-
[quote=dj pon-3;1458459][b]איתי[/b]
[spoiler]לא הצלחתי לחשוב על מה להגיב לך כל הזמן הזה@~@ אבל ממש כבר נמאס לי לשבור את הראש- אני מחרבשת.
ואגב, זה שלא הצלחתי לחשוב לך על תגובה זה בגללי, לא בגללךxd התגובה שלך בסדר. הבעיה הייתה בי, שלא תכננתי יותר מדי><" אני בדרך כלל נוהגת להמציא קטעים לא עלילתיים על המקום, כי אני גם ככה לא זוכרת אותם גם אם אני מתכננת אותם מראש...
~~~
"כן, כן~ כבר התעדכנתי בהכל! אל תדאג, אתה בטוח עם מילי! נחצה את המדבר בצ'יק!" היא מודיעה לאחר שהיא מורה לרייהורן שלה להתחיל להתקדם.
"...וככה אני ולואי הבסנו את פוקימון האבן הענקי!" ווילי מסיימת לספר לך עוד סיפור על איך היא והקיובון שלה, לואי, הביסו פוקימון מתפרע. היא לא הביסה יותר מדי פוקימונים, שלושה בלבד. אבל היא סיפרה כל סיפור חמש פעמים. כבר איבדת את הסבלנות. אתה מתעסק בלבהות בחול האינסופי שמולך, מצדך ומאחוריך. מדי פעם אתה קולט איזה קקטוס קטן וצהבהב. אפילו הקקטוסים נראים חסרי חיים במדבר זה. אתם כבר בדרך יותר מחצי יום, השמיים מתחילים לקבל צבע כתמתם- כמו החול שסביבך. אתה מפהק משיעמום בזמן שווילי מתחילה לספר מחדש את הסיפור על איך שהביסה גליגאר משוגע. 'אני מעדיף שיתקיפו אותנו שודדים או פוקימוני פרא מאשר לשמוע עוד פעם את הסיפורים המשעממים שלה!' מחשבה זו מתעופפת בראשך המשתגע. אתה כל כך קרוב ללהחטיף לה אגרוף, 'למה נשים מדברות כל כך הרבה?!' הקול שלה כל כך מעצבן אותך והחום רק מחמיר את המצב, הראש שלך מתפוצץ. כאב הראש שלך נעלם למספר שניות כאשר ליבך קופץ וכמעט בורח דרך הגרון שלך, אחד הגלגלים של הכרכרה, הגלגל עליו אתה יושב, נתקע בתוך חור באדמה. ואם זה לא מספיק פתאומי כדי להביל אותך, מתווספת לנפילה זאת צעקתו המבוהלת של רייהורן.
"מ-מה?!" גם ווילי נשמעת מבוהלת, לפחות היא הפסיקה לחפור עם הסיפורים המשעממים שלה:"אה! אל תרד מהכרכרה, זאת מלכודת חול! אני אטפל בזה, בדרך כלל רק פוקימון אחד אחראי למלכודות האלו" היא מודיעה, קופצת מהכרכרה ומוציאה מהמושב האחורי חניט ארוך שלהבו מזכיר צלב. [url="http://moe.animecharactersdatabase.com/uploads/chars/5688-988890713.jpg"]קליק[/url]. היא מתקרבת בזהירות אל הגלגל הקדמי בצד שלך, מלטפת את רייהורן בדרכה ומרגיעה אותו מעט. היא מרימה את הנחיט שלה באוויר, מכוונת את הלהב שלו אל כיוון מלכודת החול שלאט לאט מושך לתוכו את הכרכרה עצמה. היא מכניסה בכוח את החינט שלה אל תוך מלכודת החול, מושכת אותו לאחר זמן מה. החניט לא יוצא לבדו מתוך המלכודת, הלהב מושך איתו פוקימון המזכיר בצורתו תנין, צבעו חום כהה הדומה לצבע החול מסביב. הצבע האדום מתווסף לגופו, יוצא מהחור הענקי שנוצר בגבו בצורה נוזלית [img]http://sprites.pokecheck.org/i/552.gif[/img]
ווילי מצחקקת ומשחררת את החניט שלה בעזרת בעיטה בגופה של הפוקימון:"קרוקורוק... עוד סיפור לאוסף הסיפורים שלי! אני כל כך אמיצה~" היא מודיעה ומוציאה מתפחת מכיסה, הופכת את החניט שלה ומתחילה לנקות את הלהב מהדם:"בטח עדיין לא סיפרתי לך על הפעם שהבסתי אוסף של סאנדילים, אה?" היא סיפרה לך. היא שוב פעם הולכת לחזור על הסיפור הזה... היא לא עשתה כלום, רק נתנה לרייהורן שלה לבעוט בכולם כי לחוסר מזלם של הסאנדילים הם לא היו במקום נוח לחפירה. זה הכל רק עניין של מזל... אבל משו מה היא עדיין גאה בסיפור הזה. אתה יוצא ממצב ההתעלמות שלך בחוסר ברירה לצעקותיו של רייהורן. אתה מתכוון לשאול את ווילי מה עכשיו קורה כשאתה שם לב- היא איננה! לפני שנייה היא עמדה ממש מולך על חול המדבר, מנקה את החניט שלה ומברברת לך על שטויות טיפשיות ופתאום היא איננה...? אתה בודק את המושב לידך, את המושב מאחוריך. שום דבר. למרות שלארוויטאר וקיובון נראים לחוצים מאוד. אתה חוזר לבחון את המקום בו לפני רגע עמדה ווילי. רק רייהורן מקפץ במקום ומנסה להשתחרר מהכרכרה בכל כוחו תוך כדי שהוא מתחיל לאט לאט לשקוע אל תוך החול. יחד איתו גם קצה הלהב של החניט של ווילי, ממש כבר כמעט נעלם לגמריי אל תוך האדמה.[/spoiler]
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]"טפלו אתם במקרה הזה. המשימה שלכם הכי פחות דחופה לביצוע כרגע. אני מאריכה לכם את המשימה לעד שתסיימו את העניין עם הנערה הזאת" עונה המפקדת לעדכונכם. אתם שוב במשרדה של המפקדת, עומדים בכניסה אליו עם דלת פתוחה ומקשיבים לפקודותיה לאחר שהבאתם לה את הפוקימונים שכבר לכדתם. נשארו לכם ללכוד עוד שני פוקימוני חשמל.
