פרקים בהמשכים;

[quote][i]Originally posted by zuran[/i]@Mar 10 2010, 05:21 PM
[b] הרעיון של הפרוייקט הוא שכל אחד מושך לכיוון שלו.
אני לא יכול להגיד שהייתי מאושר מהשינויים האלה, ת'אמת די התבאסתי.
אבל אנחנו צריכים, כל הכותבים, להתגייס וכל אחד בתורו להחזיר את הסיפור למסילה שלו. וזה בדיוק מה שניסיתי לעשות בפרק 11.
חבל שאתה פורש. אם תתחרט תגיד לי. [/b][/quote]
אני לא חושב שזה נכון לומר שיש לסיפור ''מסילה'' משלו, שכל סטיה קלה מהעלילה המקורית נחשבת לסטיה מהמסילה שצריך לתקן.
אני חושב שצריך ''לזרום'' עם השינויים בעלילה שמתרחשים בכל פרק חדש, ולחשוב איך השינויים האלה יכולים לתרום לסיפור.
לכנות את זה שאחרים מושכים את הסיפור לכיוון שלהם ''סטיה מהמסילה'', יש בזה לפי דעתי אתנוצנטריות מסוימת.

[quote][i]Originally posted by נדובי ההגי[/i]@Mar 10 2010, 02:44 PM
[b] אני לא חושב שזה נכון לומר שיש לסיפור ''מסילה'' משלו, שכל סטיה קלה מהעלילה המקורית נחשבת לסטיה מהמסילה שצריך לתקן.
אני חושב שצריך ''לזרום'' עם השינויים בעלילה שמתרחשים בכל פרק חדש, ולחשוב איך השינויים האלה יכולים לתרום לסיפור.
לכנות את זה שאחרים מושכים את הסיפור לכיוון שלהם ''סטיה מהמסילה'', יש בזה לפי דעתי אתנוצנטריות מסוימת. [/b][/quote]
יש סטיות שצריך לזרום איתן, בשביל זה הפרוייקט.
אבל העובדה שברוב הפרקים הדמויות הראשיות לא מופיעות או מופיעות חלקית, יש בעיה עם זה.
אולי כן, ואולי לא. כל אחד מושך לאן שהוא רוצה ואם מישהו רוצה לעזוב, זכותו. זה לא כלא.

[b]שלום לכולם.[/b]
עקב פרישתו של GhostsMaster מהפרוייקט, [b]לא[/b] יפורסם השבוע פרק.
תודה ויום נעים.

לא נכון!!! באמת? :blink:
סתם סתם...

האמת שהייתי שמח לכתוב פרק במקום GhostsMaster, אבל לא הייתי מספיק ביומים.
אם הוא רק היה מודיע על הפרישה שלו בתחילת השבוע...

הנה הפרק שלי באיחור קל, יצא קצר יותר מהקודם שלי, אם כי ארוך יותר מזה שלפניי, שוב סליחה אם זה מטורף מדי. המטרה העיקרית שלי הייתה לגרום לקצת אקשן...


[b]פרק שתים עשרה / המדבר[/b]
הינאטה הייתה בהלם, בלשון המעטה. שאלות שכמותן לא ניתנת למנייה התרוצצו בראשה, והדבר הראשון שהגיע עד לפה היה
"למה לא אמרת לי?"
"כי אסור לי" אמרה אליומה. הדבר הזה גרר באופן כמעט מידי את השאלה הבאה
"למה אסור לך?"
"גם את זה אסור לי לאמר" השיבה שוב אילומה.
"אז אסור לך להסביר לי למה אסור לך להגיד לי שאת אילומה?" שאלה הינאטה בבלבול ובכעס.
"כן" אמרה אילומה, והסתכלה בעשן השחור שיצא מתוך הדוור. הינאטה הבחינה במה אילומה הסתכלה.
"אקראיות לא אמר שצריך לאטום את העשן בכד מיוחד כדי שלא יהיה חור באזון?" שאלה הינאטה
"אולי אני לא יודעת. הממונה מעליי זה מזל. ולדעתי צריך לתקן את קירות הבית... אני לא יודעת עד כמה זה חוקי... אבל אם את צודקת והישויות לא יכולות להתערב בעולם הזה אז אני אצא מזה בלי עונש" אמרה איזומי, ואז הופיעו עוד שליחי מזל שהיו נתונים לפיקודה והיא הורתה להם לתקן את הנזק שהיא גרמה. מלאכי המזל עשו כמה דברים מוזרים, אבל היה להם מזל וכל הקירות חזרו לקדמותם ואז הם נעלמו.
"מתי זה קרה?" שאלה הינאטה כשהיא לאט לאט מעכלת את מה שקרה סביבה.
"לפני כמה ימים. כשהבית שלך נהרס. בדרכי לכאן לשאול האם את יכולה לשהות כאן, מזל נגלה אליי וסיפר לי דברים שאסור לי לספר לך, לבטחונך" אמרה אילומה וחזרה לצורת האדם שלה. הן בינתיים המשיכו לדבר, אך דברים אחרים ומוזרים הרבה יותר קרו במקום אחר.

