Pokemon - The Stream of Time

Printable View

הצג 40 הודעות מהנושא בעמוד אחד

04-04-2012, 04:23 PM
Eipam

Pokemon - The Stream of Time

[IMG]http://i45.tinypic.com/574nk.png[/IMG]

[COLOR="RoyalBlue"][SIZE=4][B]הסיפור[/B][/SIZE][/COLOR]

חמישה ילדים, בני 17, מאמנים ומתאמי פוקימונים, מתעוררים יום אחד בתוך בית ענקי, מיוחד ומלא מסתורין. הבית נטוש, אבל בדרך פלא הוא נראה כאילו מישהו נמצא שם ומתחזק אותו. מסיבה לא ברורה, הילדים לא זוכרים מה קרה להם ואיך הם הגיעו לבית- הם זוכרים את עברם עד לנקודה ספציפית, והיא היום בו קיבלו את הפוקימון הראשון שלהם. חמשת הילדים הם חברים מילדות. מטרתם היא לזכור שוב מה עלה בגורלם ואיך הם הגיעו לבית. עם הזמן הילדים נזכרים לאט, לאט בעברם, בפוקימונים נוספים שלהם שפוזרו במקומות, במחוזות ובזמנים שונים.

[B][COLOR="RoyalBlue"][SIZE=4]פרקים[/SIZE][/COLOR][/B]

[IMG]http://i62.tinypic.com/246niq8.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1304957&postcount=4"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] טרי, ויולט, דני, קריס ומת' מתעוררים לאחר חודשיים של תרדמת קסומה. הם לא זוכרים שום דבר מאירועי השנה האחרונה, מלבד יום אחד לפני שיצאו למסע הפוקימונים שלהם ברחבי מחוז הוון. הם תקועים בתוך בית ענקי ומפואר, אך נטוש, בו רק מיסטר מיים מתחזק אותו. יחדיו, הם חוקרים את הבית ומעלים שאלות לגבי עברם וגורלם.
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*חמשת הילדים מתעוררים בבית הנטוש ומגלים שרק הפוקימון ההתחלתי שלהם איתם
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i42.tinypic.com/r2kll2.png[/IMG]

[IMG]http://i60.tinypic.com/1432eep.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1305006&postcount=10"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] טרי, קריס ומת' חוזרים בזמן כמה שנים אחורה ומגיעים אל אחוזת הפוקימונים הנטושה בעיר סיניבר בקנטו, יחדיו הם מנסים למצוא את הסיבה שבגללה הגיעו לשם, והיא, הקקנייה של טרי שאבד בזמן.
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
* טרי, קריס ומת' חווים את המסע הראשון שלהם בזמן
* טרי מוצא את הקקנייה שלו
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i51.tinypic.com/167nt01.png[/IMG]

[IMG]http://i59.tinypic.com/f5qw0.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1311142&postcount=21"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] יום דיי שקט ומשעמם בבית, הילדים מוצאים חדרים חדשים. מת' מגלה את החדר הוירטואלי, בו קריס מתאמנת ונלחמת מול אקנס. טרי נעלב מדני וכועס על ויולט.
[B]אירועים מיוחדים:[/B] ---
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i58.tinypic.com/4h9nhk.png[/IMG]

[IMG]http://i58.tinypic.com/25g5dox.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1314891&postcount=29"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] דני וקריס חוזרים אחורה בזמן ומגיעים לספינת פיראטים בהוון, יותר ממאה שנה אחורה. יחד, מצילים השניים פוקימוני מים שנלכדו על ידי הפיראטים האכזריים, ובין היתר, מוצא דני את השלדר האבוד שלו.
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*דני מוצא את השלדר שלו
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i62.tinypic.com/dwunu8.png[/IMG]

[IMG]http://i42.tinypic.com/2rrxlx4.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1315256&postcount=32"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] לאחר שהפיראטים פלשו לבית ולהווה, הם מגורשים אל האי עליו נמצא הבית. כשהם מפוצלים, הם מנסים לחדור חזרה אל הבית ולמרוד בפיראטים. בדרכם הם נתקלים בחבר ותיק.
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*מת' מוצא את המגבי שלו
*מת' תופס קבוטו
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i51.tinypic.com/xpy0qu.png[/IMG]

[IMG]http://i43.tinypic.com/n4tok2.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1319096&postcount=37"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] טרי חוגג יום הולדת ונלחם מול דני, מי מהם ינצח? מי מאמן טוב יותר?
[B]אירועים מיוחדים:[/B] ---
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i45.tinypic.com/a3o7b6.png[/IMG]

[IMG]http://i50.tinypic.com/f5brig.jpg[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1322764&postcount=39"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] מת' נעלם, הוא מגשש במנהרות הבית ומחפש רמזים לפתרון התעלומה.
[B]אירועים מיוחדים:[/B] ---
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i45.tinypic.com/6sguw5.jpg[/IMG]

[IMG]http://i46.tinypic.com/2epu87l.jpg[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1322765&postcount=40"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] קריס וויולט מגיעות למחוז סינו לתחרות פוקימונים בה משתתף מתאם שמצא את הפאנפי של קריס. פאנפי מתלבט אם לחזור עם קריס אל ההווה
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*קריס מוצאת את הפאנפי שלה
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i47.tinypic.com/epgljp.png[/IMG]

[IMG]http://i46.tinypic.com/215051t.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1329689&postcount=43"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] אחיה של קריס מתגלה בבית ומוביל לשרשרת אירועים וסימני שאלה מצד הילדים. טרי נזכר בפרטים חדשים על עברו.
[B]אירועים מיוחדים:[/B] ---
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i49.tinypic.com/175nnm.png[/IMG]

[IMG]http://i46.tinypic.com/1zzhnrd.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1333490&postcount=46"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] טרי נשלח למצוא את האלקיד שלו שעושה צרות בעיר סרוליין בקנטו.
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*טרי מוצא את האלקיד שלו
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i46.tinypic.com/smc10o.png[/IMG]

[IMG]http://i49.tinypic.com/r08odd.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1348657&postcount=51"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] אלקיד ממשיך לעשות צרות ובטעות יוצא מהבית. הפוקימונים של החבורה יוצאים למסע בעקבותיו יחדיו הם נלחמים במלך הג'ונגל.
[B]אירועים מיוחדים:[/B] ---
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i46.tinypic.com/ei8u2t.png[/IMG]

[IMG]http://i50.tinypic.com/mmubew.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1353188&postcount=60"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] טרי יוצא שוב למצוא את טאורוס שאבד לו בזמן, בדרך הוא פוגש מישהי שאמנם שייכת לעבר, אבל היא מוכרת לו מאוד וגורמת להשתלשלות אירועים קריטית ביותר
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*טרי מוצא את הטאורוס שלו
*טרי נזכר בכל מה שקרה
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i45.tinypic.com/24lracx.png[/IMG]

[IMG]http://i48.tinypic.com/2jdfkte.jpg[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1357040&postcount=65"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] פרק ראשון מתוך שלושה פרקים המציגים את מסעם של הילדים בהוון ואת מה שקרה בדיוק לפני תחילת הסיפור.
[B]אירועים מיוחדים:[/B] ---
[B]הערות:[/B]
*אנחנו מגלים למת' קיבל את הסניזל שלו מאבא שלו
*מתגלה כי טרי לכד טיילו שהתפתח לו לסוולו
*מתגלה כי ויולט לכדה סלוופוק
*מתגלה כי דני לכד בלספראוט
*מתגלה כי מת' לכד אודיש שהתפתחה לגלום
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i46.tinypic.com/333zbkn.png[/IMG]

[IMG]http://i46.tinypic.com/2582pav.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1357363&postcount=70"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] פרק שני מתוך שלושה פרקים המציגים את מסעם של הילדים בהוון ואת מה שקרה בדיוק לפני תחילת הסיפור.
[B]אירועים מיוחדים:[/B] ---
[B]הערות:[/B]
*קאסי מלווה את הבלספראוט והסוולו של טרי ומת'.
*מתגלה שקאסי לכדה פוליווירל
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i46.tinypic.com/2py0oxj.png[/IMG]

[IMG]http://i45.tinypic.com/2ro3ue1.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1358912&postcount=75"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] פרק שלישי מתוך שלושה פרקים המציגים את מסעם של הילדים בהוון ואת מה שקרה בדיוק לפני תחילת הסיפור.
[B]אירועים מיוחדים:[/B] ---
[B]הערות:[/B]
*מתגלה כי טרי לכד סנוראנט נקבה
*מתגלה כי דני לכד קירליה
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i45.tinypic.com/2mfdv05.png[/IMG]

[IMG]http://oi50.tinypic.com/2cdg7c5.jpg[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1369447&postcount=97"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] הזיכרון שב אל הילדים וקאסי מעדכנת אותם בכל האמת. אירוע שמתחולל בבית גורם לניסיון חדירה של אויב מה שפותח את המלחמה בשנית.
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*טרי מקבל את הסוולו שלו חזרה מקאסי והם משלימים
*סוולו לומד את מתקפת כנפי הפלדה
*דני מקבל את הבלספראוט שלו שהתפתח קודם לכן לוויפינבל
*הביצה של ויולט בוקעת לטדיאורסה (זכר)
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i46.tinypic.com/ncmj49.png[/IMG]

[IMG]http://oi47.tinypic.com/4r6k5l.jpg[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1374920&postcount=102"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] הילדים נשלחים למצוא את הפוקימונים האחרונים שחסרים להם, אך קודם לכן ויולט מגיעה אל העתיד בחברת סילפ' בקנטו, שם היא אמורה למצוא חפצים יקרי ערך שיסייעו לילדים בקרב בעבר.
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*סניזל לומד את מתקפת קרן הקרח
*ויולט מוצאת את הסלוופוק שלה
[B]הערות:[/B]
*ויולט משיגה את הצ'יפים המיוחדים של ההתפתחות.
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i47.tinypic.com/2en3zlt.png[/IMG]

[IMG]http://i48.tinypic.com/ncf3ls.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1381239&postcount=108"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] ויולט וחבריה נחטפים למנזר ישן כמאה שנה אחורנית מההווה על ידי מריהאנה, האם הם יצליחו לברוח ולחזור חזרה לבית?
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*הילדים משיגים את שאר הפוקימונים שלהם ומפתחים אותם לראשונה בעזרת מאיץ ההתפתחות.
*היאנמה של קריס לומדת את מתקפת החיתוך אוויר
[B]הערות:[/B]
*מתגלה כי יאנמה יודעת את המתקפה "מתקפת כנף"
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i49.tinypic.com/29o22qs.png[/IMG]

[IMG]http://i50.tinypic.com/2e2084m.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1383902&postcount=115"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] ויולט ומת' נשלחים בהווה לשחרר ידיד ותיק שנכלא ובדרכם הם מתעמתים מול בריאן וג'ינה.
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*האייפום של ויולט לומדת את המתקפה "שבירת לבנים"
*לאנס לוכד הורסי ומביא אותו למייקל
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i47.tinypic.com/4hcjso.png[/IMG]

[IMG]http://i48.tinypic.com/27yv3lx.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1385476&postcount=121"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] לאנס מתאמן עם הילדים בחדר הוירטואלי. ויולט וקאסי יוצאות למשימה הלפני אחרונה על מנת להשיג את המהלך שישנה את הקרב במפלי המטאור ויציל את דרו.
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*ג'יראצ'י מצטרף לחבורה
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i48.tinypic.com/zmb604.png[/IMG]

[IMG]http://i45.tinypic.com/3ekd4.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1391339&postcount=127"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] לאנס עורך בחדר הוירטואלי טורניר על מנת לאמן את הילדים ולהוריד מהם לחץ ומתחים.
[B]אירועים מיוחדים:[/B] ---
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i47.tinypic.com/2ymzudt.png[/IMG]

[IMG]http://i46.tinypic.com/69e22p.jpg[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1395253&postcount=135"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] הטורניר ממשיך עם קרבות חצי הגמר, מי יגיע למקום הראשון ויזכה להתמודד מול לאנס ולזכות בפוקימון מסוג דרקון?
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*ההורסי של מייקל מתפתח לסידרה
*מת' מנצח בטורניר ומקבל דרטיני מלאנס
[B]הערות:[/B]
*מתגלה שהקבוטו של מת' יודע את מתקפת ההרעלה, דיבור שינה ומפולת סלעים
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i47.tinypic.com/25i8c93.png[/IMG]

[IMG]http://i47.tinypic.com/2hdp11i.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1397574&postcount=145"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] מת' מתמודד מול לאנס כאשר אורחים לא צפויים מגיעים אל הבית ומפריעים לקרב
[B]אירועים מיוחדים:[/B] ---
[B]הערות:[/B] ---
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i45.tinypic.com/2yozbjk.png[/IMG]

[IMG]http://i50.tinypic.com/4gj5i0.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1404778&postcount=157"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] הילדים מוצאים את הכפילים שלהם. זכרונות מהעבר של דרו, לאנס וקאסי נותנים תמונה ברורה יותר על איך הכל קרה ואיך דרו הכיר את מיו ואת מיוטו.
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*האלקיד של טרי מתפתח לאלקטבאז
*המגבי של מת' מתפתח למגמר
*רצף הזמן מסתדר והילדים ניצבים מול מיוטו ועוזריו בקרב המכריע שישנה את ההסטוריה
[B]הערות:[/B]
*מתגלה איך דרו הכיר בעבר את מיו ואת מיוטו
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i46.tinypic.com/be7i12.png[/IMG]

[IMG]http://i49.tinypic.com/24b0ktj.png[/IMG]
[B]קישור:[/B] [URL="http://http://www.myforum.co.il/showpost.php?p=1407257&postcount=167"]לחץ כאן[/URL]
[B]תקציר:[/B] הקרב בין הילדים והסוכנים נגד מיוטו וצוות רוקט נמצא בשיאו. במהלך הקרב מתגלים פרטים מעניינים והרבה סודות מתגלים.
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*דרו ניצל ממוות.
*אבן הוון ואבן סינו נמצאות ונלקחות על ידי סטיבן למקום בטוח
*מיוטו מובס
[B]הערות:[/B]
*סוף העונה הראשונה
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://i50.tinypic.com/11vh1u0.png[/IMG]

[B][COLOR="RoyalBlue"][SIZE=4]חדרים[/SIZE][/COLOR][/B]

*[URL="http://i42.tinypic.com/95ohaw.png"]סלון הבית[/URL]
*[URL="http://i42.tinypic.com/1fthuf.jpg"]מטבח[/URL]
*[URL="http://i39.tinypic.com/azj487.png"]מסדרון קומה ראשונה[/URL]
*[URL="http://i40.tinypic.com/9rljxd.png"]מקלחת[/URL]
*[URL="http://i41.tinypic.com/10wimb7.png"]החדר הוירטואלי[/URL]
04-04-2012, 04:24 PM
Eipam

[SIZE="6"][COLOR="RoyalBlue"]מדריך הדמויות[/COLOR][/SIZE]

[COLOR="DarkOrchid"][SIZE="5"]דמויות ראשיות[/SIZE][/COLOR]

[SIZE="4"][COLOR="DeepSkyBlue"]טרי[/COLOR][/SIZE]
[IMG]http://i51.tinypic.com/33eo0lh.png[/IMG]
[B]רקע:[/B] מאמן פוקימונים בעל אופי חזק ואישיות טובה ואופטימית. טרי הוא החבר הכי טוב של הפוקימונים שלו. הוא מאמן אותם באופן רציני אבל משלב באימוניו אהבה וחיבה לפוקימוניו. הוא החבר הטוב ביותר של ויולט. הפוקימון הראשון שלו הוא גלייגר. טרי מקנא מאוד בקשר של ויולט עם דני, שמצטרף לחבורה בתחילת מסעם. הוא מאוד רוצה להתחבר אליו ולהסתדר איתו. מהיום בו התעורר טרי בבית הוא זה שזכה לצאת הכי הרבה לטיולים ברחבי הזמן וזה משום שהיו לו הכי הרבה פוקימונים. זכרונו שב אליו לאחר שהוא נתקל בג'ינה. טרי מפחד מאוד מנחשים, זה בא לידי ביטוי כאשר הטיילו שתפס בעבר כמעט הפסיד לסוויפר של איש רוקט מכיוון שטרי לא הצליח לתת לו הוראות. מלבד גלייגר וסוולו לטרי יש קקנייה פחדן, אלקיד שובב, טאורוס לבבי וסנוראנט נקבה וביישנית.
[B]תמונה:[/B] [URL="http://i56.tinypic.com/2nsuji8.png"]לחץ כאן[/URL]
[B]פוקימונים:[/B]

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/207.png[/IMG]
[B]גלייגר - Gligar (זכר)[/B]
התקבל לפני פרק 1- הבית הגדול
[B]מתקפות:[/B]
Poison Sting- עוקץ רעל
Harden- התקשחות
Faint Attack- מתקפת עילפון
U-Turn- סיבוב פרסה
Stealth Rock- אבנים מתגנבות
Dark Pulse- פעימת אופל

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/277.png[/IMG]
[B]סוולו - Swellow (זכר)[/B]
נתפס והתפתח מטיילו לפני פרק 13- אבני המחוזות- חלק א'
[B]מתקפות:[/B]
Tackle- דחיפה
Peck- ניקור
Air Slash- שסע אווירי
Steel Wing- כנף מתכת

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/331.png[/IMG]
[B]קקנייה - Cacnea (זכר)[/B]
נמצא בפרק 2- אחוזת הפוקימונים
[B]מתקפות:[/B]
Needle Arm- זרוע מחט
Sunny Day- יום שמשי
Ingrain- השרשה
Grass Knot- קשר דשא

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/125.png[/IMG]
[B]אלקטבאז - Electabuzz (זכר)[/B]
התפתח מאלקיד בפרק 24- השלושה
[B]מתקפות:[/B]
Thunderbolt- מכת ברק
Swift- בזק
Low Kick- בעיטה נמוכה
Light Screen- מסך אור

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/128.png[/IMG]
[B]טאורוס - Tauros (זכר)[/B]
נמצא בפרק 12- ג'ינה
[B]מתקפות:[/B]
Earthquake- רעידת אדמה
Zen Headbutt- נגיחת זן
Flamethrower- להביור
Attract- משיכה

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/361.png[/IMG] <-------> [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/362.png[/IMG]
[B]סנוראנט - Snorunt (נקבה)[/B]
נתפס לפני פרק 15- אבני המחוזות - חלק ב'
[B]מתקפות:[/B]
Bite- נשיכה
Ice Fang- ניב קרח
Ice Beam- קרן קרח

[COLOR="Magenta"]
[SIZE="4"]ויולט[/SIZE][/COLOR]
[IMG]http://i51.tinypic.com/dqsq6b.png[/IMG]
[B]רקע:[/B] מתאמת פוקימונים עדינה ולבבית, חברתו הטובה ביותר של טרי. ויולט אוהבת לקרוא ספרים ולכן יש לה דמיון מפותח ורעיונות רבים, בהם היא משתמשת לאורך המרד נגד מיוטו. קולה מדהים וטרי אוהב לשמוע אותה שרה. דני מאוד מחבב אותה והיא היחידה אליה הוא נפתח מה שמעורר את קנאתו של טרי. הפוקימונית הראשונה שלה היא אייפום נקבה שמאופיינת בהיפר אקטיביות. ויולט שלא התבלטה במשך המסע מכיוון שלא היו לה פוקימונים רבים, נכנסה לפעולה לאחר שהצליחה במשימה אליה נשלחה על ידי קאסי. במהלך מסעה בזמן היא קיבלה ביצת פוקימונים ממנה בקע טדיאורסה תינוק. מלבדם, היא תפסה סלוופוק במהלך מסעה בהוון.
[B]תמונה:[/B] [URL="http://i59.tinypic.com/6enitu.png"]לחץ כאן[/URL]
[B]פוקימונים:[/B]

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bwf/190.png[/IMG]
[B]אייפום - Aipom (נקבה)[/B]
התקבלה לפני פרק 1- הבית הגדול
[B]מתקפות:[/B]
Mud Slap- התזת בוץ
Bounce- ניתור
Screech- צווחה
Water Pulse- פעימת מים
Brick Break- שבירת לבנים

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/79.png[/IMG] <-------> [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/80.png[/IMG]
[B]סלוופוק - Slowpoke (זכר)[/B]
נתפס לפני פרק 13- אבני המחוזות- חלק א'
[B]מתקפות:[/B]
Water Gun- אקדח מים
Psychic- פסיכי

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/216.png[/IMG]
[B]טדיאורסה - Teddiursa (זכר)[/B]
בקע מהביצה בפרק 16- המלחמה נפתחת בשנית
[B]מתקפות:[/B]
Lick- ליקוק
Scratch- שריטות
Fake Tears- דמעות מזויפות

[SIZE="4"][COLOR="Red"]דני[/COLOR][/SIZE]
[IMG]http://i54.tinypic.com/2i29zdt.png[/IMG]
[B]רקע:[/B] דני הוא מתאם מוכשר ביותר בעל סטייל מיוחד, יש לו וולפיקס שיודע לבצע להטוטי אש מיוחדים מה שעזר לו לנצח בתחרויות ללא עזרת פוקימון נוסף. הוא לוכד שלדר מול קהל מעריצים על מנת להרשים אותם. דני הוא גם שחקן מוכשר ומוכר בטלוויזיה. הוא מוצא בויולט ידידת נפש ומעורר את קנאתו של טרי. התנהגותו אגואיסטית. דני הכיר את הילדים בתחילת מסעם והצטרף אליהם לאחר שעזב שני חברים אחרים שלו, מסיבה לא ידועה. מלבד הוולפיקס והשלדר שלו, דני לכד בלספראוט אותו נתן לקאסי וקיבל אותו לאחר מכן לאחר שהתפתח, וגם קירליה זכר עם מתקפות חזקות ביותר. דני אינו באמת רוצה לקחת חלק במאבק וזה בא לידי ביטוי במשברים שהיו לו ובעיקר בפעם בה הוא מושפע ממתקפת בלבול ובורח מהבית.
[B]תמונה:[/B] [URL="http://i55.tinypic.com/156fspu.png"]לחץ כאן[/URL]
[B]פוקימונים:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/37.png[/IMG]
[B]וולפיקס - Vulpix (זכר)[/B]
התקבל לפני פרק 1- הבית הגדול
[B]מתקפות:[/B]
Fire Spin- סחרור אש
Confuse Ray- קרן בלבול
Dig- חפירה

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/90.png[/IMG]
[B]שלדר - Shellder (זכר)[/B]
נמצא בפרק 4- ספינת הפיראטים
[B]מתקפות:[/B]
Tackle- דחיפה
Rapid Spin- סיבוב מהיר
Ice Shard- שברי קרח
Aurora Beam- קרן זוהר קוטבי
Whirlpool- מערבולת

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/70.png[/IMG]
[B]וויפינבל - Weepinbell (זכר)[/B]
התפתח והוחזר לדני בפרק 16- המלחמה נפתחת בשנית
[B]מתקפות:[/B]
Razor Leaf- עלי תער
Acid- חומצה
Wrap- התעטפות

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/281.png[/IMG] <-------> [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/282.png[/IMG]
[B]קירליה - Kirlia (זכר)[/B]
נתפס לפני פרק 15- אבני המחוזות- חלק ג'
[B]מתקפות:[/B]
Hypnosis- היפנוזה
Dream Eater- אכילת חלומות
Magical Leaf- עלים קסומים
Confusion- בלבול
Teleport- שיגור
Future Sight- ראיית עתיד

[COLOR="Orange"][SIZE="4"]קריס[/SIZE][/COLOR]
[IMG]http://i54.tinypic.com/34eqafp.png[/IMG]
[B]רקע:[/B] מאמנת מגניבה ומוכשרת שזכתה בשלושה תגים במהלך מסעה, לפני איבוד זכרונה. הפוקימונית הראשונה שלה היא יאנמה. קריס היא אחותו של מייקל שמגיע גם הוא לבית. קריס מאוד עוקצנית וצינית, אבל מקסימה וחברה אמיתית של כולם ובעיקר של ויולט ומת'. היא מאוד נרגשת לפגוש באחיה לראשונה בדירתה של קאסי וגם לאחר מכן כאשר לא זכרה כלום, כשהיא פוגשת אותו בבית ולא זוכרת שגם הוא חלק מהמאבק. מלבד היאנמה של קריס, יש לה פאנפי שמאופיין בילדותיות ופוליווירל קשוח ונאמן שנחלץ לעזרתה של קריס.
[B]תמונה:[/B] [URL="http://i56.tinypic.com/24pb8e0.png"]לחץ כאן[/URL]
[B]פוקימונים:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/193.png[/IMG]
[B]יאנמה - Yanma (נקבה)[/B]
התקבלה לפני פרק 1- הבית הגדול
[B]מתקפות:[/B]
Supersonic- סופרסוניק
Bug Buzz- זמזום חרק
Protect- התגוננות
Air Cutter- חיתוך אוויר
Wing Attack- מתקפת כנף

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/231.png[/IMG]
[B]פאנפי - Phanpy (זכר)[/B]
נמצא בפרק 8- בחירתו של פאנפי
[B]מתקפות:[/B]
Rollout- גלגול
Defense Curl - הגנת סליל
Rest- מנוחה
Ancientpower- כוח עתיק

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/61.png[/IMG] <-------> [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/62.png[/IMG]
[B]פוליווירל - Poliwhirl (זכר)[/B]
נתפס לפני פרק 14- אבני המחוזות- חלק ב'
[B]מתקפות:[/B]
Hypnosis- היפנוזה
Bubblebeam- קרן בועות
Doubleslap- סטירה כפולה
Rain Dance- ריקוד גשם

[SIZE="4"][COLOR="SeaGreen"] מת'[/COLOR][/SIZE]
[IMG]http://i53.tinypic.com/24dld8j.png[/IMG]
[B]רקע:[/B] מאמן קשוח וחזק ביותר. חברם של שאר הילדים שתרם המון במאבק נגד מיוטו בעזרת פוקימוניו החזקים. על אף שמת' בן אדם טוב, הוא די קר ושיטות האימון שלו קשוחות באופן מוגזם, אך הוא מצליח להוציא את המירב מהפוקימונים שלו. הוא מאוד אינטיליגנט ונוטה להתבודד ולחקור כל דבר לעומק. הוא הראשון שזכרונו חזר אליו, הרבה לפני חבריו והוא שמר על כך בסוד. הוא מגלה מידע באחוזת הפוקימונים על מיוטו. הוא סייר בבית, מצא את החדר הוירטואלי וגם טייל במנהרות ומצא את מייקל ישן, מה שהחזיר את זכרונו. קאסי נגלית אליו ומבקשת ממנו שישמור על כל העניין בסוד עד שחבריו יזכרו בהכל לבד. יש לו סניזל נאמן ביותר שמשמש כחברו הטוב ביותר אותו הוא קיבל מאביו שנמצא במחוז ג'וטו. מת' לוכד במסעו מגבי, אודיש נקבה שהתפתחה במהירות לגלום חזקה ביותר. הוא לכד על האי קבוטו נדיר בעזרת פוקדור שקיבל מקריסץ
[B]תמונה:[/B] [URL="http://i55.tinypic.com/358rl88.png"]לחץ כאן[/URL]
[B]פוקימונים:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/215.png[/IMG]
[B]סניזל - Sneasel (זכר)[/B]
התקבל לפני פרק 1- הבית הגדול
[B]מתקפות:[/B]
Icy Wind- רוח קרירה
Quick Attack- מתקפת מהירות
Faint Attack- מתקפת עילפון
Fury Swipes- טופרי זעם
Ice Beam- קרן קרח

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bwf/44.png[/IMG] <------->[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bwf/45.png[/IMG]
[B]גלום - Gloom (נקבה)[/B]
נתפסה והתפתחה מאודיש לפני פרק 13- אבני המחוזות- חלק א'
[B]מתקפות:[/B]
Stun Spore- אבקת שיתוק
Moonlight- אור ירח
Giga Drain- ספיגת ג'יגה
Petal Dance- ריקוד עלי כותרת

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/126.png[/IMG]
[B]מגמר - Magmar (זכר)[/B]
התפתח ממגבי בפרק 24- השלושה
[B]מתקפות:[/B]
Flamethrower- להביור
Smokescreen- מסך עשן
Iron Tail- זנב ברזל
Dynamicpunch- אגרוף דינאמיט
Protect- התגוננות

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/140.png[/IMG]
[B]קבוטו - Kabuto (זכר)[/B]
נתפס בפרק 5- האי
[B]מתקפות:[/B]
Aqua Jet- סילון אקווה
Mud Shot- יריית בוץ
Toxic- רעל
Sleep Talk- דיבור שינה
Rock Slide- מפולת סלעים

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/147.png[/IMG]
[B]דרטיני - Dratini (זכר)[/B]
התקבל ע''י לאנס בפרק 22- טורניר ניב הדרקון- חלק ב'
[B]מתקפות:[/B]
Aqua Tail- זנב אקווה
Twister- טוויסטר
Dragonbreath- נשימת דרקון
Thunder Wave- גל רעם
04-04-2012, 04:29 PM
Eipam

[SIZE="5"][COLOR="DarkOrchid"]דמויות משניות[/COLOR][/SIZE]

[SIZE="4"][COLOR="Magenta"]מיו[/COLOR][/SIZE]
[IMG]http://pokemoncharacters.com/blog/wp-images/mew1_of_the_month.jpg[/IMG]
הפוקימון האגדי ואבי הפוקימונים ממנו אומרים שנוצרו כל הפוקימונים בעולם. מיו ביישן ומשתף פעולה עם קאסי לאחר שחברו דרו נרצח. הוא חי עם קאסי בבית החלומות ומסייע לה בכל דבר אשר היא חפצה בו. הוא ביישן מעט אבל חזק. היריבות בינו לבין מיוטו חזקה. בעבר הם סיימו את מלחמתם אך משום שמיוטו חיפש אותו שוב כדי להביס אותו, הגיע דרו אל היער בו נמצא מיו וסייע לו. השניים ברחו ומיו נהיה נאמן לדרו.

