סיפור- "החולם"

[IMG]http://i55.tinypic.com/9h74sp.jpg[/IMG]

[SIZE="6"][B][I][U]החולם [/U][/I][/B][/SIZE]

[[SIZE="7"]B][I][U]דמויות[/U][/I][/B][/SIZE]

הדמויות בסיפור הם בעיקר דמות אחת ראשית ושאר הדמויות מוזכרות רק פעמים ספורות במהלך כל הסיפור.

שון -
נער בן 16 שלומד בכיתה י'.
מאז שהיה קטן קיבל את היכולת, או אי היכולת לפי דעתו, לשלוט בחלום ובמציאות.
חלומותיו מופיעים רק פעם בחודש (למעט יום הולדתו ה16).
שון לא יודע איך לעכל את הבשורה, שיכול להיות מצב גדול שהוא נועד להיות "החולם".

[SIZE="4"][B][I][U]דברי הכותב :[/U][/I][/B]
ו[B]בכן ,"החולם" הוא הסיפור השישי שלי המסופר על כוחם של החלומות לשנות את המציאות ולשקף אותם.
בסיפורנו, כל אחד מכם יכול לחוות פעם אחת מהי המציאות שבה אנו חיים ואיך זה יכול בכמה רגיל לשנות את חלומנו, עתידנו, ואת הדרך אל האושר, האהבה ,התקווה שנראית כלא הגיונית ודבר שלעולם לא נקבל ולא נחווה.
בסיפורנו , זה עומד להשתנות.[/B][/SIZE]

[size="5"]פרק 1 :בראשית[/size]


כוחניות היא דבר שאתה מרגיש כאשר אתה חזק ואתה ערני, אנרגטי ויש לך כוח בעצם לעשות כל מה שרק תחפוץ בו.
אני לא יודע איך זה אצל אחרים, אצלי, אם אני עייף מאוד ואני נרדם, אני לא חולם כלל, בדרך כלל אני ישן רק כשאני עייף ואני מרגיש שאין לי כבר כוח אפילו למצמץ אני נרדם ולא חולם כלום במשך כל הלילה. קורה לי לפעמים שאני ישן ,ופתאום חולם חלום אחרי הרבה מאוד זמן שלא חלמתי.
אני מתעורר ואין לי שום מושג מה היה פשר החלום הזה.

אני יודע שאין לי ממה לפחד, הרי מהו בעצם "החלום"? האם זה דבר שלכולם יש אותו ? החלטתי לעשות מעשה ולבדוק את זה, הלכתי לדוקטור 'קליימן'. הלא הוא פסיכולוג ומומחה בתחום החלומות.

