Martin's Story, פרק 13.

Martin's Story – הסיפור של מרטין.



[RIGHT][FONT=Verdana]מילות פתיחה:[/FONT][/RIGHT]




[RIGHT][FONT=Verdana]אי שם בקיץ 2006, כשפורום פוקימון המקורי היה קיים, מישהו פתח שם סיפור מבוסס על מייפל סטורי. הסיפור הזה מאוד מצא חן בעייני, במיוחד כי ניסיתי באותו הזמן לכתוב סיפורים מבוססים על מייפל סטורי אבל הרגשתי שמשהו בהם לא בסדר. הכותב התכוון להגיע לפרק האחרון, ושני פרקים לפני זה טסתי לחו"ל. היה זה אז שהתחלתי לתכנן את הסיפור הזה, סיפור מבוסס על מייפל, אבל לא סיפור שמספר את העלילה של שחקן. חזרתי מחו"ל, בצפייה לראות עוד פרקים, אבל גיליתי שהכותב החליט לסגור את הסיפור שלו פרק לפני הסוף בגלל שיותר מדי אנשים התלוננו שהסיפור גרוע. וכך אף פעם לא ידעתי איך האססין ההוא ניצח את זאקום. [/FONT][/RIGHT]



[RIGHT][FONT=Verdana]בסיפור זה כמעט ולא תמצאו שמות הלקוחים באופן ישיר ממייפל. כמעט כל שם שמתייחס למושג במייפל סטורי עוות. את הסיפור התחלתי לכתוב עוד באותו הקיץ, וכל הזמן הזה היו לי תקופות בהן כתבתי כמה פרקים, ותקופות של כמה חודשים בהם לא נגעתי בסיפור. כיום יש לי מעל ל-30 פרקים כתובים, ועוד הרבה דברים עתידיים שלא שייכים בינתיים לרצף העלילתי. מעולם לא פירסמתי את הסיפור הזה, כי די פחדתי ממנו. אבל הסיפור הזה התחיל לתפוס אבק במחשב שלי, והבנתי שאם אני לא אתגבר על מרטין, אז מרטין יהיה חזק יותר ממני. [/FONT][/RIGHT]



[RIGHT][FONT=Verdana]זה סיפור שנכתב במשך כל הזמן הזה, מקיץ 2006, והוא התחיל את דרכו כסיפור מבוסס (בקוים כלליים מאוד) על מייפל סטורי. יחד עם זאת, אפשר לראות בסיפור הזה את מה שעסקתי בו באותה תקופה. בתקופה שבה ראיתי הרבה מלחמת הכוכבים אפשר לראות אנשים מעופפים באוויר ותופסים חרבות בכח המחשבה, בתקופה שבה הייתה אולימפיאדה בביג'ינג, אפשר לראות אנשים נותנים בעיטות טיקוואנדו אחד לשני, ועוד המון המון דברים.[/FONT][/RIGHT]



[RIGHT][FONT=Verdana]הפרקים כבר כתובים אז אין לי בעיה לפרסם אותם, אני רק צריך לוודא שאני שלם עם עצמי לפני הפרסום. [/FONT][/RIGHT]



[RIGHT][FONT=Verdana]לורד אביזי, המטורף.[/FONT][/RIGHT]


[RIGHT][B]הערה חשובה: גם אין לכם מושג בגרוש במייפל סטורי, אתם עדיין מוזמנים לקרוא את הסיפור! הסיפור שלי עלול להיות "מצחיק" או "צפוי" יותר למי שמכיר את המשחק, אבל אם לא אתם עדיין יכולים להבין את הסיפור מצויין!![/B][/RIGHT]


[RIGHT][B]הערה עוד יותר חשובה:[/B] [B]לא אכפת לי מה אתם חושבים על מייפל סטורי. כל הכתוב למעלה זה סתם רקע להסביר מה זה הסיפור הזה. תקראו את הסיפור הזה כסיפור פנטזיה לכל דבר. אני לא רוצה לראות פה תגובות על הקשר בין מייפל סטורי והסיפור![/B][/RIGHT]

[RIGHT][B]הערה נוספת: הסיפור הזה כבר פורסם (פעמיים) בפורום בנושא אחר. אתם יכולים כמובן ללכת לשם ולקרוא את זה, אבל תזכרו שני דברים מאוד חשובים:[/B]
[B]1. אין להגיב בנושא ההוא.[/B]
[B]2. אין לדון כאן במה שקורה בפרקים שפרסמתי בנושא ההוא ולא פה. אם אתם רוצים לדון בהם, עשו זאת בנו"ד או איתי בה"פ.[/B]
[B]עוברים על החוקים יֵרָצחו ביסורים. אני מודה על שיתוף הפעולה.[/B][/RIGHT]

למען שפיות הדעת, אני ממליץ להגיב לפרקים לפי הטופס הבא:
מספר הפרק עליו התגובה:
הערה כללית על הפרק: (שם תואר כמו מגניב, מעפן, נהדר, מותח, זוועתי, מי האידיוט שכתב את זה וכו')
הסברים התומכים בהערה הכללית על הפרק: (זה היה זוועתי כי הקרב היה משעמם עד מוות, זה היה מותח כי לא ציפיתי שהוא יהפוך לערפד בשם ולדימיר, דברים מהסוג.)

אתם כמובן יכולים להגיב ביד חופשית. אני אספור כמה תגובות יש בין שני פרקים, ולאט לאט אגבש לעצמי סטנדרט של כמות תגובות רצויה בין פרק לפרק. אני אספור רק את התגובה הראשונה שלכם על פרק מסויים. עם זאת, אני אספור תגובה שהגבתם על פרק מוקדם יותר. למשל, נניח שלאחר פרק 5 אתם מגיבים על פרק 3, אז אני אספור את זה כתגובה על פרק 5. ייתכן ואני אכנס ייתכן בדיון בנוגע לתגובה שפרסמתם על הפרק, ואם הדיון יהיה מספיק מעניין אני אספור את זה כמו תגובות נוספות. טוב אני מניח שטיפלתי בכל הקטעים הבירוקרטיים.

אם בא לכם, אתם יכולים לבקש שאני אשלח לכם עדכונים בה"פ עם כל פרק שיצא. רק תבקשו בנושא. (מומלץ יחד עם תגובה לאחד הפרקים)

מדריך דמויות -
אין ולא יהיה. קראו את כל הסיפור וגלו את כל המידע שאתם רוצים על הדמויות. ערכו רשימה במחשב אם זה קשה.

ריכוז קטעים שפורסמו:

הקדמה - עוד כמה שורות למטה.
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=1213392&postcount=2"]Chapter 1: A School for Warriors [/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=1214392&postcount=10"]Chapter 2: A lesson of basic warrior[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=1215732&postcount=15"]Chapter 3: Devil’s sanctuary part I[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=1215915&postcount=19"]Chapter 4: Devil’s sanctuary part II[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=1216106&postcount=25"]Chapter 5: Flirenzzia City[/URL]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=1216479&postcount=34"]Chapter 6: The Fortress of the Ghosts[/URL]
[RIGHT][URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=1217062&postcount=39"]Chapter 7: The Knights of Montesfor[/URL][B].[/B]
[FONT=Verdana][URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=1217502&postcount=47"]Chapter 8: Jaura's Sad Story of The Past[/URL][/FONT]
[URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=1220141&postcount=49"]Chapter 9: The Cave of the Living Crystals[/URL]
[URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1225039&postcount=52"]Chapter 10: The Mid-Way Robbery, Who is going to Defeat Marshmallow? Part 1[/URL]
[URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1230031&postcount=64"]Chapter 11: The Mid-Way Robbery, Who is going to Defeat Marshmallow? Part 2[/URL]
[URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1231138&postcount=70"]Chapter 12: Snack Team VS. Heroes![/URL]
[URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1248128&postcount=74"]Chapter 13: Marshmallow’s powers! The great battle of all![/URL][/RIGHT]

[spoiler]
[RIGHT]"אלברט, הבטוח אתה כי זה חיוני? הרי יש סבירות גבוה ביותר שנמות במקום הזה!" אמר פרד עוזרו של המדען העתיק אלברט.
"פרד, שמע נא את דברי, הרי או שאנו חיים וכסף בידינו או שאנחנו מתים ואין לנו כסף, אין אמצע" השיב המדען אלברט.
"אני חייב לציין כי זה מעודד" השיב פרד. לפתע בין הצללים של הכלא העתיק של מבצר וודן גאף הופיעה הפרה החמושה בחנית, הקטלומסיס, שירתה סילון אש.
"פרד התחבא מאחורי הסלע!" צעק אלברט וקפץ לעבר סלע. פרד ניסה לקפוץ אך תגובתו הייתה אטית מדי סילון האש שרף אותו. אלברט המשיך להסתתר. הקטלומסיס נהם בעצבנות ולאחר מכן התקרב לכוון הסלע. אלברט הוציא חרב קטנה.
"בשם האלים עזרו לי להביס את המפלצת!" קרא ותקף. ההתקפות שרטו קצת את שריון הפרה, והיא הגיבה בסילון אש ששרף את אלברט.
בינתיים במבצר וודן גאף נר שדלק בפה של אריה נכבה לפתע.
"שניהם מתים" אמר חייל שהתבונן בלהבה.
"אתב מבין את ההשלכות של זה נכון?" שאל חייל אחר.
"בהחלט בעקבות פריצת המקדש העתיק וכניסה לשכבה העליונה של השטנים יכולה לגרום לג'מוזה האגדי להתעורר" אמר בחשש חייל בדרגה גבוהה יותר. למקום הגיע עוד חייל.
"תשלחו הודעה לכל הכפרים להתחיל לגייס חיילים! המלחמה תהיה קטלנית! אפילו לוחמים לא מוכשרים יהיה מספיק ההכשרה אינה קשה! פזרו כבר את ההודעה!!" הוא צעק. רץ של האזור קם ורץ לכל כפר ועיר שהופיעו על המפה.[/RIGHT]


[RIGHT][SIZE=3][SIZE=2]בכפר הקטן מטפיסיוס הגיעה ההודעה. שלושה חברים, שהם הבן החקלאי מרטין, הדרלס חובב חרבות, וחברו הטוב של הדרלס פים, שהתאמן עם הדרלס לרוב. האבות של הנערים הסכימו במרץ.[/SIZE][/SIZE]
כעת, יתחילו אימוניו של מרטין.[/RIGHT]


[RIGHT][SIZE=3][SIZE=2]במרתפי המקדש של השטנים שלט האבן "ג'מוזה" החלה לנוע ולפתע הבשיר יצור ענקי בעל עשרה ידיים בבגדים מעוטרים מאוד. הג'מוזה קם לתחיה...[/SIZE][/SIZE][/RIGHT]


[/spoiler]

[B][SIZE=3]Chapter 1: A School for Warriors.[/SIZE][/B]
[spoiler]
השלושה נגשו למבנה הקטן שלא היה מאוד מרשים שזה היה בית הספר של הלוחמים וגם המבנה המרכזי של העיר. השלושה נכנסו והגיעו לרחבה שמה ראו עוד הרבה אנשים. איש שהיה לבוש בבגדים מכובדים, מלווה בשני אנשים עם רומח ושריון עמדו מלפני כל הקהל.
"... מרגע שאגמור את הנאום, תתחיל הכשרתכם הלחימתית. אני יודע שיש רמות שונות של אנשים בבית הספר הזה. ולכן גם בבית הספר יש רמות שונות של לימודים. על מנת לחלק על-פי הרמות כל אחד יעבור מבחן:
כל אחד ילחם בפני יצור שאנחנו קבענו את כוחו. המנצחים נגד היצור ילמדו את האימונים הגבוהים. אלא שיפגינו לחימה ביכולת זהה ליכולת של היצור, ילמדו אימונים בינוניים, ואלה אשר יובסו, ילמדו את הבסיס של הלחימה" האיש מלא את ראותיו למען המשכת הנאום. "ההכשרה של כל אחד ואחד מכן היא מאוד משמעותית! כלכם בבוא היום תעשו משהו כנגד הג'מוזה ויצירותיו. יתכן ושמו של אחד מכם, יזכר לדורות על הבסת הג'מוזה! כעת אני אגמור את הנאום והחלוקה לרמות הלימוד יחלו" כל הקהל התפזר. היו שלושה תורות למלחמה ביצור. מרטין פים והדרלס החליטו להיות באותו תור. כעבור המתנה מייגעת ביותר תורו של הדרלס הגיע. התברר שה"יצור" שנשמע כל כך מפחיד, למעשה היה *גובלין פשוט. לגובלין היו חרב, מגן, וקסדה לראשו.
"הבא בתור!" קרא השומר בכניסה כדי לאפשר את הקרב הבא. הדרלס נכנס. נתנו לו בחירה בין נשקים, הוא בחר בחרב. הגובלין החל להתקרב. הדרלס רץ קצת והגיע לקרבת הגובלין.הוא התגלגל לכיוון הגוביל,ודקר אותו באמצע הגלגול וקם עם בעיטה בפניו של הגובלין. הגובלין התעצבן והחל לתקוף את הדרלס הדרלס התחמק מכמה מכות, ואז התחמק מהמכה באמצעות גלגול דרך רגליו של הגובלין, ודקר את הגובלין בגב. ברגע שהגובלין הסתובב כדי לתקוף, הדרלס נתן אגרוף עם ידו הפנויה בפניו של הגובלין. כעת הגובלין רתח מזעם. הוא החל לתקוף במהירות עצומה וכעת היה נראה כי הקרב הזה הוא בשליטתו של הגובלין. מאחת המכות של הגובלין הדרלס התגלגל אחורה מהמכה. כעת הוא השתמש בדבר שלמד מפים. הוא רץ קדימה עם החרב מונפת ורגע לפני ההתקפה זרק את חרבו ליד השניה ודקר אותו. מרוב התרגשות שהצליח בביצוע התכסיס נתקע באותה תנוחה, והגובלין תקע את ברכו בבטנו וזרק אותו לאדמה. הגובלין נצח. השומר כתב את שמו של הדרלס וכתב "מתחילים".
"הבא בתור!" קרא השומר. כעת היה זה תור פים. פים ניגש לזירה. בבחירה שנתנה לפים, בחר גם הוא בחרב. לפני שהקרב התחיל, בא כומר אשר ריפא את הגובלין. פים התחיל. הוא החל לקפץ מסביב לגובלין. ברגע שרירותי שלדעת פים היה זה הרגע הנכון, אל אף כי לא היה הבדל בין מצבו של הגובלין במצב הזה לבין כל מצב אחר, פים קיפץ והחל לדקור במהירות את הגובלין תוך כדי צעקות. הגובלין, הגן בקלות מכל המכות. פים זינק אחורה.
'לעזאזל אני חסר סגנון! אני צריך לגוון' פים התרכז ' כן זה מה שאני אעשה!'. פים התחיל לעשות תנועות התקפה מזויפות כדי להפתיע את הגובלין, ושוב ברגע שרירותי לחלוטין שלפים נראה רגע מתאים, נתן מכה אמיתית. הגובלין שם את חרבו כנגד חרבו של פים. הגובלין הפגין מאמץ לראשונה בקרב, והתאמץ להחזיק את חרבו. כעת פים עשה סוף סוף מעשה ברגע לא שרירותי. כשפים הרגיש שהחרב של הגובלין לוחצת עליו במידה המרבית, הוא החליש את אחזיתו בחרב, והגובלין נפל קדימה. פים בעט בבטנו של הגובלין, ובא לתקוע את חרבו בצווארו של הגובלין. אך רגע לפני המכה, הגובלין זרק את המגן שלו לעבר הרגל של פים שעדיין הייתה על האדמה, כתוצאה מכך פים איבד שיווי משקל ונפל על גבו של הגובלין, ומשם על האדמה. הגובלין הרים את מגנו במהירות. ונסה לדקור את צווארו של פים, אך פים התגלגל הצידה. חרבו של הגובלין נתקעה קלות באדמה, וכעת פים רץ לעבר הגובלין. הגובלין, ללא כל הפתעה בידו הפנויה עצר את פים וביד בה ניסה למשוך את החרב, נתן אגרוף לפים. הגובלין לקח ברוגע את חרבו. וברגע שפים התאושש נצח הגובלין. השומר כתב את שמו של פים ולידו "מתחילים".
'בסדר... כבר ראיתי שתיים או שלוש קרבות איתו, אני אוכל לעשות הכי טוב שאני יכול כדי להביס את הגובלין הזה.' חשב מרטין.
"הבא בתור!" אמר השומר. מרטין נכנס. בבחירה שלו נתנה בין הנשקים בצע בחירה שונה מכל השאר. מרטין לקח פטיש. שקולו היה די פשוט. החרב משפיעה כשהיא דוקרת. אך אם פטיש לא רק מכה ישרה חזקה, כי הפטיש מכאיב משלושה כוונים, מלעיל, חזיתית, ומלרע.
'אוקיי לעומת הדרלס ופים, אני לא מנוסה. מעולם לא השתתפתי בקרב. אך עדיין נראה לי שיש דרך שבה אני אוכל לנצח. לדעתי אני אצטרך אסטרטגיה...' בזמן שמרטין חשב את זה הגובלין לא חיכה וכבר התקיף את מרטין. 'בסדר!! אם אני לא אחשוב על אסטרטגיה, אני מניח שאני אעזר בטקטיקה'. מרוב מחשבות הגובלין המשיך לתקוף. מרטין חמק מכמה מכות, מרטין זינק והכה את הגובלין בראש, וכשהגובלין התאושש מרטין הסתובב והפטיש העיף את הגובלין לצד.
'הו, טקטיקה נהדרת!'התעודד מרטין. מרטין התכונן לחזור על המהלך שוב, אך כשזינק, הגובלין דחף אותו עם המגן. הזעזוע מהמכה היה די חזק וגם מרטין נפל על הריצפה. מרטין התאושש אמנם די מהר אך אינו היה מרוכז. לכן אינו התחמק מהמכה שבאה מהגובלין. מרטין הועף אחורה קצת ואז הגובלין בא לנצחו אבל מרטין קפץ הצידה והתגלגל. מרטין הניף את הפטיש ובא לתקוף את הגובלין, אך הוא החמיץ במעט,וזו הייתה ההזדמנות של הגובלין. הגובלין נתן קצת מכות עם חרבו למרטין וניצח.
השומר רשם את שמו של מרטין וליד, מתחילים.
*גובלין- יצור ירוק ונמוך שהוא מאוד מכוער ואם הוא מדבר זה בקול צרוד ביותר. נכחד ממזמן.

