המסע ברחבי קנטו

[U][SIZE=5][COLOR=red]המסע ברחבי קנטו[/COLOR][/SIZE][/U]

[IMG]http://i51.tinypic.com/ic3603.png[/IMG]
(לוגו חדש בקרוב)


[B]כמה מילים לפני:[/B]

למי שלא יודע, היה לי פעם סיפור בפורום זה באותו השם, אז אם אתם חושדים, לא, לא העתקתי שום דבר הסיפור הזה הוא שלי ולא, אני לא מפרסם את אותו סיפור מחדש, אלו שני סיפורים שונים פשוט בעלי אותו שם.

בעקרון החלטתי לנסות שוב לכתוב כי אני חושב שאני צריך לדעת לענות תשובות מלאות יותר במקצועות הומניים, אז בתור אימון חשבתי לנסות לכתוב. אז הערה כמו הסיפור ארוך מדי לא תתקבל בגלל הסיבה הזו (על אף שאני לא חושב שהוא ארוך בכלל), אבל כן אשמח לדעת אם אתם חושבים שהוא קצר מדי או בעיות אחרות בכתיבה או בעלילה.

[B]שמות פרקים:[/B]

[spoiler]
פרק 1: עיתון
פרק 2: סיד
פרק 3: שביל 1
פרק 4: קרב ראשון
פרק 5: יציאה שניה
[/spoiler]

[B]מאורעות הפרקים:[/B]

[spoiler]
פרק 1: רד מבקש מאמו פוקמון משלו. פרופסור אוק מתחיל מחקר חדש. אמו של רד, לילי משכנעת את אוק לתת את אחד מפוקמוני המחקר שלו לרד.
פרק 2: רד מקבל מפרופסור אוק את הפוקמון הראשון שלו, בלבאזור. רד מקבל מפרופסור אוק פוקדקס. רד לומד מהו פוקדקס. רד לומד מהם פוכדורים. רד נותן לבלבאזור שם חיבה, סיד.
פרק 3: נחשף חבר הילדות של רד, דני. רד מחליט שיערוך קרב פוקמונים.
פרק 4: רד נלחם בקרב הפוקמונים הראשון שלו נגד רטטה פרטי ומנצח. רד ובלו עורכים קרב פוקמונים ובלו מנצח. בלו ממשיך לעיר וירידיאן.
פרק 5: בלו מוצא פוקמון פצוע.
[/spoiler]

[B]מדריך דמויות:[/B]

[spoiler]
[U][B]דמויות ראשיות:[/B][/U]

[U]רד[/U]

[IMG]http://cdn.bulbagarden.net/media/upload/5/5f/FRLG_Red.png[/IMG]
מין: [COLOR=blue]זכר[/COLOR]
נחשף בפרק: פרק 1 "עיתון"
גיל: 13
חפצים: פוקדקס, 5 פוכדורים
פוקמונים:

1.[IMG]http://cdn.bulbagarden.net/media/upload/2/2c/Spr_4h_001.png[/IMG]
פוקמון: בלבאזור
שם חיבה: סיד
מין: [COLOR=blue]זכר[/COLOR]
ניתן לרד על ידי פרופסור אוק בפרק: פרק 2 "סיד"
מתקפות: דחיפה, נהמה

[B][U]דמויות משניות:[/U][/B]

[U]לילי[/U]
מין: [COLOR=magenta]נקבה[/COLOR]
נחשפה בפרק: פרק 1 "עיתון"
גיל: ?
חפצים: ?
פוקמונים:

1. [IMG]http://cdn.bulbagarden.net/media/upload/f/fb/Spr_4h_079.png[/IMG]
פוקמון: סלופוק
שם חיבה: לייז
מין: [COLOR=blue]זכר[/COLOR]
התגלה כשל לילי לפני פרק: פרק 1 "עיתון"
מתקפות: ?

[U]פרופסור אוק[/U]

[IMG]http://cdn.bulbagarden.net/media/upload/c/cb/OakSprite.png[/IMG]
מין: [COLOR=blue]זכר[/COLOR]
נחשף בפרק: פרק 1 "עיתון"
גיל: ?
חפצים: ?
פוקמונים: ?

[U]דני[/U]
מין: [COLOR=blue]זכר[/COLOR]
נחשף בפרק: פרק 3 "שביל 1"
גיל: 11
חפצים: ?
פוקמונים: ?

[U]בלו[/U]

[IMG]http://cdn.bulbagarden.net/media/upload/6/6a/FL_Blue.png[/IMG]
מין: [COLOR=blue]זכר[/COLOR]
נחשף בפרק: פרק 4 "קרב ראשון"
גיל: ?
חפצים: פוקדקס
פוקמונים:

1. [IMG]http://cdn.bulbagarden.net/media/upload/e/e9/Spr_3f_004.png[/IMG]
פוקמון: צ'רמנדר
שם חיבה: אין
מין: [COLOR=blue]זכר[/COLOR]
ניתן לבלו על ידי פרופסור אוק לפני: פרק 2 "סיד"
מתקפות: נהמה, גחלת

[/spoiler]

[B]פרטים על מסעו של רד:[/B]

[spoiler]
יום במסעו: יום 2
פוקמונים שלכד: 1
פוקמונים שראה: 5
אנשים שכרגע מטיילים איתו: אין
[/spoiler]

[SIZE=4][IMG]http://pokesho.com/img_chara/comic1/i_red_11.gif[/IMG] פרק 1: [/SIZE][SIZE=4]עיתון[/SIZE]

"את יודעת משהו?" אמר הילד בעודו מלטף את היצור הורוד ששכב על הרצפה כשהוא עצמו יושב עליה גם כן. היצור הורוד ההוא, היה שמנמן, בעל אוזניים עגולות, עיניים ופה גדולים במיוחד ובקצה זנבו הורוד היה חלק לבן. הוא היה היצור העצלן ביותר שראה הילד מימיו, כמעט ולא עשה כלום חוץ מלשכב על בטנו, התהפך אולי על הגב וחזרה אל הבטן לעיתים והלך לאכול את 3 ארוחותיו ביום אך חוץ מזאת ולפהק לא עשה דבר.

"מה?" השיבה האישה כשיושבת ליד שולחן המטבח, קוראת עיתון ושותה קפה. "את יודעת כמה אני אוהב פוקמונים, נכון? וזה לא שאני לא אוהב את הסלופוק שלנו, לייז, אבל אני ממש הייתי רוצה פוקמון משלי. פוקמון שיהיה איתי תמיד ביחד, שאוכל לתקשר איתו, לצאת איתו החוצה לסביבה ולראות אותו מתחבר עם פוקמונים אחרים בטבע." הסלופוק פיהק פיהוק לאחר שינה ארוכה, כעת שאור השמש היה חזק מספיק כדי להעיר אותו.

