פוקימון - מחוז ג'ונין

יש אישור לפתיחת המשחק מ-LordAbizi

[B][U][SIZE="7"]פוקימון – מחוז ג'ונין[/SIZE][/U][/B]

[B][U][SIZE="5"]רקע[/SIZE][/U][/B]
בחמש השנים האחרונות עולם הפוקימונים רועש וגועש. נפוצו שמועות על עשרה מאמני פוקימונים ‏אדירים בעוצמתם, שאיחדו כוחות על מנת להגשים מטרה אחת נסתרת. ארגון זה החל לפעול רבות על ‏מנת להגשים את מטרתו, ועם הזמן דבק בו הכינוי 'האלים הקדושים'. עשרות מקרי התנקשות ‏התרחשו ברחבי מחוז ג'ונין, ונותרו חסרי פענוח לחלוטין. אנשים רבים בעלי השפעה בעולם הפוקימונים ‏נעלמים בזה אחר זה, מותירים את עולם חלש וחשוף למרותו של הארגון הסודי המתחזק עם הזמן. ‏לאחרונה אף נפוצו שמועות כי רולף מוגלר, אחד ממאמני האליט-פור האגדיים של המחוז, ראש מועצת ‏ליגת ג'ונין, ואחד האנשים החזקים בעולם – נהרג בקרב חסר רחמים מול ארבעה מאנשי הארגון 'האלים ‏הקדושים'.‏
ועם כל זאת, זהותם של עשרת המאמנים האלו נותרה עמומה כמעט לגמרי, וכך גם מטרתם האמיתית. ‏רק טיפות מועטות של מידע נמצאו לגבי מיקומם של עשרת המאמנים האלו, וכן לגבי זהותם. אולם כפי ‏שמסתמן כרגע, לא קיים כמעט אף מאמן בעולם המסוגל להתמודד מולם ומול הכוח האכזרי שהם אוחזים ‏בידם.‏
בתוך כל ההמולה הנוראית במחוז, מנסים האנשים הקטנים לשמור על קור רוח. מעטים לוקחים את ‏הסכנה ברצינות, ורובם ממשיכים בחייהם כרגיל. המסורת של ליגת הפוקימונים נמשכת כמו בכל שנה, ‏ומאות מאמני פוקימונים צעירים וחדשים מתחילים את המסע שלהם בימים הקרובים. בינהם נמצאים ‏גם אתם, מאמני הפוקימונים החדשים והצעירים של הכפר רומורה, המתכננים לצאת למסע במחוז ‏ולהשתתף בליגת הפוקימונים שתערך בתוך שנה מהיום. ‏

[B][U][SIZE="5"]מחוז ג'ונין[/SIZE][/U][/B]
[IMG]http://up353.siz.co.il/up1/em10yzmnm3mq.png[/IMG]
‏1 – הכפר רומורה. הכפר ההתחלתי שלכם. שם תקבלו את הפוקימון הראשון מהפרופסור. זהו בין ‏הכפרים הקטנים ביותר במחוז, אולם יש בו אחוזה ענקית של אדם עשיר ומסתורי שהחליט לבנות את ‏ביתו שם. את האחוזה ניתן לראות כמעט מכל מקום בכפר בשל גודלה ופארה.‏
‏2 – הכפר רוג'ין. זהו הכפר הקטן ביותר במחוז. כפר קטן שבו עוסקים רוב רובם של האנשים בחקלאות. ‏בכפר נמצא המכון הראשון.‏
‏3 – העיר רימאיה. העיר נמאת על פסגת ההר הגבוה ביותר במחוז. הפסגה תמיד מושלגת, והרבה ‏תיירים נוהרים לשם על מנת לגלוש ולנפוש בהרים. בעיר נמצא המכון השני.‏
‏4 – העיר פיירסיטי. עיר קטנה יחסית, אך מעניינת. מלבד המכון השלישי, אחד ממרכזי ‏הקרבות והתחרויות הגדולים בעולם נמצאים בו, ועשרות מאמנים באים אליו כדי להתאמן לקראת ליגת ‏הפוקימונים. בעיר ישנו גם נמל קטן, ממנו אפשר להשכיר סירה.‏
‏5 – העיירה סאנרוז. עיירת נופש מוכרת וידועה בכל העולם. במקום חופים מרהיבים, וחנויות אקזוטיות ‏עם פריטים אותם לא ניתן למצוא בשום מקום. בעיר נמצא המכון הרביעי.‏
‏6 – הכפר סטונפלייס. כפר קטן בו נמצא המכון החמישי. כמו כן, ישנו בית מקדש עתיק לכבוד שלושה ‏פוקימונים אגדיים, שעל פי האגדה מגנים על מחוז ג'ונין ועל התושבים שבו.‏
‏7 – העיר יורקר. העיר העשירה ביותר במחוז. למרות שבעיר אין מכון פוקימונים, היא ידועה בבית הספר ‏הגדול למאמנים. המקום עשוי מאוד לעזור לאלו הרוצים ללמד את הפוקימונים שלהם מתקפות חדשות, ‏טקטיקות לחימה, וכן לימודים פורמאליים אחרים.‏
‏8 – הכפר רויד. כפר קטן ורגוע השוכן לצד אגם גדול ויפהפה. בכפר נמצא המכון השישי.‏
‏9 – הכפר סייסוף. בנוסף למכון הפוקימונים השביעי, העיר כוללת בתוכה את המרכז לתעופה. במקטם ‏ניתן לשכור פוקימון מעופף שייקח אתכם למקומות שונים במחוז.‏
‏10 – העיר ואלורי. עיר הנמצאת בסמוך להר געש כבוי, באחד המקומות הצחיחים ביותר במחוז. בעיר ‏נמצא מכון הפוקימונים השמיני. זו עיר הקרובה ביותר לליגה, ולכן תמצאו שם בדרך כלל הרבה ‏מאמני פוקימונים חזקים המתכוננים לקראת התחרות הגדולה.‏
‏11 – עיר תחרויות הליגה, העיר יוג'ין. העיר נבנתה במיוחד בשביל תחרויות הליגה, ולכן ניתן להיכנס ‏אליה אך ורק אם השגתם את שמונה התגים של המחוז.

המקומות המצויינים הם המקומות העיקריים בהם תבקרו, אך ישנם עוד מקומות רבים מספור בהם ‏תבקרו במהלך המסע אותם ניתן לראות על המפה. כדי לגלות מה יש בכל מקום, עליכם לחקור לבדכם ‏ולגלות עם הזמן. ‏

[B][U][SIZE="5"]מכונות פוקימונים[/SIZE][/U][/B]
[IMG]http://up353.siz.co.il/up2/zfytzuh1megm.png[/IMG]
על מנת שתוכלו להכין את עצמכם לקרבות הגורליים מול מאמני המכון, נחשפו מולכם שמונת תגי המכון ‏מעל פי הסדר בו תילחמו מולם. המכון הראשון הוא התג השמאלי והאחרון הוא הימני. נצלו את הידע הזה בחוכמה.‏

[U][B][SIZE="5"]חנות[/SIZE][/B][/U]
בתחילת המסע שלכם תקבלו סכום התחלתי של 2000 דולר. כאשר תילחמו ותביסו מאמנים, תקבלו מהם כסף. כמו כן, אם תפסידו הכסף יילקח ממכם.
בכל עיר ישנה חנות שבה ניתן לקנות חפצים חשובים:
[IMG]http://up353.siz.co.il/up2/y2jrg2zmmzmo.png[/IMG]
אלו החפצים שיופיעו בכל חנות. ישנן חנויות בערים מסויימות שיתווספו אליהן עוד חפצים שאפשר לקנות.

[B][U][SIZE="5"]פוקימונים התחלתיים[/SIZE][/U][/B]
[IMG]http://up353.siz.co.il/up3/yldylzhzh2ho.png[/IMG]
[U]נאודיל[/U] – פוקימון תנין העשב. נאודילים ידועים ביחסם האדיש ובחוסר חיבתם לחברה. נאודילים נוהגים ‏להתבודד בתוך יערות, ורק בימים שמשיים חמים במיוחד הם יוצאים לעיני העולם. לסתותיהם חזקות ‏במיוחד, ופוקימון שייקלע בתוכם ככל הנראה לא יצליח לצאת.‏

[IMG]http://up353.siz.co.il/up2/l2hjznkrznth.png[/IMG]
[U]בארקינדל[/U] – פוקימון שועל האש. בארקינדלים מסתובבים בעיקר באזורי ההרים, ונוהגים לצוד ציפורים ‏קטנות. בארקינדל ידועים באופיים הקליל והאנרגטי, ובחביבותם היחסית לבני אדם. חוש הריח של ‏פוקימון זה חזק מאוד.‏

[IMG]http://up353.siz.co.il/up2/xmmj1zmygd5t.png[/IMG]
[U]וואטובר[/U] – פוקימון דובון המים. וואטובר נמצא בסמוך לאגמים גדולים, וניזון בעיקר מדגים קטנים. אוזניו ‏הזקופות של וואטובר יכולות לשמוע למרחקים גדולים. וואטוברים נוהגים להשתמש בדרך כלל בבועות ‏מים על מנת לתקוף את יריביהם.‏

[U][B][SIZE="5"]קרדיטים[/SIZE][/B][/U]
ל-PokePages מ-deviantart על המפה
ל-Hydrargirium, orohnpokemon, JESGRAD07, lydario, Giuli-91 מ-deviantart על הספרייטים.