[/spoiler]

תקשיב.. קודם כל ההקדמה ממש גרועה אין פירוט בכלל הכל הולך מהר מאוד הסיפור עצמו נחמד אבל מי ממלא את הריאות לנאום????? תגיד שעצר שניה או משהו... הפירוט בקרב הוא מעולה ואהבתי מאוד אני עוקב... אה.. וגם אף אחד לא יכול להתאושש כל כך מהר ממכת פטיש בראש... זה זעזוע מוח...

[B][SIZE=7]אין קשר בין הסיפור שלי למייפל סטורי. [/SIZE][/B]
[B][SIZE=7]אלו שמכירים את המשחק יזהו פה ושם דברים שלקוחים, אבל זה [COLOR=red][U]לא [/U][/COLOR]סיפור על מייפל סטורי.[/SIZE][/B]

סיפור אדיר!!!!!!!
תיאורים מושלמים, הקרבות מעניינים ועיניינים. אפשר להגיד שממש נכנסתי לסיפור ואם הבנתי את העלילה נכון, אז מאוד אהבתי אותה.
אני בהחלט מתכוון לעקוב. אם אתה מפרסם עוד פרק רק תודיע לי D:

אוקיי, תודה על התגובה.
זה בהחלט רעיון שתכננתי לעשות, רשימת אנשים שרוצים להיות מיודעים על פרקים. אני עכשיו אכתוב שזה אפשרי בהודעה הראשית. (אתה כבר נכלל)

ערכתי.. אני מרגיש יותר טוב ועכשיו קראתי הכל...

אין פירוט? טוב לדעתי לא קורה שם מספיק כדי שיהיה שם הרבה לפרט מעבר למה שהיה. בנוגע למילוי ריאות... סתם דרך ציורית להתבטא. אתה תראה במהלך הסיפור שאני מתבטא הרבה פעמים בצורות מאוד ציוריות ומוזרות. ובנוגע למכת הפטיש, קודם כל זה גובלין. אף על פי שהוא יצור שדומה במבנהו לאדם, הגוף שלו שונה משלנו, ובנוסף, אולי לא ציינתי את זה, אבל צריכה להיות לו קסדה.
מחר אני אוסיף את הפרק השני.

[QUOTE=LordAbizi;1214040]אין פירוט? טוב לדעתי לא קורה שם מספיק כדי שיהיה שם הרבה לפרט מעבר למה שהיה. בנוגע למילוי ריאות... סתם דרך ציורית להתבטא. אתה תראה במהלך הסיפור שאני מתבטא הרבה פעמים בצורות מאוד ציוריות ומוזרות. ובנוגע למכת הפטיש, קודם כל זה גובלין. אף על פי שהוא יצור שדומה במבנהו לאדם, הגוף שלו שונה משלנו, ובנוסף, אולי לא ציינתי את זה, אבל צריכה להיות לו קסדה.
מחר אני אוסיף את הפרק השני.[/QUOTE]
וואלה צודק.. ובאמת שכחת קסדה... וראיתי שאתה כותב בשפה גבוהה (רק בדיבורים) זה נחמד והכל אבל אני לא מת על זה שר הטבעות לקח לי מלא זמן כדי לסיים לקרוא אותו מהסיבה הזאת...

טוב, אז הוספתי אזכור של קסדה בפרק ההוא. ואגב, אני מעריך מאוד את התגובות הביקורתיות האלו. הן הוכחה טובה יותר מכל דבר אחר שמישהו קרא את הפרק. כמובטח, פרק 2.

[B]Chapter 2: A lesson of basic warrior[/B]
[spoiler]בסוף המבחנים של כל התלמידים, שלושת השומרים נגשו למבנה.
"אדוני, הנה כל התוצאות של המבחנים" אמר אחד השומרים, והניח רשימה על שולחן.
"תודה" אמר אותו אחד שנאם בבוקר. שלושת השומרים חיכו להוראה מהמנהל. המנהל שכתב את השמות של כולם מחדש רק הפעם על פי הקבוצות. כעבור זמן מה גמר המנהל לכתוב.
"קראו לכולם ולמבנה שלהם" אמר המנהל. זה המקום לציין שבית הספר היה מורכב מחמישה מבנים: המבנה של הלימודים הבסיסיים, המבנה של הלימודים המתקדמים והמבנה של הלימודים הגבוהים, ושני מבני מעונות, בהם יישארו התלמידים במהלך לימודיהם.
"כן!" אמרו השומרים, ולקחו את הרשימות החדשות. הם יצאו מהמבנה וקראו כל אחד לקבוצה אחרת וכל שומר הוביל את הקבוצה למקום אחר. מרטין הדרלס ופים הלכו אחרי השומר שהקריא את שמות קבוצת התלמידים המתחילים. הקבוצה הגיעה לשער של מבנה.
"תלמידים! זהו המבנה של אומוניות הלוחם הבסיסי. מכאן והלאה אתם תלמדו להיות לוחמים!" השומר זז מִפּתח המבנה וכולם נכנסו למבנה. מכל צד של המבנה, היו כ-30 דלתות מוזרות ובאמצע עמד איש.
"אני הוא סילינור. אני המורה של שיעורי הלוחם הבסיסיים, וכמסקנה בלתי נמנעת, נתחיל מהבסיס... אני עומד ללמד אתכם במשך כשנה וחצי. היום אתם תחזרו לביתכם בתום הלימודים, אך החל ממחר אתם תשנו כאן, בבית הספר. יש שני מבני מעונות, אחד לבנים, אחד לבנות. יש גדר ביניהם. בכל מעון יש שלוש קומות וחמישה מסדרונת, כשהקומה הראשונה היא כאן על האדמה. הכל מחולק לפי שכבת גיל ורמה. אתם תראו ותתמודד עם כל הסיבוך הזה מחר בבוקר, ובינתיים נעסוק בדברים יותר מהנים. כפי שאתם רואים יש כ-120 דלתות כאן. לכל דלת, בסופו של דבר, נגיע." אמר סילינור. סילינור היה די צעיר, עם שיער חום ועיניים קשוחות. "אני מניח שחלקכם יודעים קצת לחימה וחלקכם בכלל לא. אבל אני גם מניח שיש לכולכם נסיון קטן, הרי נלחמתם בגובלין. למען האמת כשהמנהל והמורים תכננו את זה, נתן המנהל לכל מורה להלחם בגובלין הזה. זה היה קל: חיכיתי שהוא יתעצבן ויתקוף אותי, ואז קפצתי מאוחריו וזרקתי את החנית שבה השתמשתי. אני רוצה שלאותה רמת קלות גם אתם תגיעו בסוף האימונים." הוא עצר לרגע וסקר את פני התלמידים המבולבלים והמשועממים שעמדו מולו, וככל הנראה כבר השתוקקו לשפד משהו. "כעת לשיעור הראשון שלנו, הסתערות. עקבו אחרי בבקשה". סילינור הוביל את כולם לדלת אחת, ובדרך הבחין שהם התחילו להתעורר קצת, ככל הנראה נוכח המחשבה שבקרוב יוכלו לשפד דברים כתאוות נפשם. את ההערכה הזו ביסס סילינור על הרגשות שלו עצמו כשהוא עצמו התחיל ללמוד לחימה.
"כשאתם נכנסים, אינכם יכולים למות שם. אך בבקשה אל תתפזרו, זה מרחב אינסופי". כשגמר לדבר סילינור בצע תנוחה מוזרה עם ידיו ומן אור ירוק זהר מסביב לכל אחד. הייתה זו "ברכת המעבר למימד המקביל", אם כי השם הזה לא עניין אף לו אחד מבין הנוכחים בחדר. כעת כולם עברו בדלת ואחרון היה סילינור.
"כפי שאמרתי, היום נלמד הסתערות. יש סבירות מאוד גבוה שבמהלך המסעות העתידיים שלכם תצטרכו לתקוף מצודה או מקום דומה. השיעור של היום ילמד אתכם איך. על הגבעה שמה יש גובליני קרב צמוד וגובלינים קשתים. הם מדמים כוח אויב שמתבצר לו, ומחכה למהלך שם. אל תדאגו, הם חלשים יותר מאותו אחד שנלחמתם מולו בבחינה. אז עכשיו אני אראה לכם כיצד אתם צריכים לכבוש את היעד. אתם צריכים להזהר ממתקפות ארוכות טווח ולרוץ מהר". סילינור המציא חנית יש מאין (אחרי הכל זה לא העולם האמיתי), והחל לרוץ לכוון הגבעה. הגובלינים הקשתים החלו לירות חצים. סלינור התמקד בכל חץ וחץ והצליח להתחמק מכל אחד. ולבסוף כשהגיע לגבעה, הוא הכה במהירות עם חניתו בגובלינים שהשתמשו בחרבות. מהמרחק הקצר הזה, לקשתות לא הייתה כל תועלת, ולכן אותם שמר סילינור לסוף. ואכן, כשהשמיד את כל הגובלינים עם החרבות, השמיד בקלות גדולה בהרבה את כל הגובלינים הקשתים. "אני מקווה שהבנתם את העקרון". אמר סילינור, בעודו חוזר לקבוצת התלמידים, ובעודו ממציא מחדש את הגובלינים. "כעת נראה אתכם קצת". סילינור הלך הצידה. "כל אחד בתורו!". על-פי רשימה שהייתה לסילינור הקריא את שמותיהם אחד אחד. ולאחר מספר ילדים הגיע תורו של הדרלס.
"באיזה נשק תשתמש?" שאל סילינור.
"חרב כמובן" השיב הדרלס. סילינור המציא לו חרב ונתן אותה להדרלס. הדרלס לקח את החרב והחל לרוץ קדימה. הגובלינים החלו לירות חצים. הדרלס התגלגל הצידה וכשבא חץ נמוך, זינק וחמק ממנו, תוך הפגנת הכושר שלו. לאחר ריצה אל הגבעה הדרלס תקף במהירות גובלין אחד וכולם החלו לתקוף אותו. הדרלס תקף בזינוקים והצליח לחסל שני גובלינים, אך התעייף מהקפיצות, וממפגן ההתעמלות שביצע בדרכו לגבעה, לכן מתקפותיו נהיו אטיות, אך בכל זאת הוא הצליח לחסל אותם. הדרלס ירד למטה לקבל את חוות דעתו של סילינור על התרגיל.
"הדרלס, היית די טוב, הבעיה היא, שאם לא היית בן אל-מוות פה, היית מת". אמר סילינור. "נפגעת יותר מדי פעמים בעימות החזיתי. ציונך הוא שבע מעשר". הדרלס חזר באי הבנה לשאר. הוא ניסה לספור באצבעותיו כמה סילינור נתן לו. הוא היה יכול להציג את המספר שבע לחוד, ואת המספר עשר לחוד, אבל לא את שניהם.
"מה אתה עושה?" שאל אותו מישהו אחר בקבוצה
"מנסה להבין כמה קיבלתי" ענה הדרלס
"אתה סתום, או שזוהי הצגה?" הוא שאל
"מה?" שאל הדרלס
"כמה טיפש אתה צריך להיות כדי לא להבין מה זה?!" הוא צחק
"ב-ס-ד-ר! מספיק! הוא לא שאל אותך, אל תגיב. אם הוא לא יודע, אולי תסביר לו? למה אתה חייב לעצבן?" שאל מרטין
"תודה" אמר הדרלס
"אני אעזור לך" אמר מרטין והושיט את עשר אצבעותיו מתחת לאלה של הדרלס. הדרלס הרים שבע אצבעות. (כזכור, מדובר בערך במאה ה-13,14 כשאנשים היו אידיוטים בדרך כלל ולא ידעו שברים פשוטים מה הם)
"אה לא רע" הסיק הדרלס.
הם המשיכו לחכות עד שהגיע תור מרטין. מרטין לקח פטיש. על אף כשלונו בשימוש בפטיש נגד הגובלין, הוא נהנה מאיכות הפטיש ולכן בחר בו. מרטין הביט בריכוז בגבעה והחל לרוץ. מרטין בניגוד להוראות של סילינור, לא התחמק מהחצים, אלה תפס אותם על הפטיש. כשהגיע לגבעה אסף אותם והחל לתקוף. מרטין הביא מכה עם הפטיש לאחד, תקע חץ בגוף של שני, העיף גוף של אחד מהם לעבר הקשתים ולבסוף הרג אותם. מרטין ירד לקבל את הציון.
"מרשים ביותר. מסוגנן מאוד, אך אם היו אלה חצי פיצוץ, ברגע שהיית תופס אותם על הפטיש, לא היה לך פטיש..." אמר סילינור. "בכל זאת אתה מקבל ממני תשע מעשר!". מרטין חזר לחבריו.
"לדעתי תשע מעשר זו תוצאה מצוינת!" אמר מרטין. "טוב פים, כעת נראה איך אתה מסתער". ותורו של פים לא איחר לבוא. פים לקח גם חרב. הוא חכה שהגובלינים יחלו לתקוף. ברגע שהוא ראה שהם לא שמים לב אליהם, הוא העליב אותם, נזכר בסיפורו של סילינור בנוגע לאיך שהביס את הגובלין ההוא. הגובלינים שמו לב והתרגזו והחלו לתקוף. ברגע שלדעתו של פים החצים היו במרחק הנכון, הוא החל לרוץ בצורה חסרת משמעות ודי מוזרה. אך נראה כי צורת הריצה הזאתי אפשרה לו כמעט ולא להפגע מהחצים. פים הגיע לגבעה. הוא התחיל לתקוף בדרך לא שגרתית. הוא תקע את החרב באדמה וציפה שהגובלינים יתקיפו אותה. נראה כי רק גובלין אחד תקף אותה. לפי התוכנית של פים זה אמור להספיק. פים החל לרוץ מסביב לחרב כשכולם (למעט אותו גובלין שהחליט לתקוף את החרב) רדפו אחריו וכשהשלים שלושה סיבובים לקח את החרב,והגובלין שהתעסק בה נחתך מהחרב ואז חסל את שאר הגובלינים כי היו קרובים. פים היה גאה בעצמו וירד למטה לקבל את הציון.
"אני חייב לאמר, דרך מעוותת לנצח חבורה של מפלצות, חשוב לציין כי היא גם מקורית... אך עובדת רק על מפלצות בורות כמו גובלינים, אם היה זה חבורה של קטלומסיס שהם יותר חכמים, בכלל לא היו תוקפים את החרב והיו שורפים אותך מלכתחילה. שמונה מעשר בשבילך" אמר סילינור. סילינור חזר לשאר.
"זה מבאס!! הייתי בטוח שאני אקבל תואר מצטיין!" זעם פים
"אל תגזים. זה בסך הכל השיעור הראשון שלך בלחימה, אתה כבר רוצה הצטיינות?!" שאל מרטין.
"צודק אבל עדיין.."אמר פים.

