לי לאחות-הניו דפנדרס

אוקיי,טופס:

שם:
גיל:
כינוי:
כוחות:
רקע:
הערות:

אוקיי,אז סיכמנו שנותנים לשנינו סיבולת על,וכוח משופר.נכון?

שם:קייל האולט-מטאלורד\סייר דיספאייר
גיל:20
כוחות:
-טכנופתיה
-כוח פיזי משופר
-הפיכת גוף לחלקים אלקטרוניים\מכונות
-שליטה באנרגיית האקר
-חסינות משופרת
אופי:קשוח,ציני,חכם,מתחכם
מראה: שיערו של קיל הוא שחור לגמרי.עיניו הם בצבע ירוק בוהק. הוא עוטה מעין שריון קרב טכנולוגי קל- הוא כולל מגן חזה,כפפות,קסדת חצי פנים,ומגפי סילון. השריון הוא בצבע סגול כהה כשמתחתיו הוא לובש בגד תרמי בצבע שחור.
רקע:קייל הוא תוצר של מציאות אחרת. במציאות הזאת,מלחמת של האזרחים של הגיבורים נגמרת בכך שכל הגיבורים מתים,חוץ ממיס מארוול ווולברין-מיס מארוול,בשל התעלמותה מהקרבות,ווולברין,בשל יכולות הריפוי שלו. כדי להמשיך את גזע הגיבורים,הם מביאים לעולם שלושה ילדים חדשים-קייל,גורדון,ולוק.כל אחד מהילדים האלה הוא לא מוטאנט רגיל-הם לא הומו סופריור,הם מתת גזע של הומו ספריור שנקרא הומו סופריור קריוס (בגלל הגנים של גזע הקרי שזורמים בדמם). זה מקנה להם יכולות גופניות משופרות,פלוס הכוחות המוטאנטיים שלהם. בעקבות קרע בזמן,שלושת האחים טיילו למימד הזה. גורדון הפך לקראקן,קייל הפך למטאלורד,ולוק חזר אל מימד הבית שלו. שני האחים קיבלו הצעה להצטרף לדפנדרס והצטרפו מיד. כשהם התפרקו,הם הצטרפו ביחד עם אל טיגרה אל האקסמן,ושם מטאלורד שינה את שמו למאשינקס ולאחד מכן לסייר דיספאיירוהוא וקראקן קיבלו פיקוד על קבוצה.
הערות:אני מתחיל.

שם: לוק קאסטלאן
גיל: 16
מראה: בעל שיער שחור פרוע, ועיניים אדומות שמאפיינות את אישיותו. די גבוה לגילו, שרירי וחזק יחסית.
אופי: ילד מצחיק, חוצפן כשהוא רוצה, ציני הרבה פעמים, מתחכם, וילד מתלהב.
כינוי: איירון בלאסט. (כינוי נוסף-דה רד איי מן, והמשתכפל)
כוחות- בעל כוח משודרג וסיבולת על. יכול לשכפל את עצמו. יכול לירוק חומר נפץ ולפוצץ דברים בעזרת כוח המחשבה
בעל חליפת שריון מתכתית שחורה חיצונית, תוצרת סטארק. (מה שכולל יכולת תעופה, ירי טילים, חסינות
וכ'ו)
רקע: שלום, קוראים לי לוק, לוק קאסטלאן. לפני ההשתנות למוטציה הייתי ילד רגיל, עם חיים נורמליים. גדלתי לצד אבי בפרט בילדותי, בן יחיד. ידעתי שאבא שלי לפני שמת עבד בסוכנות shield, בתור מדען ומכונאי בכיר. חוץ מזה לא שמעתי על shield כלום. טוב לפחות עד אחרי שהשתניתי. לא סיפרתי לאף אחד על הכוחות שלי, כי ידעתי לשלוט עליהם טוב יחסית, אז יכולתי להפעיל ולהפסיק אותם מתי שאני רוצה, בלי שאף אחד יידע מה קרה.
כשהתחלתי להשתמש בזה כדי לעזור לאנשים, כולם כבר ידעו איך קוראים לי, דה רד איי מן. זה בגלל העיניים שלי, מן הסתם.
אני תמיד לובש חליפת שריון שחורה, שאבא שלי הכין לי, אחרי שביקשתי ממנו. הוא היחיד שידע את הסוד שלי.
העיקרון הוא, שהמסיכה שלי לא מסתירה את העיניים שלי, ובגלל זה כולם קוראים לי ככה.
כל יום ויום התאמנתי ושיחקתי בכוחות שלי, לשכפל את עצמי ליותר שכפולים, לחזק את עצמי, וללמוד לתפעל את השריון שלי, איך ליירט טילים, להפעיל מאתר אוטומטי לאויבים, להקליט דברים וכ'ו.
לאחר הרבה זמן, שגדלתי יותר. אבא שלי רצה לגייס אותי לshield, הוא כל הזמן צחק ואמר שבתור גיבור על צעיר אני מתאים לדברים האלה.
הסכמתי כמעט ישר, ידעתי שאני רוצה לדעת והכל על שילד הכל על האגף של תעשיות סטארק שאבא שלי עובד בו.
מאז אני סוכן רשמי של שילד, עובד רב הפעמים לבד, תחת השגחה צמודה של ניק פיורי. נראה לי שהוא מחבב אותי.

הערות: חחח לקחתי כמעט הכל מהשרשור הקודם LOL
קו זמן, סאגת המשוכפלים סתם סתם.. אולטימט מארוול סאגה.
וכן, כוח משופר וסיבולת על.

