Martin's Story.

[RIGHT][SIZE=3][FONT=Verdana]Martin’s Story[/FONT][FONT=Verdana] – הסיפור של מרטין.[/FONT][/SIZE][/RIGHT]



[RIGHT][FONT=Verdana][SIZE=3]מילות פתיחה:[/SIZE][/FONT][/RIGHT]



[RIGHT][FONT=Verdana][SIZE=3]אי שם בקיץ 2006, כשפורום פוקימון המקורי היה קיים, מישהו פתח שם סיפור מבוסס על מייפל סטורי. הסיפור הזה מאוד מצא חן בעייני, במיוחד כי ניסיתי באותו הזמן לכתוב סיפורים מבוססים על מייפל סטורי אבל הרגשתי שמשהו בהם לא בסדר. הכותב התכוון להגיע לפרק האחרון, ושני פרקים לפני זה טסתי לחו"ל. היה זה אז שהתחלתי לתכנן את הסיפור הזה, סיפור מבוסס על מייפל, אבל לא סיפור שמספר את העלילה של שחקן. חזרתי מחו"ל, בצפייה לראות עוד פרקים, אבל גיליתי שהכותב החליט לסגור את הסיפור שלו פרק לפני הסוף בגלל שיותר מדי אנשים התלוננו שהסיפור גרוע. וכך אף פעם לא ידעתי איך האססין ההוא ניצח את זאקום. [/SIZE][/FONT][/RIGHT]


[RIGHT][FONT=Verdana][SIZE=3]בסיפור זה כמעט ולא תמצאו שמות הלקוחים באופן ישיר ממייפל. כמעט כל שם שמתייחס למושג במייפל סטורי עוות. את הסיפור התחלתי לכתוב עוד באותו הקיץ, וכל הזמן הזה היו לי תקופות בהן כתבתי כמה פרקים, ותקופות של כמה חודשים בהם לא נגעתי בסיפור. כיום יש לי מעל ל-30 פרקים כתובים, ועוד הרבה דברים עתידיים שלא שייכים בינתיים לרצף העלילתי. מעולם לא פירסמתי את הסיפור הזה, כי די פחדתי ממנו. אבל הסיפור הזה התחיל לתפוס אבק במחשב שלי, והבנתי שאם אני לא אתגבר על מרטין, אז מרטין יהיה חזק יותר ממני. [/SIZE][/FONT][/RIGHT]


[RIGHT][FONT=Verdana][SIZE=3]זה סיפור שנכתב במשך כל הזמן הזה, מקיץ 2006, והוא התחיל את דרכו כסיפור מבוסס (בקוים כלליים מאוד) על מייפל סטורי. יחד עם זאת, אפשר לראות בסיפור הזה את מה שעסקתי בו באותה תקופה. בתקופה שבה ראיתי הרבה מלחמת הכוכבים אפשר לראות אנשים מעופפים באוויר ותופסים חרבות בכח המחשבה, בתקופה שבה הייתה אולימפיאדה בביג'ינג, אפשר לראות אנשים נותנים בעיטות טיקוואנדו אחד לשני, ועוד המון המון דברים.[/SIZE][/FONT][/RIGHT]


[RIGHT][FONT=Verdana][SIZE=3]הפרקים כבר כתובים אז אין לי בעיה לפרסם אותם, אני רק צריך לוודא שאני שלם עם עצמי לפני הפרסום. [/SIZE][/FONT][/RIGHT]


[RIGHT][FONT=Verdana][SIZE=3]לורד אביזי, המטורף.[/SIZE][/FONT][/RIGHT]

[RIGHT][B][SIZE=3]הערה חשובה: גם אין לכם מושג בגרוש במייפל סטורי, אתם עדיין מוזמנים לקרוא את הסיפור! הסיפור שלי עלול להיות "מצחיק" או "צפוי" יותר למי שמכיר את המשחק, אבל אם לא אתם עדיין יכולים להבין את הסיפור מצויין!![/SIZE][/B][/RIGHT]

[RIGHT][SIZE=3][B]הערה עוד יותר חשובה:[/B] [B]לא אכפת לי מה אתם חושבים על מייפל סטורי. כל הכתוב למעלה זה סתם רקע להסביר מה זה הסיפור הזה. תקראו את הסיפור הזה כסיפור פנטזיה לכל דבר. אני לא רוצה לראות פה תגובות על הקשר בין מייפל סטורי והסיפור![/B][/SIZE][/RIGHT]



[RIGHT][FONT=Verdana][SIZE=3]ריכוז קטעים שפורסמו:[/SIZE][/FONT][/RIGHT]


[RIGHT][FONT=Verdana][SIZE=3]הקדמה – הודעה זו, למטה.[/SIZE][/FONT][/RIGHT]

[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=794696&postcount=2"]Chapter 1: A School for Warriors[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=796528&postcount=9"]Chapter 2: A Lesson of Basic Warrior[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=803492&postcount=17"]Chapter 3: Devil's Sanctuary Part I.[/URL]
[URL="http://www.pokemons.co.il/forum/showpost.php?p=808760&postcount=22"]Chapter 4: Devil's Sanctuary Part II[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=814033&postcount=26"]Chapter 5: Flirenzzia City[/URL]
[URL="http://www.pokemons.co.il/forum/showpost.php?p=818586&postcount=28"]Chapter 6: The Fortress of Ghosts[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=838835&postcount=30"]Chatper 7: The Knights of Montesfor[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=867115&postcount=33"]Chapter 8: Jaura's Sad Story of The Past[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=925247&postcount=37"]Chapter 9: The Cave of Living Crystals[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=940174&postcount=43"]Chapter 10: The Mid-Way Robbery, Who is going to Defeat Marshmallow? Part 1[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=952176&postcount=48"]Chapter 11: The Mid-Way Robbery, Who is going to Defeat Marshmallow? Part 2[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=955037&postcount=54"]Chapter 12: Snack Team VS. Heroes![/URL]
[RIGHT][SIZE=3][B]ההקדמה: פריצת הג'מוזה, אלברט ופרד, פריצת גבולות העותק![/B][/SIZE][/RIGHT]

[spoiler]


[RIGHT][SIZE=3][SIZE=3]"אלברט, הבטוח אתה כי זה חיוני? הרי יש סבירות גבוה ביותר שנמות במקום הזה!" אמר פרד עוזרו של המדען העתיק אלברט.[/SIZE][/SIZE][/RIGHT]


[RIGHT][SIZE=3][SIZE=3]"פרד, שמע נא את דברי, הרי או שאנו חיים וכסף בידינו או שאנחנו מתים ואין לנו כסף, אין אמצע" השיב המדען אלברט.[/SIZE][/SIZE][/RIGHT]


[RIGHT][SIZE=3][SIZE=3]"אני חייב לציין כי זה מעודד" השיב פרד. לפתע בין הצללים של הכלא העתיק של מבצר וודן גאף הופיעה הפרה החמושה בחנית, הקטלומסיס שירתה סילון אש.[/SIZE][/SIZE][/RIGHT]


[RIGHT][SIZE=3][SIZE=3]"פרד התחבא מאחורי הסלע!" צעק אלברט וקפץ לעבר סלע. פרד ניסה לקפוץ אך תגובתו הייתה אטית מדי סילון האש שרף אותו. אלברט המשיך להסתתר. הקטלומסיס נהם בעצבנות ולאחר מכן התקרב לכוון הסלע. אלברט הוציא חרב קטנה.[/SIZE][/SIZE][/RIGHT]


[RIGHT][SIZE=3][SIZE=3]"בשם האלים עזרו לי להביס את המפלצת!" קרא ותקף. ההתקפות שרטו קצת את שריון הפרה, והיא הגיבה בסילון אש ששרף את אלברט.[/SIZE][/SIZE][/RIGHT]





[RIGHT][SIZE=3][SIZE=3]בינתיים במבצר וודן גאף נר שדלק בפה של אריה נכבה לפתע.[/SIZE][/SIZE][/RIGHT]


[RIGHT][SIZE=3][SIZE=3]"שניהם מתים" אמר חייל שהתבונן בלהבה.[/SIZE][/SIZE][/RIGHT]


[RIGHT][SIZE=3][SIZE=3]"אתב מבין את ההשלכות של זה נכון?" שאל חייל אחר.[/SIZE][/SIZE][/RIGHT]


[RIGHT][SIZE=3][SIZE=3]"בהחלט בעקבות פריצת המקדש העתיק וכניסה לשכבה העליונה של השטנים יכולה לגרום לג'מוזה האגדי להתעורר" אמר חייל בדרגה גבוהה יותר. למקום הגיע עוד חייל.[/SIZE][/SIZE][/RIGHT]


[RIGHT][SIZE=3][SIZE=3]"תשלחו הודעה לכל הכפרים להתחיל לגייס חיילים! המלחמה תהיה קטלנית! אפילו לוחמים לא מוכשרים יהיה מספיק ההכשרה אינה קשה! פזרו כבר את ההודעה!!" הוא צעק. רץ של האזור קם ורץ לכל כפר ועיר שהופיעו על המפה.[/SIZE][/SIZE][/RIGHT]



[RIGHT][SIZE=3][SIZE=3]בכפר הקטן מטפיסיוס הגיעה ההודעה. שלושה חברים, שהם הבן החקלאי מרטין, הדרלס חובב חרבות, וחברו הטוב של הדרלס פים, שהתאמן עם הדרלס לרוב. האבות של הנערים הסכימו במרץ.[/SIZE][/SIZE][/RIGHT]


[RIGHT][SIZE=3][SIZE=3]כעת, יתחילו אימוניו של מרטין.[/SIZE][/RIGHT]



[RIGHT][SIZE=3]במרתפי המקדש של השטנים שלט האבן "ג'מוזה" החלה לנוע ולפתע הבשיר יצור ענקי בעל עשרה ידיים בבגדים מעוטרים מאוד. הג'מוזה קם לתחיה...[/SIZE][/RIGHT]

[/SIZE][/spoiler]

[RIGHT][SIZE=3]פרק 1, תגובה הבאה.[/SIZE][/RIGHT]

[RIGHT][SIZE=3] [/SIZE]
[B][SIZE=3]Chapter1: A School for Warriors.[/SIZE][/B]
[SIZE=3] [/SIZE]
[SIZE=3][SPOILER]
[SIZE=3]השלושה נגשו למבנה הקטן שלא היה מאוד מרשים שזה היה בית הספר של הלוחמים וגם המבנה המרכזי של העיר. השלושה נכנסו והגיעו לרחבה שמה ראו עוד הרבה אנשים. איש שהיה לבוש בבגדים מכובדים, מלווה בשני אנשים עם רומח ושריון צעדו מלפני כל הקהל.[/SIZE]
[SIZE=3]"מרגע שאגמור את הנאום, תתחיל הכשרתכם הלחימתית. אני יודע שיש רמות שונות של אנשים בבית הספר הזה. ולכן גם בבית הספר יש רמות שונות של לימודים. על מנת לחלק על-פי הרמות כל אחד יעבור מבחן:[/SIZE]
[SIZE=3]כל אחד ילחם בפני יצור שאנחנו קבענו את כוחו. המנצחים נגד היצור ילמדו את האימונים הגבוהים. אלא שיפגינו לחימה ביכולת זהה ליכולת של היצור, ילמדו אימונים בינוניים, ואלה אשר יובסו, ילמדו את הבסיס של הלחימה" האיש מלא את ראותיו למען המשכת הנאום. "ההכשרה של כל אחד ואחד מכן היא מאוד משמעותית! כלכם בבוא היום תעשו משהו כנגד הג'מוזה ויצירותיו. יתכן ושמו של אחד מכם, יזכר לדורות על הבסת הג'מוזה! כעת אני אגמור את הנאום והחלוקה לרמות הלימוד יחלו" כל הקהל התפזר. היו כשלושה תורות למלחמה ביצור. מרטין פים והדרלס החליטו להיות באותו תור. כעבור המתנה מייגעת ביותר תורו של הדרלס הגיע. התברר שה"יצור" שנשמע כל כך מפחיד, למעשה היה *גובלין פשוט. לגובלין היה חרב ומגן.[/SIZE]
[SIZE=3]"הבא בתור!" קרא השומר בכניסה כדי לאפשר את הקרב הבא. הדרלס נכנס. נתנו לו בחירה בין נשקים, הוא בחר בחרב. הגובלין החל להתקרב. הדרלס התגלגל קצת והגיע לקרבת הגובלין. הוא דקר אותו באמצע הגלגול וקם עם בעיטה בפניו של הגובלין. הגובלין התעצבן והחל לתקוף את הדרלס הדרלס התחמק מכמה מכות, ואז התחמק מהמכה באמצעות גלגול דרך רגליו של הגובלין, ודקר את הגובלין בגב..ברגע שהגובלין הסתובב כדי לתקוף, הדרלס נתן אגרוף עם ידו הפנויה בפניו של הגובלין. כעת הגובלין רתח מזעם. הוא החל לתקוף במהירות עצומה וכעת היה נראה כי הקרב הזה הוא בשליטתו של הגובלין. מאחת המכות של הגובלין הדרלס התגלגל אחורה מהמכה. כעת הוא השתמש בדבר שלמד מפים. הוא רץ קדימה עם החרב מונפת ורגע לפני ההתקפה זרק את חרבו ליד השניה ודקר אותו. מרוב התרגשות שהצליח בביצוע התכסיס נתקע באותה תנוחה, והגובלין תקע את ברכו בבטנו וזרק אותו לאדמה. הגובלין נצח. השומר כתב את שמו של הדרלס וכתב "מתחילים".[/SIZE]
[SIZE=3]"הבא בתור!" קרא השומר. כעת היה זה תור פים. פים ניגש לזירה. בבחירה שנתנה לפים, בחר גם הוא בחרב. לפני שהקרב התחיל, בא כומר אשר ריפא את הגובלין. פים התחיל. הוא החל לקפץ מסביב לגובלין. ברגע שרירותי שלדעת פים היה זה הרגע הנכון, אל אף כי לא היה הבדל בין מצבו של הגובלין במצב הזה לבין כל מצב אחר, פים קיפץ והחל לדקור במהירות את הגובלין תוך כדי צעקות. הגובלין, הגן בקלות מכל המכות. פים זינק אחורה.[/SIZE]
[SIZE=3]'לעזאזל אני חסר סגנון! אני צריך לגוון' פים התרכז ' כן זה מה שאני אעשה!'. פים התחיל לעשות תנועות התקפה מזויפות כדי להפתיע את הגובלין, ושוב ברגע שרירותי לחלוטין שלפים נראה רגע מתאים, נתן מכה אמיתית. הגובלין שם את חרבו כנגד חרבו של פים. הגובלין הפגין מאמץ לראשונה בקרב, והתאמץ להחזיק את חרבו. כעת פים עשה סוף סוף מעשה ברגע לא שרירותי. כשפים הרגיש שהחרב של הגובלין לוחצת עליו במידה המרבית, הוא החליש את אחזיתו בחרב, והגובלין נפל קדימה. פים בעט בבטנו של הגובלין, ובא לתקוע את חרבו בצווארו של הגובלין. אך רגע לפני המכה, הגובלין זרק את המגן שלו לעבר הרגל של פים שעדיין הייתה על האדמה, כתוצאה מכך פים איבד שיווי משקל ונפל על גבו של הגובלין, ומשם על האדמה. הגובלין הרים את מגנו במהירות. ונסה לדקור את צווארו של פים, אך פים התגלגל הצידה. חרבו של הגובלין נתקעה קלות באדמה, וכעת פים רץ לעבר הגובלין. הגובלין, ללא כל הפתעה בידו הפנויה עצר את פים וביד בה ניסה למשוך את החרב, נתן אגרוף לפים. הגובלין לקח ברוגע את חרבו. וברגע שפים התאושש נצח הגובלין. השומר כתב את שמו של פים ולידו "מתחילים".[/SIZE]
[SIZE=3]'בסדר... כבר ראיתי שתיים או שלוש קרבות איתו, אני אוכל לעשות הכי טוב שאני יכול כדי להביס את הגובלין הזה.' חשב מרטין.[/SIZE]
[SIZE=3]"הבא בתור!" אמר השומר. מרטין נכנס. בבחירה שלו נתנה בין הנשקים בצע בחירה שונה מכל השאר. מרטין לקח פטיש. שקולו היה די פשוט. החרב משפיעה כשהיא דוקרת. אך אם פטיש לא רק מכה ישרה חזקה, כי הפטיש מכאיב משלושה כוונים, מלמעלה ישר ומלמטה.[/SIZE]
[SIZE=3]'אוקיי לעומת הדרלס ופים, אני לא מנוסה. מעולם לא השתתפתי בקרב. אך עדיין נראה לי שיש דרך שבה אני אוכל לנצח. לדעתי אני אצטרך אסטרטגיה...' בזמן שמרטין חשב את זה הגובלין לא חיכה וכבר התקיף את מרטין. 'בסדר!! אם אני לא אחשוב על אסטרטגיה, אני מניח שאני צריך לתקוף'. מרוב מחשבות הגובלין המשיך לתקוף. מרטין חמק מכמה מכות, מרטין זינק והכה את הגובלין בראש, וכשהגובלין התאושש מרטין הסתובב והפטיש העיף את הגובלין לצד.[/SIZE]
[SIZE=3]'מסתבר שגם כשאני לא מוצא אסטרטגיה, יש לי!!' התעודד מרטין. מרטין התכונן לחזור על המהלך שוב, אך כשזינק, הגובלין דחף אותו עם המגן. הזעזוע מהמכה היה די חזק וגם מרטין נפל על הריצפה. מרטין התאושש אמנם די מהר אך אינו היה מרוכז. לכן אינו התחמק מהמכה שבאה מהגובלין. מרטין הועף אחורה קצת ואז הגובלין בא לנצחו אבל מרטין קפץ הצידה והתגלגל. מרטין הניף את הפטיש ובא לתקוף את הגובלין, אך הוא החמיץ במעט,וזו הייתה ההזדמנות של הגובלין. הגובלין נתן קצת מכות עם חרבו למרטין וניצח.[/SIZE]
[SIZE=3]השומר רשם את שמו של מרטין וליד, מתחילים.[/SIZE]
[SIZE=3]*גובלין- יצור ירוק ונמוך שהוא מאוד מכוער ואם הוא מדבר זה בקול צרוד ביותר. נכחד ממזמן.[/SIZE]
[/SPOILER][/SIZE][/RIGHT]

פשוט סיפור בשבילי!
אהבתי שמישהו סוף כל סוף עושה סיפור על מיפל...