גיל הילד היה 13, הוא נראה כמעט כמו כל ילד ממוצע, גובהו ומשקלו ממוצעים, שיערו חום כהה וקצר ועינייו חומות גם הן. "אני מאמינה שכבר דיברנו על זה רד, אני לא חושבת שתוכל להתמודד עם אחראיות שכזו, פוקמון דורש הרבה השקעה ותשומת לב." "אני יודע, אבל פעם אחרונה שדיברנו על זה היה לפני כמה חודשים, ומאז הוכחתי לך שאני מסוגל כשטיפלתי בלייז." כעת היה רגש של להט בדיבורו. "אבל לא כל פוקמון הוא כמו לייז, לייז הוא זן די מיוחד של פוקמון שנקרא סלופוק וסלופוקים הם עצלנים מטבעם ולכן אין הרבה עבודה איתם. אבל אם תרצה פוקמון משלך, ואני מניחה שלא תרצה עוד סלופוק, הוא יצרוך יותר עבודה." "אני באמת מבין את כל זה אמא, אבל אני כבר בן 13 ואני חושב שיש לי את היכולת הזו כבר." אמו כעת סיימה לקרוא את עמוד העיתון והעבירה לדף הבא. כשהסתכלה על העמוד חיוך החל להתפרש לשני צידי פניה. "נמשיך לדבר על זה מאוחר יותר, טוב?" שאלה אמו של רד. "בסדר . . ." נאנח.

[CENTER]*[/CENTER]

"מעבדתו של פרופסור אוק" היה כתוב על הבניין. אמו של רד נכנסה פנימה, היא לא ראתה את הפרופסור הידוע של העיר אך ראתה אדם בחלוק מעבדה והניחה שעובד אצלו. "סליחה, אתה יודע איפה נמצא פרופסור אוק?" שאלה את המדען. "כמובן! בואי איתי" הם הלכו אל עבר הצד השני של המעבדה, שם אדם נוסף בחלוק, בשנות החמישים לחייו בעל שיער מאפיר עמד וכתב דברים. "פרופסור" אמר המדען שפגשה אמו של רד ראשון, אשר היה צעיר מהפרופסור בכעשרים שנה. "כן ג'ורג', מה יש?" "האישה הזו חיפשה אותך" אמר והלך על מנת לתת לשניים לדבר לבד.

"שלום, מה שמך?" שאל הפרופסור בנימוס. "לילי" ענתה. "באתי לכאן בקשר לכתבה עליך בעיתון" לילי הראתה לו את העיתון בעמוד הכתבה. תמונתו של הפרופסור היתה מודפסת בתחילת העמוד וכותרת הכתבה היתה: "המחקר החדש של אוק". "את מבינה שבכתבה כתוב שהמחקר מצריך מאמנים שרק מתחילים את דרכם, נכון?" "אני מבינה, אך לא באתי לכאן בשבילי. בכתבה רשום שהנך עורך מחקר על שלושה פוקמונים שמטרתו הנוספת לגלות את מספר הפוקמונים הקיימים ולשם כך אתה מתכוון לתת את שלושת הפוקמונים למאמנים העומדים להתחיל את דרכם." "נכון, אך איני עדיין מבין מה רצונך" השיב. "הבן שלי, שמו רד והוא רוצה לגדל פוקמון, אז למעשה, אם תתן לו את אחד מהפוקמונים כולם ירוויחו מכך." "עכשיו אני מבין" הרכין מעט אוק את ראשו. "אך את מבינה, שלושת הפוקמונים האלה הם אינם סתם פוקמונים, הם נדירים מאד ולא ידוע לנו הרבה עליהם, לכן המחקר שלי מתמקד בהם. אך אני לא יכול לתת אותם לכל אחד, האנשים אשר יקחו אותם צריכים להיות מוכשרים ביותר." הוא הסתובב והביט אל שולחן שהיה לפני כן מאחוריו ועליו מונחים שלושה כדורים בשורה. צבעם היה חצוי, הצבע העליון היה אדום והתחתון לבן. פס שחור הפריד ביניהם ועל הפס השחור כפתור לבן.

"תראה, אני יכולה להזדהות עם כך, אבל אני יכולה להבטיח לך שבני הוא לא כמו כל ילד, יש לו לב רחב והוא מוכן לתת את כולו כשזה נוגע לפוקמונים!" הוא פנה חזרה אל לילי ושאל: "אם באמת אתן לו את אחד משלושת פוקמוני המחקר שלי, את יכולה באמת להבטיח לי שישמור עליו וידאג לו כאילו היה חברו הטוב ביותר?" "אני מאמינה שיהפוך באמת לחברו הטוב ביותר" אמרה בלב שלם וחיוך. הפרופסור אחרי תשובה שכזו לא יכל ולא גם לחייך. "אם כך, אתן לו את אחד מפוקמוני מחקר". "תודה לך" אמרה ויצאה מן המעבדה.

[CENTER]*[/CENTER]

השעה כעת היתה שתיים עשרה בצהריים. לילי חזרה לביתה. "רד?" שאלה בקול רם שישמע בכל רחבי בית. "כן אמא" אמר וירד אל הסלון. "אחרי שיקולים רבים החלטתי, ותקבל פוקמון" "באמת?" שאל. אמו הנהנה. "יש!" קפץ וקרא בקול. לייז, שלא זז מאותה נקודה מהבוקר שוב פיהק. "אז מתי אקבל אותו?" "לך אל הפרופסור מחר בשעה הזאת" הטתה את ראשה הצידה. "שמעת את זה ליייז!? אני עומד לקבל פוקמון!"



[IMG]http://i56.tinypic.com/25r34fo.png[/IMG]

סיפור יפה.
בהתחלה חשבתי שלייז זו האמא >_<'
הסיפור מנוסח טוב, המשך כך!

מנוסח היטב
תמשיך כך ואפילו יותר טוב
אני עוקבש

תודה רבה!
חשבתי לעשות פרומואים לפרקים אז כיוון שזה רק הפרק השני אין ממש הרבה להרחיב, בכל מקרה הנה זה . . .

בפרק הבא:
כשרד מגיע לפרופסור אוק ישנם רק שני פוקמוני מחקר במקום שלושה.
מה קרה לפוקמון השלישי?

בנוסף פרק 2 יקרא:
סיד

אתם מוזמנים לנחש למה.
הפרק הבא כנראה יתפרסם מחר.

