Super Team

[CENTER][B][SIZE=4][IMG]http://uploadir.com/u/792rp7[/IMG][/SIZE][/B]
[B][SIZE=7]SuperTeam[/SIZE][/B]
[B][SIZE=4]~הכותבים- אלון,מגל,מאי~[/SIZE][/B]
[B][U][COLOR=olive]דמויות[/COLOR][/U][/B]
[COLOR=olive]מאט דאנסון- פירוט אחר כך.[/COLOR]
[COLOR=olive]ג'ייקוב מילטון- פירוט אחר כך.[/COLOR]
[COLOR=olive]ג'ן גרובן- פירוט אחר כך.[/COLOR][/CENTER]

[CENTER][COLOR=seagreen][B][U]רשימת הפרקים:[/U][/B][/COLOR]
[COLOR=seagreen]הקדמה- בהודעה זו[/COLOR]
[COLOR=seagreen][URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1282678&postcount=2"]פרק 1, המכתש [/URL][/COLOR]
[COLOR=#2e8b57][URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1282924&postcount=16"]פרק 2, אנחנו רואים אור[/URL][/COLOR]
[COLOR=#2e8b57][URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1283140&postcount=28"]פרק 3, על חתול ופרפר[/URL][/COLOR][/CENTER]


[CENTER][B][U][COLOR=indigo]הקדמה קצרה[/COLOR][/U][/B]
[COLOR=indigo]שלושה נערים. סוד אחד. עשרות בעיות. [/COLOR]
[COLOR=indigo]הכל התחיל ביום שהם נולדו.. זו הבעיה הגדולה שלהם, אותו היום. את הבעיה הזו, הם סוחבים איתם עד היום.[/COLOR]
[COLOR=indigo]הם לא היו יוצאים לבחוץ הרבה, אלא עושים כמעט הכל בביתם. פעמים ספורות הם הסתובבו בערים, הוריהם תמיד שמרו עליהם בגינה, וגם זה רק לפעמים..[/COLOR]
[COLOR=indigo]מתי הייתה תפנית גדולה בחייהם? יום אחד, הם נפגשו באחד המכתשים הקרובים לביתם.[/COLOR]
[SIZE=1][B]מאט דאנסון, ג'ייקוב מילטון, ג'ן גרובן. [/B][/SIZE][/CENTER]

[b]פרק 1- המכתש.[/b]
[i]מאט דאנסון[/i]
רצתי מהר ככל יכולתי, דמעות זלגו מעיניי.
בדרך לא הפסקתי לחשוב על הויכוח עם הוריי, רציתי לצאת לבחוץ אך הם לא הרשו, זה היה ריב ארוך שנמשך כבר הרבה זמן.. אך כעת הגיע לשיאו. ביקשתי מהוריי לצאת לבחוץ, אל עבר המכתש הגדול שנמצא כקילומטר מביתי, הם כמו כל הפעמים לא הסכימו ושלחו אותי לחדרי בקומה השנייה.
החדר שלי הוא קטן, ובעל חלון אחד צר וקטן, הצלחתי להשחיל את גופי דרכו. כבדרך פלא איכשהוא לא נפלתי כשהשענתי את רגליי על הקיר, אחזתי בידיי על החלון והצמדתי את רגליי אל הקיר, התחלתי לרדת בזהירות. הרגשתי יציב כאילו נולדתי לטפס על קירות בשעה 2 לפנות בוקר.
ירדתי והתחלתי לרוץ, אני לא יודע כמה זמן רצתי, אני רק זוכר שככל שעבר הזמן ככה התחלתי הרחתי מסריח יותר כנראה, כי שעבר הזמן האנשים שהיו לידי נתלוננו ורצו מהמקום, חלקם אף התעלפו.. לא טרחתי להישאר איתם, פחדתי שזה יחמיר את המצב.

כעבור כרבע שעה הגעתי למקום. מכתש בגודל מגרש כדוסל, סביב המכתש הייתה גדר גדולה. לא תכננתי להגיע לשם, אבל כשעברתי לידו הרגשתי שאני חייב ללכת לשם.. אז עצרתי טיפה לנוח. לאחר הפסקה של כמספר דקות, עליתי על הגדר. הייתה אבטחה סביב הגדר, ולכן הנחתי שהשוטרים לא יתנו לילד בן 13, מלוכלך מבוץ, ענפים, קוצים ומזיעה להיכנס אל המכתש בשעה מאוחרת שכזו.
לאחר שעליתי על הגדר, נפלתי ממנה..

כשקמתי ראיתי את עצמי במכתש, כמה מטרים ליד מקום הנפילה שלי. מאחורי סלע גדול, הסתכלתי על נערה בעלת שיער שחור ועיניים כחולות, לידה ישב נער שלא כלכך ראיתי בחשיכה.
"הריח..אני לא מסריח?" שאלתי, הנערה עשתה פרצוף חמוץ. "אתה בכלל לא מסריח, אולי קצת מהבוץ והכל.." היא אמרה וניקתה לי את הפנים מעט.
"מה אתם עושים פה? מי אתם? למה אני מרגיש כלכך..מוצף?" שאלתי, הנער הטה את ראשו אליי, היו לו עיניים בצבע טורקיז ושיער חום כהה, "האמת שאנחנו לא יודעים כלכך מה אנחנו עושים פה, ואני אפילו לא מכיר אותה או אותך..אבל את כל זה אנחנו עומדים לגלות" הוא אמר.
"תראו" לחשה הנערה, היא הצביעה על המכתש שזהר לפתע בכחול בוהק, התקרבנו אליו.. הכחול המשיל לזהור אפילו בעוצמה חזקה יותר. מיד כל המאבטחים והסירנות החלו לדלוק ולהקיף את המכתש, שלושתינו כמו בטראנס התקרבנו אל המכתש, כל האנשים החלו להתעלף זה אחר זה, באמת שאני לא יודע למה. רק כמה אנשים בודדים לא התעלפו, "לא!" צעק אחד האנשים שלא התעלפו.. הדבר האחרון שאני זוכר הוא פיצוץ אדיר.