[U][B][SIZE="5"]חוקים[/SIZE][/B][/U]
כל חוקי הפורום חלים כאן. כלומר, אין קללות, דאבל פוסטים למינהם, וכו'.
שאלות מיוחדות או בקשות לשלוח בהודעה פרטית.
אני לא יכול להכריח אתכם, אבל בבקשה, אם אתם לא מתכוונים להגיב הרבה זמן או שאתם פורשים מהמשחק - תודיעו לי.
חשוב לציין שלא יהיה שימוש בפוקימונים מוכרים, אלא אך ורק בפייקמונים.

[B][U][SIZE="5"]טופס הרשמה[/SIZE][/U][/B]
[U]שם[/U]: שיהיה שם אמריקאי ומקורי.‏
[U]גיל[/U]: 15-18
[U]רקע[/U]: שיהיה חמש שורות, משהו כזה, אין טעם ליותר מזה. אבל! חשוב מאוד לכלול בנוסף ‏לדברים הרגילים גם אסון כלשהו שקשור לארגון האלים הקדושים שאיכשהו קשור לדמות שלכם. תיהיו ‏מקוריים, תעשו לי טובה. אם אתם צריכים עזרה, אני יכול לעזור בהודעות פרטיות. אני לא אקבל אנשים ‏עם רקע רע...‏
[U]פוקימון התחלתי[/U]: לבחור אחד מתוך השלוש. לא ניתן לבחור באותו אחד פעמיים.

[B][U][SIZE="7"]Sharpedo[/SIZE][/U][/B]
[U]שם[/U]: דילן קלארק
[U]גיל[/U]:16‏‎
[U]רקע[/U]: דילן נולד וגר בכפר רומורה. מגיל צעיר היה רואה בטיוליו עם אביו את המאמנים הצעירים שהיו מתחילים את מסעם ויוצאים מהעיר. אביו של דילן, ששמו היה מקס, היה המפקח על השדות החקלאיים של הכפר. התפקיד דרש ממנו לבדוק שהחלקאיים מגדלים את היבול כראוי, ומספקים את האספקה הדרושה לחיי הכפר ולכפרים אחרים שייבאו את הפירות והירקות שגידלו בכפר רומורה.
בין היתר עליו היה להגן על השדות מפני פוקימונים מזיקים ולהרחיקם.
דילן אהב ללכת עם אביו ליערות שנמצאים ליד האזורים החקלאיים ולצפות בפוקימוני היער מנהלים את החיים שלהם. הוא אהב לצפות בהתנהגותם ולבחון אותם.
השנים עברו ודילן התבגר ורצה לצאת למסע הגדול במחוז ג'ונין. כשהגיע לגיל 16, אביו של דילן קיבל דיווחים על קבוצת אנשים המציתים אש ביבולים ושורפים אותם. האנשים היו לא מוכרים והיו לצידם פוקימונים רבי עוצמה שחיסלו כל מה שעמד בדרכם. אמו של מקס, קטיה, שהייתה המזכירה של אביו בעבודה הזעיקה את כוחות המשטרה וביחד עם תושבי הכפר והפוקימונים שלהם הם הצליחו להבריח את החבורה הרועשת. אך לא לפני שעשו נזק רב מאוד לשדות היבול.
מקס הסתובב בשדות החקלאות השרופים וצפה בחקלאים מנסים לשתול הכל מחדש כשלפתע ראה פוקימון ירוק וקטן שוכב בלי תזוזה. הפוקימון פקח עין והסתכל על דילן ומיד אחר כך עצם אותה. דילן קרא לאביו וביחד לקחו את הפוקימון למרכז הפוקימונים, וכעבור כמה ימים של טיפול הפוקימון שהתגלה בתור נאודיל. אותו נאודיל זיהה את דילן ומיד נוצר בינהם קשר מיוחד מאוד, נאודיל הרגיש שהוא חייב את חייו לדילן.
וכך, יומיים אחרי ההחלמה של נאודיל, דילן נפרד מהוריו שהיו עסוקים ביחד עם תושבי הכפר להחזיר את השדות החקלאיים ולשפץ את הכפר. ביחד שניהם התחילו את המסע שלהם במחוז ג'ונין. דילן תמיד רצה לדעת מי האנשים האלו היו, ואת זה הוא יצטרך לגלות לבד.
[U]חפצים[/U]: פוקידע, 2 פוקדורים, 1 ממתקים נדירים.
[U]כסף[/U]: 2500 דולר
[U]תגים[/U]:
[IMG]http://up353.siz.co.il/up1/fzwojlzjxdul.bmp[/IMG]
[U]פוקימונים[/U]: ‏
[IMG]http://i1258.photobucket.com/albums/ii532/lanvinlanvin11/5D005DC05D905D105DC05D905D905D305D505E80.png[/IMG]
אליבליידור
‏דחיפה - Tackle
‏נשיכה - Bite
‏מבט חודר - ‏Glare - המשתמש נועץ מבט חודר המשתק את היריב למספר שניות.
שאיבת מגה - Mega Drain
ציפורני ברזל - Metal Claw

[IMG]http://i1258.photobucket.com/albums/ii532/lanvinlanvin11/th_52fd1a3e.png[/IMG]
מגנפליי
‏דחיפה - Tackle
‏יריית פתיל - String Shot
‏משב רוח - Gust
‏אבקת שיתוק - Stun Spore
אבקת רעל - Poisonpowder
שאיבה - Absorb

[IMG]http://i1258.photobucket.com/albums/ii532/lanvinlanvin11/de7e9055.png[/IMG]
טריפוק
ניקור - Peck
‏‏מרדף - Pursuit - כאשר היריב מחליף פוקימון, המתקפה מאפשר לתקוף את הפוקימון תוך כדי
‏מתקפת כנף - Wing Attack
‏התגרות - Taunt - מונע מהיריב להשתמש במתקפות שאינן התקפיות.

[IMG]http://i1258.photobucket.com/albums/ii532/lanvinlanvin11/th_0c0e3b56.png[/IMG]
יוזלאק
‎ Tackle- דחיפה

[SIZE="6"][COLOR="Red"]----------------------------------------------------------[/COLOR][/SIZE]

[U][B][SIZE="7"]NivX10[/SIZE][/B][/U]
[U]שם[/U]: ג'וני אוסטינס‎
[U]גיל[/U]: 15 וחצי‎
[U]רקע[/U]: ג'וני נולד וחי מאז ומעולם במחוז ג'נין, בכפר הקטן והשקט רומורה. חייו של ג'וני מגיל צעיר היו ‏קשים, הוא חי בצילו של אחיו הגדול, מורטי.‏‎
ג'וני סבל מחוסר יחס ואהבה של הוריו, תמיד השקיעו והתעניינו במורטי, הזניחו את ג'וני ותמיד פקדו ‏עליו לשמור על שקט, שלא יקלקל את כבוד המשפחה.‏‎
אחיו היה מצטיין בלימודים, נגן פסנתר מחונן, קפטן נבחרת הבייסבול העירונית, מקובל מאוד, בעל ‏ביטחון, ומאמן חזק, הצלחה פנומנאלית ממש. לעומתו, ג'וני לא הצטיין בדבר, הוא היה דיי חלש וביישן, ‏והיה סובל מהצקות בבית הספר. הוא לא היה טוב בכלום פרט לנגינה במפוחית (שהייתה מקסימה).‏‎
ג'וני אהב פוקימונים, הוא נהג להתגנב מידי פעם אל השטח הפראי מחוץ לכפר יושב בצילו של עץ ומנגן ‏שירים נעימים במפוחית לפוקימונים הרבים. הוא נהנה להיות בחברתם של הפוקימונים, רק שם הוא ‏הרגיש שייך.‏‎
היחיד במשפחה שאהב את ג'וני וקיבל אותו כפי שהוא היה דווקה אחיו הגדול. היחיסים בניהם היו מאוד ‏חזקים,‏‎
הוא היחיד שגילה עניין במבחניו של ג'וני בבית הספר, היה מגן עליו מרחיק אותו מצרות, מדבר איתו ‏ומשתף אותו בחוויות, לוקח אותו לטיולים וצוחק איתו.‏‎
אך יום אחד, יום קודר ושחור שאותו ג'וני לא שכח, משהו קרה... זה היה יום שקט, ללא ציוצי ציפורים, ‏נשמעה דפיקה מפתיעה בדלת.‏‎
סגן ראש העיר ושני אנשים על הבית של משפחת אוסטינס עם ארון קבורה. אימו של ג'וני צרחה ואביו ‏היה נסער והמום, מורטי נרצח.‏‎
לפי בירורים הוא נרצח בידי שתיים מכנופיית "האלים ‏הקדושים".‏‎
ג'וני היה המום, כמעט והפסיק לנשום. בין רגע חלפו לו כל חייו והקשר שלו עם אחיו, היחיד שהבין אותו ‏באמת ועכשיו הוא איננו.‏‎
ג'וני גנב מכופת הוריו כסף, קנה ציוד, התאמן בכושר כדי להתחזק וברח מהבית במטרה לנקום בכנופייה ‏על רצח אחיו.‏
[U]חפצים[/U]: מפה, פוקידע, 3 פוקדורים, מחפש קרבות - מכשיר למציאת מאמני פוקימונים, מאובן צהוב, 2 מרפאים, 1 ממתק נדיר.
[U]כסף[/U]: 2400 דולר
[U]תגים[/U]:
[IMG]http://up353.siz.co.il/up1/fzwojlzjxdul.bmp[/IMG]
[U]פוקימונים[/U]: ‏
[IMG]http://i1258.photobucket.com/albums/ii532/lanvinlanvin11/ab28b921.png[/IMG]
פלוטובר
חבטה - Pound
‏בועות - Bubble
גלים על קוליים - Supersonic - יוצר גלים על-קוליים שמבלבלים את היריב
ערפל - Mist - יוצר ערפל שמפריע לראייה
‎קרן בועות - Bubblebeam
אגרופי שביט - Comet Punch
‏אקדח מים - Water Gun
אגרוף מים - Water Punch

