Tf:הרפתקאותיו של זורוגו!

[IMG]http://www.fastup.co.il/images/43713510.png[/IMG]

[SIZE=3][SIZE=2][COLOR=DarkRed]הסיפור הבא עומד להתרחש גם הוא באי דייניז'רו,
בו התגלו את כל הסודות, כל האפלות וכל העבר של הכוכב בראשי, זורוגו.
עם זאת, הסיפור עומד להכיל פרקים קצרים ובכל פרק יהיה לוגו משלו.
קריאה נעימה.
[COLOR=Green]
[/COLOR][COLOR=Green][B][U][SIZE=3]דמויות:[SIZE=1]

[/SIZE][/SIZE][/U][/B][/COLOR] [/COLOR][/SIZE][/SIZE][SPOILER][SIZE=3][SIZE=2][COLOR=DarkRed][B][COLOR=Sienna][U]זורוגו[/U][/COLOR]
[/B][/COLOR][/SIZE][/SIZE][SIZE=2][COLOR=Black]זורוגו, הכוכב הראשי של הסיפור.
גורלו של זורגו אינו ידוע, נכון לעכשיו.
הוא עף מהשבט שלו באכזריות רבה וזה
מלווה אותו כל הדרך בתור פצצת רגשות.
לאחר שהכיר חברים חדשים, הם עוזרים
לו למצוא את הצדק בכל זה ולעזור לו בעניין.

[B][COLOR=SeaGreen][U]סניבי
[/U][/COLOR][/B][/COLOR][/SIZE][COLOR=Black][SIZE=2]סניבי, אחד מחבריו של זורוגו מהשלישייה.
קריר ולא מדבר הרבה. בדרך כלל
נקלע לריבים יחד עם חברו אושוואט.
הוא חכם במיוחד ומבין במצבי ריפוי.
[COLOR=Red]
[/COLOR][U][B][COLOR=DarkOrange][COLOR=Red]טפיג[/COLOR]
[/COLOR][/B][/U][COLOR=DarkOrange][COLOR=Black]טפיג, אחד מחבריו של זורוגו מהשלישייה.
הוא החברותי מבין השלושה והוא זה
שהראה הכי הרבה חמלה כלפי זורוגו.
[/COLOR][/COLOR]הוא אוהב לעזור ושונא ריבים, הוא מנסה
תמיד להרגיע את אושוואט כאשר הוא מתעצבן
על סניבי.

[U][B][COLOR=DeepSkyBlue]אושוואט
[/COLOR][/B][/U][COLOR=DeepSkyBlue][COLOR=Black]אושוואט, אחד מחבריו של זורוגו מהשלישייה.
יש לו אגו ענק והוא תמיד אוהב להוביל את החבורה.
הוא גאוותן מאוד ואוהב את עצמו במיוחד. הוא תמיד
מתעצבן מסניבי כאשר הוא מרגיש שהוא מתנשא מעליו.
עם זאת, הוא רוצה ללמד את זורוגו על הדרך שלו, איזו?
[/COLOR][/COLOR][/SIZE][/COLOR][SIZE=2][COLOR=Black]
[U][B][COLOR=DarkRed]זורוזוקין
[/COLOR][/B][/U][COLOR=DarkRed][COLOR=Black]אביו של זורוגו. הוא זה שהעיף את זורוגו מהשבט באכזריות.
הוא אכזרי נורא והוא שולט על השבט. אוהב את עניין השליטה.
[/COLOR][/COLOR][/COLOR][/SIZE][SIZE=2][COLOR=Black][COLOR=DarkRed][COLOR=Black]הוא חזק[/COLOR][/COLOR][/COLOR][/SIZE][SIZE=2][COLOR=Black][COLOR=DarkRed][COLOR=Black] מאוד והוא הראה זו כאשר הוא הכה את זורוגו, בנו,
מול כולם. [/COLOR][/COLOR][/COLOR][/SIZE][SIZE=2][COLOR=Black][COLOR=DarkRed][COLOR=Black]עכשיו, הוא מחפש את זורוגו כדי להרוג אותו ולהשלים
את המסורת של השבט.
[/COLOR][/COLOR][/COLOR][/SIZE][SIZE=2][COLOR=Black]
[U][B]אמבריון
[/B][/U]בלש אשר עוזר לזורוגו בכל עינייניו.
הוא הכיר את זורוגו מזמן ומכיר את זורוזוקין, אביו של זורוגו.
הוא מודע לכל מה שהוא עבר והוא מנסה לעצור את זורוזוקין
כדי למנוע מימנו להרוג את זורוגו. עם זאת, הוא שלח את זורוגו
וחבריו אל העיירה סאפולס.

[U][B][COLOR=DarkOrange]השריף בוויזל
[/COLOR][/B][/U][COLOR=DarkOrange][COLOR=Black]השריף של העיירה סאפולס.[/COLOR][/COLOR][/COLOR][/SIZE][/SPOILER][SIZE=2][COLOR=Black][COLOR=DarkOrange][COLOR=Black]

[U][COLOR=Green][SIZE=3][B]ערים ומקומות:[SIZE=1]

[/SIZE][/B][/SIZE][/COLOR][/U][/COLOR][/COLOR][/COLOR][/SIZE][SPOILER][U][COLOR=Green][SIZE=3][B][COLOR=Black][SIZE=2]השבט
[/SIZE][/COLOR][/B][/SIZE][/COLOR][/U][COLOR=Green][SIZE=3][COLOR=Black][SIZE=2][I]המקום בו היו מתגוררים השבט שבו חיי זורוגו.
לא ידוע משהו על המקום, חוץ מזה שהוא יבש.

