנייה לאחר מכן פוקימון שחור ונוצתי נופל על אדמה. "קרה!!!" הוא צועק כאשר גופו מתנגש באדמה הקשה. ספיל מכין את עצמו לקרב, מכניס את לשונו בחזרה אל פיו ומסתכל על הפוקימון הפצוע מבלי למצמץ.
[IMG]http://sprites.pokecheck.org/i/198.gif[/IMG][/SPOILER]
-
[quote=dj pon-3;1461115][b]עמית[/b]
[spoiler]הוא בכללי נראה בנאדם חשוד אחד גדול, הוא לבוש בצורה מוזרה, הוא בעל פוקימון לא מהמחוז הזה, הוא מרגיש את עצמו מעליך למרות שאתה חייל בתפקיד... בהחלט בנאדם חשוד ואפילו מעצבן.
ספיל עוצר את התקפתו כפקודתך. מסתכל עליך בעיניו בגדולות ומחכה לפקודה הבאה שלך, מוציא את לשונו הקטנה והורדרדה אל מחוץ לפיו.
"מה אני חושב לעשות...? אמם..." הוא חוזר על שאלתך ונוגע עם ידו הימנית בסנטרו, חושב. "הדבר הכי טוב שלדעתי כדאי לעשות זה לשלוח פוקימון תעופה או פוקימון שיכול לטפס להפיל את הפוקימון לאדמה. למרות שכאן אתה מסתכן שלא תוכל לראות מה קורה לפוקימון שלך וכך לא תוכל לעזור לו אם הוא יכלא לקרב מסוכן. מצד שני, רורו שלי כן מסוגלת לטפל בעניין הזה" הוא ממלמל לעצמו בקול רם מספר שניות לאחר שהוא מתחיל את החשיבה שלו, חושב בקול רם במילים אחרות. הוא מוציא פוכדור אדום לבן מכיסו, כמו הפוכדורים שראית אצלו קודם. הוא פותח את הפוכדור במהירות ומתוכו משתחרר הפוקימון העל חושי שראית קודם לכן- רורו, איך שרובי קורא לה.
"רורו, תפילי את המוקרוו לאדמה כדי שהספיל הזה יוכל להילחם נגדו" מורה רובי, רורו נעלמת. "תתכונן" מודיע לך רובי. שנייה לאחר מכן פוקימון שחור ונוצתי נופל על אדמה. "קרה!!!" הוא צועק כאשר גופו מתנגש באדמה הקשה. ספיל מכין את עצמו לקרב, מכניס את לשונו בחזרה אל פיו ומסתכל על הפוקימון הפצוע מבלי למצמץ.
[img]http://sprites.pokecheck.org/i/198.gif[/img][/spoiler][/quote]
'סוף סוף' אני חושב שמח "פיל תשתמש באבקת שלג על הכנפיים כדי שלא יוכל לעוף מפה!" אצווה על הפוקימון שלי ואז תשתמש באקדח מים כדי להחליש אותו!" אגיד לו 'עכשיו הוא ימות' אגיד ואכין את הפיגיון
-
[quote=dj pon-3;1459119]מה אתם אומרים על איוונט קטן עם פרסים מגניבים? כצ'ופאר על זה שאין לי הרבה זמן למ"ת הזה?
כמובן, בנוסף לפרס הקטן הזה: [url]http://www.youtube.com/watch?v=swofvj5uypk[/url]
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]אתה חוזר יחד עם מיקאדו אל בית החולים(לול, כתבתי בטעות מרכז הפוקימונים בהתחלה), שם אתם נכנסים אל החדר עם הנערה. בחדר יש עוד מספר חולים, אבל כל אחד עסוק בעצמו והם לא ממש חשובים כדי שאתאר אותם בדיוק מדויק יחד עם צורת החדר. בית חולים, לבן ומסכן כזה.
"היי, קיוויתי לראות אתכם שוב! רציתי להודות לכם על מה שעשיתם בשבילי!" אומרת הנערה לאחר שהיא רואה את שניכם נכנסים דרך הדלת, המיטה עליה היא שוכבת לא רחוקה מהכניסה, מעט שמאלה מכיוון הדלת. המיטה עצמה עליה הנערה שוכבת נמוכה יחסית ובצע אפור. המצאים שלה גם כן אפרפרים. זה יוצר מראה דיי עגום, לא שאפשר לצפות יותר מדי למיטה לנערה בלי כסף. היא לא שוכבת לגמריי, ראשה מוגבה בעזרת שתי כריות(כאן נשמתי פירורים של לחם :שיעול: ) מה שנותן לה את האפשרות להסתכל למיקאדו בעיניים כאשר הוא מתיישב על הכיסא הקטן שליד המיטה שלה. אתה נאלץ לעמוד. (שיעול)
"לפי מה שהאחות סיפרה לנו, נולדת בהואן, נכון?" מיקאדו מתחיל בשאלות.
"אה... כן. בעיירה ליטלרוט. אבא שלי הוא פרופסור בירץ', בטח שמעתם עליו?" היא עונה לשאלתו.
"אף פעם לא שמעתי עליו..." עונה לה מיקאדו, נשמע לא ממש בטוח בעצמו. הוא עובר להסתכל עליך. אתה מניד את ראשך לשלילה כסימן לכך שגם אתה אף פעם לא שמעת שם זה.
"טוב... אולי הוא לא מפורסם כפי שחשבתי..." הנערה ממלמלת בשקט, אתה יכול לשמוע את האכזבה בקולה.
"דיברנו עם האחות לפני שנכנסנו לכאן, היא אמרה שאת חופשיה ללכת. לכן כבר עכשיו אנחנו הולכים להתארגן ליציאה לעיירת ליטלרוט ונקח אותך הביתה" מודיע מיקאדו, אכן דיברתם עם האחות לפני שהגעתם לכאן. הנערה כרגע אמורה להיות בסדר גמור וקיבלתם ממנה את האישור לקחת אותה מבית החולים.
