הצללים של חצות-12+

[B]קרדיט אדיר לאוהד שעזר לי המון :)[/B]


[size="4"]הקדמה[/size]

ההוא הלך ברחוב האפל, מסתיר את פניו בעזרת המעיל הארוך שלבש. מעילו הארוך והמשובץ היה מעט בלוי, אך עם זאת נראה יפה להפליא. הוא הלך כפוף, כשהוא מסתכל תכופות אל ימינו ושמאלו, אולי יעבור שם מישהו. האמת היא, שפחד בלכתו כשהלך בחשיכת הליל, משום שאותו מקום שבו שהה נודע בפי רבים בכנופיות הסמים שהסתובבו בו, הרוצחים, וגם האנסים. מתחת לכובעו החום והבלוי נראה ניצוץ על עיניים אפורות מימיות, שנראו מפוחדות קמעה. נעליו השחורות טפפו בקצב מדויק על המדרכה. אותו אדם מבוהל פנה הצידה לסמטה חשוכה, ששינתה את גורלו בעולם הזה. בעלטה המוחלטת של הסמטה פחדו גבר כפליים וקצב הליכתו התגבר קמעה. לפתע התעקלה הסמטה למעין צומת סמטאות.האדם התלבט כמה רגעים, ובחר ללכת בשמאלית. הוא הלך כ200 מטרים, ואז ראה משהו שהקפיץ את ליבו. לאמיתו של דבר, לא היה זה משהו, אלא מישהו: הוא היה גבוה ורזה, ונשען על אחד הקירות של הסמטה. בעלטה נראו פניו החיוורים והרזים כמו גולגולת, אך בעלת עיניים בורקות. הוא היה לבוש חולצה שחורה מכופתרת ומכנסי כותנה שחורים גם הם. להפתעתו של הברנש, להפתעתו של הברנש, אותו יצור היה יחף, ודבר משונה,מעין פיסות עור גדולות, נח על גוב בשלווה מאיימת. היצור בהה בו כאילו היה הדבר המעניין ביותר בעולם, וליקק את שפתיו בהנאה. "שלום," אמר היצור בקול אפל.היצור זינק, והתנפל עליו ומבט מטורף בעיניו השקועות.
נשמעה צרחה חזקה, שגוועה כמעט מיד. מי שהיה קרוב אל המקום יכול היה לשמוע בשר חי שנחתך באמצעים גסים כגון טפרים, רעש של שתייה, וקריעת בשר. רעשים אלה היו מפחידים ביותר לכל מי ששמע אותם, וחשיכת הלילה הוסיפה לאימה.
כעבור כמה רגעים סיים היצור את ארוחתו, פרש כנפיו, והמריא אל שמי הלילה. הוא לא הותיר אחריו דבר מלבד עצמות.

יצור זה היה אחד הצללים של חצות.

הקדמה נחמדה, אהבתי את הרעיון של סיפור האימה.. :)
אבל רק שאלה אחת, מכיוון שהתיאור כל כך דומה לערפד טיפוסי, זה ערפד או צל..?

10/10 בעיקרון, סיפורי אימה זה רעיון נחמד.. אחלה מקוריות D=

[QUOTE=Deino Man;1246166]הקדמה נחמדה, אהבתי את הרעיון של סיפור האימה.. :)
אבל רק שאלה אחת, מכיוון שהתיאור כל כך דומה לערפד טיפוסי, זה ערפד או צל..?

10/10 בעיקרון, סיפורי אימה זה רעיון נחמד.. אחלה מקוריות D=[/QUOTE]

לא זה ולא זה D:

ותודה.עוד?

[QUOTE=Machine X;1246171]לא זה ולא זה D:

ותודה.עוד?[/QUOTE]

כע יש לי עוד שאלה..זה סוג של עלילה על יצור אחד, או כל פעם על יצור אחר..? כי תסתכל מה רשמת:
[QUOTE]יצור זה היה[B] אחד[/B] הצללים של חצות. [/QUOTE]

אגב, אני עוקב :)

[QUOTE=Deino Man;1246176]כע יש לי עוד שאלה..זה סוג של עלילה על יצור אחד, או כל פעם על יצור אחר..? כי תסתכל מה רשמת:


אגב, אני עוקב :)[/QUOTE]

אתה תראה :)

סיפור מדהים כול פעם שאתה מפרסם פרק שלח לי ה''פ טוב?
אבל ההתחלה טיפה לא יצאה טוב "ההוא" מי זה "ההוא" תכתוב "הוא הלך ברחוב אפל..." הבנת?

