מעורבים! הצילו את המחוז!

[size=5]~ג'ימי~[/size]
תמיד אפשר לפתח הרגלים בשלב מאוחר יותר d=
~~~~~~~~~~~~~~
"אמממ..כ-כן ברור" אתה אומר תוך כדי גמגום, חש מובך. אתה מבין שאם לינה עזרה מספיק אומץ כדי לבקש ממך עזרה, היא ככל הנראה באמת צריכה אותך. "מ-מצטער אם זה מוקדם מידי לשאול. אבל... מי זה היה? ולמה רודפים אחרייך?" אתה שואל בהיסוס, נמנע מלהזכיר את האוזן הקטועה שלה. ליף מיד נכנס לעמדת קרב למשמע השאלה אך לינה מניחה את ידה על ראשו דבר שמרגיע אותו מיד. "מגיע לך לדעת... אחרי הכל עזרת לנו ואתה עוד עומד לעזור לנו. ואני אבין לגמרי אם לא תרצה לעזור לי אחרי שתשמע את מה שיש לי לומר" היא אומרת, מעט בהיסוס. "אני נולדתי וגדלתי בדרך 49 שבטח שמעת עליה. אבל לא גדלתי שם מפני שאחד מהוריי נלכד או משהו כזה, נולדתי שם מפני שהארי.. הוא אבא שלי" היא עוצרת לרגע, מביטה בתגובה שלך בחשש. "הארי היה אבא טוב, באמת שכן. הוא תמיד נתן לי כל מה שרציתי ודאג לי. אבל, הוא תמיד הסתיר ממני את הדברים שעשה. למדתי, גדלתי ושיחקתי עם עוד קבוצת ילדים של מקורבים להארי, אף אחד מאיתנו לא ידע מה ההורים שלנו באמת עשו. לפני כמה חודשים, לא יכולתי לעצור את הסקרנות שלי יותר ונכנסתי לבניין שאבא אמר לי אף לא להיכנס אליו. הוא אמר שאהיה גדולה מספיק, הוא יכניס אותי, אבל הרגשתי שאני לא יכולה לחכות יותראז יום אחד התגנבתי פנימה, שידעתי שאבא ואנשיו נמצאים בבסיס ליד הבית שלנו. נכנסתי לבניין, והדבר הראשון שמעתי היה מאות יללות ובכי, רצתי-חשבתי שאולי חלק מהבניין קרס על מישהו. כמה טעיתי. הגעתי לחדר ענק, מלא בכלובים קטנים וגדולים. בתוך כל אחד מהם היה מעורב, חלקם היו חבולים, חלקם תשושים מעייפות, לחלקם היו מחוברים כל מיני צינורות לגוף-ועל כל כלוב היה רשום בלוחית ברזל אות ומספר. נערה בערך בגילי, מעורבת טאורוס אם אני לא טועה ראתה אותי. היא התחילה לצרוח שאברח מהר, לפני שאלכד גם. התקרבתי אליה ושאלתי אותה למה היא מתכוונת, מה זה המקום הזה. והיא סיפרה לי-היא סיפרה לי על אדם מתועב ומרושע בשם הארי, על כל המעשים שלו ועל כל המעורבים שכלא. לא רציתי להאמין לזה, אבל התיאור שלה, לאדם שהגיע לבניין הזה מידי יום ופגע במאות המעורבים הכלואים בו, תאם את אבי לחלוטין. עמדתי לשחרר אותה ש..." אתה מביט על פניה ורואה דמעות זולגות על לחייה. "אני מצטערת. אני חושבת שזה היה קצת יותר מידי בשבילי. אם תסכים לעזור לי.. למרות שאני אבין אם לא.. אספר לך את ההמשך שפעם אחרת" היא אומרת ומביטה ברצפה. "בכל מקרה, זה היה זנו, בנו של הסגן הראשון של הארי. הוא מבצע את כל המשימות המלוכלכות של הארי. והסיבה שהוא ניסה ללכוד אותי.. בטח כבר הבנת" היא מוסיפה בשקט.