"אנחנו בגובה 3000 רגל. המשימה שלך- לנחות על הקרקע בשלום תוך חיסול הרובוטים שתוקפים אותך. בהצלחה." אמר קולה של דיינג'ר."אוקיי,אבל איפה הדלללללאאאאאתתת!" צעקתי בקול בזמן שפחות או יורת צנחתי אל מותי. ולא מספקי זה,יש גם רובוטים שרוצים לצלות אותי על שיפוד."אני שונא אימוני אקסמן." רטנתי לעצמי,בזמן ששיגרתי קרן חזקה של אנרגיית האקר אל עבר שלושה רובוטים קרובים,שהתפוצצו בפיצוץ אדיר."אבל אני מאוד אוהב לפוצץ רובוטים." אמרתי לעצמי בסיפוק.השתמשתי בשברי הרובוטים כדי לקפוץ למעלה,ולחסל את אחד הרובוטים בכמה אגרופים חזקים."קל מדי." אמרתי לעצמי. אלב אז נזכרתי במשהו קטן-אני פחות או יותר צונח אל מותי,ואני מאתיים מטר ממנו.במחשבה מהירה הפכתי את רגלי למדחפי סילון בעוצמה מלאה,שהספיקה כדי לשרוד אבל אל הספיקה בשביל נחיתה רכה."אאוץ'." מלמלתי לעצמי ומיששתי את כפות רגליי."זה היה מרשים." אמר לי קול מוכר מאחורי.קול יותר מדי מוכר,ודי שנוא. הסתובבתי לאחור."פיורי." אמרתי בכעס לא קטן.

"מופתע לראות אותי,מטאלורד?" הוא שאל בחיוך קל."יותר מעוצבן.בעיקר מהסיבה שכבר לא קוראים לי ככה." אמרתי בעוקצנות.הוא עדיין המשיך לחייך."אני מצטער,אבל סייר דיספאייר זה שם טיפשי." הוא אמר וצחק,אבל הבעת פניו הפכה רצינית באחת."אני צריך לדבר איתך.קראקן ואל טיגרה מחכים כבר בספינה שבאתי בה. זה עניין חשוב ובטחון כדור הארץ תלוי בזה." הוא אמר.בלית ברירה גררתי את עצמי אחריו.

הגעתי למעין מטוס ענקי בצבע שחור,שסמלה של שילד התנוסס עליה."זה המטוס שלי.אנחנו נצטרך לעלות." אמר פיורי,ועלה.לפתע,הגיח מישהו מהשמיים. משהו בשריון שחור.

