Pokemon Emerald Islands

[CENTER][SIZE=6][COLOR=Green]Pokemon- Emerald Islands.[/COLOR][/SIZE][COLOR=Green]
[/COLOR][/CENTER]

[quote=LordAbizi]
טוב ויפה.
אני, LordAbizi מנהל חת"ם, מתיר בזאת ל The Sir לפתוח את Pokemon Emerald Islands.[/quote]


[SIZE=4][B]רקע-[/B][/SIZE]
איי הברקת, קבוצת איים טרופיים, המאכלסים כמות גדולה מאד של פוקימונים מכל הסוגים.
עד לפני 20 שנה לא היו בני אדם באיים, אך לאחר שגילו את המקום התחילו להגיע לאיים אנשים עשירים אשר החלו לבנות במקום ולפתח אותו. תוך זמן קצר הרשות הבינלאומית לשמירה על הטבע חקקה מספר חוקים אשר הגבילו את המפתחים, ובעקבות זאת רוב היופי הטבעי של האיים נשאר כפי שה[COLOR=navy]ו[/COLOR]א.
עם השנים וההתפתחות של המקום, החלו להגיע לאיים מאמנים, חוקרים ומגדלים רבים מה שתרם לפיתוח הכלכלי באיים. בעקבות הפיתוח הכלכלי והטכנולוגי המפתחים הצליחו ליצור איים מלאכותיים נוספים ליד האיים הטבעים וכך לגרום להתפתחות מהירה עוד יותר של המקום.

ב5 השנים האחרונות נבנו באיי הברקת עוד ערים וכפרים, בנוסף לכך נפתחה באיים ליגת מאמנים רשמית, ו6 מכונים.
בכל שנה מוזמנים כ100 מאמנים מתחילים להישתתף בליגת איי הברקת.


[SIZE=4][B]עלילה-[/B][/SIZE]
17/08/2015
אתה מתעורר לעוד בוקר קיצי, מסיים את פעילות הבוקר השגרתית,
ויוצא לבדוק את תיבת הדואר, למרבה הפתעתך אתה מוצא בתיבה מכתב מוזר מעט, צבעו זהוב, ועליו כיתוב באותיות מעוטרות בצבע ירקרק " ליגת איי הברקת".
אתה חוזר לביתך ותוך כדי פותח את המעטפה, מוציא את הדף שבתוכה ומתחיל לקרוא את הכתוב בו :"
שלום (שמך),
ברצוני להודיע לך כי נבחרת להגיע לאיי הברקת ולהשתתף בליגת איי הברקת.
אתה מוזמן להגיע לשדה התעופה ש[COLOR=navy]ל[/COLOR] העיר דאנוויל בתאריך 01/09/2015 בשעה 9:00 בבוקר.
פרופסור אדמס."

01/09/2015-
אתה מגיע לשדה התעופה ב8:45, באזור הכניסה אתה מבחין בקבוצת נערים בגילך בערך, העומדים סביב איש מבוגר מעט הלובש חליפה מכובדת, אתה מנחש שזהו פרופסור אדמס, ושאר הנערים אשר זכו בהזמנה.
אתה מגיע אל הקבוצה ואומר לפרוספור אדמס את שמך, והוא משיב :" שלום לך, אני פרוספור אדמס, אני שמח שהגעת, הטיסה תצא בקרוב".

לאחר הטיסה, מסיעים אותך ואת שאר הנערים למלון, אתה מתארגן והולך לישון.


[B][SIZE=4]חוקים-[/SIZE][/B]
1) כל חוקי הפורום וחוקי פורום חת"מ חלים גם כאן.
2) מי שנעלם ליותר משבוע אבקש להודיע על כך מראש כדי שלא יהיו אי הבנות.
3) לקפיד על שפה ברורה ולהישתמש בסימני פיסוק.
4) כל שאלה או הערה יש לשלוח בה"פ, בנושא של המשחקים יש להגיב רק המשכים או טופס הרשמה.
5) להנות.

[SIZE=4][B]טופס הרשמה-[/B][/SIZE]
כללי-
שם משתמש:
שם פרטי:
מין:
גיל:
דמות-
שם מלא:
גיל:
מין:
תיאור:
אופי:
רקע:
שותפים;
כמות:
מין:
הערות ובקשות:


[SIZE=4][B]טופס לדוגמה-[/B][/SIZE]
כללי-
שם משתמש:The Sir
שם פרטי:רומה
מין:זכר
גיל:16
דמות-
שם מלא: ראיין הוג'ס
גיל: 15-18
מין:זכר\נקבה
תיאור: ראיין הוא בחור צעיר בעל גוף חטוב ושזוף, שיערו שחור ומסודר בתסרוקת קצרה יחסית, עיניו בעלות צבע תכלת בוהק.
ראיין לובש לרוב טרנינג ארוך בצבע שחור, גופיה לבנה, נעלי ריצה שחורות ,שעון ספורט שחור ותיק גב שחור.-זו דוגמה אתם מתבקשים לעשות משהו דומה, ובשום אופן לא לעתיק ולשנות בהתאם למה אתם רוצים.
אופי: לא לעשות רשימת מכולת.
רקע: רקע של הדמות, לספר על הדמות שלכם, לציין ברקע אירועים חשובים שקרו במהלך חייה של הדמות.
שותפים;
כמות: 1-3
מין:
1:זכר
2:נקבה
3:זכר
הערות ובקשות: לא להגזים ((:

מפה:
[IMG]http://desmond.imageshack.us/Himg259/scaled.php?server=259&filename=pokemonstylemapofgaiaby.png&res=landing[/IMG]
1) העיירה סאנישור.
עיירה קטנה יחסית, בנוי[COLOR=navy]ה[/COLOR] על חוף הים, בעיירה נמצאת מעבדתו של פרופסור אדמס ומרינה קטנה בה עוגנות ספינות.

2)מרכז פוקימונים.
מרכז פוקימונים קטן הממוקם באמצע היער הטרופי, במרחק קטן מצוק המשקיף אל הים.

3)פישרטאון, כפר דייגים קטנים, רוב הבתים בכפר בנויים בעץ, חוץ מ3 וילות יוקרתיות ומבודדות שנמצאות באזורו.


[SIZE=4][B]דמויות ראשיות-[/B][/SIZE]
1.פרופסור אדמס-[IMG]http://pokerealm.com/images/sprites/bw/235.png[/IMG]
פרופסור אדם הוא גבר בשנות השלושים לחייו.
פרופסור אדמס התחיל את דרכו כחוקר מתחיל אשר הגיע לאיי הברקת, עם הזמן בעזרת תגליותיו הרבות התקדם וקיבל את תואר הפרופסור, בתקופה האחרונה פרופסור אדמס ממשמש כאחראי על המאמנים המתחילים באיי הברקת ובו זמנית הוא גם ממשיך במחקריו באיים.
פוקימונים שברשותו: לא ידועים.

עוד דמויות יחשפו עם התקדמות המשחק.

הודעה שמורה מס 1
לא להגיב בבקשה.

הודעה שמורה מס 2
לא להגיב בבקשה.

הודעה שמורה מס 3
לא להגיב בבקשה.

[COLOR="RoyalBlue"][B]1.
כללי-[/B]
[U]שם משתמש:[/U] Pooh
[U]שם פרטי:[/U] עידו
[U]מין:[/U] זכר
[U]גיל:[/U] 18

[B]דמות-[/B]
[U]שם מלא:[/U] דארן ווסט | Darren West
[U]גיל:[/U] 18
[U]מין:[/U] זכר
[U]תיאור:[/U]
לדארן פנים נאות, עיניים בצבע כחול אך עם גוון אפרפר, וגוף חטוב למדי. הוא מתנשא לגובה של 1.83 ולראשו שיער חום כהה מבולגן מעט.
דארן לובש לרוב טישרט לבנה וג'ינס כהה די צמוד אך די נוח, וכמעט אי אפשר לראות אותו בלי האולסטאר השחורות והקלאסיות לרגליו. דארן מסתובב בדרך כלל עם תיק גב בצבע שחור-אפור ובתוכו גם הסווצ'ר השחור האהוב עליו, ששם אותו למקרה שמזג האוויר מתקרר.
[U]אופי:[/U]
כנראה בגלל עברו המפוקפק, דארן נוטה להיות אדיש ולא ממש חברותי, אך למרות זאת הוא יודע להראות אמפטיה מסויימת. "ראשו" של דארן חזק מנטאלית - הוא נחוש למדי ולא יוותר עד שישיג מטרה מסויימת, ולכן גם מאמין במשפט "אין דבר כזה לא יכול, יש לא רוצה". דארן נוטה לזרוק הערות עוקצניות וסרקסטיות שהרבה פעמים פוגעות באנשים למרות שבאמת לא הייתה בכוונתו לפגוע בהם, אלא זה מין חוש הומור מוזר שלא הרבה יבינו.
[U]רקע:[/U]
דארן נולד למשפחה אמידה בעיר אקרוטיק שבמחוז ג'וטו הרחוק. אמו של דארן נפטרה כשילדה אותו, ולכן אביו גידל אותו לבד. אביו של דארן היה כה מתוסכל ממות אישתו, שהוא התחיל לשתות ומצבם שלו ושל דארן התדרדר. יום אחד, אבא של דארן נעצר, בגלל שניסה לגנוב יהלומים, אך המשטרה תפסה אותו. בגלל שדארן נשאר לבד, העבירו אותו לבית דודו שנמצא בעיר דאנוויל, ושם הוא קיבל בית חם ומצב טוב. למרות מצבו האישי שהשתפר, דארן עדיין מרגיש אשם במות אמא שלו וגם במצב של אבא שלו. יום אחד, דארן הסתובב באחד השדות הקרובים לבית דודו, ושם הוא התיידד עם פוקימונים, וראה בהם כחברים חדשים שתומכים בו ועוזרים לו לשכוח לרגע מהצרות ומהאשמה שהוא מרגיש. יום אחד, דודו של דארן קרא לו לשיחה. דארן, שהרגיש קצת ריחוק מהדוד, לא הבין מה רצה. הדוד הסביר לו, שאמו ואביו נפגשו לראשונה בקרב פוקימונים שהתקיים כחלק מאתגר "ליגת קנטו", ושם התאהבו. אחד מחלומם של הורי דארן היה שישתתף בליגת פוקימונים ושיהיה האלוף, כדי להגשים את חלומם האבוד, ומיד דודו הגיש לו את המכתב שמצא בבוקר ועליו האותיות בצבע ירקרק "[COLOR=Lime]ליגת איי הברקת[/COLOR]". בחיוך נרגש, דארן חיבק את דודו ובזריזות רץ לחדרו על מנת להתחיל להתארגן לקראת המסע החדש.
[U]פוקימונים:[/U]
A.גרבלר[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/075.gif[/IMG]
מין:זכר.
מתקפות:
קשיחות, התזת בוץ, ליטוש סלעי, הפצצת סלע, הרעדת אדמה, דירדור אבנים, זרוע פטיש.
נתפס: פוקימון התחלתי.