"אה, רגע! אני עדיין לא יכולה לחזור הביתה, אני צריכה למצוא את רובי והפוקימונים שלי!" הנערה מתיישבת על ישבנה, מפסיקה להישען על הכריות:"אני לא יכולה סתם לחזור הביתה ולנטוש אותם במקום המדברי הזה!"
"הפוקימונים שלך...? את גם חלק מצבא הואן?" מיקאדו נשמע מעט מבולבל. אותך זה פחות מפתיע, המקום היחידי שאפשר למצוא אנשים מוזרים כמוהה זה רק בצבא. השאלה היא איזה צבא?
"צבא הואן...? לא... אני סתם מאמנת פוקימונים... אבל כבר הבסתי את כל מאמני המכון שבהואן! אני והפוקימונים שלי עברנו הרבה ביחד! אני באמת מודה לכם על הרצון הטוב והכל, אבל אני לא הולכת לחזור הביתה בלי למצוא לפני את רובי והפוקימונים שלי!" מיקאדו מסתכל עליך, הוא נראה מבולבל. בדיוק כמוך, גם אתה לא ממש מבין על מה הילדה הזאת מקשקשת. מה ההבדל בין 'מאמן פוקימונים' ל'חייל בצבא'? ומה זה 'מאמני מכון'? אף פעם לא שמעת על זה.
"אין לכם מושג על מה אני מדברת, נכון?" היא שואלת את שניכם לאחר מספר שניות של שקט מביך. אתה ומיקאדו מנידים את ראשכם לשלילה בחוסר ביטחון. כתגובה לכך היא נאנחת אנחה קולנית:"אהה... התחלתי לחשוד כשהאחות אמרה שהואן מדבר אחד גדול מלא בהרי געש... אבל זה פשוט בלתי יאומן... למרות שאם זה נכון, זה יסביר את כל הדברים המוזרים שקורה כאן..." היא לוקחת הפסקה של חצי דקה, אין לך מה לומר. זה נראה שגם למיקאדו אין מה לומר, שניכם לא ממש מבינים על מה היא מקשקשת. האם הבעיה המוחית שנגרמה לה בגלל השמש החזקה חמורה יותר ממה שחשבתם? האם היא מלכתחילה נולדה מוזרה כזאת? או שהיא פשוט בכלל לא יכולה להסביר את עצמה בדרך ברורה?
"תגידו, מה השנה עכשיו?" היא שואלת בתום חצי הדקה. קולה מעט רועד בשאלה זו, אתה יכול לראות את האימה על פניה. מיקאדו האחד שעונה לה:"ה-16 ביולי, 1905... למה?" (סתם בחרתי מספר שנראה לי מגניב ומספיק ישן שגם זה יהיה בעבר וגם אחרי המלחמה הטבע יספיק להפוך לאיך שהוא אמור להיות בהווה של עולם הפוקימונים~).
"לעזאזל!!!!" הנערה צורחת כתגובה לתשובה של מיקאדו, היא מסתובבת אל קצה המיטה הצמוד לקיר ומרביצה לקיר הלבן באגרופה. היא חוזרת על המעשה עם האגרוף השני ולאחר מכן פעם נוספת עם אגרופה הראשון. היא מכינה את המכה הרביעית כשאתה תופס את ידיה ועוצר אותה מלשבור את קיר בית החולים, היא כבר הצליחה לסדוק אותה.
"מה הבעיה שלך?!" מיקאדו נשמע המום. אתה נאבק בנערה שעד עכשיו היית בטוח שסתם חלשה ועדינה, להפתעתך היא חזקה במיוחד ואתה צריך להתאמץ בלעצור אותה מלהשחיט את קיר בית החולים וכמובן גם מלפגוע בעצמה. "לעזאזל!!! לעזאזל!!! לעזאזל!!! זה לא קורה לי!!!" הנערה צורחת תוך כדי שהיא מנסה לבעוט בך. כרגע כל בית החולים מסתכל עליכם. אתה שומע את אחת האחיות פונה אל מיקאדו בחשש:"מה קורה כאן?! מה עשיתם?!"
"ה-ה-ה-הכל ב-ב-ב-ב-בסד-דר! אנ-נ-נ-נ-נחנו נ-נ-נ-נטפל ב-ב-ב-בזה!" הוא עונה לה, כולו לחוץ. אתה תופס את שתי ידיה, מעביר אותן אל מאחורי גבה ומושך בכוח. "אוו! אוו! אוו!!!" היא ממשיכה לצעוק, הפעם מכאב שנגרם לה מהתנוחה הזו. מהר מאוד היא מוותר ומפסיקה לזוז ולצעוק, אתה מחכה מספר שניות ומשחרר מעט את האחיזה כך שלא יכאב לה אבל עדין שלא תהיה חופשיה.
"מ-מ-מ-מה נעשה יאמאנאשי-סאן?!" מיקאדו עדיין לא ממש נרגע.[/spoiler]
[b]עמית[/b]
[spoiler]תקרא לאיתי ותעשה כבר את המשימה.
~~~
אתה מכניס את הנוצה שלך לכיס בזמן שרובי מכניס את פוקימון הכלב שלו לתוך הפוכדור הצבעוני שלו. הוא עושה זאת מהר מאוד, עושה רושם שהפוכדור כבר היה פתוח, הוא נפתח בשנייה ומכניס את הפוקימון לתוכו. לאחר מכן זה נראה שרובי אפילו לא טורח את לנעול את הפוכדור לאחר הכנסת הפוקימון לתוכו. עושה רושם שהוא מאוד סומך על הפוקימונים שלו. "לא סרטי כבוד... טוב, אפשר לקרוא לזה גם סרטי כבוד! כל פוקימון בעל סרט כזה נחשב לפוקימון איכותי מאוד!" הוא עונה לשאלתך, מצחקק בגאווה לעצמו:"חבל שסינו לא מתגאה בתחרויות הסרטים יותר! צריך שכל העולם יהיה מודע אליו! אפילו אתה יכול לנסות להשתתף בתחרות כזאת, הספיל שלך נראה לא רע! עם קצת יותר אימונים וטיפוחים אני בטוח שהוא יוכל להגיע אפילו למקום הראשון!" הוא מוסיף מחמאה על פיל שלך:"אה, כן, שאלת מה זה. אסביר לך בצורה שיהיה לך קל להבין: תחרויות סרט הם בעצם תחרויות בהם בוחנים לך את היופי של הפוקימון! כמה יפה ומושקע הפוקימון עצמו ואיך הוא יכול להשתמש בהתקפות שלו בצורה הכי אלגנטית! יש חמישה סוגי תחרויות סרט: יופי, מגניבות, חמידות, חכמה וקשיחות. אני השגתי את כל סוגי הסרטים של כל סוג תחרות! הפוקימונים שלי הם המוכשרים בעולם!"[/spoiler][/quote]
בהתחלה אני נלחץ מעט ממה שקורה, עד שלבסוף כשהיא מתחילה להירגע אני נרגע גם כן, לכן אני מצליח לחשוב מה לעשות;
"אני מצטער, גברתי, אבל לא נוכל לעזור לך אם לא תסבירי לנו מה קרה." אני אומר בטון שהוא אומנם לא תוקפני, אך תקיף למדי על מנת לחדד את המסר שלא תשתולל.
