עליית הכוכב הסגול

בפרק יש משו מוזר לא קארתי עד הסוף כי יש מין בלבו שמות תקרא תפרק ותבין לבד תתקן ואני אקרא עד הסוף=]
עריכהL:
טוב הפרק מאד לא עוזר לקידום עלילה חוץ מהסיום וכמה חלקים מעטים שעוזרים לעלילה להיתקדם בכלללי הפרק טוב מבחינת בנייה של פר מעבר והסיום מוסיף קצת עינייין.

ואאהה פרק נחמד...אהבתי,מחכה לפרק הבא =]

[color=purple][SIZE=3]פרק 9- אורות אחרונים של חיים[/color][/SIZE]

השמש כבר עברה את מרכז השמיים, זמן זה מה שהיה חסר לכולם באותן שתי ממלכות, כולם חוץ מעומר. אורי אמר "אז זה מסוכם. שון, אני ואתה תוקפים את עומר בזמן שאיתי מחפש את המעבר לצינוק ומשחרר את ניב." אורי הוצי אמהכיס שלו את הפיגיון של ניב ונתן אותו לאיתי, הוא אמר לו "ניב יזדקק לזה. הפעם הוא לא ישרוד בלי נשק." איתי לקח את הפגיון ואמר "אז קדימה, יוצאים לדרך!" ושלושתם רצו לכיוון הטירה של עומר. איתי התחיל לטייל בקומה הראשונה כששון הוביל את אורי לקומה השנייה ואז לתוך חדר סודי קטן, ממנו יצאו מדרגות עד לחדר של עומר. הם עלו במהירות מודעים לסכנה, והגיעו מתחת לשולחן של עומר כשהוא עמד שם בשריון עם כוכבים סגולים עליו וחרב גדולה בידו, פניו למרפסת חדרו. הוא אמר "אז פיליפ, באת לראות אותי מחסל את ארבעתם ואת הטירה הנוראית הזאת?" מהמרפסת נשמעה התשובה "לא. באתי לפקח עליך בפקודת המפקד העליון. הוא רוצה להיות בטוח שלא תהרוס את הכל כמו סקאלטור." עומר וצחק ואמר "לי יש צבא בשונה מלסקאלטור. לי יש תוכנית בשונה מלסקאלטור. אני הרבה יותר חזק מסקאלטור. אין שום סיכוי שהם יעצרו אותי. הם בטוחים שהמנהיג שלהם אשם בזכות המודיעין שלי. הם בטוחים שהמנהיג שלהם מתכנן להרוס את הכל והם בטוחים שהמנהיג שלהם ניצל את הכוחות של סקאלטור וגיא כדי לזמן את האומנים בעזרת ברקים סגולים. אבל הם טועים. אני האשם בכל. אני זה שיוצר את יצרת האומנות המושלמת! אני זה ששולט בכל, שמושך בחוטים, שהיה עבד והפך למלך!" שון אמר "זה לא הגיוני. עומר היה נסיך והפך למלך. מה קרה לו?"
איתי רץ ומצא את זה. שני שומרים נכנסו לצינוק. הוא ירד בשקט אחריהם וכשהגיע לצינוק, הרים את החנית שלו וריסק את הפטיש בראשו של אחד השומרים בחוזקה. השומר השני הסתובב לכיוונו אבל היה איטי מדי, וחטף בטן מכה מהפטיש. איתי קפץ ודחף אותו לריצפה תוך כדי מעבר מעליו, ואז נחט מתנשף, ממהר לברוח מהאביר המבולבל.
הד רב נוצר מהקרב בין איתי לאבירים, וניב שמע הד זה. הוא אמר "זהו זה. אחד החברים שלי כאן והוא בדרך לשחרר אותנו." האדם שהיה כלוא מולו לא הגיב. ניב הביט בו טוב טוב, ואז הופתע לגלות שהוא שוכב על הריצפה, ודם ממלא את כל החדרון שלו. אף אדם לא התקרב לשם ולא היה שום נשק בסביבה. לניב לא היה ברור מה קרה, אבל היה לו ברור שהסוף שלו קרב.