[IMG]http://i981.photobucket.com/albums/ae294/Sora-XIII/Pokemon%20Dream%20World%20Artworks/251Celebi_Dream.png[/IMG]
סלבי משתף פעולה עם החבורה והוא נאמן מאוד לקאסי ולמיו. הוא מעט ביישן. אחרי שדרו, לאנס וקאסי הבינו מקסטו מגד העתידות שהם יזדקקו לעזרה של כוחות זמן, הם נשלחו להציל את סלבי ולצרף אותו אליהם, לפני מיוטו וצבאו. הילדים נלחמו בבריאן ובפוקימונים הפרה הסטוריים שלו ולבסוף הביסו אותו והצילו את סלבי. סלבי מפעיל את חדר הזמן בעזרת כוחותיו ובעזרת תוכנה אותה פיתח מייקל הנקראת "זרם הזמן".

[SIZE="4"][COLOR="Magenta"]קאסי[/COLOR][/SIZE]
[IMG]http://i45.tinypic.com/2vt46ee.png[/IMG]
אלמנתו של דרו שנשארה לגור בבית גם לאחר שבעלה מת. היא מסתתרת ואינה נגלית אל הילדים, למרות שהיא יודעת הכל. היא משתפת פעולה עם מיו וסלבי והיא זאת שבעצם מכוונת את כל מה שקורה בבית. היא אישה קשוחה, חדה אבל חמה ודואגת. היא מגדלת סקיטי, דיטו, מיסטר מיים שמתחזק את בית החלומות ואת המאסקיוריין של דרו בעלה. בהתחלה היא לא היתה שייכת למאבק, אך לאחר שהתאהבה בדרו היא נכנסת לפעולה ולאחר שהוא נרצח היא ממשיכה את תוכניותיו ומקווה לחזור אחורה בזמן בעזרת סלבי, לשנות את ההסטוריה ולהציל אותו.
[B]פוקימונים:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/122.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/300.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/132.png[/IMG]

[SIZE="4"][COLOR="Magenta"]לאנס[/COLOR][/SIZE]
[IMG]http://i49.tinypic.com/a4a2rm.png[/IMG]
מאמן הדרקונים האגדי, אלוף מחוז קנטו וג'וטו וחברו הטוב ביותר של דרו. השניים שייכים לארגון פוקימונים סודי שנלחם בטרור ומנסה להשליט סדר, הם גם סוכנים מוכשרים ביותר. לאחר ההפסד בקרב לאנס נלקח בשני ומוחבא בתוך כלוב זכוכית עמוק באגם שבמאורת הדרקון בעיירת מולדתו.
[B]פוקימונים:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/149.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bws/130.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/5.png[/IMG]

[SIZE="4"][COLOR="Magenta"]דרו[/COLOR][/SIZE]
[IMG]http://i48.tinypic.com/2whgysw.png[/IMG]
מאמן חזק שתרם רבות במאבק נגד מיוטו והיה צלע משלישיית החברים, שכוללת אותו, קאסי אשתו ולאנס. דרו נרצח על ידי מיוטו והשאיר את הבית שלו אותה קנה מהסוכנות שלו כמקום המקלט אליו יגיעו הילדים עד שזכרונם יחזור אליהם. דרו הוא מאמן בלתי רשמי של מיו, שעוזר לו במרד נגד מיוטו. הילדים, קאסי, מייקל ולאנס נשארים בבית שלו ומתכוננים לשוב לעבר ולהציל את חייו. הפוקימון הרשמי שלו הוא רוזרייד, מלבדו הוא מחזיק בפוקימונים נוספים וחזקים כמו פלייגון ומאסקיוריין.
[B]פוקימונים:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/407.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/330.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/284.png[/IMG]

[SIZE="4"][COLOR="Blue"]מייקל[/COLOR][/SIZE]
[IMG]http://i48.tinypic.com/105xj7n.png[/IMG]
אחיה הגדול של קריס. מייקל חובב פוקימוני מים והוא גם מתעניין בטכנולוגיה, מה שהוביל אותו להצטרף לחברת דבון בעיר ראסטבורו. סטיבן אלוף הוון, בנו של מנכ''ל החברה ממליץ עליו לדרו וקאסי והוא מצטרף אליהם למאבק. בקרב מול מיוטו נפגע מייקל ממתקפת כדור צל ישירות לפניו והוא מתעלף. מיו מציל אותו ברגע האחרון ומחביא אותו בחדר הישן של דרו, נטול בתרדמת מכושפת, כדי שלא יוכל לפגוש את הילדים ולפגוע בתהליך חזרת הזיכרון שלהם. במהלך סיורו של מת' במנהרות הוא נתקל בו ושומר על כך בסוד לפי בקשתה של קאסי, מה שגורם לה להעיר אותו ומבקשת ממנו לשקר שהוא לא זוכר כלום ושיעזור להם לזכור יותר מהר מה קרה. למייקל יש ביברל שמשמש כמבוגר האחראי על שאר הפוקימונים של החבורה, סטארמי, קראבי.
[B]פוקימונים:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/400.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/121.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/98.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/117.png[/IMG]

[SIZE="4"][COLOR="DarkOrchid"]מיוטו[/COLOR][/SIZE]
[IMG]http://kxn.paperwaspnest.com/smash/profile/p-mewtwo.png[/IMG]
מיוטו, הרע בעונה הזאת. הוא אכול זעם ופועל בצורה עיוורת. איש אינו יודע מי שולט בו, אבל ברור לכולם שהוא פועל אחר הוראות. הוא מנסה לשלוט בכל העולם וצוות רוקט עובדים מתחתיו. בעבר הוא נרגע אך רוע התעורר בו מחדש והוא החל לרדוף את מיו ואת אבני המחוזות שיתנו לו שליטה בכל מחוז. הוא בדרך כלל אינו מופיע, אלא שולח את עובדיו שיבצעו את הוראותיו. בקרב הגדול בו הוא מנסה לשלוט במחוז הוון, במערת מפלי המטאור, הוא גובר על החבורה ורוצח את דרו.

[SIZE="4"][COLOR="Blue"]ג'ינה[/COLOR][/SIZE]
[IMG]http://i45.tinypic.com/iwp5kz.png[/IMG]
ג'ינה היא אחת מהאדונים של מיוטו. היא יחסית צעירה ושיערה ג'ינג'י. הפוקימונים שלה הם פרפרים, באטרפרי, ביוטיפלאיי, מות'ים. היא נראית לראשונה על גשר האופניים בו הילדים מנסים לעצור את צוות רוקט מלמצוא את האבן של הוון. היא לא מסתדרת עם אף אחד ונוהגת לריב גם עם הקולגות שלה. קריס אוהבת לעקוץ אותה. כשטרי יוצא למצוא את הטאורוס שלו היא עוקבת אחריו והוא לא זוכר אותה, אך נופל לו האסימון לבסוף והיא מנסה לחדור אל הבית דרך חדר הזמן. סלבי ומיו כולאים אותה במימד בין הזמנים.
[B]פוקימונים:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/12.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/267.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/414.png[/IMG]

[SIZE="4"][COLOR="Blue"]בריאן[/COLOR][/SIZE]
[IMG]http://i47.tinypic.com/e0lfg3.png[/IMG]
אדם זקן שעובד עם מיוטו. הפוקימונים שלו הם פרה היסטוריים, כאלה שהוחיו ממאובנים. בריאן מופיע לראשונה עם ג'ינה על גשר האופניים בדרך לעיר מאוויל. הוא נשלח ללכוד את סלבי והילדים מביסים אותו בקושי רב עם כל הפוקימונים שלהם. יש לו ראמפרדוס, קראדילי ואומסטאר.
[B]פוקימונים:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/409.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/346.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/139.png[/IMG]

[SIZE="4"][COLOR="Red"]מריהאנה[/COLOR][/SIZE]
[IMG]http://i46.tinypic.com/vpdzee.png[/IMG]
אחת מהעובדות הכי חזקות, מצליחות ואכזריות של מיוטו. היא מאוד פמיניסטית ואוהבת להתעלל בגברים בגלל טראומה שחוותה בעברה. היא מאוד מסתורית ופועלת לבדה ללא עזרת עובדים נוספים של מיוטו או אנשי רוקט. מריהאנה נראית לראשונה על האי כאשר היא מנסה לחדור אל הבית ומנסה לחטוף את דני, טרי, ויולט והפוקימונים שלהם. לאחר מכן היא מצליחה לחטוף את הילדים אל מנזר ישן ולחטוף את כל הפוקימונים שלהם. הפוקימונים שלה הם נקבות בלבד, סמוצ'אם שהתפתחה לג'ינקס, קירליה קטלנית, קאנגסקאן.
[B]פוקימונים:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/281.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/124.png[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/bw/115.png[/IMG]
04-04-2012, 04:29 PM
Eipam

[img]http://i62.tinypic.com/246niq8.png[/img]

מפלי המטאור שבמחוז הוון היו בעבר מקום מדהים. המקום היה מערה מסתורית ובתוכה מפלי מים מרהיבים, חולות זהובים ורכים, מכתשים שנוצרו ממטאורים שנפלו שם בעבר והמוני פוקימוני בר מיוחדים ומסתוריים, שמפלי המטאור שימשו להם כבית.
אך לא עוד. באותו לילה שררה שם מלחמה, תוהו ובוהו. פיצוצים ורעשי נפץ. אבק של חול זהוב מפוזר בכל מקום. דמויות אנשים מפוזרים בכל מקום, מעולפים כנראה.
'יש לי עוד סיכוי...' חשב לעצמו יצור קטן וורדרד, דמוי עובר, פצוע מקרב קשה. מעליו רכן פוקימון דמוי עובר גם הוא, אך מראהו היה מאיים יותר, צבעו סגול ועיניו אדומות כדם, מזעם.
"אני חושב שזה הסוף, מיו. אני אמנם נוצרתי כשיבוט שלך, אך כוחותיי מתעלים על שלך!" הוא אמר, מושיט את ידו קדימה ומייצר בתוכה כדור אנרגיה בצבעי שחור וסגול.
"לא מיוטו, אני לא אתן לך לנצח, יש לי עוד סיכוי אחד!"
"ואתה לא תצליח בו..." צחק מיוטו בקולו העבה והקר ושילח את כדור הצל שיצר בידיו לעבר מיו.
"לאאאא!" צרח מיו בחוסר אונים כשהכדור פגע בו והתפוצץ, ועוצמת ההדף העיפה אותו אל אחד מקירות המערה. כשגופו הזעיר של מיו פגע בקיר, הוא ניפץ אותו וגרם לו לקרוס.
"יש לך סיכוי מיו, אני יודעת!" נשמע קול נשי בראשו של מיו.
"יש לי סיכוי!!" צעק מיו. אנרגיה סגולה, בוהקת ועוצמתית עטפה את גופו והוא התרומם באוויר. ההילה שסביבו סנוורה את החדר, למרות שאור הירח חדר למערה מבעד לקירות המערה שקרסו.
"אההה!" מיו צווח בכאב של מאמץ. כל הדמויות המעולפות שסביבו נעלמו כלא היו, וגם הוא.
"לא!!!" צעק מיוטו בזעם.
אותו לילה זכור לתושבי הוון כלילה שבו הושמדו מפלי המטאור היפיפיים מסיבה לא ברורה.

[b]-חודשיים לאחר מכן-[/b]

"ויולט...?" לחש נער בן שבע עשרה וניסה להעיר נערה שישנה.
"הא?" מלמלה הנערה ששמה ויולט, מתוך שינה. שיערה בהיר וארוך, עיניה ירוקות.
"קומי! אני לא יודע איפה אנחנו!" אמר הנער. שמו טרי, שיערו בהיר ועיניו חומות. טרי הוא מאמן ואילו ויולט היא מתאמת פוקימונים.
"כואב לי הראש בטירוף, אני לא זוכרת כלום..."
"גם אני לא זוכר שום דבר, אני מרגיש שעבר המון, המון זמן מאז שהתחלנו את המסע, יותר משנה, אבל כל מה שעבר בזמן הזה נמחק לי מהזיכרון לגמרי!"
"נכון, אצלי זה בדיוק ככה! היום שבו קיבלנו את אייפום ויצאנו למסע, אבל..." היא פקחה את עיניה וראתה מסביבה חדר עגול ולא גדול במיוחד. החדר הואר קלות בעזרת ארבע מנורות ניאון שהפיצו אור לבן. הקירות ורצפת החדר היו אפורים, היה בהם משהו מדכא.
"אנחנו לא לבד אני רואה..." אמרה ויולט, כשהבחינה בעוד שלושה ילדים שישנים על מזרונים כחולים לידה וליד חברה טרי.
"כן, אלה דניאל, קריסטינה ומת'יו..." אמר טרי לאחר שבדק מי אלה אותם ילדים.
"אה, דני, קריס ומת'. אני שמחה שאנחנו לא לבד תקועים כאן, אבל איך יוצאים? אני מרגישה מטונפת, בא לי להתקלח!"
"להתקלח?! אני רוצה לאכול! אני מתגעגע הביתה ואני מרגיש פספוס ענקי, איפה הפוקימון שלי? למה אנחנו לא באמצע המסע שהתחלנו?"
"משהו פה מוזר לי... אני זוכרת את היום שארבעתינו יצאנו למסע, שקיבלנו את הפוקימונים הראשונים שלנו ושהכרנו את דני דרך הטלוויזיה, אבל משום מה אני מרגישה שבאמת עברה תקופה ארוכה מאז, של שנה ומשהו, אבל אני לא זוכרת כלום..."
"בדיוק ככה אני מרגיש, כאילו משהו חסום לי. כל פעם שאני מנסה לזכור אני מגיע למן מחסום שחור כזה..."
"זה דיי מפחיד טרי, בוא נעיר את כולם, ננסה לצאת מפה ולחפש תשובות..." החליטה ויולט וקמה מעל המזרון שלה.
"אין צורך!" נשמע קול ממלמל מאחד המזרונים. היה זה קול זכרי, נמוך ומעט קר.
"מת'! תגיד גם אתה...?" שאל טרי.
"כן, שמעתי את השיחה שלכם, אני מרגיש בדיוק כמוכם!" קטע אותו מת'. מת היה נער מעט מסתורי, היה לו שיער קארה שחור עם פוני לצד, עיניים ירוקות ועמוקות ביותר. מת' היה הטיפוס המתבודד יותר והמסתורי שפעל בדרכים משלו, אך למרות אופי ה"זאב הבודד" שלו הוא היה בן אדם טוב בבסיסו ונאמן לארבעת חבריו, אלה שהיו עימו בחדר.
"יש עליכם חפצים?" הוא שאל את ויולט וטרי ובלי לחכות לתשובה מישש את גופו על מנת לאתר משהו עליו.
"נכון, שכחתי מזה..." אמר טרי והחל לחפש על עצמו חפצים גם, "אין כלום, חוץ מפוקדור אחד. זה בטח גלייגר!"
"גם עליי..." אמרה ויולט ושלפה את הפוקדור.
"צא גלייגר!" ; "צאי אייפום!" צעקו ויולט וטרי וזרקו את הפוקדורים היחידים שהיו להם. שני הפוקדורים נפתחו, תוך כדי שהם מוטלים באוויר, ומתוך כל אחד פרץ סילון של זוהר לבן שתוך מספר שניות קיבל צורה ברורה יותר. הקרן מהפוקדור של טרי הפכה לעקרב מעופף בצבע סגול, עם זנב ארוך ובקצהו עוקץ. זה היה גלייגר.
"גלייגר! אני שמח שאתה כאן איתי..." שמח טרי ורץ לחבק את גלייגר, חיבוק מוחץ. גלייגר המחוץ דקר את טרי בגבו עם זנבו.
"מצטער..." הוא נפל, שחרר את גלייגר והתעשת על עצמו, "ובכן..." הוא נקטע על ידי ויולט.
"אייפום!! אני שמחה שלא איבדתי אותך!" צעקה ויולט בשמחה ונשאה בידיה את הפוקימונית שלה, אייפום- פוקימונית קופיפה בצבע סגול גם היא, כמו הגלייגר של טרי.
בזמן שהשניים שמחו שלא איבדו את הפוקימונים הראשונים שלהם, מצא מת' גם הוא פוקדור אחד בלבד, ממנו יצא סניזל, פוקימון קשוח בצבע ירוק כהה, דמוי סמור. את ראשו מעטרת נוצה אדומה אחת, על מצחו קמע כתום זעיר ובידיו טפרים חדים כתער. סניזל התיישב על כתפו של מת'. "מת' לא נראה נלהב יותר מדי כמו טרי וויולט לראות את הפוקימון שלו. הוא רק אמר "שמח לראותך כאן..." במעט אדישות.
"טרי, ויולט, אני לא יודע מה אתכם, אבל אני רוצה לצאת מכאן..."
"כן, מפחיד פה, למרות שדי נעים היה לישון כל כך הרבה זמן, אבל מצד שני, אני לא עייף בכלל ואני חושב שאני לא אוכל לישון יותר בחיים!" אמר טרי.
"אתה לא חושב שצריך להעיר גם את דני וקריס?" שאלה ויולט.
"תעשו מה שאתם רוצים..." אמר מת' והחל לחפש מקור יציאה. על אחד הקירות הבחין מת' במין מעבר בקיר, אבל חסום לגמרי. ליד המעבר החסום, הוצבו על הקיר שני לוחות, אחד גדול ואחד קטן יותר בסמוך אליו.
"אוקיי, נראה אם הבנתי נכון..." מלמל מת' והניח את ידו על הלוח הגדול יותר. הלוח השמיע קול מכני מוזר והואר באור להט. המעבר החסום נותר חסום כמקודם, "טרי בוא לכאן..." ביקש מת'. טרי הגיע כמו חייל המציית לפקודה והניח את כף ידו על הלוח הקטן יותר. כף היד של טרי היתה גדולה יותר מהלוח, וחוץ מזה, לא קרה שום דבר.
"כמו שחשבתי..." מלמל מת'. טרי הוריד את ידו מהלוח וחזר לאמצע החדר, סמוך לויולט המעירה את קריס ומסבירה לה את המתרחש.
"אוקיי סניזל, עכשיו אתה!" פקד מת'. סניזל קפץ מכתפו של מאמנו והניח את הטופר שעל ידו על הלוח הקטן יותר. מת' הניח שוב את כף ידו על הלוח הגדול יותר ושני הלוחות החלו לזהור בירוק. המעבר החסום הפך ירוק ומעט שקוף, כמו מן שער העשוי אנרגיה קוסמית מיוחדת. "טוב, נתראה מתישהו..." חייך מת'.
"לא מת', אם זאת מלכודת?" שאל טרי.
"אני מעדיף לצאת מכאן, חוץ מזה שסניזל איתי ואני לא מפחד..."
"סניזל לא מאומן מספיק, לא עברת איתו מספיק בשביל לסמוך עליו בעת סכנה"
לשמע מילים אלה סניזל החל לזעום ולנסות להגיד משהו. מת' הרגיע אותו כשהסביר לטרי את מה שהוא חושב. "אל תהיה טיפש טרי, אנחנו והפוקימונים שלנו עברנו הרבה, פשוט איבדנו את הזיכרון שלנו. הזיכרון האחרון שלנו הוא היום שבו יצאנו למסע וקיבלנו את הפוקימונים הראשונים שלנו! נכון סניזל?"
סניזל הנהן בחיוב, נרגע ונראה מרוצה יותר.
"גם אתה איבדת את הזיכרון?" שאל מת' את סניזל. סניזל הנהן בשלילה הפעם, ונראה כי הוא זוכר הכל, אך התקשה להסביר מה קרה.
"טוב, אז אני מבינה שכולנו איבדנו את הזיכרון חוץ מהפוקימונים שלנו, נכון?" הצטרפה קריס לשיחה. קריס היא אחת מחמשת החברים שהיו בחדר. היא מאמנת מגניבה, מוכשרת וחזקה ביותר. יש לה המון אנרגיות. קריס הוציאה מתוך הפוקדור שלה את יאנמה, פוקימונית דמוית שפירית, בצבעי אדום וירוק.
"טוב חברים, אז אני יוצא, אני אחכה לכם בחוץ אם תחליטו לקחת את הסיכון!" אמר מת' ועבר עם סניזל את המחסום הירוק.
מת' נעלם כאילו לא היה שם קודם לכן, והמחסום חזר לעצמו. הזוהר הירוק נעלם לגמרי.
"אני מקווה שהוא יהיה בסדר..." נאנחה ויולט.
"אני לא דואגת למת', הוא יודע להסתדר תמיד בכל מצב הבחור הקשוח הזה" אמרה קריס, "אני רוצה לצאת מפה גם..."
"טוב אז קריס, בואי נצא מפה גם..." אמרה ויולט ולקחה את אייפום איתה למעבר החסום.
"רגע אבל מה עם דני?" שאל טרי בבלבול.
"אתה תדאג להעיר אותו ונחכה לכם בחוץ" חייכה ויולט בתחכום, "קריס, תלכי את קודם"
"את כזאת פחדנית, יואו..." צחקה קריס והניחה את ידה על הלוח הגדול. יאנמה התעופפה בעזרת ארבעת כנפיה הדקות שנעו במהירות, והניחה את אחד מגפיה הדקיק על הלוח הקטן. המעבר הפך עתה לצהוב. קריס נעלמה מאחוריו עם יאנמה תוך שניות.
"בהצלחה טרי שלי" קרצה ויולט ועברה במעבר לאחר ששינה את צבעו לורוד. לאחר שהמעבר הפך מוצק שוב, הכל השתתק. בחדר נותרו רק טרי הנרגש ודני.
"דני...?" שאל טרי בהיסוס. דני המשיך לישון.
"איזה ילד אטום!!!!!!" התעצבן טרי.

ויולט וקריס עברו במעבר, אחת אחרי השנייה, כשלצד כל אחת הפוקימונית שלה. הן הגיעו למן חדר גדול וחשוך, לא ניתן היה לראות כלום.
"מפחיד פה..." מלמלה ויולט.
"קצת, לא כל כך. הייתי במקומות יותר מפחידים. אבל איפה מדליקים פה את האור?" ענתה קריס וניסתה לגשש, לשווא.
לפתע פתאום נשמע צליל פסנתר. תו, ועוד תו, וזה נהיה חזק יותר, מלווה באור.
"מה זה?!" נבהלה ויולט והצביעה שמאלה. הן ראו קלידי פסנתר גדולים, אחד על השני.
"חחחח ויולט אלה מדרגות פסנתר..." צחקה קריס כאשר הבחינה בזוג רגליים שיורדות על המדרגות. כל פעם שכף רגל נגעה במדרגה אחת, היא האירה והשמיעה צליל.
"מי אתה?! תזדהה!"
"אתן בסדר שתיכן? זה אני, מת'!" צחק מת' ועימו סניזל, "מדרגות פסנתר, מגניב לגמרי. עליתי לקומה העליונה. חיפשתי משהו, אבל הכל חושך ולא מצאתי דרך להדליק כלום..."
"יופי, ממש נבהלתי ואני עדיין מפחדת! איפה אנחנו לעזאזל?" שאלה ויולט, מבוהלת לגמרי.
הקיר שמהן השתיים הגיעו זהר לפתע באור כחול. טרי המבולבל יצא ממנו ולצידו מרחף גלייגר. שניה אחר כך כשהקיר זהר באור אדום, יצא ממנו דני. דני היה בחור נאה עם עיניים תכולות, ושיער חום-שטני. דני היה מתאם מוכשר ביותר, אך כמו חבריו, גם הוא אינו זכר שום דבר ממה שקרה לו.
בדיוק בשנייה שהחמישה היו יחדיו באותו החדר, נדלק אור שסנוור את כולם. הכל פתאום התבהר, והם מצאו עצמם בתוך סלון ענקי שלא ראו כזה עד כה. מדרגות הפסנתר נראו ברורות יותר, גרם מדרגות לולייני, כשכל מדרגה היא קליד פסנתר. לצד הגרם ניצבה מגלשה בצבע קרם שהקצה שלה התחיל מלמעלה ולא היה ניתן לראות אותו. על הקיר לצד המגלשה ניצבו דגמים של טירות וצריחים ומעליהם כוכבים זעירים שהאירו. מימין למדרגות והמגלשה ניצבה קרוסלה צבעונית שהחלה להסתובב בלי שאף אחד יפעיל אותה. מושביה היו בובות פוקימונים. מושב אחד דמוי הפוקימון קינגדרה- פוקימון סוס ים כחלחל, השני דמוי הפוקימון טוגקיס, פוקימון ציפור דמוי מלאך יפה בצבע לבן ועליו עיטורים בצבע אדום וכחול. היו לו גם כנפיים. המושב השלישי היה דמוי הפוקימון וינוזאור- זוחל בצבע כחול ועליו עלים ומתוכם פורח פרח גדול בצבע אדום.
החמישה היו המומים לגמרי למה שהתרחש מולם ועיניהם בחנו כל פרט ופרט בחדר. הקירות היו תכולים ועליהם כוכבים קטנים לבנים שהאירו באור קלוש. לצד הקרוסלה ניצבו מדפים ועליהם בובות פוקימונים וצעצועי ילדים. באמצע הארון מדפים ניצבה דלת קרם ועליה ציור של הפוקימון מיו. בהמשך הם ראו גם פוף גדול, דמוי הפוקימון סנורלאקס. היתה שם גם דלת מטבח ועליה ציור של פוקימון שנראה כמו ליצן. הרצפה היתה בצבע קרם. ועליה, במרכז חלל החדר, מן שטיח מרצפות לבן ועליו מעוינים כחולים. היו שם גם ספות בצבע קרם מנוקדות ושולחן קפה קטן.
"אני בשוק..." אמר דני, משפשף את עיניו עוד מעייפות.
"אנחנו בתוך בית החלומות כנראה! לא דמיינתי כזה בית בחלומות הכי הזויים שלי" חייך טרי.
החמישה החלו להתפזר ולבחון את כל הסלון מקרוב יותר, לעלות על הקרוסלה, לגעת בבובות הפוקימונים שעל המדפים, לדלג על מדרגות הפסנתר ולהתלהב כל פעם מחדש מהיותם מאירים ומשמיעים תווים.
"טוב אני רואה שכל הפוקימונים בחוץ, תצטרף אליהם וולפיקס!" אמר דני ושחרר החוצה פוקימון דמוי שועל כתום בעל שבע זנבות, "ויולט פוסטמה שלי!!!" הוא צחק עליה כשראה אותה בוחנת באופן דיי משעשע את בובת הסנורלאקס הענקית.
"אתה פוסטמה" היא צחקקה והלכה אל טרי שדיבר לגלייגר שלו, "נו אז איך הלך?" היא לחשה.
"סתם, לא היה לי זמן לדבר איתו באמת, רק סיפרתי לו מה קורה ולמה אנחנו כל כך מבולבלים..."
"הבנתי, טוב, אם כל כך חשוב לך לדבר איתו תעשה את זה, ותסביר לו שחשוב לך שתתקרבו..."
"אני יודע, אין לי את האומץ, זה מוזר לי לפנות אליו, האופי שלו מעצבן אותי. גם קשה להתחבר איתו יותר מדי, חוץ ממך שהוא מת עלייך, הוא לא נותן!"
"בסדר, הזמן יעשה את שלו..."
"מה אתם מתלחששים שם?" נדחף דני לשיחה בחיקוי מורתי.
"שום דבר..." ענה טרי בקרירות והלך משם.
"טוב חברים, אני יודע שממש מגניב כאן, אבל אני לא רוצה להישאר פה, אני רוצה להמשיך במסע שלי, אז בואו קודם נחפש איך יוצאים מפה..." אמר מת' בנחישות והלך אל הקיר שממנו הם הגיעו קודם לכן מהחדר הקריר והמוזר. הקיר נדם, לא זז ולא היה שם שום כפתור או מנעול וכמובן שלא היתה שם דלת. ובכלל, בכל הסלון הגדול שהיה עמוס בפרטים וחפצים, חוץ מגרם המדרגות ודלת המטבח לא היתה שם דלת נוספת, שלא לדבר על חלונות.
"טוב, אני הולך לבדוק את המטבח..." הוא אמר.
"אני אעלה למעלה!" אמרה קריס וטיפסה בגרם המדרגות הלולייניות, בליווי מנגינת הפסנתר. היא הגיעה למסדרון מלא בדלתות, על חלק מהדלתות היו לוחות כמו בחדר שממנו הם הגיעו, כשהמעבר נפתח רק עם המאמן והפוקימון שמים שם את היד. על הרצפה הונח שטיח מקיר לקיר דמוי מחצלת. הקירות היו צבועים בצבע בורדו יפה ועליו עיטורים של עלים יבשים בצבע חום. מול הדלתות הבחינה קריס במעבר גדול בצורת קשת. היא עברה בו והגיעה להמשך מסדרון זהה לקודם, רק שעל הקירות הונחו פאנלים כחולים מבריקים. היתה שם דלת אחת בודדה, נעולה בבריח. היא המשיכה עוד קצת והגיעה לעוד מעבר קשתי שהיה מקביל למסדרון הקודם. היא נכנסה לשם וראתה שם שטיח מקיר לקיר, ועוד גרם מדרגות שהוביל לקומה נוספת. "כמה חדרים יואוו!" היא אמרה, אבל החליטה להמשיך לחקור הכל עם החבר'ה.