[QUOTE=Alice;1492979][size=5]~ג'ימי~[/size]
תמיד אפשר לפתח הרגלים בשלב מאוחר יותר d=
~~~~~~~~~~~~~~
"אמממ..כ-כן ברור" אתה אומר תוך כדי גמגום, חש מובך. אתה מבין שאם לינה עזרה מספיק אומץ כדי לבקש ממך עזרה, היא ככל הנראה באמת צריכה אותך. "מ-מצטער אם זה מוקדם מידי לשאול. אבל... מי זה היה? ולמה רודפים אחרייך?" אתה שואל בהיסוס, נמנע מלהזכיר את האוזן הקטועה שלה. ליף מיד נכנס לעמדת קרב למשמע השאלה אך לינה מניחה את ידה על ראשו דבר שמרגיע אותו מיד. "מגיע לך לדעת... אחרי הכל עזרת לנו ואתה עוד עומד לעזור לנו. ואני אבין לגמרי אם לא תרצה לעזור לי אחרי שתשמע את מה שיש לי לומר" היא אומרת, מעט בהיסוס. "אני נולדתי וגדלתי בדרך 49 שבטח שמעת עליה. אבל לא גדלתי שם מפני שאחד מהוריי נלכד או משהו כזה, נולדתי שם מפני שהארי.. הוא אבא שלי" היא עוצרת לרגע, מביטה בתגובה שלך בחשש. "הארי היה אבא טוב, באמת שכן. הוא תמיד נתן לי כל מה שרציתי ודאג לי. אבל, הוא תמיד הסתיר ממני את הדברים שעשה. למדתי, גדלתי ושיחקתי עם עוד קבוצת ילדים של מקורבים להארי, אף אחד מאיתנו לא ידע מה ההורים שלנו באמת עשו. לפני כמה חודשים, לא יכולתי לעצור את הסקרנות שלי יותר ונכנסתי לבניין שאבא אמר לי אף לא להיכנס אליו. הוא אמר שאהיה גדולה מספיק, הוא יכניס אותי, אבל הרגשתי שאני לא יכולה לחכות יותראז יום אחד התגנבתי פנימה, שידעתי שאבא ואנשיו נמצאים בבסיס ליד הבית שלנו. נכנסתי לבניין, והדבר הראשון שמעתי היה מאות יללות ובכי, רצתי-חשבתי שאולי חלק מהבניין קרס על מישהו. כמה טעיתי. הגעתי לחדר ענק, מלא בכלובים קטנים וגדולים. בתוך כל אחד מהם היה מעורב, חלקם היו חבולים, חלקם תשושים מעייפות, לחלקם היו מחוברים כל מיני צינורות לגוף-ועל כל כלוב היה רשום בלוחית ברזל אות ומספר. נערה בערך בגילי, מעורבת טאורוס אם אני לא טועה ראתה אותי. היא התחילה לצרוח שאברח מהר, לפני שאלכד גם. התקרבתי אליה ושאלתי אותה למה היא מתכוונת, מה זה המקום הזה. והיא סיפרה לי-היא סיפרה לי על אדם מתועב ומרושע בשם הארי, על כל המעשים שלו ועל כל המעורבים שכלא. לא רציתי להאמין לזה, אבל התיאור שלה, לאדם שהגיע לבניין הזה מידי יום ופגע במאות המעורבים הכלואים בו, תאם את אבי לחלוטין. עמדתי לשחרר אותה ש..." אתה מביט על פניה ורואה דמעות זולגות על לחייה. "אני מצטערת. אני חושבת שזה היה קצת יותר מידי בשבילי. אם תסכים לעזור לי.. למרות שאני אבין אם לא.. אספר לך את ההמשך שפעם אחרת" היא אומרת ומביטה ברצפה. "בכל מקרה, זה היה זנו, בנו של הסגן הראשון של הארי. הוא מבצע את כל המשימות המלוכלכות של הארי. והסיבה שהוא ניסה ללכוד אותי.. בטח כבר הבנת" היא מוסיפה בשקט.[/QUOTE]
אני לא מגיב, ואחרי שתיקה של דקה אני פשוט מחבק אותה.
/איך היא יכלה לעבור את כל זה?/
/אבל.. מצד שני... היא תוכל להוביל אותי ל... לא משנה. זה לא הדבר הנכון לעשות. לא ארד לרמה של וסטון ואהרוג חפים מפשע./
/אבל אולי... רק אשאל אם היא אולי ראתה את שינה..?/
״אמממ אני כל כך מצטער שאני שואל אותך אבל... ל-לא משנה.״ אני אומר ומסמיק קלות ומסתכל הצידה, קצת מתבייש בעצמי על שבאמת באתי לשאול אותה אם היא ראתה את אחותי, ״בפעם אחרת״.
