-
[img]http://img186.imageshack.us/img186/3725/unitrk7.png[/img]
פרק 1 ~ 'אנדרואיד M17'
"אני לא מאמין! אתה מפטר אותי על שירות לקוחות גרוע?!", "שתידע לך, אתה מפסיד פה כישרון" צעק מייק על הבוס שלו, ויצא בצעקות החוצא. "זאת הייתה העבודה הטובה ביותר שיכלתי למצוא, איפה אוכל להשיג עבודה טובה כמו זו?" חשב לו מייק בעודו הולך הביתה, עייף ומתוסכל מחייו הלא הוגנים.
לבסוף הגיע מייק אל הדירה שלו, הייתה זו דירה ישנה ומסריחה למדי. מייק לקח את עיתון הבוקר, והחל לחפש בדף הדרושים עבודה טובה ומתאימה בשבילו. כל העבודות היו נוראיות ומלכלכות, מייק החל לאבד כל תקווה.
"אילו חיים נוראיים יש לי, אני כישלון מוחלט" חשב לו מייק, וסידר את שיערו הקצוץ. לפתע מצא מייק הודעת דרושים מעניינת למדי.
[font=Times]'אתה צעיר? לפחות בן 18 ומעלה ואוהב הרפתקאות? בא לך לחקור תעלומות ופשעים שלא מהעולם הזה?
צור עימנו קשר במספר הטלפון הזה;
001*'[/font]
בלי לחשוב פעמיים, לקח מייק את הטלפון הישן שלו, והחל להתקשר למספר שמצויין בכתבת הדרושים. "כן?, עם מי יש לי את הכבוד לדבר?" נשמע קול עמוק ומחריד בצד השני של הקו. "שמי מייק, מייק טרנר, אני בקשר לכתבת הדרושים שלכם" השיב מייק. "אני מבין...תבוא היום בחצות אל מגרש הפוטבול העירוני, נחכה לך" השיב הקול המחריד, וניתק.
השעה 12:00 בדיוק, מייק גיבור הסיפור שלנו עומד ומחכה במגרש הפוטבול העירוני. "כניראה עבדו עלי, אני הרי כזה לוזר" חשב לו מייק, והתחיל לצעוד חזרה הביתה, אך לפתע אור מסנוור עבר והבהיל את מייק.
"מייק טרנר?" התקרבו אל מייק שני בריונים עם חליפות שחורות העשויות מעור, ומשקפי שמש שחורות על פניהם. "כן..." השיב מייק בבהלה והזיע מעט. "בוא איתנו בבקשה" השיבו הבריונים, ולפתע, מגרש הפוטבול נצחה לשניים. כל רצפת הדשא המלאכותית ירדה כמו מעלית היישר אל מתחת לאדמה.
כאשר רצפת הדשא נעצרה, ראה מייק בסיס גדול העשיר בטכנולוגייה חדישה לגמרי. "שלום לך, אני אטפל בך מעכשיו" התקרב אל מייק בחור זקן, בן 50 בערך, ולקח אותו אל משרדו.
"שמי בנג'מין פאוס, אני מפקד כל הבסיס הזה, אני כאן לשירותך" אמר הזקן, והתיישב על כיסאו הגדול והמרופד. "אני פה בקשר לכתבת הדרושים של עיתון הבוקר" השיב מייק בקול מבוהל, ולקח לגימה מן המים הקרים שהיו בכוס לידו.
"ספר לי עליך, איזה אדם אתה בדיוק?" פנה בנג'מין הזקן אל מייק, וגירד את השפם הלבן שמתחת לאפו.
"טוב אז.., שמי מייק טרנר ואני בא ממשפחה די ענייה. ההורים שלי נפטרו בתאונת דרכים, ואני חי את חיי בדירה ישנה ומסריחה למדי.
אני בן 18, פיטרו אותי מעבודת שירות לקוחות, אני כישלון מוחלט" סיים מייק לדבר, וקיבל סטירה בלחי מהזקן. "שטויות! שום כישלון מוחלט!" צעק בנג'מין, והורה על מייק לילבוש את החליפה השחורה, נעליים שחורות ומשקפי שמש שחורות אשר קיבל.