אני מגיע לקליניקה שלו ודופק בנימוס בדלת. "דוקטור"? אני שואל בתמיהה.
"יבוא" הוא אומר לי ומרשה לי להיכנס לחדרו.
בתוך החדר ראיתי מיטה טיפולית, כמו שיש לפסיכולוגים, את המשרד שלו ואת שולחן העבודה מצד שמאל היה קיר שלם של אוספים נדירים מאוד של אוצרות לא מוכרים, אמנם זיהיתי שם את אחד מחיות גלגל המזלות הסיני, היה זה הנמר שציורו הופיע על אגרטל יפיפייה .
"שלום לך, מה מביא אותך אליי?" שואל בנחמדות רבה הדוקטור.
"זה בנוגע לדבר שאני לא יודע אם הוא נורמלי .." אני אומר לו והוא מתחיל להסתקרן.
"מאז שאני זוכר את עצמי, אף לילה לא הצלחתי לחלום כמו שצריך , אני חושב שרק פעם בחודש ,אם ספרתי נכון... אני חולם חלום מאוד מוזר " אני אומר לו.
"איזה חלום אתה חולם?" שואל הדוקטור.
"זאת בדיוק הבעיה שלי, כשאני חולם אני לא יודע אם אני נמצא בחלום או במציאות." אני אומר
"כשאתה מתעורר? היכן אתה נמצא?" שואל הדוקטור.
"אני חייב לומר שכל פעם שאני מתעורר מהחלום שלי אני נמצא בשגרת חיי, פעם "התעוררתי" ממש במגרש הספורט שבבית הספר באמצע ההפסקה, נראה כאילו אף אחד לא שם לב שישנתי, אפילו אני, או עוד פעם שאני זוכר הייתה שנה שעברה ,באמצע נשף התחפושות אצלנו בבית הספר, אני לא זכרתי שהגעתי לנשף , אני לא זכרתי שבכלל יצאתי מהבית ,אני לא זכרתי מי אני או איפה אני "
"ואיך בכל זאת הצלחת לדעת מי אתה והיכן אתה?" שואל הדוקטור
"בכל פעם זה נגמר בצורה אחרת, איני יודע אם זה צירוף מקרים, פעם הפחידו אותי אז נזכרתי, פעם קיבלתי סטירה מבחורה והצלחתי להיזכר ,ופעם כלב הגיע ונשך אותי ברגל, דבר שהחזיר אותי למציאות". אני אומר לו ומחכה לשמוע תשובה.
"אוקיי . אני לא יגיד לך שזה נורמלי ,אם לא הייתי מומחה בנושא הייתי אומר לך שאתה סובל מנדודי שינה, אך יש לי השערה שזה דבר יותר גדול וכוחני מזה." אומר הדוקטור ומסביר לי קצת על אינסומניה- נדודי שינה. אך מהר מאוד הוא מזדקף ,חושב קצת וישר ניגש למגירה שלידו.
הוא מוציא מהמגירה קופסה של כדורים, השם של הכדורים היה "בונודרמין" –ידעתי שאלה כדורי שינה אך ישר התנגדתי "דוקטור ,לדעתי אתה טועה , אני לא סובל מנדודי שינה, אני יודע שלא!" אני אומר לו ומגביר מעט את קולי.
הדוקטור נעשה קצת חיוור "ובכן, אם אתה תסרב לקחת את הכדורים הללו ,אני אבין" אומר הדוקטור ואני מהנהן בראשי שזה בעצם מה שאני רוצה.
"ובכן , אני רוצה שתגיד לי באיזה שלבים של החודש החלומות מופיעים לך" אומר הדוקטור
אני מביט בו ומבין שאני סומך עליו אז אני אומר לו "תחילת כל חודש בערך" אני אומר .
"אוקיי, פעם הבאה שאתה חולם משהו, תקום מהר ותרשום על דף בדיוק מה שחלמת. אני רוצה שננסה לנתח את החלומות שלך" אומר לי הדוקטור .
"תודה לך דוקטור" אני אומר ויוצא מן הקליניקה לעבר ביתי.

[b]יום למחרת...[/b]