-
[b]עמית[/b]
[spoiler]פיל נושם נשימה עמוקה ומשחרר אותה אל כיוונו של הפוקימון, אתה יכול להרגיש את קור היוצא מפיו של פיל בזמן שהוא מתקרב אל פוקימון התעופה. הפוקימון לא מחכה שכנפיו יקפאו, הוא פורס אותן ומתחיל לעוף בניסיון לברוח. רגליו מתחילות להיקפא, זה לא מפריע לו לברוח אבל זה כן משפיע בצורה משמעותית על המהירות שלו. פיל יורק עליו מים מפיו, פוגע בבטנו וגורם לו להתרסק על האדמה. בגלל רגליו הקפואות הפוקימון לא יכול לקום. הוא מנפנף בכנפיו בניסיון לחזור לאוויר. אתה שולף את הפגיון...[/spoiler]
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]היא לא עונה לך מיד, היא שותקת לכדקה לפני שהיא אומרת משהו:"אני בסדר עכשיו" היא נושמת נשימה עמוקה ומשחררת אותה באיטיות, לאחר מכן ממשיכה:"אמם... שמי הוא ספיר, אני עובדת בחברה סודית שמטרתה לשמור על הואן בטוח ושקט. אמם... אני צריכה למצוא ארבעה פוקימונים שונים שהגיעו לכאן ממחוזות שונים, אמם... והזמן שלי כמעט נגמר. אני מצטערת על הצעקות הפתאומיות שלי, אני בסדר עכשיו אז בבקשה תעזוב אותי"[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461185][b]
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]היא לא עונה לך מיד, היא שותקת לכדקה לפני שהיא אומרת משהו:"אני בסדר עכשיו" היא נושמת נשימה עמוקה ומשחררת אותה באיטיות, לאחר מכן ממשיכה:"אמם... שמי הוא ספיר, אני עובדת בחברה סודית שמטרתה לשמור על הואן בטוח ושקט. אמם... אני צריכה למצוא ארבעה פוקימונים שונים שהגיעו לכאן ממחוזות שונים, אמם... והזמן שלי כמעט נגמר. אני מצטערת על הצעקות הפתאומיות שלי, אני בסדר עכשיו אז בבקשה תעזוב אותי"[/spoiler][/quote]
אני מביט בה במבט תמוהה למדי, לא מבין איך היא מרשה לעצמה לסדר את כל המילים במשפט אחד. אחרי הכל, אם היא בארגון סודי, לא משנה איזה ארגון סודי זה, חייבים להיות לו דרישות מינימאליות בהם היא בטוח לא עומדת. מעבר לכך, העובדה שהיא מצהירה שיש לה פוקימונים ממחוזות אחרים כבר נותנת לי עילה למעצר.
למרות זאת, התהייה הראשונה מהדהדת כמה רגעים בראשי, עד שהתשובה לפתע מגיעה אליי.
"את לא חלק משום ארגון סודי, אפילו לארגונים סודיים יש דרישות מינימאליות, בהן זה לא להסגיר את הארגון, כי הוא [b]סודי[/b]." אני נאנח. "מאחר וכעת נתת לי עילה לעצור אותך, אני מציע לך לספר לי מה באמת את עושה פה. אם את חפה מפשע, אין סיבה שלא נחזיר אותך ללילרוט, גברתי."
-
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]לוקח לה זמן לענות לך, זה לא עוזר לך פחות לחשוד בה:"אמם..." היא מתחילה בממלמול את משפטה, לאחר כמספר שניות של המתנה:"אני יכולה להוכיח לך... בכך שיש לי פוכדור, ופוקימון צבאי מיוחד ונדיר שאפשר לקבל אך ורק דרך הצבא!" לאחר משפט זה היא מתחילה להישמע מעט יותר בטוחה בעצמה:"כן, יש לי פוקימון שרק חיילים ברמות גבוהות יכולים לקבל, אילפתי אותו בעצמי! מה יש לך לומר על זה? מתחרט על זה שפקפקת בי?"[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461187][b]סנפאי[/b]
[spoiler]לוקח לה זמן לענות לך, זה לא עוזר לך פחות לחשוד בה:"אמם..." היא מתחילה בממלמול את משפטה, לאחר כמספר שניות של המתנה:"אני יכולה להוכיח לך... בכך שיש לי פוכדור, ופוקימון צבאי מיוחד ונדיר שאפשר לקבל אך ורק דרך הצבא!" לאחר משפט זה היא מתחילה להישמע מעט יותר בטוחה בעצמה:"כן, יש לי פוקימון שרק חיילים ברמות גבוהות יכולים לקבל, אילפתי אותו בעצמי! מה יש לך לומר על זה? מתחרט על זה שפקפקת בי?"[/spoiler][/quote]
"אם כך, את בוודאי בדרג גבוהה בצבא, לא?" אני מחייך קלות, ברור לי מטון הדיבור הלא רשמי וחסר הביטחון לעומת זה של מפקדים שהיא לא מפקדת, אך אני מחליט לזרום איתה לרגע במשחק.