"בגלל שאנחנו לא בטוחים אם היא באמת מרגלת או סתם אזרחית עם בעיה שכלית לא נוכל ישר לעצור אותה. לכן המשימה שלכם היא כזאת: תישארו צמודים אליה ותנסו למצוא מידע עליה. שמה, משפחתה, מקום מגוריה... כל מני דברים קטנים כאלו. בשום פנים ואופן אל תעזבו אותה לבדה עד שתהיו בטוחים שהיא אזרחית וכמובן תמצאו את המשפחה שלה. או, אם חס וחלילה היא מרגלת- תביאו אותה לכאן מיד! האם זה ברור?"
"כן המפקדת!" מיקאדו ממהר להודיע.[/spoiler]
[b]עמית[/b]
[spoiler]"שמי הוא רובי. בנו של נורמאן, אולי שמעת עליי. אני המתאם הטוב ביותר בכל הואן! למרות שאת זה כבר בטח ניחשת, הפוקימונים שלי הרי נראים מדהים!" הוא מחמיא לעצמו, אתה לא ממש מסתכל עליו או על הפוקימון שלו. מבטך שקוע בעץ, בזכות זה אתה יכול לזהות נוצה שחורה נופלת באיטיות מצמרת העץ, לאט לאט מתקרבת יותר ויותר אל האדמה.[/spoiler][/quote]
״ואתה גם ממש עניו״ אמלמל לעצמי בשקט ״מעולם לא שמעתי עליך״ אגיד לו ואביט בנוצה ״אנכנו והואן במלחמה לכן אם הייתי במקומך לא הייתי משביץ בזה שאתה משם אחרת יאסרו אותך על ריגול״ אסביר לו וארים את הנוצה ״היא יודעת שאנכנו פה״ אלחש לו ואחפש את מקור הנוצה מהעץ ״אנכנו צרכים להרוג את היצור ״ אגיד ואזכר במשימה ׳ואז לשחוט את הראש׳ אחשוב ואבלע רוק מגועל ״מוכן?״ אשאל את רובי
-
[b]עמית[/b]
[spoiler]"מלחמה?! ברצינות? לא שמעתי על זה... ובדיוק תכננתי לנסות את מזלי בתחרויות הסרטים שבסינו..." הוא נשמע מאוכזב. אתה תופס את הנוצה לפני שהיא מספיקה לפגוע באדמה, נוצה קשה ומכוערת בצבע שחור חזק.
"תתפוס אתה את הפוקימון, יש לך פוקימון קרח. הפוקימונים שלי לא נלחמים! תגמור עם זה כבר כדי שאוכל לצאת מהיער הזה ואולי סוף כל סוף תהיה לי קליטה! אני חייב לברר את מה שאמרת על המלחמה! אני מקווה מאוד בשבילך שאתה לא צוחק איתי!"[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1458459][b]
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]"טפלו אתם במקרה הזה. המשימה שלכם הכי פחות דחופה לביצוע כרגע. אני מאריכה לכם את המשימה לעד שתסיימו את העניין עם הנערה הזאת" עונה המפקדת לעדכונכם. אתם שוב במשרדה של המפקדת, עומדים בכניסה אליו עם דלת פתוחה ומקשיבים לפקודותיה לאחר שהבאתם לה את הפוקימונים שכבר לכדתם. נשארו לכם ללכוד עוד שני פוקימוני חשמל.
"בגלל שאנחנו לא בטוחים אם היא באמת מרגלת או סתם אזרחית עם בעיה שכלית לא נוכל ישר לעצור אותה. לכן המשימה שלכם היא כזאת: תישארו צמודים אליה ותנסו למצוא מידע עליה. שמה, משפחתה, מקום מגוריה... כל מני דברים קטנים כאלו. בשום פנים ואופן אל תעזבו אותה לבדה עד שתהיו בטוחים שהיא אזרחית וכמובן תמצאו את המשפחה שלה. או, אם חס וחלילה היא מרגלת- תביאו אותה לכאן מיד! האם זה ברור?"
"כן המפקדת!" מיקאדו ממהר להודיע.[/spoiler]
[/spoiler][/quote]
"כן המפקדת!" אני קורא כאשר דעותיי על העובדה שהיא החליטה לשלוח אותנו למשימה כבר רצות בראשי.
'אוף, למה דווקא אותנו? באתי לצבא בשביל להילחם, לעבוד, לא בשביל לתחקר אנשים שרוטים.' מחשבות כאלו ואחרות רצות בראשי בזמן שאני ומיקאדו מתקדמים בחזרה לבית החולים.
-
[quote=dj pon-3;1458463][b]עמית[/b]
[spoiler]"מלחמה?! ברצינות? לא שמעתי על זה... ובדיוק תכננתי לנסות את מזלי בתחרויות הסרטים שבסינו..." הוא נשמע מאוכזב. אתה תופס את הנוצה לפני שהיא מספיקה לפגוע באדמה, נוצה קשה ומכוערת בצבע שחור חזק.
"תתפוס אתה את הפוקימון, יש לך פוקימון קרח. הפוקימונים שלי לא נלחמים! תגמור עם זה כבר כדי שאוכל לצאת מהיער הזה ואולי סוף כל סוף תהיה לי קליטה! אני חייב לברר את מה שאמרת על המלחמה! אני מקווה מאוד בשבילך שאתה לא צוחק איתי!"[/spoiler][/quote]
אכניס את הנוצה לכיס ׳מזכרת מהמשימה הראשונה׳ אחשוב אך אז אזכר במה שרובי אמר לי על זה שהוא מתאם ״אהה סליחה על הבורות״ אגיד וארגיש טיפש ״אבל מה זה מתאם?״ אשאל ואביט ברובי ״והסרטים היחידים שאני מכיר זה סירטי כבוד על לחימה בצבא״ אגיד לו מאט מבולבל ״ומקבלים אותם רק יוצאי מלחמה ואתה אפילו לא מהמחוז הזה!״ אסביר לו ״לכן בטוח לא תקבל סרט כבוד״ אגיד ״ומה זה קליטה?״ אשאל אותו ואתכיל לבדוק כל פריט על הבן אדם שמולי כדי להבין מי הוא או מה הוא ״זה עוד אחד מהמחשירים המוזרים האלה שלך?״ אשאל ממש מבולבל
-
מה אתם אומרים על איוונט קטן עם פרסים מגניבים? כצ'ופאר על זה שאין לי הרבה זמן למ"ת הזה?
