מאה שנים של כאב

סיפור שלי, שפירסמתי בפורום אחר ואפרסם גם כאן (:
הקדמה:
אנחנו נמצאים בשנת אלף תשע מאות תשעים ושתיים, לאחר מאה שנים, הסתיימה המלחמה הגדולה.
בשנת אלף שמונה מאות שמונים ושתיים, שלט בעולם כוח אפל, אכזרי, וגדול.. בראשו עמד ג'ק, לוחם אפל בעל תכונות מסתוריות, לבוש גלימה אדומה, עיניו האדומות בלטו ממנה.
בשנה הזאת, ביום רגיל אחד, פלשו אל כדור הארץ יצורים מוזרים, הם היו עשויים מאופל, וזרעו הרס וחורבן בעולם.
בני האדם נלחמו ביצורים עם טנקים, מטוסים, עם כל צבאות העולם, אך היצורים היו חזקים מהדברים האלה. הם הפכו את בני האדם לעבדים, ותוך תקופה קצרה, הודיעו המפלצות בקול תרועה ענקי, שכדור הארץ בשליטתם ושבני האדם יעשו כל מה שהם ייבקשו.
באותו זמן, נחת בכדור הארץ המנהיג של היצורים, ג'ק.. ג'ק לא ריחם, הוא השמיד אנשים ועשה כאוס ענקי בכדור הארץ.
עברה תקופה ארוכה, ויום אחד, קם איש, לבוש בבגדים חומים קרועים, בעל קרחת וזקן לבן, האיש האמין בכוח מיסטי, ושנא את כוח האופל. היו לאיש תלמידים רבים באומנות הקסם.
הוא ותלמידיו הובסו בקלות. אך הם לא וויתרו, הם חיפשו כוח שייתחרה בכוחו של האופל, הם קראו ספרים, הטילו כישופים, אך ללא הצלחה.
יום אחד, פגש האיש, איש לבוש בגלימה לבנה, האיש בעל הגלימה הלבנה הבחין בליבו הטוב של האיש, והעניק לו את כוח האור, ''כוח זה, יאפשר לכם להשמיד את ג'ק.'' אמר האיש בעל הגלימה הלבנה ונעלם כלא היה.
האיש, אשר קיבל את כוח האור, פתח במלחמה ענקית נגד היצורים, היצורים לא הצליחו להתמודד מולו ומול תלמידיו, ואט אט חלקים בכדור הארץ התחילו לשוב אל בני האדם.
הממלכה של ג'ק הייתה במקום מסתורי. האיש, שקראו לו סטיבן, ותלמידיו הנאמנים, חיפשו אחר הממלכה המון המון זמן.
לאחר זמן מה, הם מצאו את הטירה, סטיבן ותלמידיו חיסלו המון מאנשיו של ג'ק, ולבסוף הגיעו אל עומק הממלכה. סטיבן ותלמידיו פגשו את ג'ק.
ללא התראה מוקדמת, תלמידיו של סטיבן קפצו אל ג'ק, במטרה להשמידו, אך בהנפת יד פשוטה, ג'ק העיף את התלמידים והרג אותם.
סטיבן כעס, שנאה גדולה הייתה בו, הוא וג'ק נילחמו בכוח רב, שהרעיד את כל הממלכה, והממלכה התפרקה לרסיסים.
סטיבן שחרר את כוח האור במלוא עוצמתו, והקריב את חייו בשביל שג'ק יישלח לתוך שרשרת אופל מוזרה, ואף קבר אותה במקום מסתורי.
שבע שנים חלפו מאז המלחמה הגדולה, היצורים נסוגו מהעולם, והעולם חזר לקדמתו.
אך.. מה אם השרשרת תשוחרר וג'ק יחזור בכוחות רשע ואופל גדולים יותר?
את זה תוכלו לראות, ב100 שנים של כאב, בפרק הראשון (:

אם יהיו תגובות, אפרסם את הפרק הראשון D:

אני אישית מעדיף בסיפור שיש בו הרבה תאריכים וזמנים לרשום את זה במספרים
זה יותר נוח לקורא לא משנה כמה הסיפור ספרותי.
סך הכל הקדמה נחמדה ,קצת לא מבינים ,אבל אחרי כשקוראים הכל ,מבינים
מחכה לפרק הראשון כדי להבין את העלילה

[quote][i]Originally posted by ErWiN-C.r.d[/i]@Nov 13 2009, 12:05 AM
[b] אני אישית מעדיף בסיפור שיש בו הרבה תאריכים וזמנים לרשום את זה במספרים
זה יותר נוח לקורא לא משנה כמה הסיפור ספרותי.
סך הכל הקדמה נחמדה ,קצת לא מבינים ,אבל אחרי כשקוראים הכל ,מבינים
מחכה לפרק הראשון כדי להבין את העלילה [/b][/quote]
אל דאגה,
הכל מובן לאחר הפרק הראשון.וכמובן נעשה יותר מעניין (:
עוד תגובות?

שימוש בתאריכים לא טוב.לדעתי לא נכון להשתמש בתאריכים מדוייקים שעברו ולהמציא להם שקרה בהם משהו גלובאלי. או שתוריד את השנה המדוייקת, ותאמין לי שזה לא יפגע, או שתשנה את השנה למשהו מתקדם יותר או להחליף ספירה. משהו אחר.
ובנוסף, למה פירטת את כל העלילה? לא היה עדיף לתת לנו לגלות את העלילה עם הפרקים?
מחכה שתפרסם את הפרק הבא.