כעבור מספר דקות, חזר מייק אל הזקן. מייק לבש חליפה שחורה העשויה מעור, נעליים שחורות העשויות מעור ומשקפי שמש שחורות ומגניבות. "ככה יותר טוב" חייך בנג'מין, והפעיל את מסך הטלויזיה הגדול והרחב שבמשרדו. על מסך הטלויזיה הופיע כוכב כסוף הנראה כמו כדור מתכתי.
"מה שאתה רואה על מסך הטלויזיה ידידי, הוא כוכב 'דלתא' אשר שוכן כמה גלאקסיות מאיתנו. כוכב זה מהווה איום לעולם שלנו, ובכלל לכל הגלאקסיות הסובבות אותנו, כולל הגלאקסיה שלנו.
ההתקפה הראשונה שלהם על הכוכב שלנו הייתה ב14 למאי 1987. הם נראו בדיוק כמונו, ממש בשר ודם אשר מחזיקים טכנולוגיה חדשנית והרסנית. כמובן שלהם היה כח פי שתיים יותר חזק מאיתנו, ולכן הפסדנו במלחמה והם הצליחו במשימתם.
כיום אנחנו מודעים לכח ההרסני שלהם, ואפילו תפסנו בשבי את אחד החיילים שלהם מאוגוסט 2003" סיים בנג'מין לדבר, והחליף ערוץ בטלויזיה שלו.
על מסך הטלויזיה ראה מייק כלוב גדול אשר עוטף אותו שדה מגנטי. בכלוב ישב רובוט מכני בצבע צהוב בהיר, ועליו אבק. "הוא משותק הודות לשדה המגנטי שלנו, השדה מחזיק ברובוט הזה ולא מאפשר לו לבצע פעולה" אמר בנג'מין בגאוותנות וכיבה את הטלויזיה.
"ליצורים שנשלחים לכוכב שלנו קוראים 'אנדרואידים', אנדרואידים הם מכונות השמדה אשר נוצרו בכוכב 'דלטא' ויצאו מכלל שליטה. לפי מה שידוע לנו, יש כאלו מעל מליארד ואנו חייבים להשמיד את כולם. היכולת שלהם היא ללבוש גוף אנושי, ולהתחיל במצב של זרם דם ויצירת שדות עצבים במח, מה שהופך אותם לאנושיים וזה מה שמקשה עלינו יותר מכל" אמר בנג'מין ולקח לגימה מהמים הקרים שהיו בכוס לידו.
"לא הגיוני, אם הם מכונות, איך הם יכולים להפוך לאנושיים?" הסתקרן מייק ובנג'מין חייך מעט. "זאת יכולת די מסובכת ידידי, אנחנו עדיין מנסים ללמוד על הרובוט שלכדנו ב2003. מה שהבנו עד כה, הם צריכים גוף אנושי בשביל להתלבש עליו. כאשר זה קורה, האדם שהם השטלתו עליו הופך מיידית לאדם זומבי, אשר מכיל כח מאיים וכושר גופני מעולה" השיב בנג'מין והורה לעוזרו 'סטיב' להוביל את מייק אל חדרו.
"הגענו" אמר סטיב הנראה זקן כמו בנג'מין, ועזב את מייק. החדר נראה מפואר למדי, כולו היה לבן, והחפצים היו בצבע שחור. היה שם מטבח גדול ועשיר באוכל ושתייה, מקלחת ובית שימוש מפוארים וגדולים, ומיטה גדולה ונוחה.
בשביל להדליק משהו בחדר, היה צריך לתת פקודה. "אור" אמר מייק, ומנורת השולחן נדלקה.
"אני מתחיל להתרגל למקום הזה" חשב מייק, וקפץ על המיטה הגדולה והנוחה. מי יודע אילו דברים יחכו למייק השכם בבוקר.
המשך יבוא..
