The Pepole Pokemon -חוזר!
[IMG]http://up351.siz.co.il/up2/0mmt5innjnzm.png[/IMG]
קרדיט ענקי לmay-chan על הלוגו
אוקי אז זה סיפור ישן שלי ו.. אפחד לא מגיב.. אז הנה הסיפור שיניתי אותו קצת אני מתחילה אותו מההתחלה גם לחדשים
~~~~~~~~~~~~~~~~~
דמויות
[SPOILER]שם :נוקו טויוטסה
תמונת הדמות:[IMG]http://www.2all.co.il/web/Sites4//pokemon-citi/181867_%284%29.bmp[/IMG]
אופי: מפונקת מלאת מרץ סקרנית חובבת אופנה ולא מפחדת אמיצה ואם יגידו לה משהו כמו "תרימי תידים ותוציאי תכסף שלך!" היא תענה משהו כמו " למה מי אתה חושב שאתה? מה אתה מאיים עלי! תסתום תפה ותרגע ומהר!".
שולטת באומנות ה:אש והתקפות רגילות
מופיעה בפרק : פרק 1 ההתחלה לעולם הגדול[/SPOILER]
~~~~~~~~~~~~~~
מילון
"דיבור"
*הערה חשובה*
~~~~~~~~~~~~~~
רשימת פרקים:
פרק 1 ההתחלה לעולם הגדול
מי מופיע בפרק :
נוקו ווולפיקס
~~~~~~~~~~~~
[SIZE="4"]הקדמה[/SIZE]
~~~~~~~~~
פעם בעולם יפה שוקק חיים היו את הפוקימון מאט מאוד חיות ובני אדם.
הם חיו ביחד והיה שלום בינם. אפילו היו אנשים שהיו כול כך מחוברים לפוקימונים שהשתלבו איתם ונהפכו לחצי חצי. חצי בן אדם וחצי פוקימון.
הכול היה פשוט נפלא! אבל אז כמו כול עולם תמיד מגיעה הטכנולוגיה הורסת מזהמת וקטלנית הפוקימונים הרגישו שמחריבים את העולם שלהם! אז הם התחילו להרוס את המכונות של בני האדם... בני אדם התרגזו והתחילו לחשוב שאולי בפוקימונים מסוכנים בגלל היכולות המיוחדות שלהם כוחות האש המים העשב החשמל הרוח ועוד.. והחליטו שהם לא רוצים יותר! והם התחילו להרוג את הפוקימונים בזה אחר זה ... נשארו מעט מאוד פוקימונים והם מתחבאים ביערות או חיות המחמד של עשירים.כמובן שגילו את אנשי הפוקימונים שחיו ביערות התחילו להרוג את כולם. הרגו כפרים שלמים ילדים וילדות נשים וגברים ואפילו זקנים וזקנות ותינוקות. הם הרגו את כולם לפחות זה מה שהם חשבו...
~~~~~
[SIZE="4"]פרק 1 [/SIZE]
[SIZE="3"]ההתחלה לעולם הגדול [/SIZE]
~~~~~~~~~~
"זהו! היום אני הולכת! היום אני יוצאת מהבית כלא הזה!" אמרתי לעצמי "אבל.." המשכתי " מה אני יעשה בחוץ.. ובטח ירדפו אחרי ואם יתפסו אותי! לא היה לי רגע אחד של פרטיות! ישימו אלי משמר כפול! אפילו בשעות הפנאי שלי וישימו מצלמות.. נמאס לי מההורים האלה הם פשוט לא מבינים אותי הם חושבים שאני ילדה קטנה וזה הכול! אם הם היו הורים טובים הם היו נותנים לי לצאת! כמו כול ילדה נורמאלית בגיל 11 ! ללכת לקנות דברים להיות אם חברות ! אני לא יצאתי אף פעם מהבית שלי אף פעם! " דמעות עלו בעיני והתיישבתי אל המיטה הכתומה שלי מעוטרת פרחי זהב קטנים ועלי זהב ומצעים ממשי, וולפיקס החיית מחמד החמודה שלי שאני קוראת לה וולפ דמוי שועל אם 6 זנבות הסתכל אלי בדאגה ואמר כמובן "וולפ?" הוא שאל ואני לא עניתי ^ טוב זהו! אסור לי לתהות כול הזמן! אני חייבת ללכת לפני שהשומרים יבאו! ^.
החלפתי בגדים מהכותונת האדומה הארוכה שלי לשמלה קצרה וכתומה שמגיעה עד לברכיים אם חגורה צהובה כתומה גדולה והכול מבד איכותי ויקר . והכנסתי את 6 הזנבות הארוכות שלי לשמלה ככה שלא רואים אותם "אוף אני שונאת להיות אם הבגדים האלה הם כול כך ישנים..." .סירקתי את השער קלי ושמתי כובע צהוב כתום שמסתיר את אוזני שועל הכתומות שלי ,לקחתי תיק כתום ודחסתי בו עוד 2 סטים של בגדים את הארנק שלי ולבשתי על עצמי את הבד השחור שיצא ממנו שרוולים ובד שיכסה גם את הראש ושמתי אותו אלי. לקחתי תתיק ויצאתי מהדלת הראשית המוזהבת וולפ אחרי יצאתי לגינה הירוקה אם העצים הירוקים ושחי הוורדים ואחזתי בידית הדלת המוזהבת של השער העשוי מזהב ופתחתי תשער "זה הזמן שלי לצאת לעולם הגדול" אמרתי ויצאתי אל העולם הגדול ....
תגובות בונות בבקשה ולא להסתכל ואל להגיב אלא להסתכל ולהגיב!
