המסע המוזר של חיי

כן, החלק הבא יפורסם בהמשך היום, כלומר עוד 3 תגובות :)

פרק מאוד יפה מחכה לפרק הבא.

פרק נחמד.

יונתן וחברו...או לא?-חלק ב'

''מה נעשה עכשיו?'' שאל אותי ריי בפחד, ''חייבים לחזור, יונתן הציל אותנו!'' אמרתי לו בביטחון, ריי הינהן ויצאנו בריצה מהירה חזרה אל הבסיס, בבסיס שררה אנרכיה מוחלטת, חיילים רו בבהלה ממקום למקום וחיפשו אותי ואת ריי, בכניסה לבסיס היה ארון ציוד, פתחנו אותו ומצאנו מה בגדי צוות נובחר מרופטים, לבשנו אותם ושמנו גם כובעים והתחלנו ללכת לכיוון המקום בוא ראינו לאחרונה את יונתן, כאשר הגענו ראינו הרבה מאוד חברי צוות נובחר עומדים בחצי מעגל וצוחקים על משהו, שאלתי אחד מהם בנימה אגבית ''מה קורה פה?'', האיש הסתכל עליי ולרגע חשבתי שזיהה אותי אבל הוא רק אמר ''את חייבת לראות את זה, הם מתעללים ב אסיר'', 'באסיר..' חשבתי ולבי החל לפעום בחוזקה, אני וריי נדחפנו בין כל חברי הצוות וראינו בדיוק את מה שחששנו ממנו, יונתן היה כבול לכיסא ומא'אמפ ענק נתן לו כל הזמן אגרופים בבטן, בכל אגרוף יצא ליונתן עוד זרזיף דם מפיו, חוץ ממני ומריי כולם צחקו, לפתע ראיתי את מנהיג הצוות שאמר לכל הצוות ''לא חשבתם שלא אשים עלייכם מכשירי איתור נכון?!'', ואז הו הצביע עלינו ואמר ''תפסו אותם'', תוך דקה מצאנו את עצמינו כבולים, שוב, מנהיג צוות נובחר אמר ''לא הצגתי את עצמי כראוי אני לני'', ואז לני הוסיף ''רק עם תברחו שוב..'', ואז הופיעו מאחוריו שני חברי צוות נובחר עם מזריקים קטנים מלאים במים, בתוך כל אחד מהמזרקים צף משהו שחור וקטן, ''מכשירי איתור'' אמר לני, אחד מחברי הצוות שהחזיק מזרק תפס את ידי בחוזקה ומשך אותה לאחור ואז הוא הזריק לי את המשדר, ואותו דבר עשו לריי, שוב קרתה אותה סיטואציה פוקימוני החשמל והאבן עמדו לתקוף אבל משהו ממש מוזר קרה, המתקפות התקרבו אלינו מכל עבר אבל שדה כוח מוזר כלשהו הקיף אותנו, הסתכלתי משני צידי , שני אנשים עמדו שם, אחד בכל צד, בן ובת, יונתן חייך ואמר ''סוף סוף.. מאחרים כרגיל''ף שני האנשים עטו ברדסים אז לא ראיתי איך הם נראים אבל אחד האנשים אמר ''אופס..'' וצחקוק נשמע ואז התעלפתי, התעוררתי בקרחת יעק קטנה, ריי ישב לידי, שאלתי ''מה קרה שם?'', ריי חייך ואמר ''תסתכלי בעצמך', התיישבתי וראיתי שני אנשים, אישה אחת בעלת שיער סגול ועייני לילך, ואש בעל שיער ירוק ועייני איזמרגד בורקות, ''אני שרה'' אמרה האישה בעלת השיער הסגול, ''וזה ג'וני'' היא הוסיפה והצביע על האיש בעל השיער ירוק שעדיין היה עטויי ברדס, ''באנו ללמד אתכם להיות הנבחרים, בדיוק כמו שנועדתם'' היא אמרה, ''לא!'', צעקתי והמשכתי ''סבלנו בגלל זה מספיק, למה אנחנו? , אני לא רוצה בזה בכלל!'' וכמעט בכיתי, שרה הסתכלה עליי בהבנה ואמרה ''נועדת לזה, את יכולה''

שרה-
[SPOILER][IMG][url=http://tektek.org/avatar/46849257][img]http://img14.imageshack.us/img14/9453/tek4eb1655a439a80729984.png[/img][/url][/IMG]
[/SPOILER]
ריי-
[SPOILER][url=http://tektek.org/avatar/46849288][img]http://img256.imageshack.us/img256/7809/tek4eb1664f99c067387224.png[/img][/url][/SPOILER]

הסיפור הזה כך כך מדהים ובלתי צפוי! כל פעם מצטרפים עוד אנשים ומגלים עוד דברים משונים, מעניין מאד מה הולך לקרות.
תמשיכי ככה (מאד מזדהה איתך גם אני חולה כבר המון זמן:().