אחרי עוד שתיקה קטנה מצידי אני שואל אותה-
״אז.. איך אוכל לעזור לך? נתחיל בזה שנצא מהעיר? אני יודע! אפשר ללכת למכון לחקר פוקימוני עשב והם יעז...״
אני אומר ואז עיני נפערות,
/אלקטרו... גם לאלקטרו ניסיתי לעזור.. אבל נכשלתי.. למה שאני אוכל לעזור ללינה..?/

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
אתה לא מגיב ואחרי דקה של שתיקה אתה מחבק אותה. אתה מרגיש אותה רועדת, ומבין כמה החוויה הזו הותירה צלקת עליה. למרות שלינה נראתה קשוחה שרק נפגשתם, היא לא מנסה לצאת מהחיבוק שלך. מחשבות מציפות את ראשך 'איך היא יכולה לעבור את כל זה?', אתה אפילו חושב שהיא תוכל אולי להוביל אותך למחבוא של הארי, לאחותך, אבל ישר שולל את הרעיון, מבין שזה לא הדבר הנכון לעשות. אתה מתחיל לשאול אותה שאלה, אך מיד מפסיק ומסמיק, מתביש שבכלל רצית לשאול אם היא ראתה את אחותך. "אז.. איך אוכל לעזור לך? נתחיל בזה שנצא מהעיר? אני יודע! אפשר ללכת למכון לחקר פוקימוני עשב והם יעז..." אתה אומר ולפתע עיניך נפערות, אתה נזכר באלקטרו-גם לא ניסית לעזור אך נכשלת-איך תוכל לעזור ללינה?. אתה מביט אל לינה ורואה שהיא הפסיקה לבכות והבעתה הרצינית חזרה לפניה. "אני לא יודעת אם יוכלו לעזור לי במכון הזה עליו אתה מדבר. אבל אפשר לנסות. אני פשוט צריכה מישהו שיעזור לי להילחם, ולשרוד אם החיילים של הארי, ובעיקר זנו יתקפו שוב. עד שלא אתחזק לא אוכל להתמודד מולם" היא אומרת, ביטחון בקולה. ליף עומד לצידה, עם ראש זקוף-אין זכר בעיניו לליפיאון המבועת מלפני כמה דקות בלבד. "אני רואה לפי הפנים שלך שגם אתה עברת משהו. אני לא יודעת מה זה, אבל אשמח לעזור אם זה אפשרי" היא מוסיפה בקול שקט.

[QUOTE=Alice;1492982][SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
אתה לא מגיב ואחרי דקה של שתיקה אתה מחבק אותה. אתה מרגיש אותה רועדת, ומבין כמה החוויה הזו הותירה צלקת עליה. למרות שלינה נראתה קשוחה שרק נפגשתם, היא לא מנסה לצאת מהחיבוק שלך. מחשבות מציפות את ראשך 'איך היא יכולה לעבור את כל זה?', אתה אפילו חושב שהיא תוכל אולי להוביל אותך למחבוא של הארי, לאחותך, אבל ישר שולל את הרעיון, מבין שזה לא הדבר הנכון לעשות. אתה מתחיל לשאול אותה שאלה, אך מיד מפסיק ומסמיק, מתביש שבכלל רצית לשאול אם היא ראתה את אחותך. "אז.. איך אוכל לעזור לך? נתחיל בזה שנצא מהעיר? אני יודע! אפשר ללכת למכון לחקר פוקימוני עשב והם יעז..." אתה אומר ולפתע עיניך נפערות, אתה נזכר באלקטרו-גם לא ניסית לעזור אך נכשלת-איך תוכל לעזור ללינה?. אתה מביט אל לינה ורואה שהיא הפסיקה לבכות והבעתה הרצינית חזרה לפניה. "אני לא יודעת אם יוכלו לעזור לי במכון הזה עליו אתה מדבר. אבל אפשר לנסות. אני פשוט צריכה מישהו שיעזור לי להילחם, ולשרוד אם החיילים של הארי, ובעיקר זנו יתקפו שוב. עד שלא אתחזק לא אוכל להתמודד מולם" היא אומרת, ביטחון בקולה. ליף עומד לצידה, עם ראש זקוף-אין זכר בעיניו לליפיאון המבועת מלפני כמה דקות בלבד. "אני רואה לפי הפנים שלך שגם אתה עברת משהו. אני לא יודעת מה זה, אבל אשמח לעזור אם זה אפשרי" היא מוסיפה בקול שקט.[/QUOTE]
״זה פשוט... היה לי.. אמ.. חבר, שהייתי אמור לשמור עליו, ולהגן עליו, ו... לא הצלחתי״ (וואו זה כולה קרה אתמול בזמן משחק)
״אבל לא משנה, טוב לו יותר עכשיו.. אני מקווה״
״אבל בואי עכשיו נתמקד בך, בואי נמצא מפה, ונראה לאן אנחנו צריכים ללכת, בדרך נמצא איזה מקום להתאמן בו, ונראה איזה עוד מתקפות את יודעת״ אני אומר לה בעידוד/חיוך

[SIZE=4]~ג'ימי~
[/SIZE]לוקח לך זמן לעבר ממקום למקום גם אם זה לא נשמע ככה אז אפשר לומר שעבר איזה שבוע-שבועיים
~~~~~~~~~~~~~~~;
"זה פשוט... היה לי...אמ.. חבר, שהייתי אמור לשמור עליו, ולהגן עליו. ו... לא הצלחתי" אתה מתחיל לומר בגמגום ואומר שעכשיו טוב לו יותר.