למטה, נכנסו מת' וטרי למטבח. היה זה חדר לא גדול במיוחד. היה שם שולחן אוכל גדול מעץ כהה ומסביבו שתי ספות ישיבה רכות ונוחות בצבע לבן עם משענת שחורה. על קיר החדר ניצב מן חור בקיר עם דוכן שמקשר בין המטבח, לבין המקום בו היו השניים בעצם- חדר אוכל. "מי שבנה את המקום הזה טחון בכסף, הא?" צחק טרי. מת' נשמע דרוך ומרוכז.
"שמעת את זה טרי?"
"לא, מה?"
"רעש של כלים..."
"עכשיו אני שומע, כלים מתכתיים כאלה!"
"כן, מישהו נמצא שם בטוח, הרי חייב שיהיה מישהו שיתחזק פה הכל..." אמר מת' וניגש אל הדוכן, "יש פה מישהו?"
רעש הכלים נדם. דלת שהיתה בקצה החדר נפתחה ומתוכה יצא פוקימון הליצן שצויר על הדלת שממנה נכנסו השניים. היה זה הפוקימון החקיין, מיסטר מיים. הוא נראה דיי מבוהל ואף עצבני.
"מיים?!" הוא שאל בבלבול.
"ידעתי שיש מי שיתחזק את הבית, אבל לא חשבתי שזה פוקימון!" צחק מת'.
"מיים!!" התעצבן הפוקימון ובעזרת כוח על חושי הרים באוויר סכין שהיתה על שולחן האוכל וכיוון אותה אל השניים באיום.
"תירגע, לא באנו לפגוע בך!"
"מיים!"
בתגובה לצעד שביצע טרי הסכין נשלחה לעברו במהירות.
"סניזל!" צעק מת'. סניזל קפץ מכתפו של מת' ושלח מפיו רוח קרירה שהעיפה את הסכין חזרה, והטילה אותה על הרצפה.
"מיסטר מיים, אנחנו נשבעים שאנחנו כאן במקרה, ולא באנו לפגוע בך וביושבי הבית!" חזר טרי בשנית. מיסטר מיים נראה מבולבל לחלוטין. הוא שלח עלים קסומים, עלים ירוקים ואדומים, בוהקים לעבר השניים. "גלייגר!" פרץ גלייגר אל החדר ושלח עוקצי רעל לעבר העלים. העלים הצליחו לגבור על עוקצי הרעל. השניים ושני פוקימוניהם נאלצו להתחמק מהעלים שנשלחו אליהם.
"מספיק מיסטר מיים!" צעק מת'. סניזל וגלייגר התקדמו לפני טרי ומת'. מיסטר מיים שלח עלים קסומים נוספים לעברם, בכמות גדולה יותר.
"מספיק!" פרצו דני וויולט לחדר. "וולפיקס, צא במתקפת סחרור אש!" פקד דני ווולפיקס נעמד על שבעת זנבותיו ויצר מערבולת אש יפייפיה ועוצמתית, הוא סובב אותה במקום ואז שילח אותה לעבר העלים הקסומים ומיסטר מיים. העלים נשרפו במקום ומיסטר מיים פיזר את הלהבות באוויר בעזרת מתקפה על חושית.
מיסטר מיים נראה מבולבל שוב לגמרי, כאשר שמע קול בתוך מוחו. "מספיק מיסטר מיים, אלה הילדים שהיו אמורים להגיע לפה, אז הנח להם..."
עיניו של מיסטר מיים נפקחו והוא נראה מושפל. "מיים, מיים..." הוא ניסה להתנצל וסידר את הבלגן שבחדר בעזרת הכוח העל חושי.
"תודה באמת..." אמר טרי.
"טרי! מה אתה רוצה? הוא לא ידע שאנחנו לא נתקוף אותו. מיסטר מים סימן לילדים לשבת בשולחן ונעלם בדלת הקטנה שממנה הוא הגיע קודם. הארבעה התיישבו בשולחן ולצידם הפוקימונים שלהם. מיסטר מים הופיע בדוכן, מחויך, ואז בעזרת כוחו העל חושי שלח דרך המטבח צלחות עמוסות במנת אורז ובשר.
"דיי איזה חמוד!!!" התלהבה ויולט, כאשר צלחת עם מנה נחתה לידה.
"היי חבר'ה, פספסתי משהו?" נכנסה קריס אל חדר האוכל.
"אממ, לא, לא, שום דבר... רק פגשנו את הפוקימון שמתחזק את הבית!" צחק טרי.
"כן, ואז הוא תקף אותנו" הוסיף מת'.
"ואז אני וויולט נכנסנו והצלנו את המצב בעזרת וולפיקס..."
"ואז הוא פתאום התנצל וחזר לעצמו והושיב לאכול את האוכל הכי טעים בעולם!!" אמרה ויולט ובלסה את האוכל שלה.
"אני גם רעבה" הצטרפה קריס לשולחן והושיבה את יאנמה לידה.
מיד הצטרפו מנות קטנות גם לפוקימונים.
חמשת הילדים ופוקימוניהם ישבו ואכלו לשובע, אחרי שלא אכלו זמן רב.
"זה לא קצת מוזר שלא אכלנו כל כך הרבה זמן?" שאלה ויולט
"שלא לדבר על שתייה..." אמרה קריס.
"ולא עשינו קקי ופיפי!" צחק טרי.
"איכס יא מגעיל!" צעקו ויולט וקריס. דני ומת' צחקו.
"אתם שומעים את זה חבר'ה?" שאל מת' לפתע. החמישה השתתקו.
"כן, זמזומים כאלה..." מלמל דני.
"משק כנפיים..." מלמלה ויולט.
"אני יוצאת לבדוק!" אמרה קריס וסימנה ליאנמה לבוא אחריה. זו ריחפה אחרי קריס, שהלכה לכיוון דלת היציאה לסלון. קריס פתחה את הדלת. הסלון נראה משם כרגיל, רק שהרעש התחזק עוד יותר.

"טוב, היא עלתה למעלה, אני מניח..." אמר דני כששמע את רעש מדרגות הפסנתר.
"אמא!!! אתם לא מאמינים מה קורה פה!!!" נשמעה צעקה מהקומה העליונה. דני, ויולט, טרי ומת' נטשו את המטבח ורצו למעלה, איתם אייפום של ויולט.
הם רצו במעלה מדרגות הפסנתר, כל מדרגה שהם דרכו עליה האירה והשמיעה צליל תו. כשהגיעו לקצה הם ראו פעם ראשונה את המסדרון בו ביקרה קריס קודם לכן, רק מה שהם לא ציפו לראות פה זה עשרות פוקימונים דמויי עטלף, מעופפים בחלל בבלבול ואת קריס ויאנמה נאבקות בהם.
"איך הזובאטים האלה הגיעו לכאן לעזאזל?!"
"משם..." הצביע מת' על הכיוון ממנו הגיעו העטלפים, דרך המעבר הקשתי שהוביל למסדרון קצר המפריד בין המסדרון הנוכחי למסדרון נוסף.
"טוב, אני אלך לשם ואנסה לעצור אותם מלהמשיך להיכנס, לראות מה יש שם. מישהו בא איתי?" שאל טרי בנחישות.
"אני אבוא איתך!" ענו מת' וקריס יחדיו, יאנמה וסניזל אחריהם.
"אני וויולט ננסה לעלף אותם או לגרום להם לחזור לכיוון ממנו הם באו!" אמר דני, "וולפיקס, סחרור אש!"
פוקימון השועל שלח מערבולת של אש דקיקה לכיוון הזובאטים.
דני, מת' וקריס רצו בין הזובאטים בהמשך המסדרון, בקושי רב.
"איה! נתקע לי זובאט בשיער!!!!" צעקה קריס.
"סניזל..." פקד מת' על סניזל והצביע על הזובאט.
"לא!" התפרצה קריס, "אני רוצה! יאנמה קדימה!"
טרי לא יכל שלא לפרוץ בצחוק מהסיטואציה. פוקימונית השפירית שלחה גלים על קוליים שבלבלו את זובאט וגרמו לו להרפות. הוא חזר להתעופף במרכז המסדרון והשלושה רצו בכל כוחם עד שהגיעו למעבר הקשתי שמוביל למסדרון השני של הקומה.
המסדרון היה נראה אותו דבר, רק קטן יותר. היה בו גרם מדרגות נוסף שהוביל לקומה השנייה, ועוד מספר דלתות. אחת מהדלתות היתה פתוחה. זובאטים בודדים עוד יצאו מתוכה וגם גלי חום לא ברורים.
"למה יש זובאטים בתוך הבית הזה?" שאל מת'.
"אולי יש פה בית גידול לעטלפים..." צחק טרי.
"זה לא מצחיק, זה מוזר, אבל אני חושב שכדאי שניכנס לבדוק את זה!" אמר מת' בנחישות.
"יאללה אז בואו כבר!" צעקה קריס אחרי שכבר עברה את הדלת.
"היי חכי!" צעקו מת' וטרי, "אל תלכי לשם לבד..."
"אתם חייבים לבוא לראות!" היא צעקה. השניים רצו, סניזל וגלייגר איתם. ברגע שעברו בדלת, הדלת נטרקה אוטומטית ונעלמה במקום.
"אוי לא..." מלמל טרי בלחץ. שלושת הילדים המבולבלים הביטו סביבם. הם היו בתוך חדר ענקי, מן הריסות של חדר ענקי. הכל היה נראה מפואר, שטיח מקיר לקיר, נברשות, וילונות, רהיטים. אך הכל היה שרוף, מאובק, שבור ונטוש לגמרי. החדר היה חשוך. אור בודד הגיע מתוך כדור אש ענקי שריחף באוויר. הכדור עמד להיכבות והאור שבקע ממנו היה קלוש.
"איפה אנחנו חברים?"
"הכדור אש הזה, אני חושב שפוקימון יצר אותו, ואני גם חושש שאנחנו כבר לא בבית" לחש מת'.
"ואם הדלת נעלמה, אז כנראה שאנחנו תקועים פה!"

במסדרון הקומה השנייה עמדו ויולט ודני מבולבלים לגמרי גם הם. "טוב, כנראה שאנחנו נצטרך לעלף את כולם כדי שלא יתפזרו בבית!" אמר דני והצביע על עשרות העטלפים שריחפו שם מבולבלים.

[b]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/b]

[img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/img][img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/150.gif[/img][img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/img][img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/img][img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/img][img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/img][img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/img][img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/122.gif[/img][img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/041.gif[/img][img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/003.gif[/img][img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/230.gif[/img][img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/468.gif[/img][img]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/143.gif[/img]
04-04-2012, 04:32 PM
Odin Borson

כמו שכבר הגבתי אבל גיליתי שפרסמת עוד אז:

שונה ונחמד מאוד .

הפרק יפה מאוד והרעיון מקורי
04-04-2012, 04:35 PM
IHavePipi

נתת קישור לאתר מתחרה בהודעה הראשונה, להבא לא לפרסם אתרים מתחרים..
תודה.

נראה נחמד מאוד, אני חושב שהעלילה תהיה מעניינת.
המשך כך.
04-04-2012, 04:39 PM
Eipam

אהה מצטער, אני כמובן יערוך את זה עכשיו ואשנה את הלינק, זה לא נעשה בכוונה!
תודה לכם על התגובות, מבטיח שהעלילה תהיה מעניינת!
אני מיד גם אפרסם את הפרק השני.
מאסטר ליאון, תוכל למחוק את התגובה הראשונה שלך בבקשה? זה תקוע בדיוק באמצע המדריכי דמויות שאני מכין עכשיו...
04-04-2012, 04:40 PM
Odin Borson

[QUOTE=Eipam;1304964]אהה מצטער, אני כמובן יערוך את זה עכשיו ואשנה את הלינק, זה לא נעשה בכוונה!
תודה לכם על התגובות, מבטיח שהעלילה תהיה מעניינת!
אני מיד גם אפרסם את הפרק השני.
מאסטר ליאון, תוכל למחוק את התגובה הראשונה שלך בבקשה? זה תקוע בדיוק באמצע המדריכי דמויות שאני מכין עכשיו...[/QUOTE]

לא, אני לא משתמש מתתקדם אז אני לא יכול אבל אנסה
04-04-2012, 04:42 PM
IHavePipi

מחקתי את התגובה וערכתי את הלינק. בהצלחה
04-04-2012, 05:39 PM
Eipam

[IMG]http://i60.tinypic.com/1432eep.png[/IMG]

במסדרון הקומה השנייה עמדו ויולט ודני מבולבלים לגמרי. "טוב, כנראה שאנחנו נצטרך לעלף את כולם כדי שלא יתפזרו בבית!" אמר דני והצביע על עשרות העטלפים שריחפו שם מבולבלים.
"בסדר, אייפום, תשתמשי בצווחה!" פקדה ויולט. אייפום ניתרה באוויר על זנבה וכאשר פערה את פיה היא צרחה ושלחה מן נשיפה מוזרה אל זובאט מסוים ועילפה אותו.
"זה טוב ויולט, אבל לא מספיק מועיל, צריך משהו שיטפל בכולם..." אמר דני בהתנשאות.
"שתוק כבר טמבל, אתה יכול לעשות יותר טוב מזה?"
"בטח! וולפיקס, קרן בלבול!" פקד דני. וולפיקס נעמד על זנבו וירה מפיו קרן סגולה ורחבה שפגעה בקבוצה של זובאטים ועילפה אותם.
"נו באמת, חשבתי שאתה יכול לעלף את כולם!" צחקה ויולט, "אייפום, התזת בוץ!" פקדה ויולט. היא ניערה את זנבה ושלחה מטחי בוץ אל עברם של הזובאטים ועילפה את חלקם.
"אין לי כוח לשטויות האלה, וולפיקס, תן את כל מה שיש לך!" צעק דני. עיניו של וולפיקס זהרו בצבע כתום מרצד כאש והוא הסתובב על זנבו ושלח סחרור אש נוסף שעילף את כל הזובאטים. גופותיהם המעולפות של הזובאטים נפלו בבת אחת על הרצפה.
"ככה עובדים ברצינות..." צעק דני.
"יופי, ועכשיו איך מחזירים את כולם חזרה לחדר שממנו הם באו?" אמרה ויולט.
"נקרא לכולם, מת'! קריס!" הוא צעק, כאילו זה ברור מאליו. לא היתה תגובה מהשלושה. דני המשיך במסדרון ותוך כדי התלהב מהפאר של המקום. הוא הגיע למסדרון השני והבחין כי השאר נעלמו לגמרי. "איפה אתם מתחבאים נו זה לא מצחיק?"
הדלת שדרכם השלושה עברו קודם לכן היתה נעולה, אבל יצאה ממנה הילה מוזרה.
"אני חושב שהם נכנסו לשם..." אמר דני לויולט שהגיעה גם היא.
"טוב, אני הולכת לקרוא למיסטר מיים, הוא בטוח ידע מה לעשות, אולי ככה גם נשתמש במתקפה העל חושית שלו ונרים את כל הזובאטים חזרה..."
"את תישארי פה, עד שאת זזה... אני אביא אותו" הוא צחק ונעלם. ויולט חזרה למסדרון הקודם והבחינה בזובאט בודד שפרפר.
"אתה בסדר חמוד?" היא רצה אליו והרימה אותו. זובאט זהר בלבן. "הוא מתפתח!!!"
זובאט התרומם לאוויר בתעופה. גופו התרחב וגבה. הזוהר הלבן נעלם ממנו והוא הפך לגולבאט.
"אתה בסדר?" היא שאלה. כנפיו זהרו בלבן והוא בא לתקוף אותה במתקפת כנף.
"אייפום, התזת בוץ!" היא צעקה באימה. הקופיפה הסגולה הצליפה את זנבה והתיזה בוץ אל עיניו של העטלף. סחרור אש נשלח מפיו של וולפיקס שהיה שם גם הוא ועילף את הגולבאט.

טרי, מת' וקריס עמדו בחורבות החדר המפואר, מבולבלים לגמרי.
"חייבים למצוא דרך אחרת לצאת מפה..." אמר טרי בפחד.
"וואלה! אני חושבת שאנחנו לא סתם פה..."
"ברור שלא..." לחש מת'. כדור האש נעלם והחדר נהיה חשוך. אור יחיד בקע מהחלונות הגבוהים והשבורים, שמאחורי וילונות הקטיפה השרופים.
"עכשיו אני מפחדת..."
"טוב, אני הולך לחפש את היציאה, תחפשו גם אתם!" אמר מת' ונעלם בחדר לפני שהשניים הספיקו להגיד משהו. הוא עלה בגרם מדרגות למעלה.
"מאוד חכם לעלות למעלה, בדרך כלל היציאה היא למטה..." אמרה קריס וגררה את טרי בגרם מדרגות למטה.
"זה מת', הוא לא טיפש, הוא פשוט מסתורי. בטח הוא מתאמן או מחפש רמזים בעצמו..."
"אתה צודק..." היא ענתה והם ירדו במדרגות למטה. החדר היה דומה לקודם, רק שזה היה אולם כניסה. הכל היה חשוך ומימדי החדר היו עצומים. היו שם כמה חדרים פנימיים.
"אתה מרגיש שחם פה?" שאלה קריס.
"כן, יש משהו חם מאוד באוויר..." ענה טרי בבלבול והחל להתהלך בחדר ולגשש בין עצמים שיתמכו בו. הוא נגע במשהו צמיגי ומסריח תוך כדי הליכתו. "מעניין מה זה..." הוא מלמל, קריס אחריו.
"זה גריימר!!!" היא צעקה פתאום. גריימר, פוקימון הרפש הצמיגי והסגול נבהל והתעורר משינה, כנראה.
"גלייגר!!!" צעק טרי וגלייגר הגיע אליהם בתעופה וירה עוקצי רעל לעבר מטחי הבוץ שנשלחו ע''י גריימר. תוך רגע קרו שם כמה דברים לא צפויים. מתוך פינה בחדר נשלח כדור אש כתום אל התקרה במרכז החלל. הכדור בער והציף הכל באור. זה היה אותו כדור שהם ראו קודם לכן, ששיערו שפוקימון יצר אותו, אבל לא ראו מי, כי הפוקימון הירוק הזה שטרי הצליח לקלוט לשנייה נעלם דרך חור בקיר.
כמה זובאטים שהיו שם נבהלו מהאור ועפו למעלה.
"עכשיו אני מבינה!" צחקה קריס, "לפחות יש פה קצת אור..."
"למי אכפת מאור, הגריימר הזה בולע את גלייגר!!!" צעק טרי בבהלה ורץ אל הגריימר. יאנמה דחפה את טרי ושלחה גל על קולי שבלבל את גריימר וגרמה לו לעזוב את גלייגר. גלייגר התעופף במהירות אל זרועותיו של טרי המבוהל. הוא חיבק אותו בחוזקה ומחץ אותו כל כך עד ששוב בתגובה הוא דקר אותו בעזרת זנבו.
"מצטער נו, דאגתי לך!!" צחק טרי.
"מי שם? המשטרה?!" נשמע קול אדם מגרם המדרגות.
"לא, ממש לא!" אמרה קריס.
"סתם ילדים שנקלעו לפה במקרה, זה הבית שלך?"
"כן... אף פעם לא היה פה כזה רעש, מה עשיתם? הוא שאל והתקדם מעט קדימה כך שהאור של מתקפת היום השמשי חשפה את זהותו. הוא היה הומלס חסר בית, לבוש בבגדים קרועים ומטונפים.
"גריימר תקף אותנו, ואיזה פוקימון יצר פה את השמש הזאת מה שגרם לזובאטים להשתולל..."
"כן, אני כבר רגיל לזה שהזובאטים פה משתגעים בגלל מתקפת היום השמשי. זה הפוקימון קקנייה יצר את המתקפה הזאת..."
כאב חד תקף את מוחו של טרי, ונעלם תוך רגע.
"אחחח!!!" הוא צעק לרגע.
"מה קרה?!" נבהלה קריס.
"שום דבר, כאב לי הראש לרגע..." הוא אמר ובמוחו חשב, 'קקנייה, השם הזה נשמע לי מוכר, אבל אני לא זוכר מאיפה...'
"טוב אדוני, אנחנו רוצים לצאת מפה, לא רצינו להפריע..." ביקשה קריס.
"בבקשה, אבל אני לא ממליץ לכם, יש עוצר בחוץ, אם יתפסו אתכם תהיו בצרות וזה לא נעים, תאמינו לי!"
"אבל אנחנו רוצים לחזור חזרה לבית, הדלת שהיתה פה נעלמה..."
"איזה בית?"
"הבית שנמצא סמוך למקום הזה, אתה יודע, הבית הענקי עם המגלשה והמדרגות פסנתר..."
"אתה בסדר ילד?" שאל ההומלס.
"הוא סתם מתלוצץ, אבל בכל מקרה אדוני, איפה אנחנו?!" שאלה קריס.
"אוקיי, אני מבין שאתם לא מפה כנראה... אתם נמצאים באחוזת הפוקימונים הישנה, על האי סיניבר בקנטו"
"אז בגלל זה חם כאן!" אמרה קריס.
"נכון. הפיצוץ שגרם להרס הבית הזה פער חור באדמה שמובילה למערה התת קרקעית, שהיא בעצם פנים הר הגעש של סיניבר..."

מיסטר מיים השתמש בכוח העל חושי ונשא באוויר את כל עשרות הזובאטים. הוא שם אותם בערימה אחת. "תודה מיסטר מיים, אבל אנחנו לא יודעים לאן נעלמו שלושת החברים שלנו... הם נכנסו דרך דלת שהיתה פתוחה, שדרכה נכנסו הזובאטים הזה ועכשיו הדלת נעולה והם נעלמו!" הסביר דני.
מיסטר מים נשאר מבולבל עד אשר הקול הנשי הנעים שהיה מדבר אליו כל הזמן, פנה אליו שוב. "מיימי, הם עברו בחדר הזמן, שלחנו אותם למשימה הראשונה שלהם. כשהם יחזרו בהצלחה משם, תשלחו את כל הזובאטים חזרה לשם ומעבר הזמן יסגר. בינתיים תעכב אותם איכשהו..."
מיסטר מיים רק חייך לויולט ודני, הוביל אותם בחזרה למטבח ונתן להם פרוסת עוגת שוקולד שהכין זמן קצר לפני.
"זה מדהים מיסטר מיים!" התחנף דני.
"אז מה דני, מה קורה איתך?"
"אני בסדר, מבולבל ממה שקורה כאן..."
"כן, יש פה דברים מוזרים שלא יצא לי לראות בחיים ואני מתה לדעת מה קרה לנו ולמה אנחנו לא זוכרים כלום!"
"כנראה מישהו חסם לנו את הזיכרון..."

מת' טיפס בגרם במדרגות והגיע לקומה האחרונה של האחוזה. הוא חלף על פני תמונות קרועות על הקיר. ככל שהתקדם במסדרון, הכל היה שרוף ומנופץ. הוא הגיע לגרם מדרגות נוסף וכאשר החל לטפס עליו הוא הבחין בפוקימון קקטוס ירוק ולא גדול במיוחד. את ראשו עיטר פרח צהוב שנראה כמו כתר. קקנייה שהבחין במת' ובסניזל נבהל ושלח מתקפת יום שמשי נוספת, שהאירה את כל החדר. עד שעיניו של מת' התרגלו לאור, קקנייה כבר לא היה שם. "לעזאזל איתו..." התעצבן מת'. אל כדור השמש נמשכו מספר פוקימונים. הגיעו לשם שלושה מגמרים. מגמר היה פוקימון דמוי אדם, מכוסה בלהבות. הוא הגיע לשם דרך החור שנוצר בין רצפת הבית לבין פנים הר הגעש. "מה אתה אומר סניזל שנילחם בהם?"
חייך מת'. סניזל הניד בראשו בחיוב.
"מעולה, אז סניזל, תשתמש ברוח קרירה שתצנן אותם קצת!" פקד מת'. סניזל קפץ מכתפו של מת' וירה מתוך פיו רוח קרירה שציננה את גופם את שלושת המגמרים. הקור העז הפריע להם והם ירו שלושה מתקפות להביור לעבר סניזל. הלהביורים היו עצומים.
"סניזל, תתחמק במתקפת מהירות!" צעק מת'. סניזל התחמק מהלהביור שכוון אליו מכל מגמר, והטיח את גופו באחד המגמרים.
"זה מסוכן סניזל, הם חזקים יותר בגלל מתקפת היום השמשי שמעצימה את מתקפות האש שלהם. וזה ידוע שיש לך חולשה למתקפות אש. אני רוצה שתשתמש במתקפת מהירות על המגמר שכבר תקפת ותפתיע את זה שלידו בטופרי זעם!" פקד מת'. סניזל הנאמן צבר תאוצה ורץ בחדר, מבלבל את המגמרים. הוא התנגש שוב באותו מגמר, אבל לפני שנתן את מלוא ההתקפה קפץ משם ושרט את המגמר השני. המגמר השלישי היה מהיר ממנו ושלח אליו להביור עוצמתי כדי לסייע לחברו. סניזל נפל על הרצפה מותש לגמרי.
"לעזאזל!" הוא השיב אותו לפוקדור ורץ במעלה המדרגות במהירות לפני שהמגמרים יתקפו אותו.
"וואו" הוא אמר כשהגיע אל מעבדה נטושה והרוסה לגמרי.

דני וויולט טיפסו חזרה במדרגות הפסנתר והגיעו אל המסדרון מלא הזובאטים המעולפים, שהיו עתה כלואים בתוך שק ענקי כדי שלא יתפזרו שוב. "זה בית גדול, יש פה מטבח ויש פה חדרי שינה בטוח..." אמר דני. "כן, ואני חושבת שהלוחות האלה ליד שבעת הדלתות אלה אותם לוחות שהיו בחדר שישנו בו.
"נכון, זה הגיוני..." אמר דני ומיהר להניח את ידו על אחד הלוחות ביחד עם וולפיקס שהניח ידו על הלוח הקטן יותר. הלוח צפצף ברעש צורם והאיר באור ורוד. הדלת לא נפתחה.
"היי זה ורוד, זה היה הצבע שלי בלוח הקודם!" התרגשה ויולט והניחה את ידה על הלוח שליד הדלת שדני כבר נגע בה. אייפום נגעה בכף היד שבקצה זנבה בלוח הקטן יותר הסמוך ללוח של ויולט והדלת נפתחה.
"כן!!!!!" התרגשה ויולט ונכנסה אל החדר. היה זה חדר שינה ארוך. היתה שם מיטה זוגית ענקית, וכילות בצבע ורוד. היה שם גם מיני בר קטן, שדני פתח אותו הוא ראה משקאות קלים. היתה שם גם דלת נוספת שהיתה נעולה. "רציתי להתקלח אבל!" התאכזבה ויולט.
"אולי זאת לא מקלחת בכלל..." אמר דני, "אבל אולי אצלי זה יהיה פתוח..."
דני יצא מחדרו וויולט יצאה איתו. הם עברו כל דלת עם לוח עד שמצאו את חדרו של דני. הלוח שלו ושל וולפיקס זהרו באור אדום, וכך גם חדרו שהיה זהה לשל ויולט, קושט בכילות אדומים מעל מיטתו. הדלת שהיתה בחדר שלו היתה נעולה גם.
"טוב, אז זאת לא המקלחת מסתבר... אולי היא נמצאת איפה שכל שאר הדלתות האחרים"

"מת' מתעכב הרבה, אולי כדאי שנלך לקראתו..." אמרה קריס בדאגה ולקחה איתה את טרי.
"כן, טוב, אז תודה על המידע, אנחנו מבטיחים לך שלא נפריע, רק נהיה כאן בינתיים עד שהעוצר יגמר או משהו כזה. איפה היציאה הראשית רק?"
"היא פה, אבל היא חסומה לגמרי. יש יציאה אחרת, אני אראה לכם אותה אחר כך. אני אלך לנמנם קצת, בקומה הזאת יש לי איזה מזרן. תעירו אותי יותר מאוחר!" הוא אמר בטוב לב והלך לאיזה חדר צדדי בקומה הנוכחית.
"הומלסים הם אנשים נחמדים, וזה לא ברור מאליו..." אמר טרי.
"נכון, אפשר לצפות מהם להיות מגעילים בגלל שהם ממורמרים מהחיים המסכנים שלהם!"
הם הגיעו לקומה האמצעית, משם הם הגיעו לראשונה לבית הנטוש, כאשר עברו בדלת ההיא.
"הוא עלה למעלה..." מלמל טרי והם המשיכו בגרם המדרגות לקומה האחרונה של האחוזה. איפה שהמסדרון עם התמונות הקרועות, עד למקום בו עמדו כעת שלושה מגמרים עצבניים מהתקרית מקודם, ולידם כדור אש נוסף שהחל להתחלש לאט, לאט. ברגע שהמגמרים קלטו את קריס וטרי הם שלחו שלושה להביורים. "היי!" צעק טרי ודחף את קריס הצידה.