כמובן, בנוסף לפרס הקטן הזה: [url]http://www.youtube.com/watch?v=sWoFVj5uYpk[/url]
[B]סנפאי[/B]
[SPOILER]אתה חוזר יחד עם מיקאדו אל בית החולים(לול, כתבתי בטעות מרכז הפוקימונים בהתחלה), שם אתם נכנסים אל החדר עם הנערה. בחדר יש עוד מספר חולים, אבל כל אחד עסוק בעצמו והם לא ממש חשובים כדי שאתאר אותם בדיוק מדויק יחד עם צורת החדר. בית חולים, לבן ומסכן כזה.
"היי, קיוויתי לראות אתכם שוב! רציתי להודות לכם על מה שעשיתם בשבילי!" אומרת הנערה לאחר שהיא רואה את שניכם נכנסים דרך הדלת, המיטה עליה היא שוכבת לא רחוקה מהכניסה, מעט שמאלה מכיוון הדלת. המיטה עצמה עליה הנערה שוכבת נמוכה יחסית ובצע אפור. המצאים שלה גם כן אפרפרים. זה יוצר מראה דיי עגום, לא שאפשר לצפות יותר מדי למיטה לנערה בלי כסף. היא לא שוכבת לגמריי, ראשה מוגבה בעזרת שתי כריות(כאן נשמתי פירורים של לחם :שיעול: ) מה שנותן לה את האפשרות להסתכל למיקאדו בעיניים כאשר הוא מתיישב על הכיסא הקטן שליד המיטה שלה. אתה נאלץ לעמוד. (שיעול)
"לפי מה שהאחות סיפרה לנו, נולדת בהואן, נכון?" מיקאדו מתחיל בשאלות.
"אה... כן. בעיירה ליטלרוט. אבא שלי הוא פרופסור בירץ', בטח שמעתם עליו?" היא עונה לשאלתו.
"אף פעם לא שמעתי עליו..." עונה לה מיקאדו, נשמע לא ממש בטוח בעצמו. הוא עובר להסתכל עליך. אתה מניד את ראשך לשלילה כסימן לכך שגם אתה אף פעם לא שמעת שם זה.
"טוב... אולי הוא לא מפורסם כפי שחשבתי..." הנערה ממלמלת בשקט, אתה יכול לשמוע את האכזבה בקולה.
"דיברנו עם האחות לפני שנכנסנו לכאן, היא אמרה שאת חופשיה ללכת. לכן כבר עכשיו אנחנו הולכים להתארגן ליציאה לעיירת ליטלרוט ונקח אותך הביתה" מודיע מיקאדו, אכן דיברתם עם האחות לפני שהגעתם לכאן. הנערה כרגע אמורה להיות בסדר גמור וקיבלתם ממנה את האישור לקחת אותה מבית החולים.
"אה, רגע! אני עדיין לא יכולה לחזור הביתה, אני צריכה למצוא את רובי והפוקימונים שלי!" הנערה מתיישבת על ישבנה, מפסיקה להישען על הכריות:"אני לא יכולה סתם לחזור הביתה ולנטוש אותם במקום המדברי הזה!"
"הפוקימונים שלך...? את גם חלק מצבא הואן?" מיקאדו נשמע מעט מבולבל. אותך זה פחות מפתיע, המקום היחידי שאפשר למצוא אנשים מוזרים כמוהה זה רק בצבא. השאלה היא איזה צבא?
"צבא הואן...? לא... אני סתם מאמנת פוקימונים... אבל כבר הבסתי את כל מאמני המכון שבהואן! אני והפוקימונים שלי עברנו הרבה ביחד! אני באמת מודה לכם על הרצון הטוב והכל, אבל אני לא הולכת לחזור הביתה בלי למצוא לפני את רובי והפוקימונים שלי!" מיקאדו מסתכל עליך, הוא נראה מבולבל. בדיוק כמוך, גם אתה לא ממש מבין על מה הילדה הזאת מקשקשת. מה ההבדל בין 'מאמן פוקימונים' ל'חייל בצבא'? ומה זה 'מאמני מכון'? אף פעם לא שמעת על זה.
"אין לכם מושג על מה אני מדברת, נכון?" היא שואלת את שניכם לאחר מספר שניות של שקט מביך. אתה ומיקאדו מנידים את ראשכם לשלילה בחוסר ביטחון. כתגובה לכך היא נאנחת אנחה קולנית:"אהה... התחלתי לחשוד כשהאחות אמרה שהואן מדבר אחד גדול מלא בהרי געש... אבל זה פשוט בלתי יאומן... למרות שאם זה נכון, זה יסביר את כל הדברים המוזרים שקורה כאן..." היא לוקחת הפסקה של חצי דקה, אין לך מה לומר. זה נראה שגם למיקאדו אין מה לומר, שניכם לא ממש מבינים על מה היא מקשקשת. האם הבעיה המוחית שנגרמה לה בגלל השמש החזקה חמורה יותר ממה שחשבתם? האם היא מלכתחילה נולדה מוזרה כזאת? או שהיא פשוט בכלל לא יכולה להסביר את עצמה בדרך ברורה?
"תגידו, מה השנה עכשיו?" היא שואלת בתום חצי הדקה. קולה מעט רועד בשאלה זו, אתה יכול לראות את האימה על פניה. מיקאדו האחד שעונה לה:"ה-16 ביולי, 1905... למה?" (סתם בחרתי מספר שנראה לי מגניב ומספיק ישן שגם זה יהיה בעבר וגם אחרי המלחמה הטבע יספיק להפוך לאיך שהוא אמור להיות בהווה של עולם הפוקימונים~).