[IMG]http://i1258.photobucket.com/albums/ii532/lanvinlanvin11/th_1d0973df.png[/IMG]
אלביוור
‏ניקור - Peck
‏התקפה מהירה - Quick Attack
‏מתקפת זעם - Fury Attack
‏מרדף - Pursuit - כאשר היריב מחליף פוקימון, המתקפה מאפשר לתקוף את הפוקימון תוך כדי ההחלפה
מתקפת כנף - Wing Attack
‏צוות כפול - Double Team

[IMG]http://i1258.photobucket.com/albums/ii532/lanvinlanvin11/30218453.png[/IMG]
נוגל
דחיפה - Tackle
‏סטירת - בוץ ‏Mud-slap
‏הגנת ברזל - Iron Defense
‏הפלה - Take Down
‏צליל מתכתי - Metal Sound
קבר אבנים - Rock Tomb

שמור

שם: אליס
גיל:15
רקע: אליס נולדה לזוג הורים יחסית עשירים, היא גרה על יד יער רחב יידים, יום-יום נהגה אליס לרדת אל היער-לטפס על עצים, לרוץ ולהתנדנד בין ענפים-דבר הגרם לה להיות מהירה וחזקה מאוד, אליס שיחקה כל הזמן עם פוקימוני היער, ואלו אהבו אותה מאוד, כל פוקימון אשר ראה אותה התקרב אליה במטרה לשחק איתה.
יום אחד, כאשר הלכה אליס ליער כהרגלה, היא ראתה שתי דמויות עטויות שחורים, היא התקרבה אליהן במטרה לשאול עם הלכו לאיבוד, דבר הקורה להרבה אנשים אשר נכנסים ליער מבלי להכיר אותו, אך כאשר התקרבה נרתעה אליס, זוג הדמויות עטויות השחורים החזיקו את חברתה של אליס, איקו-אשר הייתה מאולפת ביידיהם, ''יום יבוא ילדה.... ואנחנו שוב נפגש, ואת תגמרי בדיוק כמו חברתך, תמיד תזכרי כי את האלים הקדושים לא ניתן להביס''אמר אחד האנשים, ואז הם נעלמו בעננת עשן סגלגלה-ואיתם גם איקו.
מאותו יום החליטה אליס שהיא תנקום באלים הקדושים, לא משנה מה.
פוקימון התחלתי: בארקינדל

[U]ttrrtte[/U]
זה היה היום בו את אמורה לקבל את הפוקימון הראשון שלך, ולצאת למסע. הכפר רומורה מעולם לא היה שקט כל כך. החום והלחוץ הקיציים לא התאימו לעונה זו של השנה, וגרמה לתחושה מוזרה. הנשימות שלך היו מואצות ומדודות, והלכת על שביל האפר המוכר בין בתי הכפר שקירותיהם מתקלפים מיושן. אהבת את האווירה בכפר רומורה - את הירוק, את האנשים, את המורים בבית הספר, ואת הכיתות הקטנות שבהם כולם מכירים את כולם.
מעל כל הנוף הפסטורלי, הבטת בתמיהה ב'אחוזת יורק'. האחוזה התנשאה לגובה עצום, מתנשאת מעל כל המבנים האחרים של הכפר פי כמה וכמה. עיתורי זהב היו תבועים על גגותיה וקירותיה הלבנים, וחלונות עצומים שיקפו את אור השמש החזק. דלת ענקית מעץ כבד ניצבה במרכזו של המבנה, ותהית כיצד בכלל ניתן לפתוח אותה. לא היה איש בכל הכפר שידע למי שייכת האחוזה, אך היא תמיד הייתה שם, מבריקה ונוצצת, מתנשאת ולא מתאימה לנוף.
חלפת על פני האחוזה באדישות, והמשכת בדרכך. תוך דקות בודדות, היית בגינתו של פרופסור ארין פטרסון, ניצבת מול דלת עץ אלון. דפקת על הדלת מספר פעמים, אך איש לא פתח.

[u]שם[/u]: אנטוני
[u]גיל[/u]: 15
[u]רקע[/u]: אנטוני היה רק בן 10 באותו יום שבו חייו השתנו לנצח,אביו של אנטוני שימש שאחד מחברי המועצה המכובדים לשלום הפוקימונים והזכויות שלהם,נמצא חסר רוח חיים במשרדו וראיות רבות שנצגלו בזירה קישרו את מקרי הרצח לשאר המקרים וקישרו אותם לצוות המסתורי שעדיין זהותו לא התגלתה.
אמו של אנטוני הייתה שבורה,היא הייתה נוהגת לגדל פירות ופוקימונים אך זה נפסק עקב המקרה הנורא.
שאנטוני היה מנסה לדבר איתה היא תמיד ביקשה ממנו משהו אחד:
לא לצאת למסע הפוקימונין מחשש לחייו!
היום שאנטוני כבר בין 15 הוא החליט למלא את משאלתו הגדולה לצאת למסע פוקימונים ולמצוא את האחראיים לרצח אביו ולנקום בהם!
[u]פוקימון התחלתי[/u]: נאודיל

[U]Kayoger[/U]
זה היה היום בו את אמורה לקבל את הפוקימון הראשון שלך, ולצאת למסע. הכפר רומורה מעולם לא היה שקט כל כך. החום והלחוץ הקיציים לא התאימו לעונה זו של השנה, וגרמה לתחושה מוזרה. הנשימות שלך היו מואצות ומדודות, והלכת על שביל האפר המוכר בין בתי הכפר שקירותיהם מתקלפים מיושן. אהבת את האווירה בכפר רומורה - את הירוק, את האנשים, את המורים בבית הספר, ואת הכיתות הקטנות שבהם כולם מכירים את כולם.
מעל כל הנוף הפסטורלי, הבטת בתמיהה ב'אחוזת יורק'. האחוזה התנשאה לגובה עצום, מתנשאת מעל כל המבנים האחרים של הכפר פי כמה וכמה. עיתורי זהב היו תבועים על גגותיה וקירותיה הלבנים, וחלונות עצומים שיקפו את אור השמש החזק. דלת ענקית מעץ כבד ניצבה במרכזו של המבנה, ותהית כיצד בכלל ניתן לפתוח אותה. לא היה איש בכל הכפר שידע למי שייכת האחוזה, אך היא תמיד הייתה שם, מבריקה ונוצצת, מתנשאת ולא מתאימה לנוף.
חלפת על פני האחוזה באדישות, והמשכת בדרכך. תוך דקות בודדות, היית בגינתו של פרופסור ארין פטרסון. אך משהו היה מוזר במחזה שראית. דלת עץ האלון של ביתו הייתה מרוסקת לחלוטין על האדמה, כאילו מישהו פרץ אותה בכוח. חשש התמלא בך, אך עם זאת גם גברה סקרנותך.

[quote=Balenciaga;1291199][U]Kayoger[/U]
זה היה היום בו אתה אמוה לקבל את הפוקימון הראשון שלך, ולצאת למסע. הכפר רומורה מעולם לא היה שקט כל כך. החום והלחוץ הקיציים לא התאימו לעונה זו של השנה, וגרמה לתחושה מוזרה. הנשימות שלך היו מואצות ומדודות, והלכת על שביל האפר המוכר בין בתי הכפר שקירותיהם מתקלפים מיושן. אהבת את האווירה בכפר רומורה - את הירוק, את האנשים, את המורים בבית הספר, ואת הכיתות הקטנות שבהם כולם מכירים את כולם.
מעל כל הנוף הפסטורלי, הבטת בתמיהה ב'אחוזת יורק'. האחוזה התנשאה לגובה עצום, מתנשאת מעל כל המבנים האחרים של הכפר פי כמה וכמה. עיתורי זהב היו תבועים על גגותיה וקירותיה הלבנים, וחלונות עצומים שיקפו את אור השמש החזק. דלת ענקית מעץ כבד ניצבה במרכזו של המבנה, ותהית כיצד בכלל ניתן לפתוח אותה. לא היה איש בכל הכפר שידע למי שייכת האחוזה, אך היא תמיד הייתה שם, מבריקה ונוצצת, מתנשאת ולא מתאימה לנוף.
חלפת על פני האחוזה באדישות, והמשכת בדרכך. תוך דקות בודדות, היית בגינתו של פרופסור ארין פטרסון. אך משהו היה מוזר במחזה שראית. דלת עץ האלון של ביתו הייתה מרוסקת לחלוטין על האדמה, כאילו מישהו פרץ אותה בכוח. חשש התמלא בך, אך עם זאת גם גברה סקרנותך.[/quote]
'מעניין מה קרה כאן' אחשוב לעצמי בחשש "בוא נבדוק" אמלמל לעצמי בס'רנות גוברת מרגע לרגע תוך כדי שאני מדלג מעל דלת העץ ומסתכל לתוך ביתו

[U]Kayoger[/U]
אתה נכנס אט אט אל תוך הבית, ומביט סביבך בחשדנות.הבית נראה ככל בית רגיל, וכלל לא כמו מעבדה כפי שתיארת לעצמך שאמור להיות. ניסית לדלות פרטים על מה שקרה מהתבוננות על הסביבה, אך מלבד הדלת המרוסקת על הרצפה הכל נראה כשורה. לפתע שמעת מהקומה מעליך צעדים וקולות לא ברורים. לא ידעת של מי הקולות, אבל זה בפירוש לא היה הקול המוכר של הפרופסור.

