שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

פתחתי את עייני ויצאתי מהדלת כאב חד פילח את ראשי "נשארת בחיים מה?" שאל אותי קול מרוחק "חבל טוב אני אטפל בך אחר כךך" אמר הקול ושקט רצתי לעבר הים לבייתי אחד מהם עצרתי על קו החוף ושכבת שם משהו מרוחק בים הפר את שלוותי מיקדתי את מבטי 'זה באמת יכול להיות?' חשבתי מצמצתי 'לא סתם אשלייה "חפש אותי" לחש קול לאוזניי "ותמצא אותי חפש אותי ותמצא" אמר הקול נכנסתי ליםרגל אחר רגל ולאט שחיתי אל הים ולחפש באוקיינוסים וביבשה כל מקום 'אני חייב למצוא את מי שזה לא יהיה אני אמצא' חשבתי והמשכתי לשחות

ראיתי את אופק שוחה בבועה צהבהבה הבועה הייתה מעוותת היה כמעט מצחיק לראות את פניו כמעווותות.
שחררתי בעלטה גמורה הצלחתי להעביר רק מסר אחד לאופק ''חפש אותי חפש אותי ומצא אותי''.
לא יותר, חזרתי לבועה שלי, היא כבר הוארה מפני שהוציאו אותי מהכיס, האיש שם אותי במסגרת תמונה קטנה כאשר סר הסטן השחור עדיין חגופי היתיי דוממת ממש כמו תמונה

'שעמום' חשבתי והשכתי לשחות 'חפש ותמצא' במחשבה הזאת הציקה בראשי מרחוק ראיתי סנפיר 'עוד תעתועים זה מה שחסר לי עכשיו' חשבתי וגלגלתי את עייני "מה הוא היה עושה?" שאלתי את עצמי וחשבתי על דמותו "עוד פעם תעתוע" אמרתי בתגובה לסנפיר שהופיע שוב מרחוק שמעתי שיר "שירים במקום הזה?" נענתי את ראשי "בטח מישהו מצבא פוסידון" אמרתי 'חפש אותי חפש ותמצא תיזכר בעבר של המים בעבר שלך עם המים' אמר הקול 'הקודם היה דומה לקול של טל אבל זה בכלל לא זה קול מוכר' חשבתי וצללתי למים

ראיתי את אופק, ''אוי לא'' מלמלתי לעצמי בראשי, הוא חלף היישר ליד אי הסירנות בלי לחשוב בכלל ונפל למלכודת, לקחתי נשימה עמוקה ידעתי שזה הולך לשאוב ממני 5את כל כוחי ''אופק, תתעורר, זהו רק חלום אתה תטבע! צא מן המים מיד המשך לשחות אל תקשיב לשירים'', מתחת למים אופק פקח את עיניו בהפתעה למשמע קולי, הוא מיד שחה מעל פני המים ונשם נשימה עמוקה והצליח לחלוף על פני אי הסירנות בהצלחה רבה

'אופק תיזכר בי תזכר בחברתך' אמר הקול שוב "מי את איפה את?' שאלתי את הקול 'תיזכר אופק חפש אותי חפש ותמצא אותי' אמר הקול דמעות ירדו מעייני חשבתי על מסועותיי על חברותי וחבריי כדי להזכר מי זאת אך ללא הצלחה "אני לא יכול!" צעקתי המים געשו בגלל כעסי ניסיתי להרגיע את עצמי בעזרתמנוחה ושעקתי במים ללא עזרה והצלחה

''אוקיי עם זה לא יהרוג אותי...'' חשבתי לעצמי
הפעלתי את הכוחות שלי כפיית הנרקיסים, רוח טבע יש לי כמה וכמה ''טריקים בבשרוול'', בועה הקיפה את אופק והוא עלה לפני המים ניסיתי בכל כוחי לוודא שהבועה לא תתפוצץ, בסוף הצלחתי להנחית אותו על חוף האי בוא אני נמצאת, הייתי מותשת לא יכולתי עוד לעשות פעולה אחת ''אל תעשה את זה שוב'' שיגרתי לאופק מותשת ומתנשמת

מצמצתי בעייני נענעתי את ראשי בקלות קמתי והתחלתי ללכת לעבר טל 'בתור רואה קול ומלך האלים העיתידי אני יודע שאני יציל אותך אז תפסיקי לעזור לי טל' שידרתי אלייה פסעתי על החול והנחתי את חרבי על הקרקע נתתי לה לשקוע בחול לאן שאני הולך זה לא מקום לחרב רצתי לעבר טל באמצע הריצה הקול דיבר בראשי שוב 'עזוב אותה שחרר אותה אחר-כך קודם תדאג לי' אמר הקול בראשי 'אני לא אוכל לדבר איתך יותר אתן לך רמז אחרון אני במים באחד האוקיינוסים' אמר הקול ללא ספק זה היה קול מוכר בהחלט קול שלילדה מאבק התחולל בתוכי להציל את טל או להזכר בעבר