השמש התחילה לשקוע, כשעומר צעק "עכשיו! כל אבירי הנכבדים. הסוף הגיע. חסלו את הממלכה של מור והביאו אותו כשהוא בחיים, ואז הרסו את הכל. אומנים! סיימו את יצירת המופת שלכם!" וצחק. מהמפרסת יצא כדור סגול שעף במהירות ועבר בכל רחבי הטירה, משאיר הילה סגולה המקיפ כל אביר של עומר. גם האומנים קיבלו הילה זו, ויצאו להרוס את השדות. אורי ושון העיפו את השולחן המרובע הקטן ורצו לכיוון עומר עם החרבו שלופות, אורי שיסע אותו משני הכיוונים באותו הזמן ושון קפץ וחתך אות מלמעלה למטה. השיריון התפרק ל4 חלקים, אבל הוא היה ריק. עלתה סגולה עלתה מתוך השיריון, כשעומר נכנס מהמרפסת ואמר בקול קשה "אז הטריק שלי עבד. חשבתם שנאי לא יודע שעליתם עלי ושאתם מחכים לי מתחת לשולחן, אבל כרגיל, טעיתם. עכשיו הסוף שלכם מגיע, ביחד עם הסוף של כל האנשים פה."הוא היה לבוש במדים הרשמיים של אירגון הכוכב הסגול. הוא הרים את חרבו ורץ לכיוון אורי, שבלם אותה בקלות בעזרת שתי החרבות שלו. שון רץ אליו כשלפתע עוד אדם במדי הכוכב הסגול נכנס פנימה. הוא היה זה לחלוטין לעומר, במראה, בתנוחה ובתנועה. הוא בלם את המכה של שון בקלות, וככה נוצר מצב שארבעתם תקועים ולא יכולים לזוז. אורי אמר "אז, אתה בטח פיליפ. אני אשמח לחסל אותך!" אבל עומר אמר "לא, זה ממש לא פיליפ. זאת הבובה שלי, הבובה הלוחמת המסוכנת שלי." החרב של הבובה הפכה סגולה בדיוק כשהבובה הרימה אותה כדי הלעיף את חרבו של שון, ויצרה קרן סגולהשהעיפה את שון למרחק. שון התרסק על השולחן העגול בזמן השבובה בעטה באורי, ואז עומר הניף את חרבו לכיוונו במהירות. הוא הוריד את החרב, כשלפתע פיגיון פגע בה והעיף אותה מאורי, זה היה הפגיון של ניב. ניב עמד על השולחן המרובע עם היד מופנת קדימה כשאיתי עזר לשון לקום. עומר אמר "טוב, אם זה המצב, אני מניח שלהישאר כאן זה רעיון גרוע" ורץ ביחד עם הבובה שלו למרפסת. שניהם קפצו משם, ביחד עם אדם נוסף במדי הכוכב הסגול, ועפו למטה במהירות. איתי ושון יצאו במהירות מהדלת הראשית של החדר של עורמ ורצו למטה כד להצתרף לקרב ולעזור למור וצבאו, אבל כשניב ואורי באו לעבור במעבר הסודי הוא נסגר ע"י אנרגיה סגולה, ביחד עם כל יציאה שהיא מהחדר. אורי וניב נלכדו שם, במלכודת של עומר.
שדה הקרב היה מלא בלוחמים ובדם. שמונת האומנים כבר התחילו לצייר את השדות הבוערים והטירות הקורסות, כשכל הלוחמים של מור תקפו את הלוחמים מוקפי ההילה הסגולה של עומר. דם נשפך לכל עבר ואלפי אבירים שכבו על הריצפה, חתוכים, מעוכים וקטועי איברים. מור נלחם בשני אבירים של עומר באותו הזמן והפיל את שניהם. הוא הרגיש שכוחו הולך ונחשל, ושבקרוב הוא לא יוכל להמשיך, שעומר נעמד לידו ביחד עם הבובה שלו. הוא אמר "נו נו נו, אז מור, אתה זוכר אותי? עבר הרבה זמן מאז שהייתי הבובה שלך, אבל עכשיו, אתה עומד להפוך לבובה שלי, לעבד הקטן והמסכן שלי, שלא יכול לעשות שום דבר נגדי."
החדר של עומר החל לקרוס על אורי וניב, לשניהם לא היה מושג מה לעשות. לא היה להם איך לברוח והם כמעט נמחצו ע"י האבנים שנפלו מהקירות והחלישו את התקרה. שניהם ידעו שיש להם קצת מאוד זמן לחשוב לפני שהכל יתרסק, כשהשמש כבר כמעט שקעה במלואה.