[QUOTE=Balenciaga;1291157][U]ttrrtte[/U]
זה היה היום בו את אמורה לקבל את הפוקימון הראשון שלך, ולצאת למסע. הכפר רומורה מעולם לא היה שקט כל כך. החום והלחוץ הקיציים לא התאימו לעונה זו של השנה, וגרמה לתחושה מוזרה. הנשימות שלך היו מואצות ומדודות, והלכת על שביל האפר המוכר בין בתי הכפר שקירותיהם מתקלפים מיושן. אהבת את האווירה בכפר רומורה - את הירוק, את האנשים, את המורים בבית הספר, ואת הכיתות הקטנות שבהם כולם מכירים את כולם.
מעל כל הנוף הפסטורלי, הבטת בתמיהה ב'אחוזת יורק'. האחוזה התנשאה לגובה עצום, מתנשאת מעל כל המבנים האחרים של הכפר פי כמה וכמה. עיתורי זהב היו תבועים על גגותיה וקירותיה הלבנים, וחלונות עצומים שיקפו את אור השמש החזק. דלת ענקית מעץ כבד ניצבה במרכזו של המבנה, ותהית כיצד בכלל ניתן לפתוח אותה. לא היה איש בכל הכפר שידע למי שייכת האחוזה, אך היא תמיד הייתה שם, מבריקה ונוצצת, מתנשאת ולא מתאימה לנוף.
חלפת על פני האחוזה באדישות, והמשכת בדרכך. תוך דקות בודדות, היית בגינתו של פרופסור ארין פטרסון, ניצבת מול דלת עץ אלון. דפקת על הדלת מספר פעמים, אך איש לא פתח.[/QUOTE]

אני אוכל לפגוש שחקנים אחרים?
____________________
''אומ..מוזר.. מעניין למה איש לא פותח'' אמלמל לעצמי, אדפוק עוד פעם אחת אחרונה על דלת עץ האלון, לאחר מכן, אלך סביב ביתו של פרופסור ארין, בתקווה למצא חלון שדרכו אוכל לראות עם יש מישהו בבית, עם [B]יש[/B] חלון, אביט דרכו בתקווה לגלות מה קורה, עם [B]אין[/B] חלון, אתיישב על מדשאת הגינה של הפורופסור בתקווה רבה שמישהו יבוא לשם

[quote=Balenciaga;1291207][U]Kayoger[/U]
אתה נכנס אט אט אל תוך הבית, ומביט סביבך בחשדנות.הבית נראה ככל בית רגיל, וכלל לא כמו מעבדה כפי שתיארת לעצמך שאמור להיות. ניסית לדלות פרטים על מה שקרה מהתבוננות על הסביבה, אך מלבד הדלת המרוסקת על הרצפה הכל נראה כשורה. לפתע שמעת מהקומה מעליך צעדים וקולות לא ברורים. לא ידעת של מי הקולות, אבל זה בפירוש לא היה הקול המוכר של הפרופסור.[/quote]

'עליי לבדוק את העניין הזה לעומק!' אחשוב לעצמי בשביל לא להשמיע קול או רעש ואתחיל לטפס לקומה השנייה בשקט בשביל שלא ישמעו אותי מגיע 'אני עומד להגיע לשורש העניין'

שם: דארן שאן
גיל: 17
רקע: הוא נולד למשפחה ממוצעת בעלת 2 ילדים. אחיו היה גדול ממנו ב12 שנה, ואחיו הפך להיות אחד המאמנים הכי טובים בעולם. הוא ניצח את הליגה, והוא גם השפיע על עולם הפוקימונים רבות. כשדארן היה בן 14, אחיו מת מהתנקשות, שבה היו מעורבים 2 אנשי ה'אלים הקדושים'. דארן החליט לנקום בהם ולהפוך למאמן פוקימונים הכי טוב. הוא שמח כל כך כאשר הגיע היום שבו בוא בתחיל את מסעו.
פוקימון התחלתי: וואטובר

[U]ttrrtte[/U]
אפשר לנסות את הקטע של לפגוש שחקנים אחרים מתישהו... אבל יש לי תחושה שזה מאוד מאוד יאט את המשחק. נראה כבר בהמשך (:
-----------
את דופקת פעם נוספת, אך לשווא. אף אחד לא עונה. את הולכת לצידו האחורי של הבית, ורואה חלון גדול דרכו ניתן לראות את פנים הבית בבירור. את מתבוננת היטב, ולפתע רואה תנועה של אדם שאינך מכירה - אדם כבן שלושים בערך, לבוש חליפה שחורה לגמרי, התהלך בבית תוך שהוא עוצר ומחטט בין מגירות שונות. שיערו של האיש היה שחור לחלוטין, ותווי פניו נוקשים. כל מגירה שפתח הוא רוקן את חולתה, והיה ברור לגמרי שהוא מחפש משהו ספציפי.

[U]Kayoger[/U]
אתה מטפס מדרגה מדרגה אל עבר הקומה השנייה, מנסה להישאר כמה שיותר שקט. אתה עולה בחשש, לא מבין איך הצלחת לעזור אומץ להגיע עד לשלב זה של המדרגות. כשאתה מגיע לקומה השנייה, אתה רואה פוקימון קטן בעל גוף אנושי מעט. הפוקימון חיטט בפח קטן שהה מוצב בפנה, ולא שם לב אליך. זיהית אותו כהארוק, פוקימון הלחימה.
[IMG]http://www.up2me.co.il/images/45358254.png[/IMG]

[U]YoDude[/U]
מצטער, אבל לא נראה לי שמישהו יכול למות מנקנקיה וספר של שייקספיר. לא התקבלת...

סתם עשיתי את זה לצחוק... אני יכול לערוך את זה.

[QUOTE=Balenciaga;1291241][U]ttrrtte[/U]
אפשר לנסות את הקטע של לפגוש שחקנים אחרים מתישהו... אבל יש לי תחושה שזה מאוד מאוד יאט את המשחק. נראה כבר בהמשך (:
-----------
את דופקת פעם נוספת, אך לשווא. אף אחד לא עונה. את הולכת לצידו האחורי של הבית, ורואה חלון גדול דרכו ניתן לראות את פנים הבית בבירור. את מתבוננת היטב, ולפתע רואה תנועה של אדם שאינך מכירה - אדם כבן שלושים בערך, לבוש חליפה שחורה לגמרי, התהלך בבית תוך שהוא עוצר ומחטט בין מגירות שונות. שיערו של האיש היה שחור לחלוטין, ותווי פניו נוקשים. כל מגירה שפתח הוא רוקן את חולתה, והיה ברור לגמרי שהוא מחפש משהו ספציפי.

'טוב...זה לא הדבר החכם ביותר שיש...אבל מעולם לא הצטיינתי בחשיבה על טקטיקות' אחשוב לעצמי ואז אצעק תוך כדי דפיקה על החלון, ''היי אתה, גנב! צא משם מיד! או שתשלם על זה!'', אביט באיש ואחשוב 'זו הייתה טעות...', אמשיך להביט בוא בציפייה לתגובתו

[quote=Balenciaga;1291241]
[U]Kayoger[/U]
אתה מטפס מדרגה מדרגה אל עבר הקומה השנייה, מנסה להישאר כמה שיותר שקט. אתה עולה בחשש, לא מבין איך הצלחת לעזור אומץ להגיע עד לשלב זה של המדרגות. כשאתה מגיע לקומה השנייה, אתה רואה פוקימון קטן בעל גוף אנושי מעט. הפוקימון חיטט בפח קטן שהה מוצב בפנה, ולא שם לב אליך. זיהית אותו כהארוק, פוקימון הלחימה.
[IMG]http://www.up2me.co.il/images/45358254.png[/IMG]
[/quote]

'מוזר מאוד' אתחיל שוב פעם לחפור לעצמי בראש 'מה לפוקימון לחימה כמו כהארוק לחפש בתוך פח?' אתחיל להתקדם לפוקימון הקטן בשקט בשקט כדי לבדוק אם יש עוד פוקימון או האדם באזור בזמן שמד ההתרגשות והפחד שבלבי עולה

[U]ttrrtte[/U]
האיש הפנה את פניו אלייך, וזיק קטן של בהלה ניצת על פניו וכבה מיד. הוא התיישר במקומו, עוזב את החפצים בהם התעסק, והביט בך בקרירות.
"אני לא גנב. אני רק לוקח את מה ששייך לי." הוא אומר לך בקרירות. "הסתלקי מפה, אם את לא רוצה להיפגע."
האיש התקרב אל החלון באיטיות, ושלף פוקדור מכיסו.

