הסיפור של הפורום!

[U][B][SIZE="6"]הסיפור של הפורום![/SIZE][/B][/U]


[I][QUOTE]יש אישור מאדם![/QUOTE][/I]

זהו הסיפור של הפורום, כן, הוא לא רק שלי, הוא של כל הפורום.
איך? אתם שואלים. פשוט. אני אפרסם את הפרק הראשון, כל מי שירצה, יוכל לפרסם את הפרק השני. אם הוא רוצה. כך יוצא שכל אחד כותב פרק אחר, כל אחד מכניס פרטים חדשים לסיפור, ומי שממשיך אותו ימשיך מבלי לדעת מה מי שכתב את הפרק שלפניו רצה לעשות אם הפרטים האלו, אף אחד כאן לא יידע לאן יתגלגל הסיפור!

[B][COLOR="Red"][SIZE="4"]מספר כללים:[/SIZE][/COLOR][/B]

1) מומלץ לרשום מספר ושם לפרק, אבל לא חובה.
2) אסור לערב פוקימונים, דיג'ימונים, או כל דבר בסגנון בסיפור (אני רוצה משהו מקורי).
3) אסור להמית דמויות/ לעשות משהו שיגרום לסוף הסיפור.
4) יש לעבוד על פי קו הסיפור, ואין לכתוב פתאום סיפור על מישהו אחר לגמרי. זהו סיפור אחד שנכתב ע"H הרבה אנשים.
5) מי שכותב פרק, חייב לחכות שיכתבו 2 פרקים נוספים לפחות, כדי שיוכל לפרסם עוד אחד. (אסור 2 פרקים ברצף, או פרק שלך, פרק של מישהו אחר, פרק שלך).
6) מותר וכדאי להגיב תגובות על הפרקים כאילו זה סיפור רגיל. תוכלו להעיר הערות, לתת תגובות בונות, כאילו זה סיפור רגיל!
7) כל חוקי הפורום חלים גם כאן!


אני יודע שיש קצת הרבה מידי כללים, אבל רציתי שאני יהיה ברור, שלא יהיו טעויות.

עוד אתגר קטן: לסיפור עדיין אין שם, שלחו לי בהודעה פרטית שם לסיפור, והשם הכי מקורי ויפה יהיה לבסוף השם של הסיפור הזה.

[B][SIZE="4"]מי כותב את פרק...[/SIZE][/B]

פרק 4- סיגל123
פרק 5- FakeBoy
פרק 6- yovav
פרק 7- dav5000
פרק 8- elios
פרק 9-LordAbiz i (חוזר)
פרק 10- mor15
פרק 11- ???
פרק 12- ???


[B][SIZE="4"]רשימת פרקים[/SIZE][/B]

[spoiler]
פרק 1: לחישת נחש (בהודעה זו)
ע"י FakeBoy

פרק 2: [URL="http://forum.pokemons.co.il/showthread.php?p=1022627#post1022627"]המבחן של מייקל[/URL]
ע"י: mor15

פרק 3: [URL="http://pokemons.co.il/forum/showthread.php?p=1023792#post1023792"]להפעיל את כוחות האש[/URL]
ע"י: LordAbizi
[/spoiler]

אזז נתחיל בפרק הראשון!


[U][SIZE="4"]פרק 1 – לחישת נחש[/SIZE][/U]