תודה רבה!!! :)

כה.. ממש מעצבן מכון?!למרות שיש חופש מלימודיםxd

עכשיו קראתי את שני הפרקים.
בפרק הראשון כתבת [b]חשכנו [/b]את יונתן.
בשני כתבת "חיילים [b]רו[/b] בבהלה".
האם אני מבחין נכון שגם מים וגם אוויר, שניהם חלשים נגד חשמל?

אמ.. טוב... :) אופסי

תעדכני את המדריך דמויות כי שתי הדמויות הראשיות קיבלו פונטיות.
וגם הווידל של הילדה הזאת כבר התפתח לקאקונה.
ואם אני לא טועה צריך להוסיף גם את הדמות יונתן למדריך לא ככה?
וגם את הצוות הרשע לא?
מקווה שעזרתי.

מחר :) אין לי כוח עכשיו :)xd

פרק ספיישל!
[b]ספיישל מאחורי הקלעים[/b]
קודם כל, תאמינו לי, שלא בחרתי להיות הנבחרת וגם עם הייתה לי האפשרות לא הייתי בוחרת בה, להיות אחד מהנבחרים זאת קללה וגם ברכה, אני מוצאת רק סיבה אחת למה זאת ברכה, יש לי כוחות מדהימים, זה הכל לעומת זאת אני מוצאת לפחות אלף עם לא יותר סיבות למה זאת קללה, קודם כל גורל העולם תלוי בי, שלא לדבר על כך שצוות רשע וחזר בשם צוות נובחר יעשה הכל עם לא יותר כדי להרוג אותי, וכאילו שזה לא מספיק עכשיו אני צריכה להפסיק את המסע שלי עם ריי, אחרי שהודה שהוא אוהב אותי ולהתאמן בלהציל את העולם.
ראיתם?, אתתם בטח כבר לא ממש מקנאים בי כי אני נבחרת, ובאמת שלא כדאי לכם, אני צריכה להציל את העולם על פי נבואה בת יותר ממאה שנה...

הנבחר והנבחרת יאחדו כוחות
יריבים יתפצלו
ושערים יפתחו
רק קורבן של נבחר או נבחרת את העולם יציל
אור בקצה מנהרה מוזהבת
אל שדה מוזהב יוביל
בשעת דמדומים קול שירה קסום יישמע
את המוות יציל אך ייפתח שערים לשערי מלחמה
זהו יום הדין קרב ובא, אי אפשר להימנע ממלחמה.

כלומר שאני חלק מנבואה שאומרת שיש סיכוי לא רע שאצטרך להקריב את חיי בשביל להציל את העולם, ורק איזה קול שירה בקצה מנהרה יכול למנוע ממני למות אבל בדרך ייפתח שערים ליום הדין או משהו כזה, ממש מעודד...
אני צריכה ללמוד לשלוט בנחשולי מים ענקיים בצורת נחשים בתוך פחות משבוע, ג'וני ושרה אמרו לנו שמן הלמידה המקובל הוא שנתיים, רק ש... טוב אין לנו שנתיים אז בפחות משבוע הם דחסו לנו לימודים של שנתיים.

כן, בטח נגה תגנבי לעצמך את כל הספיישל, עכשיו תורי להציג את זה מנקודת המבט [b]שלי[/b].
אז כן, נגה צודקת קללה וגם ברכה ובלה בלה בלה, אבל מה שהיא עוברת קל יחסית למה שאני עובר, ג'וני נותן לי פי שתיים משימות יותר ממה ששרה נתנה לנגה, בתירוץ צולע של ''אני ושרה מפלים בין בנים לבנות, אין מה לעשות'' הייתי צריך לקום בארבע בבוקר ונגה בחמש , ואז הייתי צריך ל...

עד כמה שזה נשמע מרתק ריי, די, הסברנו כל מה שצריך , עם אתה רוצה להסביר לקוראים המסכנים מה עובר עלייך באימונים תעשה ספיישל משלך [ואני לא ממליה לכם, תופעות הלוואי הם: תרדמת, חוסר הכרה זמני ובמקרים נדירים מוות]

וזה סופו של הספיישל שלנו נתראה בבא!

לאיזה רמה הגענו...
ספיישל מאחורי הלעים:tiresome:
טוב בכל מקרה הפרק לא חידש, לא הייתה לא עלילה מובנת ואפשר לדלג עליו אך יפה בסך הכול

למה התכוונת במשפט "אתתם בטח כבר לא ממש מכנעים בי כי אני נבחר, ובאמת שלא כדאי לכם"
יש שם כל כך הרבה שגיאות שלא הבנתי אותו.
הפרק היה בסדר כזה.

