-
[url=http://pokemon-il.net/forum/index.php?act=ST&f=22&t=625][img]http://img146.imageshack.us/img146/1479/68841127oj9.png[/img][/url]
[b]הקדמה:[/b]
רוח קלה נשבה ברחובות העיירה, והעלימה את העלטה הקרה שנחה על קצוות העצים. השעה שעת לילה מאוחרת, והירח נתן את אורו הכסוף והזוהר שהאיר את הלילה.
לא רחוק מן העיירה הבזיקו ברקים צהובים, אשר פילסו את חשכת הלילה. זעקות כאב חלושות נשמעו מהמקום, וצחוק מרושע שרק הולך ומתגבר מרגע לרגע.
לפתע מסיבה לא ברורה, הבזיק ברק בהיר יותר מקודמיו ויחד איתו נשמעה צעקת שנאה רמה אשר הדהדה בכל העיר השקטה, לאחר מכן נשמעה שוב זעקת כאב, אך הפעם זעקה מבוגרת, והצחוק המרושע נפסק. מיד דמם הלילה דממת מוות.
כעבור כחצי שעה החלו צונחים אט אט פתיתי שלג לבנים. השעה הייתה מאוחרת ומזג האוויר קר ועל כן לא הסתובבו אנשים ברחובות העיר. למרות זאת נשמעו צעדי רגליים קלים על המדרכה המושלגת באחת הרחובות הצדדים של העיר.
היצור שהשמיע את הקול הזה, היה יצור קטן, דמוי כפיר קטן, בצבעים כחול מחשמל ושחור עורב ובעל אוזניים גדולות ומעוגלות. על שתי רגליו הקדמיות של האריה היו שני צמידים זהובים, ועל זנבו היה פרח זהוב. פרצופו של היצור היה עצוב, וכל גופו היה חבול ומגועל בדם.
היצור הקטן, הגיע אל בית אחד מרחובות העיר, ושם התעלף היצור הקטן מכוסה בשלג שנח עליו כל הלילה.
עוד 3 תגובות הפרק הבא.
--------------------------------------
אם אתם קוראים את הסיפור, תוסיפות את הלוגו לחתימה שלכם
[code][URL=http://pokemon-il.net/forum/index.php?act=ST&f=22&t=625][IMG]http://img146.imageshack.us/img146/1479/68841127oj9.png[/IMG][/URL][/code]
--------------------------------------
[b]ספויילר לפרק הבא[/b]
[color=white]Chapter 6 – Hanako and Snover! Sweet Scent.[/color]
הדרך שלפניהם הייתה ישרה ומשני צידיהם נפרסו עצים גדולים של יער הימאו.
"הבנתי.... רגע, לאן אנחנו צריכים ללכת?" אמרה פויו והצביעה על פיצול דרכים.
"שינקס," קרא וקפץ מראשו של נאטסו אל האדמה והחל לרוץ לכיוון השביל הימני.
'ששששש' רעשו השיחים ולפתע קפץ החוצה שינקס קטן.
"יופי, זוהי ההזדמנות לה חיכינו." קראה הנערה, " סנובר, השתמש בגפנים שלך ואז השתמש במכת גוף."
"הנה אתה שינקס," אמר נאטסו והרים את שינקס.
"מי את ומה את רוצה מהשינקס הזה?" שאלה פויו בכעס.
--------------------------------------
[b]רשימת פרקים[/b]
הקדמה - בהודעה זו
[url=http://pokemon.gold-host.co.il/forum/index.php?showtopic=625&view=getlastpost]Chapter 1 – We will be friends.[/url]
[url=http://pokemon-il.net/forum/index.php?showtopic=625&st=0&#entry19775]Chapter 2 – The burglary to the lab[/url]
[url=http://pokemon-il.net/forum/index.php?showtopic=625&st=15&#entry22238]Chapter 3 – The electric battle[/url]
[url=http://pokemon-il.net/forum/index.php?showtopic=625&st=15&#entry22239]Chapter 4 – The wild Bidoof! The first wild battle.[/url]
[url=http://pokemon-il.net/forum/index.php?showtopic=625&st=15&#entry22240]Chapter 5 – Buneary fell down! Meet Fuyo. [/url]
[color=white]Chapter 6 – Hanako and Snover! Sweet Scent.[/color] בקרוב
-
יפה מאוד ממש אהבתי תמשיך....