[/I][U][B]סולבאר
[/B][/U][I]העיר שבה גרו אושוואט, סניבי וטפיג.
סולבאר מתוארת ככפר הדשא, שם, יש את
הדשא הלבן והיחודי לו. הוא בעיקר "גן העדן"
לפוקימוני היער, בשל האוויר הצח שיש בו.

[/I][U][B]סאזנסטון
[/B][/U][I]העיר הענקית ביותר שהוראתה עד כה.
היא מלאה מאוד וטכנולוגית בצורה יוצאת דופן
מכל שאר הערים והמקומות. עיר שרק "עשירים"
מרשים לעצמם לגור שם. צפופה מאוד ובעל גורדי
שחקים ענקיים. מתוארת כהעיר ניו יורק.
[/I][/SIZE][/COLOR][/SIZE][/COLOR][COLOR=Green][SIZE=3][U][COLOR=Black][SIZE=2][B]
סאפולס
[/B][/SIZE][/COLOR][/U][COLOR=Black][SIZE=2][I]העיר שאלייה צריכים להגיע החבורה.[/I][/SIZE][/COLOR][/SIZE][/COLOR][/SPOILER][SIZE=2][COLOR=Black][COLOR=DarkOrange][COLOR=Black][COLOR=Green][SIZE=3][COLOR=Black][SIZE=2][/SIZE][/COLOR][/SIZE][/COLOR][/COLOR][/COLOR]
[/COLOR][/SIZE][RIGHT][SIZE=3][U][COLOR=Black][B][COLOR=Green]מה קרה?:[/COLOR][/B][/COLOR][/U][/SIZE][SIZE=2]
[COLOR=Black]ברחובות העיר העמוס והקר, היסתובבתי לי ברחוב, הבלש לוקר, במחשבה על היומן שמצאתי.
אמש, מצאתי יומן בבית שחקרתי, הוא היה יומן צהוב, סגנון עתיק, שעליו היה כתוב משהו לא ברור.
אין ספק שזה סיפור מרתק שמסמן על חייו של הפוקימון הזה, יהיה לי תענוג לפגוש אותו.
[/COLOR][/SIZE][/RIGHT]

וואו נשמע אחלה רעיון ומקורי מאד מחכה לראות איך זה יתפתח

[SIZE=2][COLOR=Black][SIZE=3][I][B]פרק ראשון - טריטוריה.
[/B][/I][SIZE=2]השמש זורחת, הסטארביות מצייצות ועל הבית הסגור שבו אני גר, האירה קרן שמש חמה את חדרי החשוך.
היסתנוורתי נורא מהשמש, אך למרות שהגנתי על פני בעזרת ידי, זה עדיין לא עזב אותי. החלטתי לקום.
היי, שמי זורוגו, פוקימון ממשפחת האופל והלחימה. חברי קוראים לי זורוגי, אך גם אתם תוכלו לקרוא לי כך.
פיאקתי, גירדתי את גבי, שיחררתי את הלשון התפוסה ו"זרמתי" לסלון. שם, פגשתי את אמא, היא ידעה
שאקום בשעה הזו והכינה לי מראש דגני חצץ בחלב.

"בוקר טוב, אמא" ברכתי אותה והכנסתי את הכפית אל פי.
"בוקר טוב, אתה מוכן?" שאלה אותי וחרצה את הכלים במהירות, זה היה נראה כאילו היא כועסת.
"למה?" שאלתי אותה בסקרנות.
"הערב אתה הולך עם אבא אל הרי. גדדון." היא אמרה לי כאילו זה היה סתם טיול, שזהו, זה לא.
במשפחה אצלו, בשכונה שלנו ובמקום שלנו, ישנו הר, או יותר נכון, עשרות הרים, הם נקראים "הרי. גדדון".
לפי המסורת, אף פעם לא קורא משהו טוב, אלא אם כן אני יהיה מוכתר למנהיג החדש, אבל אין מצב.
"כן, בטח..." זילזלתי בזה. בטח היא סתם כועסת.
לפתע, נשמע דפיקה חזקה בדלת. זה היה אבי, זורוזוקין. הוא היה מנהיג הקבוצה. הוא בדרך כלל אלים-נחמד שכזה.
"מה העיניים, בן?" שאל אותי וליטף את ראשי באגרסביות.
"היי, אבא..." עניתי לו באי בהתלהבות. אם להגיד לכם את האמת, אני לא מחבב את אבא שלי, בכלל לא. אחרי מה שהוא עשה, הוא מגעיל אותי.
"למה אתה מבואס?" שאל אותי אבי, כאילו הוא לא יודע.
"סתם, כלום..." הרגשתי בעיה עם מצב הרוח המבואס הזה. הלכתי לחדרי וצפתי דרך החלון הקטן והצר.
הבית שלנו הוא כמו כל הבתים. הוא עגול, חום ועתום כמעט, החדר של ההורים גדול והחדר של הילדים קטן.
ראיתי עוד זורוגויים מחוץ לבייתם, עושים את עבודת הפרח שאני מעולם לא עשיתי. סוחבים סלעים במשקל
30 ק''ג לבניית בתים חדשים. האמת, שלי דיי מוצדק, אספר לכם אותו בקצרה מה קרה.