תודה על התגובה, אני זקוק לתגובות כדי שיתנו לי (או יקחו ממני) חוסן נפשי לקראת פרקים הבאים.
בכל מקרה תזכור שזה לא סיפור מייפל, אלא סיפור שמבוסס על מייפל בקוים כלליים מאוד, כלומר ההשראה לקוחה משם. אם אתה בקיא במייפל תוכל לזהות פה ושם דברים שלקוחים, או פשוט דמויות ממייפל שהעתקתי לסיפור.

סיפור מצוין! נחמד שאנשים מפרסמים סיפורים בנושאים חדשים.

סיפור בנוי בצורה נכונה וכתיבה נכונה.
לא אוהב מייפל ואני מצטער אבל לא אמשיך לקרוא ,אולי רק לתקן איפה שאמצא לנכון

[quote=ErWiN;795277]סיפור בנוי בצורה נכונה וכתיבה נכונה.
לא אוהב מייפל ואני מצטער אבל לא אמשיך לקרוא ,אולי רק לתקן איפה שאמצא לנכון[/quote]
תודה על התגובה.
שים לב, שהסיפור אינו סיפור על מייפל סטורי, אלא רק [B]מבוסס בקוים כלליים מאוד[/B] על מייפל סטורי, כלומר זה בעקרון סיפור פנטסיה, שפה ושם, אם אתה מתמצא במייפל סטורי, תוכל לזהות איזשהי התייחסות למשחק, ואם לא, אז אתה לא תפסיד כלום.
[quote=FakeBoy;795271]סיפור מצוין! נחמד שאנשים מפרסמים סיפורים בנושאים חדשים.[/quote]
תודה. אני מקווה שהפרקים הפחות שפויים לא יזכו אותי ברצח.

תיזהר אביזי השלטון פה בידי וידוע שאני רוצח מדופלם ><
____________

כתבתי סיפור בכיוון מיפל סטורי אישם בפורוםשאיןלהזכיראתשמו... (בלודיבלוק...)
רק שאני יותר הלכתי לכיון הקוסמים...

בקיצור! הסיפור בנוי היטב והאוצר מילים שלך עשיר, בינתיים העלילה שלך שפוייה למדי (אפילו קצת יותר מדי...)

the charmander, אני מודע לכך. את הפרקים האלה כתבתי בתגובה בתקופה שרציתי לכתוב סיפור, ולא בתקופה שלסיפור הזה היה תפקיד יחיד והוא לגרום לי לאבד את השפיות. עם הפרקים רואים ירידה משמעותית בהגיון. טוב פרק הבא!

[RIGHT][B]Chapter2: A lesson of basic warrior.[/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT]בסוף המבחנים של כל התלמידים, שלושת השומרים נגשו למבנה.
"אדוני, הנה כל התוצאות של המבחנים" אמר אחד השומרים.
"תודה" אמר אותו אחד שנאם בבוקר. בית הספר היה מורכב מחמישה מבנים. המבנה של הלימודים הבסיסיים, המבנה של הלימודים המתקדמים והמבנה של הלימודים הגבוהים, שני מבני מעונות, בהם יישארו התלמידים במהלך לימודיהם. שלושת השומרים חיכו להוראה מהמנהל. המנהל שכתב את השמות של כולם מחדש רק הפעם על פי הקבוצות. כעבור זמן מה גמר המנהל לכתוב.
"קראו לכולם ולמבנה שלהם" אמר המנהל.
"כן" אמרו השומרים. השומרים יצאו מהמבנה וקראו כל אחד לקבוצה אחרת וכל שומר הוביל את הקבוצה למקום אחר. מרטין הדרלס ופים הלכו אחרי השומר שהקריא את שמות קבוצת התלמידים המתחילים. הקבוצה הגיעה לשער של מבנה.
"תלמידים! זהו המבנה של אומוניות הלוחם הבסיסי. מכאן והלאה אתם תלמדו להיות לוחמים!" השומר זז מפתח המבנה וכולם נכנסו למבנה. מכל צד של המבנה, היו כ-30 דלתות מוזרות ובאמצע עמד איש.
"אני הוא סילינור. אני הוא המורה של שיעורי הלוחם הבסיסיים. נתחיל מהבסיס... אני עומד ללמד אתכם במשך כשנה וחצי. היום אתם תחזרו לביתכם בתום הלימודים, אך החל ממחר אתם תשנו כאן, בבית הספר.יש שני מבני מעונות, אחד לבנים, אחד לבנות. יש גדר ביניהם. בכל מעון יש 3 קומות ו5 מסדרונת, כשהקומה הראשונה היא כאן על האדמה. הכל מחולק לפי שכבת גיל ורמה. אתם תתארגנו לכל זה מחר בבוקר, ועכשיו לעניינינו. כפי שאתם רואים יש כ-120 דלתות כאן. כל יום נלך לדלת אחרת". אמר סילינור. סילינור היה די צעיר, עם שיער חום ועיניים קשוחות. "אני מניח שחלקכם יודעים קצת לחימה וכולכם בכלל לא. אבל אני גם מניח שיש לכם נסיון קטן, הרי נלחמתם בגובלין. למען האמת כשהמנהל ושלושת המורים תכננו את זה, נתן המנהל לכל מורה להלחם בגובלין הזה. זה היה כל כך קל, חיכיתי שהוא יתעצבן ויתקוף אותי, אז קפצתי מאוחריו וזרקתי את החנית שבה השתמשתי. אני רוצה שלאותה רמת קלות גם אתם תגיעו בסוף האימונים. כעת לשיעור הראשון שלנו, הסתערות. עקבו אחרי בבקשה". סילינור הוביל את כולם לדלת אחת.
"כשאתם נכנסים, אתם לא יכולים למות שם. אך בבקשה אל תתפזרו, זה מרחב בלתי נגמר". כשגמר לדבר סילינור בצע תנוחה מוזרה עם ידיו ומן אור ירוק זהר מסביב לכל אחד. היה זה "ברכת המעבר למימד המקביל". כעת כולם עברו בדלת ואחרון היה סילינור.
"כפי שאמרתי, היום נלמד הסתערות. יש סבירות מאוד גבוה שבמהלך המסעות העתידיים שלכם תצטרכו לתקוף מצודה או מקום דומה. השיעור של היום ילמד אתכם איך. על הגבעה שמה יש גובליני קרב צמוד וגובלינים קשתים. אל דאגה, הם חלשים יותר מאותו אחד שנלחמתם בבחינה. אז עכשיו אני אראה לכם הדגמה. אתם צריכים להזהר ממתקפות ארוכות טווח ולרוץ מהר". סילינור החל לרוץ לכוון הגבעה. הגובלינים הקשתים החלו לירות חצים. סלינור התמקד בכל חץ וחץ והיה יכול להתחמק מכל אחד. ולבסוף כשהגיע לגבעה. הוא מהר הכה במהירות עם כידונו בגובלינים עם החרב. כעת הקשתות היו חלשות מטווח צמוד ולכן הביס בקלות את שאר הגובלינים.
"אני מקווה שהבנתם את העקרון". אמר סילינור "כעת נראה אתכם קצת". סילינור הלך הצידה. "כל אחד בתורו!". על-פי רשימה שהייתה לסילינור הקריא את שמותיהם אחד אחד. ולאחר מספר ילדים הגיע תורו של הדרלס.
"באיזה נשק תשתמש?" שאל סילינור.
"חרב כמובן" השיב הדרלס. הדרלס לקח חרב והחל לרוץ קדימה. הגובלינים החלו לירות חצים. הדרלס התגלגל הצידה וכשבא חץ נמוך, זינק וחמק ממנו. לאחר ריצה אל הגבעה הדרלס תקף במהירות גובלין אחד וכולם החלו לתקוף אותו. הדרלס תקף בזינוקים והצליח לחסל שני גובלינים, אך התעייף מהקפיצות, לכן מתקפותיו נהיו אטיות, אך הצליח לחסל אותם. הדרלס ירד למטה לקבל את חוות דעתו של סילינור על התרגיל.
"הדרלס, די טוב, הבעיה היא, שאם לא היית אל-מוות פה, היית מת". אמר סילינור. "נפגעת יותר מדי פעמים. ציונך הוא שבע מעשר". הדרלס חזר באי הבנה לשאר. הוא ניסה לספור באצבעותיו כמה סילינור נתן לו. הוא היה יכול להציג את המספר 7 לחוד, ואת המספר 10 לחוד, אבל לא את שניהם.
"מה אתה עושה?" שאל אותו מישהו אחר בקבוצה
"מנסה להבין כמה קיבלתי" ענה הדרלס
"אתה סתום, או שזוהי הצגה?" הוא שאל
"מה?" שאל הדרלס
"כמה טיפש אתה צריך להיות כדי לא להבין מה זה?!" הוא צחק
"ב-ס-ד-ר! מספיק! הוא לא שאל אותך, אל תגיב. אם הוא לא יודע, אולי תסביר לו? למה אתה חייב לעצבן?" שאל מרטין
"תודה" אמר הדרלס
"אני אעזור לך" אמר מרטין והושיט את עשר אצבעותיו מתחת לאלה של הדרלס. הדרלס הרים שבע אצבעות.
"אה לא רע" הסיק הדרלס.
ככה המשיכו לחכות עד שהגיע תור מרטין. מרטין לקח פטיש, על אף כשלונו בשימוש בפטיש נגד הגובלין, נהנה מאיכות הפטיש ולכן בחר בו. מרטין הביט בריכוז בגבעה והחל לרוץ. מרטין בניגוד להוראות של סילינור, לא התחמק מהחצים, אלה תפס אותם על הפטיש. כשהגיע לגבעה אסף אותם והחל לתקוף. מרטין הביא מכה עם הפטיש לאחד, תקע חץ בגוף של שני, העיף גוף של אחד מהם לעבר הקשתים ולבסוף הרג אותם. מרטין ירד לקבל את הציון.
"מרשים ביותר. מסוגנן מאוד, אך אם היו אלה חצי פיצוץ, ברגע שהיית תופס אותם על הפטיש, לא היה לך פטיש..." אמר סילינור. "בכל זאת אתה מקבל ממני תשע מעשר!". מרטין חזר לחבריו.
"לדעתי תשע מעשר זו תוצאה מצוינת!" אמר מרטין. "טוב פים, כעת נראה איך אתה מסתער". ותורו של פים לא איחר לבוא. פים לקח גם חרב. הוא חכה שהגובלינים יחלו לתקוף. ברגע שהוא ראה שהם לא שמים לב אליהם, הוא העליב אותם. הגובלינים שמו לב והתרגזו והחלו לתקוף. ברגע שלדעתו של פים החצים היו במרחק הנכון, הוא החל לרוץ בצורה חסרת משמעות ודי מוזרה. אך נראה כי צורת הריצה הזאתי אפשרה לו כמעט ולא להפגע מהחצים. פים הגיע לגבעה. אז הוא התחיל לתקוף בדרך לא שגרתית. הוא תקע את החרב באדמה וציפה שהגובלינים יתקיפו אותה. נראה כי רק גובלין אחד תקף אותה. אך על פי התוכנית של פים זה אמור לעבוד. פים החל לרוץ מסביב לחרב כשכולם רדפו אחריו וכשהשלים שלושה סיביבובים לקח את החרב,והגובלין שהתעסק בה נחתך מהחרב ואז חסל את שאר הגובלינים כי היו קרובים. פים היה גאה בעצמו וירד למטה לקבל את הציון.
"אני חייב לאמר, דרך מעוותת לנצח חבורה של מפלצות, חשוב לציין כי היא גם מקורית... אך עובדת רק על מפלצות בורות כמו גובלינים, אם היה זה חבורה של קטלומסיס שהם יותר חכמים, בכלל לא היו תוקפים את החרב והיו שורפים אותך מלחתחילה. שמונה מעשר בשבילך" אמר סילינור. סילינור חזר לשאר.
"זה מבאס!! הייתי בטוח שאני אקבל תואר מצטיין!" זעם פים
"אל תגזים. זה בסך הכל השיעור הראשון שלך בלחימה, אתה כבר רוצה הצטיינות?!" שאל מרטין.
"צודק אבל עדיין.."אמר פים. [/RIGHT]

[RIGHT]ובכן לאט לאט, חלף הזמן, העונות חלפו, הדרלס פים ומרטין התבגרו, למדו וצברו ניסיון. אך לא רק זה עבר אם הזמן. באותו זמן, הג'מוזה חיפש משרתים שיעזרו לו לחזור למלא העוצמה.[/RIGHT]

[RIGHT]"אני מרגיש חזק יותר. הודות לפריצת גבולות העותק, השתחרר הקסם שומר המצב, שלכד אותי לפני כ-10000 שנה" אמר הג'מוזה למשרתיו. "לא ציפיתי שיחכו לי כל-כך, הרי בגדתי בטיסנומיר, אך מה קרה מאז? אני כבר לא זוכר. כנראה אז החל לפעול עלי הקסם"
"אדוני, בנו של טיסנומיר, הגמניוס, בתור נקמה רצה רצה לחסל אותך, הוא שלח מספר מפלצות גדול כדי לתקוף, אך אנו משרתנו הנאמנים נלחמנו עבורך. וגם נלחמנו לא רע. עד שהאבירים של מונטספור הגיעו..." אמר אחד המשרתים
"הם?! בכל השדים שבגהנום! הייתי מעדיף להיות מובס על ידי צוות של קרקס מאשר האבירים של מונטספור... לא יאומן פשוט.." זעם הג'מוזה.[/RIGHT]

[RIGHT]חמש שנים עברו מאז שהדרלס פים ומרטין למדו לראשונה מלחמה. הם למדו מתקפות רבות עוצמה, הם למדו על ההסטוריה של הג'מוזה ולמדו על עקרונות מסע. הם למדו שמסע מומלץ שיתבצע יותר בקבוצות.
"הדרלס, פים, אז אני מניח שאנחנו נפרדים כאן. טוב אנחנו נפגש יום אחד. להתראות" מרטין הלך הצידה.
"מרטין חכה! אז מאיפה אתה תתחיל מסע?" שאל הדרלס.
"אני מניח שאני אסתובב בין בתי הספר ואשיג חברים. להתראות" מרטין הלך ונפרד מחבריו, בינתיים.[/RIGHT]

[RIGHT]הערה: עוד על סיפורים מתקופת הלימודים של מרטין בבית הספר יהיה ניתן למצוא בספיישל מיוחד, שיפורסם בהמשך (ולמען האמת הוא עוד לא גמור).[/RIGHT]
[/spoiler]

פרק טוב,אבל לא הבנתי את כל הדברים שפים עשה עם החרב...

איפה טייגר ופנגבלייד?? מזמן פרשתי ממייפל סטורי אז לא בא לי לקרוא סיפורים על זה זה עושה לי טראומות...
בהצלחה בסיפר הוא נראה לי ארוך...