B.צ'יקוריטה[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/152.gif[/IMG]
מין:זכר.
מתקפות:
היתקלות, נהמה, עלי טער, אבקת רעל.
נתפס: באזור המלון של סאנישור.
[/COLOR]
[COLOR="SeaGreen"]
[B]2.[/B]
[B]כללי-[/B]
[U]שם משתמש:[/U] ~Donphan~
[U]שם פרטי:[/U] אלון
[U]מין:[/U] זכר
[U]גיל:[/U] 13

[B]דמות-[/B]
[U]שם מלא:[/U] Alon Storn
[U]גיל:[/U] 16
[U]מין:[/U] זכר
[U]תיאור:
[/U]עיניים חומות, שיער שחרחר וקצר, לובש חולצה כחולה כהה, וומכנסי טריינינג כחולות כהות גם הן.
[U]אופי:
[/U]אמיץ, פזיז, טוב בלחשוב על אסטרטגיות.
[U]רקע:[/U]
אלון נולד בעיר וירידיאן שבקנטו, בן יחיד להוריו, מאז ילדותו הוא התמודד עם מקרי גניבה רבים, לפעמים גם מכריו וחבריו נפגעו בעימות במהלך הגניבה, אלון חשש מהגניבות, אבל למשפחתו של אלון לא היה די כסף לעבור לעיר אחרת, גם שהם אהבו את העיר וירידיאן.
בשנת 2007 (גיל 8) הלך לכיוון יער וירידיאן הגדול, והתחיל ללכת וללכת בתוכו.. עד אשר נאבד, הוא לא ידע מה לעשות. הוא צעק הצילו וכלום לא קרה, וידע שפוקימונים לא יעזרו לו, הם לא עד כדי כך טובים..
אלון נרדם, הוא חלם על פנים מוזרות, שבאות ולוקחות אותו מכאן, הוא ניסה לצעוק ולא הצליח.
כשקם, ראה עצמו בפתח היער, ופוקימון דמוי ארנב הסתכל עליו, כשהבחין שאלון ראה אותו הוא ניתר משם נבוך. ״רגע חכה!״ אלון קרא לעברו, אך הפוקימוו נעלם.. אלון שינה באותו יום את מחשבותיו לגבי הפוקימונים, חלומו היה למצוא את הפוקימון שהציל אותו, כשהכיר את היער יותר טוב יצא לחפש את הארנב, פעמיים בכל כמה ימים היה יוצא לבדו, או עם חבריו לחפש את הפוקימון.. ללא הצלחה, במטרה שיוכל להודות לו כמו שצריך. אחרי כחודש וכמה שבועות אלון התעייף מהחיפושים, אבל הוא הבטיח לעצמו שכמו שלא הודה לפוקימון ההוא והחזיר לו טובה, יתחיל גם הוא מסע, ויטפל בפוקימונים שלו במסירות ומרץ רב.
יום אחד אלון קיבל מעטפה, בה היה כתוב שהוא מוזמן לאיי הברקת, הוא שמח מאוד, אבל עדיין הרגיש עצב לעזוב את וירידיאן ואת קנטו. הגיע היום לעזוב, אלון נפרד ממשפחתו וחבריו והתחיל ללכת אל עבר מסע חדש, במקום חדש.
[U]פוקימונים:[/U]
A.גלום~[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/044.gif[/IMG]
מין:זכר.
מתקפות:
שאיבה, ניחוח מתוק, אקדח חומצה, אבקת רעל, נבגי שיתוק, אבקת שינה, עלה תער, סינתזה.
נתפס: פוקימון התחלתי.[/COLOR]

רשומים 4-6.
אפשר להגיב ((:

שם משתמש: dvirbs
שם פרטי: דביר
מין: זכר
גיל: 14
דמות-
שם מלא: קלינט ברנטון
גיל: 16
מין: זכר
תיאור: קלינט נער בן 16 צעיר ויפה תואר, שיער בלונדיני, מסודר כקוצים לרוב(קצר כמובן), עיניים ירוקות
לובש מכנס ג'ינס לבן, גופיה כחולה וג'קט שחור מעור, נעליים כחולות גבוהות ספורטיביות,
אופי: נחמד, נאמן, בעל חוש הומור, חוש מחשבה טקטי, שחצן לפעמים, אוהב קרבות
רקע: בגיל 9 פרצה שריפה בביתו של קלינט, הוא ניצל אבל האש הגיעה עד לעץ שבו נבנה בית העץ האהוב עליו, קלינט אהב מאוד בתי עץ, הוא אהב את השקט, השלווה, השדות הירוקים והציוצים של הציפורים, כמובן שאחרי שהתבגר נעשה לבנאדם רציני, עזר הרבה מאוד למשפחה, עבד כדי להכניס פרנסה נוספת ולעזור כמה שיותר, וגם כמובן קצת לכיסו האישי, קלינט היה ממשפחה בינונית, בית רגיל משפחה רגילה עם חברים רגילים, זה רק עזר לו לשאוף יותר להיות מעבר לרגיל, להיות מאמן פוקימונים, בגיל 14 אביו עשה תאונה עם הרכב ונכנס ברוכב אופניים, רוכב האופניים נפצע יחסית קל אך הגזרה הייתה קצת פחות קלה כלפי אביו, אחרי שהשתחרר קלינט סיפר לו סוף סוף שהוא מתכנן להיות מאמן פוקימונים, והנה הוא היום כשנה אחרי שחרור אביו נהפך לכזה
שותפים;
כמות:1-3 (לא העתקתי פשוט אני מעדיף שיהיו 1-4 אנשים ולא יותר)
מין: 1. נקבה
2. זכר
3. תפתיע אותי =]
הערות ובקשות: מ"ת ראשון שלי אני כל פעם נכשל בבקשות XD, אני ינסה להשתלב בסיפור הזה ולהיות פעיל, אני אשמח אם תהיה איתי קצת בקשר אפשר לומר כדי לעזור לי אם יהיה קשה

בהצלחה

[B]כללי-[/B]
[U]שם משתמש:[/U] Pooh
[U]שם פרטי:[/U] עידו
[U]מין:[/U] זכר
[U]גיל:[/U] 18