סאן פרנסיסקו, קליפורניה. השעה 14:00.
יצאתי משיעור ביולגיה, למדשאות. התיישבתי שם, מחכה לחברה שלי, אמי, שתצא גם היא.
השקפתי מרחוק על גשר שער הזהב, בפתח העיר, המחבר בין סן פרנסיסקו לבין מחוז מרין. תמיד אהבתי להביט בו בשעות החופשיות שלי, הוא היה כזה גדול ועוצמתי. הוא היה הגשר התלוי הכי גדול בעולם, עד בניית הגשר ורזנו בניו יורק.
נקודה קטנה הפריעה לי ממרחק, נקודה שגדלה וגדלה ממרחקים.
זה היה מטוס ענק, בצבעי שחור מתכתי.
הכרתי אותה, זאת הייתה המפקדה של shield, בטח ניק פיורי נמצא בתוכה עכשיו, אבל למה..? ולמה פה, בסאן פרנסיסקו..?
ועוד בכזאת רשלנות, כל כך קרוב לקרקע, כנראה ממש חשוב לפיורי לבוא לפה, הם טסו כל כך קרוב שהם כמעט פגעו בגשר התלוי של שער הזהב בסוף.
נראה שעוד ילדים הבחינו, היו כמה התלחששויות והצבעות, ולאחר מכן התחילו צרחות אימה ומבטים מפוחדים.
קמתי כאינטסטינקט. ידעתי כשהם רואים מטוס ענקי בגודל לא קונבנציונלי הם יפחדו, אבל האם יש להם סיבה לפחד? אולי פיורי כרגע הולך לשדה קרב, להילחם נגד עוד גזע חייזרי או איזה דוקטור דום אחד? הבטתי על התיק שלי ורצתי למקלחות. בזריזות הלבשתי לעצמי את השריון, שהותקן אוטומתית בתוך התיק שלי, המצאה של אבא.
יצאתי שוב לבחוץ והבטתי על המדשאה הריקה, כנראה איזשהו שיעור התחיל. הבחנתי הפעם בעוד משהו, שאליו המטוס של שילד מתקרב. זה היה מטוס יותר קטן, ומשהו, או מישהו, צנח ממנו.
'יש מצב שזה מישהו שצריך להציל אותו..?' תהיתי לעצמי. מחשבה טיפשית, כל המטוס הענקי של שילד לא היה לפה עם זה היה בחור אחד, ובטח שלא היה להם זמן לטוס את כל הדרך עד לסאן פרנסיסקו.
'די להרהר בזה, אני לא טוב בדברים האלה..' חשבתי לעצמי, והתחלתי להניע את את מדפי הסילון הבלתי נראים, שגרמו לי לרחף מעל הקרקע.
כשטסתי לשם, הבחנתי בעוד דברים מוזרים, הבן אדם הזה, הוא נראה לי כמו החבר הזה של איירון מן, המתכתי הזה, והוא הורס שם דברים באוויר..
פיצוץ מחריש אוזניים העיד על כך שהוא הרג איזה שלוש יצורים מתכתיים. לא הספקתי להתעמק בו כשראיתי את פיורי, לבדו יוצא מהמטוס לעברו של הבן אדם.
אחרי כמה החלפות מילים, הם התחילו לעלות על המטוס של שילד. הבטתי לעבר המוטס השני שנשאר שם.
הסקתי שמי שבמטוס הזה בטח כועס על זה שהאיש שלו הלך למטוס האחר של שילד. אבל זה נראה לי כאילו לא הייתה להם שום בעיה להשליך אותו מגובה 3,000 רגל לפני כמה רגעים.
"הלו פיורי," הגחתי אליו מאחורי הגב. "קרה משהו..? למה באתם לכאן? כבר התחלתי לפחד." התחלתי להסביר לו.
~~~~~~
אחות, אני מזכיר לך שיחסית הוא מחבב אותי שלא יכעס עליי..

"לא קרה כלום." אמר לו ניק פיורי. אומנם הבעת פניו נותרה רצינית,אבל די ניכר עליו שהוא מחבב את בעל השריון."קייל, זהו איירון בלאסטר. הוא סוכן שילד." אמר לי פיורי. לחצתי את ידו של איירון בלאסטר. "ומי אתה?" הוא שאל אותי."זה חבר האקסמן סייר דיספאייר. אני מאמין שאתה מכיר אותו בתור מטאלורד." אמר פיורי. איירון בלאסטר קפא."מטאלורד? כאילו, דפנדרס מטאלורד?" הוא שאל. לפתע,המסיכה שלו הוסרה. מתפתיה,ראיתי פנים של נער. הנער נראה נלהב."כבוד לפגוש אותך." הוא אמר ולחץ את ידי שוב בחיוך רחב."אני איירון בלאסטר,או רד איי מן,או המשתכפל,אבל אתה יכול לקרוא לי לוק." הוא אמר בחיוך."נעים להכיר." אמרתי בחיוך, ושלושתנו עלינו לסיפון.
"תיכנס לכאן." אמר לי פיורי,והצביע על דלת."רגע,ואני מה?" שאל לוק."אתה תישאר כאן בינתיים." אמר לו פיורי בהבעה קשוחה. לקו נראה מבואס,אבל הלך משם אל עבר גשר הפיקוד. פתחתי את דלת החדר.והבטתי אל הדפנדרס הישנים.
כמובן,ישבו שם קראקן ואל טיגרה. בינתיים,הם היו במדי האקסמן, כמוני. קפטן די-סי ישב שם. לא יכולתי אלא לחוש חמימות כשראיתי אותו. הוא היה אחד מחברי הטובים ביותר מחוץ לאקסמן. . לידו ישבה באטלבאג. היא גם חייכה. רוקפלוו,וייפר,ואלקטרוד ישבו אחד ליד השני. הם נראו די משועממים. מולי ישבו הגרין ליזארד ופורקיופיין,שדיברו אחד עם השני. ולבסוף,ד"ר ג'ייקוב בלאק,הידוע גם בכינוי בלאק האלק,דרגון פליי,וקראשר. בינתיים,אף אחד לא שם לב שאני שם."שלום כולם." אמרתי בחיוך קל.כולם הסתובבו אליי."ומי אתה אמור להיות?" שאל אותי רוקפלוו בזלזול."אה,נכון,התלבושת." אמרתי בחיוך. הוצאתי שלט שחור קטן מכיסי,ולחצתי עליו. לפתע,בגדי הפכו לחליפה תרמית שחורה. חלקים מהגוף שלי הפכו לחלקי שריון סגולים כהים-מגן חזה,מגפיים,כפפות..ולבסוף,פרצופי התכסה במסכה מתכתית."מטאלורד." לחש קפטן די-סי."שנים שלא ראיתי את זה." הוא אמר.

הקלה נמתחה על פניו של פיורי "זהו.. המשימה בוצעה, ובאופן מושלם." הוא מילמל והשקיף לבחוץ. נושאת המטוסים שינתה כיוון.
"מה הוא עושה כאן..?" שאלתי את פיורי, מתמתח על ספה נינוחה ומוריד את הציוד השיריוני שלי. אחרי דממה של כמה שניות פיורי נאנח ואמר, "זה די סודי לוק, מצטער, אני לא יכול להגיד לך".
"אוי, נכון שכחתי, תמיד הכל כך סודי, אי אפשר לספר ללוק סוכן השילד הקטן.." מילמלתי ונעמדתי. "אני בכלל לא יודע איפה אני עובד.."
פיורי הסתובב אליי, ולמראה ההפתעה עטה חיוך מחמם. "טוב, זה די נכון, אין לך מושג במה אתה עובד.. אתה סוכן מתחיל, בסך הכל."
הוא ניגש אליי יותר מקרוב והביט לתוך העיניים שלי בביטחון. "לוק, אני מבטיח לך, בבוא הזמן אתה תדע הכל. אבל כרגע-"
"אתה צריך להמשיך בדרך הנוכחית שלך, כי יש לך במה להשתפר." השלמתי את המשפט שלו וגילגלתי עיניים. אני מכיר את הנאום שלו בעל פה.
"טוב, אני מבין שלא משנה מה, אתה לא תשתכנע." מילמלתי, והלבשתי את השריון שלי עליי בחזרה. "אז אם כך, יש לי שיעור להיות בו. תמסור ד"ש לאבא שלי."
קפצתי מנושאת המטוסים של שילד, ונזכרתי במה שפיורי אמר לי. "אתה צריך להמשיך בדרך הנוכחית שלך" חייכתי ועליתי בחזרה למטוס.