ידעתי שיש שם שגיאה!!! אין לי מושג איך לכתוב מכנעים ככה אולי-

מקנאים?

[QUOTE=ttrrtte;1250323]ידעתי שיש שם שגיאה!!! אין לי מושג איך לכתוב מכנעים ככה אולי-

מקנאים?[/QUOTE]

כן, ככה כותבים מקנאים, לא ידעת את זה?

לפעמים ני שוחכת ;( עברתי על זה מלא פעמים אבל לא זכרתי מה..:(

אז את רצית לכתוב:
"אז אתה בטח כבר לא כל כך מקנאים בי כי אני הנבחרת."

מתי פרק הבא?

כה ככה, תיקנתי למעלה

ואני לא בטוחה עדיין

[b]אוקיי, אז אולי הורים שלנו לא כל כך נוראים...
[/b]
''אבל מה?!'' צעקתי בייאוש, שרה הסתכלה עליי בעייני הלילך המדהימות שלה, כשמסתכלים בעיניים של שרה רואים רק טוב ומתעודדים מיד, ראיתי בעיינים שלה עצב והבנה ואמרתי בקול חנוק ''גם את וג'וני הייתם נבחרים נכון?'', שרה הנהנה בקושי ולחשה ''זה היה לפני עידן ועידנים אך עכשיו תורכם'', הבנתי אותה אך לפתע נפל לי האסימון וחשבתי 'עידן ועידנים?', התקרבתי אל שרה ושאלתי ''למה התכוונת לעידן ועידנים?'', שרה הסמיקה והפנתה את ראשה לרצפה ואמרה ''נבחרים חיים עד שכבר לא זקוקים להם, אותי ואת ג'וני צריכים למען אימון הנבחרים החדשים, ברגע שתהיו מאומנים מספיק נעבור לעולם הבא'' ואז שרה הישירה מבט לעברי ולחשה ''אני וג'וני כבר בניי אלף ארבע מאות ושלוש'', הבטתי בשרה בתדהמה וחשבתי 'היא נראית כל כך צעירה, לא יותר בוגרת ממני!'
שרה הבינה את מחשבותיי ואמרה ''אין מה לעשות אלו החיים של הנבחרים'', ''יונתן'' היא קראה, ויונתן מיד ניצב לידה, שרה אמרה ''זה יונתן, אני סבתא רבא רבא של רבא של רבא שלו'', 'וואוו זה בטח מוזר להכיר את סבתא רבא רבא רבא שלך...', קול נשמע בראשי, קולו של יונתן 'את לא מבינה מה זה..', 'רגע אתה קורא מחשבות?!' חשבתי בראשי בתקווה שאני לא צורחת מתדהמה 'כן' ענה לי קולו של יונתן. לאחר שיחה ארוכה עם יונתן במחשבותיי על כל הדברים הכי מטומטמים בעולם, ריי, קרא לי , הלכתי לעברו מעט ברוגע ושאתי ''מה קרה?'', מסתבר שריי קרה לי רק בשביל להשוויץ הוא הרים נחשול אוויר ענקי בצורת נחש אבל אז עשה משהו לא צפוי, הוא סובב את הנחש מסביבי ומסבבו כך שהיינו צמודים אחד לשני, ואז הוא נשק לי על השפתיים, הרגשתי מן חמימות כזאת, הרגשה נעימה זרמה במעלה גופי וכל המתח אשר שרר בי נעלם כלא היה, הנשיקה הראשונה האמתית שלי, הסמקתי כרגיל כמו עגבנייה צלויה, ריי מחק את חיוכו והתחיל לגמגם ואמר ''סליחה .. אה.. אני לא התכוונתי..'', ''זה בסדר ריי'' אמרתי בחיוך קורן ויצאתי מהמעגל שיצר נחש האוויר שכבר החל להתפוגג.
שרה הייתה שם וראתה הכל, כאשר התקרבתי אליה, היא קרצה לעברי ואמרה ''את סמוקה כמו עגבנייה'', במקום לכעוס חייכתי ואמרתי ''אומרים לי את זה יותר מידי בזמן האחרון'', שרה חייכה לעברי ואמרה ''בואי אחריי, זה הזמן להראות לך חלק חשוב מעברך'', התקדמתי אחריי שרה ופגשתי את ריי וג'וני שחיכו לנו בציפייה, כל מה שהראו לנו הייתה תמונה, התמונה הזאת העבירה בי צמרמורת בכל חלקי גופי, זה היה החדר בעל הטפט הירוק והשא עם הטריקו בקצה מיטתי מהזיכרון שלי, נראה שהתמונה השפיע על ריי באותה צורה, שרה לחשה ''שם, בחדר הזה כל נבחר מתחיל את דרכו, כאן שניכם נולדתם''.