[quote][i]Originally posted by zuran[/i]@Nov 13 2009, 01:21 PM
[b] שימוש בתאריכים לא טוב.לדעתי לא נכון להשתמש בתאריכים מדוייקים שעברו ולהמציא להם שקרה בהם משהו גלובאלי. או שתוריד את השנה המדוייקת, ותאמין לי שזה לא יפגע, או שתשנה את השנה למשהו מתקדם יותר או להחליף ספירה. משהו אחר.
ובנוסף, למה פירטת את כל העלילה? לא היה עדיף לתת לנו לגלות את העלילה עם הפרקים?
מחכה שתפרסם את הפרק הבא. [/b][/quote]
אני לא אוהב להסתיר את העלילה הכללית.
אבל תאמין לי, יהיו הרבה דברים שיוסתרו חחחחח
ובתאריך באמת עשיתי פאשלה, אבל זה דמיוני הרי, אז לא צריך להתייחס לזה ברצינות רבה.

נשמע נחמד עדיף שרשום מספרים בעזרת מספרים זה יקל מחכה לפרק הבאה

טוב, אני רואה שלא הרבה מגיבים, אז אני פשוט אפרסם את הפרק הראשון-

[b]הפרק ראשון- שובו של הרוע![/b]

''אמא, מה יש לארוחת בוקר?''
אמר נער, שיירד מן המדרגות.
הנער היה בלונדיני, עם עיניים ירוקות, חולצת טריקו שחורה, מכנסיים קצריים, גילו היה שלוש-עשרה.
''פנקייקים, אני מקווה שזה בסדר עבורך.'' פנתה אליו אימו , אישה בשנות הארבעים לחייה, עם שיער אדום פזור, עיניים חומות, חולצת כפתורים ירוקה, וג'ינס בצבע קרם.
''זה מצויין!'' אמר הנער בהתלהבות רבה, הנער התיישב ליד שולחן האוכל, וחיכה בקוצר רוח לפנקייקים.
אימו הגישה לו חמישה פנקייקים, והנער החל לזלול במהירות. לפתע, הגיע אל שולחן האוכל אביו של הנער, בשנות הארבעים לחייו, עם שיער בלונדיני, עיינים ירוקות, חולצה בצבע תלכת, וג'ינס כחול.
''איזה בוקר רגוע , הציפורים מצייצות, יש לי תחושה שהטיול שלנו הולך להיות נהדר.''
אמר האב והתיישב גם הוא ליד שולחן האוכל.
''נכון! אנחנו נוסעים למדבר עם פירמידות! נכון?!'' אמר הילד בהתלהבות.
''אלכס, אל תתרגש יותר מדיי, יש שם מומיות!'' אמר האב בניסיון להפחידו.
''אני לא מפחד מכלום! אני אמיץ!'' אמר אלכס כאשר פנקייק היה בפה שלו.
הוריו צחקו.
לאחר כמה שעות-
''אוקיי, אתם מוכנים?'' אמר האב כאשר הוא לוקח את התיקים שלהם.
''כן הארי, אנחנו מוכנים.'' ענתה ג'ון.
''אוקיי, תזכרו אלכס וג'ון, זה מסע מחקר שניתן לנו על ידיי הבוס שלי, בוב. המסע מסוכן, תבטיחו לי שתיזהרו.''
''מבטיחים!'' ענו השניים ביחד ושלושתם יצאו מן הבית.
הם נסעו אל שדה התעופה, בטוחים בעצמם, נחושים לגלות דברים חדשים ומעניינים.
הם הגיעו לשדה התעופה, סידרו הכל, והטיסה החלה, הטיסה אל המדבר המצרי.
כאשר הגיעו, קיבל אותם אדם בשם בוב, הבוס של הארי. אדם בעל קרחת, שמנמן מעט, עם חליפה שחורה ומכנסיים אדומות, בקבלת פנים יפה, ''שלום לך הארי! אני מאוד שמח שהחלטת להגיע!''
אמר בוב באושר, ''כן, בני אלכס מאוד מתעניין בדברים האלה.'' אמר הארי בגיחגוך קטן.
''אוהו זה בסדר, הרי כולם רוצים לדעת מה קורה בפירמידות האלה!'' אומר בוב בהתלהבות.
''אז.. מה אנחנו צריכים לעשות?'' שאל הארי המבולבל, ''זה פשוט, לחפור ליד הפירמידות, ולמצוא בתקווה אוצרות עתיקים.''
''זה הכל? ובטוח שם למטה?'' אמר הארי בדאגה, ''אין מה לדאוג, אני בטוח במאה אחוז שהכל מצויין שם.'' השיב בוב.
''אוקיי, אז בואו נתחיל.'' אמר הארי והחפירה התחילה.
לאחר כמה שעות של חפירה ארוכה, קשה ונמרצת, הגיעו השלושה אל מבנה תת-קרקעי חשוך, קר, ומסתורי.
''אני רוצה ללכת הביתה, משעמם פה..'' אמר אלכס. ''אל תהיה מאוכזב אלכס, הכי טוב שהכל טוב.'' אמר הארי וחייך אל אלכס.
לפתע, מרחוק, הם ראו ארון קבורה עתיק, אלכס רץ אליו, הארי ניסה לעצור אותו וגם ג'ון, ושלושתם הגיעו אל הקבר.
''וואו!'' אמר אלכס, ''מפחיד.'' אמרו הארי וג'ון.
על הקבר, הייתה שרשרת מוזרה, ''אני חושב שניקח את זה.'' אמר הארי, לקח את השרשרת, והשלושה הלכו משם.
לאחר שיצאו, בוב חייך ולקח את השרשרת. ''כל הכבוד לך הארי! עשית עבודה מעולה! עכשיו תהנה במצרים, נחזור לעבוד מחר.''
אמר בוב והלך משם, ''זה לא היה מהנה.'' אמר אלכס והוריד את ראשו. ''אל תדאג, מחר יהיה מהנה !'' אמר הארי בניסיון לשמח אותו, אך ללא הצלחה.
השלושה הלכו לבית שבוב סידר להם במצרים, הלילה ירד. ''אבא, אתה חושב שיהיה מחר מעניין יותר?'' אמר אלכס באכזבה, ''אני בטוח אלכס, מחר נלך עמוק יותר, ונמצא דברים טובים יותר.''
אמר הארי, ''לילה טוב.'' אמרה ג'ון והשלושה הלכו לישון.
בנתיים, הקבר שנמצא מתחת לאדמה התחיל לזוז, ויד מסתורית יצאה ממנו, מהקבר היה ניתן לשמוע שאגות איומות ומפחידות!
יצור מוזר עלה מן הקבר, וחייך חיוך מוזר.

