לי ולדור-התעוררות כפוקימון

שם אמיתי:טל
שם במשחק:וונדי
רקע:י''ב
תיאור מראה\תמונה:[IMG]https://encrypted-tbn3.google.com/images?q=tbn:ANd9GcTlMwwrL1TVpQUGoHkBvIwlovcz0kyt7olpCGqqc8iERjHyuPcCrA[/IMG]
הפוקימון שאליו נהפכתי: איווי

טופס ריק:
שם אמיתי:
שם משתמש:
רקע:
תיאור מראה\תמונה:
הפוקימון שאליו נהפכתיL

באמת סמל טוב.

שם אמיתי:דור
שם משתמש:Guns N' Roses
רקע:י''ב
תיאור מראה: גבוה, עיניים כחולות ושיער בלונדיני קצוץ. לובש בעיקר בגדים לבנים.
הפוקימון שאליו נהפכתי: הונדור [IMG]http://www.serebii.net/pokedex-dp/evo/228.png[/IMG]

שחכתי לכתוב בטופס ריק שם במשחק אז תגיד לי בתגובה הבאה
_________________________________
פקחתי עיינים, השמש האירה עליי ממרום, רגע ממרום? איפה תקרת החדר שלי? הקירות? החלונות? למה אני על הרצפה?! קמתי והבטתי סביבי, הייתי באמצע יער, התחלתי ללכת וישר נפלתי, הרגשתי מוזר הבטתי על עצמי בשלולית קרובה וכמעט התעלפתי שהבנתי שיש לי ארבע רגליים וזנב!
ושבכלל אני לא בן אדם אלה פוקימון!
הבטתי סביבי במהירות, על הרצפה ישן עוד פוקימון שזיהיתי מיד כהונדור, הפוקימון החביב על אחי, ניערתי אותו במהירות ''זה אתה?!'' שאלתי, ''וונדי?'' הוא מלמל, הוא קם והביט סביבו מטושטש

אוי.. טעות שלך ^^. קוראים לי הארי.
------------------------------------------
"אח.." מלמלתי כשהתגלגלתי על גבי והרגשתי שראשי נגרר על הארץ. הראש באמת היה כבד. כאילו יש לי קרניים מכבידות. גרוני היה יבש מאוד ורציתי מאוד לשתות.
למולי הייתה שלולית מים. הושטתי את ידי לעבר המים ואספתי אותה בחלחלה לעבר חזי. היא נראתה כמו כפת הונדור. הבטתי בשלולית ולא האמנתי למנראה עיניי. אני אכן הונדור! הבטתי לשמאלי וראיתי ראש שועלי מציץ מבין העצים. היה זה איווי, הפוקימון האהוב על אחותי וונדי, שהביט בי בסקרנות.

Xdd טעות שלך אהבתיxd
_______________________
''וונדי, זאת את?'' שאל אותי ההונדור, ''כן זאת אני, זה אתה הארי?'' שאלתי בחשש, הוא הנהן באישור.
''איפה אנחנו לדעתך?'' שאלתי, עדיין התקשתי להביט בו בצורה הזאת, נו טוב עם אני צריכה להיתקע כפוקימון אני שמחה שזה כאיווי.
''נראה לי שאנחנו ביער'' ענה לי הארי בריכוז, ''לעעע, גילית לי את סינו'' מלמלתי בזלזול, ''בוא'' אמרתי, ''לאן?'' שאל הארי בסקרנות, ''לשם יש כאן מעבר'' אמרתי והצבעתי על מעבר בין העצים, התחלתי ללכת.

[QUOTE=Wendy;1370886]Xdd טעות שלך אהבתיxd
_______________________
''וונדי, זאת את?'' שאל אותי ההונדור, ''כן זאת אני, זה אתה הארי?'' שאלתי בחשש, הוא הנהן באישור.
''איפה אנחנו לדעתך?'' שאלתי, עדיין התקשתי להביט בו בצורה הזאת, נו טוב עם אני צריכה להיתקע כפוקימון אני שמחה שזה כאיווי.
''נראה לי שאנחנו ביער'' ענה לי הארי בריכוז, ''לעעע, גילית לי את סינו'' מלמלתי בזלזול, ''בוא'' אמרתי, ''לאן?'' שאל הארי בסקרנות, ''לשם יש כאן מעבר'' אמרתי והצבעתי על מעבר בין העצים, התחלתי ללכת.[/QUOTE]

ראשי עדיין כאב ועוד לא שלטתי בהליכה על ארבע. אך אני חושב שהתקדמתי כראוי להונדור מתחיל. עקבתי אחרי האיווי המוזר שהתגלה כאחותי וונדי והוא הוביל אותנו בהיסוס לעומק היער. מצדדיי צייצו רטטאים ורטיקייטים גדולים והוטהוטים ריחפו מעל ראשינו. כאב הראש הטורדני כמעט וחלף אך עדיין הבהב כמה פעמים בראשי כלהבה המתעקשת להמשיך ולבעור. לבסוף נעצרנו שנינו והבטנו לתוך בור עמוק וחשוך. לא יכולתי להתאפק ופלטתי נביחה חזקה. הנביחה הדהדה לעומק הבור, עד שלא שמענו אותה.
"מעניין מה זה הבור הזה," שאלה וונדי בסקרנות. "לא נותר לנו, אלא לבדוק!" אמרתי וקישקשתי בזנבי.

''האחרון שמגיע הוא מג'יקארפ!'' צעקתי וקפצתי אל הבור, לצערי הרב מסתבר שלהונדור משקל רב מאיווים, כך שלמרות שקפצתי ראשונה משקלו של הארי פעל לטובתו והא הגיעה לתחתית מלפני ''את מג'יקארפ'' אמר לי בחיוך, גילגלתי עיינים וחייכתי בהומור.
בתחתית הבור המשיכה מנהרה מתחת לאדמה, זיהיתי את צורת הבור, רק מקדח של בני אדם יכול היה לעשות דבר כזה, התחלתי לרוץ אל עבר המנהרה החשוכה, עדיין היה קשה לי קצת ללכת אבל ידעתי מספיק בשביל לרוץ, זה היה דומה לזחילה רק..בלי עניין גרירת הרגליים.
גם הארי הסתדר לא רע ומידי פעם עיוות את פניו בגלל כאב ראש טורדני, נכנסנו לעומק המנהרה ושמענו קולות, התכוונתי ללכת לכיוונם שהארי עצר אותי ''בני אדם, אנחנו פוקימונים אולי יש שם מאמנים מה נעשה?'' הוא שאל בחשש

[QUOTE=Wendy;1370903]''האחרון שמגיע הוא מג'יקארפ!'' צעקתי וקפצתי אל הבור, לצערי הרב מסתבר שלהונדור משקל רב מאיווים, כך שלמרות שקפצתי ראשונה משקלו של הארי פעל לטובתו והא הגיעה לתחתית מלפני ''את מג'יקארפ'' אמר לי בחיוך, גילגלתי עיינים וחייכתי בהומור.
בתחתית הבור המשיכה מנהרה מתחת לאדמה, זיהיתי את צורת הבור, רק מקדח של בני אדם יכול היה לעשות דבר כזה, התחלתי לרוץ אל עבר המנהרה החשוכה, עדיין היה קשה לי קצת ללכת אבל ידעתי מספיק בשביל לרוץ, זה היה דומה לזחילה רק..בלי עניין גרירת הרגליים.
גם הארי הסתדר לא רע ומידי פעם עיוות את פניו בגלל כאב ראש טורדני, נכנסנו לעומק המנהרה ושמענו קולות, התכוונתי ללכת לכיוונם שהארי עצר אותי ''בני אדם, אנחנו פוקימונים אולי יש שם מאמנים מה נעשה?'' הוא שאל בחשש[/QUOTE]
סליחה על ההודעה הארוכה.
-----------------------------------------
תמיד תהיתי מה פוקימון מרגיש כשהוא בתוך פוכדור. מעולם לא ידעתי עד כמה גרוע זה יכול להיות.
"קדימה, אל תפחד. אנחנו נתגנב בצללים ואף אחד לא יראה אותנו." ניסתה וונדי להרגיע אותי. לבסוף הסכמתי להתקדם והלכתי אחרי הזנב המתנופף של וונדי בשקשוק עצמות. כאב הראש חזר והתעצם וכמעט ונפלתי מחוסר הריכוז שהוא גרם. למזלי הפכתי להונדור- פוקימון הכלב ולרגליי היו מוצמדות כריות שמנעו ממני להשמיע רעשים מיותרים.
אך לפתע ללא כל אזהרה, זינק עלי מן התקרה של המערה סייטר גדול.
"השתמש בשריטה עמוקה!" נשמעה צעקה מעומק המערה והסייטר הניף את זרועו וחתך בי. הכאב ראש נדם מיד וזה פעל מצויין לטובתי. ידעתי שהונדורים יכולים לפלוט לחהבות אש גדולות כשהם מעוצבנים. פתחתי את פי והרגשתי אנרגיה עצומה משתחררת מקרבי. כדור אש נורה מפי ועף לעבר הסייטר. הסיטר נפגע ועף לאחור, מעולף. המאמן הוציא אחרי סייטר את פוליטד ופוליטד בלי לחשוב פעמיים, ירה עליי אקדח מים. הרגשתי כאילו אני כובה. כאב הראש התפרץ בפתאומיות וקרע אותי לגזרים. ראיתי את המאמן מתקרב אליי עם פוקדור. הבנתי שהוא מנסה ללכוד אותי. הוא זרק עליי את הפוכדור ואני שקעתי בשינה עמוקה.