גם אני לא מבין אותו...
אני מצפה להמשך.
איפה הם חיים? מה זה המקום הזה בו ילדים לא יוצאים מהבית? אלו השאלות העיקריות שעולות לי בראש (ולחלקן כבר יש לי השערות) כשאני קורא את ההקדמה. תבדקו אם זה מה שאתם רוצים בהקדמה.

ההקדמה היא קצרה, לא ניסינו להרחיב אותה מכיוון שטכנית גם הילדים לא כלכך יודעים. אחנונ לא רוצים להרוס את המתח.
הפרק הראשון יצא כבר, הייתם ממתינים כמה דקות רק..

וואוו.... מפתיע, :) אני מקווה שתמשיכו, כל הכבוד על הכתיבה אלון היא ראוייה לשבח!
אני מאוד ממליצה לך לכתוב פרקים מעט יותר ארוכים, אבל בסך הכל כל הכבוד!

טוב, אני אחכה לעוד כמה תגובות, ואז אפרסם את פרק 2

עכשיו קראתי את פרק 1.
פרק טוב, חסרים מעט תיאורים. לילה טוב.

אלון ומגל, נסו שניה להסתכל מנקודת המבט של הקורא. האם הוא יבין על מה בכלל מדובר? האם כזה אורך ראשי לשם 'פרק' ולא הקדמה? האם מבינים מה הבית ומה סדר האירועים?
היית יכול לפרט יותר, היית יכול להוסיף. אבל לצערי, לא הצלחתי לדמיין כלום ממה שכתבת, ויש אמרה שאומרת שסיפור טוב, הוא סיפור שאפשר לדמיין אותו בשלמותו.

[quote=Master Po;1282718] אלון ומגל, נסו שניה להסתכל מנקודת המבט של הקורא. האם הוא יבין על מה בכלל מדובר? האם כזה אורך ראשי לשם 'פרק' ולא הקדמה? האם מבינים מה הבית ומה סדר האירועים?
היית יכול לפרט יותר, היית יכול להוסיף. אבל לצערי, לא הצלחתי לדמיין כלום ממה שכתבת, ויש אמרה שאומרת שסיפור טוב, הוא סיפור שאפשר לדמיין אותו בשלמותו.[/quote]

בגלל זה כתבתי שחסרים תיאורים.

מגל, אתה מוזמן לפרסם את הפרק.

[quote=Master Po;1282718] אלון ומגל, נסו שניה להסתכל מנקודת המבט של הקורא. האם הוא יבין על מה בכלל מדובר? האם כזה אורך ראשי לשם 'פרק' ולא הקדמה? האם מבינים מה הבית ומה סדר האירועים?
היית יכול לפרט יותר, היית יכול להוסיף. אבל לצערי, לא הצלחתי לדמיין כלום ממה שכתבת, ויש אמרה שאומרת שסיפור טוב, הוא סיפור שאפשר לדמיין אותו בשלמותו.[/quote]
כבר הסברתי די הרבה פעמים שאת הפרקים הראשונים אני עושה קצרים, ככה זה. אבל בסדר.

[COLOR=red]בנוגע לתיאורים, כבר אמרתי שגם המשתמשים עצמם לא יודעים, זה לא סתם. אם אנחנו לא מתארים עכשיו, יש סיבה. וזאת אומרת שנתאר אחר כך. [/COLOR]

[quote=HyperNoob;1282728]בגלל זה כתבתי שחסרים תיאורים.[/quote]
קרא את הכתב האדום.

הפרק מלא בפערי עלילה, כמעט ולא מבינים...
אני מקווה שזה יתבהר במהלך הפרקים הבאים.
בהצלחה! (:

דמיינתי שמדובר על אזור מדברי, יכול להיות שאני טועה לחלוטין.

אהבתי מאוד וזה נותן לי עוד רעיון לסיפו שלגלעד יהיה כתוב יותר טוב

[quote=~Donphan~;1282736]

כבר הסברתי די הרבה פעמים שאת הפרקים הראשונים אני עושה קצרים, ככה זה. אבל בסדר.

[COLOR=red]בנוגע לתיאורים, כבר אמרתי שגם המשתמשים עצמם לא יודעים, זה לא סתם. אם אנחנו לא מתארים עכשיו, יש סיבה. וזאת אומרת שנתאר אחר כך. [/COLOR]
[/quote]

זה לא כזה טוב שהראשונים קצרים, כי זה נותן למי שקורא את זה בהתחלה תחושה שהסיפור לא מספק אותו, והוא לא ימשיך לקרוא.
כך גם עם התיאורים.
אל תצפה שכל אחד שקורא את ההקדמה ימשיך איתך עד הסוף, בהתחלה דווקא צריך לתאר הכי הרבה, כדי שיהיה אפשר לדמיין את המאורע.
בהצלחה.

לא הייתה הבנה ביני לבין אוהד. (חשבתי שהוא הסכים, אבל הוא לא.. בכל מקרה אני לא איכנס לזה, סיפור ארוך...וערוך :wink:)

אני אקח את זה לתשומת ליבי שפרקים הבאים דורשים יותר.
הפרק הבא יהיה של מגל, אני רוצה להדגיש שהפרק נכתב ע"י ובעזרה קטנה של מגל, והפרק הבא על ידיו ועזרה קטנה ממני.
לכן בפרק הבא, נשמח אם תיתנו את דעתכם, ולא תגידו "אמרתי לך כבר..." כי יש הבדל בין המכינים מפרק לפרק.

תודה מאסטר ליאון.

