שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

''אמ...אוקיי' מלמלתיף 'אני חלק מהנבואה..?' חשבתי, 'לא..אין סיכוי הכוונה היא בטח לנסיכה אחרת או...לדימוי נסיכה' חשבתי בלחץ, נכנסתי אל תוך המערה של רייצ'ל, היא חיכתה לנו שם ''בואו בואו שבו'' רייצ'ל קרה בזמן שנכנסנו, אני ואופק התיישנו על אבנים שטוחות מול רייצ'ל, שמיד התחילה לדבר

בהיתי ברייצ'ל בזמן שדיקלמה את הנבואה שאמרתי לטל נזכרתי בפעם הראשונה שהיא ניבאה לי את הנבואה הזאת
*לפני שנה*
נכנסתי למחנה כירון הופיע מולי "אתה אמור להיות מת אופק" אמר כירון "איזה קבלת פנים מדהימה איפה האורקל?" שאלתי בגבעות למעלה יש מערה היא שם אבל את בטוח שאתה לא צריך לנוח?" הוא שאל "כן אני בטוח" אמרתי ורצתי למערה נכנסתי פנימה והאורקל ישבה שם היתיישבתי מולה
----------------------------------------------------
רייצ'ל קטעה את הזיכרון שלי שקלטה שאני בוהה בה "אופק הכל בסדר?" היא שאלה "אה?" שאלתי וטלטלתי את ראשי "כן הכל בסדר" אמרתי

''אמ...רייצ'ל'' התחלתי לשאול אותה, ''כן, טל?'', היא שאלה, ''למה הכוונה בנסיכה? הכוונה היא אולי לדימוי, לא באמת נסיכה, כאילו את יועת רק דימוי לנסיכה, שהיא כמו נסיכה אבל לא באמת?'' שאלתי את רייצ'ל בתקווה, רייצ'ל הביטה בפני, לא יוגעת למה אבל נראה כאילו היא מנסה לפענח את הבעת פניי, ''נו..?'' שאלתי בחוסר סבלנות

"הכוונה לנסיכה טלוכמו שאני משערת שאופק אמר לך אין הרבה נסיכות שיודעות על זה" רייצ'ל אמרה "רייצ'ל אני צודק בפירוש השורות הראשונות נכון?" שאלתי "לצערי אני לא יודעת ואני מקווה שאתה טועה אני שונאת את החצוי הזה" היא אמרה "איזה חצוי?" שאלה טל "מי?"

''רגע רגע רגע...'' קטעתי את אופק ורייצ'ל, 'הנסיכה טל..זה מידרדר יותר ויותר..' חשבת לעצמי, ''רייצ'ל, את ידועת איזה נסיכה טל? כאילו של מה...שנוכל להביא אותה לפה'' שאלתי את רייצ'ל אחרי שהיא תענה לי אשאל ''עכשיו, לאיזה חצוי התכוונת קודם?''

"הנסיכה טל אני חושבת שאת יודעת למי הכוונה" רייצ'ל אמרה "את הנסיכה טל ממימד אולמטיק ברגע שאופק ראה אותך חוצה את גבולות המחנה הוא ישר רץ לספר לי והחצוי שעליו אנו מדברים ואנחנו רק חושדים שזההוא פרסאוס ג'קסון"

''לא!'' אמלמל, ''לא יכול להיות!'' אומר, ארגיש את הדמעות עולות בעייני, 'אני מפחדת...לא יכול להיות שזו אני..' אחשוב לעצמי, ואברח מהר אל הים שעל יד המחנה, אכנס למערה אשר נמצאת ממזרח לים, ושרק אני יודעת היכן היא מפני שהיא מוסתרת על ידי שיחים ועצים רבים, אשב שם ואבכה מפחד

"טל..." לחשתי "היא חזקה היא תסתדר לבדה" רייצ'ל אמרה לי "לא היינו צריכים לעשות את זה רייצ'ל" אמרתי לה "החצוי החזק ביותר עושה את דרכו הנה ואתה דואג לטל" ריצצ'ל אמרה "שלשה אחים שלי יצאו למשימת התאבדות תאליה אנבת' ופרסי כולם והכל בגלל הנבואה הזאת" אמרתי בכעס רייצ'ל התקרבה אליי ונישקה אותי על הלחי "תמיד תזכור אופק אין לעמוד בדרכו של הגורל"

