המסע המוזר של חיי

היי הפעם אני הולכת להשקיע הכל בסיפור הזה,בניגוד לאחרים. אני מקווה שתאהבו אותו כי ממש השקעתי.

[SPOILER][SIZE="5"]מדריך דמויות-
[/SIZE]]נגה-[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/dptr/dptr066.png[/IMG]

נגה היא ילדה בת 10 שבאה ממחוז שקמירה, שבוא אוהבים רק פוקימוני חשמל אבל נגה אוהבת פוקימוני עשב.
נגה ילדה בעלת אופי נמרץ אבל מעט קשוח מצד שני היא גם ממש חכמה.
פוקימונים-
[IMG]http://www.serebii.net/pokearth/sprites/dp/043.png[/IMG]
שם:בלה
מתקפות:עלי תער,דחיפה,סינטזה,אבקת שיתוק,עלם קסומים
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/015.gif[/IMG]
שם:ווידל
מתקפות:דחיפה,קוצי רעל,חוט ירי
[IMG]http://www.serebii.net/pokearth/sprites/dp/133.png[/IMG]
שם:איווי
מתקפות:כדור צל,דחיפה,שריטה
[IMG]http://www.serebii.net/Shiny/Pl/077.png[/IMG]
שם:פוניטה
מתקפות:גחלת
ריי-
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/dptr/dptr158.png[/IMG]

ריי גדל להורים מאמצים ווכר רק בקושי את הורייו האמיתיים, כאשר היה קטן הוא ניצל מגל בגובה עשרים ושבעה מטר.
ריי הוא ילד עקשון וחמום מוח אך יודע להיות חבר טוב,סבלני ומקשיב.
פוקימונים-
[IMG]http://www.serebii.net/pokearth/sprites/hgss/043.png[/IMG]
שם:לני
מתקפות:עלי תער,סינטזה,דחיפה,עלים קסומים

[IMG]http://www.serebii.net/pokearth/sprites/hgss/235.png[/IMG]
שם:סמירגל
מתקפות-שריטה,דחיפה
[IMG]http://www.serebii.net/Shiny/DP/077.png[/IMG]
שם:פוניטה
מתקפות:התקלה

אמא ש ריי, קיינוס-
[IMG][url=http://tektek.org/avatar/46884914][img]http://img193.imageshack.us/img193/9717/tek4eb50af59a61e6648344.png[/img][/url][/IMG]

אבא של ריי, איזמר-
[IMG][url=http://tektek.org/avatar/46884935][img]http://img651.imageshack.us/img651/2000/tek4eb50c2fb94bd1498124.png[/img][/url][/IMG]

אמא של נגה, אדמנה-
[IMG][url=http://tektek.org/avatar/46884970][img]http://img28.imageshack.us/img28/9071/tek4eb50e277f7e66768825.png[/img][/url][/IMG]

אבא של נגה, שמיי-
[IMG][url=http://tektek.org/avatar/46884982][img]http://img560.imageshack.us/img560/7502/tek4eb50ea07387c6077801.png[/img][/url][/IMG]


[/SPOILER][B]הקדמה
[/B]היי,קוראים לי נגה ואני בת עשר בדיוק,אצלינו במחוז שמקירה (המחוז נמצא קצת בין ג'וטו לקנטו) כל מאמן מתחיל את מסע הפוקימונים שלו בגיל עשר ויום ולכן אני ממש מתרגשת,אחרי הכל אני הולכת סוף סוף לדעת עם המאה שקיבלתי בשיעור ''מדעי הפוקימון'' ותשעים ותשע שקיבלתי בשיעור ''המסע הגדול'' ישתלמו,וכן עם תהיתם אני ילדה מחוננת האמת היא שיש לי שיער שחור חלק לגמרי,יש לי מעט נמשים ומשקפיים שחורות,אי אפשר לומר שאני מלכת הכיתה,תמיד הייחסו אליי בזילזול אבל עם השנים למדתי להתעלם,אבל לפעמים היה קשה לי להתמודד עם העלבונות. אבל מחר הכל ישתנה,הבעיה היא שאני לא יודעת במי כדאי לי לבחור- פיצ'ו,פאצ'יריסו או אלקטריק. או כה כמעט שחכתי אצלינו במחוז [b]מעריצים[/b] ואני מדגישה [b]מעריצים[/b] פוקימוני חשמל,אבל האמת אני מעדיפה פוקימוני עשב....
במחוז שלנו יש כמה מנהגים שתמיד לא הבנתי-
ראשית כל שנה אנחנו מתאספים ומארגים פסטיבל לראיקו,אני לא מבינה למה לראיקו?? למה לא לסוויקום?? או אנטיי?? למה ראיקו!

דבר שני פעם בחצי שנה אנחנו אורחים תחרות מציאת אבני רעם,ומי שמוצא חייב להיות הראשון שיפתח פיקאצ'ו שנמצא בעמדת הסיום,אז למה דווקא אבן ברק??? למה דווקא פיקאצ'ו??!!!!!!