-
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]"אמם... כן! יש לי תפקיד מיוחד! בטח... בטח לא שמעת עליי אף פעם. אצטרך גם שתשמור את הידע שלך עליי בסוד"[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461190][b]סנפאי[/b]
[spoiler]"אמם... כן! יש לי תפקיד מיוחד! בטח... בטח לא שמעת עליי אף פעם. אצטרך גם שתשמור את הידע שלך עליי בסוד"[/spoiler][/quote]
"אמם... למען האמת, המפקדת שלי באמת דיברה היום על זה שהיא מחכה לאדם חשוב שאמור להגיע במסווה אזרח היום... יכול להיות שזו את?" אני ממשיך במשחק.
-
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]"אה....." היא ממלמלת, לא באמת עונה לך תשובה אמיתית. שוב פעם לוקח לה מספר שניות לפני שהיא נותנת לך תגובה אמיתית וברורה:"אמם... לא... היא בטח התכוונה למישהו אחר..."[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461192][b]סנפאי[/b]
[spoiler]"אה....." היא ממלמלת, לא באמת עונה לך תשובה אמיתית. שוב פעם לוקח לה מספר שניות לפני שהיא נותנת לך תגובה אמיתית וברורה:"אמם... לא... היא בטח התכוונה למישהו אחר..."[/spoiler][/quote]
"אם כך, אף אחד מהצבא לא היה אמור להגיע. אם מישהו ב"דרג" שלך היה מגיע, היינו יודעים על זה או שהוא היה ניגש לדווח על כך." אני נועץ בה את מבטי, מוריד את החיוך. "לכן, אציא לך, שוב, לספר לי מה את באמת עושה פה, או שנלך לפגישה עם המפקדת כדי לאמת את זה שאת אמורה להיות כאן?" אני שב לחייך מעט.
-
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]"ל-לא הייתי אמורה להגיע לכאן! הלכתי לאיבוד, כן, הלכתי לאיבוד ובטעות הגעתי לכאן! אמרתי לך קודם, אני אמורה לחפש פוקימונים ממחוזות אחרים שהגיעו להואן. אני צריכה למצוא אותם בעצמי בגלל שלא רוצים להפחיד את כולם, אז גם את זה... תשמור בסוד... אמם... אני אשמח אם תתן לי ללכת עכשיו~"[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461194][b]סנפאי[/b]
[spoiler]"ל-לא הייתי אמורה להגיע לכאן! הלכתי לאיבוד, כן, הלכתי לאיבוד ובטעות הגעתי לכאן! אמרתי לך קודם, אני אמורה לחפש פוקימונים ממחוזות אחרים שהגיעו להואן. אני צריכה למצוא אותם בעצמי בגלל שלא רוצים להפחיד את כולם, אז גם את זה... תשמור בסוד... אמם... אני אשמח אם תתן לי ללכת עכשיו~"[/spoiler][/quote]
"בוודאי, בוודאי! אשמח לתת לך ללכת, רק לפני שתעמתי זאת עם המפקדת שלי. איני מעוניין בעונש אם את, חס וחלילה, לא מה שאת אומרת שאת." אני אומר, ממשיך לחייך. "אם כך, תתלווי אליי?" אני מסמן לה את הדרך ביד אחת כשאני שולף את אחת מהחרבות שלי ביד השנייה, רק על מנת להבהיר לה שאין טעם לברוח.
-
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]"א-אני מניחה שאין כל כך ברירה..." היא עונה, נאנחת וקמה מהמיטה. אתה מוביל אותה יחד עם מיקאדו אל מחוץ לבית החולים(שוב כמעט כתבתי מרכז הפוקימוניםxd). אחריכם הולכים גראווליט וגיבל, כאילו שומרים עליה מאחור. אתם כבר מתחילים להתקרב אל היחידה שלך. ההליכה שקטה מאוד, חוץ מהמשפט היחידי שמיקאדו לוחש לך:"היא נראת לי חשודה" אף אחד מכם לא באמת אומר משהו. אתה משאיר למיקאדו להתעמק בדרך קדימה ואתה מסתכל על הנערה, בודק האם היא עושה או מתכננת לעשות דברים חשודים. היא בהחלט לא נראת רגועה, היא מסתכלת סביב ועל הפוקימונים שלכם. אתה לא טיפש, אתה מחזיק לה את התיק, אבל כנראה היית צריך להיות יותר חשדן וגם לבדוק לה את הכיסים, מכיוון שמספר מטרים לפני שאתם ממש מגיעים אל היחידה עצמה היא שולפת מאחד הכיסים שלה כדור אדום, לבן המזכיר בצורתו פוכדור. אין בו את המנעול הרגיל, אבל היא מכוונת אותו עליך ומודיעה:"לא שיקרתי כשאמרתי שיש לי פוקימון חזק! אל תגרום לי להוציא אותו! אני מצטערת, אבל אין לי זמן ללכת איתכם אל המפקדת שלך, תביא לי את התיק שלי ותעזוב אותי בשקט!"[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461198][b]סנפאי[/b]
[spoiler]"א-אני מניחה שאין כל כך ברירה..." היא עונה, נאנחת וקמה מהמיטה. אתה מוביל אותה יחד עם מיקאדו אל מחוץ לבית החולים(שוב כמעט כתבתי מרכז הפוקימוניםxd). אחריכם הולכים גראווליט וגיבל, כאילו שומרים עליה מאחור. אתם כבר מתחילים להתקרב אל היחידה שלך. ההליכה שקטה מאוד, חוץ מהמשפט היחידי שמיקאדו לוחש לך:"היא נראת לי חשודה" אף אחד מכם לא באמת אומר משהו. אתה משאיר למיקאדו להתעמק בדרך קדימה ואתה מסתכל על הנערה, בודק האם היא עושה או מתכננת לעשות דברים חשודים. היא בהחלט לא נראת רגועה, היא מסתכלת סביב ועל הפוקימונים שלכם. אתה לא טיפש, אתה מחזיק לה את התיק, אבל כנראה היית צריך להיות יותר חשדן וגם לבדוק לה את הכיסים, מכיוון שמספר מטרים לפני שאתם ממש מגיעים אל היחידה עצמה היא שולפת מאחד הכיסים שלה כדור אדום, לבן המזכיר בצורתו פוכדור. אין בו את המנעול הרגיל, אבל היא מכוונת אותו עליך ומודיעה:"לא שיקרתי כשאמרתי שיש לי פוקימון חזק! אל תגרום לי להוציא אותו! אני מצטערת, אבל אין לי זמן ללכת איתכם אל המפקדת שלך, תביא לי את התיק שלי ותעזוב אותי בשקט!"[/spoiler][/quote]
הדברים קורים מהר במיוחד, אני בקושי מעכל את העובדה שיש לה פוכדור משונה. למרות שאם היא דוברת אמת, עד כמה שאני מפקפק בכך, אני עלול לקבל עונש, אני מוצא את האינסטינקטים שלי גורמים לי לשלוף את החרב השנייה שלי ובמקביל להצמיד לה את אחת החרבות לצוואר במהירות, מהירות שמפתיעה מעט אפילו אותי.
