פוקימון-מסע מסתורי פרק 12 יצא!

אוקיי.
פרק הבא מפורסם בשעה הקרובה, כבר כתבתי את רובו.
דרך אגב, פרק 9 עוד לא יצא התבלבלתי במה שכתבתי.

[b][u][size=3]פרק 9- קרב לא מתאים! מפגש עם דרו![/size][/u][/b]
הלכתי לי בגוף הטרטוויג, קצת קשה להתרגל אבל אני די בסדר עם זה.
טרטוויג לעומתי התקשה יותר בגוף שלי הבעיה הרצינית עבורו היתה הגודל, הוא גדל פי 5 בערך מגודלו הרגיל וידיו היו ארוכות פי 7 מהרגיל, אך הדבר הכי מעצבן שהוא התרגש מהדיבור ולא סתם את הפה לרגע.
ג'סי ואני ניסינו להתעלם מדיבוריו הלא פוסקים אך ללא הצלחה.
איך הרבה יתרונת בלהיות טרטוויג. לא מבינים אותך וכל דבר גדול עבורך, בנוסף כל פוקימון שאתה רואה או פוחד ממך או רוצה להילחם בך.
זה פשוט מוזר.
לעומת זאת, אני מבין את שפת הפוקימונים עכשיו והיתה לי קודם שיחה עם פוליוואג אך הוא נהיה עייף אז החזרתי אותו לפוכדור.
בגלל שלא הסכמתי שטרטוויג ייקח את הפוכדור שלי אז חגרנו את חגורת הפוכדורים עליי.
לא יכלתי להשתמש בהם אך לפחות הרגשתי שהם מוגנים.
אם אתם שואלים, לא לא נכנסתי לפוכדור אני לא מעיז.
עדיין זכרתי את תחושת החמימות המוזרה שהרגשתי כשג'סי לקחה אותי לחיקה. לפתע הבחנתי שג'סי מסתכלת עלי בהבעה של רחמים מאטים אך כשקלטה שאני מסתכל עליה הפנת את המבט.
המשכנו מעט ולפתע ראינו אדם מרחוק.
לקחו לי כמה שניות לקלוט שהיה מדובר בדרו "טוויג" אמרתי בזלזול וקרירות אפילו בלי שטרטוויג יתרגם לה הבינה ג'סי שאמרתי "דרו".
התקרבנו אליו עוד קצת וראינו את דרו עם פניו השחצניות ושערו הכחול.
רק מלראות אותו התמלא בי זעם.
דרו הסתכל עלינו בשעמום "מה קווין נותן לטרטוויג שלך לסחוב את הפוכדורים שלך, ניצול יעיל איך לא חשבתי על זה" אמר דרו שהבחין בי חגור בחגורת הפוכדורים. זה נראה באמת מטופש כשחושבים על זה.
"נו כמה פוקימונים כבר יש לך?" הוא שאל את טרטוויג שפלט מפיו "שניים" בשנאה צרופה, אפילו שכמעט לא הכירו אך נראה לי שלי ולטרטוויג היה מן קשר כזה, משהו לא מוסבר.
"שניים?" דרו צחק "לי יש חמישה!" דרו אמר "טוב בוא נראה את העליבות שלהם, אני מזמין אותך לקרב אחד על אחד!" אמר דרו טרטוויג הסכים וסימן לי ללכת לקרב. נלחצתי, איך אני אמור לתקוף?
דרו צחק "אני אקל עליך" הוא אמר וזרק פוכדור לאוויר.
מהפוכדור יצאה מאין לטאה כחולה בעל ניבים גדולים אשר הקנו לה מראה תוקפני.
"באגון" אמר דרו "פוקימון חזק שהולך לנצח את הטרטוויג העלוב שלך" נשפתי בכעס וניערתי מעלי את חגורת הפוכדורים.
התקדמתי קדימה, זה עומד להיות קרב קשה.
"טרטוויג, דחיפה!" צעק עליי טרטוויג. זה מוזר מאוד להיות פוקימון.
רצתי קדימה ונחתי חזק בבאגון. באגון נהדף מאט אחורה אך מיד קפץ קדימה והשתמש עליי בנשיכה.
רגלי נפגעה וזעקתי בכאב.
"הטרטוויג שלך לא שווה כלום, הוא לא יכול להתמודד עם כאב" אמר דרו.
"טרטוויג, שאיבה!" צעק טרטוויג. נראה לי שהוא נהנה שהפעם הוא זה שנותן את הפקודות.
עמדתי שם וניסיתי להתרכז.
ניסיתי לחוש את האנרגיה בגוף של בגון ולהעביר אותה אליי. עצמתי את עיני והתרכזתי ולהפתעתי הרבה הרגשתי את הפצע ברגלי מתחיל להיסגר.
פתחתי את עיני וראיתי את באגון מעט נחלש.
"איזה עלוב אתה, מתקפות עשב בקושי פוגעות בבאגון!" צחק דרו ואמר "באגון, תגמור את זה עם זעם" ראיתי את באגון מתקרב אלי הוא נראה כועס מתמיד. 'זהו, זה הסוף' באגון התקרב, הוא עמד לצאת למתקפה הסופית ופתאום הרגשתי כוח בלתי מוסבר. קמתי והנפתי את ראשי בתנועה מעגלית ולהפתעתי הרבה יצאו מהגבעול שעל ראשי מספר עלים חדים כתער אשר הדפו את באגון אחורה ושרטו אותו, למרות שמתקפות עשב כמעט לא פוגעות בו.
"קוו... אה טרטוויג למדת עלי תער!" צעקה ג'סי מאחורה.
קולה חיזק אותי
ידעתי מה לעשות. רצתי והשתמשתי בדחיפה אשר העיפה את באגון. התקרבתי אליו, לעשות את המתקפה שתסיים את הקרב אך לפתע הוא קפץ עלי והתחיל לנשוך אותי נמרצות בכל הגוף.
"טוויג!" זעקתי בכאב. טרטוויג נראה עובד עצות.
המשכתי לזעוק בכאב ולאט לאט עיני נעצמו, התעלפתי. הדבר האחרון ששמעתי היה זעקת "קווין!" מפיה של ג'סי וצחוקו הקר של דרו.
הפסדתי, אני הפסדתי בקרב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
התעוררתי במיטת טיפולים כשכל גופי כואב.
"הוא מתעורר!" שמעתי את ג'סי וראיתי אותה רצה לעברי, מרימה אותי ומחבקת אותי. הרגשתי שוב את החמימות הזאת בכל הגוף. מאחורה ראיתי את טרטוויג "אני מצטער אדון-גדול זו אשמתי" הוא אמר.
הרגשתי שוב חלש "הוא מתעלף שוב" שמעתי את ג'סי וראיתי צ'נסי רצה לעברי.