השמש מעירה מהקצה השני של הבניין הרחב, אותו הבניין ששייך לחלק ממגדלי "הייס"
הבניינים השייכים לו עצומים, מיליונר שמגיע מארה"ב לישראל ובונה כאן גורדי שחקים ענקיים חייב להיות "הנדיב הידוע" ,בדרך כלל העשירים הם קמצנים ולא תורמים, ביינתים רק כמה ימים עברו מאז שהבניינים האלה הוקמו ועדיין לא ראו אף ניסיון תרומה כלשהו .
ובכן, השמש מעירה על פניי ואני ממשיך את כיווני לבית הספר, היום הלימודים שלי מתחילים באחד עשרה וחצי ,אמנם אני גר רחוק אבל מרחק ההליכה לוקח לי בערך 25 דקות עד ההגעה שלי לבית הספר.
אני מבחין בשומר של בית הספר, שמו 'רונן' והוא מאוד נדיב .
"בוקר טוב רונן" אני אומר לו בחיוך רחב כאשר מרים את היד ומנופף לשלום ובינתיים הוא שותה כוס תה חם ורואים שהוא נכווה בלשון לפי הפרצוף שהוא עשה באותו רגע
"בוקר מקסים " אומר רונן וממשיך לשתות את התה .
אני נכנס לבניין של הכיתה שלי ,ומחפש אם מישהו מהחברים שלי אולי הקדים ואז אני שומע צעקה
"שון, בוא מהר!" צועק לי אחד מהילדים משכבה י' .
הוא נראה מאוד נסער , ישר כשהוא בא הוא משך בידי ולקח אותי לחצר הגדולה ושם ראיתי את המהומה. בערך כ20 ילדים משכבת ט' עולים על החברים שלי ומכסחים אותם במכות ,שאר הבית ספר עודד וצעק והביט בהם נלחמים .
זרקתי את התיק שלי על הרצפה ויצאתי לאמצע המהומה כאשר אני רואה את חברי שוכב על הרצפה ושניים חובטים בראשו בחוזקה, "יא חתיכת דפוקים!" אני צועק עליהם, תופס אותם מהחולצה ומרים אותם, בשנייה אחת הם ניסו לעשות עליי לינץ' אך נתתי לאחד מהם אגרוף בבטן בחוזקה ולשני נתתי בעיטה לתוך הפנים, שניהם נפלו על הרצפה ותוך 2 דקות לקחו את הרגליים וברחו, המשכתי לנסות להפריד את המהומה אך הט'תניקים התנגדו , ופתאום "בום" אני מרגיש פצצה חזקה בתוך העורף שלי ואני מחייך מרוב כאב, עדיף לי לחייך מאשר לבכות ונתתי לעצמי להתעלף...
שמעתי מרחוק צעקות שצעקו "שון הפסיד! ,בוקר טוב לשון! שון האפס! בוקר טוב לשון.."
העיניים שלי שרפו, אני פוקח את עיניי ומוצא את עצמי באמצע העיר, ליד חנות הגלידה אני מבחין שגופי בסדר ,אין עליי אפילו חבלה אחת ,אני "מתעורר" כשאני עומד מול החנות ונזכר שבדיוק רבתי מכות, האנשים שברחוב אפילו לא מסתכלים עליי ,איש מבוגר על אופניים עובר ליד וכמעט דורס אותי ,אני צועק לו "הלו תסתכל לאן שאתה נוסע חתיכת עיוור!" אני צועק בקול רם והוא לא משיב.
נראה כאילו הוא לא שם לב אליי בכלל..
מצאתי בתוך כיסי כמה שקלים והחלטתי להיכנס לתוך חנות הגלידה
"סליחה? כמה עולה גלידת תות ?" אני שואל את המוכר ומחכה לתשובה.
המוכר עומד מולי ולא עונה לי, בדקתי אולי יש עליו אוזניות או משהו כזה אך לא מצאתי כלום.
"סליחה ?" אני שואל אותו.
זה היה מאוד מוזר, חשבתי שאולי הוא חירש ואז ישבתי על אחד הכיסאות בחנות הגלידה עד שנכנס עוד בחור ושאל את המוכר אותו דבר, המוכר ענה לו בנימוס ונתן לו את מה שהיה צריך.
זה היה מאוד מוזר, ופתאום הבנתי.. אם המוכר לא חירש ולא שם לב אליי, זה אומר שמשהו אצלי לא בסדר..

נכנסתי ללחץ ,הידיים שלי התחילו להזיע ואני יוצא מחנות הגלידה בציפייה שמשהו יקרה, הכביש עמוס במכוניות ופתאום אני מבחין במשהו מטורף! זה היה הזוי!
אני רואה בחור בערך בן 17 שעומד באמצע הכביש ,זה הייתי אני...
אני שומע משאית צופרת לו ומחכה שיזוז ,אני מביט בעצמי ופתאום "בום!" המשאית מועכת אותי ואני נשכב על הרצפה מכוסה בדם..
"זה חייב להיות חלום! זה חייב!"

המשך יבוא...

נמשע מעניין,רעיון טוב התחלתה טובה.
ניזסחת את ז בצורה מעולה,
מעניין מה הבעיה של שון האם הוא חי בחלוןם או במציאותת כנראה שיש שיתלו בינהם.

