מסע לעבר האהבה

[u][SIZE=4]מסע האהבה[/SIZE][/u]
[b]**שימו לב ,הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי ,כל דבר שנכתב פה קרה באמת בחיי ,כל מי שרוצה להשתתף בסיפור יכול לפנות אליי.[/b]

[b][SIZE=1]הקדמה[/SIZE][/b]
[b]זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי ובטח לא לכם
אתם מכירים מישהי ואתם מתאהבים בה לפעמים מהר מדי אך לפעמים חזק מדי
אתם בטח חושבים "מה זה הדבר הזה עכשיו?" אבל אם תשאלו אותי
כשהיא אומרת לכם "בוקר טוב" בבוקר עם חיוך על הפנים
כשהיא עוברת במסדרון ושיערה מתנופף מצד לצד ואתה מסתכל עליה
כשעיניה זוהרות כשהיא מסתכלת עליך
ואז אתה אומר לעצמך "אני מאוהב"
אבל יש רק בעיה אחת.
היא גדולה יותר .
אז ספרו לי ... מה לעשות? ומי להיות? כדי שאוכל באהבה לזכות?

הסיפור שלי מתחיל רחוק מאוד ,שנה אחורנית ששם הכול היה שונה.
ברוכים הבאים... למסע האהבה.[/b]

[u][i][b]פרק 1:מאלימות לכבוד[/b][/i][/u]

"ויש האומרים... כי אין אהבה.. אתה לא יודע איפה לחפש אותה "
"לא ,לא עדיין לא טוב " אני אומר לעצמי וכותב עוד שיר בשולחן העבודה של אבי .
תאמינו או לא .. ככה זה התחיל.
"ארוין בוא לשולחן אנחנו אוכלים עוד מעט" אומרת אימו של ארוין
באותו רגע אף אחד לא באמת יכול להפריע לי ,בכתיבת שיר.
אמנם הייתי חלש בזה מאוד אבל זאת הייתה הדרך שלי להתפרק מדברים שעוברים עליי ביום יום ,ומה לעשות? כילד ממוצע בכיתה ט' שאין לו עיסוק אחר הצהריים לא יכולתי להרשות לעצמי שום דבר שכזה ,שקט ,זה מה שרציתי.
"האוכל מתקרר" אומרת שוב האימא
"עוד מעט" אני צועק כמו תמיד ויודע שזה לא יהיה עוד מעט אבל למי זה משנה
סיימתי את השיר וידעתי שאני צריך ללכת לשולחן או שהם ימשיכו לעצבן אותי
אני מתיישב ואז אבי רואה סימן על ידי
"מה זה ?" הוא שואל
"אה.. זה כלום" אני אומר ומנסה להתחמק
הסימן על ידי היה מסתם ילד מהשכבה ... אני והוא פשוט בריב כבר הרבה זמן אבל לא רציתי להגיד להורים שקיבלתי קצת מכות היום בבית הספר, אבל איך שהוא... אתם מכירים את זה.. בסוף הם יודעים הכול.
"זה כלום .. נפלתי מהאופניים" אני אומר להם.
"ארוין.. " מתחילה להגיד אימי
"נו מה ?" אני שואל בעצבנות כשאין לי כבר כוח
"המחנכת שלך התקשרה לפני כמה דקות.. היא אמרה שרבת מכות עם ילד אחד בשכבה " אומרת אימו
"לעזאזל עם המחנכת הזאת " אני אומר לעצמי
"בסדר.. קצת מכות.. הוא קילל אותי לא יכולתי שלא להחזיר לו איכשהו" אני אומר
"המחנכת שלך לא באמת התקשרה אלינו " אומר אביו של ארוין
אותו תרגיל כל פעם ,הם תמיד משתמשים בו כשאני לא רוצה לספר להם משהו שקרה לי בבית הספר ,אבל איכשהו אני תמיד מאמין להם.
"ספר לנו מה קרה" אומר שוב האבא אחרי התרגיל שעשו לי
"רבתי מכות בסדר?" אני אומר בזלזול
"עם מי ?" שואלת אימו
"עם ילד אחד מהשכבה שלי " אני אומר
"אבל .. בדרך כלל אתה רב מכות ולא קורה לך כלום" אומר האבא קצת בגאווה
"הם היו חמישה ילדים ,רבתי עם אחד ואז כל החברים שלו באו לעזור לו והם התחילו להכות אותי" אני אומר
"ואיפה חברים שלך היו?" שואלת האימא.
זאת שאלה שלא יכולתי לענות עליה ,משהו עצר בי ,אמרתי לעצמי שאני לא יגיד להם כלום ,אבל בכל זאת התאפקתי וחשבתי לעצמי איפה החברים שלי היו באותו רגע ,אבל לא עניתי להם ,השפלתי מבט שלא יודע ולא עניתי.
הם סיימו את החקירה ממש באותו הרגע ונתנו לי ללכת חזרה לעיסוקים שלי
אבל הם לא יעזבו אותי ככה בקלות .

"ויש האומרים... כי אין אהבה.. אתה לא יודע איפה לחפש אותה "
אותה שורה של השיר שכתבתי נתקעה לי בראש ולא יכולתי להוציא אותה משם
השעה כבר הייתה 8 בערב ,אחים שלי שיחקו תופסת בבית ורק אני נותרתי לבד ומשועמם מהחיים.
"טוב.. נגמר עוד יום מסריח בחיי" אני אומר לעצמי והולך לישון ומקווה שבבוקר יהיה טוב יותר.