הפרק לא מותח ולא מתאים להתחלה הבעיה הגדולה אמורה להופיע בפרק השני וכאן היא הופיע בבירור בפרק הראשון.
אבל בכללי המבנה טוב.

[quote][i]Originally posted by ToBi_SaMa[/i]@Nov 14 2009, 05:46 PM
[b] הפרק לא מותח ולא מתאים להתחלה הבעיה הגדולה אמורה להופיע בפרק השני וכאן היא הופיע בבירור בפרק הראשון.
אבל בכללי המבנה טוב. [/b][/quote]
בעיה גדולה אמורה להופיע בפרק שני?
מי אמר את זה? חוץ מיזה אין פה שום בעיה, היצור קם אבל עדיין אין כלום.
ופרק ראשון לא אמור להיות מותח חחח

כאילו לרוב הבעייה בסיפור אמורה להופיע אחרי הפרק השני כדי שלקורא יהיה עייניין להמשיך לקרוא
ומי שאמר לי את זה זו המורה שלי לספרות

אוקיי, אבל עדיין אני לא רואה פה שום בעיה, כלומר הכל מצויין (:
עוד תגובות?

הבעייה זה היצור שבעזרת ההקדמה מבינים שזה ג'ק

ואאהה מגניב...עדיין לא מבינים שזה ג'ק,זה יכול להיות גם מישהו אחר...הכול יכול להיות D:

נשמע טוב מחכה לפרק הבא D:

למה לא מגיבים /=
טוב, אני אפרסם את פרק 2:
הוא קצת קצר, אבל ככה יצא (:

[b]הפרק השני- הקללה האפלה![/b]