ובנוסף שזה הדבר הכי מוזר שיש,כל שלוש שנים בחורף כאשר הברק בגדול ביותר בשנה פוגע בעץ החלול שבחורשת האלונים שבעיר טניג'ם אנחנו לוקחים כל פוקימון שחזק על סוג חשמל אל העץ החלול ואחר כך סוגרים את הפתח החלול שבעץ ומחכים שהברק יפגע,לאחר מכן אנחנו מוציאים את הפוקימונין הפגועים ומשליכים אותם ביער,לפעמים הפוקימונים הפגועים גוררים את עצמם למקום בטוח ומחלימים אבל לפעמים הם טעונים בכל כך הרבה חשמל שלבם מפסיק לפעום,אני לעולם לא הבנתי את המנהג הזה וגם לעולם לא אבין,שאנתי לראות ככה את הוריי ועוד הרבה אחרים נהנים כל כך מהסבל של הפוקימונים המסכנים האלה,פעם אחת אפילו ניסיתי לשחרר אודיש תינוק שההורים שלי לכדו אבל הם תפסו אותי והענישו אותי על כך,אני חושבת שאותם צריך להעניש.

הנקודה היא שאף פעם לא הרגשתי שייכת למחוז....... הדבר המוזר ביותר הוא שיש לי זיכרון, אני בקושי זוכרת אותו אבל בזיכרון הזה אני נמצאת בחדר ענק שצבוע כולו בירוק עם ציורי דשא ופרחים,ולידי מלאאא תמונות וציורים של פוקימוני דשא ויש גם טריקו קטן ישן בקצה המיטה שלי. וליד המיטה יש אישה,אני לא יודעת איך היא נראת כי הזיכרון שלי ממש מטושטש ממנה,כל מה שאני זוכרת ממנה זה עיינים תכולות עצובות כאלה שמביטות בי כאילו אני הדבר החשוב ביותר בעולם,והאישה הזאת שרה שיר מרגיע כזה שבכל פעם שאני שומעת אותו אני נשבעת לכם שאני מתחילה לנחור. שאלתי את ההורים שלי על זה הרבה פעמים ובכל פעם הם נראו ממש לחוצים ואמרו בקול שממש לא גרם לי להאמין להם ''אין לנו מושג,לילה טוב נגה'' הם עשו את זה גם בבקרים לפני שהלכו לעבודה! תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר.. אבל הגילויים שהולכים להיות במסע שלי....... יפילו אותכם לריצפה לפעמים מצחוק,לפעמים מבכי ולפעמים פשוט מהלם. עד היום הייתי ילדה תמימה אבל היום המסע של חיי מתחיל!!!

לא קראתי את הכל כי אין לי כוח.
יש יותר מדי סימני פיסוק עד שזה מציק לעיניים, תשפרי.
בנוסף, את מתקדמת מהר מדי.
אם נגיד ניקח סדרה, ובכל פרק הדמות עושה משהו אחר, הרי לא תראי פרק שבו הדמות תופסת די הרבה פוקימונים והוא עושה הרבה דברים, צריך להתקדם לאט יותר.

א.היא לא תפסה שום פוקימון... היא רק הסבירה על עצמה...
ב.לא קראתה הכל אז.. חח :)
ג.אני ינסה להוריד סימני פיסוק פעם הבאה
ג.העלילה עצמה מה חשבתה עלייה? למרות שזאת רק הקדמה...

1.אסור לפרסם סיפור בלי פרק 1.
2.מאוד הישתפרת מסיפורים קודמים,אני רואה כמה וכמה שגיאות הקלדה פה ושם,לדעתי כדאי שתעברי על כל פירסום ותבדקי זאת לפני שאת מפרסמת.
3.את הדמות בסיפור? זה נשמע ככה כי את מתארת כאילו זאת את..

לא, לא, לא.
לא להמעיט בסימני פיסוק! אף פעם!
אוקיי כל מה שצריך לעשות זה אחרי כל נקודה לרדת שורה כך זה לא נראה כמו חומה וקל יותר לקרוא את זה.

אני נורא אהבתי את הרעיון ואני אקרא את הסיפור.
בהצלחה לך!

1.אוי... לא דעתי :( אני כבר יתחיל לעבוד על פרק 1 עוד 20 דקות אני יפרסם
2.אוקיי תודה רבה :)
3.לא,אני אפלילו לא דומה במראה למי שבסיפור וזה גם ממש לא השם שלי.. אני פשוט רוצה לנסות לספר את הסיפור מנקודת המבט של הדמות

פרק אחד יפורסם עד 11 וחצי

אני טיפה מתעכבת אני ייסיים ב11 וארבעים כנראה

[QUOTE=ttrrtte;1235428]1.אוי... לא דעתי :( אני כבר יתחיל לעבוד על פרק 1 עוד 20 דקות אני יפרסם
2.אוקיי תודה רבה :)
3.לא,אני אפלילו לא דומה במראה למי שבסיפור וזה גם ממש לא השם שלי.. אני פשוט רוצה לנסות לספר את הסיפור מנקודת המבט של הדמות

פרק אחד יפורסם עד 11 וחצי[/QUOTE]

הבנתי,לרוב פשוט מספרים את זה מנקודת מבט אחרת אבל בסדר.