'יום אחד, יצאתי מביתי, בלי חשש, כרגיל. הלכתי ליער, בחושך, אבל אנחנו לא מפחדים מהחושך, עד לאותו
יום. הלכתי להביא למשפחתי עצים בשמחה. ראיתי עצים קרוטים בצורה מושלמת. במקום להתאמץ, למה
לא לקחת את אלה? אז זהו, שהיה עדיף לא להתקרב לשם בכלל. לראשונה, פגשתי סאזנדורה ע-נ-ק-י!
אני מעולם לא ראיתי משהו כל כך גדול, מכוער, אכזרי ואידיוטי. זה היה פשוט סיוט שקיוותי שאבי יעיר אותי
מאחד הסיוטים של דארקראי. הסאזנדורה הזה תקף אותי בלי שום רחמים משני הידים המוזרות שלו. אני ברחתי ופעם ראשונה הרגשתי פחד. רצתי ביער בעודי מעיף את הענפים לאחור, שפתאום בעוצמה אדירה קפץ סאזנדורה באכזריות שאין לתאר ופשוט...התעלפתי.' - לא סתם פחדתי מהסאזנדורה הזה. לפי האגדה,
כשבני האדם לא נתנו לארכאוס את תכשיט החיים, הוא יצר פוקימון כל כך אלים, שהוא מסוגל להרוג מאות בלי להרגיש כלום. 'סאזנדורה יקח אותך לאפלה ויוציא את חותם השבט' זה מה שכתוב באחת האגדות כאן.

ערב, הצ'רים חוזרים לישון והירח הוא היחידי שמאיר אצלנו.
"כן, בן...." הגיעה אבי, נענח על משקוף חדרי ומתח את חגורתו.
כמובן שהוא לא בא להכות אותי בה, אבל המסורת שלנו היא גרוע.
אם אתה צריך ללכת אל הרי. גדדון, אתה לא יכול לערר. אלה בדרך כלל מי שאף מהשבט.
"אני מניח שאמא סיפרה לך, נכון?"הוא שאל אותי.
"כן, הרי..." לפני שהמשכתי את המשפט, הוא סתם את פי עם ידו הגדולה ואמר "ששש" עם אצבעו.
הוא קשר את פי עם החגורה והוציא אותי מהבית. אני הרגשתי מושפל עד כדי כך שירדו לי דמעות, שמעולם
לא ירדו. התחלתי לרעוד מפחדו ודמעותי התחלו לשטוף את האדמה.
"זה בסדר, בני..." הוא ניחם אותי, אך לא הרגשתי שום נחמה.
הגענו אל הרי. גדדון ועלינו עלייהם וכשהגענו אל הפסגה, ראיתי שם את כל השבט שלנו, כולל אימי לייד
המדורה הגדולה, יחד עם כיסא מלכאותי, הכיסה התורשתי. התחלתי לחייך ולשמוך. ניקיתי את דמעותי
והמשכתי ללכת אחרי אבי. כשירדו במהירות, ראינו את הקוש, הקדוש הזוהר של השבט. הוא קרא בקולי קולות:
'הערב, התכנסנו כאן....' הוא היה נורא כריזמטי בקולו. הוא הישתמש בפעולות גופניות זולות, אבל זה מה
שמשך אותם.
'כדי לעורר אצל אדוננו לשמחה' כן, הרגשתי שזה אני. אבי שיחרר את החגורה מפי וכולם היסתובבו במעגל,
בעוד שאני בתוכו, יחד עם המודרה, כיסא המלאכות, אבי וקוש.
'אדוננו, אנו נשלח לך את המתנה, אך אם היא אינה תגיעה, הוא יהיה מת כל חייו!' אז, הרגשתי את הירידה
בנפשי. מה זאת אומרת? לעולם לא הייתי שם. אבי הגיע אליי. הוא כיוון אותי כשם את ידיו על כתפי אל כיסא
המאלכות. הוא הניח אותי בזהירות בכיסא ועצר.
'וכן, אנחנו לא ניפגש לעולם!' - מה? אני לא הבנתי מה קורה וכבר אבי שלח אלי אגרוף חזק שהעיף אותי על
האדמה.
"אבא..." ראיתי את אביו כפול. הוא הרים אותי על הרגלים והתחיל להשליח לי אגרופים לכל המקומות.
השבט צעק בצורה משונה וקוש דיבר, אבל לא הבנתי כלום, הפגיעה הייתה כל כך חזקה.... ידו של אביו
זהרה והוא שלח את זה מול פני וזה פגע בצורה שאני לא יכולתי להרגיש כלום. ניסיתי לקום, לא שמעתי, לא
ראיתי ולא הצלחתי לדבר מרוב הכאב העצום. אני בחיים לא אבין מה עשיתי. הוא בעט בביטני והעיף אותי מאותה פסגה קטנה שהייתי בא. התגלגלתי במהירות ובכאב לפסגה הנמוכה ביותר. כל פני הנפוחות, עיניי כמעט ודיממו וכשפתחתי את עייני, ראיתי בפעם האחרונה את אבי ששולח לי את ידו אל פניי. מאז, ראיתי רק שחור, שחור המוות, שצייתץ לו שם אור קטנטן....
[/SIZE][/SIZE][/COLOR][/SIZE]

פרק פתיחה מצוין , כתוב טוב ומרתק .
אני מקווה שתקשיב להצעתי ותביא את הסיומות שלך לקצת יותר מתח ועניין .
כל הכבוד .