-
מאוד יפה
אהבתי
אבל את הפרק הזה הייתי מחלק לשניים
בכול מקרה, אחלה תודה
מחכה להמשך {:
-
אהבתי זה ממש נשמע יפה פתיחה ארוכה וזה יפה! מקווה שתמשיך
-
סיפור טוב מאד!
מחכה לפרקים הבאים.
-
אתה מתכוון להמשיך נראה סיפור טוב D=
-
ככה זה ממש מצוין!
לא צרריך לקצר שום כלום יובל..
זה שאתה כותב פרקים קצרים ><"
הנה השגיאות:
--עשית טעות נפוצה בקרב סופרים מתחילים/מבולבלים... אתה הסימן של שלוש כוכביות [***] שומרים להפרדת שני קטעים- שקורים באותו זמן, במקומות שונים.
זאת אומרת:
"מייק אמר ל- בלה בלה בלה והוא עשה כך וכך
***
באותו זמן בכנסיית סן פופילס, הלבקן ניגש אל המזבח וחיפש את אבן המורה.."
O: לקחתי קטע מצופן דה וינצ'י ><"
אם אתה רוצה לעשות אחרי כמה זמן- פשוט תעבור פסקה [רווח של שתי שורות].
--יש בעיית הוספת י'
--יש לך שגיאות כתיב בכל מיני מקומות פזורים ><"
--מבנה הדו-שיח לא נכון O:
תגיד- אתה חושב שכדאי לי לפתוח בית ספר לכתיבה? אני אדבר עם אסף D:
-
[quote][i]Originally posted by אבטיחי D:[/i]@Sep 10 2008, 07:45 PM
[b] ככה זה ממש מצוין!
לא צרריך לקצר שום כלום יובל..
זה שאתה כותב פרקים קצרים ><"
הנה השגיאות:
--עשית טעות נפוצה בקרב סופרים מתחילים/מבולבלים... אתה הסימן של שלוש כוכביות [***] שומרים להפרדת שני קטעים- שקורים באותו זמן, במקומות שונים.
זאת אומרת:
"מייק אמר ל- בלה בלה בלה והוא עשה כך וכך
***
באותו זמן בכנסיית סן פופילס, הלבקן ניגש אל המזבח וחיפש את אבן המורה.."
O: לקחתי קטע מצופן דה וינצ'י ><"
אם אתה רוצה לעשות אחרי כמה זמן- פשוט תעבור פסקה [רווח של שתי שורות].
--יש בעיית הוספת י'
--יש לך שגיאות כתיב בכל מיני מקומות פזורים ><"
--מבנה הדו-שיח לא נכון O:
תגיד- אתה חושב שכדאי לי לפתוח בית ספר לכתיבה? אני אדבר עם אסף D: [/b][/quote]
אמרתי את הדעה שלי
עכשיו חלאס לדבר איתי, את לא קולטת שאני מנסה להתעלם ממך?
-
פרק 2 ~ לרקוד עם השטן
"הייתה זו שינה טובה ונפלאה" חשב לו מייק בעודו הולך באדישות אל משרדו של בנג'מין. כשהגיע מייק אל המשרד, הופתע לראות דמות שישבה שם עם בנג'מין הזקן. היה זה 'ג'יימס קרטר', סוכן בכיר ביחידה.
"טוב שהגעת מייק! תכיר בבקשה את ג'יימס קרטר, הסוכן הבכיר שלנו" קם בנג'מין מכיסאו הגדול והמרופד, ולחץ לשניהם את היד. "ג'יימס, לידך עומד מייק טרנר, הדור החדש של הסוכנים שלנו" אמר בנג'מין בהתגאות וגירד את שפמו שמתחת לאפו השמנמן.
"נעים מאוד" השיב ג'יימס, וחייך חיוך קטן לעבר מייק המבוהל מעט.