[B][COLOR="Purple"]פרק 1- המתחיל והקרב מי ינצח?
[/COLOR][/B]

התעוררתי בבוקר למשמע קול זמזום,הייתי מסוחררת לגמרי מחלום שחלמתי על חוף הים ובוא..טוב... לא זוכרת אחרי הכל לא זוכרים חלומות חח..

כיביתי את השעון המעורר וסימנתי בלוח השנה של הפיצ'ו שלי (רציתי שלסייטר אבל אמא הכריחה אותי לקחת של פיצ'ו) ואז קלטתי היום העשרים וחמש ליוני! יום אחרי היום הולדת שלי המסע הגדול שלי מתחיל היום!!! צעקתי משמחה ואושר והיו לי דמעותת בעיינים וכמובן,עם השלומפרות שלי נפלתי בשמחה במדרגות כל הדרך למטה,כמובן שעם שריטה או שניים. אמא שלי רצה אליי מהר ושאלה אותי '' נגה הכל בסדר??!!!'' והתחילה לבדוק אותי מכל הכיוונים,בוא רק נאמר שבכל כיוונים אני מתכוונת ל[b]בכל הכיוונים[/b].
אחרי הפאדיחה הזאת ירדתי למטבח ואכלתי קורנפלקס עם חלב,ארזתי תיק עם בגדים,אוכל ומים והתכוונתי לצאת,כמובן לא בלי שאבא שלי ימחץ אותי כמו זבוב,האמת תמיד שאבא שלי מחבק אותי אני מרגישה שאני עומדת לשבור צלע או שניים,אבא שלי הוא מתאבק מקצועי ו... די קשה לו לשלוט בכוח שלו.. אז אתם מבינים לאן אני חותרת.
יצאתי מהבית בסביבות שבע וחצי ושמתי לב איזה יום מקסים היום. התחלתי ללכת לכיוון מעבדת פרופסור אלקטריק,ולא לא באמת קוראים לו ככה האמת ששמו הפרטי של פרופסור אלקטריק הוא ג'ייסון ושם המשפחה שלו הוא ליף,תארו לעצמכם אדם נחשב במחוז שכולו מטורף על פוקימוני חשמל ושם המשפחה שלכם הוא ליף...... אז הוא מתעקש על השם אלקטריק. הגעתי למעבדה בסביבות שמונה וכמעט התעלפתי, המעבדה הייתה צבוע בצבע צהוב עם שני ציורי ברקים בצדדים,והכי חשוב היא הייתה עצומה!!! לפחות בגודל.... איך לתאר... קחו אלף פילים ושימו בערימה של עשרים בכל שורה.... ברגע שתעשו את זה תכפילו בשניים את גודל הפירמידה שיצרתם והנה לפניכם גודל המעבדה של פרופסור אלקטריק.
נכנסתי למעבדה וראיתי מולי עשרות... לא מאות פוקימוני חשמל מתרוצצים,ניגשתי אל פרופסור אלקטריק שעמד בפינה ודיבר עם אחד העובדים על חוסר אחריותו בגלל שנתן לפיצ'ו תינוק לשחק עם מזרק שבתוכו חומר הרדמה ו... זה לא נגמר בטוב לפרופסור אלקטריק.
אמרתי שלום לפרופסור שחייך אליי ואז אמר ''את בטח נגה המאמנת החדשה,בואי אחריי'' הלכתי אחריי הפרופסור וראיתי על שולחן קטן,רך ומרופד שלושה פוקימונים- פיצ'ו,אלקטריק ופאצ'יריסו,שלושתם חייכו אליי כאילו אומרים ''קחי אותי'' אבל האמת.. אותי יותר עניין האודיש הקטן שעמד בפינה בלי אף אחד,אז כמובן ששאלתי את הפרופסור ''מה האודיש הקטן הזה עושה פה?'' ואז הפרופסור ענה ''אנחנו חשבנו שחלק מפוקימוני העשב פיתחו עמידות של 100% מול מתקפות חשמל,אז בדקנו עליו ולמזלנו גילינו שזה לא נכון'' הסתכלתי על פיצ'ו,פאצ'יריסו ואלקטריק ושאלתי ''אפשר את אודיש בתור מתחיל?'' והפרופסור שבדיוק החזיק כוס תה בידו,שבר את הכוס באגרופו מזעם ואמר ''את רוצה להרוס שנים של מסורת??!!! עם ההורים שלך ידעו מה את אמרת לי עכשיו....!!''. קצת פחדתי אבל לבסוף אזרתי אומץ ואמרתי ''לא אכפת לי מה כולם חושבים,אני רוצה את האודיש הקטן הזה! ועם לא תיתן לי אותו אז.... אני..... יספר לכולם שאתה נתתה לפיצ'ו קטנטן להזריק לך חומר הרדמה!!'' ואז הבעת פניו השתנו למשהו בין זעם לתדהמה והוא אמר ''שמעת את השיחה שלי אה???!!! טוב קחי את האפס הקטן מה אכפת לי..'' הוא לקח פוקדור ירוק עם איקס אדום עליו,החזיר את אודיש לתוכו ונתן לי,ואז הוא הגיש לי חמישה פוקדורים ירוקים עם סימן רעם עליהם (ככה פוקדורים נראים אצלינו..) ושאל אותי איזה פוקדע אני רוצה כחול או ורוד,כמובן שלקחתי ורוד ואז יצאתי מהמעבדה בדרך להתחלת מסעי.
ברגע שיצאתי מהמעבדה הוצאתי את אודיש החוצה,על פי הבעת פניו ניכר היה שהוא מצפה לכאב,כמע נשבר לי הלב ממראה פניו. אמרתי לו ''שלום אודיש,אני נגה המאמנת שלך,אתה לא צריך לפחד'' אמרתי לו וליטפתי את ראשו. אודיש קפץ עליי בשמחה וניתורים ואני... חיבקתי אותו. לאחר כחמש דקות של חיבוקים הטלפון שלי צלצל ''אמא'' היה כתוב בצג המסך וידעתי מה מחכה לי... עניתי וישר שמעתי צרחה ''אודיש?????????????????????????????מכל פוקימוני החשמל לקחת אודיש??????? כשאני אתפוס אותך....'' ואז ניתקתי את השיחה.
בדיוק שעמדתי להחזיר את אודיש שמעתי קול ''אודיש? איכס... אודיש בתור מתחיל???? בואי תילחמי מול נגד הפאצ'יריסו שלי ואז נראה מה תחשבי על אודיש..'' הסתובבתי וראיתי ילד בגילי,היה לו שיער חום ופנים חלקות,האמת הוא היה די חתיך אבל העיינים הנבזיות וחסרות הרחמים שלו הרסו הכל..... אמרתי לו ''בוא נראה אותך!!!'' הוצאתי את אודיש ואמרתי ''בוא נראה אותך!!''

