אני, הרוצחת.

[u][b]באר שבע, 20:47, תחנת משטרה מרכזית[/b][/u]
"וזהו. זה כל מה שקרה. לא יותר מזה" אמרתי להם. שיקרתי.
"תראי רותם" השוטרת אמרה לי.
"את בסה"כ בת 16. את לא מבינה את חומרת המצב"
"נראה לך שאני לא מבינה?! אני חוויתי את זה!" צעקתי בכל כוחי, הכיתי בחוזקה על השולחן וניגשתי לחלון לנשום אוויר.
עוד פעם הבחילה הזו, הקיא המר שעומד לצאת. זה לא קיא 'ססגוני' שכזה. זה קיא של מילים, אותו קיא שישלים את החלק האחרון בפאזל העדות הזה.
ברדיו, שהיה על חוזקה נמוכה, כפי הנראה ווליום 12, הוא היה על התחנה107.5. קשה לי להאמין שבאמת שומעים את זה כאן.
פתאום הושמע השיר הזה, 'ניסים'. עברי לידר, כל כך בא לי להיות בהופעה שלו, היא עכשיו מתקיימת, קניתי כרטיסים, השגתי את הכסף הדרוש, לא משנה מה הדרך,
ואני עכשיו בתחנה, עצורה ומוסרת עדות.
"אני יודעת את זה, אני יודעת" המשכתי להגיד .
"תביני אותי, שזו הייתה הדרך היחידה להיפטר מהתינוקות, עשינו את זה ביסודיות, שלא יהיו טעויות. מדי פעם היה מאיים עלינו עם האולר השוויצרי שלו"
שתיקה.
השוטרת הסתכלה עלי, כאילו הייתי חייזר.
"נאלצנו להמשיך בדרכים האלו, כל אחת עשתה זאת מסיבה אחרת, אני רק רציתי כסף." המשכתי.
"אבל הייתי בסדר גמור נכון ? שהרגתי את אותם התינוקות, נכון?" חיוך תמים נמרח על פני, כאילו היה זה הדבר הטוב ביותר שאדם יכול לעשות, להרוג נשמות תמימות וזכות.
"כן, זה נכון" היא חייכה חיוך מאולץ ומעוות, שיקרה לי.
~ ~ ~ ~
[b][u]שלוש שעות לאחר מכן, חדר המתנה של תחת המשטרה המרכזית בבאר שבע[/u][/b]
"רותם קסלר, היכנסי"
אמר העוצר וכיוון אותי לחדר העדות.
השוטרת שמקודם חקרה אותי הבינה שבכיתי קצת יותר מאותם ארבע שעות שישבנו בחדר החקירות.
"הסתכלי במראה ששם, מה את רואה?"
בהתחלה חשבתי שזה טיפשי, אבל ידעתי שאם אני אתנגד, יהיה לי קשה. קשה מאוד.
הבטתי במראה והתחלתי להגיד לה-
"ילדה, בעלת שיער ג'ינג'י עם גוונים בלונדיניים. חלק. עיניים אדומות מאיפור, האיפור מרוח, היא בוכה, היא לא שמ-"
"לא, לא זה" היא קטעה אותי.
"מה את רואה בפנים?"
"בפנים ?" שאלתי בתמימות.
"כן, בפנים"
"בפנים אני רואה . "
"את רואה?"
"רוצחת" דמעות החלו לרוץ על פני, הרגשתי את הגוף שלי קורס. המראות הקשים והתמונות הקשות שעברו בחצי השנה האחרונה, הקנאה,האהבה, המוות, הדם, הכל. עברו מול עיניי. הייתי בטוחה שמה שאני רואה זה אור בקצה המנהרה.
הזזתי את הפוני-אימו שלי שהסתיר מחצית מפניי.
"מה זה השריטות האלה?"
"אה, זה ?" עוד פעם חייכתי חיוך תמים, כאילו הכול טוב.
"זה כלום. סתם משהו" היא התקרבה אלי, הזיזה לי את השיער ומיד הכיתי אותה ביד, שתעזוב.
"עזבי אותי!"
"רותם, אני לא רוצה לפגוע בך"
"הווווו, צדיקה גדולה" עשיתי פרצוף של פסיכית.
"את לא תיגעי בי, ולא אף אחד אחר! הבנת?!"
"רותם, תירגעי, את נכנסת לבהלה מכלום"
"את לא תגידי לי ממה להיכנס לבהלה וממה לא הבנת?!"
הוצאתי את הסכין שהספקתי להגניב ולשים בחזיה שלי, שמתברר לאחר מכן גלשה אל החולצה. אף פעם לא מילאתי את החזייה שלי.
הרמתי את הסכין מעליה, איימתי עליה.
"תגבורת!" היא צעקה, מיד נכנס צוהר, תפס אותי, והוריד את הסכין וזרק אותה על הרצפה.
"רותם קסלר, את הולכת לבית טיפול בחולי נפש, שנה טובה" חיוך נמרח על פניה, כאילו סבלו של אדם הוא הדבר הטוב בעולם.