[quote=TheBlackKnight;796742]פרק טוב,אבל לא הבנתי את כל הדברים שפים עשה עם החרב...[/quote]
תודה.
פים תקע את החרב באדמה, והוא קיווה שהגובלינים יאמינו זה סוג של יצור וינסו לתקוף אותו. גובלין אחד נפל לזה והתחיל לתקוף את החרב. כל השאר התנפלו על פים. פים בינתיים רץ סביב החרב שלוש פעמים, ואז לקח את החרב, ובכך חתך את זה שהתעסק בה. ואז בכל השאר הוא טיפל בכלים יותר סטנדרטיים, בניצול העובדה שהם היו לידו.
[quote=killerbee;796764]איפה טייגר ופנגבלייד?? מזמן פרשתי ממייפל סטורי אז לא בא לי לקרוא סיפורים על זה זה עושה לי טראומות...
בהצלחה בסיפר הוא נראה לי ארוך...[/quote]
בפעם המיליון, [B]זה לא סיפור על מייפל סטורי! זה סיפור שמבוסס בקוים כלליים מאוד על מייפל סטורי![/B] בטח שאין פה דמויות ממייפל! אולי בהמשך אני אוסיף איזה דמות שתופיע איזה פעם אחת ותעלם. אבל זה סיפור פנטזיה לכל אחד, עם השראה ממייפל!!
תודה.

לא הייתי לוקח השראה ממיפל...
אתה סתם מבזבז את הפוטנציאל שלך על מייפל סטורי.

[quote=Baltika;802413]לא הייתי לוקח השראה ממיפל...
אתה סתם מבזבז את הפוטנציאל שלך על מייפל סטורי.[/quote]
+1

קודם כל, תודה על התגובות.
דבר שני, זה לא ממש משנה מאיפה אני לוקח את ההשראה. פשוט יש כמה מקומות שמבוססים על מקומות ממייפל, הקבלה מסויימת בין היכולות של הדמויות, אבל העלילה כאן לא עוקבת אחרי העלילה של מייפל, אלא סתם עלילה של סיפור מטורף לחלוטין.
חוץ מזה אם היית מסתכל בתגיות, כתוב שם עינוי עצמי ומתמטיקה דיפרנציאלית.
זה אמור להביע שהסיפור הזה הוא פשוט מדד לכמה מטורף הייתי ברגע הכתיבה.
עכשיו, יש לכם תגובות [b]ספיציפיות[/b] שמתייחסות לפרקים ולכתיבה שלהם? זה הרבה יותר מעניין אותי ממה שאתם חושבים על מייפל סטורי.

אני מסכים ההשראה לא מעידה על הסיפור.
הכתיבה שלך ממשיכה להראות השראה, מחכה לטירוף בטירוף.

[RIGHT][B]Chapter 3: Devil’s sanctuary part I[/B]
[SPOILER]

חמש שנים. חמש שנים של אימונים עברו על מרטין. הוא היה הרבה יותר קשוח. הוא גם היה הרבה יותר בוגר.
'על פי העצות שמרדון אמר לנו, אנחנו צריכים לדאוג לקוסם בהתחלה. אני מניח שכך גם אעשה. כפר הקוסמים הכי קרוב הוא בנטילסדור. אעשה את דרכי לשמה' הרהר מרטין בדברי אחד מהמורים מבית הספר, והחל ללכת בדרך. לפתע כמה ענקי חול תקפו אותו. מרטין חייך והסתער עליהם. כשהגיע עליהם קפץ מאחוריהם, כאשר ענקי החול הסתובבו, השתמש באחת ההתקפות שלמד. הוא נעצר קצת ואז החל להסתובב כשפטישו מונף ופגע כך בכל ענקי החול.
ענקי החול התמוססו, וכשמרטין ראה שהמזיקים הקטנים הושמדו, המשיך הלאה. אחרי הליכה של יומיים הגיע מרטין אל שערי העיר נטילסדור.
'ב-סדר. אני צריך עכשיו למצוא את בית הספר. אז אני אמצא שם משהו שגם גמר ללמוד, ואצרף אותו אלי'. אך הסתבר שזה לא היה פשוט כמו שמרטין ציפה לו. אצל הקוסמים היו ארבעה סוגים של קוסמים בסופו של דבר. כאלה שהתמחו בקסמי הקדושה, הכמרים, כאלה שהתמחו בכישוף של האש והרעלים וכאלה שהתמחו בכישוף של ברקים וקרח, המכשפים. לעיתים נדירות יותר, היה ניתן לפגוש, קוסמים שהתעסקו בטבע, הדרואידים. בניגוד לזאת מרטין חשב שקוסמים זה כמו לוחמים, כולם קוסמים באותה מידה ומשתמשים באותם קסמים. מרטין ניגש לבית הספר.
"מתי נגמרים פה הלימודים?" שאל מרטין את אחד השומרים.
"הם נגמרים היום" אמר השומר. מרטין שמח מאוד. הוא לא יצטרך להמתין הרבה. מרטין חיכה במשבאה אחת של העיר. מרטין ידע שמסע זה דבר ארוך. וקנה שם קצת אוכל למקרה שיהיה צורך עתידי. מרטין דיבר עם האנשים שם ומדי פעם יצא לבוק אם נגמרו כבר הלימודים. מרטין המתין במשך כמה שעות, עד שסוף סוף הרגע לו חיכה הגיע. הוא חיפש משהו שממבט יוכל לראות שהוא מתאים למסע. הוא לא היה בטוח איך הוא ידע מי מתאים, אבל הוא סמך על תחושת הבטן שלו. הוא מצא אחד שנדמה היה לו כי הוא מתאים למסע. הוא ניגש אליו.
"שלום. קוראים לי מרטין ואני גמרתי את הלימודים של הלוחם. תוכל לאמר לי את שמך?" שאל מרטין
"שמי הוא אנבסיל" ענה אנבסיל "מה תרצה ממני?"
"רציתי לדעת האם תרצה להיות במסע איתי. אני יוצא למסע נגד הג'מוזה" אמר מרטין.
"אני לא יודע. יתכן וברקים וקרח לא כל כך יועילו לך..." אמר אנבסיל
"למה אתה מתכוון? אתה לא אמור לדעת את כל סוגי הקסמים?!" שאל מרטין
"לא. רק מאגים מאוד חכמים לומדים הכל. יש כאלה שמנסים לדעת הכל, אבל אז הם יודעים הכל במידה שטחית ולא עמוקה. אני רק למדתי ברקים וקרח" אמר אנבסיל.
"אני מבין... אולי בכל זאת אתה תועיל" אמר מרטין
"אם כך אני מצטרף אליך" השיב אנבסיל. השניים לחצו ידיים. (דברים שוליים כגון סידורים פורמליים של אנבסיל עם משפחתו חסרי כל משמעות, ולכן התרחשו בפרק זמן בר - הזנחה)
"בסדר, לדעתי צריך למצוא עכשיו..." אמר מרטין.
"לא!!!" צעק איש שהגיע "זה.. מסוכן!! צריך לברוח!!!"
"מה לאזעזל?!" שאל מרטין
"לאחד היערות בסביבה.. יצור אכזר שקוראים לו איילוור הגיע. באותו יער גם היתה בקתתי" אמר האיש בבכי קל
"אני לא מבין. מה איילזור עשה?" שאל מרטין בחוסר הבנה, בלבול והפתעה.
"איילזור, אמר שאם תוך יומיים אני לא מעניק לו שליטה ביער, הוא יספר לג'מוזה שיבוא וישתלט על העיר!!!" אמר האיש
"כבר מאבק עם הג'מוזה מה?" שאל מרטין
"חכה, זה לא יכול להיות." התערב אנבסיל "למדנו את ההבט הקסמותי של ג'מוזה. אם זה נכון שהוא התעורר כשאלברט ופרד חצו את הגבול של השכבות העליונות של השטנים, לג'מוזה עדיין לא אמור להיות מספיק כח כדי להגיע אל פני האדמה. אם החישוב נכון אז אפילו הוא לא מסוגל לייצר עדיין את המשרתים החזקים שלו מה שאומר, שאו שהוא לא שיייך לג'מוזה וסתם מאיים, או שהוא כן שייך לג'מוזה אבל לא לייצורים החזקים ביותר"
"לא! הוא חייב להיות של הג'מוזה! הוא פשוט.. מפלצת!!" אמר האיש, מעווה את פניו באימה כשנזכר באיילזור "אם אתם רוצים לעזור לי אני אוביל אתכם לבקתתי".
"בסדר. אנחנו נעזור לך" אמר מרטין והסתכל על אנבסיל. אנבסיל הנהן. האיש הוביל את שניהם ליער ולבקתה.
"הנה.. זה אמור להיות.. פה" הצביע האיש. האיש נתן למרטין ואנבסיל לעקוף אותו.
"אני לא מבין מה הג'מוזה מוצא בהם, הם מפגרים" לחש האיש ושינה צורתו. מרטין ואנבסיל פתחו את הדלת וראו שם איש שנראה כמו האיש שהוביל אותם חסר הכרה.
"מה לאזעזל?!" צעק מרטין. מידת אי ההבנה של מה שקרה סביבו הרקיעה שחקים.
"מלכודת!!!" צעק אנבסיל. איילזור הגיע. איילזור היה צרצר כחול בגודל בן אדם, שידיו היו כסכינים.
"נכון. טפשים. מלכודת!" צחקק איילזור.
"תלחם!!" צעק מרטין. מרטין התרכז בכוחו והביא מכה מאוד חזקה עם פטישו. טוב היא הייתה חזקה, אלמלא זה היה גובלין. אך איילזור לא זז במעט מהמכה.
"ניטוס, מורטס, הניו!!!" צעק אנסביל את מילות הקסם ושלח כדורים אדומים זוהרים שנקראו פצצת קסם על איילזור.
"טיפשים, לא תנצחו אותי עם העצמה הזאת!!!" צחק עליהם איילזור. במהירות איילזור נעלם. בלי לראות כלום מרטין לפתע התעלף ולפני שאנבסיל הספיק להבין מה קרה גם הוא התעלף. "מצויין. הג'מוזה יהיה מרוצה. עלי לחזור". איילזור יצר דלת לשכבת השטן העמוקה ונכנס לשם יחד עם גופותיהם של מרטין ואנבסיל.
עברו מספר שעות.
מרטין החל קצת להתעורר. הוא שם לב שהוא היה ערום במיכל עם נוזל שהזכיר מים, אך מרטין לא נחנק. לידו גם ראה את אנסביל ערום ועוד אחד ערום גם כן.
"מה.. קורה כאן?" שאל מרטין. איילזור הופיע.
"הו הנה נראה שכולכם כבר ערים... ברוכים הבאים לספרות השטן! מלבד האבירים של מונטספור, אלברט ופרד, ואולי עוד קצת תמהוניים, אתם היחידים שהגעתם לפה!! הצטרפו לחגיגה!" ציחקק איילזור.
"אני רציני!!" רתח מרטין
"שקט ילד, שקט" אמר איילזור ולפתע הופיע מן איזה אש בתוך הנוזל ומרטין נפגע ממנה ונפל קצת. "אל תנסו להשתחרר. כפי ששמתם לב נשקיכם לא אצליכם והמיכל הזה חסין לקסמים ולא נותן לקסם לעבור דרכו. הג'מוזה זקוק לכוחות. לכם יש קצת כח מנוצל והרבה לא מנוצל. אנחנו נאמן אתכם פה וכשתהיו חזקים, נקריב אותכם בשביל הג'מוזה האדיר!"
"ומה אם אנחנו מתנגדים?" שאל הזה שהיה במיכל השלישי.
"תהפכו לשדים, כדי לעזור לג'מוזה למצוא עוד כמוכם שכן יסכימו להיות מוקרבים" השיב איילזור, בלי ממש להבין מה הוא אומר. זה מה שהג'מוזה הכריח אותו לאמר, ומי היה הוא כדי להפעיל שיקול דעת.
"לדעתי, כדי ששלושתנו נתייעץ. האם זה יהיה אפשרי?" שאל מרטין. איילזור הרהר קצת. בהוראות שקיבל לא נאמר כלום על מצב כזה. לכן הוא הסכים. הוא הזיז את ידיו ושלושת המכילים התמזגו.
"כעת אני אומר שאנחנו נוכל בהתחלה להתאמן איתם, אך כשנהיה מוכנים פשוט נברח מפה" אמר מרטין
"בסדר בסדר!! קודם כל אני רוצה לדעת איך קוראים לכולם פה!" אמר האיש שהיה במיכל השלישי
"אני לוחם. קוראים לי מרטין" אמר מרטין
"אני מכשף של ברקים וקרח, אנבסיל" אמר אנבסיל.
"אני קשת, קוריאם לי ברנז" אמר ברנז. "לגבי התכנית שהצעת, מרטין, היא טפשית מדי. לא נראה לך שהם כבר חשבו על זה?!"
"יש בזה משהו..." אמר מרטין.
"גם מרד לא יהיה רעיון טוב, לפי רמת הניסיון שלך מרטין, הכח שלי, לגביך, ברנז, אני לא יודע, אבל לא נראה לי שאפילו אתה תעזור. לא נוכל להתמרד ויתכן שיש פה עוד מפלצות לא חלשות מאיילזור" אמר אנבסיל
"אז מה שאתה משאיר לנו פה זה.. לשרת את הג'מוזה?!" שאל מרטין
"לא. אולי יש דרך. אנבסיל הלמדת שיגור?" שאל ברנז
"כן אבל..." אמר אנבסיל
"טוב. אולי הוא משקר" אמר ברנז
"נגיד. מה אתה רוצה שאעשה עם השיגור?" שאל אנבסיל
"תנסה להגיע לבגדים שלנו..." אמר ברנז
"חכו, רבותיי, יש לי רגע משהו לעשות. אני משאיר אתכם כאן כי לא תוכלו לברוח!!" אמר איילזור. הוראותיו אמרו בבירור שאין להשאיר את אחד המיכלים יותר מדי זמן ללא השגחה. למרות שבגיהינום למושג זמן לא הייתה משמעות, איילזור הניח שעבר מספיק זמן שהוא השאיר את המיכל האחרון ללא השגחה. איילזור הלך משם.
"בסדר. אני אנסה" אמר אנבסיל והצמיד את ידיו ההתרכז בבגדים שלו של ברנז ושל מרטין ולפתע נעלם.
"ידעתי!! הוא אמר שקסם לא עובר דרכו לכוון שלו. לכוון ההפוך הוא עובר!" אמר ברנז
"אה... מתוחכם ביותר!" אמר מרטין. אנבסיל הופיע לחדר שהיה מוקף בדלתות עבות.
"אני מניח שפה יש בגדים.." לחש אנבסיל.
"בואו נבדוק מה שלום האסירה..." נשמע קול מבחוץ. אנבסיל נבהל ונכנס לתוך תיבה שהייתה שם. איילזור פתח את הדלת ועבר בדלת אחרת.
"זה היה קרוב.." אמר אנבסיל ויצא בבגדים שלו כשהוא מחזיק את הבגדים של השאר. אנבסיל הצמיד ידיו וחשב על מרטין וברנז ואז הוא הופיע לידם. "בגדים בבקשה!"
"מעולה!! זה כבר צעד אחד החוצה מפה!!" שמח ברנז "נראה אם הוא אמר שלא נוכל לצאת כי הנשקים שלנו לא אצלנו, או כי נשקנו חסרי כח לדבר הזה". כולם הבינו את הרמז וניסו תקוף את המיכל. ניראה כי המיכל נסדק קצת. לאחר הרבה תקיפות על המיכל הוא נשבר.
'נראה שהאסירה עדיין לא התאוששה..' הרהר לעצמו איילזור כשקול שבירה נוראי נשמע במקום אחר 'מה זה הרעש הזה?!' תהה איילזור הלך חזרה לחדר שבו היו מרטין, אנבסיל וברנז.
"לעזאזל, זה היה רועש מדי! תחפשו מסתור, כולם!" אמר ברנז.
"מה לעזאזל?! הם ברחו!! חשבתי שאי אפשר לשבור את זה!! הג'מוזה יכעס!!!" התעצבן איילזור כשראה את כשלון התכנית שלו. הוא הלך לקרוא לשאר המשרתים של הג'מוזה שישמרו. ברנז סימן לכולם לבוא אליו.
"הם חושבים שאנחנו מסתובבים חופשי פה" אמר ברנז
"חכה יש פע עוד 'אסירה'" אמר אנבסיל
"למה אתה מתכוון?" שאל מרטין
"בזמן שחפשתי את הבגדים שמעתי את אלייזור אומר שהוא יבדוק מה שלום האסירה" אמר אנבסיל.
[/SPOILER][/RIGHT]

פרק מעולה!