תודה רבה, ארווין.
השבתי להצעתך, אני לא עשיתי אותו ממש סגור, אבל לא הכי פתוח.
תודה רבה לכולם, אני מקווה שזה יעורר אצלכם משהו טוב לקריאה D:

פרק מדהים עצוב מאוד גורלו של זורגו
אבל ישלך בעיה גדולה היא שיש לך מלא שגיאות כתיב
פיאקתי-פיהקתי
חרצה-רחצה
קורא-קורה
מוחתר-מוכתר
עתום-אטום
פרח-פרך
תפיקה-דפיקה
הגיעה-הגיע
לערר-לערער

וזה רק חלק לכן אני ממליץ לך לקרוא את הפרקים כמה פעמים לפני שאתה מפרסם, בהצלחה בהמשך הדרך =]

[quote=mor15;1025150]פרק מדהים עצוב מאוד גורלו של זורגו
אבל ישלך בעיה גדולה היא שיש לך מלא שגיאות כתיב
פרח-פרך
<מחקתי כדי שזה לא יקח לי את כל החתימה>
[/quote]
[SIZE=6][B]פרח-פרך[/B][/SIZE]
לחתימה,
פרק מגניב,סך הכל אתה כותב סבבה.
אבל אני לא אוהב סיפורים על פוקימונים.
אני ממליץ לך לנסות להמציא סיפורי הרפתקאות על בני אדם.
יש לך דמיון מפותח מאוד.
בהצלחה

למה שמת את זה בחתימה Xd

עריכה:בכלל התכוונתי לתקן אותו כי הוא כתב עבודת פרח במקום עבודת פרך

[quote=mor15;1025156]למה שמת את זה בחתימה Xd

עריכה:בכלל התכוונתי לתקן אותו כי הוא כתב עבודת פרח במקום עבודת פרך[/quote]
אהה
XD
לא שמתי לב.
חשבתי שזה בהקשר של פרח(צמח)
אני אוריד XD

האמת, אני אוהב את הז'אנר הזה של פוקימון.
השיגאות כתיב, תודה רבה על הערה. חלקם זה של הכתיבה, אבל תודה בכל מקרה.

ההתפתחות שלו הוא הפוקימון האהוב עלי עם בוויזל...:)
אז כנראה שאני אקרא את הסיפור... הפרק הראשון היה מצויין!:)

אני שמח שאהבתם.
אני מניח שהפרק הבא יצא מחר, אלה פרקים קצרים, בניגוד אל אלף הפנטזיות.
אממממ, מה עוד, מה עוד....אנשים, אתם יכולים להישתתף גם אתם בסיפור, בתור פוקימון (קטן) שתבחרו.

הרעיון להיות פוקימון מוצא חן בעיני (אם אני ישחק אותו)
אמ...נתעלם מהשגיאות כתיב ונומר ש..
אהבתי את העלילה! מותחת יחסית לפרק ראשון!
מסכן זורוגו!
צער פוקימונים!

סיפור מצוין השארתי אותי במתח לפרק הבא
היו לך שגיאות כתיב

סאנזדורה= הידריגון
זוזורוגו= סקרגי
זוזורוקין = סקרפטי

תתרגל כבר.....

פרק נחמד בסף הכל

זה עדיין לא רישמי.
תוכל לפרט, מה אהבת, מה לא, מתח, משהו?

אני רוצה להיות בוויזל!:)

בפרטי, לא כאן.
דרך אגב, אשמח אם תגיבו לפרק האחרון בכרך הראשון של אלף הנפטזיות.

למחוק.

רוצים פרק שני!
אמרתה שהיה היום עוד פרק

סיפור יפה מאוד, כתוב בצורה מרתקת
הדברים טיפה רצים מהר שקשה להבין, אבל בתכלס אחלה, לא הבנתי קצת את מה שקרה בסוף לזורוגו.
אבל בטח יש הסבר לזה בפרקים הבאים

מממש אהבתי,
כתיבה מאוד יפה

[IMG]http://up351.siz.co.il/up3/jznyfylyntyk.jpg[/IMG]


[I][B][SIZE=3][COLOR=Black]פרק שני - הכירות[/COLOR][/SIZE][/B][/I]
[SIZE=2][COLOR=SeaGreen]לא ידעתי איפה הייתי באותו שנייה, הכל היה שחור, חשבתי שאני מת.
רק ניצוץ קטן ניצנץ לו באפלה, הרגשתי כאב עז, קיוויתי שמישהו יגאל אותי מייסורי....
"אתם מכירים אותו?"
"הוא נראה ממש פצוע."
"לכו תביאו לי מים בבקשה"
שמעתי דיבורים, זה חייב להיות גן העדן מהניצוץ ההוא, כנראה שזה הסוף.
מיד, הרגשתי קרירות בפני, כאילו מישהו משפריץ עליי מים, אז זה גן העדן.
"תביאו לי מיד את המרפא"
"אבל זה האחרון"
"לא חשוב, רק תביאו"
הרגשתי ממש נוח באותו שנייה, כאילו הניחו את ראשי בכרית חמה ורכה.
אמרתי לעצמי שאני חייב לרוץ לגן העדן הזה, אבל משום מה, לא זזתי.
ואו, הכאב חלף לי. זה חייב להיות גן העדן, אבל רגע, אולי אני בעצם ישן...
"אולי תיגע בו?"
"אתה צודק, זה רעיון טוב"
הרגשתי עקיצה קטנה ונעלמתי מאותה אפלה. הרגשתי שוב עקיצה והפעם, ראיתי שמיים.
"הוא התעורר?"
"הוא פותח את עיניו"[/COLOR][/SIZE]
[COLOR=Red]
[/COLOR][SIZE=2][COLOR=Red]הרמתי את ראשי לכיוון הרעש ולפתע, ראיתי משהו..זה לא היה לי כל כך ברור, ראיתי מטושטש, אבל זה צבעוני.
הנחתי את ראשי שוב פעם בזהירות ושוב פעם, ראיתי את הצבעים האלו. והפעם, זה ברור. ירוק, כחול ואדום.
"היי!" שמעתי קול קטן ובאס. ראיתי צבע כחול, זה היה נראה כאילו הוא מנופף בידו.
"אוקיי, עכשיו צריך להוציא לו את העדשות" שמעתי ומול שניי עיניי, ראיתי משהו ירוק מתקרב אליי. הרגשתי נגיעה
מלטפת בעייני, אך ההרגשה הזו חלפה בין רגע, אבל אז ראיתי שוב פעם את השמיים, הפעם, הם נראו נפלא.
הרמתי את ראשי ולהפתעתי הרבה, ראיתי נחש ירוק, דובי כחול וחזיר כתום! אני ממש נבהלתי, צעקתי, כך גם
הדובי הכחול שעלה על ה"חבלים" של הנחש בבהלה.
"אה! מי...מי אתם?" שאלתי אותם בגימגום ובפחד. נבהלתי נורא, מה זה? חלום? סיוט?
"היי, למה אתה מפחד?" שאל אותי החזיר.
"מה...מה אתם רוצים מימני?" שאלתי אותם והמשכתי לגמגם ובפחד.
"תירגע, אנחנו עזרנו לך" אמר הנחש בקרירות.
"כן, הייתה במצב ממש גרוע, אבל אל דאגה, אנחנו נטפל בך!" חייך הדובי בשמחה וידעתי שהם רוצים משהו.
ידעתי שזה הרגע לברוח. קמת על הרגלים, רצתי,אך תקף הרגשתי כאבי תופת ברגלים. נפלתי והסתרתי את ראשי
בידי.[/COLOR][/SIZE]