המשך יבוא......

1. משקפיים שחורים לא שחורות
2. כתבת איפשהו אותכם שזה צריך להיות אתכם
3. את כותבת יותר מדי את המילה "אבל"

הרעיון ממש מקורי אבל השגיאות האלה של העברית ממש מציקות, אם תשפרי את זה הסיפור יהיה מצוין!

עריכה: כל זה תקף להקדמה, עוד לא קראתי את הפרק הראשון

סיפור יפה עם עלילה טובה.

נ.ב התאריך לידה שלך זה ה 24 ביוני כי גם שלי?

[quote=ttrrtte;1235419]א.היא לא תפסה שום פוקימון... היא רק הסבירה על עצמה...
ב.לא קראתה הכל אז.. חח :)
ג.אני ינסה להוריד סימני פיסוק פעם הבאה
ג.העלילה עצמה מה חשבתה עלייה? למרות שזאת רק הקדמה...[/quote]
א. אני אומר בכלליות, כי אני מכיר אותך וקראתי פרקים ומת"ים שלך. [בעיקר במתי"ם את צריכה להשתפר, ולחשוב שוב את מי את בוחרת כשחקן לדעתי]
ב. :um_face:
ג. :sunglasses:
ד. לא קראתי אמרתי לך :O
ה. עשית שני ג'..

עריכה:
הצצתי בפרק הראשון.
[QUOTE]''אודיש?????????????????????????????מכל פוקימוני החשמל לקחת אודיש??????? כשאני אתפוס אותך....'' ואז ניתקתי את השיחה.
[/QUOTE]
מה זה אמור להיות?
הרגע כתבת לי [B]"ג.אני ינסה להוריד סימני פיסוק פעם הבאה"[/B] חח..
תקפידי, כי תאמיני לי שזה מעצבן לכולם כמעט כל הסימני קריאה.
אם את רוצה להביע את הדעה שלה, אל תשתמשי בסימני פיסוק!
היית יכולה לכתוב [B]"אודיש? מבין כל פוקימוני החשמל לקחתי אודיש?! כשאני אתפוס אותך.." אמרתי בפליאה ובמעט עצבנות, מיד ניתקתי את השיחה.[/B]

אוקיי.
הסיפור טוב, אבל יש טיפה שגיאות.
כשאמרתי שלא לחסוך בסימני פיסוק התכוונתי לפסיקים ונקודות.
לא התכוונתי ל:

''אודיש?????????????????????????????מכל פוקימוני החשמל לקחת אודיש??????? כשאני אתפוס אותך....''

במצב כזה עדיף לכתוב:
''אודיש? מכל פוקימוני החשמל לקחת אודיש? כשאני אתפוס אותך....''

או אפילו:
''אודיש?! מכל פוקימוני החשמל לקחת אודיש?! כשאני אתפוס אותך....''
אם את רוצה להדגיש את הצעקה.