[U]Kayoger[/U]
אתה פונה להמשיך לחקור סביבך, אבל לפתע, פוקימון הלחימה הקטן, שם לב אליך. הארוק קופץ מהפח, מפיל אותו על הרצפה, ונראה עצבני במיוחד. הוא מתחיל להתקרב אליך, תוך שהוא מצמיד אותך לפינת החדר. אתה מביט סביבך, מנסה לחשוב מה אתה יכול לעשות כדי להתחמק מהפוקימון התוקפני.

[quote=Balenciaga;1291289]
[U]Kayoger[/U]
אתה פונה להמשיך לחקור סביבך, אבל לפתע, פוקימון הלחימה הקטן, שם לב אליך. הארוק קופץ מהפח, מפיל אותו על הרצפה, ונראה עצבני במיוחד. הוא מתחיל להתקרב אליך, תוך שהוא מצמיד אותך לפינת החדר. אתה מביט סביבך, מנסה לחשוב מה אתה יכול לעשות כדי להתחמק מהפוקימון התוקפני.[/quote]

'קדימה מוח תתחיל להעלות רעיונות!' אחשוב לעצמי בעצבים "היי הארוק תראה!" אגיד להארוק ואצביע לכיוון הנגדי שלו "יש שם פוקימון מכוער יותר ממך!" אמשיך ואתחיל לרוץ לכיוון היציאה מהבית בפחד רב

[QUOTE=Balenciaga;1291289][U]ttrrtte[/U]
האיש הפנה את פניו אלייך, וזיק קטן של בהלה ניצת על פניו וכבה מיד. הוא התיישר במקומו, עוזב את החפצים בהם התעסק, והביט בך בקרירות.
"אני לא גנב. אני רק לוקח את מה ששייך לי." הוא אומר לך בקרירות. "הסתלקי מפה, אם את לא רוצה להיפגע."
האיש התקרב אל החלון באיטיות, ושלף פוקדור מכיסו.


'אומ...פוקימון מעולם לא פגע בי וגם לא יפגע' אחשוב לעצמי, אומר לאיש בפנים קפואות-מלגלגות ''אתה חושב שתוציא פוקדור ואני אברח מפה?, אני אוהבת פוקימונים אין לי בעיה, אני חושבת-שאתה צריך לעוף מפה ולא-אקרא למשטרה'', אומר לאיש במבט קר וביהירות מופרזת, ''קדימה עוף מפה כל עוד אתה יכול, או שאקרא למשטרה, ותאמין לי-אתה לא רוצה שזה יקרה''

שם: דארן שאן
גיל: 17
רקע: הוא נולד למשפחה ממוצעת בעלת 2 ילדים. אחיו היה גדול ממנו ב12 שנה, ואחיו הפך להיות אחד המאמנים הכי טובים בעולם. הוא ניצח את הליגה, והוא גם השפיע על עולם הפוקימונים רבות. כשדארן היה בן 14, אחיו מת מהתנקשות, שבה היו מעורבים 2 אנשי ה'אלים הקדושים'. דארן החליט לנקום בהם ולהפוך למאמן פוקימונים הכי טוב. הוא שמח כל כך כאשר הגיע היום שבו בוא בתחיל את מסעו.
פוקימון התחלתי: וואטובר

[u]שם[/u]: ג'וני אוסטינס.
[u]גיל[/u]: 15 וחצי.
[u]רקע[/u]: ג'וני נולד וחיי מאז ומעולם במחוז ג'נין, בכפר הקטן והשקט רומורה. חייו של ג'וני מגיל צעיר היו קשים, הוא חיי בצילו של אחיו הגדול, מורטי.
ג'וני סבל מחוסר יחס ואהבה של הוריו, תמיד השקיעו והתעניינו במורטי, הזניחו את ג'וני ותמיד פקדו עליו לשמור על שקט. שלא יקלקל את כבוד המשפחה.
אחיו היה מצטיין בלימודים, נגן פסנתר מחונן, קפטן נבחרת הבייסבול העירונית, מקובל מאוד, בעל ביטחון, ומאמן חזק... הצלחה פנומנאלית ממש.
ולעומתו ג'וני לא הצטיין בדבר, הוא היה דיי חלש וביישן והיה סובל מהצקות בבית הספר, לא טוב בכלום פרט לנגינה במפוחית (שהייתה מקסימה).
ג'וני אהב פוקימונים, הוא נהג להתגנב מידי פעם אל השטח הפראי מחוץ לכפר יושב בצילו של עץ ומנגן שירים נעימים במפוחית לפוקימונים הרבים.
הוא נהנה להיות בחברתם של הפוקימונים, רק שם הוא הרגיש שייך!
היחיד במשפחה שאהב את ג'וני וקיבל אותו כפי שהוא היה דווקה אחיו הגדול, היחיסים בניהם היו מאוד חזקים.
הוא היחיד שגילה עניין במבחניו של ג'וני בבית הספר, היה מגן עליו מרחיק אותו מצרות, מדבר איתו ומשתף אותו בחוויות, לוקח אותו לטיולים וצוחק איתו!
אך יום אחד, יום קודר ושחור שאותו ג'וני לא אשכח, משהו קרה... זה היה יום שקט, ללא ציוצי ציפורים, נשמעה דפיקה מפתיעה בדלת.
סגן ראש העיר ושני אנשים על הבית של משפחת אוסטינס עם ארון קבורה. אימו של ג'וני צרחה ואביו היה נסער והמום, מורטי נרצח!
לפי בירורים הוא נרצח בידי שתיים מכנופיית "האלים ‏הקדושים".
ג'וני היה המום, כמעט והפסיק לנשום. בין רגע חלפו לו כל חייו והקשר שלו עם אחיו, היחיד שהבין אותו באמת ועכשיו הוא איננו!
ג'וני גנב מכופת הוריו כסף, קנה ציוד, התאמן בכושר כדי להתחזק וברח מהבית במטרה לנקום בכנופייה על רצח אחיו...
[u]פוקימון התחלתי[/u]: וואטובר.
[u]הערות[/u]: [b]מצטער שהקרע היה ארוך מידי...[/b] מקווה שתקרא כי הוא מושקע :)

[U]Kayoger[/U]
אתה מתחיל לרוץ לכיוון היציאה, יורד במדרגות שלוש-שלוש, מתנשם ומתנשם בכבדות. ולפתע, אתה מתנגש בדמות שהפתיעה אותך. המכה מהממת אותך, ואתה נופל לאחור. בטישטוש רב אתה מתבונן על הדמות בה פגעת. זה היה הפרופסור ארין פטרסון. פטרסון היה איש שמן ומשופם, וחלש למראה. הוא כבר מזמן עבר את גיל שבעים, אך בכל זאת התמיד ‏בעבודתו ונשאר להיות הפרופסור הראשי של מחוז ג'ונין. פשמו היה לבן, עבה וארוך, וראשו היה קרחתי ‏ומבריק. הוא נראה עייף ומיוזע, ונאחז במקל ההליכה שלו.‏
"יש לך מזל שלא שברת אותי." הוא אומר לך בגיחוך. אין לך מושג איך הוא הצליח להישאר עומד בעוד אתה התרסקת על הרצפה. "אפשר להבין מה הבהלה הגדולה?"

[U]ttrrtte[/U]
האיש גיחך. "פוקימונים אוהבים אותך את חושבת? גם כשהם תוקפים את חושבת שהם אוהבים אותך?" הוא שאל אותך בפנים חתומות.
האיש בחליפה טיפס מהחלון, ויצא בקפיצה. הוא נחת מולך, והפוקדור שבידו נפתח לרווחה. "צא באשיפ!" הוא קרא, ואור אדום בוהק נחת על הרצפה. האור נעלם, ופוקימון צימרי ושחור הופיע על הדשא ממולך, כשאת חסרת הגנה לחלוטין.
[IMG]http://www.up2me.co.il/images/68908170.png[/IMG]

[U]NivX10[/U]
רקע מצויין!
אגב, הגבתי לך להודעה הפרטית, מקווה שתקבל בהבנה.
---
אור השמש החזק מסנוור ראתכם, וריח עצי האפרסק והשזיף מיפים את חושכים. הכפר מעולם לא היה ‏נינוח יותר בזיכרונותיכם, ועשרות אנשים התהלכו בשלווה ממקום למקום, חיים את חייהם. זה היה היום ‏הגדול שלך, היום בו תקבל את הפוקימון הראשון ותיצא למסע אל עבר הלא נודע. ההתרגשות געשה ‏בדמך, והחששות לא הרפו ממך. ההליכה לכיוון ביתו של הפרופסור הייתה איטית, ותיק המסע שלך ‏הכביד על גבך. היה לך קשה לאסוף את כל החפצים הדרושים למסע, לא היה מי שיממן לך אותם ‏מלבדך.‏
מעל ראשך עמדה האחזת בלנסיג, האחוזה שנבנתה בכפר רומורה לפני חמש עשרה שנה בדיוק. ‏האחוזה הייתה מפוארת, חלונותיה גדולים ונוצצים, והיא נראתה ממרחק של קילומטרים בשל גודלה ‏העצום והצבעוניות החזקה שלה. גגותיה היו צבועים בעיטורי זהב, ודלתות העץ היו כה עצומות, שתהית ‏בראשך כיצד הם בכלל יכולים להיפתח. אין איש בכל הכפר שיודע למי שייכת האחוזה, אולם היא תמיד ‏הייתה שם בזיכרונות הילדות שלך, כמו צלקת על העבר. ‏
המשכת ללכת, חולף על פני הקירות השיש הענקיים של האחוזה, כשלפתע נעמדו מולך שני דמויות ‏מוזרות – האחד היה הפרופסור ארין פטרסון. הפרופסור היה איש שמן ומשופם, וחלש למראה. הוא כבר ‏מזמן עבר את גיל שבעים, אך בכל זאת התמיד בעבודתו ונשאר להיות הפרופסור הראשי של מחוז ג'ונין. ‏פשמו היה לבן, עבה וארוך, וראשו היה קרחתי ומבריק. הוא נראה עייף ומיוזע, ונאחז במקל ההליכה ‏שלו. מולו, נעמד איש אותו לא זיהית, אך לפי תנועות הגוף התוקפניות שלו, הבנת שהוא לא אדם חיובי. ‏האיש לבש חליפה שחורה לגמרי, ועיניו נצצו באיום. על פניו היו זיפים, והוא נראה כבן שלושים וחמש ‏לכל היותר. בין שיערותיו השחורות היו מעט שערות לבנות.‏

