שרשור לי למאי ולטל - Sao

השגתי חרמש וחנית חדשים, אפילו יותר טובים והתקדמתי לצינוק הבא. אחרי הבוס ישבתי בחדר והפסקתי את האשליה, לנוח קצת הספסקתי להשתמש בחנית יחד עם החרמש כדי שלא יזהו אותי ביתר קלות מה שהקשה, בנוסף האשליה דרשה אנרגיה, השימוש הממושך ביכולות של הצמיד והכנפיים שינתה אותם קצת, הצמיד היה עכשיו על כל האמה שלי, והוא היה עם להב שיוצא מהמרפק, זה אמור מאוד לעזור לעצור נשקים עם היד, להפחיד בעיקר. בנוסף הכנפיים גדלו, ויצאו גם קרניים שיצרו משלוש פתוח שנפתח ליד העיניים. השארתי על הדלת סימן שרשום עליו archangel והמשכתי לצינוק הבא, 'נראה מתי תדביקי אותי' חשבתי בעודי הולך עם סקיפ, הוא לא נראה בצילום אז זה עבד לטובתי, אבל עדיין קשה להיות ניצוד.

''נו..נו..תראו מי כאן'' אמרתי.
עמדתי בפתח דלת הבוס שכבר היה מחוסל, מאחורי בשורה אחת ישרה עמדו עשרים האבירים, הייתה עם פניי מסכה אז מי שלא יהיה האיש הזה-הוא לא יוכל לזהות אף אחד מאיתנו ''עקבתי אחרייך, אתה חזק בהחלט השאלה היא.. האם תרצה להצטרף אלינו? או שבכלל אין לך הכישורים המתאימים'' אמרתי.
האבירים מאחוריי הכינו ידיים על חרבות ''לא'' הורתי והם חזרו לתנוחתם הרגילה.
''כבוד!'' צעקנו יחדיו ''גאווה! לב! הגנה על חלשים!'' הבטתי בעיניו של השחקן ''זה מה שעושה אותך אביר אמיתי!'' צעקנו.
''אז...התצטרף אלינו?'' שאלתי

"חה" אמרתי "מה אתם יודעים על הדברים האלה?
כבוד: מספיק בשביל לעבוד לאנשים זרים שמשקרים לך, שאת בכלל לא יודעת.
גאווה: כל כך גאה בעצמך שאת מסתירה את הזהות שלך, לא שאני יכול להטיף על זה
לב: כל כך רחב שניסית להרוג אותי, כן אני זוכר לך את זה.
הגנה על החלשים: את מתכוונת לאבירים שלך, שרצו כרגע לשלוף עלי חרבות ולהרוג אותי, מאיפה להם שאני לא חלש יותר מרמה 1?
הדברים האלה אולי אציליים, אבל הם לא בשבילכם, רוצים להגן על החלשים? לכו תעצור את המלחמה בין המערב למזרח שהתפתחה אתמול, אתם רוצים להיות גאים במי שאתם? תראו את עצמכם.
אני לא אהיה בגילדה שלכם, תהני איתם, אני הולך".