[B]דמות-[/B]
[U]שם מלא:[/U] דארן ווסט | Darren West
[U]גיל:[/U] 18
[U]מין:[/U] זכר
[U]תיאור:[/U] לדארן פנים נאות, עיניים בצבע כחול אך עם גוון אפרפר, וגוף חטוב למדי. הוא מתנשא לגובה של 1.83 ולראשו שיער חום כהה מבולגן מעט.
דארן לובש לרוב טישרט לבנה וג'ינס כהה די צמוד אך די נוח, וכמעט אי אפשר לראות אותו בלי האולסטאר השחורות והקלאסיות לרגליו. דארן מסתובב בדרך כלל עם תיק גב בצבע שחור-אפור ובתוכו גם הסווצ'ר השחור האהוב עליו, ששם אותו למקרה שמזג האוויר מתקרר.
[U]אופי:[/U] כנראה בגלל עברו המפוקפק, דארן נוטה להיות אדיש ולא ממש חברותי, אך למרות זאת הוא יודע להראות אמפטיה מסויימת. "ראשו" של דארן חזק מנטאלית - הוא נחוש למדי ולא יוותר עד שישיג מטרה מסויימת, ולכן גם מאמין במשפט "אין דבר כזה לא יכול, יש לא רוצה". דארן נוטה לזרוק הערות עוקצניות וסרקסטיות שהרבה פעמים פוגעות באנשים למרות שבאמת לא הייתה בכוונתו לפגוע בהם, אלא זה מין חוש הומור מוזר שלא הרבה יבינו.
[U]רקע:[/U] דארן נולד למשפחה אמידה בעיר אקרוטיק שבמחוז ג'וטו הרחוק. אמו של דארן נפטרה כשילדה אותו, ולכן אביו גידל אותו לבד. אביו של דארן היה כה מתוסכל ממות אישתו, שהוא התחיל לשתות ומצבם שלו ושל דארן התדרדר. יום אחד, אבא של דארן נעצר, בגלל שניסה לגנוב יהלומים, אך המשטרה תפסה אותו. בגלל שדארן נשאר לבד, העבירו אותו לבית דודו שנמצא בעיר דאנוויל, ושם הוא קיבל בית חם ומצב טוב. למרות מצבו האישי שהשתפר, דארן עדיין מרגיש אשם במות אמא שלו וגם במצב של אבא שלו. יום אחד, דארן הסתובב באחד השדות הקרובים לבית דודו, ושם הוא התיידד עם פוקימונים, וראה בהם כחברים חדשים שתומכים בו ועוזרים לו לשכוח לרגע מהצרות ומהאשמה שהוא מרגיש. יום אחד, דודו של דארן קרא לו לשיחה. דארן, שהרגיש קצת ריחוק מהדוד, לא הבין מה רצה. הדוד הסביר לו, שאמו ואביו נפגשו לראשונה בקרב פוקימונים שהתקיים כחלק מאתגר "ליגת קנטו", ושם התאהבו. אחד מחלומם של הורי דארן היה שישתתף בליגת פוקימונים ושיהיה האלוף, כדי להגשים את חלומם האבוד, ומיד דודו הגיש לו את המכתב שמצא בבוקר ועליו האותיות בצבע ירקרק "[COLOR="Lime"]ליגת איי הברקת[/COLOR]". בחיוך נרגש, דארן חיבק את דודו ובזריזות רץ לחדרו על מנת להתחיל להתארגן לקראת המסע החדש.
[U]שותפים;[/U]
[U]כמות:[/U] 1.
[U]מין:[/U] נקבה.
[U]הערות ובקשות:[/U] מצטער שטיפה שיניתי את העלילה, אם זה לא בסדר אז תגיד ליו אני אשנה :)

שם משתמש:r03e
שם פרטי:רועי
מין:זכר
גיל:15
דמות-
שם מלא: אנדרו רייל
גיל:14
מין:זכר
תיאור:אנדרו הוא ילד גבוה אם שיער חום מתולתל ופרוע. יש לו עיניים ירוקות ונחושות שמראות שעבר הרבה. הוא לובש בדרך כלל מכנסיי טרינינג שחורים וחולצת טי כחולה
אופי: רגוע, החלטי, קצת שויצר, רציני, מתבודד
רקע:אנדרו נולד להורים שנטשו אותו בבית החולים. בית החולים לא היה יכול להחזיק ילד ולכן הם זרקו אותו לרחוב. אנדרו היה מת אילו לא היתה מוצאת אותו חבורת ילדים שגידלה אותו ולימדה אותו להסתדר ברחוב. אנדרו גדל ולאחר שלא הקשיב למנהיג החבורה כאשר אמר לו ללכת לגנוב קצת אוכל, הוא גורש מהחבורה והפך למתבודד. מאותו יום, אנדרו חיי בתוך קופסאת קרטון גדולה שבה נמצאים ציוד הכרחי בלבד. אנדרו דאג לעצמו, הוא השיג שאריות מזון מפחים וקיבץ נדבות. יום אחד אנדרו חזר לקרטון שלו ומצא פיסת בד על ריצפת הקרטון. הוא הרים אותה וקרא את המכתב. הוא היה מאוד מבולבל, איך זה שמזמינים אותו, ילד רחוב, לאיי הברקת. אנדרו חשב על כך והחליט ללכת לשדה התעופה ולנסות את מזלו. בשדה התעופה פרופסור אדמס קיבל אותו בסבר פנים יפות וזה שכנע אותו להשאר ולנסוע לאיי הברקת
שותפים: לא תודה
כמות:
מין:
הערות ובקשות: עם משחקים עם פוקימונים רגילים אז אני אשמח לתפוס גיבל ומורקרו.

שם משתמש: ~Donphan~
שם פרטי: אלון
מין: זכר
גיל: 13

דמות-
שם מלא: Alon Storn
גיל: 16
מין: זכר
תיאור: עיניים חומות, שיער שחרחר וקצר, לובש חולצה כחולה כהה, וומכנסי טריינינג כחולות כהות גם הן.
אופי: אמיץ, פזיז, טוב בלחשוב על אסטרטגיות.
רקע: אלון נולד בעיר וירידיאן שבקנטו, בן יחיד להוריו, מאז ילדותו הוא התמודד עם מקרי גניבה רבים, לפעמים גם מכריו וחבריו נפגעו בעימות במהלך הגניבה, אלון חשש מהגניבות, אבל למשפחתו של אלון לא היה די כסף לעבור לעיר אחרת, גם שהם אהבו את העיר וירידיאן.
בשנת 2007 (גיל 8) הלך לכיוון יער וירידיאן הגדול, והתחיל ללכת וללכת בתוכו.. עד אשר נאבד, הוא לא ידע מה לעשות. הוא צעק הצילו וכלום לא קרה, וידע שפוקימונים לא יעזרו לו, הם לא עד כדי כך טובים..
אלון נרדם, הוא חלם על פנים מוזרות, שבאות ולוקחות אותו מכאן, הוא ניסה לצעוק ולא הצליח.
כשקם, ראה עצמו בפתח היער, ופוקימון דמוי ארנב הסתכל עליו, כשהבחין שאלון ראה אותו הוא ניתר משם נבוך. ״רגע חכה!״ אלון קרא לעברו, אך הפוקימוו נעלם.. אלון שינה באותו יום את מחשבותיו לגבי הפוקימונים, חלומו היה למצוא את הפוקימון שהציל אותו, כשהכיר את היער יותר טוב יצא לחפש את הארנב, פעמיים בכל כמה ימים היה יוצא לבדו, או עם חבריו לחפש את הפוקימון.. ללא הצלחה, במטרה שיוכל להודות לו כמו שצריך. אחרי כחודש וכמה שבועות אלון התעייף מהחיפושים, אבל הוא הבטיח לעצמו שכמו שלא הודה לפוקימון ההוא והחזיר לו טובה, יתחיל גם הוא מסע, ויטפל בפוקימונים שלו במסירות ומרץ רב.
יום אחד אלון קיבל מעטפה, בה היה כתוב שהוא מוזמן לאיי הברקת, הוא שמח מאוד, אבל עדיין הרגיש עצב לעזוב את וירידיאן ואת קנטו. הגיע היום לעזוב, אלון נפרד ממשפחתו וחבריו והתחיל ללכת אל עבר מסע חדש, במקום חדש.
שותפים;
כמות: 1-2
מין: בת אני רוצה, אם תפתיע בעוד שותף אז בן
הערות ובקשות:

[quote=dvirbs;1315450]שם משתמש: dvirbs
שם פרטי: דביר
מין: זכר
גיל: 14
דמות-
שם מלא: קלינט ברנטון
גיל: 16
מין: זכר
תיאור: קלינט נער בן 16 צעיר ויפה תואר, שיער בלונדיני, מסודר כקוצים לרוב(קצר כמובן), עיניים ירוקות
לובש מכנס ג'ינס לבן, גופיה כחולה וג'קט שחור מעור, נעליים כחולות גבוהות ספורטיביות,
אופי: נחמד, נאמן, בעל חוש הומור, חוש מחשבה טקטי, שחצן לפעמים, אוהב קרבות
רקע: בגיל 9 פרצה שריפה בביתו של קלינט, הוא ניצל אבל האש הגיעה עד לעץ שבו נבנה בית העץ האהוב עליו, קלינט אהב מאוד בתי עץ, הוא אהב את השקט, השלווה, השדות הירוקים והציוצים של הציפורים, כמובן שאחרי שהתבגר נעשה לבנאדם רציני, עזר הרבה מאוד למשפחה, עבד כדי להכניס פרנסה נוספת ולעזור כמה שיותר, וגם כמובן קצת לכיסו האישי, קלינט היה ממשפחה בינונית, בית רגיל משפחה רגילה עם חברים רגילים, זה רק עזר לו לשאוף יותר להיות מעבר לרגיל, להיות מאמן פוקימונים, בגיל 14 אביו עשה תאונה עם הרכב ונכנס ברוכב אופניים, רוכב האופניים נפצע יחסית קל אך הגזרה הייתה קצת פחות קלה כלפי אביו, אחרי שהשתחרר קלינט סיפר לו סוף סוף שהוא מתכנן להיות מאמן פוקימונים, והנה הוא היום כשנה אחרי שחרור אביו נהפך לכזה
שותפים;
כמות:1-3 (לא העתקתי פשוט אני מעדיף שיהיו 1-4 אנשים ולא יותר)
מין: 1. נקבה
2. זכר
3. תפתיע אותי =]
הערות ובקשות: מ"ת ראשון שלי אני כל פעם נכשל בבקשות XD, אני ינסה להשתלב בסיפור הזה ולהיות פעיל, אני אשמח אם תהיה איתי קצת בקשר אפשר לומר כדי לעזור לי אם יהיה קשה

בהצלחה[/quote]
היתקבלת.
[quote=Pooh;1315451][B]כללי-[/B]
[U]שם משתמש:[/U] Pooh
[U]שם פרטי:[/U] עידו
[U]מין:[/U] זכר
[U]גיל:[/U] 18