"ניק, הדרך הנוכחית שלי היא לתוך המטוס שלך. לתוך המקום בו הזה מדפנדרס נמצא בו." קפצתי על גג המטוס, והבטתי מסביב.
קול מתכתי נשמע פתאום, אלפי מטחי לייזר יצאו מהגג. "שיט.. איך אני שונא את המלכודות האלה.."

"הרבה זמן עבר." אמר ד"ר בלאק.אל טיגרה מלמל,"אבחנה חדה...לא סתם אתה דוקטור" בארסיות, אף אחד לא הגיב. היה שקט מתוח באוויר. כעסים שנשכחו מלפני שנים עלו חזרה והציפו את הגוף בכעס ובכאב. כאב על אובדן חברים. "תשמעו," אמרתי בקול רם."אני יודע שהמצב בין כולנו לא הכי טוב. אני מתכוון מאז שהתפרק הצוות. זה לא היה אשמת אף אחד בחדר הזה. אבסורבר לא נעלם מרצון. הוא נחטף. וניית'רייסס-טוב הוא אל. יש לו חובות אחרות וגדולות. ואלא אם כן מישהי בחדר הזה חטף את אבסורבר, אני לא חושב שמישהו פה אשם בהתפרקות הצוות." אמרתי בטון קשוח." גם אם יש בינינו מחלוקות, אנחנו צריכים ללמדו להסתדר מחדש. זוכרים למה היינו כל כך עוצמתיים? בגלל שהיינו מאוחדים. היינו חזקים ועמדנו שם אחד בשביל השני. אנחנו יכולים לעשות את זה. רק לעוד משימה אחת." אמרתי."עכשיו,כ מי שאיתי שירים את ידו." אמרתי. ללא יוצא מן הכלל,כולם הרימו את ידיהם.חייכתי לעצמי וישבתי במקום."עבודה יפה." מלמל לי אחי,קראקן.אחרי כמה שניות,התחילו הדיבורים-אנשים התחילו להתעדכן אחד בשני- שמעתי את אל טיגרה מדבר עם דרגון פליי ומספר לו על ההרפתקאות באקסמן.אבל באותו הרגע,ניק פיורי נכנס לחדר.
"כדאי לכם לשבת בנוח. ההסבר לא יהיה קצר." הוא אמר,וצעד אל קדמת החדר."הענין שאני הולך לדבר עליו הוא בסודיות דרגה T ובחשיבות עליונה. מיותר לציין שאין להזכיר אותו מחוץ לחדר הזה." הוא אמר,וכולנו הנהנו כאות להסכמתנו."מצוין. אני מתחיל." הוא אמר ונשם נשימה עמוקה." המדענים של שילד גילו סטייה מוזרה בספקטרום סביב כדור הארץ.בדיקה מדוקדקת בטלסקופי החלל שלנו גילתה שזה לא רק סטייה ספקטרומית. מדובר בישות אנרגיה ממימד אחר. הדבר הזה קורא לעצמו דארקרון. לפי ניסיון מכוכבים אחרים, הוא פשוט יחסל את כל אנשי הכוכב שלנו." אמר ניק פיורי."גורל כדור הארץ תלוי בכם. אתם היחידים שיכולים לעצור את דארקרון. אבל בתרו התחלה. אתם צריכים למצוא את אבסורבר. ושי לנו מישהו מיוחד מאוד כדי לעזור לכם." אמר ניק פיורי. לפתע,דלת החדר נפתחה.בדלת עמד אדם שרירי עם מכנסי שריון שחורים משובצים אבני חן ירוקות. חזהו היה חשוף לגמרי. שערו השחור היה ארוך למדי וקלוע בצמות דקות. עיניו זהרו באור ירוק לבנבן בוהק. בידו הוא החזיק חרב שחורה שעל כל חלקיה היו צמחים מטפסים."ניית'רייסס מתייצב לפקודה." הוא אמר בקול מדוד ובחיוך קל."אני יודע איפה אבסורבר נמצא.ואני יכול להוביל אתכם לשם." הוא אמר בחיוך.לכולנו הוקל."אממ...מה זה הרעש הזה?" שלא לפעת אל טיגרה,וכולנו הבטנו למעלה,שם נשמעו סימני מאבק.

השעה האחרונה עברה עליי במטושטש, אני רק זוכר שכל הזמן היתיי בפעולה.
זכרתי מטחי אורות אדומים נורים לעברי, מכל עבר, וכמה טילים מונחי חום קטנים שהייתי צריך לפוצץ מרחוק בשבריר שנייה, זה אחד מהכוחות שלי.
ניסיתי גם להשתכפל, להעסיק הטילים ולבלבל אותם, אבל כל זה לא עבד. לא משנה כמה מטחים ריסקתי, או מכמה יריות לייזר התחמקתי, זה לא נגמר.
הרגשתי כמה עיקצוצים ברגליים, שחדרו אפילו את השריון שלי, הבטתי וראיתי מין כדור קוצני שהתפשט ונדבק על השריון שלי.
'shield עם ההמצאות האלה..' חשבתי לעצמי בייאוש, ויריתי כדור אנרגיה על הכדור מכפות ידיי, או יותר נכון, בעזרת השריון המתוחכם שלי. הוא התאדה בשבריר שנייה, וכך גם כדור האנרגיה.
בזמן שהתעסקתי עם הכדור לייזר דק חרך לי את השריון. לא הרגשתי משהו מיוחד, בהתחשב שזה שריון די חסין סך הכל, אבל עדיין הרגשתי כושל.
'זה לא ייגמר..' נאנחתי והבטתי על כל המטוס, 'אני חייב לחהתעסק שוב בפעם בחיפוש אחר הדפנדר.'
הבטתי על החדר הראשי והקדמי של שילד, ועקבתי דרכו לחדר שזכרתי שאליו מטאלורד פנה, מתעלם מכל הלייזרים שמכוונים עליי אוטומטית ועושים לי פסים שחורים בשריון 'אני כל כך מתקן את השריון אחר' חשבתי בגועל, מביט על החדר, שכנראה החדר הנכון.
שיחקתי בהגדרות הראייה שלי, לא ממש שולט בשריון לגמרי. 'בואו נמצא פה משהו טוב..' חשבתי לעצמי, מפוצץ מרחוק רימון עוצמתי למראה, טעון באנרגיה כחולה משונה.
בסופו של דבר, מצאתי את הדבר הכי טוב שיכולתי למצוא, ראיית חום. קלטתי כמה גושים אדומים שהסתכלתי ללמטה.
נו יופי, לא חשבתי על זה עד הסוף. איך אני אמור לדעת עם פיורי שם או כל עובד לא מן שורת הדפנדר שם..? אני כל כך מטומטם.
הגעתי לאפשרות המסוכנת ביותר בסופו של דבר, אני אצטרך לפוצץ פתח כדי לראות מה קורה.
רק חשבתי על מסקנות הגיוניות שמטאלורד פה, וכבר הייתי מוצף התרגשות.
אבל לא הכל טוב ויפה, זה פאקינג נושאת המטוסים של שילד! איך אני יפוצץ אותה? קוראים לסוכנות הזאת של שילד, לא בד או קטיפה.
נאלצתי לשכפל את עצמי לעוד שלוש אירון בלאסטים, ולתת מכולם את כל הכוח שאפשר מאיתנו.
כיוונו על נקודה קטנה קרני אנרגיה מכפות הידיים שלנו, מתעלמים מכל הלייזרים והפצצות המשונות. ניסיתי גם לפוצץ בכוח המחשבה את אותה הנקודה בכל המאמץ.
'זה חייב לעבוד, גם אם זה לא יפתח פתח גדו מספיק בשביל להיכנס לשם, אוכל לראות ולשמוע מה קורה..' חשבתי לעצמי, לא מסיר את העיניים מאותה נקודת השלד החיצוני של שילד.