כמה מהאבירים גיחכו.
''כבוד: להפסיד בכבוד, לדעת מתי זה נגמר ומצד שני לדעת מתי להמשיך, לכבד את האחר לפי הכבוד שמגיע לו, לא לפי המעמד או הכסף... לכבד את מי שהרוויח את הכבוד ביושר ולא בעושר וברמאות.
גאווה: להיות גאה במי שאתה, אך מצד שני להיות בעל היכולת לוותר על הגאווה שלך ולא לקבל את היושר והעושר על מעשייך, לקבל את האומץ להסתתר מאחוריי המסכה ולעזור, זו גאווה אמיתית.
לב: לא להיות בעל לב של קרח, להיות פתוח לאחר, להבין את ליבם של האחרים ולא להיות מכונסים בעצמם.
לא לשפוט על פי מעשים בלבד, לקבל את הלב והרגישות להבין סיבות צד.
זאת המשמעות של הלב.
והגנה על החלשים.... להגן על חסרי האונים (אני רואה שאתה רמה 60 בצג אתה לא ממש חסר אוניםd=) עם תצטרך להקריב את חייך בתמורה לחיי האחר, זו לא אשמתם שהם נתקעו פה.
תגן על קרובייך, על יקירי ליבך.
ורק כך תהיה אביר אמיתי, לאביר אמיתי יש את כל התכונות הללו.
הרמתי את חרבי לאוויר וכך שאר החיילים עשו '''כבוד! גאווה! לב! הגנה על חלשים! זאת המשמעות של להיות אביר אמיתי!'' צעקנו והחזרנו את החרבות לנדנם.
''ועכשיו דבר אתה.. מה מעשייך? מה הטעם בלהתקדם לבד, אתה מעדיף את חייך על פניי חיי האחר? אין בזה שום שמץ של כבוד, גאווה, לב והגנה על חלשים זהו מעשה שנוצר מתעוות בצע אך זכור את דבריי, אני היא A9 מנהיגת האבירים השחורים, כולנו נעבור אחרונים חזרה לעולם האמיתי ישר אחרי כל שאר השחקנים.
אנחנו נדאג לכך שהם יצאו, בזמן שאתה תירקב בתעוות הבצע שלך''

"יודעת מה? אני בפנים" אמרתי והתחלתי לצאת מהצינוק "לא יזיק לך ביבי סיטר, אני הולך, אני אחזור מחר, בנוסף אין לי כוונה ללבוש את המסכה המוזרה הזאת, וגם לא את הלבוש"
הגעתי לנקודת המפגש בשעה שקבענו. כולם כבר היו.
"שלום" אמרתי "אני מניח שגם אתם מקושרים דרך ג'ון, נראה שהיה לו הרבה דרכי מילוט, בכל מקרה תנו לי להציג את עצמי, אני קורדובה, או archangel בפומבי מעכשיו, אני נלחם עם חרמש וחנית"
"דוד, נלחם עם 4 גרזנים, קיבלתי מג'ון עוד 2 ידיים"
"איתי, נלחם עם 2 מגנים, קיבלתי מג'ון שריון".
"אני שמח שהכרנו" אמרתי "אנחנו מצומצמים פה אז אני אסגור את זה מהר, אנחנו הגילדה הלא רשמית skybreakers, כלומר אנחנו לא נכנסים לגילדה לפי החוק אבל אנחנו מתנהגים כמו אחת"
"בסדר" אמר דוד "אז למה קוראים לנו sky breakers?"
"מסיבה פשוטה" אמרתי "אין לנו גבולות".
כתבתי את הסיסמא שלנו על הקיר: THE SKY THE LIMIT? I GESS YOU HAVE'NT MET ME YET (נשמע יותר טוב באנגלית).
"חוץ מזה שאף אחד אחר לא יקבל אותנו, אנחנו כולנו נהיה ניצודים בעוד מקסימום יומיים" אמרתי
"אנחנו אחראים לתקן כל דבר לא שגרתי שהיוצר שולח עלינו, ולהתקדם מעבר לקבוצה המובילה, בלי אנשים נוספים, נתראה מחר" הוספתי והלכתי לכיוון האכסניה.
לפני שהלכתי לישון הופיעו על המסך של המבוקשים גם הפרצוף של איתי. 'זה נהיה יותר ויותר מעניין' חשבתי