היצור המוזר התמתח וגיחך, ''אחח.. עבר המון זמן, אני צודק?''
אמר קול גבוה שהגיע לשם, ''איפה האדון?'' אמר אחד מהם, ''השרשרת לא כאן, כנראה מישהו לקח אותה.''
אמר השני, ''זה לא יכול להיות! חייבים למצוא את השרשרת!''אמר אחד מהם בלחץ, ''רגע, רק עכשיו התעוררנו, נוכל להשיג את השרשרת מתי שנרצה, אנחנו הלוחמים הכי חזקים של ג'ק, תירגע כבר!'' השיב השני בכעס ובקול מפחיד ואכזרי.
''אימהוטפ, אתה המומיה הכי מפחידה שאני מכיר.'' אמר אחד מהם לשני, ''אני יודע סקאל, וזה מה שמיוחד בי.'' אמר המומיה אימהוטפ וגיחך.
הבוקר עלה, ''אלכס, חמודי, הבוקר הגיע, תתעורר.'' פנה הארי לאלכס, ''מה, כבר בוקר?'' ענה אלכס באכזבה, ''רגע, לא רצית לראות היום דברים מעניינים? היום אנחנו הולכים עמוק יותר, אתה לא שמח?'' אמר הארי, ''לא, משעמם שם.'' ענה אלכס כאשר קם מן המיטה, ''אוקיי, אז אולי תישאר כאן?'' אמר הארי, ''בסדר גמור, תהנו.'' אמר אלכס וחזר אל המיטה.
הארי העיר את ג'ון, ויחד הם ייצאו עם הכלים שלהם למקום שבו מתנהלות החפירות.
''בוקר טוב לך!'' פנה אליהם קול, ''זה אני בוב! מתכונן לעוד יום מפרך?'' אמר בצחוק, ''כן.. אנחנו יורדים עכשיו.'' אמר הארי, ''בהצלחה.'' אמר בוב, והלך משם.
הארי וג'ון יירדו אל המקום התת-קרקעי, הם פסעו בשקט, ההליכה הייתה כמו נצח, אך הם הגיעו בסופו של דבר אל הקבר שבו הם היו אתמול.
''וואו, הקבר פתוח, אבל איך זה יכול להיות?'' אמרה ג'ון, ונבהלה. ''אני בטוח שזה ניסיון של בוב להפחיד אותנו.'' אמר הארי בצחוק.
לפתע, בקע קול מסתורי, שהיה קרוב אליהם, ושני צלליות לפתע הופיעו.
''הי, אני אימהוטפ וזה סקאל, נעים מאוד..'' אמר אימהוטפ בקול שקט ומפחיד, ג'ון התעלפה מרוב הפחד והארי ברח משם.
''אני מבטיח שאני אחזור להציל.. אותך ג'ון..!'' אמר הארי תוך כדי מנוסה, ''לך אחריו!'' אמר אימהוטפ וסקאל נעלם בצללית שחורה.
הארי קפץ בכל כוחו החוצה, וסקאל ייצא אחריו.
''לאא!!! השמש!!! אני לא יכול!!!'' אמר סקאל ונעלם בצללית שחורה.
הארי רץ היישר אל בוב, ''בוב! אתה לא תאמין מה קרה, פגשנו שתי מומיות והם חטפו את ג'ון!'' אמר הארי, בוב צחק והתגלגל על האדמה מרוב צחוק, ''אתה כל כך מצחיק הארי!'' אמר בוב תוך כדי צחוק.
הארי רץ אל הבית, אך סקאל היה שם כבר, ''אני סקאל, אחד הלוחמים הכי חזקים בצבא של ג'ק, אני לא סתם מומיה עלובה!''
אמר סקאל ותפס את אלכס. ''עכשיו תגיד לי, איפה השרשרת!'' אמר סקאל בעצבים, ''השרשרת? אתה מתכוון למה שמצאנו ליד הקבר הזה? היא אצל הבוס שלי, בוב!'' אמר הארי בבהלה, ''ואיפה הבוס הזה שלך?'' אמר סקאל ואיבד את סבלנותו, ''הוא בבית ממול!'' אמר הארי וסקאל נעלם.
סקאל הגיע אל ביתו של בוב, ובלי הרבה הצגות, הוא הרג את בוב ולקח את השרשרת.
''אתה בסדר אלכס?!'' אמר הארי וניגש אל אלכס, ''מה קרה פה?איפה אמא?'' אמר אלכס, ''אני מבטיח שאני אחזיר אותה אלכס, אני מבטיח..'' אמר הארי כאשר דמעות זולגות מעיניו.
סקאל חזר אל המבנה התת-קרקעי, ''נו נו, מצאת?'' אמר אימהוטפ, ''בוודאי, הינה.'' אמר סקאל והגיש לו את השרשרת.
''עכשיו.. עכשיו נוכל להקים לתחייה את ג'ק!!!!'' אמר אימהוטפ ונעלם יחד עם סקאל ועם ג'ון.

אהבתי מאוד את האקספוזיציה : D
נראה לי סיפור מעניין, אני אמשיך לקרוא.

קצת לא הבנתי את המטרה של הפרק
מה הדמויות מתכוונות להשיג
אני אשמח אם תכין בהודעה הראשית
את כל הדמויות שהופיעו עד עכשיו ותכתוב אותם כדי שאני אדע איך להתייחס
סה"כ פרק יפה

[quote][i]Originally posted by ErWiN[/i]@Nov 18 2009, 07:40 PM
[b] קצת לא הבנתי את המטרה של הפרק
מה הדמויות מתכוונות להשיג
אני אשמח אם תכין בהודעה הראשית
את כל הדמויות שהופיעו עד עכשיו ותכתוב אותם כדי שאני אדע איך להתייחס
סה"כ פרק יפה [/b][/quote]
אני חושב שכדאי לך לקרוא את העלילה כדי להבין מה הדמויות מתכוונות להשיג.

סבבה ,אני מחכה לפרק הבא

פרק 3.
אני באמת מאוכזב שלא מגיבים בכלל, זה מוריד את המאמץ לעשות פרק חדש.
בבקשה תגובות, הפרק הזה מעניין ביותר (:
-------

[b]הפרק השלישי- שליט האופל קם לתחייה![/b]