הכניסו אותי למכונית וכיסו את פני עם כיסוי שכזה, שחור וכהה, ש'חס וחלילה' לא אדע את הדרך חזרה.
~ ~ ~ ~
[u][b]שעתיים ו16 דקות לאחר מכן, בית טיפול בחולי נפש, חיפה[/b][/u]
"בואי רותם, אנחנו יוצאים"
התחלנו להתקרב לעבר הדלת החומה-אדומה-צהובה של בית הטיפול.
פתחנו את הדלת ומיד שאלתי "איפה אנחנו?"
"ארץ ישראל, אסיה-אירופה, כדוה"א, מערכת השמש, שביל החלב. מספיק ?"
"חה חה. קורע מצחוק"
"נכון" חיוך נמרח על פניו.
"איך קוראים לך?"
"נמרוד. ואיך קוראים לך רותם?"
"אתה יודע, יש לך בעיה עם OVER חוש הומור."
"את לא הראשונה שאומרת לי את זה"
נמרוד היה נער, בן 19, בעל שיער חום שנוטה לשטני, עיניו היו כחולות בהירות מאוד, וברגע זה את גופו השרירי הסתירו ג'ינס בהיר שתאם לצבע עיניו
וחולצת T.
בהיתי בו בשקיקה. הוא חיכה שיפתחו את הדלת השניה, זו שמפרידה בין שאר העולם - לבין בית הטיפול.
הוא הסתכל עלי-
"אני עד כדי כך מכוער?"
"האמת שאני שקועה במחשבה על כך " חייכתי.
נכנסו.
הוא רשם אותי והנה נכנסתי לחדר שבו אנשים כבולים לכיסאות עם חליפות משוגעים, חלקם קופצים, חלקם תקועים בפינה, וחלקם מנסים להישאר במציאות, וחלקם סתם
התנשקו.
ילדה אחת מאוד בלטה, בכך שהיא לא בלטה בכלל.
היא ישבה על המיטה שלה וקראה ספר, חלף עם הרוח.
היא רק בתחילת הספר למרות שהספר נראה בלוי.
התקרבתי אליה-
"המיטה הזו שפה פנויה?"
השתרר שקט בחדר, הסתכלתי על האחרים בפחד. אני חושבת שאני הנורמלית היחידה בחדר.
התקרב אלי גבר, למעשה היה הוא נער.
שיערו היה שחור כפחם ואילו עיניו אפורות כיום סגרירי.
הוא התקרב והתקרב עד שכאילו רמז לריקוד סלואו בלטה.
אני בלעתי את רוקי, וכל החדר שמע זאת.
"נו נו נו, אז מה לולו-קוקו? מצאת לך חברה חדשה?" הוא הביט על הילדה שאותה שאלתי מקודם לגבי המיטה.
"תשתוק דניאל, תשתוק!"
"הלו הלו !את לא תצעקי עלי"
"מה אתה אומר? באמת?"
" ב א מ ת "
"הלו דניאל, תרגיע."
"שתקי ק-סנ-ד-רה" ילדה רותחת מזעם התקרבה אליו. המראה שלה היה שיער שחור אפרפר אפילו (כנראה צביעה) עם זברה שחור-לבן לקראת סופו של השיער.
היא שמה משקפיים והיה לה נזם, סמיילי, עגיל לשון, עגיל טבור, גבה, סיידים, חור באף, חור בכל מקום אפשרי.
היא הייתה אימו. ראו את התחבושות שעל ידיה להסתרת החתכים הנוראיים.
היא נתנה לו מכה חזקה על הגב והוא הסתובב.
שתיקה קודרת.
"את הרגע הרבצת לי?"
"כן"
היא אמרה בשיא החוצפה.
"פאקינג כן!"
"פחפח, אימו עאלק."
"תקשיב לי דניאל, ותקשיב לי טוב. אתה עשית לי מעשה מכוער, עזבת אותי מול כל העולם, הלכת וזיינת את המטפלת שלנו, ועכשיו היא חלק מהטיפול הפסיכי-אטרי שלנו.
אז תחליט, או שאתה מנשק אותי ואוהב אותי, או שאתה הולך ונואף מול כל העולם"
דרמה.
"את פשוט דרמה-קווין"
המילים גלשו מהפה שלי. לא התכוונתי. ידעתי שאני בצרות.
"את כבר מוצאת חן בעיני"
אמר לי דניאל.
"תודה"
עוד פעם זה קרה. המילים גלשו מפי, אני לא יכולה להפסיק. קשה מדי.
"אז, איך קוראים לך?"
"לי? איך קוראים לי. איך קוראים לי?"
נתתי לעצמי פור של זמן כדי לחשוב על שם בדוי.
"לא, אז לשימי"
"אגם. קוראים לי אגם" חייכתי.
תמיד אהבתי את השם הזה .
"הייתי אומרת שממבט ראשון יותר מתאים לך מיטל, רותם או אפילו טל"
"אני אגם."
"רגע, אני היחידה ששמה לב שהוא הולך לקורבן הבא?"
אמרה קסנדרה.
"לא .."
אמר ילד אחד.
הנער הזה, אחחח הנער הזה.
הסתכלתי עליו, ומבלי שהכרתי אותו התאהבתי בו.