[FONT=Arial][SIZE=4][B][U]פרק 2- אנחנו רואים אור
[/U][/B][/SIZE][/FONT][FONT=Arial][I]ג'ייקוב מילטון[/I][/FONT]
[FONT=Arial]התעוררנו אחרי הפיצוץ, אני, ועוד שני הילדים המוזרים האלה, התעוררנו.[/FONT]
[FONT=Arial]עדיין היינו במכתש, אך הפעם, הוא זהר באור כחול ועמום.[/FONT]
כאשר התעוררתי וניקיתי את האבק מהחולצה הכתומה הבלויה שלי. הסתכלתי סביב, נראה כאילו הצל שלי רק הולך וגדל לאור הזוהר הכחול. הילד הזה שבא, קרע אותי מצחוק: הוא נדבק לאדמה, באמת, הוא לא הצליח לנתק את ידיו מהקרקע. הילדה היא היחידה שנראתה בסדר, הזוהר הכחול העניק לבגדים שלה כנראה צבע שונה, כי זכרתי שהם היו ורודים וכעת הם סגולים.
[FONT=Arial]הגדר לא שרדה את הפיצוץ, וגם רוב האנשים, הם פשוט התעלפו. אבל, היו אנשים שלא התעלפו, למעשה, כולם היו לבושים חולצות לבנות ונראה שהם בוחנים אותנו, טוב, חוץ מאיש אחד שלבש חלוק, כמו של בלשים. הוא ישב בצד ונראה שהוא מחכה למשהו.[/FONT]
[FONT=Arial]לאחר כמה דקות מוזרות של שתיקה, האנשים בעלי החולצות הלבנות תפסו אותנו ועילפו אותנו.[/FONT]
[FONT=Arial]כשהתעוררתי לא יכולתי לראות שום דבר, היה חשוך מדי, רק הרגשתי שאני לא יכול לזוז, ושאני קשור. לידי היו שני הנערים הנוספים. "מה לכל ה.." מלמל הנער, אך קול השתיק אותו. [/FONT]
[FONT=Arial]"מצאנו שלושה, סביר להניח שהם יעזרו מאוד" שמעתי קול אפל מתוך החשכה, "כן, הבוס מאוד ישמח" שמעתי עוד קול.[/FONT]
[FONT=Arial]שמעתי צעדים שנמשכו ונמשכו. "שלום בוס" אמרו שני הקולות באופן חנפני במיוחד.[/FONT]
[FONT=Arial]האורות מיד נדלקו: אני הייתי קשור לכסא, ולידי, גם שני הילדים האחרים.[/FONT]
[FONT=Arial]היו שם כמה אנשים בחולצות לבנות, כמו אלה שהיו ליד המכתש. היו שם שני אנשים עם האות A על הכתף שלהם, הבנתי שהם בדרגה גבוהה יותר, ויותר חשוב, מיד הבנתי שאלו היו שני הקולות ששמעתי.[/FONT]
[FONT=Arial]ליד הדלת עמד בנאדם נמוך, אפילו יותר ממני ומשני הילדים האחרים. כיוון שכולם התייחסו אליו בכבוד רב – הנחתי שהוא הבוס.[/FONT]
[FONT=Arial]הם לקחו את הכיסאות שלנו ופתאום זהר במקום אור כחול כמו שהיה במכתש. ככל שהתקרבנו אליו יותר, ככה הוא התחזק יותר. עד שהיינו מאוד קרובים אליו. כ2 אנשים וילדה צעירה, הם צעדו מובלים בשלשלאות כששני חיילים שדומים האופן מפתיע לאלו שראינו קודם, מובילים אותם אל עבר הנקודה הכי עמוקה במכתש.[/FONT]
[FONT=Arial]הילדה שלחה אליי מבט נואש לעזרה, אך גם מבט מסוכן, כאילו מזהירה- לא כדאי להתקרב, תברחו מהר.[/FONT]
[FONT=Arial]ואז.. קלטתי! הם רצו להביא אותנו גם כן לשם. [/FONT]
[FONT=Arial]התמלאתי זעם, אמנם בחרתי לצאת מהבית.. כן, אבל לא בחרתי ללכת בסיירת המכתש עם שני ילדים שאני לא מכיר, שני חיילים שדומים לשחקני פוטבול ועוץ לי גוץ לי קטן. [/FONT]
[FONT=Arial]אני לא יודע איך או מאיפה בא, אבל חתול שחור קפץ על החבלים ומשסף אותם, הוא נעלם ברקע השחור. לא הייתי צריך להוראות, קרעתי מיידית את החבלים של חבריי והתחלנו לרוץ במורד המכתש כשחקני הפוטבול מאחורינו.[/FONT]
[FONT=Arial]פתאום, קפץ זוהר מהמכתש- כן, זוהר שזהר בצבע זהב. יותר מדי בשביל שהוא יגיע בחמש בבוקר בערך, הוא הגיע מאיש שקרן כולו באנרגייה חמימה של אור. האיש הזה היה האיש האדיש במכתש שצעק 'לא!' כשהתעלפנו בפעם הראשונה. הוא החזיק שרביט והוא הפיץ אור. כאשר האור דעך, ראיתי את האיש, הוא נדמה לי מוכר.[/FONT]

[FONT=Arial]***[/FONT]
[FONT=Arial]ראיתי מטאור ענקי שועט מהחלל אל עבר כדור הארץ, הוא שעט במהירות עצומה ואנחנו היינו בעקבותיו. עוד רגע הקאתי.[/FONT]
[FONT=Arial]המטאור פגע באזור קרוב לאן שאני גר כיום, בעצם, לאזור המכתש. [/FONT]
[FONT=Arial][I]~התמונה השתנתה~[/I][/FONT]
[FONT=Arial]"ילד חמוד יש לך" האיש אמר. זה היה בדיוק אותו האיש. רק שהוא היה צעיר יותר, וקורן שמחה, לא אור.[/FONT]
[FONT=Arial]"מה זה?" הוא שאל ונשמע קול רועש.[/FONT]
[FONT=Arial]***[/FONT]

[FONT=Arial]"א- אתה, אתה היית המטפל בבית החולים, אתה טיפלת בי!" אמרה הילדה שנראה כאילו שחוותה פלאשבק דומה למה שאני חוויתי, "גם שלי!" הילד האחר צעק, "ואני ראיתי מטאור!" הרגשתי כאילו שגם אני חייב להגיד משהו. הילדים האחרים בהו בי, אבל הנהנו ברצינות.[/FONT]
[FONT=Arial]"נכון, נכון, אבל עכשיו זה לא הזמן לזה" הוא אמר בקלילות וירה קרן אור שהצליחה איכשהוא לסנוור את חיילי האויב. [/FONT]
[FONT=Arial]"קדימה! בואו" הוא אמר ותפס בנו. הסתכלתי על האזור בו הייתה הילדה קודם ושפשפתי את עיניי, הם לא היו שם. הסתובבתי וראיתי שגם האחרים מסתכלים לשם כאילו לא מבינים, תוך כדי שהבלש ההוא אחז בידינו, טלקח אותנו אחריו.[/FONT]
"שלום לכם, ג'ן, מאט וג'ייקוב, אני אורג'ון" הוא אמר את שמותינו.