[quote=Balenciaga;1291966][U]Kayoger[/U]
אתה מתחיל לרוץ לכיוון היציאה, יורד במדרגות שלוש-שלוש, מתנשם ומתנשם בכבדות. ולפתע, אתה מתנגש בדמות שהפתיעה אותך. המכה מהממת אותך, ואתה נופל לאחור. בטישטוש רב אתה מתבונן על הדמות בה פגעת. זה היה הפרופסור ארין פטרסון. פטרסון היה איש שמן ומשופם, וחלש למראה. הוא כבר מזמן עבר את גיל שבעים, אך בכל זאת התמיד ‏בעבודתו ונשאר להיות הפרופסור הראשי של מחוז ג'ונין. פשמו היה לבן, עבה וארוך, וראשו היה קרחתי ‏ומבריק. הוא נראה עייף ומיוזע, ונאחז במקל ההליכה שלו.‏
"יש לך מזל שלא שברת אותי." הוא אומר לך בגיחוך. אין לך מושג איך הוא הצליח להישאר עומד בעוד אתה התרסקת על הרצפה. "אפשר להבין מה הבהלה הגדולה?"
[/quote]
"זה פוקימון מטורף למעלה שהפחיד אותי עד מוות!" אגיד לפרופסור בפחד ובאימה ואצביע לכיוון המדרגות.
"אל תעלה למעלה זה מסוכן מידי!" אמשיך לאגיד לפקופסור ואתחיל להסדיר את הנשימה

[U]ttrrtte[/U]
האיש גיחך. "פוקימונים אוהבים אותך את חושבת? גם כשהם תוקפים את חושבת שהם אוהבים אותך?" הוא שאל אותך בפנים חתומות.
האיש בחליפה טיפס מהחלון, ויצא בקפיצה. הוא נחת מולך, והפוקדור שבידו נפתח לרווחה. "צא באשיפ!" הוא קרא, ואור אדום בוהק נחת על הרצפה. האור נעלם, ופוקימון צימרי ושחור הופיע על הדשא ממולך, כשאת חסרת הגנה לחלוטין.
[IMG]http://www.up2me.co.il/images/68908170.png[/IMG]

'שיחקתי עם פוקימונים אלפי פעם ביער..וגם נלחמתי בהם' חשבתי במוחי, הבטתי באיש, לפרגע חששות חדרו לליבי אך מיד סילקתי אותם, הבטתי באיש ואמרתי ''לך על זה'', הבטתי בוא באומץ וחשבתי, ''ברגע שבאשיפ יתקוף אקפוץ הצידה בחמיקה'

[quote=Balenciaga;1291966]
[B][U]NivX10[/U][/B]
רקע מצויין!
אגב, הגבתי לך להודעה הפרטית, מקווה שתקבל בהבנה.
---
אור השמש החזק מסנוור ראתכם, וריח עצי האפרסק והשזיף מיפים את חושכים. הכפר מעולם לא היה ‏נינוח יותר בזיכרונותיכם, ועשרות אנשים התהלכו בשלווה ממקום למקום, חיים את חייהם. זה היה היום ‏הגדול שלך, היום בו תקבל את הפוקימון הראשון ותיצא למסע אל עבר הלא נודע. ההתרגשות געשה ‏בדמך, והחששות לא הרפו ממך. ההליכה לכיוון ביתו של הפרופסור הייתה איטית, ותיק המסע שלך ‏הכביד על גבך. היה לך קשה לאסוף את כל החפצים הדרושים למסע, לא היה מי שיממן לך אותם ‏מלבדך.‏
מעל ראשך עמדה האחזת בלנסיג, האחוזה שנבנתה בכפר רומורה לפני חמש עשרה שנה בדיוק. ‏האחוזה הייתה מפוארת, חלונותיה גדולים ונוצצים, והיא נראתה ממרחק של קילומטרים בשל גודלה ‏העצום והצבעוניות החזקה שלה. גגותיה היו צבועים בעיטורי זהב, ודלתות העץ היו כה עצומות, שתהית ‏בראשך כיצד הם בכלל יכולים להיפתח. אין איש בכל הכפר שיודע למי שייכת האחוזה, אולם היא תמיד ‏הייתה שם בזיכרונות הילדות שלך, כמו צלקת על העבר. ‏
המשכת ללכת, חולף על פני הקירות השיש הענקיים של האחוזה, כשלפתע נעמדו מולך שני דמויות ‏מוזרות – האחד היה הפרופסור ארין פטרסון. הפרופסור היה איש שמן ומשופם, וחלש למראה. הוא כבר ‏מזמן עבר את גיל שבעים, אך בכל זאת התמיד בעבודתו ונשאר להיות הפרופסור הראשי של מחוז ג'ונין. ‏פשמו היה לבן, עבה וארוך, וראשו היה קרחתי ומבריק. הוא נראה עייף ומיוזע, ונאחז במקל ההליכה ‏שלו. מולו, נעמד איש אותו לא זיהית, אך לפי תנועות הגוף התוקפניות שלו, הבנת שהוא לא אדם חיובי. ‏האיש לבש חליפה שחורה לגמרי, ועיניו נצצו באיום. על פניו היו זיפים, והוא נראה כבן שלושים וחמש ‏לכל היותר. בין שיערותיו השחורות היו מעט שערות לבנות.‏[/quote]
"שלום לכם!" אומר בחיוך מהוסס...
ואז עם גירוד קל בעורף אציג את עצמי ואומר "אגב, שחכתי להציג את עצמי, שמי ג'וני אוסטינס ובאתי לכן לקבל את הפוקימון הראשון שלי!"
אצביע על המבוגר שבהם ואומר "אני מזהה אותך, אתה בטח הפרופסור" ואוסיף לפנות לאדם שלידו "נעים מאוד, אך מי אתה?"

[U]Kayoger[/U]
פ"פוקימון מסוכן?" ציחקק הפרופסור. "זה בטח שוב הארוק הזה. שוב פעם איחרתי בהגשת האוכל לפוקימונים... זה קורה לעיתים נדירות, אבל כשזה קורה הארוק הזה פשוט משתגע ופורץ לבית. זה קורה כל פעם מחדש. דווקא אולי חיובי מאוד שהוא פרץ אליי הביתה עכשיו, כי תיהיה לך הזדמנות מצויינת לסלק אותו." הוא רמז לך. "אם אינני טועה, שלחת לי כי אתה מעוניין לבחור בנאודיל, לא כך?" הוא שאל, והוציא מכיסו פוקדור קטן ומבריק שעלה ירוק חרוט עליו. הכדור היה מונח בידו, מוגש מול פניך ההמומות. "נו, למה אתה מחכה?"

[U]ttrrtte[/U]
"ילדה נחושה..." אמר האיש בהירהור, אך פניו נותרו חתומות ורציניות. "באשיפ, מתקפת דחיפה!" הוא פקד לפוקימון הכיבשה שלו.
באשיפ החל לרוץ לכיוונך, מכוון את קרניו כלפייך.
הכנת את עצמך להתחמקות, דרוכה ומיומנת. וממש שניה לפני שהפוקימון פגע בך, באשיפ הועף הצידה על ידי פוקימון קטנטן שפרוותו חצי בז' וחצי אדומה. זה היה בארקינדל, פוקימון שועל האש. לצידך נעמד הפרופסור ארין פטרסון. הפרופסור היה איש שמן ומשופם, וחלש למראה. הוא כבר ‏מזמן עבר את גיל שבעים, אך בכל זאת התמיד בעבודתו ונשאר להיות הפרופסור הראשי של מחוז ג'ונין. ‏פשמו היה לבן, עבה וארוך, וראשו היה קרחתי ומבריק. הוא נראה עייף ומיוזע, ונאחז במקל ההליכה ‏שלו.
"מצב מעניין יש לנו פה." הוא אמר ברצינות. "את אליס, נכון? בואי נראה מה היכולות שלך. נסי לקחת שליטה על בארקינדל, ותילחמי נגד הבאשיפ הזה."

[U]NivX10[/U]
שני האנשים הביטו בך בלי להניד עפעף.
"ג'וני, זה לא בדיוק הזמן הכי מתאים. תישאר מאחוריי." אמר לך הפרופסור ברצינות. "האיש שאתה רואה מולך עכשיו הוא לא שוחר שלום. הוא מסוכן מאוד."
האיש בעל החליפה השחורה שלף פוקדור מכיסו, עיניו נצצו בחלקלקות. "אתה ג'וני אוסטינס? האח של ההוא... מלפני כמה שנים. ההוא שהרגנו." הוא אמר.