ראיתי את המאבק המתחולל, ראיתי בבןעה בא אני נמצאת את עצמי, את האיש ממקודם מתקרב אליי, הוא הניח אותי בתוך כספת, הרגשתי את המתכת הקרירה, את חוסר האוויר, ראיתי את מצוקתו של אפק ושיגרתי ''לך אליה, הצל אותי אחר כך'' אמרתי עדיף כי ייזכר בעברו

קפצתי לאוקיינוסים חיפשתי אחד אחד עד שנשאר רק אחד האוקיינוס השקט 'אתה קרוב אופק תמצא אותי' אמר הקול "זה כאן היא כאן אני מרגיש את זה 'אני מצטער טל אמרתי ועצמתי את עייני ונתתי לגלים לקחת אותי משם "אופק, אופק" מישהו טלטל אותי פקחתי את עייני הייתי במערה של רייצ'ל 'מישהו שיגר אותי לכאן' 'אופק תמצא אותי' אמר הקול "רייצ'ל אני חייב ללכת אמרתי ושיגרתי את עצמי לאווקיינוס השקט לחפש את הקול ולזכור את עברי

חור קטנטן נפתח בתקרת הכספת שאיפשר לאוויר לחדור.
גמעתי את האווויר בשקיקה לפתע, הבנתי משהו אני לא פייה רגילה הרי אני פיית הנרקיסים רוח טבע עוצמתית, אני יכולה לעשות הכל לא משנה מה, אספתי את שארית כוחותיי ופקחתי את עייני, הייתי בכספת אפורה, השתמשתי בכוחות שלי ובין רגע הכספת הפכה פרח אחד גדול, סרט סטן היה קשור לרגלי, נראה כי הם היתירו אותו וקשרו אותו לרגלי לא היה לי זמן להעיף אותו.
''אני חופשייה!'' צעקתי בשמחה ועשיתי סיבוב בתעופה באוויר, עפתי דרך החלון הפתוח, ידעתי שעכשיו לפניי מסע של שבוע תעופה עד למחנה.

'אופק הגעת חפש אותי ותמצא' אמר הקול התמקדתי בצדפה שהייתה מתחתתי שחיתי למטה במהירות ופתחתי את הצדפה אור לבן בוהק השתחרר פסים ורודים התחילו להשטלט על האור הלבן עד שהוא נעלם מולי הייתה בת ים אימצתי את מוחי כדח להיזכר בה אבל אימצתי אותה יותר מידי נפלתי אל ידיה והתעלפתי

עפתי מעל לאוקיינוס השקט, הייתי מוטשת טסטי יומיים רצופים ללא מים ואוכל וללא שום נחיתות אבל המשכתי לעוף היו לפניי עוד חמישה ימי תעופה עד למחנה.
התקרבתי מעט למים, עפתי על הצד כאשר אחת מידי בתוך המים מפזרת ניצוצות, כך זה היה פיות נרקיסים מקושרות גם עם המים, נכון הכח הזה אצלי היה חלש יחסית ולא הצלחתי לעשות יותר מידי דברים, אבל חיות הים אהבו אותי דולפינים קיפצו משני צידי, ''אחחחח!'' צרחתי לפתע כאשר הרגשה קרה, כאילו נגעתי בקרח יבש התפשטה בגופי, התחלתי להחוויר לא הבנתי מה קורה לי, לפתע הסתובבתי, 'אוי לא...' היה כל מה שהצלחתי לומר.
מאחוריי עפו בציפור ממתכת הקרויה 'מסוק'', שלושה אנשים, הם ירו בי משהו, אבל לא ידעתי מה זה מיד מיהרתי, עליתי גבוהה יותר מכפי שהמסוק יכול לעוף כאשר ההרגשה עדיין בגופי, הקפאתי במהירות פיסת עננן, נחתתי עליה ודממתי, שעות עברו, עד שהרגשה חזרה אליי, קמתי לאט ובעדינות המסוק נעלם, וחזרתי לדרכי

התעוררתי למשמע קולי 'הכל חלום הכל היה חלום' חשבתי פקחתי את עייני בת הים עדיין הייתה שם "אופק!" אמרה וחיבקה אותי חיבוקה היה מוכר היא הייתה מוכרת "מי את?" שאלתי אותה "איפה אנחנו?" שאלתי עצמתי את עייני טל הייתה מעלינו שיגרתי אותה למטה אלינו והגנתי אלייה המקום שההיתי בו היה מפואר ניחשתי שזה ארמון והכתר שהיה על בת הים הזכיר לי אותה עוד יותר "גבירתי" שעמתי קול קרוב והתעלפתי על בת הים שוב...