ראשית, אני שמח שאהבת את הפרק ה1 .
אני מקווה שתמשיך לעקוב אחר הסיפור שלי כי הרעיון מאחוריו הוא מאוד מסתורי ומעניין .
שנית ,השם של הסיפור יכול להראות בעיני רבים כחד משמעי ויש ישר יגידו שהוא חולם, אך את הדבר הזה אתם תצטרכו לגלות.

שני דברים:
א]סיפור מדהים וטיפה מוזר,אקרא בקביעות [אם תשלח לי ה''פ על כול פרק שתפרסם זה יהיה מושלם]
ב]חבל שאתה לא משלים את אסון הטבע,דווקא בשיא!

[quote=טום רידל;1004876]שני דברים:
א]סיפור מדהים וטיפה מוזר,אקרא בקביעות [אם תשלח לי ה''פ על כול פרק שתפרסם זה יהיה מושלם]
ב]חבל שאתה לא משלים את אסון הטבע,דווקא בשיא![/quote]

א.תודה רבה לך על תגובתך ואני שמח שאהבת ,אשתדל לשלוח ה"פ
ב.אסון הטבע ימשיך.. לא כרגע.

טוב,שאלה מה הקשר ללוגו עם ה-666?

חח אם אספר לך זה לא יהרוס לך.
אני מציע לחכות בסבלנות .לסיפור זה אין הרבה פרקים במספרו.

סיפור מענין מאוד
אהבתי אותו מחכה לפרק הבא

סיפור קצר יחסית,הבנתי,השטן בטח אחראי לכול החלומות האלה

סיפור סוס ועם רעיון שלא ישתמשו בו. אני מת לקרוא את ההמשך ושמעתי עלייך מספיק בשביל לרכוש לך הרבה כבוד וביטחון שלא תא כזב

תודה רבה ליאור.
עומר -לאו דווקא השטן, אני יכול לתת לך רמז שפעם אחת ה666 לא קשור לשטן
תודה רבה גם לך פיקה פוד

ה6 אומר שהיה לזה 6 פרקים?

מאוד אהבתי את הסיפור..הוא מנוסח וכתוב טוב,וגם מאוד מעניין.
מצפה לפרק הבא :)

איך שחיכיתי שתחזור לכתוב, אתה כותב פשוט מעולה, ועם רעיון ופרק ראשון מושלמים!.



*ילדים מכיתות ט' לא כותבים "ט'תניקים" אלא חמשושים...? לפחות אצלי.

סיפור יפה ומעניין למרות שאני רגיל לקרוא סיפורים בעבר ולא בהווה אך בכל זאת אני אקרא את הסיפור.
מתי הפרק הבא?

NiGhtShiFt- תודה רבה לך על התגובה.
אני יודע מה פירוש חמשושים ,אבל לא ידעתי כמה מכאן באמת יבינו את המשמעות .

scizor-x-
בקרוב.

elbaz2008-
תודה רבה.

Tsubasa-
לא.

אהבתי, סיפור טוב. רעיון טוב.
ד.א הקישור בתמונה בחתימה שלך לא עובד

סיפור מאוד יפה..
מחכה להמשך..

מעניין ביותר.
רמת הכתיבה שלך היא רמה שהיא לא גבוהה מדי והיא לא נמוכה מדי, שזה מצויין.
לא הרבה אנשים עושים סיפור על פורמט שהם המציאו, אז אני עדיין קצת מבולבל, אבל זה כל היופי כאן.
אתה מפרט מעולה, כותבי סיפורים צריכים למצוא מילים שקשורות אל הבעות הגוף והפנים, משהו שאני צריך ללמוד, ואתה הצגת את זה בצורה יפה מאוד. הרעיון שלך גם נראה לי שיוביל אותנו ל"עולם שלך" ואני מקווה לקרוא פרקים כאלה.

יפה מאוד, ארווין.

מתי הפרק הבא?