הייתי מוכת תדהמה הסתכלתי על ריי שעל פי המבט על פניו הרגיש בדיוק כמוני לא יכולתי להסיר את עייני מהתמונה , ואמרתי בקול חנוק ''זה אומר שאני.. כלומר ש..'', שרה השלימה את המשפט בשבילי ''כן נגה, את מאומצת, הורייך האמתיים ישנים בתרדמת במקדש ''קונטי'' שבהריסות ג'ובלייף יחד עם הוריו של ריי, הם שקעו בתרדמת בכדי שלא תוכלו לאתר אותם אך הגיע הזמן לשוב ולהעירם.
בדיוק כאשר סיימה שרה את דבריה ליבי החל לפעום ושאלות רבות עלו בראשי, 'אני מאומצת?, ההורים האמתיים שלי שקעו בתרדמת כדי שלא אמצא אותם?', שרה הבינה מה עלה לי בראש ואמרה ''ברגע שנבחר מגלה את הוריו לפני הזמן המתאים, הוא יכול להביא הרס על העולם ההורים שלכם עשו זאת לטובתכם האישית בלבד''.


הרגשתי רצון עז ללכת מיד ולהעיר את הוריי בהקדם האפשרי, שרה הביטה בי ואמרה ''בסדר בואו נלך'', הלכנו אני וריי, חבוקים אחריי ג'וני ושרה אל עבר האופק לכיוון העיר ג'ובלייף, בדרך דיברנו על כל הדברים שקרו עד עכשיו אפילו השלמנו עם העובדה שאנחנו נבחרים, טוב בערך השלמנו יהיה נכון יותר להגיד, למזלנו הדרך עברה ללא בעיות מיוחדות ותוך כשעתיים כבר היינו ליד מקדש ''קונטי'', המקדש היה מרהיב ביופיו היו מגולפים בוא אלפי ציורים של סלבי ומאנפי בצבעי כחול וירוק עזים, נכנסנו פנימה הדבר הראשון שראינו היה אולם רחב וענק עם ציורי דיאלגה, פאלקיה וגיראטנה על הרצפה, התקדמנו במעלה המדרגות עד שהגענו לדלת גדולה, אדומה ומפוארת אבל היא הייתה נעולה, שרה הניחה את ידה על המנעול ומלמלה דבר מה והמנעול נפתח בקול ''קליק'' צורמני, נכנסנו פנימה בנשימה עצורה ואז ראינו אותם, ארבע מיטות, שני זוגות הורים ישנים שם בשלווה כאשר הדבר היחיד שמאיר את החדר אשר היה אטום היו הלהבות הלבנבנות אשר עטפו אותם, נתקפתי פאניקה אחרי הכל ההורים שלי שמעולם לא פגשתי עלו באש, התקרבתי אל אחד המיטות וזיהיתי את אמא שלי מהזיכרון הישן שלי, היא פשוט ישנה לה שם בשלווה עטופה בלהבות לבנות מרהיבות...

בפרק הבא-
מה יקרה לנגה וריי?
האם ה יעירו את ההורים שלהם?
הכל בפרק הבא של.. המסע המוזר של חיי!

נחמד. הנשיקה של נגה וריי קרתה בלי קשר לכלום, כלומר הוא השוויץ בפניה ולפתע נישק אותה בלי שום קשר. זה לא כל כך מתאים לאישיות של ריי שעד עכשיו ראיתי בסיפור(שזה מאוד אבל מאוד מאוד דומה לאישיות של נגה)
בכ"מ, יש כמה שגיאות הקלדה ופליטות פה ושם, וגם יש מקומות בהם חסרים סימני פיסוק ויש יותר מדי.
אני ממליץ לך לעבור עכשיו על הסיפור ולערוך בהתאם.

גם כמו אוהד. אבל רואים שיפור רציני ברמת הכתיבה שלך, כל הכבוד.

פרק יפה.

אני מניח שניסית להקשיב לעצה שלנו ולהציג את ריי כטיפוס שונה מנגה, כל הכבוד על התעוזה.

תודה רבה :) זה איזה דף וחצי בוורד

[b]הסיפור נוסף ללינקייה[/b]

יש! תודה רבה!!!!!!1

הפרק הבא אני אשתדל היום או מחר

[b]הלהבות[/b]

הסתכלתי על אמא שלי, היה לה שיער ארוך וחום שנח לצדי גופה, היא לבשה שמלה לבנה כצבע הלהבות אשר עטפו אותה וידיה נחו בשלווה על החזה שלה שעלה וירד בקצב קבוע למרות שבערה בלהבות, 'אלה להבות קסומות הן לא יזיקו לה, אל תדאגי' כמעט קפצתי במקום מהקול של יונתן הראי, 'יונתן!, דיברנו על זה אל תפתיע אותי ככה ממש הבהלתה אותי!'' צעקתי עליו במעמקי ראשי, 'בסדר, בסדר הלכתי' ויונתן הפסיק לדבר ונסוג ממוחי.