"לעזאזל!!!!" הנערה צורחת כתגובה לתשובה של מיקאדו, היא מסתובבת אל קצה המיטה הצמוד לקיר ומרביצה לקיר הלבן באגרופה. היא חוזרת על המעשה עם האגרוף השני ולאחר מכן פעם נוספת עם אגרופה הראשון. היא מכינה את המכה הרביעית כשאתה תופס את ידיה ועוצר אותה מלשבור את קיר בית החולים, היא כבר הצליחה לסדוק אותה.
"מה הבעיה שלך?!" מיקאדו נשמע המום. אתה נאבק בנערה שעד עכשיו היית בטוח שסתם חלשה ועדינה, להפתעתך היא חזקה במיוחד ואתה צריך להתאמץ בלעצור אותה מלהשחיט את קיר בית החולים וכמובן גם מלפגוע בעצמה. "לעזאזל!!! לעזאזל!!! לעזאזל!!! זה לא קורה לי!!!" הנערה צורחת תוך כדי שהיא מנסה לבעוט בך. כרגע כל בית החולים מסתכל עליכם. אתה שומע את אחת האחיות פונה אל מיקאדו בחשש:"מה קורה כאן?! מה עשיתם?!"
"ה-ה-ה-הכל ב-ב-ב-ב-בסד-דר! אנ-נ-נ-נ-נחנו נ-נ-נ-נטפל ב-ב-ב-בזה!" הוא עונה לה, כולו לחוץ. אתה תופס את שתי ידיה, מעביר אותן אל מאחורי גבה ומושך בכוח. "אוו! אוו! אוו!!!" היא ממשיכה לצעוק, הפעם מכאב שנגרם לה מהתנוחה הזו. מהר מאוד היא מוותר ומפסיקה לזוז ולצעוק, אתה מחכה מספר שניות ומשחרר מעט את האחיזה כך שלא יכאב לה אבל עדין שלא תהיה חופשיה.
"מ-מ-מ-מה נעשה יאמאנאשי-סאן?!" מיקאדו עדיין לא ממש נרגע.[/SPOILER]
[B]עמית[/B]
[SPOILER]תקרא לאיתי ותעשה כבר את המשימה.
~~~
אתה מכניס את הנוצה שלך לכיס בזמן שרובי מכניס את פוקימון הכלב שלו לתוך הפוכדור הצבעוני שלו. הוא עושה זאת מהר מאוד, עושה רושם שהפוכדור כבר היה פתוח, הוא נפתח בשנייה ומכניס את הפוקימון לתוכו. לאחר מכן זה נראה שרובי אפילו לא טורח את לנעול את הפוכדור לאחר הכנסת הפוקימון לתוכו. עושה רושם שהוא מאוד סומך על הפוקימונים שלו. "לא סרטי כבוד... טוב, אפשר לקרוא לזה גם סרטי כבוד! כל פוקימון בעל סרט כזה נחשב לפוקימון איכותי מאוד!" הוא עונה לשאלתך, מצחקק בגאווה לעצמו:"חבל שסינו לא מתגאה בתחרויות הסרטים יותר! צריך שכל העולם יהיה מודע אליו! אפילו אתה יכול לנסות להשתתף בתחרות כזאת, הספיל שלך נראה לא רע! עם קצת יותר אימונים וטיפוחים אני בטוח שהוא יוכל להגיע אפילו למקום הראשון!" הוא מוסיף מחמאה על פיל שלך:"אה, כן, שאלת מה זה. אסביר לך בצורה שיהיה לך קל להבין: תחרויות סרט הם בעצם תחרויות בהם בוחנים לך את היופי של הפוקימון! כמה יפה ומושקע הפוקימון עצמו ואיך הוא יכול להשתמש בהתקפות שלו בצורה הכי אלגנטית! יש חמישה סוגי תחרויות סרט: יופי, מגניבות, חמידות, חכמה וקשיחות. אני השגתי את כל סוגי הסרטים של כל סוג תחרות! הפוקימונים שלי הם המוכשרים בעולם!"[/SPOILER]
-
[quote=dj pon-3;1459119]מה אתם אומרים על איוונט קטן עם פרסים מגניבים? כצ'ופאר על זה שאין לי הרבה זמן למ"ת הזה?
כמובן, בנוסף לפרס הקטן הזה: [url]http://www.youtube.com/watch?v=swofvj5uypk[/url]
[b]עמית[/b]
[spoiler]תקרא לאיתי ותעשה כבר את המשימה.