ובכן לאט לאט, חלף הזמן, העונות חלפו, הדרלס פים ומרטין התבגרו, למדו וצברו ניסיון. אך לא רק זה עבר עם הזמן. באותו זמן, הג'מוזה חיפש משרתים שיעזרו לו לחזור למלוא העוצמה.

"אני מרגיש חזק יותר. הודות לפריצת גבולות העותק, השתחרר הקסם שומר המצב, שלכד אותי לפני כשבעת אלפים שנה" אמר הג'מוזה למשרתיו. "לא ציפיתי שיחכו לי כל-כך, הרי בגדתי בטיסנומיר, אך מה קרה מאז? אינני זוכר עוד. כנראה אז החל לפעול עלי הקסם"
"אדוני, בנו של טיסנומיר, הגמניוס, בתור נקמה רצה רצה לחסל אותך, הוא שלח מספר מפלצות גדול כדי לתקוף, אך אנו משרתנו הנאמנים נלחמנו עבורך. וגם נלחמנו לא רע. עד שהאבירים של מונטספור הגיעו..." אמר אחד המשרתים
"הם?! בשם כל מלאכי הטוּב! הייתי מעדיף להיות מובס על ידי צוות של קרקס מאשר על ידי האבירים של מונטספור... לא יאומן פשוט.." זעם הג'מוזה. (כידוע, בני אדם מקללים בשם של יצורים מהגהנום. אז בשם מי יקלל מלך הגהנום?)

חמש שנים עברו מאז שהדרלס פים ומרטין למדו לראשונה מלחמה. הם למדו מתקפות רבות עוצמה, הם למדו על ההסטוריה של הג'מוזה ולמדו על עקרונות מסע. הם למדו שמומלץ לבצע מסע בקבוצות, כשכל קבוצה צריכה להיות מגוונת עד כמה שאשפר.
"הדרלס, פים, אז אני מניח שאנחנו נפרדים כאן. טוב אנחנו נפגש יום אחד ככל הנראה. להתראות" מרטין הלך הצידה.
"מרטין חכה! אז מאיפה אתה תתחיל מסע?" שאל הדרלס.
"אני מניח שאני אסתובב בין בתי הספר ואשיג חברים. להתראות" מרטין הלך ונפרד מחבריו, בינתיים.

הערה: עוד על סיפורים מתקופת הלימודים של מרטין בבית הספר יהיה ניתן למצוא בספיישל מיוחד, שיפורסם בתום ה-ARC הנוכחי (שכמעט הגעתי אליו בנושא הראשון של הסיפור).
[/spoiler]

פרק מעולה! מוזר קצת שהזמן עובר מהר אבל זה לשיקולך.
עוד שאלה, לא הבנתי למה הוא אמר שהוא מעדיף להיות מובס ע"י צוות קרקס מאשר אנשים ממונטספור??
עוד פרק מעולה.
מחכה לפרק הבא!

הזמן עובר מהר כי מה שקורה כאן לא חשוב. עיקר הסיפור אינו להעביר 5 שנים של אימונים של מרטין.
לשאלתך השנייה, התשובה תתבהר בפרק 7.

תתקדם מהר הפעם D:
מחכה בקוצר רוח לפרק שבו עצרת אז .

בערך כנרשמתי הסיפור פעל, קראתי קצת ולא ממש אהבתי.
אבל עכשיו, אחרי קריאה של שני הפרקים, יש לי תובנות אחרות מהסיפור.
1. אתה באמת מטורף.
2. אתה טוב מאוד בכתיבת סיפורי פנטזיה .
(אני משער שגם בכתיבת סיפורים מז'אנרים אחרים, אבל זו השערה)
3. זה סיפור יפה וטוב מאוד.
4. העובדה שאתה משתמש בשפה גבוהה בסיפור, מתאימה לזמן שבו הוא מתרחש מאוד.
5. כל הכבוד. אשתדל שלא ימאס עליי לקרוא את הסיפור שלך לאחר עשרה פרקים או פחות.

תודה על התגובות; פרק 3.
(The Flupy, אני מודה לך שאתה עוזר לסיפור שלי לנצח את עצמו, אבל בבקשה תעשה זה באמצעות תגובות ברוח (שים לב, ברוח, לאו דווקא בפורמט) הטופס שלי בהודעה הראשונה).
[B]Chapter 3: Devil’s sanctuary part I[/B]
[SIZE=2][SPOILER]
[SIZE=2]חמש שנים. חמש שנים של אימונים עברו על מרטין. הוא היה הרבה יותר קשוח. הוא גם היה הרבה יותר בוגר.[/SIZE]
[SIZE=2]'על פי העצות שמרדון אמר לנו, אנחנו צריכים לדאוג לקוסם בהתחלה. אני מניח שכך גם אעשה. כפר הקוסמים הכי קרוב הוא בנטילסדור. אעשה את דרכי לשמה' הרהר מרטין בדברי אחד מהמורים מבית הספר, והחל ללכת בדרך. לפתע כמה ענקי חול תקפו אותו. מרטין חייך והסתער עליהם. כשהגיע אליהם קפץ מאחוריהם, כאשר ענקי החול הסתובבו, השתמש באחת ההתקפות שלמד. הוא נעצר קצת ואז החל להסתובב כשפטישו מונף ופגע כך בכל ענקי החול.[/SIZE]
[SIZE=2]ענקי החול התמוססו, וכשמרטין ראה שהמזיקים הקטנים הושמדו, המשיך הלאה. לאחר הליכה של יומיים הגיע מרטין אל שערי העיר נטילסדור.[/SIZE]
[SIZE=2]'ב-סדר. אני צריך עכשיו למצוא את בית הספר. אז אני אמצא שם משהו שגם גמר ללמוד, ואצרף אותו אלי'. אך הסתבר שזה לא היה פשוט כמו שמרטין ציפה לו. אצל הקוסמים היו ארבעה סוגים של קוסמים. כאלה שהתמחו בקסמי הקדושה ושרתו את האלים, הכמרים, כאלה שהתמחו בכישוף של האש, והרעלים וכאלה שהתמחו בכישוף של ברקים וקרח, המכשפים. רגע, כתבתי ארבעה וציינתי שלושה. טוב נו. לעיתים נדירות יותר, היה ניתן לפגוש, קוסמים שהתעסקו בטבע, הדרואידים. לתמימותו, מרטין חשב שקוסמים הם כמו לוחמים: כולם קוסמים באותה מידה ומשתמשים באותם קסמים. מרטין ניגש לבית הספר.[/SIZE]
[SIZE=2]"מתי נגמרים פה הלימודים?" שאל מרטין את אחד השומרים.[/SIZE]
[SIZE=2]"הם נגמרים היום" אמר השומר. מרטין שמח מאוד. הוא לא יצטרך להמתין הרבה. מרטין חיכה במשבאה אחת של העיר. מרטין ידע שמסע זה דבר ארוך. וקנה שם קצת אוכל למקרה שיהיה צורך עתידי. מרטין דיבר עם האנשים שם ומדי פעם יצא לבוק אם נגמרו כבר הלימודים. מרטין המתין במשך כמה שעות, עד שסוף סוף הרגע לו חיכה הגיע. הוא חיפש משהו שממבט יוכל לראות שהוא מתאים למסע. הוא לא היה בטוח איך הוא ידע מי מתאים, אבל הוא סמך על תחושת הבטן שלו. הוא מצא אחד שנדמה היה לו כי הוא מתאים למסע. הוא ניגש אליו.[/SIZE]
[SIZE=2]"שלום. קוראים לי מרטין ואני גמרתי את הלימודים של הלוחם. תוכל לאמר לי את שמך?" שאל מרטין[/SIZE]
[SIZE=2]"שמי הוא אנבסיל" ענה אנבסיל "מה תרצה ממני?"[/SIZE]
[SIZE=2]"רציתי לדעת האם תרצה להיות במסע איתי. אני יוצא למסע נגד הג'מוזה" אמר מרטין. אפשר לטעון שיש משהו אבסורדי ויומרני באמירה שכזו, אך בתקופה ההיא שכולם היו בהיסטריה מחזרתו של השד האגדי, כל אחד שהצליח לשים פח על הראש שלו, ומקל עץ כנשק, היה נחשב בעיני הכל מישהו שיכול במלוא הרצינות להפיל את הג'מוזה. מרטין אפילו היה במצב טוב יותר, הוא עבר הכשרה של חמש שנים לאימוני לוחם. לכן, לא היה שום אבסורד בהצהרתו.[/SIZE]
[SIZE=2]"אני לא יודע. יתכן וברקים וקרח לא כל כך יועילו לך..." אמר אנבסיל[/SIZE]
[SIZE=2]"למה אתה מתכוון? אתה לא אמור לדעת את כל סוגי הקסמים?!" שאל מרטין "אחרי הכל, גמרת היום את הלימודים!"[/SIZE]
[SIZE=2]"לא. רק מאגים מאוד חכמים לומדים הכל. יש כאלה שמנסים לדעת הכל, אבל אז הם יודעים הכל במידה שטחית ולא עמוקה. אני רק למדתי ברקים וקרח, במידת העומק שבה מלמדים בלימודים הבסיסיים." אמר אנבסיל.[/SIZE]
[SIZE=2]"אני מבין... אולי בכל זאת אתה תועיל" אמר מרטין, שכן לא היה יכול להעריך את השימושיות של סוגי הקוסמים, ולו רק מפאת העובדה שלא ידע אילו סוגי קוסמים קיימים. זוהי בורות שהוא העדיף לשמור לעצמו.[/SIZE]
[SIZE=2]"אם כך אני מצטרף אליך" השיב אנבסיל. השניים לחצו ידיים. (דברים שוליים כגון סידורים פורמליים של אנבסיל עם משפחתו חסרי כל משמעות, ולכן התרחשו בפרק זמן בר - הזנחה)[/SIZE]
[SIZE=2]"בסדר, לדעתי צריך למצוא עכשיו..." אמר מרטין, מנסה להזכר בעוד פניני חכמה של מוריו, אך חוט המחשבה שלו נקטע בטרם עת.[/SIZE]
[SIZE=2]"לא!!!" צעק איש שהגיע בריצה ובדמעות "זה.. מסוכן!! צריך לברוח!!!"[/SIZE]
[SIZE=2]"מה לאזעזל?!" שאל מרטין[/SIZE]
[SIZE=2]"לאחד היערות בסביבה.. יצור אכזר שקוראים לו איילוור הגיע. באותו יער גם היתה בקתתי" אמר האיש, מיבב.[/SIZE]
[SIZE=2]"אני לא מבין. מה איילזור עשה?" שאל מרטין בחוסר הבנה, בלבול והפתעה.[/SIZE]
[SIZE=2]"איילזור, אמר שאם תוך יומיים אני לא מעניק לו שליטה ביער, הוא יספר לג'מוזה שיבוא וישתלט על העיר!!!" אמר האיש "וזה לא בסמכות שלי לתת לא שליטה ביער, כן? אני סתם חקלאי, כורת עצים... מוכר אותם לאנשים שעושים איתם דברים. צריך לפנות להנהלת נטילסדור לדברים כאלו... ניסיתי להסביר לו, אבל הוא התנשף בצורה השטנית שלו ושום דבר לא עבד, אז.." הוא המשיך לקטר, אך הפעם היה זה תורו של מרטין לקטוע.[/SIZE]
[SIZE=2]"כבר מאבק עם הג'מוזה מה?" שאל מרטין[/SIZE]
[SIZE=2]"חכה, זה לא יכול להיות." התערב אנבסיל, כשהגיע תורו לקטוע מישהו אחר. "למדנו את ההיבט הקסמותי של הג'מוזה. אם זה נכון שהוא התעורר כשאלברט ופרד חצו את הגבול של השכבות העליונות של השטנים, לג'מוזה עדיין לא אמור להיות מספיק כח כדי להגיע אל פני האדמה. אם החישוב נכון אז אפילו הוא לא מסוגל לייצר עדיין את המשרתים החזקים שלו. פירוש הדבר, שאו שהוא לא שיייך לג'מוזה וסתם מאיים, או שהוא כן שייך לג'מוזה אבל לא לייצורים החזקים ביותר. בכל מקרה-"[/SIZE]
[SIZE=2]"לא! הוא חייב להיות של הג'מוזה! הוא פשוט.. מפלצת!!" אמר האיש, כשכעת חזר אליו התור של הקטיעה. הוא עיווה את פניו באימה כשנזכר באיילזור "אם אתם רוצים לעזור לי אני אוביל אתכם לבקתתי".[/SIZE]
[SIZE=2]"בסדר. אנחנו נעזור לך" אמר מרטין והסתכל על אנבסיל. אנבסיל הנהן. האיש הוביל את שניהם ליער ולבקתה.[/SIZE]
[SIZE=2]"הנה.. זה אמור להיות.. פה" הצביע האיש. האיש נתן למרטין ואנבסיל לעקוף אותו.[/SIZE]
[SIZE=2]"אני לא מבין מה הג'מוזה מוצא בהם, הם מפגרים" לחש האיש ושינה צורתו. מרטין ואנבסיל פתחו את הדלת וראו שם איש שנראה כמו האיש שהוביל אותם חסר הכרה.[/SIZE]
[SIZE=2]"מה לאזעזל?!" צעק מרטין. מידת אי ההבנה של מה שקרה סביבו הרקיעה שחקים.[/SIZE]
[SIZE=2]"מלכודת!!!" צעק אנבסיל. איילזור הגיע. איילזור היה צרצר כחול בגודל בן אדם, שידיו היו כסכינים.[/SIZE]
[SIZE=2]"נכון. טפשים. מלכודת!" צחקק איילזור.[/SIZE]
[SIZE=2]"תלחם!!" צעק מרטין. מרטין התרכז בכוחו והביא מכה מאוד חזקה עם פטישו. טוב היא הייתה חזקה, אלמלא זה היה גובלין. אך הגובלינים נכחדו זה מכבר, ואיילזור לא זז במעט מהמכה.[/SIZE]
[SIZE=2]"ניטוס, מורטס, הניו!!!" צעק אנסביל את מילות הקסם ושלח כדורים אדומים זוהרים שנקראו פצצת קסם על איילזור.[/SIZE]
[SIZE=2]"טיפשים, לא תנצחו אותי עם העצמה הזאת!!!" צחק עליהם איילזור. במהירות איילזור נעלם. בלי לראות כלום מרטין לפתע התעלף ולפני שאנבסיל הספיק להבין מה קרה גם הוא התעלף. "מצויין. הג'מוזה יהיה מרוצה. הזמן יודע למה, כי אינני מבין איזו תועלת יש בבני האנוש חסרי הבינה האלו. עלי לחזור". איילזור יצר דלת לשכבת השטן העמוקה ונכנס לשם יחד עם גופותיהם של מרטין ואנבסיל.[/SIZE]
[SIZE=2]עברו מספר שעות.[/SIZE]
[SIZE=2]מרטין החל קצת להתעורר. הוא שם לב שהוא היה ערום במיכל עם נוזל שהזכיר מים, אך מרטין לא נחנק. לידו גם ראה מיכל עם אנסביל ערום ועוד מיכל עם אדם לא מזוהה ערום גם כן.[/SIZE]
[SIZE=2]"מה.. קורה כאן?" שאל מרטין. איילזור הופיע.[/SIZE]
[SIZE=2]"הו הנה נראה שכולכם כבר ערים... ברוכים הבאים לספרות השטן! מלבד האבירים של מונטספור, אלברט ופרד, ואולי עוד קצת תמהוניים, אתם היחידים שהגעתם לפה!! הצטרפו לחגיגה!" ציחקק איילזור.[/SIZE]
[SIZE=2]"אני רציני!!" רתח מרטין, שוכח שאין בכוחו לעשות דבר במצב הזה.[/SIZE]
[SIZE=2]"שקט ילד, שקט" אמר איילזור ולפתע הופיע מן איזו אש בתוך הנוזל ומרטין נפגע ממנה ונפל קצת. "אל תנסו להשתחרר. כפי ששמתם לב נשקיכם לא אצליכם, והמיכל הזה חסין לקסמים ולא נותן לקסם לעבור דרכו. הג'מוזה זקוק לכוחות. לכם יש קצת כח מנוצל והרבה לא מנוצל. אנחנו נאמן אתכם פה וכשתהיו חזקים, נקריב אותכם בשביל הג'מוזה האדיר!"[/SIZE]
[SIZE=2]"ומה אם אנחנו מתנגדים?" שאל הזה שהיה במיכל השלישי.[/SIZE]
[SIZE=2]"תהפכו לשדים, כדי לעזור לג'מוזה למצוא עוד כמוכם שכן יסכימו להיות מוקרבים" השיב איילזור, בלי ממש להבין מה הוא אומר. זה מה שהג'מוזה הכריח אותו לאמר, ומי היה הוא כדי להפעיל שיקול דעת.[/SIZE]
[SIZE=2]"לדעתי, כדאי ששלושתנו נתייעץ. האם זה יהיה אפשרי?" שאל מרטין. איילזור הרהר קצת. בהוראות שקיבל לא נאמר כלום על מצב כזה. לכן הוא הסכים, במחשבה שתוכניתו היא תכנית אל-כשל, ואין בכוחותם של שלושת בני האדם לעשות דבר נגדה. הוא הזיז את ידיו ושלושת המכלים התמזגו.[/SIZE]
[SIZE=2]"כעת אני אומר שאנחנו נוכל בהתחלה להתאמן איתם, אך כשנהיה מוכנים פשוט נברח מפה" לחש מרטין[/SIZE]
[SIZE=2]"בסדר בסדר!! קודם כל אני רוצה לדעת איך קוראים לכולם פה!" אמר האיש שהיה במיכל השלישי, מתרגז מעט.[/SIZE]
[SIZE=2]"אני לוחם. קוראים לי מרטין" אמר מרטין[/SIZE]
[SIZE=2]"אני מכשף של ברקים וקרח, אנבסיל" אמר אנבסיל.[/SIZE]
[SIZE=2]"אני קשת, קוריאם לי ברנז" אמר ברנז. "לגבי התכנית שהצעת, מרטין, היא טפשית מדי. לא נראה לך שהם כבר חשבו על זה?!"[/SIZE]
[SIZE=2]"יש בזה משהו..." אמר מרטין.[/SIZE]
[SIZE=2]"גם מרד לא יהיה רעיון טוב, לפי רמת הניסיון שלך מרטין, הכח שלי, לגביך, ברנז, אני לא יודע, אבל לא נראה לי שאפילו אתה תעזור, אחרי הכל, גם אתה נפלת בפח וגמרת כאן. לא נוכל להתמרד ויתכן שיש פה עוד מפלצות לא חלשות מאיילזור" אמר אנבסיל[/SIZE]
[SIZE=2]"אז מה שאתה משאיר לנו פה זה.. לשרת את הג'מוזה?!" שאל מרטין [/SIZE]
[SIZE=2]"לא. אולי יש דרך. אנבסיל הלמדת שיגור?" שאל ברנז[/SIZE]
[SIZE=2]"כן אבל..." אמר אנבסיל[/SIZE]
[SIZE=2]"טוב. אולי הוא משקר" אמר ברנז[/SIZE]
[SIZE=2]"נגיד. מה אתה רוצה שאעשה עם השיגור?" שאל אנבסיל[/SIZE]
[SIZE=2]"תנסה להגיע לבגדים שלנו..." אמר ברנז[/SIZE]
[SIZE=2]"חכו, רבותיי, יש לי רגע משהו לעשות. אני משאיר אתכם כאן כי לא תוכלו לברוח!!" אמר איילזור. הוראותיו אמרו בבירור שאין להשאיר את אחד המיכלים יותר מדי זמן ללא השגחה. למרות שבגיהינום למושג זמן לא הייתה משמעות (ולפעמים הזמן אף נתפס כיצור מרושע ונורא, ביחס לאמות מידה של שדים), איילזור הניח שעבר מספיק זמן שהוא השאיר את המיכל האחרון ללא השגחה. איילזור הלך משם.[/SIZE]
[SIZE=2]"בסדר. אני אנסה" אמר אנבסיל והצמיד את ידיו, התרכז בבגדים שלו ושל מרטין ולפתע נעלם.[/SIZE]
[SIZE=2]"ידעתי!! הוא אמר שקסם לא עובר דרכו לכוון שלו. לכוון ההפוך הוא עובר!" אמר ברנז[/SIZE]
[SIZE=2]"אה... מתוחכם ביותר!" אמר מרטין. אנבסיל הופיע לחדר שהיה מוקף בדלתות עבות.[/SIZE]
[SIZE=2]"אני מניח שפה יש בגדים.." לחש אנבסיל. אחרי הכל, הוא השתגר לכיוון הבגדים, וכל עוד לא התקינו פה מלכודת מבלבלת שיגור מתוחכמת ביותר, הוא גם אמור להגיע לשם.[/SIZE]
[SIZE=2]"בואו נבדוק מה שלום האסירה..." נשמע קול מוכר מבחוץ. אנבסיל נבהל ונכנס לתוך תיבה שהייתה שם. איילזור פתח את הדלת ועבר בדלת אחרת.[/SIZE]
[SIZE=2]"זה היה קרוב.." אמר אנבסיל ויצא בבגדים שלו כשהוא מחזיק את הבגדים של השאר. אנבסיל הצמיד ידיו וחשב על מרטין וברנז ואז הוא הופיע לידם. "בגדים בבקשה!"[/SIZE]
[SIZE=2]"מעולה!! זה כבר צעד אחד החוצה מפה!!" שמח ברנז "נראה אם הוא אמר שלא נוכל לצאת כי הנשקים שלנו לא אצלנו, או כי נשקנו חסרי כח לדבר הזה". כולם הבינו את הרמז וניסו תקוף את המיכל. ניראה כי המיכל נסדק קצת. לאחר הרבה תקיפות על המיכל הוא נשבר.[/SIZE]
[SIZE=2]'נראה שהאסירה עדיין לא התאוששה..' הרהר לעצמו איילזור, בעודו בוהה באישה ערומה חסרת הכרה שהייתה במיכל זהה לזה שבו לכד את כל האחרים. לפתע קול שבירה נוראי נשמע במקום אחר 'מה זה הרעש הזה?!' תהה איילזור הלך חזרה לחדר שבו היו מרטין, אנבסיל וברנז. [/SIZE]
[SIZE=2]"לעזאזל, זה היה רועש מדי! תחפשו מסתור, כולם!" אמר ברנז. הם התחבאו, וכעבור כמה רגעים שמעו קול צעדים.[/SIZE]
[SIZE=2]"מה לעזאזל?! הם ברחו!! חשבתי שאי אפשר לשבור את זה!! הג'מוזה יכעס!!!" התעצבן איילזור כשראה את כשלון התכנית האל-כשל שלו. הוא הלך לקרוא לשאר המשרתים של הג'מוזה שישמרו. ברנז סימן לכולם לבוא אליו.[/SIZE]
[SIZE=2]"הם חושבים שאנחנו מסתובבים חופשי פה" אמר ברנז[/SIZE]
[SIZE=2]"חכה יש פה עוד 'אסירה'" אמר אנבסיל[/SIZE]
[SIZE=2]"למה אתה מתכוון?" שאל מרטין[/SIZE]
[SIZE=2]"בזמן שחפשתי את הבגדים שמעתי את איילזור אומר שהוא יבדוק מה שלום האסירה" אמר אנבסיל.[/SIZE]
[/SPOILER][/SIZE]