נגעתי בא, הלהבות לא עשו לי כלום, האמת, נראה כי הן פינו לי דרך, היא הייתה חמה, רציתי לשכב לידה אבל ידעתי שאני לא יכולה, הלכתי למיכל שלידה, המיכל של אבא שלי, כמו אמא שלי היה לו שיער חום, אבל לו היה שיער חום קצוץ, הוא לבש בגדים פשוטים ושחורים והבגדים גרמו ללהבות הלבנות כמעט ולהראות שחורות כמו הבגד, הייידים שלו נחו בשלווהעל חזהו שירד ועלה בקצב קבוע.

דמעו עלו בעייני, הסתובבתי וראיתי את ריי מביט בשני המכלים הנוספים, לאמא של ריי היה שיער בצבע האוקיינוס, היה לה שיער שופע גלי שגרם לשיער עצמו להראות כאוקיינוס ובוא גלים זזים, היא לבשה שמלה כחולה כצבע שערה, הידיים שלה נחו לציידי גופה והחזה שלה עלה וירד בקצב קבוע, אחר כך ניגשנו אל אבא של ריי, שערו היה לו שיער קצוץ כצבע האיזמרגד, לרגע באמת חשבתי שיש לו אבן חן בוהקת ויקרה על הראש.
הוא לבש בגדים פשוטים כמו של אבא שלי אך הוא לבש בגדים בצבע כחול עמוק אשר התאימו במידה מפתיע לצבע שערו.

שרה וג'וני קראו לנו לבוא, התקרבנו אליהם וראינו ארבע ידיות, שניים שחורות ושניים כחולות, שרה שמה יד על כתפי ואמרה ''משכי בכחולות'', וג'וני התקרב אל ריי ואמר לו ''משוך בשחורות'', אני וריי שמנו את ידינו על הידיות, וסרנו יחד בקול ''אחת, שתיים, שלוש ו..'', אני וריי עצרנו את נישמתינו להורדנו את הידיות, הלהבות הלבנות שעטפו את ארבעת ההורים נעלמו כלא היו וארבע הורים רעננים משינה של כעשר שנה קמו במיטתם רעננים, ניגשתי אל הוריי כאשר דמעות בעייני, הם זיהו אותי, כמובן שיזהו והתנפלו עליי בחיבוקים ואמרו ''נגה, זאת את נכון חמודה?'' ובלי לחכות לתשובה הם עשו ''סיבוב שתיים'' והתנפלו עליי שוב בחיבוקים, ראיתי מהצד את ריי ניגש להוריו, צדקתי בנוגע לאמא שלו, כשהשיער שלה זז אפשר לחשוב שיש לה מים על הראש, ריי התקרב בעדינות אלייהם והם אמרו ''ריי!, כמה גדלתה!'' ודמעות אושר ירדו על פניהם והם קפצו עליו בחיבוקים.

אמא שלי לחשה לי כסוד כמוש ''היית גיבורה נגה, את הנבחרת, צריך רבה אומץ זה'', 'תודה על התזכורת..' חשבתי בזעם אבל לא יכולתי לכעוס עלייה יותר מכמה שניות ספורות ולחשתי לה ''תודה אמא'', היא נישקה אותי וכך גם אבא שלי וכך יצאנו מהמקדש, שתי משפחות מאוחדות מחדש, אמא שלי ניגשה אל אמא של ריי ואמרה ''שלום קיינוס, סוף סוף נפגשו שוב'', אמא של ריי חייכה חזרה ואמרה ''תודה רבה, אדמנה, גם אלייך התגעגעתי'', אבא שלי ניגש אל אבא של ריי ואמר ''הרבה זמן לא התראנו איזמר'' ''צודק שמיי'', 'איזה שמות מוזרים!' חשבתי לעצמי ועל פי מבטו של ריי גם הוא.
בשעות צהריים מאוחרות הגענו למחנה שהקמנו בזמן שלמדנו להיות נבחרים, הוריי הושיטו לי יד ואמרו ''אנחנו אוהבים אותך'' ואז קרה דבר מוזר, אמא שלי הרימה פיסת אדמה מהארץ ואבא שלי בעזרת נשיפה אחת סובב סביבה מערבולת רוח שהפחה חומה מחלקי אדמה, שהרוח הפסיקה ונגלתה האבן היא הייתה גוש אדמה בצורת לב יפייפה, אימר התקרב וגם נשף על האבן, והאבן הפחה להיות בצבע איזמרגד כמו שערו ממש לנגד עייני, ריי ראה הכל מהצד וגם הו היה המום.
לבסוף קיינוס הרימה את ידיה מעל ללב האיזמרגד ולחשה משהו, חוט שרשרת עשוי פנינים נכנס דרך האיזמרגד והפך אותו לשרשרת, אמא שלי באה שוב ופיצלה לשניים את השרשרת, חצי לב ענדה לצווארי וחצי לב לצוואר ריי ''מה זה היה?'' לחשתי, יותר מאוחר התחרטתי ששאלתי, אמא שלי התכופפה אליי ואמרה ''יש הרבה מאשאבים טבעיים בטבע, לכל אחד יש רוח טבע, אני רוח הטבע של האדמה, אבא שלך של השמיים, קיינוס של האוקיינוס ואיזמר של האיזמרגד, האין זה ברור?''
''אז את אומרת שאני בת של שני רוחות טבע'' אמרתי בבהלה, ''כן, ולכן אתוריי גם הנבחרים'' הא אמרה לי שוב בקולה הנעים.