[QUOTE=ErWiN;795277]סיפור בנוי בצורה נכונה וכתיבה נכונה.
לא אוהב מייפל ואני מצטער אבל לא אמשיך לקרוא ,אולי רק לתקן איפה שאמצא לנכון[/QUOTE]

[QUOTE=לוקאס;796764]איפה טייגר ופנגבלייד?? מזמן פרשתי ממייפל סטורי אז לא בא לי לקרוא סיפורים על זה זה עושה לי טראומות...
בהצלחה בסיפר הוא נראה לי ארוך...[/QUOTE]

[QUOTE=Baltika;802413]לא הייתי לוקח השראה ממיפל...
אתה סתם מבזבז את הפוטנציאל שלך על מייפל סטורי.[/QUOTE]

[QUOTE=iTai;802425]+1[/QUOTE]

בכלל ניסיתם
לקרוא את הסיפור ?
הסיפור מצויין ולא אכפת עם זה מבוסס על מייפל\:
תקראו ותהנו.
ארווין לפני שתוכל ללמד מישהו כדאי שתלמד~

דניאל:
הסיפור מעולה אל תקשיב להם D:

תודה לשניכם.
The Flupy, אין צורך ללחום את המלחמות שלי. אני הוספתי הערה בהודעת פתיחה הערה שאני לא רוצה לראות פה תגובות שמתייחסות על הקשר בין מייפל לסיפור.

אנחנו עדיין מחכים לפרק הבא :@

[RIGHT][B]Chapter4: Devil’s sanctuary part II[/B]
[SPOILER]
'אז... לדעתי העמדתי פנים שעדיין לא התאוששתי מספיק זמן..' חשבה לעצמה האסירה. האסירה התכופפה 'לדעתי אני בתזמון מושלם. אני לא הכי חשובה פה. לעומת זאת אני עלולה להיות הכי מסוכנת פה'. היא חייכה לעצמה והחלה להתעסק קצת עם חיבור מכסה המיכל לשאר המיכל. 'חייבת להיות דרך...' היא חשבה והצליחה לנתק אותם. היא חייכה לעצמה ויצאה. 'עכשיו בואו נמצא את הבגדים שלי...'. היא הסתכלה לרגע וראתה דלת אחת בחדר. היא התגנבה חרש ממיכלה החוצה. היא נגשה לדלת והצליחה לפרוץ אותה. בחדר הייתה תיבה. 'אם זה לא הבגדים שלי אז מה זה?' היא פתחה את התיבה חייכה לבשה אותם ויצאה. מרטין אנבסיל וברנז החלו ללכת.
"אם הם חושבים שאנחנו מסתובבים פה חופשי נגרום להם לחשוב ככה!" אמר ברנז.
"אני לא יודע.. הם צריכים להיות מסוכנים..." אמר מרטין
"צא ממצב הרוח הזה! אנחנו כבר לא במיכל הזה..." ברנז.
"בקרוב תחזרו..." אמרה מפלצת שנראתה כמו דוב עם פרווה כחולה שכסתה אותה.
"לתקוף!!!" צעק מרטין. מרטין רץ אל המפלצת והביא לה כמה מכות עם פטישו. אנבסיל השתמש בפיצוץ הקסם ברנז ירה מספר חצים לעבר המפלצת. המפלצת חטפה את המכות ואז הבעתה נהייתה רצינית היא העיפה את מרטין עם טפריה בצורה קשתית מושלמת. אנבסיל השתמש במכת הקרח והופיע קרחון מעל המפלצת ואז הוא פגע בה והיא עשתה שלושה צעדים אחורה מהמכה כתוצאה מהפגיעה ואיך שהתכוונה להסתער על אחד מהם, ברנז ירה שני חצים בבת אחת לכוון ידיה וידיה נתקעות בקיר.
"מכאן אני יכול להמשיך" אמר מרטין. מרטין בצע את מכת הכח והם חסלו את המפלצת
"קרב טוב!" שיבח מרטין את שותפיו, ושלושתם התקדמו. במקביל, אחד המשרתים הבחין באישה. האישה חייכה עליו בעצבנות ודקרה אותו במהירות עם סכינה.
"קלי קלות" היא לקחה את הגופה שלו. היא לקחה את הלבוש המשמעותי שלו ולבשה אותו מעל הלבוש שלה. אז היא המשכיה להסתובב ונראה ששאר המשרתים חשבו שגם היא משרתת. היא המשיכה להסתובב באזור עם יכולת את ההתחבאות המאוד טובה שלה. לפתע היא ראתה שלושה מפלצות שהיו דומות לאלה שמקודם תקפו את ברנז, מרטין ואנבסיל. היא נכנסה מיד למצב רוח לחימתי והחליטה שעליה להלחם בדובים האלה. היא התגנבה מאחורי אחד מהם. שלושת המפלצות דברו בשפה לא מובנת ופתאום אחד מהם נפל.
"מה לעזאזל?!" שאל אחד מהמפלצות עדיין בשפה לא מובנת. היא הרימה את הסכין שלה
"פצצת השנסווי!!!" היא צעקה ומסביב לסכינה הופיעו האותיות היווניות אלפא, ני, פאי, למדה, אומגה ופסי. ששת האותיות נכנסו לסכינה ואז היא דקרה שש פעמים במהירות את המפלצת. המפלצת לא חוסלה אך תקפה, אך האישה התחמקה בקלות מכל ההתקפות. שני המפלצות הקיפו אותה והבעת הפנים שלה השתנתה למורגזת ולפתע ברנז, מרטין ואנבסיל ראו את זה קורה.
"אני מניח שצריך לעזור לה" אמר מרטין. מרטין רק הוציא את הפטיש שלו אך עדיין לא תקף, שכן הוא הבחין שברנז ירה שני חצים לעבר המפלצת והמפלצת התמוטטה. האישה הסתכלה מאחורה, המפלצת השניה באה לנצל את ההזדמנות, אך מרטין במהירות הסתער על המפלצת בתאום עם אנבסיל שירה את מכת הקרח על המפלצת וכך חסלו גם את השנייה.
"את בסדר?" שאל מרטין
"בואו נגדיר את זה כך, רק זרזתם את תהליך ההבסה של המפלצת" היא אמרה באדישות.
"תני לי לנחש, את גם הגעת לפה על ידי סיפור מפגר על מפלצת שקוראים לה איילזור" שאל מרטין עם נימת עצבנות בקולו.
"בדיחה טובה, באמת האמנת לשטות הזאת?! אתה לא מנוסה. אני ידעתי שזה שטויות ותקפתי אותו. אך הוא נעלם פתאום ואז התעלפתי במהלך הקרב. הוא מן יצור כזה שאני ארצה להביס יום אחד" היא אמרה באדישות, ויתכן שגם קצת עצב.
"את כנראה מאוד מנוסת.." אמר מרטין
"ברור שאני מנוסת! אני יצאתי למסעות עם הרבה אנשים למסעות אבל הבעיה היא שכולם נלכדו במבוך ולא יכלו לצאת או נרצחו או התאבדו משגעון או הצטרפו למשרתי הג'מוזה..." התחילה להסביר בניסיון להזכר בכל המקרים למה לא הביסו את הג'מוזה "ומקרה שהיה מאוד נפוץ גם כן, זה שאנשים נמשכו אליי, וזה גרם להם לאבד כל שפיות דעת ולהתנהג כמו קופי אדם. בדרך כלל קבוצות שמוצפות באנשים כאלה לא שורדות זמן רב...". מרטין עיקם את פניו. השגרתיות הקלה בה היא הזכירה את כל אותם אנשים שמתו, או שחייהם נהרסו גרמה לו לחוש לא בנוח.
"אם כבר מדברים על 'מסעות' אני מרטין ואני מטייל במטרה להלחם ולנצח את הג'מוזה. האם את תצטרפי אלינו?" שאל מרטין
"תן לי לנחש, הקוסם והקשת שמה גם אתך?" שאלה האישה
"כן, הקוסם הוא אנבסיל והקשת הוא ברנז" אמר מרטין
"בסדר. אני אצטרף, עם שרדתי כמעט אינסוף מסעות, עוד אחד לא יזיק.. אני ג'אוורה" אמרה ג'אוורה. כולם החלו להסתובב באזור בניסיון למצוא יציאה.
"רק רגע. אם נצא מפה, לא נראה לי שנוכל לחזור לאדמה" אמר ברנז.
"יש בזה משהו, לכן אני מחפש מגילות של דלת לפני הקרקע" אמר אנבסיל.
"רעיון טוב" אמר מרטין לאנבסיל. הם המשיכו להסתובב ובדרך פגשו קצת מהדובים שממקודם פגשו. הם לא היוו אתגר רציני במיוחד.
"עצרו!" אמרה ג'אוורה "אני שומעת את איילזור האזינו גם אתם..."
"לא! לא יכול להיות שגם היא השתחררה! הג'מוזה יחסל אותי. אני אביא אותם אל הג'מוזה מיד!" אמר איילזור ונשמעו קולות צעדים.
"אני מניחה שכולכם הבנתם מה זה אומר...." לחשה ג'אוורה בנימה של משהו לא טוב עומד לקרות.
"להלחם באיילזור?" השיב מרטין מרטין בלחישה באותה נימה.
"לא נראה לי שיש אפשרות אחרת" השיבה ג'אוורה. כולם נראו מודאגים. כנראה שהם לא לחשו מספיק טוב, כי לפתע נשמעו הצעדים של איילזור "הנה הוא בא!!!". מרטין הכין את הפטיש שלו וכולם היו מוכנים.
"זה אתם אסירים, לא האמנתי שתוכלו לברוח.... באמת עשיתי קצת טעויות... אבל על טעויות משלמים!" אמר איילזור
"אז מה אתה רוצה מאיתנו? אתה עשית טעות..." אמר מרטין
"ואתם תשלמו!" צחק איילזור והכין את עצמו לקרב. מרטין וג'אוורה רצו קדימה. ג'אוורה רצה כשהחלה להשתמש בפצצת השנסווי ומרטין התכונן למכה כוחנית עם הפטיש שלו. מאחורה ברנז ירה חצים על איילזור ואנבסיל השתמש בכמה מכות קרח. נראה כי איילזור כל הזמן נפגע, אך המכות לא גרמו לו לנזק משמעותי. איילזור הסתובב במהירות ובכך מרטין וג'אוורה נפצעו מידיו. הם התאוששו והמשיכו לתקוף. לפעמים אנבסיל עבר לפצצת הקסם. על אף היותה חלשה יותר ממכת קרח, היא הייתה מפוזרת יותר לכן פגעה בהרבה מקומות. היה זה קרב מאוד קשה. אך החלק הטוב היה שבגלל שכל הזמן תקפו לאיילזור לא היה זמן לעשות את המכה שבה הצליח לגרום למרטין, אנבסיל, ברנז וג'אוורה להתעלף. הקרב קיבל תבנית מחזורית. כולם תוקפים ואנבסיל משתמש במכת קרח. איילזור תוקף ואנבסיל משתמש בפצצת קסם וחוזר חלילה. אז מרטין הביא מכה שהדפה מעט את איילזור אחורה. איילזור לא נפל, הוא השתמש בידיו כדי לעצור את הנפילה. לפתע ג'אוורה הבינה מה לעשות. היא ראתה משהו שהתאים לדר שנאמר לה פעם, והיא הצליחה להסיק את המסקנה הנכונה. היא התקרבה לאיילזור במהירות, וביצעה את פצצת השנסווי במקום מאוד ספיציפי. ללא כל התראה מקודמת, במקום בו דקרה ג'אוורה הופיעו גלים אדומים ואיילזור התפוצץ.
"מה לעזאזל?!" התפלא מרטין
"נקודות תורפה..." אמרה ג'אוורה בפשטות. כעת מה שנותר לכולם זה למצוא דרך לצאת מהמקום. הם המשיכו להסתובב עד שהגיע לחדר עם הרבה שולחנות וארוניות.
"לדעתי זה פה..." אמר אנבסיל והחל לפתוח את הכל. "כן! מצאתי!!" אנבסיל הוציא מגילה שהיה מצוייר עליה אדמה. הוא וודא שזו מגילה חזרה לפני הקרקע.
"הלטס, גרבון טרה!" אמר אנבסיל והפיע לפתע שער. "להכנס בבקשה". כולם נכנסו לשער. לפתע הם ראו את אור השמש והם היו בשדות.
"אני שמח שכל זה נגמר..." אמר מרטין.
[/SPOILER][/RIGHT]

פרק מצויין D:
מחכה לקטעים חסרי השפיות שלך D:

הבא שמצייץ אפילו שזה יותר מדי קשור למייפל חוטף אזהרה לפנים!
המשך יומנעים.

אגיב על הפרקים כשאגיע הביתה פשוט חרה לי ופלופי צודק.

תודה על התגובות.
האי שפיות באה פחות או יותר בהדרגתיות, בפרק הבא תהיה קצת ירידה (כי זה פרק מאוחר יותר בכמה חודשים אחרי פרק 4), ולאט לאט זה יגיע לטירוף עם הוכחות מתמטיות לכאורה תקועות באמצע דו שיח.

[RIGHT][B]Chapter 5: The Flirenzzia City.[/B][/RIGHT]
[spoiler]

[RIGHT]הארבעה הסתובבו במטרה למצוא עיר או מבצר שמה יוכלו להתמקם לאותו היום. השעה הייתה שעת הדמדומים. הארבעה הלכו בשדות הדביבונים אבל לא הדביבונים ולא הארבעה לא חיפשו צרות.
"שדות הדביבונים.... אני מניחה שאנחנו ליד פלינצריה" אמרה ג'אוורה.
"מסכים, הבית שלי בפלינצריה, אני יודע שיש שדות של דביבונים לידה" הסכים ברנז. מרטין ואנבסיל נשארו שותקים כל אחד בעניניו.
'להאמין שזה רק החלשים ביותר, זה היה מזל קלוש שהבסנו את איילזור, זה לא ייתכן, אנחנו לא יכולים לנצח את הג'מוזה ככה!' חשב לעצמו מרטין בכבדות 'אין מצב... כדאי שאני אפסיק עכשיו לפני שמה שהוא יקרה לי....'
"תעיף את הפרצוץ החמוץ" אמר לו ברנז כאילו קרא את מחשבותיו "עד שהג'מוזה יהיה שווה קרב אנחנו נהיה יריבים שקולים!" אמר, בלי לייחס תשומת לב רבה להגיון מאחורי הדברים שאמר.
"אותי מדאיג משהו אחר, מה זה האבירים של מונטספור?" אמר לפתע אנבסיל
"איזה אבירים?" שאל מרטין, לא ממש מבין את אנבסיל.
"אתה לא זוכר? איילזור אמר בהתחלה... בתור משהו שלמד על הקוסמולגיה של ג'מוזה לא ממש הוזכרה הדרך בה עשו את קסם שמירת המצב... גם לא הזכירו אותם, עכשיו זה גורם לי להרהר למה לא?" הרהר אנבסיל בקול.
"פשוט מאוד, הם לא רוצים להכניס לך רעיונות לראש..." אמרה ג'אוורה. הדממה שבה עליהם. השמש כבר שקעה. באופק נראו שערי העיר.
"בוא נקווה שנכנס לפני שהם ינעלו את השער, לא מתחשק לי לישון מטר מחוץ לעיר..." אמר מרטין. ולמזלם השערים עדיין היו פתוחים.
"אתם.. אפשר לדעת מי אתם?" שאל אותם השומר
"היי ביטו, אתה מכיר אותי נכון? הם חברים שלי!" אמר ברנז
"הסתתרת טוב ביניהם, לא ראיתי אותך!" אמר השומר. הארבעה הגיעו לפונדק שנראה זול יחסית. חדרם היה בעל ארבע מיטות עץ קטנות. כל אחד ניגש למיטה באופן אקראי והם שכבו במיטותיהם.
"אני אראה מה נעשה מחר כשמחר יבוא, בינתיים לילה טוב" אמר מרטין.
ברנז לא נרדם מיד. הרבה דברים משונים בתכלית קרו באותו יום, אך מה שתפס את מרבית תשומת ליבו הייתה ג'אוורה. הוא היה מעט עסוק מדי בלוחמה בצרצרים כחולים ממקודם, ולכן לא שם לב לזה מוקדם יותר. הוא סקר בקצרה את גופה, ולאחר חשיבה מעטה קבע שהוא נמשך אליה. המחשבה הזו בלבד הטריפה אותו מעט, שכן הוא נזכר באחד המשפטים הראשונים שאמרה: רוב הקבוצות בהן היא הייתה נהרסו מכיוון שאנשים נמשכו אליה, ושכחו הגיון בריא מהו. הוא קיווה שהוא נבדל מאותם קופי אדם חסרי שכל, ובעוד הוא חושב איך בדיוק, וכיצד יוכל להתקרב לג'אוורה בלי להפוך סדרי עולם, הוא נרדם. אך אפילו בשנתו אין היא עזבה אותו, ואת חלומותיו העביר ברדיפה אחריה דרך הרים ללא קרקע, או על השמש עצמה ומקומות משונים אחרים.
בבוקר מרטין התעורר וקרא לשאר. הם התעוררו.
"מה אוכלים לארוחת בוקר?" שאל אנבסיל
"דביבונים, זה מה שתמצא לאורך כל פלינצריה..." אמר ברנז. הם יצאו מחדרם והלכו ברחובות העיר הקטנה.[/RIGHT]