[B]דמות-[/B]
[U]שם מלא:[/U] דארן ווסט | Darren West
[U]גיל:[/U] 18
[U]מין:[/U] זכר
[U]תיאור:[/U] לדארן פנים נאות, עיניים בצבע כחול אך עם גוון אפרפר, וגוף חטוב למדי. הוא מתנשא לגובה של 1.83 ולראשו שיער חום כהה מבולגן מעט.
דארן לובש לרוב טישרט לבנה וג'ינס כהה די צמוד אך די נוח, וכמעט אי אפשר לראות אותו בלי האולסטאר השחורות והקלאסיות לרגליו. דארן מסתובב בדרך כלל עם תיק גב בצבע שחור-אפור ובתוכו גם הסווצ'ר השחור האהוב עליו, ששם אותו למקרה שמזג האוויר מתקרר.
[U]אופי:[/U] כנראה בגלל עברו המפוקפק, דארן נוטה להיות אדיש ולא ממש חברותי, אך למרות זאת הוא יודע להראות אמפטיה מסויימת. "ראשו" של דארן חזק מנטאלית - הוא נחוש למדי ולא יוותר עד שישיג מטרה מסויימת, ולכן גם מאמין במשפט "אין דבר כזה לא יכול, יש לא רוצה". דארן נוטה לזרוק הערות עוקצניות וסרקסטיות שהרבה פעמים פוגעות באנשים למרות שבאמת לא הייתה בכוונתו לפגוע בהם, אלא זה מין חוש הומור מוזר שלא הרבה יבינו.
[U]רקע:[/U] דארן נולד למשפחה אמידה בעיר אקרוטיק שבמחוז ג'וטו הרחוק. אמו של דארן נפטרה כשילדה אותו, ולכן אביו גידל אותו לבד. אביו של דארן היה כה מתוסכל ממות אישתו, שהוא התחיל לשתות ומצבם שלו ושל דארן התדרדר. יום אחד, אבא של דארן נעצר, בגלל שניסה לגנוב יהלומים, אך המשטרה תפסה אותו. בגלל שדארן נשאר לבד, העבירו אותו לבית דודו שנמצא בעיר דאנוויל, ושם הוא קיבל בית חם ומצב טוב. למרות מצבו האישי שהשתפר, דארן עדיין מרגיש אשם במות אמא שלו וגם במצב של אבא שלו. יום אחד, דארן הסתובב באחד השדות הקרובים לבית דודו, ושם הוא התיידד עם פוקימונים, וראה בהם כחברים חדשים שתומכים בו ועוזרים לו לשכוח לרגע מהצרות ומהאשמה שהוא מרגיש. יום אחד, דודו של דארן קרא לו לשיחה. דארן, שהרגיש קצת ריחוק מהדוד, לא הבין מה רצה. הדוד הסביר לו, שאמו ואביו נפגשו לראשונה בקרב פוקימונים שהתקיים כחלק מאתגר "ליגת קנטו", ושם התאהבו. אחד מחלומם של הורי דארן היה שישתתף בליגת פוקימונים ושיהיה האלוף, כדי להגשים את חלומם האבוד, ומיד דודו הגיש לו את המכתב שמצא בבוקר ועליו האותיות בצבע ירקרק "[COLOR=Lime]ליגת איי הברקת[/COLOR]". בחיוך נרגש, דארן חיבק את דודו ובזריזות רץ לחדרו על מנת להתחיל להתארגן לקראת המסע החדש.
[U]שותפים;[/U]
[U]כמות:[/U] 1.
[U]מין:[/U] נקבה.
[U]הערות ובקשות:[/U] מצטער שטיפה שיניתי את העלילה, אם זה לא בסדר אז תגיד ליו אני אשנה :)[/quote]
היתקבלת
[quote=r03e;1315454]שם משתמש:r03e
שם פרטי:רועי
מין:זכר
גיל:15
דמות-
שם מלא: אנדרו רייל
גיל:14
מין:זכר
תיאור:אנדרו הוא ילד גבוה אם שיער חום מתולתל ופרוע. יש לו עיניים ירוקות ונחושות שמראות שעבר הרבה. הוא לובש בדרך כלל מכנסיי טרינינג שחורים וחולצת טי כחולה
אופי: רגוע, החלטי, קצת שויצר, רציני, מתבודד
רקע:אנדרו נולד להורים שנטשו אותו בבית החולים. בית החולים לא היה יכול להחזיק ילד ולכן הם זרקו אותו לרחוב. אנדרו היה מת אילו לא היתה מוצאת אותו חבורת ילדים שגידלה אותו ולימדה אותו להסתדר ברחוב. אנדרו גדל ולאחר שלא הקשיב למנהיג החבורה כאשר אמר לו ללכת לגנוב קצת אוכל, הוא גורש מהחבורה והפך למתבודד. מאותו יום, אנדרו חיי בתוך קופסאת קרטון גדולה שבה נמצאים ציוד הכרחי בלבד. אנדרו דאג לעצמו, הוא השיג שאריות מזון מפחים וקיבץ נדבות. יום אחד אנדרו חזר לקרטון שלו ומצא פיסת בד על ריצפת הקרטון. הוא הרים אותה וקרא את המכתב. הוא היה מאוד מבולבל, איך זה שמזמינים אותו, ילד רחוב, לאיי הברקת. אנדרו חשב על כך והחליט ללכת לשדה התעופה ולנסות את מזלו. בשדה התעופה פרופסור אדמס קיבל אותו בסבר פנים יפות וזה שכנע אותו להשאר ולנסוע לאיי הברקת
שותפים: לא תודה
כמות:
מין:
הערות ובקשות: עם משחקים עם פוקימונים רגילים אז אני אשמח לתפוס גיבל ומורקרו.[/quote]
לא היתקבלת
[quote=~Donphan~;1315459]שם משתמש: ~Donphan~
שם פרטי: אלון
מין: זכר
גיל: 13

דמות-
שם מלא: Alon Storn
גיל: 16
מין: זכר
תיאור: עיניים חומות, שיער שחרחר וקצר, לובש חולצה כחולה כהה, וומכנסי טריינינג כחולות כהות גם הן.
אופי: אמיץ, פזיז, טוב בלחשוב על אסטרטגיות.
רקע: אלון נולד בעיר וירידיאן שבקנטו, בן יחיד להוריו, מאז ילדותו הוא התמודד עם מקרי גניבה רבים, לפעמים גם מכריו וחבריו נפגעו בעימות במהלך הגניבה, אלון חשש מהגניבות, אבל למשפחתו של אלון לא היה די כסף לעבור לעיר אחרת, גם שהם אהבו את העיר וירידיאן.
בשנת 2007 (גיל 8) הלך לכיוון יער וירידיאן הגדול, והתחיל ללכת וללכת בתוכו.. עד אשר נאבד, הוא לא ידע מה לעשות. הוא צעק הצילו וכלום לא קרה, וידע שפוקימונים לא יעזרו לו, הם לא עד כדי כך טובים..
אלון נרדם, הוא חלם על פנים מוזרות, שבאות ולוקחות אותו מכאן, הוא ניסה לצעוק ולא הצליח.
כשקם, ראה עצמו בפתח היער, ופוקימון דמוי ארנב הסתכל עליו, כשהבחין שאלון ראה אותו הוא ניתר משם נבוך. ״רגע חכה!״ אלון קרא לעברו, אך הפוקימוו נעלם.. אלון שינה באותו יום את מחשבותיו לגבי הפוקימונים, חלומו היה למצוא את הפוקימון שהציל אותו, כשהכיר את היער יותר טוב יצא לחפש את הארנב, פעמיים בכל כמה ימים היה יוצא לבדו, או עם חבריו לחפש את הפוקימון.. ללא הצלחה, במטרה שיוכל להודות לו כמו שצריך. אחרי כחודש וכמה שבועות אלון התעייף מהחיפושים, אבל הוא הבטיח לעצמו שכמו שלא הודה לפוקימון ההוא והחזיר לו טובה, יתחיל גם הוא מסע, ויטפל בפוקימונים שלו במסירות ומרץ רב.
יום אחד אלון קיבל מעטפה, בה היה כתוב שהוא מוזמן לאיי הברקת, הוא שמח מאוד, אבל עדיין הרגיש עצב לעזוב את וירידיאן ואת קנטו. הגיע היום לעזוב, אלון נפרד ממשפחתו וחבריו והתחיל ללכת אל עבר מסע חדש, במקום חדש.
שותפים;
כמות: 1-2
מין: בת אני רוצה, אם תפתיע בעוד שותף אז בן
הערות ובקשות:[/quote]
היתקבלת

התחלה :
אתם מתעוררים לקול צלצולי השעון המעורר, קמים מתמתחים מעט תוך כדי שאתם מאזינים למלודיות אשר מצייצים פוקימוני הציפור מחוץ לחלון. לאחר שאתם מסיימים את כל פעילויות הבוקר השגרתיות. אתם עומדים מוכנים ליציאה מול דלת חדרכם.

[QUOTE=The Sir;1315950]התחלה :
אתם מתעוררים לקול צלצולי השעון המעורר, קמים מתמתחים מעט תוך כדי שאתם מאזינים למלודיות אשר מצייצים פוקימוני הציפור מחוץ לחלון. לאחר שאתם מסיימים את כל פעילויות הבוקר השגרתיות. אתם עומדים מוכנים ליציאה מול דלת חדרכם.[/QUOTE]

'אוקיי... יום ראשון, קדימה...' אני חושב לעצמי במעט התרגשות ולחץ. אני בודק שוב את כיסיי ואת תיקי, כדי לוודא שלא שחכתי כלום ולאחר מכן אני פותח את דלת החדר ופוסע החוצה כאשר רגל ימין עושה את הצעד הראשון מחוץ לדלת, כמעין מנהג משפחתי שלימדו אותי בתור ילד.
אני מסתכל סביב, בודק איפה אני ובודק לאן עליי להתקדם כדי להתחיל באמת את המסע.