''אתה בסדר ג'ורג'?'' שאלתי בציחקוק את ג'ורג', האבירים השחורים יצאו ללילה חופשי בפונדק נחמד לאחר שבוע עמוס צינוקים ועבודה.
כאן לא היינו האבירים השחורים A1 A2 כל זה לא היה קיים.
ג'ורג' הופל על ידי היתקלות בנערה חמודה בעלת שיער אדמני קצת ''את בסדר?w' שאלתי אותה בחיוך והושטתי לה יד לעזרה ''אמ..כן'' היא מילמלה בביישנות ''אל תידאגי הכל בסדר נכון ג'ורג'?'' שאלתי ''נכון מאוד'' אמר ג'ורג' וחייך.
''וואוו!'' אמרתי למראה הלבל של הנערה ''רמה 59! זאת רמה מאוד גבוהה כל הכבוד!'' שיבחתי אותה, לפתע מידי החליקה הכפפה שכיסתה את סמל הגילדה שלנו, כל אחד ידע מה משמעות הסימן הזה והנערה בהתה בו

"שמעתם על האיוונט" אמרתי לדוד ואיתי, עמדנו על הקצה של המגדל פעמונים, יכולנו לראות את כל העיר.
"כן" הם ענו ביחד "הולכים לפלוש לעיר הזאת מפלצות, נשארים להילחם בהם?"
"לא" עניתי "אנחנו לא נותנים להם להיכנס לעיר, יש 2 כניסות, דוד אתה בצפון, איתי אתה בדרום, אני עומד פה בסטאנדביי"
"למה אתה לא עושה כלום?" דוד התלונן. "כי אני מומחה בקרבות 1 על 1, אתה בקבוצה ואיתי טוב בלהגן, זה למה, שיבוא הבוס אני אוריד אותו לבד אם אתם רוצים".
השעה 12 בדיוק נשמעו הפעמונים, עמדתי וחיכיתי למפלצות, כולם היו בעמדות, גם הגילדה של האבירים השחורים, שנראה שניסו לפנות אנשים לנקות את הקרב.
איתי החזיק מעולה, הוא הגן והמפלצות לא התקדמו קדימה בכלל, האבירים נראו מופתעים שלא מגיעים משם מפלצות.
מצד שני דוד רצח אותם, הוא נכנס בכולן ולא השאיר זכר, זה היה נראה כאילו הוא טובח בנמלים.
אחרי רבע שעה של הגנה הבוס היה אמור להגיע, המפלצות התרחקו.
"איתי דוד למעלה!" צעקתי ושלפתי את הנשקים שלי, הופיע מסך שעליו תמונה של שלושתנו עם wanted וממנו התפרץ הבוס באויר, "איתי תיצור זירה למעלה, דוד תעלה איתי!" אמרתי להם ועפתי למעלה עם דוד עלי. "תעזבי אותי" שמעתי מדוד אומר, הייתה תלויה עליו ילדה עם שיער חום קצר "אני לא יכולה" היא אמרה "זה גבוהה מידי, אני אמות".
"לא אכפת לי" אמר דוד "אני--". "סתמו" קטעתי אותו "לעוף זה לא כזה קל אתם יודעים".
הגענו לזירה עם הבוס, "תדאגו שלא מפריעים לי, ותגנו על הילדה" אמרתי להם "אני לוקח אותו באחד על אחד".

''אז הגעת למקום הנכו..רק רגע בטוח? אתה בן?!'' אשאל בתדהמה ''כן'' אמר הנער בביישנות ''או אני מצטערת לא ידעתי'' אומר בהתנצלות.
''אני מפקדת הגילדה, אתה יודע מה הסיסמא שלנו?'' שאלתי ''כן! כבוד, גאווה, לב, הגנה על חלשים זה מה שעושה אותך אביר אמיתי'' הוא דיקלם ''נכון מאוד! ואתה יודע למה?'' שאלתי והוא דיקלם בדיוק את אותם הסברים שנתתי לנער ההוא באותו יום.
''יש לך משהו נגד קעקועים?'' שאלתי בקריצה ''אמ..לא'' הוא מילמל ''עם ככה! A22 ברוכה הבאה לחבורה!'' אמרתי בציחקוק קל.
שלפתי חותמת מן הפריטים שלי והצמדתי אותה לידו של הנער, מיד סמל האבירים הופיע על ידו השוטתי לו מדים וכפפה שחורה ''דרך אגב מה שמך?w' אשאל

