שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

החלום שלי היה מוזר אד חופ כמו האדמה הופיע מולי "הפסדתם תודי בזה טל תודי כי נגד קרונוס היה לכם סיכוי אבל נגדי לא היה לכם סיכוי" אמר ההד "את.. את..." גמגמתי ידעתי בידיוק מי היא "אני גאיה האדמה ואם הטיטאנים" היא אמרה "את רק הפיון שלי במשחק השח הזה אני ינצח" היא אמרה והחלום השתנה עמדתי איפה שהתעלפתי במחנה החצוים, קהל עמד במרלק, ממני הלכתי לשם מתנודדת על סף עילפון חוזר וראיתי את אופק מתעסק עם משו מתכתי ''מה..מה זה?'' הספקתי לשאול לפני שהעלפתי שוב

"טל? שאלתי היא סתם שכבה שם מעולפת "טל קומי" אמרתי והיא קמה "מה זה היה?" היא שאלה "מה? אה זה זה כלום" אמרתי ומיהרתי להכניס את זה לכיס "אני צריך לדבר עם מישהו ביי" אמרתי לה ורצתי אל פרסי "פרסי אתה מכיר מישהו שקוראים לו ניקו די-אנג'לו?" שאלתי "כן אני מכיר אותו למה?" הוא שאל "אני צריך לדבר איתו" פרסי שרק כלבת שאול בגודל טנק הגיחה מהצללים פרסי התקרב וללחש משהו באוזנה והיא נעלמה מהצללים

אראה את אופק מדבר עם פרסי, לפתע כלבת צללים הופיע מאחוריהם ונעלמה מיד כשם הופיע, אלך לחדרי בכדי לנוח , ''מה קרה פה?!'' אצעק כאשר אראה שהביתן של דמטר הפוך כולו, קבוצת חניכים הגיע עקב צעקתי, ''לא.. לא.. הם יכול להיות?'', ''על מה אתם מדברים??'' שאלתי בפחד ולא הייתי בטוחה שברצוני לדעת את התשובה לשאלתי, ''הוא .. טוה אנחנו מתכוונים ל...'' אך הם לא הספיקו לגמור את המשפט ואופק רץ אל תוך הביתן ונראה לחוץ מאוד

"איפה הם?" שאלתי את החניכים ועייני התמלאו דמעות "איפה היא?" "הם הלכו היא פשוט נעלמה איתם" הם ענו "לא יכול להיות" העיינים שלי נפערו "היה איתם קמע כחול?" שאלתי כולם הנהנו בהסכמה "אופק על מה אתה מדבר?" טל שאלה " "זה לא טוב טל תמצאי אתצ כירו תגידי לו שהם לקחו את קמע גאיה ואורנוס" אמרתי לה "אני הולך למצוא את אנבת'" אמרתי "הלכתי לביתן אתנה והתלבשתי וסידרתי תיק עמדתי ליד עץ האורן ואמרתי לעצמי "אני אמצא אותך"

''רק רגע... לא יכול להיות שהוא מדבר על [b]ה[/bקמע'' ואז יפול לי האסימון אקח את בגדי ואומר ''עליי ללכת לאנשהו'' וארוץ אל אחוריי המחנה, אחפור בחול עד שאמצע את מה שחיפשתי ''הנה זה..''' אומר כאשר אבהה בטופי הסגלגל והמלא חול שבידי, ''על החיים ועל המוות'' אומר כאשר אכניס את הממתק המהול בחול לפי, הרגשתי את גבי רוטט וכאשר הסתובבתי ראיתי זוג כנפיים צחות יוצאות מגבי, ''ממתקי תעופה..נדירים, מגעילים אך מ\תמיד עוסרים'' עפתי ותפסתי באופק מלמעלה מבלי שראה שבאתי ונבהל ''הנה אנחנו הולכים'' מלמלתי תוך כדי תעופה ואחיזה באופק שעדיין לא ממש הבין מה מתרחש

"עזבי אותי טל" צעקתי עלייה "עדיף מסע אווירי מאשר רגלי" היא אמרה "טוב אז תורידי אותי בסן פרנסיסקו" אמרתי לה וראיתי מישהי למטה "שינוי בתוכנית תורידי אותי שם" אמרתי והצבעתי על הילדה היא הורידה אותי ליד הילדה "היי סייידי לא ראיתי אותך מלא זמן,איפה היית?" שאלתי אותה "חקרתי על רומא ומצריים" כן טוב" אמרתי והשפלתימבט סיידי התקרבה ולחשה משהו באוזני "איימוס מתקרב היזהר" היא לחשה "סיידי אני צריך טובה" אמרתי ,"מה אתה רוצה?" היא שאלה "תדברי עם אמא ואבא תגידי להם שאני ברומא"

באמת? הפירמידה האדומה.. ברצינות???????????????????????????????????????????????????????????
_________________________-----
''סיידי?1'' יו כמה זמן לא התראנו! '' אמרתי ''טל?!'' אני לא מאינה שזאת את!'' ענתה לי סיידי, ''אני ממש מצטערת סיידי אך עלינו ללכת חוץמזה ממש לא בא לי לפגוש את איימוס כרגע....'', ''בוא אופק'' אמרתי והרמתי אתאופק וטסתי שוב לשמים למרות מחיאותיו, ''מאיפה אתה מכיר את סנדי?'' שאלתי