-
אז ככה -
יש תיאורים ... הקדמה מאוד יפה ...
מדהימה, מעניינת ומרתקת במיוחד ...
אהבתי =)
מחכה להמשך ...
-
תודה רבה,
עוד תגובה אחת ואני מפרסם את הפרק הראשון
-
-
הנה הפרק הראשון
[b][SIZE=3]Chapter 1 – We will be friends[/SIZE][/b]
המקורו קראו בקול כהכרזה על הזריחה ועל תחילתו של יום חדש.
השלג הלבן, זהר באורה האדמדם של הזריחה. העיירה הימאו המושלגת החלה להתעורר, אך שלוותה של שעה זו הופרעה על ידי רעשים מאחד הבתים ברחוב צדדי בעיירה.
בית זה כל יום רעש, האנשים המתגוררים בבית הזה תמיד קמים מוקדם בבוקר.
"בוקר טוב, נאטסו!" קראה אישה כבת שלושים וחמש בעלת שיער ארוך בצבע שטני, ועיניים כחולות כים. באותה השעה כבר הייתה האישה לבושה והחלה בהכנות לארוחת הבוקר.
"אמא, למה אנחנו חייבים לקום כל כך מוקדם?" רטן נאטסו, ילד כבן עשר, שערו השטני ועיניו הכחולות דמו מאוד לשל אמו.
"כך נוכל להספיק יותר דברים במשך היום!" אמרה האם, "ועכשיו, תביא את העיתון."
"אוף, אני לא סובל להביא את העיתון!" אמר נאטסו וחזר אל חדרו כדי להתלבש ולהתכונן לצאת אל הרחוב המושלג ולהביא את העיתון.
כשסיים נאטסו להתלבש, פתח את דלת הבית ויצא אל החצר, "ועכשיו, אני גם צריך לחפור כדי להביא את העיתון." קרא נאטסו אל הבית, ומיד קרע על ברכיו והחל לחפור בשלג הקר.
"יש! מצאתי את זה!" קרא נאטסו לאחר כמה שניות של חפירה בשלג הכבד, לפתע השתנו פניו של נאטסו והתעוותו, "מה זה... יש כאן משהו פרוותיי!" קרא ומיד ניקה את שאריות השלג.
"זה... זה שינקס!" אמר נאטסו והרים את היצור הכחלחל הקטן והכניסו מייד לבית.
"אמא, זה פוקימון, מצאתי אותו בחוץ מתחת לשלג, הוא פצוע וקפוא!" אמר נאטסו והניח את השינקס על השולחן במטבח. "מהר, תביא תחבושות ואני אשים אותו על יד האח" אמרה האם, לקחה את השינקס אל הסלון והניחה אותו ליד האש המרצדת אשר בוערת בשעה זו באח שבמרכז הבית. באותו הרגע הלך נאטסו אל ארון האמבטיה, והוציא משם את התחבושות.
"תביא את התחבושות." אמרה האם. נאטסו הגיש לה את התחבושות ומייד החלה לחבוש את הפוקימון.
כשסיימה האם לחבוש את השינקס. התיישבו נאטסו ואמו בסלון ליד השינקס ואכלו את ארוחת הבוקר.
"שין.....שין....." החל הפוקימון לצייץ כעבור חצי שעה. "אמא, הוא מתעורר!" קרא נאטסו בשמחה ואז פנה נאטסו אל הפוקימון ואמר: "שלום שינקס, אני נאטסו."
מיד כששמע שינקס את הקול האנושי של נאטסו הזדקף, ונכנס למצב של מגננה בקצה החדר וקרא: "שי-נ-קס!".