פרק יפה, חבל שלדרו יש באגון כי אני ממש אוהב אותו:( והפרק ממש יפה, אהבתי את זה שטרטוויג קורא לקווין אדון-גדול.

קראת את הפרק הקודם? גם שם הוא קורא לו אדון גדול.
למה חבל? אז מה עם הוא האויב הולכים להיות לו פוקימונים מגניבים.

[QUOTE=scizor-x;1248317]קראת את הפרק הקודם? גם שם הוא קורא לו אדון גדול.
למה חבל? אז מה עם הוא האויב הולכים להיות לו פוקימונים מגניבים.[/QUOTE]

קראתי אבל שחכתי לכתוב וזה יותר כיף שלגיבור יש פוקימונים קולים ולא ליריב.

הולכים להיות לו פוקימונים מאוד קולים.
מעכשיו אני עושה ספוילר לפרק הבא!

האם קווין יחלים?
מה פשר תחושת החמימות שהוא מרגיש כשג'סי חיבקה אותו?
למה טרטוויג מתנהג מוזר כל-כך?
מי אחראי להחלפת הגופים בינהים?
הכל בפרק הבא!
"אני האשם? להתרגל לגוף של טרטוויג!"

נשמע פרק מעניין, מחכה לו.

נחמד מאוד
אתה צריך לעשות שהוא יחזור מהר לגוף שלו עצמו, אלא אם כן כל העלילה קשורה בשינוי הזה, כי לא הגיוני שכבר מהפרק השביעי הוא ישתנה אם אין לזה משמעות רצינית מדי.
בכ"מ על הפרק הנוכחי ראיתי כמה שגיאות בהקלדה, אבל בעיקרון אני נותן לך ציון של 10 מתוך 10
מגיע לך.