הייתי צריכה להרגע וכך גם ריי ושנינו יצאנו לטיול ביער, ''את יודעת נגה, אלו חיים היו לנו לולא היינו הנבחרים'' ריי אמר לי, ''אתה צודק, חיים טובי בהרבה, חיים של אושר ושלווה!'' אמרתי בקול חלוש.
ריי עמד לומר עוד משהו אבל אז שמענו לחשושים, הסתכלנו אל השיחים ושועל קטן ושחור קפץ ממנו, זהיתי את העיניים האלה, את העומק אשר מראה על שנים רבות, את הזנב הקטן והשמח, התכופפתי וחיבקתי את אביגיל בכל כוחי, ''ריי, זאת חברה שלי אביגיל'', ריי גמגם במבוכה ואמר ''אמ..שלום אביגיל'', אביגיל השתנתה לצורת האדם שלה וכמובן שריי כמעט התעלף, לאחר שהרגעתי אותו שאלתי את אביגיל ''מה את עושה פה?'', אביגיל ענתה לי בקולה המתחשב ''באתי למצא אותך יש לי הודעה'', ''נו..'' אמרתי בתקווה שזאת ידעה טובה ולא רעה, פניה של אביגיל הראו לי שבקשתי לא תתגשם והיא אמרה ''זאת ידיע שתקפיץ את חברך מאושר, אך דעו שהיא גם מסוכנת'', ריי הץקרב ואמר ''נו.. קדימה דברי!'' בהתרגשות, ''זה... בקשר לטוני'' אביגיל לחשה בקול שקט, היה נראה שריי כמעט והולך להתעלף, אביגיל אמרה ''רוח הנשמות יצרה איתנו קשר ו..טוני יחזור בתנאי אחד'', 'רוח הנשמות, טוני' על מה היא מדברת חשבתי, ריי אמר במבט אושר שהתנוסס על פניו ''נו.. מה התנאי!?'', ''אתה צריך להקריב מישהו במקומו'' השלימה אביגיל את המשפט, הלכתי אל ריי ושאלתי ''מי זה טוני?'' ריי ענה לי בלחש ''הפיצ'ו שלי, שמת''.

בפרק הבא-
מה ריי יחליט?
מה נגה מגלה על עברה?

פרק ארוך, מצוין, פשוט מצוין, אין לי עוד מה להגיד

יש סוף סוף אין תלונות מצדךxd

[QUOTE=ttrrtte;1251162]יש סוף סוף אין תלונות מצדךxd[/QUOTE]

ממתי אני מתלונן?

הנה דוגמא-
לאיזה רמה הגענו...
ספיישל מאחורי הלעים
טוב בכל מקרה הפרק לא חידש, לא הייתה לא עלילה מובנת ואפשר לדלג עליו אך יפה בסך הכול
__________________

[QUOTE=ttrrtte;1251167]הנה דוגמא-
לאיזה רמה הגענו...
ספיישל מאחורי הלעים
טוב בכל מקרה הפרק לא חידש, לא הייתה לא עלילה מובנת ואפשר לדלג עליו אך יפה בסך הכול
__________________[/QUOTE]

זו לא תלונה, זה נכון, זה היה פרק ספיישל(אם אפשר בכלל לקרוא לזה פרק) מיותר ולא מעניין

פרק יפה מאוד!!!!
רוחות טבע הם בני אדם?

הכל תבהר בהמשך:) ותודה רבה ממש השקעתי בוא!

[QUOTE=ttrrtte;1251353]הכל תבהר בהמשך:) ותודה רבה ממש השקעתי בוא![/QUOTE]

הכל [B][U]י[/U][/B]תבהר.
בו. בלי א'.