"אל תפחד," אמר נאטסו, "תראה, אנחנו טיפלנו בך וחבשנו אותך, אתה לא צריך לפחד."
אך הרגעות מסוג זה לא עזרו, ושינקס נשאר מפוחד.
"אין מה לעשות," אמרה האם לנאטסו והנחה את ידה עליו, נאטסו באותה השעה התבאס מהפחד של שינקס. "אל תדאג, נאטסו, אנחנו נקרא לפרופ' לאוורל והוא יוכל לעזור לנו." אמרה האם, והלכה לכיוון הטלפון.
שעה עברה ושינקס נרגע מעט, אך נשאר בפינת הבית מפוחד. פרופ' לאוורל הגיע. פרופ' לאוורל היה אדם בעל שער קצר בצבע לבן אפרפר, שפמו וזקנו הקצרים היו אף הם לבנים. הפרופ' נהג ללבוש לגופו חלוק מעבדה לבן וכשהלך לאנשים תמיד הביא איתו את תיק העבודה השחור שלו. "לפי הפחד שלו, והפצעים שיש לו, כנראה הוא עבר התעללות על ידי בן אדם כל שהוא." אמר הפרופ', "אתם חייבים לנסות ולהיות נחמדים אליו כדי להחזיר לו את הביטחון בבני האדם. אני לא יכול לקחת אותו איתי כי אני ממהר, אני חייב ללכת." אמר הפרופ' וקם.
"אני אלווה אותך לכניסה, תודה רבה פרופ'!" אמרה האם וקם כדי ללוות את הפרופ' לדלת. באותו הזמן קם נאטסו והתקרב אל שינקס, "אם תרצה או לא, אנחנו נהיה חברים." אמר נאטסו לשינקס
תגיבו
-
אז ככה ....
שולט !!!
אני מחכה בקוצר רוח לפרק הבא ...
-
[quote][b]רוח קלה נשבה ברחובות העיירה, והעלימה את העלטה הקרה שנחה על קצוות העצים. [/b][/quote]
מה ? לא הבנתי את המשפט .
איך הם העלימו את העלטה ? זה לא קשור .
[quote][b]השעה שעת לילה מאוחרת, והירח נתן את אורו הכסוף והזוהר שהאיר את הלילה.[/b][/quote]
בהתחלה זה בהווה ואחר כך בעבר? היה צריך לכתוב בעבר . זה לא מובן ככה .
[quote][b] זעקות כאב חלושות נשמעו מהמקום, וצחוק מרושע שרק הולך ומתגבר מרגע לרגע.[/b][/quote]
כנ"ל .
[quote][b]יד דמם הלילה דממת מוות.[/b][/quote]
דמם ? ללילה היה דם ? OO
[quote][b]השעה הייתה מאוחרת ומזג האוויר קר ועל כן לא הסתובבו אנשים ברחובות העיר.[/b][/quote]
* מזג האוויר [b]היה[/b] קר .
[quote][b]ועל זנבו היה פרח זהוב [/b][/quote]
אם אתה שואל אותי . זה יותר דומה לכוכב מאשר לפרח .
[quote][b]הגיע אל בית אחד מרחובות העיר[/b][/quote]
* הגיע אל בית אחד מבתי העיר .
[quote][b]ושם התעלף היצור הקטן מכוסה בשלג שנח עליו כל הלילה.[/b][/quote]
היית צריך לשים הקטן למכוסה פסיק .
או לשים שם ' בעודו ' או מילה מתאימה אחרת .
סה"כ מאוד אהבתי את הסיפור . עוד רגע אקרא את הפרק הראשון :)
ההקדמה מאוד מעניית ;)
-
בקשר לעלטה, רוח מעיפה את העלטה כלומר הקפור
בקשר להווה עבר, זוהי דרך של מין חצי הווה חצי עבר
בקשר לדמם, דמם זה שקט, נהיה בשקט
בקשר למזג האויר, המילה היה לא חובה
בקשר לזנב של שינקס, זה התאור שלי
בקשר לבתים, זה לא משנה
וגם לאחרון זה לא משנה
בקיצור הכל תכנית אבל מה עם העלילה
-
[quote][i]Originally posted by zuran[/i]@Jun 28 2007, 05:40 PM
[b] בקשר לעלטה, רוח מעיפה את העלטה כלומר הקפור
בקשר להווה עבר, זוהי דרך של מין חצי הווה חצי עבר
בקשר לדמם, דמם זה שקט, נהיה בשקט
בקשר למזג האויר, המילה היה לא חובה
בקשר לזנב של שינקס, זה התאור שלי
בקשר לבתים, זה לא משנה
וגם לאחרון זה לא משנה
בקיצור הכל תכנית אבל מה עם העלילה [/b][/quote]
העלילה אמרתי שמענינת .
עלטה = חושך .
הווה ועבר ביחד זה לא ברור . טוב , תעשה איך שבא לך . אבל לדעתי זה לטא ברור .
לדמם זה שיורד לך דם .
לא נראה לי שזה הפרוש , לא נראה לי שלדממה יש פועל ( לדמם )
מזג האוויר קר ?
צריך את המילה המחברת .
אבל זה לא בצורת פרח ><
איך יכול להיות בית אחד מרחובות העיר ?
והאחרון זה כן משנה ><
-
תודה על התגובות ומצטער על האיחור
[SIZE=3][b]Chapter 2 – The burglary to the lab[/b][/SIZE]
"שינקס!" קרא שינקס בשמחה כשהוא ונאטסו יצאו לטייל בעיר, הם עברו ליד מרכז הפוקימונים וחנות המכולת.
"שלום, נאטסו." אמר פרופ' לאוורל שיצא מן המעבדה שלו בדיוק כשנאטסו ושינקס עברו לידה.
"שלום, פרופסור!" אמר נאטסו ושינקס הוסיף: "שי, שינקס!"
"אני רואה ששינקס מרגיש טוב יותר." אמר הפרופ'
"כן, התנהגנו אליו הכי נחמד שאפשר, והוא הוכיח שזה משתלם." ענה נאטסו.
"יופי," אמר הפרופ', "בואו תיכנס למעבדה, תשתה משהו ואני אבדוק את שינקס"
"בוודאי!" אמר נאטסו ופנה אל שינקס "בוא, נכנס למעבדה."
"שינקס-שין!" ענה שינקס בשמחה, ושלושתם נכנסו למעבדה.
"תניח אותו כאן." אמר הפרופ' לנאטסו ואז פנה לעוזרו ואמר, "וויל, תביא לנאטסו משהו לשתות."
"מיד פרופסור לאוורל." אמר וויל ונאטסו הלך בעקבותיו. וויל היה נער כבן 16 שהיה עובד אחר הצהריים אצל הפרופסור, וויל היה גבוה, בערך 1.80, עורו היה שחום ושערו חום כהה.
"שב כאן." אמר וויל והורה לנאטסו לשבת על אחד הכיסאות בחדר ההמתנה של הפרופסור, וויל פנה אל מטבח המעבדה. נאטסו הסתכל על החדר, חדר ההמתנה היה לבן כולו ועל קירותיו היו תלויים תמונות של פוקימונים בטבע.
כשחזר וויל עם כוס שוקו נשמעו רעשים של שבירת חלון מחדר הבדיקות של הפרופ'.
"חייבים לבדוק מה זה!" קרא נאטסו, ושניהם רצו אל חדרו של הפרופ'. הם הסתכלו על החדר, הפרופ' עמד שם והגן על שינקס שנראה מפוחד מאוד, מולו עמד אדם מוזנח שהחזיק בידו שוט חשמלי.
"תביא לי מיד את השינקס הזה, הוא שלי!" ציווה האיש.
"לא אתן אותו לעולם!" אמר הפרופ' באומץ.
"לא רציתי לעשות את זה!" אמר האיש והניף את השוט החשמלי והצליף בפרופ', הפרופ' התעלף ושינקס ברח והסתתר מאחורי נאטסו.
"תביא אותו ילד, אני לכדתי אותו ואני אעשה בו מה שאני רוצה." אמר האדם וכיוון את השוט לכיוונו של נאטסו .
"נאטסו, אל תיתן לו את שינקס," אמר וויל "צא והלחם בו עם שינקס, הוא בוטח בך!"
"אבל..... אף פעם לא נלחמתי." אמר נאטסו ברעד.
"אני יודע שתמצא את הכוח, אני והפרופסור מאמינים בך!" אמר וויל.
"טוב," אמר נאטסו ופנה אל שינקס, "אתה מוכן לעזור לי?"
"שין!" אמר שינקס בשמחה.
"עכשיו," אמר נאטסו אל האיש, "אדוני, אני מזמין אותך לקרב, אם אני מנצח אתה עוזב את שינקס לנפשו לעשות מה שהוא רוצה, ואם אתה מנצח שינקס יעבור אליך."
"השם הוא סם," אמר האיש, "ואני מקבל את האתגר!"
"היכון לקרב!" אמר נאטסו, ושינקס קפץ לפני נאטסו ושערותיו של שינקס החלו לסמור.
"צא עכשיו!" אמר סם. "אלקטרייק!"
כלב ירוק קטן בעל פרצוף מרושע יצא החוצה, ונהם נהמה חזקה.
שני כלבי החשמל הקטנים עמדו אחד מול השני ונהמו בעוצמה זה על זה.
המשך יבוא...
-
שולט !!!
מחכה בקוצר רוח פרק הבא ...
-
חבל שאת הפרקים האלו כבר קראתי XD
-
[quote][i]Originally posted by aviv[/i]@Jul 9 2007, 08:14 PM
[b] חבל שאת הפרקים האלו כבר קראתי XD [/b][/quote]
הפרקים הראשונים כבר פרסמתי פעם
אבל מהר מאוד נגיע לפרקים חדשים
-
אהבתי מאוד את שני הפרקים הראשונים אבל הם קצרים הייתי מציע לך להעריך אותם.נאטסו זה לא שם של פוקימון?
-
קצת באיחור אבל הגיע
(ונאטסו זה קיץ ביפנית)
[SIZE=3][b]Chapter 3 – The electric battle[/b][/SIZE]
שני כלבי החשמל הקטנים עמדו אחד מול השני ונהמו קלות זה על זה.
"צא!" קראו שני המאמנים בקלילות לעבר פוקימוניהם.
"שינקס, השתמש בבלימה!" קרא נאטסו, ושינקס נעתר לבקשתו. שינקס החל לרוץ, והתקרב במהירות גבוהה אל אלקטרייק.
"אל תזוז," ציווה סם על אלקטרייק. כששינקס היה קרוב מאוד לאלקטרייק "זה מספיק. אלקטרייק, גל רעם!". גל חשמלי שוגר ופגע פגיעה ישירה ומלאה בשינקס שנהדף לאחור ונפל.
"אתה בסדר, שינקס?" שאל נאטסו בדאגה
"שי..." ענה שינקס חלושות וקם על רגליו, גופו של שינקס נפצע כתוצאה מגל הרעם.
"תראה," אמר סם לנאטסו, "הקרב הזה הולך להיות איטי, אני אענה את שינקס בגלל שברח ממני, אני אענה אותו עינויים קשים!"
"לאף אחד אין זכות לעשות דברים שכאלה לפוקימון, גם אם הוא שלך. אתה התעללת בו!" ענה נאטסו בכעס, ואז פנה אל שינקס, "שינקס, תלמד אותו שלא מתעללים בך! השתמש במבט!". שינקס ביצעו את פקודתו של נאטסו, והשתמש במבט.
"אתה חושב שזה יעזור לך," אמר סם, וציווה על אלקטרייק: "השתמש בגל רעם!"
גל הרעם של אלקטרייק השתחרר והחל מתקדם לעבר גופו של שינקס, באותו הרגע נזכר שינקס את הכאב שסבל באותו הערב, את השוט המצליף, את הצחוק של סם. הוא לא היה מוכן לסבול זאת שוב.
"שי-נ-קס!" צווח שינקס בזעם ושיגר מכת ברק אדירה אשר ביטלה לגמרי את גל הרעם ואף פגעה בגופו של אלקטרייק.
"אתה יכול להשתמש בברק?!" תמה נאטסו.
"שינקס..." ענה שינקס בטון של 'גם אני לא ידעתי'.
"הקרב עוד רחוק מאוד מלהסתיים!" אמר סם בעצבנות קלה."צא אלקטרייק, מתקפה מהירה!"
"המם" ענה אלקטרייק והחל לרוץ במהירות לעבר שינקס.
"שינקס!" קרא נאטסו, "מכת ברק!"
"שינקס!" קרא שינקס בקול, ושיגר את מכת הברק. גלי הברק הצהובים נעו במהירות אדירה לעבר אלקטרייק המתקדם במהירות.
הברק פגע בעוצמה רבה באלקטרייק, אלקטרייק נהדף לאחור, אך הוא לא יוכל להמשיך יותר.
"קרב מצוין, שינקס!" אמר נאטסו והרים לידיו את שינקס המותש.
"חזור אלקטרייק," אמר סם וחיוך התפשט על פניו, "אתה חושב שההתערבות הזו באמת תעזור, שינקס שייך לי! ואני אעשה בו מה שארצה ואני אעניש אותו בשיטות שלי!" קרא ושלח את ידו לעבר השוט החשמלי.
"לא אתה לא!" נשמע קול מאחוריו. מאחורי סם עמד שוטר, שכבל את ידיו של סם באזיקים, ולקח מידיו את השוט. ליד השוטר עמדו הפרופ' וויל.
"אתה עצור בחשד להתעללות בפוקימון!" אמר השוטר ולקח איתו את סם.
"אתה עוד תראה ילד! אני אחזור להתנקם בך!" קרא סם אחורה ונכנס אל מכונית המשטרה שחיכתה בחוץ.
לאחר שהמכונית נסעה שאל נאטסו: "איך המשטרה הגיע לפה?"
"אני אסביר," אמר הפרופ', "ההתעלפות שלי הייתה קצרה, קצת אחרי שהתחלת את הקרב התעוררתי, אמרתי לוויל לקרוא למשטרה, בינתיים אני נשארתי בחדר וראיתי את הקרב. את היית כל כך מרוכז בקרב שלא שמת לב שאני לידך."
"טוב, הניצחון בקרב נתון אך ורק לשינקס ולמכת הברק שלו" אמר נאטסו.
"תקשיב נאטסו," אמר הפרופ', "ראיתי שאתה נלחם מצוין עם שינקס, ועכשיו הגיע זמנך לקבל רישיון פוקימון. אז חשבתי שבמקום שתקבל פוקימון חדש, תצא למסע עם שינקס, שעכשיו חופשי."
"נשמע רעיון טוב," אמר נאטסו, "מה אתה חושב שינקס?"
"שינקס!!!" אמר שינקס בשמחה.
-
[b][SIZE=3]Chapter 4 – The wild Bidoof! The first wild battle[/SIZE][/b]
"הנה זה" אמר פרופ' לאוורל, והושיט לנאטסו חמישה כדורים ועוד מכשיר חשמלי בצבע אדום, "אלה הפוקדורים שלך, בעזרתם תוכל ללכוד פוקימונים נוספים. והמכשיר החשמלי הוא הפוקדע, בעזרתו תוכל לדעת עוד מידע על פוקימון מסוים."
"תודה רבה, פרופסור!" אמר נאטסו, והכניס את הכדורים ואת הפוקדע לכיסו.
"ביי אמא." אמר נאטסו.
"להתראות חמוד שלי!" אמרה אימו והחלה לבכות, "אתה יודע שבכל זמן שתרצה, אני פה."
"אל תבכי אמא." אמר נאטסו וחיבק אותה חיבוק חם.
"אני לא בוכה," אמרה אימו וניגבה דמעה מעינה השמאלית, "הנה קח. זה יעזור לך להתמצא בדרך." והושיטה לנאטסו פוקנווט.
"תודה רבה אמא!" ענה נאטסו בחיוך.
"שינקס!" אמר שינקס, שישב באותה השעה על ראשו של נאטסו.
"כן, שינקס. אנחנו יוצאים עכשיו" ענה נאטסו והרים את עיניו כלפי מעלה.
"ביי כולם!" צעק נאטסו והחל לצעוד, שינקס קפץ מראשו של נאטסו ונעמד על ידו.
"ביי!" ענו אמו של נאטסו והפרופ', וראו את נאטסו ושינקס צועדים בקלילות לעבר שמש הבוקר המאוחרת.
"טוב," אמר נאטסו לשינקס, "יצאנו למסע, אבל אתה עדיין חלש, אנחנו חייבים להתאמן!"
"שינקס!" אמר שינקס בשמחה.
"בוא נראה איזה פוקימונים יש באזור." אמר נאטסו.
נאטסו הסתכל מסביבו, הם היו בשדה פתוח, מצידיהם נמשך לו יער הימאו, ולפניהם היה נחל קטן ומעליו גשר.
"שין," אמר שינקס ורץ אל הנחל.
"בידוף!" אמר יצור קטן שנראה כמו בונה שקפץ מן הנהר.
"מה זה," קרא נאטסו ושלף את הפוקדע.
"בידוף, פוקימון הבונה." אמר הפוקדע, "כוחות האויב המגיעים לעברו נתקלים בהתנגדות."
"יופי," אמר נאטסו והחזיר את הפוקדע לתיקו. "פוקימון מצוין כדי להתאמן."
"בידוף," קרא בידוף והתייצב לפני נאטסו ושינקס.
"צא שינקס, מכת ברק." קרא נאטסו. שינקס החל לרוץ במהירות אז קפץ באוויר ושיגר את הברק. הברק האדיר התקדם לכיוון בידוף, אבל בידוף התעלם מהמתקפה ורק רץ קדימה.
"ברררף!" נשמע קול פגיעת הברק בקרקע לאחר שפספס את מטרתו.
"בידוף!" קרא בידוף ורץ הישר קדימה במתקפת דחיפה כששינקס עסוק במכת הברק. "שינקס!" קרא שינקס בכאב כשנפגע ממתקפתו של בידוף.
"ביד, בידוף!" אמר בידוף וקפץ חזר לנחל.
"שינקס, אתה בסדר?" אמר נאטסו והרים את שינקס.
"שין..." אמר שינקס וקפץ מידיו של נאטסו.
"יופי," אמר נאטסו, "אנחנו יכולים להמשיך, נכון?"
"שינקס!" אמר שינקס בקשיחות.
"טוב אז בוא נמשיך על הגשר." אמר נאטסו והלך לכיוון הגשר, בעקבותיו הלך שינקס.
"מה זה!" אמר נאטסו לשמע קריאות העזרה שנשמעו לאחר כמה דקות של הליכה מן הגשר.
"שינקס!" אמר שינקס והחל לרוץ לכיוון הקול.
"חכה לי!" קרא נאטסו והלך אחריו.
ושניהם רצו לעבר השמש בדרך אל מקור הקול.
-
[SIZE=3][b]Chapter 5 – Buneary fell down! Meet Fuyo[/b][/SIZE]
"הצילו! הצילו!" קרא אדם שעמד בקצה הצוק שעל גבו מתעקלת לה הדרך.
"מהר שינקס!" קרא נאטסו ושניהם החלו להגביר את מהירות ריצתם.
"הצילו!" צעק האדם שעל ראש הצוק. כשהגיעו נאטסו ושינקס אל ראש ההר, שם נאטסו לב שהאדם שצעק הייתה ילדה כבת גילו, שערה היה שחור, ארוך וחלק. עיניה היו ירוקות כמו הדשא. צבע עורה היה לבן.
"מה קרה?" שאל נאטסו.
"הבאנירי שלי נפלה מהצוק כשטיילנו, והיא נמצאת על מדף סלע רעוע למטה." אמרה הילדה.
"שינקס, שין!" אמר שינקס בדאגה.
"אנחנו נוכל לעזור! אני אחפש בתיק משהו." אמר נאטסו והחל לחפש.
"תודה רבה לך!" אמרה הילדה.
"מצאתי!" אמר נאטסו ושלף חבל מהתיק וקשר אותו סביבו וסביב סלע קרוב. "זה יעזור לנו! שינקס, שמור שהחבל לא יקרע. אני יורד!"
"שין!" אמר שינקס כתגובה, ונאטסו החל לרדת.
"הגעתי אליו!" אמר נאטסו לאחר חמש דקות של ירידה. "באנירי, באתי להציל אותך!"
"באנירי!" ענתה באנירי בפחד.
"באנירי!!!!" צעקה הילדה מלמעלה, "תקשיבי לילד הזה!!!! הוא בא לעזור!!!!!!"
"באנירי!" אמרה באנירי בהבנה וקפצה אל ידיו של נאטסו."
"יופי," אמר נאטסו ואז קרא למעלה, "קדימה!!!!!! תמשכו!!!!!!!"
"טוב, קדימה שינקס. תעזור לי!" אמרה הילדה לשינקס.
"שינקס!" אמר שינקס ותפס בעזרת פיו את החבל.
"טוב," אמרה הילדה והרימה את החבל, "ומשוך!!"
"שין... שין..." אמר שינקס במאמץ רב, "אה... אה...," פלטה גם הילדה ונאטסו החל להתרומם.
"קדימה!!! עוד קצת!!!" אמר נאטסו.
"אה..." התאמצו שינקס והילדה מאמץ אחרון, ונאטסו ובאנירי היו למעלה.
"שינקס," אמר שינקס בהקלה וקפץ על ראשו של נאטסו, ונרדם.
"תודה לך!" התנשפה הילדה. "באנירי, חזרי לכדור שלך."
"בבקשה." ענה נאטסו כשהתיר את החבל. "שמי הוא נאטסו, מה שמך?" שאל.
"נעים מאוד נאטסו, שמי הוא פויו. לאן אתה הולך מפה?" שאלה הילדה.
"אני בדרך מהימאו לעיר רסוויל שעל חוף הים." ענה נאטסו.
"הי! אני בדיוק בדרך לשם, יש לי ולבאנירי תחרות פוקימונים שם. " אמרה פויו בהפתעה. "מה דעתך שנלך ביחד לשם?" שאלה.
"בסדר." ענה נאטסו.
"המכונה מוכנה לתפיסת שלושתם?" שאלה דמות שישבה על כיסא מנהלים גדול במשרד במקום מסתורי.
"הכול מוכן, אדון הצ'ירו." אמרו שני אנשים לבושים בבגדים כחולים כסופים.
"מצוין, רק בעזרת כוחותיהם המשולבים של השלישייה האגדית הזו, אני אוכל לשלוט במחוז הזה ולאחריו בעולם!" אמרה הדמות והחלה לצחוק.
-
יא ! איזה יופי של פרקיO ! מחכה לבאים !
-
קראתי את שלושת הפרקים די אהבתי אותם אבל הם היו מאוד קצרים
-
-
קראתי ביינתים שלושה וזה מדהים.
אני ימשיך מתישהו ומחכה לבאים.
אבל עדיין הם קצרים מאוד.
-
תודה אחי תמשיך אגב הכתיבה שלך מאוד יפה!!!