"אוקי, מספיק עם הדיבורים, איחדתי אתכם על מנת להציל את האנושות" אמר בנג'מין, והשליך על שולחן הכתיבה שלו מספר תמונות של ליצן שחור עם מבט פסיכופטי למדי. "קוראים לו ג'וקר, כפי שהבנתי, הוא אנדרואיד והמשימה שלכם היא להביס אותו!" אמר בנג'מין, והדליק את מסך הטלויזיה הרחב שעל קיר משרדו. "הנה כמה נתונים שהשגנו לגביו" אמר בנג'מין והתיישב על כיסאו.
"הליצן לובש בגדים שחורים וקרועים מעט, שיערו ארוך בצבע תכלת, גובהו מעל מטר תשעים, והוא עונד מסכה דו צדדית" אמר בנג'מין והראה את המסכה.
המסכה הייתה באמת דו צדדית, צד שמאל היה לבן, וצד ימין היה צבוע בשחור. העיניים במסכה היו מרושעות ומפחידות מעט.
"יש שאלות?" כיבה בנג'מין הזקן את מסך הטלויזיה ואסף את התמונות של הליצן. "לא, אין שאלות" השיב ג'יימס בביטחון רב ומייק הסכים. "אם כך, צאו לדרך" אמר בנג'מין, ולחץ על כפתור אדום אשר היה מחובר לכיסאו.
כעבור מספר שניות, הכיסאות של ג'יימס ומייק נהפכו לספה אחת גדולה, והריצפה שעליה הספה מונחת ירדה במהירות אדירה למטה.
"לפני שנעמוד פנים מול פנים עם המשוגע ההוא, אנחנו צריכים להתחמש" אמר ג'יימס, ונכנס עם מייק אל חדר הנשקים של הבסיס. היה זה חדר גדול, ממש אפשר ללכת לאיבוד במקום כמו זה.
"מצאתי משהו נחמד בשבילך" אמר לפתע ג'יימס בחיוך קל, והעביר למייק רובה קטנטן אשר מתאים בגודלו לכף ידו של תינוק בן שנה. "אתה צוחק עלי?" התרגז מייק, והתחיל להתבאס שבכלל הגיע אל הבסיס הזה מלכתחילה.
"אל תשפוט נשק זה רק בגלל גודלו, האמן לי, הנשק הזה הרסני" אמר ג'יימס, ולקח עימו תותח לייזר, וכמה גולות כסופות העשויות מתכת. "אנחנו מוכנים" אמר ג'יימס בביטחון.
מייק וג'יימס הגיעו אל מחסן ישן אשר שימש פעם למחסן לחומרי נפץ. השעה כבר די מאוחרת, חצות אפשר להגיד כבר. "לפי הנתונים שעל הראדאר, הליצן שלנו נמצא פה" אמר ג'יימס בחיוך, ושניהם יצאו מהאוטו המשוריין של הבסיס, והחלו לצעוד אל המחסן.
"היי!, ליצן החצר של השטן, אתה פה?!" צעק ג'יימס, וזרק גולה מתכתית אחת לעבר הפינה הימינית של המחסן. כעבור מספר שניות, נשמע פיצוץ אשר האיר את כל המקום בלהבות.
"אתה משוגע!" נבהל מעט מייק, ושלף את הרובה הקטן שלו מכיס מכנסו. "עדיין לא הבנת?, לא סתם מצאת את כתבת הדרושים בעיתון הבוקר שלך, זה הגורל שבחר אותך" ענה ג'יימס, והחל לחפש את האנדרואיד.
"גורל?" לחש לעצמו מייק, והצטרף בחיפושים אל ג'יימס. "לאן הוא נעלם?, הוא אמור ליהיות ממש תחת רגלינו" אמר ג'יימס, בעודו בוהה בראדאר. לפתע תחת רגליהם נפתחה האדמה, וליצן גדול קפץ מתוכה.
"אתה בסדר? נפצעת?" התקרב ג'יימס אל מייק המבוהל. "אע...אני בסדר גמור" השיב מייק בגמגום והתרומם מעט. "בני אנוש עלובים שכמותכם חושבים שתוכלו להביס מישהו כמוני?" התקרב הליצן אל השניים, ושילב את ידיו הארוכות ועטופות כפפות לבנות.