אתה אומר ללינה שצריך להתמקד בה עכשיו. אתם מתחילים ללכת, אתה שם לב שאל וליף הולכים קצת יותר מאחור ממכם, משוחחים בשקט. אתה הולך, מדבר עם לינה על מציאת מקום להתאמן בו . אתם עוברים על יד שלט "דרך 35-יער השלום". הדרך הופכת להיות מלאת עצים, אתם מתקדמים אל עבר קרחת יער שנראת מתאימה לאימונים שלפתע אתה נעצר, אתה מתחיל לחוש לפתע עצוב, אתה מרגיש שזה לא העצב שלך אך לפני שאתה מספיק בכלל לברר מה קורה, התחושה נעלמת. "אתה בסדר?" שואלת לינה בחשש.

[QUOTE=Alice;1481026][IMG]http://www.serebii.net/pokedex-dp/icon/163.gif[/IMG][B]התחלה לכולם[/B][IMG]http://www.serebii.net/pokedex-dp/icon/163.gif[/IMG]
''הוט, הוט. הוט, הוט'' אתם שומעים את השעון המעורר שלכם מצלצל.
אתם מתעוררים בפיהוק רחב ומסתנוורים מעט למראה קרני השמש החודרות לחדרכם דרך החלון ''הוט, הוט'' ממשיך השעון לזמזם ואתם דופקים במכה עצבנית את ראש הפלסטיק של שעון המעורר בצורת הוט, הוט שלכם, יש לכם הרגשה שהשעון הזה עשה לכם טראומה מהפוקמון ''הוטהוט'' ושבטח לא תרצו אותו כשותף שלפתע אתם נזכרים מדוע כיוונתם את השעון לשעה כה מוקדמת בבוקר! היום אתם מתחילים את המסע שלכם נגד הארי וסטון חיוך עולה על פניכם ולפתע כל קורי השינה עוזבים אותכם.
אתם מדלגים בחריצות אל חדר האמבטיה ומצחצחים שיניים במהירות .כל כך מהר שבלי כוונה אתם בולעים מעט ממשחת השיניים בריח מנטה מרענן).
אתם יורדים למטה בריצה ושופכים בגסות קורנפלס בוצרת פוקימונים עם חלב אל קערה ומתחילים לאכול, בעודכים חושבים על כך שהפיקאצ'ו טעים יותר מהמג'יקארפ עינכם מטיילות אל שעון הקיר ואתם כמעט מתעלפים שאתם מגלים שעוד רגע אתם צריכים להיות במעבדה!
אתם חוטפים במהרה את התיק שלכם ופותחים אותו בכדי לוודא שהכל שם- 5 מנות בשבילכם וחמש מנות פוקימונים, 10 בקבוקי מים, חכת עץ זולה, אוהל ושק שינה, כן הכל בפנים.
אתם חוטפים קרקר בפיכם ומתחילים לרוץ במהירות אל עבר המעבדה של הפרופסור רואן, זה הרגע שלכם אתם עומדים מול דלת העץ הכבדה, מבחוץ המעבדה נראת כמו בית רגיל אך רק מעטים יודעים כי היא נמשכת עמוק עמוק אל מתחת לפני האדמה והיא ממש לא בית רגיל.