"שמעתי שיהיה ממש משעמם בטיול" אמרה ג'יין, שישבה לידי.
"לא יודע" אמר ניק, שישב מלפנינו באוטובוס, "לפי דעתי דווקא יהיה נחמד".
"ג'יין תמיד חושבת שיהיה משעמם" אמרתי.
"מייקל, זה לא נכון!" היא ענתה בזעף.
"מייקל צודק, אפילו כשהולכים לבריכה את חושבת שיהיה משעמם" אמר ניק.
"מה?! אני..." התחילה לדבר ג'יין, אך הבינה שהקרב אבוד ופשוט נאנחה בכעס.
אני אסביר, היום היה השבוע האחרון לחופש הגדול, ובית הספר החליט להוציא אותנו לטיול לקראת הקיץ, טיול לראות כל מני מערות בדרום, כשחושבים על זה, אולי ג'יין צודקת, זה נשמע משעמם. בכל מקרה... ישבתי באוטובוס עם החברים הכי טובים שלי, ניק וג'יין.
ג'יין היא חברה טובה, יש לה שיער חום ארוך שגולש לה על הכתפיים, ועיניים כחולות חודרות, שגורמים למי שמביט בה לוותר לה תמיד. ניק הוא איך להגיד... היפר אקטיבי. תמיד רוצה לקפוץ ולהשתולל, תמיד לצאת למסעים מסוכנים. לפני שהוא מחליט לעשות משהו מסוכן הוא מבלגן את השיער השחור הקצר שלו, ויש לו ניצוץ כזה בעיניים, אם אתם רואים את זה אצלו, כדי לכם ללכת לפני שתסתבכו בצרות. אני לעומת זאת יחסית שקט ומחושב, אני (מייקל), לא קופץ ישר לדברים, ואני מעדיף לחשוב מה יקרה לפני שאני עושה מעשה – בדיוק ההפך מניק.
אז ככה היינו, שלושה ילדים בני 12 באוטובוס ביחד עם כל שאר ילדי הכיתה נוסעים אל המערות בדרום, ניק דווקא אמר שהוא היה שם פעם, ושיש שם הרבה מחילות שאפשר לברוח ולהסתתר בהם, אבל למען האמת אני מעדיף שלא לחשוב על הטיול בצורה כזאת.
"הגענו" שמעתי לפתע את קריאת המורה. "כולם לרדת מהאוטובוס" קראה.
"בואו" אמרתי לניק וג'יין, ורצתי מהר אל ראש הטור, כדי שנוכל לרדת ראשונים.
"היי מה אתה עוקף אותי" צרחו אלי כמה ילדים, אך פשוט התעלמתי מהם והמשכתי להתקדם אל ראש האוטובוס.
ג'יין וניק התקדמו מאחוריי, נדחקים בין כל הילדים השמנים שבכיתה שלי.
"מייקל, סימנתי אותך, אתה יכול לרדת" אמרה לי המורה.
ירדתי מהאוטובוס אל הכביש הקשה. הדבר הראשון שהפריע לי היה החום. השמש קפחה על ראשי, והזעתי כבר למרות שרק ירדתי מהאוטובוס, שהיה ממוזג דרך אגב. הסתכלתי על הנוף, הרבה חול ואבנים היו סביבי, וצמחייה מעטה הופיעה פה ושם. מסתבר שהאוטובוס עצר על גבעה קטנה כך שיכולנו לראות את כל מה שבמורד הגבעה, הנוף לא היה כל כך שונה, הרבה חול ואבנים, מעט צמחייה, נחש אחד מסתלסל לידי.
רגע... נחש?
"נחש!" צרחתי לפתע וקפצתי לאחור. אם כל הכבוד, אני מפחד מנחשים בערך כמו שאני מפחד מעינויי מוות. בעצם, אולי אפילו יותר.
"הצילו!" צרחתי ורצפתי לאחור.
"אההה" נשמעו צעקות שאר ילדי הכיתה מסביבי, הם צרחו והתרוצצו בכל מקום.
"כולם להירגע, הכל יהיה בסדר" אמרה המורה בניסיון להשליט סדר, אך לא נראה היה שהיא בעצמה מאמינה למה שהיא מוציאה מהפה.
"סססס" לחשש הנחש והוציא שוב ושוב את לשונו המפוצלת. צרחתי.
ראיתי את ג'יין וניק מרחוק, מחזיקים ידיים ובורחים מהנחש, לג'יין ירד דם מהקרסול, הבנתי שהיא ננשכה, היא צרכה בכאב. לא היה לי זמן לחשוב על דרך להרוג את הנחש, ולהציל את כולם. (כמו שאני בד"כ עושה, אני באמת לא מבין, העכביש ההוא לא היה כל כך מפחיד, סה"כ לקחתי נעל ו... טוב אני סוטה מהנושא...) בכל מקרה, הבחנתי במערה קטנה קצת במורד הגבעה.
"ניק, ג'יין בואו" צעקתי והתחלתי לרוץ אל המערה.
גם ניק הבחין בה במהרה, הוא לקח את ג'יין על הכתפיים והחל לרוץ במהירות הכי גבוהה שגופו הרשה לו. דבר אחד אפשר להגיד על ניק – הוא רץ מהר, מאוד מהר, אפילו עם ג'יין על הגב הוא הצליח להדביק אותי בקלות.
"ססס" שמעתי את לחישות הנחש מאחורינו.
לפתע הרגשתי כאב חד ברגל, ראיתי עוד נחש ליד הרגליים שלי. הרגשתי כאילו אני נשרף מבפנים. הסתכלתי על הרגל שלי. סימנים של נשיכת נחש היו שם. ניסיתי להמשיך לרוץ. הרגשתי כאילו אני נשרף, הראייה שלי התשטשה.
"מייקל!" שמעתי צעקות ברקע.
"היה שם עוד נחש", "הוא ננשך", "שמישהו יזמין אמבלונס" נשמעו קולות זעקה ברקע, ראיתי ערבוב של חום עפר ואפור כביש לנגד עיני, פשוט המשכתי לרוץ, בשלב מסוים קרסתי, אני לא יודע מתי עצמתי את העיניים, ונתתי לארס הנחש לחלחל בתוכי...