[SIZE=2][COLOR=Blue]"מה זאת אומרת?!" הדובי כעס.
הצצתי כדי לראות מה קורה וראיתי את החזיר הכתום רץ אליי, יחד עם הדובי הכועס.
"מספיק!" אמר החזיר וזה היה נראה כאילו הוא הסתיר אותי מבעד לדובי.
"אתם לא רואים שהוא פצוע ומבוהל? הוא לא יודע איפה הוא בכלל. אל תאשימו אותו!" הוא אמר, הרגשתי מוגן.
הפסקתי להתגונן וישבתי על האדמה. הגיע אליי החזיר הכתום, הוא השיט לי את רגלו במבט שמח ונחמד.
"היי, אני טיפיג." הוא אמר. "מה שמך?" הוא שאל אותי.
"זורוגי?" עניתי לו בתהיהה. לא ידעתי אם הם חברים או אויבים.
"היי, זורוגי, נעים לפגוש אותך." הוא לחץ את ידי והרים אותה. הוא המשיך להיות באווירה טובה.
"תכיר, אלה סניבי" הוא הצביע לו על הנחש הירוק.
"נעים מאוד" אמר סניבי בקרירות.
"וזה אושוואט" הצביע טיפיג על הגובי הכחול.
"היי, אני מנצל את קודם לכן" אמר אושוואט וציחקק בנביכות.
"איפה אני?" אני לא ידעתי איך לענות עלייהם, הרגשתי זר באותה הדקה. הסתכלתי סביבי וראיתי רק דשא ושביל
שמוביל למקום עם הרבה בניינים.
"אתה עכשיו בדיוק בדשא של העיר סולבאר, ממלכת הדשא" הוא ענה לי.
ומה זה שם?" אצבעתי על המקום עם הבניינים. למעשה, זה היה נורא מסקרן, כי פעם ראשונה אני רואה את זה.
"שם, אנחנו קוראים לזה "העיר שלנו", כי זה המקום שבו אנו משחקים." הוא ענה לי.
"אני, לדוגמא, מומחה בקרוב. ניצחתי המון!" אושוואט התגאה, הוא הראה את זה בעיקר בתנוחתו ששם את ידיו
על מותניו בצורה כוחנית.

[COLOR=Black]"לא זכור לי קרב אחד שניצחת" סניבי התערב ברוחו הרגועה וזה היה נראה כאילו הוא מתגרה באושוואט.
"להיות בלרינה בתחרות ביצועי יופי זה הרבה יותר טוב!" אושוואט היתרגז והשיב בכעס וציניות.
"ממתי להיות בתחרויות זה בלט, אידיוט?" סניבי נישא להדגיש את התנשאותו, אפילו אני הרגשתי את זה.
אושוואט הגיב בזעם והרים את ידו כמו אגרוף, סניבי אפילו לא הניד עפעף. זה היה נראה כאילו הם מתחרים,
אך מזל שטיפיג תפס שוב יוזמה והפריד את אושוואט מסניבי.
"סניבי, אושוואט, אל תשכחו שהיום אנחנו נילך אל העיר לחגוג את עליית הדרקונים!" טיפיג הזכיר להם על היום.
לא ידעתי על מה הם מדברים, מה זה עליית הדרקונים? אך באותו רגע, לפני שהספקתי לשאול נזכרתי...נזכרתי
באותו לילה בהר.גדדון. אבי עשה לי את זה? אני לא מאמין, ועוד מה?! הקטע בפומבי, ההשפלה והחוסר אונים הזה....
התמלאתי בזעם, אך המחשבה שעשו לי את הדבר הזה, פשוט חנק אותי מכל הכיוונים.[/COLOR][/COLOR][/SIZE][SIZE=2][COLOR=Blue][COLOR=Black]הרגשתי משותק,
לא רציתי לדבר כלל וזה התקיף[/COLOR][/COLOR][/SIZE][SIZE=2][COLOR=Blue][COLOR=Black] אותי נפשית.[/COLOR][/COLOR][/SIZE][SIZE=2][COLOR=Blue][COLOR=Black]כיווצתי את כף ידי, זה[/COLOR][/COLOR][/SIZE][SIZE=2][COLOR=Blue][COLOR=Black] קשה לי, אני לא יכול להמשיך להתמודד עם זה.
עצמתי את עניי בכל כוחי, נסיתי לחפש מחשבה אחרת...אז, התקרב אליי טיפיג. לא הייתה לי הרגשה טובה בנוגע לזה.[/COLOR][/COLOR][/SIZE][SIZE=2][COLOR=Blue][COLOR=Black]