"קדימה קום " אומר אבי כאשר מעיר אותי לבית הספר דיי מוקדם יחסית
ואני כמובן קם כמו תמיד מתארגן לעוד יום לימודים רגיל בכיתה ט' ויוצא עם האופניים לכיוון טמיר חבר שלי.
טמיר הוא החבר הכי טוב שלי ,אנחנו עושים ביחד הכול ,אפילו נוסעים עם אופניים ביחד לבית ספר ,כשאני אומר הכול ,תבינו... גם בהמשך הוא ילווה אותי.
באותה תקופה רק על טמיר יכולתי לסמוך ,לא היו לי יותר מדי חברים טובים כמוהו שיכולתי לדבר איתם על הכול ,אבל ביום אחד הכול השתנה.
"מה קורה אחי?" אני שואל אותו כאשר רואה את טמיר הגדול בגופו החסון יוצא עם אופניו ואומר לי "בוקר טוב אחי הכול סבבה" אומר לי ואנחנו מתחילים לרכוב לבית הספר.
כשהגענו לבית הספר התפצלנו כל אחד לכיתה שלו .
אני הייתי בכיתה רגילה ,בלי מגמה כמו כל השכבה ,אבל טמיר היה בכיתה מיוחדת,שבה עוזרים לתלמידים מתקשים .
הגעתי לכיתה וראיתי את חברי הוותיק .
"בוקר טוב איליה" אני אומר לו בחיוך
"בוקר טוב" הוא עונה בקול אדיש ועייף ."מה יש ?" אני שואל אותו
"סתם.. אני עייף" אומר איליה.
"בטח עוד סתם יום גרוע בשבילו " אני אומר לעצמי
איליה ואני חברים ממש מהגן ,מכל חבריי הוא החבר הכי וותיק שלי שהחברות שלנו באמת שרדה 10 שנים ,ועוד בצורה טובה כל כך.
השני להגיע באותו בוקר היה רן.
"בוקר טוב רן " אני אומר לו בעיקרון קראתי לו "קלברס" כולם קוראים לו ככה בגללי ,שם המשפחה שלו הוא קלברס ולכן התחלתי לקרוא לו כך.
"מה נשמע ארוין?" הוא עונה לי ואני אומר לו בקול מוזר
"בסדר... אין חדש" אני אומר
רן נמצא בתנועת נוער ,הוא בעל הרבה ידע וניסיון בדברים מהסוג הזה של עזרה לקהילה והכול ,באותה תקופה ,זה היה בשבילי שטויות כל הדברים האלה
אמרתי לעצמי כשהייתי עוד קטן "אני לעולם לא אהיה בתנועת נוער "
בוא נגיד שבגלל רן זה השתנה.
"אין חדש?" שואל רן ואני כמובן עונה לו "כן"
"שמע ארוין .. יש היום פעולה בצופים... אני רוצה שתנסה להגיע היום .. יהיה כיף" אומר רן ומנסה שוב להביא אותי לצופים האלה שלו ,אמרתי לו במבט מרחם "אני אשתדל לבוא" אמרתי כאשר בליבי אני חושב "עוד פעם החרא הזה? לא נמאס לו כבר מהצופים האלה?" אני שואל את עצמי.
אם הייתי שם כדי לשמוע את זה.. הייתי מחטיף לעצמי סטירה.
"יופי.. זה היום בשעה 5" אומר לי רן .
"כן כן" אני חוזר.
~בהפסקה~
"טוב חבר'ה מה עושים היום אחרי בית ספר רוצים נעשה משהו?" שואל דניאל כחלון את דניאל פשרל כאשר הם מתכננים משחק כדורגל ואני נמצא ברשימת המוזמנים ."ארוין!" צועק לי פשרל מרחוק כאשר אני מבחין בחבורה ואני מתקרב "מה מצב ?" אני שואל ומנסה לברר מה קורה שם
"אתה בא היום כדורגל אחרי בית ספר?" שואלים אותי
"באיזה שעה?" אני מנסה לברר
"4 וחצי" עונים לי
ידעתי שיש לי משהו ב5 אבל לא תכננתי ללכת לצופים האלה של רן .. אפילו לא לניסיון.
"וואלה מגניב אני בא" אני אומר להם והולך משם
"תקרא גם לטמיר!" צועקים לי כאשר אני מתקדם והולך משם.
אני פוגש את טמיר במסדרון אחד של בית הספר ואני שואל אותו
"אחי יש היום כדורגל עם פשרל ואלה אתה בא?" אני שואל אותו בהתחלה הוא לא רצה כל כך ,והוא אמר לי לא.
שאלתי אותו ישר "למה אחי בוא יהיה כיף" אני אומר לו
"אני לא יכול לבוא.. רן הזמין אותי היום ללכת לצופים בשעה 5" אומר לי
"אויש נו ואתה הולך לזה ?" אני מזלזל בו
"בשביל רן אני הולך פעם אחת" אומר לי טמיר
"יא אללה .... חבל אחי יהיה כיף דווקא בכדורגל " אני אומר לו ומנסה לשכנע אותו "באיזה שעה ?" שואל אותי טמיר "4 וחצי " אני אומר לו
"אני בא אז לחצי שעה" אומר
"יאללה מגניב" אני אומר לו
~בכדורגל~
"תמסור לי תמסור!"
"איזה גול!" צועקים כולם כאשר אנחנו משחקים בבית ספר סמוך לצופים
טמיר עמד בשער ואני שיחקתי ביינתים ,שמתי לב שהשעה 5 ועשרה אך לא אמרתי לו כלום.לא רציתי שהוא "יתקלקל" שם.
טמיר שאל אותי מה השעה ואמרתי לו "5 ועשרה עוד מעט" עניתי לו בלי לשקר לו ."אוי לא אני צריך ללכת " אומר טמיר לוקח את אופניו ונוסע לצופים.
"חכה אבל עוד לא סיימנו" אני צועק לו כאשר השער שלנו ריק והקבוצה היריבה הבקיעה לנו גול
"מצטער אחי" אומר ונוסע.
"לאן הוא הלך?" שואל פשרל וביחד איתו דניאל ובן כחלון.
"לצופים" אני אומר
הם צוחקים שלושתם.
"לצופים?" שואל דניאל כחלון ..
"איזה ילד משועמם" אומר בן כחלון .
התאומים האלה.. לכו ותבינו אותם.
"טוב פשרל סליחה אבל אני גם הולך" אני אומר לפשרל ואני לוקח את אופניי ונוסע אחרי טמיר .
"מה למה אתה הולך?" שואל
"אני לא יכול להשאיר אותו לבד!הבטחתי לרן שאני אשתדל לבוא!" אני צועק להם מרחוק וממשיך לנסוע.
ידעתי שטמיר התאכזב ממני קצת ואולי גם רן .. כל הדרך נסיעה לצופים.. הרגשתי פרפרים בבטן... רוחות של שינוי עברו בתוכי.
"טוב נו.. בואו ניסע גם!" אומר פשרל ולוקח איתו את התאומים.
~בצופים~
ראיתי את טמיר עם יואב מהשכבה שלנו בבית הספר ,ישר כשראיתי אותם עם הילדים הקטנים שבכיתה ה' לא הבנתי מה הם עושים שם ... ראיתי איזה בלונדינית אחת חמודה שכנראה הדריכה את הילדים אבל לא הבנתי כלום
ניגש אליי בחור גבוה יחסית עם משקפיים.
והוא אומר לי :
"שלום .. אני תמיר.. אני המדריך שלך .. אם תרצה להצטרף כמובן" אומר לי ומחייך חיוך רחב .

