המסע המוזר של חיי

סבבי עש 8 וחצי אפרסם

[b]ריי ואני,אודיש ואודישה.[/b]

הסמקתי,הרגשתי את לחיי בוערות,לא ידעתי מה לומר,חשבתי על זה במשך כמה דקות אחדות וארוכות ואמרתי ''בטח שכה'' ריי הסתכל עליי וחייך,ואז אמר ''את נראת כמו עגבנייה'' והתפוצץ מצחוק.
אודיש התקרב אל לני והם הסתכלו זה על זה במבט מוזר,ואז קרה הדבר הכי מוזר שיש,הם התנשקו המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה ''אודיש גיי?'' ואז נחתה עליי ההבנה,אודיש שלי הוא בעצם אודישה!.
ריי קם ואמר לי בלחש ''לני ואודיש יושבים על עץ ו...'',התפוצצתי מצחוק למרות שזכרתי שהפעם החרונה ששרתי את השיר הזה הייתה שהייתי בת חמש,אמרתי לריי שהוא הילד הכי תינוקי שהיכרתי,הוא חייך אליי ואמר ''אולי אני באמת כזה?!'',אחרי הבנתי שאודיש הוא,או ליתר דיוק היא בת ,נתתי לה שם,בלה אמרתי לאודיש,אודיש חייכה אליי וחזרה אל לני.
אני וריי חייכנו והחלטנו לתת להם רגע לבד,הלכנו לטייל ביער ודיברנו על הכל,על ההורים שלנו,בית הספר,חברים פוקימון ראשון ומה לא,כששאלתי את ריי מי היה הפוקימון הראשון שלו הוא ענה בלחש ''פיצ'ו,אבל הוא כבר לא'',הסתכלתי אל תוך עייניו התכולות של ריי וראיתי דמעה אחת יחידה זולגת לאורך לחייו הלבנות,הוא ניגב את הדמעה ואז שאל כאילו כלום לא קרה ''מי היה שלך?'',סיפרתי לו על בלה ואיך שקיבלתי אותה אבל עדיין הטרידה אותי המחשבה,מילותיו הידהדו בראשי ''כבר לא..'',רחש מוזר קטע את מחשבותיי הסתובבתי לאחור וראיתי שני לאבסדיקים באגם קטנטן,חייכתי אל ריי,הוא כנראה לא ידע אבל יש אגדה שאומרת שברגע שבן ובת רואים זוג לאבסטיקים,הם נועדו להיות יחד.
חזרנו אל לני ובלה והחלטנו שזה הזמן לאימונים,אמרתי לריי שננסה ללמד אותם עלים קסומים והם הסכימו.
הלכנו אל אחד העצים הקרובים ואמרנו כקול אחד ''בלה,לני עלים קסומים עכשיו!'',כמעט נפלנו מעוצמת ההדף של עלי התער הזוהרים שפגעו בעץ,עמדנו שם (יותר נכון ישבנו שם) המומים לגמרי מהעוצמה,ועוד בפעם הראשונה שלהם.
חיבקנו אותם וליטפנו אותם ואז הלכנו חזרה אל מרכז הפוקימונים כדי לישון,כאשר כבר ראינו את אורות המרכז מרחוק שמענו משהו,מין קול ליחשושים שאמר ''.......תדאג אנחנו נשיג אותם הם ביער הזה,כה בדיוק ילד וילדה בעלי אודיש'',לא שמענו את השאר כי כבר דפקנו ספרינט חזרה למרכז,הגענו לחדר מתנשפים ומתנשמים,רק שמשהו מוזר היה בחדר,הוא היה הפוך ומבולגן ורק סוג של מדבקת ברק שהודבקה לחלון הייתה שם,פתאום הבזק זיכרון הציף אותי,הייתי בחדר הירוק מהזיכרון בוא סיפרתי לכם בהקדמה,רק שהפעם הכל היה מבולגן,הטריקו ישב ודימם,ולא נראה כנושם וכך גם האישה,ועל החלון,אותה מדבקה,מעליי עמדו כמה אנשים שאמרו ''זאת היא,הנבחרת החדשה'',ובזה נגמר הבזק הזיכרון עמדתי שם רועדת כולי והתעלפתי.
התעוררתי בחדר בית חולים כאשר ריי המודאג יושב לצד המיטה בא שכבתי,שאלתי ''איפה אני?'',ריי ענה ''בבית החולים,פתאום התחלת לרעוד והתעלפת'' הוא הסביר.
ואז למרות שזה ממש לא היה הרגע המתאים שאלתי,''מה קרה לפיצ'ו?'',עייניו של ריי הוצפו דמעות ואמר ''הוא בסדר,הוא שם'' אמר תוך כדי הצבעה לתקרה,מיד הבנתי ,פיצ'ו של ריי,מת.
רציתי לשאול אותו איך,אבל על פי הדמעות אשר זלגו מעייניו והרעד הבלתי נשלט שתקף אותו העדפתי שלא,ואז נזכרתי בזיכרון הנורא שהיה לי וסיפרתי לריי,ריי אמר לי שהוא אינו יודע מה סמל הברק מסמל,אבל אז חשכו עייניו,והן הוצפו באפלה עמוקה הנראת כאפלה ניצחית ואמר ''בעצם אני כן יודע'',הוא אמר וחיבק בלוט אשר היה תלוי על שרשרת ירוקה על צווארו,ריי פתח את פיו ואומר ''היה היה פעם ילד ושמו ריי...''