רגע אחד עפתי, ולרגע השני הייתי משוגרת למקום תת ימי כלשהו, בנות ים היו בכל מקום, ''נא צ'אן!'' (אחות גדולה ביפנית) נשמע לפתע קול מוכר, הסתובבתי וראיתי את אחותי(ראה תמונה מגניבה מספר 1 [url]http://t2.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcRF2iy4hRRPEzW_TNMat0JUveDadxBiNLjSnWN-C3xMHMBNq-wn[/url])
''סיירה?! שנים שלא ראיתי אותך איך גדלת!'' אמרתי בשמחה למראה אחותי הקטנה.
''איפה לוצ'יה, האנון רינה?'' שאלתי, ''הן לא כאן הן חזרו לארמונות שלהן'' ענתה סיירה בצער.
''את יודעת איך הגעתי לכאן?'' שאלתי, ''לא, אבל טוב...את יודעת שצריכים אותך בארמון'' היא השיבה ''אני לא סיימתי את המסע שלי'' סיננתי ''טל...את נסיכת הפיות ומלכת אוקיינוס הקרח הצפוני'' היא השיבה ברוך ''סיירה...אני חצוייה, פיה ובת יפ! זה..קשה'' השבתי, ושיניתי צורתי לבת ים(ראה תמונה מגניבה מספר 2http://t3.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcSS6LZz92Khs-y_VsQZ14rZR--u4xiWfW0W764GrpylrgWhhnqj) ''בואי'' אמרה סיירה

[url]http://t1.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcTGnOoxPZIDySfr_kqwv4CYB1tFwsuR9GVwIKSjlDtbeAFM09YTwA[/url]

"אני., שאלה בת הים והסמיקה "אני אוהבת אותך ואתה אותי" ניסיתי להזכר בה נזכרתי בשם אחד אחד "האנון" אמרתי "קרוב האנון לא כאן עוד שם קפץ בראשי "קוקו? שרה?" שאלתי "לא כמעט תמשיך" אמרה לי "רינה? קארן? נואל?" שאלתי לא אופק מי אני?" שאלה אותי בת הים "לוצ'יה?" שאלתי דמעות ירדו בעייניה "כן אופק זאת אני" אמרה וחיבקה אותי שהיא בוכה "לוצ'יה" אמרתי "נזכרתי בך סוף סוף" והשענתי את ראשי עלייה

''סיירה חכי!'' אמרתי וצחקתי כאשר סיירה גררה אותי לחדרי הישן, הכל היה כמו שזכרתי.
''אומ...סיירה?'' אמרתי כאשר ראשי מורכן סיירה הביה בי ''את עוזבת שוב נכון?'' היא אמרה ''כן אבל לא עכשיו'' השבתי, ''בסדר''' אמרה סיירה בקול מאוכזב.
חיבקתי אותה, סיירה התחילה לבכות.
''הו...כמה נחמד 2 נסיכות בנות ים יחד!'' נשע לפתע קול אפל מאחורינו ''העטלפית'' סיננתי

"לוצ'יה אני רק רוצה לדעת רינה כאן?" שאלתי "לא היא בדרך היפו הלך לומר לה שחזרת" היא אמרה "שרה כאן?" שאלתי לוצ'יה השפילה את ראשה "שרה... שרה לא כאן עכשיו" אמרה "האנון קוקו נואל קארן וסיירה בסדר?" שאלתי "אופק מלא בשאלות כן הם בסדר" היא אמרה "גברת לוצ'יה!" אמר קול מאחורייה "היפו!" קראתי וחייכתי לו "אופק חזרת לממלכת החיים" עיוותי את פניי "רינה איתך?" שאלתי היא בכניסה לארמון היא..." התחיל לומר "היי לוצ'יה!" אמר קול 'רינה סוף סוף' חייכתי "נא צ'אן!" אמרתי "אופק!"
רינה חייכה אליי וחיבקה אותי

''בהחלט'' היא ענתה, ''קול הפנינה ה....'' התחלתי לומר, ''לא לא יפה!'' קטעה אותי העטלפית, ''עכשיו תורי!'' היא אמרה לפתע, בועה אדומה הקיפה אותה והיא התחילה לשיר-

היא הכי יפה. ורד מלבלב
וגם יותר כואבת מקוצים
כל מה שהיד הזאת שלי רוצה
לתת חיים חדשים עכשיו
עוד מעט דלת תיפתח
לתוך עולם עמוק בתוך הים
הגורל קורא לי שוב
מחדש.נותן חיים
הוא מעניק לי כוח
אעצום את עיניי ואנעץ מבטי
המסיבה לילית לאור ירח
אם תרצה
תכנס לתוך האפלה
אז בוא
כי אין לך ממה לפחד פה
ממתים כאן נצח אין סופי אפל
אעצום את עיניי ואנעץ מבטי
אם תרצה תכנס לתוך האפלה
אעצום את עיניי
ואנעץ מבטי

''אח!!!'' צרחתי, הכאב היה בלתי נסבל, העיינים שלי היו סגורות בכח מכאב, הרגשתי מהופנטת.
לפתע שמעתי מנגינה, ''טארו....'' חשבתי בליבי ''האנון תעשי משו..'' מלמלה סיירה מצידי, 'סיירה' חשבתי ברוך, היא קראה לי בשמי האמיתי, השתמשתי הטל רק כשם בדוי,
''קול הפנינה הכחולה!'' צעקתי לפתע מבעד השפעת ההיפנוט, השתנתי במקום הזנב שלי הופיעו רגליים ובגדיי השתנו, התחלתי לשיר