פרק טוב

תודה רבה אני ינסה להוריד סימני פיסוק ולשפר

וכן תאריך הלידה שלי זה 24 ליוני

אני אשתדל לפרסם פרק כל יום ימיים

[B][COLOR="DarkOrchid"]פרק 2- ניצחון או הפסד,הצוות והפוקימון
[/COLOR][/B]
הוצאתי את הפוקדע מכיסי ובדקתי את מתקפותיו של אודיש,פוקדע ציפצף ואמר ''אודיש יודע התקלה,אבקת שיתוק''
''זה הכל...'' חשבתי לעצמי אבל אז אמרתי לילד ''אני נגה המאמנת הטובה ביותר! מי אתה?!''. הילד השיב מיד ואמר ''בחלומות,אני המאמן הטוב בעולם! קוראים לי ג'וני!''. ג'וני הוציא פאצ'יריסו,פוקימון דמויי סנאי בצבעי לבן ותכלת,האמת חשבתי שהוא ממש חמוד, לפני שהספקתי לומר משהו ג'וני צעק ''פאצ'יריסו ניצוץ עכשיו!'' ראיתי את הניצוץ הולך ומתקרב לאודיש,הייתי מעט המומה בשביל להגיב אבל ברגע האחרון הצלחתי להוציא את המילילם הבאות מפי ''אודיש תתחמק ואז אבקת שיתוק ודחיפה'' ,אודיש קפץ הצידה וכמעט הצליח להתחמק אבל חלק מהעלים שבראשו נפגעו,הוא התעלם מהכאב שתקף אותו ויצא באבקת שיתוק לפאצ'יריסו, ג'וני אמר ''פאצ'ריסו תחמוק ואז דחיפה!'' פאצ'ירסו חמק בקלילות ופגע בלי בעיה באודיש בעזרת דחיפה,הייתי ממש מבוהלת ונכנסתי לפאניקה,אמרתי בקול הכי רגוע שלי ''אודיש חמוד קום ואז דחיפפה ואבקת שיתוק!'' אודש קם ויצא בדחיפה לעבר פאצ'יריסו,ג'וני לא ציפה לזה ולכן לא אמר לפאצ'יריסו להתחמק,והוא נפגע. אודיש יצא באבקת שיתוק אל פאצ'יריסו הפגוע ופגע בוא,מכאן הכל עבר לי ממש כמו בהילוך איתי,שמעתי את ג'וני צועק ''פאצ'יריסו! קום ותשתמש במהירות בכל כוח!'',לא היה לי הרבה זמן לחשוב פאצ'יריסו יצא במהירות,הוא היה איטי בגלל אבקת השיתוק אבל נראה שכל צעד הוא מתאושש יותר ויותר,אמרתי לאודיש בבהלה ''קדימה תתחמק!'' אודיש ניסה להתחמק אבל לא הצליח,פאצ'יריסו פגע ואודיש נפל והתעלף,רצתי אל אודיש וחיבקתי אותו בכל הכוח,לחשתי לו ''אל תדאג,הייתה מעולה לפעם ראשונה''. שמעתי את ג'וני אומר ''כמו שחשבתי,אפסית קטנה...'' ובמילים אלה הוא הלך ונעלם בין בתי העיר.
הייתי מעט המומה מהקרב,אבל חשבתי לעצמי ''לא נורא'' והלכתי אל מרכז הפוקימונים,ניגשתי אל אחות במדים ורודים בעלת שער ורוד,עם התגית ''ג'וי'' על הבגדים שלה ושאלתי ''שלום,תוכלי לררפא את אודיש?'', האישה הסתובבה אליי ואמרה ''כמובן'' היא ריפאה את אודיש והחזירה לי אותו בריא ושלם.
הוצאתי את אודיש מהפוקדור ואמרתי ''מוכן להתחיל את המסע?'' אודיש הסתכל אליי מעט בחשש אבל מיד אמר ''אודי,אודיש,דיש!'' מיד,על פי עיניו הבורקות הבנתי שזה כן.
יצאתי לכיוון יער טישבאג כאשר אודיש לידי,הלכנו בחצי שעה עד שהגענו לכניסה ליער,אודיש מידהתלהב ורץ לכל הכיוונים אבל אני,אני הייתי בתדהמה,היער נראה טוב יותר משחשבתי,עצים בכל מקום,פוקימונים משחקים ומשתוללים. נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי ''נגה תירגעי,המסע מתחיל..'' וכך פסעתי אל תוך היער שאודיש לצידי. הלכנו בשעתיים בלי לראות שום פוקימון מיוחד,הגענו לקרחת יער קטנה והחלטנו לעשות הפסקה,ברגע שהתיישבנו הופיע מולינו פוקימון קטן וצהוב,עם קוץ בראשו,הוצאתי את הפוקדע וכיוונתי ל הפוקימון ''ווידל,פוקימון הזחל,ווידל בדרך כלל מרעיל את יריבו וכל מנצח בקרב,איפה שיש ווידל בדרך כלל נמצאים בידרילים'' ציפצף הפוקדע.
המילים האחרונות ''נמצאים בידרילים'' טיפה הלחיצו אותי אבל התגברתי ואמרתי לאודיש ''אודיש,אבקת שיתוק ואז דחיפה!'' אודיש יצא באבקת שיצור אל ווידל,שירה מפיו חוטים לבנים שנכרחו סביב אודיש ,פתאום שמעתי את קול הפוקדע ''ווידל יודע גם ירי חוט'',''יופי עכשיו אתה אומר לי..'' רטנתי.
אודיש ניסה להשתחרר מהחוטים,והצליח ליצור חור קטן,אבל הוא לא הספיק להתחמק מווידל שתקף בהתקלה.
לבסוף,כשאודיש מעט תשוש הוא הצליח לצאת מהחוטים לגמרי, שמחתי מאוד ואמרתי ''כל הכבוד אודיש,עכשיו אבקת שיתוק!'',אודיש התחיל להתקרב אל ווידל שהתחיל להיות מעט מנומנם,אודיש הפתיע אותו ופגע,ווידל לא היה יכול לזוז,הכנתי פוקדור בידי ואמרתי ''פוקדור צא!'' זרקתי את הפוקדור,נידנוד ראשון...שני...שלישי,הרגשתי שליבי פועם בעוצמה,לבסוף אחריי הנדנוד החמישי הפוקדדרו עצר,לקחו לי ולאודיש כמה שנניות לקלוט שהצלחנו,קפצתי משמחה וחיבקתי את אודיש ואמרתי ''עבודה טובה חבר!'' הרמתי את הפוקדור של ווידל לאוויר וצעקתי ''יש! ווידל שלי!''.
גמרתי לאכול יחד עם אודיש,כמובן שווידל גם הצטרף ,עמדתי להמשיך בדרכי אבל אז שמתי קול מאחוריי ''עצרי,או שתסבלי'',פחד עז תקף אותי,הסתובבתי וראיתי גבר במדים אדומים עם ציורים של ברקים ואיקסים עליהם,ממש פחדתי ושאלתי בגמגום ''מה אתה רוצה ממני?!'' האיש חייך חיוך שטני ואמר ''את הפוקימון החמוד שלך כמובן''