לפתע,הומטר על כולנו אבק מתכתי וחלקי תקרה בצבע שחור. אף אחד לא נפגע, אבל כולנו עברנו לכוננות קרבית, והיינו מוכנים לכסח כל איום. אבל,מסתבר שזה לא היה איום- זה היה מישהו שאמור להיות בצד של שילד- איירון בלאסטר.הוא נחת ברכות יחסית על רצפת החדר, בדיוק מול פיורי. "תוריד את המסכה." אמר פיורי בקול קפוא.פניו של לוק נחשפו מבעד לשריון."תקשיב עכשיו. זאת הספינה השלישית שאתה הורס החודש, והאמת שכבר אין כסף לתקן את הנזקים. אני מצטער, אבל אני משחרר אותך לחופשה של חודש מהארגון. תן לי את התג שלך ותוריד את השריון. זה כבר סוכם עם אבא שלך, ככה שאין לך מה למחות על כך שלוקחים לך ציוד אישי." אמר פיורי, מאוכזב מעט. לוק נראה עצוב מאוד. הוא נתן לפיורי את תג הסוכן שלו, ולחץ על כפתור חבוי. השירון התקפל עד שלבסוף הוא הפך לתיק גב שחור. לוק מסר את התרמיל לפיורי,ויצא מהחדר." אנחנו נוחתים עוד חמש דקות באחוזת האקסמן. תתכונן לנחיתה." צעק לו פיורי.
"היית קצת קשוח איתו." העיר הפקטן לפיורי."אני יודע." הוא אמר."עכשיו,מטאלורד,תתקן את זה בבקשה." הוא אמר. הושטתי יד קדימה, וחתיכות המתכת התרוממו באוויר. הם התחברו באופן מושלם בתקרה."אין בעד מה." אמרתי בחצי חיוך."יש לי רעיון מה לקו יכול לעשות בחופשה החודשית שנתת לו." אמרתי בחיוך.

כעבור חמש דקות נחתנו בשדות האחוזה. נציגות של האקסמן הבוגרים חיכתה בחצר האחוזה הענקית. בוא נגיד שהחיים בתור חבר אקסמן לא כאלה גרועים- חוץ מסכנת החיים מידי אויבים פסיכיים,יש לך בריכה ענקית,חדר פרטי גדול,ועוד כל מיני דברים מגניבים. בקיצור,עדיף בהרבה על החדרים המעפנים של שילד. בכל מקרה, כבש המטוס ירד אל האדמה, ואני,אהרון, ומנואלו, ירדנו אל עבר שאר חבריי האקסמן. סקוט בירך אותי לשלום בחיוך. החזרתי לו שלום." תגיד, שי לנו במקרה מקומות פנויים באחוזה?" שאלתי."תמיד יש." הוא אמר." אהרון,לך בבקשה לקרוא לפיורי ולוק." אמרתי לאחי,והוא עלה בחזרה למטוס. כעבור כמה דקות פיורי ולוק ירדו מהמטוס. פניתי אל לוק." לוק, מה תגיד אם אני אומר לך שבחודש זמן חופשי הזה אתה עדיין יכול להתאמן?" שאלתי."אני מקשיב." הוא אמר בחצי חיוך."טוב, מכיוון שאתה מוטאנט, אז אתה יכול להפוך לחבר אקסמן זמני." אמרתי לו." יש לנו מקום באחוזה, אתה תהיה עם כל שאר הנערים, ואני ואחי אהרון נאמן אותך אישית." אמרתי.

חייכתי אליו חיוך חצי נבזי-חצי מתחכם, כאילו הרגע תקעתי לפיורי אגרוף בפרצוף. "טוב, סגור!" אמרתי מהר,למקרה שהוא יתחרט על זה.
לא הקדשתי מחשבה נוספת לזה, בהתחשב בכך שפערתי פה כמעט אחרי שקלטתי מה עומד מאחורי סקוט. אחוזה גדולה, ענקית, התפרסה מול העיניים שלי. הבטתי על פיורי במבט של 'נתראה' והתקדמתי יותר לעבר האחוזה, משאיר את מטאלורד ופיורי מאחור, שידברו או יפטפטו על עוד משהו שאני לא יכול לדעת.
"אחוזת האקס מן" הבטתי על סקוט, "אחלה מקום." חייכתי, וניסיתי להיזכר בכל מה שאני יודע עליה.
ידעתי דברים בסיסיים על האקס מן, ושמעתי גם על קצת מוטאנטים מפורסמים.
וולברין, ג'ין גריי שמתה איזה חמש פעמים, שאדווקאט, גמביט, שלא הבנתי עם הוא טוב או רע עד היום. וגם על סקוט סאמרס, שעומד פה לידי.
ידעתי שהוא יכול להוציא מהעיניים שלו לייזר, או משהו בסגנון. סרקתי אותו במבט מהיר. הוא עטה משקפי שמש, ולבש בגדים קיציים למדי.
הבטתי על עוד מוטאנטים למיניהם שהביטו עלינו מרחוק. היו שם כמה מוכרים, וגם כמה שלא ראיתי בחיים שלי, כמו איש רובוט ענקי מעוטר בבגדי אדום צהוב, ומישהו בעלת שיער סגול ארוך, נראית קצת סקסית, וקצת מאיימת.
'אני כל כך הולך להנות כאן. לא כמו בשילד, שמזמנים אותי פעם בשבוע כדי להילחם נגד האויבים שבתחתית רשימת המבוקשים, וזה עוד עם קבוצה של טירונים.' חשבתי לעצמי והתקרבתי בחזרה למטאלורד.
הוא בדיוק הפסיק לדבר עם פיורי, שעלה בחזרה למטוס. בין רגע המטוס של שילד התרומם, וקול צפצוף הודיע שהוא הוסווה ולא נראה לעין, לפחות לא לשלי.
"קייל." פניתי אליו, "תכיר אותי לחבר'ה, אין לי מושג בכלל לאן אני צריך ללכת."

"אין בעיה." אמרתי ללוק בחיוך." אקסמן,תתאספו. אני צריך להכיר לכם מישהו." אמרתי, וכל חברי האקסמן שהיו מסביבנו התאספו." אני רוצה שתכירו את לוק. הוא סוכן מיוחד של שילד שאני אחראי לאימונו בחודש הקרוב." אמרתי." לוק, זה סקוט סאמרס. אתה מכיר אותו בתור סייקלופס. הזה שם עם עור המתכת הוא פיוטר, או קולוסוס, זאת פסיילוק, זה בובי, או אייסמן, זאת פה עם הטפרים זאת X-23, זה שם זה גמביט, וזה שם לידו זה המשוכפל." אמרתי בחיוך. כל חברי האקסמן הנהנו בידידותיות. סייקלופס התקרב אל לוק." ברוך הבא לאקסמן." הוא אמר בחצי חיוך ולחץ את ידו."מה המוטציה שלך?" שאל. "תתרחקו." אמר לוק לכולם. כולנו הלכנו אחורה. לוק התרכז חזק, ולפתע הופיעו לידו עוד שלושה לוקים. ארבעת הלוקים הושיטו את ידם אל האוויר. לפתע,נשמע בום גדול, וראינו פיצוץ אדיר שהשמיד שניים מהלוקים,ופצע קשות עוד אחד. הלוק הבריא העלים את כל השלושה האחרים. "נראה כמו כוח חזק." אמר סקוט. "אבל אתה צריך ללמוד לשלוט בו. " הוא אמר ללוק. התקרבתי אל לוק."בשילד השתמשת בשריון. פה, אני אאמן אותך להילחם בלי שריון. רק עם הכוחות שלך." אמרתי."אתה תהיה מעין עתודה של היחידה המיוחדת שלי- האקס פייטרס." אמרתי בחיוך."בינתיים,אתה צריך לפגוש את שאר המגויסים בני גילך." אמר סקוט." אקסמן,אתם משוחררים. אני וקייל ניקח את לוק לפגוש את השאר." אמר סקוט,וחברי האקסמן התפזרו לענייניהם.

אני וסקוט הלכנו אל עבר החדרים של קבוצת הנוער. לוק הלך כמה מטרים מאחורינו."מה חשבת כשהבאת אותו?" סינן לעברי בכעס."להכניס ככה סוכן של שילד למתחם שלנו?" הוא אמר." אם שכחת, אני אהרון ומנואלו סוג של סוכני שילד בעצמנו." סיננתי לו חזרה."אבל אתם בסדר. משהו בילד הזה נראה...חשוד." הוא אמר."אתה יודע את מי הוא מזכיר לי?" שאלתי אותו. הוא הניד בראשו לשלילה."אותך,בתקופה שרק הכרנו." אמרתי."לא שולט בכוח שלו, לא משנה כמה הוא חזק, ומבולבל. בכל מקרה,אני אלמד אותו לשלוט בכוח." אמרתי בביטחון."אתה נשמע קצת כמו יודה מסטאר וורס." סקוט אמר לי בעוקצנות."פשוט תשתוק." סיננתי אליו.
כעבור כמה דקות הגענו לדלת עץ מהגוני. פתחתי את הדלת ונכנסתי ביחד עם סקוט ולוק."תכיר את צוות מספר 2." אמרתי ללוק.