אני יושבת לי כאן ומביטה למרומים
רואה את כל הגוונים משתנים
וחושבת על האהבה
נזכרת בך ובוכה הזיכרון הישן עולה פתאום
בראשי הקשיבו לי הוא נמצא אי שם באופק האים אני שומעת ילד בוכה
בכי מר לבד ולב כבד דרך עזרה אולי זה הגורל
שמדריך אותי רק הכוכבים הקטנים מובילים אותי בבטחה
בתוך הים באופק הכחול נמצא ביתי אותו אוהב מכל
אני אשמור על כוחי אלחם אם העתיד שיבוא שקוע בים כחול ומהפנט
נלחמת ולבי תמיד טהור
אני ישמור על כוחי אתמודד אם העתיד שיבוא (שלך וגם שלי)

העטלפית היתה מוכת הלם ומיד התפוגגה בים של עטלפים ''נא צ'אן!'' אמרה סירה באושר

עצמתי את עייני "מה לעזעזל..." מלמלתי "רינה לא !" צעקתי והעפתי אותה הצידה פתחתי את עייני הפנינה שלי הופיעה מולי הבטתי ללוצ'יה "אני מצטער לוצ'יה" לקחתי את הפנינה השחורה לא זה לא הגיוני אוזניי כאבו משהו הלם בהם קול שלא שמעתי זה זמן רב
"אני בחיפוש של מקום רחוק נסתר בוא אוכל להיות
תמיד מאושרת והמנגינה ששמעתי בזריחה מעלה זיכרונות
מרגע יפה יותר.
מהשחקים הרחוקים מגיע מנגינה זה זמן בו נוכל מיד לשחרר את כל האור
הזריחה עולה לה אחרי סערה בין היבשות ושבעת הימים
גם אם זמנים חדשים באים הם ישלחו לכולם אהבה
על היבשה ומעבר לים ולשם כולנו בסוף מגיעים
גם אם אולי אעלם מיכאן יש בי תיקווה לא אשכח אותך"
"אני מצטער לוצ'יה" אמרתי והתעלפתי במקום

סיירה, אני לא בטוחה שאני מוכנה לחזור לדרום האוקיינוס האטלנטי'' אמרתי לאחותי, ''נא צ'אן הם זקוקים לך הבנייה של הארמון כמעט הושלמה כעט כאשר לא נשקפת שום סכנה ממיקל הם מרגישים בטוחים אך זקוקים לנסיכה שלהם'' השיבה סיירה, פתחת את תליון הצדף הכחול שלי וגוללתי בידי את הפנינה.
''אני צריכה ללכת לבקר את לוצ'יה יש שם מישהו שאני צריכה לפגוש אחזור בקרוב'' אמרתי לאחותי, יצאתי דרך חלון המים של הארמון ושחיתי לעבר ארמון צפון האוקיינוס השקט

פקחתי את עייני הארמון שקט כאב פשט בגופי "ארגג" מילמלתי "איזה נחמד נסיך בן הים פה" אמר קול מאחוריי "פה כדי למות!" הסתובבתי העטלפית הייתה שם היא פתחה את פיה כדי לומר משהו אך קטעתי אותה "שלא תעזי!" אמרתי "קול הפנינה השחורה!"

"כמו עמוד אחרון של סיפור אגדה שנכתב מחדש ושונה לטרגדיה ואפילו לזה שליבו האמיו בסיפור ועכשיו החלום כבר אבוד לעולם,
אהבה , חלומות, הם רק ארמונות שבנו ילדים על החוף, הם מגיעם וחלפים אפילו, שלא תרצו שהם היו כאלה. ואפילו עכשיו אני לא יכולה
להיפטר מהשיר שאתה לי נתתה , מנגינה מהדהדת בתוכי ואני מרגישה שחזרתי חזרה לאותו היום.

וכל זה היה כמו כלוב שכלא ואני מבטיחה שאני עוד השתחרר מהקוולים שאתה אתפתה וסגרת אותי עמוק ביפנים.

ועכשיו אנחנו ביחד האהבה עוד תעיר את דרכינו, הגורל כבר החליט מה היה עם כולנו, ועם הכוכבים יעלמו זה כי אנשים כולם מפחדים מרגש."
"אהה!!!" צרחה העטלפית והתפוגגה בהמון עטלפים "אל תתעסקי איתי פעם הבאה" אמרתי וחייכתי

שחיתי ושחיתי, הייתי שקועה במחשבות עוד כמה שעות שחיהה ואהיה כבר בארמון של לוצ'יה ידידתי הוותיקה, ''מעניין מה עם טארו....ועם נאגיסא'' חשבתי במוחי, לפתע אור הופיע מולי הייתי בטוחה שאלה מימי ושישי, העטלפית, אורורה או אפילו רן פה, אבל לא הם הופיעו מולי איש עם כנפיים לבנות הופיע מולי ''מיקל!'' סיננתי ''נסיכת בת הים של דרום האוקיינוס האטנלנטי'' אמר מיקל וחייך, ''עכשיו את שלי'' הוא אמר ''קול הפנינה הכחולה!'' אמרתי ומיד הופעתי בבועה לבנה בבגדי השירה שלי, אך מיקל הקדיםאותי והחל לשיר