עולם בניי האדם היה העולם בו קרו הכי הרבה דברים. כלומר, אם הישויות לא יתפקדו בעולמות אחרים לא יגרם יותר מדי נזק, הם במילא כמעט ריקים. לכן כל הישויות היו כלואות בחדרים משונים במימד הפיקוד של טמטום.
'הם מתנהגים כמו תינוקות!! ככה לא מנהלים את העולם!! נכון... פולגור השתחרר גם באשמתי, אבל זה לא שלא שניסיתי למנוע ממנו להשתחרר! זה קשה לטפל בכל הדברים האלה בו זמנית... ואני די בטוח שלתת לפולגור להתשחרר היה עדיף מלגרום לכך שהשמש תעלם בהתסברות של שבעים אחוז... ומה השאר עשו? ייעוד אפילו לא ניסתה למנוע את השחרור שלו!! היא רק המציאה נבואה שתטפל במה שייקרה לפולגור אחרי שישתחרר... והשאר? יהירים כל כך!!! ועכשיו מה עוד? הם גם לא נותנים לעזור! לתקן!! אני לא אתן לזה להמשך' חשב אקראיות. לפתע הזיז את יד שמאל שלו ועקר את יד ימין שלו. לאחר מכן יד שמאל שלו גם עקרה את הראש שלו. יד ימין והראש נעלמו משם, ושאר הגוף של אקראיות התיישב בחדר בו היה כלוא וחיכה.