אני חושב סיד שסיד יהיה השם של היריב
וגם נראה לי שהוא גנה את הכדור בפרק 1

סיפור יפה.
אני גם רואה שאתה הולך לפי הצורה של המנגה שבה להיות מאמן פוקימונים זה הרבה יותר נדיר מאשר באנימה.

[B]quilavaxd[/B]

ניחוש מעניין . . .

[B]RabbiKingler[/B]

תודה רבה!
וכן, אני באמת נוטה יותר לכיוון המנגה. אני בכללי מעדיף אותה על האנימה.


הפרק הבא יצא בעוד כמה שעות, תמשיכו לנחש!

[IMG]http://pokesho.com/img_chara/poke1/i_fushigidane.gif[/IMG][SIZE=4]פרק 2: סיד[/SIZE]

כעת, טעון ציפיות ורגשות סוערים, נכנס רד אל תוך המעבדה. "אתה בדוואי רד!" אמר הפרופסור. "נכון מאד!" חיוך מאוזן לאוזן נמרח על פניו. "בוא עמי" הוא אמר ושניהם נגשו אל שולחן ועליו שני כדורים. "כמו שאתה כבר יודע בטח, אני עומד לתת לך פוקמון. אבל אתה צריך לדעת, שאני לא נותן את הפוקמון הזה לכל אחד. הוא נדיר ביותר ועל כן רק מאמן שבאמת מיומן ובעל התכונות המתאימות יוכל לקבל אותו." רד הנהן. "אבל חוץ מזה, יש לי עוד משימה עבורך." הפרופסור הוציא מכיס חלוק המעבדה מכשיר מלבני אדום. "בעזרת המכשיר הזה, הנקרא פוקדקס, אותו המצאתי, אני רוצה שתגלה ותתעד כמה שיותר פוקמונים. כשתכוון את המכשיר הזה אל הפוקמון הרצוי הוא יתעד אותו."

"ולמה אתה רוצה שאעשה את זה?" "שאלה מצוינית. מאז ומעולם לא היה ידוע כמה פוקמונים ישנם בעולם ולמען האמת אף אחד לא ניסה לבדוק בצורה יסודית. יש האומרים שיש כמאה חמישים בדיוק! אך הרוב נוטים לחשוב שהמספר קרוב למאה חמישים ולא הגיוני שהמספר באמת מדויק, אחרי הכל זו רק השערה. המטרה שלי, היא על ידי הפוקדקס, לגלות את כולם." "אבל לא הגיוני שאגלה לבד את כולם, אתה לא חושב?" "זה נכון, לכן יצרתי שלושה פוקדקסים ששלושה מאמנים ישאו אותם וכל אחד מהם יקבל את אחד משלושת פוקמוני המחקר שלי." הפרופסור זז צעד אחד הצידה על מנת שרד יראה את השולחן מאחוריו ואת שני הכדורים שעליו.

"אז תבחר את הפוקמון שלך" רד התבונן על הכדורים ושאל: "מה אלה הכדורים האלה?" הפרופסור פקח את עיניו לגודלם המקסימלי מתדהמה. "אתה לא יודע מה אלה?" "אני אמור לדעת?" שאל רד מבולבל מעט. "זה הולך להיות מעניין" חשב אוק. "בכל מקרה, אלה פוכדורים, הם נועדו על מנת לאחסן פוקמונים ולהפוך אותם לניידים, ככה קל יותר למאמנים לטייל עם מספר פוקמונים במקביל.” הוא הצביע על כפתור שהיה על אחד הכדורים. "כשאתה לוחץ על הכפתור, הכדור נפתח, הפוקמון משתחרר ומהאנרגיה שהיתה בתוך הכדור הופך הפוקמון לצורתו המקורית. כשתלחץ שוב, הפוקמון יחזור לאנרגיה ויכנס פנימה. הפוקמון בכדור שתפתח, יהיה זה שתקבל." "ושאלה אחרונה", הוא הרגיש צורך שיש להוסיף את התואר "אחרון" כיוון שהרגיש שאולי מפריע מעט כבר לפרופסור הידוע. "כן?" "למה יש פה שניים אם אמרת שיש שלושה?" אוק חייך. "אכן יש שלושה, אך המאמן הראשון שבחרתי למשימה כבר קיבל את הפוקמון והפוקדקס. מי יודע, אולי תפגוש אותו בעתיד." "אולי . . ."

רד התכופף מעט והביט על שני הכדורים. העיף מבט על הפוכדור מימין ועל הפוכדור משמאל. לבסוף החליט ולקח את הפוכדור משמאל. "בחרתי" אמר בהחלטיות. הוא לחץ על הכפתור, הפוכדור נפתח ואנרגיה לבנה יצאה ממנו אל עבר הרצפה ויצרה במהירות צורה מוצקה שקיבלה צבעים. היצור שיצא מן הפוכדור היה שונה מלייז, על אף שרד ראה בטלוויזיה מספר פעמים פוקמונים, לא זכר שראה במציאות אף פוקמון חוץ מלייז. הוא ישב על ארבע, גובהו היה כמעט בגובה הברך של רד, בעל רגליים קצרות, ירוק בהיר וכתמים בצבע ירוק כהה. אוזניו היו מעט מחודדות, עיניו גדולות ואדומות, פה רחב, אף שכמעט ולא נראה ולבסוף, מה שמשך את רב תשומת הלב היתה הפקעת הירוקה והגדולה שהיתה על גבו. כשיצא מן הפוכדור, דבר ראשון גרד את אוזנו מעט ואז סרק את הסביבה. "שלום לך!" ברך אותו רד בשמחה וליטף את ראשו. הפוקמון חייך. "קיבלת את בלבאזור" הסביר הפרופסור. על אף שהוא לא האדם שקיבל את הפוקמון נשמעה שמחה גם בקולו של אוק, כנראה בגלל ששמח שראה את השניים מתחברים בצורה יפה שכזו. "בלבאזור הוא פוקמון מסוג עשב ורעל, הוא נחשב כפוקמון נאמן מאד. אני חושב שתסדרו מצוין."

"תודה רבה!" רד אכן התכוון לזאת, זה כבר זמן רב חיכה לפוקמון, וכעת שבלבאזור לידו, היה זה חלום שמתגשם. הוא התכופף לעבר היצור הקטן ואמר לו: "מהיום, אנחנו נהיה צוות, אתה מוכן לזה?" בלבאזור חייך. "יופי!" הפרוספור הושיט את הפוקדקס לרד. "הנה הפוקדקס שלך." רד לקח אותו מידו של אוק ופתח אותו, בתוך המכשיר היה מסך ומספר כפתורים. הוא כיוון אותו אל בלבאזור ולפתע תמונתו של בלבאזור הופיע על המסך. הפוקדקס החל לדקלם: "בלבאזור, פוקמון הזרע, בלבאזור הוא פוקמון מסוג עשב ורעל. זרע משונה נשתל על גבו בלידתו הצמח צומח וגדל עם בלבאזור יחדיו." "ועכשיו אם תסתכל בתפריט הראשי של הפודקס, תראה שבלבאזור כבר רשום." רד בדק ואכן ברשימה בלבאזור היה רשום על יד המספר 001.