~~~
אתה מכניס את הנוצה שלך לכיס בזמן שרובי מכניס את פוקימון הכלב שלו לתוך הפוכדור הצבעוני שלו. הוא עושה זאת מהר מאוד, עושה רושם שהפוכדור כבר היה פתוח, הוא נפתח בשנייה ומכניס את הפוקימון לתוכו. לאחר מכן זה נראה שרובי אפילו לא טורח את לנעול את הפוכדור לאחר הכנסת הפוקימון לתוכו. עושה רושם שהוא מאוד סומך על הפוקימונים שלו. "לא סרטי כבוד... טוב, אפשר לקרוא לזה גם סרטי כבוד! כל פוקימון בעל סרט כזה נחשב לפוקימון איכותי מאוד!" הוא עונה לשאלתך, מצחקק בגאווה לעצמו:"חבל שסינו לא מתגאה בתחרויות הסרטים יותר! צריך שכל העולם יהיה מודע אליו! אפילו אתה יכול לנסות להשתתף בתחרות כזאת, הספיל שלך נראה לא רע! עם קצת יותר אימונים וטיפוחים אני בטוח שהוא יוכל להגיע אפילו למקום הראשון!" הוא מוסיף מחמאה על פיל שלך:"אה, כן, שאלת מה זה. אסביר לך בצורה שיהיה לך קל להבין: תחרויות סרט הם בעצם תחרויות בהם בוחנים לך את היופי של הפוקימון! כמה יפה ומושקע הפוקימון עצמו ואיך הוא יכול להשתמש בהתקפות שלו בצורה הכי אלגנטית! יש חמישה סוגי תחרויות סרט: יופי, מגניבות, חמידות, חכמה וקשיחות. אני השגתי את כל סוגי הסרטים של כל סוג תחרות! הפוקימונים שלי הם המוכשרים בעולם!"[/spoiler][/quote]
פרס ):
------------------
"עדיין" אגיד ואחפש את הציפור שוב "אין לי מוסג מה זה, עכשיו יש לי ציפור לשחוט" אגיד נגעל אך לא הרבה 'אתה מסוגל' אחשוב לעצמי אביט בעץ שממנו נפלה הנוצה "ספיל" אגיד ברוגע ובנחת ואפנה לפוקימון לי שידוע גם בשמו פיל "תשתמש בדחיפה על העץ הזה" אגיד ואצביע על העץ שממנו אני חושב שנפלה הנוצה "אחרי הדחיפה אני רוצה שתשמש בצעקה" אסביר לו את התוכנית שלי "ואז שאתה תראה את הציפור השחורה מתעופפת בשמים מפחד אני רוצה שתכוון אבקת שלג לכנפיים שלה" אגיד לו "אבל הרבה אבקה, אנכנו רוצים שהיא לא תוכל לעוף יותר ותצנח" אגיד לו מכווה שהוא הבין "צא!" אגיד לו ואביט בוא מבצע את התוכנית שלי
-
[b]עמית[/b]
[spoiler]אתה לא יכול לראות את הציפור, הצמרת גבוהה מדי. אתה מספר לספיל על התוכנית שלך, ספיל קופץ מידך ופוגע בעץ עם גופו. מספר עלים נופלים על האדמה יחד עם ספיל. "קה! קה!" אתה יכול לשמוע קולות מהעץ, הן לא נשמעות רחוקות כל כך אבל אתה עדין לא יכול לראות את הפוקימון. מצד שני, זה לא נשמע כאילו הקולות מתרחקים או קולות כנפיים. הפוקימון עדיין נוכח. "פי!!!" ספיל צועק אל כיוון הצמרת. "קה! קה!" הוא מקבל מיד לאחר מכן תשובה, עדיין אתה לא שומע קולות תעופה, זה נשמע שהציפור לא זזה ממקומה.[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1459135][b]עמית[/b]
[spoiler]אתה לא יכול לראות את הציפור, הצמרת גבוהה מדי. אתה מספר לספיל על התוכנית שלך, ספיל קופץ מידך ופוגע בעץ עם גופו. מספר עלים נופלים על האדמה יחד עם ספיל. "קה! קה!" אתה יכול לשמוע קולות מהעץ, הן לא נשמעות רחוקות כל כך אבל אתה עדין לא יכול לראות את הפוקימון. מצד שני, זה לא נשמע כאילו הקולות מתרחקים או קולות כנפיים. הפוקימון עדיין נוכח. "פי!!!" ספיל צועק אל כיוון הצמרת. "קה! קה!" הוא מקבל מיד לאחר מכן תשובה, עדיין אתה לא שומע קולות תעופה, זה נשמע שהציפור לא זזה ממקומה.[/spoiler][/quote]
"שיט" אקלל בשקט "הוא נמצא בצמרת" אחשוב בקול "לא אני ולא ספיל יכולים להגיע אליו" אגיד "אני יודע!" אשמח על הרעיון שלפתע צץ במוחי הענק "ספיל תשתמש באבקת שלג על הצמת איפה שהציפור" אגיד לכדור הכול שלצידי שבמקרא הוא הפוקימון שלי "ככה היא תהיה חייבת לרדת" אגיד "ואם היא מתחילה לעוף תקפיא לה את הכנפיים עם האבקה שלך" אגיד לו "קדימה!"
-
[b]עמית[/b]
[spoiler]"רגע..." רובי עוצר אותך לאחר שאתה מסיים להסביר לספיל את הרעיון שלך. הוא כבר נושם נשימה עמוקה ומוכן לשחרר את אבקשת השלג שלו. הוא נעצר למשמע קולו של רובי, פוזל אליך עם עיניו הגדולות ומחכה לסימן ממך, האם להתיחס לרובי או לא?
"אתה בטוח שזה רעיון טוב? הפוקימון מספיק גבוה עד כדי כך שהוא לא נראה... אם תקפיא את הצמרת הוא פשוט יוכל לעוף גבוה יותר ולברוח לגמריי... כשהעצים מסתירים ספיל שלך לא יוכל לראות איפה הפוקימון ולאן לכוון..."[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1460106][b]עמית[/b]
[spoiler]"רגע..." רובי עוצר אותך לאחר שאתה מסיים להסביר לספיל את הרעיון שלך. הוא כבר נושם נשימה עמוקה ומוכן לשחרר את אבקשת השלג שלו. הוא נעצר למשמע קולו של רובי, פוזל אליך עם עיניו הגדולות ומחכה לסימן ממך, האם להתיחס לרובי או לא?
"אתה בטוח שזה רעיון טוב? הפוקימון מספיק גבוה עד כדי כך שהוא לא נראה... אם תקפיא את הצמרת הוא פשוט יוכל לעוף גבוה יותר ולברוח לגמריי... כשהעצים מסתירים ספיל שלך לא יוכל לראות איפה הפוקימון ולאן לכוון..."[/spoiler][/quote]
'אני שונא שהוא צודק' אחשוב 'מי הוא בכלל' אחשוד בו ואסקור אותו במבטי לחפש כל דבר שנראה חשוד "צודק" אגיד בחוסר רצון "ספיל תעצור" אגיד לו ואחשוב על רעיון אחר לתקוף "אז מה אתה חושב לעשות?" אשאל את רובי 'אדון מוצלח' אחשוב בזילזול
-
[B]עמית[/B]
[SPOILER]הוא בכללי נראה בנאדם חשוד אחד גדול, הוא לבוש בצורה מוזרה, הוא בעל פוקימון לא מהמחוז הזה, הוא מרגיש את עצמו מעליך למרות שאתה חייל בתפקיד... בהחלט בנאדם חשוד ואפילו מעצבן.