[quote=Pooh;1315956]'אוקיי... יום ראשון, קדימה...' אני חושב לעצמי במעט התרגשות ולחץ. אני בודק שוב את כיסיי ואת תיקי, כדי לוודא שלא שחכתי כלום ולאחר מכן אני פותח את דלת החדר ופוסע החוצה כאשר רגל ימין עושה את הצעד הראשון מחוץ לדלת, כמעין מנהג משפחתי שלימדו אותי בתור ילד.
אני מסתכל סביב, בודק איפה אני ובודק לאן עליי להתקדם כדי להתחיל באמת את המסע.[/quote]
אתה יוצא מהחדר אל המסדרון, אתה מביט סביביך ורואה המון דלתות של חדרים אחרים, בסוף המסדרון אתה רואה מעלית ולידה דלת שחורה שעלייה כתוב "חדר מדרגות", אתה מבחי במספר נערים אחרים עומדים ליד המעלית, כניראה שהם מחכים שהיא תגיעה.

[QUOTE=The Sir;1315966]אתה יוצא מהחדר אל המסדרון, אתה מביט סביביך ורואה המון דלתות של חדרים אחרים, בסוף המסדרון אתה רואה מעלית ולידה דלת שחורה שעלייה כתוב "חדר מדרגות", אתה מבחי במספר נערים אחרים עומדים ליד המעלית, כניראה שהם מחכים שהיא תגיעה.[/QUOTE]

'אוקיי,' אני חושב לעצמי במעט בלבול ומתחיל להתקדם לכיוון המעלית כדי לחכות אליה, 'אבל אני צריך לרדת או לעלות...?' אני תוהה לעצמי תוך כדי התקדמות.
לאחר שאני מגיע אל קבוצת הנערים שמחכה אני אפנה לאחד מהם, זה שנראה הכי נחמד מביניהם, "סליחה? אתה יודע במקרה לאן המאמנים של פרופסור אדמס צריכים להגיע?" אני שואל בשקט ובנימוס.

[quote=Pooh;1315968]'אוקיי,' אני חושב לעצמי במעט בלבול ומתחיל להתקדם לכיוון המעלית כדי לחכות אליה, 'אבל אני צריך לרדת או לעלות...?' אני תוהה לעצמי תוך כדי התקדמות.
לאחר שאני מגיע אל קבוצת הנערים שמחכה אני אפנה לאחד מהם, זה שנראה הכי נחמד מביניהם, "סליחה? אתה יודע במקרה לאן המאמנים של פרופסור אדמס צריכים להגיע?" אני שואל בשקט ובנימוס.[/quote]
אתה תקרב אל הקבוצה, שלושה במספר, אחד מהם לובש חליפת ספורט קיצית של "לא קוק ספורט פיט" בצבע כחול, שיערו שחור מסודר בתסרוקת קוצים, עורו שחום ועל פרצופו הבעת פנים רצינית.
השני לובש ג'ינס אפור עם חגורה שמחובר אלייה אבזם בצורת נשר בצבע שחור מטלי, חולצה בצבע ורוד עם עיטורים בצבע ירוק, משקפי שמש כחולות וכובע ראפרים שחור, עורו שזוף מעט אינך יכול לשים לב להבעת פניו. והשלישי לובש מכנס ספורט קצר בצבע שחור, גופיה שחורה וכובע לבן, עורו בהיר והבעת פניו משועממת. כמובן שלשלושתם תיק על הגב.
אתה פונה אל הבחור השלישי ושואל אותו ""סליחה? אתה יודע במקרה לאן המאמנים של פרופסור אדמס צריכים להגיע?" -" כן הוא מחכה לנו למטה ליד עמדת הקבלה" הוא עונה תוך כדי שהוא ושאר הנערים מפשיטים אותך במבטיהם הבוחנים.

[quote]התחלה :
אתם מתעוררים לקול צלצולי השעון המעורר, קמים מתמתחים מעט תוך כדי שאתם מאזינים למלודיות אשר מצייצים פוקימוני הציפור מחוץ לחלון. לאחר שאתם מסיימים את כל פעילויות הבוקר השגרתיות. אתם עומדים מוכנים ליציאה מול דלת חדרכם. [/quote]
אני כבר הגעתי לאיי הברקת? זה הדבר היחיד שלא הבנתי.. חח
-------
אני אצא מהחדר, ואפהק פיהוק קטן.
לאחר מכן אתחיל ללכת ברחבי המסדרון, אחפש את נקודת ההתחלה למסע שלי.
'אוקיי אלון, עוד מעט זה מתחיל' אחשוב לעצמי, ואתחיל לפסוע במהירות.

[quote=~Donphan~;1315994]אני כבר הגעתי לאיי הברקת? זה הדבר היחיד שלא הבנתי.. חח
-------
אני אצא מהחדר, ואפהק פיהוק קטן.
לאחר מכן אתחיל ללכת ברחבי המסדרון, אחפש את נקודת ההתחלה למסע שלי.
'אוקיי אלון, עוד מעט זה מתחיל' אחשוב לעצמי, ואתחיל לפסוע במהירות.[/quote]
כן הגעת לאיי הברקת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה יוצא מן החדר תוך כדי שאתה מפהק פיהוק קטן, אתה מסתכל סביבך על המסדרון ורואה המון דלתות לאורך המסדרון שבסופו ישנה מעלית ולידה דלת שחורה שעלייה רשום "חדר מדרגות", ליד המעלית אתה מבחין בשתי נערות.

[QUOTE=The Sir;1315973]אתה תקרב אל הקבוצה, שלושה במספר, אחד מהם לובש חליפת ספורט קיצית של "לא קוק ספורט פיט" בצבע כחול, שיערו שחור מסודר בתסרוקת קוצים, עורו שחום ועל פרצופו הבעת פנים רצינית.
השני לובש ג'ינס אפור עם חגורה שמחובר אלייה אבזם בצורת נשר בצבע שחור מטלי, חולצה בצבע ורוד עם עיטורים בצבע ירוק, משקפי שמש כחולות וכובע ראפרים שחור, עורו שזוף מעט אינך יכול לשים לב להבעת פניו. והשלישי לובש מכנס ספורט קצר בצבע שחור, גופיה שחורה וכובע לבן, עורו בהיר והבעת פניו משועממת. כמובן שלשלושתם תיק על הגב.
אתה פונה אל הבחור השלישי ושואל אותו ""סליחה? אתה יודע במקרה לאן המאמנים של פרופסור אדמס צריכים להגיע?" -" כן הוא מחכה לנו למטה ליד עמדת הקבלה" הוא עונה תוך כדי שהוא ושאר הנערים מפשיטים אותך במבטיהם הבוחנים.[/QUOTE]

"תודה." אני משיב בקצרה בנימוס ובמעט ריחוק. אני נעמד לצידם ומחכה יחד איתם לבוא המעלית.
'יכול להיות שהם גם מאמנים חדשים...?' אני תוהה בראשי ומעיף מבט קצרצר נוסף בכל אחד מהנערים תוך כדי ההמתנה.

[quote]כן הגעת לאיי הברקת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה יוצא מן החדר תוך כדי שאתה מפהק פיהוק קטן, אתה מסתכל סביבך על המסדרון ורואה המון דלתות לאורך המסדרון שבסופו ישנה מעלית ולידה דלת שחורה שעלייה רשום "חדר מדרגות", ליד המעלית אתה מבחין בשתי נערות. [/quote]
אסתכל על הנערות ואז על חדר המדרגות, בחרטה קטנה אפנה לחדר המדרגות, על מנת לרדת ולמצוא את נקודת ההתחלה של המסע שלי. לאחר שארד, אשאל מישהו לאן צריך ללכת.

[quote=Pooh;1316039]"תודה." אני משיב בקצרה בנימוס ובמעט ריחוק. אני נעמד לצידם ומחכה יחד איתם לבוא המעלית.
'יכול להיות שהם גם מאמנים חדשים...?' אני תוהה בראשי ומעיף מבט קצרצר נוסף בכל אחד מהנערים תוך כדי ההמתנה.[/quote]
הנער מהנן תוך כדי שהוא וחבריו מעיפים בך מבט שפיטה וקביעת פסק דין אחרון ומחזירים את מבטם אל המעלית שנפתחת כמה רגעים לאחר מכן, בתוך המעלית עומדות 2 נערות יפיופיות, הראשונה בעלת גובה ממוצע, לובשת חצאית מיני אדומה, גופיה אדומה, שיערה ארוך בצבע בלונד, עיני בעלות גוון שנע בין תכלת לאפור, עורה בהיר למדי והבעת פניה מראה על שמחה, השנייה קצת יותר גבוהה, לובש מכנסון ג'ינס (מכנסי דפוק'תי) וחולצה אדומה עם קישקושים מעוצבים, שיערה אדום-ג'ינג'י ארוך מעט. שתיהן מעיפות מבט בך ובשאר הנערים ומעלות חיוך קטן בזמן ששלושתם הנערים האחרים מתחילים להיתקדם אל תוך המעלית.