למה סליחה כמה שיותר יותר טוב^^
__________________--
הכל קרה מהר כל כך, ההתגנבות ההתקפה, וזריקת הפוקדור.
''לא אתה לא!'' קראתי, שהפוקדור נזרק אל עבר הארי, לצערי לא הספקתי ללכוד את הפוקדור, הבנתי משהו, המערה בא נמצאנו הייתה מחולקת לשני חלקים-חלק חשוך, וחלק שהואר בידי הלפידים, הייתי צעד אחד לפני החלק המואר, הם לא ראו אותי ולא היו מודעים לנוכחותי.
הפוקדור התנדנד והתנדנד ''תאבק הארי! תאבק'' לחשתי בפחד בעוד הפוקדור מתנדנד מצד לצד, שלפתע הוא נעצר.
'זאת אשמתי! אני שכנעתי אותו לבוא!' חשבתי במוחי.
הייתי כל כך מבולבלת שלא חשבתי בהיגיון ויצאתי אל האור, לצערי הרב לא היה שם מאמן אחד כפי שציפיתי, אלה שלושה.
''תראו! זה איווי'' קראו כל השלושה בשמחה, נלחצתי, הם הדפו אותי לאחור.
''אני רוצה אותו!'' קרא אותו אחד שלכד את הארי, ''לא! אתה כבר לכדת אחד היום עכשיו תורי'' זעקה מאמנת בעלת שיער ג'ינג'י ארוך, ''נו טוב..בהצלחה מישל'' אמרו לה זוג המאמנים.
המאמנת שמסתבר ששמה מישל נעמדה מולי וזרקה פוקדור לאוויר, מהפוקדור יצא פיג'י.
''פיג'י! כנף ברזל'' הורתה המאמנת, הפיג'י התקדם אליי במהרה כאשר כנפיו זוהרות באור כסוף קלוש, עצמתי עיינים, כאילו אינסטינקטית פערתי את פי והרגשתי אנרגיה אדירה נאגרת שם, ללא כל אזהרה שיחררתי כדור צל שהעיף את פיג'י לאחור.
''נו מישל מהר צריך להמשיך במסע אנחנו שותפים וחייבים לחכות לך..'' אמר אחד המאמנים בחוסר סבלנות.
'יופי הם שותפים..עם אלכד אהיה עדיין עם הארי ונוכל לברוח' חשבתי במוחי.
הפיג'י היה מהיר, כנף הברזל השנייה שלו פגעה בבטני, הרגשתי כאילו אני נחתכת לשניים, זה כאב, הוא התקיף אותי עוד ועוד וכל עם הרגשתי שאני נגזרת ליותר ויותר חתיכות, המאמנת הג'ינג'ית התקרבה אליי עם פוקור 'אוי לא' חשבתי במוחי, הפוקדור נזרק עליי ושקעתי בשינה עמוקה.

[QUOTE=Wendy;1370909]למה סליחה כמה שיותר יותר טוב^^
__________________--
הכל קרה מהר כל כך, ההתגנבות ההתקפה, וזריקת הפוקדור.
''לא אתה לא!'' קראתי, שהפוקדור נזרק אל עבר הארי, לצערי לא הספקתי ללכוד את הפוקדור, הבנתי משהו, המערה בא נמצאנו הייתה מחולקת לשני חלקים-חלק חשוך, וחלק שהואר בידי הלפידים, הייתי צעד אחד לפני החלק המואר, הם לא ראו אותי ולא היו מודעים לנוכחותי.
הפוקדור התנדנד והתנדנד ''תאבק הארי! תאבק'' לחשתי בפחד בעוד הפוקדור מתנדנד מצד לצד, שלפתע הוא נעצר.
'זאת אשמתי! אני שכנעתי אותו לבוא!' חשבתי במוחי.
הייתי כל כך מבולבלת שלא חשבתי בהיגיון ויצאתי אל האור, לצערי הרב לא היה שם מאמן אחד כפי שציפיתי, אלה שלושה.
''תראו! זה איווי'' קראו כל השלושה בשמחה, נלחצתי, הם הדפו אותי לאחור.
''אני רוצה אותו!'' קרא אותו אחד שלכד את הארי, ''לא! אתה כבר לכדת אחד היום עכשיו תורי'' זעקה מאמנת בעלת שיער ג'ינג'י ארוך, ''נו טוב..בהצלחה מישל'' אמרו לה זוג המאמנים.
המאמנת שמסתבר ששמה מישל נעמדה מולי וזרקה פוקדור לאוויר, מהפוקדור יצא פיג'י.
''פיג'י! כנף ברזל'' הורתה המאמנת, הפיג'י התקדם אליי במהרה כאשר כנפיו זוהרות באור כסוף קלוש, עצמתי עיינים, כאילו אינסטינקטית פערתי את פי והרגשתי אנרגיה אדירה נאגרת שם, ללא כל אזהרה שיחררתי כדור צל שהעיף את פיג'י לאחור.
''נו מישל מהר צריך להמשיך במסע אנחנו שותפים וחייבים לחכות לך..'' אמר אחד המאמנים בחוסר סבלנות.
'יופי הם שותפים..עם אלכד אהיה עדיין עם הארי ונוכל לברוח' חשבתי במוחי.
הפיג'י היה מהיר, כנף הברזל השנייה שלו פגעה בבטני, הרגשתי כאילו אני נחתכת לשניים, זה כאב, הוא התקיף אותי עוד ועוד וכל עם הרגשתי שאני נגזרת ליותר ויותר חתיכות, המאמנת הג'ינג'ית התקרבה אליי עם פוקור 'אוי לא' חשבתי במוחי, הפוקדור נזרק עליי ושקעתי בשינה עמוקה.[/QUOTE]
אין עלייך, את פשוט אלה, איך הקרבת את עצמך למעני.
-------------------------------------------------------------
התעוררתי, מבולבל. התעוררתי בתנוחה מוזרה מאוד. נמצאתי בתוך מבנה מוזר ועגול ומצאתי את עצמי שוכב על הגב בתנוחה מוזרה, שלא ידעתי שאני יכול להגיע אליה בסתם ככה.
הפרטים חזרו אליי באיטיות מעיקה. נכרתי בכך שנלחמתי בקרב קטלני נגד סייטר ושניצחתי אותו. ולאחר מכן נלחמתי בפוליטד אכזרי שהביס אותי. טלטלה משונה של המבנה העגול שהבנתי שהוא פוכדור, העירה אותי מהרהוריי. צפיתי בגופי זוהר באור אדום והרגשתי שאני נשאב מחוץ לפוכדור. עיניי הסתנוורו כשיצאתי אל העולם שטוף השמש לאחר... לאחר כל הזמן הזה ששהיתי בתוך הפוכדור. עמדתי על רחבת דשא מלפני מי שלכד אותי ולמולי ניצב זיגזגון מוכן לתקוף.
"קדימה הונדור, תקוף אותו בגחלת!" הורה המאמן שלי באדישות מסויימת. ההוראות שלו פעלו עליי כמו קסם. התקדמתי בריצה דיי מגושמת, אך הרבה יותר טובה מהריצות הראשונות שלי, ופלטתי להבת גחלים. הגחלת נורתה לעבר הזיגזגון ופגעה בו בהצלחה. הבטתי לאחור וראיתי שהמאמן שלי נותר קר ואדיש, כאילו לא פעלתי כראוי. קישקשתי בזנבי וראיתי את הזיגזגון רץ לעברי.
"זוז הצידה, ותקוף אותו בנשיכה עכשיו!" אמר המאמן ושוב, פקודות הקסם שלו כפו עליי לעשות זאת. זינקתי הצידה במהירות והזגזון המבולבל האט מה שנתן לי הזדמנות לתת לו ביס. עד כמה שזה נשמע אכזרי. די נהניתי לראות את הפוקימון הראשון שהבסתי. המאמנת של זגזגון- אישה גבוהה עם שיער ג'ינג'י ארוך- הושיטה את הפוכדור שלה לעבר הזגזגון והוא נשאב לתוכו.
המאמנת הוציאה פוכדור נוסף מאבנטה וצעקה:
"צא, איווי!"

כן כן אני יודעתd:
____________________-
התעוררתי במבנה מוזר, ההייתי מכווצת וגופי זהר באדום, לקח לי קצת זמן לקלוט איפה אני שלפתע הבנתי שאני בפוקדור.
ללא כל אזהרה התחלתי להישאב אל מחוץ לפוקדור, התהליך גרם לי לכאב ראש רציני ''איווי חמודה התקלה!'' שמעתי לפתע קול של אישה, הסתובבתי, זאת הייתה המאמנת שלכדה אותי, מלפניי עמד הונדור, לא סתם הונדור, אלה הארי.
''אוי לא!'' מלמלתי, הרגשתי שהבקשה שלה היא פקודה בשבילי, רגליי החלו לרוץ בניגוד לרצוני, לא נתתי לעצמי לתקוף, זה גרם לי לכאב ראש ענק, להרגשת יניקה מוזרה, אך נשארי במקומי ולא הקשבתי למאמנת, אני בחיים לא אתכוף את אחי ''איווי התקלה, התקפה התקלה!'' צעקה המאמנת והרגשתי שעוד דקה אני הולכת לאבד את ההכרה מראב כאב אך נשארתי במקום ''הארי ברח בשלוש'' מלמלתי בכל כוחי.
''1'' התחלתי לספור, הקולות שסביבי התעמעמו
''2'' ראייתי החלה להיטשטש
''3'' התחלתי לרוץ ללא כל שליטה, אני חושבת שהגעתי את תחילת מעבה העצים לפני שנפלתי ושקעתי בעילפון עמוק.