"בשביל ללכת מפה תצטרכי לעבור דרך המפקדת שלי!" אני חוזר שנית.
-
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]היא לא עוזבת את הפוכדור גם אחרי שאתה מקרב את החרבות שלך לצווארה.
"אין לי מה להגיד למפקדת שלך..." לפי קולה המעט צרוד אתה מבין שהיא בכלל לא רגועה, אפילו לחוצה מאוד:"תן לי ללכת ולא אשחרר את הפוקימון שבפוכדור. זה לא כמו הפוכדורים שלכם, תקח לי פחות משנייה להוציא אותו מהפוכדור. אל תכריח אותי לעשות את זה... לגיבל והגראווליט הקטנים שלך אין סיכוי נגדו!"[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461200][b]סנפאי[/b]
[spoiler]היא לא עוזבת את הפוכדור גם אחרי שאתה מקרב את החרבות שלך לצווארה.
"אין לי מה להגיד למפקדת שלך..." לפי קולה המעט צרוד אתה מבין שהיא בכלל לא רגועה, אפילו לחוצה מאוד:"תן לי ללכת ולא אשחרר את הפוקימון שבפוכדור. זה לא כמו הפוכדורים שלכם, תקח לי פחות משנייה להוציא אותו מהפוכדור. אל תכריח אותי לעשות את זה... לגיבל והגראווליט הקטנים שלך אין סיכוי נגדו!"[/spoiler][/quote]
"אבל את שוכחת שברגע שאני אראה פוקימון גדל זה יהיה הסוף שלך." אני משיב. "בפנייך ניצבות שתי אפשרויות: להמשיך לשתף פעולה או למסור לידינו את הפוכדור ואז לשתף איתנו פעולה וללכת למפקדת. כמובן, יש אפשרות שלישית: מוות."
-
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]היא בולעת את רוקה, חושבת למספר שניות לפני שהיא נותנת לך תשובה:"אני... אני אמשיך לשתף פעולה..." היא מחזירה את ידה קרוב לגופה, לא מביאה לך את הפוכדור אבל גם לא מחזירה אותו לכיסה.[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461202][b]סנפאי[/b]
[spoiler]היא בולעת את רוקה, חושבת למספר שניות לפני שהיא נותנת לך תשובה:"אני... אני אמשיך לשתף פעולה..." היא מחזירה את ידה קרוב לגופה, לא מביאה לך את הפוכדור אבל גם לא מחזירה אותו לכיסה.[/spoiler][/quote]
אני לא נע ממקומי, ממשיך למקד בה את המבט, נשאר דרוך לכל תזוזה שלה.
"מיקאדו, קח ממנה את הפוכדור." אני קורא.
-
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]מיקאדו ניגש אליכם, לוקח את הפוכדור מהיד שלה וממהר להתרחק. הוא לא נראה שמח כל כך להיות קרובה אליהxd הספיקה להפחיד אותוxd
"אתה יכול להוריד את החרב שלך... אין לי עוד כלום בכיס... גם הפוכדור הזה ריק... הפוקימון האמיתי שלי בתוך התיק..." היא אומרת לאחר שמיקאדו מתרחק מכם.[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461205][b]סנפאי[/b]
[spoiler]מיקאדו ניגש אליכם, לוקח את הפוכדור מהיד שלה וממהר להתרחק. הוא לא נראה שמח כל כך להיות קרובה אליהxd הספיקה להפחיד אותוxd
"אתה יכול להוריד את החרב שלך... אין לי עוד כלום בכיס... גם הפוכדור הזה ריק... הפוקימון האמיתי שלי בתוך התיק..." היא אומרת לאחר שמיקאדו מתרחק מכם.[/spoiler][/quote]
"תבדוק אותה, מיקאדו, תבצע חיפוש." אני אומר, אני לא ממהר להאמין לי, עם כל השקרים שהיא אמרה בדקות האחרונות.
-
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]"ט-טוב..." הוא ממלמל, חוזר אליכם ומתחיל לבדוק את כל הכיסים שלה. "אין לה עוד כלום..." הוא מודיע לאחר שהוא שוב מתרחק.[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461207][b]סנפאי[/b]
[spoiler]"ט-טוב..." הוא ממלמל, חוזר אליכם ומתחיל לבדוק את כל הכיסים שלה. "אין לה עוד כלום..." הוא מודיע לאחר שהוא שוב מתרחק.[/spoiler][/quote]
אני מוריד מצווארה את החרב שלי, אך עדיין נשאר דרוך.
"אם כך, נמשיך בדרכנו." אני אומר לה וממשיך להתקדם לעבר המפקדה.
-
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]אתה מוריד ממנה את החרב, ואתם ממשיכים אל המפקדה. נכנסים פנימה.
"איך אוכל לעזור לכם?" המזכירה פונה אליכם כאשר אתם עוברים לידה. אתה מסביר לה שאתה צריך לראות את המפקדת שלכם בנוגע לספיר.