"אתה תרצה לתת לו שם חיבה?" שאל אוק מעוניין. "כן" הוא השיב. "אני אקרא לו 'סיד', בגלל שהוא פוקמון הזרע" "יפה, אוי כמעט שכחתי!" קרא אוק. הוא הלך אל קופסא גדולה והוציא ממנה עוד חמישה פוכדורים. "הנה להמשך דרכך" רד תחב אותם לכיס ואת הפוקדקס חזרה לכיס השני. "אז כל מה שנותר לי להגיד הוא בהצלחה, טפל היטב בבלבאזור ומצא כמה שיותר פוקמונים!" "אתה יכול לסמוך עלי!" רד אמר בנחישות. הוא יצא מן המעבדה חזרה לביתו כשבלבאזור בתוך הפוכדור בכיסו. "הילד הזה עוד יהיה מאמן גדול" חשב אוק. "אני כבר מחכה ששני מחזיקי הפוקדקס האלה יפגשו, זה יהיה מעניין".



[IMG]http://i55.tinypic.com/23vatqb.png[/IMG]

פרקים מעניינים. אתה מתאר כל דבר בדיוק.
ממתין לראות מיהו יריבו של רד בסדרה, ומי יהיה הפוקימון הראשון שהוא ילכוד (יש לי הרגשה שזה יהיה פוקימון חרק או נורמל כמו רטטה)

אז בסוף סיד זה שם חיבה
עבודה טובה מאוד אהבתי
אני עוקב

תודה רבה!
הוספתי בעמוד הראשי פרטים על מסעו של רד!

הפרטים הבאים הם פרומו לפרק הבא ושמו. אז מי שלא רוצה ספוילרים שלא יקרא.

לפרק הבא יקראו "שביל 1".
ובפרק הבא:
נראה שיש בעיה עם הפוקדקס, האם הוא מקולקל? האם מישהו תכנן זאת במכוון?
בנוסף, רד יוצא מהעיר לראות פוקמונים נוספים, מה יקרה שם?
ולבסוף, 2 פוקמונים חדשים מופיעים ו2 דמויות חדשות!

נחשו והגיבו, מי אתם חושבים שהדמויות והפוקמונים ומה יקרה בפרק?

2 הדמויות יהיו לדעתי חיילים מצוות רוקט
ו2 הפוקימונים יהיו קטרפי ווידל :p

גרין ובלו
צארמנדר וסקווירטל D:?

יש פה שני ניחושים נכונים מתוך השמונה. אך אני לא אומר איזה.

הפרק הבא יפורסם לאחר שיפתח העמוד השני!

[IMG]http://pokesho.com/img_chara/poke1/i_poppo.gif[/IMG] [SIZE=4]פרק 3: שביל 1[/SIZE]


"נו, אז איך היה?" שאלה לילי. "מצוין! קיבלתי את הפוקמון ואת המכשיר הזה" רד הראה לאמו את הפוקדקס החדש שברשותו. "זה נקרא פוקדקס, אוק המציא רק שלושה כאלה והוא נתן לי אחד מהם!" "וואו, ומה המכשיר הזה עושה?" המשיכה לשאול בעניין. "זה מן מגדיר פוקמונים שברגע שמכוונים אותו על פוקמון הוא מיבא לך מידע עליו." "יפה. אז תראה לי את הפוקמון שקיבלת . . ." "אה . . כן!" נזכר רד. הוא לקח את הפוכדור מכיסו. משום מה, כעת היה הפוכדור קטן יותר. קודם היה בערך בגודל של כדור בסיס וכעת בגודל של כדור פינג-פונג. רד לחץ על הכפתור בכדור ולפתע חזר לגודלו המקורי. "מה קרה לפוכדור?" שאל את עצמו. "כשפוכדור נמצא במצב סגור זמן מסוים הוא מתכווץ על מנת לחסוך במקום." "מגניב" אמר רד. הוא לחץ שנית על הכפתור והפוכדור נפתח. כמו במעבדה, האנרגיה הלבנה הפכה במהירות לבלבאזור המוכר. "זה סיד, הוא בלבאזור!" העיר רד. "שלום לך" אמרה לילי וליטפה את ראשו, בלבאזור חייך וחיכך את ראשו בידה. "נראה שיש לו אופי מבוית" אמרה.

לייז שלא הורגש בחדר בשל פעילותו המעטה, פיהק פיהוק גדול שהכניס נוכחות באותו הפורום. "לייז כמעט שכחתי אותך! סיד, אני רוצה שתכיר את לייז, הוא הפוקמון של המשפחה." סיד ניגש אל לייז, רחרח אותו מעט והשמיע קול: "באלבּה". לפתע לייז עשה מעשה די נדיר, משכיבה עבר לעמידה על ארבע על מנת לתקשר עם סיד. "סלוֹו" ענה לייז בחזרה, סיד חייך. "נראה שהם מסתדרים יפה" "כן. רגע, אני יודע!" קרא רד. הוא הדליק את הפוקדקס וכיוון אותו אל עבר סלופוק. "סלופוק." אמר הפודקס. "זה הכל?" שאל את עצמו רד וגרד את ראשו. "הוא פירט הרבה יותר על סיד" "תשאל את אוק בהזדמנות" ייעצה. "כן, תגידי אמא, אולי אני אוכל ללכת עם סיד ודני ל'שביל 1' לראות עוד פוקמונים?" "אין בעיה" "יופי! חזור סיד" רד לחץ על הכפתור וסיד הפך לאנרגיה אדומה שנכנסה לכדור.

[CENTER]*[/CENTER]

דני היה חברו ושכנו של רד מאז ומעולם, הם היו מסתובבים יחדיו ומבלים הרבה. דני היה קטן מרד בשנה או שתיים נמוך ממנו בכראש, ממושקף ורזה במקצת. רד חיכה בקוצר רוח לשתף את חברו בידיעות המרעישות. כשהגיע לביתו דפק בדלת בנמרצות. את הדלת פתח דני. "דני, נחש מה?" "או, הי רד, מה יש?" "קיבלתי פוקמון!" "ברצינות!?" התפלא דני. "כן! בואי איתי ל'שביל 1' ואני אראה לך שם!" "רק רגע אני אתארגן ואצא!" הוא אמר וסגר את הדלת. הוא עלה במדרגות לחדרו להתארגן. "אבא! אני יוצא עם רד ל'שביל 1'" "בסדר!" קרא האב בחזרה. דני רץ במהירות חזרה אל הדלת. "בוא נצא!" הוא אמר.