[RIGHT]"ידעתי שאסור לי להפקיד משימה כזאת אצל איילזור!!" אמר הג'מוזה בזעם. "לא רק שהוא לא הצליח ללכוד אותם יותר מחמש דקות, אלא הוא גם מת!! ממש מתאים, אני עדיין מקבל חזרה כוחות ואפילו מחצית הכוחות שלי לא חזרו ואחד המשרתים הכי טובים שיכולתי לקרוא לו במצבו הנוכחי מת!!"
"אדון ג'מוזה עליך לא להתרגז יותר מדי, תמיד תוכל לנסות להשיג אותם בדרך אחרת, מה גם שכנראה יש טובים מהם, הם אחרי הכל, ילדים..." אמר משרת שהיה באותו הזמן בחדר של הג'מוזה, ושהיו לו נטיות אובדניות.
"אני ביקשתי את עצתך?! כשאני ארצה בכך שתייעץ לי אהיה בטוח לזמן את האבירים של מונטספור כדי שיהרגו אותי!!" אמר הגמוזה בזעם.
"אני מצטער אדון ג'מוזה, אנא קבל את סליחתי" אמר המשרת במהירות.
"טוב מאוד כעת עזוב אותי לבדי, אני לא רוצה חברה עכשיו" אמר הג'מוזה והמשרת נעלם בעשן.[/RIGHT]

[RIGHT]הדרלס ופים היו שקועים בקרב חרבות.
"המהלכים שלך מאוד איטיים!" אמר הדרלס
"גם אתה לא כל כך מהיר מר-מעיר-הערות-לכולם!" אמר פים. פים צפה את הפסדו אך עדיין המשיך להלחם. ובאמת, אחרי מספר דקות חרבו של פים התעופפה.[/RIGHT]

[RIGHT]"קדימה איפה היציאה הזאת, אני ממש רעב לדביבונים!!" אמר אנבסיל, ואיך שאמר זאת חרב נחתה מספר מלימטרים ממנו." זה היה קרוב!"[/RIGHT]

[RIGHT]"כל הכבוד הדרלס, עכשיו לך תביא..." אמר פים באדישות. הוא ספג את אותה התבוסה כל יום במשך השבוע האחרון.
"בוא גם אתה!" אמר הדרלס.[/RIGHT]

[RIGHT]"של מי החרב הזאת?" שאל אנבסיל לאחר שהתאושש מההלם.
"אני לא יודע, אבל בילדותי היו לי שני חברים, הם תמיד שחקו בחרבות עץ, ותמיד חרבו של אחד הייתה עפה ונוחתת בצורה דומה..." אמר מרטין.
"תגיד ראית את החרב... היי! מרט! מה נשמע?" הדרלס שאל כשלפתע הבחין שזה מרטין.
"ה-הדרלס?!?" שאל מרטין בפליאה, כאשר פים הגיח מאחורי הדרלס.
"כן מרטין, ממש לא ציפיתי לראות אותך פה, מה מעשיך כאן?" שאל הדרלס
"מעשיי כאן אמורים להיות מובנים הלא כן? הרי אני במסע, אני יכול להיות בכל מקום, השאלה האמתית היא, מה מעשיך שלך כאן?" שאל מרטין
"אני ופים החלטנו שאנחנו נטייל ונאסוף כל מיני סוגים שונים ומשונים של חרבות!" אמר הדרלס ופים הנהן.
"ראית את החרב שלי איפה שהוא?" שאל פים
"אתה מתכוון זה? זה כמעט רצח אותי!" אמר אנבסיל ונופף בחרב
"כן! זה זה בדיוק!" אמר פים ולקח את החרב. הששה שוחחו כשלפתע נזכר אנבסיל ברעבו.
"מה יש? אנחנו הולכים לצוד דביבונים או לא?!" שאל אנבסיל.
"הדרלס, פים למה שלא תבואו לצוד איתנו דביבונים?" שאל מרטין
"מצוין" הם אמרו אחד אחרי השני
"ואפשר לדעת מה הם התוכניות שלך להיום?" שאל ג'אורה.
"אה... אני מניח שאנחנו צריכים להגיע איך שהוא למבצר וודן-גאף! נעשה את דרכינו לשם אחר כך" אמר מרטין. הוא עצמו הופתע ממה שאמר. ' נניח לזה, גם ככה לא נוכל להכנס, אני יכול להבטיח את זה!'
הששה הלכו לצוד. אנבסיל באופן מידי שלח שבעה פצצות קסם אל עבר שבעה דביבונים אקראיים. כולם מתו מהמתקפה. הדרלס ופים קפצו על מקום שהיו בו די הרבה. השניים בצעו ביחד תנוחה מוזרה והתחילו לרקוד תוך כדי שהם חותכים דביבונים עם חרבם הקטנה. ג'אורה עמדה במקום, היא לא הייתה כל כך רעבה, אבל רק בשביל העניין היא התמקדה בסכינה ואז קבלתה תנופה ענקית קדימה תוך כדי שהיא משפדת הרבה מאוד דביבונים. ברנז ירה חצים באקראי, ומרטין אחז את פטישו בשני ידיו ואז הסתער תוך כדי שדביבונים נפגעו מהתקפתו. לבסוף כולם אספו את הדביבונים שהרגו וחזרו לעיר. כולם אכלו בשקט ובסוף קמו הדרלס ופים.
"מכאן אנחנו ממשיכים לנמל נקווה שיש שם כמה חרבות של מלחים למכירה!" אמר הדרלס ושניהם הלכו
"עם חברים כאלה בוודאי הייתה לך ילדות קשה!" העיר ברנז וצחקק קצת.
"לא כל כך, הם היו די מצחיקים כשהם למדו איתי לחימה, איי הימים ההם!" רגע של נוסטלגיה פקד את מרטין ומיד הוא חזר למציאות. "אז שנלך לוודן גאף?" כולם החלו בצעידה. הם יצאו מהשער המרוחק מהשער שדרכו הגיעו והגיעו ליער.
"מספרים שהמקום הזה נקרא יער רוחות, אבל נראה לי שזה רק בגלל שחשוך כאן רוב הזמן..." אמר ברנז.
"כמה תמהונים מקבלים על עצמם החלטה לקרוא למקום בשם, ממש מגוחכת, עיר הלידה הזאתי שלך..." אמרה ג'אורה. אל אף שהערה זו הייתה אמורה לא למצוא חן בעיניו הוא הסתכל עליה ושם לב על כל מה שחשב עליו בלילה הקודם. הוא המשיך להסתכל עליה ואז נתקע בעץ.
"באמת, ברנז, סתם ככה נתקע בעץ?" אמר מרטין, ומהעץ נפל למטה מין כדור שנראה כמו כדור אבק פרוותי משונה מעט. הכדור צרח וכולם סתמו את אוזניהם אך זה לא עזר. הקול היה כל כך חד עד שהאוזן התיכונה השתגעה ואז כל אחד מהם בתורו איבד שיווי משקל ונפל לאדמה כשהוא לא מסוגל לקום.[/RIGHT]
[/spoiler]

אי שפיות D:?
פרק מעולה תמשיך ככה :p

אנשים, וקופי אדם למיניהם! אני לא מקבל מספיק תמיכה נפשית!!
[B]Chapter 6: The Fortress of the Ghosts[/B]
[spoiler]
[RIGHT]"א-א-אני ל-לא מ-מסוגל לקום!" אמר מרטין כשהוא נאבק כדי לדבר
"א-א-אני לא מצליח ל-ל-לזוז!" אמר ברנז. כדור האבק צחקק לו והלך לעומק היער. בזמן שהחבורה מנסה לזוז ללא הצלחה, כדור האבק פגש שני אנשי דוב. הכדור דיבר איתם ואז אנשי הדוב עקבו אחרי הכדור.
"ב-ברנז יא ח-חתיכת אידיוט!" צעקה ג'אוורה "ל-למה את-תה נתקע כ-ככה בע-עצים!". ברנז לא השיב, כי ידע שאם יסביר את הסיבה האמיתית, אף על פי שאין היא יכולה לזוז, היא תרצח אותו.
"ת-תראו!" אמר אנבסיל. כולם התאמצו להזיז את הראש לכוון שאליו סימן אנבסיל. הם ראו כדור אבק מעופף שמלווה בשני אנשי דוב.
"אז אלה האנשים שנכנסו לשטחנו? טוב מאוד, קדימה" אמר אחד הדובים. כדור האבק צרח צריחה קצת שונה. הצריחה השפיעה על המוחות שלהם וגרמה להם לאבד את ההכרה. כל דוב העמיס על עצמו שניים מתוך החבורה. הדובים וכדור האבק הלכו לעומר היער. בסוף הם הגיעו לאחוזה ענקית בתוך היער. הדובים נכנסו עם כדור האבק. הם פרקו את החבורה מנשקיהם. הדובים שמו אותם ליד קיר, בזמן ששני אנשי דוב אחרים לקחו אותם וחברו אותם לקיר. שני הדובים הראשונים הגיעו לכסא. על הכסא לא ישב אף אחד הנראה לעין.
"אז מי הם אלה אשר חדרו למבצרנו?!" אמר, לכאורה, הכסא בקול רם מאוד
"אלה ארבעת הנוכלים הארורים המחוברים לקיר, אדוני" אמר אחד הדובים. קולו של הכסא גרם לג'אוורה להתעורר. היא שמה לב שידיה היו מחוברות לקיר בחבל שהיה קשור קשר מסובך מאוד. היא הייתה בגובה שלושה מטרים בערך מעל האדמה. רגליה היו חופשיות. היא בעטה ברגלם של אלה שהיו לידה. היו אלה אנבסיל ומרטין. מרטין ואנבסיל התעוררו.
"מרטין, תבעט בברנז!" לחשה לו ג'אוורה. מרטין בעט בברנז וגם הוא התעורר. כולם שמו לב שהם היו תלויים בקיר באוויר. עובדה זו גם לא נעלמה מעיני הכיסא.
"שלום רב לכם, אתם הגעתם למבצר הרוחות ובתור פולשים גזר דינכם יהיה מוות על ידי אכילה של כל האיברים הפנימיים!" אמר הכסא
"מי מדבר?" שאל ברנז בפחד
"אף אחד לא אמר לנו שיש כאן מבצר! זה הכל בגלל האידיוט ההוא שנתקע בעץ!" אמרה ג'אוורה, לא ממש יודעת אל מי היא אומרת את זה.
"שתקי ילדה פה גדול!" אמר איש דוב שעמד מתחתיהם.
"חתיכת..." החלה להתרגז ג'אוורה, אבל אז נזכרה שכשהיא קשורה שם זה לא יכול לעזור לה בכלל.
"זה נכון שאף אחד לא אמר לכם שיש כאן מבצר, כי אף אחד לא חזר מפה בחיים כדי לאמר את זה." אמר הכסא "בזמנך הפנוי הוצא מהם את האיברים החיוניים" הורה הכסא לאיש דוב.
"בשמחה, אבל אפשר קודם לאנוס את הילדה?" שאל איש הדוב
"אם תרצה. אבל אז תדע לך שאני אשמיד אותך!" ענה הכסא. איש הדוב התעצב. בזמן שהם דברו, ברנז עשה תרגילי אקרובטיקה ושם את נעליו בידיו. אז עם אצבעות הרגליים ניסה לשחרר את הקשר. החבל קצת השתחרר וחלק מהחבל הגיע לפיו. ברנז החל למשוך את חבל עם הרגל ועם הפה ויד שמאל שלו השתחררה. אז הוא עשה אותו דבר עם יד ימין. איש הדוב החל ללחשש לחש קסמים ואז הוא זהר בהילה סגולה.
"ואאא!" צרח ברנז כשהוא קופץ אל איש הדוב ובעט בו "קחו את זה!" ברנז זרק על שני אנשי דוב את נעליו.
"תפסו אותו ותשרפו אותו!" צווה הכסא על אנשי הדוב. בזמן שברנז נאבק עם אנשי הדוב, ג'אוורה הרגישה שהקיר בנוי בצורה מאוד לא איכותית, וניסתה למוטט אותו. היא החלה למשוך את ידיה ולעשות תנועות חדות. מרטין ואנבסיל הבינו מה ניסתה לעשות, והתחקו אחריה. ברנז לא הצליח להחזיק מעמד זמן רב מול אנשי הדוב. ברנז נפצע בהרבה מקומות מהגרזנים של אנשי הדוב. אנשי הדוב דחקו אותו לפינה. מרטין אנבסיל וג'אוורה המשיכו למשוך את הקיר, והוא התחיל להסדק, ולהפתורר, ולא עבר יותר מדי זמן עד שהוא התפרק לגמרי. השלושה נפלו יחד עם הקיר.
"איך?!" שאל הכסא "איך מישהו הרס לי את המבצר?!" חלק מאנשי הדוב עזבו את ברנז והתנפלו על השאר.
מרטין ואנבסיל נאבקו באנשי הדוב. ג'אוורה לעומת זאת, נקטה בגישה מחוכמת יותר. איש הדוב הניף את גרנזו עליה וג'אוורה התחמקה בקלות היא רצה מאחורי איש הדוב. היא החלקה לחנוק אותו. כמה דובים אחרים רצו כדי לנסות לשחרר אותו, אבל ג'אוורה השתמשה בדוב כמגן 'אנושי', והדובים לא עשו דבר מלבד להרוג את המגן ה'אנושי' של ג'אוורה. ג'אוורה לקחה את הגרזן שלו, ובמהרה חיסלה את שאר הדובים שתקפו אותה.
'את מי אני אציל ראשון? את האידיוט, אמנם הוא אידיוט אבל הוא גוסס' הרהרה ג'אוורה. היא קפצה על שתי אנשי דוב ,שעמדו ליד ברנז והרביצו לו, ועם הגרזן הרגה את שניהם. "לפחות יש לך יותר כח סיבולת מחכמה" אמרה ג'אוורה והלכה הלאה. היא הרגה גם את אלה שנלחמו במרטין ובאנבסיל.
"שם... קיר... חור... ציוד...." אמר בקושי רב ברנז. מרטין הסתכל לכוון שאליו ברנז הצביע הוא ראה באמת חור בקיר. הוא הביא לחור מכה והחור התרחב. מרטין ראה שם את הציוד שלהם. הוא הוציא משם את כל מה שהיה וזרק למי שזה היה שייך לו.
"קדימה כסא, מה עוד נשאר לך?" התגרה בו מרטין
"שקט! צאו כדורי אבק!" אמר הכסא ובקירות שעדיין נשארו הופיעו הרבה אשנבים. מתוכם יצאו מאות כדורי אבק.
"לאא!" צעק אנבסיל ועשה פצצת קסם. הופיעו הרבה פצצות קסם ואנבסיל המשיך לייצר אותם "לאאאא כדורי אבק ארורים אתם לא תתפסו אותי, לא היום ולא אותי!!" המאמץ שנדרש כדי לייצר כל הרבה קסם בו זמנית כמעט ופיצח את מוחו של אנבסיל לשתיים. לבסוף אנבסיל שלח את כל פצצות הקסם, והן פגעו בכל כדורי האבק. כשכל הכדורים הושמדו אנבסיל התנשף בכבדות, וראייתו התשטשה מעט. הוא התיישב כדי שיוכל לנשום שוב.
"נו כסא, מה יש לך עוד, כסא לא יוכל להרוג אותנו, אנחנו עכשיו נצא בשקט מהטירה שלך ונגמור עניין!" אמרה ג'אוורה
"טפשה! אני אומנם בלתי נראה אבל זה רק כשאני יושב. למעשה מתתי לפני יותר ממאה שנה. אבל הטלתי על עצמי כישוף, שאני אמשיך להזדקן אחרי מותי אבל אם אני אוכל איברים חיוניים של משהו צעיר אני אאבד 5 שנים. מגילי, וכאשר אני אגיע לגיל 30 אני אקום לתחיה! מגיל 200 ירדתי לגיל 65. אני אוכל את האיברים שלכם ואני אהיה בין 45" האיש בכסא קם והוא הפך לנראה. הוא היה אדם די זקן. הוא הושיט את ידיו קדימה ושתי חרבות גדולות שהיו על הרצפה עפו אליו. "אתם שלי טפשים!" הזקן טס לאדמה. אנבסיל קם באי רצון. מרטין וג'אוורה רצו לכוונו. מרטין הביא לו מספר מכות עם הפטיש וג'אוורה עשתה כמה פצצות שנסווי. הזקן הדף את כל המכות עם החרבות שלו. אז הוא הביא מכה עם חרבו לפטיש של מרטין ומרטין עף אחורה. עם שני חרבותיו הוא תקף את כתפיה של ג'אוורה והביא לה בעיטה. ג'אוורה עפה אחורה. ברנז הסתכל בג'אוורה שנפגעה, וזה עורר במידה מסויית כעס אצלו. מרטין וג'אוורה קמו והמשיכו לתקוף. כל פעם זה נגמר אותו הדבר. שניהם עפו אחורה. הזקן עף לכוונה של ג'אוורה. הוא נחת לידה. ברנז זחל לכוון הציוד שלו. הוא לא יכל להזיז את יד ימין שלו, היא נפגעה יותר מדי.
'בסדר, אז אני לא יכול לירות חץ עם שני הידיים, אבל עדיין יש לי את הפה' חשב ברנז. הוא לקח בפה שלו חץ ואת הקשת שלו לקח ביד שמאל. הוא מתח עם הפה שלו את הקשת. מרטין קם והסתער על הזקן, וזה העיף עליו את החרב, שננעצה בשריון של מרטין וגרמה לו להדבק אל קיר.
"עכשיו אני אהרוג אותך ראשונה! ילדה!" אמר הזקן. הוא דרך על בטנה של ג'אוורה והוא התכוון לערוף לה את הראש. הוא הזיז את החרב על הרצפה ולפתע חץ נתקע בצוואר שלו. מרטין אנבסיל וג'אוורה הסתכלו לעבר ברנז.
'קשה להשיג בחורה אם היא מתה' תרץ ברנז במחשבותיו את מעשיו. הזקן הוציא את החץ מגרונו.
"אתם לא יכולים להרוג את אלה שכבר מתים, אבל אלה שכבר מתים יכולים להרוג אותכם, כפי שמיד תוכלו לראות!" הוא צעק בזעם ועף לכוון ברנז. אנבסיל ניסה ליירט אותו במכת קרח אך הוא החטיא. הוא עמד לשסף את גרונו של ברנז כשלפתע חרבו של הזקן נתקעה בגבו.
"תלמד שכשאתה מעיף את החרב שלך על משהו, קח אותה אחר כך" אמר מרטין, שהצליח להוציא משריונו את החרב.
"תודה על החרב" אמר הזקן. הוא דחף את החרב דרך גבו והיא עברה בגוף שלו ויצאה מהבטן. הזקן לקח אותה.
"מה..מה... זה?!" שאל מרטין בפחד. נראה היה שהמשפט הקודם של הזקן לא ממש נקלט אצלו.
"אני כבר מת!" אמר הזקן.
"אתה, אתה חי באמצעות כשף, אז צריך לבטל את הכשף" אמר אנבסיל לפתע "מרטין, ג'אוורה, אמנם אני אבדתי די הרבה כח בטיל הקסם אבל עדיין יש לי מספיק, תעשו לי טובה ותעסיקו אותו בסדר?". מרטין וג'אוורה הנהנו. אנבסיל התמקד באווירה המאגית באזור. אנבסיל דרבן את עצמו למצוא קסם של חיים. אנבסיל המשיך להתרכז. הזקן הניף את חרבותיו במהירות כשהוא עוצר את המכות של מרטין וג'אוורה. ג'אוורה קפצה לאחור ועמדה לדקור אותו בגב אבל הזקן העביר את החרב דרך גופו ודקר את ג'אוורה בזרוע. הוא העביר את כל החרב שלו דרך זרועה של ג'אוורה ועשה בה חור. ג'אוורה השמיטה את הסכין שלה ונפלה על האדמה. ג'אוורה נאנקה מכאבים.
"ג'אוורה הכל בסדר?" שאל מרטין
"אל תדאג לי, זה פציעה קטנה!" אמרה ג'אוורה, מאוד לא בטוחה בנכונות דבריה. מרטין המשיך להלחם בזקן. אנבסיל לפתע חש פס של קסם חיים.
'כן! מצאתי את הכשף שגורם לו לחיות!'חשב אנבסיל "מרטין חדשות טובות, עוד שלוש דקות הוא ימות!"
"מצוין, כי אני חשבתי שאני אצליח להחזיק מעמד רק ארבע!" אמר מרטין, שגילה את היכולת המפולאה להתלוצץ במהלך קרב אבוד מראש. הזקן העיף את פטישו של מרטין ואחת מחרבותיו על קיר.
"אז אתה תהייה הראשון שתמות!" איים הזקן על מרטין תוך כדי שהוא דוחק את מרטין לפינה. החרב של הזקן נכנסה דרך גופו של מרטין ויצאה מהצד השני. אך מרטין עדיין היה חי. נראה היה שהזקן החטיא את ליבו במעט. הזקן התחיל להיות כעוס מאוד.
"חצי דקה!" צעק אנבסיל.
"טוב, אתה תמות כאן מכאבים אז אין טעם להשאר כאן" הזקן הרים את ידו הפנויה ואז החרב עפה לידו. הזקן שלף את חרבו השני מתוך מרטין ומרטין התמוטט על האדמה.הזקן התעופף לעבר אנבסיל "תמות!!" צעק הזקן.
"סיימתי!!" צעק אנבסיל בעוד הוא מסיים לחתוך את קו הקסם, והזקן רגע לפני ששיפד את אנבסיל נעצר ואז הוא נפל על האדמה.
"מה אני היחידי שלא נפצעתי?" שאל אנבסיל, כשגילה גם הוא את הכשרון שמרטין עלה עליו לפני כמה רגעים.
"מרטין וברנז פצועים קשה, שנינו פצועים פחות, חייבים לחזור לעיר" אמרה ג'אוורה. אנבסיל לקח את מרטין וג'אוורה לקחה את ברנז. הארבעה התאספו.
"אני לא אוכל להשתגר לעיר אבל אני אוכל להשתגר קרוב מספיק" אמר אנבסיל. הם השתגרו לכניסה של יער המוות והחבורה חזרה לעיר והגיעה למרפאה אקראית שהייתה שמה. שני כמרים החלו לרפאות את ברנז ומרטין. וביום למחרת, הם שוב היו מוכנים לצאת לדרך שוב.[/RIGHT]