נראה כי מותקנת מצלמה או כי מישהו מתצפת על הדלת מפני שלפתע היא נפתחת במהירות ודמות מושכת אותך פנימה, אתה שומע את הדהוד טריקת הדלת מאחורייך.
אתה מביט על האדם שמשך אותך ומרגיש כאב קל בכתפף, האיש בעל שיער שחור קצוץ ולובש חלוק מעבדה, ''שלום לך'' הוא אומר ''אתה בטח XXX נרגש להתחיל את המסע שלך יחד עם השותף שלך YYY?''[/QUOTE]
"לא היית צריך למשוך אותי בכזאת חוזקה אתה יודע!" אני אומר בעצבנות קלה תוך כדי שאני מעסה את כתפי.
"בכל מקרה זה לא משנה כרגע, אני מאוד מתרגש להיות פה!" אני אומר ומצביע עם האגודל על החזה הנפוח מגאוה שלי, "זה הרגע שאני חושב עליו כבר הרבה זמן! אני מיילס, נחמד לפגוש אותך" אני משיט לכיוונו את כף ידי הפתוחה.

[SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
1. מזלטט אתה השני שמגיב בעמ' 50 אז אתה זוכה ב...אבן אש!
2. בגלל ששאר המשתמשים יותר קדימה, יכול להיות שאזרז אותך טיפה בהתחלה
3.מקווה שתהנה:)
~~~~~~~
"לא היית צריך למשוך אותי בכזאת חוזקה אתה יודע!" אתה אומר בעצבנות קלה, תוך כדי שאתה מעסה את הכתף שלך.
"בכל מקרה זה לא משנה כרגע, אני מאוד מתרגש להיות פה!" אתה אומר, מרגיש את החזה שלך מתנפתח מגאווה. אתה מציג את עצמך ומושיט לפרופסור את ידך, אתם לוחצים ידיים. "אני פרופסור רואן. אני שמח לשמוע שאתה מתרגש, חכה פה רק רגע" הוא אומר והולך לחדר פנימי יותר. לאחר זמן שנראה לך כנצח, הוא סוף סוף חוזר. לצידו הולך פוקימון שלא לוקח לך יותר משנייה לזהות-רלטס!. הפרופסור מגיע אלייך והפוקימון הקטן מתחבא מאחורי החלוק שלו ביישנות. "זה רלטס, הוא הולך להיות השותף החדש שלך. הוא קצת ביישן, אבל ברגע שהוא יתרגל אלייך-יהיה לך שותף נאמן מאוד" הוא מסביר. רואן נותן לרלטס דחיפה קטנה קדימה, והפוקימון הקטן מביט בך בביישנות.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/280.gif[/IMG]

[QUOTE=Alice;1493030][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
1. מזלטט אתה השני שמגיב בעמ' 50 אז אתה זוכה ב...אבן אש!
2. בגלל ששאר המשתמשים יותר קדימה, יכול להיות שאזרז אותך טיפה בהתחלה
3.מקווה שתהנה:)
~~~~~~~
"לא היית צריך למשוך אותי בכזאת חוזקה אתה יודע!" אתה אומר בעצבנות קלה, תוך כדי שאתה מעסה את הכתף שלך.
"בכל מקרה זה לא משנה כרגע, אני מאוד מתרגש להיות פה!" אתה אומר, מרגיש את החזה שלך מתנפתח מגאווה. אתה מציג את עצמך ומושיט לפרופסור את ידך, אתם לוחצים ידיים. "אני פרופסור רואן. אני שמח לשמוע שאתה מתרגש, חכה פה רק רגע" הוא אומר והולך לחדר פנימי יותר. לאחר זמן שנראה לך כנצח, הוא סוף סוף חוזר. לצידו הולך פוקימון שלא לוקח לך יותר משנייה לזהות-רלטס!. הפרופסור מגיע אלייך והפוקימון הקטן מתחבא מאחורי החלוק שלו ביישנות. "זה רלטס, הוא הולך להיות השותף החדש שלך. הוא קצת ביישן, אבל ברגע שהוא יתרגל אלייך-יהיה לך שותף נאמן מאוד" הוא מסביר. רואן נותן לרלטס דחיפה קטנה קדימה, והפוקימון הקטן מביט בך בביישנות.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/280.gif[/IMG][/QUOTE]
בדוק שאהנה :)

______________________________________________________________________________
'אז זה ראלטס... הוא נראה די ביישן, אני צריך להיות עדין איתו' אני חושב לעצמי לאחר שהפרופסור מציג לי את השותף שלי לעתיד.