הקדמה נחמדה ,בהחלט מעוררת חיבה ונותנת לגיטימציה לקרוא את הסיפור הזה.
אל תשכח שבעוד 40 שעות תצטרך לפרסם את הפרק ה1 ולא הסיפור ינעל לצמיתות.

ממש יפה! רק בבקשה אחרי שאתה עושה נקודה תעבור שורה כי זה מפריע בעין,ני יעקוב

פשש כל הכבוד. אבל ממך ציפיתי ליותר(איזה קרדיט קטן, משהו נחמד שיעודד אותי).
בכל מקרה, רעיון מקורי ויפה, 10\10 בעיקר על השיפוצים ששמתי לב שעשית במקרה(סתם סתם סיפור מעולה ורעיון מעולה, אבל תן קרדיט, העלבת אותי :( )

[QUOTE=Sandshrew;1246281]פשש כל הכבוד. אבל ממך ציפיתי ליותר(איזה קרדיט קטן, משהו נחמד שיעודד אותי).
בכל מקרה, רעיון מקורי ויפה, 10\10 בעיקר על השיפוצים ששמתי לב שעשית במקרה(סתם סתם סיפור מעולה ורעיון מעולה, אבל תן קרדיט, העלבת אותי :( )[/QUOTE]

אני לא כתבתי כלום בהתחלה כי הייתי צריך ללכת,אני אערוך עכשיו :)


[QUOTE=Astral;1246179]סיפור מדהים כול פעם שאתה מפרסם פרק שלח לי ה''פ טוב?
אבל ההתחלה טיפה לא יצאה טוב "ההוא" מי זה "ההוא" תכתוב "הוא הלך ברחוב אפל..." הבנת?[/QUOTE]

זאת טעות הקלדה XD זה באמת היה אמור להיות הוא.

מתי הפרק הראשון?[תפרסם מהר למה ארווין עלול לנעול לך את הסיפור ואני לא רוצה שזה יקרה :(]

[size="4"]פרק ראשון[/size]

מורגאן ואגינס עישן את הסיגר היומי שלו בשעה שהסתכל אל הטלוויזיה שעמדה בפינה. היה לו מן מנהג משונה שכזה, באמצע יום העבודה בתחנה להגיף את החלונות משרדו ולצפות בטלוויזיה לשעה קלה בזמן שהוא מעשן סיגר קובני משובח שמחביא הוא במגרות שולחנו, והוא עושה זאת כבר עשרים שנה בהנאה מרובה. הוא עישן אך ורק סיגר אחד בכל יום,מכיוון שרופאו יעץ לו לעשות כך: והוא היה אדם שכיבד את דעתם של רופאים. מנהג זה אפשר לו להירגע קצת באמצע היום: וככלות הכול, הוא היה צריך את זה. תחנת המשטרה מספר 15 שברובע קווינס הייתה אפופה סיפורי זוועה: פדופילים-נקרופילים*, קניבלים, ורוצחים סדרתיים בעלי מנהגים מזוויעים. אולם, מורגאן ואגינס גילה מעין אדישות קרירה לכל מעשה זוועה שהובא לפניו, כאילו כל אלו היו עניין של מה בכך, משחק בין ילדים ותו לא. הייתה לו השפעה אדירה על אנשי התחנה בהילוכו הבוטח, דיבורו הנעים ואומץ ליבו: ואכן, היה נחוץ אדם אמיץ ביותר כדי להיות מפקד תחנה חמש עשרה, ומורגאן אכן היה כזה. תכונות אלה בשילוב עם פניו הנאים ושיערו הכהה משכו אליו את הנשים, אך הוא לא שעה להן: בראש מעייניו עמדה תחנת המשטרה. בשעה הזאת של היום הוא צפה בתכנית החדשות של הצהריים, ולא אהב כשהפריעו לו בעניין זה. לכן היה מעט עצבני כאשר הופרעה שלוותו ע"י סגנו הנאמן שנכנס דרך הדלת, צ'ארלי פפרס. "מיסטר ואגינס , יש עניין חשוב שצץ פתאום. הוא אינו סובל דיחוי." אמר צ'ארלי בקול מעט רועד וחושש. צ'ארלי שימש סגנו של מורגאן ואגינס מזה שלוש שנים, ולמד להכיר את מורגאן טוב יותר מכל אדם אחר. לכן נמנע הוא להפריע לו בשעה שהוא רואה טלוויזיה. היום, היה העניין חשוב ביותר.
"ובכן צ'ארלי, מה קרה?" שאל מורגאן מעט בזעף, אך ניסה לשמור על קול חביב ככל האפשר.
"מקרה בלתי רגיל: מצאנו משהו מאוד חריג ברחוב היילי." אמר צ'ארלי, רועד מעצם המחשבה על אותו דבר. למרות שעבד במשטרה יותר מחמש שנים, היה פחדן מאוד וכל מקרה זוועה גרם לו לסיוטים. לכן, העדיף להיות סגן מפקד התחנה- בתור הסגן אתה לא חייב לצאת לשטח.
" כבר ראיתי הרבה דברים חריגים, מה הפעם?" שאל מורגאן, ונימה קלה של ייאוש התגנבה לקולו.
"עצמות. אבל שלא כמו במקרים הרגילים, ליד העצמות האלה לא נותר שום דבר- לא בגדים, לא חפצי ערך, אפילו לא דם." אמר צ'ארלי.
"ובשר סביב העצם?" שאל מורגאן בסקרנות.
"אפילו לא זה."
"הכן את אחת הניידות, הייתי רוצה לראות במו עיניי את המקרה הזה." אמר מורגאן בפנים מרצינות.