[quote=~Donphan~;1316048]אסתכל על הנערות ואז על חדר המדרגות, בחרטה קטנה אפנה לחדר המדרגות, על מנת לרדת ולמצוא את נקודת ההתחלה של המסע שלי. לאחר שארד, אשאל מישהו לאן צריך ללכת.[/quote]
אתה עובר ליד הנערות בדרכך אל חדר המדרגות הן מסתכלות עלייך ומצחקקות מעט, אתה יורד במדרגות במהירות,
כאשר אתה מגיעה למטה, אתה מביט סביב על הלובי של המלון ומבחין בחבורה גדולה למדי של ילדים ליד הדלפק.

[QUOTE=The Sir;1316055]הנער מהנן תוך כדי שהוא וחבריו מעיפים בך מבט שפיטה וקביעת פסק דין אחרון ומחזירים את מבטם אל המעלית שנפתחת כמה רגעים לאחר מכן, בתוך המעלית עומדות 2 נערות יפיופיות, הראשונה בעלת גובה ממוצע, לובשת חצאית מיני אדומה, גופיה אדומה, שיערה ארוך בצבע בלונד, עיני בעלות גוון שנע בין תכלת לאפור, עורה בהיר למדי והבעת פניה מראה על שמחה, השנייה קצת יותר גבוהה, לובש מכנסון ג'ינס (מכנסי דפוק'תי) וחולצה אדומה עם קישקושים מעוצבים, שיערה אדום-ג'ינג'י ארוך מעט. שתיהן מעיפות מבט בך ובשאר הנערים ומעלות חיוך קטן בזמן ששלושתם הנערים האחרים מתחילים להיתקדם אל תוך המעלית.
[/QUOTE]
מכנסי דפוק'תי = חולשתם של כל הגברים בעולם.
---
'יכול להיות שגם הן מאמנות?' אני תוהה לעצמי בראש אך שומר על קור רוח ואדישות על פניי, ונכנס למעלית אחרי ששאר הנערים נכנסים.
אני בודק אם כפתור לקומת הלובי לחוץ, במידה ולא, אלחץ עליו בעצמי, ותוך כדי אעביר מבט חטוף על רגליהן של הנערות כשבראשי עולות מחשבות די סוטות בהתאם לנער בגילי. כעת אחכה בסבלנות שהמעלית תגיע לקומת הלובי הרצויה.

[quote]
אתה עובר ליד הנערות בדרכך אל חדר המדרגות הן מסתכלות עלייך ומצחקקות מעט, אתה יורד במדרגות במהירות,
כאשר אתה מגיעה למטה, אתה מביט סביב על הלובי של המלון ומבחין בחבורה גדולה למדי של ילדים ליד הדלפק. [/quote]
אגש אליהם.
"איפה הפרופסור? מתי כבר נצא למסע?" אשאל ברוגז, ואתחיל לחפש סביבי את הפרופסור, על מנת לדעת לאן נצטרך ללכת.

[quote=Pooh;1316072]מכנסי דפוק'תי = חולשתם של כל הגברים בעולם.
---
'יכול להיות שגם הן מאמנות?' אני תוהה לעצמי בראש אך שומר על קור רוח ואדישות על פניי, ונכנס למעלית אחרי ששאר הנערים נכנסים.
אני בודק אם כפתור לקומת הלובי לחוץ, במידה ולא, אלחץ עליו בעצמי, ותוך כדי אעביר מבט חטוף על רגליהן של הנערות כשבראשי עולות מחשבות די סוטות בהתאם לנער בגילי. כעת אחכה בסבלנות שהמעלית תגיע לקומת הלובי הרצויה.[/quote]
אתה נכנס למעלית מיד לאחר שלושת הנערים שכבר הספיקו לזרוק מילה או שתיים אל הנערות, אתה נעמד באחורי המעלית ומעיף מספר מבטים זריזים על ה"פולקה" המוצק והיפה של שתי הנערות אתה מפנטז לך בראש כמה מחשבות שעדיף שלא אפרט עליהן כאן, הפנטזיה שלך נקתעת עם עצירת המעלית בקומת הקרקע.
[quote=~Donphan~;1316098]אגש אליהם.
"איפה הפרופסור? מתי כבר נצא למסע?" אשאל ברוגז, ואתחיל לחפש סביבי את הפרופסור, על מנת לדעת לאן נצטרך ללכת.[/quote]
קצת יותר להשקיע בתגובות.
----------------------
אתה מתקרב אל החבורה וישר מבחין בראשו של הפרוספור מבצבץ בין חבורת הנערים.

[quote]קצת יותר להשקיע בתגובות.
----------------------
אתה מתקרב אל החבורה וישר מבחין בראשו של הפרוספור מבצבץ בין חבורת הנערים. [/quote]
כשתהיה לי התחלה של משהו מעניין אני אדע מה לעשות..
בינתיים אני טיפה אבוד
---------
"פרופסור!" אקרא ואפלס את דרכי אליו, כשאגיע לעברו, אתייצב לידו כאילו לא עשיתי כלום ואשאל "מתי מתחילים?" במרץ רב.
לאחר מכן אסרוק בקלות את הנערים והנערות שמצדדיי, בתקווה לראות כמה בני גילי.

[quote=~Donphan~;1316230]כשתהיה לי התחלה של משהו מעניין אני אדע מה לעשות..
בינתיים אני טיפה אבוד
---------
"פרופסור!" אקרא ואפלס את דרכי אליו, כשאגיע לעברו, אתייצב לידו כאילו לא עשיתי כלום ואשאל "מתי מתחילים?" במרץ רב.
לאחר מכן אסרוק בקלות את הנערים והנערות שמצדדיי, בתקווה לראות כמה בני גילי.[/quote]
בינתיים אינך משתמש ביצירתיות יכולת לעשות עכשיו 10 תגובות רק משיחה עם הבנות במעלית.
-------------------------------------------------
אתה מנסה לפלס את דרכך אך אתה פוגש בהיתנגדות מצד נער הגבוהה ממך בכמעט ראש שלם, גופו חטוב אך אין לו כמעט מסת שריר, הוא לובש חולצת פולו שחורה, ג'ינס. שיערו השחור מסודר בתסרוקת קוצים, ועל פניו צלקת אשר מתפרסת על לחיו הימנית.

[QUOTE=The Sir;1315950]התחלה :
אתם מתעוררים לקול צלצולי השעון המעורר, קמים מתמתחים מעט תוך כדי שאתם מאזינים למלודיות אשר מצייצים פוקימוני הציפור מחוץ לחלון. לאחר שאתם מסיימים את כל פעילויות הבוקר השגרתיות. אתם עומדים מוכנים ליציאה מול דלת חדרכם.[/QUOTE]

טוב הגיע הזמן, פעם ראשונה וההתרגשות גדולה מנשוא, אני מתפלא שבכלל הצלחתי לישון נורמאלי אחרי כל ההתרגשות מאתמול, אולי זה הציוצים שמרגיעים אותי
טוב רק נתארגן נראה שכל הבגדים מוכנים.............מסודר כמו שצריך, נסדר את המיטה ונתכונן לצאת, מעניין מה ההורים שלי כרגע חושבים ..
לפחות אולי אני יפגוש אנשים מעניינים במסע הזה

עריכה: זה כבר אחרי שהגענו לאיי הברקת נכון?

[quote=The Sir;1316236]בינתיים אינך משתמש ביצירתיות יכולת לעשות עכשיו 10 תגובות רק משיחה עם הבנות במעלית.
-------------------------------------------------
אתה מנסה לפלס את דרכך אך אתה פוגש בהיתנגדות מצד נער הגבוהה ממך בכמעט ראש שלם, גופו חטוב אך אין לו כמעט מסת שריר, הוא לובש חולצת פולו שחורה, ג'ינס. שיערו השחור מסודר בתסרוקת קוצים, ועל פניו צלקת אשר מתפרסת על לחיו הימנית.[/quote]
זה עדיין לא אומר שאני חייב לדבר איתן..
אני אוהב ישר ולעניין, אני לא מאמין שהיה יוצא משהו משמעותי מדיבור איתן.
אגב, קצת תקעת אותי בתגובה.. היית לפחות אומר מה הוא עושה, מסתכל עליי? מסתכל לצד? אומר משהו?
-------------
"אני מצטער" אומר נבוך מעט ואסתכל על הצלקת, אחכה למעט אומץ, בתקווה שלא יכעס ששאלתי ואומר "מה קרה לך?", בעודי מסתכל על הצלקת הגדולה והכואבת.