אימהוטפ, סקאל, וג'ון הגיעו למקום גדול יחסית, במרכזו היה קבר עתיק, ומסביבו קריסטלים.
''סוף סוף, המקום הקדוש.'' אמר אימהוטפ בשמחה. ''תשים כבר את השרשרת! אני רוצה לזרוע הרס!'' אמר סקאל ותפס את ג'ון בחוזקה.
''אל תהרוג אותה, אני מזהיר אותך, זה יימשוך אלינו סתם אש.'' השיב אימהוטפ, ''מי יכול להתמודד איתנו?! הא?! חתיכת פחדן!'' אמר סקאל.
אימהוטפ העיף את סקאל מג'ון, ''יותר חשוב שנקיים לתחייה את המנהיג שלנו, אתה לא חושב?'' אמר אימהוטפ וניגש אל הקבר העתיק, אימהוטפ הניח את השרשרת במרכזו של הקבר, והתחיל להגיד מילים מוזרות, הארון נפתח לאט לאט, וממנו בקע אור אפל ויצא החוצה.
אימהוטפ השתחווה, סקאל הצמיד את ג'ון אל הקיר, ואמר לחש מוזר שלא נתן לג'ון לזוז.
סקאל הלך אל האור השחור, והשתחווה גם הוא. ''נו נו, שני הלוחמים הכי חזקים שלי, לא בגדו בי ושיחררו אותי.''
אמר קול מהאור האפל, האור האפל נעלם ובמקומו הופיע יצור עם גלימה אדומה, לא ניתן היה לראות את פרצופו, רק את עיניו האדומות שבלטו מן הגלימה.
''בוודאי אדוני, אתה המנהיג החזק שלנו.'' אמר אימהוטפ, ''ועכשיו, אני רוצה לרסק את בניי האדם!'' הוסיף אימהוטפ והנחית אגרוף אל האדמה.
היצור הושיט את ידו אל אימהוטפ, וענה, ''לא, אני עדיין לא מוכן. הכוח, שסטיבן הממזר השתמש בו, כילה חצי מכוחותיי בנוסף לכליאה. אני חייב להתחזק, ורק אז נתקוף, מובן?'' אמר היצור.
''בוודאי אדוני, כל מה שתגיד.'' אמרו השניים ביחד.
''עכשיו, איפה הצבא שלי?'' אמר היצור. ''אתה יודע את הלחש, נכון?'' אמר אימהוטפ.
''טוב נו.'' אמר היצור, והתחיל להגיד מילים מוזרות, המערה הפכה לענקית, היצור הקיש באצבעותיו, וצבא של מאה מומיות הופיע בשורות של ארבעה, בכל שורה עשרים וחמישה מומיות.
''אלה, יהיו הצבא שלכם, שתי שורות לכל אחד ממכם.'' אמר היצור, ''תודה רבה לך אדוני.'' אמרו השניים, ''מה נעשה עכשיו?'' אמר אימהוטפ בקוצר רוח, ''תאספו לי בני אדם, אבל אל תהרגו אותם! אני צריך את הנשמות של בני האדם.'' אמר היצור, והביט אל ג'ון, הנאבקה בלחש של סקאל.
''תמסרי, לכל אלה שהרגתי, ד''ש.'' אמר היצור, והושיט את יידו אל ג'ון, נשמתה של ג'ון יצאה מגופה, ונאכלה על ידיי היצור. לאחר-מכן, היצור הושיט את יידו שוב אל ג'ון, וגופתה נשרפה לעפר.
''לכו!'' אמר היצור, ואימהוטפ, סקאל והצבא נעלמו באור אפל.
היצור העיף את הקריסטלים, את ארון הקבורה, וייצר לעצמו כיסא גדול, היצור התיישב על הכיסא וצחק צחוק אכזרי.
''אלכס, אל תבכה. בבקשה, אני אחזיר את אמא.'' אמר הארי, כאשר פנה אל אלכס הבוכה על מיטתו.
''אתה סתם אומר לי את זה כדי להרגיע אותי! אתה יודע בדיוק כמוני שאמא כבר מתה!'' אמר אלכס והתחיל לזעוק מכאב.
אלכס ניגב את הדמעות והוסיף, ''אני אנקום בהם, סמוך עליי!'' אמר אלכס, לקח חרב שהייתה בחדר של אביו, חרב גדולה וחדה, ויצא מן הבית עם בקבוק מים, עם חטיפים ובנוסף לחרב סכין קטנה הנמצאת בצד שמאל של מכנסיו.
הארי דאג לאלכס, ולא יידע מה לעשות, הוא לקח רובה ויצא אל ביתו של בוב, הארי פתח את הדלת באיטיות, ונדהם למראה עיניו: בוב היה על הרצפה, עם המון דם, כאשר כל גופו היה מרוסק.
''זאת המומיה הזאת, סקאל, אני בטוח!'' אמר הארי, כאשר פתח את הטלוויזיה שהייתה בחדרו של בוב.
''שלום לכם תושבי מצרים, לפניי זמן קצר, נעלמו אנשים מבתיהם במצרים, אנו לא יודעים כעת היכן הם, אך אנחנו מקווים שנדע בקרוב, בעזרת המשטרה.
הישארו מעודכנים איתנו, והיזהרו.'' אמרה מגישת חדשות בערוץ המצרי, הארי סגר מיד את הדלת ויצאה מן הבית של בוב.
הארי הסתובב במצרים בדאגה, בחיפוש אחר אלכס וג'ון, אך לא נותר מהם זכר.
הארי רץ אל משטרת מצרים, בבהלה, הוא הגיע אל התחנה ומצא שוטר שהיה שם. ''שלום לך, אפשר לדעת בבקשה איפה הייתה ההיעלמות האחרונה?'' אמר הארי, ''אין לי זמן אליך עכשיו, יותר חשוב למצוא את הנעדרים!'' אמר השוטר, ''צא מפה בבקשה.'' אמר השוטר וחיכה שהארי ייצא. ''לא לא, אתה לא מבין, אישתי נעלמה גם, והילד שלי ייצא להרוג אותם, אני חייב לדעת איפה הייתה התקיפה האחרונה!'' אמר הארי, ''אדוני, אין לי זמן אליך עכשיו!!!'' אמר השוטר והעיף את הארי מהתחנה.
הארי ראה לפתע ניידות משטרה יוצאות מהתחנה והארי ניסה לרוץ אחר הניידות, כמה שרק ייכל, הניידות עצרו והארי ראה זוועה ענקית: שני מומיות היו ליד שלושה חפיי פשע, כאשר המשטרה ניסה להרוג את המומיות, המומיות לא מתו וזה נראה שזה לא הזיז להן.
''טוב טוב, זוזו.'' אמר קול מוזר, והמומיות לקחו את השלושה ונעלמו משם באור אפל.
דמות הופיעה במקומם, הארי זיהה אותו, זה היה סקאל!
''שוב נפגשים!'' אמר הארי וזינק אל המקום. ''אה, זה אתה, יותר נשמות יותר שמחה לאדון.'' אמר סקאל בציחקוק, ''אתה לא תקבל שום נשמה!'' אמר הארי וירה אל סקאל, סקאל לא זז, והיריות לא הזיזו לא כלל. ''עוד לא הבנת? אתה חלש, וכולם כאן חלשים.'' אמר סקאל, והתחיל לרוץ אל עבר הארי.
לפתע, הופיע אור לבן וסינוור את סקאל, האור הלבן לקח איתו את הארי ונעלם.
סקאל התרגז, ולקח איתו את החמישה שוטרים שהיו שם, ונעלם מן המקום.