פרק מעניין אך צפוויה בחלקו

וואאיי מגניב,אהבתי...

איזה פרק מותח!!!

מחכה לפרק הבא D:

זה היה פרק ממש יפה ומותח
שמתי לב שעכשיו זה מתחיל להיות קשור לעלילה
הפרק הקודם באמת היה רק מעבר
מחכה להמשך

סוף סוף האופי האמיתי של הסאגה הזאת נחשף, בערך שלושה-ארבעה פרקים עד לסיום שלה.
והודעה רשמית- פרק 10 יהיה פרק נוסף בסדרת קריאה מן העבר, ויהיה פתיח לסדרה של שניים עד שלושה פרקים בהם לומדים עוד על העבר של הדמויות

[quote][i]Originally posted by Uchia Brothers[/i]@Nov 14 2009, 08:31 PM
[b] סוף סוף האופי האמיתי של הסאגה הזאת נחשף, בערך שלושה-ארבעה פרקים עד לסיום שלה.
והודעה רשמית- פרק 10 יהיה פרק נוסף בסדרת קריאה מן העבר, ויהיה פתיח לסדרה של שניים עד שלושה פרקים בהם לומדים עוד על העבר של הדמויות [/b][/quote]
אל תתכנן למרחק ניב, זה סתם מבלבל ודברים כאלה הורסים תכנונים עכשוויים

הפרק יפה, מעצבן אותי הדמות של עומר

[quote][i]Originally posted by Shūhei Hisagi[/i]@Nov 14 2009, 07:50 PM
[b] אל תתכנן למרחק ניב, זה סתם מבלבל ודברים כאלה הורסים תכנונים עכשוויים

הפרק יפה, מעצבן אותי הדמות של עומר [/b][/quote]
תראה, אני כבר יודע מראש איך הסאגה בנויה ומה קור המתי ואיפה בסאגה הנוכחית, הכל כבר בנוי.
התכנון מראש לא יעשה הרבה בעיות. ואני מודיע מראש על זה כדי שלא יתפלאו ויכעסו

בגלל שעבר זמן רב מאז שפירסמתי פרק לאחרונה, אני מפרסם שני פרקים בבת אחת. את שני הפרקים כתבתי היום.

[color=purple][SIZE=3][u][b]פרק 10- קריאה מן העבר! חלק ב'[/b][/u][/color][/SIZE]