"היי ראלטס, אני מיילס, כיף להכיר אותך" אני אומר תוך כדי שאני מתכופף ונשען על הרגליים ככה שאני מדבר אליו כאשר העיניים שלנו באותו גובה.
"אז... אני ואתה עומדים להנות לנו ביחד, זה בטוח!" אני מחייך אליו חיוך גדול.

[SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
אתה מבין שראלטס ביישן, וצריך להיות עדינים איתו בהתחלה. אתה מציג את עצמך לראלטס, תוך כדי שאתה מתכופף ומדבר איתו בגובה העיניים. הוא בוהה כמה שניות בחלקי הפוקימון שלך ומתחיל להירגע קצת. אתה אומר לו שאתם הולכים להינות והוא מחייך. "יהיה..כיף..." הוא אומר בקול ביישן אך ניתן לשמוע בקלות את ההתרגשות בקולו. "מיילס" הפרופסור אומר, קולו רציני לפתע. "במהלך המסע שלך אתה עלול להיתקל במעורבים מאוד מיוחדים. אלו הם מעורבים אגדיים. רובם לא יותר מבני עשר, והם בסכנה גדולה מצדו של הארי. אם תיתקל במעורב כזה-אני יודע שאוכל לסמוך עלייך שתגן עליו. עכשיו, צא למסע שלך!" בלי עוד מילה מיותרת או הסברים, הוא דוחף אותך אל מחוץ לדלת המעבדה. אתה זוכר שבדרך למעבדה ראית שהדרך הראשונה ליציאה מהעיר היא דרך 29.

[QUOTE=Alice;1493032][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
אתה מבין שראלטס ביישן, וצריך להיות עדינים איתו בהתחלה. אתה מציג את עצמך לראלטס, תוך כדי שאתה מתכופף ומדבר איתו בגובה העיניים. הוא בוהה כמה שניות בחלקי הפוקימון שלך ומתחיל להירגע קצת. אתה אומר לו שאתם הולכים להינות והוא מחייך. "יהיה..כיף..." הוא אומר בקול ביישן אך ניתן לשמוע בקלות את ההתרגשות בקולו. "מיילס" הפרופסור אומר, קולו רציני לפתע. "במהלך המסע שלך אתה עלול להיתקל במעורבים מאוד מיוחדים. אלו הם מעורבים אגדיים. רובם לא יותר מבני עשר, והם בסכנה גדולה מצדו של הארי. אם תיתקל במעורב כזה-אני יודע שאוכל לסמוך עלייך שתגן עליו. עכשיו, צא למסע שלך!" בלי עוד מילה מיותרת או הסברים, הוא דוחף אותך אל מחוץ לדלת המעבדה. אתה זוכר שבדרך למעבדה ראית שהדרך הראשונה ליציאה מהעיר היא דרך 29.[/QUOTE]
אני נושם את האוויר שבחוץ עמוק לתוך הריאות, 'הגיע הזמן להתחיל' אני חושב לעצמי בחיוך.
"טוב ראלטס, אני מניח שאנחנו צריכים ללכת לכיוון דרך 29. כשאתה רוצה לעצור לאכול משהו תגיד, יש לי בתיק מזון בשביל שנינו" אני אומר לו תוך כדי שאני נותן לו כיף ידידותי ומתחיל ללכת בקצב שלו לכיוון הדרך שמובילה מחוץ לעיר.
תוך כדי הליכה אני מתחיל לספר לראלטס קצת על עצמי ועל החיים שלי בכפר, "ככה שנוכל להכיר טוב יותר" אני מסביר לו.

[QUOTE=Alice;1493026][SIZE=4]~ג'ימי~
[/SIZE]לוקח לך זמן לעבר ממקום למקום גם אם זה לא נשמע ככה אז אפשר לומר שעבר איזה שבוע-שבועיים
~~~~~~~~~~~~~~~;
"זה פשוט... היה לי...אמ.. חבר, שהייתי אמור לשמור עליו, ולהגן עליו. ו... לא הצלחתי" אתה מתחיל לומר בגמגום ואומר שעכשיו טוב לו יותר.