פרק מדהים, אהבתי מאוד, למרות שלא תיארת את ברנז ואת אנבסיל...
אבל אולי זה יתרון, הרי גם בשר הטבעות השתמשו בשיטה הזאת כדי לפתח את דימיון הקורא ולגרות אותו לחשוב על הדמויות.
זה פרק עלילה בעיקר ולא קרב, אבל זה גם חשוב. מחכה לפרק הבא!

אני לא מייחס חשיבות רבה למראה שלהם, ולכן לא כל כך טרחתי לתאר אותם באמת.
תודה על התגובה.

>:
טוב בגלל שאחריי כמעט שנה (אם אני לא טועה )שוכחים דיי בקלות אני קורא את הפרקים בפעם השניה (והם עדיין מדהימים) מחכה כבר שאת החבר הרביעי בקבוצה ^^

[RIGHT]שנה מאז הפרסום הראשון, כן.
פרק 4.
[B]Chapter4: Devil’s sanctuary part II[/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT]'אז... לדעתי העמדתי פנים שעדיין לא התאוששתי מספיק זמן..' חשבה לעצמה האסירה, בעודה כלואה במיכל עם הנוזל. היא פתחה את עיניה והתחילה להסתכל סביב. 'לדעתי אני פועלת בתזמון מושלם. אני לא הכי חשובה פה. לעומת זאת אני עלולה להיות הכי מסוכנת פה'. היא חייכה לעצמה, נעמדה על רגליה, והחלה להתעסק קצת עם חיבור מכסה המיכל לשאר המיכל. 'חייבת להיות דרך...' היא חשבה והצליחה לנתק אותם. היא חייכה לעצמה ויצאה. 'עכשיו בואו נמצא את הבגדים שלי...'. היא הסתכלה לרגע וראתה דלת אחת בחדר. היא התגנבה חרש ממיכלה החוצה. היא נגשה לדלת והצליחה לפרוץ אותה. בחדר הייתה תיבה. 'אם זה לא הבגדים שלי אז מה זה?' היא פתחה את התיבה לבשה אותם ויצאה.
בה בעת, מרטין, אנבסיל, וברנז החלו ללכת.
"ובכן, הם חושבים שאנחנו מסתובבים פה חופשי. נגרום להם לחשוב ככה!" אמר ברנז.
"אני לא יודע.. הם צריכים להיות מסוכנים..." אמר מרטין
"צא ממצב הרוח הזה! אנחנו כבר לא במיכל הזה..." אמר ברנז, מנסה להחדיר בהם מעט מרץ, בידיעה שככל הנראה יזדקקו לו בקרוב.
"בקרוב תחזרו..." אמרה מפלצת שנראתה כמו דוב עם פרווה כחולה שכסתה אותו, שהופיעו משום מקום לידם.
"לתקוף!!!" צעק מרטין. מרטין רץ אל המפלצת והביא לה כמה מכות עם פטישו. אנבסיל השתמש בפיצוץ הקסם ברנז ירה מספר חצים לעבר המפלצת. המפלצת חטפה את המכות ואז הבעתה נהייתה רצינית. היא העיפה את מרטין עם טפריה בצורה קשתית מושלמת. אנבסיל השתמש במכת הקרח והופיע קרחון מעל המפלצת ואז הוא פגע בה. המפלצת עשתה שלושה צעדים אחורה כתוצאה מהפגיעה וברגע שהתכוונה להסתער על אחד מהם, ברנז ירה שני חצים בבת אחת לכוון ידיה וידיה נתקעות בקיר.
"מכאן אני יכול להמשיך" אמר מרטין. מרטין רץ קדימה בעוד שאנבסיל בצע את מכת הכח והם חסלו את המפלצת.
"קרב טוב!" שיבח מרטין את שותפיו, ושלושתם התקדמו.
במקביל, אחד המשרתים הבחין באישה. האישה חייכה עליו בעצבנות ודקרה אותו במהירות עם סכינה.
"קלי קלות" היא לקחה את הגופה שלו. היא לקחה את הלבוש המשמעותי שלו ולבשה אותו מעל הלבוש שלה. היא הכירה את היצורים האלו טוב מאוד. הם הסתכלו על הכל בצורה ממוצעת. הפרטים לא עניינו אותם. הם ראו את מה שהכי בולט. היא המשיכה להסתובב ונראה ששאר המשרתים חשבו שגם היא משרתת. היא המשיכה להסתובב באזור עם יכולת את ההתחבאות המאוד טובה שלה. לפתע היא ראתה שלושה מפלצות שהיו דומות לאלה שמקודם תקפו את ברנז, מרטין ואנבסיל. היא נכנסה מיד למצב רוח לחימתי והחליטה שעליה להלחם בדובים האלה. היא התגנבה מאחורי אחד מהם. שלושת המפלצות דברו בשפה לא מובנת ופתאום אחד מהם נפל.
"מה לעזאזל?!" שאלה אחת המפלצות, עדיין בשפה לא מובנת. האסירה הרימה את הסכין שלה,
"פצצת השנסווי!!!" היא צעקה ומסביב לסכינה הופיעו האותיות היווניות אלפא, ני, פאי, למדה, אומגה ופסי. ששת האותיות נכנסו לסכינה ואז היא דקרה שש פעמים במהירות את המפלצת. המפלצת לא חוסלה אך תקפה, אך האישה התחמקה בקלות מכל ההתקפות. שתי המפלצות הקיפו אותה והבעת הפנים שלה השתנתה למורגזת ולפתע ברנז, מרטין ואנבסיל ראו את זה קורה.
"אני מניח שצריך לעזור לה" אמר מרטין. מרטין רק הוציא את הפטיש שלו אך עדיין לא תקף, שכן הוא הבחין שברנז ירה שני חצים לעבר המפלצת והמפלצת התמוטטה. האישה הסתכלה מאחורה, המפלצת השניה באה לנצל את ההזדמנות, אך מרטין במהירות הסתער על המפלצת בתאום עם אנבסיל שירה את מכת הקרח על המפלצת וכך חסלו גם את השנייה.
"את בסדר?" שאל מרטין
"בואו נגדיר את זה כך, רק זרזתם את תהליך ההבסה של המפלצת" היא אמרה באדישות.
"תני לי לנחש, את גם הגעת לפה על ידי סיפור מפגר על מפלצת שקוראים לה איילזור" שאל מרטין עם נימת עצבנות בקולו.
"בדיחה טובה, באמת האמנת לשטות הזאת?! אתה לא מנוסה. אני ידעתי שזה שטויות ותקפתי אותו. אך הוא נעלם פתאום ואז התעלפתי במהלך הקרב. הוא מן יצור כזה שאני ארצה להביס יום אחד" היא אמרה באדישות, ויתכן שגם קצת עצב.
"את כנראה מאוד מנוסה.." אמר מרטין
"ברור שאני מנוסה! אני יצאתי למסעות עם הרבה אנשים אבל הבעיה היא שכולם נלכדו במבוך ולא יכלו לצאת או נרצחו או התאבדו משגעון או..." התחילה להסביר בניסיון להזכר בכל המקרים למה לא הביסו את הג'מוזה "ומקרה שהיה מאוד נפוץ גם כן, זה שאנשים נמשכו אליי, וזה גרם להם לאבד כל שפיות דעת ולהתנהג כמו קופי אדם. בדרך כלל קבוצות שמוצפות באנשים כאלה לא שורדות זמן רב...". מרטין עיקם את פניו. השגרתיות הקלה בה היא הזכירה את כל אותם אנשים שמתו, או שחייהם נהרסו גרמה לו לחוש לא בנוח, נוכח המחשבה שיום אחד יהפוך להיות אחד מהם.
"אם כבר מדברים על 'מסעות' אני מרטין ואני מטייל במטרה להלחם ולנצח את הג'מוזה. האם את תצטרפי אלינו?" שאל מרטין בניסיון נואש לעצור את שטף דיבורה אודות מסעות כושלים.
"תן לי לנחש, הקוסם והקשת שמה גם אתך?" שאלה האישה
"כן, הקוסם הוא אנבסיל והקשת הוא ברנז" אמר מרטין
"בסדר. אני אצטרף. אם שרדתי כמעט אינסוף מסעות, עוד אחד לא יזיק.. אני ג'אוורה" אמרה ג'אוורה. כולם החלו להסתובב באזור בניסיון למצוא יציאה.
"רק רגע. אם נצא מפה, לא נראה לי שנוכל לחזור לאדמה" אמר ברנז.
"יש בזה משהו, לכן אני מחפש מגילות של דלת לפני הקרקע" אמר אנבסיל.
"רעיון טוב" אמר מרטין לאנבסיל. הם המשיכו להסתובב ובדרך פגשו קצת מהדובים שממקודם פגשו. הם לא היוו אתגר רציני במיוחד, לכח המשולב של ארבעתם יחד.
"עצרו!" אמרה ג'אוורה "אני שומעת את איילזור האזינו גם אתם..."
"לא! לא יכול להיות שגם היא השתחררה! הג'מוזה יחסל אותי. אני אביא אותם אל הג'מוזה מיד!" אמר איילזור ונשמעו קולות צעדים.
"אני מניחה שכולכם הבנתם מה זה אומר...." לחשה ג'אוורה בנימה של משהו לא טוב עומד לקרות.
"להלחם באיילזור?" השיב מרטין מרטין בלחישה באותה נימה.
"לא נראה לי שיש אפשרות אחרת" השיבה ג'אוורה. כולם נראו מודאגים. כנראה שהם לא לחשו מספיק טוב, כי לפתע נשמעו הצעדים של איילזור קרובים מתמיד "הנה הוא בא!!!". מרטין הכין את הפטיש שלו וכולם היו מוכנים.
"זה אתם אסירים, לא האמנתי שתוכלו לברוח.... באמת עשיתי קצת טעויות... אבל על טעויות משלמים!" אמר איילזור
"אז מה אתה רוצה מאיתנו? אתה עשית טעות..." אמר מרטין
"ואתם תשלמו!" צחק איילזור והכין את עצמו לקרב. איילזור לא השתמש בנשק, זרועותיו היו חדות וקשיחות. מרטין וג'אוורה רצו קדימה. ג'אוורה רצה כשהחלה להשתמש בפצצת השנסווי ומרטין התכונן למכה כוחנית עם הפטיש שלו. מאחורה ברנז ירה חצים על איילזור ואנבסיל השתמש בכמה מכות קרח. נראה כי איילזור כל הזמן נפגע, אך המכות לא גרמו לו לנזק משמעותי. איילזור הסתובב במהירות ובכך מרטין וג'אוורה נפצעו מידיו. הם התאוששו והמשיכו לתקוף. לפעמים אנבסיל עבר לפצצת הקסם. על אף היותה חלשה יותר ממכת קרח, היא הייתה מפוזרת יותר לכן פגעה בהרבה מקומות. היה זה קרב מאוד קשה. אך החלק הטוב היה שבגלל שכל הזמן תקפו לאיילזור לא היה זמן לעשות את המכה שבה הצליח לגרום למרטין, אנבסיל, ברנז וג'אוורה להתעלף. הקרב קיבל תבנית מחזורית. כולם תוקפים ואנבסיל משתמש במכת קרח. איילזור תוקף ואנבסיל משתמש בפצצת קסם וחוזר חלילה. אז מרטין הביא מכה שהדפה מעט את איילזור אחורה. איילזור לא נפל, הוא השתמש בידיו כדי לעצור את הנפילה. לפתע ג'אוורה הבינה מה לעשות. היא ראתה משהו שהתאים לדבר שנאמר לה פעם, והיא הצליחה להסיק את המסקנה הנכונה. היא התקרבה לאיילזור במהירות, וביצעה את פצצת השנסווי במקום מאוד ספיציפי. ללא כל התראה מקודמת, במקום בו דקרה ג'אוורה הופיעו גלים אדומים ואיילזור התפוצץ.
"מה לעזאזל?!" התפלא מרטין
"נקודות תורפה..." אמרה ג'אוורה בפשטות. כעת מה שנותר לכולם זה למצוא דרך לצאת מהמקום. הם המשיכו להסתובב עד שהגיע לחדר עם הרבה שולחנות וארוניות.
"לדעתי זה פה..." אמר אנבסיל והחל לפתוח את הכל. "כן! מצאתי!!" אנבסיל הוציא מגילה שהיה מצוייר עליה אדמה. הוא וודא שזו מגילה חזרה לפני הקרקע.
"הלטס, גרבון טרה!" אמר אנבסיל והפיע לפתע שער. "להכנס בבקשה". כולם נכנסו לשער. לפתע הם ראו את אור השמש והם היו בשדות.
"אני שמח שלפחות זה נגמר..." אמר מרטין בהקלה.[/RIGHT]
[/spoiler]