[SIZE=4] [b]~ סוף פרק 1 ~[/b] [/SIZE]
אהבתם ? יש שיפורים\תיקונים ? כתבו לי בתגובות\שלחו לי ה.פ (-:
הכותבת,
טל.

נחמד מאוד...
קצת לא מובן אבל כתיבה יפה..
אני מניח שהכל יתגלה בהמשך

מדהיםD:
סיפור מדהיםD:
מחכה להמשך

[quote][i]Originally posted by Bug[/i]@Sep 29 2008, 02:24 PM
[b] נחמד מאוד...
קצת לא מובן אבל כתיבה יפה..
אני מניח שהכל יתגלה בהמשך [/b][/quote]
בדיוק (-:
הכל יתגלה בהמשך, הרעיון הוא למתוח את הקוראים, מקווה שזה מותח (-:

נממ


אחלה ^^


ראיתי שתיקנת שגיאות..

תעשי קצת יותר תיאורים,

אחלה ^6

למרות שאני לא מתה על הז'אנר

טנקס לכולם (-:

אני אתבע אותך על זכויות יוצרים שהשתמשת בשם שלי !!
חח סתם , אחלה סיפור ...
אבל בתכלס הכל עשוי מציטוטים זה לא נוח.

[quote][i]Originally posted by YoRt3m[/i]@Sep 29 2008, 02:30 PM
[b] אני אתבע אותך על זכויות יוצרים שהשתמשת בשם שלי !!
חח סתם , אחלה סיפור ...
אבל בתכלס הכל עשוי מציטוטים זה לא נוח. [/b][/quote]
זו אחת הדרכים הכי הכי הכי הכי משומשות ונוחות לכתיבה :|
קח/י את ספר ההארי פוטר שיש לך על המדף ותפתחי בעמוד 63 :|
הכל ציטווטיישן D:

רותם זה בן...

מה את קטיה?

רותם זה בת :?
ומי זו קטיה ? ><"

קטייה מח&#39;2 ><"

[quote][i]Originally posted by Wolverine[/i]@Sep 30 2008, 08:33 PM
[b] קטייה מח&#39;2 ><" [/b][/quote]
רציני, לא נראלי שאני מכירה O:

רציתי לכתוב את הכינוי/שם משפחה שלך- אבל את תכעסי עליO:

טל-
1- את אימצת מפלצתFlyFF ><"
2- מתי פרק הבא?

בונא את חולה נפש????

חחח סתם XD
הסיפור קצת דרמטי אבל אהבתי...
המשיכי כך...

[quote][i]Originally posted by Wolverine[/i]@Oct 1 2008, 09:50 PM
[b] רציתי לכתוב את הכינוי/שם משפחה שלך- אבל את תכעסי עליO:

טל-
1- את אימצת מפלצתFlyFF ><"
2- מתי פרק הבא? [/b][/quote]
את אמורה לקרוא לי בכינוי שלי (שבפורום XD)
אבל לא בשם משפחה, זה חושף יותר מדי ;;

3>

[quote][i]Originally posted by av321[/i]@Oct 1 2008, 11:20 PM
[b] בונא את חולה נפש????

חחח סתם XD
הסיפור קצת דרמטי אבל אהבתי...
המשיכי כך... [/b][/quote]
אני לא חולת נפש :?
ברוך השם, וודנוק.

סיפור חביב
לטעמי בפרק הזה היית צריכה להכניס פחות עלילה ויותר תיאורים ותחושות.
לא הבעת כמעט בכלל את הרגשות של רותם, דעות שלה ובכלל מה היא רואה.
יצאתי יחסית מבולבל אבל לא בבלבול שהיית רוצה שאני אצא איתו

הוו :o באמת ? :|

פששש פרק יפה מאוד,המסע לעבר בית חולי הנפש,אהבתי,תמשיכי =]

[quote][i]Originally posted by Fusion Catiteen[/i]@Oct 4 2008, 06:13 PM
[b] פששש פרק יפה מאוד,המסע לעבר בית חולי הנפש,אהבתי,תמשיכי =] [/b][/quote]
תודה רבה,
בקרוב פרק