מי זה ריי?(מי שהוא דיבר עליו) ולמה הפסקת עם הספוילרים לפרק הבא?
הכול בפרק הבא של "התגובה של בלסררה", סתם.
הפרק יפה, העלילה טובה וגם הסימני פיסוק טובים.

אני חייב לציין לשבח שאת נצמדת יפה ללוחות זמנים שלך.

[b]ריי ואני,אודיש ואודישה.[/b]

הסמקתי,הרגשתי את לחיי בוערות,לא ידעתי מה לומר,חשבתי על זה במשך כמה דקות אחדות וארוכות ואמרתי ''בטח שכה''
[/QUOTE]אני מניח שככה את מדברת וזה לא שגיאת הקלדה. דרך אגב, מאוד רואים שזה סיפור של בת, ולא אמרתי שזה דבר רע...
[QUOTE=ttrrtte;1246056]
ואז נחתה עליי ההבנה,אודיש שלי הוא בעצם אודישה!.
[/QUOTE]
הלו, כל הפרק הקודם פנית אליו בלשון נקבה.
[QUOTE=ttrrtte;1246056]
התעוררתי בחדר בית חולים כאשר ריי המודאג יושב לצד [U]המיט[/U] בא שכתבתי,שאלתי ''איפה אני?'',ריי ענה ''בבית החולים,פתאום התחלת לרעוד והתעלפת'' הוא הסביר.
[/QUOTE]
שגיאת מקלדת.
[QUOTE=ttrrtte;1246056]
ואז למרות שזה ממש לא היה הרגע המתאים שאלתי,''מה קרה לפיצ'ו?'',עייניו של ריי הוצפו דמעות ואמר ''הוא בסדר,הוא שם'' אמר תוך כדי הצבעה לתקרה,מיד הבנתי פיצ'ו של ריי,מת.
רציתי לשאול אותו איך,אבל על פי הדמעות אשר זלגו מעייניו והרעד הבלתי נשלט שתקף אותו העדפתי שלא,ואז נזכרתי בזיכרון הנורא שהיה לי וסיפרתי לריי,ריי אמר לי שהוא אינו יודע מה סמל הברק מסמל,אבל אז חשכו עייניו,והן הוצפו באפה עמוקה הנראת כאפלה ניצחית ואמר ''בעצם אני כן יודע'',הוא אמר וחיבק בלוט אשר היה תלוי על שרשרת ירוקה על צווארו,ריי פתח את פיו ואומר ''היה היה פעם ילד ושמו ריי...''[/QUOTE]
אהבתי את הסוף :)

תודה רבה :) אני ממש מנסה להשקיע בסיפור הזה,אני ממש שמחה שאהבתם אותו עוד 5 תגובות פרק בבקשה תגיבו ככל שיותר משתמשים [b]שונים[/b] יגיבו יהיו יותר פרקים וספיישלים :)

אחלה סיפור ואחלה פרקים! עוקב!

תודה רבה עוד 4 תגובות פרק

אהבתי.
נקרעתי בהתחלה.
"אודיש גיי?" אני הייתי כותב עליז אבל איך שאת רוצה.
זה פרק ממש טוב. אהבתי את הסוף, מעלה מטח, מסתורין וציפייה להמשך הקריאה.
את ממש משתפרת, בקרוב אני אתחיל לעבוד על פרקים משלי.

תודה רבה בקרוב יווסף סקר-

האם אחד האודישים יתפתח לבלוסם? עם כןשלי מי<??? לא לענות עד שהסקר יתווסף

ילדים וילדות הסקר נפתח נא להצביע!!

למה דווקא בלוסום? מה עם ויפלום?
להתפחות השניה קוראים גלום.
אין אף אופציה שאני חושב שצריך. לדעתי צריך שהאודיש של נגה יתפתח לבלוסום והאודיש של ריי לויפלום

באמת מגיע לך שיותר יקראו את הסיפור שלך.

יונתן-אני יוסיף עוד דקה את האופצייה

גלעד-תודה רבה!!:)

[QUOTE=RabbiKingler;1246325]באמת מגיע לך שיותר יקראו את הסיפור שלך.[/QUOTE]

צודק! בלה הבלוסום ולני הויילפלום! הכי טוב!

תודה רבה הפרק הבא היום עד 5 וחצי