מת' וסניזל ראו במעבדה מתקן דמוי אקווריום, מנופץ לגמרי, מחשבים, ערכות כימיה ומדפי ספרים. הכל היה מנופץ או שרוף או שבור. "המקום הזה מוכר לי..." מלמל מת'. הוא הבחין בדלת ברזל בפינת החדר. "בוא..." הוא לחש לסניזל ובעט בדלת. היא נפתחה. הכל היה חשוך, וריח רע הצטבר שם בגלל חוסר אוורור. מת' גישש בקירות שבכניסת החדר הקטן ומצא מתג. האור נדלק. מול עיניהם נגלה משרד. הכל היה שמור, כמו חדש. "בטח הקירות חסינים אז המקום שרד את הבלגן שהיה פה..." הוא מלמל. מת' ראה על הקיר תבליט של מן יצור מוזר, פוקימון כפי הנראה. הוא היה מוכר מעט למת'. "זה... זה... מיו!" הוא צעק. הוא זכר משהו שקשור ליצור הזה מהעבר, אבל לא זכר בדיוק מה.
מת' ניגש לשולחן העבודה העמוס קלסרים ומסמכים, והרים מסמך אחד. בדף היה כתוב, "אנחנו עובדים במרץ על פיתוחו של פוקימון חדש, שיבוט של הפוקימון האגדי מיו..."
את השאר מת' לא יכל לקרוא, כי על שאר המסמך נשפך חומר שטשטש את הכתוב.
רעש של תזוזה נשמע. מתוך חור קטן בקיר שהיה שם הגיח קקנייה, פוקימון הקקטוס שמסתובב בבית הזה ומייצר כדורי אש. "קקנייה! אז אתה מייצר את מתקפת היום השמשי!" אמר מת'. קקנייה ניסה לברוח משם, אבל לפתע הוא עצר והביט במת' במבט מוזר.
"רגע, אני זוכר אותך! אתה הקקנייה של טרי!"
קקנייה הניד בראשו בחיוב ונראה קורן מאושר. "איך הגעת לכאן?" שאל מת'. קקנייה לא ידע מה להגיד.
"טרי ישמח לראות אותך, אבל אני לא יודע אם הוא זוכר אותך! איבדנו את הזיכרון שלנו, אני, טרי, ויולט, דני וקריס! פתאום נזכרתי בך, אבל אני זוכר ממש מעט, רק שאתה שייך לטרי! בוא, אני אקח אותך..." אמר מת'.

יאנמה שכבה מחוסרת הכרה על רצפת החדר. קריס שקשוחה באופיה, ניסתה להתעשת. "חזרי..." היא אמרה והשיבה אותה אל הפוקדור. "עכשיו זה תלוי בי ובך גלייגר, לפחות מגמר אחד הצלחנו להביס! אנחנו נביס גם את השניים הנותרים" אמר טרי ונראה מיואש למרות מילותיו האופטימיות, "עוקץ רעל!" הוא צעק. גלייגר, מותש כולו, שלח עוקצי רעל סגולים לעבר שני המגמרים, ואלה שרפו אותם עם האש.
לפתע המגמרים הפסיקו לשלוח להביור, ונכנסו לתוך חדר פנימי שהיה ליד המסדרון. גל חום יצא משם.
"איזה מזל שהפוקימון הזה יצר עוד מתקפת יום שמשית, זה משך את תשומת הלב שלהם!" אמרה קריס. טרי החזיר את גלייגר.
"בקיצור, מה אנחנו עושים עכשיו?!" שאל טרי.
"מוצאים את מת' ומחכים שהעוצר יגמר ונצא מהבניין!"
"אין צורך..." נשמע קולו של מת' שהגיח מבין הצד הרחוק של המסדרון. קקנייה נצמד אל מת', והלך בחוסר ביטחון.
"מת'!" צעקו טרי וקריס בשמחה.
"טרי, מצאתי את הקקנייה הזה, הוא הגיע לכאן בטעות ולכן הוא פחד להסתובב חופשי, אבל ייצר מתקפות יום שמשי כדי להגן על עצמו. ואתה יודע מה עוד?!"
"מה?! רגע!!!" צעק טרי בהתרגשות ושקע לתוך פלאשבק כשהבחין בגופו של הקקטוס בעל הפרח הצהוב על ראשו.

[I]ויולט וטרי עמדו באמצע מדבר. הכל היה חולי באיזור, יבש כמעט לגמרי. באופק נראתה עיירה קטנה. גלייגר ריחף מעל טרי.
"קדימה טרי, כולם מחכים לנו, הם רוצים להמשיך את המסע!"
"בסדר ויולט, עוד מתקפה אחת והקקנייה הזה שלי!" הוא אמר בביטחון, "גלייגר, מתקפת עילפון!"
גלייגר נעלם לפתע ממקומו והופיע מאחורי קקנייה הקטן שעמד, כמעט מותש לגמרי. הוא התנגש בו בחוזקה. קקנייה חסר האונים התעלף במקום. "צא פוקדור!"[/I]

"זה הקקנייה שלי! נזכרתי, תפסתי אותו פעם, באיזה מקום מדברי, במסע שלנו! אבל אני לא זוכר יותר מזה..." התלהב טרי ורץ לחבק את קקנייה.
"גם לי זה קרה טרי, ראיתי דברים, אבל לא הצלחתי להמשיך מעבר לזה, כאילו מישהו חסם לי את הזיכרון..."
"בדיוק!" חיזקה קריס.
"מה עשיתם בינתיים?" שאל מת'.
"הותקפנו על ידי גריימר, מצאנו הומלס שגר פה, הוא אמר לנו שאסור לנו לצאת מכאן עד שיגמר העוצר"
"עוצר?"
קקנייה חיבק בחוזקה ובחום את טרי בחזרה, הוא נראה מאושר שמצא את מאמנו.
"אז אתה זוכר אותי?" שאל טרי בחיוך. קקנייה הנהן בחיוב.
"ואתה זוכר הכל?" הוא שאל. קקנייה הנהן בחיוב שוב.
לפתע נוצר מעליהם כדור של אור, שלאט, לאט הפך לפוקדור.
"אז זה הפוקדור שלך, כנראה!" שמח טרי.
"טרי, איפה מת'?!" שאלה קריס. הם הביטו מסביבם, וראו שמת' נעלם.
"מת'!" הם צעקו במשך דקה.
"אני כאן, אני כאן..." הוא אמר וחזר לשם מגרם המדרגות המוביל לקומות התחתונות.
"לאן הלכת?" שאלה קריס בדאגה.
"חיפשתי את השירותים..."
"אה, הפוקדור של קקנייה הופיע פתאום!"
"מוזר..."
"היי תראו!" צעק טרי. דלת מוזרה, קורנת אור הופיעה לידם, אך היא אינה היתה מחוברת לקיר. "זאת הדלת שממנה נכנסו..." מלמל מת'.
"טוב, בואו נעוף מכאן!" אמר טרי בשמחה וכבר פתח אותה.
השלושה וקקנייה עברו בדלת ומצאו עצמם שוב במסדרון הבית שממנו הגיעו. הדלת מאחוריהם נטרקה בעצמה, וכאשר הם ניסו לפתוח אותה היא היתה נעולה.
טרי וקריס נעלמו עוד שלפני שיכל לקרות משהו. הם ירדו חזרה לסלון לספר לדני וויולט על מה שאירע. מת' נשאר שם עוד והבחין בפיסת דף שנפלטה מחריץ הדלת.
"מסע בזמן עבר בהצלחה- שנת 1999"
'היינו בשנת אלף תשע מאות תשעים ותשע? זה אומר שחזרנו בזמן?' שאל את עצמו מת', 'ברור!! ההומלס סיפר לי שאנחנו באחוזת הפוקימונים על האי סיניבר, והרי, הר הגעש התפרץ והחריב את סיניבר, משמע המקום לא קיים עכשיו, בשנה הנוכחית שלנו, אלפיים ואחת עשרה...'

[I]מת' גישש את דרכו בקומה האמצעית של הבניין הנטוש לאחר שירד מהקומה האחרונה והשאיר את טרי וקריס עם קקנייה. "סליחה? יש כאן מישהו?" הוא שאל.
"כן, זה שוב אתם?" נשמע קולו של ההומלס מבין גוש שמיכות.
"כן, אני מת', חבר של אלה שפגשת קודם... יש לי כמה שאלות אליך אדוני!"
"שאל יקירי..." ענה ההומלס בנחמדות ונשאר שכוב בין השמיכות.
"איפה אנחנו בעצם?"
"באחוזת הפוקימון על האי סיניבר, מחוז קנטו אם אתה לא יודע!"
"כן. ומה קרה למקום?"
"היתה פה פעם מעבדת פוקימונים חשובה, בבניין הזה. השמועות אומרות שנוצר פה נשק נוראי, חזק במיוחד. הוא יצא משליטה והשמיד את המקום. זה קרה לפני חצי שנה בערך. היום המקום נטוש לגמרי, אז אני גר פה..."
"אני מבין, תודה אדוני!"
"אין בעד... אני מציע לך ולחברים שלך לא לצאת מפה, המשטר החדש קורא לא לצאת מהבתים"
"עוצר..." מלמל מת'.
"בהחלט!"
"תודה..." מת' עלה שוב בגרם המדרגות והגיע למסדרון הקומה האחרונה, אל טרי וקריס.
"לאן הלכת?" שאלה קריס בדאגה.
"חיפשתי את השירותים..."[/I]

[B]אירועים מיוחדים: [/B]
*טרי מוצא את הקקנייה שלו.

[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/331.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/122.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/041.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/042.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/088.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/126.gif[/IMG]
04-04-2012, 05:41 PM
Odin Borson

פרק טוב בדיוק כמו הקודם ומדהים שפירסמת מהר
04-04-2012, 05:55 PM
Eipam

הסיפור כבר כמעט גמור, אני מפרסם פה הכל. בינתיים היו אלה שני פרקי פתיחת העונה, ומעכשיו זה הולך להיות פרק בשבוע. אז אני מתחיל מהספויילר השבועי, הצצה לפרק הבא, פרק 3:

[IMG]http://i59.tinypic.com/f5qw0.png[/IMG]

[B]"איזה יופי!" צעקה קריס כשהבחינה בבובות דמויי הפוקימון קורסולה, אלמוג הים, וקלאמפרל, פוקימון הצדפה ניצבות ליד המדרגות, על החול הזהוב שכיסה את הרצפה.
"תראי את זה!" הצביע דני. קריס עקבה אחרי אצבעו של דני שהורתה על חלון זכוכית ענקי. היא הבחינה שמאחורי הזכוכית הכל היה מלא מים, ושחו שם דגים- מג'יקארפים וגולדינים.
"אני לא יודע מה איתך, אבל המקלחת הזאת מדהימה! אני וויולט כבר התקלחנו כאן. אני הולך לחדר שלי"

ויולט ודני נעמדו במרכז במת תחרות פוקימונים וירטואלית שנוצרה בחדר הממוחשב.
"כמו בימים בטובים, רק שאני לא זוכרת אותם כל כך!" צחקה ויולט.
אייפום נתרה גבוה באוויר, כשהיא משתמשת בזנבה כקפיץ. היא פערה את פיה והשמיעה קולות צווחה מהדהדים, דמויי טבעות כחולות, שפיזרו את הבוץ לכל עבר. [/B]

מעבר לזה, עדכנתי את מדריכי הדמויות, והם ימשיכו להתעדכן כשיצטרפו דמויות נוספות. על מנת לייצב לכם את הדמיון, הכנתי תצלומים של הבית, התמונות יופיעו גם במדריכים שבהודעות הראשונות:

סלון הבית:
[IMG]http://i39.tinypic.com/r877dv.png[/IMG]

המטבח:
[IMG]http://i44.tinypic.com/2d1332a.png[/IMG]

המקלחת:
[IMG]http://i44.tinypic.com/maknpx.png[/IMG]

מסדרון הקומה הראשונה:
[IMG]http://i39.tinypic.com/34nllcy.png[/IMG]
04-04-2012, 06:08 PM
IHavePipi

קצת קשה לעמוד בקצב.
תחכה שיקראו ת'סיפור.. הפרקים גם ככה ארוכים לדעתי..
04-04-2012, 06:56 PM
Eipam

אני יודע, לגיטימי. פרסמתי רק שני פרקי פתיחה, ספויילר וקצת מידע. פרק חדש יהיה רק שבוע הבא :]
04-05-2012, 04:43 PM
BleedingEdge

וואו!אנ'לא יודע אם אתה מבין,אבל נראה לי שיש לך להיט חדש לפורום בידיים שלך!
לא יודע למה,אבל משהו פה מזכיר לי את דיג'ימון...
04-05-2012, 04:59 PM
Odin Borson

[QUOTE=bugoji1;1305975]וואו!אנ'לא יודע אם אתה מבין,אבל נראה לי שיש לך להיט חדש לפורום בידיים שלך!
לא יודע למה,אבל משהו פה מזכיר לי את דיג'ימון...[/QUOTE]

אני יודע למה
04-05-2012, 07:08 PM
Eipam

איזה כיף לשמוע, תודה רבה :]
יש פה המון דברים שמושפעים מהמון דברים, אז יכול להיות שמשהו בתת מודע חדר לסיפור הזה מהראש שלי שהיה בדיג'ימון.
04-05-2012, 07:12 PM
Odin Borson

[QUOTE=Eipam;1306141]איזה כיף לשמוע, תודה רבה :]
יש פה המון דברים שמושפעים מהמון דברים, אז יכול להיות שמשהו בתת מודע חדר לסיפור הזה מהראש שלי שהיה בדיג'ימון.[/QUOTE]

ככה גם בשלי
04-05-2012, 09:11 PM
CharMan

זה מאוד נחמד!
הסיפור העלילתי שונה, מקבל אפקט ברור ונראה שאתה יודע מה המטרה.

וואו אני מתרגש לקראת הפרק הבא!
04-06-2012, 10:16 AM
Eipam

[QUOTE=The Charmander;1306253]זה מאוד נחמד!
הסיפור העלילתי שונה, מקבל אפקט ברור ונראה שאתה יודע מה המטרה.

וואו אני מתרגש לקראת הפרק הבא![/QUOTE]

תודה רבה! :]
הפרק הבא יפורסם בשלישי, רק עוד קצת ^^
04-13-2012, 01:09 PM
Eipam

[IMG]http://i59.tinypic.com/f5qw0.png[/IMG]

יצור קטן שצבעו ורוד, מוקף בהילה מיסטית, ריחף מעל חוף של אי בודד באמצע האוקיאנוס. היה זה ערב. השמיים נצבעו ארגמן. היצור המשיך בדרכו וריחף מעל פס החול עליו נשברו הגלים. בקצה החוף ניצב מצוק ענקי. מיו החל לעוף לעברו. הוא הסתובב מעל פסגת המצוק, עליו צמחו קבוצת עצים סבוכים, שכנראה נועדו להסתיר דבר מה. היצור החל לנחות, ונעלם בין העצים. היה זה גג מבנה הבית הגדול בו התגוררו כעת חמשת הילדים, שהגיעו לשם מסיבה לא ידועה. הבית היה נסתר מכיוון שנבנה בתוך מצוק ענקי. חוץ ממיסטר מים, פוקימון הפנטומימה שדאג לכל משק הבית, לא נראה שם אדם חי אחד, מלבד אותם חמישה ילדים. אך מסיבה לא ברורה מיו נכנס לשם. אותו ערב היה היום בו התעוררו חמשת הילדים. הם כבר הספיקו להכיר את רב חדרי הבית. הסלון הגדול בעל העיצוב המיוחד, המטבח וחדר האוכל. מסדרון הקומה הראשונה שהכיל שבעה חדרי שינה לכל ילד, מקלחת אחת, וחדר מסתורי ששיגר למקום אחר, דרכו הגיעו עשרות זובאטים.
"אני חייבת לדעת מה עוד יש כאן..." אמרה קריס לדני על מפתן דלת חדר האמבטיה. את החדר הזה גילו דני וויולט כשהיו בבית לבד, בזמן שטרי, קריס ומת' שוגרו לאחוזת הפוקימונים באי סיניבר וחזרו עם הקקנייה של טרי שנעלם בעבר.
דני דחף את דלת האמבטיה. "טאדה!!"
"וואווו" התלהבה קריס כשראתה לנגד עיניה חדר אמבטיה דמוי חוף ים. הרצפה מולאה חול זהוב. היה שם כיור ומראה עשויים עץ, ומדרגות עץ שהובילו אל חדר קטן נוסף שהכיל את האמבטיה הגדולה, שהיתה ממש כמו בריכת שחיה קטנה.
"איזה יופי!" צעקה קריס כשהבחינה בבובות דמויי הפוקימון קורסולה, אלמוג הים, וקלאמפרל, פוקימון הצדפה ניצבות ליד המדרגות, על החול הזהוב שכיסה את הרצפה.
"תראי את זה!" הצביע דני. קריס עקבה אחרי אצבעו של דני שהורתה על חלון זכוכית ענקי. היא הבחינה שמאחורי הזכוכית הכל היה מלא מים, ושחו שם דגים- מג'יקארפים וגולדינים.
"אני לא יודע מה איתך, אבל המקלחת הזאת מדהימה! אני וויולט כבר התקלחנו כאן. אני הולך לחדר שלי" הוא אמר ויצא.
'אני אשמח לעשות אמבטיה חמה אחרי הטינופת שהיתה שם' חשבה לעצמה קריס.

טרי נכנס לחדר שלו, שהיה זהה לחדר של ויולט ודני. הכילות מעל מיטתו היו כחולים. "אחח!!" הוא נאנח ונשכב על מיטתו, חיוך רחב מתפרש על פניו. הוא החליף את בגדיו לפיג'מה, שמצא בחדר האמבטיה ושלף את שני הפוקדורים, של קקנייה וגלייגר.
"שיהיה לכם לילה טוב" הוא נישק את הפוקדורים והניח אותם מתחת לכרית.
'דני הזה, הוא טיפוס כזה מוזר, הוא לא נותן לי להתקרב אליו, לא משנה כמה אני מנסה. חוץ מויולט הוא מרחיק ממנו את כולם. אבל הוא אדם מיוחד, אנשים אותו. אוח!!!! אני שונא אותו, הוא מגעיל אליי!!'
טרי נרדם.

הבוקר הגיע. ויולט קמה ממיטתה, סידרה את המיטה שלה, התלבשה, וירדה עם אייפום למטבח, לאכול ארוחת בוקר. במקום לרדת במדרגות הפסנתר, היא החליטה להתגלש במגלשה הסמוכה כדי להימנע מלשמוע את צלילי הפסנתר על הבוקר. כשהיא נכנסה למטבח ומצאה את טרי וקריס אוכלים פנקייקים, ובסמוך אליהם, על הרצפה ליד השולחן, קקנייה, יאנמה וגלייגר שאוכלים מזון פוקימונים.
"בוקר טוב!" אמרה קריס.
"בוקר..." חייכה ויולט, "אז דני בטח ישן, כמו שאני מכירה אותו, ואיפה מת'?"
"מיסטר מיים אמר לנו שהוא השכים מוקדם, כרגיל, שהוא אכל והלך! אבל לא ראינו אותו, אז אין לנו מושג לאן הוא נעלם. הוא לא בחדר שלו..." הסביר טרי.
"טוב, זה מת', הוא בטח מצא פינה להתבודד, הרי לצאת הוא לא יכול אני ודני חיפשנו ולא מצאנו שום יציאה..." אמרה ויולט והחלה לאכול מהפנקייקים שהוגשו לה על ידי מיסטר מיים.
"זה באמת מוזר... אנחנו תקועים בבית החלומות, כל אחד היה מת לגור בכזה בית, אבל לא ברור מה אנחנו עושים פה!" אמר טרי ושקע במחשבות.
"אני אומרת לכם, אנחנו לא פה סתם. הכל קשור להכל- לא סתם אנחנו לא זוכרים כלום ממה שקרה מאז היום שבו יצאנו למסע, לא סתם כולנו התעוררנו במקום הזה בלי שום הסבר, לא סתם יש פה חדרי שינה לכל אחד מאיתנו שכל חדר נפתח רק עם טביעת כף היד האישית שלו ושל הפוקימון שלו ולא סתם מצאנו את עצמנו אתמול באחוזת הפוקימונים באי סיניבר ומצאנו שם את הקקנייה של טרי, שלפני שמצאנו אותו לא זכרנו שהוא קיים בכלל!" נאמה קריס. טרי וויולט שתקו. הם חיפשו מה להגיד, אבל ידעו שקריס צודקת, שמישהו מתכנן הכל מראש.
"אני מקווה שזו לא בדיחה..." מלמלה ויולט.
"לא נראה לי בכלל! אגב, איפה כל הזובאטים נעלמו? היינו אמורים להחזיר אותם חזרה למקום שממנו הם באו, אבל הדלת נאטמה ולא נפתחה" שאל טרי.
"אני ודני עילפנו את כולם ומיסטר מיים שהתייאש כבר, שלח אותם בעזרת כוח על חושי לאנשהו בבית הזה, לא הספקנו לראות לאן"
"אני ודני..." מלמל טרי.
"סופר מוזר!!" אמרה קריס.
"אז מה בעצם קרה במקום הזה שהייתם?" שאלה ויולט.
"סתם, חיפשנו את עצמינו שם. הכל היה נטוש, הרוס וחנוק. היה שם הומלס שאמר לנו לא לצאת משם כי יש עוצר, אני לא יודע מי הפעיל את העוצר הזה" הסביר טרי.
"אז מה קקנייה עשה שם?"
"אני לא יודע, לא ברור איך הוא הגיע לשם. תראי, במבנה הסתובבו מלא פוקימוני אש והוא פחד מהם מאוד. הוא כל הזמן ברח וניסה להסתתר, אבל לא מצא את עצמו ואת היציאה משם. אחרי שנקלענו למאבק מול מגמרים, אני וקריס, מת' חזר איתו, כי כנראה הוא זיהה אותו. ואז כשאני ראיתי את קקנייה לראשונה תקף אותי פלאשבק ונזכרתי איך תפסתי אותו, זוכרת?" שאל טרי.
"לא ממש..."
"במדבר!"
"אני לא מצליחה להיזכר ממש..." אמרה ויולט ביאוש.
"אחרי זה הופיע הפוקדור שלו ואז דלת שהחזירה אותנו לפה..." הוא הסביר.
"מוזר..." אמרה ויולט ושקעה במחשבה.
"לגמרי מוזר! טוב חברים אני הולכת לחפש את מת', אני חושבת שהוא מסתיר מאיתנו משהו..." אמרה קריס ויצאה מהמטבח, לוקחת איתה את יאנמה.

קריס טיפסה במדרגות הפסנתר והגיעה למסדרון הקומה הראשונה. הכל היה שקט ולא נראתה שום תנועה מוכרת. היא דילגה על פני הדלתות ועברה בחדר הצדדי עם הדלת הנעולה, אל המשך המסדרון, שם ניצבת הדלת המוזרה ששיגרה אותם לאחוזת הפוקימונים. קריס טיפסה במדרגות שהיו שם, לאט, לאט, והגיעה אל מסדרון זהה לקודם, רק קטן יותר. היא צעדה בזהירות וניצבה מול שטיח שנתלה על הקיר. דמות לא מוכרת הפתיעה אותה מאחור וכיסתה את עיניה.
"אההההההה!!!!!" היא צעקה.

ויולט לגמה מכוס התה שלה.
"אז מה עשיתם פה אתמול, את ודני?" שאל טרי בקנאה.
"סתם, אתה יודע, דיברנו, הסתובבנו בבית, ניסינו לדעת איפה אתם, לא משהו מיוחד!"
"על מה דיברתם?"
"סתם, כל מיני..." היא התחמקה.
"עכשיו אחרי שאת והוא התקרבתם, תנסי להוציא ממנו אם הוא באמת הומו" צחק טרי.
"אני חושבת שכן" צחקה ויולט, "אבל לפעמים נדמה לי שלא... אני לא בטוחה..."
"אני דיי בטוח שכן, אבל בסדר..."
"אני האדם היחידי שהוא מקרב אליו, לא קריס ולא מת' ולא אתה, ואני לא יודעת למה"
"הוא מתוסבך, אין לו כמעט חברים קרובים, והרי הוא תקוע איתנו עכשיו, במקור רק אני, את, מת' וקריס היינו אמורים לצאת למסע הזה ביחד!"
"יש בזה משהו, הוא באמת מתוסבך קצת, אני לא יודעת..."

"מת' אתה לא נורמלי!" צעקה קריס.
"ששש, אל תצעקי, אני בכוונה רציתי להשתיק אותך, כדי שאף אחד לא ישמע את מה שמצאתי!" הסביר מת'.
"אוקיי, יש דרכים אחרות לעשות את זה!"
"מצטער... מצאתי כאן חדר מיוחד, בואי איתי!" הוא הוביל אותה בהמשך המסדרון בקומה השלישית ופתח דלת חדר עשויה מתכת. השניים הגיעו לקוטב. הכל היה קפוא. הקיפו אותם הרים מושלגים וצחורים. "אני לא מבינה, מה לעזאזל?!"
"כבה הדמיה!" אמר מת' בביטחון. תוך שבריר שניה הקוטב נעלם והשניים מצאו עצמם בתוך אולם קטן. הרצפה עליה דרכו היתה עשויה ממשבצות בצבעי ירוק ולבן. היתה שם במה, ומאחוריה מסך ענקי. על המסך הופיעה תמונה של צללית, כנראה של איזה פוקימון.
"ברוכה הבאה לחדר הממוחשב!" אמר מת'.
"וואי, מדהים! אז מה המקום הזה בעצם?"
"חדר משוכלל עם שימושים שונים והרבה מחשבים. מה שראית היתה הדמיה של שדה קרב..."
"שדה קרב?"
"כן! אפשר לבצע פה אימונים מול פוקימונים בכל מיני זירות שונות!" הסביר מת'.
"וואוו!! אני רוצה להתאמן עם יאנמה!" צעקה קריס בהתלהבות..
"אין בעיה, אז אני אבחר בשבילך זירת קרב ותתחילי בקרב, רק זכרי, הכל הדמיה, והפוקימון בו תילחמי יהיה רק אשליה. אני וסניזל הצלחנו להביס שלושה אורסרינגים!"
"אורסרינגים..." מלמלה קריס.
"הפעל זירה אקראית!" קרא מת'. הזירה החלה להשתנות. האולם התפוגג, כך גם הבמה והמסך שמאחוריה. שניהם ניצבו כעת באמצע קרחת יער אפל.
"הנה זה בא..." הוא מלמל, כשמשהו חלקלק החל להזדחל על ענף עץ מעליהם. היה זה אקנס, פוקימון הנחש. צבעו היה סגול עז. הוא הזדחל כלפי מטה, על גזע העץ, עד שהגיע אל הקרקע.
"בסדר, יאנמה צאי במתקפת סופרסוניק!" צעקה קריס. יאנמה, שריחפה לצידם, שלחה גלים סונרים חזקים שיצרה בעצמה אל אקנס. הנחש זחל על גחונו במהירות כדי להתחמק מהמתקפה הסופר סונית שהופנתה אליו וירה בתגובה עשרות עוקצי רעל מתוך לועו הענקי. העוקצים הסגלגלים עשו דרכם אל השפירית.
"יאנמה, פזרי אותם!" פקדה קריס. יאנמה שלחה גל סופרסוניק נוסף שפיזר את העוקצים לכל הכיוונים. מת' וקריס נאלצו להתחמק בעצמם על מנת לא להיפגע.
הגל הצליח להתגבר ופגע באקנס, מותיר אותו מבולבל ומיוסר.
"מעולה!" חייך מת' בעידוד.
"תודה... עכשיו יאנמה, זמזום חרק!"
אקנס התפתל לכל כיוון בבלבול, מחפש את יאנמה. השפירית שלחה מפיה זמזום מעיק, שנשלח בצורת גלים אדומים שהקיפו את אקנס, סגרו עליו והכאיבו לו עוד יותר.
אקנס החל להיכרך סביב עצמו. יאנמה סיימה את הקרב במהלך נוסף של זמזום חרק.
"יאנמה שלך יודעת לבצע מתקפות נוספות?" שאל מת'.
"אני לא חושבת..." מלמלה קריס, בזמן שמתוך העצים הגיחו שלושה נחשי קוברה ענקיים.
"כבה הדמיה!" הכריז מת'. הם עמדו שום במרכז האולם הממוחשב.
"למה?!" צעקה קריס.
"יאנמה שלך יודעת לבצע רק שתי מתקפות, ולא הכי מועילות, לא היית מצליחה להתגבר על שלושה ארבוקים!" הסביר מת' וניסה לשמור על טון מעודד ולא מתנשא.
"אוף, יש בזה משהו, טוב, אני מניחה שאני ויאנמה נצטרך לעבוד על זה וללמוד מתקפות נוספות"
"הנה אתם!" קטע אותם דני שנכנס לחדר ביחד עם ויולט, וטרי אחריהם, על פניו הבעה ספק מתעניינת ספק עצבנית.
קריס הנלהבת מיהרה להסביר לשלושה שהגיחו על החדר וכיצד הוא פועל.
"מצוין, אני רוצה להתאמן!" הכריז טרי, "אני וגלייגר רוצים לעבוד על מהלך חדש, וגם קקנייה צריך אימון!"
"לך יצא להתאמן כשעברת בדלת ההיא, בואי ויולט, נתאמן קצת על מהלכים לתחרויות!" נדחף דני והחל להקליד דברים במחשבים שעל ידו, במעט התנשאות.
"תסתדרו בעצמכם..." מלמל מת' ויצא מן החדר.
"טוב, אני הולך..." אמר טרי באכזבה.
"חכה טרי..." לחשה ויולט כדי שקריס ודני לא יוכלו לשמוע.
"את לא חייבת ללחוש ויולט, הפוץ הזה גם ככה לא מקשיב, הוא עסוק רק בעצמו!" הוא אמר ויצא מהחדר בלי להשיב מבט ולראות את הבעותיהן של קריס וויולט.
"מה יש לו היום?" שאל דני, עסוק עדיין במחשב.