אתה אומר ללינה שצריך להתמקד בה עכשיו. אתם מתחילים ללכת, אתה שם לב שאל וליף הולכים קצת יותר מאחור ממכם, משוחחים בשקט. אתה הולך, מדבר עם לינה על מציאת מקום להתאמן בו . אתם עוברים על יד שלט "דרך 35-יער השלום". הדרך הופכת להיות מלאת עצים, אתם מתקדמים אל עבר קרחת יער שנראת מתאימה לאימונים שלפתע אתה נעצר, אתה מתחיל לחוש לפתע עצוב, אתה מרגיש שזה לא העצב שלך אך לפני שאתה מספיק בכלל לברר מה קורה, התחושה נעלמת. "אתה בסדר?" שואלת לינה בחשש.[/QUOTE]
יאללה שכנעת
~~~~~
״כן... פשוט.. לא משנה..״ אני עונה בבלבול
״אז חוץ מכדור אנרגיה, ועלי קסם, אם אני לא טועה? את יודעת?״
אני שואל אותה בהתעניינות

[SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
ראלטס נראה שמח לשמוע אותך מדבר, והמבוכה הקלה ביניכם מתחילה אט אט להתפוגג, למרות שראלטס עדיין לא מרבה לדבר. אתם מגיעים לקצה העיר, ונעמדים ליד שלט עם הכיתוב "דרך 29". "הנה מתחילים" אומר לך ראלטס, והוא נושם נשימה עמוקה.
אתם עוברים את השלט ומתחילים ללכת בדרך, אט אט הסביבה משתנה מאזור כפרי לשדות פראיים. אתה שומע רעשים וציוצים מכל עבר, ושאתה מסתכל לצדדים אתה מבחין בכל מיני פוקימונים מתרוצצים בעשב.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/016.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/263.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/300.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/276.gif[/IMG]

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
אתה חש מעט מבולבל מהתחושה המוזרה שהרגשת, אך מחליט להתעלם ממנה.
"אז חוץ מכדור אנרגיה, ועלי קסם, אם אני לא טועה. את יודעת?" אתה שואל את לינה בסקרנות. "שאיבת מגה (Giga drain), להב עלה (leaf blade), קרן סולארית (solar beam), וריקוד גשם (rain dance)" היא משלימה אותך בחיוך. "טוב. אז מה אתה רוצה לעשות?" היא שואלת ועוצרת. אתה מסתכל סביבך ורואה שהגעתם לקרחת היער. אתה מביט לאחור ורואה שאל וליף סיימו את שיחתם וכעט הם הדביקו קצב אתכם.

[QUOTE=Alice;1493035][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
ראלטס נראה שמח לשמוע אותך מדבר, והמבוכה הקלה ביניכם מתחילה אט אט להתפוגג, למרות שראלטס עדיין לא מרבה לדבר. אתם מגיעים לקצה העיר, ונעמדים ליד שלט עם הכיתוב "דרך 29". "הנה מתחילים" אומר לך ראלטס, והוא נושם נשימה עמוקה.
אתם עוברים את השלט ומתחילים ללכת בדרך, אט אט הסביבה משתנה מאזור כפרי לשדות פראיים. אתה שומע רעשים וציוצים מכל עבר, ושאתה מסתכל לצדדים אתה מבחין בכל מיני פוקימונים מתרוצצים בעשב.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/016.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/263.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/300.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/276.gif[/IMG]

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
אתה חש מעט מבולבל מהתחושה המוזרה שהרגשת, אך מחליט להתעלם ממנה.