הפרק הסתיים (:
תגובות ^^

ווואוו
הכל מתחיל להיות מותח יותר
^^
מזכיר לי קצת את השמות מה"מומיה" סדרת סרטים שאני באמת אוהב.
בדרך כלל אני מאוד חובב את התרבות המצרית

כן, לקחתי את השם אימהוטפ מהמומיה שם (:
עוד תגובות?
ותודה ארווין ^^

אחלה של סיפור יש לך פה...
באיזה פורום פירסמת אותו קודם?
אני חושב שאני מכיר את העלילה כבר.
בכל זאת יש לך פה הרפתקה יוצאת דופן ותיאורים מושלמים
אני אמשיך לקרוא

ווואי אהבתי!!!

תמשיך את הסיפור שלך D:

כן, את האמת פירסמתי בפורום אחר את הסיפור הזה, אך לא נדבר על זה עכשיו.
מנהל הפורום, אני ממש מצטער שאני מפרסם עכשיו את הפרק, אני מקווה שזה מאושר.

[b]הפרק הרביעי- האור הלבן והיצור המסתורי![/b]

האור הלבן לקח את הארי למקום מוזר- בית הרוס, עם גג רעוע, וכמה כיסאות הרוסים.
''מי..מי.. מי אתה?'' אמר הארי המבוהל, וצעד כמה צעדים אחורה.
''השם שלי לא יבהיר לך כלום.'' אמר האור הלבן, והתגלה סוף סוף: הוא לבש גלימה לבנה, ולא ניתן היה לראות את פרצופו.
''אז.. מה בעצם קורה פה? סקאל הזה הוא מומיה, אבל לא מומיה רגילה, אני רוצה את חיי הרגילים בחזרה!'' אמר הארי ובעט בכיסא שהיה שם.
''תרגע, שנינו באותו צד. אסביר לך מה קורה, אכפת לך?'' אמר האור הלבן והתיישב על כיסא שהיה שם. הארי התיישב גם הוא והם התחילו בשיחה.
---------
''רק שמונה נשמות?!'' אמר היצור, ''אדוני, אני מצטער, הפריעו לי!'' אמר סקאל והשתחווה בפניי היצור.
''אל תגיד לי שבני אדם הפריעו לתוכניתך, זה פתטי ומשפיל.'' אמר היצור, והתכונן להעלים את סקאל. ''לא לא! זה לא נכון! זה היה אור לבן מסתורי שלקח את בן התמותה שהתכוונתי לקחת ולהמשיך במשימתי!'' אמר סקאל והתחנן.
''אור..אור לבן?'' אמר היצור בחשש קל, ''זה היה אור לבן?!'' הוסיף.
''כן אדוני, ללכת?'' אמר סקאל וקם על רגליו. ''כן, לך. ואל תספר על זה לאף אחד!'' אמר היצור בכעס.
''כל מה שתגיד.'' אמר סקאל, והלך משם.
סקאל יצא מן החדר. היצור קם על רגליו, וצעד אל חדר נוסף שהיה במערה, היצור ניכנס אל החדר והשתחווה אל האור האפל שכיסה את החדר, ''אדוני, אור לבן.. אור לבן הפריע לאחד מנתיניי במשימה.''
''אתה בטוח בדברייך?'' אמר קול שבקע מן האפלה. ''אני בטוח, סקאל לא יישקר לי.''
''צא מפה, וטפל בזה.'' אמר הקול והיצור יצא משם.
---------
''אוקיי, אני מקשיב לך.'' אמר הארי וחיכה לדבריו של האור הלבן. ''אוקיי, אני אתחיל מההתחלה: לפניי מאה שנים, תקפו יצורים מוזרים את כדור הארץ, מנהיגם היה ג'ק, יצור אפל וחזק.
לאחר פעולות רבות, מנהיג עם תלמדיו, חיסל את ג'ק, ושיחרר את השפעתו של ג'ק על העולם, בכך שהקריב את עצמו.
הכל מובן עד עכשיו?'' אמר האור הלבן ופנה אל הארי.
''נניח שאני מאמין לזה, כן.'' אמר הארי. ''מומיות חטפו את אישתך, ראית מומיה מול העיניים שלך, ואתה לא מאמין?'' אמר האור הלבן.
''תאמין לי, יותר טוב לי לא להאמין בזה, ופשוט להחזיר את בניי ואישתי.'' אמר הארי וחיכה להמשך הסיפור.
''אוקיי, נמשיך. כיום, לאחר מאה שנים, אני חושב שג'ק חזר חזק יותר, עם שתי נתיניו החזקים ביותר וצבא ענק של מומיות. אתה, אתה צריך לעצור אותו.'' אמר האור הלבן ונאנח.
''אני?! כבר התמודדתי עם מומיה בשם סקאל, וכמו שראית הוא כמעט הרג אותי!'' אמר הארי בחששות.
''אל דאגה, אתה מוקף בחברים.'' אמר האור הלבן, ''אני אקרא לך מתי שנכין את מה שנכין. בנתיים, אחזיר אותך למצרים, שמור על עצמך.'' אמר האור הלבן והחזיר את הארי אל מצרים.
''כמעט שכחתי, להגנה על עצמך, קח את זה.'' אמר האור הלבן והושיט חרב לבנה ובוהקת מבגדיו, ''תשתמש בזה רק להגנה, אל תנסה לחפש ולהרוג מומיות.'' הוסיף האור הלבן ונעלם מן המקום.
---------
''צריך לתפוס את הבן אנוש הזה! הוא מרגיז אותי!'' אמר סקאל. ''אולי תירגע? אנחנו מחפשים נשמות לאדון, הוא ייתרגז עלינו אם לא נעשה את זה.'' אמר אימהוטפ.
''אולי נלך לתפוס את הבן אנוש הזה? ואז נחזור לנשמות אחרות, הנשמה הזאת מאוד תשמח את האדון.'' אמר סקאל, ''נו טוב, בוא נצא. אתה יודע איפה הוא נמצא בכלל?'' אמר אימהוטפ.
''אני חושב שכן.'' אמר סקאל, ולפתע צצו שני ניידות משטרה, ארבעה שוטרים ייצאו מן הניידות והתחילו לירות אל סקאל ואימהוטפ.
אימהוטפ צחק, ''סקאל, אני אתעכב קצת.'' אמר אימהוטפ בחיוך וקפץ אל השוטרים, לאחר מכן הוא נעלם יחד עם השוטרים והפך את ניידות המשטרה לעפר.
הארי הופיע לאחר-מכן, ניצב מול סקאל. ''האור הלבן אמר לי לא להתמודד איתכם, אבל אשמח להרוג אותך.'' אמר הארי ושלף את חרבו.
''סוף סוף.'' אמר סקאל בחיוך חולני ופער את פיו.