"לא סתם נביס אותך, אנו נחסל אותך!" נעמד לפתע מייק על שתי רגליו, וירה עם הרובה הקטן שלו. מן הרובה נורה גל של אש אשר עטף את הליצן לגמרי. "חתיכת נשק" חשב לו מייק וחייך חיוך קטן.
האש שעל גופתו של הליצן כבתה, והיה נראה שהוא חוסל. אך כמו שאמר הליצן, לא מביסים אותו בקלות שכזו. הליצן התרומם על שתי רגליו, שילב את ידיו שנית, וצחק צחוק לעג.
"אתם לא תצאו מפה חיים, תיהיו מודעים לזה" אמר הליצן, ומשרוולי חולצתו יצאו עטלפים אשר עטפו את מייק וג'יימס. מכף הרגל עד ראש.
"מוות נעים" לחש הליצן, והתיישב על קופסאת עץ ישנה אשר מכילה חומריי נפץ בתוכה.
המשך יבוא..
-
ווא יפרק יפה!!!! אהבתי שמח שהמשכתה
-
פרק יפה
לול ג'וקר זה לא מבאטמן? > <"
בכול מקרה פרק יפה, קצת חפוז אבל יפה
מחכה להמשך
-
חח חכן מה הקטע אם הגו'קר?
-
כולה ג'וקר O: מה קשור באטמן?
זה ליצן מהשטן. אם אתם מכירים כאלו בעלי המסכות דו צדדיות האלו..
-
-
נחמד D:
הממ
כאילו חצי של המסכה שחור וחצי לבן?
בסדרה המצוירת של באטמן עשו ככה לג'וקר ><"
נמנמ
זה כמו MIB
O:
אם אתה צריך רעיונות לסוכנות- יש לי המון D:
אני אשמח לעזור לך לכתוב כמה פרקים או להיות בטא שלך- או בכללי להיות שותפה שלך..
יש לי המוווווון רעיונות D:
זה כזה מאגניב ^.^
אני חושבת עכשיו ומדמיינת את הרעיונות שלי XD
פרק שבזמן של הפרק עצמו הוא קצר...
אני לא יכולה להגיש לך מה יקרה בהמשך-
אבל היה נחמד אם כבר עכשיו היית מוסיף מוטיב של המשך העלילה
נגיד
.............
מייק וג'יימס הגיעו אל מחסן ישן אשר שימש פעם למחסן לחומרי נפץ. השעה כבר די מאוחרת, חצות אפשר להגיד כבר. "לפי הנתונים שעל הראדאר, הליצן שלנו נמצא פה" אמר ג'יימס בחיוך, ושניהם יצאו מהאוטו המשוריין של הבסיס, והחלו לצעוד אל המחסן...
<div align="center">***</div>[i]
באותו זמן- בחדר חשוך ואפל בעל שולחן ומכשיר קטן שנראה כמו מסך טלוויזית LCD.[/i]
"נו." דיבר האיש עם הזקן והכובע- שהסתיר את פניו. "למה לוקח לו כל כך הרבה זמן?"
"א-אני ל-לא יו-יודע אד-אדוני" השיב בגמגום נער צעיר שעמד בפינה הרחוקה של החדר עם פנים מורכנות כלפי מטה. " אני- א-אני ממש מצטער, ע-על מ-מה שעשיתי..."
"זה בסדר נערי," השיב האיש "אתה עוד תלמד..."
זה כזה מוזיף מתח ואווירה וצפייה לקראת ההמשך..
זה כאילו ספוילר סיפורי כזה..
-
תודה הילה O: וכן, זה אכן יעזור. פשוט היה רעש ולא יכלתי להתרכז, כתבתי פרק במהירות בלי הרבה ישיבה עליו. ><
ובנתיים, אני מעדיף לבנות את העלילה בדרך שלי, אולי בהמשך נהפוך לשותפים של הסיפור ^^