"מייקל?" שמעתי קול, כמו חלום.
"מייקל?" נשמע הקול בשנית. פקחתי עיניים. אמא שלי עמדה מולי.
'איפה אני?' חשבתי לעצמי, זה לא היה מקום שאני מכיר. ואז הבנתי. "אני בבית החולים, נכון?" שאלתי את אימי.
"כן" היא ענתה בעצב. "הנחש, הוא הכיש אותך, הארס התפשט, הרופאים הצליחו להציל אותך בזמן, אבל..." היא הפסיקה לדבר פתאום.
"תישאר לך ש צלקת לכל החיים" היא אמרה, ופרצה בבכי.
הסתכלתי על הרגל שלי שתי עיגולים שחורים היו על הרגל, וקו אדומם של שריטה ביניהם. איפה שננשכתי בדיוק.
"הכל יהיה בסדר" היא בכתה, היה נשמע כאילו המילים מיועדות יותר לה מאשר לי.
"גם ג'יין וניק ננשכו" אמרה.
"הם בסדר?" שאלתי בהתעניינות, דואג לשלומם של חברי הטובים ביותר.
"הם.. כן, הם בסדר, יש להם צלקות גם כן, לג'יין על קרסול, ולניק על הרגל גם כן.
"איזה יום היום?" שאלתי.
"שלישי" אמרה לי אמי, היא נראתה מודאגת.
"אני מתכוון מה התאריך?" שאלתי.
"טוב... היית מעולף לשבועיים... הרופאים לא ידעו איזה סוג של נחש הכיש אותך, הם הביאו אותו לכאן, ובסוף הצליחו להכין נוגדן מהארס של הנחש עצמו".
"אז הכל בסדר?" שאלתי.
"כן" היא ענתה. "הרופאים אמרו שתוכל להשתחרר בקרוב".
נראה הייתה שהיא מלבטת אם לספר לי עוד משהו.
"מה קרה אמא?" שאלתי אותו, שהבחנתי בהתלבטות שלה.
"שום דבר" היא ענתה.
"כבר מאוחר, אני אחזור מחר" אמרה ויצאה. ונשארתי רק אני במיטה הלבנה שלי.
"מייקל?" שמעתי קול מהמיטה שלידי.
"ניק?" שאלתי כדי להיות בטוח.
"כן" הוא ענה.
"אני התעוררתי אתמול" הוא אמר. "תקשיב, קרה לך משהו מוזר מאז שהתעוררת?" שאל חלושות.
"התעוררתי לפני חמש דקות... מה אתה מתכוון מוזר?" שאלתי אותו.
"כמו זה" אמרה ג'יין, שמסתבר שגם היא התעוררה אתמול, הבטתי לכיוונה, ונדהמתי.
ג'יין ריחפה באוויר, היא ממש עפה, פשוטו כמשמעו.
"את..." מלמלתי.
"זה עוד לא הכל" היא אמרה, היא יצרה כדור אויר קטן, בידיים ואז שיחררה אותו אל אגרטל הזכוכית. כדור האוויר פשוט ניפץ אותו לשניים.
"קיבלתי כוחות" היא אמרה. "כמו בתוכנית הזאת שראינו, זוכר? הנפילים? שהם קיבלו כוחות".
"אני... אני זוכר" עניתי, עדיין מנסה לעכל את הבשורה.
"גם אני קיבלתי כוחות" אמר ניק.
"כנראה מהנחש, אולי זה נחש מיוחד כזה" אמר ניק.
"רגע, זה אומר שגם לי יהיה כוחות?" שאלתי, מגמגם.
"כנראה..." אמרה ג'יין.
"בינתיים לפי הכוחות שאני וניק קיבלנו, כל אחד שולט באחד מתוך ששת היסודות, אתה זוכר שאמרתי לך אותם, נכון? אש, אדמה, אוויר, מים, עלה וחשמל"
"מה זאת אומרת?" שאלתי באי הבנה.
"אני יכולה לשלוט באוויר אמרה ג'יין.
"וניק יכול לשלוט ב-" התחילה לדבר, אך לפתע נשמעה אזעקה בכל הבניין.
אור אדום הבהב מעלינו. "אזעקה, נחש מסוכן השתחרר, אזעקה, אזעקה" קרא הקול ברמקולים שוב ושוב.
"אוי לא..." אמר ניק.
"אנחנו חייבים לעשות משהו" אמרתי וירדתי מהמיטה, למרבה הפלא, לא הרגשתי שום כאב או קושי. למעשה הרגשתי טוב יותר מתמיד.
"יש לנו כוחות בואו נשתמש בהם!" אמרה ג'יין והצטרפה אליי.
דווקא הפעם היה זה ניק שהיסס לקפוץ לסכנה.
"אתם צודקים!" אמר לבסוף, ירד מהמיטה והצטרף אלינו.
"קדימה!" צעקנו שלושתנו, ורצנו מבעד לדלתות של החדר שבו שהינו, אל הנחש.