~~~

אני משאיר לך את ההמצאה,אבל אם אתה רוצה רעיונות לדמויות-ה"פ.

בתוך החדר הרחב והמזמין היו שני ילדים, ישובים על הספה. הם הביטו עלינו במראה מוזר, אחד קם על הרגליים. "סקוט, קייל. מיזה ?" הוא הצביע עליי.
הדובר היה בעל עור שזוף ושיער חום קצר. היו לו עיניים של איש פזיז ולא חכם במיוחד, הם עדיין היו מצומצמות ומבולבלות.
"זה לוק, רציתי להסביר לכולכם עליו." אמר קייל, "אבל דונה ומרטין לא כאן לפי מה שאני רואה." הוא הציץ אל הספה, בה ישב אדם נמוך, לבוש בחולצת קפוצ'ון כחולה, ומכנסי שלושת רבעי בצבע שחור. היה לו שיער שחור ופרוע, קצת כמו שלי, והיו לו עיניים כחולות, ושקטות.
"הם עוד לא חזרו מהאימון." ענה הנער הנמוך מהספה, שגם נראה קצת מבולבל עכשיו.
"זה ג'וש," פנה אלי סקוט והביט על הנער שישב על הספה, "וזה," הוא החווה בידיו לעבר הנער השזוף "ג'וני". "אתה יכול לקרוא להם ריסטארטר, ורוטווילר." הוסיף קייל.
ג'וני התחיל לדבר, "למה לוק צריך לדעת את כל זה?" הוא אמר, כאילו לא שם לב שאני בחדר. "הוא מוטאנט בכלל..?"
"קרא לי איירון בלאסט." עצרתי אותו. "או רד איי מן, בהתחשב לכך שאין לי את השריון שלי פה". עצמתי את העיניים שלי ושפתחתי אותם הם הפכו לאדומות. יכלתי לשלוט בזה כבר, לעומת פעם שעשיתי את זה רק לפני שפוצצתי בטעות איזה שולחן או טלוויזיה.
"לוק, הוא חבר אקסמן זמני. קייל לקח אותו תחת חסותו." אמר סקוט. הרגשתי בנימת הקול שלו טינה קטנה, כאיול הוא לא מרוצה מזה.
בלי שהספיקו להגיב השניים, הגיחו לחדר שני אנשים, לבושים בבגדי האקסמן. אחד היה נראה לי די מוזר, לולא פגשתי את רפטיל פעם.
הוא נראה כמו שטן קטן, בעל גוף אדום וזנב. קוצים קטנים בצבצו מהראש שלו ומהגב שלו.
השני, או יותר נכון השנייה, לעומת זאת, נראתה אנושית לגמרי. היא הייתה בעלת שיער בלונדיני ארוך, ועיניים ירוקות מפתות.
'בחורה בריאה מאוד' חשבתי לעצמי. נראה לי שנדלקתי עליה קצת. "מי זה?" הבחורה שאלה והורידה את החגורה שלה, חגורה צהובה ועליה חרוט את האות X בגדול באמצע.
הבחורה נראתה מופתעת מעט, כאילו רק רצתה לקחת את הבגדים שלה מכאן ולהתלבש בבגדים נורמליים חזרה.
"לוק"
"הוא מצטרף לאימונים שלנו לפי מה שהבנתי"
"מה?"
"לא נראה לי"
"אין מצב"
"בלי להודיע?"
קייל הרים את ידו ועצר את כולם. "שבו כולכם. אני ייתן לכם הסבר מלא עכשיו."

הסרתי את משקפי השמש שלי, כך שהם יוכלו לראות את העיניים שלי. בדרך כלל כיסיתי אותם,כמו סקוט, אבל אל בגלל ששלי פלטו קרני לייזר- שלי פשוט היו מוזרות. מאז התאונה והשיפור של הכוחות שלי, העיניים שלי הפכו להיות סגולות בוהקות- בטח מובן למה אני אל יכול להרואת בעיניים האלה בחברת בני אדם. מאיזושהי סיבה לא מובנת, הן השרו אווירה של רוגע ונוחות על מוטאנטים. אני לא משתמש בהם בקרב, אבל במצבים כאלה- זה כישרון קטן ונחמד.

"בכל מקרה, כדאי לכם לשבת." אמרתי, וכולם תפסו כיסא או התיישבו על הספה, חוץ מסקוט,שפשוט נשען על הקיר. תפסתי לעצמי כיסא."אתם בטח יודעים שאנחנו לא הקבוצה היחידה של גיבורי על. קיימת גם סוכנות ממשלתית לעניין-שילד." אמרתי."לוק הוא סוכן שלהם שפחות או יותר הושעה מהארגון, בגלל פיצוץ של כמה מטוסים." אמרתי ולוק חייך בהתנצלות."בכל מקרה, אני לקחתי על עצמי לאמן אותו, בגלל ששילד, והצוות האחר שלי נצטרך אותו במיטבו." אמרתי."רגע,יש לך צוות אחר?" שאל ג'וש."כן, יש לי." אמרתי בעצבנות קלה."אבל זה לא הזמן ולא המקום לספר עליו. בכל מקרה, לוק מסופח אליכם לתקופה הקרובה. הוא לא יתאמן רק איתכם, הוא יתאמן גם איתי בנפרד." אמרתי."אני אבוא בעוד שעה לראות איך אתה מסתדר." אמרתי ללוק."יש לי ולסקוט עניינים חשובים אחרים." אמרתי ללוק,ובנימה זו יצאתי מהחדר עם סייקלופס.
אני ממש לא בוטח בו." אמר סייקלופס ברגע שיצאנו. הוא הביט אל הדלת במבט חושש." אל תדאג. הבחור בסדר גמור. הוא שונא את האקסמן בדיוק כמו שאני שונא אותם." אמרתי בטון רגוע." אוקיי, לוח זמנים להיום?" שאלתי את סקוט."אני צריך לדבר עם מייק על כמה ענייני ניהול." הוא אמר. אם אתם לא יודעים,מייק הוא אחיינו של פרופסור אקס, שנמצא ע"י סייקלופס. כל נכסיו של הפרופסור עברו אליו, כולל בית הספר. הוא גם מוטאנט בעצמו- מלבד יכולת הטלפתיה, יש לו גם אינטלקט על, מה שעזר לו לצבור הון אדיר. את כל עבודת הגיבורים הוא השאיר לסייקלופס לנהל, אבל עדיין היו להם הרבה תיאומים.
"כדאי שתעבור עם האקס פייטרס על המשימה שלכם." הוציא אותו סקוט מהרהוריי."אתה צודק, אני אכנס אותם לישיבה. בינתיים,אני מקווה שלוק מסתדר."

'וואו, מה הקטע של העיניים?' חשבתי ברגע שטרק את הדלת. פחדתי להביט עליהם, חברי הקבוצה שלי, אז נשארתי עם הפנים לדלת.
מוזר, אני לא טיפוס ביישן או משהו, אני פעיל חברתי. אבל הרגשתי כאילו הם הולכים לרצוח אותי.
"שילד.. הא?" שמעתי מהספה. הסתובבתי אליהם בחשש, וראיתי את ג'וני נועץ בי עיניים. "מה הכוחות שלך בכלל?"
האמת, עם כל החשש, חיכיתי שישאל. שיכפלתי את עצמי לעוד לוק והבטתי עליו. הלוק האחר התמקד ופוצץ פחית קולה שהייתה זרוקה על הרצפה, ולאחר הפיצוץ לא נותר שם כלום. ידעתי שדבר כזה אוכל לעשות במאה אחוזים מושלם, שמחתי.
"וגם כוח וסיבולת משופרת." אמרתי וחייכתי, לאחר שהעלמתי את הלוק השני.
"לא רע." אמרה הנערה בביטחון, וג'וני שילב ידיים. "אני לא ממש בוטח בו". ברגע הזה הרגשתי כאילו אני בכוכב נולד, ובוחנים אותי השופטים ברגע זה.
"אני לא צריך שתבטח בי. אני יהיה פה רק חודש, זה לא שאני הולך להיות הbff של סייקלופס ולגלות חומרים מסווגים על כולכם ואז לרוץ לפיורי לספר לו הכל. במיוחד לא אחרי שהשעה אותי מהתפקיד." אמרתי לו.
"יש משהו בזה," מילמל ג'וש, ברוגע. "תירגע איתו , ג'וני".
"כן." קם הנער האדום. "ברוך הבא לקבוצה, אחי." הוא התקדם לפניי וטפח לי על הכתף. "קוראים לי מרטין, מרטין דרייק. זאת דונה, ואלה ג'וש וג'וני שכבר הכרת מקודם." הוא אמר לי בחיוך.
הוא לחץ לי את היד, והוסיף "יש לך כוח מעניין, אולי פעם אחת נלחם בינינו באחד האימונים, זה יהיה מעניין."
הפעם חייכתי גם אני. "תהיה בטוח.. מה הכוח שלך?"
"או, לא משהו רציני, אתה תגלה."
דונה קמה והביטה עליי לחלקיק שנייה, ואז פתחה את פיה. "אני הולכת להחליף בגדים" היא התקדמה אליי ולחצה לי את היד במבט חתום וקריר. "ברוך הבא." היא הוסיפה והתרחקה ממנו.
"גם אני יילך להחליף בגדים" הודיע מרטין והתחיל ללכת אל דונה, שכבר הייתה על סף הדלת, וחיכתה לו כששמעה שהוא מצטרף.
הבטתי על ג'וני, והוא החזיר לי מבט של אני-לא-מרוצה-מזה-שאתה-פה, שהיה די ברור.
'אני עוד יתקוטט איתו פעם, בזה אני בטוח. אבל לא עכשיו, אני לא ייתן לו להרוס את ההתפננות שלי באחוזה הענקית הזאת חודש שלם.' חשבתי והבטתי לתקרה כאינסטינקט.
מרטין ודונה צעדו צעד אחד מהחדר ומשהו עצר אותם, זה היה קייל.
"אתם לא ממהרים לשום מקום." הוא אמר והחווה לכיוון החדר, אליו הם נכנסו במבט מבולבל. "צוות מספר 2, יש לנו תדרוך על המשימה שלנו."
אה, צוות מספר 2. שם מקורי. תנו לי חגורה עם X כזאת ואני מסודר אנשים.

"אוקיי,שבו כולם." הוריתי לצוות 2." מכיוון שאני וסייקלופס עשינו החלטה לצוות אתכם לצוות שלי למשימה אחת כדי להעניק לכם ניסיון שטח, אני צריך לעשות לכם תדריך. דבר ראשון, זה לא הנבלים סוג ב' שאתם צריכים לעצור. המשימה הפעם היא משימת חילוץ חשאית. זה אומר שאנחנו צריכים להוריד את הנוכחות שלנו למינימום האפשרי- מינימום רעש, מינימום קול, ומינימום הזדמנויות לראות אותנו." הוריתי להם. הם נראו די משועממים,אבל הנהנו בראשם.
"נמשיך." אמרתי." מישהו מכם שמע אי פעם על המורלוקים?" שאלתי את הצוות.הם נראו סקרנים." זאת קבוצה מוטאנטית שהתפרקה. הם נהגו להסתתר בביוב של ניו יורק בגלל חזותם המוטאנטית." אמר לפתע ג'וש."נכון מאוד." אמרתי." הקבוצה התפרקה בגלל שחבריה פשוט נעלמו. זה נראה כאילו הם נחטפו. לפני שבוע מצאנו את אחד מחברי המורלוקים, קאליבן. הוא הגיע לשער האחוזה וביקש לדבר עם סקוט ועם הפרופסור מייק. סקוט זימן גם את כל ראשי הצוותים המיוחדים. בכל אופן, קאליבן סיפר שהמורלוקים לא ברחו או מתו,אלא נחטפו. הארגון שחטף אותם נקרא The Pures. זהו ארגון סודי שמטרתו היא אחת- טיהור אתני של כל המוטאנטים. אתם יודעים מה זה טיהור אתני?" שאלתי. הם הנהנו לשלילה."זה פשוט אומר שהם רוצים לחסל את כל המוטאנטים הקיימים. בכל מקרה,הם חטפו את המורלוקים כדי לבצע בהם ניסויים ולהבין איך מדכאים את הגן המוטאנטי. הוא סיפר לי דברים שעשו לו, דברים שאני מעדיף לא לדבר עליהם. אחרי הניסויים הם הרגו אותם אחד אחד. קאליבן הצליח לברוח בזמן, והוא אמר שיש כמה מורלוקים שנמצאים עדיין בתוך בסיס הארגון. כמו שבטח ניחשתם-המשימה שלנו היא אחת. אנחנו צריכים לחדור לבסיס, לשחרר את חברי המורלוקים שנותרו בחיים, ויש לנו עוד משהו אחד לעשות. קיבלנו החלטה מושכלת שכדאי מאוד להשמיד את בסיס הארגון המסוים הזה, ולברר על עוד בסיסים, כי ברור לכולנו שזה לא היחיד. כמו כן, את הארגון מנהיגה מועצה שנקראת מועצת הטהורים.אם נצליח לשבות אחד מחבריה-מה טוב. הסבר פרטני יותר, על איך ניכנס לבסיס, טקטיקות קרב, וכו',תקבלו בהמשך. אתם משוחררים להמשך היום,אבל מחר עליכם להגיע בבוקר למגרש האימונים הפנימי, בשביל אימון לקראת המשימה. היא דורשת מיומנויות שעוד לא מספיק מפותחות אצלכם, ולכן אני והאקס פייטרס רוצים לוודא שאתם בכושר קרב מקסימלי. מובן?" שאלתי אותם. הם הנהנו בראשם."משוחררים." אמרתי,ויצאתי מהחדר.

"עוד אימונים.." נאנח ג'וני. מרטין ג'וש ודונה נראו רציניים יותר לעומתו.
"במשימה כזאת רצינית.. נראה כאילו בלי האימונים האלה אנחנו אבודים, באמת צריך להיות בכושר מקסימלי.." מרטין אמר לו.
הרהרתי לעצמי. זה באמת נראית כמו המשימה הכי רצינית מאלה שעברתי עד עכשיו. טוב, זה יהיה מאתגר.
מרטין ודונה הלכו להחליף בגדים, ואני יצאתי מהחדר איתם. "טוב, אני הולך להכיר קצת יותר את האחוזה הזאת... ביי גבר" אמרתי למרטין והלכתי לכיוון השני. הוא נופף לי לשלום ושניהם נעלמו.
שיכפלתי את עצמי לעוד לוק אחד ואמרתי לו. "חפש את מטאלורד. תשאל אותו איפה החדר שלי במעונות."
הוא אישר והתחיל ללכת לכיוון בו מרטין ודונה הלכו אליו.
'יופי. מה אעשה עכשיו?' אה, 'אלך לחפש את הבריכה ולראות כוסיות עם בגד ים.'או יותר טוב 'אלך לחפש כוסיות בכל מקום אחר.'
מה לבחור..? בוא נתפרע. הלכתי לבריכה, למרות שהייתה לי הרגשה שהולך לקרות לי שם משהו.. כזה אני.
~~~
קצר כי אין לי זמן עכשיו פשוט חבל לי שלא הגבתי מלא זמן.
תגובה הבאה נפנק את העלילה.