[/spoiler]

אחלה פרק O:
איך לעזאזל קשור שם הפרק לפרק Xd?

פרק נוסף, וכל עוד אין על פרק זה שני תגובות, לא יהיו פרקים נוספים! (לשחקני המשחקים שלי: ראו קומבינה בהודעה השלישית)
אגב, The Flupy: השם מתקשר בזה שזה היה מבצר... עם רוח של אדם זקן...

[RIGHT][B]Chapter 7: The Knights of Montesfor.[/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT]מרטין וכל השאר כבר החלימו לגמרי מהקרב שלהם.
"אני חייב לציין, הוא היה חזק!" אמר מרטין שעה שהם ישבו על אחת הככרות בעיר.
"לא נכון, הרגנו אותו פעמיים לפני שאנבסיל הרג אותו, הוא פשט היה כבר מת, זה הכל" אמרה ג'אוורה
"זה שהוא היה כבר מת היה עוד גורם של הכח שלו, כמו היכולת שלו לרחף לקחת את החרבות ממרחק" אמר מרטין "אני רוצה להחשיב את העובדה שהוא כבר מת כעוד גורם"
"אז תחשיב" אמרה ג'אוורה "טוב אז שנצא?"
"כן" אמר מרטין וכל החבורה קמה. הם עברו דרך השוק ואז דרך הככר המרכזית ואז הם הגיעו לצד הרחוק של פלירנציה.
"אה וברנז, תשתדל שלא להתקע בעצים בסדר?" התבדחה ג'אוורה קלות. ברנז העלה חיוך מעוות על פניו והנהן. החבורה יצאה מהעיר והחלה ללכת ביער הרוחות. תקריות מוזרות יותר ממפלצות תמהוניות שמצאו את מותם ביער לא היו וכעבור הליכה של ארבע שעות הם יצאו מהיער.
"טוב מאוד, עכשיו אם נמשיך ככה נגיע עוד שעתיים לוודן גאף!" אמר ברנז.
"מרטין מתי נוכל?" שאל אנבסיל
"כשתרגיש שאתה חייב-תאכל!" אמר לו מרטין
"מרטין, אין לנו שום זמן לבזבז, אנחנו צריכים להגיע לוודן גאף לפני החשיכה" אמרה ג'אוורה
"בשביל מה? גם ככה לא יכניסו אותנו" אמר ברנז
"לפחות נדע למה" אמר מרטין והם המשיכו להתקדם.[/RIGHT]


[RIGHT]הג'מוזה ישב לו בחדרו בשקט. הוא החליט לבדוק מה שלום הפרחחים הקטנים שברחו ממנו לפני יומיים.
"ברגר טוס מסטה!" אמר הג'מוזה והופיע לפתע נוזל באוויר שקיבל צורה של אליפסה. באליפסה הג'מוזה ראה את החבורה. "פרחחים, אני עוד אלכוד אותכם, אתם תהיו שלי!!!" לפתע הג'מוזה נזכר במשהו מלפני 10000 שנה. האבירים של מונטספור. [/RIGHT]

[RIGHT]חמשת האבירים הלכו למערת השאול. היו אלה שתי נשים ושלושה גברים. גבר אחד הלך לבד והשניים האחרים הלכו לצד אישה.
"אנחנו עוד מעט נגיד ללוע הבננה" אמר אחד האבירים ששמו הוא קוטסנר.
"האם אתה בטוח שלהלחם בשטן יהיה רעיון טוב, אולי צריך להתחזק עוד לפני שנלך להלחם בשטן?" אמר האיש שהלך לבד ששמו הוא דרטן.
"השטן הוא אפס! אנחנו נהרוג אותו בין שני פעימות לב!" אמר הגבר השני שהלך בליווי אישה, רילבר
"אני אשאר ליד הכניסה, עם משהו ישתבש אני יבוא להציל אותכם" אמרה האישה שהלכה ליד קוטסנר, מארקה.
"מארקה את פחדנית, למה שלא תלכי להלחם איתנו?" אמרה האישה השנייה, טיוקי.
"שתקו כבר, הנה לוע הבננה!" אמר קוטסנר. רילבר לקח את נשקו, מקל ענק שבסופו הייתה גולגולת של בהמה והכה בלוע הבננה. קליפת הבננה החלה להתקלף.
"הלכנו חמישה ירחים מלאים לפה, בואו נקווה שזה לא יהיה לשווא!" אמר דרטן. מארקה נשארה ליד לוע הבננה בעוד שהשאר קפצו לתוך קליפת הבננה. ברגע שהם נחתו בתוך הבננה, המוני דובים עם פרווה כחולה הסתערו עליהם. קוטסנר הוציא את גזע העץ הענקי שבו השתמש, והניף אותו. הדובים נפגעו מההתקפה הגדולה. טיוקי החלה להכות בהם עם חתיכת ברזל שהיא שייפה והפכה לחד. דרטן לקח אבנים מתיק האבנים שלו והחל לזרוק אותם על הדובים הכחולים. רילבר השתמש בחנית הבהמה שלו והכה אותם. כל הדובים במהרה מצאו את עצמם על הרצפה מתים. החבורה התקדמה. את כל המפלצות שהיו בדרך הם הביסו. הם הגיעו לדלת ענקית. הדלת לא נפתחה. קוטסנר הכה בדלת כמה פעמים עם גזע העץ והדלת נפרצה.
"אז, מי אתם ליצנים שהגעתם הנה כדי למות?" שאל השטן, אפשר לאמר שבשיוויון נפש.
"שטן! מעשיך הרשעים עברו כל דמיון! אנחנו נחסל אותך עכשיו!" אמר קוטסנר
"והוד ליצנותו ינצח אותי?" שאל השטן.
"עוד תראה, האבירים של מונטספור, התקיפו!"הארבעה החלו לתקוף את השטן. השטן היה מפלצת ענקית בבגדים מעוטרים עם עשר ידיים. רילבר, קוטסנור וטיוקי הסתערו קדימה. ההתקפה שלהם פגעה בשטן, ונראה כאלו קצת הכאיבה.
"מתקפות כה עלובות לא יעבדו עלי, מוקיונים!" אמר השטן. הוא התחיל לירוק להבה ענקית. קוטסנר רילבר וטיוקי ברחו משם מיד.
"טיוקי את בסדר?" שאל רילבר
"כן ואתה?" שאלה טיוקי
"אני חי, נראה לי". דרטן החל לזרוק אבנים לכוון השטן. השטן נשף את רוחו השטנית והאבנים עפו הרחק. קוטסנר קפץ על השטן והנחית מכה על כתפו. השטן הכין את אגרופו האדיר והכה בו את קוטסנר. קוטסנר התרסק על קיר ונחת למטה באמצעות גזע העץ. רילבר החל להכות עם נשקו בשטן. השטן נשף את רוחו השטנית וגם רילבר עף על קיר. טיוקי הייתה מכונה לפעולה היא זנקה והכתה בשטן מכל כוון. השטן התקשה לתפוס אותה. לכן השטן הכה בשתיים מידיו האדירות באדמה וגושים של סלע עפו כלפי מעלה. טיוקי נפגעה מאחד מהם ונפלה על הרצפה.
"למה זה לא מצליח?" שאל קוטסנר בזעם "אנחנו, האבירים של מונטספור היינו צריכים לנצח את השטן ולהושיע את עולמנו!"
"אין טעם בישועה, אתם תמהוניים מספיק כדי שתנסו למרוד בי. אחרי שאני אביס אותכם אני אעלה לאדמה ואחריב את כל האנושות, ואז העולם שאתה מנסה להושיע יהפוך לגהנום!" אמר השטן
"תוכל להרוג אותי, אבל לא את מה שני מייצג! מותי רק יחזק אותי!" המציא קוטסנר את הקלישאה הזאת.
"איך השמדתך תוכל להגביר את כוחך? הא?!" שאל השטן
"זה רק מטאפורה, תרגע" אמר קוטסנר.
השטן ירק שוב אש מפיו. כולם התחמקו אבל בכל זאת דרטן נפגע.
"דרטן!" צעק רילבר. דרטן נשרף קצת ברגל ימין שלו. רילבר קפץ לכוונו. הוא טפח על רגלו של דרטן כדי לנסות לכבות את הלהבה. השטן כוון את אגרופו האדיר לעבר דרטן ורילבר. השטן השליך את אגרופו לעברם. קוטסנר זינק ועצר את אגרופו עם גזע העץ.
"הגזע הזה לא יעצור אותי!" אמר השטן.
"למה אתה מחכה? קח את דרטן ועוף מפה!" אמר קוטסנר. רילבר לקח את דרטן
"זה בסדר אני כבר יכול לזוז" דרטן נעמד וגם רילבר נעמד אחריו. גזע העץ החל להשבר וקוטסנר קפץ אחורה. טיוקי בשקט הגיעה על אוזנו של השטן. היא נכנס לתוך האוזן שלו. היא הייתה צריכה להתכופף.
"מה זה!!" צעק השטן כשהוא הרגיש כאב באוזן.
"איפה טיוקי?!" שאל רילבר. טיוקי הגיעה לעור התוף של השטן. היא דקרה אותו עם הברזל שלה. השטן צעק מכאבים בזמן של השאר תקפו אותו. בסוף עור התוף של השטן נקרע. טיוקי מהרה לצאת מהאוזן. טיוקי יצאה כשהיא מלוכלכת במה שהיה באזניים של השטן. השטן הרגיע את עצמו.
"לא תקבלו את רחמיי!" אמר השטן. הוא החל להכות בקירות. הקירות החלו להשבר. הרביעייה נסתה לברוח, אך ללא הועיל. כולם נקברו באבנים. רילבר שכב על האדמה. היה לו מספיק גובה כדי לעמוד מכופף. הוא עמד מכופף והחל לגשש. נשקו כנראה נעלם בהריסות. הוא גישש בין האבנים עד שראה את טיוקי.
"טיוקי!" הוא צעק ורץ אליה. טיוקי אבדה את ההכרה. אבן נפלה לה על הראש.
"טיוקי!!" צעק רילבר שוב. טיוקי עדיין לא פקחה את עיניה. "טיוקי, תתעוררי עכשיו, או שיהיה לנו אחד עשר ילדים במקום עשרה!", נראה כי האיום השפיע על טיוקי והיא סתרה לרילבר וקמה.
"טיוקי, שטנית שכמותך!" אמר רילבר בחצי כעס וחצי שמחה "מה נעשה, אנחנו לכודים כאן מתחת לאבנים!"
"אנחנו נמצא דרך לצאת, למען ג'רג'י אנחנו נצא מכאן" אמרה טיוקי. השניים החלו לגשש בחשיכה הכמעט מוחלטת שהייתה שם. אז היה רעש, וכמה אבנים התפרקו עוד ועמדו לפול עליהם.
"טיוקי תזהרי!" רילבר קפץ על טיוקי והנחית את שניהם על הרצפה. לפתע האבנים התחילו להיעלם. האבנים עפו אחורה. רילבר קם ועזר לטיוקי לקום. הם ראו את מארקה. היא עמדה שם והעיפה אבנים עם הכוחות המשונים שלה.
"קוטסנר היה בסכנה, אז החלטתי לבוא!" אמרה מארקה ברגע שראתה אותם. רילבר וטיוקי הלכו למארקה. לפתע הם ראו שם את דרטן. רילבר ניגש אליו. הוא ראה שגבו היה פצוע רילבר עזר לדרטן לקום והוא הביא אותו לטיוקי ומארקה. ולאחר עוד הרבה אבנים שמארקה הזיזה היא ראתה את קוטסנר יושב ומחכה. ברגע שהוא ראה את מארקה הוא קם ורץ אליה.
"מארקה!" הוא צעק אליה והוא הגיע למקומה. קוטסנר ומארקה התחבקו לרגע ואז מארקה המשיכה בפינוי האבנים. היא ראתה את השטן עומד בלי פגע.
"אז הצלחתם לשרוד!" אמר השטן בזעם, ונראה שהתכונן להתקפה נוספת.
"שטן, הרשע שלך גבר עכשיו, אבל בפעם הבאה שנבוא, כולנו נבוא, ונשמיד אותך!" אמרה מארקה ואז הזיזה כמה אבנים כדי לסגור את החדר.[/RIGHT]