"היא פנויה עכשיו, תדפקו לפני שאתם נכנסים" היא עונה לכם ואתם ניגשים את המשרד ודופקים על הדלת.
"כן? מה עכשיו?" קולה של המפקדת שלך נשמע מתוך החדר. אתה מפרש את זה כאישור כניסה ואתה פותח את הדלת. זה לא נראה שהיא זזה ממקומה מהפעם האחרונה שראית אותה, אבל היא כן נראת יותר עייפה. "מה עכשיו?" היא שואלת אתכם בחוסר סבלנות:"זאת הילדה שדיברתם עליה קודם?"[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461185][b]עמית[/b]
[spoiler]פיל נושם נשימה עמוקה ומשחרר אותה אל כיוונו של הפוקימון, אתה יכול להרגיש את קור היוצא מפיו של פיל בזמן שהוא מתקרב אל פוקימון התעופה. הפוקימון לא מחכה שכנפיו יקפאו, הוא פורס אותן ומתחיל לעוף בניסיון לברוח. רגליו מתחילות להיקפא, זה לא מפריע לו לברוח אבל זה כן משפיע בצורה משמעותית על המהירות שלו. פיל יורק עליו מים מפיו, פוגע בבטנו וגורם לו להתרסק על האדמה. בגלל רגליו הקפואות הפוקימון לא יכול לקום. הוא מנפנף בכנפיו בניסיון לחזור לאוויר. אתה שולף את הפגיון...[/spoiler]
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]היא לא עונה לך מיד, היא שותקת לכדקה לפני שהיא אומרת משהו:"אני בסדר עכשיו" היא נושמת נשימה עמוקה ומשחררת אותה באיטיות, לאחר מכן ממשיכה:"אמם... שמי הוא ספיר, אני עובדת בחברה סודית שמטרתה לשמור על הואן בטוח ושקט. אמם... אני צריכה למצוא ארבעה פוקימונים שונים שהגיעו לכאן ממחוזות שונים, אמם... והזמן שלי כמעט נגמר. אני מצטערת על הצעקות הפתאומיות שלי, אני בסדר עכשיו אז בבקשה תעזוב אותי"[/spoiler][/quote]
״ספיל עבודה מעולה״ אני אומר לפוקימון שלי ומחזק אותו ״עכשיו אני רוצה שתעשה שכבה דיי עבה של אבקת שלג על כל הגוף שלו אבל תשאיר את הצוואר חשוף״ אצווה ואחכה שהציפור תהיה מנוטרלת מקמות הקרח שנוצר אליו ״רובי בגלל שאתה בן אדם עדין״ אגיד ׳או במילים אחרות הומו׳ אחשוב ואצחק מאט ״אני מציא לך לא להסתקל״ אזהיר אותו ואתקרב לציפור על מנת לבצע את משימתי ולערוף לה את הראש
-
[quote=dj pon-3;1461210][b]סנפאי[/b]
[spoiler]אתה מוריד ממנה את החרב, ואתם ממשיכים אל המפקדה. נכנסים פנימה.
"איך אוכל לעזור לכם?" המזכירה פונה אליכם כאשר אתם עוברים לידה. אתה מסביר לה שאתה צריך לראות את המפקדת שלכם בנוגע לספיר.
"היא פנויה עכשיו, תדפקו לפני שאתם נכנסים" היא עונה לכם ואתם ניגשים את המשרד ודופקים על הדלת.
"כן? מה עכשיו?" קולה של המפקדת שלך נשמע מתוך החדר. אתה מפרש את זה כאישור כניסה ואתה פותח את הדלת. זה לא נראה שהיא זזה ממקומה מהפעם האחרונה שראית אותה, אבל היא כן נראת יותר עייפה. "מה עכשיו?" היא שואלת אתכם בחוסר סבלנות:"זאת הילדה שדיברתם עליה קודם?"[/spoiler][/quote]
"כן, היא טוענת שבדבר הזה." אני מראה את הפוכדור שיש לה בתיק, אם אין שם, אני מראה את הפוכדור שבידו של מיקאדו. "יש פוקימון חזק, היא ניסתה גם למכור לנו את זה שהיא בדרג גבוהה בצבא." אני אומר, כבר לא מהסס להכריז עליה כשקרנית.
-
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]יש ארבעה פוכדורים בתיק שלה, אתה מראה לה את ארבעתם ומסביר לה שבאחד מהם, לפי טענתה, יש פוקימון חזק.
"אוקיי, מה הדרגה שלך?" היא פונה אל הנערה לאחר שהיא עונה לך בקצרה. משאירה לך להחזיר את ארבעת הפוכדורים.
"אמם... זה... אמם... עובדת פנימית? אה! לא! שומרת עם! שומרת עם!" היא נשמעת מאוד לא בטוחה בהתחלה, ולאחר שהיא נותנת שם של תפקיד שלא קיים היא ממהרת לתקן את עצמה בלחץ. ליילה מחייכת:"כל הכבוד חיילים, מצאתם מרגלת. קחו אותה לכלא שכאן לבנתיים. אני אדבר עם האנשים מלמעלה ונראה אם בכלל מגיע לה משפט"
"לא! חכו! אני יכולה להוכיח שאני מהואן, כל המשפחה שלי כאן! והפוקימון שלי הוא פוקימון צבאי מהואן!" כמובן שספיר מנסה להגן על עצמה.
"מה הוא שמך?"
"ספיר בירץ'. המשפחה שלי נמצאת בעיירת ליטלרווט! באמת!"