ספיל עוצר את התקפתו כפקודתך. מסתכל עליך בעיניו בגדולות ומחכה לפקודה הבאה שלך, מוציא את לשונו הקטנה והורדרדה אל מחוץ לפיו.
"מה אני חושב לעשות...? אמם..." הוא חוזר על שאלתך ונוגע עם ידו הימנית בסנטרו, חושב. "הדבר הכי טוב שלדעתי כדאי לעשות זה לשלוח פוקימון תעופה או פוקימון שיכול לטפס להפיל את הפוקימון לאדמה. למרות שכאן אתה מסתכן שלא תוכל לראות מה קורה לפוקימון שלך וכך לא תוכל לעזור לו אם הוא יכלא לקרב מסוכן. מצד שני, רורו שלי כן מסוגלת לטפל בעניין הזה" הוא ממלמל לעצמו בקול רם מספר שניות לאחר שהוא מתחיל את החשיבה שלו, חושב בקול רם במילים אחרות. הוא מוציא פוכדור אדום לבן מכיסו, כמו הפוכדורים שראית אצלו קודם. הוא פותח את הפוכדור במהירות ומתוכו משתחרר הפוקימון העל חושי שראית קודם לכן- רורו, איך שרובי קורא לה.
"רורו, תפילי את המוקרוו לאדמה כדי שהספיל הזה יוכל להילחם נגדו" מורה רובי, רורו נעלמת. "תתכונן" מודיע לך רובי. שנייה לאחר מכן פוקימון שחור ונוצתי נופל על אדמה. "קרה!!!" הוא צועק כאשר גופו מתנגש באדמה הקשה. ספיל מכין את עצמו לקרב, מכניס את לשונו בחזרה אל פיו ומסתכל על הפוקימון הפצוע מבלי למצמץ.
[IMG]http://sprites.pokecheck.org/i/198.gif[/IMG][/SPOILER]
-
[quote=dj pon-3;1461115][b]עמית[/b]
[spoiler]הוא בכללי נראה בנאדם חשוד אחד גדול, הוא לבוש בצורה מוזרה, הוא בעל פוקימון לא מהמחוז הזה, הוא מרגיש את עצמו מעליך למרות שאתה חייל בתפקיד... בהחלט בנאדם חשוד ואפילו מעצבן.
ספיל עוצר את התקפתו כפקודתך. מסתכל עליך בעיניו בגדולות ומחכה לפקודה הבאה שלך, מוציא את לשונו הקטנה והורדרדה אל מחוץ לפיו.
"מה אני חושב לעשות...? אמם..." הוא חוזר על שאלתך ונוגע עם ידו הימנית בסנטרו, חושב. "הדבר הכי טוב שלדעתי כדאי לעשות זה לשלוח פוקימון תעופה או פוקימון שיכול לטפס להפיל את הפוקימון לאדמה. למרות שכאן אתה מסתכן שלא תוכל לראות מה קורה לפוקימון שלך וכך לא תוכל לעזור לו אם הוא יכלא לקרב מסוכן. מצד שני, רורו שלי כן מסוגלת לטפל בעניין הזה" הוא ממלמל לעצמו בקול רם מספר שניות לאחר שהוא מתחיל את החשיבה שלו, חושב בקול רם במילים אחרות. הוא מוציא פוכדור אדום לבן מכיסו, כמו הפוכדורים שראית אצלו קודם. הוא פותח את הפוכדור במהירות ומתוכו משתחרר הפוקימון העל חושי שראית קודם לכן- רורו, איך שרובי קורא לה.
"רורו, תפילי את המוקרוו לאדמה כדי שהספיל הזה יוכל להילחם נגדו" מורה רובי, רורו נעלמת. "תתכונן" מודיע לך רובי. שנייה לאחר מכן פוקימון שחור ונוצתי נופל על אדמה. "קרה!!!" הוא צועק כאשר גופו מתנגש באדמה הקשה. ספיל מכין את עצמו לקרב, מכניס את לשונו בחזרה אל פיו ומסתכל על הפוקימון הפצוע מבלי למצמץ.
[img]http://sprites.pokecheck.org/i/198.gif[/img][/spoiler][/quote]
'סוף סוף' אני חושב שמח "פיל תשתמש באבקת שלג על הכנפיים כדי שלא יוכל לעוף מפה!" אצווה על הפוקימון שלי ואז תשתמש באקדח מים כדי להחליש אותו!" אגיד לו 'עכשיו הוא ימות' אגיד ואכין את הפיגיון
-
[quote=dj pon-3;1459119]מה אתם אומרים על איוונט קטן עם פרסים מגניבים? כצ'ופאר על זה שאין לי הרבה זמן למ"ת הזה?
כמובן, בנוסף לפרס הקטן הזה: [url]http://www.youtube.com/watch?v=swofvj5uypk[/url]
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]אתה חוזר יחד עם מיקאדו אל בית החולים(לול, כתבתי בטעות מרכז הפוקימונים בהתחלה), שם אתם נכנסים אל החדר עם הנערה. בחדר יש עוד מספר חולים, אבל כל אחד עסוק בעצמו והם לא ממש חשובים כדי שאתאר אותם בדיוק מדויק יחד עם צורת החדר. בית חולים, לבן ומסכן כזה.
"היי, קיוויתי לראות אתכם שוב! רציתי להודות לכם על מה שעשיתם בשבילי!" אומרת הנערה לאחר שהיא רואה את שניכם נכנסים דרך הדלת, המיטה עליה היא שוכבת לא רחוקה מהכניסה, מעט שמאלה מכיוון הדלת. המיטה עצמה עליה הנערה שוכבת נמוכה יחסית ובצע אפור. המצאים שלה גם כן אפרפרים. זה יוצר מראה דיי עגום, לא שאפשר לצפות יותר מדי למיטה לנערה בלי כסף. היא לא שוכבת לגמריי, ראשה מוגבה בעזרת שתי כריות(כאן נשמתי פירורים של לחם :שיעול: ) מה שנותן לה את האפשרות להסתכל למיקאדו בעיניים כאשר הוא מתיישב על הכיסא הקטן שליד המיטה שלה. אתה נאלץ לעמוד. (שיעול)
"לפי מה שהאחות סיפרה לנו, נולדת בהואן, נכון?" מיקאדו מתחיל בשאלות.