פרק הבא מחר
מה יקרה לנגה? מי האיש המסתורי?

פרק יפה, יותר טוב מהפרק הראשון.

יש לי הרגשה שהאיש לא מצפה לאודיש....

חח.... אולי באמת הו לא מצפה חח :)

קראתי את הפרק הראשון ויש לך מספר בעיות:
1. שגיאות כתיב, לדוגמא: בשורה הראשונה כתבת בוא, כשמתארים משהו שבפנים כותבים בו לא בוא.
2. כתבת חחח, לא כותבים חח בסיפור, זה לא כתיבה של צ'אט או פורום, בסיפור כותבים ללא סלנג. אלא אם כן זה בדיאלוג ואז זה תלוי כבר במשלב הלשוני בין הדמויות. גם כתבת עוד מילים לא מתאימות כמו: "שלומפריות", "פאדיחה" ו"חתיך"
3. בתאריך לא כותבים: עשרים וחמש ליוני אלא "עשרים ו[b]חמישה[/b] [b]ב[/b]יוני"
4.שוב, אם זה לא דיאלוג לא שמים סימני קריאה, אם שמים סימן קריאה זה צריך להיות ממש הכרחי וגם אז זה יהיה אחד ולא יותר.
5. דבר אחרון, איך יכול להיות רעם על פוכדור, רעם זה לא דבר שנראה, זה דבר שנשמע ><

מצטער שיש כל כך הרבה הערות אבל זה הכרחי בשביל לכתוב סיפור.

אוקיי תודה אני מקבלת

וווידל לא יודע התקלה, הוא יודע עוקץ רעל.

מי אמר שני עושה הכל על פי האמיתי :)

[QUOTE=ttrrtte;1236151]מי אמר שני עושה הכל על פי האמיתי :)[/QUOTE]

חייבים לאזן את זה לפחות בצורה מוסיימת על בעזרת התבססות על משהו.
נניח את תיתני לפוקימון שצריך אבן להתפתח בלי אחת כזאת, זה יהיה בסדר כי אני אגיד שאת מתבססת על האנימה, ברגע שאת מתחילה להגיד דברים לא הגיוניים זה מוריד מהערך של זה כי את יכולה להגיד משפט שקראתי במקום נחמד "ואז שמתי על מאק אבן מטורפת והוא התפתח לג'ינקס 'איזה יופי' אמרתי..." הבנת, אין לזה מקום ספציפי לעצור.