[QUOTE=Wendy;1370923]כן כן אני יודעתd:
____________________-
התעוררתי במבנה מוזר, ההייתי מכווצת וגופי זהר באדום, לקח לי קצת זמן לקלוט איפה אני שלפתע הבנתי שאני בפוקדור.
ללא כל אזהרה התחלתי להישאב אל מחוץ לפוקדור, התהליך גרם לי לכאב ראש רציני ''איווי חמודה התקלה!'' שמעתי לפתע קול של אישה, הסתובבתי, זאת הייתה המאמנת שלכדה אותי, מלפניי עמד הונדור, לא סתם הונדור, אלה הארי.
''אוי לא!'' מלמלתי, הרגשתי שהבקשה שלה היא פקודה בשבילי, רגליי החלו לרוץ בניגוד לרצוני, לא נתתי לעצמי לתקוף, זה גרם לי לכאב ראש ענק, להרגשת יניקה מוזרה, אך נשארי במקומי ולא הקשבתי למאמנת, אני בחיים לא אתכוף את אחי ''איווי התקלה, התקפה התקלה!'' צעקה המאמנת והרגשתי שעוד דקה אני הולכת לאבד את ההכרה מראב כאב אך נשארתי במקום ''הארי ברח בשלוש'' מלמלתי בכל כוחי.
''1'' התחלתי לספור, הקולות שסביבי התעמעמו
''2'' ראייתי החלה להיטשטש
''3'' התחלתי לרוץ ללא כל שליטה, אני חושבת שהגעתי את תחילת מעבה העצים לפני שנפלתי ושקעתי בעילפון עמוק.[/QUOTE]
איך זה שתמד את מצילה אותנו.. זה למה אני מעריץ אותך!
-------------------------------------
לא האמנתי למראה עיניי. למולי עמדה וונדי, מפוחדת ומבוהלת, והביטה בי בחוסר אונים. שמעתי במעומעם את הוראותיו של המאמן שלי. אך לא היה לי אכפת מנו לא הקשבתי לו. התרכזתי אך ורק בוונדי. ראיתי את שפתיה זזות ומנסות לומר לי משהו. היא אמרה " הארי ברח בשלוש". המאמץ לומר זאת ניכר בקולה והבנתי שהיא נאבקת כמוני בכאב הראש שסבלתי מנו גם אני.
"1" סיננתי מבין שיניי וראיתי את וונדי נאבקת בכול כוחה בפקודות שנותנים לה.
"2" סיננתי וראיתי את וונדי מביטה בי במבט מטושטש.
"3" נבחתי ודהרתי לכיוון העצים. רצתי במהירות וכאב הראש הטורדני השפיע עליי קשות, אך לא כמו שהוא השפיע על וונדי. ראיתי את וונדי נופלת באחד השיחים. מיהרתי אליה וסחבתי אותה על גבי. התחלתי לרוץ מהר לעומק היער שמעתי את צעקות המאמנים שנטשנו שחיפשו אחריינו. כאב הראש לא פסק אלא החל להתחזק ולהתעצם. עיניי תרו אחר מקום בו נוכל להתחבא בלי שימצאו אותנו. ושם זה היה: עץ אלון גדול וחלול. העץ הזה יכול היה להכיל את כל המשפחה שלנו ובלי צפיפות. הנחתי את וונדי על שכבת העלים שהייתה בתוך גזע האלון. כאב הראש היה חזק מנשוא, אז פשוט הרפתי את תודעתי ונפלתי בשכרון חושים אל הארץ.
----------------------
(אי אפשר לעשות שבסוף כל תגובה אנחנו מתעלפים. זה יותר מידי מעצבן )): )

יש לך נקודהd:
________________
קמתי בטשטוש, כבר היה לילה ''איווי, הונדור!'' נשמעו צעקות עייפות ומותשות מחוץ לגזע, לידי שכב מחוסר הכרה הארי הוא בטח גרר אותי לכאן עוד פעם.
אני לא אוהבת לתת לו מחמאות אבל עם הוא כבר מחוסר הכרה... אני חייבת לו את זה ''כל הכבוד הארי, אתה ממש חזק היה לך הרבה יותר קל מלי לסרב לפקודות, אני חוששת שעוד פעם פעמיים ואולי הייתי תוקפת''.
סיימתי את לחישותיי.
''בואי נמשיך מחר'' נשמע קול מוזר, ''בסדר'' ענה קול של אישה שזהיתי כשל מישל, הצצתי החוצה, היה פנוי, יש יתרון לכך שנלכדנו כל פעם שיזרקו עלינו פוקדור הוא לא יעבוד.
''וונדי?'' נשע קולו של הארי, ''הארי סוף סוף קמת! חייבים להמשיך ללכת השטח פנוי בוא!'' מלמלתי במהרה.
זיהיתי את המקום בוא נלחמנו, זאת הייתה העיר גולדנורד, היינו במרחק חמש ערים מהבית!
נכנסתי יחד עם הארי אל מעבה העצים, היינו בטוחים סוף סוף.
התחלנו ללכת ''הארי, גם אתה היית שרור בתרדמה שהיית בפוקדור עד שהוציאו אותך?'' שאלתי את הארי, ''כן, היציאה החוצה גרמה לי לכאב ראש נורא'' הוא השיבף ''כן גם לי..'' מלמלתי.
לפתע נשמע קול מאחרינו ''היי, אתם חדשים ביער הזה?'' הסתובבנו, מולינו עמד פוקימון שזיהיתי מיד, הוא לא היה אהוב עליי כמו איווי אבל גם אותו הערצתי לא מעט, וולפיס פוקימון שועל האש.

[QUOTE=Wendy;1370937]יש לך נקודהd:
________________
קמתי בטשטוש, כבר היה לילה ''איווי, הונדור!'' נשמעו צעקות עייפות ומותשות מחוץ לגזע, לידי שכב מחוסר הכרה הארי הוא בטח גרר אותי לכאן עוד פעם.
אני לא אוהבת לתת לו מחמאות אבל עם הוא כבר מחוסר הכרה... אני חייבת לו את זה ''כל הכבוד הארי, אתה ממש חזק היה לך הרבה יותר קל מלי לסרב לפקודות, אני חוששת שעוד פעם פעמיים ואולי הייתי תוקפת''.
סיימתי את לחישותיי.
''בואי נמשיך מחר'' נשמע קול מוזר, ''בסדר'' ענה קול של אישה שזהיתי כשל מישל, הצצתי החוצה, היה פנוי, יש יתרון לכך שנלכדנו כל פעם שיזרקו עלינו פוקדור הוא לא יעבוד.
''וונדי?'' נשע קולו של הארי, ''הארי סוף סוף קמת! חייבים להמשיך ללכת השטח פנוי בוא!'' מלמלתי במהרה.
זיהיתי את המקום בוא נלחמנו, זאת הייתה העיר גולדנורד, היינו במרחק חמש ערים מהבית!
נכנסתי יחד עם הארי אל מעבה העצים, היינו בטוחים סוף סוף.
התחלנו ללכת ''הארי, גם אתה היית שרור בתרדמה שהיית בפוקדור עד שהוציאו אותך?'' שאלתי את הארי, ''כן, היציאה החוצה גרמה לי לכאב ראש נורא'' הוא השיבף ''כן גם לי..'' מלמלתי.
לפתע נשמע קול מאחרינו ''היי, אתם חדשים ביער הזה?'' הסתובבנו, מולינו עמד פוקימון שזיהיתי מיד, הוא לא היה אהוב עליי כמו איווי אבל גם אותו הערצתי לא מעט, וולפיס פוקימון שועל האש.[/QUOTE]

הודעה אחרונה שלי להערב- אני צריך לקום בשש poor dor...
-------------------------------------
השיחה שלי עם וונדי שיפרה את מצב רוחי כשהבנתי שאני לא לבד בקטע הזה. שנינו המשכנו לסבול מכאב ראש אך הוא התעדן במקצת, לאחר שהתרחקו המאמנים שלנו. נבהלתי למשמע קול מאחורי גבי: "היי אתם חדשים ביער הזה?" הסתובבנו. למולינו עמד פוקימון שאני תמיד שנאתי, שעוד מחשיב עצמו לפוקימון אש. היה זה וולפיקס. הוולפיקס היה קטן ממנו ולכן לא היווה כל איום. אך בכל זאת חשדתי בו; איך הוא מצא אותנו? ומה היה האידיאל שלו ללוות אותנו? מיליון שאלות תקפו את מוחי.
"ראיתי את איך שברחתם מהמאמנים שלכם," אמר הוולפיקס ביראה, כאילו אנחנו שני אלים. "כאילו, זה היה מדהים. את, איווי, את הייתמדהימה איך שנאבקת בכאב הראש. אתה הונדור, גם אתה עשית מעשה נועז אך עיצבנת אותי בגאוותנותך לאחר שחילצת את איווי." הוא אמר. פלטתי נהמת אזהרה לעברואך הוא התעלם והלך לוונדי שחיבבה אותו מאוד. לאחר כמה שעות צעידה הגענו לביניין. היה זה מרכז הפוקימונים של גולדנרוד. האיווי הוביל אותנו בביטחון לאחורי מרכז הפוקימנוים והראה לנו פתח סודי. הוא נכנס בראש וצעד בשלווה. הלכנו בתוך מערכת המיזוג של מרכז הפוקימונים וולפיקס היה מלפנינו. לפתע הוא הסתובב וצעק: "הם כאן!" בתוך שניה הציצו מאחורינו שני אנשים. אחד נמוך ושמן עם שיער שחור מבולגן והשנייה גבוהה עם שיער ג'ינג'י ארוך וחלק. היו אלה המאמנים שמהם ברחנו.
"ידעתי שאסור לסמוך על ההוולפיקס הזה, מילמלתי לוונדי אך זה היה מאוחר מדיי. שתי קרניים אדומות נורו מהפוכדורים וכוונו אליי.