הם הלכו בדרך, חודש עבר מאז שהם יצאו, מאז שהעיר שלהם הושמדה. ניב עדיין היה מבואס בגלל שהוא איבד את הסיכויי שלו להתקבל לאמ"ץ, אבל הוא הצליח להסתיר את זה מפני אורי ואיתי. הוא ידע שהוא חייב להסתיר את זה כדי לשמור על הרוח הטובה שלהם.
הוא לימד את אורי ואיתי את מהלכי הבסיס עם הנשקים שלהם, אבל זה לא עזר להם לחהתגונן מפני תוקפים. מאז שהם עזבו את העיר הם הותקפו פעמיים ע"י שודדים, ופעמיים ניב הציל את אורי ואיתי בכך שהוא לקח לאחד מהם את הנשק ברגע האחרון וחיסל את התוקפים. לניב כבר נמאס מזה שאין לו זמן לאמן את אורי ואת איתי כמו שצריך, ושאין לו את היכולת לעשות את זה. כבר שבוע שהוא מנסה לחשוב על פיתרון ולא מוצא. זה כבר נמאס עליו.
הם המשיכו לטייל עוד חמישה חודשים. אורי ואיתי כבר השתפרו בלחימה, אבל עדיין לא היו מסוגלים לשרוד בלי ניב. בזמן שהם הלכו ביער, הם שמעו רעשים ריצה לידם. ניב אמר "אורי זרוק לי חרב." אורי זרק לו אחת במהירות. אדם יצא במהירות מהשיחים, מניף את חרבו מלמטה למעלה. בתנועה מהירה איתי בלם את החרב עם החנית והרים אותה למעלה, כשאורי וניב חתכו אותו משני הכיוונים. הוא נפל על הריצפה, החזה והבטן שלו מלאים בדם, ומת. ניב אמר להם "עבודה טובה. השתפרתם מאוד במשך החצי שנה שעברה. לצערי הרב אני לא אוכל ללמד אתכם עוד, כי אני לא יודע איך ללמד. גם את זה מורה מנוסה יכול ללמד בכחודש. אני מצטער שאני לא טוב מספיק." אורי ואיתי צחקו ואמרו "אתה סתם מחמיר עם עצמך. אל תדאג, הכל יהיה בסדר." שלושתם עצרו לאכול ולנוח, לקראת המשך המסע שלהם.
אחרי כשבוע הם הגיעו להר גבוהה במיוחד. אורי ואיתי לא ידעו למה ניב לקח אותם לשם, אבל המבט הרציני על פניו של ניב, וההתרגשות נשמעה בקולו כשהוא דיבר, העידה על זה שהוא חיכה להגעה שלהם לשם זה זמן רב. "סוף סוף" הוא אמר. "הגענו. כאן חיים מאסטרים רבים שמהם למדו המורים של ושל המתלמדים באמ"ץ. המאסטרים האלה הם המאסטרים הגדולים ביותר של האמ"ץ, כל אחד בהתמחות שלו. אין סיכוי שלמישהו בכוכב הסגול יש מספיק כוח כדי להרוג אותם. אני מאמין שהם יוכלו לאמן אתכם, לתת לכם נשקים באיכות יותר טובה, ואולי גם לתת לי נשק. אחרי כל-כך הרבה זמן, הגענו להר שבו חיים המאסטרים הכי מפורסמים בעולם בלחימה בנשק לטווח קרוב." אורי ואיתי הביטו בו מופתעים ושמחים. הם הרגישו שסוף סוף, יש להם הזדמנות להפוך ללוחמים שיכולים לשרוד בעצמם, ולהתחיל לעזור לניב.
"לא! אני לא אקבל תלמיד חסר סבלנות כמוך! לך מפה, עכשיו!" הוא טרק את הדלת של בית האבן הגדול שנבנה על ההר. הוא היה לבוש שריון עור חום של ממלכת מורלוקון (הממלכה של עומר). הוא הלך עצבני עם חרב גדולה על גבו, והגיע לרחבה ריקה גדולה. באותה השעה של היום אף אחד לא התאמן שם, ולבד הוא התאמן, מאבד שיווי משקל ואת האחיזה בחרבו שוב ושוב. כבר חודשיים שהוא מנסה לבצע את אותה סדרת הנפות שמאסטר דנריק מבקש ממנו לבצע כדי שהוא יקבל אותו כתלמיד. כבר נמאס לו. הוא מתאמן ולא מגיע לשום מקום. הסבלנות שלו עזלה מזמן. הוא כבר מזמן הפסיק להשקיע את כל כולו באימוניו על התרגיל של המאסטר, ועבר לנסות וללמוד מהלכים חדשים לבד. זה לא התקדם לשום מקום. לא סדרת ההנפות, ולא הניסיונות שלו ללמוד לבד.
ניב אורי ואיתי טיפסו, זה היה קשה. לא הייתה שם דרך סלולה שנגלתה לעין, או דרך סודית שהם הצליחו למצוא. הקיר היה כמעט אנכי בקטע שאליו הם הגיעו, והטיפוס ארך להם זמן רב. הם לא התקדמו. ניב עזר לאורי ואיתי כמה שיותר, אבל הם לא היו ברמה גופנית מספיקה. זה היה כמעט בלתי אפשרי לטפס על ההר, ובסוף הם נכנעו. ניב היה מתוסכל מהכישלון, וביחד איתם חיכה בתחתית ההר, עזר להם לחזק את עצמם, כדי שיהיו חזקים מספיק כדי לטפס על ההר. במשך כשלושה חודשים הם התאמנו, עד שבפעם השנייה שבה הם ניסו לטפס, הם טיפסו במהירות, ותוך זמן מועט הגיעו לשביל ישר, כמעט אנכי לחלוטין, שקל מאוד לטפס עליו עד למקום שבו המאסטרים יושבים. ניב אמר לאורי ולאיתי "מזל טוב. עברתם את המבחן הראשון של המאסטרים בדרך להתאמן אצלם. את המבחן הזה אני כבר עברתי, כשהיינו בדרך לקבל הרצאות על הייתורונות והחסרונות של כל נשק, ולראות את המאסטרים בפעולה. אז זה היה מטורף, אבל זאת הייתה הדרך של האמ"ץ לגמור למתאמנים להתאמן בשיא המרץ ובכל כוחם כדי להפוך לכמה שיותר חזקים, כדי להתקדם בדרך להפוך לאבירים רשמיים של האמ"ץ."
באותו הזמן הילד חסר הסבלנות שניסה להתקבלל ללימודים תחת מאסטר דנריק הפך לתלמיד המצטיין שלו. הוא היה לוחם צויין וכישרוני, וברגע שהתעזר בסבלנות ולמד את סדרת ההנפות, הוא התחיל להתקדם במהירות מדהימה. הוא התעלה אפילו על אנשים מהאמ"ץ שבאו להתאמן. אבל, הוא כבר לא יכל להתאמן. הוא לא עמד באימונים האינטנסיביים שלו וקרס. אף אחד לא ידע מתי הוא יחזור להתאמן שוב, אחרי שגופו לא עמד בלחץ האימונים, ולאט לאט, הוא נשאר מאחור, חלש, בזמן שאורי, ניב ואיתי התקדמו דרך המכשולים הקשים שעמדו בפנייהם, בדרך לאיזור של המאסטרים.