היום עבר, וכעת היה זה יום ראשון לפנות בוקר. יוקי כהרגלו הלך ברחובות טוקיו וחילק עיתונים. אבל משהו תפס את תשומת ליבו, וזה היה כמות מסויימת של עננים שחורים שהתקבצו במקום אחד, ושאר השמים היו ריקים מעננים. לפתע ברק יצא מהעננים האלה והם נעלמו. יוקי הבחין שהעננים התקבצו מעל הבניין של חברת דסטיני. יוקי היה מנוסה בעננים מבשרי רעות אלה, ולכן החליט להתקרב. הוא התחבא במקום די קרוב, וראה את אותו האיש הזקן, שפגש לפני כמה ימים, האיש שניסה להרוג את הינאטה. יוקי ראה בהמשך הרחוב מכונית די יקרה מתקרבת. היא עצרה ליד פתח בניין ומשם יצא גבר אחד. המכונית המשיכה ליסוע. יוקי יכל לשמוע את דבריהם.
"יושב הראש החדש של הסניף של דסטיני ביפן. מר. טסויאקי. אני מקווה שאתה תהיה יותר קשוב מקודמך, ותתרכז יותר בעיקר דברי" אמרה האיש הזקן
"כן, מר. פולגור. לשם מה הבאת אותי לכאן בשעה מוקדמת זו של הבוקר?" שאל מר. טסויאקי
"אותה ילדה שקודמך ניסה לחסל תהיה היום אי שם באמצע המדבר. אני אעשה את המדבר חם מאוד. ועכשיו תתרכז. אני צריך שאתה, ולא משנה איך תביא לי שני חפצים שבבעלות הילדה. מטבע וטבעת. אני צריך אותם, הם חשובים לי למען בטחוני האישי... קודמך לא הבין אותי כהלכה ועל כן נענש. אין דרך להתבלבל, יהיה קל מאוד לזהות את החפצים. אני אצרף אליך שלושה יצורים צלליים שלי. לא אכפת לי אם הילדה חיה או מתה, העיקר שהחפצים יהיו אצלכם. להתראות" אמר פולגור, ואז ברק פגע בו מלמעלה והוא נעלם. במקומו נותרו שלושה יצורים משונים עם שיער פרוע שיוקי זכר היטב. יוקי נבהל נוכח השיחה החשודה, והתגנב לתוך הבניין. הוא חיכה וראה לאן הלכו מר. טסויאקי ושלושת היצורים הצלליים. הוא עקב אחריהם בשקט. הם נכנסו למעלית. יוקי עצר וראה שהם נעצרו בקומה השלושים ושתיים. יוקי נאנח והחל לעלות במדרגות. כשהוא עלה למעלה הוא התקרב לחדר שלידו היה כתוב "חדר המנכ"ל". הדלת הייתה סגורה אבל הוא שמע מתוכה שיחה
"כן כן, אני מצטער שאנחנו כל הזמן מטרידים אותכם... אולי הפעם זו האחרונה.." נשמע קולו של מר. טסויאקי.
"אני צריך בערך חמישה אנשים... והמטרה זה לקחת שני חפצים מילדה אחת..." הייתה דממה קצרה "כן אני יודע שזה נשמע מגוחך, אבל אנחנו לא מצליחים" דממה נוספת "הכי מוקדם שאפשר היום, היעד נמצא היכן שהוא במדבר...יש ברשותי כאלה שיוכלו לאתר את היעד" דממה נוספת "עכשיו זה מצוין, אפגוש אתכם למטה". יוקי מיהר וירד למטה במדרגות. כשהוא היה למטה המעלית שוב הייתה בקומת הקרקע. הוא התסכל מהבניין החוצה וראה שם את מר. טסויאקי מדבר עם מישהו. ליד האדם איתו דיבר מר. טסויאקי עמדו חמישה אנשים ושלושת היצורים הצלליים עמדו ליד. יוקי התקרב לדלת והתחבא. בתום השיחה, מר. טסויאקי החל לחזור, כל השאר עלו על אוטובוס. כשמר. טסויאקי חלף על פניו הוא מהר החוצה. הוא רץ במהירות ונכנס לתא המטען של האוטובוס בלי שיבחינו בו.

דולו ומיקארו לאחר שנעזבו בכדור הארץ ללא שום מטרה התחזו לתלמידי בית ספר, מחכים ליום שבו שוב יצטרכו אותם. באחד מהשיעורים ביום ראשון, לפתע דולו קיבל הודעה במוחו. זה היה אקראיות. ההודעה הייתה בקירוב "צריך להשמיד את פולגור!!" דולו הלך לכיוון מיקארו כדי לצאת איתו מהכיתה. המורה התעצבנה על דולו וצעקה עליו, אך מידית הוא שלח את ידו קדימה, תוך שהוא מתכופף קדימה על חצי ברך ומילל, דבר הגרם לה ליפול אחורה בהלם. דולו הרים את מיקורו והוציא אותו החוצה.
"אקראיות אומר לי שצריך ללכת למדבר ולהרוג את פולגור" אמר דולו. מיקארו עצר לרגע והתרכז ואז פניו לבשו הבעה מופתעת
"וייעוד אומרת לי שצריך להרוג את הינאטה??" אמר מיקארו, וזכה בסטירה לפניו מדולו.
"לא אמרתי מה נעשה להינאטה, אמרתי רק שצריך להרוג את פולגור!" אמר דולו. מיקארו לבש את צורת המלאך שלו. דולו הוציא מכיסו מצית מיוחד, וכשהפעיל אותו אש כיסתה אותו והוא הפך לכדור אש. מיקארו וסילון האש עפו מבית הספר לכיוון המדבר.

במקום בו אקראיות היה כלוא, לפתע נכנסו הבנה וטמטום. כשטמטום מאוד כועס, והתכוון להאשים את אקראיות בהפרת האיסור. אבל הוא היה מאוד מופתע שאקראיות ישב שם, בלי יד ובלי ראש. טמטום היה בהלם רב.
"זה חוקי, אתה יודע. אתה חייבת אותם להשאר כאן, ו.. הוא עדיין כאן. וגם מותר לו לשלוט בדולו, כי הוא יצר את דולו לפני האיסור, וכידוע האיסור הזה אינו חל על אירועים שקרו לפניו. זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יעלה על הכשלים באיסור שלך, טמטום" אמר הבנה. טמטום היה מבועת והוא התחיל לבכות.