[size="3"][b]פרק 2:סיוטים [/b][/size]

ישנם לילות שאנו חולמים חלומות נהדרים, מלאי התלהבות ושמחה אך ישנם גם לילות שמגיעים החלומות הפחות טובים, שמם הם ה"סיוטים".
הסיוט הוא קובץ של חלומות שחלמת במהלך תקופה כלשהי, הקורבן בתוך הסיוט, תמיד יהיה אתה.
אני, במהלך כל 16 שנות חיי חלמתי רק שני סיוטים , הראשון היה מוזר מאוד, חלמתי שכולם בעולם מתים ורק אני נשארתי חי ואני עומד ומסתכל והופך להיות בודד במחשבותיי.
הסיוט השני היה על זה שאני מת יום אחד ,פשוט לא קם וכולם פשוט בוכים ומתאבלים עליי.שמתי לב, ששני הסיוטים שלי היו קשורים במוות, דבר שאיני יכול להסביר.
לאחר יום ההולדת ה16 שלי, התחלתי לחלום בתדירות יותר גבוהה, היה לי חלום כמעט כל שבוע, דבר שאני לא רגיל אליו בכלל, החלומות שלי, אני לא זוכר אותם ולא מבדיל, האם אני חי את החלום, או שאני ישן לי איפשהו... לא יכול להסביר את זה.

אני יוצא החוצה מן חנות הגלידה ואני מבחין בילד בערך בגילי עומד ולא שומע כאשר משאית הובלות ענקית צופרת לו כמה פעמים. המשאית אינה יכולה לעצור בשלב זה של הכביש ובום!
אני מבחין בעצמי כאשר אני נמעך ושוכב על הרצפה כולי מכוסה בדם.
"זה לא יכול להיות!" אני אומר לעצמי בזמן שפניי מתחילות להיחוור ואני מרגיש כאילו גזלו ממני שנים רבות של חיים, הרגשה מוזרה שלא הרגשתי בחיים.
לרגע אחד.. ממש התפללתי שזה יהיה חלום, אך מי יכול לענות לי על השאלות האלה הרי חלום הוא עצמאי ואינך יכול לשתף אותו ביחד עם כמה אנשים.
אני מבחין בכל האנשים שעומדים סביב גופתי ואני מבחין שהם לא שמים לב אליי, אני עומד שם ופשוט רואה את עצמי מת, האם זה ייתכן, לכמה שניות זה היה באמת מפחיד ולא הבנתי איך זה יכול לקרות.
האמבולנס הגיע, תוך כמה שניות לא ראיתי את גופתי יותר, הם כיסו אותה בשקית כתומה של גופות מתות ולקחו אותה לחדר המתים.כמובן שהם צריכים להודיע להורים שלי ..
ואז קלטתי, אם אני לא מת, אז לא צריך שהמשפחה שלי תדאג לשווא!
זו הייתה מחשבה של שנייה ופתאום לא הייתה לי תחושה ברגליים, כבר לא יכולתי להזיז את השרירים שלי, התחושה הזאת הייתה מוכרת לי מפעמים קודמות,אני עוצם את עיניי ו.......
"שון קיבל מכות ושון קיבל מכון ושון קיבל מכות" אני שומע צעקות חזקות נורא של ילדים קטנים ומעצבנים סביבי, אני "מתעורר" כאשר אני מבחין בחצי מבית הספר עומד מולי ומול הילדים שהשכיבו אותי על הרצפה
"לכמה זמן התעלפתי?" אני שואל מישהו בחצר
"אפילו לא ל3 שניות" אומר לי הילד.
"מה ? 3 שניות?" אני שואל אותו בתמיהה
באותו רגע כבר לא הבנתי מול מי אני עומד, זה היה אני נגד עצמי ופשר החלום שהיה לי, והפעם , אני באמת זוכר אותו, הפעם הוא לא ייצא מראשי .
"אז מה שון? נהנית?" שואל אותי מנהיג הכנופיה של כיתות ט'.הוא היה שמן, עם כובע נייק שחור וחליפת אדידס שחורה ומגעילה, בבית הספר שלנו נוהגים לכנות אותם "ערס צעצוע".
אני מבחין שחבריי כבר לא שם, יכול להיות שהם הלכו אני קם ודוחף אגרוף לתוך פניו של השמן הזה, הוא נפל והתחיל לבכות, כל חבריו ברחו והפקירו אותו לבד.
אני מביט בו ואומר לו "תמצא חברים חדשים" ועוזב את המקום.