[color=purple][SIZE=3][u][b]פרק 11- אורות אחרונים מאירי הכישלון[/b][/u][/color][/SIZE]

זה כבר נראה אבוד. עומר אמר "עכשיו זה הסוף. תראה פיליפ, איך בשונה מסקאלטור אני מחסל אותם. אין להם סיכוי לברוח. הם גמורים, תחת נחת זרועי. אתה והמפקד הראשי אולי חששתם, אבל אני עומד לגמור אותם" וצחק צחוק זדוני. העיניים של האדם שזהה לו זהרו, והוא ירה מהיד שלו עוד קרן סגולה לכיוון מור. מור עף לאחור ונחבל בכתפו, חלקי שיריון מתנתקים ממנו. שון רץ במהירות והשאיר את איתי מאחור, נעמד מול מור. הוא צעק "עומר! אני לא מאמין. מה השתנה אצלך במשך כל הזמן הזה? מה קרה לך?" עומר צחק ואמר "אתה עדיין לא הבנת? אני לא העומר שאתה מכיר. אם לא הבנת, העומר שאתה חושב שאני, והציל האמיתי, הוא הבובה הקטנה והחמודה שלי." האותו רגע הבובה נעלמה. היא הופיע מאחורי מור והרימה אותו מראשו.היד שלה זהרה באור סגול מוזר ביחד עם עינייה, ואז גם העיניים של מור זהרו באור הסגול. היא עזבה את מור שנעמד במקום, מרים את חרבו ומניף אותה לכיוון שון המופתע. ברגע האחרון איתי הרחיק את הלהב בעזרת מכה עם הפטיש שלו. הוא נעמד שם בניהם, מביט מופתע במור, ששום רגש לא ניכר מפניו. פיליפ צחק ואמר "נו טוב, אולי יש לך סיכוי להצליח במקום שבו סקאלטור נפל. אבל אל תשכח, אתה מצליח רק בגלל שרומה העביר לך מודיעין." "רומה?" צעקו שון ואיתי מופתעים.
החדר המשיך לקרוס ביחד עם הטירה. ניב ואורי לא ידעו מה לעשות. אבן גדולה נפלה וריסקה את השולחנות, חושפת דלת קטנה נעולה. ניב התקופף וניסה לפרוץ את המנעול, אבל לא הצליח. הוא זז בדיוק כשאורי הרים את רגלו ובעט בדלת בכל כוחו. הדלת התפנצה לרסיסים, חשפה מעבר סודי. ניב ואורי התחילו לרוץ, בורחים מהחדר הקורס ומקווים שהם יספיקו לברוח מהטירה שקורסת עליהם ועל החיילים שעוד לא הספיקו לצאת.
רוב החיילים בשדה הקרב מתו. אחדים מהחיילים של מור ושל עומר עדיין עמדו ונלחמו אחד בשני במלוא כוחם, נפלו לאט לאט. מהטירה של עומר יצאו עוד כעשרה אבירים, וביחד עם העשרים שכבר היו בשטח, היו לעומר רק שלושים חיילים. למור שרדו חמישים חיילים. נראה כאילו הכל בסדר והצבא של מור ינצח את הצבא של עומר. תקווה בערה בלב של כל הלוחמים של מור. רק אדם אחד באותו הצד לא שמח ולא הרגיש שום תקווה. מור. הוא לא הביא שום רגש כשהוא כמעט הרג את אחד מחבריו לקרב. העיניים שלו זהרו באור סגול, וחרבו התחילה להעטף בערפל סגול. עומר צחק ואמר "עכשיו הנקמה שלי מתחילה. מור, ששלט בי, הפך לבובה שלי, והוא עומד לחסל את צבאו. מור. אמור לצבא שלך להפסיק להילחם, שהקרב כבר אבוד ושעדיף לזוק את הנשקים ולנסות לברוח." מור צעק, הוא צעק וצעק, מדכא כל תקווה והתלהבות, כל רצון לנצח שהיה בחייליו. הוא דכא את כולהם בצעקות שלו, ואיפשר לחיילים המעטים שנותרו לעומר לנצח. בסופו של דבר שרדו שני חיילים של עומר. למור לא