קול ואני יעקוב מצטער שאין לי הערה ותגיד הם חייזרים (לא חייב ואולי בה"פ)

זה פרק טוב\ אבל אני עדיין לא מקבל הרבה תמונה על המקום הזה שמתואר שם.
יש לי המון נעלמים בתוך הראש שאני מנסה לפענח, וזה מאוד מפריע לי. איפה הם גרים? באיזה איזור? איך הוא ראה מטאור נוחת, והבין שזה במקום שליד הבית שלו (בטח אם הוא לא יצא הרבה מהבית, אבל גם אם כן, זה לא כל כך קל לזהות משהו מפרופורציה לא רגילה) ועוד על זה הדרך...

[QUOTE=מאסטר ליאון;1282934]קול ואני יעקוב מצטער שאין לי הערה ותגיד הם חייזרים (לא חייב ואולי בה"פ)[/QUOTE]

לא, הם לא...

[QUOTE=HyperNoob;1282946]זה פרק טוב\ אבל אני עדיין לא מקבל הרבה תמונה על המקום הזה שמתואר שם.
יש לי המון נעלמים בתוך הראש שאני מנסה לפענח, וזה מאוד מפריע לי. איפה הם גרים? באיזה איזור? איך הוא ראה מטאור נוחת, והבין שזה במקום שליד הבית שלו (בטח אם הוא לא יצא הרבה מהבית, אבל גם אם כן, זה לא כל כך קל לזהות משהו מפרופורציה לא רגילה) ועוד על זה הדרך...[/QUOTE]

הוא ראה פלאשבק של מטאור נוחת במקום של המכתש, כתוב בהקדמה, הם הלכו ליד המכתש לפעמים, בזמן שההורים שלהם צופים בהם.
לא צריך לדעת איפה הם גרים, הסיפור לא מתרחש שם, חוץ מזה, יש שם מכתש, כנראה שזה אזור סלעי.
[COLOR="Red"][B]בפעם הבאה אנו נשתדל להוסיף יותר תיאורים[/B][/COLOR]

[quote=HyperNoob;1282946]זה פרק טוב\ אבל אני עדיין לא מקבל הרבה תמונה על המקום הזה שמתואר שם.
יש לי המון נעלמים בתוך הראש שאני מנסה לפענח, וזה מאוד מפריע לי. איפה הם גרים? באיזה איזור? איך הוא ראה מטאור נוחת, והבין שזה במקום שליד הבית שלו (בטח אם הוא לא יצא הרבה מהבית, אבל גם אם כן, זה לא כל כך קל לזהות משהו מפרופורציה לא רגילה) ועוד על זה הדרך...[/quote]
אני רוצה להוסיף:
[FONT=Arial]ראיתי מטאור ענקי שועט מהחלל אל עבר כדור הארץ, הוא שעט במהירות עצומה ואנחנו היינו בעקבותיו. עוד רגע הקאתי.[/FONT]

"אנחנו היינו בעקבותיו". לכן כשהיו בפלאשבאק מאחוריו, הוא ראה כנראה את ביתו שלו קרוב לשם.
האזור הוא.. ובכן, רק של המכתש הוא סלעי.

הפרק טוב, אבל עדיין יש כמה פערי מידע.
אני מסכים עם גלעד...

ובכן, תודה רבה. (גם בשם מגל)
פרק הבא אני אשפר ע"פ עצותיכם.

פרקים יפים מאוד! מחכה לפרקים הבאים ^^
בהצלחה D:

אפשר להצטרף לכתיבה? (שלחתי לך ה''פ)

אפשר, אפשר ועוד איך...

מעכשיו אי אפשר! Xd

חבל מאוד

[quote=מאסטר ליאון;1283129]חבל מאוד[/quote]
אנחנו עושים את זה כסיפור של שלושה, ככה שחלוקת התפקידים קלה יותר.
סה"כ זה רעיון טוב שאני גם ממליץ לרבים אחרים.
כאמור- אין יותר מקום, זה לשלושה.
הפרק הבא במהלך השעות הקרובות.
אגב, להבא תגובות כאלה בה"פ.

טוב אבל אם יהיה אפשר ארבעה אז אני רוצה בסדר? ואני אשקיע

הפרק הזה נכתב על ידי. להבא הפרקים של ג'ן ייכתבו על ידי מאי המוכשרת (:
עריכה: אוקיי. אבל בה"פ להבא כפי שביקשתי ממך.