המדבר היה חם באופן יוצא דופן. הינאטה תהתה מאוד, מדוע בית הספר לא בדק את תחזית מזג האוויר לפני שקבעו להם טיול במדבר. בכל אופן הם הסתובבו במדבר, והמדריך שלהם דיבר על דברים, שהיה לכולם חם מדי כדי להתרכז בהם. הם ראו במרחק מה מלפניהם אוטובוס, ושמונה אנשים מתקבצים סביב משהו. איזומי הבחינה בהם ולחשה להינאטה
"יש לי הרגשה רעה בנוגע לזה"
"כמה מפתיע, נראה שיש כאן עוד קבוצה שמתסכלת על הבאר העתיקה מתקופת הקיסרות של לפני אלף שנה. נחכה שהם ילכו ואז נלך לשם" אמר המדריך. אבל האנשים, חמישה מהם הוציאו רובים והחלו לירות לכיוון הכיתה. איזומי מהר הבינה מה קורה, והפכה את עצמה לצורת מלאך בזמן ששאר הכיתה, והמדריך ברחו משם. לפתע כל האזור התמלא אש, שלא פגעה בכלום, עד שנעלמה ורק שניים מהאנשים החמושים עלו בלהבות ונשרפו. מלאך הופיע מהשמים ונתן מכה לאחד האנשים עם הרובים. דולו ומיקארו הופיעו. אילומה עפה לכיוון אחד האנשים החמושים ופגעה בו. דלת תא המטען של האוטובוס נפתחה, ויוקי התנפל על אחד האנשים מאחורה עם סכין ודקר אותו בצוואר. שלושת הדברים הנותרים, החלו לרוץ לעבר הינאטה, אבל דולו חסם אחד, שהחל להכות בדולו. לפתע ליד דולו הופיעו עוד שני בחורים, גם הם עם עיניים פתוחות לרווחה יתרה ושיער קוצני. אחד מהם צעק בזמן שהוא מסובב חולצה ביד שלו וזרק אותה על היצור הצללי, ואז שלושתם התנפלו על היצור הצללי והכו בו, כשלפתע החולצה נהפכה לכד. הכד נעלם מיד לאחר מכן. מיקארו ואילומה לא התקשו גם הם לטפל ביצורים הצלליים, ודולו דאג לכלוא את העשן השחור שיצא מהם בכדים. כל הזמן הזה הם לא שמו לב שעננים שחורים התקרבו אליהם. הינאטה הרגישה צריבה הולכת ומתגברת מהטבעת שלה. אחד האנשים החמושים, שעוד היה בהכרה ניסה לקום ולירות במישהו, אבל אז ברק חזק פגע באדמה, ופולגור הופיע שם. פולגור שלח ברק אל האיש החמוש, והברק הרים אותו למעלה, האיש החמוש צעק, עד שאש סגולה החלה לעכל אותו והוא נעלם. ואז כולם הסתובבו וראו שם את פולגור עומד, ומצחקק.

[quote][b]טמטום היה מבועת והוא התחיל לבכות[/b][/quote]
:XD:
הפרק מוצא חן בעיני. כתוב יפה, עלילה מענינת, אקשן, כמו שצריך.
אני מתרשם ששמת לב לאזכור השם ''פולגור'' בפרק שלי. אפשר היה לפספס את זה בטעות.
למען האמת, לא כל כך ברורה לי זהותו של דולו. הוא מלאך של אקראיות?

בנגוד לGhostsMaster, אני דוקא אוהב את הכיוון שהעלילה קבלה בפרקים האחרונים.יש פחות התרכזות בישויות, ויותר התרכזות בהינאטה ובחבריה, כפי שהיה בתחילת הסיפור.

דולו איכשהו מתקשר לאקראיות, אם כי ברור שדולו לא בדיוק אדם (בפרק 8 הוא נוצר על ידי כך שאחת המשוואות המתמטיות במימד של אקראיות נזרק לאמצע החדר ואז המשוואה לבשה צורה של אדם). ומדרך היצירה שלו ומהעובדה שהוא קשור לאקראיות נובע שקל מאוד לאקראיות לשלוט בו.
אם ראית את המטריקס, אז דולו הוא במובן מסויים דומה לשרף, שומר הראש של הנביאה.