[CENTER]*[/CENTER]

[RIGHT]הם יצאו מהעיר ונכנסו לשביל הנקרא "שביל 1" הוא חיבר בין עיר מגוריהם, פאלט לעיר השכנה הנקראת ורידיאן. השניים הסתובבו כשסיד בחוץ הולך לצדו של רד. "אז המכשיר הזה בעצם מתעד כל פוקמון שתפגוש?" "כן, אבל משום מה כשבדקתי את לייז זה לא נתן לי מידע, זה רק אמר שהוא סלופוק" "אולי זה מקולקל" שיער דני. "אולי" "הי, תראה רד! יש שם פוקמון! תבדוק אותו בפוקדקס!" דני הצביע על משהו שזז באזור העשב הגבוה "אבל אם זה מקולקל אז מה הטעם?" "זה עדיין יתעד אותו ויתן לך את השם שלו" "אתה צודק, בוא סיד!" רד פנה אל חברו הפוקמון החדש. סיד הנהן. [/RIGHT]

[RIGHT]הם התקדמו בשקט לכיוון הפוקמון שלא יברח. זה היה סוג של ציפור קטנה, לא גדולה יותר משלושים סנטימטרים, שצבעיה חום ולבן. רד כיוון לעבר הציפור את הפוקדקס והמכשיר הקרין את תמונתה של הציפור ואת שמה. "אז זה פידג'י, הא?" "וואו, אני לא חושב שאי פעם הייתי כל כך קרוב לפוקמון פראי" אמר דני. הוא רכן מעט קדימה ובטעות דרך על זרד. הזרד השבור השמיע קול חזק והפידג'י מיד הסתובב לעברם. "אוי לא, הוא גילה אותנו" אמר רד. הפידג'י הסתכל עליהם בעצבנות והלך שני צעדים לעברם. "טוב דני" הסביר בשקט. "תראה מה שנעשה, אנחנו פשוט עומדים . . . לברוח!". שלושתם רצו מהר ככל שיכלו בזמן שהפידג'י החל המריא לאוויר ועף לעברם. "אנחנו צריכים לחשוב על משהו מהר!" צעק רד. דני חשב במהירות והוציא מתיקו שוקולוד וזרק על הרצפה. הפידג'י נחת אל הקרקע והחל לאכול אותו. "יופי! עכשיו בוא נתרחק לפני שהוא יסיים אותו." העיר דני.[/RIGHT]

[CENTER]*[/CENTER]

הם עצרו לנוח ולאכול באזור בשביל שמעט מרוחק מפוקמונים. "תגיד רד, למה לא נלחמת בפידג'י הזה?" "מה זאת אומרת להלחם?" "אתה יודע . . . קרב פוקמונים, אל תגיד לי שאף פעם לא ראית קרבות פוקמונים בטלוויזיה?" "בטח שראיתי, רק . . . לא רק מקצוענים עושים את זה?" שאל. "אני לא רואה סיבה לכך" השיב. "יודע מה? למה לא!" נכנס בטחון פתאומי ברד. "נלחם בפוקמון הבא שנראה! מה אתה אומר סיד?" "בּאלבּ!" ענה בלבאזור והנהן בבטחון שנראה שהועבר אליו מרד.

[CENTER]*[/CENTER]

"צ'רמנדר תסיים את הקרב הזה עם שריטות!" ציווה ילד בעל שיער כתום קוצני ללטאה העומדת על שתיים. הלטאה היתה בצבע המתאים לצבע שערו של הילד, צבע בטנה צהוב ובעלת זנב שבקצו להבה. הלטאה שרטה פידג'י בעוצמה רבה והפידג'י נפל לאחור כשלא מסוגל להלחם יותר. "כל הכבוד! אם נמשיך ככה נצליח לנצח את המכון בלי מאמץ!"



[IMG]http://i52.tinypic.com/jf9n9z.png[/IMG]

יופי של סיפור!
אהבתי את השם "סיד",באמת מתאים לבאלבזור.
אז בעצם אפשר לקרוא לצ'ארמנדר "בלייז" ולסקוירטל "באבל"
בהצלחה עם הסיפור,אני עוקב!

פרק יפה ומושקע.
די מובן מה קרה לפוקדקס, אני אתפלא אם מישהו לא הבין בעצמו.
והפרקים ממש יפים, תמשיך ככה.

[QUOTE=RabbiKingler;1245434]פרק יפה ומושקע.
די מובן מה קרה לפוקדקס, אני אתפלא אם מישהו לא הבין בעצמו.
והפרקים ממש יפים, תמשיך ככה.[/QUOTE]

תתפלא כי אני לא הבנתי, אולי זה בגלל שלא קראתי את המנגה ואולי זה כי סתם לא הבנתי.

[quote=בלסררה;1245441]תתפלא כי אני לא הבנתי, אולי זה בגלל שלא קראתי את המנגה ואולי זה כי סתם לא הבנתי.[/quote]

שיחקת פעם במשחקים?

תודה רבה! אני באמת מעריך את זה.
אשמח אם תגידו לי גם אם לדעתכם יש משהו לשפר, אם כדאי להאריך את הפרקים הבאים או אם יש משהו שכבר טוב וכדאי יותר להדגיש אותו להבא.

הפרומו לפרק הבא תוך שתי תגובות!

[QUOTE=RabbiKingler;1245444]שיחקת פעם במשחקים?[/QUOTE]

כן, בכל הדורות.

[quote=בלסררה;1245449]כן, בכל הדורות.[/quote]

אז אתה אמור להבין ואני לא אמור להגיד לך.

[QUOTE=RabbiKingler;1245460]אז אתה אמור להבין ואני לא אמור להגיד לך.[/QUOTE]

אה, עכשיו הבנתי.

[b]הפרומו לפרק הבא[/b]

לפרק הבא יקראו "קרב ראשון".
ובפרק הבא:
רד וסיד נלחמים בקרבם הראשון, האם הוא יגמר בניצחון ובהפסד?
ובנוסף רד דני וסיד פוגשים בילד עם פוקמון הלטאה! ויש לו רקע די מעניין.

אתם מוזמנים לשער מה יקרה! ומה שכתבתי בתגובה האחרונה עדיין בתוקף: אשמח אם תגידו לי גם אם לדעתכם יש משהו לשפר, אם כדאי להאריך את הפרקים הבאים או אם יש משהו שכבר טוב וכדאי יותר להדגיש אותו להבא.