[B]''ואז ליבו נדם לעולמים''[/B]

לא היו לי מילים, שמעתי את הפחד בקולו של ריי, 'לא יכול להיות שהוא שוקל את זה ברצינות נכון?' חשבתי לעצמי בפחד, 'ועם כן את מי יקריב?' זאת הייתה השאלה שהסתובבה כל הזמן בראשי.
ריי אמר בקול חלוש ''אחשוב על זה והודיע לך אחר כך..'' ובמילים משמחות אלו פנינו בחזרה אל המחנה, בדרך אני וריי החלטנו שמוטב לעט עתה לשמור את מה שאביגיל אמרה לנו בסוד, התקדמנו באיטיות אל עבר המחנה, הוצאתי את בלה, קאקונה, איווי ופוניטה וריי הוציא את לני, פוניטה וסמירגל.

קצת לפני שהגענו למחנה התייצבו מולינו שני פוקימונים, אחד שדמה במידה מפתיע לפוקדור ואחת שנראה משועמם לחלוטין והוא היה בצבע ירוק עם עיינים צהובות, פתחתי את הפוקדע והעברתי על הפוקימון הראשון, הפוקדע זמזם ואמר בקולו המתכתי ''אלקטרוד, פוקימון הפוקדור אלקטרוד הוא פוקימון מסוג חשמל והפוקדור מבוסס על צורתו'', העברתי את הפוקדע על הפוקימון השני ושוב נשמע אותו צליל מתחתי ''טריקו, פוקימון העשב'', אני וריי הסתכלנו אחד על השני ומיד הבנו, אני לא יודעת מה עם ריי אבל אני נדלקתי על אלקטרוד, אמרתי לקאקונה להתקדם קדימה וריי אמר לפוניטה, ''קאקונה ירי חוט ואז קוצי רעל!'' אמרתי בשמחה, טריקו צעד צעד אחורה והבנו שהוא רוצה עשות קרב, קרב אז ריי גם זז הצידה ושניהם בהו בי ובאלקטרוד נלחמים, ירי החוט פגע באלקטרוד אבל הוא לא השפיע הוא רק גרם לאלקטרוד להראות כאילו הוא לובש חגורה לבנה ודקיקה, גם קוצי הרעל פגעו אבל הם בקושי והסבו נזק לאלקטרוד, אלקטרוד החליט שזה הזמן להשיב מלחמה ויצא במכת ברק, מכת הברק הייתה מדהימה עד שבקושי יכולתי לדבר, היא הייתה כל כך יפה וחזקה עד שהרגשתי ממקומי את החשמל הסטאטי היוצא ממנה, גם קאקונה היה מופתע, ברגע האחרון צעקתי ''קאקונה! נעיצת רעל'', לא ידעתי מאיפה זה בא לי הרי קאקונה לא יודע הנעיצת רעל כלל וכלל, אבל כאשר מכת הברק נסוגה מקאקונה, ציפיתי לראות אותו מעולף אבל לא ראיתי בכלל את קאקונה, ראיתי פוקימון בצבעי צהוב-שחור וצעקתי ''קאקונה איפה אתה?'', ריי לחש לי ''זה קאקונה או בידריל לייתר דיוק'', הבנתי שקאקונה היתפתח ושמתחתי מאוד, ''קאקונה, כלומר ווידל התקשחות ואז קוצי רעל שוב בכל הכוח!'', על עורו של בידריל לרגע נראה הבזק ואז הוא ירה כמה עשרות חצי רעל סגולים אל עבר אלקטרוד שכנראה היה מופתע מההתפתחות ונפגע בחוזקה ושכב מעולף על הקרקע, ''פוקדור צא!'' צעקתי בשמחה, הפוקדור נזרק אל עבר אלקטרוד ותפס אותו, אבל לא הפוקדור שלי הוא שתפס אותו, באמצע הזריקה פוקדור אחר, פוקדור בצבע שחור כהה עם פסים אדומעם נזרק על אלקטרוד ותפס אותו, מראה הפוקדור נפל ריי על הארץ ונתקף עיוותים ורעידות בלתי רצונים, ''ריי?!''' צעקתי בדאגה, ''אנחנו מבינים שהחבר הקטן שלך מכיר את הפוקדור הזה'' נשמע קול לחשוש בין השיחים, ''כן..'' המשיך הקול, ''פוקדור ההרג הקטן שלנו כל מי שנתפס בוא מת, ביי ביי אלקטרוד, הם הוציאו את אלקטרוד מהפוקדור, בעצם אי אפשר לומר שזה היה אלקטרוד זה היה כמה פיסות שלו ואיברים שלו פזורים על הקרקע, כמעט הקאתי למראה קיבתו ושאר איבריו הפנימיים של אלקטרוד אשר היו על הקרקע, הבנתי, ואמרתי ''אני יודעת שזה אתם צוות נובחר!'', שוב נשמע הקול מהשיחים ''העלמה מזהה אותנו! כמה נחמד'', ושני אנשי צוות נובחר זינקו קדימה מהשיחים, מכאן הכל קרה מהר , מהר מידי לטעמי.