[RIGHT]"אז ככה הם ברחו ממני אז!" אמר הג'מוזה לעצמו. "זה היה משעשע, הדרך שבה הליצנים האלה נלחמו, ולחשוב שבפעם השניה שהם באו הם באמת קיימו את הבטחתם. לעזאזל! על אלה, ג'מוזה, אתה לא תרחם, אתה לא תוותר, את אלו, אתה תשמיד, ג'מוזה!".[/RIGHT]

[RIGHT]החבורה הגיעה לחומות המבצר וודן גאף.
"אתם, מי אתם ותראו לנו את ארבעת עיטורי וודן גאף!" אמר שומר
"הא? מה זה עיטורי וודך גאף?" שאל מרטין
"כדי למנוע מפלוני בן אלמוני להסתובב אצלינו במבצר אנחנו צריכים משהו שישמש כסינון, ולכן יש את ארבעת העיוטרים. כמובן שאני לא אספר לכם איפה אפשר למצוא..." אמר השומר
"אז בקיצור הלכנו שש שעות סתם ככה?" שאל אנבסיל
"כנראה" אמר לו מרטין "תודה בכל מקרה" החבורה הסתובב והחלה לחזור."אם נלך באותו קצב נגיע לפלירנציה אחרי החשיכה."
"נקווה שלא יותר מדי אחרי" אמרה ג'אוורה.[/RIGHT]
[/spoiler]

פרק מעולה מחכה להמשך

[b]אל תתייאש! תמשיך את הסיפור, הוא כתוב היטב ומעניין ומותח! בבקשה אל תאכזב את קוראיך.[/b]

אה... ואני כבר חשבתי שהסיפור שלי יאבד במרוצת הספאם. אולי הייתי יכול לאכזב את הקוראים שלי... אם היו לי כאלה. אבל הבטחתי, אז אני חייב לקיים. הנה פרק 8. דרישה: לפחות שתי תגובות עד לפרק הבא.
תהנו!

[RIGHT][B][FONT=Verdana]Chapter 8: Jaura's Sad Story of The Past[/FONT][/B][/RIGHT]

[spoiler]
[RIGHT][FONT=Verdana][FONT=Verdana]החבורה הספיקה להגיע לפלירנציה. הם לנו שוב באותו פונדק זול והם התכוננו לצאת לדרך.[/FONT][/FONT][FONT=Verdana]
[FONT=Verdana]"אז לוודן גאף אנחנו עדיין לא יכולים, צריך למצוא את ארבעת העיטורים, אבל איך נמצא אותם?" שאל מרטין את עמיתיו.[/FONT]
[FONT=Verdana]"בחיי שאני לא זוכרת מאיפה מנהיגיי הקודמים השיגו את זה" אמרה ג'אוורה והיא נסתה להזכר "רק מנהיג אחד נכנס לשמה, כל השאר מתו בקרבות, התשגעו, החלו לשרת את הג'מוזה ואה... כן, איבדו את השפיות שלהם בגלל שנמשכו אליי, ואז הרבה דברים משונים קרו. אבל רק אחד מת במקדש הג'מוזה."[/FONT]
[FONT=Verdana]"טוב אז אני מניח שאין לנו דרך סלולה למציאת העיטרוים, אז עלינו לטייל סתם כך. האם נלך מערבה או מזרחה?" שאל מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"בואו נלך מערבה לכוון הבירה" אמר אנבסיל "אני בטוח שנמצא משהו בבירה". מרטין הביט לעבר ג'אוורה. היה על פניה מבט מודאג.[/FONT]
[FONT=Verdana]'ביתי, המקום שברחתי ממנו בגיל 15...' חשבה ג'אוורה 'תרגעי ג'אוורה, את עכשיו גדולה וחזקה, זה לא יקרה שוב...'[/FONT]
[FONT=Verdana]"הכל בסדר?" שאל מרטין את ג'אוורה[/FONT]
[FONT=Verdana]"כן, כן, אני פשוט גדלתי בבירה, נוקדאורון" אמרה ג'אוורה. החבורה החלה ללכת מערבה. הם יצאו מפלירנציה. הם הלכו בשדות הדביבונים ואחרי שעה וחצי של הליכה הם יצאו משדות הדביבונים.[/FONT]
[FONT=Verdana]"סוף סוף, כמעט השתגעתי מהדביבונים האלה!" אמר אנבסיל[/FONT]
[FONT=Verdana]"להזכירך שלפני יומיים אתה רצית לאכול אותם יותר מכל" אמר מרטין. השניים החלו לצחוק. היצורים שחיו בשדות האלה היו קצת יותר אגרסיביים. היו אלה צבאים עם ראש של חזיר. חלק מהם התקפו את החבורה ומצאו את מותם. הם הלכו עוד כשעה והם ראו בית.[/FONT]
[FONT=Verdana]"הנה יש שם בית, למה שלא ניגש אליו?" שאל מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"למה לנו?" שאלה ג'אוורה[/FONT]
"כי אם מישהו גר במקום כל כך מרוחק מהעיר אזי שמשהו אצלו אינו כשורה, ואם זה אינו כשורה אז רוב הסיכויים שיש לנו מה לחפש שם, שכן עיתורי וודן גאף אי אפשר למצוא במקומות הגיוניים" אמר מרטין. ברנז לא מיהר להשתכנע מהטיעון האי-הסתברותי הזה, אך לא אמר דבר. הם החלו ללכת לכוון הבית. הם הגיעו לדלת הבית. מרטין דפק עליה. הדלת נפתחה וזקן עמד בפתח הבית.
"מי אתם?" שאל הזקן
"שלום, אני מרטין ואלו חבריי, אנבסיל, ברנז וג'אוורה" מרטין הציג את כולם
"מה מעשיכם כאן, אנשים צעירים?" שאל הזקן
"אנחנו מסתובבים כאן מחפשים מישהוא שיודע משהו על עיטורי וודן גאף, היינו בדרך לנוקדאורון וראינו את ביתך אז קבענו שכנראה יש סיכוי ש..." החל מרטין לשחזר את הטיעון האי-הסתברותי.
"עיטורי וודן גאף הא?" אמר הזקן "ואם אני אומר לך שאני מחזיק באחד?"
"אז אני אבקש אותו" אמר מרטין
"אבל אני לא אביא אותו בלי שתבצע משימה פעוטה בשבילי, האם אתה מסכים לכך?" שאל הזקן.
"כמובן" ענה מרטין
"מעולה, יש לי חבר בנוקדאורון ויש לו קצת חומרים שהוא מביא לי פעם בכמה זמן. אך לאחרונה הוא לא הביא לי אותם. האם תוכל לקפוץ לרגע לנוקדאורון כדי למצוא אותו? תאמר לו שאוליקבו מחפש אותו, קוראים לאיש הזה פרוטר" אמר הזקן וטרק את הדלת.
"איזה גישה..." אמר ברנז.
"בואו נזוז, אין טעם להתעכב כאן, כבר צהריים!" אמר מרטין והם החלו לזוז. ההליכה לנוקדאורון הייתה ארוכה. הם לא נתקלו בהליכה בשום דבר יותר מיוחד משודדי דרכים, שהיו עלובים. לאחר ארבעה ימים הם הגיעו לנוקדאורון.
[FONT=Verdana]"סוף סוף! כבר חשבתי שלעולם לא נגיע!" אמר אנבסיל. הבירה הייתה מאוד מרשימה. ארמון המלך התנשא שמה לגבהים ובתי האבן הרבים והגדולים שהיו שם היו מרשימים למדי. מרטין נגש לאחד האנשים.[/FONT]
[FONT=Verdana]"תגיד אתה יודע איפה נמצא ביתו של פרוטר?" שאל מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"לך לעזאזל!" ענה לו האיש. [/FONT]
[FONT=Verdana]"ג'אוורה האם כל האנשים הם ככה בעיר מולדתך?" שאל מרטין. ג'אוורה נחרדה מהשאלה. היא רצה ברחובות האלה, היא ברחה. לפני 12 שנה היא ברחה.היו אלו אנשים דוגמת האיש איתו דיבר מרטין, שפשוט בהו בה כאילו הייתה האישה הראשונה שראו בחייהם. "ג'אוורה?"[/FONT]
[FONT=Verdana]"מה? כן, מה שאלת?" אמרה ג'אוורה כשהיא חזרה למציאות מהסיוט שלה מהעבר.[/FONT]
[FONT=Verdana]"האם כל האנשים הם ככה בעיר מולדתך?" שאל מרטין שוב[/FONT]
[FONT=Verdana]"המממ... בערך" אמר ג'אוורה. מרטין ניסה שוב והתוצאה הייתה זהה, רק שהפעם האיש השיב ב"קפוץ לי!". אחרי נסיונות מרובים מרטין מצא משהו שסיפק לו תשובה. מרטין גילה שהוא למעשה כבר עבר את המקום שבו נמצא פרוטר והם החלו לחזור. הם עברו ליד בית די גדול. ג'אוורה הסתכלה על הבית וראתה זכוכית שנשברה. היא זכרה את הזכוכית הזאת, כי דרכה היא ברחה. ג'אוורה נתקעה והסתכלה על הבית.[/FONT]
[FONT=Verdana]"ג'אוורה הכל בסדר?" שאל ברנז[/FONT]
[FONT=Verdana]"זה.. זה.. ה-בית שלי" ג'אוורה מהרה לאמר את המילים "בית שלי".[/FONT]
[FONT=Verdana]"באמת? אז למה שלא נכנס, אני בטוח שהוריך ישמחו לראות אותך.." אמר מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"אה.. אני לא חושבת שזה יהיה רעיון כל כך טוב..." אמרה ג'אוורה בלחץ[/FONT]
[FONT=Verdana]"ג'אוורה, ספרי מה יש לך. את מתנהגת מוזר מהרגע שבו עמדנו לצאת לכאן" אמר מרטין והסתכל עליה, מודאג מעט.[/FONT]
[FONT=Verdana]"בסדר, אני אספר" אמר ג'אוורה.[/FONT]
[FONT=Verdana]"זה קרה לפני 12 שנה, ביום הולדת ה-15 שלי. היה זה הרבה זמן שאמא שלי הבטיחה לי שמשהו גדול יקרה אז. אפשר לאמר שלא חשבתי בדיוק על מה שהיא התכוונה אליו. אפשר בקצרה לאמר שמה שהיא רצתה זה לגרום לי לשכב עם מישהו כדי שאני אוכל להתחתן איתו וזה יהיה ריווחי בשבילה. אני התנגדתי, אבל אז אבא שלי הכה בי והדבר הבא שזכרתי זה שהייתי בחדר שלי עירומה. אז נכנס זה שהיה אמור לשכב איתי. התנגדתי ארוכות, והקרב היה ללא ספק קשה, והיו רגעים שחשבתי פשוט להכנע ולתת לו לעשות את מה שרצה, אבל מסיבה שאני לא מבינה קיבלתי מספיק כח כדי לעצור אותו ובסופו של דבר הרגתי. ידעתי שאני יותר לא בטוחה בבית ואין לי יותר מה לעשות שם, ולכן ברחתי ליער. שם מצאתי משהו שחשבתי כמקלט, אבל שום דבר לא בטוח. כל חיי אני בורחת מאנשים שמנסים לאנוס אותי. וההורים שלי, איתם הכל התחיל. אלו היו הם שנטעו בי את הסלידה הראשונית הזאת ואחראים לכך. לכן קשה לי להיות בסביבת הבית שלי. זה גורם לי לחשק עז לרצוח מישהו."[/FONT]
[FONT=Verdana]"אה..... סליחה ששאלתי" אמר מרטין, כשכולם היו המומים ומופתעים מעט. [/FONT]
[FONT=Verdana]"טוב אנחנו מבזבזים זמן, בואו נזוז" אמרה ג'אוורה. היא מיהרה לפעול כדי לגרום לדבריה להשכח מהר יותר. הם התקדמו ברחוב והגיעו לביתו של פרוטר. מרטין דפק בלדת. בחור בערך בגיל שלושים פתח את הדלת[/FONT]
[FONT=Verdana]"מי אתם?" הוא שאל[/FONT]
[FONT=Verdana]"אוליקבו חיפש אותך. אתה לא מביא לו את המשלוח שאתה אמור להביא לו זה זמן מה." אמר מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"זה יכול להיות מוסבר" אמר פרוטר.[/FONT]
[FONT=Verdana]"הסבר, אם כן." אמר מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"קצת מחוץ לעיר ישנה מערה. את האספקה שלי אני בדרך כלל לוקח משם. אבל לאחרונה הקריסטלים קמו לתחייה" אמר פורטר[/FONT]
[FONT=Verdana]"קריסטלים שקמו לתחיה? מה זה אמור להביע?" שאל מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"אני לא יודע, נראה לי שאיזה מכשף ארור מתנחל לי שמה, אם תצליחו להרוג את המכשף אז אני אבוא ואשיג את האספקה ואתם תוכלו להעביר אותה לאוקליבו." אמר פרוטר.[/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman][FONT=Verdana][FONT=Verdana][SIZE=2]"הבא אותנו" דרש מרטין. פרוטר יצא מביתו. הוא הוביל אותם אל מחוץ לעיר. הוא ניגש לאחר העצים בעיר וחרט עליו משהו. אז נפתחה דלת באדמה.[/SIZE][/FONT] [/FONT][/FONT][/SIZE][/RIGHT]
[/FONT][/spoiler]

פרק מצוין ^^
היית יכול להרחיב קצת יותר על העבר של גאוורה ם:

[quote=the flupy like bananas;868148]פרק מצוין ^^
היית יכול להרחיב קצת יותר על העבר של גאוורה ם:[/quote]
האמן לי כשאני אומר שהעבר של ג'אוורה הוא מאוד ארוך והוא עוד יורחב בהמשך, אבל בנוגע לקטע הזה: בתכנון המקורי היא סיפרה להם במדוייק ובתיאור מפורט איך ניסו לאנוס אותה, אבל הגעתי למסקנה שזה לא עובד ככה... אנשים לא זוכרים כל כך טוב, וגם אם הם זוכרים הם לא יספרו את זה בפרטים כאלו.
זה למה קיצרתי את זה לשלוש שורות האלו שם.

גם לך אני לא מוותר אביזילה...