[b]בפרק הבא:
קורס אלמוג [/b]

ואהה פרק על החיים שלך,אהבתי...

מחכה לפרק הבא =]

תודה אלכס.
החיים שלי מרתקים :)

רעיון יפה לכתוב על עצמך, בטח היה קשה לפתוח את הלב בפנינו ככה... הרבה יותר משיר...
אהבתי מאוד ואני מבטיח להמשיך לקרוא!

אהבתי מאוד את הפרק הראשון (:

רעיון מקורי, מחכה לפרקים הבאים (איזה מוזר שפעם לא אהבת את הצופים O: )

כן תודה רבה לכם לכולכם

פרק יפה אבל יש לי בעיה עם הכתיבה...
אם אתה כותב סיפור כשהמספר הוא הדמות הראשית אז לא צריך לכתוב: [quote][b] אומרת אימו של ארוין
[/b][/quote] אלא לכתוב מנקודת מבטו של הדמות הראשית, שבעצם בסיפור הזה היא אתה. כלומר: "ארוין בוא לשולחן אנחנו אוכלים עוד מעט" אמא קראה לי

בנוסף, הערה שנתתי לך מזמן היא השימוש הרב מדי במילים: אומר, צועק, שואל... תמצא מדוון רחב יותר של מילים וככה הסיפור יהיה יותר מעניין...

מבחינת עלילה יש המון קפיצות ודברים לא קשורים/לא חשובים.. למשל איליה.. הוא לא עשה כלום במהלך כל הפרק ולא היה סיבה שיופיע..

עוד בעיה בסיפור זה המשלב הלשוני... יש המון סלנג בסיפור שבגדול אין בעיה עם זה אבל הסלנג בסיפור שלך מפריע לאוזן.. למשל: "רבתי מכות"... לא אומרים את זה.. "הלכתי מכות" אם כבר אבל "רבתי מכות" נשמע ממש לא טוב.. בנוסף כל תגובת ההורים נשמעת לי קצת הזויה..

עוד דבר זה סגנון הדיבור.. כמעט כל דמות אצלך מדברת באותו סגנון.. נסה למצוא דרכים שונות להתבטא עם כל דמות, אפשר לעשות את זה על ידי נתינת יותר עומק ומקום לכל דמות בסיפור..

בהצלחה!
רוב

תודה על העזרה רוב.
אני אקח את זה לתשומת ליבי

[u][i][b]פרק 2:קורס אלמוג [/b][/i][/u]

"שלום אני תמיר ,המדריך שלך אם תרצה להצטרף כמובן" אומר לי תמיר בחיוך רחב ומלא שמחה .
"אממ אני פה לניסיון" אני אומר כאשר לא באמת רציתי להישאר שם ,באתי רק בגלל חברי טמיר.
"בוא תצטרף אלינו" אומרת הילדה הבלונדינית שממש נראית ברבי אבל מאוד חמודה .
"קוראים לי הילה" אומרת ומציגה את עצמה . היה לה חיוך מוזר ,לא ידעתי אם היא חייכה אליי כדי שאני אשאר שם ,או האם היא חייכה כי היא חייכנית ,עד היום לא אבין זאת באמת ,אבל אוכל רק לשער.
טמיר היה שם עם יואב והם היו עם הילה והחניכים שלה ,כל הקטע בקורס הדרכה של כיתה ט' הוא בעצם התנסות ההדרכה ,שם לראשונה למדתי והרגשתי בתנועת נוער מוזרה מאוד שאפילו אני שונא.
"עכשיו משיכת חבל " הילה אמרה לחניכים שלה והגישה להם צד אחד של חבל ,ואז הגיע פשרל והוא אמר "ארוין! עצור כבר!" אומר פשרל כאשר הוא עם האחים כחלון "מה אנחנו עושים בצופים?" שואל בן אחד התאומים המעצבנים .
"אנחנו בניסיון " אומר טמיר כאשר אני מסתכל עליו ובעצם מבין מה קורה פה .. הוא הוביל אותנו לשם ועכשיו אנחנו בעצם נשארים שם .
פשרל ראה את הילה ,הילד הזה מתאהב או נדלק על כל ילדה שהוא רואה והוא אמר לה "צופים זה מגניב " כמו ילד מפגר ותפסנו את החבל ... אני ,הילה טמיר ,פשרל ,יואב, בן ודניאל התאומים תפסנו כולם את החבל נגד עשרת החניכים של הילה .רן לא בא באותו היום ,הוא היה עם אביו בגלל שהוריו גרושים.
החניכים ניצחו אותנו במשיכת חבל .החניכים היו מאוד חמודים ,אפילו התאהבתי באישיות שלהם קצת ,ישמע לכם מוזר ,אבל דווקא אותם אני עומד להדריך בשנת ההדרכה הראשונה שלי.