תראה אני שוב הולכת להיות גיבורהd:
____________________________
''הובלת אותנו למלכודת!'' קראתי בזעם אל עבר וולפיקס בעודי הודפת את הארי אל מחוץ לטווח הקרניים האדומות והתגלגלתי לבדי.
נשפתי בזעם אל עבר מישל שהביטה בי בבוז, ''צא'' היא אמרה והוציאה פוקימון שזיהיתי כסנדשרו, לפתע עלה רעיון במוחי ''סנדרו תשתמש בבקה במתקפת חול עליי'' ביקשתי בסנשרו, ''למה לי?'' הוא שאל בזלזול, ''כי אני בטוחה שאשרוד אותה'' אמרתי בזלזול בתקווה שזה יעבוד.
סנדשרו התעצבן וללא הוראת המאמנת שלו תקף בסופת חול, עמדתי בסופה זה לא היה נורא יותר מידי ולפתע הייתי קבורה בהררי חול חרטתי על החול במהירות ''אני וונדי וזה ששם הוא הארי, אנחנו בני אדם ולא פוקימונים! פשוט התעוררנו ככה אתמול בבוקר, את יכולה אפילו לבדוק תתקשרי למספר 0567674369 זה הפלאפון של אמא שלי הם בטח משתגעים בדאגה!''
מישל נראתה המומה והוציאה את הטלפון הנייד שלה מכיסה וצלצלה למספר, שהיא ניתקה היא חייכה חיוך מרושע '' ''אמא'' שלך לא יודעת על מה לעזעזל אני מדברת היא אומרת ש''את'' ו''הארי'' יושבים איתה כרגע בסלון ואוכלים ארוחת ערב''.
'מה לעזעזל?!' חשבתי בתדהמה, גם הארי נראה מופתע.

[QUOTE=Wendy;1370992]תראה אני שוב הולכת להיות גיבורהd:
____________________________
''הובלת אותנו למלכודת!'' קראתי בזעם אל עבר וולפיקס בעודי הודפת את הארי אל מחוץ לטווח הקרניים האדומות והתגלגלתי לבדי.
נשפתי בזעם אל עבר מישל שהביטה בי בבוז, ''צא'' היא אמרה והוציאה פוקימון שזיהיתי כסנדשרו, לפתע עלה רעיון במוחי ''סנדרו תשתמש בבקה במתקפת חול עליי'' ביקשתי בסנשרו, ''למה לי?'' הוא שאל בזלזול, ''כי אני בטוחה שאשרוד אותה'' אמרתי בזלזול בתקווה שזה יעבוד.
סנדשרו התעצבן וללא הוראת המאמנת שלו תקף בסופת חול, עמדתי בסופה זה לא היה נורא יותר מידי ולפתע הייתי קבורה בהררי חול חרטתי על החול במהירות ''אני וונדי וזה ששם הוא הארי, אנחנו בני אדם ולא פוקימונים! פשוט התעוררנו ככה אתמול בבוקר, את יכולה אפילו לבדוק תתקשרי למספר 0567674369 זה הפלאפון של אמא שלי הם בטח משתגעים בדאגה!''
מישל נראתה המומה והוציאה את הטלפון הנייד שלה מכיסה וצלצלה למספר, שהיא ניתקה היא חייכה חיוך מרושע '' ''אמא'' שלך לא יודעת על מה לעזעזל אני מדברת היא אומרת ש''את'' ו''הארי'' יושבים איתה כרגע בסלון ואוכלים ארוחת ערב''.
'מה לעזעזל?!' חשבתי בתדהמה, גם הארי נראה מופתע.[/QUOTE]
חחח איזה מנייאקית המישל הזאת ):
-------------------------
נכנסתי לשוק טוטאלי. שמעתי את מישל טוענת שכרגע היא התקשרה לאמא שלי והיא אמרה שכרגע אנחנו יושבים בסלון. אחת מהן שיקרה. מצמצתי בשוק ונתתי לקרניים האדומות לקחת אותי לתוך הפוכדור. רגע לפני שנשאבתי פנימה ראיתי שוונדי באותו מצב כמוני. שקועה בהרהורים. בתוך הפוכדור, פשוט שכבתי באותה התנוחה המוזרה שבה מצאתי את עצמי בפעם הקודמת שהייתי בפוכדור. דמות מוזרה התקרבה אליי, אך בחשכת הפוכדור, לא יכולתי לזהות איזה פוקימון זה. תהיתיאיך יכול להיות שכאן איתי בתוך הפוכדור, ישנו עוד פוקימון. פלטתי גחלת קטנה שהאירה לכמה שניות את הפוכדור, אך זה הספיק לי בשביל להבין את מה שחשדתי בו.למולי עמד הוולפיקס שפגשנו קודם. חוץ ממנו עמדו בפנים עוד כמעט עשרים פוקימונים, מתוכם זיהיתי שניים כסייטר ופוליטד, השניים בהם נלחמתי. כולם ניסו לישון אך ללא הצלחה. הוולפיקס גיחך כשראה אותי תר במבטי אחרי וונדי. "לא תמצא אותה, טיפש." הוא אמר בלגלוג. לא יכולתי להתאפק עוד. השתמשתי במתקפה מתגנבת (FAINT ATTACK) הלכתי מאחוריו בלתי נראה לעין. כשהופעתי, עמדתי מאחוריו וחבטתי בו בכוח. הוא עף קדימה ואני ניצלתי זאת בשביל לתפוס אותו בנשיכה. תפסתי לו את העור העודף שבעורף וכך הוא נתון היה לשליטתי. "היכן היא?" שאלתי אותו, והוא רמז לי בכפתו שהוא לא נושם. שחררתי אותו והוא נשאר במקומו. "אתה עכשיו נמצא בפוכדור של ג'ים, המאמן שתפס אותך. איווי נמצאת כרגע עם שאר הפוקימונים של מישל." הוא אמר וכישכש בזנבו. שחררתי אותו לנפשו והוא הלך באותה גאוותנות תמידית שאיפיינה אותו.
'אז היא אצל מישל,אה?' שאלתי את עצמי. 'אני בטוח שג'ים ומישל יצטערו על כך שלכדו אותי ואת וונדי.' אמרתי לעצמי בבטחון וניסיתי לשון כדי לאגור כוחות, לקראת מחר.

נשאבתי בצער רב לפוקדור, לא יכולתי להאבק בזה ושוב הייתי מאותה תנוחה לחוצה ומוזרה, רגע מה זה היה? תנועה חדה מצד שמאל זה כל מה שהייתי צריכה בשביל לדעת שאני לא לבד.
משמאלי היו המון פוקימונים, זיהיתי זיגזגון, סקיטי, סנטרט עכשיו זה היה ברור היא מאמנת פוקימוני נורמל.
''היי'' אמרה לי סקיטי בקול עדין ושקט ''היי השבתי והשפלתי את ראשי, ''אמ..ברוכה הבאה אני ליירה, הזיגזגון ששם הוא זיגי וסנטרט הוא סון'' הציגה את כולם הסקיטי.
''נעים להכיר.. אני וונדי אבל אני לא אשאר עוד הרבה זמן כאן'' השבתי בגאווה, ''את תנסי לברוח שוב?!'' שאלו אותי בתדהמה כל הפוקימונים, הנהנתי.
את שארית הלילה ביליתי בדיבור על חברתי החדשה, סקיטי.
בבוקר ראיתי את הפוקימונים נשאבים אחד אחד, ואז הגיעה גם תורי, הייתי בתוך חדר, זה נראה מכמו חדש שכור המלון לינה.

הפוכדור נפתח פתאום ונשאבתי ממנו. אך הפעם לא נשאבתי החוצה, אלא לתוך מחשב. אני זוכר שראיתי פעם את אבא עושה את הפעולה הזו, אך מעולם לא הבנתי איך אפשר להפקיד פוקימונים במחשב. היינו בתוך גינה מסביבנו היה דשא וירטואלי ושמיים וירטואליים. למעשה, גם אני הייתי וירטואלי. וולפיקס לא היה אך שאר הפוקימונים כן היו. במהרה התיידדתי עם סייטר ופוליטד ועשינו סולחה על הקרב מקודם שאחרי הכל, הם היו חייבים להקשיב להוראות של אדונם. אך בכל זאת הם היו שותפים מעולים לשיחה וביקרו את רעיון הבריחה שלו.
"זה רעיון טוב," אמר פוליטד, "אך איך תוודא שהם לא יראו אותך?" הוא שאל ברצינות.
יש לי תוכנית, אך אני אצטרך את עזרתכם." אמרתי בקול נחוש.