מתנדנד כמו גל בים
לא מוצא מנוחה
זכרונות מזמן אחר
עם הרוח עפים
או ששני כנפיי עוטפות אותי
שינה היא משאלתי
אבל זה לא גורלי
אני לא ארדם לעולם
ומהנצח ומדאכת ו..
לא יהיה לו סוף
הוא מנסה לקחת אותי לשם
חלומותיי בסך הכל
הם אשליה
הם פורחים רק במקום אשר נמצא רחוק מליבי

השיר של מיקל היה חזק יותר מכל השירים של המשרתות שלו, הכאב היה בלתי נסבל הרגשתי כאילו אני עומדת להתפוצץ ולא יכולתי לעשות דבר כאשר מיקל עטף אותי בכנפיו והחל לשאוב אותי, לפתע שמעתי קול מוכר, קולו של אופק ''אל תיכנעי'', הרמתי בכאב את המיקרופון לפי והתחלתי לשיר-
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=D5r2NOfgfNY&feature=relmfu[/YOUTUBE]

מיקל לא הושפע מן השיר, זה היה ברור רק שמונה הפנינים(שמונה כי גם השחורה שלך) יכולות לגרום לוו נזק, אך זה החליש אותו מעט וגרם לו לעזוב אותי ונתן לי הזדמנו לברוח

"לוצ'יה!" צעקתי וחיפשתי אותה "רינה!" צעקתי גם אף אחד לא היה שם "היפו?" שאלתי בקול חלוש "אופק עזור לי!" שמעתי את לוצ'יה צועקת 'החדר הצפוני' חשבתי ורצתי לשם התפרצתי לחדר לוצ'יה לא הייתה שם "כמה קל לעבוד עלייך" אמר קול צונן כענן "מיקל מה אתה רוצה איפה כולם?" שאלתי אותו "מאיפה אני מתעניין בעינייני המשפחה שלך" הוא שאל ראיתי מה הוא מתכנן לעשות "לא" צעקתי "מאוחר מידיי" הוא אמר
מתנדנד כמו גל בים
לא מוצא מנוחה
זכרונות מזמן אחר
עם הרוח עפים
או ששני כנפיי עוטפות אותי
שינה היא משאלתי
אבל זה לא גורלי
אני לא ארדם לעולם
ומהנצח ומדאכת ו..
לא יהיה לו סוף
הוא מנסה לקחת אותי לשם
חלומותיי בסך הכל
הם אשליה
הם פורחים רק במקום אשר נמצא רחוק מליבי
הקול הכאיב באוזניי ניסיתי להתנגד חשבתי על בנות הים על שרה סיירה והאנון קוקו נואל וקארן "לא!" צעקתי התפללתי לעזרה "לוצ'יה רינה עזרו לי" לחשתי

''סוף סוף'' אמרתי, ראיתי את האורות הוורדרדים הבוקעים מן ארמונה של לוצ'יה, לפתע שמעתי קול מתוך הארמון ''....רחוק מליבי'', כאב חד עבר בי כאשר שמעתי את שתי מילים אלו ''מיקל'' סיננתי ושחיתי במהירות לארמון אופק ולוצ'יה וכל שא בנות הים בארמון היו מעולפים, ''מיקל!'' אמרתי, ''נו נו... לא נפגשנו לפני דקה?'' אמר מיקל בחיוך זדוני ''קול הפנינה הכחולה!'' עניתי מיד

[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=D5r2NOfgfNY[/YOUTUBE]

''אח!!'' צעק מיקל ''אתה יודע שאני יכולה אפילו ליותר מזה קודם תפסת אותי ברגע חלש'' אמרתי בכעס למיקל והוא נעלם.
רכנתי מעל אופק הוא פקח עיינים

"האנון" מלמלתי "את יודעת איפה שרה?" שאלתי אותה לא חיכיתי לתשובתה ושחיתי לעבר לוצ'יה "לוצ'יה" צעקתי היא פקחה את עייניה "מיקל!" צעקה "אה זה אתה אופק" היא נרגעה "איפה רינה?" מישהו יצא מאחורי העמוד "רינה" הצלחתי להתחמק"אמרה והתעלפה בידיי השכבתי אותה על הרצפה 'כלכך הרבה זמן לא הייתי הכל השתנה' חשבתי שריקה חלשה נשמעה במרחק "רינה התעוררה "אופק אני חייבת ללכת נתיניי מחכים לי" היא אמרה ושחתה משם "האנון איפה שרה?" שאלתי שוב וחיכיתי לתשובתה