היו לי כמה בעיות באינטרנט עם פרק שלוש ומשום מה לא הצלחתי לקרוא אותו,
אז קצת היה לי קשה להבין את הפרק הזה, אבל נקווה שהכל יחזור למסלול מפה.
דרך אגב, פאי היא לא אות באלפבית היוונית, אם אני לא טועה, כל שאר האותיות שהזכרת אכן.

פרק מעולה כמו תמיד ^^
בסבב השני עברת את הסבב הראשון ?

[quote=Artist Ninja;1215926]היו לי כמה בעיות באינטרנט עם פרק שלוש ומשום מה לא הצלחתי לקרוא אותו,
אז קצת היה לי קשה להבין את הפרק הזה, אבל נקווה שהכל יחזור למסלול מפה.
דרך אגב, פאי היא לא אות באלפבית היוונית, אם אני לא טועה, כל שאר האותיות שהזכרת אכן.[/quote]
אם אתה עדיין לא מצליח, אני אשלח לך את תוכן הפרק בה"פ.
ובטח שפאי היא אות יוונית. בטח שבטח. האמן לי שאני מכיר את האלף-בית היווני טוב. אני מתמטיקאי.
[quote=The Flupy;1215927]פרק מעולה כמו תמיד ^^
בסבב השני עברת את הסבב הראשון ?[/quote]
לא. הסבב השני היה מאכזב מאוד.


אני אמתין קצת עם פרק 5 (ולו רק כי אני נמנע מלפרסם שני פרקים ביום).

[QUOTE=LordAbizi;1215929]אם אתה עדיין לא מצליח, אני אשלח לך את תוכן הפרק בה"פ.
ובטח שפאי היא אות יוונית. בטח שבטח. האמן לי שאני מכיר את האלף-בית היווני טוב. אני מתמטיקאי.

לא. הסבב השני היה מאכזב מאוד.[/QUOTE]

אם אתה יכול, תודה.
דרך אגב, אני לא מתמטתיקאי, אבל למדתי בכיתה ג' את האלפבית היווני, ולמרות שאני סומך
עליך, אני אבדוק את זה.

בונה, ג'ווארה נשמעת מזה כוסית Xd
פרק סוס כמו כל שאר הפרקים...
התגובות מתחילות להיות מחזוריות אז אני מתקצר Xd

[RIGHT][B]Chapter 5: Flirenzzia City.[/B]
[SPOILER]
הארבעה הסתובבו במטרה למצוא עיר או פונדק דרכים שמה יוכלו להתמקם לאותו היום. השעה הייתה שעת הדמדומים. הארבעה הלכו בשדות הדביבונים אבל לא הדביבונים ולא הארבעה לא חיפשו צרות.
"שדות הדביבונים.... אני מניחה שאנחנו ליד פלינצריה" אמרה ג'אוורה.
"מסכים. הבית שלי בפלינצריה, והאזור נראה לי מוכר." הסכים ברנז. מרטין ואנבסיל שתקו, כל אחד שקוע בעניניו.
'להאמין שאלו רק החלשים ביותר... זה היה מזל קלוש שהבסנו את איילזור... זה לא ייתכן. אנחנו לא יכולים לנצח את הג'מוזה ככה!' חשב לעצמו מרטין בכבדות 'אין מצב... כדאי שאני אפסיק עכשיו לפני שמה שהוא יקרה לי....' הוא נזכר בדברים שאמרה ג'אוורה על אותם אנשים שנלכדו במבוך, או השתגעו.
"תעיף את הפרצוץ החמוץ" אמר לו ברנז כאילו קרא את מחשבותיו "עד שהג'מוזה יהיה שווה קרב אנחנו נהיה יריבים שקולים!" אמר, בלי לייחס תשומת לב רבה להגיון מאחורי הדברים שאמר.
"אותי מדאיג משהו אחר, מי הם האבירים של מונטספור?" אמר לפתע אנבסיל, שהצטרך לשיחה הזו בהפתעה גמורה.

"אילו אבירים?" שאל מרטין, מבולבל מעט מהשיחה שהתפתחה.
[RIGHT]"אינך זוכר? איילזור אמר בהתחלה... בתור משהו שלמד על הקוסמולגיה של ג'מוזה לא ממש הוזכרה הדרך בה עשו את קסם שמירת המצב... גם לא הזכירו אותם, עכשיו זה גורם לי להרהר למה לא?" הרהר אנבסיל בקול.
"פשוט מאוד, הם לא רוצים להכניס לך רעיונות לראש. אין זה חומר שאתה אמור להבין ככל הנראה בשלב הזה." אמרה ג'אוורה. הדממה שבה עליהם. השמש כבר שקעה. באופק נראו שערי העיר.
"בוא נקווה שנכנס לפני שהם ינעלו את השער, לא מתחשק לי לישון מטר מחוץ לעיר..." אמר מרטין. ולמזלם השערים עדיין היו פתוחים.
"אתם.. אפשר לדעת מי אתם?" שאל אותם השומר
"היי ביטו, אתה מכיר אותי נכון? הם חברים שלי!" אמר ברנז
"הסתתרת טוב ביניהם, לא ראיתי אותך!" אמר השומר. הארבעה הגיעו לפונדק שנראה זול יחסית. חדרם היה בעל ארבע מיטות עץ קטנות. כל אחד ניגש למיטה באופן אקראי והם שכבו במיטותיהם.
"אני אראה מה נעשה מחר כשמחר יבוא, בינתיים - לילה טוב" אמר מרטין, וכולם התכוננו לישון.
ברנז לא נרדם מיד. הרבה דברים משונים בתכלית קרו באותו יום, אך מה שתפס את מרבית תשומת ליבו הייתה ג'אוורה. הוא היה מעט עסוק מדי בלוחמה בצרצרים כחולים ממקודם, ולכן לא שם לב לזה מוקדם יותר. הוא סקר בקצרה את גופה, ולאחר חשיבה מעטה קבע שהוא נמשך אליה. המחשבה הזו בלבד הטריפה אותו מעט, שכן הוא נזכר באחד המשפטים הראשונים שאמרה: רוב הקבוצות בהן היא הייתה נהרסו מכיוון שאנשים נמשכו אליה, ושכחו הגיון בריא מהו. הוא קיווה שהוא נבדל מאותם קופי אדם חסרי שכל, ובעוד הוא חושב איך בדיוק, וכיצד יוכל להתקרב לג'אוורה בלי להפוך סדרי עולם, הוא נרדם. אך אפילו בשנתו היא לא עזבה אותו, ואת חלומותיו העביר ברדיפה אחריה דרך הרים ללא קרקע, או על השמש עצמה ומקומות משונים אחרים.
בבוקר מרטין התעורר וקרא לשאר. הם התעוררו.
"מה אוכלים לארוחת בוקר?" שאל אנבסיל. אף על פי שרוב הדברים שנלמדו במהלך לימודי הקוסמים הוא להתעלם מהעולם הגשמי ולהתרכז בקסם של העולם ולהשתמש בו, הוא ידע היטב שללא מספיק מזון זה יהיה בלתי אפשרי.
"דביבונים, זה מה שתמצא לאורך כל פלינצריה..." אמר ברנז. הם יצאו מחדרם והלכו ברחובות העיר הקטנה.[/RIGHT]


[RIGHT]"ידעתי שאסור לי להפקיד משימה כזאת אצל איילזור!!" אמר הג'מוזה בזעם. "לא רק שהוא לא הצליח ללכוד אותם יותר מחמש דקות.." הג'מוזה הפסיק לרגע כדי לשקול אם היו אלו באמת חמש דקות, אחרי הכל בגיהינום לזמן אין משמעות. הוא ויתר על הרעיון והמשיך לכעוס. "אלא הוא גם מת!! ממש מתאים, אני עדיין מקבל חזרה כוחות ואפילו מחצית הכוחות שלי לא חזרו ואחד המשרתים הכי טובים שיכולתי לקרוא לו במצבי הנוכחי מת!!"
"אדון ג'מוזה עליך לא להתרגז יותר מדי, תמיד תוכל לנסות להשיג אותם בדרך אחרת, מה גם שכנראה יש טובים מהם, הם אחרי הכל, ילדים..." אמר משרת שהיה באותו הזמן בחדר של הג'מוזה, ושהיו לו נטיות אובדניות, ולא ידע הרבה על סיפור הבסתו של הג'מוזה.
"אני ביקשתי את עצתך?! כשאני ארצה בכך שתייעץ לי אהיה בטוח לזמן את האבירים של מונטספור כדי שיהרגו אותי!!" אמר הגמוזה בזעם.
"אני מצטער אדון ג'מוזה, אנא קבל את סליחתי" אמר המשרת במהירות.
"טוב מאוד כעת עזוב אותי לבדי, אני לא רוצה חברה עכשיו" אמר הג'מוזה והמשרת נעלם בעשן.[/RIGHT]

[RIGHT]הדרלס ופים היו שקועים בקרב חרבות.
"המהלכים שלך מאוד איטיים!" אמר הדרלס
"גם אתה לא כל כך מהיר מר-מעיר-הערות-לכולם!" אמר פים. פים צפה את הפסדו אך עדיין המשיך להלחם. ובאמת, אחרי מספר דקות חרבו של פים התעופפה.[/RIGHT]

[RIGHT]"קדימה איפה היציאה הזאת, אני ממש רעב לדביבונים!!" אמר אנבסיל, ואיך שאמר זאת חרב נחתה מספר מלימטרים ממנו." זה היה קרוב!"[/RIGHT]

[RIGHT]"כל הכבוד הדרלס, עכשיו לך תביא..." אמר פים באדישות. הוא ספג את אותה התבוסה כל יום במשך השבוע האחרון. לעתים נדירות המהלכים שלו, אותם הוא תכנן בדיוק קפידתי וקרא להם "מהלכי הקרב הנכונים ביותר בעולם", נצחו את המהלכיים הסטנדרטיים והרגילים בהם השתמש הדרלס. זה דיכא אותו אומנותית. הוא הרגיש שאין כל ערך למחשבה שהוא משקיע.
"בוא גם אתה!" אמר הדרלס.[/RIGHT]