"אה... כן. בעיירה ליטלרוט. אבא שלי הוא פרופסור בירץ', בטח שמעתם עליו?" היא עונה לשאלתו.
"אף פעם לא שמעתי עליו..." עונה לה מיקאדו, נשמע לא ממש בטוח בעצמו. הוא עובר להסתכל עליך. אתה מניד את ראשך לשלילה כסימן לכך שגם אתה אף פעם לא שמעת שם זה.
"טוב... אולי הוא לא מפורסם כפי שחשבתי..." הנערה ממלמלת בשקט, אתה יכול לשמוע את האכזבה בקולה.
"דיברנו עם האחות לפני שנכנסנו לכאן, היא אמרה שאת חופשיה ללכת. לכן כבר עכשיו אנחנו הולכים להתארגן ליציאה לעיירת ליטלרוט ונקח אותך הביתה" מודיע מיקאדו, אכן דיברתם עם האחות לפני שהגעתם לכאן. הנערה כרגע אמורה להיות בסדר גמור וקיבלתם ממנה את האישור לקחת אותה מבית החולים.
"אה, רגע! אני עדיין לא יכולה לחזור הביתה, אני צריכה למצוא את רובי והפוקימונים שלי!" הנערה מתיישבת על ישבנה, מפסיקה להישען על הכריות:"אני לא יכולה סתם לחזור הביתה ולנטוש אותם במקום המדברי הזה!"
"הפוקימונים שלך...? את גם חלק מצבא הואן?" מיקאדו נשמע מעט מבולבל. אותך זה פחות מפתיע, המקום היחידי שאפשר למצוא אנשים מוזרים כמוהה זה רק בצבא. השאלה היא איזה צבא?
"צבא הואן...? לא... אני סתם מאמנת פוקימונים... אבל כבר הבסתי את כל מאמני המכון שבהואן! אני והפוקימונים שלי עברנו הרבה ביחד! אני באמת מודה לכם על הרצון הטוב והכל, אבל אני לא הולכת לחזור הביתה בלי למצוא לפני את רובי והפוקימונים שלי!" מיקאדו מסתכל עליך, הוא נראה מבולבל. בדיוק כמוך, גם אתה לא ממש מבין על מה הילדה הזאת מקשקשת. מה ההבדל בין 'מאמן פוקימונים' ל'חייל בצבא'? ומה זה 'מאמני מכון'? אף פעם לא שמעת על זה.
"אין לכם מושג על מה אני מדברת, נכון?" היא שואלת את שניכם לאחר מספר שניות של שקט מביך. אתה ומיקאדו מנידים את ראשכם לשלילה בחוסר ביטחון. כתגובה לכך היא נאנחת אנחה קולנית:"אהה... התחלתי לחשוד כשהאחות אמרה שהואן מדבר אחד גדול מלא בהרי געש... אבל זה פשוט בלתי יאומן... למרות שאם זה נכון, זה יסביר את כל הדברים המוזרים שקורה כאן..." היא לוקחת הפסקה של חצי דקה, אין לך מה לומר. זה נראה שגם למיקאדו אין מה לומר, שניכם לא ממש מבינים על מה היא מקשקשת. האם הבעיה המוחית שנגרמה לה בגלל השמש החזקה חמורה יותר ממה שחשבתם? האם היא מלכתחילה נולדה מוזרה כזאת? או שהיא פשוט בכלל לא יכולה להסביר את עצמה בדרך ברורה?
"תגידו, מה השנה עכשיו?" היא שואלת בתום חצי הדקה. קולה מעט רועד בשאלה זו, אתה יכול לראות את האימה על פניה. מיקאדו האחד שעונה לה:"ה-16 ביולי, 1905... למה?" (סתם בחרתי מספר שנראה לי מגניב ומספיק ישן שגם זה יהיה בעבר וגם אחרי המלחמה הטבע יספיק להפוך לאיך שהוא אמור להיות בהווה של עולם הפוקימונים~).
"לעזאזל!!!!" הנערה צורחת כתגובה לתשובה של מיקאדו, היא מסתובבת אל קצה המיטה הצמוד לקיר ומרביצה לקיר הלבן באגרופה. היא חוזרת על המעשה עם האגרוף השני ולאחר מכן פעם נוספת עם אגרופה הראשון. היא מכינה את המכה הרביעית כשאתה תופס את ידיה ועוצר אותה מלשבור את קיר בית החולים, היא כבר הצליחה לסדוק אותה.
"מה הבעיה שלך?!" מיקאדו נשמע המום. אתה נאבק בנערה שעד עכשיו היית בטוח שסתם חלשה ועדינה, להפתעתך היא חזקה במיוחד ואתה צריך להתאמץ בלעצור אותה מלהשחיט את קיר בית החולים וכמובן גם מלפגוע בעצמה. "לעזאזל!!! לעזאזל!!! לעזאזל!!! זה לא קורה לי!!!" הנערה צורחת תוך כדי שהיא מנסה לבעוט בך. כרגע כל בית החולים מסתכל עליכם. אתה שומע את אחת האחיות פונה אל מיקאדו בחשש:"מה קורה כאן?! מה עשיתם?!"
"ה-ה-ה-הכל ב-ב-ב-ב-בסד-דר! אנ-נ-נ-נ-נחנו נ-נ-נ-נטפל ב-ב-ב-בזה!" הוא עונה לה, כולו לחוץ. אתה תופס את שתי ידיה, מעביר אותן אל מאחורי גבה ומושך בכוח. "אוו! אוו! אוו!!!" היא ממשיכה לצעוק, הפעם מכאב שנגרם לה מהתנוחה הזו. מהר מאוד היא מוותר ומפסיקה לזוז ולצעוק, אתה מחכה מספר שניות ומשחרר מעט את האחיזה כך שלא יכאב לה אבל עדין שלא תהיה חופשיה.