צוו נובחר הוציאו מתיקם רובים קטנים וירו, עמדתי קפואה וצפיתי בכדור דקיק המחובר לחוט זהב אשר יצא מהרובה מכוון לעברי, לפתע בלה קפצה ממולי והכדור פגע בא, בלה נתקפה רעידות בדיוק כמו ריי, ''לא! '' צעקתי בחוזקה, ''אל תדאגי זה רק כדור מחשמל, אותך הוא היה הורג פוקימוני עשב הוא רק מהממם'' אמר בזעף האיש שירה בי, ''נו טוב ננסה שנית'' הוא אמר שוב, וירה, הפעם הייתי מוכנה וזזתי הצידה לרוע מזלי הירייה פגעה בריי, ריי התחשמל והתחשמל, חברי צוות נובחר אמרו ''נתראה אחר כך, שנהרוג אותך'' ונעלמו, התכופפתי לצד ריי המתעוות ודמעות ירדו על לחיי בזרם שוטף כמו מפל ''ריי! אסור לך למות!'' אמרתי לו בפחד, צער ויגון'', הוא לחש לי לחישה קטנה ''אני אוהב אותך נגה'', ''גם אני אותך'' לחשתי לו חזרה, ואז שנייה לפני שליבו נדם הוא אמר ''אני בא טוני..'', ואז ליבו נדם לעולמים, ''לא!'' צעקתי אל שמיי הלילה, 'ריי מת' לא יכולתי לשאת את המחשבה הזאת, הפוקימונים של ריי התקרבו בחשש אל הגופה שלידי, הם כולם בכו ויללו בעצב וזעם על צוות נובחר, אפילו הטריקו שעד עכשיו עמד בצד התקרב והצאבל על חברו אלקטרוד ועל ריי.

לפתע שמעתי רחש מהשיחים וזרוראה בא מולי, ''שלום אביגיל'' לחשתי בקול חנוק מדמעות, ''הוא לא מת לגמרי'' היא אמרה לי, ''למה את מתכוונת?'' לחשתי בשביב של תקווה, אביגיל חייכה חיוך עצוב ואמרה ''בקרב הגדול הוא יחזור חמודה, הוא יחזור..'' ובמילות נחמה אלה היא נעלמה.


הרמתי את ריי וצעדתי אל המחנה בשקט, כאשר הגעתי באו אליי כולם שרה, ג'וני ההורים שלי והריו של ריי והם אמרו ''שלום נגה וריי איך היה בטיו...'' מילותיהם נקטעו כאשר ראו את ריי, ''הוא נרדם?w' גיחכה שרה בלחץ ''לא..'' לחשתי וסיפרתי להם את כל הסיפור.
כולם בכו בכי מר והתאבלו, כאשר סיפרתי להם על מה שאמרה אביגיל הם מרגעו קצת ואמרו ''זה זמני בלבד..'' ואז חזרו לבכות בכי מר.

למחרת בבוקר כולם התעוררו במצב רוח מדוכדך מאוד, אפילו הפוקימונים בקושי הסכימו לצאת מהפוקדורים ולשאוף מעט אוויר צך, הפוקימונים של ריי עברו לפחות לעכשיו לאוהל שלי ותפקידי היה לדאוג ולשמור עליהם מכל צרה שלא תבוא, קילחתי אותם, האכלתי אותם וסירקתי אותם בדיוק כמו את הפוקימונים שלי, אבל דבר לא הוציא אותם מהדיכאון, לני היה במצב הכי גרוע, הוא קדח מחום והוא סבל מהזיות, בלה עמדה לצידו כל הזמן הזה.

שבוע לאחר המקרה הנורא, מותו של ריי, לני התחיל להראות סימני החלמה, כמובן אחרי חמישה ניסיונות התאבדות שבאמת ובתים אני מעדיפה שלא לפרט, הוא הצליח סוף סוף לעמוד על רגליו שוב, ואיתו כל יושבי המחנה התחילו לחזור לעצמם בהדרגה, אבל בכל מקום שהסתכלתי עליו ראיתי שלעולם ל נחזור לעצמינו במלואינו, לא עד שריי יחזור, המחשבה היחידה הטובה שנאחזתי בא הייתה שריי עם טוני, שריי עם חברו....

בפרק הבא-
איך החבורה תשרוד ?
מה המסר של אביגיל?

הפרק היה ממש טוב ומפתיע, והוא אכן מעורר את השאלה: מה יקרה עכשיו בלי ריי.
אבל יש דבר אחד קטן ששכחת והוא בלתי נסלח, הויידל כבר התפתח מזמן לקאקונה! למה החזרת אותו לווידל ופיתחת אותו שוב!
מקווה שתמנעי מטעויות כאלה והסיפור ימשיך להיות טוב כמו עכשיו.

שיט! לא שמתי לב אני עורכת לבידריל כרגע

עוד שתי תגובות פרק המשך ל''ואז ליבו נדם''