[b]במסדרונות בית הספר....[/b]

"היי שון! כל הכבוד לך !" צועקים לי שתיים מהשכבה שלי כאשר מרימים את ידם לשלום.
אני רואה את חברים שלי שוטפים פנים בשירותים מול המראה ,לכל אחד מהם היה איזה פנס קטן ושריטה פה ושם.
"אתם בסדר?" אני שואל אותם בדאגה .
חברי הטוב רון עונה לי "הכל נורמלי" כמו שהוא נוהג לענות .
חברי רון תמיד מסתבך במכות בבית הספר, הוא עלה לישראל עם משפחתו כשהיה רק בן שנתיים, וביחד הם עלו מרוסיה והקימו כאן בית בארץ הקודש.
תמיד יהיו גזעניים נגד רון, שום דבר לא יעזור, הדבר היחיד שהוא יכול לעשות כדי להתגונן זה "להתעלם" כמו שהמורים אומרים.
אבל הייתי מת פעם אחת ,ממש פעם אחת שאיזה מורה ינסה לשמוע את הקללות של הילדים על "ילידי ארצות אחרות" ,אני בטוח שהמורים לא היו מתעלמים.
כמה שאני זועף על זה.. במדינה דמוקרטית ופלורליסטית כמו שלנו , אמורים לקבל את כולם, לצערי זה לא כך.
החלטתי לחזור הביתה ולהבריז משעת מחנך שנראתה לי באותו רגע מיותרת אחרי היום הארוך שלי.
אני חוזר לביתי בקצב הליכה אחיד ואיטי יחסית, אני משחזר את החלום שהיה לי ומנסה לפענח מה לא היה בסדר בו, שדווקא אותו אני זוכר מכל החלומות שחלמתי.
"היי ילד" אני שומע מישהו קורא לי ולא מבין מה קורה
אני רואה בחור צעיר, כבערך בן 20 ואפילו יותר , הוא לבש מעיל חום ארוך ושיערו היה חום וארוך
הוא היה נראה לי מוכר מאוד.
"איך אני יכול לעזור?" אני שואל אותו.
"אני צריך שתיקח את זה" אומר לי
הוא מציג בפניי גלולה צהובה ועגולה ואומר לי לבלוע את זה ,מבלי שאני מכיר את הבן אדם, מבלי שאני יודע מה ההשפעה של הגלולה.כמובן שסירבתי.
"למה שאני אקח את זה?" אני שואל אותו.
"כי זה יכול לעזור לך, שון " אומר לי הבחור המוזר
"מאיפה אתה יודע איך קוראים לי ?" אני שואל אותו.
"זה לא חשוב עכשיו, אני צריך שתשמור את זה, וכשאתה מרגיש מוזר תיקח את הגלולה הזאת" הוא אומר לי
"שיהיה " אני חושד ולוקח את הגלולה ושם אותה בכיס.
הבחור מתקדם ואומר לי "היה שלום" וממשיך לצעוד מהר, כאשר פתאום עוצרת מכונית שחורה ומכוערת ובאה לאסוף אותו.הוא נכנס לתוך האוטו והחלון עוד פתוח .
אני שואל אותו "רגע.. איך קוראים לך ?"
הבחור מוציא את ראשו מהחלום ואומר "שון ".

[b]המשך יבוא..
[/b]

פרק מגניב.. למרות שגיליתה מספיק. ת'כלס בהתחלה כבר ידעתי שזה הוא זה קטע צפוי בנושאים כאלה. אהבתי ומחכה לפרק הבא

פרק מרתק מאוד.
נראלי שהשון השני הוא בעצם שון מהעתיד.
בכל מקרה,נראה את זה בעוד כמה פרקים..