תמיר המדריך ניגש אלינו ואומר לנו "קורס אלמוג גשו אליי!" אלמוג זה בעצם השם של הקורס ,לכל שבט יש שם והם הציגו בפנינו אותו "שבט עתיד"
התלהבנו מאוד אבל לא ידענו ממה ,לאחר מכן מה שקרה הוא הבאנו את השמות שלנו ואת מספר הפלאפון כדי שיצרו איתנו קשר .
והם עשו את זה. קבענו לבוא עוד פעם ביום שישי ב4 וחצי ,לא יודע למה קבענו לבוא עוד פעם אבל כל הזמן הילה חייכה אלינו אחרי כל מה שאמרו לנו ,אולי זאת הייתה הציפייה חסרת התועלת של כולנו ,אבל לא נדע.
"נתראה " אומר תמיר המדריך וכולנו הולכים משם
~בדרך חזרה הביתה~
טמיר ואני נסענו באופניים במהירות הביתה ,דיברנו כל הדרך על הפעולה שהייתה לנו וכמה כיף היה
"התרשמתי לטובה" אומר טמיר
"האמת.. גם אני" אמרתי לטמיר בחזרה
קצת היה מוזר לי ,גם לחבר הכי טוב שלי קוראים טמיר אבל גם למדריך שלי קוראים תמיר ,רק עם אות ראשונה שהיא שונה .
"אז נלך ביום שישי נכון?" שואל טמיר
"למה לא... " אני אומר ואנחנו מתפצלים כל אחד לדרכו.

~בבית~
"מה זה ארוין .. איפה היית?" שואלת אימי ישר איך שאני חוזר הביתה מתחיל התחקיר המעצבן.
"אני? הייתי בצופים " אני אומר לה
"בצופים?" שואלת בחזרה
"כן... הלכתי לניסיון עם חברים " אמרתי לה
"אתה? הלכת לצופים ?" חוזרת אימי על דבריה מחדש
ידעתי שזה יפתיע אותה שאני הולך לתנועת נוער ,אבל לא התכוונתי להישאר בצופים הרבה זמן ,רק כמה ניסיונות וזהו .
"טוב... היית אומר לי " אומרת שוב אימי בקול מעצבן וחשדני
"אל תדאגי עכשיו אני כבר אומר לך .. ביום שישי יש עוד פעולה ואני הולך" אני אומר לה .

הגיע יום רביעי ,נורא חיכיתי שיגיע יום שישי אבל לא ידעתי למה ... או מה קרה לי ,היה לי מושג שזה קשור למדריכים שמה ,הם קיבלו אותנו מחייכים ושמחים ,כמו שצריך.זה היה מוזר ,לא בכל מקום זה היה קורה.

~יום שישי בבוקר~
"סוף סוף הגיע יום שישי" אני אומר לעצמי בבוקר כשאני קם בשמחה
התארגנתי במהירות לבית הספר ,והלכתי ,,שם כבר דיברתי עם טמיר ורן ועם כולם על אותו יום שישי ושאנחנו הולכים כולם שוב
אפילו פשרל והתאומים כחלון אמרו שיבואו.
עד שהגיע השעה שצריך ללכת והגענו לצופים .הקדמנו והגענו ב4.
חיכינו עד שהכל יתחיל ועד אז לא עשינו הרבה.
ואז.. היא עברה שם .. היא היית נורא עצובה ,במבטה היה משהו שחור ולא מובן
שיערה היה מתולתל והיא בעלת משקפיים ,לא שאלתי איך קוראים לה ,אבל אני בהחלט יזכור אותה.
הגיע שעת המסדר.
מסדר בצופים ,תלוי באיזה שבט ,נערך כל תחילת פעולה על ידי המרכז הבוגר, ואז פגשנו את אורטל .שהיא המרכזת הבוגרת ואחראית שם על כל החרא הזה שנקרא צופים.
המסדר התחיל וצריך למנות את המספר של כל החניכים שיש לך
ד' התחילו וראיתי את אותה המתולתלת מדברת... כנראה שהיא המשגיחה שם או משהו ,ופה נכנס המונח 'ראשג"ד' =ראש גדוד
היא אמרה "גדוד אופק מונה 50 חניכים " שזה דיי הרבה יחסית למה שראינו שם
ואחרי זה ראינו את מישהי ליד הילה שדיברה "גדוד עמית מונה 30 חניכים "
יחסית סבבה ,המספרים גדולים ויפים ,אחרי זה גדוד ו' החל ואמר ,ילדה אחת עם מצח גבוה התחילה לדבר "גדוד הראל מונה 30 חניכים" שזה כמו גדוד ה'
גם כיתות ז' התחילו לדבר ואחת שם ששמה הדר אמרה "גדוד אדיר מונה 10 חניכות " כי כולם שם בנות ,אין בן אחד אפילו.
אחת עם שיער שחור ששמה דיה התחילה לעשות צחוקים והיא אמרה "גדוד להב מונה 10 חניכים " שזה דיי יפה.
ואז הגיע תורנו של כיתות ט' ,לא ידענו מה אנחנו אמורים לעשות כל כך אבל אז
תמיר אמר "קורס אלמוג מונה 8 חניכים " ואז באמת נשמעו קולות של
"מה? איך?"
לא הסברתי אבל לפני שאני ,טמיר ,פשרל והתאומים הגענו ,הקורס היה רק 3 ילדים ,רן ,יואב וילדה ששמה דורין.
"ברוכים הבאים לקורס אלמוג שגדל!" צועקת אורטל באמצע המסדר וכולם מוחאים לנו כפיים.
'הדבר הזה מוזר.. אבל . זה כיף' אני אומר לעצמי
"גשו לפעולות" אומרת אורטל ומסיימת את דבריה וכולם מתפזרים
המדריכים לוקחים את החניכים שלהם לפעולות והם מתחילים
תמיר לקח אותנו לפעולה ודיבר איתנו קצת ,וגם שיחקנו משחק שנקרא "צ'יקה צ'יקה לא בוריטה!"
משחק מאוד כואב.
הדבר היחיד שעניין אותי.. "מה אני לעזאזל עושה בצופים?" הבנתי שאני צריך להפסיק את זה ומהר .. אבל ... אי אפשר להפסיק את הגורל .וכנראה שהגורל קבע שאני אהיה בצופים.