עמדתי מול מישל, היא נראתה די מאיימת.
''טוב טוב... אז ככה זה הולך להיות- מעכשיו את פסיקי לברוח ותקשיבי לכל פקודה שלי, על כל פעם שלר תקשיבי לי אפגע בך פשוט מאוד לא?''
בעלתי את רוקי והנהני, 'איפה הארי?' חשבתי בצער במוחי.
את שארית היום העברתי בהקשבה לפקודות של מישל, לא הייתה לי מוטיבציה כמו אז להפסיק ולהקשיב לה, היא התישה אותי ודחקה בי עוד ועוד, דבר אחד טוב יצא מזה התחזקתי, למדתי איך להשתמש בהתקפות חדשות והחזקתי מאוד.
הייתי מוכנה לעולם הגדול, להיתקלות בפוקימוני פרא רעים, כל מה שנותר הוא למצא את הארי, לשבור א הפוקדורים ולברוח, יחד עם ליירה כמובן, הבטחתי לה.

אנחנו גם עומדים להתפתח מתישהוא??
---------------------------
השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, כשיצאתי מהפוכדור. ראשי כאב שוב ועמדתי מול המאמן שלי. הוא נתן לי המון הוראות ואני הקשבתי להן בריכוז מלא. וזה חיזק אותי מאוד. הוא הוציא נגדי בהתחלה קליידול. הקליידול ניסה להשמש נגדי בבלבול (confusion) אך הוא שכח שאני כוח אופל ושעל חושי לא פועל עליי. השתמשתי במתקפה מתגנבת, הלכתי מאחוריו וחבטתי בגבו. לאחר מכן זינקתי עליו והשתמשתי בניב אש. הקליידול חוסל בסוף המערכה כשאני נותרתי ללא כל פגע. לאחר מכן הוא הוציא נגדי את פוליווירל והתחלנו להלחם. השתמשי במתקפת חול (sand Storm) כד להאט אותו. החול נכנס לו לעיניים כמו שציפיתי ובשבילי זה היה הרגע המתאים. זינקתי עליו ונגחתי בו בבטן. הפוליטד עף לאחור ואני הוכרזתי כמנצח. אני חושב שהרשמתי את המאמן שלי בכך שניצחתי קרבותכה קשים וכה רבים אך זה לא עניין אותי מה המאמן שלי חושב עליי. כל מה שרציתי זה לקבל לידיי נייר ועט.

עם נרצהd:
____________
היה כבר שעת לילה מאוחרת והייתי ממש עייפה.
תהיתי איפה הארי נמצא, ליירה סיפרה לי שהמאמן שלו מתגורר במלון שממול.
היית מותשת, ולא ממש נהנתי מטעם אוכל הפוקימונים, היה לזה טעם של כרוב כבוש, מספיק היה לי בבית עכשיו גם פה?
נראה שלמישל היו תוכניות מוגדרות לפוקימונים שלה ובעשר יא הכריחה אותנו ללכת לישון, אבל לי ולליירה הייתה תוכנית בריחה, בשלוש לפנות בוקר נתגנב החוצה, נלך למלון ונמצא את החדר בוא גר מאמנו של הארי וניקח את הפוקדור שלו, לא לפני שנרסק את שלנו כמובן.
עשינו את עצמינו ישנות, הזמן עבר לאיטו והשתדלתי שלא ליפול לעיפות שהעיקה עליי, כאשר השעון הורה על השעה שלוש הערתי את ליירה שנרדמה.
כל אחת לקחה את הפוקדור שלה בפיה וריסקה אותו לחתיכות.
המלון שממול היה מלון קטן, זה לא היה אמור להיות קשה מידי למצא את מאמנו של הארי, התגנבנו למלון והתחלנו לחפש בחדרים.

הממ.. בא לי מישומה עוד כמה תגובות :d
------------------------------------
המאמן שלי נתן לי אוכל ושתייה בתוך המלונה שלי. כשהוא כיוון לעברי את הפוכדור התחלתי ליילל, והוא הבין שאני מעדיף להיות בחוץ. המאמן שלי הלך אל מיטתו והתיישב עליה, ובשבילי היה זה הרגע המושלם לתוכנית. הלכתי לחגורת הפוכדורים שהונחה על הרצפה ופתחתי את הפוכדורים של פוליטד ושל סייטר. הם התחילו לבלגן ולעושת רעש בחדר של המאמן. המאמן(דאמ.. שכחתי איך קוראים לו וזה מתחיל להיות חשוד..) התחרפן בתוך החדר וניסה להשתיק את שני החוליגנים. בינתיים קפצתי אל השולחן ולקחתי את מפתחות הדירה. דחפתי כיסא למול המנעול ובעזרת הפה הכנסתי את המפתח פנימה. סובבתי אותו בתנועה קטנה והדלת נפתחה לרווחה. מיד סייטר רץ ללוות אותי אל המלון שבו וונדי השתכנה, בעוד פוליטד מעיף זרנוקי מים בחדר.
"נלך מסביב." אמר הסייטר ובעזרת כנפיו ריחף למאחורי שיח. פתחתי בריצה אחריו ובגלל שהייתי בכושר כה טוב, הגעתי בתוך כמה שניות אל הנקודה בה הוא רכן.
"יותר מכאן לא אוכל ללוות אותך, אך תשתדל ללכת כמה שיותר מאחורי המלון." הוא אמר לי ועופף בחזרה אל המאמן שלו. התחלתי לרוץ מסביב למלון עד שהגעתי לחור שמוביל לתוך תעלת המיזוג. הלכתי בתוכה, והצצתי להמון חדרים עד שמצאתי את החדר. הבטתי מלמעלה והאזנתי למישל, המעוצבנת.
"אני רוצה שתמצא אותם. אחת מהן היא איווי. והשנייה היא סקיטי שמסתובבת עם אבן ירח קשורה לגבה. כן, כן. הם שברו את הפוכדורים וברחו, מוגות הלב האלו."
'אוי לעזאזל. ' אמרתי לעצמי בחלחלה. כל המבצע הזה היה לשווא. וונדי וליירה היו בדרך למלכודת. ואני הייתי חייב לחזור להציל אותן.

שמיעתי השתפרה עקב היותי איווי, במהרה הבנתי שהובלתי את עצמי ואת ליירה למילכוד.
מלפנים סגר עלינו מאמנו של הארי, על פי פרצופו אני חוששת שהוא כבר ברח וכל המבצע הזה היה לשווא, מאחורינו הזדעזעתי כאשר ראיתי לוכד פוקימונים, הוא יעשה הכל בשביל לבצע את משימתו ולזכות בכסף שישולם לו בסוף.
הוא הוציא משהו שנראה כמו שוט, ''פאק'' מלמלתי, ראיתי כבר את השוט הזה בסרטים, הוא מחשמל וגורם לעילפון.
ראיתי פתח ביוב צר, רק אחת מאיתנו תוכל להיכנס, ''ליירה כנסי מהר! אני מאחורייך'' שיקרתי לה, היא נכנסה במהירות, סגרתי את מכסה הפתח וחסמתי כל גישה אליו, זהו זה לפחות לעכשיו היא בטוחה.
אבל אני הייתי במלכוד, לא היה לי לאן לזוז ולהחמק מהשוט המחשמל לא ידעתי מה לעשות.

אם לא אכפת לך בא לי להתפתח בהודעה הבאה.
--------------------------------------
הרחתי את ריח העשן שהגיע מהשוט החשמלי של לוכד הפוקימונים. זה היה מאוד פשוט. הסתערתי על הלוכד, ובעזרת ניב אש (fire Fang) המסתי את שוט הברזל ההוא לשניים. מישל הוציאה את פיג'יוטו שלה וציוותה עליו לתקוף אותו בכנף ברזל. הפידג'יוטו היה קרוב אליי ובשנייה האחרונה וונדי ירתה כדור צל ופגה בדיוק מתחת למקור הציפור הדק. הפידג'יוטו התרסק על הרצפה ומישל אספה אותן חזרה על הפוכדור. המאמן השני הוציא גרידוס וציווה עליו לתקוף אותי במשאבת מים (hydro Pump). הגרידוס נענה מיד לבקשה וזרם אדיר של מים יצא מפיו הגדול. זינקתי הצידה בתגובה אינסטינקטיבית למדיי וזינקתי אל עבר צווארו של גרידוס. השתמשתי בנשיכה בשביל להוציא אותו מהריכוז בזמן שוונדי תקפה אותו מאחורי גבו במתקפה מהירה. הגרידוס התנדנד מצד לצד ונפל על הריצפה. מישל קראה לרטיקייט שלה שיבוא וישתמש נגדי בחפירה. רטיקייט בתגובה מהירה חפר בור מתחת לאדמה וניסה להגיע אליי. אך בגלל חושיי המפותחים הרגשתי את צעדיו מתחת לאדמה וקפצתי הצידה. הריטקייט יצא מהאדמה בקפיצה די מגושמת ובאותו זמן וונדי השתמשה בזנב ברזל וחבטה בראשו. הרטיקייט החל לצעוק כדי להחליש אותנו אך לפני שסיים קפצתי עליו ונשכתי אותו נשיכה חזקה עם מלתעות נעולות. הרטיקייט התפתל מכאב ווונדי באה כדי לחסל אותו. היא הוציאה את בלבאזור ואמרה לו להשתמש בחנק על וונדי. זינקתי לעבר החבלים המשתלשלים מהפקעת של בלבאזור ונלכדתי בגפנים.
"ברחי!" אמרתי לוונדי. אך היא לא זזה. חזרתי על הבקשה והיא נענתה לה וירדה אל הביוב. לפתע החל גופי לזהור בצבע לבן בוהק.