רק עכשיו היה לי זמן לקרוא.
פרק נהדר, אבל הסוף היה מעט חלש.
העלילה יפה ומקדמת אותנו למקום טוב.
טוב שכולם השאירו מאחור וויכוחים על האינטרסים של הישויות וחזרו להתרכז בגיבורים הראשיים. טוב לראות שעוד זוכרים את יוקי.
רק דבר אחד שכחת, מיקארו לא יתחזה לתלמיד מפני שהוא, בדיוק כמו איזומי, הוא אדם שהפך למלאך והוא מייקל.

רגע, אם רק עכשיו קראת את הפרק, תספיק לכתוב פרק חדש עד מחר?

אל תדאג לי...
אני אספיק.

זה לא הפרק הכי טוב שיכול להיות אבל לא היה לי כ"כ רעיון...

[b]פרק שלוש עשרה / הנבואה האמיתית[/b]

פולגור לא אמר דבר, רק עמד על שפת הצוק וצחקק לעצמו. כמה רגעים עברו עד שדולו, מיקארו, אילומה, יוקי והינאטה התאספו יחדיו והביטו על פולגור שהפסיק את צחוקו אך עדיין נראה משועשע ממה שקרה עד עכשיו. לבסוף החל לרדת פולגור אל האדמה במין מדרגות בלתי נראות והחל מתקדם לעבר החבורה.
"הינאטה היקרה..." הוא אמר בקול רגוע, "כמה זמן חיכיתי למפגש רציני איתך, אבל לא ציפיתי ששומרי הראש שלך יהיו פה." ככל שפולגור התקרב הרגישה הינאטה שהטבעת שלה מכאיבה לה יותר ויותר. כשהוא עמד רק במרחק פסיעה הוא אמר בפשטות, "טוב, אנחנו לא באמת צריכים את שומרי הראש עכשיו." הוא הניף את ידו ובאותו רגע חזרו אילומה ומיקארו לצורתם בתור איזומי ומייקל ודולו הפך לצורת התלמיד שלו, בנוסף יוקי גם התעלף על אדמת המדבר.
"הינאטה, את יודעת מה הכוח שלי, אבל כבר נמאס לי לשלוח שליחים לחסל אותך. אני נותן לך הזדמנות אחרונה. זהו נגמר לך המזל, אם לא תעבירי את הכוח שלך אלי ברגע זה סופך יהיה רע ומר."
"הינאטה לא תיתן לך את הכוח שלה, וכל עוד זה תלוי בי תמיד יהיה לה מזל." אמרה איזומי, מלאכית המזל, בתקיפות.
"בסדר. הבחירה שלכם." אמר פולגור עדיין מחויך, "אנחנו עוד ניפגש חולמת חלומות."
השמיים קדרו וברק סגול הופיע ופגע ישירות בפולגור שנעלם בענן עשן ומיד השמיים התבהרו.
דולו ומייקל התכופפו כדי לעזור ליוקי להתעורר ואיזומי עזרה להינאטה להתעורר. "תעזבי אותי." אמרה הינאטה לאיזומי ואז נגעה במייקל: "אתה, מייקל, נכון? היית שכן שלי, אני צודקת?"
"כן, זה אני." אמר מייקל והשאיר את יוקי לטיפולו של דולו.
"שמעתי שאבא שלך מת בתאונה. אני מצטערת" אמרה הינאטה בעצב.
"תודה רבה..." אמר מייקל סמוק במעט אך הוא לא נראה עצוב כלל, "אני יודע שהוא מת, ואת האמת עכשיו כשאני מלאך אני יודע מי הוא היה באמת. הגיע לו למות. לכל המשרתים של פולגור מגיע למות."
"למה, מה הוא עשה?" שאל יוקי שהתעורר בינתיים.
"הוא ניהל את חברת הרצח של פולגור, הוא ניסה להרוג את הינאטה והוא השתמש בזהות מזויפת של הגבירה ייעוד כדי להחתים את שמה וכדי להרוג אנשים." אמר מייקל וירק על הרצפה.
"רגע, בכלל לא עשינו הכרות." אמרה איזומי, "טוב אני אציג את כולם כי אני זו שמכירה את כולם. זו הינאטה, מי שפולגור מחפש ושמשום מה מכונה חולמת החלומות. יוקי, מחלק עיתונים שפגשנו שמחזיק במטבע שזוהר בקרבת הינאטה. מייקל, השכן של הינאטה לשעבר ומלאך העזרה של יעוד. דולו, מלאך האש של אקראיות ואני, איזומי, מלאכית העזרה של מזל."
"נעים להכיר את כולכם." אמר דולו בחיוך.
"אנחנו צריכים לטפל בענייני פולגור." אמר יוקי, "אסור לנו להפקיר את הינאטה."
"תודה, אבל לא צריך לדאוג לי כל כך." אמרה הינאטה בחיוך ביישני.
"את כנראה לא מבינה את הכוח של פולגור." אמרה איזומי ודולו ומייקל הנהנו.
"אנחנו צריכים להישאר ביחד, נגן על מה שפולגור רוצה וביחד נביס אותו." העלה יוקי רעיון.
"רעיון טוב." אמר מייקל והנהן דולו.
"נלך ונחפש ונחקור עד שנמצא אותו!" אמר יוקי וכולם קראו ביחד כן.