[b]בפרק הבא:פרק 3:חאקי.[/b]

משהו בפרק לא זרם כמו הפרק הקודם...
חביב...
אתה יותר מידי מדבר מנקודת מבט של ראייה לאחור במקום לשקוע בסיפור בלי פרשנות בראי הזמן.
תן לנו לחוות את הסיפור כמו שאתה חווית, עם כמה שפחות תיווך.

סבבה תודה אסף אני אנסה לשפר את הפרקים

זה לא סיפור,זה החיים שלו,אין מה לשנות בו חח

תמיר המדריך שיחק בך כל הזמן וצירף אותך לצופים ללא הסכמתך חחח,מדריך טוב!

כל הכבוד לו!

פרק יפה.
מחכה לפרק הבא.

תודה אלכס.
אתה צודק.
זה כמו סיכום של השנה שלי .
ככה אני מפרק את זה .בסיפור.

תגיד גם בחיים אמיתים אתה בצופים?
הסיפור על החיים שלך מעניין על פי שכל פעם שאני רואה את המילה צופים זה עושה לי צמרמורת.

[quote][i]Originally posted by Tony Tony Chopper[/i]@Mar 28 2010, 06:57 PM
[b] תגיד גם בחיים אמיתים אתה בצופים?
הסיפור על החיים שלך מעניין על פי שכל פעם שאני רואה את המילה צופים זה עושה לי צמרמורת. [/b][/quote]
כן אני בצופים
השנה אני מדריך ו'.

אבל תודה לך.

סיפור חמוד, אהבתי עד עכשיו
מסקרן אותי לדעת מתי תתחיל ההתאהבות עצמה...

פששששש
תגובה כזאת ..
תודה לך.

זה בידיוק מה שקורה לך?אני בטוח ששינת פה ושם ,הסיפור הזה ממש מעניין,יש בו משהו כזה שגורם לי לקרוא עוד (בעיקר את הפרק הראשון).
אני מחכה בקוצר רוח לפרק הבא (:

הסיפור הזה מבוסס אחד לאחד על החיים שלי .
אבל... הוספתי קצת מהווה העכשווי שלי והכנסתי אותו לעבר כדי שתהיה תכלית בסיפור.

אתה תמשיך את הסיפור,או שאני אנעל אותו?

אני ממשיך אותו .

[u][i][b]פרק 3:חאקי![/b][/i][/u]

"טוב... עכשיו נעבור למשחק הבא שלנו " אומר תמיר המדריך כאשר כולנו בוהים בו ולא מבינים מה קורה מעכשיו.
כולם התאהבו בצופים.. טמיר ,האחים כחלון ואפילו פשרל ... הייתי חייב להישאר ,לא רציתי להפסיד פעולה אחת כדי שלא אחשוב שהיה כיף ודווקא אז לא הייתי שם.
כולם התחילו לדבר עם תמיר המדריך על חאקי .
המדים של הצופים ,מה שבעצם מסמל את הצופים ונותן לנו מתן זיהוי שלהם.
"שיט" אני אומר לעצמי .
אמרתי לעצמי שהפעם זאת הפעולה האחרונה שאני הולך ,חבריי כבר מתכוונים להישאר ואני .. לא יודע מה לעשות ,קרוע בתוך עצמי .
"אנחנו קונים מחר חאקי!" אומר טמיר לפשרל ומדבר עליי ועליו ,למרות שאני לא רציתי לקנות .
"כמה זה?" שואלים.
"100 " אומרים כולם .
ידעתי שלא שווה לבזבז כסף על החרא הזה ,במיוחד לא עכשיו.
אבל אז היא שוב עברה שם ... נכנסה לשבט ...
הילדה עם השיער המתולתל ,שעדיין אני לא יודע איך קוראים לה ,היא עוברת שם ומחייכת אל כולם ,רק אלי לא.
"אז מתי אמרתם שקונים?" שאלתי את החבר'ה .