זה די מהיר אבל תהנהxd
אני שומרת את זה לעוד קצת
_____________________
הארי הכריח אותי לברוח, לא היה לי נעים לפתע שמעתי קריאות תדהמה והתפעלות ממרום המסדרון ושקלתי לחזור, ''וונדי?'' שאל לפתע קול, זאת הייתה ליירה.
''רמית אותי כדי שאברח הא?'' היא אמרה בחיוך, ''אולי'' אמרתי והשבתי בחיוך.
''למה ההונדור ההוא הציל אותך?'' היא שאלה בפליאה, ''כי הוא אח שלי כמובן'' השבתי בתמימות.
ליירה התפקעה מצחוק ''איך אתם לא מאותו זן'' ואז נפלה להמשכי צחוק, גילגלתי עיינים.
לפתע הארי ננכנס לביוב, הוא היה שונה..לפתע הבנתי! הוא התפתח, הוא סיפר לי כי הביס את הפוקיומנים לאחר ההתפתחות אבל הם יתאוששו בקרוב.
יצאנו מהביוב וברחנו ליער הקרוב, הגענו לקרחת יער קטנה ונרדמנו, הארי ישן בצד ואני וליירה נרדמנו מכורבלות אחת על יד השנייה (מקור)

[QUOTE=Wendy;1372091]זה די מהיר אבל תהנהxd
אני שומרת את זה לעוד קצת
_____________________
הארי הכריח אותי לברוח, לא היה לי נעים לפתע שמעתי קריאות תדהמה והתפעלות ממרום המסדרון ושקלתי לחזור, ''וונדי?'' שאל לפתע קול, זאת הייתה ליירה.
''רמית אותי כדי שאברח הא?'' היא אמרה בחיוך, ''אולי'' אמרתי והשבתי בחיוך.
''למה ההונדור ההוא הציל אותך?'' היא שאלה בפליאה, ''כי הוא אח שלי כמובן'' השבתי בתמימות.
ליירה התפקעה מצחוק ''איך אתם לא מאותו זן'' ואז נפלה להמשכי צחוק, גילגלתי עיינים.
לפתע הארי ננכנס לביוב, הוא היה שונה..לפתע הבנתי! הוא התפתח, הוא סיפר לי כי הביס את הפוקיומנים לאחר ההתפתחות אבל הם יתאוששו בקרוב.
יצאנו מהביוב וברחנו ליער הקרוב, הגענו לקרחת יער קטנה ונרדמנו, הארי ישן בצד ואני וליירה נרדמנו מכורבלות אחת על יד השנייה (מקור)[/QUOTE]

למי את מתכננת להתפתח?
-----------------------
השינוי היה מדהים. זנב ארוך צמח מקצה ישבני, קרני עז גדולות צמחו מקודקודי וגבהתי בכמעט 25 סנטימטר. בכל פעם שדיברתי נפלטה להבת אש קטנה מפי, ועשן יצא מנחיריי.
הבלבאזור המופתע אסף את הגפני שלו חזרה ואני עברתי לעמדת תקיפה. ניסיתי לפלוט גחלת אך במקום גחלת יצא מפי להביור אדיר שהשחים לבאלבאזור את הצורה.
המאמנים נראו מופתעים מאוד אך זה לא הפריע להם. המאמן הקודם שלי זרק עליי את הפוכדור שלכד אותי בהתחלה אך בהצלפת זנב מהירה שברתי אותו והעפתי אותו לעזאזל. נהמתי נהמה קטנה, ושני המאמנים ולוכד הפוקימונים הסתלקו מישם. ירדתי אל הביוב, וראיתי את וונדי משוחחת עם ליירה, וכשהביטה בי, נדהמה. סיפרתי לה איך הבסתי את כולם והיא שמחה מאוד. התחלנו ללכת והגענו לקרחת יער. שם אני כיתרתי את עצמי בעיגול של אש כדי להתחמם ווונדי ולירה התכרבלו אחת על השנייה. שמעתי רעשי צעדים קטנים מאוחריי אך התעלמתי ושקעתי בשינה עמוקה.

אני מתלבטת אני ממש אוהבת את אמבריאון אבל גם את ליפיאון
__________________________________________
התעוררתי למראה הרגשה מחשידה שמישהו צופה בי, ילד צעיר ישב על אבן מולי ומול ליירה שעדיין ישנה,= ושירטט משהו במחברת,, גם הארי עדיין ישן, קמתי בעדינות בכדי לא להעיר את ליירה והתקרבתי לילד בחשד, הוא לא הגיב אליי, הוא היה מרוכז במעשיו.
הבטתי בדף המחברת שלו והייתי מודהמת, ציור מהממם שלי ושל ליירה ישנות מכורבלות היה במחברת, לילד הזה היה כישרון אמיתי.
הוא סיים כמה נגיעות צבע אחרונות ופנה אליי ''מוצא חן בעיינך?'' הוא שאל בחיוך, הנהנתי במרץ, הילד הזה מצא חן בעייני הוא היה נחמד ורגוע ולא תקיף.
''הפוקימון הזה ששם חבר שלך?'' שאל אותי הילד והצביע על הארי הישן, נדתי בראשי כסימן של ''לא'' וחרטתי בחול ''הוא אחי''.
הילד הביט בי מופתע ''את יודעת לכתוב!'' הוא אמר בחיוך, הנהנתי, ''אני גם לא פוקימון'' כתבתי.
וא הביט בי מסוקרן, ''אני בן אדם, אני ואחי קמנו ככה יום אחד'' חרטתי שוב.
הילד לא נראה מזלזל או קטן אמונה הוא הביט בי נרגש ומסוקרן, ''גם הסקיטי?'' שאל, נדתי בראשי כלא.
הוא הציג את עצמו, מסתבר ששמו הוא ג'ייסון, אני הצגתי את עצמי ואת הארי וליירה הישנים, את כל הבוקר העברנו בדיבורים, ממש שקעתי לשיחה איתו ולא שמתי לב שהארי התעורר.

[QUOTE=Wendy;1372245]אני מתלבטת אני ממש אוהבת את אמבריאון אבל גם את ליפיאון
__________________________________________
התעוררתי למראה הרגשה מחשידה שמישהו צופה בי, ילד צעיר ישב על אבן מולי ומול ליירה שעדיין ישנה,= ושירטט משהו במחברת,, גם הארי עדיין ישן, קמתי בעדינות בכדי לא להעיר את ליירה והתקרבתי לילד בחשד, הוא לא הגיב אליי, הוא היה מרוכז במעשיו.
הבטתי בדף המחברת שלו והייתי מודהמת, ציור מהממם שלי ושל ליירה ישנות מכורבלות היה במחברת, לילד הזה היה כישרון אמיתי.
הוא סיים כמה נגיעות צבע אחרונות ופנה אליי ''מוצא חן בעיינך?'' הוא שאל בחיוך, הנהנתי במרץ, הילד הזה מצא חן בעייני הוא היה נחמד ורגוע ולא תקיף.
''הפוקימון הזה ששם חבר שלך?'' שאל אותי הילד והצביע על הארי הישן, נדתי בראשי כסימן של ''לא'' וחרטתי בחול ''הוא אחי''.
הילד הביט בי מופתע ''את יודעת לכתוב!'' הוא אמר בחיוך, הנהנתי, ''אני גם לא פוקימון'' כתבתי.
וא הביט בי מסוקרן, ''אני בן אדם, אני ואחי קמנו ככה יום אחד'' חרטתי שוב.
הילד לא נראה מזלזל או קטן אמונה הוא הביט בי נרגש ומסוקרן, ''גם הסקיטי?'' שאל, נדתי בראשי כלא.
הוא הציג את עצמו, מסתבר ששמו הוא ג'ייסון, אני הצגתי את עצמי ואת הארי וליירה הישנים, את כל הבוקר העברנו בדיבורים, ממש שקעתי לשיחה איתו ולא שמתי לב שהארי התעורר.[/QUOTE]

תבחרי בליפאון. שלא יהיה כפל אופל ):
-----------------------------------
התעוררתי למשמע רעשים מוזרים. פקחתי עיניי וראיתי את וונדי יושבת ליד בן אדם שמראה לה מחברת. הסתכלתי וליד וונדי ראיתי המון חריטות בחול של מילים. לפתע נפל לי האסימון, וונדי חשפה אותנו לחברת בני אדם. מה אם הילד יחליט לספר להוריו שמצא, זוג פוקימונים שהם בכלל בני אדם? רציתי להבהיר לילד ללא כל אלימות שאני לא ממליץ לו להלשין עלינו כי אם כך יהיה אני לא יהסס לפגוע בו. קמתי על רגליי ובפיהוק רחב חשפתי טור שיניים חדות ולבנות. ראיתי את ניצוץ הפחד בעיניו של הילד, אך אני חייב לציין שהוא הסתיר את הפחד טוב מאוד. נשפתי אש אדומה קלה ועטיתי הבעת שלווה. לקחתי מקל שמצאתי בקרבת מקום, וחרטתי על החול:אני הארי, מי אתה? אני מקווה שאתה לא מתכנן להלשין עלינו לאף אחד." ראיתי ניצוץ של אשמה בעיניו של הילד, אך הוא אמר: "זו לא הייתה כוונתי מעולם. בסך הכל, אני משער שאני יודע מי אחראי לכך שנהפכתם לפוקימונים." הוא אמר במיסתוריות. לקחתי את המקל וחרטתי על האדמה :" ספר מה זה." הילד חייך חיוך מסתורי. "זה לא מה, אלא מי," הוא אמר ופתח בעמוד כלשהו בפנקס שלו. הציור שהיה בפנקס ריתק אותי. מי שהיה אחראי לכך שאני ווונדי הפכנו לפיקומונים הוא הפוקימון :