אח אח אח... ידעתי שהיום הזה יבוא (אם כי חשוב לציין שעברת על חוקי הפורום שאתה מנהל...)
בכל מקרה, כולם מספרים לי מעשיות על כך שפורום ספרות פורה עכשיו, אז יש לי תירוץ למה להגביה את הציפיות שלי. אני דורש לפחות שלוש תגובות עד לפרק הבא (תגובה בה מתייחסים לכמה פרקים נחשבת כמספר הפרקים אליה היא מתייחסת). שחקני המשחקים שלי, זכרו שכל תגובה בונה כאן מזכה אותכם במתקפות לא טריוויאליות במשחק המתאים, אז להגיב כאן זה לטובתכם האישית.
וכעת לפרק:
[RIGHT][B]Chapter 9: The Cave of the Living Crystals[/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT]החמישה עברו בדלת והם הגיעו למערה.
"אוקיי אז זה הסיפור" אמר פרוטר "אני מביא מכאן קריסטלים ומכין מהם כל מיני דברים וזה המשלוח שלי לאוקליבו. עכשיו נתקלתי בבעיה קטנה. לאחרונה הקריסטלים אמרו לי שהם לא רוצים שיקחו אותם ושזה לא מגרה אותם. אני הותקפתי הלם. ניסיתי לקחת את הקריסטלים בכח אבל הם התארכו ושרטו אותי. אחד מהם אפילו חנק אותי. אני לא יודע מה קורה ולכן אני לא טורח לקחת את הקריסטלים. מה דעתכם שאתם תנסו?"
"מה לעזאזל..." אמר מרטין. הם הסתובבו שמה. מרטין ניגש לקריסטל. הוא שם את פטישו בצד והחל למשוך את הקריסטל.
"מה אתה עושה, נבלה חסרת בינה?!" שאל אותו הקריסטל. "טוב לי ככה, אני לא רוצה שיקחו אותי מפה, עכשיו תתחפף!" מרטין מוכה ההלם עזב את הקריסטל והרים את פטישו. הוא הכה בקריסטל. הקריסטל התארך ודחף את מרטין אחורה. בצד השני של המערה קריסטל אחר התארך ושניהם עמדו לשפד את מרטין. אך מרטין לא ישב בחיבוק ידיים. הוא הניף את פטישו והסתובב והקריסטלים נסוגו.
"כן, אני מסכים שזה מוזר..." אמר מרטין "טוב, בואו נתקדם, אולי נמצא משהו בהמשך" אמר מרטין.
"אני אתלווה אליכם" אמר פרוטר. החמישה הלכו במערה. "אני בחיים לא הלכתי כל כך רחוק, בדרך כלל הקריסטלים מקדימה היו מספיק". הם לפתע ראו מן מקדש העשוי מקריסטל.
"האם ידעת שבמערה החמודה שלך יש מקדש?" שאלה ג'אוורה
"כן, זה לא נראה טבעי במיוחד" הוסיף ברנז.
"אמרתי, לעולם לא הגעתי כל כך רחוק ולכן איני יודע מאומה על המשך המערה" אמר פרוטר.
"משהו מוזר, איך זה שלא חשוך כאן?" שאל מרטין
"כן שמתי לב לזה רק עכשיו" הוסיף אנבסיל. הם התקדמו לפתח המקדש. לפתע אחד הקריסטלים שהרכיב את המקדש התארך והתקדם לכוון פרוטר.
"פרוטר!" צעק מרטין. הוא השליך את הפטיש בצורה מסובבת על הקריסטל המתקרב. הפטיש פגע בקריסטל ועף הצידה.
"פצצת קסם!" אמר אנבסיל. הכדורים הורודים פגעו בקריסטל אבל הקריסטל לא הושפע. ברנז ירה שני חצים שעפו הצידה וג'אוורה לא טרחה לנסות. הקריסטל תפס את פרוטר.
"הצילו!" צעק פרוטר. הקריסטל לקח אותו למקדש והשליך אותו לשם.
"חייבים להכנס ולהציל אותו!" אמר מרטין. הם רצו ונכנסו למקדש. לפתע שני גושי קריסטל התייצבו מולם.
"אתם לא עוברים!" אמר הקריסטל הראשון
"אנחנו נעצור אותכם!" אמר הקריסטל השני
"עוד נראה" אמר מרטין. הקריסטל הראשון התארך והחל לעוף בנסיון ללכוד את החבורה.
"מכת קרח!" אמר אנבסיל. גוש הקרח פגע בקריסטל וביטל את ההתקפתו. מרטין הסתער והחל להכות בקריסטל השני. הקריסטל השני קפץ והתחמק מהמכות. מרטין הכה בקריסטל שהיה על האדמה אבל הקריסטל קפץ על הפטיש.
"פספסת" אמר הקריסטל. הוא התארך ולכד את מרטין. הקריסטל הראשון התחמק מהמכות.
"אחי, בוא לכאן, קשה לי להתחמק משלושתם!" אמר הקריסטל הראשון וחציו של ברנז פגע בו.
"חכה אחי, אני אוכל אחד מהם, עוד מעט אני אצטרף אליך, חכה שניה" אמר הקריסטל השני.
"מרטין!" אמר אנבסיל והוא רץ לקריסטל השני. הוא השתמש במכת קרח ואז בפצצת קסם והקריסטל הרפה ממרטין. מרטין היה מסוחרר ונפל על האדמה, כשהוא לא ממש מודע למה שקורה סביבו. הקריסטל השני קפץ וחתך את אנבסיל. הקריסטל הראשון חטף עוד שני חצים מברנז ואז הוא החל לבכות. ג'אוורה לא הגיבה למפגן הרגש הזה, והשתמשה בפצצת השנסווי. היא וברנז ביחד השמידו את הקריסטל הראשון ואז ארבעתם יחד השמידו את השני.
"הם חזקים, אנחנו צריכים להזהר מהם!" אמר מרטין שהתאושש. הם החלו לרוץ במסדרונות ונתקלו בכמה קריסטלים. הם השמידו אותם. לבסוף הגיעו לחדר שהיה כולו מכוסה קריסטלים. כול ההשתקפויות בלבלו את מרטין והוא התעלף. אנבסיל לקח אותו.
"לכמות כזו של השתקפויות יש נטייה להשפיע עליו לרעה.." אמר אנבסיל "אני אקח אותו ואעיר כשנצא מהחדר"
"יש כאן מעבר בחדר הזה, הוא פשוט מוסתר בגלל ההשתקפויות" אמרה ג'אוורה. "ברנז תירה חץ".
ברנז ציית לה וירה חץ. החץ פגע בקריסטל ונחת במקום כלשהו לפניהם. "קדימה לשם" פקדה ג'אוורה. הם הלכו לכוון החץ. הם בצעו את אותו התהליך מספר פעמים עד שיצאו מהחדר.
"כל הכבוד ג'אוורה!" אמר ברנז בחמימות. הוא שוב הרגיש את החמימות כלפיה, שהזכירה לו שהוא בן אדם וככזה הוא מושפע מכוחות לא הגיוניים. אנבסיל ניער בחזקה את מרטין והוא התעורר.
"מרטין, מרטין, מתי תדע לא להתעלף כשאתה רואה יותר מחמישה מרטינים ברגע נתון?" שאל אנבסיל. מרטין לא הגיב וקם.
"אז איך יצאנו משם?" שאל מרטין, לאט לאט נזכר איפה הוא.
"ג'אוורה מצאה פתרון חביב ביותר" אמר ברנז, ושוב גל של רגשות אנושיים להחליא הציפו אותו.
'ג'אוורה הא?' הוא חשב. לפתע לבו החלם להלום בפראות, וגם הוא נתקף רגשות אנושיים מאוד 'חזיז ורעם, איך לא שמתי לב לכך קודם?!'. הוא הביט לעבר המראה היפה והמושך מאוד של ג'אוורה והוא הכריח את עצמו להרגע. תכסיס זה צלח לו. "עבודה טובה, בואו נזוז" אמר לבסוף. הם המשיכו והרגו עוד כמה קריסטלים. לבסוף הגיעו לחדר שראו את פרוטר תלוי על קיר כשקריסטלים תקועים ברגלים ובידי. הוא היה עירום. עמדו מולו כמה קריסטלים ובן-אדם.
"אז, אתה התעללת בקריסטלים? אתה התעללת בהם! השחטת אותם! עינת אותם!" אמר האיש. ממבט ראשון, קל והחומר היה לחשוב שהאיש לוקה בנפשו, שכן הוא התעלל באדם חסר ישע בגין התעללות בקריסטלים.
"אני מצט-טער" אמר פרוטר בפחד
"אתה מצטער?! זה מה שיש לך לאמר אחרי שהרגת בחוסר לב מוחלט את הקריסטלים?! אתה עינית אותם ועכשיו אתה מעונה!" האיש יצר בדרך פלא כדור מים וגוש קרח ושלח אותם על פרוטר. פרוטר הרגיש גל קור מצמרר.
"ברנז אני צריך עזרה..." אמר מרטין לברנז. "אני זורק את הפטיש שלי על המטורף שיהיה מוכן לתת את חייו למען זכויות הקריסטלים ואתה יורה חצים אל הקריסטלים שקושרים את פרוטר לקיר, בסדר?" הסביר מרטין את התכנית לברנז.
"בסדר, אבל אם גם אני אגמור כמו פרוטר זה על אחריותך"
"למעשה, כל זה הוא כבר על אחריותי מהרגע שהסכמת להצטרף אליי". העיר מרטין "צא!". ברנז ירה את חציו. החצים העיפו את הקריסטלים מידי של פרוטר ואז הוא שחרר את רגליו. הוא נחת על האדמה. האיש הביט בפליאה ואז הוא ראה שפטיש עף אליו במהירות. הוא שם את ידו מלפניו והפטיש נעצר באוויר. האיש ביצע תנועה בידיו והפטיש עף הצידה.
"אז מי אתם? עוד הורגי קריסטלים?" שאל האיש.
"לא, אנחנו סתם חבורה של אנשים"אמר מרטין.
"אנשים, אתה אומר?" הרהר האיש במחשבה המשונה הזו. "ובכן, קריסטלים, תפסו אותם!"
"כן אדוני המושיע!" אמרו הקרסטלים והתנפלו על החבורה. אחרי מאבק הקריסטלים נופצו.
"עכשיו תורך!" אמר מרטין. הוא רץ אל המכשף, זינק והניף את הפטיש שלו כדי להלום בו. המכשף שלח את ידיו קדימה, ומרטין נהדף אחורה, והפיל את הפטיש. מרטין קם,ורץ להביא את הפטיש אבל המכשף כל הזמן הזיז את הפטיש למקום אחר עם כוחותיו. מרטין ויתר והלך להרביץ למכשף. אבל המכשף תפס את אגרופיו וזרק אותו הצידה. ג'אוורה רצה כשהיא מתכוונת לעשות פצצת שנסווי. המכשף התשגר למקום אחר. ואז הקרחון של מכת הקרח הופיע מעל ראשו. להבות התלקחו סביב המכשף, ונוצר פיצוץ אדיר שהתיך את הקרחון. ג'אוורה רצה כדי לתקוף אותו שוב. המכשף שאב אוויר ואז נשב אוויר ירוק מפיו. ג'אוורה, התעלמה מהאוויר המשונה הזה, והמשיכה קדימה. המכשף הכין קרחון בידו ועצר בו את הסכין של ג'אוורה. בידו השנייה הכין חנית חשמלית והשליך אותה על ג'אוורה. ג'אוורה עפה אחורה היא קמה אבל היא התקשתה לנשום.
'מה זה? אני בקושי יכולה לנשום' חשבה ג'אוורה. היא הרגישה חלושה מאוד והיא התעלפה. האוויר שפלט המחשף היה אוויר מורעל, וג'אוורה נפגעה מרעל זה.
'גוש בשר מרקיב! איך הוא מעז לפגוע בג'אוורה!' רתח ברנז. ' אבל אני לא יכול לאמר את זה בקול רם, אחרי הכל'.
"ארור אחד, זה סופך!" ברנז ירה שתי חצים. המכשף יצר להבה בידיו ואז הכין מזה קשת בוערת. הוא ירה חץ ששרף את חציו של ברנז. ברנז לא וויתר. הוא רץ קדימה כשהקשת שלו מונפת והוא התכוון להכות אותו. המכשף שוב יצר סביבו פיצוץ, שממנו נפגע קשות וכמעט ולא יכל לנוע.
"אנבסיל, רק אנחנו נשארנו" אמר מרטין, בדאגה משהו. מרטין יצא באגרוף מורם למכשף. המכשף הניף את ידיו קדימה ולפתע מרטין האט. הוא הלך לאט מאוד. המכשף ביצע חנית ברק וחשמל את מרטין. מרטין צנח ארצה באפיסת כוחות.
"נו, אז עכשיו זה רק אתה. האם אתה חושב שמכשף ברמה נמוכה כמוכה יצליח להביס מכשף עליון כמוני?" אמר המכשף
"לא" אמר אנבסיל
"אז למה את לא נכנע?" שאל המכשף
"כי לא בא לי, למה מה קרה?" אמר אנבסיל.
"טוב מאוד, אז אני אהרוג אותך" המכשף השתמש בחץ אש. אנבסיל השתגר. המכשף השתגר אחריו והכין חנית ברק. אנבסיל ירה מכת קרח אבל חנית הברק פוצצה את הקרחון ופנתה לכוון אנבסיל שברח שוב. המכשף ירה את האוויר הרעיל. אנבסיל נזהר והתרחק משם. המכשף ירה הרבה קרחונים חדים לעבר אנבסיל. אנבסיל ירט אותם עם פצצת קסם וירה פצצת קסם למכשף. המכשף השתמש פצצת קסם משל עצמו. אנבסיל השתגר ליד המכשף ורצה להביא לו אגרוף. המכשף התכוון לנשוב רעל, אך אנבסיל הבין זאת וברח. הוא ירה חמש מכות קרח אחת אחרי השניה ואחר כך עבר לפצצת קסם. המכשף ביצע פיצוץ אך נפגע מפצצות הקסם. הקרב המשיך כשאנבסיל כל הזמן בורח ולפעמים תוקף, אבל התקפותיו נחסמו. לרגע הוא תהה, איפה פרוטר. הוא הביט סביבו ולא ראה אותו. בסדר אנבסיל, קודם כל תדאג שאתה עדיין חי. אנבסיל השתגר שוב והמכשף השתגר מאחוריו. הוא תפס אותו.
"כעת לא תוכל לברוח" אמר המכשף. המכשף ביצע פיצוץ ואנבסיל נכווה קשה. באותו הזמן, פרוטר מצא את בגדיו במקדש. הוא הוציא שקיק שהייתה בו אבקה שחורה.
"מצוין, אני מקווה שאני לא מאחר" הוא החל לרוץ לכוון חדר העינויים של המכשף. אנבסיל נכווה שוב ושוב ועמד למות. פרוטר הגיע. "למה שלא תשרוף אותי קודם?" שאל פרוטר
"בשמחה, מענה קריסטלים!" אמר המכשף. הוא זרק את אנבסיל על הרצפה והוא יצר חץ אש וירה אותו על פרוטר. פרוטר זרק את שקיק האבקה השחורה.
הייתה דממה במשך שבריר שנייה, ואחריה צליל נפץ חזק במיוחד שהרעיד את המקדש.
פיצוץ ענקי נוצר. הפיצוץ התפשט בצורה כדורית, ולכן כמעט ולא פגע באנבסיל, שהיה מוטל על הקרקע רחוק דיו ממוקד הפיצוץ. המכשף, עם זאת, לא חלק את אותו מזל, ובשרו נחרך קשות והוא מת במקום. לפתע מקדש הקריסטלים החל לעלות באוויר והוא עמד להתפרק. מרטין וברנז חזרו לחושיהים. פרוטר הסביר להם מה קרה וכולם רצו לפנות את המקדש. קסם הקריסטלים החיים הוסר. [/RIGHT]

[RIGHT]ג'אוורה ואנבסיל רופאו. פרוטר הכין את המשלוח.
"תודה פרוטר, אנחנו כעת נביא את זה לאוקליבו" אמר מרטין. הם החלו ללכת.
'כשנסיים עם אוקליבו, נצטרך לחשוב מה לעשות הלאה' חשב מרטין 'לא נראה לי שיש עוד עיטורים ביבשת הזו.'
וכעבור ארבעה ימים הם חזרו לאוקילבו וקבלו את העטור הראשון.[/RIGHT]
[/spoiler]

אחלה פרק ^^
מצטער שלא הגבתי לא ראיתי שהמשכת :p

חחחחחחה! אכלת אותה אביזי! ואני לא הגבתי ולא שלחתי אותו!
יאללה עוד פרק!

תודה.