תודה רבה לך, אני ניגש לקרוא את הסיפור שלך.

כל הכבוד!! ממש אהבתי את הפרק מעניין מה יקרה עכשיו :)

[size="3"][b][u]פרק 10-אני האשם? להתרגל לגוף של טרטוויג![/u][/b][/size]
באגון התקרב אלי. הוא רץ ונשך אותי נמרצות זעקתי מכאבים "לא!" צעקתי "תפסיק! תפסיק!"
התעוררתי מלא זעה במיטה שלי במרכז הפוקימונים. 'איזה סיוט' חשבתי לעצמי.
באתי לרדת מהמיטה ולפתע קלטתי באיזה גובה אני 'זה מבאס להיות כל-כך קטן' חשבתי לעצמי וקפצתי מהמיטה. לחצתי על כפתור בצד הדלת והדלת נפתחה עבורי .
יצאתי החוצה וראיתי את ג'סי וטרטוויג מדברם בניהם 'עדיין מוזר' חשבתי לעצמי, התקרבתי והקפצתי על הכיסא לידם. הם לא הבחינו בי עד שאמרתי "טוויג" ושניהם הסתובבו בהפתעה. "קווין!" צעקה ג'סי "אדון-גדול!" צעק טרטוויג, הרים אותי ושם אותי עליו "אני מצטער" הוא אמר "בגללי הפסדת פחדתי שאתה לא תתאושש" קמתי ממנו וקפצתי על הרצפה "טוויג,טרטוויג!" אמרתי.
טרטוויג הבין שאמרתי "זו לא אשמתך" ג'סי הרימה אותי ושמה אותי עליה. שוב הרגשתי את תחושת החמימות שהרגשתי כל הזמן. ולפתע נפל לי האסימון. אני מאוהב בג'סי.
'לא יכול להיות' חשבתי לעצמי אבל מהר הבנתי שאני מאוהב בשותפה שלי, למרות שאני אתה רק שבועיים.
"קווין אני חשבתי שאתה... שאתה..." אמרה ג'סי ומיד פרצה בבכי.
ניסיתי לנחם אותה והיא ניגבה את דמעותיה "אני שמחה שאתה בסדר" היא אמרה. האחות ג'וי בדיוק הגיעה עם מגש של חטיפים. היא הביאה לטרטוויג ולג'סי פיצה ולי היא הביאה קערה עם אוכל פוקימונים. באי רצון טעמתי מהאוכל. טעמו היה מגעיל, איך הפוקימונים סובלים אותו?
ירקתי את האוכל אז ג'סי וטרטוויג, שהבינו מיד, נתנו לי חצי מהפיצה שלהם ואכלתי אותה ברצון רב.
האחות ג'וי באה אלינו שוב ואמרה לטרטוויג "הוא צריך לנוח, שים אותו בפוכדור שלו".
"טוויג, טרטוויג!" מחאתי ונעניתי בראשי.
"אבל אתה חייב" אמרה האחות ג'וי טרטוויגהסתכל עלי במבט של סליחה והוציא את הפוכדור. הרגשתי משהו עוטף אותי, התכווצתי והשתגרתי אל תוך פנים הפוכדור בפחד רב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הופעתי במרכז מדשאה גדולה שלצידה היה אגם. היו סביבי עצים רבים והבחנתי בפוליוואג שוחה במימי האגם. התקרבתי אליו "זה פנים הפוכדור?" שאלתי ופוליוואג הנהן "כן אדון-גדול לפה אני וטרטוויג והפוקימונים שתתפוס מגיעים, זה די כיף פה מתרגלים לזה".
דיברתי מעט עם פוליוואג והלכתי לחפש לי משהו לאכול. מצאתי שיח גדול עם תותי יער. אכלתי אותם בהנאה והרגשתי איך אני מתחזק.
"ככה אנחנו נחים פה" הסביר פוליוואג שיצא ממימי האגם. הוא קפץ וקטף תות יער ואכל אותו ביס, ביס.
לפתע הרגשתי משיכה חזקה בגב וראיתי שחור.
הרגשתי שאני גדל ולבסוף הרגשתי שאני על רצפה קשה. הסתכלתי וראיתי את טרטוויג וג'סי. יצאתי מהפוכדור.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