[CENTER][IMG]http://www.serebii.net/pokearth/sprites/hgss/251.png[/IMG][/CENTER]

אבל אני אוהבת את אמבריאון):
++++++++++++++++++++++++++++++++
''סלבי? למה שהוא יהפוך אותנו לפוקימונים?'' חרטתי בחול.
''לא יודע, אני רק ציירתי אותו ולפתע הוא התחיל לזהור, ראיתי תמונות תלת מימדיות של זוד נערים בן ובת ישנים.'' ענה לנו ג'ייסון.
''חייבים למצא את סלבי'' אמרתי להארי בתקווה, ''ליירה! ליירה קומי'' אמרתי והערתי את ליירה, ''אנחנו ממשיכים בדרך היה נעים להכיר!'' אמרתי החיוך, ''גם אותך!'' היא השיבה בשמחה.
חרטנו להתראות על החול והתחלנו לאוץ ''צריך למצא את יער אליקס יש שמעות שסלבי גר שם'' אמרתי.
יער אליקס לא היה ריוק כל כך והתחלנו לרוץ.

[QUOTE=Wendy;1372295]אבל אני אוהבת את אמבריאון):
++++++++++++++++++++++++++++++++
''סלבי? למה שהוא יהפוך אותנו לפוקימונים?'' חרטתי בחול.
''לא יודע, אני רק ציירתי אותו ולפתע הוא התחיל לזהור, ראיתי תמונות תלת מימדיות של זוד נערים בן ובת ישנים.'' ענה לנו ג'ייסון.
''חייבים למצא את סלבי'' אמרתי להארי בתקווה, ''ליירה! ליירה קומי'' אמרתי והערתי את ליירה, ''אנחנו ממשיכים בדרך היה נעים להכיר!'' אמרתי החיוך, ''גם אותך!'' היא השיבה בשמחה.
חרטנו להתראות על החול והתחלנו לאוץ ''צריך למצא את יער אליקס יש שמעות שסלבי גר שם'' אמרתי.
יער אליקס לא היה ריוק כל כך והתחלנו לרוץ.[/QUOTE]

אבל את תבחרי בליפאון (:
=============
ידעתי שהפיכתנו לפוקימונים קשורה בפוקימון אגדי כלשהו.. כך שכשהוא אמר שזה סלבי, לא הופתעתי במיוחד. התחלנו לדהור אל יער אליקס שהיה קרוב מש לעיר גולדנרוד, ואני חייב לציין שאף על פי שרגליי היו ארוכות ושריריות ושההונדומים ידועים במהירותם האדירה, כמעט ולא עמדתי בקצב של וונדי. כשהגנו אל היער ניסינו להיכנס, אך משהו עצר בעדנו. מין חומה בלתי נראית לעין.
"מה זה יכול להיות?" שאלתי את וונדי, והיא נענעה את ראשה כלא יודעת. ניסיתי לתקוף את הקיר אך ללא הועיל. כל מתקפה פשוט התפוגגה כשפגעה בקיר.
~מה זה יכול להיות?~

חח נחשוב עלייךxd
____________________
''אח'' מלמלתי שנחבטתי בראשי בקיר פעם אחר פעם, להקת פיג'ים עמדו לעבור היישר דרך הקיר ''לא חכו! אתם תחבטו משהו כאן מונע לעבור!'' צעקתי להם באזהרה, הם לא הקשיבו והמשיכו לעוף-ציפיתי לקול הפגיעה שלא הגיעה!
הלהקה כולה עברה דרך הקיר בשלמותה וללא כל פגע.
בהמשך גם פוקימונים רגילים עברו דרך הקיר בלי להניד עפעף- באנירי, כמה קטרפי ואפילו איווי קטן כמוני.
אבל לא משנה כמה ניסינו אני והארי פשוט לא היינו מסוגלים לעבור!
ניסינו שוב ושוב ללא הצלחה עד שהחלטנו להיכנע, כבר הבנו שהסיבה שאינינו יכולים להיכנס היא בטוח בגלל שסלבי הפך אותנו לפוקימונים ולא רוצה שנדע לפחות כרגע מה הסיבה.
''הצילו! הצילו!'' צעק לפתע קול מאחורינו, הסתובבנו בבהלה זוג דריפלום מודאגים התקרבו אלינו

[QUOTE=Wendy;1372590]חח נחשוב עלייךxd
____________________
''אח'' מלמלתי שנחבטתי בראשי בקיר פעם אחר פעם, להקת פיג'ים עמדו לעבור היישר דרך הקיר ''לא חכו! אתם תחבטו משהו כאן מונע לעבור!'' צעקתי להם באזהרה, הם לא הקשיבו והמשיכו לעוף-ציפיתי לקול הפגיעה שלא הגיעה!
הלהקה כולה עברה דרך הקיר בשלמותה וללא כל פגע.
בהמשך גם פוקימונים רגילים עברו דרך הקיר בלי להניד עפעף- באנירי, כמה קטרפי ואפילו איווי קטן כמוני.
אבל לא משנה כמה ניסינו אני והארי פשוט לא היינו מסוגלים לעבור!
ניסינו שוב ושוב ללא הצלחה עד שהחלטנו להיכנע, כבר הבנו שהסיבה שאינינו יכולים להיכנס היא בטוח בגלל שסלבי הפך אותנו לפוקימונים ולא רוצה שנדע לפחות כרגע מה הסיבה.
''הצילו! הצילו!'' צעק לפתע קול מאחורינו, הסתובבנו בבהלה זוג דריפלום מודאגים התקרבו אלינו[/QUOTE]

חחח שימי לב, תפנית מפתיעה:
------------------------------
"מה קרה?" שאלה וונדי בקול נחמד את הדריפלומים אך הם התעלמו ממנה. גם אני שאלתי אותם מה הם רוצים אך הם המשיכו לבכות וליילל. וונדי, שהחלה להתעצבן ירתה כדור צל שעבר בדיוק בין שני הדריפלומים. שניהם הסתכלו עלינו, ונראה שלפתע חזרו למציאות.
"אנו איננו דרפלומים כלל וכלל, ומעולם לא היינו." אמר אחד מהם בפנים קודרים. "אני הייתי טאורוס, והיא הייתה פוניטה," אמר השני ופרץ ביללות שוב. הבטתי במבט המרוכז של וונדי, וראיתי שהיא נמצאת עמוק בתוך סבך המחשבות שלה. "ואיך הפכתם לדריפלומים?" שאלה וונדי באותו מבט מרוכז. "אנחנו גרנו בהתחלה בעיר new bark בתור אח ואחות. ויום אחד, בדיוק לפני חודש, התעוררנו ביער וכל אחד מאיתנו הפך לפוקימון האהוב עליו. והים בבוקר התעוררנו ומצאנו את עצמנו בתור הפוקימונים השנואים עלינו ביותר. שמענו שסלבי גרם לכך שנהפכנו מבני אדם לפוקימונים ובגלל זה רצינו לדבר איתו. אך אנחנו לא יכולים ): "
אמרו שניהם בו זמנית.
הבטתי בוונדי, והיא החזריה לי מבט תמוהה.

מה הפוקימון השנוא עלייך?
____________________________
''למען האמת גם לנו זה קרה, לי קוראים וונדי וזה אחי הארי.
לפי חודש קמנו באמצע קרחת יער מוזרה כאשר התעוררנו כפוקימונים האהובים עלינו! איווי והונדור, כפי שאתם רואים אחי הארי התפתח. אך לא נהפכנו לשנואים עלינו'' אמרתי בשמחה לכך שנתקלנו בעוד מישהו כמונו.
''איך קוראים לכם?'' שאלתי בחיוך.
''כרלה והפי'' אנו לנו זו האחים המסכנים.
''אומ.. בואו תצטרפו אלינו ונוכל לגלות יחד מה פשר כל העניין הזה!'' אמרתי בחיוך.
הפי וכרלה החלו להראות מעט יותר נינוחים וירדו אלינו.
''אני שמחה שאנחנו לא היחידים'' אמרה כרלה בחיוך, ''גם אני'' השבתי.
אני וכרלה מיד התחברנו ואותו הדבר לגבי הפי והארי, נראה כי היו לנו המון במשותף.