''אופק...אתה לא מזהה אותי? זאת טל...סליחה שלא סיפרתי ל ךאת שמי האמיתי'' אמרתי, ''וטוב..זה הזמן לספר לך'' אמרתי ''נלחמנו מול המדריך גילינו כי שרה עברה לצד שלו היא הצליחה לחזור למוטב בזכותי ובזכות מר מיצוקי, אבל..לבה כבר היה שייך למדריך היא נתנה לי את הפנינה שלה ונעלמה יחד איתו, נסיכת בת ים חדשה נולדה לאוקיינוס ההודי שמה סיירה והיא אחותי הקטנה, מיקל גנב את ליבה ונשמתה ברגע שנולדה אך הצלחנו להציל אותה, מיקארו נולדה מחדש כילדה קטנה, מיקל הצליח איכשהו לחזור לחיים'' סיימתי סיכום של כמה מה שקרה בשנים האחרונות
אופק נראה מבולבל, התקרבתי אליו ושמתי יד מנחמת על גבו

פתחתי את פי ואמרתי ''סיירה בואי יחד'' סיירה יצאה מאחורי העמוד ושתינו שרו יחדיו-
[url]http://www.youtube.com/watch?v=6LSZO84ob6o&feature=related[/url]

אופק נראה מעודד יותר ''יש לשיר הזה השפעה כזאת'' אמרה סיירה בחיוך

"רינה חכי אני בא איתך!" צעקתי לה מהחלון והתחלתי לשחות לעברה "קדימה הביתיה" אמרתי לה "אופק תישאר כאן" אמרה רינה "תפקידך לשמור עליי" ואת זונחת תפקיד זה עכשיו" אמקרתי לרינה "אופק!" הזדעקה והעיפה אותי אחורה "שישי ומימי" מילמלתי חרש "קול הפנינה הירוקה" אמרה רינה "קול הפנינה השחור" אמרתי באותו הזמן "לא יפה" אמרה מימי "מה דעתך לשיר אחותי שישי?" שאלה מימי את אחותה שישי הנהנה בראשה והם התחילו לשיר "לא!" צעקתי וסימנתי לרינה
"כשאתה נזרק על ידי ים כועס ,
ומרגיש שכבר הפסדת ,
תתחבר ישר לאהבה שבלב,
ותשכח מזה .
ותראה שעוד אעמוד על שלי ,
כמה שנדרש ממני ,
רק כדי לשמור על אהבה שנתנה,
של אור ואהבה .
זה חם כמו השמש ,
כן זה חם , כן זה חם , כן זה חם .
רק אהבה וחסד ,
זה הכל , זה הכל , זה הכל .
דווקא עכשיו , דווקא עכשיו!
אם כך תקשיב לשירי ,
שירי המלא באהבה ,
ורק פעימות ליבי יודעות שהאמת היא רק אחת ,
אם רק תוכל לראות את עצמך מול המראה ,
הקצב אותו תרגיש הוא כמובן כוחה של האהבה ,
האהבה תהיה כאן ,
תמיד היא שרה לצדך !"
"הפעם ניצחתם" אמרו החיות היופי השחור והתפגגו

''היי'' אמרתי לאופק, הוא הסתובב בהפתעה ''האנון!'' הוא אמר '' סליחה על האיחור'' אמרתי כמתנצלת ''לא איחרת'' הוא השיב.
''היי רינה מזמן לא התראנו!'' אמרתי לפתע, ''האנון!'' אמרה רינה בחיוך ''האנון!'' נשמע עוד קול, הסתובבתי וראיתי את לוצ'יה ''לוצ'יה!'' השבתי בשמחה, לאחר האיחוד המרגש
לא ידענו מה לעשות

"אופק עזור לי" שמעתי קול "עזור לי" הקול התחנון הרמתי את ידי "אני מצטער האנון, רינה לוצ'יה" הורדתי את ידי גל גדול שטף אותם משם התחלתי לשחות קודם למצוא אותה "אני בא תחכי לי" מלמלתי"אופק" אמר קול משמאלי "אל תעזור אתה בתוח שזה תפקידך?" הוא שאל "אופק, אתה הנסיך של הים נולדת לעזור" אמר קול מימיני "איפה אני?" שאלתי את עצמי מסביבי היה רקע שחור עם שמונה פסי פס כחול ורוד ירוק כתום שחור צהוב סגול ותכול "הפנינים" מלמלתי מעליהם הייתה דמות דומה למיקל מצדדיו עמדו משרתיו ומעליו אקווה רג'ינה "מה כל זה?" שאלתי את עצמי

לפתע הדבר המוזר ביותר קרה, לוצ'יה התפוגגה מול עיני ומול עיני רינה עמדתי לומר משהו אך לפתע גם רינה התפוגגה, לא הבנתי מה קורה וגם לא היה לי זמן לחשוב כי גם אני התפוגגתי.
עמדתי מעל צדפה כחולה לבא הפנינה שלי ראיתי את רינה מימיני מעל צדפה ירוקה עם הפנינה שלה, ולוצ'יה משמאלי מעל צדפה ורודה עם הפנינה שלה, קוקו הייתה משמאל לוצ'יה מעל צדפה צהובה עם הפנינה שלה לשמאלה הייתה נואל עם צדפה תכולה והפנינה שלה, משמאלה הייתה צדפה כתומה ובא פנינה כתומה למעליה סיירה, משמאלה של סיירה הייתה צדפה סגולה ובא פנינה סגולה למעליה קארן יצרנו סוג של מעגל ואף אחת מאיתנו לא יכלה לזוז א'ווה רג'ינה ודמות דמויית מיקל עמדו מחוץ למעגל ואופק בתוכו