פרק טוב כמו קודמו
המשך מקדם את עלילת הסיפור,אהבתי
ומשהו באמת לא בסדר בשון מין שילוב בין אמת למציאות.

עכשיו הגזמת!
שיחקת כבר עם הזמן במספיק סיפורים,עכשיו גם זה?
אחלה פרק,מחכה לבאות

תודה רבה לכם לכולכם ,אשמח לעוד תגובות של אנשים.
טום רידל -
בסיפור הזה, אין ולא יהיה קשר לזמן

אהבתי את שני הפרקים,קבל ח"ח!
מחכה לפרק הבא...

תודה רבה.

[quote=ErWiN.W;1006884]תודה רבה לכם לכולכם ,אשמח לעוד תגובות של אנשים.
טום רידל -
בסיפור הזה, אין ולא יהיה קשר לזמן[/quote]
אז הוא לא פגש את עצמו העתידי?[שאלה רטורית]

לא, הוא לא [b]פגש [/b]אותו .

הוא חלם על זה! [בצורה מופתעת]
הסיפור הזה עמוק ונחמד,מתי הפרק הבא?

עדיין לצערי,
לא ראיתי מספיק תגובות לפרק ה2.
בדרך כלל כל יומיים -שלושה יש פרק חדש

אוקיי,נחכה ונראה איך זה התפתח

אהבתי מאוד את הפרק..העלילה מתחילה להתבאר לאט לאט,אני אוהב את הסיגנון הזה שהכל לא ברור בהתחלה לאט לאט נחשפים עוד צדדים.
מחכה לפרק הבא!

לא הבנתי בכלל מה הלך בפרק...
הוא חלם את הגלולה שנתנו לו? בקיצור לא הבנתי כלום מתי חלום מתי אמיתי...
מקווה שיתבהר יותר בהמשך.

לא שמתי לב שהוצאת את פרק 2
פרק מצוין מחכה להבא

תודה רבה לכולם.

[b][i][u][size="4"]פרק 3:הזיות [/size][/u][/i][/b]

לעיתים, כשאנו מרגישים לא טוב או כשמערכת הגוף שלנו אינה תקינה זה משפיעה לא רק על כוחנו הפיזי
אלא זה גורם לנו לטעות, ולראות הזיות.
הזיות הן סוג של חלומות קצרים מאוד, שאנו רואים רק כשקורה משהו יוצא דופן ובלתי רגיל.
ההזיות הם שיקוף של מה שהינך רוצה שיקרה, הדבר הכי טוב או רע, שאתה רוצה שיקרה או לא יקרה.
זה סוג ההזיות , האם הוא קשור ל"חלום" ? את זה כבר כל אחד יחליט בעצמו.

הבחור הניח בידי את הגלולה , הדבר הזה , הקטן הזה, יכול לעזור לי, ואולי יותר ממה שאני חושב...
הבחור נכנס למכונית שלו ומתניע את הרכב, אני שואל מה שמו.
הוא עונה לי "שמי שון ".
הליכה של מרחק דקות ספורות, הלכתי עד ביתי והגעתי ישירות לחדרי וטרקתי את הדלת.
מבלי להודיע לאף אחד שנכנסתי, כאילו שהיה אכפת להם...
אני מתיישב על מיטתי ומחפש את המטרה בגלולה שקיבלתי מאותו שון, ידעתי שהוא היה מוכר לי, זה היה אני .
אבל, איך זה הגיוני? הרי בכלל לא חלמתי , אני מרגיש ויודע מתי אני חולם,לא תמיד, אבל הפעם הייתה לי תחושה שזה קורה באמת, אני פגשתי את עצמי וזה לא נראה לי הגיוני.
החלטתי לא לקחת סיכונים, הלכתי ישירות אל דוקטור קליימן.