[quote=Balenciaga;1292002]
[U]NivX10[/U]
שני האנשים הביטו בך בלי להניד עפעף.
"ג'וני, זה לא בדיוק הזמן הכי מתאים. תישאר מאחוריי." אמר לך הפרופסור ברצינות. "האיש שאתה רואה מולך עכשיו הוא לא שוחר שלום. הוא מסוכן מאוד."
האיש בעל החליפה השחורה שלף פוקדור מכיסו, עיניו נצצו בחלקלקות. "אתה ג'וני אוסטינס? האח של ההוא... מלפני כמה שנים. ההוא שהרגנו." הוא אמר.[/quote]
באותו רגע בוא יגיד האיש המסתורי את דבריו אעמוד בתדהמה!
מבלי להתייחס כלל לדברי הפרופסור, מלא כעס וזעם אומר "אתם, אתה מהכנופייה שרצחה את מורטי?!?" בגוף רועד מכעס ארוץ אל האיש.
בצרחות של "אני אהרוג אותך... אתה תשלם... אתה תסבול!" אנסה להכות אותו ואף אחפש בעיניי במבט לא רגוע משהו חד כדי להרוג או לפחות לפצוע את אותו אדם!

[quote=Balenciaga;1292002][U]Kayoger[/U]
פ"פוקימון מסוכן?" ציחקק הפרופסור. "זה בטח שוב הארוק הזה. שוב פעם איחרתי בהגשת האוכל לפוקימונים... זה קורה לעיתים נדירות, אבל כשזה קורה הארוק הזה פשוט משתגע ופורץ לבית. זה קורה כל פעם מחדש. דווקא אולי חיובי מאוד שהוא פרץ אליי הביתה עכשיו, כי תיהיה לך הזדמנות מצויינת לסלק אותו." הוא רמז לך. "אם אינני טועה, שלחת לי כי אתה מעוניין לבחור בנאודיל, לא כך?" הוא שאל, והוציא מכיסו פוקדור קטן ומבריק שעלה ירוק חרוט עליו. הכדור היה מונח בידו, מוגש מול פניך ההמומות. "נו, למה אתה מחכה?"
[/quote]
"זה בשבילי?" אשאל את הפרופסור בתמימות ובהתרגשות "תודה רבה לך!!!" אתחיל להשתולל בחדר "עכשיו צא מהפוכדור שלך נאודיל!" אגיד ואזור את הפוכדור באוויר 'וואי כמה זמן רציתי להגיד את זה' אחשוב לעצמי בחוסר אמונה שהיום הזה הגיע

[U]NivX10[/U]
הפוקדור נזרק לאוויר, ואור אדום ובוהק יוצא ממנו. האור נוחת על המדרגות, ופוקימון קטן וירוק יוצא ממנו. על הפוקימון היו שלושה פסים ירוקים כהים יותר, ועיניו הצהובות והגדולות היו עוינות ומסוכנות.
הארוק, פוקימון הלחימה, הביט בך ממעלה המדרגות, וידיו החזקות מוכנות לתקיפה.

[U]NivX10[/U]
התה מנסה להתחיל להכות את האדם הלבוש חליפה, אך הוא הודף אותך בקלות. הוא אדם הרבה יותר גדול וחזק ממך.
"ג'וני, אל תסתבך בקטטה אלימה!" אומר הפרופסור בתקיפות. "אין לך איך להגן על עצמך, והאיש שמולנו הוא מאמן פוקימונים חזק מאוד. אתה לא רוצה להיסתבך איתו." הוא אומר בייאוש. "לצערי, גם לי אין כרגע שום פוקימון שנמצא עליי מלבד אחד מהפוקימונים ההתחלתיים של המחוז. זה לא יספיק."
האיש בחליפה השחורה מביט בך ובפרופסור במבט ניצחון. "אני סיימתי כאן." הוא אומר לפרופסור. "אני מקווה מאוד שהייתי ברור פרופסור ארין. פעם הבאה שנצטרך לבקש ממך את זה, זה יהיה רע. ובאשר אליך -" הוא פונה עכשיו אליך. "אחיך היה מאמן פוקימונים חזק מאוד, מעניין מאוד איך תצליך אתה להסתדר." הוא אומר בקרירות, סוקר את גופך מלמעלה למטה.
לפתע, פיצוץ קטן נשמע, ועשן מתחיל להופיע. האוויר מתמלא עשן, ובתוכו האיש בחליפה נבלע ונעלם.

מצטער שלקח לי הרבה זמן להגיב.

[quote=Balenciaga;1294283][U]Kayoger[/U]
הפוקדור נזרק לאוויר, ואור אדום ובוהק יוצא ממנו. האור נוחת על המדרגות, ופוקימון קטן וירוק יוצא ממנו. על הפוקימון היו שלושה פסים ירוקים כהים יותר, ועיניו הצהובות והגדולות היו עוינות ומסוכנות.
הארוק, פוקימון הלחימה, הביט בך ממעלה המדרגות, וידיו החזקות מוכנות לתקיפה.
[/quote]
"נאודיל שלום רב לך" אפתח שיחה עם נאודיל בחיוך "אני המאמן החדש שלך,אנטוני!" אמשיך בחיבה לדבר עם נאודיל "אנחנו עומדים לעבור מסע מרגש ומעניין ביחד ואני מאמין שנסתדר מצוין" אמשיך בנאומי המרגש עד דמעות (XD) ובחיוך גדול אפנה אל נאודיל בשאלה הבאה "אני רוצה לדעת שני דברים:1.אתה מעוניין לצאת איתי למסע הזה? 2.אם כן איך אתה מעדיף לטייל,בתוך הפוכדור שלך או מחוצא לו?" ואז אמתין לתשובה בחשש רב ולחץ שאולי נאודיל אינו רוצה אותי בתור מאמנו

[U]ttrrtte[/U]
"ילדה נחושה..." אמר האיש בהירהור, אך פניו נותרו חתומות ורציניות. "באשיפ, מתקפת דחיפה!" הוא פקד לפוקימון הכיבשה שלו.
באשיפ החל לרוץ לכיוונך, מכוון את קרניו כלפייך.
הכנת את עצמך להתחמקות, דרוכה ומיומנת. וממש שניה לפני שהפוקימון פגע בך, באשיפ הועף הצידה על ידי פוקימון קטנטן שפרוותו חצי בז' וחצי אדומה. זה היה בארקינדל, פוקימון שועל האש. לצידך נעמד הפרופסור ארין פטרסון. הפרופסור היה איש שמן ומשופם, וחלש למראה. הוא כבר ‏מזמן עבר את גיל שבעים, אך בכל זאת התמיד בעבודתו ונשאר להיות הפרופסור הראשי של מחוז ג'ונין. ‏פשמו היה לבן, עבה וארוך, וראשו היה קרחתי ומבריק. הוא נראה עייף ומיוזע, ונאחז במקל ההליכה ‏שלו.
"מצב מעניין יש לנו פה." הוא אמר ברצינות. "את אליס, נכון? בואי נראה מה היכולות שלך. נסי לקחת שליטה על בארקינדל, ותילחמי נגד הבאשיפ הזה."

''אמ..אוקיי'' אמלמל, ''אומ..פרופסור ג'ונין, איזה מתקפות בארקינדל יודע?'' אשאל את הפרופסור(סורי שזה ממש קצר, פעם הבאה אשקיע יותר פשוט ני מרגישה זוועת עולם)

[U]ttrrtte[/U]
"הבארקינדל הזה עדיין לא מאומן דיו," אמור לך הפרופסור. "כך שהוא לא יודע מתקפות מאוד עוצמתיות. אבל בהחלט יש לו כמה מתקפות שימושיות. כמו דחיפה, מסך עשן, גחלת, נשיכה, וריחרוח בלשי המגביר את חוש הריח שלו. כמו כן חשוב לציין שבאשיפ הוא פןוקימון אופל ומתכת," הוא מדגיש את המילה מתכת, "כך שיש לך יתרון סוג עליו. בהצלחה יקירתי."

[U]Kayoger[/U]
נאודיל מתבונן בך באדישות מסויימת, וראשו נוטה הצידה בחוסר עניין. "נאו..." הוא ממלמל.
אתה מביט בנאודיל האדיש, ומופתע מאוד מתגובתו.
הפרפרובסור הזקן מביט בך, ומצחקק בהבנה. "אל תדאג אנטוני. זה ידוע שלנאודילים יש מזג רע ויחס אדיש מאוד לבני אדם. ייקח לך כמה ימים לרכוש את אמונו, אבל אני משוכנע שזה יגיע מהר מאוד. בינתיים אני ממליץ לך לנסות להילחם איתו מול הארוק, כי למרות שנאודיל הוא ביישן ואדיש, הם גם מאוד צייתנים ומאוד אוהבים קרבות."