עצמתי את עייני 'האנון תעני לי' שידרתי אלייה מאז ומתמיד היה לנו קשר גם לפניי שיעדתי שזו טל 'לוצ'יה רינה מישהי' שאלתי בתקווה שיענו לי דמות הגשמה מולי זאת הייתה שרה "אופק תהיה חזק אני הולכת לנסות לשחחר אותן" היא אמרה והצביעה על הדמיות של בנות הים "אני סומכת עלייך אופק" היא אמרה והביטה בי היא שידרה לי במבט משהו ונעלמה הבנתי מה היא ניסת לומר הרגשתי משהו בכיסי נפלתי על ברכי "שרה!" הזדעקתי והתחלתי לבכות

ניסיתי לברוח מן כלאי, וגם הצלחתי אך אקווה רגינה עצרה בעדי ואמרה ''הישארי האנון'' ''כן גברתי'' עניתי בהרכנת ראש, ''לוצ'יה, האנון, רינה, נואל, קוקו, קארון, וסיירה כשבע נסיכות בנות הים עליכן לעצור את מיקל ומהר'' אמרה לנו אקווה רג'ינה ''כן גברתי נעדה ככל שנוכל'' עניתי, ''אופק, הפנינה השחורה אינך שלך מטבע שכן אתה עצמך יצרת אותה, רק בנות הים יכולות לשלוט בשבעת הממלכות, את פנינתך תוכל לשמור אך אינך שליט יותר מצד שני יש לי משמיה רק בשבילך'' היא אמרה, אני ושאר שש נסיכות בנות הים שוגרנו אל עמוד אור מוזר ידענו שהוא מוביל לממלכתו של מיקל

"אקווה" אמרתי "אני מזהיר אותך עכשיו" מיקל חזק הם לא יצליחו לעצור אותו לבד" אמרתי עייני היו חלשות "הפנינה שלי מהטבע פנינתי היא הדבר ביחיד שהשארת לי אחריי שהרגת אותם!" צעקתי עלייה "את לא יודעת כלום! את הרסת אותי!" המשכתי לצעוק "אני שונא אותך!" דמעות ירדו מעייני "אופק" אמרה אקווה רג'ינה "אני לא רציתי לעשות את זה אבל הם בחרו בזה" היא אמרה "שרה דאגה לך זה לא הייתה שליטתי ברגע שלא חזרת היא נשברה האנון לוצ'יה רינה וכולן הן זקוקת לך לכן המשימה שלך היא" המשיכה אקווה "לאחד את הפנינים אתה החכם מהים תיצור לי פננה מכל הפנינים פנינתך היא החשובה ביותר פנינתך מכילה מחצית מנשמתה של שרה תשמור על הפניננה הזאת אופק" היא סיכמה "תשמור"

''אבל הבנות יוכלו לעשות זאת לבד אתה יודע זאת'' המשיכה אקווה רג'ינה ''עכשיו הקשב לי טוב, במילים פשוטות משימתך היא לשמור על הפנינה שלך, אני שולחת אותך למסע לקצה השנישל העולם, אנטארטיקה, בקרקעית הים(תצטרך למצא לבד) תיבת כסף, בתיבה זו הנח את הפנינה שלך, היא תהיה מוגנת שם.
~מנקודת המבט שלי~
''הגענו'' אמרתי עמדנו בממלכתו של מיקל ''מלכודת!'' הזדעקה לפתע קוקו היינו מוקפים, אחיות היופי השחור, רן(הפרפרית), ארארא, והעטלפית היו סביבינו במעגל וללא שום גינונים החלו כולן לשיר הכאב היה בלתי נסבל.

לפתע שמעתי בראשי מנגינה מוכרת ''טארו!'' אמרתי

[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=zl-mjC1Yk78[/YOUTUBE]
כל הנסיכות הצטאפו אליי והכנענו במהרה את כל האויבות שלנו ''האנון יש לך שיר חדש'' אמרה קוקו בחיוך כאשר סיימה לשיר ''נכון'' אמרתי בחיוך.
''נו נו יפה מאוד'' אמר מיקל שהופיע מאחורינו

הוצאתי את הפנינה חייכתי חיוך קלהשתמשתי בכוחי ושכפלתי את הפנינה "תיזהרי אקווה פנינתה של שרה שלי לא של אף אחד אחר" מלמלתי שחיתי לחפש תיבת כסף דמות התממשה מולי "אופק למה אתה לא מקשיב לאקווה" שאלה שרה ,את נתת לי אותה שרה היא שלך אני צריך לשמור עלייה אני צריך לשור אותה אצלי" אמרתי לשרה "אופק אני יסתכל עלייך אדאג שלא תעשה צרות רק על תעזור לבנות הים בקרוב אשאיר לך את רוב נשמתי אך ישאר לי מספיק בשביל להתגלות לפנייך מדי פעם שים את הנשמה אצלך בפנינה אופק" אמרה "שמור על מתנתך"

''איה!'' צרחה נואל כאשר נעטפה בכח בכנפיו של מיקל, ''קדימה בנות יחד!'' אמרתי
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=kF4Crn6GO1s&feature=relmfu[/YOUTUBE]
מיקל זעק בכאב.
''האנון'' אמרה סיירה ''התענוג כולו שלך'' השבתי לה
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=znw_BwaC8vc[/YOUTUBE]
ומיקל נעלם

"מצאתי" לחשתי בזמן שראיתי מולי את תיבת הכסף חייכתי ושמתי שם את הפנינה המזוייפת "שלום יש כאן מישהו?" שאלתי בתגובה לרחש ששמעתי עוד משהו מאחוריי הסתובבתי "מיקל שלום" אמרתי וחייכתי לעברו "שלום אמר מה דעתך לתת לי לשאוב אותך?" הוא שאל "תן לי לחשוב על זה... לא" אמרתי "קול הפנינה השחורה"
"כמו עמוד אחרון של סיפור אגדה שנכתב מחדש ושונה לטרגדיה
ואפילו לזה שליבו האמיו בסיפור ועכשיו החלום כבר אבוד לעולם,
אהבה , חלומות, הם רק ארמונות שבנו ילדים על החוף,
הם מגיעם וחלפים אפילו, שלא תרצו שהם היו כאלה.
ואפילו עכשיו אני לא יכולה להיפטר מהשיר שאתה לי נתתה ,
מנגינה מהדהדת בתוכי ואני מרגישה שחזרתי חזרה לאותו היום.
וכל זה היה כמו כלוב שכלא ואני מבטיחה שאני עוד השתחרר מהקוולים
שאתה אתפתה וסגרת אותי עמוק בפנים.
ועכשיו אנחנו ביחד האהבה עוד תעיר את דרכינו,
הגורל כבר החליט מה היה עם כולנו,
ועם הכוכבים יעלמו זה כי אנשים כולם מפחדים מרגש"
מיקל נדנד את ראשו חבל אמר ועטף אותי בכנפיו "האנון!" צעקתי

הפנינה שלי זהרה, ''מישהי בצרה..' מלמלתי '' או מישהו..'' אמרתי בגלגול עיינים, התחלתי לשחות בעקבות אור הפנינה שלי.
המקום ממנו הגיע אות העזרה לא היה רחוק כל כך, ''האנון האנון האנון'' שמעתי צעקות, וראיתי את מיקל עוטף בכנפיו את אופק ''יש לו כישרון להסתבך בצרות'' חשבתי לעצמי וגלגלתי עיינים ''קול הפנינה הכחולה!''
(אני זוכר בעל פה את השיר אני אפילו לא צריכה לבדוק איפה שהוxd)

אני יושבת לי כאן ומביטה למרומים רואה את כל הגוונים משתנים וחושבת על האהבה נזכרת בך ובוכה
הזיכרון הישן עולה פתאום בראשי הקשיבו לו הוא נמצא אי שם באופק האם אני שומעת ילד בוכה בכי מר לבד?
ולב כבד צריך עזרה, אולי זה הגורל שמדריך אותי?
רק הכוכבים הקטנים מובילים אותי בבטחה
בתוך הים בעומק הכחול נמצא ביתי אותו אוהב מכל אני אשמור על כוחי אתמודד עם העתיד שיבוא שקוע בים כחול ומהפנט וליבי תמיד כואב אני אשמור על כוחי אתמודד עם העתיד שיבוא שלך וגם שלי

מיקל צעק ונעלם
אופק הבי בי בתדהמה ''הפנינה שלך היא זיוף לא יותר, היא לא תשפיע על מיקל, תבין אולי אתה בנו של פוסידון אך אין זה אומר כי אתה שולט בים, הים-הוא הממלכה שלי'' אמרתי ונעלמתי בין הגלים חזרה לממלכתי

צחקתי "אולי הפנינה לא משפיעה אבל אני כן" מלמלתי לעצמי חשבתי על המחנה וזה הביא אתי לשם "אופק" אמר מישהו מאחוריי הסתובבתי "פרסי מה קורה פה?" שאלתי "טל תקרא לטל!" הוא אמר 'אוי באמת' חשבתי חשבתי על האנון והופעתי לידיה "היי" אמרתי לה "מה קורה?" שאלתי היא העבירה את ידה בניסיון לגעת בראשי 'הלוואי שלא תצליח לגעת בי שאני יהיה כמו רוח ' חשבתי היא באמת לא הצליחה לגעת בי 'מזל' "אופק מה קורה לך?" שאלה אותי "אני הולך ונעלם מהעולם בגללכם ובגלל עולמכם" החוותי בידי על הארמון "הולך ונעלם..."

''אה...אופק-_- אני נסיכת בת יפ אני יכולה לחוש מתי מרמים אותי אל תנסה אותי'' אמרתי
''יש לי דברים לטפל בהם ביי'' אומר לאתחיל ללכת לשחות לחדרי שבארמון