המשך יבוא...


אז קדימה! אפשר לפרסם את הפרק השני, כל מי שרוצה!

קודם כל, יפה שמישהו לקח יוזמה והחזיר את "[URL="http://forum.pokemons.co.il/showthread.php?t=18006&highlight=%F4%F8%F7%E9%ED+%E1%E4%EE%F9%EB%E9%ED"]פרקים בהמשכים;[/URL]" לחיים. אגב, רושמים "עם כל הכבוד".
לדעתי כדאי שלפחות תכין סדר מסויים לכותבים, כדי לא ליצור מצב של כאוס. אני הייתי מתחיל לכתוב פרק, אך מה הטעם בלעשות את זה אם בכל רגע יכול לבוא מישהו ולכתוב אותו לפני?

ח"ח על היוזמה וההשקעה ד"א אני רוצה להיות זה שיפרסם את הפרק השני כי גם התחלתי לכתוב חצי

אחי כל הכבודעל הרעיון והפרק הזה גאוני+מעולה!!!!נראה לי שאתה צריך לעשות סיפור כזה בעצמך חוץ ממה שאנשים כותבים פה ואני חכה בקוצר רוח לפרק אז קדימה מור או מישלקח על עצמו תפרק הבא תפרסמו אותו!(אני גרוע בכתיבה אחרת היתי כותב בעצמי)

אביזי, אתה צודק.
מור אתה תכתוב את הפרק השני.
כל מי שרוצה לכתוב פרק שישלח לי בה"פ ואני אשים רשימה...

נ.ב. השתדלו לפרסם את הפרקים בהפרש של לא יותר משבוע בין פרק לפרק.