"אז חוץ מכדור אנרגיה, ועלי קסם, אם אני לא טועה. את יודעת?" אתה שואל את לינה בסקרנות. "שאיבת מגה (Giga drain), להב עלה (leaf blade), קרן סולארית (solar beam), וריקוד גשם (rain dance)" היא משלימה אותך בחיוך. "טוב. אז מה אתה רוצה לעשות?" היא שואלת ועוצרת. אתה מסתכל סביבך ורואה שהגעתם לקרחת היער. אתה מביט לאחור ורואה שאל וליף סיימו את שיחתם וכעט הם הדביקו קצב אתכם.[/QUOTE]
למה אבל שמתי אותו במרכז, והלכתי לבניין קרבות, ואז ברחנו, זה כן קרה אתמול, אפילו היום
~~~~~
אני מביט בה בעיניים פעורות
״ועם זה את לא מסתדרת? אני יודע..״ אני מתחיל לספור עם האצבעות, ״...ארבע. ארבע מתקפות״
״טוב, בואי נחשוב טקטית, את מעדיפה קרב פיזי או לא״
אחרי שהיט טענה אני אגיד-
״לדעתי לכל פוקימון או מעורב צריכה להיות מתקפת דגל, המתקפה שהוא יודע להשתמש בה הכי טוב ושהוא משתמש בה לרוב, הייתי רוצה להגיד ששלי היא כדור אלקטרו״
אם היא תגיד פיזי-
״לדעתי מתקפת הדגל שלך צריכה להיות להב עלה. זאת מתקפה חזקה, היא שימושית מאוד, לא צורכת הרבה אנרגיה או מסורבלת, ואת יכולה להשתמש בה גם בחינניות מספיק בשביל שיהיה לך נוח איתה״
אם היא תגיד לא פיזי-
״לדעתי מתקפת הדגל שלך צריכה להיות כדור אנרגיה, אולי אנילא ככ אובייקטיבי, כי היא נורא מזכירה לי את מתקפת כדור אלקטרו. אבל! עלים קסומים אמנם נוחה אבל טיפה מסורבלת, לא טובה לשימוש ממוקד, וגם קרן סולארית, למרות חוזקה, לוקחת זמן וגם מתישה. אז אני חושב שכדור אנרגיה היא המתקפה האולטימטיבית בשבילך.״

[QUOTE=Alice;1493035][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
ראלטס נראה שמח לשמוע אותך מדבר, והמבוכה הקלה ביניכם מתחילה אט אט להתפוגג, למרות שראלטס עדיין לא מרבה לדבר. אתם מגיעים לקצה העיר, ונעמדים ליד שלט עם הכיתוב "דרך 29". "הנה מתחילים" אומר לך ראלטס, והוא נושם נשימה עמוקה.
אתם עוברים את השלט ומתחילים ללכת בדרך, אט אט הסביבה משתנה מאזור כפרי לשדות פראיים. אתה שומע רעשים וציוצים מכל עבר, ושאתה מסתכל לצדדים אתה מבחין בכל מיני פוקימונים מתרוצצים בעשב.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/016.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/263.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/300.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/276.gif[/IMG]
[/QUOTE]
"מקום מגניב זה נראה, אה ראלטס?" אני אומר כבדרך אגב בזמן שאני סורק את הסביבה.
"היי! זה סקיטי שם, בוא נלך לדבר איתו קצת - תמיד אהבתי סקיטים" אני אומר לראלטס תוך כדי שאני פונה אל סקיטי בברכת שלום.

[QUOTE=Alice;1492964][SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
אתה מתכונן להוציא את האישה מהקופסא, שלפתע הקופסא, והאישה שבתוכה נעלמים. אתה מביט סביב, מבולבל וקולט שבמקום הקופסא נותר כדור ברזל קטן, עם פתק קטן עליו כתוב "חה חה-שו" (לא היה לי משפט טוב יותר אז שש). אתה מיד מבין מה קרה-שו והחיילים שלו לקחו את הקופסא, הם השאירו כדור שהקרין אשליה של הקופסא כדי שיהיה להם מספיק זמן לברוח. הילד הקטן מתחיל לבכות, אתה בהתחלה חושב שזה בכי רגיל של ילד שלפתע אתה מתחיל לשמוע אותו סוג של נוהם, אתה מבחין בזוג ניבים קטנים בתוך פיו. צרחות הבכי שלו נהיות חזקות יותר ויותר, גלים שחורים מתחילים להתפשט סביבו. הוא מתחיל לזהור לאט לאט, ולפתע, הוא משנה צורה לחלוטין.
[SPOILER][IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated-shiny/570.gif[/IMG][/SPOILER]
[/QUOTE]

"או-אה" אומר. "אז, זורואה, אני מניח." אומר מהיכרותי עם פוקימון האשליה. "אם אתה יכול כרגע, אשמח אם תסביר לי מה בדיוק קרה כאן, ולאן לקחו את 'אמא' שלך". אסתכל במבט מודאג לעבר ביאנקה ולונה. 'מה הולך פה?' אחשוב. 'אני מבולבל נורא'.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חה חה
-דור-