[SIZE=3]פרק 3- על חתול ופרפר.[/SIZE]
[I]ג'ן גרובן. [/I]
[spoiler]הייתי המומה.
הספקתי בכמה שעות: לברוח מהווילה היוקרתית שלי, לחזור לווילה, לברוח עוד פעם, להסתנן לתוך מכתש-כחול-גדול, לפגוש שני ילדים, להיתפס בידי חיילים, לדעת שמחפשים אחריי, להציל אותי, להבין שהמציל שלי הוא מטפל לתינוקות שמסתובב בלילה ב3 בבוקר ומסנוור אנשים עם פנס, ואז לרוץ אל עבר הכביש הסואן, ולהיכנס למונית אל עבר דירה כלשהיא, עכשיו תוסיפו את זה שנראיתי כמו אסון טבע מהלך, הייתי מלאה בוץ וענפים בשיער. אבל מדי פעם כשנחתי הם הסתדרו להם, זה היה מוזר אבל לא התווכחתי.
רצנו אל עבר הכביש הסואן, וחיכינו בקור למונית. כשהיא הגיעה, אורג'ון ביקש להגיע אל איזה רחוב כלשהוא ואמר לנו שזה ביתו. הייתה שתיקה לכמה דקות. מדי פעם הנהג הביט מבטים חושדים בנו, בעיקר בילדים שישבו לידי.. הם היו מזיעים, מכוסים ענפים, בוץ, חול ועוד הרבה אחרים. היה לי מזל שהייתי לידם, אחרת הייתי מרגישה מכוערת, אבל כן, לצידם- הייתי יכולה גם להיות מלכת היופי.
"אני מאט, מי אתם?" אמר הילד עם השיער החום הבהיר והחולצה הירקרקה, עם תמונה של 3 מסטיקים ורישום "המסטיקים הטובים ביותר!". כמו בפרסומת, הוא הוציא קופסאת מסטיקים ואכל אחד. כשראה שאנחנו מתבוננים בו, הוא אמר "אה..מסטיק?".
חוץ מארג'ון והנהג כולנו אכלנו מסטיקים. כשהייתי ליד ארג'ון הרגשתי מעט מפוחדת, כאילו.. אני כמעט בטוחה שראיתי אותו יורה קרן אור כלשהיאת אל עבר האנשים, אבל העדפתי כבר להיות איתו מאשר עם הגמד הקטן ליד המכתש. "אני ג'ן"-"אני ג'ייקוב" אמרנו אני וג'ייקוב ביחד, צחקנו. הייתי בטוחה שהוא הסמיק קצת, אבל גם אני הסמקתי. מאט התסכל עלינו ובפנים הייתי נשבעת שהוא התפוצץ מצחוק. "גם אני בן 13" אמר ג'ייקוב, ואני הנהנתי בהסכמה, "Me too" אמרתי.
"מה הסיפור של זה בכלל? למה המכתש זהר בכחול? למה חטפו אותנו? למה-" אמר ג'ייקוב, אך עצר כשמאט דרך לו על הרגל- בכוונה. הוא נזף בו בפנים על מנת שישתוק, ג'ייקוב הסתכל ורואה שגם אורג'ון תוקע בו מבט נוזף.
המונית עצרה, לא הייתי בטוחה אם בגלל שהיא הגיעה או שמעה.
"אתם משוגעים על כל הראש. אבל לא כזה אכפת לי, אני כאן רק בשביל הכסף" אמר האיש וביקש מאורג'ון את הכסף, אורג'ון נתן לו ויצאנו החוצה. היה גשם ורוח קרה.
"לאן הגענו?" שאלתי, "אל הבית שלי. ובינתיים, עדיף שגם תישארו כאן" אורג'ון אמר. במקרים רבים לא הייתי נכנסת לבתים של אנשים שפעם אחרונה ראיתי אותם לפני... 12 שנה? אבל עכשיו היו כאן שני מקרי חירום- גם היינו חייבים להירגע וגם הסתובבו איתי שני ילדים שנראו זוועה.

נכנסו לבית של אורג'ון, עליתי עם אורג'ון במדרגות. מאט וג'ייקוב היו מותשים ולכן עלו במעלית. "דעי לך שאת מאוד כשרונית. ניחנת בכוחות רבים" אמר לי. באמת שלא הבנתי על מה הוא מדבר, אז רק מלמלתי משהו שאני מניחה שנשמע כמו "אממ" והנהנתי.
כשהגענו ללמעלה, מאט וג'ייקוב חיכו לנו שם רטובים.
ארג'ון פתח את דלת הדירה שלו, ונכנסנו.
הדירה שלו הייתה מרהיבה ביותר, שלוש ספות היו באחד החדרים, מולן הייתה טלוויזית פלזמה גדולה. המשכנו וראינו את המטבח, שולחן גדול לככמעט 10 איש ניצב במטבח, מקרר בגודל של מה שהיה בביתה של ג'ן (וזאת אומרת שהוא היה ממש גדול), כיריים וגז. הם המשיכו אל עבר מסדרון שהביא אל שלושה חדרים, "בחדר השמאלי, החדרון של הבנים. אני והבנים נישן שם. את תשני בחדר הימני".
הפחידה אותי המחשבה שאני אישן שם לבד, הדלת הייתה סגולה, של הבנים הייתה תכולה. הסתכלתי קדימה וראיתי דלת לבנה רגילה, מאט צעד לשם ולפני שפתח שאל "אי אפשר לישון שם?", הוא פתח את הדלת, ולא יכולתי שלא להתפקע מצחוק. אלה היו השרותים, "אני מניחה שהוא יכול לישון שם, לא?" צחקתי, גם ג'ייקוב ומאט צחקו מעט, ארג'ון חייך, אך מיד הרצינו פניו "לא יקירתי. אני חושש שלא" הוא אמר.