[B][COLOR="Purple"]פרק 3-האיש במדים,אודיש ופיצ'ו
[/COLOR][/B]פחדתי מאוד,האיש במדים האדומים עם יורי הברקים והאיקסים ממש הפחיד אותי,הוא התקרב אליי ואמר ''איזה פוקימונים יש לך?'' בקול ממש נבזה,פחדתי אבל הצלחתי לומר בגמגום ''אודיש ווידל'',החיוך של האיש נמחק והוא אמר בקול חסר סבלנות ''אני אשאל שוב,איזה פוקימון [B]חשמל[/B] יש לך'',בזמן שהוא אמר את זה,הצלחתי לרקום תוכנית,אמרתי ''אין לי'' ואז התחלתי לברוח הצידה,שמעתי את האיש צועק מאחוריי ''לא תברחי!'',ושמעתי משהו נזרק,הסתכלתי קדימה וראיתי פוקדור נוחת מולי,מהפוקדור יצאה דמות אדומה שהלכה והבהרה,תוך שניות עמד מולי פוקימון ענק בצבע ירוק עם שחור ובעיינים שלו ראיתי רק שנאה,שמעתי את האיש מאחוריי צוער ''טאיירניטר,קרן על!'' הדבר האחרון שאני זכרתי הוא פוקימון ירוק בעל כנפיים חוסם את המתקפה,לאחר מכן התעלפתי.
כאשר התעוררתי הדבר הראשון שראיתי הוא שאני נמצאת במערה רחבת יידים עם המון טחב ופרחים,ניסיתי לעמוד אבל מיד נפלתי,שמעתי קול ''אל תתאמצי,את עוד חלשה'',הסתובבתי לכיוון הכל וראיתי אישה כבת 80 בעלת שיער לבן אסוף בפקעת הדוקה,היו לה עיינים כחולות וחיוך מזמין,מיד נרגעתי ושאלתי ''מי היה האיש ההוא? מי היה הפוקימון שהיל אותי?'' והיו עוד אלפי שאלות שהתרוצצו במוחי,האישה ענתה לי בחיוך חמים ''קוראים לי אביגיל,אני חיה פה במערה,הפוקימון שהציל אותך הוא סלבי,החבר שלי. האיש שתקף אותך שייך לצוות רעם,הם לוכדים כל פוקימון חשמל שהם מוצאים,אף אחד לא יודע למה,אבל ברור למטרות רעות''.
שאביגיל סיימה את דבריה הרגשתי חולשה,ממש פחדתי,אבל בסוף אמרתי ''אני נגה,אני מאמנת מתחילה'',לרגע על פניה של אביגיל נראה שביב זיכרון והיא אמרה ''את הבת של המתאבק המקועי ההוא,לא?'',לא ידעתי מה לומר כי מעט חששתי מהתגובה שלה אבל לבסוף אמרתי ''כן,אני כן''.
למזלי,התנהגותה של אביגיל לא השתנתה היא נתנה לי לאכול עוגיות ולשתות שוקו חם, לאחר כמה שעות של מנוחה נכנס למערה בתעופה פוקימון ירוק קטן בעל עיינים כחולות,ממש יפות,ישר זהיתי אותו ''זה סלבי!'' קראתי בצעקה לא מכוונת,סלבי שלא ראה אותי ושצעקתי לו באוזן כמעט התעלף מרוב בהלה,אבל אביגיל הרגיעה אותו בשנייה.
''סליחה סלבי'' אמרתי עדיין המומה, אביגיל אמרה ''סלבי הוא שומר היער'' '',וגם חבר טוב שלי'' היא הוסיפה.
הודיתי לאביגיל ואמרתי ''תודה רבה,אבל אני ממש חייבת לזוז'',אביגיל נראתה עצובה שאני עוזבת ואמרה ''בסדר,אבל קחי את זה איתך'', והיא הושיטה לי אבן ירוקה עם עלה בפנים,לא זהיתי את האבן אז שאלתי ''אביגיל,מה האבן הזאת?'',אביגיל חייכה וענתה ''זאת אבן עלה,היא מפתחת סוגים מסויימים של פוקימונים,ועכשיו להתראות!''.
הכנסתי את האבן לתיק וחזרתי לדרכי יחד עם אודיש ווידל לצידי,כאשר התחלתי לראות את קצוות בנייני ובתי העיר ג'ובילייף שמעתי צעקה,וכמובן שעם ליבי הטוב,רצתי אל מקור הצעקה.
התחלתי לרוץ ועברתי כמה עצים חרוכים,ראיתי כמה פוקימונים פצועים ולבסוף הגעתי לקרחת יער קטנה ובא ראיתי פיצ'ו קטן נלחם בראיצ'ו ענקי בצבעי כתום-צהוב,לא ידעתי מה לעשות,חשבתי לרוץ לעיר ולקרא לעזרה אבל ראיצ'ו ראה אותי,והוא התחיל להתקרב אליי במכת וולט...

המשך מחר!

בפרק הבא-
מה יקרה לנגה?
מי היא באמת אביגיל?
מי הם צוותי כוחות הטבע?

הכל בפרק הבא,פרק כפול!

פרק נחמד.
זה הולך טיפה מהר, אבל נחמד.

אני אשתדל להאט קצת

עוד 5 תגובות פרק!

אני אהבתי את הסיפור, אני עוקב!
יש כמה בעיות קטנות:
א.כמה שגיאות כתיב קלות
ב. הגייה לא נכונה בכמה מילים ומשפטים
ג.התקדמות טיפ טיפה מהירה מידי
חוץ מזה, הכל טוב

נ.ב.
יש סיכוי שאת מוסיפה דמות שקוראים לה ריי, ויש לו גם פוקימוני עשב שאחת מהם היא בלוסום? לדעתי בלוסום יותר טובה מוילפלום ><

נראה.. חח

עבודה טובה

תודה

פרק יפה.
אבל היה נשמע יותר אמיתי להגיד שסלבי כמעט ועבר זמן.
אני לא חושב שאת מתקדמת מהר, רק שהעלילה והפקרים לא מתקדמים בקצב שווה.

עוד 2 תגובות פרק כפול!

הסיפור מדהים, ויפה לדעתי שנגה מעדיפה פוקימוני עשב

טנקס ועוד תגובה פרק כפול!''

אז תגיבי כבר!!!!