"היי, זורוגו, מה איתך? אתה בסדר?" טיפיג שאלה אותי. אני לא רציתי לענות לו, לא היה לי
חשק בכלום, אך עדיין, [/COLOR][/COLOR][/SIZE][SIZE=2][COLOR=Blue][COLOR=Black]היהדתי בראשי בכנות וטיפיג הלך להרגיע שוב פעם את השניים. ואו, מה קרה פתאום?
אחרי שטיפיג דיבר איתי, לא הרגשתי כלום, שום דבר לא לחץ אותי, אבל אולי אני צריך להתרכז במשהו אחר.
קמתי על רגלי, אך הרגשתי את הכאב אוחז בי ללא רחמים. טיפיג ראה שאני סובל ויחד עם השניים, הם עזרו לי.
"אני חושב שזה הזמן שלך לנוח, זורוגו" טיפיג אמר לי. הוא התאמץ, הוא נראה היה ממש נחוש במשהו.
"בקרוב השקיעה, אתה צריך לנוח" סניבי אמר לי והוא הוביל אותנו אל הבית. הבית היה בגבעה קטנה ויפה,
השביל היה מלא בדשא גבוה. עלינו אל הגבעה בזהירות, בעוד שאושוואט, סניבי ואושוואט מיצבים אותי. טיפיג
רץ אל הבית ופתח את הדלת. מבחוץ, הבית היה קטן אך שנכנסתי אל הבית, הוא היה כל כך גדול, שלא חשבתי
שזה בית. חומי עלה, הרגשתי שאני עומד להתעלף.
"טיפיג, אני חושב שאני עומד להתעלף..." אזהרתי אותם. לא הרגשתי טוב בכלל, רציתי להקיא וכל גופי חלש.
סניבי נגע בראשי והוזיז את ידו מיד.
"אתה רותח" הוא העיר לי. אושוואט עזב אותי ורץ להביא לי מים, בעוד שסניבי עוזר לי יחד עם הגפנים שלו.
"אל תדאג, אתה תרגיש טוב תוך לילה אחד, אני מבטיח לך" סניבי ניחם אותי. הוא השכיב אותי במיטה קטנה,
כיסה אותי ומיד, נכנסתי לתרדמת.[/COLOR][/COLOR][/SIZE]...
[SIZE=2][I]
[COLOR=Yellow]00:34 - קמתי עם תחושת רעד וקרירות לא נעימה. החום כנראה שוב עלה לי. קמת על הרגליים, הם רעדו
לי וזה הקשה עליי ללכת, חיפשתי בבית את אחת התרופות ומצאתי את חדר התרופות שלהם. לקחתי מאחד
מהבארי המרפא, שלתדהמתי, שמעתי פיצוץ חזק נורא. [/COLOR][/I][/SIZE][SIZE=2][COLOR=Blue]
[/COLOR][/SIZE]

פרק יפה!!!
אני חושבת שהאווושוט וטיפיג וסינבי הם גם קורבנות כמו זורגו

פרק מצויין! יש משהו קטן ושולי שמציק לי וזה שאתה כותה "טיפיג"... בבקשה תכתוב "טפיג" חחחחח

פרק יפה מאוד........
אגב,מתי אני יופיע בסיפור?
כמו כן,הגבתי לך בסיפור הישן,ואני מקווה שגם אתה תגיב בשלי.

פרק מעניין שוב השארתי אותי במתח בסוף הפרק

פרק מדהים

אני שמח שאהבתם כולכם D:
באמת, עושה לי טוב על הנשמה שאני מצליח לעשות טוב.

פרק נחמד אבל אתה זוכר?
מיג'מרו,טאגוסה ופוקאבו?
לא, נכון אז למה לא סקרגי?


טוב סתם רציתי להראות לך שאהבת את האמריקאים...
שים לב לשגיאות הקלדה פעם הבאה

תראה, אמרתי ב-tf בסיפור שהוא יהיה בעוד כמה חודשים, זה לא הגיוני שאני ישנה אותו עכשיו.
ולא, עדיין זה לא רישמי שהשם שלו ככה.זה שהביאו רשימה וחלקה נכונה, לא אומר שכולה נכונה.
דרך אגב, מה אתה חושב על העלילה בכללי? על הפרק עצמו.

פרק יפה מאוד !
מעניין מה היה הפיצוץ .. D:

תודה רבה לכולם.
אני מתחיל לעבוד על הפרק כבר היום, אני מקווה שהוא יצא מחר.

[IMG]http://up351.siz.co.il/up2/wqm4od5jmmm4.jpg[/IMG]


[SIZE=2][COLOR=Black][I][SIZE=3][B]פרק שלישי - רגישות.[/B][/SIZE][/I][/COLOR]
[COLOR=DarkOrchid]כששמעתי את הפיצוץ, נבהלתי נורא.
מחסנית התרופות שהייתה בידי נפלה על הרצפה והתנפצה. הלב שלי דפק בקצב של מכונה.
רציתי ללכת לשם, אבל הכל היה חשוך בבית. האפלה הזו הייתה נראת כאילו היא רוצה לקחת ולשחוט אותי.
לקחתי נשימות עמוקות, פעם אחר פעם וקצב פעימות הלב החל לחזור לקדמותו. ניסיתי לראות שוב פעם את
האפלה ועדיין, היא הייתה נראת כמו הגיהנום של חיי. הרגשתי קצת חנק, פתחתי את החלון בחדר, שפתאום
ראיתי ליידי עמוד ברזל כחול, הוא היה שם כאילו מישהו צריך לקחת אותו. להגיד את האמת, הוא נתן לי אומץ.
החלטתי לקחת אותו יצאתי אל האפלה שבבית ובאותו רגע שיצאתי, המוח שלי נכנס לסטרטס. התחלתי
לחשוב כל מיני מחשבות והרגשתי שוב פעם את הפחד הזה. רציתי לחזור אל החדר, אבל הייתי בחצי הדרך
לשם, אך למרות הכל, התקדמתי לשם. סובבתי בלחץ את העמוד והיסתובבתי לצדדים ואפילו רעדתי מפחד.