פרק 2:המבחן של מייקל
"קדימה!" צעקנו שלושתנו, ורצנו מבעד לדלתות של החדר שבו שהינו, אל הנחש.
לאחר שניות ספורות הגענו לחדר שבו נותר הנחש, הוא אכן היה שם אך שלושתנו לא האמנו למראה המזוויע שנגלה לעיננו:הוא היה שם זוחל לו באדישות ומסביבו שתי גופות של אנשי אבטחה מוטלות על הרצפה, חסרות חיים.
נתקפתי חרדה, "מייקל!" קרא לפתע ניק בדאגה.
"תרגע ניק, זה רק פחד קטנטן מדם" אמרה ג'יין אדישה יחסית למראה עיניה.
"את לא מבינה ג'יין, למייקל יש פחד גדול מאוד מדם למען האמת כמות קטנה של דם, ממש קטנה-יכולה לגרום לו לעילפון" מיהר להסביר לה ניק.
הוא צדק, אני שכבתי שם על הרצפה מעולף, בלי שום יכולת לעשות משהו, זה מרגיש מוזר יחסית למישהו שאמור להיות בעל כחות כלשהם.
לפתע ניק פתח את ידו ויצר זרם ענק של מים לעברי.
קמתי, הכל היה מעורפל בהתחלה אך אז התמונה התבהרה. "אז זה הכוח שלך?" שאלתי את ניק בעודי מנסה לעכל את מה שקרה כאן כרגע.
"כן, אבל אין זמן לדבר!" הוא אמר ולפתע ירה זרם מים קטלני אל עבר הנחש שלמרבה הפלא לא מיהר לתקוף אותנו.
הנחש התחמק בקלילות, זה הדהים אותי אם לאמר את האמת אבל לא כמו העובדה שיש לנו כוחות על.
ניק התאכזב מעט וג'יין מיהרה להתגרות בו מעט, "ככה עושים את זה!" היא קראה ושלחה אל עבר הנחש סוג של הדף אנרגיה אווירי.
למרבה הפלא הנחש בלע את ההתקפה והחזירה אל עבר ג'יין מה שגרם לה להינזק מעט ולניק לצחוק.
"סססס, אני,ססס, לא, ססס, רוצה, סססס,לפגוע, סססס, בכם!" נשמע לפתע קול.
"מי זה היה?!" קראה ג'יין בבהלה רבה.
"אני חושב שזה מגיע ממנו!" אמרתי מפוחד.
"סססס, רק, סססס, תעצרו ותקשיבו, סססס, לי בבקשה!" הוא אמר.
"מגניב הצלחת לדבר שני מילים ברצף בלי להגיד סססס!" השטתה ניק מה שעורר את זעמה של ג'יין וגרם לה לבעוט בו.
"היי!" הוא קרא בעצבים. "חברה, אני חושב שזה לא זמן לריב, הוא מנסה להגיד לנו משהו!" קראתי והרגעתי אותם.
"ססס, אני לא סתם הקשתי אותכם, ססססס, יש לכם ססוג של מסססססססססימה!" הוא קרא לפתע.
"אומרים משימה!" מיהרה ג'יין לתקנו, "ששש!" אמרתי לה והאזנו לדברי הנחש(אני יודע שזה נשמע נורא מוזר, אבל בינינו אם כבר קיבלנו כוחות על, למה שלא נלך עם הטירוף עד הסוף?).
"אני לא רוצה שתטעו, סססס, אני אחד מהטובים, הסססססססיבה שהקשתי אותכם, ססססס, היא מכיוון שאתם הנבחרים, סססס" הוא אמר.