[b][size="4"]בקליניקה של דוקטור קליימן ...[/size][/b]

לא הרבה השתנה מאז הפעם האחרונה שביקרתי אצל הקליניקה שלו.שמתי לב שהמזכירה החמודה שישבה בדלפק בפעם שעברה, לא שם, וחוץ מזה הכל היה רגיל.
"שון " אומרת המזכירה החדשה
"כן ?" אני שואל אותה
"תיכנס לדוקטור קליימן הוא מחכה לך"
"נהדר" אני עונה לה כאשר אני מחייך קלות אל המזכירה החדשה שנראתה לי מאוד מנומסת.
אני נכנס לחדרו של דוקטור קליימן ואני מבחין שהוא יושב ורושם כל מיני דברים של רופאים...
"שלום לך שון"
"שלום דוקטור, התקשרתי אלייך וקבעתי תור " אני אומר לו
"אני יודע, מה מביא אותך אליי?" שואל אותי
"אתה יכול בבקשה להגיד לי מה זה?" אני מוציא את הגלולה ומראה לו אותה, הוא הוריד את המשקפיים שלו וחשב שהוא הוזה, הוא לקח אותה מידי והריח אותה כמו משוגע...
"הכל בסדר דוקטור ?" אני שואל
"משהו כאן מוזר , מאיפה קיבלת את הגלולה הזאת?" שואל אותי קליימן
"קיבלתי אותה " אני אומר לו
"ממי?" שואל
"ממני, בערך בעוד 4 שנים " אני אומר לו ומחכה שיגיב, אם זה היה בן אדם אחר ולא דוקטור קליימן הוא היה צוחק אך על הדוקטור אפשר לסמוך
"משונה .. מאוד משונה " אומר לי
"איזה פיתרון אני יכול למצוא לבעיה שלי?" אני שואל אותו ומחכה שיגיד לי מה לעשות עם הגלולה
"אני חושב שאתה צריך לקחת אותה" אומר הדוקטור
"אבל מה היא עושה?" אני שואל בהתעניינות
"אני לא ממש יודע, את זה בקרוב נדע" אומר הדוקטור ומחכה לניסוי חייו.
אני יושב על הכיסא בחדרו ביינתים הדוקטור הלך להביא לי כוס מים שיהיה לי יותר קל לבלוע, ואני חושב האם זה ישתלם לי בסופו של דבר או האם אני עושה טעות .
הבטתי בשעון שעל הקיר של החדר וראיתי שהשעה 6 בדיוק , הדוקטור חזר.
הוא הניח לי את הכוס וחיכה בציפייה שאני אבלע את הגלולה.
"מה הסיכונים דוקטור ?" אני שואל אותו בתמיהה ובפחד
"אני חושב שאם אמרת שאתה עצמך הבאת עליך את הגלולה, המטרה היא טובה" אומר לי
"אוקיי" אני אומר ובולע אותה עם לגימות מים גדולות שעוזרות לי לבלוע מהר יותר וקל יותר .
חיכינו כמה דקות והדוקטור פתח את פיו בצורה של מופתע, ראיתי אותו והוא היה נראה ממש מבוהל
"שון!" צועק לי
"מה קרה דוקטור ?" אני שואל אותו
"שון!היכן אתה?" שואל אותי
"אני פה .. מה יש לך דוקטור ?" אני שואל
"שון!" הוא חוזר ומגיע לכיסא שלי ונוגע בי , אך...
"מה זה?!!?" אני שואל כאשר אני רואה שהוא נוגע בי אך היד שלו עוברת דרכי..
"מה קרה פה ?" אני מופתע כפי שלא היה לי מעולם ואני מבחין שגם אני מתחיל להיעלם ופתאום כבר לא מצאתי את עצמי בחדר של דוקטור קליימן.
הגעתי למקום אחר.. מקום יותר מסתורי , מקום שנראה מוזר מאוד, הייתי בטוח שאני הוזה
מצאתי את עצמי עומד לבדי ליד בית קברות..

[b][i][size="3"]המשך יבוא..[/size][/i][/b]

א]ראשון
ב]פרק מוצלח אך אם זאת די מדאיג בצורה מצחיקה