"מ-מ-מ-מה נעשה יאמאנאשי-סאן?!" מיקאדו עדיין לא ממש נרגע.[/spoiler]
[b]עמית[/b]
[spoiler]תקרא לאיתי ותעשה כבר את המשימה.
~~~
אתה מכניס את הנוצה שלך לכיס בזמן שרובי מכניס את פוקימון הכלב שלו לתוך הפוכדור הצבעוני שלו. הוא עושה זאת מהר מאוד, עושה רושם שהפוכדור כבר היה פתוח, הוא נפתח בשנייה ומכניס את הפוקימון לתוכו. לאחר מכן זה נראה שרובי אפילו לא טורח את לנעול את הפוכדור לאחר הכנסת הפוקימון לתוכו. עושה רושם שהוא מאוד סומך על הפוקימונים שלו. "לא סרטי כבוד... טוב, אפשר לקרוא לזה גם סרטי כבוד! כל פוקימון בעל סרט כזה נחשב לפוקימון איכותי מאוד!" הוא עונה לשאלתך, מצחקק בגאווה לעצמו:"חבל שסינו לא מתגאה בתחרויות הסרטים יותר! צריך שכל העולם יהיה מודע אליו! אפילו אתה יכול לנסות להשתתף בתחרות כזאת, הספיל שלך נראה לא רע! עם קצת יותר אימונים וטיפוחים אני בטוח שהוא יוכל להגיע אפילו למקום הראשון!" הוא מוסיף מחמאה על פיל שלך:"אה, כן, שאלת מה זה. אסביר לך בצורה שיהיה לך קל להבין: תחרויות סרט הם בעצם תחרויות בהם בוחנים לך את היופי של הפוקימון! כמה יפה ומושקע הפוקימון עצמו ואיך הוא יכול להשתמש בהתקפות שלו בצורה הכי אלגנטית! יש חמישה סוגי תחרויות סרט: יופי, מגניבות, חמידות, חכמה וקשיחות. אני השגתי את כל סוגי הסרטים של כל סוג תחרות! הפוקימונים שלי הם המוכשרים בעולם!"[/spoiler][/quote]
בהתחלה אני נלחץ מעט ממה שקורה, עד שלבסוף כשהיא מתחילה להירגע אני נרגע גם כן, לכן אני מצליח לחשוב מה לעשות;
"אני מצטער, גברתי, אבל לא נוכל לעזור לך אם לא תסבירי לנו מה קרה." אני אומר בטון שהוא אומנם לא תוקפני, אך תקיף למדי על מנת לחדד את המסר שלא תשתולל.
-
[b]עמית[/b]
[spoiler]פיל נושם נשימה עמוקה ומשחרר אותה אל כיוונו של הפוקימון, אתה יכול להרגיש את קור היוצא מפיו של פיל בזמן שהוא מתקרב אל פוקימון התעופה. הפוקימון לא מחכה שכנפיו יקפאו, הוא פורס אותן ומתחיל לעוף בניסיון לברוח. רגליו מתחילות להיקפא, זה לא מפריע לו לברוח אבל זה כן משפיע בצורה משמעותית על המהירות שלו. פיל יורק עליו מים מפיו, פוגע בבטנו וגורם לו להתרסק על האדמה. בגלל רגליו הקפואות הפוקימון לא יכול לקום. הוא מנפנף בכנפיו בניסיון לחזור לאוויר. אתה שולף את הפגיון...[/spoiler]
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]היא לא עונה לך מיד, היא שותקת לכדקה לפני שהיא אומרת משהו:"אני בסדר עכשיו" היא נושמת נשימה עמוקה ומשחררת אותה באיטיות, לאחר מכן ממשיכה:"אמם... שמי הוא ספיר, אני עובדת בחברה סודית שמטרתה לשמור על הואן בטוח ושקט. אמם... אני צריכה למצוא ארבעה פוקימונים שונים שהגיעו לכאן ממחוזות שונים, אמם... והזמן שלי כמעט נגמר. אני מצטערת על הצעקות הפתאומיות שלי, אני בסדר עכשיו אז בבקשה תעזוב אותי"[/spoiler]
-
[quote=dj pon-3;1461185][b]
[b]סנפאי[/b]
[spoiler]היא לא עונה לך מיד, היא שותקת לכדקה לפני שהיא אומרת משהו:"אני בסדר עכשיו" היא נושמת נשימה עמוקה ומשחררת אותה באיטיות, לאחר מכן ממשיכה:"אמם... שמי הוא ספיר, אני עובדת בחברה סודית שמטרתה לשמור על הואן בטוח ושקט. אמם... אני צריכה למצוא ארבעה פוקימונים שונים שהגיעו לכאן ממחוזות שונים, אמם... והזמן שלי כמעט נגמר. אני מצטערת על הצעקות הפתאומיות שלי, אני בסדר עכשיו אז בבקשה תעזוב אותי"[/spoiler][/quote]
אני מביט בה במבט תמוהה למדי, לא מבין איך היא מרשה לעצמה לסדר את כל המילים במשפט אחד. אחרי הכל, אם היא בארגון סודי, לא משנה איזה ארגון סודי זה, חייבים להיות לו דרישות מינימאליות בהם היא בטוח לא עומדת. מעבר לכך, העובדה שהיא מצהירה שיש לה פוקימונים ממחוזות אחרים כבר נותנת לי עילה למעצר.
למרות זאת, התהייה הראשונה מהדהדת כמה רגעים בראשי, עד שהתשובה לפתע מגיעה אליי.
"את לא חלק משום ארגון סודי, אפילו לארגונים סודיים יש דרישות מינימאליות, בהן זה לא להסגיר את הארגון, כי הוא [b]סודי[/b]." אני נאנח. "מאחר וכעת נתת לי עילה לעצור אותך, אני מציע לך לספר לי מה באמת את עושה פה. אם את חפה מפשע, אין סיבה שלא נחזיר אותך ללילרוט, גברתי."