[quote=Balenciaga;1294283]
[U]NivX10[/U]
התה מנסה להתחיל להכות את האדם הלבוש חליפה, אך הוא הודף אותך בקלות. הוא אדם הרבה יותר גדול וחזק ממך.
"ג'וני, אל תסתבך בקטטה אלימה!" אומר הפרופסור בתקיפות. "אין לך איך להגן על עצמך, והאיש שמולנו הוא מאמן פוקימונים חזק מאוד. אתה לא רוצה להיסתבך איתו." הוא אומר בייאוש. "לצערי, גם לי אין כרגע שום פוקימון שנמצא עליי מלבד אחד מהפוקימונים ההתחלתיים של המחוז. זה לא יספיק."
האיש בחליפה השחורה מביט בך ובפרופסור במבט ניצחון. "אני סיימתי כאן." הוא אומר לפרופסור. "אני מקווה מאוד שהייתי ברור פרופסור ארין. פעם הבאה שנצטרך לבקש ממך את זה, זה יהיה רע. ובאשר אליך -" הוא פונה עכשיו אליך. "אחיך היה מאמן פוקימונים חזק מאוד, מעניין מאוד איך תצליך אתה להסתדר." הוא אומר בקרירות, סוקר את גופך מלמעלה למטה.
לפתע, פיצוץ קטן נשמע, ועשן מתחיל להופיע. האוויר מתמלא עשן, ובתוכו האיש בחליפה נבלע ונעלם.

מצטער שלקח לי הרבה זמן להגיב.[/quote]
רותח מזעם אומר לעצמי בלב 'מצטער רודני, אני עוד אנקום בהם, אני מבטיח לך'
לאחר שהמהומה תתחיל להתפרץ אשאל את הפרופסור "תגיד פרופסור על מה הוא דיבר שהם צריכים לבקש ממך? מה מתרחש כאן?"
ואז אתפוס אותו ביד אחזיק אותו היטב וארים את הפרופסור הזקן על גבי "אוקיי אין לנו זמן, לאן הולכים מכאן איך יוצאים מפה?"

[U]NivX10[/U]
זה כלל לא משנה מה הוא ביקש ממני." עונה לך הפרופסור בתקיפות. "יש דברים שעדיף לא לדעת בינתיים, אולי בעתיד אני אספר לך, אבל כרגע זה רק יציב אותך בסכנה." הוא מתחמק מהשאלה שלך.
"ומכאן... מכאן אנחנו הולכים למעבדה שלי." הוא אומר לך. "היא לא רחוקה מפה. רק כמה דקות הליכה."
אתם מתחילים ללכת אל כיוון המעבדה, כשהפרופסור מכוון אותך לכן ללכת. אתם פונים בשבילים, וחוצים את השוק של הכפר רומורה. תוך כמה דקות אתם מגיעים אל המעבדה הקטנה של הפרופסור הנמצאת בקצה הכפר.
"תוריד אותי כאן, זה מספיק קרוב לבית שלי." הוא אומר לך, ואתה מוריד אותו בעדינות.
פרופסור ארין נכנס אל המעבדה, ואתה נכנס אחריו. אתה סוגר את הדלת, ומולכה ניצב חדר לבן ורחב. הפרופסור ניגש אל אחד המדפים, ושלף ממנו מכשיר מוזר ואדום, וחמישה פוקדורים.
"אלה הפוקדורים והפוקידע שלך," הוא מגיש אותם אליך, ואתה לוקח אותם בהתרגשות. "ואם אינני טועה, בחרת בוואטובר, לא כך?" הוא שואל באוויר, למרות שהתשובה ברורה. "אז הינה, זה הפוקימון שלך." הוא מגיש אליך את הפוקדור של וואטובר שטיפה כחולה מעטרת אותו.

[QUOTE=Balenciaga;1294414][U]ttrrtte[/U]
"הבארקינדל הזה עדיין לא מאומן דיו," אמור לך הפרופסור. "כך שהוא לא יודע מתקפות מאוד עוצמתיות. אבל בהחלט יש לו כמה מתקפות שימושיות. כמו דחיפה, מסך עשן, גחלת, נשיכה, וריחרוח בלשי המגביר את חוש הריח שלו. כמו כן חשוב לציין שבאשיפ הוא פןוקימון אופל ומתכת," הוא מדגיש את המילה מתכת, "כך שיש לך יתרון סוג עליו. בהצלחה יקירתי."

''תודה רבה פרופסור ג'נים'' הודה לפרופסור, ''בארקינדל תשתמש על באשיפ במסך עשן ואז גחלת, לאחר מכן תשתמש ברחרוח בלשי כדי שתוכל לזהות איפה באשיפ נמצא למרות מסך העשן, תזכור טוב טוב אאת הריח של באשיפ'' אומר לבארקינדל בהתלהבות רבה, ''אני מאמינה בך חמוד!אתה יכול לעשות את זה'' אוסיף בהתלהבות


שאלה-אני יכולה אחר כך לתת לו כינוי? השם משגע אותיP:

[U]ttrrtte[/U]
פוקימון שועל האש נעמד בדריכות, פוער את פיו לרווחה, וזרם אדיר של עשן יוצא מפיו. העשן מתפזר סביב כל האיזור, ולא ניתן היה לראות כמעט כלום.
אולם לפתע, ראית עשרות ניצוצות אש בוהקים נורים מתוך העשן, ולאחריהם נהמות סבל של פוקימון. באשיפ נפגע מהגחלת של בארקינדל.
"לעזאזל עם העשן הזה," אמר האיש לבוש החליפה. "אני לא רואה שום דבר. באשיפ, תשתמש בנגיחת ראש!" הוא פוקד על הפוקימון שלו.
את מצליחה לראות צללית שחורה של פוקימון נעה בתוך העשן, אך לא היה לך ספק שהצללית הייתה לגמרי בכיוון הלא נכון. באשיפ לא יכול היה לראות דבר בתוך העשן הסמיך הזה.

ברור שאת יכולה לתת לו כינוי (:
תשלבי את זה כחלק מהמשחק.

[QUOTE=Balenciaga;1294999][U]ttrrtte[/U]
פוקימון שועל האש נעמד בדריכות, פוער את פיו לרווחה, וזרם אדיר של עשן יוצא מפיו. העשן מתפזר סביב כל האיזור, ולא ניתן היה לראות כמעט כלום.
אולם לפתע, ראית עשרות ניצוצות אש בוהקים נורים מתוך העשן, ולאחריהם נהמות סבל של פוקימון. באשיפ נפגע מהגחלת של בארקינדל.
"לעזאזל עם העשן הזה," אמר האיש לבוש החליפה. "אני לא רואה שום דבר. באשיפ, תשתמש בנגיחת ראש!" הוא פוקד על הפוקימון שלו.
את מצליחה לראות צללית שחורה של פוקימון נעה בתוך העשן, אך לא היה לך ספק שהצללית הייתה לגמרי בכיוון הלא נכון. באשיפ לא יכול היה לראות דבר בתוך העשן הסמיך הזה.

ברור שאת יכולה לתת לו כינוי (:
תשלבי את זה כחלק מהמשחק.[/QUOTE]

''יפה מאוד!'' אני יעודד אתה פוקימון שועל האש(P:), ''תסיים עם זה, באשיט לא יכול לזוז בעשן, תשתמש שוב ב(הדבר שמגדיל את חוש הרי שחכתי שםXD), ואז תאתר את באשיט ותשתמש בגחלת!'' אני אומר לשועל האש באהדה רבה.

[U]ttrrtte[/U]
בארקינדל מאתר במהירות את באשיפ באמצעות חוש הריח שלו (ריחרוח בלשי חח), ויורה מפיו כדורי אש קטנטנים שפוגעים בו בעוצמה אדירה. החולשה של באשיפ למתקפות אש לא מותירה לו סיכוי, והוא צונח.
"לעזאזל," אומר האיש הלבוש בחליפה, ותווי פניו מתכווצים בזעם. "לא הבאתי איתי עוד פוקימונים. לא ידעתי שיהיה צורך בזה..." הוא מהרהר ומחזיר את באשיפ אל הפוקדור.
לפתע, האיש מרים את ידו באוויר, ועשן סגלגל מופיע סביבו. "אנחנו עוד נתראה," הוא מספיק להגיד ונעלם ללא זכר.

[quote=Balenciaga;1294414]
[U]Kayoger[/U]
נאודיל מתבונן בך באדישות מסויימת, וראשו נוטה הצידה בחוסר עניין. "נאו..." הוא ממלמל.
אתה מביט בנאודיל האדיש, ומופתע מאוד מתגובתו.
הפרפרובסור הזקן מביט בך, ומצחקק בהבנה. "אל תדאג אנטוני. זה ידוע שלנאודילים יש מזג רע ויחס אדיש מאוד לבני אדם. ייקח לך כמה ימים לרכוש את אמונו, אבל אני משוכנע שזה יגיע מהר מאוד. בינתיים אני ממליץ לך לנסות להילחם איתו מול הארוק, כי למרות שנאודיל הוא ביישן ואדיש, הם גם מאוד צייתנים ומאוד אוהבים קרבות."[/quote]
"אוקיי תודה רבה על המידע הזה!" אגיד לפרופסור בשמחה וואפנה להארוק "תגיד הארוק,אתה מעוניין בקרב?" אשאל אותו בציפייה לתשובה חיובית בשביל להלחם בפעם הראשונה שלי מול פוקימון ולראות לאיזה רמה אני מגיע

[U]Kayoger[/U]
הארוק הביט בך בציפייה, מוכן ומזומן לתקוף. ואז, לפתע, הוא קפץ מראש המדרגות, מכוון את אגרופו המוצק אל כיוונו של נאודיל.
נאודיל, נתחמק מהמכה, ואדרופו של הארוק חדר את רצפת העץ הקשיחה.
"הארוק הזה חזק ומהיר," אמר הפרופסור. "הוא הרס את הרצפה בכזאת קלות. תתקוף מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי."