*חם* בית הספר לכתיבה של פורום ספרות יוצא לדרך!

*אני רוצה לציין בהתחלה, שהמשתמש Z.j.h הוא זה שהביא לי את הרעיון, אז ישר כח לו.
[B]ההרשמה נסגרה! אין עוד אפשרות להירשם!![/B]
[b][u]נוהל המתרחש:[/u][/b]

מה עומד לקרות פה בעצם?
פה אני(וארווין אם הוא יסכים לכך) נבחן את כישורי הכתיבה שלכם. איך נעשה זאת? בדרך יצירתית ומיוחדת, שתגרום לכם לא רק לפתח ציפיות בקשר לזכיה, אלא גם ליהנות ולשפר את כישרון הכתיבה שלכם. בכל אחד מכם, אלו שרוצים להשתתף בפעילות הזו, קיים פוטנציאל אדיר ולא ניתן לערעור, שאתם יכולים להיות סופרים מדהימים. כל אחד יהנה מהסיפורים שלכם, לא משנה על מה אתם עומדים לעשות אותם.

איך בית הספר ינוהל?
אז ככה, הודות למגל, שהעלה את הרעיון הגאוני הזה, ונתן לי את הכבוד ליישם אותו, פה אני עומד לפרסם בכל פעם קטע קצר, או יותר נכון, עלילה. תהיה לא מסובכת וקלה להבנה. אבל ככל שנתקדם בתחרות, הקטעים שאביא לכם יהיו ארוכים יותר, ענייניים יותר, ומסובכים יותר. בקיצור- שווה לכם להישאר.

מה התפקיד שלכם פה?
בהתחלה תצטרכו להירשם, ע"י טופס שמצורף בהמשך. בכל פעם שאביא לכם קטע, תצטרכו לכתוב לו המשך. אתם בוחרים את האורך של ההמשך, כמובן כדאי לא קצר מדי, אך גם לא ארוך מדי. לאחר שכולם יכתבו את הקטעים שלהם, נקרא את כל הקטעים, ונוציא משתמש אחד מהתחרות. לבסוף, לאחר הרבה קטעים, כשבכל פעם הם יהפכו למאתגרים יותר להמשך ומסובכים יותר, יישארו שלושה משתמשים, שהם יתחרו ראש בראש בראש, על התואר של הזוכה. בקטע הזה, כל מי שעד עכשיו השתתף בתחרות והודח, יוכל להצביע למי שהוא חושב שמגיע לו לזכות(כמובן שבה"פ). לאחר שנספור את הקולות, נכריז על מקום שלישי, שני וראשון. כל מי שהגיע לגמר ייקבל פרס, אך מקום שני יזכה בפרס גדול יותר מהשלישי, וקום ראשון יזכה בפרס גדול יותר מהשני(על הפרסים נחליט אני וארווין בהמשך).

ההרשמה בלתי מוגבלת! אין דבר כזה שכל המקומות תפוסים, אפשר להירשם עד כמות בלתי מוגבלת של משתמשים! כמובן שזאת עד פרק זמן מסוים, לא ארוך מדי, בו נחליט שאי אפשר להירשם עוד. לכן הירשמו מהר, על מנת שתשפרו את יכולת הכתיבה שלכם בצורה ניכרת, ואולי אתם תוכלו להיות הזוכים של בית הספר לכתיבה של פורום ספרות!

[B][U]הפרסים[/U][/B]
בגמר הגדול יישארו שלושה משתמשים. כולם כמובן יקבלו פרסים, והנה הם מוצגים לפניכם:

מקום שלישי- ווינר ליום

מקום שני- ווינר לחמישה ימים

מקום ראשון- ווינר לעשרה ימים!


[b][u]ההרשמה[/u][/b]

בהתחלה תצטרכו למלא טופס הרשמה. פה אני מוכרח לציין, שלא כולם יתקבלו! כמובן שהרוב יתקבלו, אבל אנחנו נחליט את מי לקבל, ואת מי לא. הכל תלוי ברמת האמת והרצינות שלכם בטופס ההרשמה.
הטופס ילך כך:

שם בפורום: אל תתחכמו, מי שיתחכם לא יתקבל!
גיל: הגיל שלכם, חשוב על מנת שנקבע מהי רמת הכתיבה שלכם יחסית לגילכם.
דעה אישית: מה אתם חושבים על רמת הכתיבה שלכם, מדוע אתם חושבים שמגיע לכם להתקבל לתחרות, מה אתם מצפים שהתחרות תתרום לכם וכו'.
קטע ראשון: בשלב הזה של ההרשמה, אני אכתוב לכם קטע קצר, אותו תצטרכו להמשיך. בקטע הזה, עליכם להתאמץ ככל שתוכלו, על מנל לכתוב את הקטע היפה ביותר שתוכלו לכתוב. אל תחששו לאת מהקופסא, אל תחששו שנפסול אתכם בגלל שהקטע לא מתחבר למציאות. אלא להפך, כותבים שיהיו מספיק מוכשרים כדי לכתוב דברים שלא העלנו בדעתנו שיכתבו, הם אלו שיבחרו. כמובן שתוכלו גם להידבק למציאות, וגם אתכם נבחר בהתאם.

טופס הרשמה ריק(להירשם דרכו):

שם בפורום:
גיל:
דעה אישית:
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?


כמו שצויין למעלה, זמן ההרשמה נסגר. אין עוד אפשרות להירשם! מה שכן, התחרות התחילה. בהצלחה לכולם, ושבאמת הטוב מבניכם ינצח.

[B][U]הרשומים[/U][/B]

שם בפורום:Amitlv
גיל:14
דעה אישית: לדעתי אני כותב גרוע אבל יש לי הרבה רעיונות לכתיבה
חוות דעת שלי ממנו: רמת הכתיבה שלו נמוכה. למרות זאת הרעיונות שלו נחמדים. דורש שיפור.
בחוץ או בפנים: בפנים.

שם בפורום:accelerator
גיל:14.5
דעה אישית:אני כעיקרון מאמין ברמת הכתיבה שלי, ויודע שאני כותב די טוב אם כי אני בא לתחרות עצמה בשביל לבחון עם הכתיבה שלי מספיק טובה כמו שאני חושב שהיא p:
חוות דעת שלי: כותב מעולה, הרעיונות שלו מעניינים וסוחפים.
בחוץ או בפנים: בפנים.

שם בפורום: yovav
גיל: 15
דעה אישית: אני יודע שאני אוהב להמציא ולכתוב, ואני מקווה שהתחרות תשפר את הרמה ותתן לי אומץ לכתוב ספר\סיפור משלי
חוות דעת שלי: כותב סבבה, הרעיונות שלו מעולים ויוצאים מהקופסא.
בחוץ או בפנים: בפנים.

שם בפורום: ttrrtte
גיל: 13
דעה אישית:אני חושבת שרמת הכתיבה שלי די גבוהה, לא לגמרי ולכן אני רוצה ללמוד עוד ולהשתפר מפני שחשוב לי להגיעה להישגים גבוהים בעזרת הסיפור שלי מפני שאני אוהבת לכתוב.
חוות דעת שלי: רמת כתיבה סבירה, הרעיונות שלה די צפויים, אבל מעניינים.
בחוץ או בפנים: בפנים.


שם בפורום:coca cola
גיל:14
דעה אישית:אני אוהב לכתוב,אני כותב בבית ספר,אני כותב בבית ואני מקווה להמשיך עם זה ולשפר את יכולות הכתיבה שלי ולכן אני נרשם.
חוות דעת שלי: כותב טוב, מרחיב אופקים ברעיונות שלו.
בחוץ או בפנים: בפנים.

שם בפורום: PizzaBlaster
גיל: 13
דעה אישית: אני לא כותב הרבה, אבל יש לי סיפור שיכול מאוד להיות שאני אפרסם בפורום. לדעתי הרמה שלי היא בינונית.
חוות דעת שלי: כותב טוב, הרעיונות שלו מעולים.
בחוץ או בפנים: בפנים.

שם בפורום: Z.j.h
גיל: 9
דעה אישית: אני מאמין שהכתיבה שלי היא ברמה ממוצעת....
חוות דעת שלי: רמת הכתיבה דורשת כמה שיפורים, למרות זאת הרעיונות שלו טובים.
בחוץ או בפנים: בפנים.

שם בפורום: The Charmander
גיל: 23
דעה אישית: תמיד יש מקום לשיפור. אשמח להתקבל לבית הספר, הרעיון מגניב בעיניי.
חוות דעת שלי: כותב ברמה גבוהה מאוד, הרעיונות שלו מעולים.
בחוץ או בפנים: בפנים.

שם בפורום: יומן המיומן.
גיל:13.
דעה אישית:אני חושב שרמת הכתיבה שלי יחסית גבוהה לגילי,אבל שתמיד יש לי מקום להשתפר.
חוות דעת שלי: כותב טוב, הרעיונות שלו טובים.
בחוץ או בפנים: בפנים.

שם בפורום:seviper
גיל: 13.75
דעה אישית:אני חושב שאני די טוב בכתיבה למרות זאת ששפת האם שלי היא לא עברית אלא אנגלית. אני חושב שמגיע לי להתקבל כי לדעתי כל אחד לא משנה מהי רמת הכתיבה שלו צריך להתקבל מכיוון שזה "בית ספר", וכידוע בית ספר הוא מקום בוא מלמדים אנשים ללא שום ידע איך להיות מקצוענים בנושא. ה"בית ספר" הזה יעזור לי לפתח את כישרון הכתיבה שיש לי.
חוות דעת שלי: רמת כתיבה טובה, הרעיונות שלו מותאמים בדיוק למקור.
בחוץ או בפנים: בפנים.

שם בפורום: pokemon13
גיל: 14
דעה אישית: אני חושב שזה בינוני עד בסדר
חוות דעת שלי: רמת כתיבה נחמדה, למרות זאת הרעיונות שלו הם ללא דמיון ומבוססות על דברים שהוא מכיר ואוהב.
בחוץ או בפנים: בפנים.


שם בפורום:scizor-x
גיל:12
דעה אישית:סבירה. אני צריך להשקיע יותר מחשבה בפרקים למרות שיש לי הרבה רעיונות.
חוות דעת שלי: רמת כתיבה טובה, רעיונות יפים.
בחוץ או בפנים: בפנים.
[B][U]המשימה הנוכחית:[/U][/B]

משימה ראשונה! למרות שהמשימה תשמע לכם מגוחכת, פתאטית ועלובה, מה שאני מבקש מכם יפתיע אתכם.
המשימה שלכם היא: עליכם לכתוב קטע [U][B]מותח[/B][/U] מה הכוונה? אני מצפה שהקטע שתכתבו ימתח אותי. שאני ירצה שתכתבו המשך(כמובן שלא תעשו המשך). אבל יש בעיה קטנה. הקטע המותח עומד להיות על המקרה הבא:
בננה אחת התעצבנה שדני, ילד קטן ושובב, החליט לאכול אגס במקומה. בעזרת 'השפם המקודש', כלי נשק עתיק ורב עצמה, הבננה יוצאת למבצע לחיסול האגס שדני רוצה לאכול, לפני שיאכל אותו. אתם צריכים לחשוב לבד, מה זה השפם המקודש? איך הבננה משתמשת בו בכלל? איך היא יכולה להחזיק או ללכת, הרי אין לה ידיים או רגליים! תשקלו את כל הפרטים הקטנים בכתיבת הקטע. ואל תשכחו, שהסיפור ימתח אותי.
מותר להגיש את המשימה עד התאריך 18/12 כלומר יש לכם שבוע.

שם בפורום:Amitlv

גיל:14

דעה אישית: לדעתי אני כותב גרוע אבל יש לי הרבה רעיונות לכתיבה

קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?

לפתע פתעום אחד מהמלחים שספינתו עגנה לה לבדה הוזה היה נראה כיאילו הוא יבחין בצל מוזר ליד האור הירוק (אני לא יודע מה זה ענבר אז רשמתי אור ירוק) שיוצא מין המגדלור הצל היה של יצור בעל 2 רגליים 2 ידיים וראש אחד אז מה מוזר בו אתם חושבים טוב היה לו גם 2 זנבות מתפתלים מאחור ולרגה היה נראה כיאילו הוא עושה משהו לאור

מה זה הצל הזה?? מה הוא עושה?? ומה המלח המשכן יעשה??

אם זה לא מספיק אני יערוך

שם בפורום:accelerator
גיל:14.5
דעה אישית:אני כעיקרון מאמין ברמת הכתיבה שלי, ויודע שאני כותב די טוב אם כי אני בא לתחרות עצמה בשביל לבחון עם הכתיבה שלי מספיק טובה כמו שאני חושב שהיא p:
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?
"טיילור!" הוא קרא לפתע בשמי, הבטתי בו, בחברי הטוב ג'ין, שיערו השחור והקוצני כמעט ונעלם בלילה חשוך זה, לעומת זאת עיניו הכחולות נצצו ככוכבים בשמי הלילה הקודרים.
"אתה ראית מה קרה כרגע?!" הוא אמר בתדהמה אם כי אני הייתי פחות מרוכז ולכן התקשיתי להקשיב לו, "כן ג'ין, כולם ראו" מלמלתי חרש בעודי בוהה באדמה, בגרגירי החול הללו ומהרהר לעצמי, הרגשתי תחושה מוזרה כלשהי, כאילו...מישהו קורא לי , ממש יכולתי לשמוע אותו במחשבתי.
"היי!, טיילור!" קרא ג'ין ו"העיר" אותי כביכול ממצבי הרדום והמהורהר, "הכל טוב איתך?" הוא שאל והביט בי בפליאה.
"כן, כן ברור, פשוט...יצאתי לרגע מריכוז, זה הכל" החלתי מגמגם בלחץ מנסה להסתיר את מחשבותיי בעוד ג'ין הביט בי במבט מוזר.
"בכל מקרה, אני מציע שנסרוק את החוף" אמר ג'ין ואני התלוויתי אליו כמובן, בחוסר רצון.
החלנו סורקים באיטיות את החוף בשעת הלילה המאוחרת, הכל היה נראה די נורמלי ורגיל עד שלפתע... זה הגיע.
"טיילור...." שמעתי קול צורם כלשהו בתוך מוחי, זה ממש לא היה קולו של ג'ין, אפילו הבטתי בו בפליאה והוא החזיר לי סוג של מבט זועם, נראה היה שנמאס לו מן המסתוריות שאפפה אותי בדקות האחרונות.
"טיילור, בוא נשחק" אמר הקול הצורם, "מי אתה?!" שאלתי באימה.
"מי אני?...." שאל הקול, "הבט אחורה!!" קרא הקול ומקול צורם וילדותי הוא נהפך לקול מפלצתי ומרעיד.
הסתובבתי בזהירות רבה ובפחד, נדהמתי למראה עיניי, גופתו של ג'ין הייתה על האדמה, מלאת דם ומרוטשת, אם כי בצורה מדהימה, כאילו חיית טרף פגעה בו בדיוק במקומות הנכונים.
"מי אתה?!" שאלתי באימה ותפסתי את ראשי.
"אני אתה טיילור" מלמל הקול הצורם, "ג'ין הזה בהחלט יודע לשחק" הוא המשיך.
"ועכשיו טיילור מה דעתך?" שאל הקול, "מה דעתך ש..." הוא מלמל, "שעכשיו אני ישחק איתך!!".

שם בפורום: yovav
גיל: 15
דעה אישית: אני יודע שאני אוהב להמציא ולכתוב, ואני מקווה שהתחרות תשפר את הרמה ותתן לי אומץ לכתוב ספר\סיפור משלי
קטע ראשון:
"אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?..."
"הסיפור משעמם!" קראה קים בזעף
"את חושבת שאת יכולה להמציא סיפורים טובים משלי?" עניתי בהתגרות
"אני יכולה"
"נראה אותך"
"אז הנה אני אמשיך מכאן" אמרה, והמשיכה, "נורדי האמיץ..."
"מה זה השם הזה נורדי האמיץ?" אמרתי בלעג,
"אל תפריע" אמרה, והמשיכה לספר, "נורדי, שהיה החוקר הנודע בזמנו, החליט ללכת ולחקור את מסתורי המגדלור. הוא שכר ספינה, ובמשך ימים שט אל המגדלור, וכשהגיע עמד שם מולו, מחכה לכישוף שכולם דיברו עליו, אך הכישוף לא הגיע. לאחר ימים מספר ללא תקריות מיוחדות החליט נורדי לרדת לחוף, הוא הוריד סירה קטנה אל המים, ובליווי שלושה אנשי צוות החלו לחתור אל החוף. לפתע באמצע היום, בעוד המלחים חותרים אל החוף, התעורר המגדלור לחיים. עור זהוב נפל עליהם, חזק מהשמש, ובעקבותיו גלים גבוהים, מגיעים משום-מקום, הסירה הקטנה הטלטלה מעלה מטה. נורדי ישר נאחז בסירה, אך המלחים לא היו חכמים כמוהו ונפלו אל המים.
בעודו נאבק על שמירת יציבותו, יצא מן המים נחש ענק, 3000 מטר אורכו..."
"זה לא הגיוני" קטעתי את קים, "אולי 300 מטר"
"זה לא חייב להיות הגיוני" אמרה אני רק בת 10, מותר לי להמציא מה שאני רוצה, "אבל בשבילך... מן המים יצא נחש 300 מטר אורכו, נורדי הסתכל בעיניו המפלצתיות של הנחש, ובהחלטה נועזת אחת קפץ אל המים ושקע אל אפלתו..."

אי שם, במקום הדומה מאוד לקאריבים שלנו, נסחף אל החוף אדם, ולידו, עמד ניצב מגדלור שיש לבן.

שם בפורום: ttrrtte
גיל: 13

דעה אישית:אני חושבת שרמת הכתיבה שלי די גבוהה, לא לגמרי ולכן אני רוצה ללמוד עוד ולהשתפר מפני שחשוב לי להגיעה להישגים גבוהים בעזרת הסיפור שלי מפני שאני אוהבת לכתוב.

קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?
''מה קורה פה?!'' שאל המלח המבולבל בזמן שספינתו נמשכה בכח בלתי מוסבר אל המגדלור שאורו בהק בצבע הענבר, כל המלחים עשו ככל יכולתם לעצור את התזוזה הלא טבעית, אך אף אחד לא הצליח.
אבל אז קם מלח צעיר אחד, שרק לא מזמן סיים הכשרתו, הוא היה נער צעיר בעל שיער חום משוך אחור ועיינים חומות בורקות, הוא הסתכל על כל המלחים במבט נטול פחד, המבט שבוא הביט בהם גרם להם לחוש רוגע, שעוד רגע הכל ייגמר, המלח הצעיר אשר נקרא קייטו, רץ במהירות אל עבר הגה הספינה, אך במקום לנסות לשלוט בספינה הוא עלה על ההגה ומשם קפץ קפיצה גדולה, שבדרך כלל רואים רק בסרטים המושקעים והמותחים ביותר, הוא כמעט הצליח להגיע לצוק בוא היה המגדלור, אבל אז... כח משיכה בלתי מוסבר דחף אותו לאחור, קייטו צנח למים והספינה התנפצה למרגלות הצוק, האגדה על קייטו והמגדלור עברה מדור לדור שנים רבות אחר כך, וקייטו נהפך לגיבור גדול, אך הדבר המפתיע ביותר הוא שעם מותו של קייטו, כמה ימים לאחר מכן נעלם המגדלור המופא, יש האומרים שקייטו קח אותו איתו למעלה, יש האומרים שזה קרה בגלל תהליכים כימיים והבניין התפרק, אבל מה שלא תהיה התשובה, זאת האגדה על קייטו.

שם בפורום:אין כינוי
דעה אישית:ניסו פעם ולא הצליח,מקווה שזה לא יהיה כמו פעם קודמת
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא? לפתע מערבולת כחולה וגדולה נפערה באמצע הים רעמים נשמעו אך הברקים הופיעו מאוחר יותר, כל המלחים פחדו למראה עינם ועוד אחת מהספינות נשאבה למערבולת צעקותיו של הקפטן היו לשווא והוא נשאב למערבלות לאחר כמה זמן הוא חזר הילה כחולה עוטפת אותו ומחזירה אותו לחוף,ההילה הזאת היתה פוסידון,פוסידון
אני ממשיך מחר..

קודם כל אהבתי את הרעיון,אני מקווה שזה יעזור להחיות את הפורום וישפר את רמת הכתיבה של האנשים פה.

שם בפורום:coca cola
גיל:14
דעה אישית:אני אוהב לכתוב,אני כותב בבית ספר,אני כותב בבית ואני מקווה להמשיך עם זה ולשפר את יכולות הכתיבה שלי ולכן אני נרשם.
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?

מסמך היסטורי זה נשמר כמעט ללא פגע במשך מאה שנים,
עד שיום אחד החליט המדען אדוארד לחקור את הנושא לעומק.
הוא קנה כרטיס טיסה,מחלקה ראשונה כמובן כל הדרך ללונדון שבאנגליה הרחוקה,
כעבור מס' שעות של טיסה שנמשכו כמו נצח,
מצא את עצמו אדוארד בוהה בשמי הלילה השחורים שקוע עמוק במחשבותיו על מסתוריי המגדלור.
הנחיתה באה כעבור כמה שעות ובמהרה מצא את עצמו אדוארד עומד ביציאת נמל התעופה ליד איש אשר נראה בשנות הארבעים לחייו,לאיש היו זיפים מאפירים, חלוק מעבדה ומשקפי קריאה גדולות הוא הציג את עצמו כקרל,
קרל עשה רושם ידידותי ובמהלך הנסיעה לבית המלון אף הסביר לאדוארד מה יעבור עליהם מחר.
הוא קיבל מפתח לחדר המלון, החדר היה פשוט למראה ומהר מאוד מצא את עצמו אדוארד שקוע בשינה עמוקה.
בבוקר קרני השמש ליטפו את פניו ולאט לאט הוא התעורר מנסה להיזכר מה אמר לו קרל אתמול,
אדוארד לבש את בגדי העבודה שלו ויצא לכיוון הרכבת התחתית,כעבור כמה תחנות הוא גילה את קרל מחכה לו והם יצאו לדרכם.
לאחר עוד כמה תחנות הם הגיעו לרציף ישן ואפרורי אשר רוב אוכלוסייתו הייתה שחפים וכמה דגים קטנים,
השחפים נראו מעוצבנים למראה בני האדם אשר פולשים לטריטוריה שלהם ונעצו מבטים באדוארד וקרל.
למראה הרציף חשב אדוארד שמדובר במגדלור ישן ומעופש שרוב הסיכויים שכל נגיעה מיותרת תגרום לקריסתו,
אדוארד טעה,הוא היה המום שראה את עוצמת המבנה הישן,הוא היה מטופח,נקי ומראהו דמה למגדל ה"ביג בן" הידוע.
קרל הושיט את ידו לכיוון מנעול הדלת ופתח את המגדלור,הדלת השמיעה חריקה איומה שמלווה בהד גדול ועוצמתי,
הם החליטו להתפצל,קרל פנה לכיוון המרתף לבדוק האם מדובר במשהו מוסתר למטה שמשך אליו את הסירות,
בעוד שאדוארד פנה למעלה לכיוון הפנס שאחראי על האור.
קרל שראה שהמרתף ריק החליט לבדוק את החומרים שסביבו בעזרת סדרת ניסויים פשוטים,
אדוארד לעומתו היה המום,בתוך הפנס נחה לה אבן בצבע ענבר בוהק שאדוארד זיהה כחומר הנדיר אמברון.
האבן הייתה כגודל ראשו של אדוארד אך היא הייתה שונה מכל אבני האמברון שאדוארד ראה בחייו,
חוץ מהיותה גדולה פי 3 מאבן אמברון מצוייה אדוארד שם לב שבאמצע האבן יש מעין מקור אור שנראה כאילו הוא חי,
ממבט מקרוב הבין אדוארד שאין מדובר במקור אור אלא שמדובר ב...

אדוארד נמצא שוכב ללא חיים במרכז המגדלור ורק לאחר שבוע פונה להלוויה מסודרת,
קרל נמצא במעין מצב טראומטי, מאז המקרה במגדלור הוא לא מדבר עם אף אחד אפילו לא מתקשר.
כנראה שלעולם לא נדע מה קרה שם וכנראה שלעולם לא נדע מה יקרה.

שם בפורום: PizzaBlaster
גיל: 13
דעה אישית: אני לא כותב הרבה, אבל יש לי סיפור שיכול מאוד להיות שאני אפרסם בפורום. לדעתי הרמה שלי היא בינונית.
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?
"קדימה בחורים!" אמר קפטן ג'ייקובס. הוא כבר שמע על המקום הזה, והביא איתו חוקרים רבים כדי לחקור את המגדלור. "תוציאו את הציוד, ותתחילו לסרוק את האיזור!" הוא צעק. כל המלחים והחוקרים התפזרו באיזור והתחילו לחפש רמזים. ג'ונתן ידע למה הספינות נמשכו. הוא פחד לספר לקפטן, כדי שלא יעניש אותו. "קדימה" הוא אמר, קורא לשני מלחים אחרים. 'אני חייב לשמור על סודיות' הוא חשב. הוא לקח אותם לכיוון השיחים, שם חיכה חברו של ג'ונתן. כשהם נכנסו לשיחים, היה הבזק של אור, ועיני המלחים שבאו עם ג'ונתן הפכו לאטומות ובורקות. "יופי של עבודה, ג'ונתן" לחש קול מסתורי. "עוד שניים, ובקרוב גם כל הצוות..." הקול אמר בנימה רעבה. "כן מאסטר" אמר ג'ונתן. "חברה! היי חברה!" צעק ג'ונתן ורץ אל צוות הספינה 'נסיכת הנילוס'. "נראה לי שמצאתי משהו! בואו!" הוא הוביל אותם לכיוון המגדלור, ועלה לקומה האחרונה. היה עוד הבזק של אור, ועיני כולם, חוץ משל הקפטן וג'ונתן נהפכו אטומות ובורקות. "מה קורה פה!" צעק ג'ייקובס. "זה לא הצליח..." לחש הקול. "צריך להשתמש בנשק הסודי, מה שגם מושך לפה את כל הספינות..." הוא אמר בנימה מפחידה. "כן מאסטר" אמר ג'ונתן שוב. הוא הלך לכיוון ארגז שנחבא בצללים, פתח אותו, ומשם הוא הוציא... בננה. ג'ונתן לקח את הבננה, והתחיל להרביץ לקפטן עד מוות. אחרי שהקפטן מת, אמר הקול: "כל הכבוד, ג'ונתן, הבננה האינטר גלקטית שבתוכה החבאנו מגנט ספינות במשקל שמונים טון הצליח להרוג עוד אנשים... תוכל לאכול בננה לא אינטר גלקטית כפרס." הקול יצא מן הצללים, והאיש נראה כך: [url=http://www.up2me.co.il/v.php?file=28369054.jpg][img]http://www.up2me.co.il/images/28369054.jpg[/img][/url]
הוא אמר "כל הכבוד ג'ונתן, ההתחלה של ההשתלטות על כדור הארץ החלה!!!!" ואז משהו ניפץ את חלון המגדלור, פגע באיש הלא מוכר, והאיש מת. ג'ונתן ראה, שזרקו עליו בננה אינטר גלקטית שמוחבא בה מגנט ספינות ענקי ששוקל 81 טון!
וזה הסוף
הערה: אני יודע שזה קצת מאוד מאוד מוזר בסוף, אבל זה הרעיון שהיה לי...

סקרתי את מה ששלחתם עד כה, [U]יש עוד זמן להירשם [/U]אז בלי לחץ, אבל כדאי לכם לעשות זאת בהקדם.
בקטע הזה, אני אבחן אתכם על הרעיון המרכזי ועל פתיחות הראש, לא על רמת כתיבה וכו', כך שמי שהיה יצירתי יתקבל.

[QUOTE=Amitlv;1260163]שם בפורום:Amitlv

גיל:14

דעה אישית: לדעתי אני כותב גרוע אבל יש לי הרבה רעיונות לכתיבה

קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?

לפתע פתעום אחד מהמלחים שספינתו עגנה לה לבדה הוזה היה נראה כיאילו הוא יבחין בצל מוזר ליד האור הירוק (אני לא יודע מה זה ענבר אז רשמתי אור ירוק) שיוצא מין המגדלור הצל היה של יצור בעל 2 רגליים 2 ידיים וראש אחד אז מה מוזר בו אתם חושבים טוב היה לו גם 2 זנבות מתפתלים מאחור ולרגה היה נראה כיאילו הוא עושה משהו לאור

מה זה הצל הזה?? מה הוא עושה?? ומה המלח המשכן יעשה??

אם זה לא מספיק אני יערוך[/QUOTE]

רעיון נחמד, למרות בעיות הכתיבה שלך(שעוד נעבוד עליהם בהמשך), הרעיון שלך עניין אותי. כל הכבוד, התקבלת.

[QUOTE=accelerator;1260169]שם בפורום:accelerator
גיל:14.5
דעה אישית:אני כעיקרון מאמין ברמת הכתיבה שלי, ויודע שאני כותב די טוב אם כי אני בא לתחרות עצמה בשביל לבחון עם הכתיבה שלי מספיק טובה כמו שאני חושב שהיא p:
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?
"טיילור!" הוא קרא לפתע בשמי, הבטתי בו, בחברי הטוב ג'ין, שיערו השחור והקוצני כמעט ונעלם בלילה חשוך זה, לעומת זאת עיניו הכחולות נצצו ככוכבים בשמי הלילה הקודרים.
"אתה ראית מה קרה כרגע?!" הוא אמר בתדהמה אם כי אני הייתי פחות מרוכז ולכן התקשיתי להקשיב לו, "כן ג'ין, כולם ראו" מלמלתי חרש בעודי בוהה באדמה, בגרגירי החול הללו ומהרהר לעצמי, הרגשתי תחושה מוזרה כלשהי, כאילו...מישהו קורא לי , ממש יכולתי לשמוע אותו במחשבתי.
"היי!, טיילור!" קרא ג'ין ו"העיר" אותי כביכול ממצבי הרדום והמהורהר, "הכל טוב איתך?" הוא שאל והביט בי בפליאה.
"כן, כן ברור, פשוט...יצאתי לרגע מריכוז, זה הכל" החלתי מגמגם בלחץ מנסה להסתיר את מחשבותיי בעוד ג'ין הביט בי במבט מוזר.
"בכל מקרה, אני מציע שנסרוק את החוף" אמר ג'ין ואני התלוויתי אליו כמובן, בחוסר רצון.
החלנו סורקים באיטיות את החוף בשעת הלילה המאוחרת, הכל היה נראה די נורמלי ורגיל עד שלפתע... זה הגיע.
"טיילור...." שמעתי קול צורם כלשהו בתוך מוחי, זה ממש לא היה קולו של ג'ין, אפילו הבטתי בו בפליאה והוא החזיר לי סוג של מבט זועם, נראה היה שנמאס לו מן המסתוריות שאפפה אותי בדקות האחרונות.
"טיילור, בוא נשחק" אמר הקול הצורם, "מי אתה?!" שאלתי באימה.
"מי אני?...." שאל הקול, "הבט אחורה!!" קרא הקול ומקול צורם וילדותי הוא נהפך לקול מפלצתי ומרעיד.
הסתובבתי בזהירות רבה ובפחד, נדהמתי למראה עיניי, גופתו של ג'ין הייתה על האדמה, מלאת דם ומרוטשת, אם כי בצורה מדהימה, כאילו חיית טרף פגעה בו בדיוק במקומות הנכונים.
"מי אתה?!" שאלתי באימה ותפסתי את ראשי.
"אני אתה טיילור" מלמל הקול הצורם, "ג'ין הזה בהחלט יודע לשחק" הוא המשיך.
"ועכשיו טיילור מה דעתך?" שאל הקול, "מה דעתך ש..." הוא מלמל, "שעכשיו אני ישחק איתך!!".[/QUOTE]

רמת כתיבה ראוייה לשבח. הרעיון שלך מקורי, הצלחת להביא את הקטע הזה לסיפור טראגי שבהחלט גרר אותי לתוכו. התקבלת.

[QUOTE=yovav;1260265]שם בפורום: yovav
גיל: 15
דעה אישית: אני יודע שאני אוהב להמציא ולכתוב, ואני מקווה שהתחרות תשפר את הרמה ותתן לי אומץ לכתוב ספר\סיפור משלי
קטע ראשון:
"אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?..."
"הסיפור משעמם!" קראה קים בזעף
"את חושבת שאת יכולה להמציא סיפורים טובים משלי?" עניתי בהתגרות
"אני יכולה"
"נראה אותך"
"אז הנה אני אמשיך מכאן" אמרה, והמשיכה, "נורדי האמיץ..."
"מה זה השם הזה נורדי האמיץ?" אמרתי בלעג,
"אל תפריע" אמרה, והמשיכה לספר, "נורדי, שהיה החוקר הנודע בזמנו, החליט ללכת ולחקור את מסתורי המגדלור. הוא שכר ספינה, ובמשך ימים שט אל המגדלור, וכשהגיע עמד שם מולו, מחכה לכישוף שכולם דיברו עליו, אך הכישוף לא הגיע. לאחר ימים מספר ללא תקריות מיוחדות החליט נורדי לרדת לחוף, הוא הוריד סירה קטנה אל המים, ובליווי שלושה אנשי צוות החלו לחתור אל החוף. לפתע באמצע היום, בעוד המלחים חותרים אל החוף, התעורר המגדלור לחיים. עור זהוב נפל עליהם, חזק מהשמש, ובעקבותיו גלים גבוהים, מגיעים משום-מקום, הסירה הקטנה הטלטלה מעלה מטה. נורדי ישר נאחז בסירה, אך המלחים לא היו חכמים כמוהו ונפלו אל המים.
בעודו נאבק על שמירת יציבותו, יצא מן המים נחש ענק, 3000 מטר אורכו..."
"זה לא הגיוני" קטעתי את קים, "אולי 300 מטר"
"זה לא חייב להיות הגיוני" אמרה אני רק בת 10, מותר לי להמציא מה שאני רוצה, "אבל בשבילך... מן המים יצא נחש 300 מטר אורכו, נורדי הסתכל בעיניו המפלצתיות של הנחש, ובהחלטה נועזת אחת קפץ אל המים ושקע אל אפלתו..."

אי שם, במקום הדומה מאוד לקאריבים שלנו, נסחף אל החוף אדם, ולידו, עמד ניצב מגדלור שיש לבן.[/QUOTE]

וואו! רעיון מעולה! יפיתי שכולם יעשו אשכרה המשך לקטע, אבל אתה לקחת אותו לנקודת מבט שונה לחלוטין! ממש התרשמתי, התקבלת.

[QUOTE=ttrrtte;1260269]שם בפורום: ttrrtte
גיל: 13

דעה אישית:אני חושבת שרמת הכתיבה שלי די גבוהה, לא לגמרי ולכן אני רוצה ללמוד עוד ולהשתפר מפני שחשוב לי להגיעה להישגים גבוהים בעזרת הסיפור שלי מפני שאני אוהבת לכתוב.

קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?
''מה קורה פה?!'' שאל המלח המבולבל בזמן שספינתו נמשכה בכח בלתי מוסבר אל המגדלור שאורו בהק בצבע הענבר, כל המלחים עשו ככל יכולתם לעצור את התזוזה הלא טבעית, אך אף אחד לא הצליח.
אבל אז קם מלח צעיר אחד, שרק לא מזמן סיים הכשרתו, הוא היה נער צעיר בעל שיער חום משוך אחור ועיינים חומות בורקות, הוא הסתכל על כל המלחים במבט נטול פחד, המבט שבוא הביט בהם גרם להם לחוש רוגע, שעוד רגע הכל ייגמר, המלח הצעיר אשר נקרא קייטו, רץ במהירות אל עבר הגה הספינה, אך במקום לנסות לשלוט בספינה הוא עלה על ההגה ומשם קפץ קפיצה גדולה, שבדרך כלל רואים רק בסרטים המושקעים והמותחים ביותר, הוא כמעט הצליח להגיע לצוק בוא היה המגדלור, אבל אז... כח משיכה בלתי מוסבר דחף אותו לאחור, קייטו צנח למים והספינה התנפצה למרגלות הצוק, האגדה על קייטו והמגדלור עברה מדור לדור שנים רבות אחר כך, וקייטו נהפך לגיבור גדול, אך הדבר המפתיע ביותר הוא שעם מותו של קייטו, כמה ימים לאחר מכן נעלם המגדלור המופא, יש האומרים שקייטו קח אותו איתו למעלה, יש האומרים שזה קרה בגלל תהליכים כימיים והבניין התפרק, אבל מה שלא תהיה התשובה, זאת האגדה על קייטו.[/QUOTE]

נחמד מאוד, רעיון טוב. אני בטוח בהחלט שדמיינת את המתרחש במוחך, לפי הרעיון. ישר כח, התקבלת.

[QUOTE=אין כינוי;1260276]שם בפורום:אין כינוי
דעה אישית:ניסו פעם ולא הצליח,מקווה שזה לא יהיה כמו פעם קודמת
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא? לפתע מערבולת כחולה וגדולה נפערה באמצע הים רעמים נשמעו אך הברקים הופיעו מאוחר יותר, כל המלחים פחדו למראה עינם ועוד אחת מהספינות נשאבה למערבולת צעקותיו של הקפטן היו לשווא והוא נשאב למערבלות לאחר כמה זמן הוא חזר הילה כחולה עוטפת אותו ומחזירה אותו לחוף,ההילה הזאת היתה פוסידון,פוסידון
אני ממשיך מחר..[/QUOTE]

לצערי, מכיוון שעדיין לא המשכת את הקטע שלך, אני נאלץ לא לקבל אותך(לבינתיים), תגיש עוד פעם טופס(מצידי תעשה העתק הדבק) והפעם עם כל הקטע, מכיוון שאני לא בטוח לגבי הרעיון שלך, אני עדיין לא אקבל אותך.

[QUOTE=coca cola;1260277]קודם כל אהבתי את הרעיון,אני מקווה שזה יעזור להחיות את הפורום וישפר את רמת הכתיבה של האנשים פה.

שם בפורום:coca cola
גיל:14
דעה אישית:אני אוהב לכתוב,אני כותב בבית ספר,אני כותב בבית ואני מקווה להמשיך עם זה ולשפר את יכולות הכתיבה שלי ולכן אני נרשם.
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?

מסמך היסטורי זה נשמר כמעט ללא פגע במשך מאה שנים,
עד שיום אחד החליט המדען אדוארד לחקור את הנושא לעומק.
הוא קנה כרטיס טיסה,מחלקה ראשונה כמובן כל הדרך ללונדון שבאנגליה הרחוקה,
כעבור מס' שעות של טיסה שנמשכו כמו נצח,
מצא את עצמו אדוארד בוהה בשמי הלילה השחורים שקוע עמוק במחשבותיו על מסתוריי המגדלור.
הנחיתה באה כעבור כמה שעות ובמהרה מצא את עצמו אדוארד עומד ביציאת נמל התעופה ליד איש אשר נראה בשנות הארבעים לחייו,לאיש היו זיפים מאפירים, חלוק מעבדה ומשקפי קריאה גדולות הוא הציג את עצמו כקרל,
קרל עשה רושם ידידותי ובמהלך הנסיעה לבית המלון אף הסביר לאדוארד מה יעבור עליהם מחר.
הוא קיבל מפתח לחדר המלון, החדר היה פשוט למראה ומהר מאוד מצא את עצמו אדוארד שקוע בשינה עמוקה.
בבוקר קרני השמש ליטפו את פניו ולאט לאט הוא התעורר מנסה להיזכר מה אמר לו קרל אתמול,
אדוארד לבש את בגדי העבודה שלו ויצא לכיוון הרכבת התחתית,כעבור כמה תחנות הוא גילה את קרל מחכה לו והם יצאו לדרכם.
לאחר עוד כמה תחנות הם הגיעו לרציף ישן ואפרורי אשר רוב אוכלוסייתו הייתה שחפים וכמה דגים קטנים,
השחפים נראו מעוצבנים למראה בני האדם אשר פולשים לטריטוריה שלהם ונעצו מבטים באדוארד וקרל.
למראה הרציף חשב אדוארד שמדובר במגדלור ישן ומעופש שרוב הסיכויים שכל נגיעה מיותרת תגרום לקריסתו,
אדוארד טעה,הוא היה המום שראה את עוצמת המבנה הישן,הוא היה מטופח,נקי ומראהו דמה למגדל ה"ביג בן" הידוע.
קרל הושיט את ידו לכיוון מנעול הדלת ופתח את המגדלור,הדלת השמיעה חריקה איומה שמלווה בהד גדול ועוצמתי,
הם החליטו להתפצל,קרל פנה לכיוון המרתף לבדוק האם מדובר במשהו מוסתר למטה שמשך אליו את הסירות,
בעוד שאדוארד פנה למעלה לכיוון הפנס שאחראי על האור.
קרל שראה שהמרתף ריק החליט לבדוק את החומרים שסביבו בעזרת סדרת ניסויים פשוטים,
אדוארד לעומתו היה המום,בתוך הפנס נחה לה אבן בצבע ענבר בוהק שאדוארד זיהה כחומר הנדיר אמברון.
האבן הייתה כגודל ראשו של אדוארד אך היא הייתה שונה מכל אבני האמברון שאדוארד ראה בחייו,
חוץ מהיותה גדולה פי 3 מאבן אמברון מצוייה אדוארד שם לב שבאמצע האבן יש מעין מקור אור שנראה כאילו הוא חי,
ממבט מקרוב הבין אדוארד שאין מדובר במקור אור אלא שמדובר ב...

אדוארד נמצא שוכב ללא חיים במרכז המגדלור ורק לאחר שבוע פונה להלוויה מסודרת,
קרל נמצא במעין מצב טראומטי, מאז המקרה במגדלור הוא לא מדבר עם אף אחד אפילו לא מתקשר.
כנראה שלעולם לא נדע מה קרה שם וכנראה שלעולם לא נדע מה יקרה.[/QUOTE]

נחמד מאוד, השארת מסתורין בסיפור וגררת אותו לנקודה שונה ממה שמכננתי שיהיה(וזה דבר טוב). התקבלת.

[QUOTE=PizzaBlaster;1260323]שם בפורום: PizzaBlaster
גיל: 13
דעה אישית: אני לא כותב הרבה, אבל יש לי סיפור שיכול מאוד להיות שאני אפרסם בפורום. לדעתי הרמה שלי היא בינונית.
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?
"קדימה בחורים!" אמר קפטן ג'ייקובס. הוא כבר שמע על המקום הזה, והביא איתו חוקרים רבים כדי לחקור את המגדלור. "תוציאו את הציוד, ותתחילו לסרוק את האיזור!" הוא צעק. כל המלחים והחוקרים התפזרו באיזור והתחילו לחפש רמזים. ג'ונתן ידע למה הספינות נמשכו. הוא פחד לספר לקפטן, כדי שלא יעניש אותו. "קדימה" הוא אמר, קורא לשני מלחים אחרים. 'אני חייב לשמור על סודיות' הוא חשב. הוא לקח אותם לכיוון השיחים, שם חיכה חברו של ג'ונתן. כשהם נכנסו לשיחים, היה הבזק של אור, ועיני המלחים שבאו עם ג'ונתן הפכו לאטומות ובורקות. "יופי של עבודה, ג'ונתן" לחש קול מסתורי. "עוד שניים, ובקרוב גם כל הצוות..." הקול אמר בנימה רעבה. "כן מאסטר" אמר ג'ונתן. "חברה! היי חברה!" צעק ג'ונתן ורץ אל צוות הספינה 'נסיכת הנילוס'. "נראה לי שמצאתי משהו! בואו!" הוא הוביל אותם לכיוון המגדלור, ועלה לקומה האחרונה. היה עוד הבזק של אור, ועיני כולם, חוץ משל הקפטן וג'ונתן נהפכו אטומות ובורקות. "מה קורה פה!" צעק ג'ייקובס. "זה לא הצליח..." לחש הקול. "צריך להשתמש בנשק הסודי, מה שגם מושך לפה את כל הספינות..." הוא אמר בנימה מפחידה. "כן מאסטר" אמר ג'ונתן שוב. הוא הלך לכיוון ארגז שנחבא בצללים, פתח אותו, ומשם הוא הוציא... בננה. ג'ונתן לקח את הבננה, והתחיל להרביץ לקפטן עד מוות. אחרי שהקפטן מת, אמר הקול: "כל הכבוד, ג'ונתן, הבננה האינטר גלקטית שבתוכה החבאנו מגנט ספינות במשקל שמונים טון הצליח להרוג עוד אנשים... תוכל לאכול בננה לא אינטר גלקטית כפרס." הקול יצא מן הצללים, והאיש נראה כך: [url=http://www.up2me.co.il/v.php?file=28369054.jpg][img]http://www.up2me.co.il/images/28369054.jpg[/img][/url]
הוא אמר "כל הכבוד ג'ונתן, ההתחלה של ההשתלטות על כדור הארץ החלה!!!!" ואז משהו ניפץ את חלון המגדלור, פגע באיש הלא מוכר, והאיש מת. ג'ונתן ראה, שזרקו עליו בננה אינטר גלקטית שמוחבא בה מגנט ספינות ענקי ששוקל 81 טון!
וזה הסוף
הערה: אני יודע שזה קצת מאוד מאוד מוזר בסוף, אבל זה הרעיון שהיה לי...[/QUOTE]

אני מציין לטובתך, שהבהחלט הצחקת אותי. הצלחת לשלב רצינות יחד עם הומור, וזה דבר שלא כל אחד יכול לעשות. בפעם הבאה תשתדל בלי תמונות. התקבלת.


יש עוד מקום להירשם.

תודה מחכה לשיעור הראשון המורה ;)

אני מקווה שלא תלמד אנשים לכתוב סיפורים על פוקימון

[QUOTE=Amitlv;1260393]תודה מחכה לשיעור הראשון המורה ;)[/QUOTE]
בבקשה, אני מבקש שלא תגיב עד שיתחיל באמת השיעור הראשון.
[QUOTE=Conscript;1260413]אני מקווה שלא תלמד אנשים לכתוב סיפורים על פוקימון[/QUOTE]

אני לא אלמד סוג מסויים של סיפורים, אלא דברים אחרים שישפרו את הכתיבה של כל אחד, החל מפתיחות ראש לרעיונות הפרועים וההזויים ביותר, עד לדקדוק ברמת סימני הפיסוק, לקיבוע רעיונות, וכו'.
אני יודע בוודאות שכתבת את זה בתור מין 'עקיצה', ושאתה רוצהה לרדת על הפורום הזה, ואני יכול לתת לך אזהרה. אבל אני לא אתן, אני במצב רוח מעולה היום. אשמח גם אם תירשם לבית הספר, אתה תלמד ממנו הרבה.

שם בפורום: Z.j.h
גיל: אתה יודע....
דעה אישית: אני מאמין שהכתיבה שלי היא ברמה ממוצעת....
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?
"אני מאמין שדודי אלפרדו, החוקר המפורסם מספרד יצליח לפענח את התופעה המוזרה הזו" כך אמרתי לפני חמש שנים. אך דודי לא הצליח לפענח את התופעה המעניינת, להפך, הוא נעלם. "נמשך אל המגדלור". אך לפני חודשים ספורים נמצאה מחברתו המפורסמת "האירוסטו" כך קרא לה. הוא כתב בה הרבה אך לעולם לא הראה אותה לאף אחד. בחודשו האחרון הוא אמר משהו על "השד" שרודף אותו. כולם חשבו שהוא השתגע אך אני חשבתי שיש בזה משהו אמיתי במקצת.
לפני חודש בדיוק יצאתי למסע לחקור את התופעה הזו, למצוא את דודי ולמצוא את "השד" שרדף אותו.
אני מתכוון לספר לכם את סיפורי.

זו מין הקדמה כזו לסיפור או ספר, לא היה לי רעיון ל"פרק" של ממש.
ד"א שאני הצעתי את הרעיון התכוונתי שזו תהיה תחרות....

[QUOTE=Z.J.H;1260519]שם בפורום: Z.j.h
גיל: אתה יודע....
דעה אישית: אני מאמין שהכתיבה שלי היא ברמה ממוצעת....
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?
"אני מאמין שדודי אלפרדו, החוקר המפורסם מספרד יצליח לפענח את התופעה המוזרה הזו" כך אמרתי לפני חמש שנים. אך דודי לא הצליח לפענח את התופעה המעניינת, להפך, הוא נעלם. "נמשך אל המגדלור". אך לפני חודשים ספורים נמצאה מחברתו המפורסמת "האירוסטו" כך קרא לה. הוא כתב בה הרבה אך לעולם לא הראה אותה לאף אחד. בחודשו האחרון הוא אמר משהו על "השד" שרודף אותו. כולם חשבו שהוא השתגע אך אני חשבתי שיש בזה משהו אמיתי במקצת.
לפני חודש בדיוק יצאתי למסע לחקור את התופעה הזו, למצוא את דודי ולמצוא את "השד" שרדף אותו.
אני מתכוון לספר לכם את סיפורי.

זו מין הקדמה כזו לסיפור או ספר, לא היה לי רעיון ל"פרק" של ממש.
ד"א שאני הצעתי את הרעיון התכוונתי שזו תהיה תחרות....[/QUOTE]

אחלה רעיון, למרות שהכתיבה שלך דורשת כמה שיפורים, מצאתי לנכון להעביר אותך.

יש עוד מקום, הזמן הולך ואוזל! מהרו להירשם!

שם בפורום: The Charmander
גיל: 23
דעה אישית: תמיד יש מקום לשיפור. אשמח להתקבל לבית הספר, הרעיון מגניב בעיניי.
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא? ואולי זה בכלל טעות? אולי עלינו להפליג לעבר המגדלור?
ליבו של רב החובל הצעיר וויליאם פעם בהתרגשות, הרוח שבידרה את שיערו הבלונדיני הפתיעה אותו, המשב היה חמים ובוטח. וויליאם נודע בשל החלטותיו החדות כסיפון הספינה אשר מפלג את זרמי המים בדממה. הוא ידע כי עליו דווקא לדחוק את הצער שליווה אותו במשך שנים ולזרום עם שאר הספינות לעבר המגדלור.
הוא ידע כי רק דג מת זורם בנחל, אך כבר נמאס לו להילחם בכולם, הוא רצה לגלות מה מסתתר ביבשה, מהם קריאותיו האפלות של המגדלור, אשר צבעי הענבר מרטיטות את ליבו הצעיר של וויליאם.

[QUOTE=The Charmander;1260684]שם בפורום: The Charmander
גיל: 23
דעה אישית: תמיד יש מקום לשיפור. אשמח להתקבל לבית הספר, הרעיון מגניב בעיניי.
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא? ואולי זה בכלל טעות? אולי עלינו להפליג לעבר המגדלור?
ליבו של רב החובל הצעיר וויליאם פעם בהתרגשות, הרוח שבידרה את שיערו הבלונדיני הפתיעה אותו, המשב היה חמים ובוטח. וויליאם נודע בשל החלטותיו החדות כסיפון הספינה אשר מפלג את זרמי המים בדממה. הוא ידע כי עליו דווקא לדחוק את הצער שליווה אותו במשך שנים ולזרום עם שאר הספינות לעבר המגדלור.
הוא ידע כי רק דג מת זורם בנחל, אך כבר נמאס לו להילחם בכולם, הוא רצה לגלות מה מסתתר ביבשה, מהם קריאותיו האפלות של המגדלור, אשר צבעי הענבר מרטיטות את ליבו הצעיר של וויליאם.[/QUOTE]

יפה מאוד, התלהבתי מהאנרגיות שיש לסיפורים שלך. העלילה שהצבת פה יפה ומתאימה. התקבלת.

מהרו! ההרשמה תסתיים בקרוב!!

שם בפורום: יומן המיומן.
גיל:13.
דעה אישית:אני חושב שרמת הכתיבה שלי יחסית גבוהה לגילי,אבל שתמיד יש לי מקום להשתפר.
קטע ראשון:
''אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא? ואולי זה בכלל טעות? אולי עלינו להפליג לעבר המגדלור?''
--------
''הממ.....לא.ההקדמה לסיפור הזה שאני מתכנן קצרה מדי.אני בהחלט צריך להאריך אותה'' אמרתי.
''ליאם,בוא לאכול ארוחת ערב!'' צעקה אימא שלי וקראה לי לאכול.
''אני כבר בא'' אמרתי.
לאחר ארוחת הערב,הלכתי לישון.חשבתי טיפה על הסיפור,ולאט לאט נרדמתי.
--------
מקס,רב החובל של אחד האוניות,ירד מספינתו והתקדם אל עבר המגדלור.הוא התחיל לעלות במדרגותיו,עד שהגיע לפסגת המגדלור.שם הוא ראה אבן ירוקה ומוזרה.הוא נגע באבן,אך נעלם לפתע.
''מה אני עושה כאן?!'' צעק מקס בבהלה,כשהוא מוצא את עצמו בתוך מקום לבן ומוזר.
--------
התעוררתי,והתחלתי לחשוב על החלום שחלמתי על אותו מקס.הבנתי שזה בדיוק מה שהייתי צריך בשביל לצור הקדמה מוצלחת,והלכתי למחשב כדי לכתוב את ההמשך להקדמה שהופיע בחלומי.
--------
--מס' חודשים אחרי--

הסיפור ההוא על מקס,''ספינה שנטרפה למימד אחר'',נחל הצלחה.המון אנשים קראו אותו,וזה הפך אותי למאושר.
''וואו,אני לא מאמין איך הסיפור שלך מצליח!'' אמר בן דודי לני,אשר התפעל מההצלחה של הסיפור.
''מה אני יוכל לומר?הכל אפשרי -אם רק תאמין!''אמרתי.
---------------------

סליחה אם הקטע ארוך מדי.אבל כמו שאומרים,סליחות-רק ביום כיפור!

[quote=היומן המיומן;1261103]שם בפורום: יומן המיומן.
גיל:13.
דעה אישית:אני חושב שרמת הכתיבה שלי יחסית גבוהה לגילי,אבל שתמיד יש לי מקום להשתפר.
קטע ראשון:
''אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא? ואולי זה בכלל טעות? אולי עלינו להפליג לעבר המגדלור?''
--------
''הממ.....לא.ההקדמה לסיפור הזה שאני מתכנן קצרה מדי.אני בהחלט צריך להאריך אותה'' אמרתי.
''ליאם,בוא לאכול ארוחת ערב!'' צעקה אימא שלי וקראה לי לאכול.
''אני כבר בא'' אמרתי.
לאחר ארוחת הערב,הלכתי לישון.חשבתי טיפה על הסיפור,ולאט לאט נרדמתי.
--------
מקס,רב החובל של אחד האוניות,ירד מספינתו והתקדם אל עבר המגדלור.הוא התחיל לעלות במדרגותיו,עד שהגיע לפסגת המגדלור.שם הוא ראה אבן ירוקה ומוזרה.הוא נגע באבן,אך נעלם לפתע.
''מה אני עושה כאן?!'' צעק מקס בבהלה,כשהוא מוצא את עצמו בתוך מקום לבן ומוזר.
--------
התעוררתי,והתחלתי לחשוב על החלום שחלמתי על אותו מקס.הבנתי שזה בדיוק מה שהייתי צריך בשביל לצור הקדמה מוצלחת,והלכתי למחשב כדי לכתוב את ההמשך להקדמה שהופיע בחלומי.
--------
--מס' חודשים אחרי--

הסיפור ההוא על מקס,''ספינה שנטרפה למימד אחר'',נחל הצלחה.המון אנשים קראו אותו,וזה הפך אותי למאושר.
''וואו,אני לא מאמין איך הסיפור שלך מצליח!'' אמר בן דודי לני,אשר התפעל מההצלחה של הסיפור.
''מה אני יוכל לומר?הכל אפשרי -אם רק תאמין!''אמרתי.
---------------------

סליחה אם הקטע ארוך מדי.אבל כמו שאומרים,סליחות-רק ביום כיפור![/quote]

בחיים לא שמעתי מישהו שאומר שסליחות זה רק ביום כיפור.
הסיפור שלך נחמד, העלילה חוזרת על מה שהיה קודם, אבל אני מעדיף לשפוט לכף זכות ולומר שחשבת על זה לגמרי לבד. אני מקבל אותך.


[b]שימו לב! נקבע תאריך לסיום ההרשמה ולמשימה הראשונה! ההרשמה תסתיים ביום ראשון בשעה שש בערב! מהרו להירשם! אין עוד הרבה זמן![/b]

שם בפורום:seviper
גיל: 13.75
דעה אישית:אני חושב שאני די טוב בכתיבה למרות זאת ששפת האם שלי היא לא עברית אלא אנגלית. אני חושב שמגיע לי להתקבל כי לדעתי כל אחד לא משנה מהי רמת הכתיבה שלו צריך להתקבל מכיוון שזה "בית ספר", וכידוע בית ספר הוא מקום בוא מלמדים אנשים ללא שום ידע איך להיות מקצוענים בנושא. ה"בית ספר" הזה יעזור לי לפתח את כישרון הכתיבה שיש לי.
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא? וברגע שהמלחים היו עוגנים את ספינותיהם, הם היו מרגישים רעד עובר בכל גופם, ומיד אחרי זה ליבם היה מפסיק לפעום.

מלח אחד ששמו היה תומס, אך כולם קראו לו בכינוי "בן רחמים", שם לב למה שקורה לכל המלחים. הוא מהר הוציא דף ונוצת קולמוס מכיסו, והחל לכתוב מכתב אס.או.אס. כשסיים, הרים את ראשו וראה שספינתו מתקרבת במהירות לעבר החוף. הוא בזריזות תחב את הדף לתוך בקבוק וויסקי ישן שהיה מונח על שולחן עץ קטן לימינו. ובדיוק כאשר הגיעה הספינה לחוף, ורגע לפני שהרגיש את הרעד, השליך בחוזקה את הבקבוק אל תוך הים. הוא שמע את ה"ספלאש" של הבקבוק ומיד לאחר מכן הרגיש את הרעד. הוא צעק את מילותיו האחרונות בקול רם:" אלטע זאכן!".
וכך נגמר סיפורו של בן רחמים, אך סיפורו של המגדלור רק התחיל...

[QUOTE=Seviper;1261149]שם בפורום:seviper
גיל: 13.75
דעה אישית:אני חושב שאני די טוב בכתיבה למרות זאת ששפת האם שלי היא לא עברית אלא אנגלית. אני חושב שמגיע לי להתקבל כי לדעתי כל אחד לא משנה מהי רמת הכתיבה שלו צריך להתקבל מכיוון שזה "בית ספר", וכידוע בית ספר הוא מקום בוא מלמדים אנשים ללא שום ידע איך להיות מקצוענים בנושא. ה"בית ספר" הזה יעזור לי לפתח את כישרון הכתיבה שיש לי.
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא? וברגע שהמלחים היו עוגנים את ספינותיהם, הם היו מרגישים רעד עובר בכל גופם, ומיד אחרי זה ליבם היה מפסיק לפעום.

מלח אחד ששמו היה תומס, אך כולם קראו לו בכינוי "בן רחמים", שם לב למה שקורה לכל המלחים. הוא מהר הוציא דף ונוצת קולמוס מכיסו, והחל לכתוב מכתב אס.או.אס. כשסיים, הרים את ראשו וראה שספינתו מתקרבת במהירות לעבר החוף. הוא בזריזות תחב את הדף לתוך בקבוק וויסקי ישן שהיה מונח על שולחן עץ קטן לימינו. ובדיוק כאשר הגיעה הספינה לחוף, ורגע לפני שהרגיש את הרעד, השליך בחוזקה את הבקבוק אל תוך הים. הוא שמע את ה"ספלאש" של הבקבוק ומיד לאחר מכן הרגיש את הרעד. הוא צעק את מילותיו האחרונות בקול רם:" אלטע זאכן!".
וכך נגמר סיפורו של בן רחמים, אך סיפורו של המגדלור רק התחיל...[/QUOTE]

נחמד מאוד, הסיפור מתאים מאוד למה שכתבתי. כל הכבוד, התקבלת.

שם בפורום: pokemon13
גיל: 14
דעה אישית: אני חושב שזה בינוני עד בסדר
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?

קטע שני: פתאום סופה ענקית פרצה משום מקום, והחלה לפגוע בספינות. המלחים נבהלו וניסו לתפוס מחסה במגדלור, אבל הדלת הייתה נעולה! האנשים נכנסו לפאניקה, הסופה פגעה בהם וכשנעלמה לא היה זכר לאף אחד מהם.... זה היה התיעוד היחיד של האסון, שהוא בא ממני. אני הייתי הניצול היחיד. עד היום איני יודע למה זה קרה ואיך, חוץ מדבר אחד קטנטן... על המגדלור היה אות ענקית, האות R....

[QUOTE=Pokemon13;1261161]שם בפורום: pokemon13
גיל: 14
דעה אישית: אני חושב שזה בינוני עד בסדר
קטע ראשון: אורות המגדלור בהקו בצבע הענבר, ומשכו את כל הספינות שהפליגו ברחבי הים אליהם. כוח מסתורי ובלתי נודע הוא שמשך אותם לעבר המגדלור הגבוה והעתיק, העשוי כולו ממקשה אחת של שיש בוהק להפליא, למרות הזמן שעבר מהרגע בו הוקם. כאשר הספינות עגנו על שפת החוף, רבים מהמלחים המבולבלים החלו לשאול שאלות; מדוע הספינות נמשכו עצמם לעבר המגדלור? האם יש תופעה כימית שמושכת אותם אליו? האם כדאי להזמין חוקר, שיבדוק את הנושא?

קטע שני: פתאום סופה ענקית פרצה משום מקום, והחלה לפגוע בספינות. המלחים נבהלו וניסו לתפוס מחסה במגדלור, אבל הדלת הייתה נעולה! האנשים נכנסו לפאניקה, הסופה פגעה בהם וכשנעלמה לא היה זכר לאף אחד מהם.... זה היה התיעוד היחיד של האסון, שהוא בא ממני. אני הייתי הניצול היחיד. עד היום איני יודע למה זה קרה ואיך, חוץ מדבר אחד קטנטן... על המגדלור היה אות ענקית, האות R....[/QUOTE]

נחמד מאוד, אני מבין לפי הכיתוב שעל המגדלור שחיברת את זה לפוקימון. התקבלת, מזל טוב.

ברצוני להודיע לכם, ההרשמה נסגרה הרגע, והמשימה הראשונה פורסמה!
המשימה הראשונה בתגובה הראשונה, איפה שכל המידע והפרטים, בסוף התגובה.
בהצלחה לכולם!!

מצטער אבל אני פורש

אני הייתי במתח מתי כבר נתחיל, אז:

בננה אחת בשם מהנה מהנה (manha manha) התעצבנה שדני, ילד קטן ושובב, החליט לאכול אגס במקומה. בעזרת 'השפם המקודש', כלי נשק עתיק ורב עצמה, הבננה יוצאת למבצע לחיסול האגס שדני רוצה לאכול, לפני שיאכל אותו. כל מה מכיוון שהיא לא הייתה אינטיליגנטית במיוחד, כל מה שהיא חשבה זה 'אגס. דני. אוכל. בום בום. שפם.' היא החליטה להשתמש בשפם המקודש, נשק עתיק יומין ורב עוצה, אשר אף אחד חוץ ממנה לא ידע איך הוא עובד. היא החלה להניע את גופה מצד לצד, בכוונה להתגלגל. היא הצליחה... ונפלה. היא נמעכה על השפם המקודש, שמקנה לה כוח של 1000 בננות, אך היא עדיין לא יכלה ללכת. היא צעקה משהו שנשמע כמו "ורוום ורוום" דרך השפם, ומיד הופיע רכב. היא זהרה באור כחול, ועלתה לתוכו. היא נסעה ונסעה, עברה הרבה מיכשולים... והגיע לאגס. הוא היה מאוד מאוד קרוב לפה של דני. היא זהרה שוב באור כחול ועפה היישר אל האגס בכוונה להפעיל את השפם. הוא פעל, אך יותר מידי טוב. אף אחד לא ידע מאז איפה דני, הבננה והאגס. אף אחד לא יודע איך פועל השפם המקודש, עד היום. גיליתי שמה שהשפם עושה זה ל...
_______________________________
_______________________________
קטע זה נלקח מתוך יומן המסע של שמוליק אהרונוביץ', שחלה במחלה הגורמת לו לפנות אנה ואנה. (אתם תבינו למה זה מצחיק אם (ואוהד תעשה משימה כזאת) לבחור ניב מסוים ולעשות עליו סיפור. כבר יש לי סיפור מוכן.)


הערה: זה היה קצת ברמה גבוהה מאוד, תתחיל בנמוך, תשמור משימות כאלה לסוף.

בננה אחת התעצבנה שדני, ילד קטן ושובב, החליט לאכול אגס במקומה. בעזרת 'השפם המקודש', כלי נשק עתיק ורב עצמה, הבננה יוצאת למבצע לחיסול האגס שדני רוצה לאכול, לפני שיאכל אותו. אתם צריכים לחשוב לבד, מה זה השפם המקודש? איך הבננה משתמשת בו בכלל? איך היא יכולה להחזיק או ללכת, הרי אין לה ידיים או רגליים! תשקלו את כל הפרטים הקטנים בכתיבת הקטע. ואל תשכחו, שהסיפור ימתח אותי.
מותר להגיש את המשימה עד התאריך 18/12 כלומר יש לכם שבוע.

זה קרה בבית הגדול שבקצה השכונה, בבית הלבן אשר היה מוקף באותה גינה גדולה וירוקה אשר הייתה כל עונות השנה שופעת פרחים ועצים שהיו מניבים פירות בכל עט, באותו הבית גרה משפחה, משפחת דינלוס עם נדייק.
באותו בית גרו שלשה ילדים, רייצ'ל בת השתים עשרה, פוזי בת השמונה, ודני אשר היה הילד הקטן במשפחה, בן שש וסביבו גם הולך סיפורינו.
''דני אתה בא?, ארוחת הבקר מוגשת!'' שמע פתאום דני את קולה של רייצ'ל מן הקומה התחתונה, דני קפץ מפחד, הוא היה מופתע מקולה של רייצ'ל אשר העירה אותו מחולמנותו, כזה היה דני, תמיד חלם בהקיץ.
דני ירד אט אט במדרגות, הוא הסתכל על התקרה ודמיין לעצמו את השמים, כחולים ובמרכזם השמש מאירה, לפתע הרגיש דני תחת רגלו משהו רך, זאת לא הייתה מדרגה, לפני שהספיק לעשות משהו נפל והחליק דני במורד המדרגות רחבות היידים, לבסוף כאשר נחת דני בחוזקה על גבו, הוא זעף פניו בכעס וצעק ''פוזי, עם עוד פעם אחת תשאירי את אחת מבובות הפרווה שלך על הרצפה אני נשבע לך שאני...'' אך דני לא סיים משפטו מפני שנקטע על ידי רייצ'ל שבדיוק נכנסה לחדר ואמרה בקול תקיף ''דני, תתנהג יפה פוזי לא התכוונה נכון?'', פוזי אשר עמדה באמצע החדר הנהנה, לקחה את בובתה ונסתלקה.
רייצ'ל ופוזי יצאו יחדיו אל בית ספרן ודני נשאר לבדו לאכול את ארוחת הבוקר שלו, בננה.
נכנס דני למטבח והרים את הבננה, הוא התכוון לקלפה אך בדיוק הבחין באגס התפוח והנוצץ אשר נח בשלווה על השולחן, דני הניח את הבננה במקום והרים את האגס בכוונה לאוכלו במקום את הבננה, אך לפתע צלצל השעון, הצצול העיד על השעה תשע, דני החזיר במהירות את האגס ויצא אל בית ספרו במהירות בכוונה לאכול את האגס בתום הלימודים.

''אז... החלטת לתפוס את מקומי אה?'' שמע לפתע האגס קול זועם, אגס הרים את מבטו וראה את הבננה מסתכלת עליו במבט חודר עיינים, ''מצטער, לא ידעתי שזה תפקידך'' אמר האגס בהתנצלות, אך זה לא היה מספיק, בננה שלף את השפם המקודש, כלי נשק רב עוצמה אשר נראה כשפם אך הוא בעצם רובה ענק ועתיק, אשר כל ירייה שלו קטלנית כהכשת נחש האנקונדה, אגס, אשר ככל פרי שמע על השפם המקודש בכל פעם שהתנהג לא יפה, התחיל לרעוד, ואז בננה ירה, הירייה הייתה מהירה, ואור אדום ומהיר נורה אל עבר אגס הוא בהק עד כדי כך שהיה כמעט מענג לצפות בוא, אגס נשבה בקסמיו אך לפתע, קול נשמע, קול הדמדומים כפי שקוראים לו הפירות השעה שבין אחד עשרה לשתים עשרה, השעה בא רוחות הפירות יוצאות החוצה, השעה בא ג'ון בן בננה, בננת הפיראטים המפורסמת בעולם יוצאת רק בכדי לקחת איתה פירות חדשים אל העולם שמעבר, הירייה נפסקה וג'ון בן בננה עמד שם, ואמר ''תורכם, בננה ואגס'', ואז נשמעה הצרחה, הצרחה [b]שלו[/b]...

ואוו זה נורא קשה אבל ננסה

סיפורינו מתרחש בשכונת יוקרה באנגליה היפיפיה אולם היום לא היה יפה כול כך זה היה יום גשום מעוד היו ברקים ורעמים ואפילו ברד! באמצע השכונה הייתה האחוזה הגדולה ביותר אשר ניראה בידיוק כמו בנק אנגליה המפורסם (האגדה אומרת שאת הבנק בנו ליפני הבנק ובנו אותו כמו האחוזה כי אהבו את צורתה) באחוזה זו גרה משפחה עשירה מעוד אבל צנועה שמותם של דירי הבית הוא לאבא קרו ג'ונסון לאם קרו אות'ם והיו עוד 3 אחים לואיס ווילארד ודמפסי אבל דמפסי דרש שכולם יקראו לו דני אז אחרי ההקדמה נחזור לסיפור כמו שאמרנו היה זה יום גשום מעוד ודני חלה הוא היה שבועות במיטה ללא נועה כתוצאה מכך דני היה חלש מעוד ואמו אמרה לו לאכול פרי עם הרבה ויטמינים הוא יכל ליבכור בין האגס הגדול והיפה לבננה הארוכה והמכוארת דני הכלית לאכול את האגס אבל מה שלא ידה שהבננה היתה מכושפת לפתע פיתעום כליפתה של הבננה ניפתחה והבננה הלכה בעזרתה הי מילמלה משהו בספת הבננות הכסומות זה היה נישמע כך @#%$..@$&)^...%^$*&.$^&$.&^$(# ואז היא הושיתה שתי חתיכות קליפה קדימה מתוך ה4 של ומי מחשיר מוזר שוגר אליהם הוא ניקרה השפם המקודש אמרה הבננה והוא יחסל את כול האגסים בעולם המכשיר הוציא מיליוני ליזרים לכול הכיבונים הבית עמד להיתפוצץ ואז דני היתעורר מהחולם רץ למדבח ואכל את כול הבננות

זה היה נורא קשה מכבה שתהנו הכותב ;)

במעבדה השתוללה מהומה נוראה, "נושא המחקר, הנבדק, הכל נעלם! נגנב!" חשב, "דקות אחדות לפני כן הוא העביר סיור רגיל לתלמידי תיכון ועכשיו כלום, האם ייתכן שהם גנבו זאת? לא ייתכן, הכל היה שמור, צריך לנהל חקירה". המדען עלה לקומת הקרקע, הוא השתמש בטלפון היחיד בבניין להתקשר למשטרה. "המשטרה חייבת לעשות משהו" חשב, "אם לא כל העולם יכול להיות בסכנה נוראית, אסון שהעולם פשוט לא יוכל להתמודד איתו".

דני חזר לביתו, הוא הרגיש תשוש, היה לו יום מעייף מאוד, הוא התכוננן להשתרע על מיטתו כאשר נשמעה דפיקה בדלת "תפתח, משטרה!", "*@*" סינן דני משיניו, הוא הרים את תיקו מגבו וקפץ מהחלון קומה שנייה שביתו אל הרחוב שמאחור והתחיל לרוץ. "איך הם יודעים? לעזאזל", דני פנה לסמטה אחרת, מזגזג בין רחובות, הוא החל להתנשף, הוא יכל לשמוע את המשטרה מאחוריו, "טוב, עכשיו חייבים להיעלם" חשב, הוא פנה לתוך מחסן זנוח, סגר את הדלת מאחוריו ונרגע מעט רק כאשר שמע את הניידת עוברת ומתרחקת. הוא התיישב בגבו אל הקיר, מקשיב שאין משטרה, ולאחר מכן כשהיה בטוח שאפשר לזוז ופתח את תיקו. "אז מה נאכל? אגס או בננה?" חשב, אחרי רגע החזיר את הבננה לתיק והשאיר בידו את האגס, אך אז הרגיש סחרחורת קלה והחליט כי יאכל מאוחר יותר את האגס ונרדם כאשר השאיר את תיקו פתוח.

היה זה לילה חשוך וקודר, ערפל כיסה את כל האזור. הצינה ששררה לא עזרה בזמנת אורחים, וזו בדיוק הייתה המטרה. הדמות בברדס השחור חיכתה ליד עץ האלון היחיד. היא נראתה קצרת רוח, למרות שאי אפשר היה לראות את פניה מאחר וברדס גדול הסתיר אותם. לאחר דקות ארוכות הגיחה דמות נוספת, גם היא עם ברדס על הראש, מבין השיחים שממול העץ. הדמויות הסתודדו רגע או שניים ואז כל אחד פנה לדרכו ונעלם לתוך הלילה.
המקרה חזר על עצמו שוב ושוב במשך ימים מספר, כל פעם הדמות מחכה, דמות אחרת מגיחה מן השיחים, הסתודדות קצרה והתפצלות.
לאחר כמה לילות, ישבה לה הדמות בבקתה קטנה, באמצע אפלת היער, האח לא דלקה, אפילו נר לא היה, חשכה גמורה, גם בבקתה. הדמות הורידה את ברדסה בפעם הראשונה זה זמן רב, היא התרגשה נורא. למרות החשכה הדמות סדרה חפצים מספר על השולחן שלפניה.
הדמות החלה להתעסק עם החפצים, לאחר זמן מה תחושת ניצחון הופיעה על שפתיה, היא הלכה אל חדרה האחורי, להביא דבר האחרון, אך כשחזרה, החפץ שעמלה עליו נעלם.
הדמות יצאה אל הלילה, רצה, מחפשת, בודקת בבהלה גוברת את הלילה. לפתע צל גדול הגיח עליה, הצל נראה בצורת הסהר של הירח, הדמות הסתובבה אך הספיקה רק להרגיש חבטה ממשהו רך ומתה, מחשבתה האחרונה הייתה - לפחות השפם המקודש לא הושלם.

-הקלון הכי גדול של הפירות הוא שיציירו עליהם שפם, השונה הוא, שהשפם המקודש, לא יורד לעולם-

האגס היה מתוח מאוד, אם לא יאכלו אותו במהרה, הבננה עלולה להגיע עם השפם והוא לא יוכל להגן על עצמו. "למה הבננה קיבלה מנועים רקטים?" התעצבן האגס, "כל מה שאני קיבלתי זו היכולת לקרוא מחשבות של בני אנוש, וזה לא שווה כי אני יכול לספר זאת רק לפירות אחרים!! מדענים ארורים! אפילו יד בננית היא קיבלה, ואני רק את היכולת לדבר אל ירקות" את המשפט האחרון חשב התפוח בתמרמרות אבל הוא החליט לפעול, הוא ידע שיש לו רק דרך אחת להינצל, וזה יחייב אותו להשתמש בכל הכישורים שלו.

הבננה טסה במהירות המירבית שלה, היא חייבת להשיג את האגס לפני ששדני יתעורר מהתרדמת ויאכל את האגס מרב רעב או שהאגס יוציא לפועל את תוכניתו, היא חייבת לעוף מהר יותר, יותר, יותר. למנועי הבננה נגמר הדלק והיא צנחה. "אולי עוד אגיע בזמן" חשבה וקילפה את עצמה למצב מצנח.

כשהגיעה הבננה היא ידעה שיש לה צאנס אחד לפעול, היא ישר נחתה על האגס, והדביקה לו את השפם. הוא הסתכל עליה ואמר "בזבוז זמן". רגע אח"כ קולפה הבננה והאגס ועוד כמה פירות, כולם הוכנסו לבלנדר, עורבבו ונאכלו כשייק פירות. בבטן אמרה הבננה לאגס "נאכלתי לפניך, רק שתדע!"

נ.ב.
לדני לא קרה כלום, הוא הבהיר למשטרה הכל וסלחו לו.

תגידו, נראה לכם הגיוני ש-11 משתמשים נרשמו, מתוכם רק 4 פרסמו קטעים??
אם לא יפורסמו מספיק קטעים, אני נועל את האשכול בלי ויכוחים. תתחילו להשקיע בפורום ולא לעשות רק רושם ראשוני, לא יזיק לכם.

עקב סיבות אישיות אני מצטער שאני שולח את זה בדקה ה90.


בננה אחת התעצבנה שדני, ילד קטן ושובב, החליט לאכול אגס במקומה. בעזרת 'השפם המקודש', כלי נשק עתיק ורב עצמה, הבננה יוצאת למבצע לחיסול האגס שדני רוצה לאכול, לפני שיאכל אותו. אתם צריכים לחשוב לבד, מה זה השפם המקודש? איך הבננה משתמשת בו בכלל? איך היא יכולה להחזיק או ללכת, הרי אין לה ידיים או רגליים! תשקלו את כל הפרטים הקטנים בכתיבת הקטע. ואל תשכחו, שהסיפור ימתח אותי.
מותר להגיש את המשימה עד התאריך 18/12 כלומר יש לכם שבוע.

הוא עמד לנגוס בו,הוא קירב את פיו אט אט לכיוון האגס שפתאום שפם החל לצמוח על פניו,
השפם היה כל כך גדול שהוא לא יכל לקרב את האגס העסיסי לפיו.
הוא ראה אותה שם,מרחפת באוויר ושטה לכיוונו באיטיות ושקט,
הוא פחד,פחד יותר מכל חייו,הפחד התפשט בכל גופו עד כדי כך שהוא השתתק לגמרי.
הכל התחיל שהוא הושיט ידו לכיוון קערת הפרות עם המבחר הרחב,
הוא בחר בה,היא הייתה כל מה שפרי יכל להיות בשבילו,שלמות פרותית.
אך משהו קרה,הוא פתאום לא רצה אותה יותר ובחר באגס העגלגל,
היא קינאה,היא רצתה שהוא ינגוס בה ולא בפרי הירוק והמוזר שתפס את מקומה.
היא רקמה תכנית,היא תשתמש בשפם,אותו שפם שנותן למשתמש בו את היכולת לגדל שיער פנים על אחרים באופן מפתיע,
כן,כך היא תעשה זאת היא תרצח את האגס בעזרת חניקת השפם הידועה.
הכל היה כבר מתוכנן,האליבי,דרך הביצוע והכי חשוב! השפם!
היא התקרבה אליו לאט לאט,הצמיחה שפם על פניו וכבר עמדה להצמיח שפם לאגס המתועב,
היא עשתה זאת,היא הרגה את השפם ושהכל נראה מושלם הורידה את בגדייה וקפצה לפיו בחוזקה ובאומץ.
אך אם זה לא הספיק נראה היה שהשפם החל לזוז,מהר מאוד הוא השתלט על פני האיש והוציא את הבננה באכזריות מפיו,
השפם דיבר במבטא ספרדי והזדהה כחורחה,הוא גדל וגדל עד שהוא כיסה את כל גוף האיש.
היה ברור שמה שיקרה בסוף זה ש...

"זה מה שהיה כתוב בעיתון הבוקר,לאחר מכן הכתבה טושטשה.


הערה:וואוו,היה ממש קשה לכתוב על זה אבל זאת הסיבה שנרשמתי לכאן,כדי לשפר את הכתיבה שלי ולדעתי לא יצא מי יודע מותח,אני פשוט לא מתחבר לנושאים כאלה,
כן החורחה היה בכוונה חחחח.

אני דוחה את זמן סיום העבודה ליום ראשון הבא.

המשימה כיפית ומדהימה. מקווה שתאהב.

השמים צבעו אפור והירח היה מקור התאורה היחיד. הרחובות היו ריקים מאדם. המשימה של 'בננה' או בשמה החסוי "לינט" היתה ברורה. למנוע מ'אגס' או בשמו החסוי "סטאן" מלחסל את הילד השובב בעל כוחות קסם חזקים מאוד.
היו לילד יכולות מדהימות. אומנם האגס כבר הגיע לפני בננה והילד "נגס" בו.
"נגיסה" זוהי מילה חסויה ביותר שבה משתמשים בעולם המאפיות, מה שאומר שסטאן פגש בילד והחל להתעמת איתו.
בננה ידעה היכן למצוא אותם במפעל ליצור צעצועים במרחק מה מאיזור מגוריה והחליטה לחסל את אגס באמצעות ה'שפם המקודש', הלא הוא נשק רב עוצמה, אקדח דמוי שפם היחיד מסוגו, אשר יריה אחת ממנו חודרת כל דבר שקיים בעולם. בננה נאלצה להשתמש בשפם המקודש כיוון שבידי אגס היה מגן חזק בשם "פלוץ זוהר" אשר היה עשוי יהלום בלתי מלוטש.
בננה התגנבה בזהירות למפעל וחיפשה אותם בדממה כשלפתע...


אני מקווה שהשארתי אותך במתח!
סליחה שלקח לי זמן, דבר כזה דורש מוזה... משימה מגניבה!

[QUOTE=PizzaBlaster;1261682]אני הייתי במתח מתי כבר נתחיל, אז:

בננה אחת בשם מהנה מהנה (manha manha) התעצבנה שדני, ילד קטן ושובב, החליט לאכול אגס במקומה. בעזרת 'השפם המקודש', כלי נשק עתיק ורב עצמה, הבננה יוצאת למבצע לחיסול האגס שדני רוצה לאכול, לפני שיאכל אותו. כל מה מכיוון שהיא לא הייתה אינטיליגנטית במיוחד, כל מה שהיא חשבה זה 'אגס. דני. אוכל. בום בום. שפם.' היא החליטה להשתמש בשפם המקודש, נשק עתיק יומין ורב עוצה, אשר אף אחד חוץ ממנה לא ידע איך הוא עובד. היא החלה להניע את גופה מצד לצד, בכוונה להתגלגל. היא הצליחה... ונפלה. היא נמעכה על השפם המקודש, שמקנה לה כוח של 1000 בננות, אך היא עדיין לא יכלה ללכת. היא צעקה משהו שנשמע כמו "ורוום ורוום" דרך השפם, ומיד הופיע רכב. היא זהרה באור כחול, ועלתה לתוכו. היא נסעה ונסעה, עברה הרבה מיכשולים... והגיע לאגס. הוא היה מאוד מאוד קרוב לפה של דני. היא זהרה שוב באור כחול ועפה היישר אל האגס בכוונה להפעיל את השפם. הוא פעל, אך יותר מידי טוב. אף אחד לא ידע מאז איפה דני, הבננה והאגס. אף אחד לא יודע איך פועל השפם המקודש, עד היום. גיליתי שמה שהשפם עושה זה ל...
_______________________________
_______________________________
קטע זה נלקח מתוך יומן המסע של שמוליק אהרונוביץ', שחלה במחלה הגורמת לו לפנות אנה ואנה. (אתם תבינו למה זה מצחיק אם (ואוהד תעשה משימה כזאת) לבחור ניב מסוים ולעשות עליו סיפור. כבר יש לי סיפור מוכן.)


הערה: זה היה קצת ברמה גבוהה מאוד, תתחיל בנמוך, תשמור משימות כאלה לסוף.[/QUOTE]
יפה מאוד, אהבתי את הרעיון שלך. יש לך פתיחות ראש ואני אוהב את זה. בגלל שבשלב הזה אני לא הקפדן באדם, אני לא עומד לתת לך הערות חוץ מהרעיון. כל הכבוד!
[QUOTE=ttrrtte;1261698]
זה קרה בבית הגדול שבקצה השכונה, בבית הלבן אשר היה מוקף באותה גינה גדולה וירוקה אשר הייתה כל עונות השנה שופעת פרחים ועצים שהיו מניבים פירות בכל עט, באותו הבית גרה משפחה, משפחת דינלוס עם נדייק.
באותו בית גרו שלשה ילדים, רייצ'ל בת השתים עשרה, פוזי בת השמונה, ודני אשר היה הילד הקטן במשפחה, בן שש וסביבו גם הולך סיפורינו.
''דני אתה בא?, ארוחת הבקר מוגשת!'' שמע פתאום דני את קולה של רייצ'ל מן הקומה התחתונה, דני קפץ מפחד, הוא היה מופתע מקולה של רייצ'ל אשר העירה אותו מחולמנותו, כזה היה דני, תמיד חלם בהקיץ.
דני ירד אט אט במדרגות, הוא הסתכל על התקרה ודמיין לעצמו את השמים, כחולים ובמרכזם השמש מאירה, לפתע הרגיש דני תחת רגלו משהו רך, זאת לא הייתה מדרגה, לפני שהספיק לעשות משהו נפל והחליק דני במורד המדרגות רחבות היידים, לבסוף כאשר נחת דני בחוזקה על גבו, הוא זעף פניו בכעס וצעק ''פוזי, עם עוד פעם אחת תשאירי את אחת מבובות הפרווה שלך על הרצפה אני נשבע לך שאני...'' אך דני לא סיים משפטו מפני שנקטע על ידי רייצ'ל שבדיוק נכנסה לחדר ואמרה בקול תקיף ''דני, תתנהג יפה פוזי לא התכוונה נכון?'', פוזי אשר עמדה באמצע החדר הנהנה, לקחה את בובתה ונסתלקה.
רייצ'ל ופוזי יצאו יחדיו אל בית ספרן ודני נשאר לבדו לאכול את ארוחת הבוקר שלו, בננה.
נכנס דני למטבח והרים את הבננה, הוא התכוון לקלפה אך בדיוק הבחין באגס התפוח והנוצץ אשר נח בשלווה על השולחן, דני הניח את הבננה במקום והרים את האגס בכוונה לאוכלו במקום את הבננה, אך לפתע צלצל השעון, הצצול העיד על השעה תשע, דני החזיר במהירות את האגס ויצא אל בית ספרו במהירות בכוונה לאכול את האגס בתום הלימודים.

''אז... החלטת לתפוס את מקומי אה?'' שמע לפתע האגס קול זועם, אגס הרים את מבטו וראה את הבננה מסתכלת עליו במבט חודר עיינים, ''מצטער, לא ידעתי שזה תפקידך'' אמר האגס בהתנצלות, אך זה לא היה מספיק, בננה שלף את השפם המקודש, כלי נשק רב עוצמה אשר נראה כשפם אך הוא בעצם רובה ענק ועתיק, אשר כל ירייה שלו קטלנית כהכשת נחש האנקונדה, אגס, אשר ככל פרי שמע על השפם המקודש בכל פעם שהתנהג לא יפה, התחיל לרעוד, ואז בננה ירה, הירייה הייתה מהירה, ואור אדום ומהיר נורה אל עבר אגס הוא בהק עד כדי כך שהיה כמעט מענג לצפות בוא, אגס נשבה בקסמיו אך לפתע, קול נשמע, קול הדמדומים כפי שקוראים לו הפירות השעה שבין אחד עשרה לשתים עשרה, השעה בא רוחות הפירות יוצאות החוצה, השעה בא ג'ון בן בננה, בננת הפיראטים המפורסמת בעולם יוצאת רק בכדי לקחת איתה פירות חדשים אל העולם שמעבר, הירייה נפסקה וג'ון בן בננה עמד שם, ואמר ''תורכם, בננה ואגס'', ואז נשמעה הצרחה, הצרחה [b]שלו[/b]...[/QUOTE]
חמוד! אפשר לומר שזה בהחלט מתח אותי, כל הכבוד.
[QUOTE=Amitlv;1261709]ואוו זה נורא קשה אבל ננסה

סיפורינו מתרחש בשכונת יוקרה באנגליה היפיפיה אולם היום לא היה יפה כול כך זה היה יום גשום מעוד היו ברקים ורעמים ואפילו ברד! באמצע השכונה הייתה האחוזה הגדולה ביותר אשר ניראה בידיוק כמו בנק אנגליה המפורסם (האגדה אומרת שאת הבנק בנו ליפני הבנק ובנו אותו כמו האחוזה כי אהבו את צורתה) באחוזה זו גרה משפחה עשירה מעוד אבל צנועה שמותם של דירי הבית הוא לאבא קרו ג'ונסון לאם קרו אות'ם והיו עוד 3 אחים לואיס ווילארד ודמפסי אבל דמפסי דרש שכולם יקראו לו דני אז אחרי ההקדמה נחזור לסיפור כמו שאמרנו היה זה יום גשום מעוד ודני חלה הוא היה שבועות במיטה ללא נועה כתוצאה מכך דני היה חלש מעוד ואמו אמרה לו לאכול פרי עם הרבה ויטמינים הוא יכל ליבכור בין האגס הגדול והיפה לבננה הארוכה והמכוארת דני הכלית לאכול את האגס אבל מה שלא ידה שהבננה היתה מכושפת לפתע פיתעום כליפתה של הבננה ניפתחה והבננה הלכה בעזרתה הי מילמלה משהו בספת הבננות הכסומות זה היה נישמע כך @#%$..@$&)^...%^$*&.$^&$.&^$(# ואז היא הושיתה שתי חתיכות קליפה קדימה מתוך ה4 של ומי מחשיר מוזר שוגר אליהם הוא ניקרה השפם המקודש אמרה הבננה והוא יחסל את כול האגסים בעולם המכשיר הוציא מיליוני ליזרים לכול הכיבונים הבית עמד להיתפוצץ ואז דני היתעורר מהחולם רץ למדבח ואכל את כול הבננות

זה היה נורא קשה מכבה שתהנו הכותב ;)[/QUOTE]
רעיון נחמד, הבעיה היא שלא כל כך הבנת על מה עושים את זה. זה היה אמור להיות מותח. אתה סיפרת סתם סיפור, וחבל שכך. אם היית קורא הכל כמה פעמים, היית מסתדר יותר טוב.

[QUOTE=yovav;1261876]במעבדה השתוללה מהומה נוראה, "נושא המחקר, הנבדק, הכל נעלם! נגנב!" חשב, "דקות אחדות לפני כן הוא העביר סיור רגיל לתלמידי תיכון ועכשיו כלום, האם ייתכן שהם גנבו זאת? לא ייתכן, הכל היה שמור, צריך לנהל חקירה". המדען עלה לקומת הקרקע, הוא השתמש בטלפון היחיד בבניין להתקשר למשטרה. "המשטרה חייבת לעשות משהו" חשב, "אם לא כל העולם יכול להיות בסכנה נוראית, אסון שהעולם פשוט לא יוכל להתמודד איתו".

דני חזר לביתו, הוא הרגיש תשוש, היה לו יום מעייף מאוד, הוא התכוננן להשתרע על מיטתו כאשר נשמעה דפיקה בדלת "תפתח, משטרה!", "*@*" סינן דני משיניו, הוא הרים את תיקו מגבו וקפץ מהחלון קומה שנייה שביתו אל הרחוב שמאחור והתחיל לרוץ. "איך הם יודעים? לעזאזל", דני פנה לסמטה אחרת, מזגזג בין רחובות, הוא החל להתנשף, הוא יכל לשמוע את המשטרה מאחוריו, "טוב, עכשיו חייבים להיעלם" חשב, הוא פנה לתוך מחסן זנוח, סגר את הדלת מאחוריו ונרגע מעט רק כאשר שמע את הניידת עוברת ומתרחקת. הוא התיישב בגבו אל הקיר, מקשיב שאין משטרה, ולאחר מכן כשהיה בטוח שאפשר לזוז ופתח את תיקו. "אז מה נאכל? אגס או בננה?" חשב, אחרי רגע החזיר את הבננה לתיק והשאיר בידו את האגס, אך אז הרגיש סחרחורת קלה והחליט כי יאכל מאוחר יותר את האגס ונרדם כאשר השאיר את תיקו פתוח.

היה זה לילה חשוך וקודר, ערפל כיסה את כל האזור. הצינה ששררה לא עזרה בזמנת אורחים, וזו בדיוק הייתה המטרה. הדמות בברדס השחור חיכתה ליד עץ האלון היחיד. היא נראתה קצרת רוח, למרות שאי אפשר היה לראות את פניה מאחר וברדס גדול הסתיר אותם. לאחר דקות ארוכות הגיחה דמות נוספת, גם היא עם ברדס על הראש, מבין השיחים שממול העץ. הדמויות הסתודדו רגע או שניים ואז כל אחד פנה לדרכו ונעלם לתוך הלילה.
המקרה חזר על עצמו שוב ושוב במשך ימים מספר, כל פעם הדמות מחכה, דמות אחרת מגיחה מן השיחים, הסתודדות קצרה והתפצלות.
לאחר כמה לילות, ישבה לה הדמות בבקתה קטנה, באמצע אפלת היער, האח לא דלקה, אפילו נר לא היה, חשכה גמורה, גם בבקתה. הדמות הורידה את ברדסה בפעם הראשונה זה זמן רב, היא התרגשה נורא. למרות החשכה הדמות סדרה חפצים מספר על השולחן שלפניה.
הדמות החלה להתעסק עם החפצים, לאחר זמן מה תחושת ניצחון הופיעה על שפתיה, היא הלכה אל חדרה האחורי, להביא דבר האחרון, אך כשחזרה, החפץ שעמלה עליו נעלם.
הדמות יצאה אל הלילה, רצה, מחפשת, בודקת בבהלה גוברת את הלילה. לפתע צל גדול הגיח עליה, הצל נראה בצורת הסהר של הירח, הדמות הסתובבה אך הספיקה רק להרגיש חבטה ממשהו רך ומתה, מחשבתה האחרונה הייתה - לפחות השפם המקודש לא הושלם.

-הקלון הכי גדול של הפירות הוא שיציירו עליהם שפם, השונה הוא, שהשפם המקודש, לא יורד לעולם-

האגס היה מתוח מאוד, אם לא יאכלו אותו במהרה, הבננה עלולה להגיע עם השפם והוא לא יוכל להגן על עצמו. "למה הבננה קיבלה מנועים רקטים?" התעצבן האגס, "כל מה שאני קיבלתי זו היכולת לקרוא מחשבות של בני אנוש, וזה לא שווה כי אני יכול לספר זאת רק לפירות אחרים!! מדענים ארורים! אפילו יד בננית היא קיבלה, ואני רק את היכולת לדבר אל ירקות" את המשפט האחרון חשב התפוח בתמרמרות אבל הוא החליט לפעול, הוא ידע שיש לו רק דרך אחת להינצל, וזה יחייב אותו להשתמש בכל הכישורים שלו.

הבננה טסה במהירות המירבית שלה, היא חייבת להשיג את האגס לפני ששדני יתעורר מהתרדמת ויאכל את האגס מרב רעב או שהאגס יוציא לפועל את תוכניתו, היא חייבת לעוף מהר יותר, יותר, יותר. למנועי הבננה נגמר הדלק והיא צנחה. "אולי עוד אגיע בזמן" חשבה וקילפה את עצמה למצב מצנח.

כשהגיעה הבננה היא ידעה שיש לה צאנס אחד לפעול, היא ישר נחתה על האגס, והדביקה לו את השפם. הוא הסתכל עליה ואמר "בזבוז זמן". רגע אח"כ קולפה הבננה והאגס ועוד כמה פירות, כולם הוכנסו לבלנדר, עורבבו ונאכלו כשייק פירות. בבטן אמרה הבננה לאגס "נאכלתי לפניך, רק שתדע!"

נ.ב.
לדני לא קרה כלום, הוא הבהיר למשטרה הכל וסלחו לו.[/QUOTE]
נחמד, רעיון יפה. ההתחלה בהחלט מותחת, למרות זאת ציפיתי שכך יהיה גם הסוף. אבל אין בעיות, בעיקרון הצלחת ועשית את זה בצורה ממש טובה.
[QUOTE=coca cola;1263136]עקב סיבות אישיות אני מצטער שאני שולח את זה בדקה ה90.


בננה אחת התעצבנה שדני, ילד קטן ושובב, החליט לאכול אגס במקומה. בעזרת 'השפם המקודש', כלי נשק עתיק ורב עצמה, הבננה יוצאת למבצע לחיסול האגס שדני רוצה לאכול, לפני שיאכל אותו. אתם צריכים לחשוב לבד, מה זה השפם המקודש? איך הבננה משתמשת בו בכלל? איך היא יכולה להחזיק או ללכת, הרי אין לה ידיים או רגליים! תשקלו את כל הפרטים הקטנים בכתיבת הקטע. ואל תשכחו, שהסיפור ימתח אותי.
מותר להגיש את המשימה עד התאריך 18/12 כלומר יש לכם שבוע.

הוא עמד לנגוס בו,הוא קירב את פיו אט אט לכיוון האגס שפתאום שפם החל לצמוח על פניו,
השפם היה כל כך גדול שהוא לא יכל לקרב את האגס העסיסי לפיו.
הוא ראה אותה שם,מרחפת באוויר ושטה לכיוונו באיטיות ושקט,
הוא פחד,פחד יותר מכל חייו,הפחד התפשט בכל גופו עד כדי כך שהוא השתתק לגמרי.
הכל התחיל שהוא הושיט ידו לכיוון קערת הפרות עם המבחר הרחב,
הוא בחר בה,היא הייתה כל מה שפרי יכל להיות בשבילו,שלמות פרותית.
אך משהו קרה,הוא פתאום לא רצה אותה יותר ובחר באגס העגלגל,
היא קינאה,היא רצתה שהוא ינגוס בה ולא בפרי הירוק והמוזר שתפס את מקומה.
היא רקמה תכנית,היא תשתמש בשפם,אותו שפם שנותן למשתמש בו את היכולת לגדל שיער פנים על אחרים באופן מפתיע,
כן,כך היא תעשה זאת היא תרצח את האגס בעזרת חניקת השפם הידועה.
הכל היה כבר מתוכנן,האליבי,דרך הביצוע והכי חשוב! השפם!
היא התקרבה אליו לאט לאט,הצמיחה שפם על פניו וכבר עמדה להצמיח שפם לאגס המתועב,
היא עשתה זאת,היא הרגה את השפם ושהכל נראה מושלם הורידה את בגדייה וקפצה לפיו בחוזקה ובאומץ.
אך אם זה לא הספיק נראה היה שהשפם החל לזוז,מהר מאוד הוא השתלט על פני האיש והוציא את הבננה באכזריות מפיו,
השפם דיבר במבטא ספרדי והזדהה כחורחה,הוא גדל וגדל עד שהוא כיסה את כל גוף האיש.
היה ברור שמה שיקרה בסוף זה ש...

"זה מה שהיה כתוב בעיתון הבוקר,לאחר מכן הכתבה טושטשה.


הערה:וואוו,היה ממש קשה לכתוב על זה אבל זאת הסיבה שנרשמתי לכאן,כדי לשפר את הכתיבה שלי ולדעתי לא יצא מי יודע מותח,אני פשוט לא מתחבר לנושאים כאלה,
כן החורחה היה בכוונה חחחח.[/QUOTE]
יפה מאוד, למרות שאתה לא מתחבר, יצא יפה ומותח. כל הכבוד.
[QUOTE=The Charmander;1263919]המשימה כיפית ומדהימה. מקווה שתאהב.

השמים צבעו אפור והירח היה מקור התאורה היחיד. הרחובות היו ריקים מאדם. המשימה של 'בננה' או בשמה החסוי "לינט" היתה ברורה. למנוע מ'אגס' או בשמו החסוי "סטאן" מלחסל את הילד השובב בעל כוחות קסם חזקים מאוד.
היו לילד יכולות מדהימות. אומנם האגס כבר הגיע לפני בננה והילד "נגס" בו.
"נגיסה" זוהי מילה חסויה ביותר שבה משתמשים בעולם המאפיות, מה שאומר שסטאן פגש בילד והחל להתעמת איתו.
בננה ידעה היכן למצוא אותם במפעל ליצור צעצועים במרחק מה מאיזור מגוריה והחליטה לחסל את אגס באמצעות ה'שפם המקודש', הלא הוא נשק רב עוצמה, אקדח דמוי שפם היחיד מסוגו, אשר יריה אחת ממנו חודרת כל דבר שקיים בעולם. בננה נאלצה להשתמש בשפם המקודש כיוון שבידי אגס היה מגן חזק בשם "פלוץ זוהר" אשר היה עשוי יהלום בלתי מלוטש.
בננה התגנבה בזהירות למפעל וחיפשה אותם בדממה כשלפתע...


אני מקווה שהשארתי אותך במתח!
סליחה שלקח לי זמן, דבר כזה דורש מוזה... משימה מגניבה![/QUOTE]
יפה מאוד, מעניין שלקחת את המקור שנתתי ובנית עליו עלילה משלך עם אנשים והכל. כל הכבוד.


אחרי זמן מחשבה רב, וגם מכיוון שרוב המשתמשים לא כתבו שום קטע, אני החלטתי שבשלב זה אף אחד לא יוצא! כל הכבוד לכולכם, אני שמח שכתבתם פסקאות. עכשיו הגיע הזמן למשימה השניה שלכם.

בלילה קודר ואפל, יצור מסתורי בעל שיני ענק ואזניים בגודל לא הגיוני הגיח מן האפילה. אותו יצור החזיק בפיו מין גליל כתום ומאורך, שבער בקצהו. היצור הגדול תר אחר טרף. כעבור כמה שניות, קלטו עיניו יצור אחר, בעל גפיים משונות ומחושים על ראשו. היצור עמד על שתיים, ונראה אכזרי למראה. אבל זה לא הרתיע את היצור המסתורי והגדול. הוא זינק על הטרף, והתחיל איתו במאבק.

המשימה הבאה שלכם תהיה לתאר לי בדיוק את המאבק בין 2 היצורים המשונים. ככל שיהיה יותר אקשן כך יותר טוב.
הדרכה: נסו קודם לצייר במוחכם את שני היצורים. אין לי בעיה שתוסיפו פרטים במקרה הצורך.
תאריך להגשה: יום ראשון בעוד שבוע(יכול להיות שיידחה).

בלילה קודר ואפל, יצור מסתורי בעל שיני ענק ואזניים בגודל לא הגיוני הגיח מן האפילה. אותו יצור החזיק בפיו מין גליל כתום ומאורך, שבער בקצהו. היצור הגדול תר אחר טרף. כעבור כמה שניות, קלטו עיניו יצור אחר, בעל גפיים משונות ומחושים על ראשו. היצור עמד על שתיים, ונראה אכזרי למראה. אבל זה לא הרתיע את היצור המסתורי והגדול. הוא זינק על הטרף, והתחיל איתו במאבק.

היצור המסתורי בעל שיני הענק אשר נקרא סיסילק קפץ במהרה על היצור שמולו אשר נקרא נמלק, סיסליק נעץ את שיניו בגבו של נמלק, נוזל ירקרק, כנראה דם נזל מגופו של נמלק ללא הפסקה, אך הוא לא נכנע.
נמלק נעץ את שיניו בגרונו של סיסליק, דם השפריץ לכל עברו, אך סיסליק היה חזק והוא לא נכנע, לפתע קפץ נמלק לגובה לא ייאמן תוך כדי ניעור סיסליק מעליו, סיסליק איבד את אחיזתו ונפל מטה, אך לפתע בניגוד לכל הציפיות פרש סיסליק זוג כנפיים אדירות שעד עתה היו מוסתרות בצבע שחור חלק, סיסליק עף למעלה במהירות אל עבר נמלק, אך נמלק היה זריז, הוא זז מיד הצידה והחל בצניחה מטה, סיסליק החל לדאות מטה ומטה עד שכמעט השיג את נמלק, אך זה היה מאוחז מדי נמלק נעלם בעמקי היער.

אני קצת מיתעקב אז אם תוכל לידכות את זה בבקשה יש לי הרבה דברים בבית ספר ואין לי הרבה זמן סליחה אני לא פורש אני רק מבקש שתידכה

בלילה קודר ואפל, יצור מסתורי בעל שיני ענק ואזניים בגודל לא הגיוני הגיח מן האפילה. אותו יצור החזיק בפיו מין גליל כתום ומאורך, שבער בקצהו. היצור הגדול תר אחר טרף. כעבור כמה שניות, קלטו עיניו יצור אחר, בעל גפיים משונות ומחושים על ראשו. היצור עמד על שתיים, ונראה אכזרי למראה. אבל זה לא הרתיע את היצור המסתורי והגדול. הוא זינק על הטרף, והתחיל איתו במאבק.

הזינוק הוא השלב החשוב ביותר בציד, ידע היצור בעל שיני הענק - הארכנבון,
הזינוק צריך להיות קצר ומהיר, ובדיוק אל המטרה. הארכנבון זינק, כפותיו הקדמיות מושטות קדימה,
שלשות טפריו שלופים במטרה לנעוץ אותם בטרף.

היצור בעל המחושים, שדמה במראהו לגמל שלמה מפלצתי, חש שצופים בו, הוא נעמד על שתיים, כדי להיראות מפחיד וקלט בדיוק בזמן את תנועת שריריו של הארכנבון. הוא השתטח ארצה והארכנבון עף מעליו מפספס אותו במילימטרים.

ברגע שקלט הארכנבון שהוא עומד לפספס את הגמל שלמה הוא שינה תנוחה בעודו באויר, הוא עבר מעל הגמל שלמה כשרגליו קודם ואיך שנגעו רגליו בקרקע הוא זינק שוב פעם לעבר הגמל שלמה.
הגמל שלמה ידע שהארכנבון ינסה לזנק עליו שוב לכן בכלל קם לאחר הזינוק של הארכנבון, במקום הוא התהפך על גבו וזקר את קצות ידיו שהיו מחודדות כלפי מעלה.
הארכנבון היה מופתע מאוד לגלות שגם בקפיצה השנייה אין טרף לקפוץ עליו, הוא היה מופתע אף יותר כאשר חץ כאב עז בבטן, הוא נחת על האדמה והתגלגל, נעמד במהירות בתנוחת קרב כאשר אוזניו זקורות ועיניו מביטות לפנים, הוא העביר את כפתו על בטנו, הוא הרגיש דם, הגמל שלמה הזה עצבן אותו מאוד, הוא ירק אל העשב את החפץ שהחזיק בפיו והתכוננן לזינוק נוסף...
הגמל שלמה לא בזבז זמן, ברגע שעבר הארכנבון מעליו הוא התרומם וזינק קדימה, הוא ראה שהארכנבון מתכוננן לקפיצה נוספת, אך הגמל שלמה היה מהיר ממנו, הוא זינק, דקר את הארכנבון בעין, עבר מעל הארכנבון ורץ לעבר העשב הגבוהה, אל עבר ההרים.
הארכנבון הרגיש דקירה בעין, הוא העיף את כפתו באויר, מנסה לפגוע בגמל שלמה, אך הוא פספס, הוא הסתובב וראה אותו רץ לתוך העשב, הוא הרים את החפץ שירק קודם, הדליק אותו ורץ גם הוא לתוך העשב.
תוך מהרה השיג הארכנבון את הגמל שלמה, הארכנבון אגרף את כפתו והכה בעוצמה את הגמל שלמה, הגמל שלמה עף אחרוה, הוא נאחץ בידו בגבעול עשב, הסתובב ועם התנופה הוא עף לעבר הארכנבון, ידיו מושטות קדימה, אך כאשר התקרב הגמל שלמה אל הארכנבון, הנ"ל חבט בו שוב, הפעם כלפי מטה. הגמל שלמה נחבט קשה בקרקע ושבר את ידו, אך הוא התייצב במהרה וקפץ, מתחמק בקושי ממכת אגרוף נוספת, הוא השתמש בכנפיו הקטנטנות שבגבו לצבור מעט גובה, התהפך עם ראשו כלפי מטה וצלל אל הארכנבון.
הארכנבון קלט את הגמל שלמה והפנה את החפץ שבפיו כלפי מעלה, להביור דק של אש יצא מקצהו אל עבר הגמל שלמה. הגמל שלמה הצליח לסטות ממסלולו, הוא החליק על גב הארכנבון ודקר אותו בדיוק בנקודת החיבור בין הצוואר והראש, הארכנבון קפא מיד, האש הפסיקה לבעור וכבתה, הח]ץ נפל מידו של הארכנבון.
הגמל שלמה זינק מיד לעבר החפץ, הארכנבון החל לצאת מקפאונו, הגמל שלמה הדליק את החפץ וירה על הארכנבון, אך הארכנבון הספיק להשתחרר ולןהשתטח ארצה. הזרם הראשון של האש עבר מעל הארכנבון, אך בפעם השנייה כיוון הגמל שלמה נמוך יותר, הארכנבון קפץ אך רגלו נשרפה, הוא נחת והתגלגל על הקרקע, מכבה את האש.
בינתיים הגמל שם לב שעשב נדלק, התחילה שריפה, הוא קפץ על הארנב נתן כמה דקירות והחל לחפש מוצא. הארכנבון זינק בעקבות הגמל שלמה והחל לרדוף אחריו. לאחר כמה רגעים הם יצאו לאיזור סלעי למרגלות צוק אחד ההרים. הגמל שלמה זינק על סלע גבוה, הארכנבון חייך והוציא את החפץ יורק האש, הגמל שלמה חשב במהירות, הוא זינק מעלה רגע לפני שלהביור נורה מהחפץ. הארכנבון הספיק ל'קלוט את התנועה וכיוון את הלהביור גבוה יותר, הוא פגע בול.
הארכנבון חייך, הגמל שלמה נחת על ראש הצוק, אך לפתע קם הגמל שלמה, הלך אחורה, נתן מכה חזקה על האדמה והחל לטפס במהירות על הר.
המכה שברה את הסלע, והסלע החל להתגלגל אל הארכנבון, הארכנבון ניסה לברוח אך הסלע השיג אותו ומחץ אותו למוות.