[RIGHT]"של מי החרב הזאת?" שאל אנבסיל לאחר שהתאושש מההלם.
"אני לא יודע, אבל בילדותי היו לי שני חברים, הם תמיד שחקו בחרבות עץ, ותמיד חרבו של אחד הייתה עפה ונוחתת בצורה דומה..." אמר מרטין.
"תגיד ראית את החרב... היי! מרטין! מה נשמע?" הדרלס המתקרב למקום שאל כשלפתע הבחין שמולו עומד מרטין.
"ה-הדרלס?!?" שאל מרטין בפליאה, כאשר פים הגיח מאחורי הדרלס.
"כן מרטין, ממש לא ציפיתי לראות אותך פה, מה מעשיך כאן?" שאל הדרלס
"מעשיי כאן אמורים להיות מובנים הלא כן? הרי אני במסע, אני יכול להיות בכל מקום, השאלה האמתית היא, מה מעשיך שלך כאן?" שאל מרטין
"אני ופים החלטנו שאנחנו נטייל ונאסוף כל מיני סוגים שונים ומשונים של חרבות!" אמר הדרלס ופים הנהן.
"ראית את החרב שלי איפה שהוא?" שאל פים
"אתה מתכוון זה? זה כמעט רצח אותי!" אמר אנבסיל ונופף בחרב. זה היה קצת קשה, חרב ממוצעת לא הייתה במשקל שקוסם שלא התאמן בכלל על כושר גופני יכול לנופף בה בקלות. הדבר רק חיזק את הרעב שחש.
"כן! זה זה בדיוק!" אמר פים ולקח את החרב. הששה שוחחו כשהזכיר להם אנבסיל את אשר עמדו לעשות.
"מה יש? אנחנו הולכים לצוד דביבונים או לא?!" שאל אנבסיל.
"הדרלס, פים למה שלא תבואו לצוד איתנו דביבונים?" שאל מרטין
"מצוין" הם אמרו אחד אחרי השני
"ואפשר לדעת מה הם התוכניות שלך להיום?" שאל ג'אורה.
"אה... אני מניח שאנחנו צריכים להגיע איך שהוא למבצר וודן-גאף! נעשה את דרכינו לשם אחר כך" אמר מרטין. הוא עצמו הופתע ממה שאמר. ' נניח לזה, גם ככה לא נוכל להכנס, אני יכול להבטיח את זה!'. השאר גם היו מופתעים מעט, אך לא מצאו שום בעיה בתכנית.
הששה הלכו לצוד. אנבסיל באופן מידי שלח שבעה פצצות קסם אל עבר שבעה דביבונים אקראיים. כולם מתו מהמתקפה. הדרלס ופים קפצו על מקום שהיו בו די הרבה. השניים בצעו ביחד תנוחה מוזרה והתחילו לרקוד תוך כדי שהם חותכים דביבונים עם חרבותיהם הקטנות. ג'אורה עמדה במקום, היא לא הייתה כל כך רעבה, אבל רק בשביל העניין היא התמקדה בסכינה ואז קבלתה תנופה ענקית קדימה תוך כדי שהיא משפדת הרבה מאוד דביבונים. ברנז ירה חצים באקראי, ומרטין אחז את פטישו בשני ידיו ואז הסתער תוך כדי שדביבונים נפגעו מהתקפתו. לבסוף כולם אספו את הדביבונים שהרגו וחזרו לעיר. כולם אכלו בשקט ובסוף קמו הדרלס ופים. (אין לי מושג איך באמת נראה דביבון ועד כמה הוא אכיל, אבל לצורך העניין אפשר לקחת חיה אכילה כלשהי ולקרוא לה "דביבון" ואז הסיפור שלי יעבוד באותה מידה ולא יקרה שום דבר רע).
"מכאן אנחנו ממשיכים לנמל נקווה שיש שם כמה חרבות של מלחים למכירה!" אמר הדרלס ושניהם הלכו.
"עם חברים כאלה בוודאי הייתה לך ילדות קשה!" העיר ברנז וצחקק קצת.
"לא כל כך, הם היו די מצחיקים כשהם למדו איתי לחימה, איי הימים ההם!" רגע של נוסטלגיה פקד את מרטין ומיד הוא חזר למציאות. "אז שנלך לוודן גאף?" כולם החלו בצעידה. הם יצאו מהשער המרוחק מהשער שדרכו הגיעו והגיעו ליער.
"מספרים שהמקום הזה נקרא יער רוחות, אבל נראה לי שזה רק בגלל שחשוך כאן רוב הזמן..." חלק ברנז את הידע על עיר מולדתו עם השאר.
"כמה תמהונים מקבלים על עצמם החלטה לקרוא למקום בשם. ממש מגוחכת, עיר הלידה הזאתי שלך..." אמרה ג'אורה. אל אף שהערה זו הייתה אמורה לא למצוא חן בעיניו הוא הסתכל עליה ושם לב על כל מה שחשב עליו בלילה הקודם. הוא המשיך להסתכל עליה ולהתקדם קדימה ואז נתקע בעץ.
"באמת, ברנז, סתם ככה נתקע בעץ?" אמר מרטין, כמעט פורץ בצחוק, אך מהעץ נפל למטה מין כדור שנראה כמו כדור אבק פרוותי משונה מעט. הכדור צרח וכולם סתמו את אוזניהם אך זה לא עזר. הקול היה כל כך חד עד שהאוזן התיכונה השתגעה ואז כל אחד מהם בתורו איבד שיווי משקל ונפל לאדמה כשהוא לא מסוגל לקום.[/RIGHT]

[/SPOILER][/RIGHT]

פרק ממש טוב כמו כל השאר...
תתבייש אתה מתחיל ליגרום לי לכתוב הודעת שחוזרות על עצמן...
יש רק הערה אחת קטנה...
רשמתה:
[QUOTE=LordAbizi]"ראית את החרב שלי איפה שהוא?" שאל פים
"אתה מתכוון זה? זה כמעט רצח אותי!" אמר אנבסיל ונופף בחרב.[/QUOTE]
רצח זה מעשה בכוונה תחילה, אני לא חושב שהוא התקוון לרצוח אותו. אז נראה לי שמתאימה פה המילה הרג.
חוץ מזה פרק ממש טוב! D:

הממ.. זו נקודה מעניינת. במובן מסויים אפשר לאמר שאתה צודק, אבל אם אני רוצה למצוא פירוש שבו אני צודק (ואני חייב לעשות את זה), אפשר לאמר שהוא מדבר על החרב. החרב רצתה להרוג אותו. קצת מטאפורי. לא משנה.

למה הם לא ביחד? לא קראתי את פרק 3 (גם מה ששלחת בה"פ לא עבד, משום מה).
פרק טוב. אבל אם כבר חייה שניתנת לאכילה, למה קראת לה דביבון? אתה לא יכול להמציא שם?

1.[SPOILER][IMG]http://4.bp.blogspot.com/_QXng5xgOsJ0/TMoAPTAvG_I/AAAAAAAAAkQ/OOqSsWJGu9s/s1600/raccoon.jpg[/IMG][/SPOILER]
D:
טוב פרק מעולה כמו תמיד ^^

בדקתי את העניין, ואתה צודק.
אבל מה שבלבל אותי היה שאצלי כתוב פאי בצורה כזו- pi, ומאחר שיש
לי רק תעתיק לטיני של השם ולא עברי, לא עשיתי את ההקשר בין המונח המתמטי פאי
(אני מניח שאין צורך שאפרט מהו) לבין האות.

כל כך כיף לראות פעילות כה ערה בסיפור שלי.
@Artsist Ninja
למה מי לא ביחד? הדרלס פים ומרטין? הדרלס פים לא מעוניינים בלהביס את הג'מוזה, הם סתם חובבי חרבות. לכן הם אינם עם מרטין תמיד.
בהתחלה כתבתי שהם אכלו דביבונים. כשהגהתי את הפרק הזה באחת הפעמים הבנתי שאין לי מושג מה זה דביבון והאם הוא אכיל. אז החלטתי להשאיר את זה דביבון ולהעיר שאם מישהו חושב שזה לא חיה אכילה במיוחד, שיחשוב שזה מה שהוא רוצה שזה יהיה.
ופאי (המתמטי) הוא היחס בין היקף המעגל לקוטר. היקף זה באנגלית PERIMITER, והמילה ביוונית נהגית אותו דבר. האות הראשונה בכתיבה היוונית היא פאי (שצלילה הוא P).
@The Flupy
עדיין לא כל כך עוזר לי, אבל תודה על התמונה.


אין לי כל כך זמן להגיה עכשיו פרק. מחר אני מקווה לפרסם את פרק 6.

[QUOTE=LordAbizi;1216378]כל כך כיף לראות פעילות כה ערה בסיפור שלי.
@Artsist Ninja
למה מי לא ביחד? הדרלס פים ומרטין? הדרלס פים לא מעוניינים בלהביס את הג'מוזה, הם סתם חובבי חרבות. לכן הם אינם עם מרטין תמיד.
בהתחלה כתבתי שהם אכלו דביבונים. כשהגהתי את הפרק הזה באחת הפעמים הבנתי שאין לי מושג מה זה דביבון והאם הוא אכיל. אז החלטתי להשאיר את זה דביבון ולהעיר שאם מישהו חושב שזה לא חיה אכילה במיוחד, שיחשוב שזה מה שהוא רוצה שזה יהיה.
ופאי (המתמטי) הוא היחס בין היקף המעגל לקוטר. היקף זה באנגלית PERIMITER, והמילה ביוונית נהגית אותו דבר. האות הראשונה בכתיבה היוונית היא פאי (שצלילה הוא P).
@The Flupy
עדיין לא כל כך עוזר לי, אבל תודה על התמונה.


אין לי כל כך זמן להגיה עכשיו פרק. מחר אני מקווה לפרסם את פרק 6.[/QUOTE]
דביבון זה חיה שפעם היו צדים רבות אני מניח שמזה זה אומר שכן אוכלים אותו ^^
נ.ב. הכובע המגניב הזה של הציידים הוא מפרוות דביבון

[QUOTE=LordAbizi;1216378]כל כך כיף לראות פעילות כה ערה בסיפור שלי.
@Artsist Ninja
למה מי לא ביחד? הדרלס פים ומרטין? הדרלס פים לא מעוניינים בלהביס את הג'מוזה, הם סתם חובבי חרבות. לכן הם אינם עם מרטין תמיד.
בהתחלה כתבתי שהם אכלו דביבונים. כשהגהתי את הפרק הזה באחת הפעמים הבנתי שאין לי מושג מה זה דביבון והאם הוא אכיל. אז החלטתי להשאיר את זה דביבון ולהעיר שאם מישהו חושב שזה לא חיה אכילה במיוחד, שיחשוב שזה מה שהוא רוצה שזה יהיה.
ופאי (המתמטי) הוא היחס בין היקף המעגל לקוטר. היקף זה באנגלית PERIMITER, והמילה ביוונית נהגית אותו דבר. האות הראשונה בכתיבה היוונית היא פאי (שצלילה הוא P).
@The Flupy
עדיין לא כל כך עוזר לי, אבל תודה על התמונה.


אין לי כל כך זמן להגיה עכשיו פרק. מחר אני מקווה לפרסם את פרק 6.[/QUOTE]

את העובדות על המונח המתמטי והאות פאי שהזכרת, ידעתי, אך תודה בכל זאת.
ותודה שהסברת לי למה. פרסם פרק בקרוב, לקהל קשה לחכות.

זה שצדים לא גורר שאוכלים גם. אבל נניח לזה, כי זה לא משנה בכלל. נפל בחלקי זמן, אז אני אפרסם את פרק 6 כעת.
[B]Chapter 6: The Fortress of the Ghosts[/B]