לא יכולתי לדבר עם טל דמעות עלו בעייני שתקתי כמה דקות לפניי שהתחלתי לדבר " היה לי תקרית שנפגשתי עם סיידי באמצע המסע שלי לחפש את אנבת'" אמרתי "מה הייתה התקרית?" טל שאלה שנזכרתי בתקרית בכיתי בכיתי לקחו כמה דקות עד שטל שמה לב שבכיתי "אופק מה קרה?" היא שאלה "אסור לי להזכיר את התקרית אסור לי" אמרתי לה "טוב אני לא מתווכחת" היא אמרה כל הדרך לסן פרנסיסקו מילמלתי "אסור לי... אסור לי" , "אני לא יודעת מה אסור לך אופק, אבל אני חושבת שהגענו" אמרה טל

איזה טרגדיות אתה עושה פה...
_______________________________
''רד'' אמרתי והורדתי את אופק ''עליי ללכת'' אמרתי ועפתי משם אל לוס אנג'לס, ''אני פה'' אמרתי כאשר ניצבתי אל מול כלב שאול מדבר ענקי ''יפה יפה'' אמר כלב השאול
''אני יעשה זאת רק אל תפגע בא'' ''אני מקיים את הבטחותיי'' אמר כלב השאול ונעלם

השקפתי על העיר מההר וראיתי בניין ועליו שומרים שני ילדים רצתי לעבר הבניין וניסיתי להיכנס השומרים עצרו אותי.
"מישהו הרשה לך להיכנס" אמר אחד "עוף מכאן" אמר השני הוצאתי את הפיגיון שלי והסתכלתי עליו מנסה להחליט מי יחטוף ממנו ראשון "תנו להיכנס עכשיו" אמרתי "למה לנו להכניס אותך,מי אתה בכלל?" שאלו שניהם "אני אח של ריינה" אמרתי להם הם הביטו בי בכבוד אולי במעט פחד והניחו לי לעבור נכנסתי לבניין לא רציתי להיות שם שוב נשמע קול תקיעה מולי מישהו התקרב אליי "אופק ברוך הבא למחנה יופיטר" אמר קול ריינה הופיעה לידי "אני לא מאושר לחזור לכאן ריינה באמת" אמרתי "אתה תסתדר בוא" היא אמרה והתחלנו ללכת

''כן..אני מבינה'' אמרתי לכלב השאול המדבר במבט איפוק, ''הבנת את העסקה?'' הוא שאל רק בכדי לוודא, ''כן'' נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי ''אתה הורג אותי ובתמורה לכך לא נוגע בסופי'', ''יפה יפה'' אמר כלב השאול, ''מוכנה להיות קורבן?'' , ''לא אבל נתמודד'' עניתי בקול מאומץ ונשכבתי על המזבח עשוי האבן אשר היה מולי, ''הריגה מהירה או איטית?'' שאל כלב השאול, בלעתי את רוקי ''מהירה עם אפשר'', ''אי אפשר'' הוא אמר, הדבר הבא שהרגשתי הוא ציפורניו חודרות דרך עורי, ''אח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!'' צרחתי ונאנקתי בכאב

לפניי שהספקנו ללכת חצי מטר נעצרתי "אופק בוא קדימה" דחקה בי ריינה כעס עלה בי "את חטפת אותה" צעקתי על ריינה "אופק על מה אתה מדבר?" שאלה "אנבת' את חטפת אותה" צעקתי "אופק תירגע הנה הקמע שלך ואנבת' בסדר היא מחכה לך" היא אמרה חטפתי את הקמע מידה '[b]היא בסכנה[/b]' קול לחש בראשי 'הצל אותה' אמר הקול ואז קלטתי על מי הוא מדבר "טל" אמרתי ורצתי ממחנה יופיטר למצוא אותה

הרגשתי נוזל חמים על החזה שלי, הכאב בא ודעך, נעשתי מטושטשת ''זה הסוף'' אמרתי בחיוך כשיכורה מן הכאב, 'זה הסוף...' חשבתי בראשי כאשר הרגשתי את נשמתי מתחילה לצאת ממני, אך לפתע ראיתי אותו, את אופק, ''אופק..לא..'' ללחשתי ועייני נעצמו

שהבחנתי בטל כעס עלה בי כלב שאול רכן מעלייה "עוף מכאן" איימתי "אין לך סיכוי נגדי אתה ילד" הוא אמר בצחוק "אני שליט האדמה והשמיים" אמרתי "אתה טועה לך אין סיכוי מולי" אמרתי והעפתי עליו גל של חול "יפה יפה אבל אני אל כלבי השאול אני לא מובס בקלות כזאת" הוא אמר עדיין בצחוק עייני זרחו באור זהוב שלפתי את הפיגיון שלי 'זה קרוב היא מתחילה לעלות מטרטרוס' חשבתי "אין לך סיכוי" אמרתי וטורנדו התגבש מול כלב השאול החוותי בידי והטורנדו התקדם לכלב השאול כלב השאול חמק והטורנדו התפוגג 'למשוך זמן עוד טיפה' חשבתי והעפתי עליו סופת חול הבטתי בפיגיון שלי הוא כבר לא היה פיגיון זה היה חרב מפלדה ארד שמימי וזהב קיסרי 'זה יחזור מהר יותר' אמרתי והשלכתי על כלב השאול את החרב כמו כידון החרב נתקעה בגופו והוא התפוגג החרב נפלה על הקרקע בקול קרקוש התקרבתי והרמתי את החרב הסתובבתי לעבר טל והיא פקחה את עייניה

''למה?!'' רציתי לצעוק אל אופק
אך כל מה שיצא מפי היה ''למה..'' קטן וחלוש
אמרתי לאופק בקול חלוש כאשר ראיתי את החרב בגופו של כלב השאול, ''עמיתי'' לעסקים, ''אתה..הרסת הכל!'' ''הכל!'' רציתי לצעוק, אך במהרה החשכה חזרה לעיני ושקעתי בעילפון עמוק