"למה אתה מתכוון שאתה אומר שזה לא מחזיק?!" צעקתי על איתי בזמן שכולנו נפלנו מהפלאטפורמה שהוא יצר באויר, היכולת ליצור משטחי מתכת מהשריון של ג'ון ממש יעיל, אבל לא יציב. "מה ששמעת!" הוא צעק עלי חזרה שהוא ניסה להגן על הנערה. "נשתמש בתנופה לחסל את הבוס" אמר דוד "כנס בו archangel!". "ברור" צעקתי לו ועליתי על הבוס, הנפילה לבד הרגה אותו, והורידה כמות נכבדת של חיים לכולנו, אבל שרדנו. "ועכשיו לנושא אחר, מה את עושה פה?" שאלתי את הנערה. "אני שמעתי שאתם מבוקשים, וזה יוציא אותי מכאן, אז באתי". "הנה זה מתחיל" אמרתי "כמה אנשים חושבים שהם יכולים להרוג אותנו אז הם באים, בואי אני אמצע לך ביבי סיטר, אני מספיק שומר על כמה אנשים פה, לכי לאבירים השחורים אם את רוצה סיכוי אמיתי, תגידי להם שאת מחליפה את קורדובה ושאת רוצה לרצוח את שלושתנו, תהני". הוצאתי את הכנפיים ועפתי משם.

''או או The gold dragons רק לא הם'' מילמלתי בעצבים.
שרקתי שריקה קלה ומיד עשרים ואחד האבירים שלי התייצבו מאחוריי במדיהם ובמסוכתיהם ''בוא תעמוד כאן'' הורתי לA22 והעמדתי אותו במרכז השורה מאחוריי '' A1 A2 שימו עין על A22 הוא חדש!'' הורתי ומיד שני חיילים מיהרו אל עבר הידויושי ''A8 עם איני טועה? נחמד לפגוש אותך שוב'' אמר לי מנהיג הדרקונים הזהובים ''חבל שאני לא יכולה לומר עלייך את אותו הדבר ברי'' השבתי ואמרתי את השם ''ברי'' כיריקה ''מה אנחנו אומרים?!'' צעקתי ''כבוד! גאווה! לב! זה מה שהופך אותך לאביר אמיתי!'' צעקו האבירים, אפילו הטירון החדש השתלב וצעק, כולם שלפו חרבות והצמידו אותם ''להתקפה!'' צעקתי שאני בראש האבירים.
זה היה קרב קל וA22 הפגין יכולות לחימה מדהימות ''כל הכבוד A22!'' שיבחתי אותו בתדהמה, כל האבירים היו מותשים על הריצפה, זה היה קרב קשה אך בסופו הצלחנו להביס ולהבריח את הדרקונים הזהובים, הם היו מטרד אבל העדפתי אותם על skyfall גילדה אפלה שמטרתה להרוג כמה שיותר שחקנים בשביל לצאת מהמשחק ללא הפרעה.