[spoiler] [RIGHT]"א-א-איני מ-מסוגל לקום!" אמר מרטין כשהוא נאבק כדי לדבר

"א-א-איני מצליח ל-ל-לזוז!" אמר ברנז. כדור האבק צחקק לו והלך לעומק היער. בזמן שהחבורה מנסה לזוז ללא הצלחה, כדור האבק פגש שני אנשי דוב. הכדור דיבר איתם על פוליטיקה ועל תיאולוגיה (או כל דבר אחר, זו שפה שבה כדור פרווה מדבר עם דוב. אף אחד בעולם לא יכול לתרגם אותה לשפת בני האדם, ולכן אני חייב לשער) ואז אנשי הדוב עקבו אחרי הכדור.
"ב-ברנז, ח-חתיכת אידיוט!" צעקה ג'אוורה "ל-למה את-תה נתקע כ-ככה בע-עצים!". ברנז לא השיב, כי ידע שאם יסביר את הסיבה האמיתית, אף על פי שאין היא יכולה לזוז, היא תרצח אותו. אחרי הכל, זה מה שהיא הסבירה כל כך טוב אתמול.
"ת-תראו!" אמר אנבסיל. כולם התאמצו להזיז את הראש לכוון שאליו סימן אנבסיל. הם ראו את כדור האבק המעופף שמלווה בשני אנשי דוב.
"אז אלה האנשים שנכנסו לשטחנו? טוב מאוד, קדימה" אמר אחד הדובים, הפעם בשפת בני האדם. כדור האבק צרח צריחה קצת שונה. הצריחה השפיעה על המוחות שלהם וגרמה להם לאבד את ההכרה. כל דוב העמיס על עצמו שניים מתוך החבורה. הדובים וכדור האבק הלכו לעומר היער. בסוף הם הגיעו לאחוזה ענקית בתוך היער. הדובים נכנסו עם כדור האבק. הם פרקו את החבורה מנשקיהם. הדובים שמו את הנשקים ליד קיר, בזמן ששני אנשי דוב אחרים לקחו אותם וחברו אותם לקיר. שני הדובים הראשונים הגיעו לכסא. על הכסא לא ישב אף אחד הנראה לעין.
"אז מי הם אלה אשר חדרו למבצרנו?!" אמר, לכאורה, הכסא, בקול רם מאוד
"אלה ארבעת הנוכלים הארורים המחוברים לקיר, אדוני" אמר אחד הדובים. קולו של הכסא גרם לג'אוורה להתעורר. היא שמה לב שידיה היו מחוברות לקיר בחבל שהיה קשור קשר מסובך מאוד. היא הייתה בגובה שלושה מטרים בערך מעל האדמה. רגליה היו חופשיות. היא בעטה ברגלם של אלה שהיו לידה. היו אלה אנבסיל ומרטין. מרטין ואנבסיל התעוררו.
"מרטין, תבעט בברנז!" לחשה לו ג'אוורה. מרטין בעט בברנז וגם הוא התעורר. כולם שמו לב שהם היו תלויים בקיר באוויר. עובדה זו גם לא נעלמה מעיני הכיסא.
"שלום רב לכם, אתם הגעתם למבצר הרוחות ובתור פולשים גזר דינכם יהיה מוות על ידי אכילה של כל האיברים הפנימיים!" אמר הכסא. כפי שקרה רבות למרטין במהלך היממה האחרונה, מידת אי ההבנה של כל מה שקרה סביבו הרקיעה שחקים. לפני רגע כמעט התפקע מצחוק עקב התקעותו של ברנז בעץ, לאחר מכן מצא את עצמו שוכב על האדמה ללא יכולת תנועה, וכעת מצא את עצמו תלוי על קיר ללא יכולת תנועה, כשכסא, לכאורה, מאיים עליו באכילת האיברים הפנימיים.
"מי מדבר?" שאל ברנז בפחד.
"אף אחד לא אמר לנו שיש כאן מבצר! זה הכל בגלל האידיוט ההוא שנתקע בעץ!" אמרה ג'אוורה, לא ממש יודעת אל מי היא אומרת את זה. מצדה שיאכלו את ברנז, וישחררו אותם. היה בכך הגיון רב, אדם שאינו יכול להשמר מהתקעות בעצים, ככל הנראה אינו ראוי דיו כדי לתמוך בקבוצה שלהם.
"שתקי ילדה פה גדול!" אמר איש דוב שעמד מתחתיהם.
"חתיכת..." החלה להתרגז ג'אוורה, אבל אז נזכרה שכשהיא קשורה שם זה לא יכול לעזור לה בכלל, ושחזרה במהירות את קור הרוח שלה.
"זה נכון שאף אחד לא אמר לכם שיש כאן מבצר, כי אף אחד לא חזר מפה בחיים כדי לאמר את זה." אמר הכסא "בזמנך הפנוי הוצא מהם את האיברים החיוניים" הורה הכסא לאיש דוב.
"בשמחה, אבל אפשר קודם לאנוס את הילדה?" שאל איש הדוב. הוא בכלל לא עצר לתמוה על ההשלכות הביולוגיות שתהיינה אם איש דוב יאנוס בת אדם, אבל מושג הביולוגיה עוד לא היה כל כך מפותח באותה תקופה, אז אי אפשר כל כך להאשים אותו.
"אם תרצה. אבל אז תדע לך שאני אשמיד אותך!" ענה הכסא, שרק רצה לזלול כמה כבדים, והתשוקות של איש דוב שהיה יכול להשמיד בשנייה כלל לא עניינו אותו. איש הדוב התעצב. בזמן שהם דברו, ברנז עשה תרגילי אקרובטיקה ושם את נעליו בידיו. אז עם אצבעות הרגליים ניסה לשחרר את הקשר. החבל קצת השתחרר וחלק מהחבל הגיע לפיו. ברנז החל למשוך את חבל עם הרגל ועם הפה ויד שמאל שלו השתחררה. אז הוא עשה אותו דבר עם יד ימין. איש הדוב החל ללחשש לחש קסמים ואז הוא זהר בהילה סגולה.
"ואאא!" צרח ברנז כשהוא קופץ אל איש הדוב ובעט בו "קחו את זה!" ברנז זרק על שני אנשי דוב את נעליו.
"תפסו אותו ותשרפו אותו!" צווה הכסא על אנשי הדוב. פשוט כך. אם הוא הצליח להשתחרר פעם אחת, הוא ישתחרר בפעם השנייה, אז עדיף פשוט להשמיד אותו, ולוותר על כל האיברים שהיו יכולים להזלל. בזמן שברנז נאבק עם אנשי הדוב, ג'אוורה הרגישה שהקיר בנוי בצורה מאוד לא איכותית, וניסתה למוטט אותו. היא החלה למשוך את ידיה ולעשות תנועות חדות. מרטין ואנבסיל הבינו מה ניסתה לעשות, והתחקו אחריה. ברנז לא הצליח להחזיק מעמד זמן רב מול אנשי הדוב. ברנז נפצע בהרבה מקומות מהגרזנים של אנשי הדוב. אנשי הדוב דחקו אותו לפינה. מרטין אנבסיל וג'אוורה המשיכו למשוך את הקיר, והוא התחיל להסדק, ולהתפורר, ולא עבר יותר מדי זמן עד שהוא התפרק לגמרי. השלושה נפלו יחד עם הקיר.
"איך?!" שאל הכסא בזעם (עד כמה שכיסא יכול להביע רגשות כאלו) "איך מישהו הרס לי את המבצר?!" חלק מאנשי הדוב עזבו את ברנז והתנפלו על השאר.
מרטין ואנבסיל נאבקו באנשי הדוב. ג'אוורה לעומת זאת, נקטה בגישה מחוכמת יותר. איש הדוב הניף את גרנזו עליה וג'אוורה התחמקה בקלות היא רצה מאחורי איש הדוב. היא החלקה לחנוק אותו. כמה דובים אחרים רצו כדי לנסות לשחרר אותו, אבל ג'אוורה השתמשה בדוב כמגן 'אנושי', והדובים לא עשו דבר מלבד להרוג את המגן ה'אנושי' של ג'אוורה. ג'אוורה לקחה את הגרזן שלו, ובמהרה חיסלה את שאר הדובים שתקפו אותה.
'את מי אני אציל ראשון? את האידיוט, אמנם הוא אידיוט אבל הוא גוסס' הרהרה ג'אוורה. כעת המצב היה שונה. אם ממקודם היה אפשרי מצב בו הם יוותרו על ברנז לטובת ההשרדות שלהם, מה טוב. אבל כעת מצב כזה לא קיים. לכן עזרה לברנז, פירושה עזרה אפשרית ממנו, ועל כן חיוני לעזור לו. היא קפצה על שני אנשי הדוב ,שעמדו ליד ברנז והרביצו לו, ועם הגרזן הרגה את שניהם. "לפחות יש לך יותר כח סיבולת מחכמה" אמרה ג'אוורה והלכה הלאה. היא הרגה גם את אלה שנלחמו במרטין ובאנבסיל.
"שם... קיר... חור... ציוד...." אמר בקושי רב ברנז. מרטין הסתכל לכוון שאליו ברנז הצביע הוא ראה באמת חור בקיר. הוא הביא לחור מכה והחור התרחב. מרטין ראה שם את הציוד שלהם. הוא הוציא משם את כל מה שהיה וזרק למי שזה היה שייך לו.
"קדימה כסא, מה עוד נשאר לך?" התגרה בו מרטין
"שקט! צאו כדורי אבק!" אמר הכסא ובקירות שעדיין נשארו הופיעו הרבה אשנבים. מתוכם יצאו מאות כדורי אבק.
"לאא!" צעק אנבסיל ועשה פצצת קסם. הופיעו הרבה פצצות קסם ואנבסיל המשיך לייצר אותם "לאאאא כדורי אבק ארורים אתם לא תתפסו אותי, לא היום ולא אותי!!" המאמץ שנדרש כדי לייצר כל הרבה קסם בו זמנית כמעט ופיצח את מוחו של אנבסיל לשתיים. עוד לא יצא לו להשתמש בהמון קסמים במקביל. אבל דעתו נטרפה עליו. הוא לא היה יכול לתת לכדורי האבק האלו לעשות כל העולה על דעתם, והוא כפה על עצמו להשמיד אותם. לבסוף אנבסיל שלח את כל פצצות הקסם, והן פגעו בכל כדורי האבק. כשכל הכדורים הושמדו אנבסיל התנשף בכבדות, וראייתו הטשטשה מעט. הוא התיישב כדי שיוכל לנשום שוב. הוא התחיל לראות מיני אנטילופות נאבקות בקרנפים ביער גשם טרופי. הוא עצם את עיניו ונשם עמוקות, מקווה שהמוח שלו יתאושש מזה בקרוב.
"נו כסא, מה יש לך עוד, כסא לא יוכל להרוג אותנו, אנחנו עכשיו נצא בשקט מהטירה שלך ונגמור עניין!" אמרה ג'אוורה.
"טפשה! אני אומנם בלתי נראה אבל זה רק כשאני יושב. למעשה מתתי לפני יותר ממאה שנה. אבל הטלתי על עצמי כישוף, שאני אמשיך להזדקן אחרי מותי אבל אם אני אוכל איברים חיוניים של משהו צעיר אני אאבד 5 שנים. מגילי, וכאשר אני אגיע לגיל שלושים אני אקום לתחיה! מגיל מאתיים ירדתי לגיל שישים וחמש. אני אוכל את האיברים שלכם ואני אהיה בין ארבעים וחמש" האיש בכסא קם והוא הפך לנראה. הוא היה אדם די זקן. הוא הושיט את ידיו קדימה ושתי חרבות גדולות שהיו על הרצפה עפו אליו. ג'אוורה בעטה בעצמה על שלא ראתה את החרבות קודם, ולא חשבה על להשתמש בהן. זה היה מסוג הדברים שהיא הייתה צריכה מתוך שינה לשים לב אליהם. "אתם שלי טפשים!" הזקן טס לאדמה. אנבסיל קם באי רצון. הקרנפים והאנטילופות עזבו חלקית את הראש שלו, והוא ראה גם חלק מהמציאות. הוא נשם בקצב רגיל. מרטין וג'אוורה רצו לכוונו. מרטין הביא לו מספר מכות עם הפטיש וג'אוורה עשתה כמה פצצות שנסווי. הזקן הדף את כל המכות עם החרבות שלו. אז הוא הביא מכה עם חרבו לפטיש של מרטין ומרטין נהדף אחורה. עם שתי חרבותיו הוא תקף את כתפיה של ג'אוורה והביא לה בעיטה. ג'אוורה נהדפה אחורה. ברנז הסתכל בג'אוורה שנפגעה, וזה עורר במידה מסויימת כעס אצלו. מרטין וג'אוורה קמו והמשיכו לתקוף. כל פעם זה נגמר אותו הדבר. שניהם עפו אחורה. הזקן עף לכוונה של ג'אוורה. הוא נחת לידה. ברנז זחל לכוון הציוד שלו. הוא לא יכל להזיז את יד ימין שלו, היא נפגעה יותר מדי.
'בסדר, אז אני לא יכול לירות חץ עם שני הידיים, אבל עדיין יש לי את הפה' חשב ברנז. הוא נזכר בשיעור שבו לימדו אותם לירות חצים בתנאים מוגבלים, למשל כשאחת הידיים מושבתת. ומן ההלכה אל המעשה. הוא לקח בפה שלו חץ ואת הקשת שלו לקח ביד שמאל. הוא מתח עם הפה שלו את הקשת. מרטין קם והסתער על הזקן, וזה העיף עליו את החרב, שננעצה בשריון של מרטין וגרמה לו להדבק אל קיר.
"עכשיו אני אהרוג אותך ראשונה! ילדה!" אמר הזקן. הוא דרך על בטנה של ג'אוורה והוא התכוון לערוף לה את הראש. הוא הזיז את החרב על הרצפה ולפתע חץ נתקע בצוואר שלו. מרטין אנבסיל וג'אוורה הסתכלו לעבר ברנז.
'קשה להשיג בחורה אם היא מתה' תרץ ברנז במחשבותיו את מעשיו. הזקן הוציא את החץ מגרונו.
"אתם לא יכולים להרוג את אלה שכבר מתים, אבל אלה שכבר מתים יכולים להרוג אתכם, כפי שמיד תוכלו לראות!" הוא צעק בזעם ועף לכוון ברנז. אנבסיל ניסה ליירט אותו במכת קרח אך הוא החטיא. הוא עמד לשסף את גרונו של ברנז כשלפתע חרבו של הזקן נתקעה בגבו.
"תלמד שכשאתה מעיף את החרב שלך על משהו, קח אותה אחר כך" אמר מרטין, שהצליח להוציא משריונו את החרב, ולמצוא גם משפט חכם-לכאורה לזרוק על הזקן.
"תודה על החרב" אמר הזקן באדישות מוחלטת. הוא דחף את החרב דרך גבו והיא עברה בגוף שלו ויצאה מהבטן. הזקן לקח אותה.
"מה..מה... זה?!" שאל מרטין בפחד. נראה היה שהמשפט הקודם של הזקן לא ממש נקלט אצלו, הרי הוא היה עסוק בלהוציא חרב ממתוך השיריון שלו.
"אני כבר מת!" אמר הזקן.
"אתה, אתה חי באמצעות כשף, אז צריך לבטל את הכשף" אמר אנבסיל לפתע, כשכל האנטילופות והקרנפים עזבו את המוח שלו, והוא ראה בצלילות את העולם. "מרטין, ג'אוורה, אמנם אני אבדתי די הרבה כח בטיל הקסם אבל עדיין יש לי מספיק, תעשו לי טובה ותעסיקו אותו בסדר?". מרטין וג'אוורה הנהנו. אנבסיל התמקד באווירה המאגית באזור. אנבסיל דרבן את עצמו למצוא קסם של חיים. אנבסיל המשיך להתרכז. הזקן הניף את חרבותיו במהירות כשהוא עוצר את המכות של מרטין וג'אוורה. ג'אוורה קפצה לאחור ועמדה לדקור אותו בגב אבל הזקן העביר את החרב דרך גופו ודקר את ג'אוורה בזרוע. הוא העביר את כל החרב שלו דרך זרועה של ג'אוורה ועשה בה חור. ג'אוורה השמיטה את הסכין שלה ונפלה על האדמה. ג'אוורה נאנקה מכאבים.
"ג'אוורה הכל בסדר?" שאל מרטין
"אל תדאג לי, זה פציעה קטנה!" אמרה ג'אוורה, מאוד לא בטוחה בנכונות דבריה. אבל השקר היה חיוני - על מרטין להלחם באמונה שכל רגע היא תקום לעזור לו, אחרת הוא יתחיל לחשוב על יותר מדי דברים וימות. כשאנשים בקבוצה מתים קורים דברים לא טובים. דברים פחות טובים קוראים כשמקים הקבוצה מת. מרטין המשיך להלחם בזקן. אנבסיל לפתע חש פס של קסם חיים.
'כן! מצאתי את הכשף שגורם לו לחיות!'חשב אנבסיל "מרטין חדשות טובות, עוד שלוש דקות הוא ימות!"
"מצוין, כי אני חשבתי שאני אצליח להחזיק מעמד רק ארבע!" אמר מרטין, שגילה את היכולת המפולאה להתלוצץ במהלך קרב אבוד מראש. הוא קצת תמה מדוע ג'אוורה אינה עוזרת לו, שהרי הייתה זו רק פציעה שטחית, אבל להתמקד במיומנות החרב האדירה של הזקן היה חשוב בהרבה. הזקן העיף את פטישו של מרטין ואחת מחרבותיו על קיר.
"אז אתה תהייה הראשון שתמות!" איים הזקן על מרטין תוך כדי שהוא דוחק את מרטין לפינה. החרב של הזקן נכנסה דרך גופו של מרטין ויצאה מהצד השני. אך מרטין עדיין היה חי. נראה היה שהזקן החטיא את ליבו במעט. הזקן התחיל להיות כעוס מאוד.
"חצי דקה!" צעק אנבסיל.
"טוב, אתה תמות כאן מכאבים אז אין טעם להשאר כאן" הזקן הרים את ידו הפנויה ואז החרב שנזרקה הצידה חזרה לידו. הזקן שלף את חרבו השני מתוך מרטין ומרטין התמוטט על האדמה כשדם רב מתחיל לצאת מגופו. הזקן התעופף לעבר אנבסיל "תמות!!" צעק הזקן.
"סיימתי!!" צעק אנבסיל בעוד הוא מסיים לחתוך את קו הקסם, מטאפורית כמובן, והזקן רגע לפני ששיפד את אנבסיל נעצר ואז הוא נפל על האדמה, והתפורר.
"מה אני היחידי שלא נפצעתי?" שאל אנבסיל, כשגילה גם הוא את הכשרון שמרטין עלה עליו לפני כמה רגעים.
"מרטין וברנז פצועים קשה, שנינו פצועים פחות, חייבים לחזור לעיר" אמרה ג'אוורה. אנבסיל לקח את מרטין וג'אוורה לקחה את ברנז. הארבעה התאספו.
"אני לא אוכל להשתגר לעיר אבל אני אוכל להשתגר קרוב מספיק" אמר אנבסיל. הם השתגרו לכניסה של יער הרוחות, והחבורה חזרה לעיר והגיעה למרפאה אקראית שהייתה שמה. שני כמרים החלו לרפא את ברנז ומרטין. וביום למחרת, הם שוב היו מוכנים לצאת לדרך שוב.[/RIGHT]
[/spoiler]

[QUOTE=LordAbizi;1216479]זה שצדים לא גורר שאוכלים גם. אבל נניח לזה, כי זה לא משנה בכלל. נפל בחלקי זמן, אז אני אפרסם את פרק 6 כעת.
[B]Chapter 6: The Fortress of the Ghosts[/B]


"אל תדאג לי, זה פציעה קטנה!" אמרה ג'אוורה, מאוד לא בטוחה בנכונות דבריה. אבל השקר היה חיוני - על מרטין להלחם באמונה שכל רגע היא תקום לעזור [B]לא[/B],
[/spoiler][/QUOTE]

אני מניח שהתכוונת ל-לו אבל ניחה ^^
פרק מעולה חוץ מזה שדוב רצה לאנוס אותה םם

אתה צודק לגמרי. פשוט כל פעם שאני עבור על פרק אני עושה בו שינויים, וזה שינוי שעשיתי בפרק הזה כשעברתי עליו אתמול, ולכן הגיוני שתהיינה בו טעויות.