[b]רוחות טבע-כבר יותרר מידי
[/b]

ראתי את מכת הוולט מתקרבת אליי יותר ויותר,העולם עבר אציה לסלוו מושן,ראיצ'ו התקרב והתקרב יותר ויותר,הרגישתי משותקת ולא זזתי ממקומי,פתאום,פוקימון שחור עם קצת אדום חסם את המכה ועף לאחור,הסתובבתי ןראיתי פוקימון שועל קטן בצבעי שחור ואדום,הפוקימון [b]אמר[/b] לי בקול ממש מוכר ''נגה,את בסדר?'',לאחר כמה שניות הבנתי מאיפה אני מכירה את הקול ושאלתי בקול חלוש ''אביגיל?'',הפוקימון שמולי הסתכל עליי במבט משועשע ואמר ''כן,האמת שאני זרורא,אני פשוט אוהבת להיות בן אדם ולכן רוב הזמן אני נראת כמו אישה בגיל העמידה''.
עמדתי מופתעת אבל לאחר כמה דקות של בלבול הצלחתי להתמקד והלכתי לבדוק מה עם פיצ'ו,ראיצ'ו עדיין עמד שם,מופתע לגמרי,התעלמתי ממנו והתקרבתי אל פיצ'ו שממש רעד,ליטפתי אותו בבטן ושאלתי אותו עם הכל בסדר,אבל פתאום הוא התחיל לזהור באור לבן,חשבתי שהוא מתפתח אבל במקום פיקאצ'ו עמד מולי,גבר בסביבות גיל הארבעים,העל שיער חום קצוץ ועייני חתול שובבות,שאלתי בבהלה ''מי אתה?'',האיש הסתכל עליי ואומר ''שון,רוח האדמה כמובן''.
עכשיו הרגשתי מבולבלת ממש ושאלתי את אביגיל ''מי זה?'' אביגיל אמרה לי ''זה שון,אחד ממנהיגי צוותי רוחות הטבע-מים,אש,אדמה ואוויר,אני מנהיגת כוחות האש,שון הוא של המים ויש עוד שניים שמנהיגים את רוחות האוויר והאדמה.''
הייתי מעט המומה,לקח ל קצת זמן להתאושש אבל אחרי כחצי שעה וכמה עלי תער קטנטנים מאודיש הצלחתי להתאושש,ואזרתי אומץ לשאול ''מה הצוותים האלה עושים בעצם?'',אביגיל עמדה לדבר אבל שון לא נתן לה ואמר ''שומרים כמובן על האדמה,המים האוויר והיבשה,כלומר לכל אחד מאלה שאמרתי עשיו יש פוקימון ממש מיוחד עם כוחות מדהימים ששולט ברוח הטבע הזאת, לפוקימונים האלה קוראים

מים-וולאנרק
אדמה-דימיק
האוויר-ווים
אש-שלון

הם יכולים ללבוש כל צורה שרק ירצו,מי יודע אולי אפילו המאנקי שם'' הוא אמר תוך כדי הצבעה על מאנקי תינוק ישן על אחד הענפים, והמשיך ''יכול להיות אחד מרוחות הטבע''
לא היו לי מילים לתאר את זה,פשוט לא ידעתי מה לומר,אבל לבסוף התעשתתי כמו תמיד ואמרתי ''טוב,תודה אבל מי הראיצ'ו ש...'',נקטעתי בזה שראיתי שהראיצ'ו שימד קודם הפך,או לייתר דיוק הפחה לאישה ממש דומה לאביגיל רק עם שיער שחור ארוך,על פי פנייה הנוקשות ניחשתי ''מנהיגת צוות רוח האדמה?'' ונראה שגם צדקתי.
לא הרגשתי בנוח ולכן אמרתי ''חייבת ללכת להתראות'',שלוש מנהיגי הצוותים נופפו לי לשלום והמשחתי בדרכי,חשבתי כל הזמן על רוחות הטבע ואיך הם נראות,האמת אני חושבת שראיתי אחת,אבל אני לא בטוחה כי קודם שהתחלתי ללכת אני די בטוחה שראיתי את תינוק המאנקי משתנה לגלאסיון,קורץ לי וחוזר למאנקי,אבל זה היה מהיר אז אני לא ממש בטוחה בזה.
המשכתי ללכת בדרכי וכמעט יצאתי מהיער,אבל אז ראיתי פוקימון ממש מתוק ישן בין שני עצים,הוא היה דמויי שועל בצבעי לבן וחום,מיד ידעתי וחשבתי ''זה יהיה האיווי שלי''.....

בפרק הבא-
האם נגה תתפוס את איווי?
מי היא מנהיגת צוות רוח הטבע האחרונה?

יפה, רק מאוד מוזר, אני מקווה שזה מתקשר למשהו בהמשך.
יש לך שגיעת מקלדת אחת [quote]''שומרים כמובן על האדמה,המים האוויר ו[b]היבשב[/b],[/quote] והיבשב במקום והיבשה.

רק אחת ! יש :) וכה זה מאודדד קשור להמשך,בזמן הקרוב זה לא יהיה אבל תראה שזה ממש יהיה קשור

את ממש משתפרת!
עצה ממני: תקראי את הפרק עוד פעם לעצמך כדי לבדוק שגיאות וכדומה לפני שאת מפרסמת אותו כי מדי פעם האותיות מתבלבלות לך במילים וזה מעצבן בעין.

תודה רבה!!! בניגוד לסיפורים אחרים שלי אני משקיע בערך חצי שעה-שעה כל פרק

עוד 5 תגובות פרק!