[quote=dvirbs;1316322]טוב הגיע הזמן, פעם ראשונה וההתרגשות גדולה מנשוא, אני מתפלא שבכלל הצלחתי לישון נורמאלי אחרי כל ההתרגשות מאתמול, אולי זה הציוצים שמרגיעים אותי
טוב רק נתארגן נראה שכל הבגדים מוכנים.............מסודר כמו שצריך, נסדר את המיטה ונתכונן לצאת, מעניין מה ההורים שלי כרגע חושבים ..
לפחות אולי אני יפגוש אנשים מעניינים במסע הזה

עריכה: זה כבר אחרי שהגענו לאיי הברקת נכון?[/quote]
אתה מתבקש לקורא את התגובות שלי ביותר עניין ולשים לב לכל הפרטים, אם זה קשה לך אז תקרא לפחות פעמיים שלוש.
בתגובה שלי כתבתי שאתה עומד מול הדלת מתכונן לצאת.
[quote=~Donphan~;1316329]זה עדיין לא אומר שאני חייב לדבר איתן..
אני אוהב ישר ולעניין, אני לא מאמין שהיה יוצא משהו משמעותי מדיבור איתן.
אגב, קצת תקעת אותי בתגובה.. היית לפחות אומר מה הוא עושה, מסתכל עליי? מסתכל לצד? אומר משהו?
-------------
"אני מצטער" אומר נבוך מעט ואסתכל על הצלקת, אחכה למעט אומץ, בתקווה שלא יכעס ששאלתי ואומר "מה קרה לך?", בעודי מסתכל על הצלקת הגדולה והכואבת.[/quote]
אמרתי שהוא לא נותן לך לעבור כלומר מתנגד."אך אתה פוגש בהיתנגדות מצד.."
------------------------------
"תעמוד ותחכה כמו כולם, חוצפן" הוא משיב לך בקול זועף, אתה מסתכל על הצלקת שלו ושאל "מה קרה לך?", -"זה לא ענייך" הוא משיב בקול עוד יותר זועף ואז מפנה את פניו בחזרה אל הפרופסור שבדיוק התחיל לדבר "בעוד כמה דקות כאשר כולם ירדו מהחדרים, אתם תקבלו את כל הדברים שאתם צריכים לקבל כי להתחיל את המסע ותצאו".

[QUOTE=The Sir;1316333]אתה מתבקש לקורא את התגובות שלי ביותר עניין ולשים לב לכל הפרטים, אם זה קשה לך אז תקרא לפחות פעמיים שלוש.
בתגובה שלי כתבתי שאתה עומד מול הדלת מתכונן לצאת.

אמרתי שהוא לא נותן לך לעבור כלומר מתנגד."אך אתה פוגש בהיתנגדות מצד.."
------------------------------
"תעמוד ותחכה כמו כולם, חוצפן" הוא משיב לך בקול זועף, אתה מסתכל על הצלקת שלו ושאל "מה קרה לך?", -"זה לא ענייך" הוא משיב בקול עוד יותר זועף ואז מפנה את פניו בחזרה אל הפרופסור שבדיוק התחיל לדבר "בעוד כמה דקות כאשר כולם ירדו מהחדרים, אתם תקבלו את כל הדברים שאתם צריכים לקבל כי להתחיל את המסע ותצאו".[/QUOTE]

כן נו מה לא נכון?
אמרתי בסוף "מעניין מה ההורים שלי חושבים..." מכיוון שבסיפור הרקע שאני לא יודע אם קראת, הוא סיפר לאבא שלו לראשונה רק לפני שנה, וזה פעם ראשונה שהוא מחליט להיות מאמן, אז הוא מתעניין לדעת מה הם חושבים כרגע על מה שהוא עושה

דביר, מתחיל מאיי הברקת..

[quote]אמרתי שהוא לא נותן לך לעבור כלומר מתנגד."אך אתה פוגש בהיתנגדות מצד.."
------------------------------
"תעמוד ותחכה כמו כולם, חוצפן" הוא משיב לך בקול זועף, אתה מסתכל על הצלקת שלו ושאל "מה קרה לך?", -"זה לא ענייך" הוא משיב בקול עוד יותר זועף ואז מפנה את פניו בחזרה אל הפרופסור שבדיוק התחיל לדבר "בעוד כמה דקות כאשר כולם ירדו מהחדרים, אתם תקבלו את כל הדברים שאתם צריכים לקבל כי להתחיל את המסע ותצאו[/quote]
'סופסוף' אחשוב לעצמי.
אסתכל על הנער, לאחר התלבטות אם לריב איתו או לא, אחליט שאני לא אתווכח איתו.. ואחכה כמה דקות שכולם ירדו מהחדרים.
'מעניין איך יהיה המסע, אני מקווה שאני מקווה שאני והפוקימון שלי נהיה הכי חזקים בכל הליגה, בעצם, לא מקווה.. בטוח!' אחשוב בטוח בעצמי, ואחייך.

[quote=dvirbs;1316336]כן נו מה לא נכון?
אמרתי בסוף "מעניין מה ההורים שלי חושבים..." מכיוון שבסיפור הרקע שאני לא יודע אם קראת, הוא סיפר לאבא שלו לראשונה רק לפני שנה, וזה פעם ראשונה שהוא מחליט להיות מאמן, אז הוא מתעניין לדעת מה הם חושבים כרגע על מה שהוא עושה[/quote]
תקשיב אתה על תנאי במשחק כי אתה חדש אבל אני חשוב שיש לך פוטנציאל אז תפסיק להספאים,
ותנסה להפעיל קצת את המוח. איך לעזעזל הוא אמור לדעת מה הם חושבים עליו מה הוא קורא מחשבות? אתה נמצא עכשיו באיי הברקת מול הדלת של החדר שלך במלון.אני מקווה שזו הפעם האחרונה שאני צריך להסביר לך משהו כזה כי הפעם הבאה תיהיה האחרונה.

טוב איך שאתה רוצה הבנתי שזה מתחיל מאיי הברקת, כל מה שכתבתי שהוא תוהה מה ההורים שלו חושבים..

אני יערוך להודעה הזאת את ההתחלה


עריכה:


[QUOTE=The Sir;1315950]התחלה :
אתם מתעוררים לקול צלצולי השעון המעורר, קמים מתמתחים מעט תוך כדי שאתם מאזינים למלודיות אשר מצייצים פוקימוני הציפור מחוץ לחלון. לאחר שאתם מסיימים את כל פעילויות הבוקר השגרתיות. אתם עומדים מוכנים ליציאה מול דלת חדרכם.[/QUOTE]

אחח בוקר טוב לי, אני מתפלא שהצלחתי לישון אחרי לילה כזה של התרגשות
אין כמו בוקר עם ציוצים ואווירה שמשית כמו זאת.........(כאן זה כאילו אחרי שמסיימים את כל פעילויות הבוקר השגרתיות)
טוב כל מה שנשאר לי זה להתלבש כמו שצריך ולצאת, בוא נראה......מושלם, אני מוכן סוף סוף למסע, מעניין את מי אני יפגוש


יותר טוב לך? אני יודע לכתוב אני לא יודע איך אתה מפרש, סיפורים אני כותב מספיק לעצמי אני לא צריך שיבקרו אותי על כל שטות בלי להבין למה אני מתכוון

[quote=dvirbs;1316368]טוב איך שאתה רוצה הבנתי שזה מתחיל מאיי הברקת, כל מה שכתבתי שהוא תוהה מה ההורים שלו חושבים..

אני יערוך להודעה הזאת את ההתחלה


עריכה:




אחח בוקר טוב לי, אני מתפלא שהצלחתי לישון אחרי לילה כזה של התרגשות
אין כמו בוקר עם ציוצים ואווירה שמשית כמו זאת.........(כאן זה כאילו אחרי שמסיימים את כל פעילויות הבוקר השגרתיות)
טוב כל מה שנשאר לי זה להתלבש כמו שצריך ולצאת, בוא נראה......מושלם, אני מוכן סוף סוף למסע, מעניין את מי אני יפגוש


יותר טוב לך? אני יודע לכתוב אני לא יודע איך אתה מפרש, סיפורים אני כותב מספיק לעצמי אני לא צריך שיבקרו אותי על כל שטות בלי להבין למה אני מתכוון[/quote]
זהו מעולה ככה אני אוהב את התגובות, ותמיד תשדל לתאר הכל בפירוטים מפורטים ביותר לשלב הרבה רגשות ומחשבות, רק שאת סוף התגובה אתה צריך לסגור בפעולה שהתוצאה שלה לא ברורה כגון "אני פותח את דלת החדר, יוצא אל המסדרון ומביט סביבי".((:
---------------------------
אתה יוצא מהחדר אל המסדרון, אתה מביט סביבך ורואה מסדרון ארוך שלכל אורכו דלתות של חדרים ובסופו מעלית, לידה דלת שחרוה שעליה רשום "חדר מדרגות", אתה מבחין ב2 נערים אשר עומדים ליד המעלית, כניראה שהם מחכים שהיא תגיע.


[QUOTE]'סופסוף' אחשוב לעצמי.
אסתכל על הנער, לאחר התלבטות אם לריב איתו או לא, אחליט שאני לא אתווכח איתו.. ואחכה כמה דקות שכולם ירדו מהחדרים.
'מעניין איך יהיה המסע, אני מקווה שאני מקווה שאני והפוקימון שלי נהיה הכי חזקים בכל הליגה, בעצם, לא מקווה.. בטוח!' אחשוב בטוח בעצמי, ואחייך. [/QUOTE]
אתה מחכה ומחכה וכל הזמן ממשיכים ובאים עוד נערים ונערות ומצטרפים אל ההמולה.
לאחר כ-15 דקות מפסיקים להגיע אנשים," טוב עכשיו מחוץ למלון יש 5 עמדות, תתפזרו בין העמדות ותעמדו בטורים כל אחד בתורו יקבל שקית ובה: פוקידע, 5 פוכדורים, פוקימון התחלתי רנדומלי, מפה של איי הברקת, 5 מרפאים, 4 שקיות אוכל פוקימונים וקייס לתגים. בנוסף אני מבקש מכולכם להיתנהג בנימוס ולעמוד בתור, אני לא רוצה לראות עקיפות ודחיפות ובעיקר לא קטטות." ברגע שהפרופסור מסיים לדבר כל ההמולה מתחילה להיתקדם אל היציאה מהמלון.
ואתה אחריהם, לאחר כ20 דקות אתה מקבל את השקית עם הדברים. אתה מסתכל סביב ורואה שליד המלון ישנו פארק קטן, פוקימרט ושביל שמוביל אל מרכז העיר.