נשאר חיילים. האומנים הרימו את הציורים האחרונים שלהם, שמסיימים את היצירה של עומר. כרכרה גדולה, רתומה לעשרים סוסים, הגיע במהירות ונעצרה לידם. האומנים הכניסו את הציורים האחרונים לכרכרה, שנסעה משם במהירות עם העבודה המושלמת של עומר. האומנים שלפו את נשקייהם מוכנים לקרב. פיליפ סקר את שדה הקרב ואז אמר "במצב כזה אתה לא תפסיד. אבל, המצב עוד יכול להשתנות. ניב ואורי יכולים להגיע ולהרוס לך את הכל. אני הולך לחסל אותם, כדי לוודאות שאתה לא תהרוס את הכל." פיליפ התחיל ללכת לכיוון הטירה של עומר כשהוא צעק "אתה לא תתערב בזה. זה הקרב שלי! זאת הנקמה שלי! וזאת הולכת להיותך התהילה שלי! אל תדאג, הם לא יספיקו לצאת, יש רק מעבר אחד שלא נחסם, וגם אם הם יגלו אותו, היציאה ממנו חסומה ע"י הקיר שיוסי כישף, הם לא יגלו מה הסיסמא בזמן, הארמון יקרוס עליהם ויחסל אותם. אל תדאג, הכל מתוכנן. בקרוב מאוד, אני אמחץ את אוייבי ואזכה בתהילה ובנקמה שלי." וצחק בקול מרושע. לאיתי ושון זה כבר נראה אבוד. שון חשב לעצמו איזה טיפש גדוך הוא היה, איך הוא איכזב את כולם, איזה פשלה גדולה הוא עשה. הוא ידע שכולם עומדים למות בגלל שהוא לא הבין שעומר ששלט בממלכה לא היה החבר הוותיק שלו. עכשיו זה כבר היה מאוחר מדי בשבילו, למרות שהוא הבין את זה, מור תחת השליטה של עומר מהכוכב הסגול וגם החבר הוותיק שלו שלו נלכד. ניב ואורי ימחצו למוות בתוך זמן קצר, שכן הטירה קורסת במהירות גבוהה. רק הוא ואיתי נשארו, ומול אוייבים כל-כך חזקים, אין להם סיכויי לנצח. שון הרגיש את האשמה העזה משתלטת על גופו, והוא פשוט הרים את חרבו, ורץ לכיוון עומר במהירות. הוא חשב לעצמו שאם הוא פישל, לפחות הוא יוכל לפצות על כך בכך שהוא יחסל עוד אחד מאנשי הכוכב הסגול. איתי צעק לו משהו, אבל אותו זה כבר לא עיניין. עומר הרים את ידו לאוויר, הניף את חרבו, והוריד אותה במהירות. ברגע האחרון שון קפץ הצידה והתגלגל על הריצפה, חומק מהמכה של עומר. הוא הריגש נורא עם עצמו בגלל שהוא לא הפסיק לפשל, ועכשיו הוא גם פישל כשהוא ניסה לפצות על כל הפפעמים שבהן הוא הרס הכל. הוא ידע שמתחילת חייו הוא היה נתון לרחמי אחרים, ועד שהוא סוף סוף הרגיש שיש לו הזדמנות לעשות משהו בשם עצמו, בלי שאף אחד ירחם עליו, ידאג לו ויציל אותו, הוא לא מצליח. הוא ראה את כל חייו מולו, והרגיש נורא עם עצמו, על זה שכשניתנה לו ההזדמנות לדאוג לעצמו, הוא פיספס אותה, ועכשיו כולם עומדים לשם על זה. הרבה אנשים מתו בגלל הפיספוס הזה, והוא יודע שעוד הרבה אנשים ימותו בגללו. הוא הרגיש נורא, הוא היה בטוח שבגלל שהוא פיספס את ההזדמנות ולא הצליח לעצור את עומר בזמן, כל הכוח שנלחם נגד הכוכ הסגול יושמד. הוא ידע שהבסיסים של האמ"ץ הושמדו אחד אחרי השני ע"י הכוכב הסגול, והא הרגיש שעכשיו הוא הביא לנפילה של עוד כוח שנלחם בהם, לפני שאותו כוח הספיק ליצור נזק רציני.