לפתע, מול הפנים שלי ראיתי פרצוף בוהה וגדול. הוא היה מחריד וחיוור, הפה שלו היה סגור כאילו הוא חכה
למשהו. הפרצוף הזה היתקדם אליי באיטיות, ניסיתי להיתחמק וזזתי כמה צעדים אחורה. הפצוף הזה התקדם
אליי בצורה מאיימת, זה היה נראה כאילו הוא חשב שלקחתי מימנו משהו הוא האשים אותי. החזקתי את
העמוד מול כתפי בצורת חבטה, אך כשידי החלו לרעוד, זה רק הוריד את רמת הביטחון שלי וכשהפרצוץ ראה
את זה, הוא נעלם.....אך הוא חזר שוב עם פה חשוף תהרים ולשון שנוטפת מינה חומצה והפרצוץ הזה "הכה"
אותי בחרדה עצומה. מרוב בהלה, נפלתי אחורה ולפתע, האורות נדלקו. החזקתי שוב פעם את העמוד בצורת
חבטה, חשבתי שהפרצוץ הזה יבוא שוב, אבל אחרי כמה שניות, פשוט היתאשתי וקמתי. רציתי ללכת אל
המטבח אבל משהו עצר אותי....התחלתי להיתנשף מחרדה, הלב שלי פעם כאגרוף חזק, הזעתי ואפילו שאין
לי מראה, ראיתי את פניי החיוורות ומבוהלות. המשהו הזה היה סאזנדורה. שיקשקתי מרוב פחד, מעדתי על
הרצפה וכאשר הייתי על הרצפה, סאזנדורה שאג והושיט במהירות את ידיו אל ראשי ואז...ראיתי רק אפלה
שחורה לשנייה אחת....

התעוררתי בבהלה.
התנשפתי בחרדה, גופי נוטף זעה ולבי דוקר את חזהי בכל פעימה. בההיתי ברגלי, כאילו הייתי מהופנט
במשהו. חשבתי על מה שקרה לי הלילה. הבנתי דבר אחד, אם קמתי עכשיו סימן שזה היה רק סיוט גדול.
הרגשתי קצת הקלה, אך בכל פעם כשעצמתי את עיניי, ראיתי את הסאזנדורה הזה תוקף אותי שוב, פעם
אחר פעם, זה היה רצח נפשי.[/COLOR]

[COLOR=Black]יום למחורת....
בעודי יושן, שמעתי צעקות, הם נכנסו אל תוך ראשי.
"בוקר טוב!"
פתחתי את עייני וראיתי את אושוואט, טיפיג וסניבי.
"בוקר טוב!" הם בירכו אותי, כנראה שאלה הם שצעקו.
"בוקר טוב" השבתי להם בברכה וניקיתי את הליכלוך שבעיניי.
"זורוגו, עכשיו כבר 8:40, הכנו לך ארוחת בוקר" טיפיג אמר והוא הושיט לי מגש עם כל טוב הטעם.
"ואו! בישבילי?" הפלאתי. מעולם לא הגישו לי כך ארוחת בוקר. הם הידהדו בראשם בשמחה והתחלתי לזלול.
הרגשתי כל כך שמח, הרגשתי שבאמת יש כאן מישהו שאני יכול לסמוך עליו. זה נחמד מצדם.
"תודה רבה!" הודתי להם בשמחה וניקיתי את השאריות שהיו מסביב לפי.
"זורוגו, מה דעתך היום לצאת החוצה? אתה נראה הרבה יותר טוב עכשיו" שאל אותי אושוואט.
ובאמת, אני ליטפתי את פני ואת גופי, לא הרגשתי שום כאב, עוד חיוך על על פניי ולחצתי לאשוואט את היד.
"אז זה כן?" אשוואט שאל אותי.
"לאן נילך?" אני שאלתי אותם בסקרנות.
"האמת, חשבנו על הפאל פארק, זה סוג של מתחם כיפי כזה." אושוואט ענה לי, כאשר הגיח את ידו בסנטרו.
"זה נשמע טוב!" התלהבתי מזה. "אבל מתי נילך?" שאלתי אותם בסקרנות.
"מה דעתך על עכשיו?" שאל אותי טיפיג.
"בסדר!" עניתי להם בשמחה. מעולם לא הייתי בפאל פארק, זה יכול להיות מגניב!
"אז בסדר, תתארגן וניצא!" אמר אושואט בשמחה ולאחר מכן, יצא מהחדר יחד עם החבורה וסגר את הדלת.
הסתכלתי סביבי וראיתי את חדר האמבטיה. זה היה חדר קטן ולבן. מהירתי אל הקיור שממול, שטפתי את
הפנים, צחצחתי שיניים ויצאתי ולפתע שמעתי צעקה מחוץ לחלון:"זורוגו, אתה בא?", אז פתחתי את החלון
וראיתי למטה את טיפיג, אושוואט וסניבי. "קדימה, שלא נאחר!" אשוואט צעק לי, אז ירקתי את הקצף שבפי
וירדתי במהירות למטה. פתחתי את הדלת וראיתי את החבורה מולי.
"מעולה, אתה מוכן?" שאל אותי טיפיג.
"אני מוכן!" עניתי להם ויצאנו לדרך.