"שלום לך הינאטה." אמר אדם זקן וחייך אל הינאטה. הינאטה מצאה עצמה בחלל שחור משחור כשכל מה שנמצא אלו היא והזקן. היא מצמצה מעט והבינה שהיא מכירה אותו, זהו הבנה.
"את בטח תוהה איפה את נמצאת ולמה, אז הרשי להקדים." אמר הבנה בחיוך. "לא סתם פולגור קרא לך חולמת החלומות, יש לך כוח של חלומות נבואיים וגם זה סוג של חלום נבואי רק שאני יכול לדבר איתך בחלום.
"כפי שהבנת בטח מהחלום הקודם שלך הרחקתי את הישויות מהעולם שלכם ולכן פולגור יכול ממש לחשוף את עצמו לכן החלטנו להביא נציגים של ישויות לעולם שיחליפו אותם. החבורה חדשה שלכם מחזיקה בכוחות המקבילים לישויות ולכן רק חמישתכם ביחד יכולים לנצח את פולגור."
"למה אתה מתכוון? אני לא מבינה..." אמרה הינאטה בבלבול.
"כל אחד מכם מייצג את אחד מאיתנו. איזומי היא השליחה של מזל, מייקל הוא השליח של ייעוד ודולו הוא השליח של אקראיות." אמר הבנה.
"ומה איתי ועם יוקי?" שאלה הינאטה.
"את יכולה להבין. הרי בחרתי בך להיות השליחה שלי, כי את מבינה דברים. מה שמשאיר את יוקי לטמטום, דבר שנראה מוזר אבל טמטום הרבה יותר חכם ממה שהוא נראה." אמר הבנה ונראה מבודח לגמרי. "רק הכוח של חמישתכם יחד יכול לחסל את פולגור, זו הנבואה האמיתי של יעוד."

פרק די קצר ולעיניין, מעביר את המסר כמו שצריך ומפתח את העלילה בלי לעשות יותר מדי בעיות.
אין לי על מה להעיר, סיימת לסדר את העלילה בפרק הזה ועכשיו אפשר להתחיל לקדם את הסיפור לכיוון ההמשך, אחרי שהכל כבר נבנה

ואני ציפיתי לקרב EPIC עם פולגור...
מה שכן, שוב ישות אחת מתערבת בכח של ישות אחרת, הבנה מדבר על כוחות של ייעוד שהוא אמור לזלזל בהם, והינאטה יודעת שהישויות שנאות זו את זו, אז אני מניח שהיא לא ממש תקנה את זה, אבל נראה.
פרק חביב..

השנאה מתבטאת בעיקר בין ייעוד, אקראיות ומזל. הבנה מבין דברים שאחרים לא ולכן יוצא מכך שהוא לא מזלזל אלא משתמש באחרים למטרותיו ולכן שאר הישויות גם מקשיבים לו, עובדה שהם היו מוכנים להסגר שהוא כפה עליהם.

אחלה של פרק, קצר ולענין
מסדר פחות או יותר את העלילה

אני אנסה לכתוב את הפרק הבא מהר ככל האפשר.