אחלה פרקים,אהבתי.

מחכה להמשך D:

אחלה פרקים! (:
מזכירים אותי D:
מחכה להמשך בקוצר רוח.

פרקים מעולים
רק שפרק 10 היה צפוי כזה ולא היו הרבה דברים מעניינים
אבל בגלל שזה סוג של פרק פלאשבק אז הוא אמור להיות ככה כנראה
פרק 11 היה מותח מאוד
אהבתי כמעט הכל בפרק הזה
מקווה שתפרסם מהר את הפרק הבא

שפה גבוהה ,לשון ,חיבור נכון.
אהבתי מאוד את הפרקים האלה.
מחכה לפרק הבא!

אלכס ויוסי- שמח שאהבתם. תודה על התגובה
שון- כמו שאמרתי, פרקי קריאה מן העבר הם פלאשבקים אז לא קורא בהם יותר מדי, והרוב זה תיאור מהיר של מה שקרה. בגלל זה לא פרסמתי את הפרק לבד אחרי ששבועיים לא פירסמתי פרק. ותודה על התגובה על פרק 11
ארווין- שמח לשמוע שאתה לא מוצא מקום להעיר. תודה על התגובה.
כולם- אני לא חושב שפרק 12 יצא בקרוב בגלל שאני עובד במסגרת צוות סיקורים ומכין סיקור גדול, אבל אני מבטיח שאני אפנה זמן כדי לכתוב אותו כמה שיותר מהר.
כנראה בפרק 13 הסאגה נגמרת, ואם היא תיגמר שם אז פרק 14 יהיה פרק מעבר