יופי של פרק.
לפני שקראתי את החלק שהאיש הזקן קם שיערתי שהרוח הייתה כלואה בתוך
הכסא או משהו.
נסה לתאר לעצמך קרב נגד כיסא עם חרבות...

ננעץ עקב זכייה בתחרות "סיפור השבוע".

הסיפור הזה זכה להיות סיפור השבוע. המשיכו לקרוא אותו ועזרו לו לתחזק את מידת ההצלחה שלו!
הנה פרק 7. (ובכך עקפנו את המופע השני של הסיפור בפורום, ועברנו מחצית הדרך למופע הראשון של הסיפור בפורום).
[RIGHT][B]Chapter 7: The Knights of Montesfor.[/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT]מרטין וכל השאר כבר החלימו לגמרי מהקרב שלהם.
"אני חייב לציין, הוא היה חזק!" אמר מרטין שעה שהם ישבו על אחת הככרות בעיר, בחוסר מעש.
"לא נכון, הרגנו אותו פעמיים לפני שאנבסיל הרג אותו, הוא פשט היה כבר מת, זה הכל" אמרה ג'אוורה
"זה שהוא היה כבר מת היה עוד גורם של הכח שלו, כמו היכולת שלו לרחף לקחת את החרבות ממרחק" אמר מרטין "אני רוצה להחשיב את העובדה שהוא כבר מת כעוד גורם"
"אז תחשיב" אמרה ג'אוורה "טוב אז שנצא?"
"כן" אמר מרטין וכל החבורה קמה. הם עברו דרך השוק ואז דרך הככר המרכזית ואז הם הגיעו לצד הרחוק של פלירנציה.
"אה וברנז, תשתדל שלא להתקע בעצים בסדר?" התבדחה ג'אוורה קלות. ברנז העלה חיוך מעוות על פניו והנהן. החבורה יצאה מהעיר והחלה ללכת ביער הרוחות. תקריות מוזרות יותר ממפלצות תמהוניות שמצאו את מותם ביער לא היו וכעבור הליכה של ארבע שעות הם יצאו מהיער.
"טוב מאוד, עכשיו אם נמשיך ככה נגיע עוד שעתיים לוודן גאף!" אמר ברנז.
"מרטין מתי נאכל?" שאל אנבסיל, ששוב הרגיש שעם קיבה במצב כזה, יתקשה להתעלם מהעולם החומרי ולהתמקד בעולם הקסמי.
"כשתרגיש שאתה חייב-תאכל!" אמר לו מרטין
"מרטין, אין לנו שום זמן לבזבז, אנחנו צריכים להגיע לוודן גאף לפני החשיכה" אמרה ג'אוורה
"בשביל מה? גם ככה לא יכניסו אותנו" אמר ברנז
"לפחות נדע למה" אמר מרטין והם המשיכו להתקדם.[/RIGHT]


[RIGHT]הג'מוזה ישב לו בחדרו בשקט. הוא החליט לבדוק מה שלום הפרחחים הקטנים שברחו ממנו לפני יומיים. הפעם הוא דווקא ניחש הערכת זמן מדוייקת יותר מהפעם הקודמת.
"ברגר טוס מסטה!" אמר הג'מוזה והופיע לפתע נוזל באוויר שקיבל צורה של אליפסה. באליפסה הג'מוזה ראה את החבורה. "פרחחים, אני עוד אלכוד אתכם. אתם תהיו שלי!!!" לפתע הג'מוזה נזכר במשהו מלפני שבעת אלפים שנה. האבירים של מונטספור. [/RIGHT]

[RIGHT]חמשת האבירים הלכו למערת השאול. היו אלה שתי נשים ושלושה גברים. גבר אחד הלך לבד והשניים האחרים הלכו לצד אישה. כולם היו לבושים בצורה מאוד דלה, ורוב גופם היה חשוף.
"דרכינו אל לוע הבננה תפגוש את קיצה בעוד זמן מועט" אמר אחד האבירים ששמו הוא קוּטְסְנֶר. (אם הניקוד לא ברור, עשו ZOOM IN)
"האם יש לך ודאות כה רבה שלהלחם בשטן יהיה נכון? אולי ייתכן כי עלינו להשיג עוד עצמה בטרם נאתגר את אדון הגהנום?" אמר האיש שהלך לבד ששמו הוא דָרְטָן.כ
"השטן אינו ולא כלום! אנחנו נהרוג אותו בין שתי פעימות לב!" אמר הגבר השני שהלך בליווי אישה, רִילְבֶר
"אני אהיה המשמר האחורי, ואשאר על יד הכניסה. בשעת צרה אבוא לחלצכם." אמרה האישה שהלכה ליד קוטסנר, מָרְקָה.
"מוגת לב! בואי והלחמי לצדנו!" אמרה בנזיפה האישה השנייה, טִיוּקִי.
"נצרו פיכם! זהו לוע הבננה!" אמר קוטסנר. רילבר לקח את נשקו, ענף עץ עבה דיו שכמה עצמות היו תקועות בו, ובסופו הייתה גולגולת של חיה שהייתה קשורה באמצעות ענף לנשק, והתחיל להכות בקליפת הבננה. קליפת הבננה החלה להתקלף.
"הלכנו חמישה ירחים מלאים לפה, בואו נקווה שזה לא יהיה לשווא!" אמר דרטן. מארקה נשארה ליד לוע הבננה בעוד שהשאר קפצו לתוך קליפת הבננה. ברגע שהם נחתו בתוך הבננה, המוני דובים עם פרווה כחולה הסתערו עליהם. קוטסנר הוציא את גזע העץ הענקי שבו השתמש, והניף אותו. הדובים נפגעו מההתקפה הגדולה. טיוקי החלה להכות בהם עם פגיון האבן שהיה לרשותה. דרטן לקח אבנים מתיק האבנים שלו והחל לזרוק אותם על הדובים הכחולים. רילבר השתמש בחנית הבהמה שלו והכה אותם. כל הדובים במהרה מצאו את עצמם על הרצפה מתים. החבורה התקדמה. את כל המפלצות שהיו בדרך הם הביסו, ללא מאמץ רב. הם הגיעו לדלת ענקית. הדלת לא נפתחה. קוטסנר הכה בדלת כמה פעמים עם גזע העץ והדלת נפרצה.
"אז, מי אתם מוקיונים שהגעתם הנה כדי למות?" שאל השטן, אפשר לאמר שבשיוויון נפש.
"שטן! מעשי הרשע שבצעת עברו על כל מגבלה אפשרית! אתה תפגוש כעת את סופך מידינו!" אמר קוטסנר
"והוד מוקינתו ינצח אותי?" שאל השטן, מזלזל.
"חיה ותראה בעצמך! מונטספור, התקיפו!" צעק קוטסנר, והארבעה החלו לתקוף את השטן. השטן היה מפלצת ענקית בבגדים מעוטרים עם עשר ידיים. רילבר, קוטסנור וטיוקי הסתערו קדימה, כל אחד מהם משתמש בנשקו, ודרטן נותר מאחורה וזרק אבנים על השטן. ההתקפה שלהם פגעה בשטן, ונראה כאלו קצת הכאיבה.
"מתקפות כה עלובות לא יעבדו עלי, מוקיונים!" אמר השטן. הוא הניף את אחת מידיו, ומהיד יצאה אש אדירה לעבר בני האדם שעמדו מולו. קוטסנר רילבר וטיוקי ברחו משם מיד.
"טיוקי, שלומך?" שאל רילבר
"כן ושלומך?" שאלה טיוקי
"אני חי, נראה לי". דרטן המשיך לזרוק אבנים לכוון השטן. השטן הרים יד אחרת, וממנה נשבה רוח שטנית והאבנים עפו הרחק. קוטסנר קפץ על השטן והנחית מכה על כתפו. השטן הכין את אגרופו האדיר והכה בו את קוטסנר. קוטסנר התרסק על קיר ונחת למטה באמצעות גזע העץ. רילבר החל להכות עם נשקו בשטן, כשלפעמים הוא סובב את הנזק בידו כדי שהעצמות שהיו נעוצות בענף יוכלו לפגוע גם.. השטן תקף עם רוחו השטנית וגם רילבר עף על קיר. טיוקי הייתה מכונה לפעולה היא זנקה והכתה בשטן מכל כוון. השטן התקשה לתפוס אותה. לכן השטן הכה בשתיים מידיו האדירות באדמה וגושים של סלע עפו כלפי מעלה. טיוקי נפגעה מאחד מהם ונפלה על הרצפה.
"מדוע איננו נוחלים הצלחה??" שאל קוטסנר בזעם "אנחנו, קבוצת מונטספור היינו צריכים לנצח את השטן ולהושיע את עולמנו!"
"אין טעם בישועה, אתם תמהוניים מספיק כדי שתנסו למרוד בי. אחרי שאני אביס אותכם אני אעלה לאדמה ואחריב את כל האנושות, ואז העולם שאתה מנסה להושיע יהפוך לגהנום!" אמר השטן
"תוכל להרוג אותי, אבל לא את מה שני מייצג! מותי רק יחזק אותי!" המציא קוטסנר את הקלישאה הזאת.
"איך השמדתך תוכל להגביר את כוחך? הא?!" שאל השטן
"זוהי רק מטאפורה, תרגע" אמר קוטסנר.
השטן שלח שוב אש מאחת מידיו. כולם התחמקו אבל בכל זאת דרטן נפגע.
"דרטן!" צעק רילבר. דרטן נשרף קצת ברגל ימין שלו. רילבר קפץ לכוונו. הוא טפח על רגלו של דרטן כדי לנסות לכבות את הלהבה. השטן כוון את אגרופו האדיר לעבר דרטן ורילבר. השטן השליך את אגרופו לעברם. קוטסנר זינק ועצר את אגרופו עם גזע העץ.
"הגזע הזה לא יעצור אותי!" אמר השטן, כשהוא מתכוון לכך במובן הדו משמעי.
"למה אתה מחכה? קח את דרטן והִגוֹז!" אמר קוטסנר. רילבר התכוון להרים את דרטן.
"זה בסדר אני כבר יכול לזוז לבדי" דרטן נעמד וגם רילבר נעמד אחריו, והם נסוגו מהר אחורנית. גזע העץ החל להשבר וקוטסנר קפץ אחורה. טיוקי בשקט, ותוך ניצול המהומה, הגיעה על אוזנו של השטן. היא נכנס לתוך האוזן שלו. היא הייתה צריכה להתכופף.
"מה זה!!" צעק השטן כשהוא הרגיש כאב באוזן.
"איפה טיוקי?!" שאל רילבר. טיוקי הגיעה לעור התוף של השטן. היא דקרה אותו עם הפיגיון שלה. השטן צעק מכאבים בזמן של השאר תקפו אותו. בסוף עור התוף של השטן נקרע. טיוקי מהרה לצאת מהאוזן. טיוקי יצאה כשהיא מלוכלכת במה שהיה באזניים של השטן. השטן הכריח את עצמו להרגע.
"לא תקבלו את רחמיי!" אמר השטן. הוא החל להכות בקירות. הקירות החלו להשבר. הרביעייה נסתה לברוח, אך ללא הועיל. כולם נקברו באבנים. רילבר לפתע מצא את עצמו שכוב על האדמה, ללא זכר כיצד הגיע למצב הזה. הוא נעמד. היה לו מספיק גובה כדי לעמוד מכופף. הוא עמד מכופף והחל לגשש באפלה. נשקו כנראה נעלם בהריסות. הוא גישש בין האבנים עד שראה קוי מתאר של בני אדם. "טיוקי?" הוא שאל בעודו מתקרב לצללית. הוא לבסוף ניגש אל הצללית, ומקרוב הצליח לראות שזו אכן טיוקי.
"טיוקי!" הוא צעק, אך הייתה ללא הכרה. ככל הנראה אבן נפלה לה על הראש.
"טיוקי!!" צעק רילבר שוב. טיוקי עדיין לא פקחה את עיניה. "טיוקי, תתעוררי עכשיו, או שיהיו לנו אחד עשר ילדים במקום עשרה!", נראה כי האיום השפיע על טיוקי והיא מיהרה לקום.
"שבחים לאלים ששלום לך," אמר רילבר בהקלה "מה נעשה, אנחנו לכודים כאן מתחת לאבנים!"
"אנחנו נמצא דרך לצאת, למען ג'רג'י אנחנו נצא מכאן" אמרה טיוקי. השניים החלו לגשש בחשיכה הכמעט מוחלטת שהייתה שם. אז היה רעש, וכמה אבנים התפרקו עוד ועמדו לפול עליהם.
"טיוקי תזהרי!" רילבר קפץ על טיוקי והנחית את שניהם על הרצפה. לפתע האבנים התחילו להיעלם. האבנים עפו אחורה. רילבר קם ועזר לטיוקי לקום. הם ראו את מארקה. היא עמדה שם והעיפה אבנים עם הכוחות המשונים שלה.
"קוטסנר היה בסכנה, אז החלטתי לבוא!" אמרה מארקה ברגע שראתה אותם. רילבר וטיוקי הלכו למארקה. לפתע הם ראו שם את דרטן. רילבר ניגש אליו. הוא ראה שגבו היה פצוע רילבר עזר לדרטן לקום והוא הביא אותו לטיוקי ומארקה. ולאחר עוד הרבה אבנים שמארקה הזיזה היא ראתה את קוטסנר יושב ומחכה. ברגע שהוא ראה את מארקה הוא קם ורץ אליה.
"מארקה!" הוא צעק אליה והוא הגיע למקומה. קוטסנר ומארקה התחבקו לרגע ואז מארקה המשיכה בפינוי האבנים. היא ראתה את השטן עומד בלי פגע.
"אז הצלחתם לשרוד!" אמר השטן בזעם, ונראה שהתכונן להתקפה נוספת. הוא זעם מאוד על היצור החמישי שהופיע יש מאין לחלץ אותם.
"שטן, הרשע שלך גבר עכשיו, אבל בפעם הבאה שנבוא, כולנו נבוא, ונשמיד אותך!" אמרה מארקה ואז הזיזה כמה אבנים כדי לסגור את החדר.[/RIGHT]

[RIGHT]"אז ככה הם ברחו ממני אז!" אמר הג'מוזה לעצמו. "זה היה משעשע, הדרך שבה הליצנים האלה נלחמו, ולחשוב שבפעם השניה שהם באו הם באמת קיימו את הבטחתם. לעזאזל! על אלה, ג'מוזה, אתה לא תרחם, אתה לא תוותר, את אלו, אתה תשמיד, ג'מוזה!".[/RIGHT]

[RIGHT]החבורה הגיעה לחומות המבצר וודן גאף.
"אתם, מי אתם ותראו לנו את ארבעת עיטורי וודן גאף!" אמר שומר בתקיפות, מניח יד אחת על הנשק שלו.
"הא? מה זה עיטורי וודך גאף?" שאל מרטין
"כדי למנוע מפלוני בן אלמוני להסתובב אצלינו במבצר אנחנו צריכים משהו שישמש כסינון, ולכן יש את ארבעת העיטורים. כמובן שאני לא אספר לכם איפה אפשר למצואם..." אמר השומר, עדיין דרוך.
"אז בקיצור הלכנו שש שעות סתם ככה?" שאל אנבסיל
"כנראה" אמר לו מרטין "תודה בכל מקרה" החבורה הסתובב והחלה לחזור."אם נלך באותו קצב נגיע לפלירנציה אחרי החשיכה."
"נקווה שלא יותר מדי אחרי" אמרה ג'אוורה.[/RIGHT]
[/spoiler]
Jimi Juri, האם שאלתך (מפרק 2?), למה הג'מוזה מעדיף להיות מובס על ידי צוות של קרקס מאשר על ידי האבירים של מונטוספור, נענתה בפרק זה?

קראתי את פרקים 6 7...
כרגיל, פרקים מדהימים, מת על הסיפור שלך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כן וענית לי על השאלה, להג'מוזה היה Fail ענק אם הוא הפסיד להם Xd