[QUOTE=firechimchar;1245499][b]הפרומו לפרק הבא[/b]

לפרק הבא יקראו "קרב ראשון".
ובפרק הבא:
רד וסיד נלחמים בקרבם הראשון, האם הוא יגמר בניצחון ובהפסד?
ובנוסף רד דני וסיד פוגשים בילד עם פוקמון הלטאה! ויש לו רקע די מעניין.

אתם מוזמנים לשער מה יקרה! ומה שכתבתי בתגובה האחרונה עדיין בתוקף: אשמח אם תגידו לי גם אם לדעתכם יש משהו לשפר, אם כדאי להאריך את הפרקים הבאים או אם יש משהו שכבר טוב וכדאי יותר להדגיש אותו להבא.[/QUOTE]

הפרקים מאוד טובים, אולי אם תקרא גם סיפורים של אחרים תוכל ללמוד עוד צורות כתיבה שיעשירו את הכתיבה שלך.
אבל גם ככה אתה כותב יפה.

[IMG]http://pokesho.com/img_chara/poke1/i_hitokage.gif[/IMG] [SIZE=4]פרק 4: קרב ראשון[/SIZE]

"תזכיר לי למה אנחנו חייבים להיות בדשא הגבוה?" שאל רד בעודם מסתובבים בתוכו. הדשא הגיע לאורך של כעשרים סנטימטרים. דשא שכזה נראה בעיניהם לדשא הגבוה בהרבה מהדשא הרגיל שהיה כמעט וצמוד לקרקע. "כי רק בדשאים גבוהים מסתובבים פוקמון פראיים" הסביר דני. "אם אתה אומר . . ." "שש . . ." השתיק דני את רד. רשרוש נשמע בדשא הקרוב. "שם" לחש דני והצביע לעבר אזור דשא שזז. "מצוין, אתה מוכן סיד?" סיד הנהן. הם רצו לעבר האזור המרשרש וראו עכבר קטן סגול בעל שפם ארוך. זנבו היה כמעט באורך גופו שסופו היה מגולגל ושיניו הקדמיות שבלסתו העליונה היו גדולות ביחס לגופו.
רד שלף את הפוקדקס להוט לתעד פוקמון נוסף. "רטטה" היה כתוב מעל תמונתו במסך. הרטטה הסתכל עליהם במבט קרב ונרתע צעד אחד לאחור. "אז איזה התקפות סיד יודע?" שאל את עצמו רד. "רגע, אולי בפוקדקס כתוב, הרי יש בו מידע על בלבאזורים" כעת רד לחץ על כמה כפתורים עד שהגיע למבוקשו. "דני, תראה! מסתבר שלא רק שאני יכול לקבל מידע על בלבאזורים אני יכול לקבל מידע על סיד בצורה ספציפית." "גדול" קרא דני. הוא הסתכל על עמוד מתקפותיו של סיד בפוקדקס ושתי מתקפות היו רשומות: דחיפה ונהמה. "איך שסיד ינהם יעזור לי?" תהה. לפתע רטטה הכה את סיד. "אוי לא, אני צריך להיות עירני!" קרא רד. "סיד תשתמש בדחיפה!" כעת כשרטטה קרוב אליו מהפגיעה הקודמת במהירות סיד החזיר לו מכה. רטטה נפל לאחור.

"מהר רוץ משם בשביל לקחת תנופה לדחיפה הבאה!" סיד רץ לאחור והסתובב במקום לכיוון רטטה. הרטטה קם על ארבע, הפנה את אחוריו אל סיד והצליף עם זנבו באוויר. "מה זה אמור להיות?" שאל רד. "אני . . . לא יודע" השיב דני מבולבל ומשועשע מהמצב בו זמנית. "לא משנה. צריך להתרכז בקרב, סיד תדחוף אותו שוב!" סיד דהר לעברו והכה בו שנית. המכרסם הסגול צעק. "כל הכבוד, אתם ביתרון!" אמר דני בהתלהבות. "ובוא נשמור על כך! תסיים את הקרב הזה!" סיד התקדם שוב אליו אך ברגע הפגיעה במקום דחיפה מוצלחת כמו השתיים הקודמות זז רטטה הצידה ובלבאזור החמיץ את המתקפה. רטטה החזיר במכה משלו שגרמה לשפשופים קלים על צידו של סיד. "אני לא מבין, מה לא עבד?" "לא תמיד התקפה פוגעת רד, זה משהו נורמלי, לפעמים פוקמונים מחמיצים את המטרה." "אז זה לא יקרה עוד פעם. סיד הפעם נסיים את הקרב הזה באמת!" "בּאלבּה!" קרא. כעת עייף, לא הצליח הרטטה לחמוק וההתקפה פגעה בו ישירות, הוא נפל על הרצפה כשבטנו לשמיים. הוא לא זז. "ניצחנו?" שאל רד ולאחר שהבין את המתרחש חזר על עצמו בשמחה: "ניצחנו!" "כל הכבוד רד!" "זה היה ממש כיף, אני כבר לא יכול לחכות לערוך קרב נוסף!" סיכם.

"אז אתה מאמן פוקמונים?" שאל לפתע קול לא מוכר. כשרד ודני הפנו את מבטם ראו ילד ששיערו כתום-חום קוצני הלובש חולצה שחורה. "כן" השיב רד. "ומי אתה?" "אני בלו. מי אתה?" "רד וזה דני." "שלום" ניסה דני להכניס את עצמו לשיחה. "אז גם אתה מאמן פוקמונים?" שאל רד. "כן, אני כן. על אף שלפי מה ששמעתי מהשיחה שלכם, עכשיו היה הקרב הראשון שלך. אז לא הייתי מכריז על עצמי כמאמן אחרי קרב אחד אילו הייתי במקומך." "ולמה אתה משוכנע שאתה כזה מוצלח?" "כי זה נכון" התרברב.
התשובה הכעיסה את רד ופרץ בקול: "מה דעתך לבדוק את זה בקרב פוקמונים?" "למה לא, זה יהיה משעשע." השיב. הוא הוציא פוכדור מכיסו ולחץ על הכפתור. מתוך הפוכדור יצאה לטאה כתומה. "סיד תתכונן גם אתה לקרב" סיד נכנס לזירה שהייתה הרווח בין שני הילדים. "מה זה הפוקמון הזה? הזן הזה לא חי באזור". "קיבלתי אותו מפרופסור אוק, מקנא?" התגרה. "סבא שלי נתן לך את אחד מפוקמוני המחקר שלו!?" התפלא בלו. "אוק הוא הסבא שלך!?" התפלא רד בחזרה. "כן, הוא נתן לך גם פוקדקס?" שאל בלו "כן." "רגע, אז הוא בטח נתן גם לך פוקמון ופוקדקס!" הסיק דני. "בדיוק, והפוקמון שלפניכם הוא צ'רמנדר, הפוקמון שקיבלתי מסבא שלי." בלו שלף פוקדקס וכיוון אותו אל סיד. "בלבאזור" אמר הקול המכני של הפוקדקס.