כעבור מחצית השעה כבר היו ישובים מורגאן וצ'ארלי המפוחד מעט במושבים האחוריים של אחת הניידות. האווירה ברכב הייתה מעט מתוחה כצפוי: אחרי הכול, הניידת נוסעת לחקור מקרה קניבליזם אכזרי ומרתיע. הנהג שמקדימה נהג בזהירות, ותוך רבע שעה הם הגיעו לזירת הפשע, רחוב היילי. הסמטה שבה התבצע הרצח הייתה חסומה בסרט משטרתי וכמה שוטרים, אך מורגאן הציג את התג שלו ונתנו לו לעבוד מיד. הם הלכו בסמטה ופנו שמאלה באחת הפניות. הם הגיעו למקום שורץ שוטרים, שבמרכזו הייתה ערמת עצמות: אך אלה לא היו עצמות רגילות. העצמות האלה היו נקיות ומבהיקות, ושום טיפת בשר לא נשארה עליהן, כאילו מישהו ליקק אותן טוב טוב. לפי מבנה השלד, לא היה ניתן לטעות ולחשוב שאלו עצמות חיה. "זה או אדם, או גורילה מוטאנטית. ואין גורילות בקווינס." אמר מורגאן בטון של אדם שבוחן יצירת אומנות מעניינת.הם חקרו את העצמות עוד כמחצית השעה, מחפשים רמזים, ואז פנו ללכת. לפתע, צדה את עיניו החדות של מורגאן פיסת נייר ששכבה על המדרכה בקצה הפנייה. מורגאן ניגש אליה והרים אותה. היה זה כרטיס ביקור, שעליו היה כתוב:
"ניית'ן ג'נקינס, סוכן ביטוח."
מורגאן הסתכל על הכרטיס ותהה:"מאיפה השם הזה מוכר לי?" הרבה פעמים,ואז נפל לו האסימון:"ניית'ן ג'נקינס, סוכן ביטוח." היה הכיסוי של פושע שפל במיוחד שנקרא אנ-ג'י, שהמשטרה עקבה אחריו זמן מה. אנ-ג'י הזה היה ברנש די שפל, אבל עיסוקו היה מסוכן-

אנ-ג'י היה ברון סמים.

פרק נחמד וטיפה מפחיד ואיך זה קשור שאנ-ג'י הוא ברון סמים לבין הסיפור?