טרי חצה את המסדרון בקומה הראשונה, ירד במדרגות הפסנתר ונשכב על אחת הספות בסלון. מיסטר מים ניקה במרץ את המדפים בעזרת מברשת נוצות. טרי עקב אחריו במבטו ושתק.
"למה אתה עצבני טרי?" שאל מת' שהגיח מאחורי הספה, מבהיל את טרי.
"יש לך נטייה מפחידה להופיע פתאום משום מקום ולהפחיד עד מוות, אתה יודע?" צחק טרי.
"כן, שמתי לב, זה קרה לי כבר היום... אז מה?"
"סתם, נוכחות של מישהו פה מעצבנת אותי!"
"דני הא? עזוב טרי, אל תתרגש, ככה הוא, חי בבועה משל עצמו, אתה לא יכול לשנות אותו. אני לא מתרגש אף פעם ומשתדל להיות רחוק כמה שיותר ממה שעושה לי רע"
"אני מבין, אתה צודק מת'. משעמם לי!"
"גם לי, זה לא נחמד להיות תקוע בבית שאתה לא יודע למה אתה פה ומה הולך לקרות"
"לפחות הדלת ההיא נותנת קצת אקשן, אולי אם אני אחכה לידה, היא תפתח ותשלח אותי למקום אחר"

ויולט ודני נעמדו במרכז במת תחרות פוקימונים וירטואלית שנוצרה בחדר הממוחשב.
"כמו בימים בטובים, רק שאני לא זוכרת אותם כל כך!" צחקה ויולט.
"אז בואי תנסי!" קרא דני. ויולט זרקה את הפוקדור של אייפום. אייפום פרצה משם בליווי הזוהר הלבן הרגיל, ונחתה על ראשה של ויולט בצורה אלגנטית.
"אייפום, בוא תנסי התזת בוץ לאוויר!" קראה ויולט, מתאמצת לחשוב על מהלך מסוים בעזרת המתקפות של אייפום.
הקופיפה הסגולה כוונה את זנבה דמוי כף היד למעלה אל האוויר ושלחה מתוכה זרמי בוץ סמיכים. זרמי הבוץ נשלחו לאוויר במהירות הבזק.
"מהר אייפום, תשתמשי בניתור ואז בצווחה!" קראה ויולט, נרגשת.
אייפום נתרה גבוה באוויר, כשהיא משתמשת בזנבה כקפיץ. היא פערה את פיה והשמיעה קולות צווחה מהדהדים, דמויי טבעות כחולות, שפיזרו את הבוץ לכל עבר. ויולט ודני רצו מסביב לאולם בניסיון להימלט ממטחי הבוץ.
"אווף!" היא התאכזבה.
"זה בסדר ויולט, יש לך עוד מה ללמוד, אבל היית בסדר! עכשיו תראי מתאם אמיתי!"
"מה אתה אומר..." היא צחקה והשיבה את אייפום אל הכדור.
"מה שאת שומעת! קדימה וולפ..." נקטע דני.
"דני, אתה חייב לבוא!" אמרה קריס, "דלת הזמן שעברנו בה אתמול זוהרת באדום, זה הצבע שלך! אני לא יכולה לפתוח אותה!"
"בסדר אני אסיים עם וולפיקס ואבוא..." הוא אמר וליטף את הכדור המבריק שחציו אדום וחציו השני לבן.
"אתה לא יכול לחכות עם זה, מאחוריה סביר להניח שנמצא מישהו שזקוק לעזרה, אולי אפילו פוקימון! ואולי זה פוקימון ששייך לך, כמו שטרי מצא את הקקנייה שלו אתמול!"
"טוב בסדר, רק כי הסבירות הנמוכה היא שנמצא שם פוקימון שהיה לי שאני אפילו לא זוכר" הוא אמר והשיב את הפוקדור לכיסו. קריס כיבתה את המערכת ויצאה עם דני מהחדר, כשיולט איתם. הם ירדו במדרגות והגיעו למסדרון הקומה השנייה, איפה שניצבת דלת הזמן, שזהרה באור אדום בוהק.
"על החיים ועל המוות..." מלמל דני לעצמו ודחף קלות את הדלת. הדלת נעה בזהירות ומתוכה פרץ אור שמש חזק שהילדים לא זכו לראות כבר דיי הרבה זמן. דני הסתנוור קשות ועצם את עיניו, תופס בקצה חולצתה של קריס וגורר אותה עימו אל מעבר לדלת.
השניים הרגישו שהם נופלים. הם התרסקו קלות על רצפה שהרגישה כמו עץ, דק עץ.
הם הריחו ריח של מלח השרוי באוויר שנשמו, אוויר של ים, ושמעו ברקע קולות רמים של זעקות.
"ויולט, את בסדר?" מלמל דני.
"אני לא ויולט, אני קריס!"
"קריס?! חשבתי שגררתי לכאן את ויולט איתי!"
"אז טעית..." היא אמרה בעלבון קל.
"ששש..." הוא התפרץ והשתיק אותה. השניים פקחו את עיניהם המסונוורות מהשמש החזקה ומצאו עצמם על רצפת עץ של סיפון אוניה עליון. דני סימן לקריס להביט מתחתיהם. הם הציצו במבט עליון מעל סיפון תחתון יותר הקרוב יותר למי הים. חבורה של פיראטים רצחניים לובשי חליפות שחורות צעקה שם והיתה מקור לרעש והמהומה. נשמעו מילות "בוגד" ו"טינופת" מכל עבר. פיראט אחד בעל שיער חום ארוך ומקורזל, לבוש חליפה אדומה וכובע שחור גדול של פיראטים צעק "השליכו אותו!"
מבין ההמולה הבחינו דני וקריס בפיראט זהה לשאר הפיראטים, לבוש מדים שחורים ובנדנה שחורה, כבול בחבל שנצמד אל גופו בחוזקה.
"בבקשה לא!" הוא זעק ביאוש. הקפטן צחק צחוק קר ומקפיא. קבוצה של פיראטים הרימה את הפיראט הכבול והשליכה אותו אל הים. שרפידויים, פוקימוני הכריש שחו מסביב והמתינו לטרף שלהם.
"לא!!!" צעק הפיראט הכבול.
"טוב, קריס, כנראה שאנחנו תקועים על ספינת פיראטים צמאי דם!"

[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/331.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/122.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/129.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/118.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/222.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/366.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/023.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/024.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/319.gif[/IMG]
04-13-2012, 01:16 PM
Eipam

[B][COLOR="Red"]ספויילר שבועי:[/COLOR][/B]

[IMG]http://i58.tinypic.com/25g5dox.png[/IMG]
"פוקדור?" שאל דני בתדהמה.
"מה לא בסדר?" התבלבלה קריס.
הוא הצביע על אחד הארגזים שמאחוריו הם התחבאו, עליו גולף תבליט "1906".
"שנת 1906?! זה אומר שאנחנו נמצאים יותר ממאה שנה אחורנית בזמן! איך פוקדור מודרני נמצא בשנה הזאת?"
"לא יודע, אבל תראי!" הוא אמר. שלושה פוקימוני פליפר, ציפור דמוית שקנאי, התקרבו במעוף מעל הספינה, כנראה נודדים או מחפשים מזון המגיח על פני הים.
"טוב שלדר, תקוף במתקפת דחיפה!" פקד דני. שלדר החל לדחוף את גופו על סורגי העץ. חוץ מרעד קל כלום לא קרה. "אני יודע, סיבוב מהיר!" הוא צעק. שלדר החל להסתובב במהירות הבזק, ויצא מתוך הכלוב, כשהוא מפורק לחתיכות עץ.
04-19-2012, 12:15 PM
Eipam

יש לי טעם לפרסם עוד פרק?
04-19-2012, 12:16 PM
Odin Borson

[QUOTE=Eipam;1314666]יש לי טעם לפרסם עוד פרק?[/QUOTE]

ברור שכן,אנחנו מחכים!:D ואם תצטרך בטא, אז תזכור שאני בטא. וזה מזכיר גרסה משופרת של האח הגדול
04-19-2012, 07:16 PM
Eipam

אני לא אוהב לפרסם עוד פרקים בלי לקבל את תגובות על פרק שפרסמתי, זה מרגיש לי חסר טעם.
04-19-2012, 07:22 PM
Odin Borson

[QUOTE=Eipam;1314777]אני לא אוהב לפרסם עוד פרקים בלי לקבל את תגובות על פרק שפרסמתי, זה מרגיש לי חסר טעם.[/QUOTE]

אתה מפרסם כל כך רחוק ואני אתחיל בבטא עכשו:

אנשים מפסיקים להגיב כי אתה מפרסם פעם בהמון זמן,תפרסם פעם בשלושה ימים ויגיבו כולם
04-19-2012, 09:02 PM
Eipam

פרק בשבוע זה יותר מדי רחוק? רוצים שני פרקים בשבוע?
04-19-2012, 09:07 PM
Odin Borson

[QUOTE=Eipam;1314869]פרק בשבוע זה יותר מדי רחוק? רוצים שני פרקים בשבוע?[/QUOTE]

לדעתי מספיק טוב
04-19-2012, 09:24 PM
Eipam

[IMG]http://i58.tinypic.com/25g5dox.png[/IMG]

דני וקריס עמדו אובדי עצות ולא ידעו מה לעשות. קריס הראשונה שחשבה על משהו. השמש החזקה שחדרה לסיפון הספינה סנוורה אותה.
"בסדר, אנחנו לא סתם הגענו לכאן! כנראה אנחנו צריכים לפתור משהו, או למצוא, אולי זה פוקימון נוסף ששייך לך. בוא נעשה את זה מהר וננצל את העובדה שכל הפיראטים על הסיפון עכשיו. צריך לחדור לבטן הספינה..." אמרה קריס בנחישות.
"קל להגיד, את יודעת, צריך לחשוב על פעולה מתוחכמת בלי שיתפסו אותנו!"
"אתה כזה נקבה..." היא עקצה אותו.
"קפטן, הם כאן! בספינה!" נשמעה צעקה מעליהם. קריס ודני נכנסו לפניקה. הם עמדו ליד עמוד ועליו סולם, ובראשו פיראט המתצפת בעזרת משקפת.
"עלו עלינו! בוא נתחבא!" לחשה קריס. השניים התחבאו בין ערימת ארגזי עץ מכוסים ביריעת בד שחורה, קרועה בחלקה, בזהירות רבה. קריס ודני הציצו מתוך החורים שעל היריעה כדי להביט במתרחש.
"ג'יי, אתה מתכוון, על הסיפון שלנו?!" צעק הקפטן מהסיפון התחתון.
"לא אדוני, התכוונתי, הם מגיעים לכאן עכשיו, מקדמתכם, שלושה!" הוא ענה.
"אתה קולט דני, הוא לא שם לב אלינו, הוא מתכוון למשהו אחר! רגע, מה זה, אתה רועד מפחד?" היא התחילה לצחוק בשקט.
"שקט..." הוא סתם לה את הפה והיא נרגעה.
הקפטן נכנס אל תוך הספינה ויצא משם תוך מספר שניות, כשפוקדור מודרני בידו.
"פוקדור?" שאל דני בתדהמה.
"מה לא בסדר?" התבלבלה קריס.
הוא הצביע על אחד הארגזים שמאחוריו הם התחבאו, עליו גולף תבליט "1906".
"שנת 1906?! זה אומר שאנחנו נמצאים יותר ממאה שנה אחורנית בזמן! איך פוקדור מודרני נמצא בשנה הזאת?"
"לא יודע, אבל תראי!" הוא אמר. שלושה פוקימוני פליפר, ציפור דמוית שקנאי, התקרבו במעוף מעל הספינה, כנראה נודדים או מחפשים מזון המגיח על פני הים. הקפטן הטיל את הפוקדור שלו, מתוכו הגיח פירו- פוקימון המקור. ציפור ענקית בעלת מקור ארוך וחד בצבע אדום ונוצות חומות. פוקימון זה ידוע כתוקפני. פירו החל לתקוף במקורו את פוקימוני השקנאי המסכנים וגרם להם לאיבוד הכרה.
"למה אתם מחכים? תביאו את הכלובים!" שאג הקפטן, ספק מאושר, ספק עצבני. דני וקריס ניצלו את ההזדמנות. וחמקו מהסיפון העליון אל תוך הספינה. הם הגיעו למעבר עם מדרגות עץ שהובילו לקומה תחתונה. קירות הספינה היו מעץ עתיק מתקלף, וכך גם הרצפה. באוויר שרר ריח של ריקבון ועובש שנוצרו ממים ועץ.
"מגעיל כאן, ואני רוצה הביתה! כלומר, המקום שמשמש לנו כבית! אמבטיה חמה..."
"שתוק כבר ובוא!" נזפה בו קריס וגררה אותו. הם פתחו שתי דלתות שהובילו לחדרי מגורי הפיראטים בספינה. חדרים מטונפים עם מיטות עץ ועליהם סדינים המתיימרים להיות לבנים, אם רק היו נקיים.
"איזה גועל נפש!" התעצבנה קריס. הם המשיכו באחד המסדרונות ואור יום נחשף אליהם, כשהגיעו אל הסיפון התחתון. הם הצליחו לראות את הפיראטים המכניסים את הפליפרים אל תוך כלובי עץ, וחמקו במהירות לפני שישימו לב אליהם. "טוב, יש רק מסדרון אחד שלא ביקרנו בו..." מלמל דני והלך במהירות לאורכו.
הם הגיעו לטרקלין ובו ארבע דלתות. שתיים מהן היו נעולות, ואילו אחת מהן הובילה אותם אל חדר מפואר יחסית בניגוד לחדרים האחרים. טפטים מתקלפים היו על הקירות, בצבע ירוק זית. פרחים צהובים מפיצי ניחוחות פוזרו ברחבי החדר, מה שהקל על ריח העובש המצחין. היתה שם מיטה גדולה יותר וקולבים שנתלו על הקיר ולאורכם גלימות, מדים וכובעים שהסגירו את מטרת החדר- חדרו ה"מפואר" של הקפטן. היתה שם דלת נוספת, סגורה.
"מיוטו, העע!" צווח קול. על כן מתכת שניצב בקצה החדר, ניצב צ'אטוט, פוקימון התוכי.
"איך נבהלתי אתה לא מבין איך הלב שלי דופק!" קפצה קריס.
"את רואה שלא רק אני מפחד?" התגונן דני.
"שששש, אני חושבת שמה שאנחנו מחפשים נמצא מאחורי הדלת הזאת!" היא הצביעה על הדלת הסגורה בקצה החדר.
"בואי נבדוק..." מלמל דני והשניים צעדו אל הדלת.
"שלא תעזו להתקרב לשם!" נשמעה צעקה כשלחדר פרצו שני פיראטים לבושי מדים שחורים והקפטן.
"אתה רואה קפטן, אמרתי לך שלא דמיינתי שתי דמויות מסתובבות בבטן הספינה!" התחנף אחד מהפיראטים.
"שאפו, אני אוכל עוד רגע את הכובע שלי! עכשיו תפסו אותם..." הוא אמר וחשף שיניים צהובות.
לפני שקריס ודני הספיקו לשים ידיהם על הפוקדורים שלהם, התנפלו שני הפיראטים עליהם וקשרו אותם בחבלים גסים.
"מי שלח אתכם לכאן?" שאל אחד הפיראטים.
"אנחנו..." מלמל דני.
"נו באמת ארצ'י, אתה לא רואה מה הם לובשים? הם הגיעו מרחוק רחוק מכאן, אני מניח שאין להם צורך ביולנדה! אם כך, ניפטר מהנער ירוק העיניים ואת הנקבה נשים לשמור על יולנדה, היא זקוקה לדמות אמהית!"
הפיראט ששמו ארצ'י התיר את חבליה של קריס. הפיראט השני שלף פגיון. "בבקשה אל תפגעו בו!" צעקה קריס באימה.
"בסדר, בינתיים נשאיר אותו, יש לי כמה עניינים לברר! שימו אותו במכלאה..." ציווה הקפטן.
הפיראטים גררו את דני משם, כך שקריס נשארה לבדה עם הקפטן. הוא פתח את הדלת בחדרו שאותה ניסו דני וקריס לפתוח וסימן לקריס הרועדת לבוא עימו.
"יש לך מזל שאני צריך אותך, אחרת היית גומרת בקרקעית הים!" הוא אמר.
'אני יודעת לשחות' היא עודדה את עצמה, מבלי להשמיע הגה.
הם נכנסו אל תוך חדר צפוף, שאת רובו תפסה מיטה, ועליה שכבה ילדה קטנה בעלת שיער בלונדיני שופע, שקועה בתרדמה. החדר לא היה מיוחד כל כך, חוץ מפרחים נוספים צהובים שפוזרו בו, כדי לשמור על ניחוח מתקתק. בחדר היה חלון קטן דרכו חדר האוויר. הילדה ישבה מחובקת עם בובת בד דמוית פוקימון עכבר כחול קטן וחמוד, מריל, פוקימון מים.
"זאת בתי, יולנדה. היא נורא בודדה כאן, והיא רק בת שש. אמה מאוד חסרה לה, אז מעכשיו תהיי אמא שלה ותישארי כאן עד סוף חייך!" הוא אמר, "ושלא תעזי לצאת מכאן, עד ארוחת הצהריים!" הוא לחש ויצא מהחדר, מלטף את זקנו החום.

דני מצא עצמו נזרק אל אחד החדרים במסדרון. הוא היה כבול לחבלים והדלת היתה נעולה.
"לעזאזל..." הוא מלמל, "לפחות וולפיקס איתי"
ידו גיששה בכיסו ושלפה משם את הפוקדור שהכיל את וולפיקס, בקושי רב. ידיו השתפשפו בחבלים הגסים ויצרו שפשופים קלים, מגרדים וכואבים. וולפיקס יצא מהפוקדור שלו, מבולבל.
"וולפיקס, נסה לשחרר אותי בבקשה מהחבלים, ולא עם אש, שאני לא אשרף..."
וולפיקס הנהן וניסה לחתוך את החבלים עם שיניו. דקה חלפה כאשר וולפיקס הצליח לבסוף לקרוע חלק בחבל, ודני, בגיוס התאמצות רבה שלף מעליו את כל החבל הכרוך.
"יופי, תודה וולפיקס" הוא טפח על ראשו ושפשף מעליו את סיבי החבל.
נשמעה יללה חלושה שהקפיצה את דני. הוא הביט סביבו וראה ערימות של כלובי עץ, נערמים אחד על השני ומכילים פוקימונים כלואים ועצובים. היו שם מספר פוקימוני מים, את חלקם הוא לא הכיר. שלושת הפליפרים שנלכדו על הסיפון כמה דקות קודם לכן על ידי פירו, עוד היו מחוסרי הכרה ופצועים. היו שם גם כמה פוקימוני רמורייד, דגים כחלחלים ופוקימון תמנון אדום, צורתו המפותחת, אוקטילרי.
"הפיראטים האלה! לא, לא, אין מצב! אני לא יודע מה אני עושה כאן, אבל אני לא חוזר הביתה עד שכולכם תשתחררו לחופשי" כעס דני. הוא ניסה לפתוח את הכלובים, ללא הצלחה. וולפיקס פער את פיו והתכונן לשחרר סחרור אש.
"לא וולפיקס, אתה יכול לפגוע בהם! חוץ מזה, שלא כדאי שנשחרר אותם ככה... חייבים קודם להגיע אל קריס ולבצע פעולת הסחה! אחרת כולנו נגמור כארוחת ערב בבטנם של השרפידואים"

קריס החלה לבכות על מיטת הילדה הקטנה, יולנדה, ביתו של קפטן הפיראטים. היא היתה יפה, תמימת מראה, אך חיוורת נורא וחלושה. קשה היה להבין איך לקפטן שהיה דיי מכוער, נולדה בת כל כך יפה וחמודה למראה.
"אמא?" שאלה יולנדה שהתעוררה לקול בכיתה של קריס.
"לא חמודה, אני לא אמא שלך, אני קריס!" ענתה קריס, מורחת את דמעותיה.
"קריס..." חזרה יולנדה על השם, "רוצה לשחק איתי?"
"כן חמודה, במה את רוצה לשחק?"
יולנדה הצביעה על בובת המריל הכחולה שהיתה על המיטה שלה ואמרה "פוקימון, אמיתי!"
קריס הבינה את משאלת ליבה, ושחררה מהפוקדור שלה את יאנמה. יאנמה ריחפה בחלל החדר. יולנדה החלה לצחוק. יאנמה נחתה לידה בהתנשאות. יולנדה תפסה בגופה הדקיק וחיבקה אותה. "תהיי רגישה יאנמה!" צחקה קריס.
"הכל בסדר שם?!" נשמע קול אדם שפרץ אל החדר. קריס קפצה ודני, שלבש מדי פיראט צחקק.
"דני? איך?!" היא שאלה, מופתעת.
"וולפיקס שחרר אותי מהחבלים, מצאנו פיראט, עילפנו אותו והתלבשתי כמוהו. למזלי אף אחד לא הרגיש"
"כל הכבוד! גאה בך..."
"אנחנו חייבים לתכנן פעולת הסחה, יש בחדר שנכלאתי בו עשרות פוקימוני מים כלואים בכלובי עץ, כנראה הפיראטים סוחרים בהם! חייבים לשחרר אותם!"
"באמת? אתה רציני? אולי יש שם פוקימון שהיה שייך לך?"
"יכול להיות, לא שמתי לב למישהו מיוחד וגם לא ראיתי את כל מי שנמצא בחדר!"
"אבל מה עם הילדה?" שאלה קריס, "קשה לי לעזוב אותה, היא כל כך אומללה ובודדה..."
"נדאג לזה אחר כך, יש לי רעיון!" הוא אמר.

עשרות הפיראטים והקפטן שלהם ישבו על סיפון הספינה ושתו משקה אלכוהולי, מרוצים מכך שנפטרו מאחד מחבריהם שבגד בהם. קריס הופיעה שם, נושאת בידיה את יולנדה הקטנה, שגופה בן השש שנים היה קל לגמרי.
"היי, מה את חושבת שאת עושה?" שאל הקפטן, עצבני.
"הבת שלך נורא אומללה בחדר ההוא, החלטתי לעזור לך ולהוציא אותה קצת לשמש, ולספק לה קצת הנאה! אתה יודע... מופע פוקימונים, כולכם מוזמנים לצפות בו!"
"בשום אופן לא, תחזרי איתה לחדר עד שאני אקרא לך לארוחת הצהריים!"
"מה אכפת לך? זה יעשה לה רק טוב, וגם לכם!" היא התחננה.
הקפטן חשב לרגע, וחשף שיניים צהובות ומגעילות, מלוות בחיוך קורן ארס.
"בסדר, ילדה, אני מודיע לך שאם תשעממי אותנו, אני אדאג לנקום..."
"אל תדאג, רק תושיב את ה'כלבים' שלך בשקט ותפנה מקום ראוי ליולנדה! אני מבטיחה לכם שאתם תידהמו ממה שתראו"

דני חזר אל החדר בו הפוקימונים כלואים. ליבו פעם במרץ, מחשש שהוא יתפס משוחרר ועוד בכלל שהוא אינו חמוש והפוקדור של וולפיקס נמצא אצל קריס. קריס הלוותה ממנו את הפוקדור שהכיל את וולפיקס על מנת ליישם את תוכנית העיכוב. הפוקדור הפעם היה משודרג, כי הוא כוסה במכסה כחלחל ומיוחד בו משתמשים בעיקר בתחרויות פוקימונים, שאם מודבקת עליו מדבקה מתאימה, הוא משחרר שלל סוגי קישוטים מרהיבים שנועדו לשפר את ההופעה.
דני החל לפרוק כלובים, להניח אותם על הרצפה כדי שיהיה פשוט יותר לשחרר כאלה שכלובים הונחו עליהם. הוא המתין לקריס, עד אשר פוקימון קונכיה משך את תשומת ליבו.
"אני מכיר אותך! רגע... מה?!" דני נהיה מבולבל.
הפוקימון שלדר הביט בו בהלם גם הוא, עוד לא מעכל שמאמנו ניצב מולו, אחרי זמן רב שלא ראה אותו.

"ובכן, פיראטים יקרים, אתם זוכים לצפות במופע נדיר של פוקימונים שלא נראה כמותו בשנה שלכם, כלומר באיזור שלכם! תכירו את יאנמה!" היא אמרה ושלפה את הפוקדור של יאנמה, ועליו כיסוי עם מדבקת ברק.
"מה מיוחד ביאנמה? היא נפוצה באיזור שלנו!" צעק אחד הפיראטים.
"חכה שתראה את היאנמה הזאת, זו אינה יאנמה רגילה, זאת יאנמה אלת הברק! יצאתי למסע חיפוש ארוך על מנת למצוא אותה..."
מעט צחקוקים נשמעו מכיוון כמה פיראטים. קפטן הפיראטים חייך בשקט ולא התערב, אך החזיק חזק את יולנדה. קריס הטילה את הפוקדור של יאנמה באוויר. הוא נפתח, כשלושה ברקים פורצים ממנו, נשלחים גבוה באוויר ומשתלבים לברק אחד, שבסופו של דבר מתמזג לצורתה של יאנמה. כשהזוהר נעלם מיאנמה לגמרי, היא החלה להתעופף מסביב לסיפון ולשלוח לאוויר גלי סופרסוניק.
הפיראטים היו המומים, וכך גם יולנדה שאינה פחדה כלל, מכיוון שהיא כבר הכירה את יאנמה.
"חשבתם שיש רק סוג אחד של פוקימונים מיוחדים? חכו שתראו את אל האש, וולפיקס!"
הפיראטים כבר לא צחקו בזלזול כמו קודם. קריס העבירה את הכיסוי המיוחד מהפוקדור של יאנמה לפוקדור של וולפיקס, מבלי שהפיראטים ישימו לב, ואז היא החליפה את מדבקת הברק במדבקת להבה.
"קבלו אותו, וישתחוו לו!" אמרה קריס במסתוריות, והצטערה שפלטה את המילה "וישתחוו".
הפוקדור נזרק באוויר. להבה כהה ומפחידה פרצה מתוך הפוקדור, הסתובבה באוויר ומעל הפיראטים, שהגנו על עצמם בעזרת ידיהם. הלהבה חזרה לקדמת ה"במה" והתפוגגה. מתוכה פרץ וולפיקס, כשהוא נוחת על שבעת זנבותיו, פוער את פיו ושולח מתוכה קרן בלבול באוויר, לכל כיוון.
"וולפיקס, יאנמה, עכשיו נציג לפיראטים את כוחכם האמיתי, שלבו את מתקפותיכם החזקות!"
וולפיקס פער את פיו, הוא החל לשלוח סחרור אש, כשהוא מסתובב על שבעת זנבותיו. יאנמה יצרה זמזום חרק, גל אדום מסולסל בצורת זגזג. היא שלחה אותו אל סחרור האש, שכבר הפך למערבולת שמוחזקת על ידי עצמה, וולפיקס לא מייצר אותה. הפיראטים נסוגו לאחור מחשש, כאשר המערבולת והזמזום התמזגו למערבולת מסתורית בוערת וזוהרת באדום.
'טוב, הם חייבים להצליח עכשיו!' חשבה לעצמה קריס בלחץ.
"זה הסימן שלכם!" צעקה להם קריס. וולפיקס החל לרוץ מאחורי המערבולת, אך לפני שהספיק, יאנמה עשתה צעד שקריס לא תכננה. היא התעופפה לעבר וולפיקס, תפסה אותו בעזרת גפיה הדקיקים, ויצרה מסביבם מגן ירוק. הם פרצו דרך המערבולת לכיוון הפיראטים, מבהילים אותם. עוצמת המגן של מתקפת ההגנה פוצצה את המערבולת לזיקוקים ירוקים אדומים. יולנדה החלה לבכות מפחד. קריס רצה במהירות וחטפה אותה מהקפטן, בעוד וולפיקס ויאנמה תוקפים את הפיראטים בסופרסוניק וקרני בלבול. הם פעלו כל כך מהר שהקפטן לא הצליח לשחרר את הפירו שלו בזמן. קריס חטפה לו את הפוקדור מהיד, שחררה את פירו לחופשי ולקחה את הפוקדור לעצמה.

דני התעמת בכל כוחו עם ראשו. תמונה שלו של שלדר היתה תקועה לו בראש, אבל הוא לא זכר את שמו.
"תן לי לראות!" הוא צעק. תמונת דיוקנו אוחז בשלדר נעלמה. הוא ראה את עצמו על חוף ים, מוקף באנשים, בנות, בנים, אוחז בשלדר.
"שלדר!!!! נכון, תפסתי אותך על חוף הים כשכולם ראו, זה היה אחרי שניצחתי בתחרות באותו יום! איזה יופי, איך הגעת לכאן?"
שלדר הנהן בראשו בלהט.
"טוב זה לא משנה, העיקר שאתה כאן, רק תן לי לשחרר אותך..."
דני החל לנסות לפתוח את כלובי העץ, ללא הצלחה. קריס פרצה אל החדר והקפיצה את דני.
"הכל הלך חלק, אני רק מקווה שיולנדה תסתדר..."
"הגורל שלה כבר נחתם, היא צריכה להיות על הספינה הזאת, ונחשי מה? מצאתי את השלדר שלי!"
"יפה דני, אני לא זוכרת אותו, למרות שאני מכירה את הפוקימון שלדר, אבל שיהיה לך במזל טוב..."
"טוב שלדר, תקוף במתקפת דחיפה!" פקד דני. שלדר החל לדחוף את גופו על סורגי העץ. חוץ מרעד קל כלום לא קרה. "אני יודע, סיבוב מהיר!" הוא צעק. שלדר החל להסתובב במהירות הבזק, ויצא מתוך הכלוב, כשהוא מפורק לחתיכות עץ.
"קדימה, עכשיו נשחרר את כולם!" הוא פקד.
"עזרי לו יאנמה, זמזום חרק!"
גלים אדומים ומחרישי אוזניים שנשלחו מיאנמה, ושלדר שהסתובב במהירות, שחררו את כל הפוקימונים מכלוביהם. ביחד, יצאו הפליפרים, הרמוריידים, האוקטילרי, הקווילפישים, הקלאמפרלים והגולדינים מן החדר, ועלו כולם יחדיו לסיפון העליון, שם עזרו להם הילדים לקפוץ חזרה אל המים. הפליפרים התעופפו משם הרחק. ואז כשנותרו רק דני וקריס, הם נזכרו שמשהו מוזר והפיראטים לא באו לחפש אותם, כי הרי השפעת הבלבול בטוח חלפה. דני השיב את שלדר חזרה לפוקדור שלו, שהופיע פתאום באוויר, את וולפיקס, וקריס השיבה את יאנמה. הם ירדו למטה לסיפון השני. אבל הפיראטים לא היו שם כלל. הדלת שהובילה חזרה אל הבית ניצבה שם, פתוחה לרווחה.
"שיט..." מלמל דני.
השניים עברו במהירות בדלת וסגרו אותה אחריהם. צעקות נשמעו בכל מקום. הם ירדו מהר לקומה הראשונה וראו את יולנדה משחקת על קרוסלת הפוקימונים. פיראטים בחליפות שחורות הסתובבו שם, אוכלים אוכל שלקחו מהמטבח. מיסטר מים הסתובב שם, מנקה את הרצפה בעזרת מגב, כשהפיראטים מלכלכים לו בכוונה.
"הנה אתם!" צחק קפטן הפיראטים, "תודה שהראתם לנו את המקום הנפלא הזה, עכשיו נדאג שתעופו מפה!"
"איפה החברים שלנו?" צעקה קריס בעצבים.
"אל תצעקי עליי ילדה חצופה! נפטרנו מהם, הילדים האלה... ועכשיו אותו דבר נעשה גם לכם!"
שלושה פיראטים בריונים התקדמו לעבר דני וקריס.
"מה עשיתם להם?! אני לא מאמינה לכם, איפה הם?!" צעקה קריס ביאוש, אך הפיראטים התעלמו ממנה לחלוטין. היא הרגישה אבודה.