האחות ג'וי לקחה אותי אל חדר הטיפולים ונתנה לי תרופה.
"עכשיו אני רוצה שתשחק עם הפוקימונים הנחמדים האלה בזמן שאני אלך להביא לך פרס גדול" היא אמרה.
הסתכלתי על חבורת פוקימונים ששיחקה בחוץ בדשא.
היו שם כמה פיצויים ו-3 סטארלים.
יצאתי לעברם ושאלתי אם אני יכול להצטרף אך הם דחו אותי והעיפו אותי משם. חזרתי על חדר הטיפולים ושם חיכתה לי האחות ג'וי עם חטיף פוקימונים מיוחד. 'נמאס לי' חשבתי ורצתי לדלת. לחצתי על הכפתור וברחתי החוצה.
חלפתי ליד טרטוויג וג'סי "קווין, אדון-גדול!" שמעתי אותם אך המשכתי לרוץ הדלת של המרכז נפתחה אוטומית. יצאתי לדרך אפר. המשכתי לרוץ לאורך הדרך עד שהגעתי ליער והתיישבתי שם והתחלתי לבכות 'למה זה מגיע לי?' חשבתי.
לאחר 10 דקות הגיעו טרטוויג וג'סי. הסברתי להם שנמאס לי כבר להיות פוקימון.
טרטווויג אמר לי שלו נמאס להיות בגוף של באדם ושהאוכל שלנו לא משהו.
לפתע, התעלפתי שוב
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"קווין אתה צריך להתרכז במה שאני אומר לך!" שמעתי קול.
"מי אתה?"שאלתי.
"אני אגלה את עצמי בהמשך אבל אני רק עכשיו גילתי מה עשית. אני אחזיר אותך לגוף שלך ואני רוצה שתלך לישון היום מוקדם. אני יכול לדבר איתך רק כשאתה ישן אז אני אסביר לך הכל מאוחר יותר. ההתעלפות היתה זמנית, אתה מתעורר עכשיו"
~~~~~~~~~~~~~~~~
התעוררתי "טרטוויג, אתה התעלפת" אמרה ג'סי, שעמדה מעלי בפנים מודאגות. "חלמתי חלום מוזר" אמרתי ומפי בקעו המילים הנכונות.
לא "טוויג" ולא "טרטוויג" מילים אמיתיות.
קפצתי "ג'סי חזרתי!" צעקתי.
לקח לה שניה לקלוט אך מהר היא קפצה ושמחה איתי. מהר מאוד הצטרף אלינו טרטוויג, הכל חזר למצב הרגיל.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הלכתי לישון ומיד שמעתי את הקול.
"אני יודע שיש לך הרבה שאלותאך אני אפתח בזה. אתה זה שהחלפת בינך לבין טרטוויג"


בפרק הבא:
מי הדובר המסתורי?
איך קווין יגיב לחדשות?
מה פשר האירועים המשונים שקרו כל הזמן?
מה זה אברה חונך?
הכל בפרק הבא:
"קסמים? קול משונה בחלום!"

ה-פרק!! איזה מגניב!! פרק מש טוב :) אולי תעשה עוד אחד היום :)

הפרק יצא במהירות כזאת גדולה, בכל מקרה כרגיל פרק מעולה 10/10, מחכה לפרק הבא.

מצוין שהקשבת לי
רק יש דבר אחד שלא הבנתי
קודם כל זה ממש מבלבל, ראיתי את טרטוויג וג'סי, זה אמור להיות "ראיתי את הגוף של עצמי ואת ג'סי".
דבר שני יש פה משפט לא טוב בכלל

לאחר 10 דקות הגיעו טרטוויג וג'סי. הסברתי להם שנמאס לי כבר להיות פוקימון.

איך הוא הסביר אם כל מה שיוצא מהפה שלו זה "טוויג, טוויג"?
תחשוב על זה

אוקיי.
אני קורא לגוף שלו "טרטוויג" כי זה יותר נוח.
הוא הסביר בקלות.
אמר לטרטוויג וטרטוויג תרגם.