נחנו על הספות, בהנחה שהיום זה כבר מחר. לאחר מכן אכלנו קצת, המקרר של ארג'ון היה מפוצץ, כמו אצלי בבית כשאמא שלי דואגת שיהיה חסר.. שתיתי שוקו ואכלתי כמה מעדנים, זה הזכיר לי את הבית. טלטלתי את ראשי על מנת להפסיק את המחשבות הללו על הבית, ידעתי שאני לא אחזור לשם, והאמת שגם לא כלכך רציתי.
הבנים טרפו את האוכל, הם כל הזמן מילאו את צלחתיהם באוכל עד שלא ראיתי כבר מה הם אכלו. עמדתי במשימה של להביא להם בגדים נקיים וטובים שמצאתי אצל ארג'ון, ודאגתי גם לסרק להם את השיער (ג'ייקוב לא אהב את זה כלכך).
כשהשעה הגיעה למשהו כמו 7 לפנות בוקר, ביקשנו מארג'ון שיספר לנו על מה שקרה היום. "תקשיבו ילדים.." הוא התחיל לומר אך נקטע כאשר מאט שאל: "אתה היית המטפל שלנו?".
ארג'ון הנהן, הוא פתח את כף ידו ונורה צהבהבה התגלתה בין ידיו, "קסם? תלמד אותי, אני אוהב קסמים" אמר ג'ייקוב והבעה שמחה הועלתה בפניו, העיניים של ארג'ון ננעצו באלו של ג'ייקוב, במבט שאומר [B]זה לא קסם. [/B]כעבור שנייה לקח לי לקלוט שזו לא נורה, זה היה פשוט כדור אור. כמו לקחת את השמש ולצמצם אותה ב..999,999,999,999,999.. אני לא ארחיב, סביר להניח שהבנתם את המובן.
"איך אתה עושה את זה?" שאל ג'ייקוב, הפעם כבר לא הפגין התלהבות כמו קודם. "זה כוח שרכשתי בDNA שלי, למספר מצומצם של אנשים יש כוחות. ראיתם את האיש ההוא? איך קוראים לו?..נו האיש הנמוך ההוא, טוב לא חשוב. הכוונה היא שהוא גם בעל כוחות כאלה, וגם אתם" הוא הצביע על שלושתינו. "עדיין לא ברור לי איזה, אבל אני חושב שאני יודע איך- המטאור" הוא אמר.
זכרתי את הפלאשבאק על המטאוק שפגע בכדוה"א. "איך זה קשור אלינו? וממתי יש לי כוחות? אין לי כוחות! אני סתם עוד נערה רגילה!" מחיתי, הבנתי שאמרתי את זה בקול, לשמחתי נראה שהאחרים מבינים אותי. "את אמרת שאת יודעת על הכוחות" אמר אורג'ון, ג'ן נעננעה את ראשה בעוד חבריה צופים בה בתדהמה, "באמת שלא הבנתי על מה דיברת שם במדרגות, תוכל שוב להסביר?". אורג'ון הנהן " בגלל המטאור.. הוא העניק לי את הכוח, הקרינה שלו גרמה לי לקבל את תוספת הכוח הזאת. בד"כ מקבלים אותה בDNA, כמו שאתם אולי קיבלתם.. אבל אני קיבלתי דרך המטאור. יש לי השערה..אולי רק השערה ש-" הוא אמר והיסס.
"שמה?" קרא ג'ייקוב. "שגם אתם קיבלתם כוח מהמטאור, בנוסף לDNA, קיבלתם גם מהמטאור. זה מה שאני חושב" סיכם ארג'ון.
אני עוד לא עיכלתי את זה כלכך, אז רק אמרתי "אוקיי. אפשר עכשיו לישון?".

נכנסתי לחדר של הבנות. הכל בלבל אותי, לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי כבר מי אני.. הרגשתי מבולבלת מאוד.
לפתע הרגשתי קול יללה, ואז ראיתי משהו שלא הבחנתי בו קודם- כלוב ובתוכו חתול קטן, אך לחתול היו שתי כנפיים, כנפיים כמו של פרפר. נבהלתי בהתחלה, ואז ראיתי כמה חמוד הוא. הוא ילל בשקט "מיאוצ', מיאוואווצ'".פתחתי את הכלוב והושטתי אליו את היד, הוא לא נשך ולא שרט. החזקתי אותו. גודלו היה קטן, כגודל כף ידי, ופרוותו הייתה לבנה, אילו כנפיו היו כחולות-תכולות, עיניו היו שחורות גדולות והיו נעוצות בי "אתה אחד הדברים החמודים ביותר שראיתי" מלמלתי.. רצתי אל חדר הבנים. למזלי כולם היו כבר לבושים. "אורג'ון אורג'ון" קראתי אליו, הצבעתי על החתול. הוא הסתכל עליי ואז על החתול, ואז שוב עליי ועל החתול.. הבנתי שהחתול הקטן נרדם לי על הכף יד. "כמה שהוא מתוק" אמרתי. "מצחיק שהוא לא נושך אותך או שורט, זה מה שהוא עושה בדרך כלל, בכל מקרה זה מר. סוויטן, הוא [B]היה[/B] חתול, עד שהמטאור גרם לקרינה אצל אמו, שהייתה בבעלות אחד האנשים, כשהוא נולד..ובכן, הוא היה די פגום. אז אימצתי אותו" הוא אמר ברכות, כאילו נזכר באיזה דבר טוב שקרה.
לא הזכרתי שהייתה לי חתולה פרסית בבית בשם קייטי, אבל הנחתי שזה לא חשוב עכשיו.
חזרתי לחדר שלי והנחתי את מר. סוויטן בכלוב, "שיהיו לך חלומות מתוקים מר סוויטן, וגם לך ג'ן גרובן" היא מלמלה לעצמה ואל מר סוויטן והלכה לישון.
[/spoiler]

[QUOTE=מאסטר ליאון;1283138]טוב אבל אם יהיה אפשר ארבעה אז אני רוצה בסדר? ואני אשקיע[/QUOTE]

אני ראיתי את סיפורייך, גם אם יהיה מקום ל4, הרביעי [B]ממש[/B] לא יהיה אתה

[QUOTE=~Donphan~;1283140]הפרק הזה נכתב על ידי. להבא הפרקים של ג'ן ייכתבו על ידי מאי המוכשרת (:
עריכה: אוקיי. אבל בה"פ להבא כפי שביקשתי ממך.