[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/090.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/122.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/441.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/022.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/279.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/223.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/224.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/211.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/118.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/366.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/183.gif[/IMG]

[B]אירועים מיוחדים:[/B]
* דני מוצא את השלדר שלו.
04-19-2012, 09:25 PM
Odin Borson

פרק מדהים יותר מהאחרים,הרעיון מבוסס על האח הגדול?
04-19-2012, 09:45 PM
Eipam

לא, זה לא ריאליטי או משהו כזה חחח, אבל הרעיון של בית של תקועים בו קצת לקוח מהאח הגדול. הפרק הבא יפורסם מחר ולכן אני לא מפרסם ספויילר שבועי
04-20-2012, 07:04 PM
Eipam

[IMG]http://i42.tinypic.com/2rrxlx4.png[/IMG]

ויולט שכבה על החול הזהוב, מחוסרת הכרה. שרידי הגלים של הים המלוח זרמו סמוך לגופה ונספגו בחול. היא רעדה קלות ואז קמה בבהלה.
"טרי, מת?!" היא צעקה, מבוהלת.
"אנחנו כאן!" ענו לה שני הבנים, שהגיעו לשם במהירות.
"אתם בסדר? הם לא פגעו בכם? אני לא זוכרת מה קרה אחרי שהם תפסו אותי!" אמרה ויולט בלחץ, דמעות זולגות מעיניה הגדולות.
"הכל בסדר ויו, הם פרצו את הדלתות הנעולות שנמצאות בחדרי השינה, וזרקו אותנו לשם. מסתבר שאלה דלתות חירום שמובילות החוצה מהבית.
"אז בעצם הבית שלנו ממוקם על חוף?!" היא שאלה, מביטה סביבה וקולטת לראשונה שהיא נמצאת על חוף של אי מוקף ים. היא ראתה מסביבה יער גדול שממוקם בכל מידותיו של האי, מלא עצים ירוקים פראיים, ומן סלע ענקי, בגודל של בניין משרדים, שממוקם לא רחוק מהם, צמוד לחוף.
"אז איך הגענו בעצם לחוף?" היא שאלה אחרי שהפנימה מה קורה סביבה.
"עפנו בתוך מנהרות שהן כמו מגלשות, כל אחד נפלט למקום אחר..." הסביר טרי שכנראה זוכר כל פרט ממה שקרה, ולא היה בהלם כמו מת' מהפלישה המפתיעה של הפיראטים, או כמו ויולט שהתעלפה מהפחד.
"טוב, אז אם אני צודק, דני וקריס הצליחו במשימה שלהם, אבל עשו טעות גדולה ונתנו לפיראטים צמאי הדם האלה להיכנס אל הבית..." הסביר מת'.
"ואוו פיראטים אמיתיים, אה ורגע, איפה הם עכשיו?" שאלה ויולט וניקתה מעליה את החול.
"הלוואי שיכולנו לדעת, כנראה גם אותם הן זרקו מהדלתות. אני לא מאמין שאותם הם השאירו בבית!" ענה מת'.

דני וקריס הנאבקים בפיראטים, הובלו על ידם אל הקומה העליונה, אל המסדרון בו ממוקמים חדרי השינה של חמשת הילדים. שתי דלתות היו שבורות. הפיראטים שלא הצליחו לפתוח את הדלתות שנועדו להיות של כל ילד, פרצו את הדלתות ושלחו משם קודם לכן את ויולט, טרי ומת'. דני וקריס נדחפו אל חדר השינה האדום של דני.
"היי מה אתם עושים בחדר שלי?!" הוא צעק להם.
שניהם נדחפו דרך הדלת הנעולה, שגם היא נפרצה. הם לא ראו כלום, רק חושך ומנהרה צרה ששימשה כמגלשה.

השלושה החליטו לחפש את דני וקריס. הם צעדו במשך חצי שעה, הקיפו את הסלע הגדול פעמיים ונכנסו אל סבך העצים של היער. פוקימוני בר רבים הסתובבו שם ועיכבו אותם בדרכם, מכיוון שטרי ניצל זאת כדי להתאמן עם גלייגר.
"חבל שאי אפשר לתפוס פוקימונים, כי אין לנו פוקדורים, ויש פה המון פוקימונים אקזוטיים ומיוחדים!" התלוננה ויולט.
"אוי לא נורא, אפשר להסתדר מצוין רק עם אייפום, או עם סניזל!" צחק טרי.
"קל לך לדבר, הא טרי? אתה מצאת את הקקנייה שלך, אבל זה לא אומר שאתה צריך להתנשאות עלינו!!!" צעקה עליו ויולט וחבטה בו.
"היי תירגעי!!" הוא התעצבן עליה.
"תירגעו, שני אינפנטילים, זה לא זמן לריב, יש לנו דברים יותר חשובים..." התערב מת'.
"כמו מה?" שאל טרי בלי לחשוב יותר מדי.
"כמו מה?! למצוא את חברה שלך וחבר שלך אולי? ולמצוא את הדרך חזרה לתוך הבית!"
"חבר שלך אולי!" התגרה טרי בויולט. ויולט שתקה והחליטה לא לענות.
"תהיו בריאים..." מלמל מת' והחל להתקדם בדרך, כשהשניים נגררים אחריו, מסלקים בדרכם עלים ירוקים של שיחים שנקרו בדרכם.
"צריך למצוא את הבית לא?" שאל טרי לאחר שתי דקות של שתיקה שנדמו כנצח. מת' היה זה שענה לו, "כן, אבל רצוי שנתאחד עם דני וקריס קודם, ואז נוכל לפרוץ לבית וניפטר מהפיראטים האלה..."
"או שננסה לברוח מהאי הזה וננסה לחזור הביתה" המשיכה ויולט וניערה מבגדיה אבקנים של פרח שהתפזרו ונדבקו אל חולצתה.
"לא ויולט, אסור לנו, ככה לא נקבל תשובות לשום דבר"
"מה אתה מציע לעשות מת'?" שאלה ויולט.
"להתפצל!" הוא ענה בלי להסס.
"לא מספיק אנחנו מפוצלים, זה יעזור להתפצל עוד יותר?" שאל טרי.
"אל תדאגו, תישארו שניכם, ביחד, תחפשו את מייקל וקריס ואני אחפש את הכניסה לבית! נוכל להשתמש בפוקימונים שלנו בשביל למצוא שוב אחד את השני..." הוא אמר, ובלי לחכות לתשובה נעלם בין סבך השיחים והעצים הפראיים, מותיר את טרי וויולט לבד, מבולבלים.
"טרי, כבר מתחיל להחשיך..."
"אני יודע..." ענה טרי לויולט והביט לשמיים שנצבעו בגוון של כתום וארגמן משולבים עם שכבה ורודה, "כשיהיה חושך יהיה לנו הרבה יותר קשה, אני חושב שכדאי להדליק מדורה ונתמקם כאן עד מחר, אלא אם כן יקרה משהו מיוחד"
"בסדר, למרות שאני מפחדת קצת וקר לי, אבל נוכל להעזר בפוקימונים! קדימה אייפום!"
הקופיפה הסגולה קפצה מתוך הפוקדור ונחתה על הקרקע.
"עכשיו גם אתם, גלייגר, קקנייה!" צעק טרי ושחרר גם הוא את פוקימון העקרב המעופף והקקטוס.
"אנחנו כנראה הולכים להעביר פה את הלילה..." אמרה ויולט, "אז רצוי שנהיה כמה שיותר ביחד ולא לבד, כי האי הזה יכול להיות מסוכן!"
השמש החלה לשקוע כמעט לגמרי. השניים בעזרת הפוקימונים הקימו מחנה קטן בקרחת היער, שהיה בעצם מחסה תחת עץ גדול שהיה מעין סכך, וערימת עצים שסיפק גלייגר בעזרת מתקפת עוקץ רעל על ענפים דקים מעצים בסביבה.
"עכשיו צריך להדליק אש, ואין פה שום פוקימון שמסוגל לעשות את זה!" התעייפה ויולט.
"בשביל זה יש את המצית שלי, אודליה!" צחק טרי ושלף מצית מכיסו.
"אוי נו באמת, אתה והשטויות שלך, מאיפה הבאת את המצית הזאת?! ותפסיק כבר לעשן!!!"

מת' שחזר בינתיים לאיזור החוף עם סניזל, החל לגשש מסביב לסלע הענקי.
"סניזל אני חושב שהבית נמצא בתוך הסלע, לא הגיוני שמתחת לאדמה כי מהמגלשות שביציאות חירום גלשנו למטה!"
סניזל רק הנהן בראשו בתגובה.
"טוב, בוא נמצא את קריס ודני..." הוא מלמל והתקדם לכיוון היער בחזרה. פיצוץ עז של אש משך את תשומת ליבו. הוא הסתובב לאחור וראה מולו, מכיוון החוף, להבה ענקית פורצת, כמו התפרצות לוע של הר געש.
"אוקיי סניזל, אולי זה פוקימון ממש חזק שעשה את זה, בוא נלך לבדוק!" נדלק מת'. מת ידוע במשיכתו לפוקימונים עוצמתיים. הוא רץ על החול, למרות הקושי הרב, והגיע אל קדמת החוף. הגלים הגיעו אל החוף ונשברו בקו מסוים. מגבי, פוקימון האש, ירה להביורים עוצמתיים כנגד חמישה קורפישים, פוקימוני הלובסטר.
"הא!!" נדלק מת', "מגבי, תשתמש קודם במסך עשן!" יצא לו בטבעיות. מגבי הסתובב במהירות כששמע את קולו את מת', הביט בו לרגע, נרגש, ואז פער את פיו ונשף מתוכו שובל של גל שחור סמיך שכיסה את הזירה החולית בחלקה, והסתיר למת' את מגבי ואת הקורפישים.
"זה, זה מגבי! לכדתי אותו בהר צ'ימני במסעי בהוון!"
"מג-בי!" נשמע קולו של מגבי, כאשר מתוך העשן פרצה להבת אש מדהימה בחוזקה ויופיה. כשהתוהו ובוהו יתפזר, נראה מגבי רץ אל מת' וקופץ אל זרועותיו. חמשת הקורפישים שכבו מחוסרי הכרה, מפוחמים וללא אנרגיות להמשיך להילחם על הקרקע החולית.
"היי מגבי, איך הגעת לכאן?" שאל מת' ולא באמת קיווה לקבל תשובה מספקת. הוא אינו הבין איך זה הגיוני שמגבי נמצא איתו כאן, בהווה, ולא איפה שטרי מצא את קקנייה, בזמן אחר ובמקום אחר- ואילו המגבי שלו, שלכד לפני זמן רב, היה כאן כל הזמן לצידו על האי, מחפש את מאמנו. ואז זה קרה, ריצוד של אור בוהק באוויר, שגיבש צורה עגולה ולבסוף הפך לפוקדור.

ויולט התעוררה אחרי עשר דקות של שינה והתיישבה ליד טרי שנשאר ער וישב ליד המדורה המרצדת והמחממת בלילה הקריר.
"אז מה?" שאל טרי ולא הוריד את עיניו מהלהבות.
ויולט שתקה במשך כמה שניות לפני שענתה, "אתה יודע, אני לא מצליחה להירדם על האדמה הקשה, ואני מפחדת מפוקימוני חרק. אתה יכול ללכת לישון אתה, אני אשמור"
"זה בסדר, אני לא ארדם, אני רעב! איפה מיסטר מיים?!"
"בבית, משועבד לחבורת פיראטים פולשניים"
"חחח, אין פיראטים בימינו, נכון?"
"אני לא חושבת" ענתה ויולט. גלייגר ואייפום התעוררו גם הם, ואילו קקנייה המשיך לישון כמו מת.
"בוא גלייגר שלי, בוא אליי" צעק טרי. גלייגר התעופף היישר לזרועותיו. טרי חיבק אותו חזק, חיבוק מוחץ. גלייגר השתנק ודקר אותו בעוקץ.
"אויי סליחה, אני מצטער"
ויולט התפקעה מצחוק מהסיטואציה הרגילה, טרי שחובק את גלייגר, וגלייגר שתוקף אותו עם העוקץ.
"ויו, אני מצטער שיצאתי עלייך מקודם, בנוגע לדני..."
"זה בסדר, אני רגילה" היא צחקה.
"אני מצטער..."

מת' החזיק בידו בפוקדור של מגבי. "אז זהו זה סניזל, בידינו חבר נוסף שאבד לנו!" חייך מת' לסניזל שישב על כתפו. "קריס?! דני?!" צעק מת', ללא תגובה. הוא צעד קצת על החוף לכיוון הסלע.
"הם יהיו חייבים להיות פה סניזל, במידה וזרקו אותם גם דרך דלתות החירום"
"סני..." ענה סניזל ויצור מהלך על ארבע משך את תשומת ליבו.
"מה זה סניזל?" שאל מת' וניסה להתמקד ביצור הלא גדול במיוחד, גופו מכוסה בשריון חום ורגליו דקיקות.
"אלוהים, איזה מדהים! זה קבוטו, פוקימון שנכחד לפני שנים!" התלהב מת', "צא מגבי!" הוא שחרר את פוקימון האש הקטן, דמוי האדם, בלי לחכות יותר מדי. מגבי פרץ מהפוקדור ונחת על האדמה. "בוא נראה, איזה מתקפות אתה יודע חוץ מלהביור ומסך עשן? זנב ברזל! קדימה מגבי!" פקד מת'. מגבי ניתר לאוויר, זנבו הקטן זהר, והוא הטיח אותו בקבוטו שהיה מופתע מההתקפה הפתאומית. קבוטו נפגע קשות ובאינסטינקט מהיר פרץ במתקפת סילון אקווה. גופו התכסה בשכבת מים והוא הטיח עצמו במגבי.
מגבי ספג נזק קשה עקב היותו מסוג אש שחלש מול מתקפות מים. "הקבוטו הזה מהיר..." התלהב מת', "קדימה מגבי, מסך עשן!"
מגבי פער את פיו בניסיון לתקוף במסך עשן, קבוטו הקדים אותו וירה לעברו יריית בוץ.
"תתחמק, שוב תנסה מסך עשן!"
מגבי קפץ מהר הצידה והתחמק בזריזות מסילון הבוץ שנורה מפי קבוטו. בלי לחכות יותר מדי זמן הוא פיזר שוב מסך של עשן סמיך שכיסה את האיזור והסתיר את שני הפוקימונים. "מגבי להביור!" פיצוץ חדש של אש חצה את מסך העשן. כשהעשן התפזר נראה קבוטו כולו שרוף לגמרי, אך עוד מחזיק מעמד.
"איזה מתקפות אש, כל הכבוד מגבי! עכשיו מתקפת אגרוף דינמיט!"
אגרופו הזעיר של מגבי צבר אנרגיה והוא הטיח את האגרוף המתפוצץ על גופו של קבוטו. קבוטו עף משם כמה מטרים אחורה. הוא טען מתקפת סילון אקווה נוסף והחל לעוף איתו מסביב לאיזור, אך לא ניסה לפגוע במטרה ספציפית.
"הוא כנראה התבלבל, זו תופעת לוואי של מתקפת אגרוף הדינמיט כשהיא פוגעת ביריב!"הסביר מת' למגבי. קבוטו שצבר תאוצה ומתקפת הסילון התחזקה מסביבו, החל להתקדם במהירות בזק לעבר מגבי. "מהר, תעצור אותו עם להביור!" צעק מת'.
מגבי שלח להביור חזק כנגד קבוטו וסילון האקווה, אך התוצאה היתה ברורה. המים היו חזקים כנגד האש וחצו אותה לשניים. "מגבי, תפסיק, הגנה!"
מגבי סגר את פיו ואת זרימת הלהביור ויצר סביבו בועת מגן ירוקה ובוהקת.שספגה את הסילון והעיפה את קבוטו לקרקע.
"הוא לא נכנע, הא? שיט מגבי תיזהר!" נבהל מת' לראשונה כאשר קבוטו שוב בלי לחכות תקף במתקפת סילון אקווה. מגבי בתגובה שלח להביור עצום, חזק יותר מקודמו, והתוצאה היתה תיקו.
שני הפוקימונים, תשושים לגמרי, נחתו על הקרקע, מתנשפים.
"מגבי כל הכבוד לך, אתה עושה עבודה מעולה!" חייך מת'. קבוטו בלי לחכות יותר פרץ שוב בסילון אקווה.
"סניזל, צא עכשיו אתה, מגבי לא יעמוד בזה!"
סניזל קפץ מכתפו של מת', היישר אל מול הנחשול הגדול שהתקדם לעברו. "רוח קרירה!" הוא צעק.
סניזל שלח מתוך פיו גלים כחלחלים קרירים שהתנגשו עם הסילון והקפיאו את קבוטו בתוך קרחון. הקרחון נפל על האדמה.
"מעולה סניזל!" צחק מת' למראה קבוטו הקפוא בתוך המתקפה של עצמו, "רק חבל שאני לא יכול ללכוד אותו" התאכזב מת'.
"למה לא?! עליי!" נשמעה קריס. היא ודני עמדו מאחוריו מת', צופים בלהט בקרב שהתנהל בין קבוטו למגבי.
"אה אלה אתם, יופי..." אמר מת'.
"תהיה יותר אדיש..." מלמל דני.
"זה בסדר, הנה קח, פוקדור ריק!" אמרה קריס והניחה בידיו של מת' את הפוקדור של פירו שלקחה לקפטן של הפיראטים לאחר ששחררה אותו לחופשי.
"מאיפה זה?" הוא שאל ובלי לחכות זרק אותו על קבוטו המעולף ששכב בתוך השלולית שהיתה קרח עד לא מזמן. הפוקדור נפתח כשפגע בשריון, הפך את קבוטו לגוש של אור לבן בוהק, שלבסוף נשאב לתוכו. הפוקדור נחת על הקרקע, התנדנד, ולבסוף נדם. מת' מיהר להרים אותו.
"מזל טוב מת', שני פוקימונים ביום אחד... אה כן, לקחתי את זה מהמקום שהיינו בו!" הסבירה קריס.
"אני מבין, אפשר הסבר בבקשה למה שקרה כאן היום?"
"אני אסביר לך מת', הגענו לספינת פיראטים שהיתה קיימת לפני כיותר ממאה שנה. שחררנו מלא פוקימוני ים שהיו לכודים שם, כולל השלדר שהיה לי פעם, אם אתה זוכר, עכשיו הוא אצלי. בזמן שלא שמנו לב, הדלת הופיעה על סיפון הספינה כשאנחנו היינו במקום אחר עליה, והפיראטים ניצלו את זה ופלשו אליכם וכפי שאני רואה, דאגו לסלק אתכם דרך הדלתות חירום בחדרים שלנו!" הסביר דני.
"כן, אנחנו כבר נמצאים פה הרבה זמן ומחפשים אתכם!" אמר מת'.
"אז איפה [B]ויולט[/B]?" שאל דני.
"וטרי גם?" הצטרפה גם קריס.
"עזבתי אותם, הם מחפשים אתכם בתוך היער!"
"נכנסנו לשם עד שהחשיך לגמרי, אתה הסתובבת פה?" שאל דני.
"כן, עכשיו אנחנו צריכים לחזור לבית, ולדאוג לסלק את הפיראטים!" הכריז מת'.
"זה לא כזה פשוט, הם גרמו המון נזק, וטרי וויולט לכודים ביער, לכו תדעו מה עובר עליהם עכשיו, אני חושבת שאנחנו צריכים לחזור לחדר הזמן, לשנות את ההסטוריה ואתה תעזור לנו. אם נמנע את חדירתם וניכנס כרגיל לתוך הבית בחזרה, אז הכל יהיו כמו שהיה ואתה, טרי וויולט תשתעממו שוב על הספה ולא תזכרו את מה שקרה" הסבירה קריס.
"אבל הרגע לכדת את קבוטו ומגבי!" אמר דני.
"בכל זאת, זה לא אומר שום דבר, אם אני אכנס אתכם ואצא אתכם אז כנראה הכל יהיה בסדר..."
"אתה מוכן לקחת את הסיכון?" שאל דני.
" זה לא נורא, מגבי היה על האי הזה גם ככה, אתם תזכרו לעזור לי למצוא אותו, וקבוטו, חבל עליו אבל זה פחות קריטי..."
"בסדר, אז שמעו, יש לי תוכנית איך לחזור אל הבית!" הסבירה קריס, "צאי יאנמה!"

כעבור רבע שעה חזרו יאנמה וסניזל מחיפושים רבים מסביב לסלע הגדול.
"היתה לי תחושה שהבית ממוקם בתוך הסלע! מעניין מי בנה אותו..." מלמל מת'.
"אני נפלטתי ממש לידו, אז זה הכי הגיוני, וסיכמנו כבר שלא הגיוני שהוא מתחת לאדמה!" אמר דני.
"יש ממצאים יאנמה, סניזל?" שאלו קריס ומת' גם יחד. יאנמה הסתובבה באוויר בהתרגשות ואז החלה להתרומם באוויר, אל הפסגה של הסלע.
"אוקיי, איך אנחנו מגיעים למעלה? הסלע הזה בגובה של עשרה מטרים לפחות!"
"אז הפוקימונים יעזרו לנו, ויש לי רעיון גדול!" אמרה קריס.
תוך עשר דקות הפעולה הצליחה. קבוטו השתמש בסילון אקווה וטס בעזרת המהירות שלה ישר למעלה אל הפסגה. כשהמים מקיפים אותו. על קבוטו ישב סניזל והקפיא את סילון האקווה מלמטה בעזרת הרוח הקרירה. ביחד השניים יצרו קרחון ארוך, רחב ומעוקל שהגיע מהקרקע עד לפסגת הסלע. מיד אחר כך סניזל החל לחפור מנהרה בקרח בעזרת טופרי הזעם, ישר למטה. כשהגיע אל הקרקע שלדר יצא אחריו במתקפת סיבוב מהיר ופתח את המנהרה הקפואה לגמרי, כדי שתהיה מספיק רחבה לבני אדם. הוא הגיע לפסגה ונשאר שם.
"מעולה!" עודדו אותם השלושה.
קבוטו גלש במנהרת הקרח וירד למטה חזרה.
"טוב, אני ראשון!" אמר מת' ונכנס אל תוך המנהרה. קבוטו החל להשתמש בסילון אקווה ובעזרת כוח המים דחף את מת' כלפי מעלה בתוך מנהרת הקרח, עד שנחת על הפסגה. כך עלו גם קריס ודני, ושאר הפוקימונים. הם השאירו את המנהרה שתימס לבדה.
"וואו! ממש יער יש פה!" אמר דני. על פסגת הסלע הענקי היתה צמחיה גדולה ומלא עצים סבוכים. "אני חושב שזה נועד להסתיר את הכניסה". לאחר שהחזירו את הפוקימונים לפוקדורים, והשאירו רק את וולפיקס, יאנמה וסניזל, נכנסו החבורה המצומצמת אל תוך עומק העצים, ומצאו שם דלת על הקרקע שנפתחת כלפי מטה. היה שם לוח זיהוי של שתי כפות הידיים, כמו שהיה בתוך הבית. לאחר שהם פתחו את הדלת, קפצו השלושה והגיעו אל תוך חלל חשוך ומעורפל. היה שם מסדרון שהוביל לשני כיוונים, ומשק כנפיים נשמע.
"אני חושב שאלה המנהרות של הבית..." חשב לעצמו מת' והחליט להוביל אותם לכיוון שבו הוא הימר, כי הרגיש שהרצפה משופעת כלפי מטה. לאחר חמש דקות של הליכה בחושך, הם הגיעו לקצה של דלת קטנה.
"ידעתי!" מלמל מת', "הגענו, עכשיו כל מה שנשאר לעשות זה לפרוץ אל הבית ולהתחיל לתקוף אותם!"
"יאנמה וולפיקס יכולים לעשות את מה שהם עשו על הספינה, להשתמש בסופרסוניק וקרן בלבול עליהם, הרי בסך הכל אנחנו רוצים להגיע לדלת הזמן!"
"בסדר, ומגבי יתקוף במסך עשן!" הוסיף מת'. השלושה חדרו בזהירות דרך הדלת הקטנה, שהיתה הדלת קרם שבין המדפים שבסלון. על אותה דלת היה ציור של מיו.
קבוצת פיראטים ישבה שם, שיכורה לגמרי, וצוחקת ממראהו של מיסטר מיים שמנגב את הנעליים שלהם.
"מה אתה מפחד מהם מיסטר מיים?! יש לך כוחות!" צעקה קריס. בלי לחכות יותר מדי היא פקדה על יאנמה לתקוף בסופרסוניק ורצה לחפש את יולנדה הקטנה.
יאנמה וולפיקס תקפו את הפיראטים המעולפים.
"קדימה דני, יש גם כאלה במטבח!" צעק מת וגרר איתו את דני ושני הפוקימונים. מיסטר מים החל לזרוק עליהם עצמים בעזרת מתקפה על חושית.
קריס נכנסה למקלחת שהיתה פתוחה והיא ראתה שם את יולנדה משחקת בבובות הפוקימונים שעל הרצפה.
"יולנדה! את בסדר!" היא צהלה ורצה לחבק את הקטנה.
אך מישהו תפס אותה, הקפטן ושני פיראטים. "עזבו אותי!"
"איך חזרת לכאן ילדה מעצבנת?!"
"הצלחתי, זה הבית שלי!"
"מה את אומרת!" צחק הקפטן.
אייפום וגלייגר פרצו אל החדר ועילפו את שלושת הפיראטים.
"מה אתם עושים פה?" נדהמה קריס כשראתה את ויולט וטרי.
"החלטנו למצוא אתכם ולא לחכות לבוקר, ראינו אתכם מטפסים על הסלע, ועלינו אחריכם, עד שהגענו לפה..." הסבירה ויולט.
"אז מה? מת' צעק לי 'תמצאו את קריס ורוצו לחדר הזמן, אנחנו כבר באים' אז באנו לכאן..." ציטט טרי את מת'.
השלושה רצו מהר במסדרון לעבר דלת הזמן, לאחר שקריס חיבקה חזק את יולנדה.
"הנה אתם, חיכינו לכם!" אמר דני כשראה את השלושה מגיעים.
"עכשיו איך מפעילים את זה?" שאלה ויולט.
"אנחנו צריכים שהדלת תיפתח ונחזור אחורה לספינה, כמה דקות לפני שהיא הופיעה!" הכריזה קריס. שום דבר לא קרה.
"ניסית לפתוח אותה? שאל מת' ודחף את הדלת. אור היום שעל הסיפון חדר למסדרון הסגור. החמישה נכנסו במהירות לבפנים.
"אני כל כך לא שמח להיות כאן שוב!" אמר דני.
"את כל זה עשיתם?!" צחקה ויולט למראה עשרות הפיראטים המעולפים. יולנדה ישבה שם ובכתה.
"יולנדוש!!!" צעקה קריס.
"היי הנה אתם!!" צעק טרי. החמישה הביטו אל הסיפון העליון והבחינו בדני וקריס של העבר משליכים פוקימוני ים חזרה אל המים.
"היי דני, מצאת משהו?!"
"כן, את השלדר שלי!" חייך דני לויולט.
דני וקריס התפוגגו לאבק.
"מה?!" השתנקה קריס כשראתה את כפילתה מהעבר נעלמת מול עיניה.
"קדימה, בואו נחזור לפני שהפיראטים יקומו ויחדרו לבית שוב!" אמר מת' כשהבחין בחבורת הפיראטים המעולפים לידם, חמישה פיראטים שמתחילים להתאושש.
טרי, ויולט, דני, קריס ומת' עברו בדלת הזמן שעמדה באוויר וחזרו אל תוך הבית.
הכל היה שקט, נקי יותר, לא מבולגן בכלל. הדלתות לא היו שבורות, לא היו פיראטים בכל מקום. מיסטר מים לא היה משועבד יותר, אלא הוא המשיך לבשל במטבח כרגיל.
"היי!" נשמע קול מוכר מלמטה, כשקריס היתה הראשונה לרדת. הארבעה האחרים מיהרו בעקבותיה. טרי, ויולט ומת ישבו שם על הספה, כפילים, המומים לגמרי, ואז הם התפוגגו.
"חבר'ה, כזה דבר עוד לא ראינו, גם במסע הפוקימונים שלנו בהוון!" צחק טרי.
"לגמרי, זה הזוי..." אמרה ויולט, אשכרה עמדתי פה עכשיו וראיתי את עצמי יושבת ובוהה בי!"
"הכל בסדר מת'?" לחשה קריס לדני, "הם עוד אצלך?"
"כן, מגבי וקבוטו עוד אצלי..."