"אף פעם לא נתקלתי בשם הזה... אבל אני מניחה שלפני שנוכיח שאת באמת ממחוז אחר, חובתי לבדוק... ריוגאמינה, לך תבקש מהמזכירה לבדוק אם באמת קיים במחוז משפחה בשם בירץ'. יאמאנאשי, אנחנו יוצאים, בחוץ תפתח את הפוכדורים שלה ונראה אם מה שהיא אומרת נכון" מורה ליילה. מיקאדו יוצא מן המשרד. אתם יוצאים לאחר שליילה כובלת את ידה של ספיר באזיקים ומוציאה פוכדור אפור ממתחת לכרית הספה שלה. היא מחזיקה את האזיקים של ספיר ביחד אחת ואת הפוכדור ביד שנייה, מורה לך לפתוח את הפוכדורים.[/spoiler]
[b]עמית[/b]
[spoiler]"אני לא חושב שפוקימון ברמה כזאת יוכל לשלוט באבקת שלג ככה..." ממלמל רובי כשפיל כבר מתחיל לשחרר רוח קרירה אל כיוונו של הפוקימון העדיין מנסה לברוח מהמקום. הפוקימון מנפנף בכנפיו ומעיף את הרוח הקרירה לכל הכיוונים, ערפל מתחיל להתפזר סביבכם ונהיה קשה לראות. הציפור ממשיכה לנפנף את כנפיה במהירות, לערוף את ראשה כשהיא כך יהיה מסובך.[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461214][b]סנפאי[/b]
[spoiler]יש ארבעה פוכדורים בתיק שלה, אתה מראה לה את ארבעתם ומסביר לה שבאחד מהם, לפי טענתה, יש פוקימון חזק.
"אוקיי, מה הדרגה שלך?" היא פונה אל הנערה לאחר שהיא עונה לך בקצרה. משאירה לך להחזיר את ארבעת הפוכדורים.
"אמם... זה... אמם... עובדת פנימית? אה! לא! שומרת עם! שומרת עם!" היא נשמעת מאוד לא בטוחה בהתחלה, ולאחר שהיא נותנת שם של תפקיד שלא קיים היא ממהרת לתקן את עצמה בלחץ. ליילה מחייכת:"כל הכבוד חיילים, מצאתם מרגלת. קחו אותה לכלא שכאן לבנתיים. אני אדבר עם האנשים מלמעלה ונראה אם בכלל מגיע לה משפט"
"לא! חכו! אני יכולה להוכיח שאני מהואן, כל המשפחה שלי כאן! והפוקימון שלי הוא פוקימון צבאי מהואן!" כמובן שספיר מנסה להגן על עצמה.
"מה הוא שמך?"
"ספיר בירץ'. המשפחה שלי נמצאת בעיירת ליטלרווט! באמת!"
"אף פעם לא נתקלתי בשם הזה... אבל אני מניחה שלפני שנוכיח שאת באמת ממחוז אחר, חובתי לבדוק... ריוגאמינה, לך תבקש מהמזכירה לבדוק אם באמת קיים במחוז משפחה בשם בירץ'. יאמאנאשי, תפתח את הפוכדורים שלה"[/spoiler]
[b]עמית[/b]
[spoiler]"אני לא חושב שפוקימון ברמה כזאת יוכל לשלוט באבקת שלג ככה..." ממלמל רובי כשפיל כבר מתחיל לשחרר רוח קרירה אל כיוונו של הפוקימון העדיין מנסה לברוח מהמקום. הפוקימון מנפנף בכנפיו ומעיף את הרוח הקרירה לכל הכיוונים, ערפל מתחיל להתפזר סביבכם ונהיה קשה לראות. הציפור ממשיכה לנפנף את כנפיה במהירות, לערוף את ראשה כשהיא כך יהיה מסובך.[/spoiler][/quote]
׳רובי, תמות׳ אחשוב בכעס ״עצור ספיל״ אגיד לו ״תשתמש בצעקה כדי להפחיד את הציפור הזו פחד מוות ואז תשתמש בעוצמה באקדח מים״ אצווה ובינתיים אחפש ענף עץ עבה שאני יכול לפגוע איתו בראש של הציפר ובכך לעלף אותו כדי שאוכל לגמור סוף סוף את משימתי
-
[quote=dj pon-3;1461214][b]סנפאי[/b]
[spoiler]יש ארבעה פוכדורים בתיק שלה, אתה מראה לה את ארבעתם ומסביר לה שבאחד מהם, לפי טענתה, יש פוקימון חזק.
"אוקיי, מה הדרגה שלך?" היא פונה אל הנערה לאחר שהיא עונה לך בקצרה. משאירה לך להחזיר את ארבעת הפוכדורים.
"אמם... זה... אמם... עובדת פנימית? אה! לא! שומרת עם! שומרת עם!" היא נשמעת מאוד לא בטוחה בהתחלה, ולאחר שהיא נותנת שם של תפקיד שלא קיים היא ממהרת לתקן את עצמה בלחץ. ליילה מחייכת:"כל הכבוד חיילים, מצאתם מרגלת. קחו אותה לכלא שכאן לבנתיים. אני אדבר עם האנשים מלמעלה ונראה אם בכלל מגיע לה משפט"
"לא! חכו! אני יכולה להוכיח שאני מהואן, כל המשפחה שלי כאן! והפוקימון שלי הוא פוקימון צבאי מהואן!" כמובן שספיר מנסה להגן על עצמה.
"מה הוא שמך?"
"ספיר בירץ'. המשפחה שלי נמצאת בעיירת ליטלרווט! באמת!"
"אף פעם לא נתקלתי בשם הזה... אבל אני מניחה שלפני שנוכיח שאת באמת ממחוז אחר, חובתי לבדוק... ריוגאמינה, לך תבקש מהמזכירה לבדוק אם באמת קיים במחוז משפחה בשם בירץ'. יאמאנאשי, אנחנו יוצאים, בחוץ תפתח את הפוכדורים שלה ונראה אם מה שהיא אומרת נכון" מורה ליילה. מיקאדו יוצא מן המשרד. אתם יוצאים לאחר שליילה כובלת את ידה של ספיר באזיקים ומוציאה פוכדור אפור ממתחת לכרית הספה שלה. היא מחזיקה את האזיקים של ספיר ביחד אחת ואת הפוכדור ביד שנייה, מורה לך לפתוח את הפוכדורים.[/spoiler]
[b]עמית[/b]
[spoiler]"אני לא חושב שפוקימון ברמה כזאת יוכל לשלוט באבקת שלג ככה..." ממלמל רובי כשפיל כבר מתחיל לשחרר רוח קרירה אל כיוונו של הפוקימון העדיין מנסה לברוח מהמקום. הפוקימון מנפנף בכנפיו ומעיף את הרוח הקרירה לכל הכיוונים, ערפל מתחיל להתפזר סביבכם ונהיה קשה לראות. הציפור ממשיכה לנפנף את כנפיה במהירות, לערוף את ראשה כשהיא כך יהיה מסובך.[/spoiler][/quote]
אני פותח את הפוכדורים xd
-
[B]עמית[/B]
[SPOILER]אני מבינה שאיתי כבר לא יחזור?