פרק נחמד, זה באמת מעניין.
לקח לי קצת זמן לקרוא אבל לא התחרפנתי.
מחכה להמשך (:

תודה מתן (:
עוד תגובות?

ואאאהה בטח יהיה קרב טוב ושווה להשתמש בהגנה שכזו נגד אחד החזקים בשטח D:
מיאו D:

מחכה לפרק הבא D:

תודה על התגובה אלכס (:
הפרק הבא יבוא כאשר יהיו יותר תגובות, בבקשה תגיבו.

פרק טוב
קצת ההתחלה חירפנה אותי אבל ההמשך עשה לי את הפרק
מחכה לפרק הבא

תודה על התגובה ארווין (:
ממש קצת תגובות, זה מאכזב לגמריי.

הפרק הבא

[b]הפרק החמישי- הארי נגד סקאל![/b]

סקאל נאנח, ''אני מופתע שיש לך את האומץ להילחם מולי..'' אמר ושאג שאגה מצמררת.
הארי החזיק את חרבו כאילו החזיק את ליבו, הוא נשם נשימות כבדות והזיעה כבר הייתה על פניו. ''אומנם אתה חזק, אך אני אחסל אותך! על זה שחטפתם את ג'ון..אישתי.'' אמר הארי, ''ג'ון? האישה הזאת? היא כבר מתה..'' אמר סקאל ופיהק בשיעמום.
הארי נתקף זעם, ליבו הלם בחוזקה, הוא השפיל את מבטו וסקאל התחיל לצחוק, ''אני לא מאמין, אתם בני האנוש, כל כך רגשניים, זה פשוט זוועה.'' אמר סקאל והתקרב אל הארי באיטיות, ''אני דיי בטוח שהיא זועקת עכשיו בגיהנום.'' הוסיף סקאל בחיוך שטני.
הארי הרים את ראשו, עיניו היו מלאות בזעם, הוא היה דרוך להתקפה, ושיניו כמעט ונשברו מרוב זעמו.
''אל תכעס, אתם אלה שבאתם אל המקום הזה והפרעתם לנו. במילא לא היה מגיע לה לחיות.'' אמר סקאל ונאנח מעט.
הארי כעס עוד יותר, ''אבל בכל זאת, קראת עליי תיגר, אז אני אשיב לך כגמולך.'' הוסיף סקאל ויצר חרב שצבעה היה שחור בוהק, סקאל התקרב אל הארי והניף את חרבו, חרבו של סקאל התקרבה יותר ויותר אל הארי, אך הארי הסיט באינסטינקט של הגנה את חרבו והעיף את חרבו של סקאל אל האדמה, סקאל יצר מיד עוד חרב, אך הארי העיף גם אותה, ''מה קורה פה?!'' אמר סקאל וזינק אחורה, הוא יצר שני חרבות.
הארי זינק במהירות אל סקאל, והם ניהלו קרב חרבות, הארי התמודד עם שני החרבות של סקאל והלם כל מכה שסקאל ניסה לתת לו, הארי העיף שוב את שני החרבות של סקאל, וכרת את שני ידיו בזעם, ''מה?!! מה קורה?!! אה!!!'' אמר סקאל בזמן שידיו התפוררו, סקאל הלך אחורה בפחד, הארי נשאר רגוע לחלוטין, ולא זז ממקומו.
''בבקשה, אני ממש מצטער! אל תהרוג אותי!!'' אמר סקאל והתחנן אל הארי, אך הארי לא הקשיב לו, את הארי עניין רק דבר אחד, לחסל את סקאל.
סקאל המשיך להתחנן, הארי התקרב באיטיות אל סקאל, נהנה מהרגע לנקום בזה שגרם למותה של אישתו האהובה, הארי הניף את חרבו בתנועה איטית, אך לפתע צללית שחורה העיפה את הארי בחוזקה והפילה אותו על האדמה, הארי קם בכעס וניסה לזהות את הצללית השחורה.