"נבחרים?" שאלתי אותו מופתע מעט.
"בדיוק, ססססס, תבינו, סססס, אני לא נחש באמת, ססססססס, אני בן אנוש שנקלע בצורת נחש בגלל קסססססם אפל" הוא הסביר לנו.
"קסם אפל?" שאלה אותו ג'יין שבדיוק כמוני וכמו ניק לא הבינה למה הוא מתכוון.
"כן, פעם, לפני, ססססססס, מאה שנים בדיוק, סססס. היה מלך דגול מאוד בשם ססססטן, הוא היה רשע, תעב בצע, חולה כוח ושליטה ותמיד שאף לעוד ועוד כוח, לא משנה מה זה דרש, הוא היה מוכן, סססס, להרוג גם את הקרובים ביותר אליו, ססס" הסביר הנחש.
"אני הייתי נער בן 16, קצת יותר גדול מכם, ואני ועוד חמישה חברים שלטנו בששת היססססודת, רק שאז היה יססססוד שביעי, יסססססססוד האפלה שהוחזק בידי המלך, סססס.
מעטים ידעו על כוחו של המלך, אנחנו היינו חלק מהם, סססססס. באחד הימים החלטנו להתנגד, לפתוח בקרב נגד המלך וכך קרה:זה היה קרב עקוב מדם אך לבסוף הפססססדנו, אמנם המלך נכלא ומת אבל כמו שכולנו יודעים, במלחמה אין מנצחים רק מפסססססידים.
ארבעה מאיתנו מתו, אני הפכתי לנחש ואחד מאיתנו" הוא אמר אך לפתע החליט לעצור את לשונו.
"אחד מכם מה?" שאלתי אותו בסקרנות.
"על אחד מאיתנו השתלטה האפלה, סססססס, כשהיא השתלטה עליו אני הייתי היחדי שנותר והקרבתי את גופי כדי לכלוא אותו בריק נצחי, ססססססס" הוא הסביר לנו.
"איך זה קרה?" שאל ניק בהתעניינות רבה.
"כשהוא השתמש בקסססססססם השחור, הייתי אמור למות אך משום מה הפכתי לנחש ומשהו שהשתבש גרם לו להיכלא במימד, ססססס. את הכוח שלי גילתי לפני כעשששרה שנים." הוא המשיך לספר.
"כל אדם שאכיש, סססס, במידה ויהיה הנבחר, יקבל כוחות מיוחדים ויוכל לשמוע אותי" אמר לנו הנחש.
"זה ממש נורא!" קראה ג'יין לפתע.
"מה נורא כל כך?" שאלתי אותה.
"תחשוב לעצמך שהוא הרג חפים מפשע רק כדי למצוא אותנו!" היא קראה בעצבים.
"טעות, סססס" הוא אמר לפתע בחיוך קטן.
"אני מסססססססוגל לראות את האנרגיה של האנשים שאני מכיש, ולדעת אם הם בעלי הכוח המתאים, ססססססססס, בכל מקרה, לפני שנתיים, ססססססס, הגיע ל'ידיי' מידע שמישהו מתכנן לשחרר את אותו החבר השיששששי שעליו השתלטה על האפלה, לכן חיפשתי אותכם, כדי לעצור אותו לפני שיגרום להחרבתו של העולם עצמו, ג'יין מחזיקה בכוחות הרוח המסמלים חכמה ועדינות, ניק מחזיק בכוח המים, הוא פעם שקט אך לרוב היפראקטיבי ואוהב להשתולל כמו הגלים, ואתה מייקל" הוא אמר לפתע והסתכל עליי.