ובקשר לתגובה, אתה מבין שצעקה לא אמורה ממש להפחיד? זאת התקפה לפוקימונים מתחילים שמורידה מההתקפה... היא יכולה לעבוד גם כצורת הפחדה אם הפוקימון שמשתמש בה הוא פוקימון שגם נראה מאיים וגם נשמע מאיים. עכשיו תגיד לי, ספיל נראה ונשמע מאיים?
~~~
מעט קשה לראות באזור המעורפל, אם תרצה לחפש כמו שצריך אחר ענף תצטרך לצאת הרחק מהאזור או לחכות שהערפל יחלש. אתה מורה לספיל להשתמש בצעקה, אבל הצעקה שלו לא מדהימה כל כך. [URL="http://veekun.com/dex/media/pokemon/cries/363.ogg"]קליק[/URL].
לאחר מכן הוא יורה אקדח מים, הוא יורה זאת לכיוון בו בפעם האחרונה ראית את פוקימון התעופה, נשמע שהוא פוגע לפי צעקתו של הפוקימון. מתוך האזור אליו נשלח אקדח המים עף במהירות פוקימון התעופה, הוא מופיע מול פרצופו של ספיל וצועק עליו בצעקתו העורבית:"קרה!" לאחר מכן פוגע בראשו עם ראשו ועף בחזרה עמוק יותר אל תוך הערפל.[/SPOILER]
[B]סנפאי[/B]
[SPOILER]אתה פותח את הפוכדור הראשון, הוא לא נעול. הפוקימון ישר יוצא ברגע שאתה לוחץ על הכפתור הקטן שבמרכז הפוכדור, מוזר מאוד. הפוקימון שיוצא מתוך הפוכדור הוא פוקימון ענקי וגבוה מאוד יחסית אליך. יש לו רגליים ארוכות ופרוותיות בצבעים צהוב ואדום-כתום. הפרווה האדומה ומעט מהצהובה ממשיכים לשאר חלקי גופו, מלבד ידיו הנראות כרגלי ציפור ענקיות, לא מכוסות בפרווה. פרווה ארוכה יותר ולבנה מכסה את ראשו ומעט מחזהו וגבו, נותנת רושם של שיער [IMG]http://sprites.pokecheck.org/i/257f.gif[/IMG]
בלייזק. פוקימון גדול, חזק ונדיר במיוחד. אי אפשר כמעט למצוא אותו בטבע, ומי שמצא לא חזק בחיים. נחשב לאחד הפוקימונים המסוכנים ביותר והבלתי ניתנים לאימון. הדרך היחידה שפוקימון זה מצליח להגיע לצבא היא על ידיי אימון של שני הפוקימונים התרום התפתחות שלו: טורצ'יק וקומבאסקן. רק חיילים מוצלחים ביותר מצליחים לאמן את שני הפוקימונים האלו לבלייזק חזק, ממושמע ושימושי. ואז, רק הם מצליחים לשלוט בבלייזק אותו אימנו. פוקימון כזה בצבא נחשב לנדיר ביותר ושייך אך ורק לחיילים ברמות גבוהות. ביחידה כמו שלך לא תוכל למצוא פוקימון כמו בלייזק. תוכל למצוא פוקימון כזה רק בין החיילים האמיצים היוצאים למלחמה במחוזות אחרים.
הבלייזק הענקי מסתכל עליך מלמעלה, הוא לא נראה מפלצתי או מפחיד כפי שחשבת שיהיה. לפי עיניו אתה לא יכול לראות רשע או כעס, הוא נראה רגוע למדי. לאחר שהוא גומר לבהות בך למספר שניות הוא מעביר את מבטו לסביבה, בוחן אותה עד שעיניו נפגשות בספיר המוחזקת בכוח על ידיי הקפטנים שלך. "גררר?" הוא מתחיל לנהום, למרות שלך זאת נשמעת יותר כמו שאלה.
"צ'אקה, זה בסדר. אל תתקיפי!" ספיר מורה כנראה לפוקימון שלה.
"בלייזק... באמת קשה להאמין שלמישהי לא מהואן יהיה אחד..." ממלמלת ליילה למראה הפוקימון הענקי:"מאיפה גנבת אותו?" היא אבל עדיין מתקשה להאמין שהוא של ספיר.
"לא גנבתי אותה! אימנתי אותה מהרגע שהיא הייתה טורצ'יק קטנה! אבא שלי הביא לי אותה" מגוננת על עצמה ספיר.
"תחזיר את הבלייזק ותפתח את הפוכדור הבא" מודיעה ליילה כתגובה, פונה אליך ומתעלמת מספיר. אתה עושה כדבריה, מחזיר את הבלייזק הענקי ופותח את הפוכדור הבא- אין בו כלום. אתה פותח את הבא אחריו- אין בו כלום. גם הפוכדור האחרון ריק.
"רק בלייזק... בסדר. אני מניחה שזה משנה הרבה, זה לא מוכיח לגמרי את חפותך אבל זה אכן מוכיח שמגיע לך משפט או לפחות בירור. לא היו לך עוד פוכדורים?" ליילה חוזרת לפנות את ספיר.
"ל-לא..." ספיר עונה לה, מגמגמת את התשובה בניגוד לפעמים האחרות שדיברה אל ליילה.
"בסדר... קח אותה לכלא לבנתיים. נוציא אותה אחרי שהחבר שלך יחזור עם הבירורים שלו בקשר למשפחה שלה. את הפוכדורים שלה תביא לי" היא מורה לך.[/SPOILER]