בפעולה הבאה כבר הגענו על חאקי .. כולם מאורגנים ויפים
תמיר המדריך ראה אותנו והתגאה בנו ,אמר
"כמה שאתם יפים עם זה " וחייך.
הגיע שעת המסדר ,4 וחצי על השעון וכל חניכי השבט כבר מתארגנים ברחבת המסדר שמסודרת ומוכנה כבר ,וגם הדגלים מוכנים למסדר ,כרגע מחכים לאורטל שתתחיל את המסדר ,ביינתים התחלנו במוראלים ,דבר חדש שאנחנו עושים לאלמוג ,לקורס.
תמיר חייך ואמר "מה דעתכם שנעשה מוראל?" שאל בחיוך רחב ועדין
"יאללה " אמר יואב שרצה להוביל את המוראל
"ש –ו –ל –ט !"
"קורס אלמוג הוא השולט!"
"קורס אלמוג הוא .. השולט!"
"ש –ו –ל –ט!"
זה המוראל הראשון שלמדנו .
לאחר מכן עברנו למוראלים שבטיים.
אורטל הגיעה משום מקום והתחילה בקריאות שלה "עמידה חופשית"
"הקשב"
וכולנו ביצענו אחריה את התנועות.
"עמידה חופשית ,הקשב ,עמידה חופשית ,הקשב ,עמידה חופשית ,הקשב ,עמידה חופשית ,שבט עתיד יעבור לדום ,עמוד דום!"
כולם עוברים לדום ומשתתקים.
"בקרוב יגיעו טיולי פסח! " אומרת אורטל בהתלהבות וכל החניכים אחריה.
"טיול לד' ה' וו' יהיו 2 ימים " אומרים
"טיול הנהגתי לכיתות ז' יהיה 3 ימים " מסבירה אורטל וחניכות ז' מתלהבות
"טיול הנהגתי לכיתות ח' יהיה 4 ימים ,טיול מים אל ים " אומרת אורטל וחניכי גדוד להב מתלהבים ביותר.
"טיול של קורס ההדרכה השנה של כיתות ט' יהיה 4 ימים ,וזהו טיול אתגר!" אומרת אורטל ואנחנו לא מבינים מה היא רוצה מאיתנו
המסדר הסתיים בהרמת הדגלים ותמיר ישב איתנו והסביר לנו על הטיול
"שימו לב ,זה טיול פסח נורא רציני ,הטיול הזה הולך להיות 4 ימים בחופשת פסח ,ועצה שלי אתם חייבים לצאת לטיול הזה" אומר תמיר
"וואו 4 ימים זה המון!" אני אומר בקול רם
"נכון מאוד.. אבל 4 ימים של כיף" אומר תמיר
טמיר ,רן וכולם הסתכלו זה על זה וכולם לא ידעו מה הולך להיות איתנו בטיול הזה
"בטיול הזה אתם תחולקו לאחוות" אומר תמיר
"אחווה?" שואל פשרל
"אחווה היא בעצם קבוצה של 10 ילדים פחות או יותר ,שמורכבת מילדים מכל ההנהגה ,זה אומר שאתם מתחלקים לזוגות ומשובצים עם ילדים שאתם לא תכירו מכל רחבי הארץ " אומר תמיר ,כולנו נכנסו ללחץ.
"אבל בטיול הזה אתם תלמדו לנווט בעצמכם ,בעזרת מפה ומצפן" אומר תמיר ומנסה לעודד אותנו
הפעולה הזאת הייתה דיי הסברה על טיול פסח ,דיי חיכינו לשמוע יותר פרטים אבל זה היה לא חשוב ביינתים הוא רק אמר
"ביינתים תירשמו אבל אתם תדעו הכול" הוא אומר.


טוב... עכשיו גם טיול?! אני כועס בעצבים.
אני עובר ליד השבט אחרי הפעולה ואני עומד להגיד לתמיר שאני לא יוצא לטיול הזה אבל אז אני רואה את אותה הילדה המתולתלת ,עם החיוך הכובש הזה
היא אומרת לי "שלום"
אני לא ממש יודע מה להגיד לה אבל אמרתי לה "היי"
"אתה יוצא לאתגר נכון?" היא שואלת אותי .
"אממ ,כן ... בטח שאני יוצא " אני אומר לה בחיוך רחב
טוב .. אולי בכל זאת אני אצא לטיול הזה.

בפרק הבא:

פרק 4: האתגר!


מושגים בפרק:

עמידה חופשית -עמידה נוחה של נוח וידיים מעל הטוסיק בגב התחתון משולבות באצבעות.
הקשב -הורדת הידיים מתחת הטוסיק
דום -עמידה ישרה ,עם הידיים לצידי הגוף.
אתגר -טיול של כיתות ט' של הצופים ,מערים מכל הנהגת החוף .ראשון לציון ,נס ציונה ,חולון ,בת ים ,יהוד,נווה מונוסון ,אור יהודה ועוד.
חאקי -מדים של הצופים.
אורטל -מרכזת הבוגרת של השבט .
תמיר -המדריך שלנו.

הנוהל של ה"הקשב","עמוד דום" ו"עמידה חופשית" דומה מאוד לנהלים של הצבא...אני מופתע שיש את זה בצופים חח

עוד חסר לך M-16 מקוצר חחחח ומחסנית ביד חחחח

טוב פרק מעולה.
מחכה לפרק הבא חח D:

תודה רבה אלכס.