"טוב אז אתה מוכן להלחם כבר?" "אני רואה שאתה כבר לא יכול לחכות להפסיד. צ'רמנדר תשתמש בנהמה" צ'רמנדר נהם על בלבאזור אך לא נראה שדבר קרה. "אתה חושב שזה יעזור לך? סיד תדחוף אותו!" סיד רץ אל עבר צ'רמנדר ודחף אותו מספר מטרים אחורה. "צ'רמנדר אתה בסדר?" שאל בלו. הצ'רמנדר הנהן. "יופי, תשתמש עוד פעם בנהמה" צ'רמנדר נהם שנית. הנהמה הפחידה מעט את סיד. "אין לך שום סיבה לפחד סיד, תדחוף אותו שוב" פקד רד. סיד דחף שנית את צ'רמנדר אך נראה שהנזק פחת מן הדחיפה הקודמת. "צ'רמנדר תנהם עוד פעם" מעט תשוש נהם צ'רמנדר פעם נוספת ופחד גובר הכיל את עיניו של סיד. "מה יש לך סיד? הוא רק נוהם, הוא לא עושה כלום! תדחוף אותו ונראה להם מי יותר טוב" סיד בלע את רוקו ודהר אל עבר צ'רמנדר על מנת לדחוף אותו שוב, אך הפעם הדחיפה בקושי השפיע על צ'רמנדר. בניגוד לפעמים הקודמות, הדחיפה אפילו לא הזיזה את צ'רמנדר ממקומו. "מה-מה יש לך סיד?" "נראה שנהמה כן עוזרת לי" אמר בלו.

"אבל איך? היא אפילו לא פגעה בסיד" "לא כל התקפה מטרתה לפגוע. מה שהמתקפה נהמה עושה היא להפחיד את הפוקמון ובכך הפוקמון תוקף יותר בחולשה. עם כל נהמה כך נחלשת ההתקפה." "אז עכשיו הדחיפה כמעט ולא משפיעה." "בדיוק! ועכשיו צ'רמנדר תתקוף אותו בגחלת!" צ'רמנדר פתח את פיו וגחלים נורו ממנו אל עבר סיד. "בּלבאזור!!!!" צעק סיד. עשן נוצר כתוצאה מהגחלת וסיד נבלע בתוכו, כשהחל להתפזר נראה סיד שוכב על האדמה מעולף. "אוי לא" מלמל דני. רד השפיל את מבטו והחזיר את סיד לפוכדור. "פעם הבאה תזמין אותי לקרב אחרי שתצבור קצת ניסיון" אמר והלך משם. "אה- העיר נמצאת בכיוון ההפוך" העיר דני. "אני לא חוזר לפאלט" "אתה לא?" הרים לפתע רד את ראשו, מופתע. "לא, אני הולך לעיר ורידיאן לנצח את המכון" "לבד?" שאל דני. "כן, למה תינוקות שכמותכם לא יכולים ללכת לבד?" "אולי תפסיק להיות כזה שחצן?" התרגז רד. "בכל מקרה, להתראות אפסים" אמר כשמתעלם מההערה האחרונה של רד ומתרחק משם.



[IMG]http://i41.tinypic.com/op7gr4.png[/IMG]

יפה. אתה גם הולך לפי היפני ולא לפי השינוי האמריקאי.
השארת את הנכד של אוק כבלו.

תודה רבה!
גם אני קורא יותר סיפורים של אחרים לפי עצתך, מקווה שזה באמת יעזור לי על פי טענתך בכתיבה.
עוד שלוש תגובות פרומו לפרק 5!

לא נראה לי שיהיו עוד שלוש תגובות, אין לך הרבה קוראים.
זה לא בגלל שהסיפור שלך לא יפה, לדעתי זה בגלל הכותרת שלך.

אז למה אתה ממליץ לשנות את הכותרת?

כן, תחשוב על שם יותר טוב מזה.

אוקי, אז מה אתה אומר על השם החדש?

כולם יכולים להביע עניין. על פי הרוב אחליט אם אשאיר את השם הזה או את הקודם.

[b]ופרומו לפרק הבא:
[/b]
לפרק הבא יקראו "יציאה שנייה".
ובפרק הבא:
העלילה מתפצלת! קורים הרבה דברים במקביל!
לאחר שבלו סיפר שממשיך לעיר וירידיאן, רד רוצה לצמצם פערים. אך האם הוא יכול לצאת בכלל מהעיר?
מי הפוקמון שבלו מוצא על יד האגם?
מי הוא פריימו?
מי האנשים המסתוריים?
ופוקמון מדהים מתגלה!

רוצים לדעת את התשובות, הכל בפרק הבא . . .

השם החדש די טוב ויפה, אולי זה ימשוך יותר קוראים, אני מחכה לפרק הבא, הוא נשמע מאוד מעניין

השם יפה.
עוד עצה, נסה להשיג לוגו שגם יהיה בחתימה שלך בשביל הסיפור.

הסיפור שלך מעולה ואני נהנה לקרוא את הפרקים כי כאשר קראתי כבר פסקה אחת בסיפור ,קראתי כבר את ההמשך .
ביינתים קראתי רק פרק אחד ואני רוצה להגיד לך שהכתיבה שלך לא הכי מובנת אך כן אפשר להבין אותה אם מתאמצים
יש לך קצת בעיות בפיסוק ובניקוד ,בעיות קצת קריטיות שאני מקווה שתתקן.