[B]פוקימונים שהופיעו בפרק: [/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/331.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/090.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/240.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/140.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/122.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/341.gif[/IMG]

[B]אירועים מיוחדים: [/B]
*מת' מוצא את המגבי שלו ותופס קבוטו
04-29-2012, 12:55 PM
Odin Borson

פרק מושלם כהרגך,סוף סוף תופסים גם פוקימונים ולא רק מוצאים אותם
04-29-2012, 02:31 PM
Avivs

אין לי סבלנות לעולם לקרוא סיפורי אינטרנט(אפילו ספרים אני פשוט עצלן) אבל רואים שהכתיבה נכונה ושהשקעת המון. ישר כוח
04-29-2012, 03:10 PM
CharMan

תענוג של סיפור, כל פרק מגלה עד כמה מקורי הרעיון שלך, כמה מעניין!
אתה כשרוני ברמות!

בכל אופן, קצת הסתבכתי לקראת הסוף, לא ממש הבנתי איך הם חזרו לספינה והיכן נמצאת דלת הזמן, האמת שהחלק הזה טיפה הסתבך לי. כיף לי גם לראות שאתה משתמש בדורות ישנים ולא בהכרח בדור האחרון.

אבל התיאורים מושלמים והפעילויות מוחשיות.

כיף לא נורמלי, רכשת קורא.
04-29-2012, 09:11 PM
Eipam

אייל תודה שוב :]
אביב תודה גם לך, אשמח מאוד אם תשתדל בכל זאת להמשיך לקרוא למרות שאני מבין אותך לגמרי...
אדם, תודה רבה, אתה לא מבין כמה כיף לקרוא תגובה כזאת. דלת חדר הזמן ממוקמת בבית, כחדר רגיל לכל דבר, רק כשאתה עובר בה אתה מגיע למקומות שונים. כרגע זה עוד לא נחשף אבל כמובן שיש מי שמפעיל ושולט בדלת. הפיראטים חדרו אל הבית והילדים פוזרו לאי. כשהם נכנסו לבית שוב הם חזרו שוב אחורה לספינה, ותיקנו את הטעות שקרתה, ובכך ההסטוריה שונתה ומה שקרה עם הפיראטים נמחק.
מיד יפורסם הפרק השישי :]
04-29-2012, 09:33 PM
Eipam

[IMG]http://i50.tinypic.com/1zlyy9u.png[/IMG]

שלושה ימי שקט עברו על חמשת הילדים מאז אירועי הפיראטים. אומנם הבית חזר לקדמותו בזכות שינוי הזמנים והאווירה נרגעה, אך הרבה שאלות הציפו את הילדים עוד יותר מהרגע בו הם התעוררו בתוך הבית לאחר תרדמת של שלושה חודשים. הם ניסו להבין מי הקים את הבית בו הם גרים ואיך הם הגיעו לאי הזה שנראה נטוש. לא היה ברור למת' איך המגבי שלו היה בהווה, כשהשלדר של דני והקקנייה של טרי היו תקועים בעבר. אחד הדברים המסתוריים לגביהם התלבטו הילדים הוא איך פועל חדר הזמן, מי מתפעל אותו ואיך שלושה ימים קודם הם הגיעו אליו בשעה של לחץ ואקשן והוא חזר אחורה כבקשתם כמה דקות לפני פלישת הפיראטים מהספינה לבית. אבל למרות הבלבול הרב, האווירה בבית השתפרה, בעקבות האירועים האחרונים, מצבי הלחץ וההתבודדויות, הגיבוש בין הילדים עלה ברמה.
טרי התעורר באותו בוקר עירני ונרגש. הוא התארגן וירד במדרגות הפסנתר, מדגיש כל תו ותו, שמח כי יש לו היום...
"הפתעה!" קראו כולם מבין הספות. אפילו גלייגר וקקנייה היו בין הגוש הצבעוני שנקרא "הפוקימונים של החבורה" וכלל את יאנמה, קקנייה, אייפום, גלייגר, סניזל, מגבי, שלדר, קבוטו וולפיקס.
ארבעת החברה התקדמו לעבר טרי המופתע, שעוד עמד בתחתית גרם המדרגות. מספר בלונים נתלו על תקרת הסלון. "מזל טוב נשמה!" אמרה קריס. ויולט חיבקה את טרי בלי להוסיף אף מילה ורק חייכה.
"מזל טוב, חבר..." אמר מת' ולחץ את ידו של טרי.
"טרי המון מזל טוב שיהיה לך!" קפץ דני על טרי, "מתרגש? יום הולדת שמונה עשרה! חשדת?!"
"אהה, לא ממש, אתה יודע, זה לא שהפתעתם אותי בבית שלי או משהו, אני רואה אתכם כל הזמן, אבל בכל זאת תודה רבה חבר'ה, אני מעריך את זה מאוד!"
"בכיף..." חייכה קריס.
"עכשיו בואו למטבח, מיסטר מיים אפה עוגה לכבודך!" אמר דני ונעלם בדלת המטבח עוד לפני שאחד מהחברה הספיק לסובב את גופו לכיוון.
קריס ומת' הלכו אל המטבח, כל הפוקימונים הלכו בעקבותיהם לאכול ארוחת בוקר מזינה של פוקימונים.
טרי וויולט ישבו על הספה במרכז הסלון.
"תודה ויו!" חיבק אותה טרי, "אם לא היה פה איזה לוח שנה לא היינו יודעים בכלל שיש לי יום הולדת היום..."
"כן, את שלי פספסנו, איזה עצוב! לא חגגתי יום הולדת שמונה עשרה, וזה יום הולדת חשוב, אתה קולט?"
"חח רוצה להתחלף איתי? בכיף"
"כן!!" צחקה ויולט.
"נראה לך?! אני חולה על יום הולדת, יום צומי שנתי בשבילי"
"לגמרי, כמו שאתה אוהב..."
"נכון! ראית איך דני קפץ עליי מקודם? זה היה הזוי, ממתי הוא שם עליי בכלל?"
"שמתי לב, זה היה מוזר, אבל אף אחד לא שם לב..."
"אני נשבע לך, חשבתי שהוא בא לנשק אותי בלחי..."
ויולט חייכה ולא אמרה כלום.
"מה? למה את מחייכת ככה?"
"הוא באמת ניסה לעשות את זה" היא אמרה.
"מה?!"
"סתם אני צוחקת, יאללה בוא כבר למטבח, לא יפה"

טרי וויולט נכנסו למטבח. מיסטר מים הדליק את הנרות על עוגת השוקולד והקצפת שאפה, ולאחר מכן טרי כיבה את הנרות והחמישה אכלו את העוגה ונמסו מהטעם המיוחד.
"מיימי, אתה מדהים!" אמרה קריס, "אז איך ההרגשה טרי?"
"כן בטח אתה מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו!" אמר דני בלהט.
"למה אתה מתכוון?" פקפק טרי.
"אתה יודע, בוגר כזה, גדול ומלא אנרגיה..."
"אני מרגיש יותר שהזדקנתי!"הודיע טרי, "איך אתם מרגישים, גלייגר וקקנייה?"
"קק-נייה!" הנהן קקנייה בשמחה, איתו גלייגר.
"ואוו טרי, קקנייה נראה ממש בריא עכשיו, הפרח שלו פורח ממש יפה!" החמיא דני.
"הכל בסדר איתך?" מלמלה ויולט מבלי שאף אחד ישמע. קריס שמעה אותה וצחקה.
"מה מצחיק כל כך קריס?" שאל דני, "אז תגיד טרי, רוצה שנילחם?!" שאל דני בהתלהבות.
"אממ, אני לא יודע, חשבתי אולי לבלות קצת עם הפוקימונים שלי היום על חוף הים או משהו..." ענה טרי וניסה להתחמק.
"אתה לא יוצא לשום מקום!" הבהיר מת'.
"לא חשבתי על לצאת מכאן, בשביל מה קיים החדר הוירטואלי?!" צחק טרי.
"וואי רעיון טוב טרי, נוכל להילחם בזירת חוף ים, עם בריזה וירטואלית! יהיה כיף!"
"מה אכפת לך טרי, זה יהיה אימון טוב לפוקימונים שלך..." התערבה ויולט.
"טוב, בסדר, אני מסכים, נערוך קרב של שניים על שניים!"
"מעולה, נבוא לצפות!"

כעבור שעה כשטרי התאושש והתאפס על עצמו סופית, הוא עלה אל הקומה השלישית ונכנס אל החדר הוירטואלי. החדר היה ריק, אף אחד מחבריו עוד לא הגיע. טרי עלה על הבמה בחדר והביט אל המסך שמאחור. אותה צללית של פוקימון לא ידוע הופיעה שם.
"גם אותי זה מרתק לדעת מי הפוקימון הזה..." נשמע קול מבין הצללים.
"מת', הבהלת אותי כהוגן!" צעק טרי, "תפסיק להופיע פתאום..."
"מצטער טרי... אני מניח שגם אתה הסתכלת על הצללית שעל המסך, נכון?"
"כן, תהיתי באמת מי זה הפוקימון הזה. אתה חושב שזה פוקימון אגדי נדיר?" שאל טרי.
"את האמת שלא טרי, לדעתי זה ממש לא פוקימון אגדי!" הסביר מת'.
אל החדר נכנסה קריס.
"נו מוכן טרי?"
"מוכן!" חייך טרי. מת' ניגש אל מערכת ההפעלה של המחשב והקליד משהו. האולם הממוחשב נעלם לגמרי והשלושה עמדו כעת בתוך אדמה בוצית מוקפת בג'ונגל עצום.
"איככ, מת'! סיכמנו על חוף ים!" התלוננה קריס שהחלה לשקוע בתוך הבוץ החום והסמיך.
"הדמיית חוף ים!" קרא מת'.
החול הבוצי והג'ונגלים התפוגגו והזירה הפכה לחוף ים טרופי יפיפה.
"למרות שזו רק אשליה, ממש מרגישים את הבריזה!" נכנס דני אל החדר ביחד עם ויולט. גל התנפץ על החוף ורסיסים הרטיבו אותו. הארבעה האחרים התפוצצו מצחוק.
"יאללה, הלוואי שזה יקרה לכם היום!" צחק דני גם הוא ושלף פוקדור.
"טוב טרי, אתה מוכן? בוא נתחיל, שיהיה בהצלחה!" הוא חייך.
"אני מוכן דני, קדימה!" צעק טרי וזרק את הפוקדור של גלייגר. גלייגר פרץ בקרן אור לבנה והקיף את הזירה. לאחר המעוף שלו הוא נחת על החול לצידו של טרי.
'מול פוקימון מעופף, אני אשתמש בוולפיקס כמובן...' חשב לעצמו דני ושחרר את וולפיקס אל הקרב.
"הסיבוב הראשון מתחיל, גלייגר נגד וולפיקס!" שפט מת'.
גלייגר התרומם באוויר וריחף מסביב לראשו של טרי. "קדימה גלייגר, התקשחות!" ציווה טרי.
גלייגר בהק למספר שניות ונראה חסין יותר.
"אתה יודע טרי, זה לא יעזור לך, וולפיקס שלי יודע בעיקר מתקפות מיוחדות, ולא פיזיות, וכך גם שלדר"
"אני לא אקח סיכון, קדימה גלייגר, מתקפת התגנבות סלעים ואחר כך מתקפת עילפון" פקד טרי. גלייגר ירה קרניים לבנות שהפכו לסלעים ענקיים. לאחר מכן הן התפוגגו. העקרב המעופף נעלם במקום. וולפיקס המבולבל חיפש את גלייגר, ולפני שמצא גלייגר התנגש בו חזיתית. וולפיקס נרתע אחורה.
"מכה קריטית!" התלהב טרי וגלייגר עף לכיוונו.
"זה לא אומר שום דבר טרי, זה רק מזל כי יש לך היום יום הולדת! וולפיקס, סחרור אש!"
וולפיקס החל להסתובב על זנבו ויצר דרך פיו מערבולת אש צורמת לכיוון גלייגר. גלייגר נלכד בפנים.
"תיזהר גלייגר, תשתמש בעוקץ רעל!"
"קרן בלבול!"
גלייגר החל לירות עוקצי רעל בתוך המערבולת, לכיוון וולפיקס, מה שיגרום לו להפסיק את האש מיידית, אך החום הרב המס את העוקצים. קרן הבלבול נשלחה אל תוך המערבולת ופגעה ישירות בגלייגר. מבטו של גלייגר נעשה ריקני. הוא נפל אל הקרקע ונחבט במתקפת האש, שנעלמה מיד.
"גלייגר קום, מתקפת עילפון!" ציווה טרי, שהחל להילחץ.
גלייגר המבולבל נעלם שוב. דני חייך חיוך שבע רצון וגלייגר הופיע שוב כשהוא תוקף את עצמו.
"שיט, גלייגר, צא מזה! מתקפת פרסה!" פקד טרי. גלייגר התעשט על עצמו מעט ובמהירות הבזק, כשהוא זוהר באור ירקרק, הוא טס במהירות והתנגש בוולפיקס, מותיר לו נזק רב. הוא חזק בפניית פרסה אל כיוון טרי וזהר באור אדום וחזר אל הפוקדור.
"מגיעה לך מנוחה טובה..." דיבר טרי אל הפוקדור של גלייגר.
"מתקפת הפרסה, לאחר שהפוקימון תוקף בה, הוא שב מיד אל הפוקדור ולמאמן מותר להחליף פוקימון." הסבירה קריס.
"אני מניחה שטרי תכנן לתקוף את וולפיקס עוד קצת ואז להחזיר אותו ישר כדי שהוא יוכל לתת לו לנוח ולצאת מהבלבול" אמרה ויולט.
טרי רק חייך ושלף את הפוקדור השני שלו. "קדימה קקנייה, תן להם בראש!"
פוקימון הקקטוס פרץ מהפוקדור ונחת בצד הזירה של טרי. "אין לי ברירה להשתמש בך, למרות שלוולפיקס יש יתרון ברור!"
"טעות חמורה טרי, יכלת לנצל את גלייגר עוד קצת! עכשיו וולפיקס, קרן בלבול!"
"השרשה!" פקדו השניים. וולפיקס ירה קרן בלבול מפיו. קקנייה קפץ באוויר, התחמק ונחת על החול הזהוב. הוא זהר באור ירקרק ושורשים דקים יצאו מתחתית גופו וחדרו דרך החול.
"מעולה, עכשיו נוכל לחזק את האנרגיה"
"מצד שני טרי, קקנייה מקובע לקרקע והוא לא יוכל לזוז!" צעק דני.
"אני סומך על קקנייה..." חייך טרי.
"וולפיקס, מתקפת סחרור אש!" צחק דני.
"לא טרי, אתה עשית טעות ענקית!" צעקה ויולט.
וולפיקס שחרר מערבולת להבות חזקה לכיוון קקנייה.
"קק-נייה!" צווח פוקימון הקקטוס, והחל לנסות לרוץ, נאבק בשורשים.
"האדמה פה היא חולית, יהיה לקקנייה קל לצאת מזה..." חייך טרי. קקנייה שפחד מאוד ממתקפות אש, מאז שהיה לכוד באחוזת הפוקימונים, הספיק לתלוש את השורשים ולהתחמק מהר מהמערבולת.
"אין בעיה, קרן בלבול!"
קקנייה התחמק שוב מהמתקפה, ונהיה מעט מותש.
"תשתמש שוב בהשרשה!" פקד טרי. קקנייה עצר במקום.
"שוב טרי? מה זה יועיל?!" שאלה קריס.
"אני יודע מה אני עושה..." הוא ענה.
"בסדר וולפיקס, חפירה!" פקד דני. פוקימון השועל התחפר בחול ונעלם אל מתחת לאדמה. קקנייה נשאר מקובע לקרקע, ובינתיים התחזק מהמתקפה. וולפיקס פרץ לפתע מהאדמה בהפתעה והעיף את קקנייה אל השמיים, שחרר אותו ממתקפת ההשרשה.
"עכשיו קקנייה, זרוע מחט!" "סחרור אש!" פקדו השניים. וולפיקס תקף שוב במערבולת אש, וקקנייה שעצם את עיניו בפחד, עבר בפחד בתוך מערבולת האש והטיח אגרוף מחטים בוולפיקס. כשהאש התפזרה, נראה וולפיקס מעולף, ואילו קקנייה, מתנשף כולו ובוער.
"כל הכבוד טרי, מתקפה אחת של קקנייה נגד וולפיקס והוא התעלף מכיוון שספג כבר נזק קודם מגלייגר!" מלמל מת', "וולפיקס לא יכול להילחם, המנצח בסיבוב הזה הוא קקנייה!"
"בסדר, זה היה רק חימום, עכשיו, צא שלדר!" אמר דני וזרק את פוקדור. פוקימון הקונכייה הסגול יצא מהכדור ונחת על החול המוזהב. מתקפת התגנבות הסלעים החלה לפעול והסלעים שהופיעו משום מקום, הוטחו בשלדר והותירו לו נזק. קקנייה ספג נזק גם הוא מהיותו שרוף.
"בסדר, זה יהיה ממש קל לנצח עם יתרון הדשא שלנו... למרות שכביכול יתרון סוג לא תמיד קובע וניצחת פוקימון מסוג אש" שמח טרי.
"נכון בהחלט, שלדר, מתקפת מערבולת!" פקד דני.
"תשאר במקומך קקנייה!" פקד טרי. שלדר ניתר באוויר והסתובב במהירות, עיניו החלו לזהור בכחול, כשהוא יוצר מערבולת חזקה. הוא זרק את המערבולת אל קקנייה, ופוקימון הקקטוס נלכד בתוך זרם המסתובב של המים.
"יופי, עכשיו קקנייה כבר לא שרוף!" חייך טרי, "עכשיו קקנייה, קשר דשא!"
"סיבוב מהיר ושברי קרח!"
עיניו של קקנייה זהרו באור ירוק. שלדר ניתר שוב לאוויר אבל נתקע בקשר של דשא שבקע מתוך החול והפיל אותו אל הרצפה. אך הוא לא ויתר, החל להסתובב באוויר במהירות בזק ולירות שבבי קרן שעטפו אותו. הוא המשיך בסיבוב שלו ודחף את קקנייה.
"קקנייה אינו מסוגל להילחם! המנצח בסיבוב- שלדר!" הכריע מת'.
"זה בסדר קקנייה, נתת לחימה מצוינת..." אמר טרי והשיב את קקנייה אל הכדור, "וזאת לא חוכמה דני, מתקפות קרח חזקות על פוקימוני דשא..."
'עכשיו גלייגר יהיה בסכנה גם, הוא פוקימון מסוג מעופף ואדמה, מתקפות קרח ומים יהיו חזקות עליו מאוד...' חשב לעצמו טרי, 'אני בטוח שגלייגר זוכר מתקפה נוספת!'
ראשו של טרי התחיל להסתחרר. הוא שקע עמוק במחשבות ונזכר בסיטואציות קודמות של גלייגר תוקף. הנה גלייגר נלחם מול המאצ'ופ של בראוולי מנהיג מכון הלוחם באי דיופורד. הוא תוקף בעוקצי רעל. קוצים סגולים נשלחים מצבטותיו.
והנה עכשיו, גלייגר משתמש בסיבוב פרסה מול פוקימון פראי במדבר, הקקנייה של טרי לפני שהוא נתפס. והנה שוב התמונה מתחלפת, גלייגר נלחם מול פוקימון חשמלי שדיי מוכר לטרי. הוא צהוב, נמוך ומכוסה פסים שחורים. נראה כי גלייגר תוקף אותו במתקפה מסוג חושך, פעימת אופל. גלייגר פתח את הצבת שלו, יצר כדור שמורכב מטבעות שחורות וסגולות וירה אותן כקרן אל הפוקימון החשמלי.
טרי חזר לעצמו ויצא מהחלום. "כן! עכשיו נזכרתי, השתמשתי פעם בפעימת אופל עם גלייגר, נגד פוקימון חשמלי שהיה לי פעם!" אמר טרי.
"קדימה טרי בוא נמשיך... שלדר, מתקפת קרן זוהר קוטבי!" פקד דני.
קרן עם מזג קריר בצבעי הקשת נשלחה משלדר אל כיוון גלייגר. מת' הביט על גלייגר משתמש בתגובה בפעילת אופל. שתי הקרניים התנגשו זו בזו.
פעימת האופל הדליקה נורה בראשו של מת'. משהו נראה לו מוכר, הדברים מתחילים להתחבר לו. פוקימון חשמלי שהיה שייך לטרי.
הוא שקע גם הוא בהבזק נוסטלגי.
[I]הם היו ביער נטוש. כל הפוקימונים שלהם היו מעולפים. רק טרי עמד שם בגבורה עם הקקנייה שלו ששכב כמעט מותש לגמרי. לצידו של קקנייה ירו בעוז גלייגר ואלקיד הפוקימון החשמלי מתקפת חשמל ופעימת אופל חלשה לעבר פוקימון גדול מימדים. צחוק קר נשמע מכיוון הפוקימון, שם עמד מאמנו.
"היזהר טרי!" צעקה ויולט באימה. ואז מת' הבחין בו, בפוקימון ירוק לא גדול במיוחד הוא שכב מלא רחמים מתחת לרגל הפוקימון. היה זה סלבי פוקימון הזמן. העיניים הכחולות שלו נצצו מאימה.[/I]

"אני נזכרתי במשהו חשוב! אני עוד מעט בא!" צעק מת' בהתרגשות באמצע הקרב. הוא יצא מהחדר הוירטואלי אל המסדרון בקומה השלישית וירד אל חדר הזמן שבמסדרון הקומה השניה.
'זה היה סלבי בזיכרון שלי, פוקימון הזמן, אני חושב שהוא קשור למסעות בזמן האלה!' חשב לעצמו מת' שעלה על משהו. הוא בחן את דלת הזמן. היא היתה נעולה. הוא החליט שזה לא נגמר כאן וירד למטה אל הסלון. הוא חלף על פני קרוסלת הפוקימונים ועצר מול המדפים שעליהם בובות פוקימונים. באמצע הארון מדפים ניצבה דלת קרם ועליה ציור של פוקימון העובר מיו. משהו פה כבר היה מאוד מסריח למת'.

שלדר נפל בחבטה על החול ושקע מעט. הוא ילל בכאב.
"מעולה גלייגר, בוא נסיים עם זה, מתקפת עילפון!" פקד טרי בהתרגשות.
הוא ראה איך השלדר של דני נפגע שוב מהמתקפה החזקה ומתעלף.
"ניצחתי! כן! ניצחתי!" שמח טרי, "אחלה מתנת יום הולדת!"
דני השיב את שלדר לפוקדור שלו באכזבה. "היית מדהים, טרי!" הוא אמר בחצי חיוך.
"גם אתה דני!" השיב לו טרי ולחץ את ידו.
ויולט חייכה חיוך מאושר ומרוצה ולחשה לדני באוזנו "כדאי שתחזור לעסקי התחרויות, כי בקרבות אין על טרי!"

מת' פתח את הדלת עם הציור של מיו, דרכה הוא נכנס כמה ימים קודם כאשר הפיראטים תקפו את הבית. הוא מצא עצמו שוב במנהרות. הוא סגר את הדלת, ורחש כנפיים חזק נשמע, כשעשרות הזובאטים שעטו לעברו.
"קדימה מגבי, סניזל, קבוטו!"

[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/150.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/331.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/239.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/090.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/240.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/140.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/122.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/041.gif[/IMG]
05-09-2012, 03:10 PM
Eipam

אני מאוד רוצה לפרסם עוד פרקים, אבל שוב, לפרסם שני פרקים ברצף בלי לקבל על אחד מהם בכלל תגובה זה לא נעים בכלל =\
05-11-2012, 04:22 PM
Eipam

[IMG]http://i50.tinypic.com/f5brig.png[/IMG]

מת' פתח את הדלת עם הציור של מיו, דרכה הוא נכנס כמה ימים קודם כאשר הפיראטים תקפו את הבית. הוא מצא עצמו שוב במנהרות. הוא סגר את הדלת, ורחש כנפיים חזק נשמע, כשעשרות הזובאטים שעטו לעברו.
"קדימה מגבי, סניזל, קבוטו!"
שלושת הפוקימונים של מת' החלו לתקוף ברוח קרירה, להביור ויריית בוץ אל תסבוכת הזובאטים. היה קל להפליא לעלף את כולם, אחד, אחד. מת' השיב את קבוטו ומגבי חזרה אל הפוקדורים שלהם והמשיך לצעוד, כשסניזל יושב על כתפו. "אני לא חוזר עד שאני מגלה מה הולך כאן..." אמר מת' לסניזל. הוא המשיך לצעוד, מגשש את דרכו באפלה, עד שרגלו דרכה על עצם ספוגי.
"מה זה?" הוא תהה. הוא המשיך לדרוך בכוח, מבלי לראות יותר מדי. העצם נעלם ומת' נפל ביחד עם סניזל למטה, אל תוך בור שהיה ברצפה.

הערב בביתם של חמשת הילדים חלף לאט, מלבד לטרי, שלו היום עבר הרבה יותר מהר בגלל התרגשותו בשל יום הולדתו השמונה עשרה. הניצחון בקרב מול דני העצים לו את האגו וחיזק לו את הביטחון העצמי שלו כשהוא ליד דני. בניגוד אליו, דני נשאר אדיש למצב והתנהג כאילו הכל כרגיל, כאילו לא הפסיד והושפל למאמן הפוקימונים וידידו. הוא הסתגר בחדר האימונים בערב ועבד על מהלכים חזקים לתחרויות הפוקימונים שיעזרו לו לנצח בקרבות שמתרחשים שם. טרי, קריס וויולט העבירו את הערב בזמן איכות, שיחות נפש ומשחק מחבואים בכל הבית עם אייפום, יאנמה וגלייגר, שבכל פעם שנתפס במחבואו ונבהל, דקר את התופס בעזרת זנבו.
קריס הבינה לפתע שמת' נעדר זמן רב וזה מלחיץ אותה. טרי וויולט הרגיעו אותה והזכירו לה שזה האופי של מת', להתבודד ולהעלם, ובטח הוא מטייל בין חדרי הבית ומחפש רמזים, ואולי הוא כבר מזמן הלך לישון בחדר שלו או משהו. קריס פחדה שהוא יצא מהבית אל החוף, אך שלושתם ידעו שאין מצב ושמת' בעצמו יתנגד לחלוטין שטרי בעצמו יצא מהבית בשביל להתאמן.
"אני חושבת שאני אלך לישון כבר..." אמרה ויולט ופיהקה, "קמנו מוקדם היום בשבילך!"
"תודה, אני באמת מעריך את זה, אבל אני אשאר ער עד חצות כשהיום הולדת שלי תגמר" אמר טרי.
"איך שאתה רוצה, יאללה את באה ויולט?" שאלה קריס והשיבה את יאנמה אל הפוקדור שלה.
"אבל מה עם מת'?"
"אל תדאגי לו, אני סומכת עליו" חייכה קריס וגררה את ויולט איתה במדרגות הפסנתר אל חדרי השינה למעלה.

למחרת בבוקר, התעורר מת' בבור אליו נפל לילה קודם. הוא הצליח במאמצים רבים בעזרת סיוע משלושת הפוקימונים שלו, לטפס חזרה החוצה, אל תוך המנהרה. מגבי סיפק לו מקור אש, והוא הלך עם לפיד בוער שמצא שם זרוק.
'מישהו כבר היה פה, מן הסתם, מזל שמצאתי את הלפיד הזה, שאני לא אצטרך ליפול שוב לאיזה בור' הוא חשב לעצמו. לא עניין אותו כלום, רק להמשיך ולמצוא מה הולך במקום הזה, אפילו שהחברים שלו מחפשים אותו בכל הבית, מודאגים.
רעש של טיפות החל להשמע ככל שמת' המשיך לצעוד במנהרות המסתוריות והנטושות הללו. מת' החליט ללכת בעקבות הרעש. הוא פנה פנייה חדה במסדרון מעוקל שפנה לשני כיוונים, והגיע לחדר שהואר בנורה אחת בודדת. הוא ראה מולו צינורות, אחד מהם טפטף.
"בטח מערכת הביוב!" הוא צחק. לפתע הוא הבחין בקיר זכוכית, מאחוריו ראה פוקימוני מים שוחים.
"טוב, אין מצב שזה הים, אז זה בטח האקווריום הגדול שנמצא בחדר האמבטיה!" הוא אמר באדישות לסניזל שישב על כתפו, "בוא נמשיך מכאן..."
השניים פנו אחורה ויצאו מהחדר.