"זה היה קרב טוב" אמרתי לדוד ואיתי, "האבירים השחורים באמת השתפרו, למרות שהם לקחו לנו את כל הכיף".
"נכון" אמר דוד "היינו יכולים לקחת אותם, הם סתם הרבה".
עמדו על הביתן ליד המקום שבו היו האבירים השחורים. הם נראו מותשים אבל שמחים מהקרב.
"אז הולכים?" שאל איתי. "רגע" אמרתי "אני מריח אבק שירפה". הסתכלתי למעלה וראיתי מטר של חצים שעלו באש יורדים לכיווננו. "תגידו איזה מפעל זה?" שאלתי. "זה מפעל לפצצות" דוד ענה בבהלה "לפי הכמות חצים אני אומר שהם הרבה, אז כדאי לברוח לפני שהם יגיעו. "הם לא מכוונים על האבירים השחורים, או לפוצץ את הבניין, הם מכוונים עלינו. אז בוא ניקח את המקום הזה ליתרון. איתי תשמש במגן!". "אוקי!" הוא אמר ושם משטח פלדה שעצר את כל החצים, הוא גרם למפעל להראות כמו עליה תלולה אם אתה מסתכל מקדימה. לבינתיים הגיחו הרבה אנשים מהגילדה skyfall, אחת מהם הייתה הילדה מקודם. "פאק" אמרתי "הם בשבילנו". "מה היתרון שלנו שאנחנו עדיין פה?" שאל דוד. "אני אפוצץ את כל המקום הזה, לבינתיים צריך לפנות את האבירים. יש רעיון?".
"האמת שכן" אמר דוד, "רק תשיג לי מיקרופון".
"שלום כולם!" אמרתי בקול עבה "זהו האיוונט החדש שלכם! ביד של המפלצת הזאת יש את אחד מהמבוקשים, מי שיצליח להציל אותו יוכל יחשב בתור אחד שתפס אותו ויוכל לצאת עם עוד שלושה!".
דוד עמד רחוק מהמפעל והשתנה למינוטאור ענק, הכוח שג'ון נתן לו, יעיל במיוחד להפחיד למרות שזה לא מחזק אותו. ביד הוא החזיק את איתי, 'הם מספיק חזקים בשביל לנצח אותם'. מסביב שמתי את האבק שריפה מהמפעל מסביב ויצרתי זירה, כמובן שכל skyfall קיבלו את הפיתיון ונכנסו, "מה זה?" שאלתי את עצמי שראיתי שגם האבירים השחורים נכנסו לזירה. "זה רע, שכחתי מהקוד המוזר שלהם".
עפתי לגב של דוד. "שינו בתוכנית" אמרתי "תשחרר טיפה את איתי, הוא יגן עליך בזמן שאתה הורג את skyfall בלבד, תנסה לגעת כמה שפחות באבירים, אם אתה נוגע במנהיגה, אני הורג אותך ואז ג'ון יהרוג אותך שוב בגיהנום".
הבערתי את הגבולות של הזירה המאולתרת. "הגיע הזמן לעבוד" אמרתי להם והשתלבתי עם סקיפ

'''מה לעזאז..?'' מילמלתי שכמה חברי גילדה לא מוכרת קפצו מעליי והחלו לפגוע בחברי skyfall ובדרך לפגוע בכמה אבירים ''A7 תיזהרי!'' צעקתי שראיתי אחד מהם עומד להנחית מכה על חבר skyfall ועל A7 כאחד, רצתי מהר וחסמתי את ההתקפה במגן שלי '-10 חיים' נכתב מולי ''לא נורא זה קצת'' מילמלתי.
''A1 וA2 המשיכו לשמור על A22!'' צעקתי פקודות בזמן שפעתי בעצמי בכמה וכמה חברי skyfall זיכרו! אל תהרגו אף אחד אלה עם כן אתם בסכנת מוות בעצמכם!'' צעקתי לכולם ''למה?!'' צעקתי בקול חזק ''כי אנחנו אבירים!'' הם השיבו בצעקה.
''מי אתה?'' שאלתי את אחד אנשי הגילדה המוזרה אשר לבש שני מגנים על גבו ''את מנהיגת הגילדה?'' הוא שאל ''אולי'' השבתי ''אז אין לי שום צורך לדבר איתך'' הוא אמר והחל לחזור לקרב, עצרתי אותו בחרבי ''מי אתה? מה אתה עושה כאן? למה אתה פוגע באבירים שלי?'' שאלתי בעצבנות, הוא חייך ושלף את נשקו, אך אז נראה כנזכר במשהו והחזיר אותו למקום.
אחד האבירים שלי, A 16 נפל ליד רגליו של הנער המוזר אשר שלף מיד את נשקו ופגע בו, הוא לא מת אך נפגע מעט ''מה לעזא..?! עכשיו זה אישי!'' צעקתי, בגלל כעסי וצמיד המהירות והכח שלי הצלחתי ליצור חתך עם סכיני בלחי הנער אשר נראה מופתע A22 נעמד על ידי ''א..אפשר לעזור?'' הוא שאל בביישנות ''כמובן! לך תביס את חיילי SKYFALL אך אל תהרוג אותם עם אתה לא צריך ותיזהר מאנשי הגילדה המוזרה'' הורתי

"אין לי כח לזה" אמרתי לאיתי ודוד "בוא נשתמש בזה כמנוף לעצור רדיפות, קחו את האבירים השחורים מחוץ לזירה, לפחות את המנהיגה ואת הילדה הקטנה עם המסור, היא חדשה אז אולי היא שווה משו". הם הוציאו את כולם, נשארו בפנים skyfall, הורדתי את האשליה שכולם יוכלו לראות אותי, ריין נראתה לא מופתעת במיוחד.
"קחו את זה כנסיון, לרדוף אחרינו לא יגמר תמיד בטוב" אמרתי להם והדלקתי את הזירה באש, הסימן שלי לא השתנה לאדום 'חישבתי את האש כמו שצריך' חשבתי 'אף אחד לא מת'. ירדתי חזרה לריין ולגילדה שלה.
"הייתי אומר שאת צריכה ביביסיטר אבל הם רצו לתקוף אותי" אמרתי לריין והתחלתי ללכת עצרתי באמצע ואמרתי לה:
"דרך אגב, מזמן לא עשינו ביחד צינוק, את רוצה לעשות אחד מחר, בלי האבירים שלך"

''אמ..בסדר'' אומר מעט בשעמום.
''כולם כאן!?'' שאלתי שהסתובבתי בחזרה לחיילי ''התפקדו!'' צעקתי ''...1..2..3..4..5..6..7..8.9..10..11..12..13..14..15...16..17.1.18..19..20..21'' ''רק רגע!'' הזדעקתי ''איפה A22?!'' הזדעקתי.
''ראיתי אותה יוצאת עם זוג אנשים בלבוש שחורים לא מזמן השיב A5 בחשש ''אוקיי תודה על המידע'' עניתי מודאגת.
ננסתי לשליחת ההודעות שלי ושלחתי לקורדובה ''משהו צץ לא יכולה מחר'' וחזרתי אל האבירים ''חייבים למצא את A22! הוא חדש ולא בטוח שידע מה לעשות עם ייקלע לצרות כולם תתפרשו!'' צעקתי

שני נערים בעלי לבוש שחור לקחו את כלי הנשק שלי וקשרו את ידי, ולקחו אותי למקום לא נודע, אך לפני זה דאגו לסמם אותי בסם מרדים. נרדמתי מיד.
כשהתעוררתי, התעוררתי במקום מוזר. המקום היה מעין מערה, אפלה ולחה מאוד עם כמה לפידים פה ושם. הריח בה לא היה נעים, הוא היה עבש ומחניק.
"איפה.. אני.." אמרתי כשעיני היו עדיין מטושטשות. לידי, היו שני נערים, הם היו חברים בגילדה ההיא.
"מי אתם?" שאלתי אותם בתקיפות, וניסיתי לקום אך ידי היו קשורות בחוזקה בחבל עבה.
נאנחתי, 'טוב, הם בוודאי יבואו להציל אותי! האבירים השחורים יעשו זאת, הם תמיד ישמרו
על חבריהם ויגנו על החלש,' חשבתי לעצמי.
חיכיתי שם שעה. שעה וחצי. התחלתי להיות רעבה, וגם לא הרגשתי בנוח במיוחד.
"א-אמ.." אמרתי לאנשים לבושי השחורים שישבו לידי.
"המ?" אחד מהם אמר, והביט לכיווני.
"אני רעבה.. ואני גם צריכה ללכת לשירותים.." אמרתי באי נוחות.
[size="1"]נגיד שיש דבר כזה ללכת לשירותים בסאו[/size]