[QUOTE=Wendy;1372694]מה הפוקימון השנוא עלייך?
____________________________
''למען האמת גם לנו זה קרה, לי קוראים וונדי וזה אחי הארי.
לפי חודש קמנו באמצע קרחת יער מוזרה כאשר התעוררנו כפוקימונים האהובים עלינו! איווי והונדור, כפי שאתם רואים אחי הארי התפתח. אך לא נהפכנו לשנואים עלינו'' אמרתי בשמחה לכך שנתקלנו בעוד מישהו כמונו.
''איך קוראים לכם?'' שאלתי בחיוך.
''כרלה והפי'' אנו לנו זו האחים המסכנים.
''אומ.. בואו תצטרפו אלינו ונוכל לגלות יחד מה פשר כל העניין הזה!'' אמרתי בחיוך.
הפי וכרלה החלו להראות מעט יותר נינוחים וירדו אלינו.
''אני שמחה שאנחנו לא היחידים'' אמרה כרלה בחיוך, ''גם אני'' השבתי.
אני וכרלה מיד התחברנו ואותו הדבר לגבי הפי והארי, נראה כי היו לנו המון במשותף.[/QUOTE]

שיט, אני עומד להפוך לווידל.. ):
----------------------------
הייתי מאוד מסוקרן לגבי הפי. הוא היה מעניין מאוד והיה שותף מצויין לשיחה. כל אחד הראה אחד לשני מתקפות, והוא הראה מתקפה שהוא המציא בעצמו, אך היא כ"כ קשה לתפעול שהוא משתמש בה לעיתים נדירות. "איך אפשר להמציא מתקפות?" שאלתי כילד קטן. "פשוט מאוד, כל מה שאתה צריך לעשות זה לנסות לעשות מתקפה אבל לבצע אותה בצורה שונה. לדוג': תנסה עכשיו לפלוט להביור דרך העיניים." הוא אמר לי והצביע עם אחת מרגליו לעבר הקיר הבלתי נראה. "בסדר" הנהנתי וניגשתי למול הקיר. התחלתי להעלות את אותה אנרגיה עצומה שהשתחררה ממני בכל פעם כשהייתי משתמש בלהביור, אל השארתי את פי סגור. האנרגיה חיפשה מאיפה לצאת וכשלא מצאה, פשוט יצאה מהעיניים. קרן דקה ואדירה של אור אדום יצאה מעיניי, ופילחה את הקיר לשניים. העיניים שלי דמעו -או מאושר, או מכך שכרגע יצאו מהן קרני ליזר - ורצתי לוונדי כדי לספר לה. "וזה באמת עבד?" היא שאלה בהתרגשות, ופנתה על המקום שחתכתי. הקיר כמעט ונסגר אך עדיין וונדי יכלה לעבור בו. איך הצלחתי לחתוך את הקיר? אני עדיין לא יודע.

עברתי את הקיר ורציתי לומר לשאר לבוא מהר לפני שייסגר שלפתע כאב ראש ענקי תקף את ראשי ''אחחח! אל תעברו'' צרחתי בכאב.
קמתי על רגליי עדיין מטושטשת מהכאב וחציתי חזרה במהירות את הקיר שנסגר מאחוריי, הכאב הרפא מיד.
כולם הביטו בי המומים ''מה?'' שאלתי, ''אמ...וונדי הגוף שלך'' מלמל הארי, הבטתי על עצמי וכמעט התעלפתי הפחתי לפוקימון השנוא עליי! גלמיאו! ''אוי לא! זה לא קורה לי!'' הזדעקתי בפחד, שנאתי את גלמיאו פשוט פוקמון מתועב.
הבטתי על עצמי בצער, ''הארי.. מה קורה לגוף שלך?'' שאלתי לפתע, הארי זהר כאילו הוא עומד להתפתח אבל..הוא התקטן והתקטן עד שהיה נמוך אפילו ממני, שהאור הפסיק לזרוח עמד מולי ווידל!
''וונדי? למה את גבוהה פתאום כל כך?'' שאל הארי בסקרנו ''אמ...הארי מה הפוקימון השנוא עלייך?'' שאלתי בחיוך מאולץ ''ווידל למה א..'' הוא התחיל לומר ואז הביט על גופו '''אהההה!!!!'' הוא דפק צרחה.
''אוקיי כולנו בבעיה רצינית עכשיו מה עושים?!'' הזדעקתי.
''חייבים למצא את סלבי'' אמרה כרלה ''כן אבל ראית מה קרה שעברנו בקיר!'' השבתי בדאגה.
ראשי עדיין מעט כאב והחלטתי לנסות להשתמש במתקפותיו של גלמיאו, כמו איווי התרכזתי ושיחררי כדור צל מפי ואז נזכרתי במה שהארי עשה, ריכזתי אנרגיה לכדור צל והשארתי את פי סגור, עייני החשיכו וזוג קרניים שחורות יצאו מהם! ''אופסי'' אמרתי שקלטתי שפגעתי בהארי

[QUOTE=Wendy;1373294]עברתי את הקיר ורציתי לומר לשאר לבוא מהר לפני שייסגר שלפתע כאב ראש ענקי תקף את ראשי ''אחחח! אל תעברו'' צרחתי בכאב.
קמתי על רגליי עדיין מטושטשת מהכאב וחציתי חזרה במהירות את הקיר שנסגר מאחוריי, הכאב הרפא מיד.
כולם הביטו בי המומים ''מה?'' שאלתי, ''אמ...וונדי הגוף שלך'' מלמל הארי, הבטתי על עצמי וכמעט התעלפתי הפחתי לפוקימון השנוא עליי! גלמיאו! ''אוי לא! זה לא קורה לי!'' הזדעקתי בפחד, שנאתי את גלמיאו פשוט פוקמון מתועב.
הבטתי על עצמי בצער, ''הארי.. מה קורה לגוף שלך?'' שאלתי לפתע, הארי זהר כאילו הוא עומד להתפתח אבל..הוא התקטן והתקטן עד שהיה נמוך אפילו ממני, שהאור הפסיק לזרוח עמד מולי ווידל!
''וונדי? למה את גבוהה פתאום כל כך?'' שאל הארי בסקרנו ''אמ...הארי מה הפוקימון השנוא עלייך?'' שאלתי בחיוך מאולץ ''ווידל למה א..'' הוא התחיל לומר ואז הביט על גופו '''אהההה!!!!'' הוא דפק צרחה.
''אוקיי כולנו בבעיה רצינית עכשיו מה עושים?!'' הזדעקתי.
''חייבים למצא את סלבי'' אמרה כרלה ''כן אבל ראית מה קרה שעברנו בקיר!'' השבתי בדאגה.
ראשי עדיין מעט כאב והחלטתי לנסות להשתמש במתקפותיו של גלמיאו, כמו איווי התרכזתי ושיחררי כדור צל מפי ואז נזכרתי במה שהארי עשה, ריכזתי אנרגיה לכדור צל והשארתי את פי סגור, עייני החשיכו וזוג קרניים שחורות יצאו מהם! ''אופסי'' אמרתי שקלטתי שפגעתי בהארי[/QUOTE]

יש לך עיניים בגב? איך פגעת בי אם כיוונת לקיר? :O
--------------------------------------------
כל גופי בער מכאב שהועפתי לאחור ונחבטתי בקיר. בתגובה אינסטנקטיבית פערתי את פי ופלטתי להביור.
כמובן שהחטאתי כי הלהביור היה קטן בגלל הפה שמנו יצא. כולם הביטו בי, המומים. גם אני נדהמתי קצת, שאחרי הכל לראות ווידל יורק להבת אש, זה בערך כמו לראות את ארכאוס מחזר אחרי רטטה. ראשי כאב מהאנרגיה האדירה ששחררתי לפני מגופי הפצפון. "כנראה שהמתקפות שלנו עדיין שלנו ואנחנו עדיין אותם הפוקימונים, למרות השינוי במראה." אמרתי בתדהמה. ניסיתי להשתמש בנשיכה ואף על פי שאין לי פה, הרגשתי את המלתעות שלי נפתחות ונסגרות. "זו רק אשליה," הבינה וונדי בשמחה וקיפצה קיפוץ משונה על ארבעת כפות רגליה. שמחתי שאני עדיין הונדום אך בצורת ווידל - הפוקימון השנוא עליי. הגיע כבר הלילה וכולנו ניסינו לישון, מה שנדמה היה כמשימה בלתי אפשרית.

מי אמר שכיוונתי לקיר^^
___________________
בסופו של דבר כולם נרדמו-הפי וכרלה נרדמו ראשונים ומיד אחריהם אני והארי.
הלילה עבר עליי בשקט ללא שום חלום, אני חושבת שהרחתי ריח משונה בזמן שישנתי אך זה בטח היה בגלל הפרחים באזור או משו.
מכת חשמל העירה אותי, וזה לא ביטוי.
מישהו הכה בי בברק וכל גופי כאב, עוד יותר נדהמתי שהבנתי שאני לא ביער אליקס על יד הקיר המוזר , קמתי והבטתי על רגליי, כן עדיין הייתי איווי בצורת גלמיאו, התחלתי ללכת בניסיון לסרוק היכן אני נמצאת אך משהו עצר זאת בעדי, שלשלאת ברזל גדולה הייתה מחוברת לרגלי האחורית הימנית ובקצה השני לקיר מתכת, רגע קיר מתכת? הייתי בתוך חדר שברור שנועד על פי מימדיו לכליאת פוקימונים ובני אדם כאחד אבל בשביל מה.? ולמה אני פה? איפה הארי, כרלה והפי?.
ומאיפה באה מכת החשמל ההיא?
ניסיתי לתקוף בכדור צל את שלשלאת הברזל שמשום מה נותרה ללא כל שריטה, תקפתי אותה עוד ועוד ועוד וזה לקח ממני את כל האנרגיה, ראשי פעם בכאב וידעתי שזה הזמן להפסיק לפני שאני עוד יאבד את ההכרה.
נשכבתי ארצה וניסיתי לחשוב מה קורה פה ואיפה אני בכלל?