[u][i][b]פרק 4: האתגר![/b][/i][/u]

"יאללה קורס אלמוג בשבוע הבא אנחנו יוצאים לטיול אתגר!" אומר תמיר המדריך בהתלהבות רבה מאוד כאשר אנחנו נמצאים בפעולה שלנו שבוע לפני פסח עומדים לצאת לטיול ייחודי בין 4 ימים.
כולנו מאוד מתלהבים ותמיר כבר הסביר לנו מה צריך להביא והכול.
מה שהפריד בינינו הוא רק שבוע.

אחרי שבוע כולנו באנו מוכנים ,ארזנו תיקים והגענו לשבט בשעה 5 בבוקר כדי שיבדקו לנו את התיקים והכול.
גל המרכזת הצעירה של השבט הודיעה לנו שהיא יוצאת לטיול ביחד איתנו.
תמיר ,גל ואורטל יוצאים ביחד עם כולנו.
תמיר הקריא שמות.
ארוין ... הוא אמר.
"כאן" אמרתי והצגתי את עצמי עם המדים עמדתי בדום וחייכתי.
"טמיר?" שואל
וטמיר חברי עונה לו כמובן "פה" כאשר יש לו הכל.
ככה הוא עשה עם כולם ,פשרל ,בן ,דניאל ,רן ויואב.
דורין לא יצאה לטיול ,היא הבת היחידה והיא אמרה שהיא לא מרגישה בנוח איתנו.

הגענו לאוטובוס שם ישבנו רק אנחנו.
לפתע עצרנו בעוד נקודה וראינו מלא ילדים עם חאקי.
זה היה שבט ארנון ,יואב סיפר לי עליהם פעם וכמה הם גדולים וקשוחים.
"ארנון עולה! ארנון עולה!" הם צעקו ועלו על האוטובוס.
בערך איזה 50 ילדים שהם בגיל שלנו בכיתה ט' עולים בצעקות על האוטובוס שלנו ואנחנו נבהלים מעט.
היה שם עוד שבט.. שבט עומר המורכב רק מ4.
אנחנו 7. זה אומר שארנון הם שבט גדול ומאוד.
תמיר הסביר לנו "ארנון קיים כבר 70 שנה " אומר תמיר
"וכמה אנחנו ?" אני שואל את טמיר
"7 שנים" אומר .
הבנתי בעצם שאנחנו שבט חדש ,בלי כלום ,אבל בכל זאת לכולם בשבט הזה יש חיוך על הפנים.
איך?
עלינו כולם על האוטובוס והתחלנו לנסוע לכיוון הרי הכרמל ,שם בעצם הטיול שלנו אמור להיות.
אורטל המרכזת עלתה למיקרופון של האוטובוס והסבירה את הכללים
"אוקיי. באוטובוס לא מורידים נעליים ,לא רוצים להרוג מישהו מהריח " אומר אורטל לאחר מכן היא אומרת "ברוכים הבאים לטיול אתגר 2009!" אומרת אורטל בהתלהבות רבה וכולנו מוחאים כפיים
אנחנו מוחאים כפיים אבל אני אישית רוצה הביתה!

הגענו למיקום שבו הטיול יערך ,זה חניון אורחים בצפון ,לעולם לא אשכח את שמו קראו לו "המוחרקה "
בחניון הזה התפצלנו בעצם הקורס שלנו לאחוות ולגדודים שונים ,זה אומר שלא נראה זה את זה 3 ימים מעכשיו.
"טוב אני רוצה להגיד את השמות של האחוות " אומר תמיר.
"דניאל פשרל ודניאל כחלון אתם תהיו בגדוד 1 אחווה מספר 4! " אומר תמיר בהתלהבות.
דניאל פשרל ודניאל כחלון לוקחים את הדברים שלהם את התיקים והולכים לכיוון המיקום של גדוד 1 ,הם מאוד מתרגשים ,נפרדנו מהם והם יצאו לדרכם.
"טמיר וארוין" הגיע תורנו ,אני וטמיר מאוד רצינו לראות מה מצפה לנו.
"אתם תהיו בגדוד 3 .. אחווה מספר 3" אומר תמיר
ואנחנו לוקחים את הדברים והולכים אך לפני זה שאלתי את טמיר ,
"באיזה גדוד הם יהיו אפשר לדעת?" אני שואל
"רן ,יואב ובן כחלון אתם תהיו בגדוד 6 אחווה מספר 1" אומר להם תמיר "ואני אהיה אתכם בגדוד כמדריך אבל לא שלכם" אומר תמיר ומסביר.
"אה" אני אומר והולך ,יושב לי עם חבריי מהגדוד החדשים.
"אז.. מאיפה אתם?" שואל אותנו איזה אחד שישב שם
"חולון" אנחנו אומרים לו
"איזה שבט?" הוא שואל
טמיר עונה לו במהירות רבה "עתיד"
ואז הם שתקו, משהו בשם של השבט גרם להם לצחוק.
או שזה בגלל שהשבט שלנו לא מוכר והוא קטן.
"ברוכים הבאים גדוד 3 אני הראשג"ד הבוגר שלכם ,שמי עידן" אומר אחד כזה שנראה מיחידה צבאית ,ממש שרירי ומציג את עצמו
הטיול היה נראה מאעפן.
רציתי הביתה ,בדיוק באתי להגיד זאת לאחד המדריכים ואז פתאום ניגש אליי משום מקום ילד מוזר כזה ,הוא קצת שמן והכובע שלנו נטוי הצידה בראשו ,הוא נראה מגוחך.
"שלום אתה ארוין?" שואל ואומר את שמי בשגיאה
"ארוין" אני מתקן אותו
"שלום שמי ליבו" אומר ליבו
"ליבו?" אני חוזר
"כן .. שמי אלעד אבל כולם קוראים לי ליבו" אומר ליבו
"נעים מאוד" אני אומר
הוא נראה מאוד נחמד אבל מעניין מה הוא רוצה ממני
"אני ליבו ואני לומד בכיתה של המדריך שלך ,תמיר"
אומר ליבו ואני וטמיר שעמדנו שם ממש שמחנו לראות מישהו שכביכול הוא מוכר.
"באמת?" שאל טמיר
"כן.. " אומר ליבו
התיידדנו עם המדריך ועכשיו מה שהיה לעשות ,הוא לעבור את 4 הימים הנוראים האלה.
הכרנו את האחווה שלנו ,אנחנו כולה מורכבים מ14 ילדים שלא מכירים זה את זה.
עשינו סבב שמות ,ומן הסתם דאגתי שישאלו אותי מה אומר שמי .
עשינו סבב וזה היה נשמע כך
"דנה ,רז ,רון ,תומר ,נוגה ,עומר ,גל ,ימית ,טלי ,מיכל ,טמיר ,ארוין "
אמרנו כולנו את השמות שלנו ואז המדריכים הציגו עצמם
"ליבו ,שמי אלעד אבל כולם קוראים לי ליבו " אומר
והשנייה אמרה "שמי קרן .. וכולם קוראים לי קרן" אמרה.
וכולנו צחקנו.