ויולט וקריס השכימו בבוקר מוקדם והתיישבו לשתות תה צמחים ולאכול מהעוגיות חמאה המדהימות שאפה קודם מיסטר מיים.
"מדהים מיימי!" אמרה קריס. ויולט התפוצצה מצחוק מהקול הצרוד של קריס על הבוקר. "חתיכת פוסטמה מה את צוחקת?! לי אין קול של זמיר כמו לך..." התעצבנה קריס וזרקה על ויולט עוגיה.
"הייי, זה לא יפההה!!! את יודעת שמיסטר מיים טרח הרבה זמן כדי לאפות את העוגיות האלה ואת משליכה אותן עליי?" צעקה ויולט.
"את מעצבנת אותי עם השטויות שלך על הבוקר והמילים הגבוהות שלך, כדאי שתתחפפי לי מהפרצוף!" התעצבנה קריס, אך נשארה עם החיוך המקסים שלה על הפנים.
"הופה מה נהיית לי ערסית פתאום גברת קריסטינה?!" צחקה ויולט.
"כדאי לך לטוס לי מהפרצוף, אחת..."
"את לא מאיימת עליי!"
"שתיים..."
"אני יודעת גם להשיב מלחמה!"
"שלוש... העעע!!!!" קריס קמה ממקומה והחלה לרדוף אחרי ויולט אל מחוץ למטבח, בדרכן נתקלה ויולט בדני שהתעורר זה עתה ועוד שפשף את עיניו. ויולט נפלה על הרצפה וקריס לא הפסיקה לצחוק.
"מה יש לכן על הבוקר שתי סתומות?!" התעצבן דני, מעצבים של הבוקר.
"התחרפנו מהשעמום..." צחקה קריס ועזרה לויולט לקום מרצפת הסלון, "ויו, בואי נטפח קצת את יאנמה ואייפום, נעשה זמן איכות של בנות! דני, את גם יכולה להצטרף אם בא לך..."
"מצחיקה את קריס על הבוקר... איפה טרי?" שאל דני.
"ישן, הוא לא רצה לבזבז שניה על שינה אתמול, עד שהיומולדת שלו תעבור!" הסבירה ויולט והחלה לטפס במדרגות הפסנתר לכיוון חדר השינה, שם השאירה את הפוקדור של אייפום.

כעבור חמש דקות קריס וויולט כבר התרווחו על הספה במרכז הסלון, מחזיקות בידיהן כל אחת את יאנמה ואייפום. ויולט אספה קצוות פרווה מראשה של אייפום וקשרה אותן עם גומיה. "נו מה את אומרת?"
אייפום צהלה משמחה. היא אהבה את ה"קוקו" שויולט הכינה לה.
"חבל שליאנמה אין פרווה!" התבאסה קריס.
"אז מה, תהיי קצת יצירתית, אם יאנמה היא נקבה ואת רוצה להבדיל אותה מזכרים, אז את יכולה לחפש משהו אחר שיבדיל אותה, למשל, קשרי לה סרט או צעיף לצוואר!" הסבירה ויולט ושלפה חתיכת בד אדומה. קריס לקחה את החתיכת בד האדומה וכרכה אותה סביב הצוואר של יאנמה.
"זה חמוד, אבל זה משתלב לא טוב, כי יאנמה כמעט כולה אדומה, אבל אני אחליף לה את זה בהזדמנות... אהבת את זה יאנמה?"
יאנמה שמחה ואהבה את הרעיון לכרוך לה צעיף.
"דווקא אהבתי את הרעיון, אולי יהיו לנו עוד פוקימונים שנוכל להלביש!" התלהבה ויולט.
"כןן!!! הבעיה שאנחנו לא ממש זוכרות איזה פוקימונים היו לנו, לא ככה?" קריס התבאסה קצת.
"כן זה דיי מבאס, אין לי אפילו קצה חוט! אני רק מקווה שהיו לי פוקימונים חמודים ויפים שמתאימים לתחרויות פוקימונים.
"אותי זה פחות מעניין, אני רוצה שהפוקימונים שהיו לי יהיו מגניבים ומהירים! כמו למשל הסניזל של מת', אני ממש אוהבת אותו ואת הצורה המפותחת שלו..."
דני ששמע אותה ירד במדרגות וענה לה, "אני חושב שהגיע הזמן שלך קריס לדעת באמת, הדלת מתחילה להבהב לסירוגין בצבע שלך"

מת' וסניזל צעדו בדריכות והגיעו לחדר עגול ומסתורי. הקירות כוסו בוילון קטיפה בצבע אדום שני. היו שם שלוש דלתות גבוהות. מת' ניסה לפתוח את הדלת הימנית, היא היתה נעולה וכך גם האמצעית. "אם השמאלית תהיה נעולה סניזל, אנחנו נפרוץ אותן, אין ברירה!"
הדלת השמאלית נפתחה לרווחה ללא שום קושי. מת' וסניזל נכנסו בזהירות למה שנראה כחדר ריק לגמרי. מת' התחיל לצחוק, צחוק קר.
"מי הם שישחקו איתנו ככה?" הוא אמר ויצא משם, אוחז בידו בפוקדור של קבוטו.
"צא קבוטו, תשתמש בסילון אקווה על הדלת הימנית!" הוא צעק. פוקימון המאובן הגיח מתוך הפוקדור, מתיר אחריו שובל של ניצוצות לבנים. הוא נחת על הקרקע, התעטף בסילון של מים והטיח עצמו בדלת הימנית.

ויולט, קריס, טרי ודני עמדו מול דלת חדר הזמן שזהרה עתה בצבע צהוב.
"זה לא פייר! גם אני רוצה" התבאסה ויולט.
"אל תדאגי, התור שלך גם יגיע ויו! היום תורה של קריס..." עודד אותה טרי.
"טוב חברים, אז מי בא איתי?!" שאלה קריס בהתלהבות, מוכנה למצוא את הפוקימון שלה שאבד ברחבי הזמן.
"אני אבוא איתך קריס, יש לי גם על מה לדבר איתך!" התפרצה ויולט ופתחה כבר את הדלת לרווחה. אור לבן חזק ומסנוור פרץ מהדלת, "את מוכנה קריס?"
"שלוש, ארבע ו...!"
שתי הבנות נעלמו בתוך האור. הדלת נטרקה אחריהן אוטומטית וננעלה. טרי ודני נותרו לבדם במסדרון כאילו שתי הבנות לא היו שם קודם לכן. שני הבנים נותרו ללא מילים, לא הצליחו לפתח שיחה, עד שטרי החליט לשבור את השקט הזה.
"אתה יודע כבר איפה מת'?"
"אין לי מושג, הוא לא נראה כבר מאתמול..."

ויולט וקריס מצאו עצמן מאחורי בניין עגול גדול שנראה כמו אצטדיון. הן בדיוק עמדו באיזו כניסה אחורית, כשאחות ג'וי ממרכז הפוקימונים רצה לעברן.
"פנו לי דרך בנות, תחרות הפוקימונים של העיר הארת'הום עומדת להתחיל!" היא צעקה להן ופתחה את הדלת האחורית בעזרת מפתח כסוף.
"העיר הארת'ום, אנחנו נמצאות במחוז סינו!" התלהבה ויולט, "זה מרכז גדול שיש בו
תחרויות פוקימונים ותחרויות אופנת פוקימונים מדליקות!"
"אוקיי, אז זה אומר שאנחנו אמורים להכנס לתחרות?" שאלה קריס בשעמום.
"אין לנו מה להפסיד!"

לאחר שפרץ את הדלת, נכנס מת' עם קבוטו וסניזל אל חדר קטן יותר. החדר היה צבוע בכחול שמיים. קשת צבעונית נצבעה לאורך הקיר ולידה שמש צהובה. הרצפה היתה עשויה דשא סינתטי. "מה לעזאזל?" שאל עצמו מת', שידע שהוא עדיין נמצא בתוך חדר. מולו הוא ראה מעבר קשתי שהיה סגור בעוד דלת בצבע כחול כמו הקירות. הוא סובב את הידית בהתרגשות, ומצא עצמו בתוך חדר שינה שנראה כי לא היו בו זמן רב. החדר היה גדול יחסית, היו שם מדפי עץ ועליהם ספרים, פוקדורים, וקלסרים. מהתקרה השתלשלה נברשת גדולה עם קריסטלים. החדר היה מפואר ברובו, שטיח מקיר לקיר, מיטת אפריון מכוסה בכילות כמו בחדרי השינה של הילדים. בעל הבית היה עשיר מאוד, לא היה לכך ספק. מת' ניגש לפוקדורים, שניים מאלה שהרים היו ריקים. ואז קרה משהו לא צפוי. סניזל בעל החושים החדים משך את תשומת ליבו של מת'. הוא הסתובב וראה אדם ישן על המיטה.
הם לא לבד בבית.

[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/240.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/140.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/122.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/041.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/118.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/129.gif[/IMG]
05-11-2012, 04:22 PM
Eipam

[IMG]http://i46.tinypic.com/2epu87l.png[/IMG]

קריס וויולט נדחפו בין המוני האנשים שעמדו בכניסה לבניין התחרות העגול של העיר הארת'ום. היו שם מאמני פוקימונים, צעירים ומבוגרים, ילדות קטנות נרגשות שצרחו בהתלהבות למראה מתאמת יפה עם לופוני, הפוקימונית השפנפנה.
"יש פה כל כך הרבה פוקימונים, מה הסיכוי שנמצא את זה שלי?" שאלה קריס, עקבה אחרי כל פוקימון ששהה ברחבת הכניסה וניסתה לזהות מי מהם מוכר לה.
"היי!" צעקה ויולט בבהלה. שני פוקימונים לא גדולים במיוחד נראו שועטים לכיוונה בריצה. היו אלה פיקאצ'ו, פוקימון העכבר החשמלי, ואחריו, פאנפי, פוקימון הפילון. ויולט ניסתה לברוח אבל מעדה ונפלה על זנבו של פיקאצ'ו.
"היי תירגע!!" היא צעקה. פיקאצ'ו ילל מכאב, ניצוצות של חשמל סטטי זרמו בתוך לחיו האדומות, ובלהט של הכאב הוא השתמש במתקפת פריקה, וחשמל את ויולט.
קריס נפלה גם היא על הרצפה בצחוק מתגלגל כאשר שיערה של ויולט התנפח מהמתקפה החשמלית "אוי אני פיפי!!"
"פאנפי- פן!" ילל פוקימון הפילון. קולו הדהד במוחה של קריס, היא הפסיקה לצחוק כשמשהו בתודעה שלה חזר לעצמו, כאילו גוש סמיך של עשן הצליח לצאת מתוך מוחה. היא נזכרה בהכל- בקרב הראשון שלה עם יאנמה מול פאנפי פראי על האי דיופורד שבמחוז הוון, ליד מערת הגרניט. היא נזכרה כיצד הביסה אותו בקרב קשה ולבסוף לכדה אותו בפוקדור. איך בזכותו ובזכות יאנמה הצליחה להביס בקרב קשה את מנהיג מכון האי דיופורד, בראוולי, ולזכות בתג.
פאנפי קפץ על קריס ועורר אותה מהמחשבות. "אני לא מאמינה, פאנפי, איך יכלתי לשכוח ממך?!?" בכתה קריס מהתרגשות.
"וואלה, פאנפי, כמעט שכחתי... בעצם, שכחתי...!" צחקה ויולט.
הפוקדור של פאנפי הופיע משום מקום באוויר ונפל אל כף ידה של קריס.
"טוב, זה היה מהיר מאוד, קדימה פאנפי, אנחנו צריכים לחזור לכל שאר החבר'ה!" אמרה קריס ושלחה את הקרן האדומה מתוך הפוקדור לכיוון פאנפי. בתגובה, פאנפי ביצע גלגול והתחמק ממנה.
"היי! אתה לא רוצה לחזור? לראות את כולם?"
"פאנפי-פאן" הוא נענע את ראשו בשלילה.
"מה יש לך פאנפי?!" שאלה קריס בבלבול. פיקאצ'ו החל לטעון ניצוצות חשמליים ולתקוף בפריקה.
"צא גרבלר!" נשמעה קריאה. מתאם בסביבות גילם של קריס וויולט הגיח בריצה לעברם. גרבלר, פוקימון האבן בעל ארבעת הזרועות קיפץ קדימה וספג את מתקפת הפריקה של פיקאצ'ו.
"אני מצטער בנות, פיקאצ'ו תמיד עושה את זה כשהוא רוצה להגן על פאנפי, יש סיבה שהוא היה צריך לעשות את זה?" שאל המאמן.
"לא אין סיבה, נעים מאוד, ויולט... מי אתה?"
"אני ריו, מתאם פוקימונים!" הסמיק ריו, "איך הפיקאצ'ו, הגרבלר והפאנפי שלי?" הוא שאל בניסיון להרשים את ויולט שעליה מעט נדלק.
"הם מקסימים, אבל..." דבריה נקטעו.
"אני שמחה לראות ששמרת עליו יפה, אבל פאנפי הוא שלי, אני לכדתי אותו בעצמי!" פרצה קריס.
"אוקיי, אני שמח לשמוע שאת החלטת שהוא הפוקימון שלך, אבל תביני שחודשים הוא כבר אצלי ואני מטפל בו, כנראה שזה לא סתם! אתה מכיר אותה פאנפי?"
הפילון הניד בראשו בחיוב.
"אוקיי, איך אני אדע שאת באמת המאמנת שלו?" הוא שאל. קולה של האחות ג'וי הודיע על הרשמה לתחרות באופן דחוף.
"אתה לא מאמין לי? תראה!" התעצבנה קריס ובהפתעה שלפה את הפוקדור של פאנפי, והשיבה אותו לבפנים בעזרת הקרן האדומה שנפלטה ממנו. פאנפי נכנס פנימה. פניו של המתאם ריו נדהמו, הוא לא ציפה לכך. לא עברו עשר שניות ופאנפי פרץ מהפוקדור חזרה.
"טוב, אני מצטער שסתם התנפלתי עלייך..." התנצל ריו. משהו עצוב הופיע בעיניו הכחולות הוא סידר את שיערו החום, "רק תוכלי להסביר לי למה נטשת אותו? מצאתי אותו זרוק באמצע אגם, כמעט טובע, והוא הרי פוקימון אדמה. לקחתי אותו, טיפלתי בו הרבה זמן עד שלקח לו לחזור למוטב. הביטחון שלו התערער, הוא היה מדוכא! בגלל שלא הצלחתי לתפוס אותו בפוקדור מסיבה לא ברורה, הייתי לוקח אותו איתי תמיד בידיים, עד שהוא כבר התרגל לבוא איתי כשהוא הולך"
"אני יודעת, אני יודעת, זה לא מה שאתה חושב, פאנפי גם יודע! לא נטשתי אותו, קרה משהו שאני לא יכולה לספר, והוא נעלם לי, אני מחפשת אחריו המון זמן ובמקרה מצאתי אותו כאן!" ניסתה להסביר קריס. היא רכנה על הקרקע וחבקה את חברה פאנפי, דמעות זלגו במורד לחיה. פאנפי הזדהה איתה, הוא ידע את האמת, הוא ידע שהיא לא נטשה אותו, שזה הכל קרה בגלל סיבה לא ברורה, הוא נעלם בזמן כמו כל שאר הפוקימונים של החבורה.
"ועכשיו פאנפי, מה יהיה איתך?" שאלה קריס, חנוקה מהתרגשות ועצב יחדיו.
פאנפי התלבט, במיוחד אחרי שריו טיפל בו כל כך יפה.
"אל תתלבט פאנפי, קריס היא המאמנת המקורית שלך, והיא לא אשמה כמו שהיא אומרת, אני מאמין לה ולך! הבחירה היא שלך ואני משוכנע ואף מתעקש שאתה תלך איתה!" התעקש ריו. פאנפי היה אובד עצות. הוא קפץ מזרועותיה של קריס והתקרב לפיקאצ'ו. זה שלח אליו ניצוצות חשמליים חלשים דרכם השניים תקשרו. מיד אחר כך פאנפי קפץ לזרועותיו של ריו וליקק את פניו.
"זה הזמן שלך לבחור..." לחש ריו. פאנפי לא נע במשך דקה שלמה שנראתה כנצח. היה ביניהם שקט, למרות שמסביבם היה רעש של אנשים שכבר התחילו להיכנס לתוך האולם של התחרות. יאנמה יצאה מהפוקדור שלה מה השאיר את פאנפי מבולבל עוד יותר למראה חברתו הותיקה.
"על כל המתחרים להגיע לחדרי ההלבשה ולהתכונן לתחילת התחרות!" קראה האחות ג'וי במערכת הכריזה. פאנפי עזב את זרועותיו של ריו וצעד בזהירות לכיוונה של קריס. דמעות זלגו מעיניה.
"זה בסדר פאנפי, לגיטימי..." חייך ריו, ספק עצוב ספק שמח.
"ריו, אם תרצה להשתמש בו לתחרות בפעם האחרונה, אני מסכימה, קח אותו, אני וויולט נעודד אתכם!" חייכה קריס, "איפה באמת ויולט?"
"אני כאן!" היא צעקה, רצה בהתרגשות מבין ההמולה, "אל תהרגי אותי קריס, הייתי חייבת להירשם לתחרות! ריו, אנחנו חייבים לרדת להתכונן!" היא אמרה בהתרגשות.
"את פוסטמה!!" צחקה קריס, "יאללה לכו, נעודד אתכם בקהל!"

דני שכב על המיטה הרכה בחדרו, לאחר מקלחת מרעננת. הוא סירק את פרוותו של וולפיקס וצחצח את הקונכיה של שלדר. "אל תדאגו חברים, בקרוב זה יקרה, אנחנו נצא מפה ונבין מה קרה לנו, ואז נוכל לחזור להתאמן שוב ולהשתתף בתחרויות, נגיע לפסטיבל הגדול של הוון ונהיה מאסטרים בתחרויות!" עודד דני את פוקימוניו. דפיקה חלושה נשמעה בדלת. דני קם ממיטתו ופתח אותה לרווחה. טרי עמד בפתח, גלייגר ריחף לתוך החדר בהיסוס וקקנייה הסתתר, מבוייש, מאחורי מאמנו.
"אה, טרי, כנסו, אל תתביישו..." אמר דני.
"אה, תודה על האישור!" חייך טרי ונכנס, קקנייה לא עוזב את רגלו.
"משעמם, הא..." מלמל דני.
"כן, אין מה לעשות כאן, ואני באמת קצת מתחיל לדאוג למת', עד כמה אפשר להיות כזה מעצבן?!"
"אתה מכיר אותו כבר, אבל נראה לי שבאמת קרה לו משהו אם הוא נעלם כבר מאתמול בערב!"
"ניסית למצוא אותו בחדר? הוא לא עונה?" שאל דני בהיסוס.
"ברור שניסיתי, אבל אין, הוא לא שם" התייאש טרי, "הסיכוי היחידי הוא שהוא יצא מהבית, להסתובב באי!"
"הבנתי... אתה חושב שאנחנו צריכים לצאת לחפש אותו?" שאל דני ובלי לקבל תשובה כבר קם והתכונן ליציאה מהבית.

"ברוכים הבאים לתחרות העיר הארת'ום!" קראה מנחת התחרות מריאן במיקרופון. קולה הדהד בכל רחבי האולם הגדול בעל הקירות העגולים הצבועים בשמנת. את במת העץ עיטרו סרטים בצבעי סגול ירוק וכחול, ווילון גדול בצבע שני ניצב מאחורי הבמה. "איתנו נמצאים היום צוות השופטים שלנו, האחות ג'וי של העיר הארת'ום!" נשמעו מחיאות כפיים סוערות מהקהל למשמע השם של האחות החביבה. "מר סוקיזו, נשיא מועדון הפוקימון, והאחד והיחיד מר קונטסטה!"
מחיאות כפיים נוספות וצהלות נשמעו ברחבי האולם. "מיד אנחנו נקבל את כל המתמודדים שלנו בשלב הצגת הפוקימון שלהם! ראשון, קבלו את המתאם ריו מהעיירה סוליסיאון!"
וילון הקטיפה האדמדם הוסט וריו עמד שם נרגש מול הקהל. "קדימה, צא גרבלר!" הוא צעק. הפוקדור של גרבלר נזרק והוא יצא משם במתקפת גלגול מרשימה, כשברקע מקיפים אותו כוכבים צהובים שנוצרו מהקפסולה והמדבקה המותאמים לפוקדור, אביזר מיוחד לתחרויות פוקימונים. קריס ויאנמה עודדו אותם מהקהל.
גרבלר התאמץ וביצע מתקפת התגוננות, שהקיפה אותו בבועה ירוקה עבה וגדולה.
"עכשיו גרבלר, מתקפת פיצוץ!"
המראה היה מדהים, גרבלר זהר כולו בלבן וביצע פיצוץ חזק שהתמזג עם מתקפת ההתגוננות, מה שיצא קרן אור מרהיבה. כשכל האור והפיצוץ נעלמו, אחז ריו כגרבלר המעולף. הקהל צרח מהתרגשות.
מיד אחרי ריו עלו לבמה מספר מתאמים, ביניהם המתאמת היפה עם הלופוני שאותה ראו הבנות ברחבת הכניסה. הפעם היא השתמשה הפוקימונית עשב נדירה שלא נפוצה בסינו, הוון, קנטו או ג'וטו, ליליגאנת'. היא היתה דמוית אישה לבושה בשמלה, על ראשה עלים וכובע גדול שהיה בעצם פרח אדום גדול.
"ליליגאנת', סופת עלים!" פקדה המתאמת. ליליגאנת' יצרה סופה ענקית של עלי תער ירוקים וחדים שהקיפו אותה. "ריקוד רטט!"
היא החלה לרקוד ריקוד מסתורי ומלהיב, כשהעלים מקיפים אותה. הקהל הוקסם והושפע מהריקוד המיסטי.
"מדהים, זה היה יוצא מן הכלל!" אמר מר סוקיזו, כאשר היה ברור שהמתאמת הפוקימונית שלה עולים באופן וודאי לשלב הבא.
מספר מתאמים נוספים המשיכו לעלות לבמה ולהציג את הפוקימון שלהם, כשלבסוף עלתה אל הבמה ויולט, נרגשת. הרבה זמן שלא עלתה לבמת התחרויות. משהו בהתרגשות הזאת החזיר אותה קצת אחורה, הזכיר לה דברים שהיא לא זכרה עד עכשיו, מהיום בו היא התעוררה בחדר האטום עם ארבעת חבריה.
היא רעדה קלות כשהחזיקה בפוקדור של אייפום, ואז בלי לדעת מאיפה זה מגיעה, היא החלה בשלב ההצגה.
"קדימה אייפום! עלי אל הבמה והראי לכולם מי אנחנו!" הפוקדור של אייפום נזרק, והיא פרצה משם, עטופה בלבבות. היא קפצה על זנבה במתקפת ניתור וקפצה גבוה אל תקרת האולם, משם פצחה במתקפת פעימת מים. היא יצרה כדור כחול עגול והדביקה אותו לתקרה. היא נחתה חזרה אל הבמה. "עכשיו אייפום, מתקפת בוץ, בזהירות!"
בעזרת זנבה, אייפום התיזה בוץ חום אל כדור המים שנתלה על התקרה. הכדור ספג את הבוץ. "ועכשיו אייפום, צווחה!"
גלי קול חדים פרצו מפיה של אייפום. היא כוונה אותם היישר לכדור המים. הכדור התפוצץ ופיזר על הבמה מים תכולים וזוהרים, משולבים בכתמי בוץ עכורים.
"מעניין, ילדה עם יצירתיות מאוד שונה!" אמרה מריאן.
"היי, זה נשמע מעליב!" צעקה ויולט.
"כל הכבוד פוסטמה!!!" צעקה קריס מהקהל.
לאחר שויולט ירדה מן הבמה, הופיעו במסכים הגדולים שנתלו על התקרה טבלת המתמודדים. משם, נעלמו המתמודדים שלא עברו את שלב ההצגה. ויולט, ריו והמתאמת היפה נותרו כולם על המסך, מה שאמר שהם עברו לשלב הבא, שלב הקרבות.

דני וטרי שנותרו לבד בבית, עלו במדרגות הפסנתר אל הקומה העליונה ולחדרי השינה, מצוידים באוכל וצידה שנתן להם מיסטר מים למקרה שיתקעו מחוץ לבית יותר מדי זמן. הן החליטו לצאת אל האי ולחפש את חברם מת' שנעלם מאתמול.
"אני נשבע לך שאני אהרוג אותו אם בסוף יתברר שזה סתם!" התלונן דני.
"תשתוק, אני בטוח שהוא היה עושה את זה גם בשבילך..." התעצבן טרי.
"זה לא קשור, הוא לא צריך להפחיד אותנו ככה כל הזמן עם ההעלמויות שלו והמסתוריות שלו, בסך הכל להודיע...!!! עכשיו אנחנו גם צריכים לפרוץ דלת חירום באחד החדרים בשביל לצאת החוצה, וזה לא סתם, אני בטוח שמי ששם אותנו כאן לא רוצה שנצא מחוץ לבית"
מישהו התקרב אליהם, טיפס במדרגות הפסנתר.
"מיימי?!" שאל טרי בהיסוס.
"לא, זה מת', חזרתי..." נשמע קולו הקר.
"תגיד אתה אמיתי?!?!" התעצבן דני.
"אמיתי מאוד, בסך הכל יצאתי החוצה לאי להתאמן קצת, נתקעתי אז חיכיתי שיגיע הבוקר וכמובן שלא היה לי איך להודיע לכם..." שיקר מת'.
"אני מבין את הכעס של דני, פעם הבאה פשוט תודיע לפני שאתה יוצא. ובכלל, עדיף שלא תצא!"
"אני יודע טרי, יש לי את הסיבות שלי..."

ריו ופאנפי היו בעיצומו של הקרב הראשון שלהם בתחרות. הם התמודדו מול המתאמת היפה והלופוני שלה. "לופוני, אגרוף ממוקד!" פקדה המתאמת. פאנפי ניסה להתחמק באמצעות מתקפת גלגול. הוא חמק בהצלחה.
"פאנפי, כוח עתיק!" פקד ריו. פאנפי יצר שיבוט אנרגטי של עצמו שהפך לכדור אנרגיה בוהק. הוא שילח אותו לעבר לופוני.
"אגרוף ממוקד!"
לופוני השתמשה שוב באגרוף ממוקד שהשמיד את הכוח העתיק. מד החיים של פאנפי ירד. היה פער עצום בין מה שנשאר ללופוני לבין מה שנשאר לפאנפי.
'פאנפי מתאים לקרבות, לא לתחרויות...' חשבה לעצמה קריס, כשהביטה בפוקימון שלה משתתף בתחרות.
אגרוף ממוקד נוסף עילף את פאנפי לגמרי והוציא אותו מהתחרות.
"המנצחת בסיבוב היא לילי והלופוני שלה!" הכריזה מריאן. ריו נראה מעט עצבני ומבואס, אבל הוא התעשט מאוד מהר.
בהמשך התחרות, עלתה ויולט לרבע הגמר והובסה גם היא עם אייפום בקרב נגד מתאם עם הפוקימון אלקטריק. בקרב הגמר התמודד אותו מתאם עם האלקטריק מול הלופוני של המתאמת היפה לילי. היא הביסה אותו וזכתה בסרט העיר הארת'ום. התחרות נגמרה. קריס, ויולט וריו יצאו אל מחוץ לבניין כדי להיפרד.
"רק אל תשכחי קריס, אסור שהוא יראה את הדלת לבית, אז לא ניקח אותו אל היציאה האחורית..." לחשה ויולט באוזנה של קריס. הם ישבו בגן ציבורי קרוב.
"אז זהו, הגיע הזמן להיפרד פאנפי!" חייך ריו וחיבק את הפוקימון של קריס.
"אני מבטיחה לך שאנחנו ניפגש שוב ותוכל לראות אותו!" ניסתה לעודד אותו קריס.
"אני מאוד אשמח, תודה! וויולט, היה לי העונג להכיר אותך, את מתאמת מעולה, והאייפום שלך חמודה!"
"תודה רבה ריו, אני שמחתי להכיר אותך גם!"
ריו הסמיק, הוא שלף מתוך התיק שלו חפץ עגול שנראה כמו ביצה.
"זה בשבילך ויולט, שלא רק קריס תעזוב את המקום הזה עם משהו... זאת ביצת פוקימונים, היא שייכת לפוקימונית שלי שנמצאת אצל פרופסור רוואן. היא הטילה את הביצה אבל אין לי זמן לטפל בה!"
הביצה היתה חומה, ירח גדול לבן הוטבע עליה, "שמרי עליה טוב, היא זקוקה לחום ואהבה בשביל שהיא תבקע כמה שיותר מהר!"
"תודה רבה ריו!" שמחה ויולט, ונשקה את לחיו של ריו. היא לקחה את הביצה, ואז השלושה נפרדו בשמחה.
"איזה מקסים, לא כולם כאלה נחמדים..." שמחה ויולט.
"כן, ראינו איך שהוא נדלק עלייך!" צחקה קריס. השתיים הלכו אל היציאה האחורית של בניין התחרות, מצאו את הדלת, עברו בה וחזרו אל הקומה השנייה של הבית.
"בנים, חזרנו!" צעקה קריס. מת', טרי ודני קיבלו את הבנות בשמחה ואת הפאנפי של קריס. החמישה התיישבו בסלון והוציאו את גלייגר, קקנייה, שלדר, וולפיקס, יאנמה, סניזל, מגבי, קבוטו ואייפום כדי שיתאחדו שוב עם חברם פאנפי.
"אני חושב שהגיע הזמן שנדבר, עם כל הדברים המוזרים שקורים פה, עם זה שהזיכרון של חלקינו חוזר מדי פעם, אנחנו חייבים לנסות לעלות על הגל הנכון ולמצוא את הסיבה שאנחנו כלואים בו בבית הזה והזיכרון שלנו נמחק!" הכריז דני.

במקום אחר בבית, בחדר עמוק בתוך המנהרות, ישבה אישה יפיפייה בתוך חדר, שמה קאסי. שיערה חום וגולש, עיניה חומות ומנצנצות. לצידה ריחף מיו, פוקימון העובר הגנטי. השניים צפו בחמשת הילדים במסך גדול, דרך מצלמות נסתרות שהוצבו בכל רחבי הבית.
"מיו, זה חוזר אליהם סוף, סוף!" אמרה קאסי בחיוך מרוצה.

[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/331.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/090.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/231.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/240.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/140.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/428.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/025.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/075.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/04/549.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/309.gif[/IMG]

[B]אירועים מיוחדים:[/B]
* קריס מוצאת את הפאנפי שלה
* ויולט מקבלת ביצת פוקימונים מריו

הצג 40 הודעות מהנושא בעמוד אחד