[SIZE=3]פרק 3- על חתול ופרפר.[/SIZE]
[I]ג'ן גרובן. [/I]
[spoiler]הייתי המומה.
הספקתי בכמה שעות: לברוח מהווילה היוקרתית שלי, לחזור לווילה, לברוח עוד פעם, להסתנן לתוך מכתש-כחול-גדול, לפגוש שני ילדים, להיתפס בידי חיילים, לדעת שמחפשים אחריי, להציל אותי, להבין שהמציל שלי הוא מטפל לתינוקות שמסתובב בלילה ב3 בבוקר ומסנוור אנשים עם פנס, ואז לרוץ אל עבר הכביש הסואן, ולהיכנס למונית אל עבר דירה כלשהיא, עכשיו תוסיפו את זה שנראיתי כמו אסון טבע מהלך, הייתי מלאה בוץ וענפים בשיער. אבל מדי פעם כשנחתי הם הסתדרו להם, זה היה מוזר אבל לא התווכחתי.
רצנו אל עבר הכביש הסואן, וחיכינו בקור למונית. כשהיא הגיעה, אורג'ון ביקש להגיע אל איזה רחוב כלשהוא ואמר לנו שזה ביתו. הייתה שתיקה לכמה דקות. מדי פעם הנהג הביט מבטים חושדים בנו, בעיקר בילדים שישבו לידי.. הם היו מזיעים, מכוסים ענפים, בוץ, חול ועוד הרבה אחרים. היה לי מזל שהייתי לידם, אחרת הייתי מרגישה מכוערת, אבל כן, לצידם- הייתי יכולה גם להיות מלכת היופי.
"אני מאט, מי אתם?" אמר הילד עם השיער החום הבהיר והחולצה הירקרקה, עם תמונה של 3 מסטיקים ורישום "המסטיקים הטובים ביותר!". כמו בפרסומת, הוא הוציא קופסאת מסטיקים ואכל אחד. כשראה שאנחנו מתבוננים בו, הוא אמר "אה..מסטיק?".
חוץ מארג'ון והנהג כולנו אכלנו מסטיקים. כשהייתי ליד ארג'ון הרגשתי מעט מפוחדת, כאילו.. אני כמעט בטוחה שראיתי אותו יורה קרן אור כלשהיאת אל עבר האנשים, אבל העדפתי כבר להיות איתו מאשר עם הגמד הקטן ליד המכתש. "אני ג'ן"-"אני ג'ייקוב" אמרנו אני וג'ייקוב ביחד, צחקנו. הייתי בטוחה שהוא הסמיק קצת, אבל גם אני הסמקתי. מאט התסכל עלינו ובפנים הייתי נשבעת שהוא התפוצץ מצחוק. "גם אני בן 13" אמר ג'ייקוב, ואני הנהנתי בהסכמה, "Me too" אמרתי.
"מה הסיפור של זה בכלל? למה המכתש זהר בכחול? למה חטפו אותנו? למה-" אמר ג'ייקוב, אך עצר כשמאט דרך לו על הרגל- בכוונה. הוא נזף בו בפנים על מנת שישתוק, ג'ייקוב הסתכל ורואה שגם אורג'ון תוקע בו מבט נוזף.
המונית עצרה, לא הייתי בטוחה אם בגלל שהיא הגיעה או שמעה.
"אתם משוגעים על כל הראש. אבל לא כזה אכפת לי, אני כאן רק בשביל הכסף" אמר האיש וביקש מאורג'ון את הכסף, אורג'ון נתן לו ויצאנו החוצה. היה גשם ורוח קרה.
"לאן הגענו?" שאלתי, "אל הבית שלי. ובינתיים, עדיף שגם תישארו כאן" אורג'ון אמר. במקרים רבים לא הייתי נכנסת לבתים של אנשים שפעם אחרונה ראיתי אותם לפני... 12 שנה? אבל עכשיו היו כאן שני מקרי חירום- גם היינו חייבים להירגע וגם הסתובבו איתי שני ילדים שנראו זוועה.

נכנסו לבית של אורג'ון, עליתי עם אורג'ון במדרגות. מאט וג'ייקוב היו מותשים ולכן עלו במעלית. "דעי לך שאת מאוד כשרונית. ניחנת בכוחות רבים" אמר לי. באמת שלא הבנתי על מה הוא מדבר, אז רק מלמלתי משהו שאני מניחה שנשמע כמו "אממ" והנהנתי.
כשהגענו ללמעלה, מאט וג'ייקוב חיכו לנו שם רטובים.
ארג'ון פתח את דלת הדירה שלו, ונכנסנו.
הדירה שלו הייתה מרהיבה ביותר, שלוש ספות היו באחד החדרים, מולן הייתה טלוויזית פלזמה גדולה. המשכנו וראינו את המטבח, שולחן גדול לככמעט 10 איש ניצב במטבח, מקרר בגודל של מה שהיה בביתה של ג'ן (וזאת אומרת שהוא היה ממש גדול), כיריים וגז. הם המשיכו אל עבר מסדרון שהביא אל שלושה חדרים, "בחדר השמאלי, החדרון של הבנים. אני והבנים נישן שם. את תשני בחדר הימני".
הפחידה אותי המחשבה שאני אישן שם לבד, הדלת הייתה סגולה, של הבנים הייתה תכולה. הסתכלתי קדימה וראיתי דלת לבנה רגילה, מאט צעד לשם ולפני שפתח שאל "אי אפשר לישון שם?", הוא פתח את הדלת, ולא יכולתי שלא להתפקע מצחוק. אלה היו השרותים, "אני מניחה שהוא יכול לישון שם, לא?" צחקתי, גם ג'ייקוב ומאט צחקו מעט, ארג'ון חייך, אך מיד הרצינו פניו "לא יקירתי. אני חושש שלא" הוא אמר.



נחנו על הספות, בהנחה שהיום זה כבר מחר. לאחר מכן אכלנו קצת, המקרר של ארג'ון היה מפוצץ, כמו אצלי בבית כשאמא שלי דואגת שיהיה חסר.. שתיתי שוקו ואכלתי כמה מעדנים, זה הזכיר לי את הבית. טלטלתי את ראשי על מנת להפסיק את המחשבות הללו על הבית, ידעתי שאני לא אחזור לשם, והאמת שגם לא כלכך רציתי.
הבנים טרפו את האוכל, הם כל הזמן מילאו את צלחתיהם באוכל עד שלא ראיתי כבר מה הם אכלו. עמדתי במשימה של להביא להם בגדים נקיים וטובים שמצאתי אצל ארג'ון, ודאגתי גם לסרק להם את השיער (ג'ייקוב לא אהב את זה כלכך).
כשהשעה הגיעה למשהו כמו 7 לפנות בוקר, ביקשנו מארג'ון שיספר לנו על מה שקרה היום. "תקשיבו ילדים.." הוא התחיל לומר אך נקטע כאשר מאט שאל: "אתה היית המטפל שלנו?".
ארג'ון הנהן, הוא פתח את כף ידו ונורה צהבהבה התגלתה בין ידיו, "קסם? תלמד אותי, אני אוהב קסמים" אמר ג'ייקוב והבעה שמחה הועלתה בפניו, העיניים של ארג'ון ננעצו באלו של ג'ייקוב, במבט שאומר [B]זה לא קסם. [/B]כעבור שנייה לקח לי לקלוט שזו לא נורה, זה היה פשוט כדור אור. כמו לקחת את השמש ולצמצם אותה ב..999,999,999,999,999.. אני לא ארחיב, סביר להניח שהבנתם את המובן.
"איך אתה עושה את זה?" שאל ג'ייקוב, הפעם כבר לא הפגין התלהבות כמו קודם. "זה כוח שרכשתי בDNA שלי, למספר מצומצם של אנשים יש כוחות. ראיתם את האיש ההוא? איך קוראים לו?..נו האיש הנמוך ההוא, טוב לא חשוב. הכוונה היא שהוא גם בעל כוחות כאלה, וגם אתם" הוא הצביע על שלושתינו. "עדיין לא ברור לי איזה, אבל אני חושב שאני יודע איך- המטאור" הוא אמר.
זכרתי את הפלאשבאק על המטאוק שפגע בכדוה"א. "איך זה קשור אלינו? וממתי יש לי כוחות? אין לי כוחות! אני סתם עוד נערה רגילה!" מחיתי, הבנתי שאמרתי את זה בקול, לשמחתי נראה שהאחרים מבינים אותי. "המטאור.. הוא העניק לי את הכוח, הקרינה שלו גרמה לי לקבל את תוספת הכוח הזאת. בד"כ מקבלים אותה בDNA, כמו שאתם אולי קיבלתם.. אבל אני קיבלתי דרך המטאור. יש לי השערה..אולי רק השערה ש-" הוא אמר והיסס.
"שמה?" קרא ג'ייקוב. "שגם אתם קיבלתם כוח מהמטאור, בנוסף לDNA, קיבלתם גם מהמטאור. זה מה שאני חושב" סיכם ארג'ון.
אני עוד לא עיכלתי את זה כלכך, אז רק אמרתי "אוקיי. אפשר עכשיו לישון?".

נכנסתי לחדר של הבנות. הכל בלבל אותי, לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי כבר מי אני.. הרגשתי מבולבלת מאוד.
לפתע הרגשתי קול יללה, ואז ראיתי משהו שלא הבחנתי בו קודם- כלוב ובתוכו חתול קטן, אך לחתול היו שתי כנפיים, כנפיים כמו של פרפר. נבהלתי בהתחלה, ואז ראיתי כמה חמוד הוא. הוא ילל בשקט "מיאוצ', מיאוואווצ'".פתחתי את הכלוב והושטתי אליו את היד, הוא לא נשך ולא שרט. החזקתי אותו. גודלו היה קטן, כגודל כף ידי, ופרוותו הייתה לבנה, אילו כנפיו היו כחולות-תכולות, עיניו היו שחורות גדולות והיו נעוצות בי "אתה אחד הדברים החמודים ביותר שראיתי" מלמלתי.. רצתי אל חדר הבנים. לשמחתי כולם היו כבר לבושים. "אורג'ון אורג'ון" קראתי אליו, הצבעתי על החתול. הוא הסתכל עליי ואז על החתול, ואז שוב עליי ועל החתול.. הבנתי שהחתול הקטן נרדם לי על הכף יד. "כמה שהוא מתוק" אמרתי. "מצחיק שהוא לא נושך אותך או שורט, זה מה שהוא עושה בדרך כלל, בכל מקרה זה מר. סוויטן, הוא [B]היה[/B] חתול, עד שהמטאור גרם לקרינה אצל אמו, שהייתה בבעלות אחד האנשים, כשהוא נולד..ובכן, הוא היה די פגום. אז אימצתי אותו" הוא אמר ברכות, כאילו נזכר באיזה דבר טוב שקרה.
לא הזכרתי שהייתה לי חתולה פרסית בבית בשם קייטי, אבל הנחתי שזה לא חשוב עכשיו.
חזרתי לחדר שלי והנחתי את מר. סוויטן בכלוב, "שיהיו לך חלומות מתוקים מר סוויטן, וגם לך ג'ן גרובן" היא מלמלה לעצמה ואל מר סוויטן והלכה לישון.
[/spoiler][/QUOTE]

Like it:big_wink:

[QUOTE=Ash Is A Nub;1283144]אני ראיתי את סיפורייך, גם אם יהיה מקום ל4, הרביעי [B]ממש[/B] לא יהיה אתה



Like it:big_wink:[/QUOTE]

אני אשקיע ואתייעץ עם מי שמבין בקיצור אם יהיה מקום ל4 אני אשקיע

[quote=מאסטר ליאון;1283147]אני אשקיע ואתייעץ עם מי שמבין בקיצור אם יהיה מקום ל4 אני אשקיע[/quote]

אל תספים כאן עכשיו
תן ת"ב על הפרק החדש

כן הוא נהדר אבל אם יהיה מקום נוסף תוסיף אותי ואתן את כל הנשמה

אמרתי לך לא להספים!
זה לא נקרא ת"ב... תגיד מה היה טוב, מה לא טוב, מה הכי אהבת, הצעות לשיפור, הערות והשערות...

אין לי עכשו ופשוט אשקיע

[quote=מאסטר ליאון;1283153]אין לי עכשו ופשוט אשקיע[/quote]

אמרתי: "[size="7"][b][i][u]אל תספים[/u][/i][/b][/size]"!!!! זה כתוב שחור, מודגש, נטוי, עם קו תחתון, גדול, על לבן!!

טוב רק תזכור וכאן נגמר הויכוח

ה"וויכוח" "נגמר" לפני 3 תגובות, אתה פשוט נחוש להמשיך להגיב ולהספים~

לא הוא נגמר לפני אחת וזהו רגע איזה ויכוח?

די! אמרתי לך ל-ה-פ-ס-י-ק ל-ה-ס-פ-י-ם!!!!

כל הכבוד לכם חבר'ה! אתם משפרים יותר ויותר!