''אני רואה שהבן אנוש הזה חזק, הוא הביס אותך סקאל?'' אמרה הצללית השחורה, ''לא יודע מה נכנס בו, הוא נהיה חזק יותר מרגע לרגע! תציל אותי, אימהוטפ, בבקשה!'' אמר סקאל והתחנן.
''תמיד היית חלש ועלוב, אני לא מבין למה אני מסתובב איתך.'' אמר אימהוטפ והסיט את ראשו אל הארי, ''נו נו, התועלת הקטנה התחזקה קצת? בוא נראה מה אתה שווה!'' אמר אימהוטפ ונעלם מן המקום.
הזעם הסיט את הארי, והוא גם נעלם מן המקום.
סקאל צפה בקרב הגדול הזה, אימהוטפ והארי התנגשו זה בזה בחוזקה, ההילה השחורה שהייתה מסביב אימהוטפ, התחזקה בין רגע לרגע, וגברה על ההילה הלבנה שהייתה מסביב להארי.
אימהוטפ העיף את הארי שהתרסק על האדמה בכאב רב, החרב הייתה לצידו של הארי, שניסה להתאושש מהקרב ומהנפילה הקשה.
''היית חזק, אך צר לי, הפסדת. אתה יודע מה? כל כך נהנתי מהקרב הזה, אני אשאיר אותך בחיים.
בכל מקרה אני צריך ללכת עם סקאל, שלום.'' אמר אימהוטפ בחיוך שטני ונעלם עם סקאל הפצוע.
אור לבן הופיע מול הארי, ''אמרתי לך.. אומנם כמעט חיסלת את סקאל, אך אימהוטפ גבר עליך. הכעס לא מנחה, הכעס מעוור אותך, צר לי על ג'ון, אך לא היית צריך ללכת אליו מהתחלה.'' אמר האור הלבן, ''אנחנו נחזק אותך, אתה המושיע שלנו.'' אמר האור הלבן, ''אנחנו? מושיע? אתה לא נורמלי!'' אמר הארי וקם כאשר הוא מחזיק את ראשו בכאב.
''קח את החרב, ותחזיק את ידיי.'' אמר האור הלבן, הארי החזיק את חרבו ותפס את ידו של האור הלבן, שניהם נעלמו מן המקום במהירות.
----------------
''הפסדת לבן אנוש?! זה כבר מוגזם! מילא אור לבן, אבל בן אנוש?!'' אמר היצור בזעקות איומות כאשר ישב על הכיסא שלו, אימהוטפ וסקאל השתחוו אליו בזמן שצעק, וביקשו מחילה.
''ואתה, אתה עוד הלוחם הכי בכיר שלי, אומנם ניצחת אותו אבל נתת לו לברוח?! יש לך מושג איזה טעות עשית?!'' הוסיף היצור והצביע הפעם על אימהוטפ.
''אני מבקש מחילה אדוני, אתה יודע שאנחנו נאמנים לך תמיד, הוצאנו אותך מהכלא שלך, בבקשה סלח לנו.'' אמר אימהוטפ והתחנן.
''יש לכל אחד ממכם הזדמנות אחת אחרונה, איפה הצבא שלכם?'' אימהוטפ וסקאל קמו ואמרו, ''הם במצרים בנתיים, אנחנו קודם מתמקדים בארץ הזאת ואז נעבור למקומות אחרים.'' אמרו אימהוטפ וסקאל ביחד. ''אוקיי, תצאו ותצטרפו לצבא שלכם.'' אמר היצור ונאנח, שניהם נעלמו במהירות אדירה אל מול עיניו.
----------------
האור הלבן הביא את הארי למרכז מעגל מסתורי, הוא הצטרף אל עוד ארבעה אורות לבנים שעמדו במעגל מסביב להארי, שהחזיק בפחד את חרבו קרובה לגופו, ואמרו יחדיו: ''האימונים מתחילים!''