"מה אני?" שאלתי אותו לפתע.
"את הכוח שלך את תגלה לבד, ססססס, מייקל אתה לא בעל כוחות גילים כמו החברים שלך, אתה שולט ביססססוד האש, אתה מנהיג!, אבל אם נתחשב בעובדה שלא קיבלת את כוחותייך עד עכשיו, אם לא תגלה אותם עד מחר בערב אתה....." הוא אמר בפנים טרודות.
"אני מה?!" שאלתי אותו בעודי מוטרד גם כן.
"אתה תמות מייקל, ססס" הוא אמר ללא רחמים.
פי נפער, לבי פעם בחוזקה, לא ידעתי להגיב לדבריו.
"מייקל" אמרה ג'יין וניסתה לעודד אותי אך פשוט דחפתי אותה מעליי ורצתי, רצתי הכי מהר שאני יכול, עליתי לגג בית החולים.
לא כבר זמן רב וניק וג'יין הגיעו יחד עם הנחש.
"למה אני?!" שאלתי אותו בעצבים.
"תרגע מייקל, עוד לא בטוח שתמות, ססססס, אני בטוח שתצליח, אתה מנהיג!" הסביר הנחש.
"אך אני חייב לומר לכם עוד משהו, ישנם עוד שלושה כמוכם, שלושה ששולטים ביסודות עלה, אדמה ורעם" הוא אמר לנו.
"איך נוכל למצוא אותם?" שאלה ג'יין.
"אתם תצטרכו לעזור לי, כעט מכשיש לכם כוחות גם אתם, חוץ ממייקל כמובן, תוכלו לזהות כאלו בעלי כוחות, מספיק שרק יווצר מגע בינכם והאדם ייקבל את כוחותיו" הוא עודד אותנו מעט, חוץ ממני כמובן.
"מגניב!" קרא ניק אך ג'יין מיהרה לחבוט בו וסימנה לו להסתכל עליי.
"זה בסדר" אמרתי וחייכתי חיוך מזוייף, ניסיתי להסתיר את הצמרמורת שעברה בי באותו הרגע.
"אם מייקל יעבור את המבחן ויצליח להשתמש בכוחותיו, אתם תעברו את החלק הראשון, אחר כך שלושתכם תצאו למסע בחיפוש אחר השלושה האחרים, אחר כך זה כבר סיפור אחר לגמרי" הוא אמר לנו.
"אז, אני מניח שסיימנו, ססס, אלא אם כן למישהו יש שאלות כלשהן?" הוא התבונן בנו, אף אחד לא דיבר עד שלפתע ניק הרים את ידו.
"אתה....אתה....אתה יכול להגיד סיגריה?" הוא שאל בהשטתות וכולנו צחקקנו, אפילו הנחש.
"אם כך אני מניח שסססססססימתי את עבודתי, אני אפגוש אותכם מחר בערב בססססספריה העירונית בשעה 7 בדיוק!" הוא קרא ולפתע נעלם משם.
"הוא.. הוא נעלם!" קראה ג'יין בהפתעה והיא וניק התחילו להתווכח על מה שניק אמר לו.
רק אני העדפתי שלא לצחוק, טוב אתם מבינים אותי, אני מניח שכולם היו מגיבים ככה בידיעה שמחר יש סיכוי שהם הולכים למות...