"טוב תראו היום נעבור מגוון פעילויות ,אבל מחר מחכה לנו מסלול ראשון!
אז בואו נתחיל !" אומר ליבו.

[b]בפרק הבא:טראנסים.[/b]


[u]מושגים לא מובנים בפרק:[/u]
[b]-קורס אלמוג :השם של הקורס שלנו .
-טיול אתגר :טיול של כיתות ט' מהצופים
-תמיר:המדריך
גל:המרכזת הצעירה
אורטל :המרכזת הבוגרת
שבט ארנון :השבט הכי גדול בחולון
שבט עומר:שבט נוסף בחולון
שבט עתיד:השבט שלי :)
חניון המוחרקה :חניון מאוד מפורסם בצפון הארץ ,בהרי הכרמל.
ליבו :המדריך שלנו ל4 ימים ,שמו אלעד והוא חבר של טמיר
קרן :המדריכה שלנו ל4 ימים
עידן :הראשג"ד של הגדוד ,גדוד 3.[/b]

פרק סבבה...מה זה ראשג"ד??

מחכה לפרק הבא...

ראשג"ד
זה קיצור של ראש גדוד.

[b][i][u][size=3]פרק 5:טראנסים[/size][/u][/i][/b]

היום הראשון של הפעילויות התחיל להגיע לקיצו ,למדנו איך לנווט ,לקבוע איפה זה הצפון וממש לדעת לאיזה כיוון אנחנו הולכים .
למדנו מה זה 'אזימוט' שזוהי בעצם זווית שבה הולכים לפי הכיוון.
ובערב ,זה התחיל ,הוצפתי רגשות ודמעות ,יום ראשון של טיול של תנועת נוער שאני לא מכיר ,פחדתי ,האמת שגם רציתי הביתה .
המדריך ליבו ניגש אליי וישר שאל אותי "הכל בסדר ארוין ?" בחיוך רחב
הלכתי הצידה וזלגו לי כמה דמעות שנתקעו עוד מקודם בגרון .ביינתים האחווה הכינה אוכל ,אכלנו נקניקיות בתוך פיתה ,משהו מגעיל מאוד .
הדמעות שלי זלגו ,חוץ מטמיר שהיה איתי באותה אחווה ועודד אותי ,לא הכרתי במקום הזה אף אחד ... אף אחד.
חיכיתי וחיכיתי והביאו לי לדבר עם המדריך שלי תמיר דרך מכשיר קשר .
זה נשמע ממש מוזר לדבר במכשיר קשר. תמיר שאל אותי דרך המכשיר מה קורה איתי ולמה אני בוכה ,אבל לא יכלתי להסביר את זה ... רגש שאף פעם לא הרגשתי לפני זה ...מוזר.
סיימתי את השיחה עם תמיר וקבענו שכאשר נלך לישון,יהיה יותר כיף .
חיכיתי שנלך לישון ,אך השעה כבר 10 בלילה ועדיין קוראים שם דברים מוזרים ,לא מתארגנים לישון ולא כלום ,אך פתאום קרן וליבו קראו לנו לפעולה אחרונה של היום ,קוראים לזה "פעולת לילה טוב "
כאשר נהייתי מדריך ,הבנתי את המשמעות של הדבר .
פעולת הלילה אכן הייתה מצחיקה ומשעשעת והיא החזירה לי את המצב רוח
לאחר מכן קרן וליבו שחררו אותנו לישון .
רציתי נורא לנסות להירדם אך טמיר לקח אותי למדורה של שבט אחר .שבט יהוד .
שם פגשתי חבר חדש ,אמיר שרייר.
הבן אדם מכנה את עצמו "דוקטור סקס" ואכן הוא יודע הרבה דברים בנושא.
הלילה הראשון נגמר מהר ,הלכנו לישון בערך ב1 ,קור אימים תקף אותנו בתוך שקי השינה .
כאשר קמנו בבוקר ,לא הרגשנו כלום .
העירו אותנו עם טראנס של הסרט 300 ,עם צלילי "ספרטה!!"
קמנו בבוקר עם טראנסים חזקים שהעירו אותנו עם רמקול קטן ונייד של אחד מחברי המנהלה.
הבוקר הזה היה קשה לקום ,קמנו בשעה 5 בצורה אכזרית
כאשר טראנסים מקיפים אותך.

בפרק הבא:גל