"אז זורוגו, ספר לנו על עצמך!" אשוואט רצה.
"כן!" טיפיג התלהב בשמחה.
"מהם התחביבים שלך" סניבי שאל אותי.
"לי?" התפלאתי לעצמי. "אין לי תחביבים." וברגע שמרתי את זה, הם היסתכלו עליי בצורה כזו משונה....
"אין לך תחביבים?" טיפיג נדהם יחד עם כולם.
"כן." ענית להם. אני לא אהבתי מה הסיפור הגדול. בשבט מעולם לא היו לאף אחד תחביבים.
"אז אני חושב שיש לנו תחביב בשבילך!" אמר אושוואט כאילו היה לו רעיון.
באותה הרגע, עמדנו מול שביל שמצדדיו עשב לבן וארוך ובסיומו, היה זה נראה כמו גשר גדול.
הסתקרני ושאלתי אותם:"מה זה הגשר הזה?". וטיפיג ענה לי "זהו הגשר שמוביל אל העיר שלנו, דאזנסטון".
"אתה ממש תואהב את העיר הזו, אנחנו יכולים להבטיח לך את זה" טיפיג אמר לי בבטחה.
הרגשתי שהוא היה ממש בטוח במה שהוא אמר, כאילו הוא הכיר אותי קודם לכן.
"אז זורגו, אתה רוצה לכייף?" אושוואט שאל אותי.
"כן...?" לא ידעתי מה להגיד, שפתאום, עפתי במהירות עצומה עד כדי כך שלא יכולתי לפתוח את העניים.
הרגשתי שהלב קפץ לי לראש, רעד ודיגדוג בכפות הרגליים ופחד וצחקוק שרצו לצאת מימני. אני פתחתי
את עניי בזהירות וראיתי את עצמי נופל על איקס גדול. נבהלתי נורא והסרתי את עניי בידיי שלפתע, הרגשתי
את עצמי מתרכך במשהו....פתחתי את עייני וראיתי את עצמי על בלון גדול ורך...אך מהבלון, ראיתי הרבה...
הרבה ביניינים גדולים כאלה...משמה ברתבות אצלנו, בשבט, רק העשירים ולחזיקים ביותר גרים בהם.
"זה היה טוב..." שמעתי את טיפיג איכנשהו, מצחקק יחד עם אוושאט וסניבי בהנאה.
"היי, זורוגו!" שמעתי את אושוואט צועק.
היסתובבתי על ברכי, התקופפתי הצצתי מבעד לחלון וראיתי את החבורה ואז, עת עת, הרגשתי שהאוויר
נעלם מהבלון. קפצתי מהבלון על הרצפה ומיהרתי אלייהם.
"אז היי, נהנהת?" טיפיג שאל אותי.
"זה היה כיף!" התלהבתי...כי סך הכל, זה היה ממש כיף!

הלכנו אל העיר הזאת, העיר דאזנסטון. שמעתי את החבורה מדברת על משהו, אך לרוע מזלי, נקלעתי שוב
לבועה הזו, אותה בועה שמלאה בכל הזדון שהורג אותי כל פעם מחדש....נזכרתי שוב פעם באותה השפלה
שעברתי, אותה השפלה שעברתי בפומבי, אותה השפלה שעברתי מול כולם.....ואז, הרגשתי דקירה
עוצמתית וכואבת....


[/COLOR][/SIZE]

אחלה פרק הנהנתי קרוא אותו
העיר דאזנסטון קיממת במשחקים?

לא, אני המצאתי אותה. אם אתה שואל אותי, זה לא כיף להתבסס על משחקים.

הפרק מורכב מדו שיח בלבד. פרק יכול להיות מוצלח יותר כשהוא ״שמן״.
חסרים התיאורים וההרחבות. למשל יכולת להרחיב על מה שראה מהבלון, במקום סתם לזרוק בניינים וכו׳.

לתשומת לבך.

פרק יפה מחכה לפרק הבא =)

[QUOTE=The Charmander;1033370]הפרק מורכב מדו שיח בלבד. פרק יכול להיות מוצלח יותר כשהוא ״שמן״.
חסרים התיאורים וההרחבות. למשל יכולת להרחיב על מה שראה מהבלון, במקום סתם לזרוק בניינים וכו׳.

לתשומת לבך.[/QUOTE]

מצד אחד, כן הייתי יכול לשים עוד דברים, אבל זה מה שהוא ראה.
כלומר, מהנקודה שלו, הוא ראה רק בניינים וגם אני רוצה לשמור את זה לפרק הבא.
האמת, פרטתי כמה שאפשר, בכל המקומות המתאימים.

אגב, הוא ממש לא בנוי מדו שיח, הפיסקאות הסגולות הן בכלל לא דו שיח.
אבל תודה שאתה מעיר לי על זה, כנראה שיש לי עוד על מה לעבוד.

אומנם נקודת מבטו יכולה להיות מצומצמת אך יש יכולת לצמצם בהרחבה. זה מונח ספרותי מוכר במיוחד בספרות ילדותית.

למשל: ״ארווין הביט מהחלון בעצב. הערב השקט והרוח הקרירה היו כל מה שחושיו קלטו. ליבו היה כבד עליו ואט אט חדל הוא מלראות. עיניו מלאו דמעות חמות וכאשר הניח לעיניו לנוח מעט, דמעות חמות ועגולות זלגו במהירות. במבט נוסף ארווין ידע, הערב הוא אותו הערב, והרוח הינה אותה הרוח.״

הקטע הקצר שהמצאתי כרגע, מעיד סך הכל על ילד בשם ארווין שבכה כשהוא מביט מהחלון בשעות הערב כשמעט קריר בחוץ.