קראתי הכל, ואהבתי מאוד את הצורה שבה אתה כותב את כל הסיפור!
הסיפור מקבל עלילה.. :)
וכמובן, איך אפשר בלי, מתח.. D=

תודה לשניכם :)

עומר-כמו בסיפור פשע טוב, הקשרים יתגלו בהמשך:wink:

אנג'י לא היה ברון סמים, הוא היה שד מסוכן שהורג בשניות.
אני צודק?
פרק מעניין, ישר כח!

[QUOTE=Sandshrew;1246886]אנ-ג'י לא היה ברון סמים, הוא היה שד מסוכן שהורג בשניות.
אני צודק?
פרק מעניין, ישר כח![/QUOTE]

לא P= זאת סוג של תעלומה,זה לא יהיה כל כך פשוט D:

ותודה :)

[B]לאחר הפסקה מאוד ארוכה וסוג של פרישה מהפורום,החלטתי לחזור לסיפור הזה, מכיוון שמכל הסיפורים שכתבתי בפורום-חלקם טובים וחלקם פחות, את הסיפור הזה אני אוהב במיוחד.
ולקוראים החדשים-המלצתי הכנה לכם היא לקרוא את הפרק הראשון וההקדמה לפני הפרק הזה,אחרת יהיה לכם קצת קשה להבין את הסיפור. אז בכל מקרה, קבלו את...

פרק 2.[/B]