בהצלחה בסיפור

[SIZE=4][IMG]http://pokesho.com/img_chara/comic1/i_green_11.gif[/IMG] פרק 5: יציאה שניה[/SIZE]

"חזרתי" הודיע רד כשהגיע חזרה לביתו. "יופי, ראית פוקמונים חדשים?" שאלה לילי "שלושה!" "מצוין, אני שמחה שנהנת" "זה מזכיר לי" אמר. "כשהייתי עם דני ב'שביל 1' פגשנו עוד מאמן פוקמונים והוא אמר שהוא ממשיך לעיר ורידיאן." "אז מה?" שאלה בבלבול, כשלא מבינה לאן בנהּ חותר. "אני רוצה לצאת לשם גם!" הכריז. "השתגעת?" פסלה מיד אמו את הבקשה. "אתה הרבה יותר מדי צעיר בשביל ללכת לעיר אחרת לגמרי לבד!" "אבל הוא הולך!" התעקש רד. "קודם כל ההורים שלו הם לא ההורים שלך. שנית, אני לא יודעת אפילו מי זה 'הוא'. " "קוראים לו בלו ויש לו פוקדקס ופוקמון מאוק בדיוק כמוני! אז מה ההבדל כבר?" "ההבדל הוא שאני לא מרשה לך וזה סופי, אתה לא יכול ללכת לבדך לעיר אחרת." "אז אני אצא עם דני" "דני אפילו יותר צעיר ממך." "אז בטח יש מישהו מבוגר ממני שיהיה מוכן לצאת! בבקשה אמא אם יהיה מישהו כזה, אני אוכל לצאת?" שאל רד. "אולי" הודתה בסוף לילי, מרגישה שבכח. "יופי! עכשיו אני רק צריך לחשוב על מישהו . . ." אמר רד ועלה לחדרו. "אולי באמת יש מישהו שיוכל לעזור כאן" חשבה לעצמה לילי.

[CENTER]*[/CENTER]

"הנה הפוקמון שלך" אמר האישה והגישה לבלו פוכדור. "תודה לך" השיב. הוא לקח את הפוכדור מידהּ ותחב אותו לכיסו. בום! נשמע לפתע כשיצא מהבנין. כשהסתכל למקור הקול, ראה מים ניתזים למרחק מאגם קטן לא רחוק משם. הוא רץ לשם במהירותו המירבית וכשהגיעה ראה פוקמון קטן, כחול ועגלגל, בעל בטן לבנה שבתוכה ספירלה שחורה, שתי רגליים קטנות וזנב לבן גדול הנראה מעט כמו סנפיר. הוא רץ אל הפוקמון ובדק את מצבו. הוא היה פצוע ותשוש. "מה קרה לך?" שאל, אך הוא ידע שאין זמן לברר. הוא לקח את הפוקמון הקטן בשתי ידיו ורץ משם חזרה לטפל בו.

[CENTER]*[/CENTER]

"אז פעם הבאה, שתרצו להלחם בפוקמון פראי, תזכרו את הדברים הללו." אמר איש שרירי שלבש גופיה לבנה ומכנסי ספורט וצבע שיערו כהה עד אפור. לאחר המשפט נתן גם קריצה "וסיימנו." אמר בחזרה איש שעל כתפו מצלמה. "יופי!" השיב האיש השרירי. כשעמד להוסיף לדבריו נקטעה מחשבתו בשל צלצול טלפון מכיסו. הוא הרים את המכשיר וענה: "הלו?" "שלום פריימו, זו אני לילי" "הו שלום לילי!" אמר פריימו, שמח למשמע קולהּ. "מה נשמע?" "לגבי זה אני רוצה לדבר איתך, אני צריכה טובה." "טובה?" שאל. "כן, טובה. אם זו לא טרחה גדולה מדי עבורך, ואם יוצא שאתה לא עובד בזמן הקרוב. אשמח אם תוכל לשמור על הבן שלי לימים הקרובים. הוא רוצה לצאת לעיר ורידיאן לראות פוקמונים ואני אצטרך מישהו שישמור עליו." "אין בעיה, הרי מקצועי הוא לעזור לחובבי פוקמון צעירים. הוא יוכל לבוא לפה ליומיים הקרובים." "מצוין, תודה רבה לך, אני בטוחה שהוא ישמח לשמוע זאת. להתראות" "להתראות" השיב וסגר את המכשיר.
לילי דפקה על דלת חדרו של רד. "כן?" היא פתחה בעדינות את הדלת ונכנסה. "ביררתי . . ." אמרה ולקחה הפסקה בדיבוריה. "ומצאתי מישהו שיוכל לטייל איתך לורידיאן." "תודה רבה!" השיב רד בשמחה. "רגע!" עצרה אותו. "קוראים לו פריימו, הוא חבר של המשפחה, אבל הוא יוכל להיות איתך רק יומיים ולילה. לכן אחרי שהזמן הזה יגמר תצטרך לחזור חזרה." "אין בעיה! תודה, תודה, תודה!" "תפגוש אותו מחר ב'שביל 1' והוא כבר יראה לך את כל מה שיש בעיר." "בסדר." השיב להוט.

[CENTER]*[/CENTER]

ביום למחרת, לבש רד בגדים מתאימים לטיול ארוך, ארגן את תיקו ויצא מהבית כשהפוכדור של סיד בידו. "אני יוצא!" "להתראות!" השיבה אמו. הוא לחץ על הכפתור בפוכדור והפוכדור גדל לגודלו המקורי, לחץ שנית וסיד הופיע על הקרקע. "מוכן סיד? הפעם אנחנו יוצאים למסע ארוך יותר!" סיד חייך כתגובה. "אז קדימה! חזרה ל'שביל 1'!".

[CENTER]*[/CENTER]

אנשים רבים נכנסו בצורה מופתית ומסודרת לתוך מערה חשוכה. לכולם מדים שחורים בעלי האות [FONT=Calibri]"R" [/FONT]עליהם במרכז בגדול ובצבע אדום. חלקם נכנסו עם עתי חפירה ופטישי אוויר. "תזכרו אנחנו צריכים לחפור כמה שיותר! מובן?" פקד איש אחד על השאר. "מובן!" ענו פה אחד. "אז תתחילו!" "כן אדוני!" ענו שנית. האנשים החלו בו זמנית לחפור באמצעים שונים. אך באותו זמן, באזור אחר במערה, ישנה לה ציפור גדולה צהובה, מקורהּ זהה לשל תרנגול וכרבולתהּ, כנפיה וזנבה מאש. ויברציות החפירה הגיעו לאזור מנוחתו. הציפור פקחה בחדות את עיניה בזעם וצווחה. האנשים, ששמעו את הצווחה הפסיקו לחפור. "מה זה היה?" שאל אחד מהם. לפתע הגיע לאזור החפירה הציפור כשמעופפת לה וכמעט נוגעת בתקרה. הציפור צווחה שוב ושחררה מפיה להביור לאוויר. "לסגת!" צעק המפקד. הם יצאו בריצה מהמערה, חוששים לחייהם הנתונים בסכנה. הציפור יצאה אחריהם בתעופה אך לכיוון שונה כשמשמיעה צווחה מחרישת אוזניים פעם נוספת.



[IMG]http://i39.tinypic.com/2ma0yd.png[/IMG]

זה היה פרק יפה.
משאיר טעם לעוד.