דביר סחתיין על הרעיון אבל הרעיון עצמו של הסיפור לא ממש אהבתי ולכן לא קראתי הכל. תנסו להכניס קצת קשן (צוחק) ח"ח לך ולכל מי שכותב,תמשיכו ומתי שהו אני יקרא (בערך אחרי 5 פרקים)

פרק סך הכל בסדר.
ההתחלה של הפרק היית באותו כיוון שאני חשבתי עליה, אך אז נחרב עליי עולמי כשגיליתי שהנחש הוא נער בן 16 הכלוא בגוף נחש בגלל קסם אפל. אך אינני מאשים אותך בדבר, הרי זה רעיון הסיפור, שעולמך תמיד יחרב, ויהי מה.
קצת הפריעה לי קלילות הדעת שלהם כשהם דנים במותו האפשרי של מייקל.
ובכן, כעת אין בידי הזמן להתחיל לכתוב את הפרק, אך נתת לי חומר למחשבה מה לכלול בפרק הבא.
אגב, מי זה "דרו" המוזכר במשפט הבא:
[quote]"אם דרו יעבור את המבחן ויצליח להשתמש בכוחותיו, אתם תעברו את החלק הראשון, אחר כך שלושתכם תצאו למסע בחיפוש אחר השלושה האחרים, אחר כך זה כבר סיפור אחר לגמרי" הוא אמר לנו.
[/quote]
?

Xd אני מצטער אם הרעיון היה קצת מוגזם ותודה רבה

פרק מצוין! אהבתי את איך שפיתחת את העלילה, יכול להיות שהיא קצת "כבדה" מידי כמו שאביזי אומר, שתדע - תמיד מי שכותב את הפרק השני שולט ברוב הפרטים של העלילה, ואני חושב שעשית עבודה מצוינת.
קצת הפריע לי שכל הזמן יש ססססס של הנחש. לפי דעתי כדאי להוריד את זה, אולי לשים קצת בהתחלה, כי זה קצת מעצבן לראות את זה כל הזמן.
המשכת את העלילה בצורה שאפשר להמשיך בכל כך הרבה דרכים. עד שאני מקנא בלורד אביזי שממשיך אותך.
כל הכבוד!
מייקל היחיד שהתייחס ברצינות למוות שלו, כמו שאביזי אמר, אבל לא נורא...

רק דבר אחד קטן:
[quote]"אם דרו יעבור את המבחן ויצליח להשתמש בכוחותיו, אתם תעברו את החלק הראשון, אחר כך שלושתכם תצאו למסע בחיפוש אחר השלושה האחרים, אחר כך זה כבר סיפור אחר לגמרי" הוא אמר לנו.
"אז, אני מניח שסיימנו, ססס, אלא אם כן למישהו יש שאלות כלשהן?" הוא התבונן בנו, אף אחד לא דיבר עד שלפתע ניק הרים את ידו.
"אתה....אתה....אתה יכול להגיד סיגריה?" הוא שאל בהשטתות וכולנו צחקקנו, אפילו הנחש.
"אם כך אני מניח שסססססססימתי את עבודתי, אני אפגוש אותכם מחר בערב בססססספריה העירונית בשעה 7 בדיוק!" הוא קרא ולפתע נעלם משם.
"הוא.. הוא נעלם!" קראה ג'סיקה בהפתעה והיא וניק התחילו להתווכח על מה שניק אמר לו.
רק אני העדפתי שלא לצחוק, טוב אתם מבינים אותי, אני מניח שכולם היו מגיבים ככה בידיעה שמחר יש סיכוי שהם הולכים למות...[/quote]

מי אלו דרו וג'סיקה?
אם התכונת למייקל וג'יין, אז תתקן, הייתי בטוח בהתחלה שפתאום הגיעו עוד נבחרים.

קודם כל תודה רבה
דבר שני בקשר לטעות יצאתי נורא מטומטם כי אני מבתבל לפעמים עם דמויות מהסיפו שלי סליחה

לא יצא לי עוד לקרוא את הפרקים אבל כל הכבוד על היוזמה.
אני רק מקווה שהגורל של הסיפור הזה יהיה יותר טוב מהגורל של "פרקים בהמשכים" כמו שאביזי אמר.
אשתדל לעקוב אחרי הסיפור :)

וואו מור אחלה פרק! וזה סיפור פשוט ענק!לבנתים נראה לי שהרמה תשאר אם לא תעלה!

תודה רבה למה שלא תכתוב גם אתה?

כתבתי כבר למעלה שאני גרוע בכתיבה אחרת באמת היתי כותב אולי עם יהיה לי איזה רעיון אדיר אני אכתוב