'מה אני עושה... אני פה בוכה, בזמן שגורל העולם תלוי בי ובאיזה חצוי...' חשבתי לעצמי בעודי בוכה, 'לא! אסור לי לבכות, עליי לצאת ומיד אל מחוץ למערה אבל.... עם אני הנסיכה אני..אמורה להתאהב בחצוי... ועם אופק ורייצ'ל צודקים..'' עייני נפערו, ''אני..אמורה להתאהב בפרסאוס ג'קסון!', ''זה לא זמן להיות חלשה, עם זה הגורל שלי, עליי לעקוב אחריו, גורל העולם תולי בי!'' אמלמל לעצמי, אצא מן המערה ואתקדם במהירות אל המערה של רייצ'ל, ברגע שאכנס פנימה ישר אומר ''זה אומר שאני אמורה להתאהב בפרסאוס ג'קסון נכון?''

"כן" אמרתי לטל "אך עלייך להיזהר מאנבת' " אמרתי "אחרי הכל היא חברה שלו, רייצ'ל אני יבוא יותר מאוחר, טל בואי אחריי" אמרתי ויצאתי מהמערה הלכתי לעבר ביתן פוסידון טל נכנסה אחריי "את צריכה להיזהר אנבת' ותאליה איתו הם עכשיו בשאול ליד נהר הסטיקס" אמרתי

''אבל...אני לא מכירה אותו בכלל...'' מלמלתי, ''אני יודע, אבל אין בררה'' השיב לי אופק בקול קר, ''גורל העולם תוליי בך'' הוא המשיך, הוא נתן לי פנינה ואמר לי לנפץ אותה לרגלי ולחשוב על המיקום של פרסאוס ג'קסון, לקחתי את הפנינה וניפצתי אותה לרגליי, תוך כמה רגעים עמדתי מול פרסאוס ג'קסון, תאליה ואנב'ת המופתעים, ''אמ...שלום'' אמר פרסאוס, ''אה..שלום'' השבתי לו חזרה, אנב'ת בניגוד אליו הייתה יותר חשדנית, היא הצמידה סכין לגרוני ושאלה ''מי את ומה את עושה פה?'', ''אני טל ממחנה החצויים, בת דמטר והפייטוס'', השבתי, ''רגע...זה אומר שאת?'' אמרה אנב'ת ונסוגה מעט, ''כן, זה אומר שאני אלה'', השלמתי את משפטה, ''אוקיי...טל.. מה את עושה פה?'' שאל אותי פרסאוס, ''אני פה...'' אמרתי והבטתי מעלה, אל האופק, ''כדי להגשים את הנבואה, שעם לא תתקיים... העולם יושמד..''

חשבתי על נהר הסטיקס והופעתי שם מאחורי פרסי אנבת' תאליה וטל שמתי את ידי על כתפה של תאליה היא הסתובבה "היי אחותי" אמרתי "היי אופק" היא אמרה אופק?" שאלה טל והסתובבה "זה אני" אמרתי וחייכתי לכולם "מה נשמע נסיכה?" שאלתי את טל

'לא! שלא ידעו' חשבתי לעצמי, 'אני לא רוצה שפרסאוס ידע, אני לא רוצה שמישהו ידע שאני נסיכה, ברגע שאנשים מגלים את זה יחסם אליי משתנה, אני אוהבת את היחס שאני מקבלת עכשיו, שאני אחת מהם, ''הכל בסדר אופק, ודיברנו על זה, מספיק עם כינויי החיבה הזה, נסיכה'' אמרתי בתקווה שאופק יבין את הרמז

"אוקיי אוקיי, מה נשמע אחיי? לא ראיתי אתכם זמן רב" קראתי "אתה לא אחי" קרא פרסי "אני אחיך האם לא הבחת בכך בת החכמה?" שאלתי את אנבת' "היד שלך" היא אמרה הפשלתי את שרוולי הסימנים האותיות והפסים נצצו "אתה בן ארבעת האלים" אמרה אנבת' "אכן כן קסמיי מגינים עליכם האם לא שמתם לב שלא נתקלתם במפלצת עד בואכם לשאול אם תיכנסו לגן ההיספירדות יקבלו אתכם בברכה תיכנסו לים ותוכלו לנשום היכנסו לסטיקס ולא יקרה לכם כלום" אמרתי להם

''שוויצר...'' מלמלתי וגילגלתי עיינים, אנב'ת, פרסי ותאליה פרצו בקול גדול, ''המף...'' מלמל אופק, ''תגידו תודה לפחות...'', ''תודה אופק'' עניתי מבעד לצחוק, ''טוב'' אמרתי והתעשטתי על עצמי, ''פרסי, אמב'ת, תאליה מה אתם עושים פה בכלל?''