השיר המוכר של הdoors התנגן ברדיו הישן של הניידת. ג'ים מוריסון שר על אנשים זרים, רחוקים. השיר הזה תמיד הזכיר למורגאן את ילדותו בליברפול הענייה, מתחת לשמיים האפורים והמשמימים של אנגליה. השיר הזה הזכיר לו איך תמיד הרגיש זר ומנוכר, עד שעבר לפה, וסוף סוף יכול היה להרגיש בבית. השיר הזה תמיד הצליח להשכיח מנו את הצרות. אבל היום זה לא עבד-היו למורגאן הרבה יותר מדי צרות על הראש. הוא כיבה את הרדיו והחל לחשוב על זירת הרצח שהיה בה לפני חצי שעה. זירות רצח מוזרות לא היו דבר מאוד נדיר-הוא כבר ראה כמה רציחות מוזרות בימי חייו. אבל זאת הייתה משונה במיוחד- הוא לא הצליח להיזכר בשום ספר או מאמר שבו הופיעה זירת פשע דומה, גם בזירות הקניבליות המזוויעות ביותר. עד כמה שהוא ידע, לאורך ההיסטוריה היו רק כמה רוצחים ספורים שניקו לגמרי את עצמות קרבנותיהם מבשר- והאחרון שבהם מת לפני חמישים שנה בכלא אלקטרז. הוא קיווה שאין רוצח חדש מאותו סוג שמסתובב בעיר. זה הדבר האחרון שהוא קיווה לו- רציחות מוזרות וקניבליות שיפריעו את שלוותו.
מורגאן החליט להתקשר אל סגנו. הוא חייג את המספר לו במהירות בטלפון הנייד שלו, וחיכה מספר שניות. קולו של פפרס נשמע על קו הטלפון."שלום בוס." הוא אמר בקול ענייני." שלום פפרס." הוא אמר בחיוך קל-הוא חיבב את סגן פפרס מאוד."אני מניח ששמעת על המקרה האחרון." הוא אמר."שמעתי." הוא ענה לו, בקולו ניכר שמץ של חשש." העברתי לבלש רנדולף צו מעצר לאנ-ג'י. הם הגיעו לפני כמה דקות." הוא אמר לו."מצוין." אמר סגן מורגאן בחיוך." אני מגיע לתחנה בעוד חמש דקות בערך. תשמרו אותו בפנים-יש מספר שאלות שהייתי מעוניין לשאול אותו." השיב לו מרגאן ופיהק קלות."אין בעיה צ'יף," אמר פפרס וניתק את הטלפון.
כעבור חמש דקות מורגאן חנה בחניית המפקד. הוא יצא מהניידת ונכנס לתחנת המשטרה, ולפתע ראה מולו את הבלש רנדולף."בוקר טוב רנדולף." פנה אליו מורגאן בחיוך."גם לך המפקד." הוא השיב."אנ-ג'י מחכה בחדר התשאולים-סגן פפרס אמר לי שרצית לתשאל אותו בעצמך." הוא דיווח."מצוין." אמר מורגאן בחיוך. אנ-ג'י היה אחד הפושעים הכי חיוניים שהמשטרה תפסה. הוא היה ברון סמים קטן שהיה מעורב בכל העסקים באזור. המשטרה עצרה אותו מדי פעם אם היה מקרה מוזר, כמו למשל הרצח הנוכחי. אנ-ג'י בדרך כלל סיפק למשטרה מידע חיוני. בתמורה, המשטרה העלימה עין מדי פעם מעברות קטנות שהוא ביצע. לא מוסרי? אולי. אבל הוא היה אחד מספקי המידע הגדולים ביותר של המשטרה."אני אכנס לשם בעוד דקה." אמר מורגאן, והלך להכין לעצמו ספל קפה.
כעבור שתי דקות, מורגאן נכנס לחדר התשאולים, ספל קפה שחור בידו הימנית. הוא הניח את הספל על השולחן והביט בעיניו של אנ-ג'י. כמו תמיד, הפושע היה לבוש בכל מיני סמרטוטים- היום, הוא לבש ג'ינס קרוע וחולצת טריקו שחורה עם סמל באטמן, ביחד עם כובע צמר אפור. פניו היו לא מגולחות ומעטרות זיפים שחורים, וסביב עינו השמאלית היה פנס סגול, זכר לקטטות שהשתתף בהם. עורו הכהה הבהיק באור נורת הפלורסנט שעמדה בחדר." צהריים טובים צ'יף." אמר אנ-ג'י בחצי חיוך והחל לצחקק. נשימתו הדיפה ריח של אלכוהול וסיגריות. צהריים טובים גם לך." אמר מורגאן בקול חסר רגש." אל תדאג, אתה לא עצור, אתה פה רק בשביל תשאול." אמר לו מורגאן בקול ענייני. אנ-ג'י צחקק בשנית. "כרגיל," הוא אמר בחיוך." המשטרה עוצרת את אנ-ג'י רק בשביל תשובות לשאלות המזוינות שלכם,נכון?" הוא אמר וצחקק. מורגאן לא ענה לו."לאחרונה היה באזור מקרה רצח מוזר. קניבלי." הוא אמר." מה אתה יודע על זה?" הוא שאל את אנ-ג'י בחומרה. "שום דבר, הוא היתמם."למה שאני אדע משהו על קניבליזם? אני רק אדם קטן ברחוב." הוא אמר." תפסיק לזיין לי את השכל," השיב לו מורגאן בכעס."אתה כן יודע משהו." הוא אמר בבטחה. לפתע, נעשה אנ-ג'י ענייני." אכן קרו כמה מקרים כאלה. לאחרונה,כמה חברים שלי חטפו מכות מאיזה פריק ברחוב שהלך עם מעיל. מאיפה אתה חושב שהפנס הזה?" הוא אמר בגסות והצביע על עינו השמאלית."ולמה לא אמרתם כלום? למה לא הכנסת את החברים שלך לבית חולים?" הוא שאל."לא רציתי להעיק על המערכת." הוא אמר בטון מתחכם. מורגאן התכוון להמשיך לשתאל אותו,אבל לפתע נשמע קול בקשר. זה היה הבלש רנדולף." צ'יף,בוא מהר. מקרה רצח נוסף באזור מפעל הטקסטיל הנטוש. אתה צריך לראות את זה." אמר הבלש רנדולף בקול שאינו מבשר טובות."אני בדרך." הוא אמר בקשר."לא סיימתי איתך," הוא נהם לעבר אנ-ג'י, שחייך אליו. ואז, הוא יצא מהחדר התשאולים בסערה, ומיהר אל עבר הניידת שלו.

קראתי הכל.
חח כשהתחלת תסיפור היה 2011

[QUOTE=Bamba Style;1413473]קראתי הכל.
חח כשהתחלת תסיפור היה 2011[/QUOTE]

חפיף,תמיד טוב לחזור.

בכל מקרה, הייתי שמח לדעת מה אתה חושב על הפרק?

פרק מושקע, ומורחב.
אני די בטוח שאין הרבה אנשים בפורום הזה שיכולים לפרט את זה ככה.
אני יותר מחכה לפרק הבא, נשמע שזה הולך להיות ממש מעניין.

תודה רבה.
פרק 3 לא בעוד המון זמן.