[QUOTE=The Sir;1316384]זהו מעולה ככה אני אוהב את התגובות, ותמיד תשדל לתאר הכל בפירוטים מפורטים ביותר לשלב הרבה רגשות ומחשבות, רק שאת סוף התגובה אתה צריך לסגור בפעולה שהתוצאה שלה לא ברורה כגון "אני פותח את דלת החדר, יוצא אל המסדרון ומביט סביבי".((:
---------------------------
אתה יוצא מהחדר אל המסדרון, אתה מביט סביבך ורואה מסדרון ארוך שלכל אורכו דלתות של חדרים ובסופו מעלית, לידה דלת שחרוה שעליה רשום "חדר מדרגות", אתה מבחין ב2 נערים אשר עומדים ליד המעלית, כניראה שהם מחכים שהיא תגיע.



אתה מחכה ומחכה וכל הזמן ממשיכים ובאים עוד נערים ונערות ומצטרפים אל ההמולה.
לאחר כ-15 דקות מפסיקים להגיע אנשים," טוב עכשיו מחוץ למלון יש 5 עמדות, תתפזרו בין העמדות ותעמדו בטורים כל אחד בתורו יקבל שקית ובה: פוקידע, 5 פוכדורים, פוקימון התחלתי רנדומלי, מפה של איי הברקת, 5 מרפאים, 4 שקיות אוכל פוקימונים וקייס לתגים. בנוסף אני מבקש מכולכם להיתנהג בנימוס ולעמוד בתור, אני לא רוצה לראות עקיפות ודחיפות ובעיקר לא קטטות." ברגע שהפרופסור מסיים לדבר כל ההמולה מתחילה להיתקדם אל היציאה מהמלון.
ואתה אחריהם, לאחר כ20 דקות אתה מקבל את השקית עם הדברים. אתה מסתכל סביב ורואה שליד המלון ישנו פארק קטן, פוקימרט ושביל שמוביל אל מרכז העיר.[/QUOTE]

אני יחשוב על להוסיף סופים יותר מותחים ואני יוסיף רגשות

אני מתקדם בהתרגשות רבה אל עבר המעלית, כנראה ששני הנערים האלה מתכננים גם להצטרף למסע, לשאול אותם? לדבר איתם? אני חושב לעצמי, אני מתלבט אבל לדבר איתם לא יהיה כזה נורא
"הזמינו גם אתכם לכאן? מה השם שלכם?" שאלתי בחיוך
ולפני שהספיקו לענות לי, אם בכלל, הגיעה המעלית


איך מכאן? תודיע לי איך תרצה להמשיך

[quote=The Sir;1316384]
אתה מחכה ומחכה וכל הזמן ממשיכים ובאים עוד נערים ונערות ומצטרפים אל ההמולה.
לאחר כ-15 דקות מפסיקים להגיע אנשים," טוב עכשיו מחוץ למלון יש 5 עמדות, תתפזרו בין העמדות ותעמדו בטורים כל אחד בתורו יקבל שקית ובה: פוקידע, 5 פוכדורים, פוקימון התחלתי רנדומלי, מפה של איי הברקת, 5 מרפאים, 4 שקיות אוכל פוקימונים וקייס לתגים. בנוסף אני מבקש מכולכם להיתנהג בנימוס ולעמוד בתור, אני לא רוצה לראות עקיפות ודחיפות ובעיקר לא קטטות." ברגע שהפרופסור מסיים לדבר כל ההמולה מתחילה להיתקדם אל היציאה מהמלון.
ואתה אחריהם, לאחר כ20 דקות אתה מקבל את השקית עם הדברים. אתה מסתכל סביב ורואה שליד המלון ישנו פארק קטן, פוקימרט ושביל שמוביל אל מרכז העיר.[/quote]
'בלי עקיפות דחיפות וקטטות' אחשוב לעצמי. 'נמממ נסתדר'.
~אחרי זה~
"אוקיי, צא מי שלא תהיה" אמלמל ואלחץ על הכפתור של הפוכדור, בציפייה לראות מי יוצא ממנו.
"מי אתה?" אשאל, אסרוק את הפוקימון בפוקידע.

[QUOTE=The Sir;1316222]אתה נכנס למעלית מיד לאחר שלושת הנערים שכבר הספיקו לזרוק מילה או שתיים אל הנערות, אתה נעמד באחורי המעלית ומעיף מספר מבטים זריזים על ה"פולקה" המוצק והיפה של שתי הנערות אתה מפנטז לך בראש כמה מחשבות שעדיף שלא אפרט עליהן כאן, הפנטזיה שלך נקתעת עם עצירת המעלית בקומת הקרקע.
[/QUOTE]

'ממ.. הגענו..' אני חושב לעצמי, ויוצא יחד עם שאר הנערים והנערות מהמעלית אל קומת הקרקע.
בקומת הקרקע אני מביט סביב, ומחפש את פרופסור אדמס בכדי לשאול אותו על פרטים על המסע ומתי אני כבר יכול לצאת לדרך בגלל התרגשותי הרבה.

[quote=dvirbs;1316528]אני יחשוב על להוסיף סופים יותר מותחים ואני יוסיף רגשות

אני מתקדם בהתרגשות רבה אל עבר המעלית, כנראה ששני הנערים האלה מתכננים גם להצטרף למסע, לשאול אותם? לדבר איתם? אני חושב לעצמי, אני מתלבט אבל לדבר איתם לא יהיה כזה נורא
"הזמינו גם אתכם לכאן? מה השם שלכם?" שאלתי בחיוך
ולפני שהספיקו לענות לי, אם בכלל, הגיעה המעלית


איך מכאן? תודיע לי איך תרצה להמשיך[/quote]
אתה מתחיל לקלוט את זה ((:
---------------------------
"כן, אני ריימונד וזה פה לידי זה ליאו" אומר ריימונג העומד לידך, הוא גבוהה ממך בכמעט ראש שלם, עורו שחום, שיערו השחור מסודר בתסרוקת קוצי אוחצ'ה, הוא לובש חולצה ירוקה עם קשקושים צבעוניים, מכנס סקיני ג'ינס לבן ונעלים לבנות של אדידס. ליאו בגובה שלך בערך, עורו בהיר, שיערו בצבע חום עם תוספות של בלונד גם כן מסודר בתסרוקת קוצי אוחצ'ה, הוא לובש חולצה כחולה עם ציורים וכיתובים בגווני ורוד וסגול, ג'ינס שחור ונעלי נייק סוואג דיסיין.

[quote=~Donphan~;1316779]'בלי עקיפות דחיפות וקטטות' אחשוב לעצמי. 'נמממ נסתדר'.
~אחרי זה~
"אוקיי, צא מי שלא תהיה" אמלמל ואלחץ על הכפתור של הפוכדור, בציפייה לראות מי יוצא ממנו.
"מי אתה?" אשאל, אסרוק את הפוקימון בפוקידע.[/quote]
אזהרה מס' 1, לפרט יותר בתגובות בבקשה, לתאר את כל הפעולות בצורה מלאה.

[quote=Pooh;1316784]'ממ.. הגענו..' אני חושב לעצמי, ויוצא יחד עם שאר הנערים והנערות מהמעלית אל קומת הקרקע.
בקומת הקרקע אני מביט סביב, ומחפש את פרופסור אדמס בכדי לשאול אותו על פרטים על המסע ומתי אני כבר יכול לצאת לדרך בגלל התרגשותי הרבה.[/quote]
אתה מביט סביב על הלובי של המלון ומבחין בחבורה גדולה למדי של ילדים ליד הדלפק.
אתה ושאר הנערים ( לא אציין נערות כי מספיק ויש בן אחד אז אפשר לרשום בזכר) יוצאים מן המעלית ומתקדמים אל החבורה, אתה מבחין בראשו של פרופסור אדמס מבצבץ בין כל הראשים.
אתם מגיעים אל הקבוצה ונעמדים לידה כמה דקות לאחר מכן הפרופסור מביט סביב ואומר בקול רם "בעוד כמה דקות כאשר כולם ירדו מהחדרים, אתם תקבלו את כל הדברים שאתם צריכים לקבל כי להתחיל את המסע ותצאו".
אתה מחכה ומחכה וכל הזמן ממשיכים ובאים עוד נערים ונערות ומצטרפים אל ההמולה.
לאחר כ-15 דקות מפסיקים להגיע אנשים," טוב עכשיו מחוץ למלון יש 5 עמדות, תתפזרו בין העמדות ותעמדו בטורים כל אחד בתורו יקבל שקית ובה: פוקידע, 5 פוכדורים, פוקימון התחלתי רנדומלי, מפה של איי הברקת, 5 מרפאים, 4 שקיות אוכל פוקימונים וקייס לתגים. בנוסף אני מבקש מכולכם להיתנהג בנימוס ולעמוד בתור, אני לא רוצה לראות עקיפות ודחיפות ובעיקר לא קטטות." ברגע שהפרופסור מסיים לדבר כל ההמולה מתחילה להיתקדם אל היציאה מהמלון.
ואתה אחריהם, לאחר כ20 דקות אתה מקבל את השקית עם הדברים. אתה מסתכל סביב ורואה שליד המלון ישנו פארק קטן, פוקימרט ושביל שמוביל אל מרכז העיר.
------------
קיצרתי את כל העניין של ההמתנה.